משטרת גבעתיים פועלת בניגוד לחוק ומאיימת על אם חד הורית שתיעצר אם תקיים מחאה

המשטרה החלה לאיים בניגוד לחוק על לורי אליהו .
המשטרה החליטה להפר חוק וטוענת טענות שווא לעניין של התקהלות בלתי חוקית .
מדינת משטרה בישראל תוך רמיסת החוק .
התנועה מבהירה לסרגיי מפקד התחנה הבנו את עמדתך שאתה בעד הצדק
אך יחד עם זאת יש חוק ופקידת הסעד הפורעת חוק איננה יכולה לנצל את קשריה במשטרה .
משמרת המחאה תתקיים כסדרה .
וכל שוטר שיפעל בניגוד לחוק יתועד סמוי וגלוי והחומר יועבר למח"ש ולתביעה אישית .
תשאל את דוד גרוסמן ראש אח"ק לשעבר במשטרת מרחב דן ששילם סך של 15000
ש"ח ועוד תביעה שתתברר נגדו על סך 30.000 .
הבעת מחאה הינה נשמת אפה של הדמוקרטיה מ"צ"ב הוראות המשטרה ובג"צ מתוך אתר המשטרה:

http://www.police.gov.il/sherut_umeyda/hanchayot_utfasim/xxabd_hanch.asp

הגדרות
“אסיפה” – 50 איש או יותר המתקהלים תחת כיפת השמים כדי לשמוע נאום, כדי לשמוע הרצאה או כדי לנהל דיון.

“תהלוכה” – 50 איש או יותר המהלכים יחד תחת כיפת השמים.

“הפגנה” – אסיפה או תהלוכה.
“משמרת מחאה” – פחות מ- 50 איש המתקהלים תחת כיפת השמים כדי לשמוע נאום, כדי לשמוע הרצאה או כדי לנהל דיון, או 50 איש או יותר המתקהלים תחת כיפת השמים, שלא כדי לשמוע נאום, שלא כדי לשמוע הרצאה ושלא כדי לנהל דיון.

רשיון להפגנה – כללים עיקריים
חובה על מי שמארגן אסיפה או תהלוכה לקבל רישיון ממפקד המחוז של המשטרה.

לפיכך, אסיפה או תהלוכה שאין לה רישיון היא “התקהלות בלתי חוקית”, ומי שמשתתף באסיפה או בתהלוכה שאין לה רישיון – דינו כדין משתתף ב”התקהלות בלתי חוקית”, על פי חוק העונשין.

אין חובה על מי שמארגן משמרת מחאה לקבל רישיון ממפקד המחוז של המשטרה.

עם זאת, מומלץ למי שמארגן משמרת מחאה, להודיע למשטרה מראש על פעילות זו, כדי שהמשטרה תוכל להיערך ולהגן על המשתתפים במשמרת המחאה מפני מתנגדים.

עמידת מחאה של אזרחים שומרי חוק (שאילתא של חבר הכנסת בני אלון בכנסת)

חבר הכנסת בנימין אלון שאל את השר לביטחון פנים

ביום שלישי 22.2.05 עמדו שלוש משפחות, סה”כ 6 מבוגרים ו 14 ילדים, עמידת מחאה כנגד תוכנית ההתנתקות בצומת שילת. הם עמדו על המדרכה, לא גרמו להפרעה בתנועה נושאו שלטים, ללא דברי הסתה או נאצה, אלא רק עם הכיתוב “כולנו גוש קטיף”. שוטר ממשטרת מודיעין, שהגיע למקום אחרי דקות ספורות, דרש את פרטי האזרחים והורה להם לעזוב את המקום בטענה שמדובר ב”התקהלות בלתי חוקית”.

רצוני לשאול:

1. כיצד מוגדרת “התקהלות בלתי חוקית”?

2. האם ניתנה הוראה לשוטרים לסכל כל ניסיון של אנשי ימין להביע מחאתם?

3. כיצד יביעו האזרחים מחאה לגיטימית ודמוקרטית?

מה המסקנה מאתר המשטרה ומהחוק:

כפי שניתן לראות משמרת מחאה של עד 50 איש אינה התקהלות בלתי חוקית וזוהיא דרך של מחאה לגיטימית ודמוקרטית.

