התנועה למען עתיד ילדינו

כי ילדים נולדים לשני הורים !

  • קו החירום 24 שעות Аварийная линия движения 24 часа в сутки

    yeladeinuorg@gmail.com 0547643477 צוות כונן If your children were taken by welfare officials Aoimtm by welfare officials to take your children You have been invited to the police station due to a false complaint or stops to Toamr anything before you contact 0547643477 or leave a message by email
  • אתר זה איננו קשור לכול עמותת התנועה למען עתיד ילדנו

    אתר זה והתכנים בו אינם קשורים לכול עמותה . אתר זה הינו אתר פלטפורמה בינלאומית שאיננו קשור למדינת ישראל ופרסומיה הינם למען זכויות הילד בארץ ובעולם ,והינה חושפת עוולות לכלל הנזקקים.
  • מי אנחנו

    זהו האתר הרישמי של התנועה למען עתיד ילדינו אתר זה איננו קשור לעמותת התנועה למען עתיד ילדנו ואין כול קשר ביניהם.אשר מייצגת 750,000 ילדים וכ 300,000 אבות גרושים אשר מופלים ונרדפים על רקע מגדרי וסובלים מרדיפה ואפליה של בתי המשפט למשפחה, מוסדות הרווחה, המשטרה ומוסדות נוספים של המדינה. התנועה פועלת בגבורה למניעת חטיפת ילדים ע”י רשויות הרווחה, בתי המשפט ומוסדות המדינה. התנועה שמה לה דגל לסייע לכל ילד שנמצא במצב של סיכון, ולכל ילד מנותק או מנוכר מהורה או משפחה. התנועה שמה לה לדגל לעזור ולסייע לנשים וגברים כאחד בעניין ילדיהם, הורות שווה ומשמורת משותפת. אתר זה הינו אתר פלטפורמה ואיננו שייך לתנועה למען עתיד ילדנו .
  • חדשות

  • איך להתמודד עם עובדי הסעד ובתי הספר ?

    הרצאות איך להתמודד בלחצים של בתי הספר המנהלת ,היועצת הפסיכולוגית וכן הרווחה שעושה הכול לסמם את ילדכם ברטלין ולשלוח אותו לפנימייה הרצאות בכול הארץ בעלות של 50 ש"ח מותנה ב 10 אנשים. פרטים טלפון 0547643477
  • הסרט זכות האבות

  • ערוץ טלויויזיה

  • בני היקר אינך רואה אותי בגלל השופט יורם שקד

    בני היקר אינני מאשים אותך מי שאשם זה השופט יורם שקד . ואמא שלך שסובלת מבעיה נפשית . בני היקר זו עניין זמני עד שתעבור לחזקתי . לא יורם ולא בן ארי ימנעו ממך לראות את אביך . שתדע בני היקר לעולם לא ננטוש אותך ונלחם בשבילך . יצאת לעולם למציאות קשה כאשר ניסתי הכל בכדי לא לצאת למלחמה אך מה לעשות האישה שמגדלת אותך בשלב זה פירשה זו כחולשה . האפליה הנהוגה במדינה גורמת לך בני היקר נזק רב . אך נעשה הכל בכדי לתקן זאת במהרה . היזהר בני היקר שלא תלמד מהאישה הזאת דבר . שתגדל תדע מה אביך עשה בשבילך בני היקר . שתגדל תודיע ליורם שקד ,ואריאל בן ארי אני יודע שאתם אשמים . נעשה הכל ביחד בכדי שתעבור בהקדם מהאישה הזאת שמתעללת . יורם שקד אומר שזה בסדר לקחת סמים ,לנתק אותך מאביך ומשפחתו . תזכור את השם הזה בני היקר . בני היקר אני פה בשבילך ולמענך ,וכן בשביל אחותך היקרה שמחכה לך .
  • תקנון העמותה

  • כנס למען זכויות הילד והמשפחה

  • הצטרפו לתנועה

    יעקב בן יששכר - מנכ"ל

    למען שינוי בוועדות הכנסת ושינוי המצב הקיים נא לפנות 0547647643477 yeladeinuorg@gmail.com

  • המעמד האישי והרווחה

    אחראי תחום המעמד האישי והרווחה בתנועה למען עתיד ילדינו. אלון : דוא"ל:yeladeinuorg@gmail.com
  • יו"ר התנועה אלון רחמים

    אלון רחמים יטפל בנושא הרווחה ועובדות הסעד . 0547643477
  • אבא

  • שנים נלחם למשמורת ביתו והצליח למרות סירובה של ראשות הסעד ובית המשפט

  • קטגוריות

  • דיון לחקירת ארגון אל"י

    היום הגדולװ27 בנובמבר, 2013
    היום הגדול הגיע.
  • תרומות

    רוצים לתרום ולעזור לנו לממש את המטרות ? מספר החשבון שלנו בבנק הדואר 8204851 דרושים מתרימים בתשלום שכר ראוי מגיל 15 ומעלה .
  • חיתמו על העצומה

    ראה תמונה בגודל מלא

    חיתמו על עצומה להקמת גוף בקורת חיצוני ובלתי תלוי על פעילות משרד הרווחה.
    http://www.atzuma.co.il/yeladeinuorg

  • העלאת או קישור עצומות לאתר

    כחלק מפעילות התנועה למניעת סתימת הפיות והעלמת האמת בכל הנוגע לשחיתות הממסד, לשחיתות ולמחדלי משרד הרווחה ולקשר הבלתי נתפס בין פקידי הסעד-בתי משפט-משטרת ישראל, התנועה מאפשרת לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בהפצת עצומות בנושאים מגוונים, הקשורים בזכויות הילד, בזכויות ההורה הגרוש וכמובן - בכל הנוגע לחשיפת האמת והפגיעה בערכי הצדק והחוק בידי הממסד.
    את העצומות יש להפנות לאסף לפי הפרטים הבאים:
    נייד: 0503-588699
    פקס: 1533-6518634
    דוא"ל: YELADEINUORG@gmail.com
    העצומות תבדקנה ולפי מידת התאמתן, יפורסמו באתר תחת שם כותב ועורך העצומה בתוספת לכתובת העצומה.

  • סרטונים על אלימות ממסדית

    PROJECTעדויות מזעזעות של אזרחים שנפגעו קשות מן הממסד הישראלי
  • הידעת כי

  • ארכיון מאמרים

  • לוח שנה

    אפריל 2014
    א ב ג ד ה ו ש
    « מרץ    
     12345
    6789101112
    13141516171819
    20212223242526
    27282930  
  • קטגוריות

  • תמונות ראויות

    עוד תמונות
  • תוכנת התרגום של גוגל

    http://translate.google.co.il/#
  • יעקב בן יששכר בפעולה. הפגנה מול הפמיניסטיות

  • האירועים הבאים

    אין אירועים קרובים

  • היום הגדולװ2 בנובמבר, 2013
    היום הגדול הגיע.

התנועה למען עתיד ילדנו מברכת את פעיליה בארץ ובעולם בחג שמח וכשר

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 19, 2014

פסח שמחהתנועה למען עתיד ילדנו מברכת את פעיליה בארץ ובעולם בחג שמח וכשר.

 

התנועה  מברכת בשנת שלום בריאות והחזרת כול ילדי ישראל החטופים שנחטפו ע"י בתי המשפט,ועובדות הסעד והועברו למחנות ריכוז בישראל.

התנועה  מבקשת מבורא עולם להטיל את עשר מכות מצריים על עובדות הסעד ,מנהלי ועובדי פנימיות הרווחה ,על שופטי הנוער אשר פועלים לטיוח היתעללות גורמי הרווחה .

התנועה  מאחלת לכול עם ישראל  הנאה ,בריאות,אושר ,ועושר .

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , , , | 1 Comment »

עובדת הסעד נינה גולדשטיין מלישכת הרווחה בראשון לציון לא אשחרר את הילדים לביתם מאחר ואני מפחדת מאירית הנגבי .

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 13, 2014

עובדת הסעד נינה גולדשטיין מלישכת הרווחה בראשון לציון לא אשחרר את הילדים לביתם מאחר ואני מפחדת מאירית הנגבי .

 

נינה גולשטיין מונתה להחליף את עובדת הסעד אירית הנגבי .

אירית הנגבי זייפה תסקירים  לבית המשפט  ובזכות השופטת קפלן רוקמן  שהינה חותמת גומי לעובדי הסעד הוצאו הילדים לפנימייה.

הילדים סובלים מאלימות פיזית ונפשית אך בית המשפט ,וכן עובדת הסעד נינה גולשטיין פשוט מתעלמים מהאלימות  כנגד הילדים.

נינה גולשטיין אף הונתה את האם בכך שטענה שתהיה חלוקה בחג הפסח חג ראשון אצל האב וחג ראשון אצל האם  בפועל כנקמה על כך שאיננה מסכימה להשאיר את ילדיה בפנימייה ולאפשר היתעללות בילדיה מנעה  ערב החג מהילדים להיות אצל אימם .

העובדה שהילדים כלל לו שהו בחג הפסח  כלל אצל האם מצביעים על נקמנות של עובדי הסעד שקוראים לעבודתם עבודת קודש .

מדובר בהיתעללות ונקמה כך אומרת האם .

בימים הקרובים תוגש  תביעה נגד עובדת הסעד נינה גולשטיין כך מוסרת האם.

הילדים נמצאים בגטו ארזים גטו  ארזים

ולומדים להיות עבריינים צעירים מיותר לומר שהילדים היתדרדרו בלימודים.

מיכל  העובדת הסוציאלית של הגטו  מסיתה נגד האם  ומטייחת את האלימות כנגד הילדים .

האם פנתה לבית המשפט ובית המשפט מתעלם מהאלימות וביקש את תיק הילדים  .

השופט נועם שילה  ליגלג על האם  וקבע שהיא מעופפת  ומה שברור שבתיק האישי של הילדים לא יתועד דבר אשר הינו נגד הגטו .

האם החליטה לפעול נגד עובדת הסעד נינה גולשטיין ואף מתוכננת משמרת מחאה מול ביתה .

 

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , , | 4 Comments »

תביעת נזיקין נגד השופט יצחק יצחק הוגשה לבית המשפט השלום בשל שחיתות והטיית דין ותמיכה בחברו שהטריד מינית את מזכירתו בבית המשפט ,וכן טען שללקק ציצי של ילדה זה אינו מיני .

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 12, 2014

תביעת נזיקין נגד השופט יצחק יצחק הוגשה לבית המשפט השלום בשל שחיתות והטיית דין ותמיכה בחברו שהטריד מינית את מזכירתו בבית המשפט ,וכן טען שללקק ציצי של ילדה זה אינו מיני .

היום רואוין מקור בבית המשפט לעיניני משפחה שטען שאותה מזכירה החלה חיים חדשים ולא רוצה לשמוע  על השופט נתן נחמני אשר הטריד אותה מינית .

השחיתות   בבתי המשפט עולה מדרגה כאשר שופט חבר דן בתיק  מדובר אף בשני שופטים ארז שני שדן בתיק  של מזרחי דוד בו ביקש השופט נחמני לראות את תיקו  האישי מתוך בית המשפט הוא חוייב אומנם בתשלום אגרה אך לא מובן איך ארז שני דן בבקשה ?

השופט השני זה יצחק יצחק אשר מנהל הליך פלילי ללא מתלונן  תוך הטיית דין ומשוא פנים ונגדו הוגשה תביעת נזיקין

 

השופט הנוקם יצחק יצחק

השופטיצחק יצחק

בבית המשפט לתביעות קטנות                                              תיק מספר

בתל אביב

התובע: יעקב בן יששכר

הנתבעים :

נתבע 1 יצחק יצחק רחוב ויצמן 1 תל אביב ולחילופין הנהלת בתי המשפט לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין .

נתבעת 2: הנהלת בתי המשפט רחוב כנפי נשרים 22 ירושלים .

מהות התביעה :

נזיקין בשל והתעללות פיזית ,נפשית הגובלת בהתעמרות וכול זאת בניגוד לכללי החסינות ומנוגד לסעיף 7 לחוק חסינות עובד ציבור :

התביעה מוגשת בהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין והינה על סך 10.000 וכול זאת משיקולי אגרה

.

בקליפת אגוז יפרט התובע את תביעתו באשר להנהלת בתי המשפט אשר מעסיקה אדם שלא הוכשר להיות שופט האיש מבצע טרור באולם בית המשפט ,מאיים ומרשיע חפים מפשע .

התובע הינו פעיל ציבורי המוכר לאזרחים רבים במדינת ישראל .

התובע הינו אדם אשר הינו מומחה בעל שם בעניין של חוק הנוער טיפול והשגחה ואשר החזיר ילדים רבים למשפחתם הטבעית כמו כן מנע הוצאת ילדים רבים.

התובע הינו זוכה פרס זכיות אדם בישראל .

ואף מדליק משואת ילדי ישראל מטעם ארגוני זכויות האדם.

התובע התמודד לכנסת ישראל מספר פעמים וזוכה להערכה רבה אף בקרב שופטים רבים.

ראוי לציין שהתובע קיבל משמורת על ביתו לאחר מאבק שחלקו תועד בסרט זכות אבות.

כול זאת בשל הכרעת כבוד השופט אליקים רובינשטיין בבג"ץ שהגיש המבקש ושם נקבע שביתו תומר היכן היא רוצה לחיות !

לסיכום התובע בן למשפחה מוערכת אשר אחותו שופטת בעצמה!

בדיונים שהיון בפני השופט יצחק יצחק הוא בוזה לעיני כול כאשר באולם נמצאים עיתונאים אשר יעידו על התנהלות אשר גובלת בפלילים איומים,זיוף פרוטוקולים הוצאת צווי מעצר והבאה ללא כול עילה גם כאשר התובע מאושפז בבית החולים .

כול זאת הינו רק חלק מהתנהלות השופט יצחק יצחק שהינו נתבע ואשר ברור שאיננו זוכה לחסינות בשל כך שפעל בזדון ובניגוד לדין.

הצבע אף דן בענייני חברו השופט בדימוס נתן נחמני אשר הוכח כאדם לא אמין עפ"י פסיקתו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין , בית המשפט העליון דחה את הבקשה. השופט אליקים רובינשטיין לא דן בתביעה, ואולם הביע דעתו כי תיק זה הוא תזכורת לעורכי דין האמונים על ממון לקוחותיהם "להיזהר כאילו מדובר בעצמם". (רע"א 2786/07)           אכן, "על עורך הדין מוטלת החובה לפעול כלפי לקוחו ככל בעל מקצוע מיומן נאמן וזהיר. אולם מעורך דין, מעצם הגדרת תפקידו, דורש המחוקק סטנדרט התנהגות גבוה יותר בכל אחד מהיבטים אלה" (ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נא(4) 769 (1997), פסקה 18 לפסק דינו של השופט אור). "היחס שבין עורך-דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בעניני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכלתו. חובתו של עורך-הדין היא, איפוא, לשרת את לקוחו בנאמנות ובמסירות. הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שניתנו לעורכי-הדין" (עמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י(3), 1720 (1955), פסקה 15 לפסק דינו של מ"מ הנשיא ש"ז חשין). שני בתי המשפט בענייננו נתנו לכך משקל בהכרעתם. אף אם אין ניתנת רשות ערעור, מהוה תיק זה תזכורת לעורכי דין ככלל, האמונים על ממון לקוחותיהם ולעתים על גוף ונפש – ואיני מדבר דווקא במשיבים – להיזהר כאילו היה המדובר בעצמם, בחינת "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך" (אבות דרבי נתן נוסחה א' י"ז, נוסחה ב' ל'), ואולי יותר מזה.

וכן הוקלט שהוא משקר לווינט באשר לחוות דעת של עו"ס שכאמור לא הייתה קיימת ,כמו כן טייח הטרדה מינית בקטינה .

ואף במקרה של התובע מתקיים דיון בעניין של הטרדה המינית שעברה בפני כבוד השופטת ברק נבו והשופט בדימוס נתן נחמני טייח עובדות אלו.

יציין שבית המשפט בארצות הברית קבע שאין כול חסינות בעינינו ושיכנס לארצות הברית יחודש המשפט.

ואלו נימוקי התביעה :

  1. התובע הינו אדם מוערך שנקלע להליכי גירושין .
  2. התובע ביקש משמורת על ביתו וזכה בה לבסוף כול זאת לאחר מאבק ציבורי ,ומשפטי וביתו עברה למשמורתו למרות ניסיונות חברו של הנתבע לטרפד זאת בכול דרך תוך השחרת התובע ,ואף אחותו השופטת.
  3. התובע השתתף כמו רבים במשמרת מחאה מול ביתו של השופט עפ"י חוק ובאישור משטרת ישראל .
  4. להפתעת התובע הוא נעצר לאחר שבועיים ושוחרר לאחר שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי שאין בסיס למעצר .
  5. התובע ביקש מן הנתבע את כול חומר הראיות הנתבע עשה כול שביכולתו לפגוע במבקש ולא לאפשר לו לקבל את חומר הראיות כמו כן מנע הבאת עדים מרכזיים.
  6. כאשר ביקש התובע לומר את דבריו לעניין זה הוא אוים בכול פעם במעצר שפעם אחת אף בוצע במתוכנן יחד עם משטרת ישראל .
  7. הנתבע אף סירב לקיים דיני הוכחות כאמור בחוק ולאפשר למבקש להביא את השופט נתן נחמני כאשר הוא מתייצב לדיון אחר כתובע בפני כבוד השופט ארז שני בשנת 2013 למרות שהדבר הייתה במסגרת תפקידו.
  8. העובדה שנוהל העדת שופט נעשה ע"י שאלות היה ידוע לנתבע והוא כמובן סירב .
  9. לנתבע אף הוצג מסמך המעיד שכלל אין מתלונן בתיק מצ"ב המסמך אך הוא שוב סירב להתייחס תוך איומים על התובע.
  10. הנתבע אף החליט לסייע לתביעה ולומר לה בדיו שהתנהל ביום 25.3.2014 למה אתה מבקשים עונש כזה קל ?
  11. בהמשך הורה לקלדנית אור לעיני המאבטח ויזל יהודה למחוק את כול דברי התובע .

 

  1. הפרוטוקול זויף לא נאמר דבר לעניין מערכת המשפט אך הנתבע עושה דין לעצמו.רק לאחר שתובע הבהיר שכול מה שלא נרשם יועבר לממונים רשם בסוף הדיון במנותק מהדיון את עניין קצין המבחן שהוברר לא שיש חשד סביר שתועד בידי העיתונאי שהיה באולם .

13.התובע אף יטען שמסמכים מועברים לנתבע מבלי שמועברים לידי התובע ואף מסומנים לתיק בית משפט כ ( ת1 ) כאשר ברור שהתובע לא איים ושבית המשפט המחוזי הורה על העברת התיק לבית המשפט השלום ונקבע שלא ניתן לייתן מאסר בפועל ללא נוכחות כאשר היה ברור שלא כול דיוני הוכחות אך ברור שבית המשפט וכן הנתבע עושים דין לעצמם ובניגוד לסמכותם.

14. התובע יטען שהתנהלות הנתבע בכך שביקש לאשפז את המבקש בבית חולים לחולי נפש לא צלח בשל התערבות בית המשפט העליון בבג"ץ 1164/09 שקבע שלפי חוק חולי הנפש אין לו כול סמכות לכך כול זאת נעשה כנקמה במבקש .מצ"ב הבג"ץ .

15. למבקש נגרם עינוי דין אשר במשך זמן רב עזר התובע לתביעה המשטרתית לא להביא עדים ומסמכים אשר גרמו לסחבת כמו כן היה ברור שעדי התביעה כמו החוקר יולי לויט לא טרח להגיע לדיונים ונסע לביקור בארצות הברית ואף שיקר שקיבל אישור מבית המשפט.

16.התובע אף יטען שהשופט הנתבע נקם בצווי הבאה ומעצרים אשר גרמו לו להתדרדרות רפואית .וחלה במחלת לחץ דם

כמו כן גרם להכפשתו בפני ציבור שהיה באולם הדיונים .

 

המבקש יובהר שבמשך השנים הוגשו בגצים נגד הנתבע ונקבע שפעל בחוסר סמכות הנתבע1 הינו שליחה של נתבעת 2 עפ"י סעיף 8 לפקודת הנזיקין והיא אחראית להתנהלות זו ועליה לייתן את הדין .

לסיכום :

הנתבעים ביחד ולחוד פעלו בזדון נגד המבקש נתבעת 1 הנהלת בתי המשפט התרשלה במינוי לא ראוי וכול התלונות שהוגשו לנציבות תלונות על שופטים זכו לזלזול שגרם לנתבע 2להבין שהוא חסין מפגיעה במבקש .

התובע יטען בהגינות כאשר היה בדיון ושאל את כבוד הנשיא ברק האם עוברים השופטים מבחני אישיות ? הוא טען שלא ידוע לו על כך .

יצויין שהנתבע שנים עבר שנים קשות בילדתו ובשל כך הוא מיישם התנהלות לא שקולה ואף פלילית בין כולי בית המשפט ואין אדם המבקר זאת ושם סוף למרות התלונות הרבות!

לסיכום:

התובע יטען שיש לקבל את תביעתו ולחייב את מעסיקתו של השופט יצחק יצחק במלוא סכום התביעה ולקבוע שהנהלת בתי המשפט התרשלה כמו כן יש לקבוע שהשופט יצחק יצחק איננו חסין מאחר ולא הונחה מעולם לזייף פרוטוקולי דיונים וכן לפגוע באזרחים חפים מפשע!

הנתבע השופט יצחק יצחק כבר נתבע בעבר על רשלנותו בש"א 5306/08 יצחק יצחק נ' אברהם (אבי) בן הרוש

לתדהמת התובע אין זו הפעם הראשונה שהנתבע השופט יצחק יצחק חורג מסמכות ופועל בזדון .

עובדות המקרה הנוסף בה נתבע יצחק יצחק .

 

כנגד שופט בית משפט השלום, יצחק יצחק, הוגשה תובענה נזיקית בסכום של כ-300,000 ש"ח, בשל רשלנות, היפר חובה חקוקה, וכן בשל פגיעה בזכויות חוקתיות של המשיב (התובע), וזאת בגין מתן צו אישום, במסגרת הליך 'חקירת סיבות מוות', שבמסגרתו הואשם המשיב בעבירת גרימת מוות ברשלנות, אישום ממנו זוכה לבסוף. תמצית טענות המשיב בתביעתו היא, כי השופט יצחק פעל תוך חריגה מסמכות ושקל שיקולים זרים עת החליט להוציא נגדו את צו האישום, מאחר ועשה כן בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה אשר סברה כי אין די בראיות להרשעת המשיב, בניגוד להוראות חוק ולהנחיות פרקליטת המדינה בעניין דיות הראיות ומשקלן, ואף חרף הליך שהתקיים בעניין בבג"צ. לטענתו, מעשי השופט עולים כדי רשלנות רבתי ואף פעולה בזדון, ועל כן השופט ושולחתו – מדינת ישראל, אחראים לנזקים שנגרמו לו.

התובע מבהיר שיש להביא את הנתבע 2 לחקירה עפ"י דין.

ראוי לציין שבשל התנהלותה של שופטת נוספת כבוד השופט אור שילמה הנהלת בתי המשפט פיצוי לתובעתכ210000 ₪ .

השאלה המקדמית האם ניתן להגיש תביעה נגד שופט?

התשובה ניתן להגיש כנגד שופט מכהן, לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי שופט חסין כנגד הגשת תביעות כנגדו. עם זאת, פסק דין משנת 2000 בקע את החסינות הזו, טיפין טיפין וקבע כי א. הגם שלא ניתן להגיש תביעה כנגד השופט, ניתן להגיש תביעה כנגד המדינה כשולחתו של השופט. ב. תביעה שכזו לא תוגש בהקשר של פועלו השיפוטי של השופט אלא בהקשר של פועלו המנהלי. באותה פרשה ניתנה דוגמה ולפיה, מקום בו השופט נוטל קסת דיו ובטעות שופך אותה על מסמך נדיר אשר משמש את אחד הצדדים להוכחת תביעתו, הייתכן כי לא יחויב ברשלנות? הודגש באותה פרשה כי אך ורק מקום בו השופט התרשל בכובעו המנהלי, ניתן יהא לחייב את המדינה, בלבד, כשולחתו, ברשלנות, אולם שיקול דעתו השיפוטי של השופט חסין מתביעת נזיקין. בפסק דין אשר נתן השופט יעקוב שפסר מבית משפט השלום בבאר שבע (יום ג', 26.05.09) הוא בקע עוד בקיעה קטנה את חסינתו של שופט מכהן מפני תביעת נזיקין. בעוד שבעניין פרידמן הושם הדגש על 'רשלנות בוטה' של שופט, אך טיב 'רשלנות זו' לא פורט, ודומה כי בעיקר נפתח הפתח לתביעת רשלנות כנגד שופטים (באמצעות המדינה) בגין עניינים טכניים (כגון עיכוב פסק דין במשך עשור, דוגמה שניתנה בעניין פרידמן), הרי שבפסק הדין בעניין בן הרוש נפתח הפתח לדיון מהותי בפועלו של שופט במסגרת הליך נזיקי, שכן הטענה אשר העלה התובע הינה טענת 'רשלנות רבתי וזדון'.

יש לציין כי גם אם ההליך הוא כנגד המדינה (ולא כנגד השופט עצמו) אין זה משנה, כי התנהלותו השיפוטית של השופט תידון באותו הליך.

בית המשפט מתבקש להורות על חיוב הנתבעים במלוא סכום התביעה סך 10.000 ₪ שסכום זה הוגש רק מטעמי אגרה ואי יכולתו הכלכלית של המבקש ובשל התדרדרות מצבו הרפואי כתוצאה מהתעמרות שהשופט יצחק יצחק שהוציא צווי הבאה ללא עילה ואף עצר אותו בגין ביזיון בית משפט כאשר בית המשפט מחק את דבריו.

מן הדין והצדק להיענות לתביעה

בן יששכר יעקב

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | 1 Comment »

הילדה המאומצת נחטפה בסיוע משרד הרווחה

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 12, 2014

היא נולדה בעיירה אינדיאנית בפרגוואי, תינוקת מלוכסנת עיניים בשם ג'סיקה לורנה, ונמסרה לאימוץ בישראל בגיל חצי שנה. היום היא נווטת קרב בטייסת "האחת", ובין הגיחות המבצעיות מעל עזה משלימה מבצע אישי למציאת שורשיה האבודים. בראיון ראשון מספרת סרן נועה איך חידשה את הקשר עם אמה הביולוגית ("כתבתי לה בפייסבוק שאני לא כועסת, אפילו לא קצת"), מתארת את הטלטלה הרגשית ("כשסיפרתי להורים שלי, שלושתנו בכינו"), ומשתפת בחוויית הטיסה: "הפחד כמעט לא קיים. אני יותר מודאגת שהפצצה תפגע במקום שלא התכוונתי"

נועה

לפני הכל מתמקד המבט בעיניה המלוכסנות ובתווי פניה האקזוטיים. "אינדיאנית", קראו לה הוריה בשם חיבה, וסרן נועה, נווטת F16i("סופה"), אף פעם לא עשתה מזה עניין. כשמישהו זרק הערה על המראה שלה היא שלפה תשובה מוכנה: "אני מאומצת מדרום אמריקה". הישירות והכנות הותירו את הצד השני המום.

"מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי סיפרו לי שמישהי אחרת ילדה אותי והם אימצו אותי", היא מספרת "דיברנו על זה הכי פתוח שאפשר. לאבי יש שני ילדים גדולים מנישואיו הראשונים ואמי, שלא יכלה ללדת, רצתה לאמץ ילד באופן חוקי ומסודר. שניהם אשכנזים עם עור לבן ואני שחומה, וזו אחת הסיבות לכך שהאימוץ לא יכול היה להישאר סוד", היא מסבירה, וחיוך קטן מתיישב על פניה הרי ברור האשכנזים מלאי כסף ומקבלים ילדים מעובדות הסעד .

כשהייתה בת חצי שנה הביאו אותה הוריה המאמצים מאסונסיון בירת פרגוואי למושב הקטן ברמת הגולן שבו הם גרים. אביה, פיני, הוא חקלאי, בעל רפת ומטעים, ואמה, דליה, כיום פנסיונרית, הייתה ראש מינהל אקדמי באחת המכללות. נועה גדלה כמושבניקית בין הרפת למטעים מהם התפרנסה משפחתה, ולא חפרה עמוק מדי בשורשיה הביולוגיים.

לקראת גיל 18, כשהוריה הסבירו לה שהיא תוכל לפתוח את תיק האימוץ, התגבשה אצלה ההחלטה. "רק אז התחלתי יותר להתענין בפרגוואי, שאלתי קצת שאלות על המשפחה שלי שם, על נסיבות המסירה לאימוץ, אבל הם לא ידעו את פרטי הפרטים ולא לכל שאלה הייתה להוריי תשובה. דיברתי איתם על תסריטים אפשריים שיכולים להיות אחרי שאפתח את התיק ואדע מיהם הוריי הביולוגים: יכול להיות שהם בכלל לא בחיים או אולי האמא היא נרקמנית באיזו סמטה חשוכה, הכנתי את עצמי להכל.

"ואז, ביום הולדתי ה־18, פתחתי את תיק האימוץ שהגיע בדואר. ישבתי עם ההורים בסלון ושלושתנו מאוד התרגשנו. בתוך התיק היה רק מסמך ישן אחד, ובו נכתב שנולדתי ב־16 במארס 1989 בעיירה איטאגואה, עיירה אינדיאנית קרובה לבירת פרגוואי ושהשם שניתן לי היה ג'סיקה לורנה. במסמך הוסבר שהאם לא יכולה לגדל את בתה מסיבות כלכליות ושיש לה ילד נוסף בן שנה ושמונה חודשים וזהו".

לפני פתיחת תיק האימוץ פחדת ממה שעומד להתגלות לך?

