חשיפה מחר: התעללות בילדים במרכז החירום של אל”י בת”א – עדותו של מתנדב שעבד במקום
“מקום בלב” הינו מרכז חירום של משרד הרווחה ברח’ זמנהוף 12 ת”א ומתופעל ע”י אגודת אל”י בראשותה של חניתה צימרין. אל מכלאה זו מובלים בכפיה ילדים שנותקו מהוריהם רובם ללא סיבה מוצדקת, ובתואנת שווא של עובדים סוציאלים כי ההורים שלהם “מסכנים” אותם…
בקישור הזה תוכלו להאזין לעדותה של אמא מת”א אשר ביתה נחטפה באמצע יום לימודים מבית הספר אל אחד ממרכזי החירום הללו, וחזרה משם הביתה עם צלקות נפשיות.
אודות צוות האגודה להגנת הילד הידוע לשמצה ניתן לקרוא כאן.
אל”י לעולם אינה חושפת את הדוחות הכספיים שלה בפני הציבור כמתחייב מעמותה על מנת שלא תוכלו לדעת על משכורות העתק שצימרין והצוות שלה מקבלים.
לאל”י אף יש קשרים מפוקפקים עם משטרת ישראל ובין השאר אנשיה מבצעים חקירות בילדים בניגוד לחוק וזאת למרות שאינם אנשי משרד הרווחה ואינם חוקרי משטרה. אל”י גורמים נזקים נפשיים קשים לילדים הנחקרים.
התנועה קוראת למבקר המדינה ולמחלקה לחקירות שוטרים לחקור את אופי היחסים בין משטרת ישראל לאל”י. אפשר להתחיל את החקירה במשטרת מסובים.
מחר תעלה לאתר עדותו של מתנדב שעבד במרכז החירום של אל”י אשר חושפת התעללות בילדים חסרי ישע ע”י צוות המקום.
התנועה קוראת לכל אדם בר דעת ואזרחים שנושא כאוב זה של התעללות בילדים קרוב לליבם לא לתרום לאל”י !!
שלום !
שמי אפרים,אני אבא לילד בן חמש וחצי,
בני הקטן נולד בעת היותי בכלא, אימו רצתה למסור אותו לאימוץ,ואני לא הסכמתי,במקום זה עלתה הצעה שאחותי תגדל את הילד, בימ”ש אישר ב-2004 את אחותי כמשפחה אומנת, מגיל 8 חודשים הילד חי אצל אחותי,
אימו של הילד הייתה באה פעם בכמה חודשים לראות את בנה,היו תקופות של חמישה חודשים בין ביקור לביקור,אימו של הילד החליטה לעסוק במקצוע העתיק ביותר בעולם והילד פשוט הפריע לה,עד היום היא עוסקת בזנות ואין לה כוונה להפסיק עם זה, היא הצהירה על כך בביהמ”ש, בנוסף לכך הייתה התעללות פיזית בילד היא הגיעה עם הילד לבית חולים עם נשיכה על הפנים וסימני נשיכות על הגב, היא סיפרה שזה מרוב אהבה. כשהרופא החליט לקרוא למשטרה היא פשוט הרימה את התינוק בן 8 חודשים וברחה מבית החולים. אם אחותי לא הייתה מתנדבת לקחת את הילד תחת חסותה סביר להניח שהילד היה נלקח לאימוץ, דבר שהיה מונע ממנה לראות את הילד שנים ארוכות.
שוחררתי מהכלא באוגוסט 2007 ,קיבלתי חדר אצל אחותי, למדתי את הילד ולימדתי אותו מי אני,עם הזמן
הילד נקשר אלי ,הכוונה שלי הייתה עם הגיעו לגיל בית ספר ארשום אותו בעצמי ונתחיל לחיות יחד כמשפחה.
