הסיפור של דודו דהאן

מבט שני חושפת תעלומה בתכנית סוף עונה.

תינוק נולד ומוכרז מת. אבל הוא חי. הוא מוחזק במוסד סגור במשך עשרות שנים. אך מגלה כי לשווא החזיקו אותו שם. אימו לא יודעת שהוא חי. הוא לא יודע מי אימו. הוא לא יודע איך קוראים לו.

ישראל 2008. חיים שלמים של אדם עוברים עליו כמו בגולאג בסיביר. הוא משתחרר ומתחיל לשחזר. הוא שפוי וחייו בוזבזו במוסד סגור לשווא. לחינם.

מי יתן את הדין? מי יאמר לו מי אחראי לכליאתו ולהעלמתו מהוריו? האם נחטפו תינוקות מתחת לשולחן בישראל שלפני 40 שנה? האם משרד הבריאות יודע? האם משרד הפנים מכיר? האם משרד הרווחה חוקר?

תעלומת היעלמו של ילד אחד בישראל. ולמי שטוען שתעשיה זו של חטיפת תינוקות לאימוץ עברה מן העולם. היא לא עברה. היא ממשיכה לחיות, כאן ועכשיו בישראל של 2008.

 הסוציולוגית דר' לין ורנל מסבירה מדוע עובדים סוציאלים חוטפים תינוקות לאימוץ מהורים טובים, הסיבה: קבלת תקציבים לאחזקתם של העובדים הסוציאלים. הסבר זה שלה נתמך ע"י תחקיר רשת טלויזיה אמריקנית שחשף סחר אימוץ בלתי חוקי של תינוקות בארה"ב. כאן ועכשיו רבותי, גם בישראל, בשיתוף בתי המשפט לעניני משפחה. אבחונים שגויים ממשיכים לבצע בתינוקות וילדים, חלקם מגיעים לבתי חולים לחולי נפש כמו בנס ציונה, חלקם מגיעים למוסדות טיפוליים סגורים, ומאבדים שם את ילדותם ואת צלם האנוש שלהם, בחסות פקידת סעד ראשית לחוק הנוער – חנה סלוצקי.

 עבודת הטומאה של פקידי הסעד: עובדים סוציאלים משמשים כאפוטרופסים לילדים שנחטפו על ידם על מנת לקבל כסף משום שעל כל ילד כזה הם מקבלים תוספת במשכורת, ובמציאות אינם מתעניינים בילדים ואינם עושים דבר כדי לשקם את חייהם. תחקיר מיוחד של כרמלה מנשה.