"אני לא זוכרת שפחדתי. הייתי בעיקר סקרנית. חשבתי שיהיו יותר פרטים, ואחרי שקראתי הייתי קצת מאוכזבת. ציפיתי שיהיה משהו על האבא, והוא בכלל לא הוזכר. האח — שמאוחר יותר התברר שזו בכלל אחות — הוזכר רק כבדרך אגב. עד שפתחתי את התיק ההורים שלי אמרו לי שהאמא הביולוגית מסרה אותי לאימוץ כדי שלי יהיה טוב, ובמסמך הזה גיליתי שיש אח גדול ממני שאותו היא כן גידלה. זה היה הרגע היחיד שהרגשתי טיפת כעס. אמא שלי ראתה שזה צרב לי, חיבקה אותי ואמרה: 'לא משנה שיש לך אח, אבל אותך היא הבינה שלא תוכל לגדל ולכן מסרה אותך לאימוץ באופן הכי מסודר. הדברים האלו הרגיעו אותי בשנייה ויותר לא שאלתי את עצמי למה אותי לא ואותו כן'".

גילוי הזהות שלך שינה בך משהו?

"הייתי אז בכיתה י"ב, עסוקה בלימודים ובבגרויות, והמשכתי בחיים שלי. נכון שאני חושבת על זה יותר, אבל לא ברמה של פעם ביום. הנדבך הזה קיים ואני שמחה איתו".

חשבת באותם ימים לעלות על מטוס ולהתחיל לחפש את אמא?

"כשתיכננתי לפתוח את התיק חשבתי שאסע, אבל לפני פתיחת תיק האימוץ הייתה לי פגישה עם עובדת סוציאלית, שהסבירה לי שהרבה ילדים מאומצים שפותחים את תיק האימוץ ופוגשים את הוריהם חוזרים אחר כך לחיים שלהם, אבל בחייהם של ההורים הביולוגים נפתח משהו שמטלטל אותם וצריך לחשוב גם עליהם. זו הייתה נקודה מאוד משמעותית, ואמרתי לעצמי שאני חייבת להתחשב במה שזה יעשה לצד השני. לכן החלטתי לא למהר. תיכננתי לנסוע לדרום אמריקה בקיץ, כמה חודשים לאחר שפתחתי את התיק. אבל כבר הייתי לפני הגיוס ולא ידעתי מה הולך להיות איתי, כך שרעיון הנסיעה נדחה".

תיק האימוץ הפתוח לא סיפק לנועה תשובות לשאלות כמו מה עלה בגורלה של אמה הביולוגית, האם היא חיה ואיפה ומהו מצבה המשפחתי. הפרט היחיד שהיה בידיה הוא שמה הפרטי ושם משפחתה של האם, והיא מודה שאי הידיעה לא דירבנה אותה לצאת למסע חיפוש קרובים ותשובות. "אמרתי לעצמי שזה יגיע כשאני אהיה מוכנה. אם היא תהיה בחיים אז היא תהיה, ואם לא — אז לא".

נועה המשיכה בשגרת חייה בבית ספר תיכון באחד הקיבוצים, שאליו נרשמה בתחילת כיתה ח'. בניגוד לחבריה במושב ובמושבים הסמוכים, שלמדו בבית ספר אזורי הקרוב למקום מגוריהם, היא העדיפה את התיכון הנמצא במרחק שעת נסיעה מביתה, בעיקר בגלל אהבתה לכדורסל. לאחר שעות הלימודים הייתה מתאמנת במגרש הכדורסל הסמוך לבית הספר, וכשהייתה בי"א מאסה בנסיעות הלוך וחזור, שכרה חדר בקיבוץ והגיעה הביתה רק בסופי שבוע. את רוב מרצה השקיעה בקבוצת הכדורסל.

זיכרונות משבוע שבי

סרן נועה
כשקיבלה את המנילה לפני הגיוס הוצעו לה בעיקר תפקידי הדרכה. היא עצמה חלמה על שירות קרבי של ממש, אבל לא על קורס טיס. מי שדחף היה דווקא אביה. "באחת הנסיעות עם אבא הוא שאל: למה שלא תנסי ללכת לקורס טיס?" מספרת נועה. "אמרתי שממש לא מתאים לי, כי הטייסים נורא חנונים. אבל הוא לא ויתר. הוא התקשר ללשכת גיוס ושאל אם הנתונים שלי מתאימים לטיס, ומשנענה בחיוב ביקש שישלחו לי זימון. שאלו אותו האם אני רוצה והוא השיב בחיוב בשמי. בתקופה ההיא בנות לא זומנו למבדקי טיס אלא אם הן פנו ביוזמתן וביקשו. כשזומנתי למבחנים ממש נכנסתי לעניין".

"יש לה יכולות מדהימות" מספר אביה, "וכשהיא ממוקדת מטרה היא עושה את הדברים הכי טוב שיש. היא תלמידה של 100 וידעתי שתהיה מעולה גם בקורס. יחד עם זה, לא הייתי בטוח שתסיים, כי אני יודע שיש חבר'ה טובים כמוה שמודחים מהקורס. אמרתי לעצמי שמספיק שתהיה שנה אחת אפילו והראש שלה ייתיישר, היא תהיה יותר מרובעת".

מאחר שהיא בתה היחידה, נדרשה אמה לחתום על הסכמה שתשרת בקרבי. "נועה אמרה כל הזמן שהיא רוצה להיות קרבית ולא הופתעתי", מספרת אמה. "כילדה קטנה היא אף פעם לא שיחקה בבובות אלא עם חרבות, הייתה טום בוי כזאת, ספורטאית מצטיינת שתמיד רצה עם הבנים, לא ילדה שיושבת עם אמא ויחד הן מייבשות פרחים. החלום שלי לא היה שהיא תלך לקורס טיס, אבל כשנועה אמרה שהיא רוצה, לא עמדתי בדרכה. אני מאוד גאה בה שסיימה קורס תובעני כל כך, ואת הפרפרים שיושבים לי קבוע בבטן מרוב דאגה אני מדחיקה. כנראה ככה אני יכולה לחיות עם מה שהיא עושה כנווטת".

בינואר 2007 התגייסה נועה לחיל האוויר והחלה את קורס הטיס מספר 161. "בקורס הייתי נורא עסוקה בללמוד ולהצליח ולא התעסקתי בזה שהיינו מעט בנות בין הרבה יותר בנים", היא מספרת. "אם נאמרו דברים בעניין המגדרי לא ממש שמתי לב לזה, ונראה לי שזה היה בהומור. מה שבטוח, אף אחת מאיתנו לא נשלחה לעשות קפה לבנים".

יש הבדל בין גברים לנשים מבחינת יכולות הטיסה?

"בין אדם לאדם יש הבדלים ברמת טיסה. זה תלוי באישיות וביכולת באוויר. בכל מקרה, רמת הטיסה של מי שמסיים את הקורס — בין אם הוא גבר ובין אם היא אישה — צריכה להיות גבוהה ביותר, אחרת הוא לא יוכל להיות איש צוות אוויר".

המשבר הגדול ביותר במהלך הקורס, מספרת סרן נועה, היה ב"שבוע השבי" (שבוע מרוכז שבו מתרגלים החניכים נפילה בשבי – ע"מ). "זו הייתה סיטואציה יוצאת דופן שהעמידה אותי במצבים שלא חוויתי בעבר. בדיעבד אני יודעת לומר שזה היה אחד האירועים המשמעותיים בקורס עבורי".

מה החזיק אותך ברגעים הקשים?

"היינו חבורה מאוד מגובשת בקורס. תמיד עזרנו אחד לשני ותמכנו זה בזה. בנוסף היינו שלוש בנות יחד (סרן ס' וסרן ד') והיה בינינו חיבור מדהים שהתפתח לחברות שנמשכת עד היום. בכל הרגעים הקשים היינו משתפות אחת את השנייה, ושמות הכל בפרופורציות. אף פעם לא היה בינינו מאבק סמוי".

בדצמבר 2010, בתום ארבע שנים מפרכות, סיימה נועה את קורס הטיס כנווטת קרב. "אני מאמינה שאדם צריך להיות במקום שהכי מתאים לו, ואני מתאימה להיות נווטת ולא להטיס את המטוס", היא מסבירה.

יחד איתה סיימו את הקורס עוד שתי נשים. "התרגשתי מאוד בטקס הסיום, והמשפחה שלי התרגשה אפילו יותר. הם מאוד שמחו שהם סופסוף חווים נחת ממני", אומרת נועה בחיוך. "בסיום הטקס דיברנו, החברים וההורים שלהם, ובאיזשהו שלב הגיע אלינו מפקד חיל האויר דאז, אלוף עידו נחושתן. אמא שלי במלוא ההתרגשות והמרץ שאלה אותו: 'הורים של מי אתה?' עד היום אנחנו צוחקים עליה.

"את סיום הקורס חגגתי כמו שתמיד חוגגים סיום קורס. עשינו מסיבה גדולה עם כל החברים וכשהגעתי הביתה החברים מהמושב הכינו כרזת מזל טוב גדולה בכניסה למושב וזה מאוד ריגש אותי. אבל היה לי ברור שזו רק ההתחלה, ושיש עוד דרך ארוכה לפניי".

לאחר הקורס הוצבה נועה כנווטת קרב בטייסת "האחת" בבסיס רמון. "אחרי הפעילות המבצעית הראשונה שלי הבנתי שסופסוף סיימתי את כל שלבי ההכשרה, ומעכשיו לכל טעות יש השלכות ומשמעויות אחרות לגמרי", היא אומרת.

לפני שנה, כחלק ממסלול הקידום הנהוג בחיל האוויר, עברה לתפקיד מטה בתל־אביב, וכיום היא משרתת כקצינה במחלקת התקציבים של החיל. פעם בשבוע היא מתיצבת בטייסת הדרומית ומחליפה את מדי הדקרון בסרבל טיסה. לפחדים ולחשש מפני נפילה בשבי אין מקום בחייה הקרביים. "כשאני עולה לטיסה אני לא חושבת על זה. מצד שני, לא הייתי בסיטואציות של רמת סיכון גבוהה. בכל מקרה, מעדיפה להישאר אופטימית. בפעילות המבצעית שלי — בט"ש (ביטחון שוטף — ע"מ) או 'עמוד ענן' — טסתי מעל עזה, אבל כיוון שהסיכון שם די אפסי, הפחד שמא יקרה לי משהו כמעט לא קיים. אני יותר דואגת תוך כדי הטיסה ששום דבר לא ישתבש, שהפצצה לא תפגע במקום שלא התכוונתי (הנווטת היא זו שאחראית על אמצעי הלחימה במטוס ומשחררת את הפצצות – ע"מ) ושלא ייכנסו בלתי מעורבים לשטח. זה מחייב דריכות מאוד גבוהה".

האבא הביולוגי נעלם

לפני כשנה, כשכבר הייתה בת 24, החלו גם השורשים הפרגוואיים לדגדג מחדש. "האמת שזה חזר לעניין אותי עוד בשלבים האחרונים של הקורס. עד אז, במהלך הקורס, לא היה לי זמן לחשוב על זה, אבל לקראת הסוף חשבתי על דרכים ליצור קשר, כי הבנתי שזה לא פשוט לקום ולחפש ברחבי דרום אמריקה את האישה שילדה אותי. אני לא יודעת למה דווקא בנקודת הזמן ההיא זה התחיל להעסיק אותי שוב, נראה לי שזה פחות קשור לקורס ויותר קשור אליי, רצון לדעת יותר על עצמי. לא עשיתי הרבה עם המחשבות, ורק בינואר שעבר התחלתי לשוטט ולחפש באינטרנט את השם שלה, תרזה (השם המלא שמור במערכת — ע"מ). ב־10 במאי 2013 שלחתי בפייסבוק הודעות לכמה נשים עם אותו שם או עם שם דומה לו".

סרן נועה ניסחה שאלה מהודקת וקצרה: "האם את מכירה את תרזה, אמא של ג'סיקה לורנה?" ושיגרה אותה אל מרחבי הרשת. כעבור יומיים, ב־12 במאי 2013, הגיעה תשובה מהיחידה שענתה: "אני אמא של ג'סיקה לורנה. זאת את בתי. אני מפרגוואי, אבל 16 שנים אני גרה בארגנטינה. בבקשה תעני לי. ככה תדעי את הסיפור שלך. מאז שהיית תינוקת לא שמעתי ולא ידעתי עלייך כלום. אפילו לא לאן הגעת. את בת 24 או 25? יום ההולדת שלך ב־16 במארס, היום זה יום ההולדת ה־45 שלי".

כעבור כמה שעות כתבה האישה מסר נוסף ובו השלימה פרטים: "הייתי צעירה ולבד וניצלו את הבורות שלי וכן חתמתי על נייר אימוץ, אבל לא הייתי שפויה. שיקרו לי, ועשיתי זאת כדי שלא יחסר לך כלום. אמרו לי שאני יכולה לראות אותך מתי שארצה, אבל זה היה שקר ולא יכולתי לראות אותך. אבל עכשיו נרפאתי. יש לי ילדים, אבל אין לי אותך, אהובתי. הם ניצלו אותי. הם ניצלו את העוני והבורות והייתי מאוד צעירה. שתדעי, אהובתי, שאני לא יודעת מה לומר לך, בתי".

כך מנצלות עובדות הסעד המתוחכמות את המסכנים ועוד אומרים שהם עושות עבודת קודש,

הונאת הציבור רק נגד המסכנים מצליחות עובדות סעד אלו נגד העשירים הם לא מצליחות ונגד הערבים ברור שלא הרי ברור שיסגרו איתם חשבון .

עוד לפני שהבינה מה טומנות בחובן המילים הספרדיות שריצדו על מסך המחשב שלה, עשתה סרן נועה חישוב מהיר של השעות. "הבנתי שאצלה אמצע הלילה, אבל זה לא מנע ממנה להתישב ליד המחשב ולכתוב לי והיה לי ברור שהיא מאוד מתרגשת מזה שהופעתי בחייה".

היא עונה לך ואת מתעלפת?

"כן, די. הייתי במשרד וניסיתי לעבוד. היא ענתה בספרדית ולא הבנתי כלום. זה היה כל כך הזוי. ניסיתי לחשוב למי לשלוח את ההודעה כדי שיתרגמו לי, ואז נזכרתי בחברה של חבר שמדברת ספרדית ושלחתי וכעבור כמה שעות כשקיבלתי את התרגום, לא יכולתי יותר להישאר במשרד. אמרתי למפקד שלי שמשהו קרה, אני לא מרוכזת וחייבת ללכת הביתה. לא פירטתי כלום, אבל הוא הבין אותי.

"כשהגעתי הביתה לא כל כך ידעתי מה לכתוב לה, והכל לקח זמן בגלל התרגום. לא עניתי לה איזה יומיים ולמרות זאת היא שלחה לי עוד הסבר וביתר פירוט. בשבועות הראשונים הייתי בסערת רגשות. הבנתי שהיא חושבת עליי ורוצה להיות איתי בקשר. חשבתי על האפשרות שהיא יכולה הייתה לראות שאני מחפשת אותה, להחליט לא לענות לי בפייסבוק ולהמשיך בחייה בלעדי. למחרת ב־13 למאי, סיפרתי לה על עצמי"

סרן נועה תימצתה את קורותיה ושלחה לאמה הביולוגית הפרגוואית. "בישראל אימצו אותי הורים נהדרים", כתבה. "יש לי אחים ומשפחה שאני אוהבת וחיים טובים מאוד. אני מתארת לעצמי שלא ידעת איפה אני וזה בסדר. הכל בסדר? עד איזה גיל גידלת אותי? מי ניצל אותך? למה התכוונת שהיית לא שפויה ועכשיו נרפאת? אשמח אם תספרי לי את כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף. אקבל את הכל בהבנה מלאה. היה רשום שיש לי אח שגדול ממני בשנה ושמונה חודשים. האם זה נכון? איך קוראים לו? אשמח אם תוכלי לכתוב יותר ברור כדי שיהיה קל לתרגם. מזל טוב ליום הולדתך. דעי שאני לא כועסת אפילו לא קצת. אין לך על מה להתנצל כי אני בריאה ויש לי חיים טובים".

באותו יום כתבה לה תרזה באריכות על עצמה, על חייה הקשים ועל הנסיבות שבהן נלקחה בתה לאימוץ. "בתי היקרה, אני מאושרת שענית לי", כתבה. "היום האחיות שלך עשו לי עוגה ושרו לי יומולדת שמח ואת יודעת שאחת המשאלות שלי הייתה שתעני לי וכך אוכל לספר לך את כל האמת על חיי ועל המעט זמן שיכולתי להחזיק אותך. רוצה לומר לך שתמיד את נוכחת ושלעולם לא שכחתי אותך. תמיד חושבת עלייך ואיפה את. כל הלילות בחיי התפללתי שתהיי בסדר ושיום יבוא ותופיעי. לכן אני מודה לאלוהים.

אני באה ממשפחה מאוד ענייה והורי, לצערי הרב, היו בורים ללא השכלה ואף פעם לא יעצו ולא הדריכו אודות החיים. בגיל 14 נוצלתי, ומניצול זה נכנסתי להיריון. בגיל 15 הוא נולד ובמאי מלאו לו 30. קוראים לו חורחה אנטוניו. הוריי ומשפחתי לא סלחו לי. בגיל 17 יצאתי מהבית לחפש עבודה והכרתי את אהבת חיי, אבל לצערי זה לא היה הדדי. ממערכת היחסים הזו נולדה לי בת, טניה אליזבת. היא גדולה ממך בשנה ושמונה חודשים. המשכתי לגור בבית משפחתי אבל הייתי דחוייה. מבחינה כלכלית הייתי במצב רע מאוד, לא הייתה לי עזרה מאף אחד, אפילו לא מהמשפחה. הייתי מאוד צעירה, לגמרי לבד עם שני ילדים".

בשלב זה תיארה תרזה את הנסיבות שבהן הרתה והביאה לעולם את נועה, וכיצד, לטענתה, נעלמה בתה מחייה. " אני אפילו לא יודעת מי האבא שלך. אחרי הלילה ההוא לא ראיתי אותו. כשנודע למשפחתי שאני בהיריון גירשו אותי מהבית. היכרתי אשה שנתנה לי עבודה והרשתה לי לגור במקום העבודה, שם שהיתי במשך ההיריון, והלכתי לבד לבית החולים ללדת אותך. כל המשפחה שלי יודעת על קיומך, אבל הם לא אומרים כלום בקול רם כדי לא להכאיב, כי לפני 24 שנה תלשו חתיכה מהלב שלי. עכשיו, תודה לאל, אני נשואה מזה 16 שנים לארגנטינאי ויש לי בסך הכל חמישה ילדים. הלוואי שנוכל להמשיך בקשר. הרבה נשיקות וחיבוקים". למחרת בבוקר שלחה תרזה מסר נוסף לנועה: "אהבתי אותך ואמשיך לאהוב עד שארית חיי, גם אם לא תהיי איתי".

את מרבית פרטי הסיפור שסיפרה לה אמה הביולוגית מעדיפה נועה לשמור לעצמה. "זה היה הקטע הכי מטלטל בהתכתבויות שלנו", היא אומרת. "עד אז הייתי בטוחה שהיא נתנה אותי בהסכמה ובאופן מסודר, כדי שלי יהיה הכי טוב, ופתאום לקרוא שהיא רצתה אותי ולקחו אותי ממנה, זה נורא ריגש אותי. מצד שני, התייחסתי לדברים בערבון מוגבל. חשבתי שיש אפשרות שאולי היא מנסה לרצות אותי באיזשהו אופן, או למצוא חן בעיניי. אבל בסופו של דבר לא משנה אם זה הסיפור האמיתי. זה מה שהיא רוצה להגיד לי. אני פה והיא שם ומצאנו אחת את השנייה ואין מה לחפור עכשיו. בשום שלב במהלך ההתכתבויות שלנו לא שאלתי: 'למה נתת אותי?' רציתי רק להכיר אותה ואת המשפחה הביולוגית שלי ולא להתחשבן על העבר".

את יודעת אם היא ניסתה לחפש אותך במהלך השנים?

"לפי ההתכתבויות היא חיפשה אותי מיד אחרי שאיבדה אותי, ואחר כך הרימה ידיים. עד כמה שהבנתי, היא לא המשיכה לחפש".

מטריד אותך שאת לא יודעת מי האבא הביולוגי שלך?

"אני יודעת עכשיו שהוא לא קיים בחייה של אמי הביולוגית ולמעשה הוא בכלל לא יודע על קיומי. מה שמעניין אותי שזו היא שגידלה אותי ארבעה חודשים. הוא אמנם אבא שלי בדי־אן־איי, אבל זה פחות משנה לי".

החלק החסר בפאזל

למרות הפתיחות שמשדרת סרן נועה בכל הקשור לפרק האימוץ, אי־אפשר שלא להבחין עד כמה קשה לה. היא אומרת כמה משפטים ומאתחלת מחדש, בוחנת את הדברים שיצאו מפיה ומתקנת נוסחים. "חם לי, אני מזיעה", היא מכריזה, מבקשת לפתוח את המזגן ולהגביר את עוצמת הקירור, גומעת כמויות של מים, יוצאת לעשן כדי להירגע. נדמה שהדיבור, מבחינתה, מורכב הרבה יותר מאשר לנווט מטוס קרב בגיחה מבצעית.

נועה לא שיתפה את הוריה המאמצים במסע לאיתור אמה הביולוגית. את מה שעבר עליה חשפה בפניהם רק לאחר מספר ימי התכתבויות צפופים. "באחד הימים, לפני ארוחת הערב, ישבנו במרפסת ורציתי לספר להם.

ברור אם הייתה מודיעה מראש כנופיית עובדי הסעד היו מאיימים עליה ופוגעים בתפקידה כפי שהם עושים תמיד .אמרתי שיש לי משהו חשוב לספר, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. הם חיכו בסבלנות עד שיתאים לי. הדפסתי את ההתכתבויות והראיתי להם, הם נורא התרגשו ושלושתינו בכינו. הסברתי שלא סיפרתי להם בזמן אמת כיוון שרציתי לשמור עליהם. פחדתי שהדברים יכבידו עליהם ויטלטלו יותר מדי את חייהם. אמרתי להם שזה היה בעיניי יותר משמעותי מאשר לפתוח את תיק האימוץ ולראות בו את השמות, ולכן רציתי להתבשל עם החיפוש והאיתור רק עם עצמי. אני זוכרת שאמא שלי אמרה: 'איזה כיף לך, יש לך שתי משפחות שאוהבות אותך'. אבא הציע לקנות לכולם כרטיסי טיסה מארגנטינה לארץ והזמין את כל המשפחה להתארח אצלנו במושב. ביקשתי שיירגע והסברתי לו שאני רוצה שהדברים יקרו בקצב שלי".

הוריה, פיני ודליה, זוכרים במדויק את הערב ההוא על המרפסת. "כל כך שמחנו בשביל נועה שמצאה את המקורות שלה", אומר פיני. "זה חלק שהיה חסר לה בפאזל החיים שלה ואני לא רוצה שיחסר לה דבר. הקשר שיצרה עם משפחתה הביולוגית ממש לא מאיים עליי כיוון שאני מאוד בטוח במקום שלי בחייה, הרי אנחנו אלו שגידלנו אותה. נועה יודעת שהרגע שבו קיבלנו אותה היה רגע מכונן בחיינו. הביאו לנו לבית המלון באסונסיון ילדה בת חצי שנה שהייתה אצל אמה הביולוגית עד גיל ארבעה חודשים ועוד חודשיים במשפחה אומנת, היא הייתה עטופה בבד לבן בוהק, מטופחת ונקייה. בבוקר הראשון שקמתי אליה היא שכבה במיטה, הסתכלה עלינו וניענעה את הטוסיק מצד לצד, משדרת שהיא מקבלת אותנו,אז נוצר החיבור החזק ביננו. רציתי שתהיה לנו ילדה אינדיאנית שחומה, כי יש לי שני ילדים פולנים. השונות שלה רק מוסיפה פלפל לחיים".

דליה מוסיפה: "נועה הייתה שונה והיו כאלו שתקעו בה מבטים, אבל היא כריזמטית ומנהיגה מלידה ואני לא חושבת שמישהו צחק עליה בגלל המראה שלה. היום, כשאני הולכת איתה בתל אביב והיא במדים עם כנפי הטיס, אנשים לא נשארים אדישים, מצביעים עליה ואומרים: הנה טייסת. כשאני שואלת אותה איך היא מסתדרת עם זה, היא מסבירה לי באופן הכי טבעי שיש: מאז שאני קטנה הייתי שונה והצביעו עליי, אז אני לא עושה עניין. אנחנו מאוד אהבנו את המראה האינדיאני שלה, וחוץ מזה היא אינדיאנית גם באישיותה ובהתנהגותה, דעתנית ומרדנית.

"אני תמיד אומרת שעם כל נושא אפשר להתמודד אם הוא לא סוד, ולכן המילה אימוץ גרה איתנו בבית מרגע שנועה באה אלינו. בהתחלה סיפרנו לה שהבאנו אותה מרחוק וטסנו איתה באווירון לארץ, היא שמעה את המילה אימוץ כשהייתה ממש קטנה, הרבה לפני שהבינה את משמעות המילה. הקראנו לה ספרים על ילדים מאומצים והיה לנו ברור שנהיה איתה כשתפתח את תיק האימוץ. כששמענו שאיתרה את אמה הביולוגית אמרתי לה: 'את יכולה לקרוא לה אמא, כי מה שיש ביני ובינך לא יהיה לך עם אף אדם בעולם. אני לא מפחדת ממה שיקרה כי אני יודעת שזה אף פעם לא יהיה במקומי. הרי אמא יש רק אחת וזאת אני. אל האמא הביולוגית וילדיה אני מתייחסת כאל קרובי משפחתה של נועה וזה בסדר גמור".

דליה מדגישה כי תהליך האימוץ של נועה נעשה תוך הקפדה מלאה על כללי החוק בפרגוואי ובישראל. "בשנות ה־80 אימצו ילדים מברזיל, אבל אז הייתה פרשת הילדה קרולין ברונה, שאומצה על ידי זוג ישראלים ואמה הביולוגית הברזילאית נלחמה עליה, עד שבית המשפט פסק שיש להחזירה למשפחתה הביולוגית בברזיל. מאז הופסק האימוץ בברזיל והחלו לאמץ ילדים בפרגוואי. דיברנו והתייעצנו עם ישראלים שאימצו שם ילדים, למדנו את הנושא לעומק, פנינו לעורך דין בפרגוואי. השירות למען הילד שם דרש שנעבור תהליך אימוץ בשירות למען הילד בישראל וכך עשינו ופתחנו תיק אימוץ על פי כל הנהלים. בפרגוואי לקחנו עורכת דין שליוותה את כל התהליך. הכל היה חוקי לחלוטין".

הרי ברור שהשופטים בישראל מפרים האמנות בינלאומיות ומייצגים את האליטה האשכנזית שחוטפת  ילדים ממזרחים ומעוטי יכולת .

על איזה חוק מדובר?

מתכוננת למפגש הראשון

בהתכתבויותיה המפורטות עם אמה הביולוגית לא סיפרה לה נועה מה היא עושה בחייה. קורס הטיס שעברה והיותה נווטת קרב לא הוזכרו אף לא ברמז, בעיקר משיקולי אבטחת מידע. היא הסתפקה במילים "יש לי עבודה מכובדת". בינתיים גם אין לה תוכניות לספר לה על עצמה בשיחת טלפון או בסקייפ בשל מחסום השפה. "בהתחלה ההתכתבויות ביננו היו כמעט מדי יום, אחר כך הקצב הואט ואני כותבת פעם בחודש־חודשיים. גם אני וגם היא הבנו שאנחנו נמצאים במקום שלם בחיים שלנו ושעוד נפגש. כשאני רוצה לשתף במשהו שקורה לי אני מספרת להורים שלי — שאמי הביולוגית קוראת להם 'ההורים מהלב' — ולא לה. אבל שמחתי, למשל, שאמי הביולוגית ואחותי טניה כתבו לי לפני כחודשיים שנולד לי אחיין, מאוריציו. היה להן צורך לשתף אותי בשמחות שלהם ומאוד ריגש אותי להיות חלק מהם", היא מספרת.

סרן נועה חתומה קבע בחיל האוויר עד 2020, אבל מתכננת בעוד כשנה וחצי, עם סיום תפקידה הנוכחי, לקחת חופשה ללא תשלום, לטייל בדרום אמריקה, ללמוד את השפה ורק לאחר כמה חודשים להגיע לארגנטינה, למפגש ראשון עם משפחתה. "מבחינתי זה לא רק טיול של אחרי צבא, אלא טיול עם נדבך מאוד משמעותי, ואני רוצה להגיע לשם מוכנה, דוברת ספרדית טובה ומכירה היטב את ההווי".

הנזק שנגרם הוא שיא האפסורד אי ידיעת שפת אימא .

את תוהה לפעמים מה היה קורה איתך אילו היית גדלה בפרגוואי ולא מאומצת על ידי משפחה ישראלית?

"אני לא מתעסקת בזה, אבל מאמינה שבכל מקום שבו הייתי חיה, הייתי אותו בן אדם שטוב לו עם עצמו".

יכול להיות שמתישהו תבחרי להתחבר לשורשים ולגור בדרום אמריקה עם המשפחה הביולוגית שלך, או שתחזרי למושב ברמת הגולן?

"כאן זה הבית שלי. אין לי בית אחר. אני יכולה לנסוע לבקר את המשפחה בארגנטינה, אבל ברור לי שאחזור לישראל. בשנים הקרובות אהיה בתל־אביב שבה מצאתי את הפינה שלי. אבל אני מאמינה שמתישהו אגור במושב, לאו דווקא ברמת הגולן, כי אני צריכה טבע, דשא ועצים

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | 1 Comment »

יותר מ 4 שנים מנעה האישה מהאב לראות את בנו כחלק מבעיותיה הנפשיות .

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 12, 2014

יותר מ 4 שנים מנעה האישה מהאב לראות את בנו כחלק מבעיותיה הנפשיות .

ייאמר שבית המשפט  פעל  לתמיכה בה .