בנתיים שכרתי דירה אני לומד גרפיקה ממוחשבת במכללת סלע עם מילגה מטעם המדינה,והילד היה עושה אצלי כל סוף שבוע,
לאחותי בן , בני ובנה של אחותי גדלו כמו אחים לכל דבר,הפרש הגילים ביניהם כ-6 שנים,
לפניכ-4 חודשים בני סיפר לגננת שלו בהתלהבות שהוא ובן אחותי רואים באינטרנט wwe ו-wwf ועושים
ביחד מה שהם רואים באינטרנט, הגננת כנראה לא יודעת מה זה כל השמות הזרים האלה,המשיכה ושאלה את הילד
“אתה עושה לו והוא עושה לך?”הילד המשיך ותיאר איך הם משתוללים על המיטה ולפעמים זה כואב,
הגננת ( ואני מבין את דאגתה למצוקת הילדים בגן ) פנתה לרשויות, סיפרה שיש אצלה ילד קטן שנמצא במשפחה אומנת והיא חושדת שיש משהו בתוך הבית שגובל בהתעללות פיזית ומינית,
פקידת סעד בשם שרית צרפתי חתמה על מסמף שזה צו חירום להוצאת הילד מהבית של המשפחה האומנת,
אצה רצה באותו יום שישי 5.12.08 לגן הילדים, דאגה שכל הילדים יוצאו מהגן,כשבאה אחותי להוציא את הילד נאמר לה לפנות לתחנת המשטרה,לא הסבירו מה קרה,למה,איך, מתי,שום דבר ,פשוט “חטפה”את הילד עם ליווי של שוטרים
נכנסה למונית בליווי של ניידת משטרה עזבה את המקום למרכז חירום חסוי, בלי קשר עם אף אחד, בלי ליידע את ההורים
הביולוגיים,בלי לתת אפשרות לילד להפרד מבני המשפחה סביבו, כלי להשאיר מספר טלפון להתקשרות,פשוט העלימה את הילד, ביום ראשון 7.12.08 ניגשה לבית משפט ביקשה דיון דחוף, במסגרת הבקשה סיפרה סיפורים שיקריים שהילד היה נתון להתעללות מתמשכת תצד בן אחותי תקופה ארוכה ושאחותי ידעה מזה ולא נקפה אצבע,שהמשפחה האומנת נבדקה ונמצאה לא כשירה לגדל את הילד, שהילד סבל מכך שלא ניתנו לו טיפולים רפואיים,וכו’…וכו’, נקבע ל-14.12.08 ,
בדיון עצמו מינו לילד עו”ד,ציירו לשופטת הנכבדה סרט אימה, סיפרו שאני-אביו של הילד- מאוד אלים ומסוכן,הגישו תצהירים ותסקירים לא נתנו לי או לאימו של הילד לדבר הרבה, והחליטו להעביר את הילד למרכז חירום ברחוב זמנהוף בתל אביב,עם הסדרי ראייה להורים,למשך 90 יום.המטרה איבחון ובדיקה של הילד,עם הזמן איפשרו לי ולגרושתי לבקר את הילד,שתביני מדובר בבית סוהר קטן לילדים,יש בו צינוק שנקרא “חדר רגיעה” יש סורגים סביב כל החלונות,ביקור פעם בשבוע,אי-אפשר להכנס ולצאת כאוות נפשך,כל הילדים בני כל הגילים נמצאים באותה מסגרת 34 שעות ביממה,
בהתחלה סיפרה לי העובדת האחראית במקום שבני מגלה סימנים של ילד שעבר התעללות מינית, לאורך כל הדרך ביקשתי שיראו לי את ממצאי החקירה של הילד, תמיד חזרו ואמרו לי “הבן שלך אמר” לא הראו לי עד היום את דף החקירה או ממצא כל שהוא שישכנע אותי שאכן קרה משהו,
לפני כחודשיים אישרו לי ולגרושתי להוציא את הילד מהמרכז לשבתות,פעם אצלי ופעם אצלה,בתחילה הילד היה מאושר וסיפר לי כמה טוב במקום שהוא נמצא בו, יום אחד לפני כחודש הילד אומר לי שהוא לא רוצה להיות במקום הזה,
