יפה אמרת גב’ הרצוג. אמת עירומה וקשה.
וכל יפי הנפש, שלא חוו ולא נחשפו לכוחן הברוטאלי, המתנשא, הרומס והאטום של עובדות סוציאליות כלפי משפחות וילדים אשר משחרים לפתחן למען ישועה ומסוגים שונים – אינם מבינים כלל מה מתחולל יום יום לנגד עינינו.
המגוחך והבלתי נתפס בקונטקסט “העובדת הסוציאלית” הוא בכך, שהן העו”ס הצליחו בהבל פה ליצור תהליך שמשום מה השתרש בעם כי “אין בלעדי העו”ס” והיא הישועה לכל הקשיים החברתיים, משפחתיים ובעיות ילדים ונוער. הצלחה זאת “להשריש בעם” יצרה כוח אדיר ובלתי נתפס של מקצוע שולי לחלוטין באקדמיה. כל בחורה שאינה מצליחה להתקבל למדעים, בתחתית הפירמידה מגיעה לתחום ורובן ככולן נשים. ובכן כיצד קורה כי מקצוע “נחות” אקדמית הופך להיות לב ליבו של צינור הסעד במדינה?
גב’ הרצוג, תסכימי איתי כי הקטליזאטור הדומיננטי לכך הן ארגוני הנשים, והן בכוחן ההרסני והדורסני יצרו את התהליך. אני שמח כי הגענו לזמן בו את, גב’ הרצוג, מתחילה להלין על כוחן הבלתי נשלט של ארגוני הנשים.
הכאב האדיר הוא בכך, שעשרות אלפי משפחות גברים נשים ובעיקר ילדים, נופלים קורבן מדי שנה לחגיגה הפרועה של העו”ס, אותן נשים שלא עמדו בסטנדרטים להתקבל לתחומים דורשניים יותר. ומה הן מצליחות לעולל לנו הציבור? כיצד נתנו יד לכך?
אישית, חוויתי את נחת זרוען הפרועה והרומסת, יותר ממני חוו את עוצמתן הכוחנית-ילדי. ואני, איש הייטק, שלא הכיר, לא הבין, לא ידע, לא ציפה, לא חזה, לא האמין – יודע היום כי גוף הרסני לחברה יצרנו במו ידינו.
אוי לנו, לציבור בכללותו ולילדינו בפרט. ובעיקר – כי אלו “אימהות בישראל”!
וזאת מטרתי העיקרית, להצטרף לגב’ הרצוג ולזעוק בפני הציבור החירש – עיצרו אותן, הן משקרות, מזיפות, מרמות. אל תאמינו להן. הן פוגעות בילדינו יותר מכל גוף או אדם במדינה, במימון המדינה, ברשותה, והכי מטורף – בחסות בית המשפט – שגם על כך יש להרחיב את היריעה – נכון גב’ הרצוג?
מעריך את אומץ ליבך גב’ הרצוג, ואתמוך באמונתך זאת.