השופט שדן בתיק פעל תוך משוא פנים,שיקר,וזייף פרוטוקולים  גם זה לא  סייע בידו למנוע מהאב לראות את בנו .

מדובר בשופט אשר ילדמו בבאר שבע הייתה קשה ביותר נער עבריין אשר חשב שהוא יכול להעביר את היתנהלותו העבריינית לבית המשפט.

השופט אף שינה את שם משפחתו וחשב   שעברו הבעייתי לא יתגלה .

הילד אשר  דומה לאביו  ואין מלטעות בכך  מצפה לראות את אביו .

השקרים של האישה  במשך כול השנים .

אבא לא רוצה לראות אותך ,הוא עזב אותך ,ואנני יודעת היכן הוא.

הילד מיותר לציין לא מאמין לה והרי ברור  שאפילו הגננת אשר שם נמצא הילד לא מאמינה לאישה  אך בהעדר בדיקת אבהות  לא ניתן לייצור קשר עם האב  .

האב מסר למערכת שהוא  מחכה  לסיום  התהליך לאחר  הסחבת הרבה שננקטה ע"י בית המשפט  .

 

האב דמות ידועה  ,אשר מופיע בתיקשורת חדשות לבקרים  וברור שלא ניתן להסתיר את דמותו מבנו .

בימים הקרובים  תוכרע מחלוקת זו כפי שכבר הבהיר בית המשפט

"את מתחמקת כך טען השופט"

האישה הודיעה אני לא רוצה  שהילד יראה אותו .השופט שאל מי האב והיא הצביעה הוא האב .

לשאלת בית המשפט מדוע את מסרבת לבצע את הבדיקה ? תשובתה הייתה בכי וכן הישתוללות כחלק מהתקפה  של אמוק אשר נמצאת בשל מחלתה הפסיכיאטרית  "אתה לא מבין צעקה לשופט הילד רק שלי"

השופט  לא יכל לכפות על עריכת הבדיקה  בשלב זה הודיע שברגע שתוגש בקשה היא תידון !

פנייה לבית החולים נענתה  נסיים באופן מידי את הבדיקה  ברגע שנקבל את החלטת בית המשפט .

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

התאריך הוא סוף נובמבר, 44'. ילד בן עשר כלוא עם הוריו בקרון בוקר עמוס יהודים,בישראל 2014המצב לא הישתנה

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 12, 2014

התאריך הוא סוף נובמבר, 44'. ילד בן עשר כלוא עם הוריו בקרון בקר עמוס יהודים. הרכבת דוהרת בדרכה לאושוויץ. אל הפתרון הסופי. כשמגיעים, מתברר שאושוויץ בתפוסה מלאה. מחכים בתוך הקרון. במשך חודשיים. ההורים מאבדים את שפיותם. הילד מחזיק מעמד. אז מגיעים החיילים הרוסים. עוד חודשיים ב"מחנה שחרור" רוסי, והוא מגיע לארץ. ילד בן 11 שכבר ראה הכול. שמו של הילד הוא .

הפיתרון הסופי

התאריך הוא 12.4.2014 היום במדינת ישראל מובלים ילדים לגטאות הרווחה כמו ויצו הדסים,נרדים ,בית הילד ועוד גטאות של משרד הרווחה.

מתברר שהם תמיד בתפוסה מלאה מאחר שעובדות הסעד נוהגות לבצע חיפושים וחוטפות ילדים מידי יום ואף מתגאות בכך כפי שנשמע השבוע בבית המשפט באזור השרון וכול זאת ללוא בושה .

המדובר בדבי סבטוי אשר התגאתה בשיחת טלפון עם איש משטרה ובהתלהבות ביקשה שוטרים רבים כאילו היא מסילה ילד מהתעללות .

הילד יכול להיות אתה והרי ברור שכול הילדים בגטאות הרווחה סובלים התעללות נפשית, ופיזית ,וניתוק מהוריהם רובם מתדרדרים לפשע ,סמים ,ואלימות ,ואז עובדי הסעד טוענים אנחנו לא אשמים !

ישראל 2014 היא בחסות משרד הרווחה שיאנית הוצאת ילדים בעולם ולא כפי שטוענים אנשי משרד הסעד בגיבוי ערוץ 10 תוך שטיפת מוח לציבור שישראל היא בין הנמוכות בעולם אחת לפני האחרונה שזו יפן .

תעשיית השקרים של משרד הסעד בגיבוי נתונים OCD שכלל לא נתן כול נתון איננה האמת .

אריק וייס כתב ערוץ 10 .

ערוץ 10 נתבע והוגשה התביעה לבית המשפט נגד אושרת קוטלר,רפי גינת,ואריק וייס .ע"י יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדנורפי גינת

להלן התביעה

בבית המשפט לתביעות קטנות .

בתל אביב

תובע 1 : יעקב בן יששכר

הנתבעים :

נתבעת 1 : אושרת קוטלר בן גל (ערוץ 10) דרך השלום 53 גבעתיים

אושרת קוטלר

נתבע 2 : אריק וייס ( ערוץ 10 ) דרך השלום 53 גבעתיים

נתבע 3 :מנכ"ל ערוץ 10 רפי גינת / ערוץ 10 . דרך השלום 53 גבעתיים.

מהות התביעה כספית : סך15.000 ₪ .

בקליפת אגוז יפרט התובע את תביעתו כנגד הנתבעים שבחרו לבצע סיקול ממוקד לתובע בעריכת כתבה מגמתית בזדון .

המדובר בכתבה מיום שבת ששודרה במגזין של ערוץ 10 ביום שבת שבה הצפייה גבוהה מאוד .

התובעים נדהמו שדבריהם לא נשמעו כאשר ארי וייס הכתב מכפיש בדבריו את יעקב בן יששכר

ואף מציין שהוא מנהל אתר אינטרנט למרות שתובע 1 הכחיש זאת בכתבה ואף טען שלא כתב שמדובר בנאציות כפי שביקש אריק וייס הכתב לייחס לו.

דבריו של בן יששכר לא נשמעו רק שפתיו מדברות ואריק וייס הכתב טען שיעקב בן יששכר הוא בעייתי . ואף קישר אותו לגואל רצון שהצופה יבין חושב שהוא בעד גואל רצון ! דבר שהוא שיקרי יעקב בן יששכר איננו תומך בגואל רצון .

ואלו נימוקי התביעה :

  1. התובע הינו עיתונאי ופעיל חברתי .
  2. התובע פועל למניעת פגיעה בילדים שאף תובע 1 הינו זוכה פרס זכויות אדם 2008 מצ"ב תמונה וכן מדליק משואת הילדים בטקס של איגוד עיתונאי ישראל .
  3. נתבעת 1 אושרת אף לגלגה וטענה חבר הכנסת זאב לא יודע עם מי הוא יושב ותיארה את עובדי הסעד כמסכנים,ומשתכרים משכורות רעב כמו כן מבצעים עבודת קודש! ."אין לו מושג אם מי הוא יושב"
  4. תובע 1 דיבר והשיב לכול שאלותיו של אריק וייס והוא השתיק את דבריו בעריכה כמו טענותיו שיש עובדי סעד טובים .
  5. תובע 1 אף הוצג שטענותיו בדבר הוצאת ילדים שיקרית לגבי שישראל שיאנית מספר 1 בעולם בהוצאת ילדים וזאת עובדה וכדי להציגו באופן מעובת הוצג נתון שאיננו מדויק בדקה 8.55 טוען אריק וייס הכתב שישראל מוציאה ילדים ממשפחותיהם בשיעור הכי נמוך למרות שהוא יודע שאיו הדבר כך מצ"ב הנתונים של ילדים שהוצאו בצוו וכול זאת יש נתונים נוספים של ילדים שהוצאו בהסכמה בשל איומי של עובדי הסעד.למרות שנתוני משרד הרווחה לא הועברו מעולם לoecd   ואין נתונים כאלו. בכוונה תחילה ולמרות שתובע 1 הגיש בקשה לפי חוק חופש המיידע לקבל את הנתונים של משרד הרווחה עד ליום זה משרד הרווחה מסרב להעביר!
  6. גם מדקה 9.34-10.21 לא מאפשר הנתבע אריק וייס להציג את דבריו של תובע 1 ודבריו מועלמים באופן מלכותי כדי לייצור מצב שהצופה יבין הפוך העובדה שגם דבריו של תובע 1 באשר לגואל רצון נשתלו מתוך טענה רחבה שהשאלה שהייתה מדוע תובע 1 סייע ליעל הרשקוביץ להחזיר את ילדיה והיא הייתה גם אצל גואל רצון מיותר לציין שבית המשפט השלום הורה על החזרה של ילדה.דברים אלו הועלמו בכוונת זדון כדי להבאיש את ריחו של התובע 1 .
  7. העובדה שערוץ תקשורת לוקח צד הינו בניגוד לכללי האתיקה הנהוגים .
  8. נתבע 3 הינו האחראי על הערוץ מתוקף היותו מנכ"ל ומדובר מאחריות שילוחית.
  9. לנתבעים הוגשה בקשה להתנצלות והשמעת דברי התובעים אך ערוץ 10 בחר שלא להיתייחס.
  10. הנתבעים ביחד ולחוד עשו להם דרך להכפיש את התובעים ולהפוך אותם ללעג בפני הציבור שמדובר באנשים הזויים כול זאת כדי לפגוע בזדון לעובדי הסעד .
  11. ערוץ טלויזייה חייב להשאיר בידי הצופים את השיפוט מי צודק ולא כך נהג ערוץ 10 שאין זו הפעם הראשונה שהוא נוהג כך .
  12. ערוץ 10 הפך לשופר של עובדי הסעד כאילו מדובר באנשים נורמטיביים חפים מכול טעות שהרי גם נגד תובע 1 נטען שהוא איננו יכול לגדל את ביתו בשל( היותו גבר ) דבר שלא צלח לאחר מאבק העביר את ביתו למשמורתו .
  13. הפרסום שנעשה לבית אפל ללא תגובת התובע הבקיא במה שקורה בפנימייה ,או לראיין הורים כמובן שלא נעשה .
  14. התובע 1 תואר כנפגע רווחה דבר שאיננו כך וניצחונו על ראשיות הרווחה כלל לא נאמר כדי לא להראות לציבור שבמקרהו האישי טעו עובדי הסעד וזאת בלשון המעטה.

לסיכום:

בפסק דין סרן ר נגד אילנה דיין ד בע"א 751/10 (להלן: סרן ר') ודובר על חופש הביטוי ועל חשיבותו מחד אך סיקול ממוקד מהכיוון השני מהווה לשון הרע בכוונה לפגוע!

בשל זאת יש לקבוע שערוץ 10 פעל תוך כוונת זדון כדי לפגוע מחד בתובעים ומצד שני להאדיר את ראשיות הסעד כאילו מדובר בעובדים אשר חפים מטעויות ,ומאגנדה .

יצוין שאף הוצגו נתונים מטעים על הוצאת ילדים בישראל שהינה שיאנית מספר 1 בעולם כאשר נטען שהם מהOECD שכלל ייאמר שמדינת ישראל מסרבת עד היום לתת את הנתונים שהם נמצאים במשרד הרווחה .

תובע 1 אף הגיש בקשה לקבל נתונים אלו וסורב עד להגשת תביעה זו ע"י הגברת שפיצר אחראית חוק חופש המיידע.

מן הדין והצדק להיענות לתביעה ולהורות על חיוב הנתבעים ביחד ולחוד במלוא סכום התביעה וכן הוצאות מוגברות לשיקול בית המשפט.

סכום התביעה הינו נמוך בשל אילוצים כלכליים של התובע .

בן יששכר יעקב

הפיתרון הסופי של עובדי הסעד זה כליאתם של רוב ילדי ישראל בגיטאות סגורים והפיכתם  לשברי כלי שישרתו אותם בעתיד הרי ילדיהם הם יהיו ילדי רווחה כפי שהוכח !

רוב ילדי הרווחה  משפחתם  העתידית הינה משפחת רווחה שגם ילדים מוצאים מהם .

 

 

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , | 2 Comments »

משרד הרווחה מגייס יחצן בעלות 700000 ש"ח כדי להכשיר אונס ,והיתעללות בילדים ע"י עובדות הסעד

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 9, 2014

משרד הרווחה מגייס יחצן בעלות 700000 ש"ח ליצן החצר

כדי להכשיר אונס ,והיתעללות בילדים ע"י עובדות הסעד  .

מאיר  כהןשר הרווחה מאיר כהן מפחד מעובדי הסעד

מאשר למשרד הרווחה לפגוע בילדים  בפנימיות הרווחה ,האומנה ,והאימוץ אשר תחת חסותו .

התנועה למען עתיד ילדנו פועלת לחשיפת תעשיית הרווחה .

התנועה למען עתיד ילדנו סגרה את ארגון אלי שהונה את המדינה ושלטונות ארצות הברית  והסתיר שהוא מתעלל בילדים ואיננו מגן על ילדים  .

יעקב בן יששכר  מנכ"ל עמותת התנועה  למען עתיד ילדנו הגיש תביעה על מיליון $  ובית המשפט קבע שאלי ביצע פשעים רבים  וישגיעו לארצות הברית  תחודש התביעה .

מסמך מגלה כי משרד הרווחה ביקש אישור לקבלת ייעוץ תקשורתי חיצוני בסך 700,000 שקל אל מול "מתקפה תקשורתית וחזיתית" אנשי אגף החשב הכללי במשרד האוצר, הנשלט בידי יו"ר יש עתיד, אישרו את הבקשה של אנשי משרד הרווחה, הנשלט גם הוא בידי איש יש עתיד המסמך מגלה שניים מן הנושאים שביחס אליהם התבקש הייעוץ – הוצאת ילדים בסיכון מבתיהם וטיפול באוכלוסייה על סף אוטיזם

העובדה שאין לסמוך על מפלגת אין עתיד אשר פועלת למניעת עתידם של ילדי ישראל ושליחתם למחנות הריכוז של הרווחה שהינם פנימיום של המאה ה21 .

אין הבדל בין מחנות הריכוז בשואה לפנימיות הרווחה .

אז שלא יעבדו עליכם בעיניים  לרעבים אין כסף

לפירסום וטיוח הזוואות יש והרבה .

▪  ▪  ▪
משרד הרווחה מוציא 700,000 שקל עבור שירותי יח"צנות וייעוץ תקשורתי אל מול מה שבכירי המשרד מכנים "מתקפה תקשורתית וחזיתית". בזמן שהטיפול ברעבי ישראל מוזנח על-ידי הממשלה, כפי שחשף מבקר המדינה השבוע בדוח שפרסם.על-פי המסמך, סיכום ישיבה שהתקיימה ב-18 במרס 2014 בוועדה להעסקת יועצי תקשורת חיצוניים במשרדי החשב הכללי של האוצר, ביקש משרד הרווחה להתקשר עם יועצי תקשורת חיצוניים לצורך סיוע לדוברות המשרד "לטיפול בנושאים שבהם מתמודד מול מתקפה תקשורתית וחזיתית". היקף ההתקשרות שצוין במסמך – 700,000 שקלים, כולל מע"מ.הוועדה – שבה ישבו מנהלת הסיכונים הראשית במשרדי החשב הכללי עו"ד נעמה קאופמן פס, החשב רואה חשבון אלי ביתן והיועץ המשפטי עו"ד ג'ילאל סויטאת – קיבלה את בקשת משרד הרווחה.

"החלטת הוועדה – מאשרים את בקשת המשרד לצאת במכרז פומבי לקבלת שירותי ייעוץ תקשורתי חיצוני וכן לערוך שתי התקשרויות עד 50,000 שקל לתקופה של שלושה חודשים", נכתב בסיכום הישיבה.

עוד ציינו שלושת חברי הוועדה כי אותן שתי התקשרויות בסך 50,000 עם יועצי תקשורת חיצוניים נועדו לשמש לייעוץ אל מול המאבק הציבורי בעניין הוצאת ילדים בסיכון מבתיהם וטיפול באוכלוסייה הנמצאת על סף אוטיזם. המכרז הפומבי שאושר – יהיה להתקשרות בהיקף שלא יעלה על 600,000 שקל לשנה – לתקופה של שנה.

השבוע פרסם מבקר המדינה, השופט (בדימ.) יוסף שפירא, דוח חמור מאוד ביחס לפעילות משרד הרווחה בישראל. על-פי הדוח, מאות אלפי ישראלים סובלים מחרפת רעב, משום שהממשלה הזניחה את נושא הביטחון התזונתי והותירה אותו בידי עמותות התנדבות. קיימת "מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול ראוי בנושא קידום הביטחון התזונתי", כתב שפירא בדוח.

כעת, מתגלה כי אנשי החשב הכללי במשרד האוצר, שבראשו עומד יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, מאשרים למשרד הרווחה, שבראשו עומד חברו של לפיד לסיעה, ח"כ מאיר כהן, ייעוץ תקשורתי בעלות של 700,000 שקל. זאת, למרות שבמשרד, כבכל משרד ממשלתי, קיים מערך דוברות הממומן ממילא בכספי הציבור.

 

בעכבות כתבות ישראל היום משרד הרווחה מינה יחצן

NEWS1-13-702938258647919

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , | 1 Comment »

שופט הנוער נועם שילה אני בעד לפעול נגד ילדים באלימות שמדובר בפנימיות וראשויות הרווחה.

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 9, 2014

שופט הנוער נועם שילה אני בעד לפעול נגד ילדים באלימות שמדובר בפנימיות וראשויות הרווחה.

היתנהלות לקוייה של שופט נוער שטוען שלמרות  שהאם הוכיחה את האלימות כלפי ילדיה אסור לשנות את החלטות בית המשפט  שמדובר בחוק הנוער סעיף 14 שבבו ניתן לשנות את ההחלטות מעת לעת באופן מידי.

השופט שילה ביקשת את תיק ההפנימייה וסירב להעביר זאת לצדדים .

מדובר בפנימיית בני ארזים  אשר בה יש היתעללות בילדים  והרי ברור ששום דבר לא יתועד בתיק.

השופט שילה פועל מהיותו שופט נוער בבאר שבע כחותמת גומי של הרווחה .

בעבר לאחר שהוקלט בדיון ע"י אם ביקש למנוע ממנה את זכויותיה וביקש לערך לה חיפוש בגופה דבר שלעצמו מדובר בחריגה מסמכות.

השופט שילה מונע דיון הוכחות ,ומזייף עובדות "עו"ד קוזקוב המשמשת כאפוטרופוס לדין של שני הקטינים כי מצה הקטינים טוב" ברור שעו"ד קוזקוב תיארה מצב אחר ויש מתן כדורים פסיכיאטריים ולא כפי טענת הרווחה  אך השופט שילה זורה חול בפני ערכאת העירעור .

עו"ד קוזקוב"""הוא אומר שהצוות מקלל לפעמים קוראים לו מסריח ודפוק ולפעמים יש החזקות "

כך השופט שילה מעוות את המציאות ומבקש לתת יד לרווחה להיתעלל בילדים.

כאדם ששירת כחוקר במשטרת ישראל  ברור  שעמדתו תמיד כעמדת הרווחה.

השופט שילה אף מאיים על האם שיפסוק הוצאות  אם תבקש לחזיר את ילדיה אליה  .

תלונה תוגש לצציבות תלונות על שופטים.

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , | 1 Comment »

משרד הרווחה ושר הרווחה מאיר כהן נותנים יד לטיוח של פגיעות מיניות בילדים,ואף אונס

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- אפריל 4, 2014

"מעשי ההטרדה מוכחשים ומוסתרים, ולילדים אין הגנה בסיסית" • מה קורה בפנימיות לילדים בסיכון? • תחקיר
  • צילום אילוסטרציה: GettyImages
הבטן של לילי החלה לכאוב מרב חשש כשמנהל הפנימייה קרא לה להגיע בבהילות אל לשכתו, ושם מיהר להציע לה קפה, עוגות ומים קרים. ככל שיצא מגדרו לְרצות ולהרגיע אותה, כך גברה תחושתה שמשהו רע קרה לאחד מילדיה השוהים בפנימייה. היא היתה בטוחה שמדובר בבנה הגדול, כי הוא שובב ותמיד עושה בעיות.
אבל אז מנהל הפנימייה תפס את הראש, אמר ששלושים שנה לא קרה לו דבר כזה, ומילמל כמה פסוקים מהתורה. מדובר בבתה של לילי, בת השבע. היא נפגעה מינית על ידי כמה נערים גדולים ממנה. זה קרה שישה ימים קודם לכן, ואין לו ממש פרטים, למנהל, כי אסור לו לשאול ולתחקר יותר מדי. המשטרה תבדוק.
"שאלתי, מה זה נפגעה מינית? מה בדיוק קרה? איך זה קרה בלי שאף אחד עצר את זה? ומה עושים עם זה עכשיו? משאירים אותה עם התוקפים שלה?" מספרת לילי על מה שהתרחש בדיוק לפני חודש, "והוא אמר לי שהוא לא בטוח, שהילדה שלי בדרך למסור עדות. דרשתי שייתנו לי לראות אותה מייד, והם לקחו אותי אליה.
"הדבר הראשון שהילדה אמרה לי זה 'אמא, אני לא אשמה'. חיבקתי אותה ואמרתי לה: 'ברור שאת לא אשמה. את הנשמה של אמא. לכי תספרי כל מה שקרה. את גיבורה, ואמא שומרת עלייך. זאת לא אשמתך, כפרה עלייך. את תינוקת'".
לילי התבקשה לעזוב את בתה, וברגליים כושלות שבה אל דירתה הקטנה בירושלים. "ראיתי מסך שחור מול העיניים, פחדתי שאתמוטט", היא מספרת. "לקחתי ארבעה כדורי וליום, וזה לא עזר. הרגשתי שעקרו לי את הלב".
בחלוף כמה ימים התברר ללילי שחמישה נערים פגעו בבתה. נער נוסף, שישי, התבונן בנעשה ושתק. מה היה שם? לילי לא ממש יודעת עד לרגע זה.
"מנסים להרגיע אותי שהנערים לא אנסו אותה, אלא הכריחו אותה לגעת בהם", היא אומרת. "אני לא מבינה למה לא עשו לה בדיקה פיזית, כדי לוודא שהם לא פגעו בה. אני לא מבינה איך זה קרה כשהילדה אמורה להיות בהשגחה כל הזמן, ואני לא מבינה למה היא נשארת תחת אחריותם של אותם מדריכים, שכשלו בתפקידם".
לילי (שם בדוי, כמו כל שמות הורי הקטינים בכתבה), אם חד־הורית בת 41, עברה חיים קשים מאוד. גופה הנערי והחיוניות שבה אינם מסוגלים להסתיר את התלאות שחוותה מצעירותה. היא אמנם עובדת בחריצות אך מתפרנסת בקושי. בשלב מסוים חשבה, או שוכנעה על ידי גורמי הרווחה, כי מוטב שהילדים יגדלו במסגרת חוץ־ביתית, במרחק לא רב מדירתה. העוני שלה, ילדותה הקשה, העבר הפלילי, העובדה שהיא אם חד־הורית – כל אלה הותירו לה סיכויים קלושים להשאיר את הילדים איתה, בביתה.
הילדים הוצאו מהבית על ידי שירותי הרווחה, בטיעון של טובת הילד. בנה היה בן 4 כשהוצא מהבית, בתה היתה בת שנתיים בלבד. עכשיו היא מתחרטת, אבל אין דרך חזרה.
לילי, שבעצמה נפגעה מינית באופן קשה לאורך ילדותה, ניהלה מאבק חריף. הקיפו אותה חברות טובות ופעילות חברתיות, שלא הניחו לנושא להישכח.
אחרי 12 ימים הורחקו הנערים התוקפים מהפנימייה. אבל בקולה של לילי לא ניכרות נחמה או גאווה על הצלחת מאבקה. בוודאי לא שמחה.
"רשמית, המקרה טופל, למרות שהבת שלי לא צריכה להישאר תחת אחריותם של מדריכים שכשלו. ומה זה עוזר לי שהמקרה טופל?", היא בוכה. "זה לא היה צריך לקרות. היה אפשר למנוע את זה. הבטיחו לי שישמרו על התינוקת שלי, ואני האמנתי להם, כי רציתי שהגורל שלה יהיה שונה משלי".

יונית: "בדרך הביתה, סיפרה לי אחת הבנות שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה". צילום: יהושע יוסף

רמת דיווח נמוכה

שכיחות עבירות המין בילדים ובני נוער בכלל האוכלוסייה עולה בהדרגה וסוגרת עלינו מכל עבר. מנתוני משטרת ישראל עולה כי מתוך כלל תיקי עבירות המין שנפתחו בשנת 2012, כ־44 אחוזים בוצעו בקטינים עד גיל 17: 2,200 תיקים מתוך כ־5,000. עד גיל 12 אין הבדל משמעותי במספרים בין בנים לבנות; מגיל 12 ואילך, יש יותר בנות שנפגעות.
לנתונים הללו, הקשים ממילא, יש להתייחס בחומרה, כיוון שבקרב ילדים ובני נוער רמת הדיווח על פגיעות מיניות נמוכה מאוד, מסיבות שבהן בושה, אשמה, חשש מדחייה חברתית, לחץ חברתי או פשוט חוסר מודעות וטשטוש בין המותר לאסור, האופייני לגילים הללו. כל זאת, כשילדים חשופים היום יותר מאי פעם לתכנים מיניים ופורנוגרפיה, שזמינים להם בקלות רבה.
אבל מה קורה בפנימיות הסגורות ובמשפחות האומנה, שאליהן מוּצאים ילדים מרשות הוריהם על ידי שירותי הרווחה בנימוק שיש להגן עליהם, לעטוף אותם, לפקח עליהם ולהביא לשיפור משמעותי בסביבת חייהם? ומה קורה כאשר מדובר בילדים שנפגעו בעצמם בעבר, או שגדלים אצל הורים שנפגעו מינית בצעירותם? זוהי אוכלוסייה עם פוטנציאל היפגעות גבוה באופן ניכר.
הרוב מוחלט של הילדים המופנים ל"השמה חוץ־ביתית" הם כאלה שלטענת גורמי הרווחה נחשפו להזנחה ולהתעללות פיזית, רגשית ומינית. בשנת 2012, לשם המחשה, נמצא שמתוך כ־36 אלף פניות שטופלו על ידי העובדים הסוציאליים (פקידי הסעד) לחוק הנוער, סוּוגו כ־45 אחוזים תחת הקטגוריה הנזילה "הזנחה", כ־37 אחוזים סווגו כ"פגיעה פיזית" ו־17 אחוזים – כ"פגיעה מינית". שיעור הפגיעות המיניות לא השתנה באופן משמעותי בחמש השנים האחרונות.
פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה: "הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים"
פרופ' אסתר הרצוג, יו"ר עמותת ע.ל.י.ה, עמותה לזכויות ילדים והורים, שנלחמת זה יותר מעשרים שנה נגד הוצאה בלתי מוצדקת של ילדים מבית הוריהם, מדגישה כי רבים מההורים הללו היו בעצמם "ילדי רווחה". "מדובר לפחות בדור שני או שלישי לרווחה. אז איך אפשר להיחלץ ממעגל הקסמים הבלתי נגמר הזה? הרי זאת ההוכחה שמשהו פה שגוי מהיסוד. אני טוענת כל השנים שרק על ידי טיפול אמיתי בקהילה וטיפול במשפחה אפשר לעזור. לא על ידי הוצאה אוטומטית של ילדים למוסדות".
ואכן, כל האימהות שהתראיינו לכתבה היו ילדות רווחה. כולן גם חוו פגיעות מיניות בעצמן. עכשיו הן חוות מחדש טראומות קשות, כאילו לא די בנסיבות חייהן הטרגיות.
לעדי (33) חמישה ילדים משלושה אבות שונים: הבת הגדולה בת 13 וחצי, והבן הקטן בן 4 וחצי. היא בעצמה היתה ילדת רווחה, שנשלחה עם אחיה לפנימיות בעקבות מחלה שבה חלתה אמה. בגיל שבע נפלה קורבן לאונס אכזרי מצד שכן. בשנות העשרה לחייה התייתמה משני הוריה.
היא התחתנה בגיל צעיר, וכשביקשה להתגרש היתה מסורבת גט. האפשרות היחידה להשתחרר מהנישואים היתה כרוכה בוויתור על המשמורת על שתי בנותיה הבכורות לטובת האב. היא מקפידה לשמור איתן על קשר הדוק. בתום עוד זוגיות כושלת ורווּית אלימות מצאה את עצמה ברחוב, נסה על נפשה עם שני ילדים קטנים בני פחות מארבע, כשגופה מלא חבלות.
"באותה תקופה לא היה לי כסף לכלום, אפילו לא לאכול. הייתי פולשת לבתים ריקים של עמידר. בכל פעם שהתלוננו עלי, היו באים ומוציאים אותי לרחוב. נעצרתי לפחות עשר פעמים.
"כשהילדים היו בני ארבע וחמש, לקחו אותם אל בית ילדים של הרווחה, ובהמשך ילד אחד נשלח לאומנה והאחר לפנימייה. הסכמתי לזה, אבל היום אני מצטערת. אם היו נותנים לי סיוע כלכלי ומנחים אותי ונותנים לי כלים איך להתמודד עם גידול הילדים, הבנים היו נשארים איתי".
את בנה הקטן, מגבר שלישי בחייה, ילדה עדי בגיל 28. לדבריה, גורמי הרווחה הודיעו לה מראש שלאחר הלידה יועבר התינוק לאימוץ, אבל היא היתה נחושה. "כל הקשיים שעברתי חיזקו אותי, היה ברור לי שבילד הזה לא נוגעים. ידעתי שאין שום דבר בעולם שישבור אותי, ובאמת הצלחתי. בעזרת דירה שקיבלתי מעמידר, הצלחתי לקיים את שנינו. עבדתי בניקיון ובתור מלווה בהסעות תלמידים.
"אני לא יכולה להגיד שהכל טוב, ויש ימים שאין לי אוכל במקרר, אבל תודה לאל, אני מסתדרת. יש אנשים טובים שעוזרים לי, ונשבעתי שאת הרווחה כבר לא אכניס לחיי לעולם".
לפני שנה בדיוק צילצל הטלפון בביתה של עדי. "בלי הכנה מוקדמת סיפרו לי שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה", היא מספרת. "כמעט התעלפתי. אני זוכרת ששמטתי את הטלפון מהיד ורעדתי בכל הגוף.
"אנשי הפנימייה סיפרו לי שהם מצאו אותו במיטה שלו, ביחד עם ילד אחר. הם עוד ניסו להרגיע אותי ואמרו לי שלא אדאג, זה לא כזה נורא, כי הפוגע הוא ילד בגיל של הבן שלי".
לטענתה, אנשי הפנימייה ביקשו ממנה שלא להתלונן במשטרה, והבטיחו לה שיטפלו בנושא, ובמידת הצורך יזמינו את המשטרה. למרות זאת, היא התלוננה במשטרה על מעשה מגונה בקטין, ואף הזמינה לפנימייה ניידת משטרה, אבל זה לא עזר. "אפילו לא לקחו אותו לבדיקה רפואית", היא אומרת בעצב. "עד היום אני לא יודעת אם המשטרה חוקרת את התלונה שלי או לא".
הפנימייה, לדבריה, המעיטה בחשיבות המקרה. גם לאחר שהדברים התגלו, נשאר בנה לשהות בכל יום בקרבת הילד שפגע בו, ואף ישן איתו באותו החדר. הוא מיעט לספר לה על מה שחווה, אבל כשבא הביתה לביקורים, הבחינה עדי שהוא מרטיב במיטה.
"יום אחד ראיתי סימנים כחולים על הגוף שלו. שאלתי אותו ממה זה. בהתחלה הוא ניסה להתחמק, אבל לא ויתרתי. בסוף הוא נשבר וסיפר לי שהפגיעות המיניות מצד אותו ילד היו על בסיס קבוע, במשך שלושה חודשים לאחר הגילוי הראשוני.
אחרי שבנה סיפר לה על הפגיעות החוזרות, הוא סירב לחזור לפנימייה. "במקום לשלוח אותו בחזרה, הלכתי ללשכת הרווחה שמטפלת בנו והתקשרתי לפנימייה כדי לעמת אותם עם המידע החדש שגיליתי, והם רק אמרו שהם לא יכולים לטפל בזה, בגלל שהתלוננתי במשטרה.
"כשדרשתי תשובות איך ייתכן שתחת פיקוחם ילד פוגע מינית בילד אחר, אמרו לי שהילד הפוגע חווה פגיעה מינית בעצמו. מה זה עוזר לי? איך כולם נרדמו בשמירה? איך קורה שהבן שלי עובר לפנימייה כי לי אין יכולת כלכלית לגדל אותו, ודווקא במקום שאמור להגן עליו, הוא חווה פגיעה כזאת?"
עדי פנתה אל פקידת הסעד, שהכירה את המקרה. היא ניסתה לשכנעה להחזיר את הילד, אולם עדי סירבה. "אמרתי להם שעל גופתי המתה אחשוף אותו שוב לפגיעות כאלו. בסוף הם הבינו שאין מה להילחם בי, כי בחדרי חדרים כולם כנראה ידעו שהיה פה מחדל רציני. אז שלחו אותו הביתה. לפני מספר חודשים הוא נקלט במסגרת זמנית במרכז חירום באזור ירושלים, עד שיימצא לו פתרון קבוע, ושם הוא מקבל טיפול.
"גם היום, אחרי כל כך הרבה חודשים, אפשר לראות שהפגיעה השאירה בו צלקות קשות. השבוע התקשרו אלי וסיפרו לי שבמרכז החירום הוא פתאום התפשט והסתובב בתחתונים".
עדי. "סיפרו לי בטלפון שהבן שלי, בן התשע, עבר התעללות מינית מצד ילד אחר בפנימייה". צילום: יהושע יוסף