שאלתי צה קרה, למה,והילד אמר לי שיש שם ילדים גדולים שמחבקים אותו מאחורה וזה לא נעים לו והוא פנה למדריכים ואמר להם “והם לא נתנו שום תגובה” לפי דבריו,הקלטתי את הילד בטלפון הסלולארי,ניגשתי למקום והסתבר לי שהילד נמצא בחדר עם ילדים בני 13 וחצי, ביקשתי מיד שיעבירו אותו לחדר אחר, אחרי שבוע הילד אמר לי שממשיכים בזה, לא העבירו אותו חדר, ומספר הילדים המחבקים אותו בלילה מאחורה עלה ל-4 הגדולים שבחבורה,יצרתי סרט וידאו שבו מספר הילד בשפה שלו את מה שעובר עליו במקום, ניגשתי לתחנת המשטרה מסרתי תלונה,הסבירו לי שיש חוקרים מיוחדים לילדים ואנחנו נוזמן לחקירה בזמן הקרוב,התקשרו אלי לפני מספר ימים קבעו איתי להביא את הילד לבית חולים תל-השומר ביום שני 27.4.09 בשעה 13.30 .
הודעתי למרכז ביום ראשון שאני בא לקחת את הילד, אחראית בשם רחל אמרה: שאין לה אישור לתת לילד לצאת איתי לחקירה. היא אמרה שאני משבש את החקירה הראשית,(דבר שלא ראיתי מעולם),כנראה שרמת ההכחשה של הצוות כל כך גבוהה שהתחילו להריץ טלפונים לכל מי שצריך על מנת למנוע ממני את האפשרות לערב את הרשויות המטפלות בדברים כאלה. המפתיע מכל הוא שהשוטרת שהזמינה אותי לחקירה עם הילד קוראים לה אילת, התקשרה אלי שוב ואמרה לי שהחוקרת הראשית לא תהייה לכן אין צורך שאבוא בשעה שקבעו לי, זה נדחה, בלי סיבה, בלי תאריך, כשהתקשרתי לברר מדוע,כשניסיתי להסביר שיש לי שם ילד שנתון בסכנה, אמרה לי אנחנו נקרא לך כבר.
משום מה יש לי הרגשה שמישהו “בוחש”מאחורי הקלעים במטרה למנוע את החקירה של הילד.
אני מתכוון לתבוע בשם הילד את כל מי שאמור להשגיח עליו …
אני מוכן לשתף פעולה ולמסור את כל החומר הדרוש על מנת להגן על הבן שלי מכל מיני דברים שכאלה.
יש עוד משהו רציני ביותר, בית המשפט שם אפוטרופוסית לילד את עורכת הדין ויוי רכניץ-אם תרשום את שמה של העורכת דין במנוע גוגל תראה באיזה מתעללת סידרתית מדובר,היא שאמורה להגן על בני, לא יודעת שהוא עבר התעללות מינית במרכז החירום. …
שלום !
שמי אפרים,אני אבא לילד בן חמש וחצי,
בני הקטן נולד בעת היותי בכלא, אימו רצתה למסור אותו לאימוץ,ואני לא הסכמתי,במקום זה עלתה הצעה שאחותי תגדל את הילד, בימ”ש אישר ב-2004 את אחותי כמשפחה אומנת, מגיל 8 חודשים הילד חי אצל אחותי,
אימו של הילד הייתה באה פעם בכמה חודשים לראות את בנה,היו תקופות של חמישה חודשים בין ביקור לביקור,אימו של הילד החליטה לעסוק במקצוע העתיק ביותר בעולם והילד פשוט הפריע לה,עד היום היא עוסקת בזנות ואין לה כוונה להפסיק עם זה, היא הצהירה על כך בביהמ”ש, בנוסף לכך הייתה התעללות פיזית בילד היא הגיעה עם הילד לבית חולים עם נשיכה על הפנים וסימני נשיכות על הגב, היא סיפרה שזה מרוב אהבה. כשהרופא החליט לקרוא למשטרה היא פשוט הרימה את התינוק בן 8 חודשים וברחה מבית החולים. אם אחותי לא הייתה מתנדבת לקחת את הילד תחת חסותה סביר להניח שהילד היה נלקח לאימוץ, דבר שהיה מונע ממנה לראות את הילד שנים ארוכות.