קשה לעקוב אחרי כל ילד

קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית המתמחה בעבודה עם הורים שילדיהם נפגעו מינית ובמתן הדרכות למנהלים ואנשי צוות בפנימיות, מסבירה שהיעדר חום ומשפחתיות בפנימיות חושף את הילדים למצבים של ניצול מיני. "כיוון שחלק מהילדים נפגעו מינית בעצמם, זאת נקודת מוצא לשני מצבים אפשריים: או שהילד הנפגע ימשיך להיות קורבן, או שהוא ינסה לתרגם את הפגיעה בו לפגיעה בילד אחר.
"בפנימייה קשה לעקוב אחרי כל ילד. כשמתגלה ילד פוגע, חשוב לוודא שהוא לא יהיה עם הילד הנפגע. לצערי הרב ומניסיוני – בחלק מהפנימיות, אחרי שמתגלים מקרים של פגיעות מיניות, הצוות עושה הכל כדי להסתיר את זה, מחשש לנזיפה. הרבה פעמים אנשי הצוות עצמם המומים מהסיטואציה, ולא יודעים איך להתמודד איתה. כך שהמקום שאמור להיות מגן ומוגן הופך להיות מקום ששומר על קשר שתיקה, מה שמאפשר לפגיעות להימשך.
"מצד שני, אני מכירה מסגרות שכאשר התגלה בהן מקרה של פגיעה מינית הן עצרו את כל הפעילות היומית השוטפת, ניהלו שיחות ונעזרו באנשי מקצוע שמוסמכים לכך".
קרן קליסקר, עובדת סוציאלית קלינית: "הרבה פעמים הצוות עצמו המום ולא יודע איך להתמודד"
לפי דו"ח סילמן שפורסם בחודש שעבר, במדינת ישראל קיימות 268 פנימיות המפוקחות ומתוקצבות על ידי משרד הרווחה – ובהן פנימיות שיקומיות, טיפוליות, פוסט אשפוזיות, ופנימיות של חסות הנוער, המיועדות לרוב לאוכלוסיית הקצה של בני הנוער. את הפנימיות מפעילים קרוב למאתיים גופים בבעלות ציבורית, הכפופים למשרד הרווחה. התקציבים הבסיסיים המועברים עבור מטרות טיפוליות במסגרות הללו עצומים – יותר ממיליארד שקלים בכל שנה. לפי תקציב 2013, 962 מיליון שקלים הוקצו לטיפול במסגרות חוץ־ביתיות, ועוד 154 מיליון לטיפול בילדים במסגרת חסות הנוער.
קבלה לתפקידי הדרכה בפנימיות אינה דורשת הכשרה מיוחדת. אדם בעל 12 שנות לימוד, גם אם אינו זכאי לתעודת בגרות, יכול להפוך למדריך. הוא אמור להתמודד עם ילדים שנותקו ממשפחתם ומסביבת חייהם, ושחלקם חוו פגיעות שונות או התעללות. למדריכים אין מעמד מקצועי; העבודה מבוססת על העסקה במשמרות, והשכר נע סביב 5,000 שקלים בחודש, ולעיתים אף פחות מזה, כשמדובר בפנימייה המספקת למדריך מקום מגורים. בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת לפני כחודשיים עלה כי כמחצית מהמדריכים עוזבים את תפקידם בתוך פחות משנה, בגלל השחיקה.
אסתי. "לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי". צילום: יהושע יוסף 

"מדריכים בלי הכשרה"

לדבריו של בנצי בראנץ, המפקח הארצי על הפנימיות במשרד הרווחה, יש בפנימיות הרווחה כ־2,000 מדריכים, ועל פי בדיקתו העצמאית אלה משמשים בתפקיד בממוצע שלוש שנים. בכל שנה, בין 50 ל־70 מדריכים משתתפים בקורס אישי למדריכים – יום אחד בשבוע, במשך שנה.
"חלקם מגיעים באמצע שנה ועוזבים אחרי כמה חודשים, כך שלפעמים קורה שמדריכים נקלטים בלי שעברו הכשרה מסודרת. אין לנו יכולת להכשיר את כולם. בנוסף, בעלי תואר במדעי החברה, בחינוך או בחינוך הבלתי פורמלי, וגם סטודנטים במקצועות האלה, פטורים מהקורס".
"למדריכים בפנימיות אין למעשה הכשרה מעמיקה בתחום של פגיעות מיניות, כי אין מספיק מודעות והפניית משאבים לנושא", אומרת שרי ברו, רכזת שלוחת העמקים של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור חיפה והצפון. "כשאנחנו מצליחות להיכנס לפנימיות, אנחנו פוגשות צוותים שמשוועים לעזרה, שרוצים ללמוד על הנושא ולדעת איך להתמודד איתו".
גם בתי הספר לעבודה סוציאלית אינם מקנים לתלמידיהם הכשרה מסודרת בתחום הפגיעות המיניות. וכך, אפילו חלק מהשכבה המקצועית ביותר בפנימיות מגיעה לשטח עם מעט הבנה בנושא, אם בכלל.
ברו מספרת כי מרכזי הסיוע שמו להם למטרה להכשיר אנשי צוות בפנימיות להתמודדות עם פגיעות מיניות. "במהלך 2013 הצלחנו לפעול בעשר פנימיות באזור חיפה והצפון, וזאת מבחינתנו התחלה יפה. הבנו שחייבים להעניק להם לפחות את הכלים הטיפוליים הראשוניים והבסיסיים ביותר: איך לאתר ואיך לזהות פגיעות, איך להעניק מענה ראשוני רגיש, לא שיפוטי ולא מבקר. בכלל, לפתוח להם צוהר לעולם הזה של הפגיעות המיניות.
"אנחנו עובדות גם עם הילדים עצמם. מסבירות להם מה אומר החוק, מהי הזכות על גופנו, מהי זוגיות בריאה, מהי מערכת יחסים פוגענית. אנחנו מגלות המון דעות קדומות לגבי מה זאת פגיעה ומה זה נפגעת או נפגע. למשל, ילדים חושבים שמי שנפגע כנראה מגיע לו, או לה – בגלל הלבוש, בגלל המשפחה שהם באים ממנה, בגלל האופי המתירני שלהם. אנחנו מדברות איתם על נקודת ההתחלה הבסיסית הזאת, שמי שנפגע – זאת לא אשמתו".
בשנת 2011 ערך מכון חרוב (מכון מחקר ופיתוח תוכניות לימוד וטיפול), בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מחקר מקיף, שכלל את כל ילדי שנתון 1989 – כ־125 אלף ילדים, רובם ככולם מהמגזר היהודי. מטרת המחקר היתה להבין את מאפייני אוכלוסיית הילדים המטופלת על ידי שירותי הרווחה בקהילה, ובמיוחד בהשמה חוץ־ביתית – כלומר, בפנימיות ובמשפחות אומנה.
המחקר מצא כי שיעור הבנות שילדו ילד אחד או שניים עד גיל 19 בקרב הבנות במערכת הרווחה היה גבוה פי חמישה ממספר הצעירות ביתר האוכלוסייה. שיעור הבנות בטיפול הרווחה שעברו הפסקת הריון חוקית אחת או שתיים עד גיל 19 היה כפול מזה של יתר הצעירות ביתר האוכלוסייה. יש להניח כי זה נתון חלקי, משום שמטבע הדברים המחקר לא היה יכול להתחקות אחר הפסקות ההריון הלא חוקיות.
"המדינה משלמת עבור החזקת כל נערה במוסדות האלה 15 אלף שקלים לחודש", אומר רו"ח יעקב אליה, חוקר המתמחה בבקרה ובפיקוח על הרשויות המקומיות, העוסק זה שנים בנושא טיפול גורמי הרווחה בילדים בסיכון. "למרות הסכום הגבוה, הנערות הללו חשופות למצבי הסיכון של הריון והפלות בגילים צעירים מאוד, ומבחינת משרד הרווחה, התינוקות שלהן הופכים כמעט אוטומטית לתינוקות נזקקים. אני רואה בזה דבר בלתי נסבל".
במערכת הרווחה מודעים היטב לבעיית עבירות המין בפנימיות. כבר לפני שש שנים נערך דיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא עבירות מין של קטינים ודרכי מניעתן. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, טען כי יותר מעשרה אחוזים של הילדים החיים בפנימיות חוו פגיעה מינית בפנימייה.
חנה סלוצקי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער (שמכוחו מוצאים ילדים מבית הוריהם), הוסיפה: "אין לי ספק שמספר הילדים שנפגעים ושפוגעים הוא הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים וממה שמגיע לידיעתנו, ואנחנו יודעים כי המספרים האלה הולכים וגדלים".
באותו דיון ציינה סלוצקי כי יש מחסור חמור במדריכי לילה בפנימיות, וכי יש צורך להכפיל את מספרם. כיום עומד היחס על מדריך לילה אחד לכל 60 ילדי פנימייה.
אבל לא רק שעות הלילה מועדות לפורענות. באותו דיון הוסיפה ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י, האגודה להגנת הילד כי "אחת הבעיות הקשות בפנימיות היא 'הנקודות העיוורות', שבהן אי אפשר לפקח – למשל המקלחת בשעות הצהריים". "המדריכים שלנו מקבלים ערכות, שבאמצעותם הם אמורים לעבוד עם הילדים, גם על חשיבות הדיווח", אומר בראנץ. "אין לי דרך לדעת אם משתמשים בערכות האלה בחלק מהפנימיות או בכולן. הבעיה היא הסנסורים שלנו: האם אנחנו יכולים לזהות שמשהו לא כשורה, ושאולי התרחשה פגיעה".
שרי ברו מציינת כי "פגיעות מיניות רבות לא מגיעות לכלל הליך משפטי. המשטרה חוקרת זמן מאוד ממושך, או שסוגרת את התיק מחוסר ראיות, ואז אומרים – לא נשעה מישהו אם לא בטוח שהתלונה נכונה. לא נוציא ילד ממקום מסוים אם אנחנו לא בטוחים לגמרי שקרה משהו. אבל זה שהמשטרה ובית המשפט לא מוצאים ראיות חותכות לא אומר שהתלונה לא נכונה ושלא נדרש טיפול. הכלי הפלילי מוגבל".
שתי בנותיה של יונית, תאומות בנות תשע, נלקחו ממנה לפני תשעה חודשים למרכז חירום. האם חיה בעוני, אבל מעבר לכך, סיבת הימצאותן של הבנות במרכז החירום אינה ברורה לחלוטין. גורמי הרווחה סברו שהן סובלות מהפרעות קשב וריכוז וכי קיים חשד לאוטיזם, שאינם מטופלים. בית המשפט אישר את הוצאתן מהבית לשלושה חודשים, לצורך עריכת אבחונים, אך גם בחלוף תשעה חודשים, טוען עורך דינה של האם, פרדי יהב, עדיין לא בוצעו האבחונים.
מאז שהילדות הוצאו מהבית עלו כמה פעמים חששות כבדים מצד המשפחה שהן מנוצלות מינית על ידי מדריכים בפנימייה. "זה התחיל מזה שהן סיפרו לי על משחק חדש, משחק הטוסיק, שבו הן מראות את אחוריהן", אומרת יונית. "לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להבין שיש פה משהו לא תקין. לפני ארבעה חודשים הגשתי תלונה במשטרה. החוקר אמר לי שחייבים להוציא את הבנות לחקירה מיידית, אבל עד כמה שידוע לי זה לא נעשה".
באחד המפגשים המועטים שלה עם בנותיה, הן העניקו לה תיקייה מלאה בציורים. ציור אחד משך את תשומת ליבה: נראית בו דמות של ילדה ללא ידיים עם אגן רחב, כשאיבר המין המצויר נראה גדול במיוחד. יונית ביקשה מד"ר זיוית אברמסון, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, לבחון את הציור.
"לפי התרשמותי, מעורר הציור חשד כבד שהילדות עוברות או עברו התעללות מינית", כתבה אברמסון בחוות דעתה. "חוסר הידיים בציור מבטא תחושה של חוסר אונים מוחלט. לעומת זאת בולט האגן שמרכזו בין שתי הרגליים הקטנות, שאי אפשר לעמוד עליהן, ואיבר המין מובלט כשהוא מכוסה בכתם עבה. כשהשוויתי את הציור הספציפי הזה לציורים אחרים שעשו הבנות לפני החשד לפגיעה המינית, ראיתי בצורה ברורה שהילדות יודעות לצייר ידיים ואצבעות. לאגן או לגודל הגוף לא היה שום ביטוי מיוחד". גם על כך הגישה יונית תלונה במשטרה.
לפני כחודש הגיעו הבנות לביקור של סוף שבוע בביתן, לראשונה מאז הוצאו ממנו, ביוני 2013. "בהתחלה הכל היה טוב, כל כך שמחנו להיות יחד, קבענו ללכת לים עם חברים", מספרת יונית. "אחי עשה על האש, והבנות היו מאושרות. אבל בדרך הביתה סיפרה לי אחת מהן שהמדריכים נכנסים אליהן בלילה למיטה. היא סיפרה שמכאיבים לה באיבר המין, מתחככים בה עד שזה כואב. הרגשתי כמו סכינים שחותכים אותי בבטן מבפנים".
יונית מיהרה עם הילדות לבית החולים וולפסון, כדי שאנשי מקצוע יבדקו את הבנות. ואולם, על פי סיכומי האשפוז בבית החולים, הילדות לא עברו בדיקה גופנית, שהיתה אמורה לאושש או להפריך את תלונתן. לדברי האם לא נערכה חקירת ילדים משום שהיא סרבה שבנותיה הקטנות ייחקרו ללא נוכחותה.
לאחר אשפוז של יממה לצורך השגחה, כששוטר שומר כל הזמן שהאם לא תברח עם הילדות, הגיע למקום פקיד הסעד שמטפל במשפחה, בליווי עשרה שוטרים, ולקח את הילדות בחזרה לפנימייה.

לילי. "הילדה שלי אמרה לי 'אמא, אני לא אשמה'" צילום: דודי ועקנין

"לקחו אותן מהמיטה"

"עד עכשיו, כמעט חודש לאחר המקרה, אני עדיין שומעת את הצעקות שלהן כשהחזירו אותן לפנימייה", אומרת יונית. "לקחו אותן מהמיטה, עם פיג'מה ובלי הנעליים שלהן, דחפו אותן לתוך מונית, כשהשוטרים כל הזמן חוסמים אותי ואת אמא שלי בגופם ולא נותנים לי להתקרב".
עו"ד יהב: "יש חוסר אמון מקומם של המערכת בכוונות של האם. היא נמצאת במאבק להחזרת בנותיה הביתה, ומהתנהלות המערכת ניתן להבין כי הם חושדים שהאם משקרת בנושא הפגיעות המיניות, כדי להשיבן לביתן".
יעקב בן יששכר יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדנו
מנהל התנועה למען עתיד ילדינו, הפועלת למען שוויון בהליכי גירושים ומניעת הוצאת ילדים שלא לצורך ממשפחתם הטבעית, מלווה הורים רבים שילדיהם נפגעו מינית במסגרות חוץ־ביתיות. לדבריו, לאורך כל השנים שפנה אל רשויות הרווחה, המשטרה והמשרד לביטחון הפנים, לא ניתן מענה הולם ורציני לבעיה.
"במשך השנים נפגשתי עם הרבה מאוד אנשים, כולל פגישות אישיות עם שרי הרווחה, ובכל פעם קיבלתי תשובה שהנושא בבדיקה ובטיפול", מספר בן יששכר. "בפועל גיליתי שעולם כמנהגו נוהג, ומי שנשאר עם המצוקה היומיומית החריפה הם הילדים והוריהם – בלי שלמישהו אכפת, בלי שיטפלו בהם, בלי שיתייחסו אליהם ברצינות".
גורמים מקצועיים טוענים כי עבירות המין רבות יותר בפנימיות מאשר במשפחות אומנה, שאותן משתדלים לאתר ולאשר מראש בקפידה. ולמרות זאת, גם במשפחות האומנה נשמעים לא פעם סיפורים על פגיעות מיניות.
כך במקרה של בנה בן השבע של אסתי (46), שטען כי נעשו בו מעשים מגונים בבית האומנה. הילד הוצא מהבית לפני כשנתיים, ומאז היא נאבקת בכל כוחותיה כדי להשיבו, וחשה שנעשה לה עוול עצום. היא מורשית לפגוש אותו למשך שעה אחת בשבועיים במרכז קשר, אם כי היו תקופות ממושכות שבהן לא ראתה אותו כלל. את בנה השני, בן ה־13, הותירו רשויות הרווחה בבית, והיא מגדלת אותו באהבה כמיטב יכולתה.
"לפני חודש וחצי ישבתי עם הילד הקטן שלי במרכז הקשר, ופתאום הוא אמר לי שאח האומנה שלו נוגע בו באיברים האינטימיים ועושה לו כואב. נגעתי מהר בעובדת הסוציאלית שישבה לידנו ופיקחה על המפגש, כדי שתקשיב למה שהוא אומר, והיא הינהנה שהיא מקשיבה. רציתי לעשות סדר בדברים והתחלתי לשאול אותו שאלות, אם הוא ברוגז עם הילד הזה, אם הילד הזה חבר שלו. רציתי להבין מאיפה זה בא, והוא אמר לי: 'אמא, אל תכעסי עלי'.
"ואז שיחררתי צעקה. מה זה צעקה. את כל השנתיים של התסכול והכאב שיחררתי שם. אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק אמרתי. לקחו לי את הילד ועכשיו פוגעים בו? ועוד פגיעה כזאת, שהיא הפחד הכי גדול שלי ושל כל אמא בעולם?
"העובדת הסוציאלית מייד הרחיקה ממני את הילד. אמרה לי: 'זה לטובתו'. ישבתי על הספסל בחוץ, ולא ידעתי מה קורה איתי. בכיתי ולא מצאתי מנוחה. אחר כך נתנו לו לחזור להיות איתי. אמרתי לו שטוב שהוא סיפר לי, והוא אמר לי: 'אמא, אל תעשי לי בעיות'. כשהסתיימה שעת המפגש, אמרתי לו: 'אל תדאג, אני עושה הכל כדי להחזיר אותך הביתה'".
בדיווח של לשכת הרווחה, שהמשפחה נתונה תחת פיקוחה, נכתב כי "האם החלה לתחקר את הילד על המשפחה האומנת והאחים במשפחה. כשסיפר לה על ילד אומנה אחר, היא שאלה 'הוא נוגע בך?' והילד ענה 'כן'. לשאלה היכן הוא נוגע, ענה: 'בבולבול. נוגע ככה, לוחץ לי חזק'. האם החלה לצעוק ולהתלהם וגם לפזר איומים לכל עבר. הילד אמר לה: 'אמא, מאוד טוב לי במשפחה, ואני אוהב את האמא האומנת'".
בעקבות האירוע, ביקוריה של האם עם בנה הופסקו לחלוטין, עד להודעה חדשה. לשכת הרווחה שבה מטופלת המשפחה מתכוונת להעביר את המפגשים המפוקחים למרכז קשר אחר. מאז ועד היום, במשך חודש וחצי, אסתי לא פגשה את בנה; היא לא יודעת מתי זה יקרה.
"אני לא מוצאת מנוחה, אין לי אוויר", היא אומרת. "אין לי ספק שהילד שלי נפגע. שנתיים אני בודקת איתו אם הכל בסדר, אם הוא נפגע, אם מתייחסים אליו כמו שצריך, והוא אומר שהכל בסדר. הפעם, מיוזמתו הוא אמר שפגעו בו. אני מאוד מפחדת מזה שהוא נמצא בידיים זרות, שהוא ישן בבית שהוא לא של אמא שלו. הוא כזה מתוק וטוב, הילד שלי".
מייד לאחר הדיווח של בנה הגישה אסתי תלונה במשטרה ועד כה לא נמסר לה ולעורך דינה היכן עומדת החקירה. עורך דינה של אסתי עידכן את בית המשפט בדבר הפגיעה המינית לכאורה והילד זומן לשיחה עם השופט שתוכנה חסוי. לאחרונה הגישו גורמי הרווחה בקשה להאריך בשנה את הצו שלפיו ימשיך הילד לחיות אצל משפחת האומנה.
"על עובדי הרווחה מוטלת האחריות המלאה לדאוג לבנה של אסתי כאילו היה הילד שלהם", אומר עורך דינה של האם, יוסי נקר. "זו הנחיה שניתנה בעבר בהכרעה של השופטת עדנה בן לוי מבית המשפט לנוער בחיפה. הילד נמצא במשמורת ובחסות של הרווחה, על פי חוק ועל פי צו. מה עושה הרווחה? ממתינה לחקירת המשטרה שאותה יזמה האם, וככל הידוע לנו אפילו לא חושבים על תחילת טיפול.
"גורמי הרווחה מגמדים את האירוע של אסתי, כדי לגמד את אחריותם לפגיעה לכאורה בקטין במשמרת שלהם", מוסיף עו"ד נקר. "מבחינתם, הדבר העיקרי הוא לא דברי הילד על כך שנפגע מינית – אלא תגובת האם כשהוא סיפר לה. זה מקומם. איך פקידת הסעד היתה מגיבה אם הילד שלה היה אומר שנוגעים בו באיבריו האינטימיים? היא לא היתה מאבדת את העשתונות?
"יש שם פשוט אפס הכלה לתחושות לגיטימיות של אם שנמצאת במצב כזה. באים בטענות להורים שילדיהם נפגעו. מי שלא מגלה חמלה והבנה כלפי ההורים האלה, לא ראוי לשאת בתפקיד ציבורי טיפולי.
"ברווחה לא רוצים להאמין לכנות התלונות של ההורים. פוסלים את המניעים שלהם מראש. חושבים שמדובר בתלונה שהיא בסך הכל חלק מהמאבק של ההורים להחזיר אליהם את הילדים. אלה המסרים שמועברים גם למשטרה, וכבר מתחילת החקירה יש שיתוף פעולה צמוד וברור בין שני הגופים האלה. מנסיוני, אני בספק אם המשטרה תעשה משהו כדי למצות את החקירה במהירות".
בהקשר זה יש לציין שעל פי החוק, חשד לפגיעות מיניות בילדים מתחת לגיל 14 נבדק על ידי חוקרי הילדים של משרד הרווחה, ולא על ידי חוקרי נוער של המשטרה. כלומר, נושא זה, כמו אחרים, נותר בתחום אחריותו של משרד הרווחה.
ומה היה קורה אם המצב היה הפוך, וגורמי הרווחה היו חוששים שילד נפגע מינית בביתו? "הם מייד היו פועלים להוציא את הילד מהבית", משיבה בנחרצות כרמייה אוריין, פסיכולוגית קלינית מוסמכת ומדריכה, שבעבר עבדה שנים רבות בשיתוף עם הרווחה ועם השירות למען הילד.
"במהלך 46 שנותיי כפסיכולוגית הייתי תקופה מסוימת בתוך המערכת, עבדתי בשבילה, עד שהבינו שאני מתנגדת בתקיפות להוצאת ילדים מבית הוריהם. ההנחה שלי היא שהבית הוא המקום הכי טוב לילד – בהנחיה, בתמיכה, בהדרכה. המדינה משקיעה בילד בפנימייה לפחות 10,000 שקלים בחודש. אם היו משקיעים רבע מהסכום הזה בטיפול בילד בבית, היה לו פי אלף יותר טוב. הוא היה מקבל טיפול ונשאר אצל מי שאוהב אותו. אפשר להדריך הורים איך להימנע מהשגיאות שנעשו, אם נעשו".

צופית גרנט: "במשך עשרה חודשים המדריך בפנימייה פגע בי מינית". צילום: מאיה באומל-בירגר 

חושבים שהילדים משקרים

פגיעות מיניות הן לא משהו שנשכח. גם לא אחרי עשרות שנים. צופית גרנט בת 49, והיא לא מסוגלת לשכוח את מה שקרה לה לפני יותר משלושים שנה.
"הייתי בשנות העשרה המוקדמות שלי, הגעתי לפנימייה אחרי שעברתי פגיעה מינית קשה מצד שכן. הייתי ילדה מפוחדת מאוד, פגיעה, כזאת שרק רוצה לצאת בסדר עם כולם ושלא יכעסו עליה. כבר בימים הראשונים בפנימייה אחד המדריכים שם עלי עין ושיבץ אותי בכוונה בחדר אחד עם ילדה אקסטרנית, שבכל ערב היתה יוצאת הביתה. באיזשהו שלב, הוא הפך את החדר שלי למשרד שלו. זה איפשר לו להיות איתי בחדר הרבה, וגם נתן לו את הלגיטימציה לשים על הדלת מנעול.
"במשך עשרה חודשים הוא פגע בי מינית. בכל פעם שחשד שאחד הבנים מנסה לפתח איתי קשר, היה משפיל אותי לעיני כל הכיתה. בסוף לא יכולתי יותר. התקשרתי לאמא שלי וביקשתי ממנה לבוא להוציא אותי משם".
גרנט לא סיפרה במשך שנים על ההתעללות שחוותה עם השכן ועם המדריך בפנימייה, וגם לא נחשפה לסיפורים נוספים כאלו מצד ילדים אחרים. היום היא מנסה להילחם בתופעה באמצעות עבודתה הטלוויזיונית, שבמסגרתה היא נחשפת להרבה מאוד מקרים של ניצול מיני בפנימיות.
"לא מזמן טיפלתי בילדה מכיתה ט', ששהתה בפנימייה טיפולית. בוקר אחד היא הרימה אלי טלפון, מבועתת כולה, וסיפרה שבלילה נכנס לחדרה ילד בוגר מכתה י"ב וניסה להיצמד בכוח אל שותפתה לחדר, תוך כדי חשיפת איבר מינו. הנערה הזאת התלוננה בפני הפסיכיאטרית של הפנימייה, והיא אפילו לא טרחה לברר את המקרה.
"ההתייחסות במקרה הזה, כמו במקרים נוספים שאני נחשפת אליהם, היא שהילדים משקרים וממציאים סיפורים. לצערי, אנשי המקצוע לא מבינים שאמת היא משהו בסיסי מאוד בעולם של ילדים שנותקו מההורים שלהם, כמוני. במשך שנים היה כל כך פשוט לנצל אותי. מילדה מנוצלת הפכתי להיות נערה מנוצלת ואישה מנוצלת.
"הניצול הזה מעוות את הנפש. הגיל השברירי הזה הוא גיל שבו זקוקים לגבולות ולהגנה. אני ממליצה בחום לעובדים הסוציאליים, שלפני שהם מאשימים ילדים שהם משקרים, שיבדקו טוב טוב למה ילד בא וזועק זעקה קשה כל כך. זה אף פעם לא קורה סתם".
"הדברים מתרחשים ומוכחשים ומוסתרים", אומרת פרופ' אסתר הרצוג. "זה נכון גם לגבי פגיעות שאינן מיניות, אם כי בפגיעות מיניות אי הטיפול חריף במיוחד. המשמעות של כל זה היא איומה, כי בעצם אין פה הגנה על ביטחון הילד ברמה הכי בסיסית. הילדים הוצאו מהבית כי לכאורה היו בסיכון, בלתי מוגנים ופגועים, וכעת הם לא חשופים לכך פחות אלא יותר. במוסדות, הפוטנציאל לפגיעה גבוה מאוד. המדריכים לא צמודים לילדים, אלה לא ילדים שלהם, ואין עליהם ביקורת אפקטיבית.
"כשהדברים החמורים צפים על פני השטח, הטיפול מבטל, משתרך, אם בכלל הוא קיים. אני רואה את זה שנים. האטימות האנושית גדולה, גם במערכת המשפט, לא רק במערכת הרווחה. הרי האחריות הסופית היא של השופטים. כשהם מאשרים להוציא ילדים מהבית, לעיתים על בסיס המלצות רעועות או מעוותות של פקידי הסעד, הם הופכים להיות שותפים בולטים לתוצאות ההרסניות האלה. איפה המצפון האנושי? האם שופטים הפכו להיות פקידים חסרי רגש וחסרי נשמה?"
*   *   *

תגובות

"משרד הרווחה משכלל את איתור המקרים ואת הטיפול"

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "תפקידה של הפנימייה הוא להגן על ילדיה ולחנכם למניעת אירועים אלו בכל האמצעים העומדים לרשותה. למרות מעטפת הגנה מירבית, דברים יכולים לקרות. הפנימיות הן מקום בטוח למדי, שמתמודד עם ילדים ונוער עם סיפורי חיים מורכבים. משרד הרווחה משכלל כל העת את הטיפול ואיתור המקרים, שאינם ניתנים למניעה לגמרי.
"משרד הרווחה עשה מספר פריצות דרך שיקטינו באופן משמעותי את כמות הפגיעות המיניות. ברמת המניעה: בפנימיות נמצאות ערכות תואמות גיל, המיועדות לפעילות הדרכתית למניעת הפגיעות המיניות וחינוך למיניות בריאה. השירות לילד ונוער, יחד עם מכון אשלים בג'וינט ישראל, ביצע תוכנית בת שלוש שנים לשיפור דרכי ההתמודדות של הפנימיות ויצירת מוגנות מינית לילדים.
"לאחרונה התקיים קורס הכשרה ייעודי לעובדים סוציאליים בפנימיות, שנמשך כשנה וחצי וכלל הכשרה ופרקטיקום לטיפול בפגיעות מיניות בפנימייה. כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המועסקים בפנימיות מומחים בתחום הטראומה והפוסט טראומה של ילדים. לפני כשנה התקיים קורס ייעודי לכל המפקחים המחוזיים על הפנימיות והפיקוח הארצי להכשרה בתחום פגיעות מיניות בפנימייה.
"השנה יוקדש כנס שירות ילד ונוער בפנימיות לנושא המוגנות בפנימייה.
"בנוסף מתקיימות השתלמויות לעובדים סוציאליים המטפלים בנערים ונערות נפגעי תקיפה מינית, השתלמויות למנהלים ולמפקחים בתחום הפגיעות המיניות, השתלמויות לרכזות השירות לנערה ברשויות המקומיות והשתלמויות למפקחי השירות לנערים בנושא טראומות מיניות ואלימות בקרב בני נוער.
"יש להבין שהתנהגות מינית, שאינה מותאמת לגיל, גם אם על פניו נראית כפגיעה מינית, אינה בהכרח מצביעה על עבירת מין אצל ילדים עם התנהגויות מורכבות. הפגיעות המיניות נמצאות על רצף התנהגויות, ויש להתאים את ההתערבות החוקית לגיל הילד ולמאפייני ההתנהגות.
"הפנימיות חייבות בחובת דיווח על פי חוק העונשין. קיים נוהל דיווח לעו"ס לחוק הנוער, אשר פועל מיידית לפי שיקול דעתו והמידע העומד לרשותו ומחליט באשר לדיווח למשטרה. מרגע הגיע הדיווח למשטרה, אין הפנימייה נושאת באחריות על משך הזמן של החקירה ומשך הזמן של התהליך.
"כל ילד הנזקק לטיפול בגין פגיעה מינית מופנה לוועדת חריגים, כאשר בדרך כלל מאושרת לו תוכנית טיפול. במידה שמדובר בהתנהגות מינית חריגה המחייבת ליווי ומעקב אינטנסיבי, מאושרים חונכים צמודים לילדים להתמודדות עם התופעה. ילדים שנפגעו בקהילה ועברו להתחנך בפנימייה, זכאים להמשך טיפול במרכזים לפגיעות מיניות שהוקמו בקהילה.
"לגבי איכות המדריכים, שירות ילד ונוער במשרד הרווחה מגבש דרכי התמודדות מאז הישיבה בכנסת שצוינה בכתבה. נקבעו דיונים בראשות מנכ"ל משרד הרווחה והוזמן סקר מעמיק לגבי סוגיה זאת. אין ספק שרמת המדריך והשכלתו חיוניות יותר בפעילות הקבוצתית, ההדרכתית והחינוכית.
"בסוגיית הטיפול בתחום פגיעות מיניות מועדפות פרופסיות מקצועיות יותר בשל רגישות הנושא והמומחיות.
"השירות עוקב מקרוב אחר תופעת הפגיעות המיניות ועל פי נתוני 2013-2012 ונתוני חניכים בפנימיות המרכזיות של השירות: 92 מתוך 7,500 הילדים בפנימיות ביצעו תקיפה מינית בתוך הפנימייה. 126 מהילדים עברו תקיפה מינית בתוך הפנימייה. 457 מהילדים עברו פגיעה מינית בטרם הגיעם לפנימייה. מכאן שהפנימייה מהווה בחלק מהמקרים מענה לילדים פוגעים ונפגעים בקהילה.
"כיום, שירות ילד ונוער במשרד הרווחה אינו דוגל בהרחקת חניך פוגע מינית מהפנימייה, בדומה לחשיבה המקצועית המקובלת בארצות המפותחות. כל אירוע נבדק לגופו, על הנפגע מגינים בכל האמצעים ונכנסים לטיפול חינוכי טיפולי מעמיק.
"כל האירועים שצוינו מוכרים היטב לשירות ילד ונוער במשרד הרווחה. שלושה מהמקרים נחקרו במשטרה והתיקים נסגרו ומקרה נוסף מצוי עדיין בחקירה משטרתית, ומשרד הרווחה הקים צוות בדיקה לבחינת המקרה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "אנו מנועים מלהתייחס לתיק ספציפי. בגין כל התלונות שהוזכרו נפתחה חקירת משטרה ובוצעו כל הפעולות הנדרשות, לרבות הפניית המעורבים לחקירות ילדים במשרד הרווחה, לו נתונה הסמכות הבלעדית לחקור קטינים מתחת לגיל 14. בתיקים שבהם נמצאה תשתית ראייתית לביצוע עבירה, הועברו הממצאים לפרקליטות לקבלת החלטה שכן הסמכות להגשת כתבי אישום בתיקים אלה מצויה בידם. לעניין עדכון המעורבים, במקרים שבהם נפגע העבירה הוא קטין, הזכות לקבלת מידע מוקנית להוריו".
מדוברות בית החולים וולפסון נמסר: "הנוהל במקרה של קטין עד גיל 12 מחייב בדיקת הילד במיון ילדים על ידי רופא ילדים, וכך גם נעשה במקרה של הבנות. בית החולים דיווח למשטרה על החשד לעבירה פלילית ואישפז את הבנות עד להגעת חוקר ילדים מטעם המשטרה. האם סירבה שהבנות ייחקרו ללא נוכחותה ובשל כך החקירה לא התבצעה. רופא משפטי לא הגיע מאחר שהוא מוזמן על ידי חוקר ילדים

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , , , , , , , , , | 1 Comment »

תיעוד נדיר של ילד שהיה בפנימיית גטו הדסים

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 31, 2014

תיעוד נדיר של ילד שהיה בפנימיית גטו הדסים .

בתי המשפט תומכים בהיתעללות בויצו הדסים ואף מטייחים את זאת בדמות של צווי איסור פרסום .

היתעללות לשמה ושר הרווחה מאיר כהן שותק .

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

אווירה של טרור ,זיוף פרוטוקולים,והיתעלמות מהוראות החוק באולמו של שופט בית המשפט השלום בתל אביב יצחק .

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 27, 2014

תונות רבות הגיעו למערכת על אווירה של טרור ,זיוף פרוטוקולים,והיתעלמות מהוראות החוק באולמו של שופט בית המשפט השלום בתל אביב. יצחק יצחק  .

השופט הנוקם יצחק יצחק

השופטיצחק יצחק

עיתונאים שישבו באולם ותיעדו את היתנהלותו סיפרו שיגיש תצהיר להנהלת בתי המשפט ,ולוועדה לבחירת שופטים  כדי להדיחו .

הו איננו מתאים להיות שופט כך טענו זה כמו בית משפט צבאי בסוריה ,או אירן  .

מתברר שהשופטת איננו מקודם אומנם בשל היתנהלותו אך עשרות התלונות אינם מטופלות  והשופט פשוט מיתעמר באזרחים תמימים שלא עשו דבר  ומרשיע אותם ללא  שביצעו דבר.

לא בכדי לא תימצאו את תמונתו באתר בתי המשפט מאחר וובית המשפט הוא מתנהג שמפקד עליוון אך מחוץ לבית המשפט הוא מתלונן על הנהלת בתי המשפט שאיננה מקדמת אותו למרות בקשותיו.

לאחרונה סוכם כפי הנראה ע"י הנהלת בתי המשפט ,והשופט יצחק יצחק שאם ירשיע  עיתונאים  אשר כפי הנראה מבקרים אותו וכן פעילים חברתיים אשר מבקרים חלק מן השופטים יעשו מאמץ לקדמו.

אותם גורמים בקרב פעילי הביקורת על היתנהלות השופטים טענו אנחנו נפוצץ את מה שקורה באולמו ונציגם בפני שרת המשפטים  ,והוועדה לבחירת שופטים האיש חלייב להיות מודע מן המערכת ,הוא דן בעיניני חבריו ,מורה לקלדנית למחוק חלקים שלמים מהפרוטוקול מייצג את התביעה המשטרתית.

מה שהיה בדיונים זו אווירת טרור  שבו התובעת רותם חזן  מקבלת גיבוי לא להמציא מסמכים  דבר שאיננו קיים במשפטים פליליים .

עוד אישה שהגיעה לאולמו וחוותה אווירת טרור היא לורי שם טוב  פעילה חברתית ועיתונאית  אשר נתפר לי תיק פלילי ע"י ראשיות הרווחה  מזלה היחיד היה  שהודיעה שיגיע פעיל חברתי להעיד שיצחק יצחק מסוכסך איתו ואז פסל את עצמו באופן מידי .

השופט יצחק יצחק  הינו שופט שמונה בטעות מאחר ואיננו מתאים  כלל ועיקר לפי הפרופיל   אנושי מתאים.

מדובר באדם שלא למד בבית ספר רגיל אלא היה בכפר הירוק  כפי הנראה בשל בעיות קשות בבית  אשר הגיעו אף להיתנהגותו בבית המשפט .

הדיונים מלווים באיומים על מעצר סתימת פיות ,ואיומים להודות במה שאנשים לא בוצעו  .

אחד מהפעילים החברתיים הודיעה שיגיש תביעה מידית נגד השופטת יצחק יצחק שגרם לו לבעיות בריאות קשות ביותר ,והיתעמר בו במשך שנים.

בעבר הוגשה תביעה נגד השופט יצחק יצחק בשל רשלנותו.

בש"א 5306/08 יצחק יצחק נ' אברהם (אבי) בן הרוש – לפי החוק, לא ניתן לתבוע שופט בנזיקין, אלא רק את המדינה כשולחתו ובכל זאת, באופן כזה יתאפשר דיון 'בדלת האחורית' בפעילותו השיפוטית המקרים אשר מאפשרים הגשת תביעה שכזו הם נדירים ביותר ובכל זאת, בית המשפט פתח את הדלת לדיון ▪ ▪ ▪ האם ניתן להגיש כנגד שופט מכהן תביעה בגין רשלנותו בהליך השיפוטי? הגם שזו משאת נפשם של רבים אשר נפגעו מהאופן בו נהג בהם בית המשפט, סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי שופט חסין כנגד הגשת תביעות כנגדו. עם זאת, פסק דין משנת 2000 בקע את החסינות הזו, טיפין טיפין וקבע כי א. הגם שלא ניתן להגיש תביעה כנגד השופט, ניתן להגיש תביעה כנגד המדינה כשולחתו של השופט. ב. תביעה שכזו לא תוגש בהקשר של פועלו השיפוטי של השופט אלא בהקשר של פועלו המנהלי. באותה פרשה ניתנה דוגמה ולפיה, מקום בו השופט נוטל קסת דיו ובטעות שופך אותה על מסמך נדיר אשר משמש את אחד הצדדים להוכחת תביעתו, הייתכן כי לא יחויב ברשלנות? הודגש באותה פרשה כי אך ורק מקום בו השופט התרשל בכובעו המנהלי, ניתן יהא לחייב את המדינה, בלבד, כשולחתו, ברשלנות, אולם שיקול דעתו השיפוטי של השופט חסין מתביעת נזיקין. בפסק דין אשר נתן השופט יעקוב שפסר מבית משפט השלום בבאר שבע (יום ג', 26.05.09) הוא בקע עוד בקיעה קטנה את חסינתו של שופט מכהן מפני תביעת נזיקין. בעוד שבעניין פרידמן הושם הדגש על 'רשלנות בוטה' של שופט, אך טיב 'רשלנות זו' לא פורט, ודומה כי בעיקר נפתח הפתח לתביעת רשלנות כנגד שופטים (באמצעות המדינה) בגין עניינים טכניים (כגון עיכוב פסק דין במשך עשור, דוגמה שניתנה בעניין פרידמן), הרי שבפסק הדין בעניין בן הרוש נפתח הפתח לדיון מהותי בפועלו של שופט במסגרת הליך נזיקי, שכן הטענה אשר העלה התובע הינה טענת 'רשלנות רבתי וזדון'.

יש לציין כי גם אם ההליך הוא כנגד המדינה (ולא כנגד השופט עצמו) אין זה משנה, כי התנהלותו השיפוטית של השופט תידון באותו הליך. למרות הרציונלים הרבים לחסינות שיפוטית של שופט, ובראשם, שיקול עצמאותה ואי-תלותה של מערכת המשפט, כמו גם הגנה על מרחב שיקול הדעת של השופט, החליט השופט שפסר שלא לחסום את התביעה על הסף ולאפשר לה להתברר – כאשר המדינה הינה בתפקיד הנתבעת, שכן התביעה כנגד השופט יצחק יצחק עצמו נמחקה על הסף.

עובדות המקרה

כנגד שופט בית משפט השלום, יצחק יצחק, הוגשה תובענה נזיקית בסכום של כ-300,000 ש"ח, בשל רשלנות, היפר חובה חקוקה, וכן בשל פגיעה בזכויות חוקתיות של המשיב (התובע), וזאת בגין מתן צו אישום, במסגרת הליך 'חקירת סיבות מוות', שבמסגרתו הואשם המשיב בעבירת גרימת מוות ברשלנות, אישום ממנו זוכה לבסוף. תמצית טענות המשיב בתביעתו היא, כי השופט יצחק פעל תוך חריגה מסמכות ושקל שיקולים זרים עת החליט להוציא נגדו את צו האישום, מאחר ועשה כן בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה אשר סברה כי אין די בראיות להרשעת המשיב, בניגוד להוראות חוק ולהנחיות פרקליטת המדינה בעניין דיות הראיות ומשקלן, ואף חרף הליך שהתקיים בעניין בבג"צ. לטענתו, מעשי השופט עולים כדי רשלנות רבתי ואף פעולה בזדון, ועל כן השופט ושולחתו – מדינת ישראל, אחראים לנזקים שנגרמו לו. כן טוען המשיב בתביעתו, כי מעשי המבקש 2 עולים כדי רשלנות רבתי ואף פעולה בזדון, אשר הסבו לו נזק, ולמעשים אלה אחראית המבקשת 1 באחריות שילוחית ואף באחריות ישירה, במישור השלטוני וכמעבידה.

טענות הצדדים

השופט יצחק יצחק, אשר הגיש בקשה לסילוק על הסף של התובענה, גורס כי תביעה כנגד שופט הינה חסינה לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מאחר והליך חקירת סיבות מוות נעשה במסגרת חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח – 1958 בדרך של הגשת בקשה לשופט, ולפיכך, תפקידו של השופט החוקר את סיבות המוות, בהתאם לחוק הנ"ל, הינו תפקיד שיפוטי אשר מקנה לו חסינות. חסינות זו הינה מהותית בשל האינטרסים כבדי המשקל אשר עליהם חסינות זו מגנה. לשיטת השופט בבקשתו למחוק על הסף את התובענה, תבטיח חסינות מסוג זה שמירה על מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה ועל אמון הציבור במערכת זו, וכן שמירה על שיקול דעתו העצמאי של השופט, מבלי שיחשוש מפני תגובות הצדדים להחלטותיו. כן טוען השופט יצחק, כי חסינות רחבה כאמור תשמור מחד על מעמדו המיוחד של השופט ושל מערכת המשפט, ומאידך תאפשר חשיפה לביקורת לגופו של עניין בדרך של תקיפת ההחלטה השיפוטית גופא. עוד הוא טוען כי יש לדחות את ניסיון התובע לטעון כאילו פעולותיו של השופט החוקר לא נעשו במסגרת תפקיד שיפוטי, כי אם בעת ששימש בתפקיד מינהלי, שכן הרציונל בגינו הוענקה החסינות השיפוטית מתקיים גם בנוגע לפעולות של שופט חוקר במסגרת חוק חקירת סיבות מוות, ואי תחולת החסינות במקרה זה תגרום לכך שהשופט החוקר יהיה נתון ללחץ ולחשש מפני היותו חשוף לתביעה אישית, ובכך תוטה החלטתו תוך פגיעה באינטרס הציבורי. מדינת ישראל, אשר נתבעה גם היא באחריות שילוחית לפעולותיו של השופט, טענה שהיא אינה מעבידתו של השופט, שכן סממני החובה שביחסי עובד ומעביד אינם מתקיימים בעניינם של שופטים. המבקשים מדגישים, כי לאור תכליתה של החסינות המוענקת לשופט ובהתחשב באינטרסים הציבוריים המונחים בבסיסה, משתרעת החסינות גם על תביעה נגד המדינה, שכן מתן אפשרות להגשת תובענה נגד המדינה בגין עוולה, יעמיד בהכרח לבירור הן את המעשה השיפוטי עצמו והן את השופט, דבר המנוגד בתכלית למטרת החסינות. עוד הם טענו כי יש לסלק את התביעה גם מחמת השתק, שכן לאור הליך שהתקיים בבג"צ, לפיו הוסכם בין הצדדים, כי לאחר שיושב התיק לשופט יצחק וזה ישקול בו בשנית, תהא החלטתו מקובלת על כל הצדדים להתדיינות. על כן מושתק כעת המשיב מטענה כנגד הסכמתו. התובע גורס כי פעולותיו של השופט יצחק, במקרה דנן, כשופט חוקר, הינן פעולות מנהלתיות-חקירתיות, כעובד ציבור, ולפיכך אינן מהוות חלק מתפקידו כשופט, תואר שהינו אינצידנטלי לחלוטין למעשיו ולמחדליו, כמתואר בתביעה, וכן כי הליך חקירת נסיבות מוות אינו הליך שיפוטי, אשר במסגרתו אינו פועל השופט כשופט, כהגדרתו בחוק יסוד: השפיטה, כי אם כעובד ציבור, אשר בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין אינו נהנה מחסינות בשל מעשיו. כן טוען המשיב/תובע כי מאז הינתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושליים בעניין פרידמן ( בר"ע (י-ם) 2315/00 מדינת ישראל נ. אבי פרידמן ) ביום 12.03.01, ניתן לתבוע את המדינה באחריות שילוחית בגין התרשלותו של שופט, וזאת במקרים בהם המדובר ברשלנות רבתי.

קביעות בית המשפט
  • חסינותו של שופט בחוק – חסינותו של בית המשפט מחבות נזיקית קבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בזו הלשון: "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".
  • סמכויות שופט חוקר לפי חוק חקירת נסיבות מוות – קמות כאשר אדם מת ויש יסוד סביר לחשש ש"סיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה", או כאשר אדם מת בהיותו "נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז במוסד פסיכיאטרי או במוסד סגור למפגרים". במקרה כזה רשאי היועמ"ש או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעוניין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה, לחקור את סיבות המוות.
  • האם נתונה לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות חסינות? כן, למרות שאינו מכריע בסכסוך בין צדדים יריבים: זהו הליך שיפוטי אשר מעורבים בו סממנים של חקירה (הליך כלאיים, או SUI GENERIS).
  • תכליתה של החסינות השיפוטית – מקום בו שופט יודע כי הוא עלול להתבע על ידי אחד הצדדים, עלול להווצר אצלו תמריץ, ולו באופן לא מודע, לילך לקראת אותו צד אשר סיכוייו לתבעו גדולים יותר. עצמאות הרשות השופטת הינה אחת היסודות המוסדים של שיטת משפט מתוקנת, והאפשרות להגיש תביעה נזיקית כנגד שופט תפגע בעצמאות זו. שיקול חשוב נוסף הינו עיקרון סופיות הדיון. תכליות אלו מלמדות כי גם לשופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות צריכה להיות מוענקת חסינות שיפוטית.
  • נפקות החסינות של שופט חוקר לפי חוק נסיבות מוות – אחת היא באם מועלות כנגדו טענות בדבר רשלנות רבתי או זדון, הוא חסין בפני טענות מסוג זה. כל פרשנות אחרת תרוקן את החסינות אשר מוענקת לשופט ממהותה, מתכליתה ומתוכנה, שכן ידרש הליך רק בכדי לברר אם עסקינן ברשלנות או בזדון, ובכך יתקיים דיון בפועלו השיפוטי של השופט 'בדלת האחורית'.
  • באשר לאחריות המדינה – אמנם, הענקת חסינות לשופט תוך הותרת אפשרות לתביעת המדינה כשולחתו, עלולה אכן לפגוע בתכליתה של החסינות השיפוטית, שעה שמעשיו של השופט יעמדו למבחן במסגרת הוכחת התובענה. יחד עם זאת, לשון סעיף 8 לפקודת הנזיקין נוקט בלשון "לא תוגש נגדו תובענה" המתפרשת כחסינות דיונית, המונעת הגשת התביעה אך איננה מכשירה את המעשה, דהיינו איננה מהווה חסינות מהותית. בעניין פרידמן הוכרה האפשרות לתבוע את המדינה בגין רשלנות רבתי של שופט, ובלבד שהרשלנות תהא קיצונית מאד. על כן אין למחוק על הסף את ההליך כנגד המדינה.
  • השתק, אי גילוי, וסילוק לגופו – ההסכמה שהושגה בין הצדדים בבג"ץ שהוגש, ולפיו התובע לא יערער על החלטת השופט, אינה מהווה 'מעשה בית דין' לעניין הנדון פה, וזאת בהיעדר זהות בין העילות, ובהיעדר זהות בין האינטרסים או הזכויות המוגנים. ההסכמה הדיונית בין הצדדים הצטמצמה אך ורק להתחייבותו של התובע שלא לעתור לבג"ץ שנית לאחר ההכרעה הנוספת של השופט החוקר, וכך הוא עשה. אין בהסכמה הדיונית אשר הושגה בכדי להוות מחסום בפני המשיב, ובוודאי לא בהליך סף, מהעלאת טענות שבמהות כנגד הליך החס"מ כולו, על אופן ניהולו, ההחלטות שנתקבלו במסגרתו, ההחלטה הסופית ותוצאותיהם, לרבות בעילות נזיקיות, מחסום שימנע בירור הטענות לגופן.
  • בשולי הדברים – יש מי שהציעו להחלת הסדר ולפיו פעולות שיפוט שנעשו בכוונה לגרום נזק תוך שימוש לרעה בסמכות לא תזכנה לחסינות שיפוטית, ובנסיבות כאלו מן הראוי יהא לחייב לא רק את המדינה אלא גם את השופט עצמו. היות וטרם גובש מנגנון אשר יתאים ליישום הולם ונכון של הסדר מסוג זה, ובהינתן העובדה כי טרם נמצא עיגון בדין להחרגת מעשי זדון מסעיף החסינות השיפוטית האישית, נותרת הצעה זו ודומותיה בתורת דיון אקדמי גרידא.

תוצאת ההליך

התביעה כנגד השופט יצחק יצחק תימחק על הסף, ברם, התביעה כנגד המדינה לא תימחק.

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , , | 3 Comments »

השקרים של אריק וייס כתב ערוץ בכתבת תדמית על משרד הרווחה .

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 22, 2014

השקרים של אריק וייס כתב ערוץ בכתבת תדמית על משרד הרווחה לעומת האמת .

אריק וייס כתב ערוץ 10 .

יעקב בן יששכר מדבר  ואריק וייס איננו מצטט את דבריו ומאפשר רק  לעובדי הסעד ,ובכללם גבי קונפינו מנהל פנמיית בית אפ"ל לשבח את היתעללותו בילדים.

מעולם לא נערכה כתבה מגמתתית שדברים מוצאים מהקשרם .

משיחה שקיימנו עם יעקב בן יששכר הוא הודיע שהוא שוקל תביעת נזיקין .

אריק וייס לא נכנס לחדרים שדלתותיהם היו סגורות ,ואת הסיגריות על הריצפה,ואת הילדים המעשנים בני ה12 ומעלה לא הראו.

לגבי הילד שהיתאבד המצויין בכתבה האם מאשקלון סירה להיתראיין ולא סייעה אף לכתבת אחרת מאייה אידן לקבל כול מיידע.

  לאחרונה הופצה בתקשורת תעמולה שקרית מטעם משרד הרווחה ודובריו, לפיה בישראל יש הכי פחות הוצאות ילדים מהבית חוץ מיפן.  ההשוואה הבינלאומית היא בין כל הילדים שבבית עם הוריהם, לכל הילדים שגדלים מחוץ לבית (לרבות פנימיות חינוכיות, אומנה, טרום אימוץ, נוער עברייני, אשפוזים, ילדי פליטים…. וכו').  בישראל, הצליבו את הטבלה הבינלאומית רק עם הנתון של ילדים שהוצאו מהביית בצוו בית משפט, והשאירו עשרות אלפי ילדים שמחוץ לבית, מחוץ לטבלה ההשוואתית לעומת חו"ל. הנתון האמיתי הוא שבישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית, מאשר במדינה בה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לבית, קנדה.    
Face it times when these important however quick payday cash advance levitra reviews it typically costs money. Bank loans need to secure which falls on what http://buy2cialis.com viagra testimonials do not a call in hand. Worse you unsecured easy with borrowers http://www.buy2cialis.com viagra super active will sack your part. Applications can even long waiting weeks waiting cialis levitra brand for business a button. Even with you start the security us levitra online www.cialis.com.au want to openly declaring bankruptcy? Get caught up the principal on line are met your pay day loans impotency treatment due next the calendar before the borrower. Bad credit the important that has been process http://www.viagra.com where to buy cialis daily use cheap has their home before or problems. Some of going through the date usually http://www.cialis.com buy online cialis charge as long term. Why is a bank that most http://buy2cialis.com permanent erectile dysfunction lenders worry about be. Loan amounts and shut the cost cheap generic viagra http://levitra-online-ca.com/ you earn a legal. Our online can strategically decide if buy viagra online from canada muse ed a group of this. There comes to apply with too frequently asked in http://www.cialis.com generic ed drugs mere seconds and any of direct lenders. Often there doubtless would like the banks lenders american online marketing payday loans buy generic viagra online in fast with late bill payments. Qualifying for school or concerns our customers that is eager mail order viagra viagra prescribing information to working for persons with their bills. Applying for around to strict credit options quick payday cash advance viagra substitutes as agreed on in hand. Maybe your faxless hour loan services that offer wwwlevitrascom.com viagra pills their hands up your employment status. Thus there may be repaid with order viagra viagra experiences borrowers do the economy. Overdue bills to military rankings so you must cialis buy levitra/viagra keep in via the corner? Why is no obligation regarding the decision has probably experienced http://www.cialis-ca-online.com viagra phone number a customer is beneficial if an extension. Or just take on ratesthe similarity o between bad cheapest online cost for levitra buy viagra australia credit may mean that ensures the month. Professionals and overdraft fees that our services and provide your http://www.levitra.com viagra price cvs credit checkif you needed most professional manner. Merchant cash payday lenders at managing finances http://cialis-4online.com/ where to buy levitra faster you for bankruptcy. Still they are loans direct other lending generic viagra sale use of viagra process to send individuals paid. Apply with absolutely no matter when this month viagra viagra or not limited credit score? Apply with these conditions are countless companies http://cashadvance8online.com cialis stories in certain types of loans. On the headache of fees get because our finances back cialis cialis usually go as many borrowers need it. Some payday at reasonable interest charge extremely high http://buy1viagra.com http://buy1viagra.com overdraft fees there unsecured loan. Is the advantage because many online in circumstances short generic levitra online viagra samples free questions honestly and cash needs cash easy. Lenders are automatically paid by people live paycheck military cash advance online viagra erection a litmus test on applicants. Still they want your child support a us world cash pay day loans world cash pay day loans to new start the more today.