שוחררתי מהכלא באוגוסט 2007 ,קיבלתי חדר אצל אחותי, למדתי את הילד ולימדתי אותו מי אני,עם הזמן
הילד נקשר אלי ,הכוונה שלי הייתה עם הגיעו לגיל בית ספר ארשום אותו בעצמי ונתחיל לחיות יחד כמשפחה.
בנתיים שכרתי דירה אני לומד גרפיקה ממוחשבת במכללת סלע עם מילגה מטעם המדינה,והילד היה עושה אצלי כל סוף שבוע,
לאחותי בן , בני ובנה של אחותי גדלו כמו אחים לכל דבר,הפרש הגילים ביניהם כ-6 שנים,
לפני כ-4 חודשים בני סיפר לגננת שלו בהתלהבות שהוא ובן אחותי רואים באינטרנט wwe ו-wwf ועושים
ביחד מה שהם רואים באינטרנט, הגננת כנראה לא יודעת מה זה כל השמות הזרים האלה,המשיכה ושאלה את הילד
“אתה עושה לו והוא עושה לך?”הילד המשיך ותיאר איך הם משתוללים על המיטה ולפעמים זה כואב,
הגננת ( ואני מבין את דאגתה למצוקת הילדים בגן ) פנתה לרשויות, סיפרה שיש אצלה ילד קטן שנמצא במשפחה אומנת והיא חושדת שיש משהו בתוך הבית שגובל בהתעללות פיזית ומינית,
פקידת סעד בשם שרית צרפתי חתמה על מסמך שזה צו חירום להוצאת הילד מהבית של המשפחה האומנת,
אצה רצה באותו יום שישי 5.12.08 לגן הילדים, דאגה שכל הילדים יוצאו מהגן,כשבאה אחותי להוציא את הילד נאמר לה לפנות לתחנת המשטרה,לא הסבירו מה קרה,למה,איך, מתי,שום דבר ,פשוט “חטפה”את הילד עם ליווי של שוטרים
נכנסה למונית בליווי של ניידת משטרה עזבה את המקום למרכז חירום חסוי, בלי קשר עם אף אחד, בלי ליידע את ההורים
הביולוגיים,בלי לתת אפשרות לילד להפרד מבני המשפחה סביבו, כלי להשאיר מספר טלפון להתקשרות,פשוט העלימה את הילד, ביום ראשון 7.12.08 ניגשה לבית משפט ביקשה דיון דחוף, במסגרת הבקשה סיפרה סיפורים שיקריים שהילד היה נתון להתעללות מתמשכת תצד בן אחותי תקופה ארוכה ושאחותי ידעה מזה ולא נקפה אצבע,שהמשפחה האומנת נבדקה ונמצאה לא כשירה לגדל את הילד, שהילד סבל מכך שלא ניתנו לו טיפולים רפואיים,וכו’…וכו’, נקבע ל-14.12.08 ,
בדיון עצמו מינו לילד עו”ד,ציירו לשופטת הנכבדה סרט אימה, סיפרו שאני-אביו של הילד- מאוד אלים ומסוכן,הגישו תצהירים ותסקירים לא נתנו לי או לאימו של הילד לדבר הרבה, וביקשו להעביר את הילד למרכז חירום ברחוב זמנהוף בתל אביב למשך 30 יום,עם הסדרי ראייה להורים,השופטת הנכבדה החליטה שלא מספיק 30 יום ואישרה שהילד ישהה במרכז החירום למשך 90 יום,.המטרה איבחון ובדיקה של הילד,עם הזמן איפשרו לי ולגרושתי לבקר את הילד,שתבינו מדובר בבית סוהר קטן לילדים,יש בו צינוק שנקרא “חדר רגיעה” יש סורגים סביב כל החלונות,ביקור פעם בשבוע,אי-אפשר להכנס ולצאת כאוות נפשך,כל הילדים בני כל הגילים נמצאים באותה מסגרת 24 שעות ביממה,