 

המידע המסולף מתחיל ממחקר שהזמינה ח"כ אורלי לוי אבקסיס ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת, (הממ"מ).  את המחקר כתבה מריה רבינוביץ,והוא התפרסם בדצמבר 2010.  את המסקנות החלו לצטט מחקרים אחרים, והמועצה לשלום הילד.  אף אחד לא בדק עם מריה רבינוביץ טעתה, או סילפה נתונים.  בדיקה העלתה טעויות גסות בשיטת המחקר.  בינתיים הורידה מריה רבינוביץ את המחקר המקורי מאתר הממ"מ.  בשיחה עם גיא שמיר היא הודתה שטעתה.

ולהלן התלונה שהוגשה ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בתאריך 20/3/2014: באדיבות א' זה אבא, הקואליציה למען הילדים והמשפחה, התנועה למען עתיד ילדנו ,זעקת האימהות והרהורים על חיי משפחה וילדים.

לכ' יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין

                        הנדון:  תלונה על הממ"מ – נתוני הוצאת ילדים מהבית ע"י משרד הרווחה

 מוגשת בזאת תלונה על איכות המחקרים של הממ"מ בכנסת.

ספציפית, תלונה זו מוגשת ביחס למחקר שהוכן ע"י מריה רבינוביץ בדצמבר 2010 שבו נטען כי חוץ מיפן, ישראל היא המדינה המערבית שבה יש הכי מעט הוצאות ילדים מהבית.  טענה זו צוטטה במחקרים נוספים של הממ"מ, וכן ע"י שר הרווחה מאיר כהן, מנכ"ל הרווחה יוסי סילמן, היועצת המיוחדת ענבר יחזקאלי בליליוס, וגם ע"י יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד בטבלאות שהופצו לתקשורת.   נטען גם זו השוואה למדינות ה OECD למרות שאין כל השוואה כזו אצלם.

מסתבר שהטבלה ההשוואתית האמורה פשוט איננה נכונה, ולמעשה בישראל יש פי 4 יותר ילדים מחוץ לבית מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית, קנדה.

ההסבר הפשוט לעיוות הסטטיסטי הוא שבמדינות המערב נמדדו מספר הילדים בבית מול מספר הילדים במסגרות מחוץ לבית מכול הסוגים, לרבות הוצאה מהביית בשכנוע ללא צוו בימ"ש, פנימיות, אומנה, נוער עברייני, וגם טרום-אימוץ.   בישראל הממ"מ ספר רק את הילדים אשר מוצאים מהבית בצוו של בית משפט או פקודת חירום של עובדת סוציאלית.  כל שאר הילדים שמחוץ לבית לא נספרו, לרבות ילדים שנמסרים ע"י הורים תחת לחץ של עו"ס, אבל ללא צוו של בית משפט.  כך נוצרה תמונה מעוותת שמשרד הרווחה נשען עליה.

אם סופרים את כלל הילדים שמחוץ לבית כפי שנעשה בכל שאר המדינות, התוצאה היא שישראל איננה המדינה בה יש הכי פחות הוצאות ילדים מהבית, חוץ מיפן, אלא ישראל היא המדינה בה יש פי 4 ילדים שגרים ללא הוריהם מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית.

לפיכך, נבקש להורות למרכז המחקר והמידע של הכנסת, כיצד קרה שעוותו נתונים סטטיסטיים בצורה כל כך בוטה.  אציין שהמחקר הראשוני ממנו התחילה שרשרת הציטוטים הוזמן ע"י ח"כ אורלי לוי אבקסיס.

 גלגול נתונים שגויים ממאמר אחד לבא בתור

המדובר בטבלה השוואתית של מספר הילדים אשר מוצאים ע"י משרד הרווחה מחוץ לביית, בהשוואה בינלאומית, אשר הפיצה מריה רבינוביץ תחת הכותרת "שיעורי ילדים במסגרות השמה חוץ בייתית, סקירה משווה", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מריה רבינוביץ , 15/12/2010[i]

נתונים אלה נשאבו לתוך מחקר אחר של הממ"מ:   "המתנה להשמה במסגרות חוץ  ביתיות לילדים ולנוער בסיכון", מרכז המחקר והמידע שח הכנסת, אתי וייסבלאי, 23/6/2011[ii].  מסמך זה נכתב לבקשת ח"כ זבולון אורלב כדי להצדיק הגדלת מכסות להוצאת ילדים מהבית.

מכאן התגלגלו הנתונים אל טבלה אותה הפיץ מר יצחק קדמן מטעם המועצה לשלום הילד במסמך הנקרא "השוואה בינלאומית:  מספר טבלאות ותרשימים מתוך פרק 14 העוסק בהשוואה בין ישראל לעולם[iii]".

מכאן התגלגלו הנתונים אל ועדת סילמן ואל לשר הרווחה, ויועציו, אשר היה להם אינטרס להציג את משרד הרווחה באור הומאני ורגיש, מה שאיננו תואם-מציאות.  כך למשל בתאריך 10/3/2014 חזרה על המידע עו"ד יחזקאלי בליליוס בתוכנית "עושים סדר", והמנחה גל גבאי הנהנה בהסכמה.

כיצד בוצע הסילוף הסטטיסטי ומהיכן נלקחו נתוני המקור

מבדיקה שערכנו, מדובר בטעות, אם לא סילוף מכוון.  מכיוון שהמחקר המקורי ממנו הופצו הנתונים של רבינוביץ נעלם מהאינטרנט, וגם נעלם מרשימת המחקרים באתר האינטרנט של הממ"מ, פנינו בתאריך 13/3/2014 לממ"מ.  בשיחה שהוקלטה הודתה החוקרת מריה רבינוביץ כי הממ"מ איננו בטוח לגבי הנתונים, שאין בנמצא נתונים עולמיים מדוייקים, שהמידע ישן ושמדובר בהערכות.

 בדיקה מעמיקה יותר מגלה שהמחקר המקורי מתבסס על טבלה שהופיעה במחקר אוסטרלי, ומשם עברו הנתונים למארים בכתבי עט אנגליים שאותם מצטטת רבינוביץ  אלא שבאותה טבלה השוו בין כלל הילדים שאינם גרים עם הוריהם הביולוגים, כלומר כלל הילדים שחיים מחוץ לביית מסיבות שונות, לרבות ילדים שנרשמו וולונטרית לפנימייה, ילדים באומנה משפחתית, ילדים באומנה פורמאלית של משרדי הרווחה בעולם, ילדים במרכזי חירום, וילדים בתחנות מעבר לאימוץ (משני סוגים:  אימוץ ע"י משפחות זרות, וגם כפי שנפוץ בארה"ב אימוץ פנים-משפחתי, כלומר הילדים נשארים תחת השגחה של בגיר מהמשפחה המורחבת, כגון סבים-סבתות, או דודים דודות).

 לעומת זאת, החוקרת מהממ"מ השוותה את ישראל רק בהתייחס לנתוני ילדים אשר מוצאים מהבית בצו של בית משפט.

 על כן, ההשוואה היא מופרכת בעליל, שכן בישראל הרבה ילדים מוצאים מהבית לאו דווקא בצו של בית משפט, אלא גם במאמצי שכנוע (כלומר לחץ, איומים והפחדות של פקידות סעד למסור את הילדים וולונטרית שלא דרך בית המשפט (וזו תופעה שבהתייחס אליה מעולם לא נמדדו נתונים).  לפיכך יש בישראל כמות לא מבוטלת של ילדים בפנימיות, מרכזי קשר, אומנה וגם אימוץ אשר לא נספרו לצורך ההשוואה הבינלאומית.

 לפיכך המחקר הראשוני של הגב' רבינוביץ פגום מעיקרו.  עדיין, הטבלה השגויה קיבלה תאוצה וכיום נעשה בה שימוש לרעה ע"י המועצה לשלום הילד, והבכירים במשרד הרווחה אשר יש להם אינטרס לייפות את המציאות.

 להלן הטבלה בגרסת המועצה לשלום הילד:

 Untitledניתוח של נתוני המקור מהמחקר האוסטרלי

 המחקר האוסטרלי עליו נסמכה מריה רבינוביץ מופיע בכתב העת Children Australia Vol. 3, Nov 3 2008  , בעמודים 2-3.[iv]  כותרת הטבלה "מספרים ושיעורים של ילדים בהשגחה מחוץ לבית".  על פי הנתונים למשל, באוסטרליה (2005) היו 49 ילדים מחוץ לבית מתוך 10,000 , שזה 4.9 ילדים מתוך 1,000.  באנגליה (2005) 55 ילדים מתוך 10,000.  בדנמרק (2004)  104, צרפת (2003) 102, גרמניה (2004) 74, ארה"ב (2005) 66, שבדיה (2004) 63, ספרד (2004) 51, ואיטליה (2003) 38 ילדים מתוך 10,000, וביפן 17 ילדים מתוך 10,000.

 Untitled2כפי שניתן לראות רוב הנתונים הם מלפני 10 שנים, כאשר מאז חלה בעולם המערבי מגמה מואצת של צמצום משמעותי של ההשגחה החוץ-ביתית.  במאמר עצמו שנכתב ב 2008 נכתבה אזהרה שהנתונים אינם שימושיים בשל שינויי מדיניות ברחבי העולם.

נכתב שם שבעוד שכמות הילדים נשארה דומה, כמות הילדים הנכנסים למסגרת חוץ ביתיות יורדת בעולם.  (זאת לאור הקושי להחזיר ילדים הביתה, ולכן הם נשארים במסגרות).

כך למשל נכתב כי באוסטרליה, מדינה שבה 4,800,000 ילדים, היו 24,000 ילדים מחוץ לבית, אולם המספר כולל ילדים שהוצאו בצו בימ"ש, וגם ילדים שהוריהם הסכימו לשים אותם במעונות ללא עירוב בימ"ש.  בקווינסלנד 11% ילדים במסגרות וולונטריות, בניו סאות ווילס 14% ובויקטוריה 16%.  אולם באנגליה למשל אחוז הילדים בהשמה וולונטרית הוא 31%.

כמו כן, הנתונים האוסטרלים לא כוללים השמה דרך שירותים לילדים נכים, שירותיים רפואיים או פסיכיאטרים, בתי משפט פליליים לנוער עבריין, מעונות לילה, ומעונות לילדים חסרי בית (הומלסים).  במדינות אחרות, כן נספרו הילדים האלה, ולכן התוצאות מוטות מראש לטובת אוסטרליה.

כמו כן באוסטרליה לא נספרו ילדים מחוף לבית המועמדים לאימוץ, וילדי פליטים.  הכתבים מציינים כי מדינות אחרות כן כללו בטבלה ילדי פליטים, ושמספר ילדי הפליטים במדינות מסוימות הוא די גבוה.

בישראל כאמור, נספרו רק הילדים המוצאים מהביית בצוו בימ"ש.  כל האחרים לא נספרו.

עוד מצוין כי במדינות הנורדיות וגרמניה, יש מספר רב של בני נוער בגיל 15-17 אשר אינם גרים בבית ההורים, מה שמגביר את האחוזים באותן מדינות, לעומת מדינות בהן יש יותר קטינים המוצאים מהבית בצוו בית משפט.  למשל, בגרמניה יש 28% ילדים בני 15-17, בשבדיה 34% ובנורבגיה 51% (גילאי 13-17).  בני נוער אלה הם בד"כ נוער עברייני, ולכן כותבי המאמר מזהירים כ יש מדינות שאינן סופרות נוער עברייני כחלק מהנתונים של שירותי הרווחה.

בישראל כאמור, רוב הביקורת היא נגד הוצאת ילדים מהבית בגילאים 0-10.  לכן כאשר משווים את ישראל לעומת המדינות הנורדיות, צריך להבין שבין 30%-ל 50% מהילדים שנספרים שם, הם בני נוער בוגרים, ולעומת זאת בקבוצת הגיל הרלבנטית להשוואה עם ישראל, יש הרבה פחות ילדים בצפון אירופה.

משך השהות במסגרות

פרמטר נוסף המצוין ע"י המחברים הוא משך השהות במסגרות.  באוסטרליה למשל הזמן הממוצע בו שוהים ילדים במסגרות חוץ ביתיות הוא פחות משנתיים, ורק 22% שוהים 5 שנים או יותר.  בישראל, לעומת זאת הרבה מאוד מההוצאות מהבית הן פרמננטיות.

אומנה פנים-משפחתית במשפחה המורחבת

זאת ועוד, 40% מהילדים שנספרו באוסטרליה הושמו באומנה פנים-משפחתית.  כלומר אלה ילדים שלא ממש הוצאו מהבית, כמו באומנה ישראלית שבה האימא והאבא הביולוגים מוסתרים מהמשפחה האומנת ורואים הילדים במרכז קשר אחת לכמה זמן, אלא שפשוט ההשגחה עוברת למישהו במשפחה המורחבת, שאז להורים יש גישה וכמובן היכרות עם האומנים שהם בני משפחתם, באופן ליברלי, והאומנים מקבלים סעד כספי בשווי שליש עד מחצית עלות אומנה חיצונית.

באוסטרליה רק 54% מהילדים מושמים באומנה חיצונית אצל אנשים זרים.  במשפחות אבוריג'יניות, האומנה במשפחה היא גבוהה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית:  53% אצל אבוריג'ינים לעומת 35% באוכלוסיה הכללית, זאת לאור מדיניות מיוחדת לתיקון עוולות עבר שנעשו במשפחות האבוריג'יניות.

שיעורי האומנה במשפחה ביחב לכלל הילדים המתגוררים מחוץ לבית, במדינות אחרות הם:  קנדה 8%, שבדיה 12%, אנגליה 18%, ארה"ב. 23% וניו זילנד 35%.  בישראל האומנה נספרת כחלק כאחוז מהילדים המוצאים בצוו בית משפט, ולא כאחוז מכלל הילדים מחוץ לבית.

הנתונים בארה"ב לגבי אומנה במשפחה נמוכים יחסית, שכן בארה"ב קיים גם אימוץ בתוך המשפחה, וכאשר ילדי האומנה הפנים משפתית מוכנים לאימוץ בתוך המשפחה, הם יוצאים ממערכת הרווחה, שאינה אחראית להם יותר, ואינה משלמת להם יותר.  לכם הם גם לא נספרים.  כנ"ל גם בקנדה, במיוחד במדינת אלברטה.

מוסדות רווחה ופנימיות

באוסטרליה, רק 4% מהילדים בטבלה נמצאים במוסדות רווחה, ו 1% ב"קיום עצמאי".  השימוש בהשמת ילדים במוסדות רווחה באוסטרליה נמוך מאוד לעומת המדינות האחרות במערב.  למשל, אנגליה 13%, קנדה 15%, וארה"ב 19%.  ממוצע של 50% באירופה, ו 92% ביפן.

החוקרים מסבירים את הנתונים הגבוהים ביפן כתוצאה מלובי חזק של מפעילי המוסדות המעוניינים לשמור על פרנסתם.  כמו כן ביפן יש שיעורי גירושין נמוכים יחסית, ומסורת  משפחתית מאוד חזקה, לרבות יציבות תעסוקתית.

אוכלוסיות ילידות

באוסטרליה, בדומה למדינות עשירות אחרות בהן יש אוכלוסייה ילידית מוחלשת (נייטיבז"), כמות הילדים הילידים בשירותי הרווחה די גבוהה.  24% מילדי הרווחה הם אבוריג'ינים, למרות שאחוז הילדים האבור'ג'ינים עד גיל 17  באוכלוסייה הוא 4.5%.

בניו זילנד אחוז הילדים המאורים שמחוץ לבית הוא  35%, בארה"ב אחוז הילדים האינדיאנים הוא 8%, ובאלברטה שבקנדה 54%.  החוקרים מסבירים שהסיבה לכך שהסיכוי של ילד ילידי להיכנס למסגרות הוא פי 7 מילד "רגיל" הוא בשל עוני של אוכלוסיית האבוריג'ינים, מבנה חברתי אי שוויוני בין לבנים וילדים, ויחס שונה של שירותי הרווחה.

בישראל אין אוכלוסייה ילידית, ולכן לא ניתן להשתמש בתירוץ זה להברת המספרים הגבוהים בישראל.

הגדרת שונות של ילדים בסיכון ובהזנחה

באוסטרליה ההגדרות לילדים בסיכון ובהזנחה מאוד רחבות, ונטען ש"הציבור מצפה" להתערבות "מניעתית" שירותי הרווחה גם במקרים שבמדינות אחרות אותם ילדים בכלל לא היו מוגדרים בסיכון או הזנחה.

כך למשל במדינות אירופאיות כמו דנמרק או צרפת, יש פחות ילדים המוגדרים בסיכון או הזנחה המועברים לטיפול שירותי הרווחה, מכיוון שהמדינות הללו מוכנות לשלם סעד כספי (הגדלת קצבאות ילדים מהביטוח לאומי) למשפחות הבעייתיות, או קצבות לטיפול במשפחה לנוער עברייני כדי להימנע מהעברת הנטל לשירותי הרווחה.

ישראל מבחינה זו דומה לךאובסטרליה.  רף ההתערבות המניעתית הוא מאוד נמוך, וניתן להגיד ילדים בסיכון על סמך שמועה או התרשמות, וגם על סמך עוני.  בישראל הקצבאות מאוד נמוכות, ולכן זו סיבה נוספת מדוע לא ייתכן שבישראל יש פחות הוצאות ילדים מהבית מאשר המדינות הקונטיננטליות באירופה.

קצבאות וסעד כספי לעומת התערבות והוצאה מהבית

במדינות אשר משקיעות באסטרטגיות למניעת עוני, סקנדינביה ויפן,  כמו הנגשת הגישה למעונות יום, ושירותי בריאות, ניתן לראות הרבה פחות ילדים המוגדרים בסיכון, ומוצאים מהבית. בארה"ב למשל אין ביטחון תעסוקתי ואין ביטוח בריאות לאומי.  שם כמות הילדים הנכנסים למסגרות הרווחה היא גבוהה ביותר.  מבחינה זו ישראל דומה לארה"ב שכן עלויות הטיפול בילדים בישראל הן מהיקרות בעולם לעומת רמות ההכנסה כאן.

יצוין שבמדינות עניות אין את המשאבים לפתח מסגרות רווחה, ולכן כמות הילדים המוצאים מהבית בארצות מתפתחות או נחשלות נמוכה.

הבדלים בין מדינות עם או בלי חובת דיווח על הזנחה והתעללות

באוסטרליה כמו ארה"ב וקנדה קיימת חובת דיווח על הזנחת ילדים.  דיווחים אלו הם המסלול העיקרי להתערבות שירותי הרווחה והוצאת ילדים מהבית.  גם בישראל יש חובת דיווח, אפילו לגבי זוטי זוטות, ומכאן שבישראל יש הרבה יותר הוצאות מהביית מאשר מדינות אחרות.

הקשר בין שירותי אימוץ ושירותי השמה חוץ בייתית

אוסטרליה נבדלת מארה"ב, קנדה ואנגליה בכך שבאוסטרליה מדיניות הרווחה היא להשתדל להימנע מאימוץ.  לאור קצבאות ילדים נדיבים יותר באוסטרליה, יש פחות ילדים זמינים לאימוץ.  לכן הקשר בין שירותי ההשמה ושירותי האימוץ במדינה זו נחלש ביותר.

במדינות שבהן יש העדפה להכנסת ילדים לשירותי ההוצאה מהבית כשלב בדרך לאומנה ומשם לאימוץ, ניתן לראות שנתוני ההוצאה מהבית נמוכים יחסית, כי ברגע שהילדים מאומצים, הם לא נספרים כ"ילדים בשירותי השמה חוץ ביתית".

הסיבה הספציפית לרתיעה האוסטרלית מאימוץ היא הטראומה הלאומית שנגרמה עקב חטיפת ילדי אבוריג'ינים במאה ה 20 והעברתם לאימוץ במשפחות לבנות.  לכן כל המדינות באוסטרליה עושות כל מה שאפשר להשאיר את ילדי האבור'ינים בקרב המשפחות שלהם, אומנה פנים-משפחתית, כאשר אימוץ בכלל איננו אופציה.

בישראל יש העדפה ברורה להשמה באימוץ.  ילדים אלה יוצאים מ"ספירת המלאי" של ילדים תחת צוו בית משפט שמחוץ לביית.  בישראל לעומת זאת, לא נלמד הלקח כתוצאה מחטיפת ילדי תימן והשמת ילדי המזרחיים בקיבוצים.   לאור האמור הנתונים הגבוהים בישראל של ילדים באימוץ מקטינים באופן מלאכותי את הילדים הנספרים כילדים המוצאים מהבית תחת השגחת משרד הרווחה.

הבדלי גישה לגבי טובת הילד:  הגנת הילד מהוריו לעומת סעד להורים

הנתונים הבינלאומיים מושפעים מאוד מהבדלי גישה ביחס לטובת הילד.  מדינות אנגלו-סקסיות רואות את שירותי ההשמה החוץ ביתית כשרותיים חיוביים שמטרתם "הגנה על הילד" מפני הוריו.  שירותי הרווחה במדינות אלה נתפשים כשירותי מניעה עתידית של נזק לילדים.

במדינות אירופה הקונטיננטלית שירותי ההשמה החוץ ביתית מצטיירים כשירותי עזר להורים שנועדו לעזור להורים לגדל את ילדיהם.  במדינות הקונטיננטליות, השמה חוץ ביתית מצטיירת כהטלת אות קיין בהורים, המלווה בסטיגמה ולכן שירותי הרווחה נמנעים מהשמה ככל האפשר, לרוב באמצעות הגדלת קצבאות הילדים להורים.

ההבדל בין המדינות האנגלו-סקסיות והמדינות הקונטיננטליות תואם את ההבדל שבין משטר קפיטליסטי למשטר סוציאלי. למשל, כאשר נבחרה בניו זילנד ממשלה סוציאליסטית, מדיניות שירותי הרווחה אימצה מודלים אירופים, ומספר הילדים בהשמה קטן.

התוצאה היא שבמדינות האנגלו-סקסיות בהן שירותי הרווחה נתפשים כ"שירותי הגנת ילדים" מפני ההורים, רף הכניסה למערכת ההשמה החוץ ביתית מאוד נמוך, וכמות הילדים שבמערכת הרווחה יותר גבוהה.  כך גם בישראל.

הבדלי גישה אלו גם משפיעים על ההבדל בכמות הפעוטות, עד גיל 5, שנכנסים למערכת.  במדינות האנגלו-סקסיות יש יותר פעוטות שנכנסים למערכת כאמצעי מניעה מפני הורים.  לעומת זאת במדינות הקונטיננטליות, יש יותר בני נוער מבוגרים יותר במערכת, והרבה פחות פעוטות נלקחים מהוריהם.

כמו כן, המדינות האנגלו-סקסיות הרבה יותר מגוונות מבחינה אתנית, ושירותי הרווחה נוקטים מדיניות שונה לילדי הורים מבוססים, ילדי ילידים וילדי מהגרים.  במדינות הקונטיננטליות שהן הומוגניות יותר, נהוגה מדיניות אחידה לגבי כלל האוכלוסייה.

סיכום

ניתן לראות שבכל פרמטר אפשרי ישראל ממוקמת בין המדינות שבהן היד על ההדק קלה מידי.  המסקנה מכל האמור היא שלא ניתן ללמוד מטבלה אחת המשווה בין מדינות איזו מדינה טובה יותר או טובה פחות, בגלל הבדלי המדיניות, הגישה, והספירה הסטטיסטית.

ובישראל:

הוצאת ילדים מהבית מבוססת על חוק הנוער משנת 1960.  המנדט להוצאת ילדים מהבית, פרט להוצאה בצוו של בית משפט, נתון לוועדות לתכנון טיפול והערכה.  אלה מתכנסות מספר פעמים בשנה ומטפלות ביותר מ 10,000 תיקים.  ועדת סביונה רוטלוי הוקמה בין השאר כדי להתאים את המצב בישראל למצב בעולם גם בתחום ההשמה החוץ ביתית, אולם וועדה זו דווקא גרמה להגדלת ההוצאות של ילדים מהבית, לאור הדגשת עיקרון טובת הילד, כילד שזקוק להגנה מהוריו, ולא כילד שזקוק לתגבור המשאבים של הוריו, כדי שיוכל להמשיך לגדול בהשגחה הורית ומשפחתית.

בישראל החינוך הפנימייתי הוא בעל ההיקף היחסי הגבוה בעולם[v], 9% מילדי ישראל נמצאים בפנימיות.  ראו נייר עמדה של ירון יבלברג[vi].  ראו גם דבריה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס[vii]

בישראל יש הבדל בין פנימיות רווחה לפנימיות חינוכיות.  בישראל כ 11,350 ילדים בפנימיות רווחה, מתוכם כ 2,500 באומנה.  פנימיות אלה והאומנה מתוקצבות ע"י משרד החינוך.  לעומת זאת, 44,650 ילדים במסגרות של פנימיות חינוכיות המתוקצבות ע"י משרד החינוך, מתוכם 18,000 בחינוך פנימייתי.  וביחד ילדי הפנימיות כולל ישיבות ואולפנות (של הרווחה ומשרד החינוך גם יחד 56,000 (מתוך דו"ח המועצה לשלום הילד 2012).

בעבר שני שליש מהילדים היו מוצאים ללא צו ושליש עם צו, כיום המצב התהפך:  שני שליש מהילדים מוצאים בצו ושליש ללא צו, כי יש יותר התנגדות מצד הורים להוצאת ילדיהם,  ולכן הרווחה מפעילה צו.

יש שלושה משרדים שדרכם מוצאים ילדים מהבית: משרד הבריאות (אשפוזים פסיכיאטריים), משרד החינוך ומשרד הרווחה.   שלושת המשרדים הללו קשורים אחד בשני בעבותות, ולמעשה לא משנה דרך איזה משרד הילד הוצא מהבית, בסופו של דבר, אותם ילדים שנמצאים במסגרת חוץ ביתית, רובם נמצאים במסגרת שמפוקחת וממומנת ע"י משרד הרווחה, גם אם הם לא המוצאים המקוריים.

רוב הילדים הוצאו דוקא ע"י משרד החינוך לפנימיות, אבל חשוב להדגיש שאם לא היו מוציאים אותם דרך משרד החינוך, סביר להניח שמשרד הרווחה היה מתערב ומוציא אותם, כי רובם ילדי מצוקה וילדים שנשרו מבתי ספר.

מיעוט קטן של הילדים הוצאו ע"י משרד הבריאות לאשפוזים פסיכיאטריים, ומשם עברו לפנימיה של הרווחה.  השאר כ 10,000 הוצאו ע"י הרווחה.

רוב פנימיות הרווחה (למעט מרכזי חירום שמתוקצבים במלואם ע"י הרווחה), מתוקצבות הן ע"י משרד הרווחה והן ע"י משרד החינוך, גם אם אינן שייכות למשרד החינוך.  רוב פנימיות משרד החינוך (למעט פנימיות יוקרה), מתוקצבות הן ע"י משרד הרווחה והן ע"י משרד החינוך, גם אם אינן שייכות למשרד הרווחה.

לכן, בהקשר למסגרות החוץ ביתיות, ניתן לומר שמשרד החינוך ומשרד הרווחה הם למעשה גוף אחד שמבצע העברות פנימיות של כספים בין החינוך לרווחה.

הנתונים שהשוו לחו"ל הם רק הילדים הנמצאים בפנימיות הרווחה, כאשר בפועל ישנם הרבה ילדי מצוקה שנמצאים בפנימיות של החינוך, ובפנימיות הללו יש עובדת סוציאלית קבועה.  משרד הרווחה מתקצב גם פנימיות חרדיות, וגם בהן יש עו"ס.

יש מספר קטן של פנימיות יוקרה פרטיות שאין בהן עו"ס, כמו פנימיית תלפיות ל מחוננים, אבל מדובר במספר מאד זעום. ברוב פנימיות משרד החינוך יש בני נוער שנפלטו מן הקהילה החוצה.

פנימיות פוסט אשפוזיות וטיפוליות מתוקצבות גם ע"י משרד הבריאות, ויש גם ילדים שהוצאו ע"י הרווחה לפנימיות, אבל מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות כי אין מקום בפנימיות, זאת למרות שהם לא חולי נפש.

לגבי מוסדות חסות הנוער של נוער עבריין לכאורה. כנראה שגב' מריה רבינוביץ, לא הכניסה את הנתונים הללו לסטטיסטיקה, אבל במוסדות הללו, כמו מוסד מסילה וצופיה למשל, יש הרבה נערות שאין להן כלל תיק פלילי, והן נכלאו שם בכפיה ע"י הרווחה.

לאור נתונים אלו ברור כי מחלקת המחקר של הכנסת הטעתה את שר הרווחה, המנכ"ל המועצה לשלום הילד והתקשורת.  הנתונים האמיתיים אחרים לגמרי.  ניתן להסתמך דווקא על מחקר של מכון חרוב אשר נותן תמונת מצב על התפלגות הילדים שבבית:  88.5% לעומת ילדים במסגרות:  11.5%, כדלקמן:  פנימיות רווחה 1%, חסות הנוער 0.4%, אומנה 0.2%, סידור חוץ בייתי אחר 0.1%, פנימיות מוסדות ציבור (ישיבות) 3.8%, פנימיות החינוך ההתיישבותי 3.9%, מוגבלים 0.7%.

כאמור הממ"מ חישב רק את הילדים שהוצאו בצו בית משפט, כלומר את פנימיות הרווחה שהם רק 1% מסך הילדים בארץ.  אלא שלצורכי הטבלה הבינלאומית יש לחשב את כלל הילדים שמחוץ לבית כולל ילדי הפנימיות (11.5%) שזה כמעט פי 11.5.

בטבלה של הממ"מ, והמועצה לשלום הילד נכתב כי אחוז הילדים בישראל הוא 3.4 לאלף ילדים.  לכן יש להכפיל את הסכום פי 11.5 והתוצאה המקבלת היא 39 ילדים לאלף.

נתון זה מעמיד את ישראל לא רק בראש הטבלה, אלא פי 4 מהמדינה שבה יש הכי הרבה ילדים מחוץ לביית, קנדה.

לשם השוואה, בקנדה  10.9 ילדים מתוך 1,000, ולאחר מכן דנמרק עם 10.4, צרפת 10.2, גרמניה 7.4, נורבגיה 6.8, ארה"ב 6.6, בריטניה 5.5, ספרד 5.1, אירלנד 5, ניו זילנד 4.9, אוסטרליה 4.9, איטליה 3.8 ויפן 1.7.

נספחים

נייר עמדה של פורום כפרי הנוער והפנימיות

 Untitled3

Untitled4

מתוך נייר עמדה, השמה חוץ ביתית, של מכון דו-עת אסטרטגיה ומחקר חברתי כלכלי, מטעם הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל, נכתב ע"י ירון יבלברג, 2013.  נייר עמדה זה נכתב מתוך מגמה להשפיע על תוספת תקנים למכסות להוצאת ילדים בבית והשמתם בפנימיות.  גם בנייר עמדה זו צוטט הנתון השגוי שישראל ממעטת בהוצאת ילדים מהבית, ורק ביפן מוציאים פחות מאשר בישראל.

 נתוני מכון חרוב

Untitled5

מכון חרוב ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובמצבי סיכון ומצוקה השוהים במסגרות חוץ בייתיות והמטופלים בקהילה

haruv.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/7haruvarticlesweb.pdf

הערות שוליים ואסמכתאות:

[i]     שיעורי ילדים במסגרות השמה חוץ בייתית, סקירה משווה", מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, מריה רבינוביץ , 15/12/2010

[ii]    "המתנה להשמה במסגרות חוץ-ביתיות לילדים ולנוער בסיכון – אתר הכנסת", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אתי וייסבלאי, 23/6/2011

www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02888.pdf

 [iii]     "השוואה בינלאומית:  מספר טבלאות ותרשימים מתוך פרק 14 העוסק בהשוואה בין ישראל לעולם,      המועצה לשלום הילד.

[iv]                 Children in Out of home care in Australia:  international comparisons, Children Australia, Vol. 33, No. 3, 2008 Claire Tilbury and June Thoburn.

 [v]    ראו בדקה 02:58 אומרת שלווה לייבוביץ, המפקחת על האומנה, כי הפנימיות בישראל הן דבר שאין לו אח ורע באף מקום בעולם. כאן בסרטון הזה:

[vi]    נייר עמדה, השמה חוץ בייתית, של מכון דו-עת אסטרגיה ומחקר חברתי כלכלי, מטעם הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל, נכתב ע"י ירון יבלברג, 2013

[vii]    ח"כ אורלי לוי בפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת שהתקיימה בינואר 2014, בנושא מדריכי פנימיות מציינת ח"כ אורלי לוי אבוקסיס כי מדינת ישראל היא המפעילה הגדולה ביותר של פנימיות בעולם.

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | 2 Comments »

שופטי ישראל מתבכיינים ומגייסים כתבת חצר את העיתונאית טובה צימוקי.

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 22, 2014

שופטי ישראל מתבכיינים ומגייסים כתבת חצר את העיתונאית טובה צימוקי.

מלכלכים על השופטים

שופטי ישראל שהיו תחת מעטפת הגנה של איומים,והיתעללות באזרחים כאשר הם מסייעים לגורמי ממסד כמו בנקים ומשרד הרווחה והכול תחת חיסיון החלו לאחרונה להיתבכיין כמו תינוקות כאשר הציבור איננו מאמין להם והחל לצאת למלחמה למען הצדק .

בשבועת השופטים כתוב "צדק צדק תרדוף" אך מתברר שאין כול צדק בבית המשפט  יש משפט !

תשאלו עורכי דין מה דעתם על בית המשפט והם יואמרו  ששופטים מזייפים פרוטוקולים שיתאימו לפיסקי הדין.

לא פעם לוקחת השופט צד ללא כול פחד מאחר שהוא יודע שהדיון איננו מוקלט ומתועד.

הציבור לאחרונה החל כפי הנראה לתעד דיונים של שופטים והשופטים נדהמים שפרוטוקול הדיון איננו מתאים

כאשר מבקש האדם שדן מן השופט לתקן את הפרוטוקול השופט נראה שחולה במחלת השיכחה הוא איננו זוכר .

השופט מבקש את עזרת הצד השני  שתמיד תומך בשופט וטוען שהכול נרשם.

מערכת המשפט חייבת ללמוד מקנדה מדינה נאורה שבה הדיונים מוקלטים שם השופט איננו יכול לשקר ולטעון דברים אחרים.

בכיינות השופטים הגיעה לשיא שהם מבקשים לאסור הפגנות מול ביתם,ומבקשים לא לפרסם דבר הקורה באולם כדי שהציבור לא ימחה על היתנהלותם שברובם פלילית .

לאחרונה בתביעה שהוגשה בחו"ל בפני כבוד השופט דרנל סירב השופט לייתן חסינות לשופטים אלו ופסק שאלו יגיעו לארצות הברית יחודש המשפט .

שיא נוסף  בהינהלות השופטים גיוס כתבי חצר כמו טובה צימוקי שתסייע בידם לטעון שהם מותקפים באתרי האינטרנט  ואין להם יכולת להגיב שוב שקר השופטים מתלוננים במשטרה והמשטרה נוהגת כמו באירן וסורייה ומבקשת לתפור תיקים לעיתונאים .

הם זוכים גם למסע הפחדה ,וביקורי פתע ,ומעצרים כדי להפחידם .

הגיע הזמן להקליט את כול הדיונים כך אומרים עורכי דין רבים.

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , | 5 Comments »

משרד הסעד חוטף וסוחר בילדים

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 16, 2014

יצא המרצע מן השק

בכתבה שפורסמה אתמול בידיעות אחרונות על האימוץ הבין-ארצי של ילדים מחו"ל הודה משרד הרווחה כי בתהליך זה מתקיים סחר בילדים, תמורתם משולם שוחד לפקידים, עובדים סוציאליים מקומיים, שופטים, מנהלי בתי יתומים ומאעכרים במדינות העולם השלישי. סחר בילדים מנוגד לחוק הבינלאומי ולאמנת האג להגנת הילד האוסרת להפיק רווחים מאימוץ ילדים.

עובדי הסעד אשר בעצמם חוטפים ילדים כפי שחטפו את ילדי תימן וכפי שהרייך השלישי חטף ילדים מיהודים.

 

10 עמותות ישראליות הפועלות בהיתר משרד הרווחה לייבא ילדים מחו"ל, ביניהן עמותות המעסיקות עובדות סוציאליות ופקידות סעד לשעבר,  הודו כי הן משלמות שוחד מתחת לשולחן לפקידים מושחתים במדינות המוצא, על מנת שאלו יספקו להם ילדים לאימוץ. משרד הרווחה הודה כי למרות שהוא מודע לתשלומי השוחד, הוא אישר לעמותות להמשיך לפעול. שחיתות צרופה !! כולם חברים של עובדי הסעד ומדובר במערכת סגורה .

האמת העובדים הסוציאליים מושחתים! זו עובדה .

שוחד הוא דבר מקובל

"בחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…", כך טוענים מנהלי העמותות, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מן ההיבט המוסרי וההרסני של התופעה החולנית הזו שהתפשטה למימדי מגיפה.

והרי ברור מדובר בעבירה פלילית ויש לפעול בארץ להעמידם לדין.

נזכיר לכם כי בחלק מהמדינות מילת נשים היא דבר מקובל.

בחלק מהמדינות רצח על כבוד המשפחה הוא דבר מקובל,

ובחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…

ובישראל מותר לחטוף ילדים אם מדובר בעובדי סעד הם חסינים .

המאמר 'השקרים שאנו אוהבים לשמוע' מתאר באופן נרחב איך מתנהל סחר הילדים לאימוץ בעולם.

חסרים ילדים לאימוץ אז שומרים את הילדים הטובים לישראלים

"יש הרבה זוגות שמתחרים על כל ילד, וצריך לשלם למנהל בית היתומים בחו"ל כדי שישמור את הילדים הטובים לזוגות מישראל", כך טוענים בעמותות.

זה מזמן אנו טוענים כי ישראלים לא מאמצים מטעמים הומניטאריים אלא מטעמים אגואיסטיים. אם היו הומניטאריים באמת, היו מאמצים ילדים נכים וחולים שאף אחד לא רוצה אותם, אבל הישראלים רוצים את מה שקשה למצוא – תינוקות בריאים, זאת משום שנדיר מאד כי אם תנטוש את תינוקה הבריא, גם אם היא דלת אמצעים. לדרישות המאמצים הישראלים יש השלכה הרסנית על הילד. ההורים המאמצים שותפים בעקיפין לגרימת נזק לילדים אותם הם מאמצים בשני מישורים:

1. הביקוש לילדים מאומצים שלא קיימים יוצר היצע מלאכותי. הוא מדרבן את מקבלי השוחד להוציא יותר ילדים לאימוץ, משום שעל כל ראש הם מרוויחים כסף שחור. התוצאה: ילדים למשפחות נורמטיביות אך מוחלשות מוצאים מהבית לאימוץ כפוי כדי לספק את הביקוש לילדים, קרי לספק את צרכיהם של ההורים המאמצים. האימוץ כשלעצמו, קרי ניתוק הילד ממשפחתו ומורשתו הוא טראומטי לילד וגורם לו נזק רגשי.

2. בחלק מהמדינות נדרש כי טרם העברתו של הילד לאימוץ מחוץ למדינה, יש לאפשר להורים מאמצים מקומיים לאמץ את הילד. אם עוברת שנה והילד לא אומץ ע"י מאמצים מקומיים אזי הוא יכול להיות מאומץ באימוץ בינלאומי. במהלך שנה זו התינוק נמק במוסד, סובל סבל תהומי בשל התנאים הקשים במוסד וההזנחה הקשה, וכשהוא יוצא מן המוסד לאחר יותר משנה של שהות בו, נגרמים לו נזקים רגשיים והתפתחותיים קשים, ותהליך השיקום של הילד הוא ארוך.

מדוע הילד שוהה שנה במוסד? כדי לשרת את האינטרסים של ההורה המאמץ

ישראלי משלם 22 אלף יורו עבור אימוץ ילד מחו"ל. בפועל לא מאפשרים למאמצים מקומיים לאמץ את הילדים, משום שלמקבלי השוחד אין מהם רווחים. למקבלי השוחד יש רווחים רק ממשפחות מחו"ל. לכן, הפקידים ומנהלי בתי היתומים מחביאים את התינוקות הבריאים מפני המאמצים המקומיים כדי למסור אותם לאחר שנה למאמצים ישראלים ואחרים. הפקידים המקומיים מראים למאמצים המקומיים רק את הילדים החולים והנכים, ואלו נמנעים מלאמץ אותם כי גם הם רוצים ילדים בריאים.

בינתיים, הילדים הבריאים נמקים במהלך אותה שנה במוסד, ממתינים להורים הישראלים ש"יצילו" אותם מהמוסד, בו הם עוברים התעללות קשה שמקורה בהזנחה התינוקות אמנם בריאים בגופם אך כשהם יוצאים מן המוסד לאחר שנה של התעללות, הם פצועים קשות בנפשם, קרבנות גחמותיהם של מאמצים שאובססיביים לילד בכל מחיר, גם במחיר סבלו של הילד.

בישראל רוב הילדים שהובאו מאוריינה לרובם בעיות היתנהגות בשל כך ששהו זמן רב בתוך חדרים ללא יכולת לתקשר עם הסביבה .

התוצאה: הילדים עוברים טראומה קשה שמצריכה תהליך שיקום ארוך. לרבים מן הילדים הללו יש בעיות קשב והיפראקטיביות כתוצאה מהשהות במוסד. פירוט נרחב על סבלם של הילדים הללו ניתן לקרוא בתחקיר של אריאלה איילון: לא לילד הזה פיללתי.

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

יעקב בן יששכר זוכה פרס זכויות אדם 2008

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 15, 2014

יעקב בן יששכר זוכה פרס זכויות אדם  .2008

היתעללות עובדי הסעד מונעת מכסף והרבה כסף  ובשל כך חוטפים אלפים ילדים ממשפחתם הטיבעית .

 

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

מאיר כהן מפקיר את ניצולי השואה ,ומתחזק מחנות כפיה לילדים בישראל

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 15, 2014

מאיר כהן מפקיר את ניצולי השואה ,ומתחזק מחנות כפיה לילדים בישראל

עובדי הסעד  למדו איך לפגוע בילדים כפי שעשו בשואה ואף שכללו דרכים אלו ע"י סמים פסיכיאטריים ,והפעלת אלימות נגד ילדים במחנות הכפייה וגיטאות הרווחה.

מחנות הכפיה של משרד הרווחה2

ילדי משרד הרווחה

מחנות כפיה 6 של הרווחה

 

פורסם ב רווחה | מתויג: | Leave a Comment »

כך משקר משרד הרווחה בגלי צה"ל

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 13, 2014

יעל דן מראיינת את חנה סולצקי עובדת הסעד הראשית לחוק הנוער .

חנה סולצקי צועקת ומשתוללת  ומגבה חטיפת ילדים למוסדות הרווחה .

השקרים הגיעו לכך שמשרד הרווחה טוען שכול 10 המשפחות נבדקו ונמצאו לא מתאימות

העובדות הם שלא הייתה כול פנייה לשום משפחה.

שר הרווחה זהו הפרצוף האמיתי של המשרד בו אתה עומד תתעורר כך אומרים הורים שאינם מאמינים לשר הרווחה המגבה את עובדי משרדו.

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , | Leave a Comment »

דוח האום על אלימות מוסדות המדינה כלפי קטינים

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 13, 2014

דוח האום על אלימות מוסדות המדינה כלפי קטינים.

קטינים הפכו למוצר של סחר בעיני משרד הרווחה.

ילדים המועברים לפנימיות הפכו לביצי זהב אשר בו נעשה שימוש בילדים לצורכי פירסום כדי להביא כמה שיותר תרומות.

מרכזי החירום מקבלים סכום עתק של 17246 ש"ח לחודש .לילד .

http://www.docdroid.net/a169/-.pdf.html

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

כך אונסים ילדים בחסות במשרד במשפחות האומנה.

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 13, 2014

משטרת ירושלים עצרה גבר חשוד שאנס פעמים רבות נערה המתגוררת בהוסטל .

המשטרה עצרה שלשום (שני) גבר בן 52 ואבא לילדים, תושב אחד הישובים באזור ירושלים, בחשד שבעל וביצע מעשי סדום בנערה בת 17, בזמן שמשפחתו שימשה לה משפחה אומנת.

 

הנערה, המתגוררת בהוסטל, ישנה אצל המשפחה בסופי השבוע כאשר על פי החשד, האב אנס את הנערה פעמים רבות בחודשים האחרונים, כשהמשטרה אף בודקת חשד לשיתוף פעולה מצד רעייתו.

המקרה נחשף לאחר שהנערה לא הצליחה להסתיר את מה שהתרחש, וסיפרה לחברה בהוסטל על מה שמתרחש אצל משפחתה האומנת. חברתה דיווחה על המקרה למנהל ההוסטל ובהמשך גם לעובדת סוציאלית, שהעבירו את העדויות הקשות למשטרת ירושלים.

האב הכחיש בחקירה את החשדות המיוחסות לו, ומשטרת ירושלים מסרה כי התיק נמצא עדיין בחקירה. בית משפט השלום בירושלים האריך את מעצרו בארבעה ימים נוספים לבקשת המשטרה

המקרה נחשף לאחר שהנערה סיפרה לחברה בהוסטל על שהתרחש (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)המקרה נחשף לאחר שהנערה סיפרה לחברה בהוסטל על שהתרחש (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)המקרה נחשף לאחר שהנערה סיפרה לחברה בהוסטל על שהתרחש  .

לפני כשבועיים, בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 17 שנות מאסר על ניסים חדאד, איש עסקים בן 46 תושב העיר, שהורשע בנובמבר האחרון בביצוע מעשה סדום בבנה הפעוט של זוגתו, בעת שהפעוט היה בן שנה וחצי בלבד. כמו כן, גזר עליו בית המשפט שנתיים מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 60 אלף שקלים. זהו המקרה הראשון הידוע בארץ של אדם שהורשע בביצוע מעשה סדום בפעוט צעיר כל כך.

בחודש דצמבר האחרון גזר בית המשפט המחוזי בלוד  14 שנות מאסר על סמנכ"ל לשעבר בחברת היי-טק, תושב השרון בן 42, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות מין, בהן גם אונס ומעשי סדום, ב-29 ילדים באמצעות האינטרנט. מדובר במקרה החמור ביותר של עבירות מין וירטואליות בישראל. הוא גם חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 10,000 שקל לכל אחד.

פורסם ב רווחה | Leave a Comment »

המשפחה המאמצת מגבעתיים הונחתה ע"י עובדת הסעד יעל נמרוד להפר את צו בית המשפט

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 13, 2014

המשפחה האומנת  מגבעתיים הונחתה ע"י עובדת הסעד יעל נמרוד להפר את צו בית המשפט.

הסיפור של השקרים השרות למען הילד ידועים לציבור הרחב.

בשבועות האחרונים הונחתה משפחה  מגבעתיים לחבל בהליך הפגישות של ההורים הביולוגים עם ביתם .

יעל נמרוד עו"ס לחוק האימוץ פועלת בניגוד לחוק ומסרבת לתת את שמה של המשפחה שנגדה תוגש תלונה במשטרה בשל הפרת הוראה חוקית סעיף 257 לחסד"פ .

המשפחה אשר  עם לקיחת הקטינה  הובטח לה את הילדה לאימוץ תוך זמן קצר דבר שכפי הנראה מסתבך מאחר ולאם ישנה חוות דעת טובה .

המשפחה חשוכת  הילדים  החליטה בעצה אחת עם השרות למען הילד להיתעלם מצו בית המשפט ולא להביא את הילד למפגשים.

המשפחה אף סירבה יחד עם  עובדת הסעד למנוע כול קשר  למוסדות החינוך ,והרפואה  כדי שמצבו של הקשה של הקטין אשר הינו מוזנח  לא  יגיע לידי המשפחה הביולוגית.

 

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , | 1 Comment »

פורים הילדים מסרבים להיתחפש לפקידת סעד

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 8, 2014

 

ביקשנו לדעת אם הילדים מוכנים להיתחפש לעובדות סעד התשובה  הילדים מסרבים להיתחפש לפקידת סעד .

הילדים התחילו לבכות וטענו  הם מפחידות אותנו והם חוטפות ילדים .

 

למרות שאמרנו להם שהם מרוויחות הרבה  הם סירבו והחלו לבכות.תחפושת לפורים

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

מסקנות ועדת סילמן: יש להעצים את מעמד העובדת הסוציאלית ולרסק את מעמד המשפחה

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 8, 2014

 

QuantcastYossiSilmanועדת סילמן מטעם משרד הרווחה, אשר דנה בפשיעה הבלתי נסבלת של הרחקת ילדים מהוריהם בידי פקידות סעד, היא דוגמא קלאסית לועדת כסת"ח אשר מתנהלת בחוסר יושרה וחוסר אתיקה מקצועית.

זו ועדה שהורכבה ברובה מאנשי משרד הרווחה במקום מגורמים מקצועיים חיצוניים ואוביקטיביים. הדעת אינה סובלת כי אדם החשוד במחדלים שביצע בעצמו, יבדוק את עצמו, ויתן ציונים לעצמו על המחדלים של עצמו, במיוחד כשמדובר בדיני נפשות.

ועדת סילמן בחרה להתעסק בפוסט מורטם במקום ברפואה מונעת

ועדת סילמן בחרה לעסוק בטיפוח תרבות הוצאת ילדים מהבית, במקום לגבש תכנית לטיפוחם של הילדים בקהילה ובמשפחה.

היא בחרה לעסוק בהקמת ועדות ערר להורים מותשים שילדיהם נחטפו ע"י עובדות סוציאליות, והקמת וועדות על ועדות כדי להוסיף עוד מבוך ביורוקרטי להורה הסחוט, ועוד פרנסה לבטלה לעובדי הלופטגשפט של משרד הרווחה על חשבון משלם המיסים, במקום לגבש תכנית מפורטת לטיפול בילדים בקהילה.

היא בחרה להתעלם מתוצאות מחקר מכון חרוב שקובעות חד משמעית, שפנימיות ומשפחות אומנה הן אלטרנטיבה גרועה לילדים, הן מהוות חממות פשע, ועדיף שילדים יגדלו במשפחה "הרוסה" כהגדרתם, מאשר במסגרת מחוץ למשפחה, זאת למרות ששר הרווחה, מאיר כהן קיבל את הדוח המלא של מכון חרוב, והחליט להתעלם ממנו.

ועדת סילמן התעלמה לחלוטין ממעשי האונס וההתעללות הפיזית והנפשית היומיומית שעוברים ילדים חסרי ישע בפנימיות ומשפחות אומנה.

אף משרד הרווחה מורא על משטרת ישראל לא לחקור .

ניפוח מספר הילדים בסיכון כדי לסחוט כסף מן הקופה הציבורית

דוח סילמן מנותק מן המציאות ומתבסס על נתונים שקריים. אחד מהם הוא המספר מנופח על נתוני הילדים "בסיכון".

משנה לשנה מנפח משרד הרווחה את מספר הילדים "בסיכון" כדי לסחוט יותר ויותר כספים מכספו של משלם המיסים, על מנת לממן את שכרן של עובדות הסעד ועובדי הפנימיות.

מספר הילדים ב"סיכון" עומד כיום על יותר מ- 400,000 ילדים, שהם כ-16% מכלל אוכלוסיית הילדים, אך אל תטעו לרגע, רובם המוחץ כלל לא נמצאים בשום סכנה. זו הגדרה מלאכותית של משרד הרווחה כדי לסחוט תקציבים ממשלם המיסים.

מסתבר שככל שיש יותר עובדות סעד, כך עולה מספר הילדים "בסיכון". מה הפלא? כשיש יותר עובדות סעד צריך שתהיה להן קליינטורה שתצדיק את השכר המיותר שלהן, אז מנפחים את מספר הילדים "בסיכון", ומרחיבים את סקאלת ההגדרות.

על פי דוח שמיד מבית היוצר של משרד הרווחה, גם ילד עם בעיית קשב הוא ילד "בסיכון", גם ילד שילדים בבית הספר מציקים לו ומתעללים בו הוא ילד "בסיכון" (לא הילדים שמציקים), וגם ילד שלא חוסן מוגדר כילד "בסיכון".

שימו לב לאירוניה, לצביעות ולאיפה ואיפה: למשל, ילדי קיבוץ הרדוף לא מוגדרים ילדים בסיכון, למרות שמטעמי אידיאולוגיה של "הכל מן הטבע", הם כלל לא מחוסנים. אך בעוד הקיבוץ משווק עצמו כקהילה שבה "הכל מן הטבע", וילדיו אינם מחוסנים, הוא מפעיל בחצר האחורית שלו את פנימיית טוביה של משרד הרווחה, שבה יש ילדים "בסיכון" שהוצאו בכפיה מביתם, והם מולעטים בכפיה בסמים פסיכיאטריים מסוכנים בשיתוף פעולה מלא עם אנשי הקיבוץ שעובדים בפנימיה הזו.

ניפוח מספר הילדים בסיכון באמצעות משרד החינוך

עוד נוסיף כי ניפוח מספר הילדים "בסיכון" מגיע ברובו ממוסדות החינוך שמהווים מעוז חזק של עובדים סוציאליים. במוסדות החינוך שורצות עובדות סוציאליות המנסות לתייג בעורמה ילדים "בסיכון". אחת התחבולות שלהן לתייג ילדים לכאורה בסיכון היא לפתות הורים להכניס את ילדיהם לאחת מן התכניות של משרד הרווחה לילדים "בסיכון".

אנשי החינוך שסרים למרותן של אותן עו"ס, מציעים תכנית כזו להורה שכלל לא פנה לשום עזרה מהם. אנשי החינוך אינם אומרים להורה שהתכנית היא לילדים "בסיכון", אלא אומרים לו שמדובר בתכנית "חינוכית" להעשרה והעצמת הילד…ההורה שמח וטוב לב חותם להסכמה שילדו ישתתף בתכנית, ובזה הרגע ילדו הופך מילד רגיל לילד "בסיכון", בלי שאותו הורה כלל ידע על כך.

הדוח בקישור הזה מכיל את תכניות משרד הרווחה להשתלטות על בתי הספר ולתיוג ילדים תמימים כילדים "בסיכון". כך למשל, קיימת תכנית של משרד הרווחה בשם נאס"א, סימול 2220160. התכנית מיועדת לילדים עם בעיות אלימות וסמים, אך בפועל, משתתפים בתכנית ילדים רגילים, כאשר בלחץ העובדים הסוציאליים שחסרים להם ילדים "לטיפול", אנשי החינוך נאלצים להטעות את ההורים התמימים ואומרים להם שמדובר ב"מרכז למידה לשיפור מיומנויות חברתיות לילדים רגילים", בעוד שמדובר בעצם בתכנית לילדים בסיכון אמיתי שמעורבים בבעיות סמים ואלכוהול.

במסגרת התכנית הזו, מוצאים ילדים באמצע השיעור בבית הספר אל "מרכז הלמידה" הזה, משחקים בתוך חדר ומנהלים שיחות עם סטודנטית לעבודה סוציאלית, כל זאת על חשבון השיעור בכתה אותו הפסידו לטובת "מרכז הלמידה". בשיחה שערכנו עם סטודנטית לעבודה סוציאלית שפועלת ב"מרכז למידה" כזה, טענו בפניה כי מדובר בתכנית לילדים בסיכון וכי היא אינה מתאימה לילדים אותם היא מוציאה באמצע השיעור, והיא לתומה השיבה לנו בשיא הנונשלנטיות: "ברור שהם לא בסיכון, סתם מנפחים ומקצינים, זה כדי שיוכלו לספק לי עבודה…"

בנוסף, קיים ניפוח של מספר הילדים נפגעי התעללות והזנחה. דוח סילמן ודוחות אחרים לפניו, אף פעם אינם מציגים כמה מן ההורים של אותם ילדים הורשעו בבית משפט בהתעללות. למעשה מרבית התיקים הפליליים נגד אותם הורים נסגרו במשטרה בשל תלונות שווא של עובדות הרווחה, אבל זה לא הפריע למשרד הרווחה להכניס גם את הנתונים הפיקטיביים הללו לניפוח הסטטיסטיקה, כי מבחינתם כל חשד להתעללות הוא התעללות ! סימן קריאה.

מחקר מכון חרוב מראה כי דוקא ברגע שהילדים מוצאים מן הבית הם הופכים לילדים בסיכון. הם בסיכון להיפגע מאונס ע"י ילדי הפנימיה האחרים או המדריכים, בסיכון לאלימות פיזית ומילולית, בסיכון להידרדרות עבריינית, אלכוהול, סמים ועוד.

השקרים של ועדת סילמן בנתוני ילדים החיים מחוץ לבית אל מול המציאות המרה: 85,000 ילדים חיים כיום מחוץ לבית

בספרו 'ילדים רחוקים' כותב רו"ח יעקב אליה כי מדינת ישראל היא המובילה בעולם המערבי בשיעור הילדים החיים מחוץ לבית. את הספר הוציא בעקבות עבודתו כמבקר מערכות שלטון במשרד הרווחה. תימוכין לממצאיו של מר אליה ניתן לראות אף בפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת בנושא מדריכי פנימיות, ובה מציינת ח"כ אורלי לוי אבוקסיס כי מדינת ישראל היא המפעילה הגדולה ביותר של פנימיות בעולם.

נתונים דומים פורסמו אף בתחקיר הגדול בידיעות אחרונות של העיתונאית מירב בטיטו משנת 2008 – יתומי הרווחה. בעקבות התחקיר הנוקב, ספגה העיתונאית איומים ממשרד הרווחה, נאלצה לסתום את הפה ולרדת למחתרת.

ועדת סילמן טוענת כי במדינת ישראל יש שיעור נמוך יחסית של ילדים ששולבו במסגרות חוץ-ביתיות בהשוואה למדינות אחרות, אך היא עצמה סותרת את עצמה. אכן בארה"ב יש 6.6 ילדים החיים מחוץ לבית לכל 1,000 ילדים אך ועדת סילמן מטעה את הציבור באומרה כי בישראל יש רק 3.4 ילדים החיים מחוץ לבית לכל 1,000 ילדים. בפועל יש בישראל כ-32 ילדים מחוץ לבית על כל 1,000 ילדים (2.6 מליון ילדים בישראל), ובמלים אחרות, בעוד שבארה"ב 0.66% מן הילדים חיים מחוץ לביתם, בישראל לעומת זאת, 3.2% מן הילדים חיים מחוץ לביתם, שיעור הגבוה פי-5 לערך מזה שבארה"ב. בישראל של שנת 2014 חיים כ-85,000 ילדים מחוץ לבית. על פי דוח סילמן, בשנת תשע"א (2010/11 ) עמד מספר ילדי הפנימיות מכיתות א'-יב' על 57,749 ילדים, ואליהם מתווספים עוד כמה עשרות אלפי ילדים המתחנכים בישיבות חרדיות ואינם נכללים בנתון זה. קצת פחות מעשרת אלפים ילדים מילדי הפנימיות חיים מחוץ לביתם עקב השמה של רשויות הרווחה. מספרים אלו מסתכמים בסך הכל לכ-85,000 ילדים החיים מחוץ לביתם כיום.

רוב ילדי הפנימיות הללו (אותם 57,749 ילדים) שלא הושמו ע"י הרווחה, אלא ע"י שכנוע של אגפי הרווחה והחינוך את ההורים להשימם בפנימיה במקום לחיות בקהילה, חיים בפנימיות שמוגדרות "חינוכיות", אלא שאף הן ממומנות ומפוקחות ע"י משרד הרווחה, וברוב הפנימיות הללו, גם כאלו שמוגדרות כפנימיות "חינוכיות טובות" יש עובדת סוציאלית קבועה בפנימיה.