בהתחלה סיפרה לי העובדת האחראית במקום שבני מגלה סימנים של ילד שעבר התעללות מינית, לאורך כל הדרך ביקשתי שיראו לי את ממצאי החקירה של הילד, תמיד חזרו ואמרו לי “הבן שלך אמר” לא הראו לי עד היום את דף החקירה או ממצא כל שהוא שישכנע אותי שאכן קרה משהו,
לפני כחודשיים אישרו לי ולגרושתי להוציא את הילד מהמרכז לשבתות,פעם אצלי ופעם אצלה,בתחילה הילד היה מאושר וסיפר לי כמה טוב במקום שהוא נמצא בו, יום אחד לפני כחודש הילד אומר לי שהוא לא רוצה להיות במקום הזה,
שאלתי מה קרה, למה,והילד אמר לי שיש שם ילדים גדולים שמחבקים אותו מאחורה וזה לא נעים לו והוא פנה למדריכים ואמר להם “והם לא נתנו שום תגובה” לפי דבריו,הקלטתי את הילד בטלפון הסלולארי,ניגשתי למקום והסתבר לי שהילד נמצא בחדר עם ילדים בני 13 וחצי, ביקשתי מיד שיעבירו אותו לחדר אחר, אחרי שבוע הילד אמר לי שממשיכים בזה, לא העבירו אותו חדר, ומספר הילדים המחבקים אותו בלילה מאחורה עלה ל-4 הגדולים שבחבורה,יצרתי סרט וידאו שבו מספר הילד בשפה שלו את מה שעובר עליו במקום, ניגשתי לתחנת המשטרה מסרתי תלונה,הסבירו לי שיש חוקרים מיוחדים לילדים ואנחנו נוזמן לחקירה בזמן הקרוב,התקשרו אלי לפני מספר ימים קבעו איתי להביא את הילד לבית חולים תל-השומר ביום שני 27.4.09 בשעה 13.30 .
הודעתי למרכז ביום ראשון שאני בא לקחת את הילד, אחראית בשם רחל אמרה: שאין לה אישור לתת לילד לצאת איתי לחקירה. היא אמרה שאני משבש את החקירה הראשית,(דבר שלא ראיתי מעולם),כנראה שרמת ההכחשה של הצוות כל כך גבוהה שהתחילו להריץ טלפונים לכל מי שצריך על מנת למנוע ממני את האפשרות לערב את הרשויות המטפלות בדברים כאלה. המפתיע מכל הוא שהשוטרת שהזמינה אותי לחקירה עם הילד קוראים לה אילת, התקשרה אלי שוב ואמרה לי שהחוקרת הראשית לא תהייה לכן אין צורך שאבוא בשעה שקבעו לי, זה נדחה, בלי סיבה, בלי תאריך, כשהתקשרתי לברר מדוע,כשניסיתי להסביר שיש לי שם ילד שנתון בסכנה, אמרה לי אנחנו נקרא לך כבר.
משום מה יש לי הרגשה שמישהו “בוחש”מאחורי הקלעים במטרה למנוע את החקירה של הילד.
אני מתכוון לתבוע בשם הילד את כל מי שאמור להשגיח עליו …
אני מוכן לשתף פעולה ולמסור את כל החומר הדרוש על מנת להגן על הבן שלי מכל מיני דברים שכאלה.