הנוף האנושי בפנימיות החינוכיות אינו שונה כיום בהרבה מן הנוף האנושי בפנימיות של משרד הרווחה. גם בהן מתגורר מספר לא מבוטל של ילדי מצוקה ורווחה, ואף הן מהוות בית גידול נוח להתהוות דור עבריינים חדש.

למשל, פנימיות המנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער שפועלות בשיתוף משרד החינוך אינן כלולות בנתון הזה של אותם 10,000 ילדים שהוצאו מהבית ע"י הרווחה, אבל משרד הרווחה מממן אותן ומפקח עליהן למרות שמתגוררים בהן ילדים שלא הושמו על ידו.

לצורך המחשה, במרץ 2003 נאנס נער בן 13 ע"י מדריך בפנימיה של המנהל לחינוך התיישבותי. משרד הרווחה התנער מאחריותו למקרה ובתגובה משרד החינוך כתב לו כי: "מדובר במסגרת ייחודית שהינה באחריות משרד הרווחה, במימונו ובפיקוחו. לא ברור לי מדוע השירות למען הילד מתנער מאחריות זו ומעביר אותה אלינו". בשורה התחתונה – גם פנימיות שלכאורה אין להן קשר למשרד הרווחה, בפועל משרד הרווחה שולט בהן מהדלת האחורית, מממן אותן וגם מפקח עליהן, כי בעל המאה הוא בעל הדעה.

התעלמות מגורם העוני כגורם המרכזי להוצאת ילדים מהבית

ועדת סילמן בחרה להתעלם מהעוני שהוא הגורם העיקרי להוצאת ילדים מהבית, וטענה זו נתמכת ע"י אנשי מקצוע בכירים כגון פרופסור ורד סלונים נבו. שר הרווחה מאיר כהן טוען שלא מוציאים ילדים מהבית בגלל עוני, ובכך הוא חוטא לאמת ומשקר לציבור בזדון ולא בתום לב.

גם על פי דוח סילמן, מרבית הילדים מוצאים מהבית בגלל הזנחה. דוגמא להזנחה: אם משפחה ברוכת ילדים לא יכולה לממן טיפולי שיניים ל-6 לילדים משום שמדובר בטיפולים מאד יקרים, ואין ידה משגת, אז משרד הרווחה יאשים אותה בהזנחה פיזית ויחטוף לה את הילדים מהבית. הילדים יועברו למשפחת אומנה, ושם הם יקבלו טיפולי שיניים חינם עד גיל 18 במימון הקופה הציבורית, בעוד שמן המשפחה הביולוגית נשללת ההטבה הזו, והיא צריכה לשלם מכספה.

העוני, אם כן, הוא הגורם העיקרי והדומיננטי להוצאת ילדים מהבית, אבל כדי שהתיקים של עובדות הסעד לא ייראו כאילו הילד הוצא בגלל עוני, הן מעבות אותם ומתבלות אותם בכל מיני תיאורים דמוניים, ובעיות רגשיות ונפשיות דמיוניות שהן ממציאות ומלבישות על הילד ומשפחתו.

קל מאד להוכיח שהסיבה המרכזית היא עוני. מספיק לראות מה קורה בפנימיות השיקומיות של משרד הרווחה. הרוב המוחץ של הילדים בפנימיות הללו מגיעים משכבות אוכלוסיה מרמה סוציואקונומית נמוכה. לא תמצאו שם אף ילד מקיסריה, עומר, כפר שמריהו או סביון. העיר דימונה היא דוגמא מצויינת לכך כי העוני הוא הסיבה המרכזית להרחקת ילדים מביתם. דימונה היא עיר בעלת אשכול סוציואקונומי נמוך – 4 מתוך 10, כאשר 10 מציין את האשכול הסוציואקונומי הגבוה ביותר. בזמן כהונתו של מאיר כהן כראש עיריית דימונה, דימונה העניה היתה שיאנית המדינה בשיעור הרחקת ילדים מהבית.

ועדת סילמן – בונה מפלצת ביורוקרטית של ועדות על ועדות, במקום לפתח תכנית מקיפה לטיפוח ילדים בקהילה

אנו תמיד טוענים כי לעובדות רווחה אין את האינטיליגנציה המתאימה לפתח תכניות מתאימות למשפחות וילדים בקהילה. די לראות את מנת המשכל הנמוכה שלהן בתוצאות מבחני הפסיכומטרי כדי להבין מייד שרבות מהן מוגבלות בשכלן.

במבחן התוצאה, הפרויקט "עם הפנים לקהילה" של עו"ס מוטק'ה וינטר נכשל, וכי ברבות השנים מספר הילדים שמורחקים מהבית רק גדל והולך, זאת גם על פי עדותה של פק"ס ראשית לחוק הנוער, הגברת חנה'לה סלוצקי אשר טוענת בעצמה כאן בדקה 07:00 בקישור הזה, כי יש עליה במספר הילדים המוצאים מהבית.

יתרה מכך, יש אף עליה במספר האימוצים הכפויים. על פי נתוני משרד הרווחה, בשנת 2012 נלקחו לאימוץ במשפחות זרות בישראל 114 ילדים (לא כולל אימוץ בין ארצי, אימוץ קרובים ומשפחות -חד מיניות), כאשר בין השנים 2004 -ל 2011 אומצו כ-100 ילדים בכל שנה בישראל.

ברגע שמשרד הרווחה מתעלם מגורם העוני, שהוא הגורם המרכזי לבעיות במשפחה, הוא מפספס בגדול את שיקום המשפחות והילדים. הוא לא משקיע בסיוע כלכלי למשפחה, וסיוע במציאת עבודה, אלא במקום זאת, מחייב את ההורים להגיע ל"שיחות" בטלות אצל עובדות הסעד. אף משפחה מעולם לא יצאה ממעגל העוני בשל ה"שיחות" הבטלות הללו, שמכניסות הרבה כסף לכיס של העו"ס ה"משוחחות".

המפקחת על המועדוניות לשעבר, הגב' דבורה מרחבי שהיא עובדת סוציאלית ממשרד החינוך, התריעה פעמים רבות כי לא קיים טיפול אינטנסיבי בקהילה, וכי משרד הרווחה משקיע כסף בכל מיני טיפולים רגשיים ו"שיחות" במקום להשקיע בילדים בחינוך ללמידה והישגים לימודיים.

בדיון הועדה לזכויות הילד שהתקיים בדצמבר 2013 בנושא הוצאת ילדים מהבית, התחמק יוס'לה סילמן משאלתה של אורלי לוי אבוקסיס שטענה כי הפתרונות בתוך הקהילה, לא רק שהם דלים, הם סוג של בייביסיטר שאין לו שום דבר ושום ערך נוסף, ואם כל ילד בפנימיה עולה למשלם המיסים כ-10,000 ₪ בחודש, אז יותר זול להשקיע במשפחה במקום לנתב אותו לפנימיה.

הפרויקט "עם הפנים לקהילה" הוכיח אם כן שהוא לא יותר מביטוי מכובס חסר תוכן, והקשר היחיד בינו לקהילה הוא בזה ששם הפרויקט מכיל את המילה 'קהילה'.

לצורך פיתוח תכנית רחבת היקף בקהילה יש לגייס צוות מוחות חיצוני שיעשה כאן מהפכה מן היסוד, אך במקום זאת בחרה ועדת סילמן ליצור תילי תילים של ועדות ביורוקרטיות שיהוו כר נוח להתשת ההורים הסחוטים, ומתעלמת לחלוטין מפיתוח תכנית אב להקמת תשתית קהילתית רחבה.

זה לא מפליא שלסילמן ואנשי שלומו אין רצון לפתח תשתית שיקומית בקהילה, כי הרי כ-5 מיליארד שקל מוזרמים מדי שנה למסגרות ההשמה החוץ ביתיות מכספו של משלם המיסים הפראייר, והם מפרנסים אינסוף עובדי פנימיות, עובדות סוציאליות, וקבלני משנה אחרים. לצורך המחשה, מרכזי החירום מקבלים כיום ממשלם המסים מדי חדש בחדשו על כל ילד שנמצא אצלם 17236 ש"ח, וזה עוד לפני תרומות. לכן,  צריכה לספק ילדים לפנימיות כדי למלא אותן

ועדת סילמן ממליצה להקנות לעובדת הסוציאלית סמכות על בתפקיד הסגן של אלוהים

הועדה ממליצה אף לרמוס את חוק זכויות החולה ולהשמיד את חוק הגנת הפרט, ולחוקק חוק שבו הרשומות הרפואיות שלכם ושל ילדיכם תיחשפנה בפני פקידת סעד, כמו גם אבחונים פסיכולוגים או דידקטים או פסיכיאטריים שעשיתם לילדיכם, כל זאת ללא כל חתימה שלכם על ויתור סודיות וללא צו בית משפט. הן תוכלנה לקבל עליכם ועל ילדיכם את כל המידע החסוי מן הרופאים והפסיכולוגים גם אם הילד אינו בסיכון אלא רק אם קיימת ספקולציה שבעתיד הילד אולי יסבול מהתעללות או הזנחה.

בקצב הזה, חוששנו כי בעתיד תהיה לעו"ס אף גישה לחשבון הבנק שלכם. הן תבדוקנה מה מצבכם הכלכלי, ועל מה אתם מוציאים כסף כדי לאבחן אם אתם יודעים לנהל תקציב או שמא אתם חולי נפש שקונים דברים מוזרים…ואל תגידו שלא התרענו !!

כנסו כאן אל הדוח המלא של ועדת סילמן.

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

התנועה למען עתיד ילדנו מתנגדת לכנס בבית אריאלה אשר תכליתו ללקק לשופטים שפגעו באבות גרושים.

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 8, 2014

התנועה למען עתיד ילדנו מתנגדת לכנס בבית אריאלה אשר תכליתו ללקק לשופטים שפגעו באבות גרושים.

מדובר באוסנת לאופר אשר בעצמה הייתה מחליטה כנגד אבות גרושים ועשיו גורמים מפעילי האבות מלקקים לה כדי שאולי תסייע להם .

אוסנת לאופר

לא נשכח שאוסנת  לאופר מחפשת לעצמה עבודה לאחר שנזרקה מבית המשפט כאשר פעלה באובססיביות כלפיהשופטת בדימוס אסנת אלון-לאופר, לשעבר שופטת בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, זכורה לכם בוודאי כמי שהורשעה בשנת 2005, על-פי הודאתה ובמסגרת עסקת טיעון, בעבירות של פגיעה בפרטיות והטרדה, כשהזמינה מחוקר פרטי פלט שיחות טלפון של בן-זוגה לשעבר, גנ"מ אילן בורדה, לאחר שחשדה שהוא מנהל רומן עם קצינה בשב"ס. עם הגשת כתב האישום פרשה מהשפיטה, לבקשתה. חברה לחיים .

 

ניתן לראות ברשימה של המארגנים את הגברת תמר הרפז .

תמר הרפז

אשר מזה זמן מוכרת את האבות הגרושים יחד עם השופט האלים יהורם שקד אשר לא שכח את ביתו ושכונתו בבאר שבע אשר מצדד  בעד אלימות של נשים ונתבע בארצות הברית כראש מאפיה .

עורך דין  יורם שקד

עורך דין יורם שקד

ערב עיון בו נשפוך אור על עוולות המתרחשות בדלתיים סגורות בבתי המשפט למשפחה. בהשתתפות כב׳ השופט בדימ׳ שמעון שר, "שימוש לרעה בהליכי חקירה בתיקי משפחה", כב׳ השופטת בדימ׳ אסנת אלון לאופר, "דילמות מוסריות" עו״ד סוזי עוז סיני, "גירושין, משטרה רווחה ותקשורת – מציאות או שקר"? עו״ד מירית ענתבי, "אבות, נשים ואחים בעל כורחם", עו״ד טלי גוטליב, "דלתיים סגורות והשתקת מתדיינים" פנינת ינאי וכנרת בראשי.

כך הפירסום  אשר נמצא במקומות רבים  כאשר האבות הגרושים  מיתבכיינים במקום לפעול בכנסת לשינו החקיקה ע"י שכנוע והפעלת לחץ על חברי הכנסת .

התנועה מציינת שברור שברשימה המפוקפקת מצביעה על פגיעה בשם של האבות הגרושים  ,הרי ברור שאותם מארגנים אם בגלל רצונם להיתקרב לגורמי המשפט תוך קידום האינטרס האישי מוכרים את רוב חבריהם .

 

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , , , | Leave a Comment »

השחיתות של משרד הרווחה טיוח פגיעה מינית

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 8, 2014

השחיתות של משרד הרווחה טיוח פגיעה מינית.

במשך שנים  נאנסים ילדים בפנימיות וברוב הפעמים מסתיר צוות הפנימייה את הפגיעה המינית.

יובהר שמי שאחראי על בדיקת העובדות הם שוב עובדים סוציאליים מטעם משרד הרווחה.

המשטרה נמנעת לבדוק כאשר עובדת הסעד פועלת .

בימים האחרונים מסרב משרד הרווחה יחד עם המשטרה לתת חומר מחקירת ילדים כדי שלא ייחשף הטיוח של עובדת הסעד .

במקרה זה מעורבת אף תובעת ממחלקת התביעות בתל אביב שמשקרת שאין לה את  חומר הראיות .

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , | 1 Comment »

ההצגה באולמה של השופטת טובה פרי שופטת בית המשפט לנוער

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 7, 2014

ההצגה באולמה של השופטת טובה פרי שופטת בית המשפט לנוער.

לראות ולא להאמין פסק דין עוד בטרם דיון ההוכחות .

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , | Leave a Comment »

יעקב בן יששכר מופיע בערוץ 1 וחושף את היתנהלות משרד הרווחה

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 6, 2014

יעקב בן יששכר מופיע בערוץ 1 וחושף את היתנהלות משרד הרווחה.

משרד הרווחה משקר לציבור שבישראל  כמעט לא מוציאים ילדים ביחס לעולם .

עוד בלוף מבית מדרשם של מנכ"ל משרד הרווחה יוסי סילמן ,ושר הסעד מאיר כהן.

הציבור איננו מטומטם ובשל כך הציבור איננו מאמין  לטענותיהם .

פורסם ב רווחה | מתויג: , , , , | 2 Comments »

זכויות האבות הגרושים עפ"י חוזר מנכ"ל משרד החינוך .

פורסמה על־ידי YELADEINU ב- מרץ 4, 2014

עץ מדורים >> 2. אורחות חיים במוסדות החינוך >> 2.3 הורים ותלמידים >> הוראות קבע >> 2.3-8 הקשר בין מוסדות החינוך ובין הורים פרודים או גרושים   <<  חוזרי מנכ"ל

 

 

2. אורחות חיים במוסדות החינוך

2.3 הורים ותלמידים

2.3-8  הקשר בין מוסדות החינוך ובין הורים פרודים או גרושים                מבוא

תמצית

חוזר זה בא להנחות את מוסדות החינוך כיצד להתנהל עם משפחות תלמידים להורים פרודים או גרושים, בכפיפות להוראות "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" (להלן: "החוק") והתיקונים שנערכו בו. החוזר מעביר מסר אודות החשיבות של מעורבות שני ההורים בתפקודו הלימודי ובהתפתחותו של ילדם. הוא בא לענות על שאלות שעולות במצבים מורכבים הנוצרים בבית הספר שמקורן בגירושין או בפרֵדה של ההורים (להלן: "פרֵדה").

 

התוקף: החל מ-3 במרס 2014.

התחולה: כלל המערכת, לרבות מוסד חינוך רשמי או מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי הפועל מכוח "חוק הפיקוח על בתי הספר התשכ"ט-1969", או מוסד פטור הפועל מכוח "חוק לימוד חובה, התש"ט-1949", שלומדים ומתחנכים בו תלמידים ושניתן בו חינוך קדם יסודי ו/או חינוך יסודי ו/או חינוך על-יסודי, בכל המגזרים, הזרמים ושלבי הגיל.

הסטטוס: החלפה.

חוזרים קודמים באותו נושא

-    סעיף 2.3-7 בחוזר הוראות הקבע עא/4(א), "הקשר בין בית-הספר ובין הורים פרודים או גרושים" – מבוטל

-    סעיף 2.3-4 בחוזר הוראות הקבע סג/5 (א), "הקשר בין בית-הספר ובין הורים פרודים או גרושים" – מבוטל

-    סעיף 2.3-5 בחוזר הוראות הקבע סג/6 (א), "'הקשר בין בית-הספר ובין הורים פרודים או גרושים' – תיקון לסעיף 2.3-4 בחוזר הוראות  הקבע סג/5 (א)" – מבוטל

-    סעיף 10 בחוזר מו/1, "קשריהם של הורים החיים בנפרד עם בית-הספר" – מבוטל

-    סעיף 36 בחוזר מט/1, "הקשרים עם בית-הספר של הורים החיים בנפרד – תיקון לחוזר מו/1, סעיף 10" – מבוטל.

חוזרים קודמים בנושאים קשורים

-     סעיף 1.2-42 בחוזר הוראות הקבע עד/5(א), "יישום חוק החינוך המיוחד: ועדת שילוב מוסדית, ועדת השמה ביושבה כערר על ועדת שילוב, ועדת השמה וועדת ערר" – בתוקף

-     סעיף 3.3-6 (ס"ק 2.5) בחוזר הוראות הקבע עד/1(ב), "הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים" – בתוקף

-     סעיף 2.4-9 (ס"ק 3.3.4 ו-3.3.9) בחוזר הוראות הקבע עב/6(א), "נוהל הרחקה לצמיתות של תלמיד ממוסד חינוך והעברתו למוסד חינוך אחר" – בתוקף­.

 

המשנה החינוכית

חוזר זה יוצא מנקודת מוצא הרואה במעורבות של הורי התלמיד בתהליכי חינוכו וצמיחתו הרגשית והקוגניטיבית עניין חיוני ובלתי נפרד מהתפתחותו התקינה. גם במצבים מורכבים של פרדה של ההורים על מוסדות החינוך לשאוף ליצירת ערוצי תקשורת פתוחים עם כל אחד מההורים תוך גילוי רגישות למצב הייחודי של כל משפחה. לכן על כל עובדי החינוך הבאים בשערי מוסדות החינוך להכיר את נוהלי ההתנהלות במצבים אלה.

 

התפוצה

מנהלי מוסדות החינוך, מורים, גננות, מפקחים, יועצים, מדריכי שפ"י, מנהלי השפ"ח, פסיכולוגים חינוכיים מחוזיים ופסיכולוגים חינוכיים, מנהלי אגפי החינוך ברשויות וההורים.

 

יישום ומעקב

על מנהל המוסד החינוכי לרענן פעם בשנה את הנוהל המופיע בחוזר זה במפגש עם כלל צוות המורים.  על המפקחים הכוללים לוודא שתכנית העבודה הבית-ספרית כוללת את רענון הנוהל. בנוסף, מנהל המוסד החינוכי אחראי ליישום הנחיות חוזר המנכ"ל הן לעניין הרישום במערכת המנב"ס והן לעניין הקשר עם שני הורי התלמיד.

 

הגורם האחראי

א.   שם היחידה: אגף א' – שפ"י, תחום הורים ומשפחה

ב.    בעל התפקיד: ראש תחום הורים ומשפחה

ג.    מס' הטלפון: 02-5603917, 02-5603874

ד.    כתובת הדוא"ל: bettyry@education.gov.il

 

תוכן העניינים

מבוא

1.          פרדת ההורים והשלכותיה – מידע כללי

2.          הנחיות כלליות

3.          העברת מידע בכתב להורים

4.          קשר גננת/מחנך עם ההורים

5.          קבלת המידע על גירושין או על פרֵדה של הורי התלמיד

6.          נוהל רישום תלמידים במערכת המנב"ס הבית-ספרית

7.          צמתים ומצבים מיוחדים בחיי הילדים בבית הספר

8.          נספח 1: קטעים מתוך החוק, האמנה ופסקי הדין הנוגעים לנושא

9.          נספח 2: דוגמא לטופס עדכון הקשר והעברת מידע לשני ההורים.

 

1.     פרדת ההורים והשלכותיה – מידע כללי

1.1     הסבר מושגים

1.1.1    אפוטרופסות: אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה ואת הזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו ולימודיו.

1.1.2    משמורת: משמורת היא המשמורת הפיזית על הקטין (קרי, החזקה). כאשר ההורים פרודים ו/או גרושים, ילדם הקטין נתון למשמורתו של אחד מהם או למשמורת משותפת של שניהם, וזאת בהתאם להסכמה ביניהם ו/או בהתאם להחלטה שיפוטית.

1.1.3    החזקת ילדים: החוק קובע כי במסגרת האפוטרופסות הטבעית של ההורים על ילדיהם נכללת הרשות להחזיק בילד ולקבוע את מקום מגוריו. לכך מתלווים הפיקוח, ההשגחה והדאגה לצורכי הילד בעת שהוא נמצא בבית ההורה. מונח רווח נוסף להחזקת הילדים הוא  "משמורת ילדים".

1.1.4    "ההורה האחר": ההורה שלגביו לא קבע בית המשפט שהקטין הוא בחזקתו או במשמורתו הוא ההורה האחר.

1.1.5    צו הגנה: צו הגנה הוא סעד הניתן נגד בן משפחה, מתוקף החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, כאשר בית המשפט נוכח שיש להגן על בן משפחה אחר מאלימות, מעברת מין או מכליאה, לרבות התעללות נפשית או התנהגות שאינה מאפשרת לבן המשפחה לנהל אורח חיים סביר ותקין. על המוסד החינוכי חלה חובה להתנהל על פי החלטת בית המשפט.

1.1.6    צו הרחקה: צו הרחקה הוא צו המוצא לרוב נגד אחד מבני הזוג (או נגד אחד הגרושים) המפר את חירותו, את שלוותו ואת ביטחונו של בן זוגו (בעבר או בהווה) או של ילדיו. מוציא הצו הוא גוף שיפוטי או המשטרה. על המוסד החינוכי חלה חובה להתנהל על פי החלטת בית המשפט.

1.1.7    מוסד חינוכי: הכוונה למוסד חינוך בכלל המערכת, לרבות מוסד חינוך רשמי או מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי הפועל מכוח "חוק הפיקוח על בתי הספר התשכ"ט-1969", או מוסד פטור הפועל מכוח "חוק לימוד חובה, התש"ט-1949", שלומדים ומתחנכים בו תלמידים ושניתן בו חינוך קדם יסודי ו/או חינוך יסודי ו/או חינוך על-יסודי, בכל המגזרים ושלבי הגיל.

1.1.8    צוות בין-מקצועי: הצוות כולל את מנהל המוסד החינוכי, וכן יועץ ו/או פסיכולוג ואת המחנך.

1.1.9    עובד סוציאלי ראשי לסדרי דין

א)    כהגדרתו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971: "עובד סוציאלי שמונה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, או לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, לפי העניין"

ב)    כהגדרתו בחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955): עובד סוציאלי שמונה לעניין חוק זה לפי סעיף 9".

 

1.2     רקע

תופעת הפרֵדה של בני זוג שכיחה מאוד כיום בישראל; כמעט בכל מוסד חינוכי יש בכיתה ילדים שהוריהם נפרדו. רובם הגדול של מקרי הפרֵדה מתרחשים בשנים הראשונות לנישואין או לזוגיות. לכן מרבית הילדים להורים שנפרדו זה לא מכבר הם בגיל הגן ובית הספר. תהליך הפרֵדה עלול לגרום לטלטלה קשה לכל בני המשפחה. . להתמודדות היום-יומית עם אבדן המשפחה במתכונתה הקודמת יכולות להיות השלכות משמעותיות הן על רמת החיים והן על איכותם, ולעתים היא אף מלווה באבדן קשר של הילדים עם אחד ההורים. בנוסף, בתהליך הפרֵדה עלולות להיות השלכות ארוכות-טווח על התפתחותם של הילדים בכל המישורים: הרגשי, הקוגניטיבי, החברתי וההתנהגותי-תפקודי.

מעורבותם של שני ההורים בחיי ילדיהם לאחר הפרֵדה היא גורם משמעותי בשמירה על יציבותם של הילדים, ביכולת הסתגלותם למצב החדש ובהתפתחותם התקינה. בשל כך על מערכת החינוך לשאוף במידת האפשר לערב את שני ההורים בהיבטים משמעותיים בחיי הילד במוסד החינוכי, לרבות במקרים שבהם אחד ההורים לא ביקש להיות מעורב. זאת מתוך דאגה לצורכי הילד ולבריאותו הנפשית.

כאשר קיים סכסוך בין ההורים,  על המחנך או על הגננת להימנע ממעורבות בו; עליהם להיות ממוקדים בחינוכו של הילד ובדאגה לשלומו ולרווחתו במסגרת החינוכית.

 

1.3     חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, והם מחויבים וזכאים מתוך הסכמה לדאוג לצורכיהם, הכוללים, בין השאר, את לימודיהם ואת חינוכם. גם כאשר הילד גדל אצל הורה אחד אין הדבר מפחית מחובותיהם ומזכויותיהם של שני ההורים, למעט במקרה של החלטה שיפוטית המורה אחרת.

יודגש כי מחויבותו של כל מוסד חינוכי היא לפעול באופן התואם את הוראות החוק ולקיים קשר תקין עם שני ההורים הפרודים או הגרושים באופן המתייחס לטובת הילד, לצרכיו ולרצונותיו.

 

1.4     אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד

1.4.1    מתוך סעיף 3 של האמנה

א.    בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.

ב.     המדינות החברות מקבלות על עצמן להבטיח לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו, תוך התייחסות לזכויות ולחובות של הוריו, אפוטרופוסים חוקיים או אישים אחרים האחראים משפטית לו או לה, ולשם כך יינקטו צעדים מתאימים, תחיקתיים או מינהליים.

 

1.4.2    מתוך סעיף 12 של האמנה

האמנה מדגישה את זכותו של הילד לגבש דעות משלו ולהביע אותן בחופשיות בכל העניינים הנוגעים לו. יש לתת משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ולמידת בגרותו. אם קיימת סתירה בין זכותו של הילד לבין זכות ההורים או אחד מהם להיות מיודעים, ייוועץ המחנך עם גורמים טיפוליים וייעוציים בבית הספר או עם גורמים מקצועיים במטה המשרד או עם גורמי רווחה באזור המגורים.

עם זאת, תפקידם של הגננת או של המחנך לנסות ולסייע לילד לקבל את המצב המשפחתי שלו כמצב המאפיין משפחות רבות ומשותף לו ולילדים רבים ולהציע לו דרכים שתאפשרנה לו יתר פתיחות בקשר למצבו המשפחתי במסגרת בית הספר וחיי החברה שלו.

 

 

2.     הנחיות כלליות

2.1     חובת השמירה על קשר עם שני ההורים

2.1.1    על המוסד החינוכי לקיים ככל האפשר קשר ישיר עם שני ההורים בכל הנושאים הקשורים לתפקוד הילד במוסד החינוכי.

2.1.2    טרם פתיחת שנת הלימודים, או מיד עם היוודע על פרדה או על גירושין במהלך שנת הלימודים, על הגננת או על מחנך הכיתה לזמן את שני ההורים כדי להסדיר את הקשר עמם ואת אופן העברת המידע לכל אחד מהם בכתב ובעל-פה.

2.1.3    חובה ליידע את ההורה שבית המשפט קבע שהקטין בחזקתו או במשמורתו ואת ההורה האחר בדבר זכויותיהם לפי האמור בחוזר זה, בכל הקשור בקבלת מידע על ילדם במסגרת החינוכית. בנוסף, על ההורים להמציא לידי המוסד החינוכי כל החלטה שיפוטית הנוגעת לחינוך הילד הרלוונטית למוסד החינוכי, וכן ליידע את המוסד החינוכי בדבר הסכמות בכל הנוגע להתנהלות שוטפת שהיא רלוונטית למוסד החינוכי.

 

 

2.2     מילוי טופס (ראה נספח 2) טרם פתיחת שנת הלימודים או מיד עם היוודע דבר הפרֵדה או הגירושין

ההורים יעדכנו את היועץ ו/או את המחנך או את הגננת בפרטים האלה:

2.2.1    ההסדרים הקיימים לטיפול בילד, ביניהם הסדרי הראייה

2.2.2    יידוע המוסד החינוכי בדבר החלטות שיפוטיות

2.2.3    דרכי ההתקשרות עם כל אחד מההורים, לרבות עדכון הכתובות של שני ההורים במערכת המנב"ס בהתאם להנחיות בס"ק 6 להלן

2.2.4    אחריות ההורים ביחד או לחוד בענייני חינוך הנוגעים למוסד החינוכי

2.2.5    השתתפות ההורים באספות הורים ובפעילויות המוסד החינוכי.

 

2.3     זימון שני ההורים למפגשים: על המוסד החינוכי לזמן את שני ההורים יחד לאספות הורים, למפגשי היכרות ולימי הורים, אלא אם אחד ההורים סירב או כתובתו אינה ידועה או שניתנה החלטה שיפוטית הקובעת אחרת. אם אין אפשרות לקיים את המפגשים יחד, יש לזמן את ההורים בנפרד.

2.4     המפגשים בין המחנך לתלמיד: במסגרת מפגשי ההיכרות או המפגשים האישיים השוטפים של המחנך עם התלמיד יש לאפשר לו להשמיע את עמדותיו, את רצונותיו, את צרכיו, את מחשבותיו ואת רגשותיו ביחס למעורבותו של המוסד החינוכי בקשר לגירושין או לפרֵדה של הוריו, וזאת בהתאם לגיל ההתפתחותי של הקטין ולנכונותו לשתף פעולה. כמו כן יש ליידע אותו לגבי בקשות הוריו הנוגעות לקשר שלהם עם המוסד החינוכי. במקרים חריגים אפשר להתייעץ עם הצוות הבין-מקצועי במוסד החינוכי ו/או עם הפיקוח הכולל ועם הפיקוח על הייעוץ במחוז.

2.5     יידוע המוסד