יש עוד משהו רציני ביותר, בית המשפט שם אפוטרופוסית לילד את עורכת הדין ויוי רכניץ-אם תרשום את שמה של העורכת דין במנוע גוגל תראה באיזה מתעללת סידרתית מדובר,היא שאמורה להגן על בני, לא יודעת שהוא עבר התעללות מינית במרכז החירום. …
הגעתי למקום בלב כעובד חדש
העומס הריגשי מנע ממני להמשיך
נתקלתי בצוות מסור, אוהב שכל רצונו ותשוקותיו, הרבה מעבר לשעות העבודה, הוא לתת לילדים האלה בית חם וסביבה אוהבת.
מפעט הסיטואציה הרגישה נתקלתי בסיטוטאציות קשות אך בשום סיטואציה לא זיהיתי זיק קטן של רוע או ניצול.
גם כשיש צורך להעמיד לילדים גבולות, הדבר נעשה תוך כדי הסברים, אהבה והכלה אין סופית.
אני עובד אם ילדים כבר שנים ובכל מקום שראיתי ילד במצוקה נלחמתי בעבורו כאילו היה שלי.
הילדים פצועים וכואבים אך לחשוב שאל”י אחראים לכך הוא פשוט אבל.
עמותה מבורכת שנאלצת בכאב רב לקבל ילדים ועושה כל שביכלת על מנת לשלב אותם בחזרה בסביבתם הטיבעית, אם רק המשפחות יבנו שכך אי אפשר לגדל ילד (סמים, אלימות, סביבה עבריינית)
כל כך מקומם לקרוא את הדברים שכתבתם אך אך אם כל הצער שבדבר לא אתקומם ואכעס,
אני מבין שגם אתם צריכים עזרה, מקווה שגם אתם
אין ספק שהסיטואציה יוצרת אצל הילדים צלקות נפשיות (בנוסף למה שכבר קיים).
אך לאחר שנחשפתי למערך השיקולים וכמות האישורים שצריך על מנת להוציא ילד מהבית, אני בטוח שהדבר נעשה כאשר אין יותר ברירה.
מצד שני אני יודע שלא משנה מי ההורה, ילד הוא לד ולכל אחד מגיעה הזכות להביא ילדים ולגדלם. במקום לריב נסו להקשיב, זאת הזדמנות טובה בשביל כולנו להשתנות ולהפוך את המציאות לטובה יותר בעבור ילדיינו שהם הדבר הכי יקר בעולם הזה
בנוגע לחטיפת ילדים דבר זה לא קיים במדינה
הילדים נמסרים לאימוץ בצו של בית משפט
ולאור העובדות שההורים הביולוגים מתעללים בהם קשה פיזית רגשית וגופנית, העובדים הסוציאלים לא לוקחים את החוק לידיים פשוט
הם מוצאים פיתרון סביר שיהייה יותר קל להורים
הביולוגים במסירת הילד ובפרנסתו ובגידולו
ילד זה דבר קדוש ,עו”ס לא יעיזו להתעלל בילדים בתוך מקומות חסויים, ההפך הוא הנכון ,הם יביאו ילדים שעברו התעללות בבית הוריהם ,למקומות חסויים ומוגנים היטיב וזאת על מנת לישמור על הילדים שלא, יגרם להם נזק נוסף
מספיק הם עברו בחיים, והעבודה של העובדים הסוציאלים לישמור עליהם בנאמנות,
העו”ס נישבעים בבית משפט , שהם היו נאמנים לילדים ולעם ישראל והם לא יעשו
כפירה בשם, ובשם הילדים הם לא יעשו להם כל רע. כל הילדים שעברו חויות קשות בביתם הפרטי , עוברים חויות נעימות וטובות בבית הילדים , בשביל
זה הממשלה הקימה בתי ילדים על מנת לעזור להם.
תחקרו את הילדים , שנימצאים בביתי יתומים ותיראו שאני צודקת. אף ילד לא יגיד שהוא עבר התעללות במוסד בו הוא חי , הוא יגיד שההורים שלו יתעללו בו ולא העו”ס שבסך הכל באים לעזור בתמימות וביושר.
אילנית