מסמך רקע לדיון בנושא:

הזכות להפגין
והטיפול המשטרתי
גרסת אינטרנט
מוגש לוועדת / לחה”כ

מוגש לוועדת הפנים ואיכות הסביבה

כתיבה: יוסי זולפן, עובד מחקר ומידע
אישור: שמוליק חדד-חזקיה, ראש צוות

ו’ באב תשס”ב

15 ביולי 2002

תמצית
אחת מצורות הביטוי הבולטות בחברה דמוקרטית הינה ההפגנה, אשר אופייה המיוחד כאמצעי ביטוי, מעורר סוגיות שונות הקשורות להיקפה של הזכות להפגין.

מעמדה המיוחד של הזכות להפגין, כזכות בסיסית של האדם, עוגן לראשונה בבג”צ סער נ’ שר הפנים והמשטרה1. מאז, בוססה הכרתו של בית-המשפט בזכות להפגין כזכות יסוד של האדם בשורת פסקי דין2, כשברובם, בחן בית-המשפט את אופן הפעלת שיקול הדעת של המשטרה, בהפעילה את סמכותה להגבלת זכות יסוד זו.

אופייה המיוחד של ההפגנה, כמסגרת להתכנסות פיזית של משתתפים רבים במקום מסויים, גורם לכך שמימושה של הזכות להפגין עלול להתנגש באינטרסים אחרים. לפיכך, בשונה מהמקובל ביחס לדרכי מימוש אחרות של חופש הביטוי, נקבע אמצעי לבחינה מוקדמת של הזכות לממש את החופש להפגין. אמצעי זה מצוי בפקודת המטה הארצי – רישוי אסיפות ותהלוכות, הקובעת כי מפקד המחוז יגבש את החלטתו אם לאשר עריכת אסיפה או תהלוכה ואם לאו, ויקבע את התנאים לקיומה, תוך שקלול הצורך להבטיח את קיומה של הזכות החוקתית לקיים אסיפה ותהלוכה, מחד גיסא, ואיזון הזכויות האחרות והבטחת קיום הביטחון והסדר הציבורי, מאידך גיסא. פקודת המשטרה אינה קובעת כל מנגנון ערעור על החלטות מפקד המחוז בעניין בקשה לרשיון, ולכן הביקורת היחידה על שיקול דעתו היא של בג”צ.

המשטרה גם מוסמכת לפעול לפיזורה של הפגנה. לפי סעיף 79 לפקודת המשטרה, מוסמך קצין המשטרה להורות, באמצעות צו שיפורסם במקום, על פיזורה של כל הפגנה ולעצור כל משתתף בה, “כל אימת שיש התקהלות בלתי חוקית, התפרעות או הפרעת השלום, או שיש יסוד סביר לחשוש לה”3.

במידה והתיר מפקד המחוז לקיים אסיפה או תהלוכה, כאמור בפקודת המשטרה, והתפתחו במקום הפרות סדר, המשטרה משתמשת בכלים ובאמצעים העומדים לרשותה, כדי להחזיר את הסדר על כנו. האמצעים המשמשים לטיפול בהפרות סדר אינם רק כלי טכני, אלא מחייבים גם ידע מקצועי וניסיון הפעלה. אמצעים אלה מדורגים על-פי סולמות של עוצמה ושיכוך ואמורים לתת בידי השוטרים כוח נוסף לביצוע המשימה ולפיזור מוצלח של מפגינים רבים.

יצוין כי מערכות אכיפת החוק ברחבי העולם מתעניינות בשנים האחרונות באיתור נשק לא קטלני, שיתן מענה לדרישות המבצעיות בעת מעצר חשודים ובעת טיפול בהפרות סדר, תוך התרעת החשודים או פגיעה בהם, אך לא במידה שתהפוך את הפגיעה לקטלנית.

1. רקע

הזכות לקיים אסיפה או תהלוכה, הינה אחת מזכויות היסוד של האדם בישראל, הנמנית עם הזכויות המעצבות את המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי.

יחד עם זאת, חירות האסיפה וחירות התהלוכה אינן זכויות מוחלטות. בדומה לחירויות אחרות, יש לאזן בין רצון משתתפי האסיפה או התהלוכה להביע את השקפותיהם, לבין רצונו של הציבור לשמור על הסדר והביטחון הציבורי ורצונו של היחיד לשמור על שלומו ועל רכושו.

פקודת המטה הארצי – רישוי אסיפות ותהלוכות, קובעת כי מפקד המחוז יגבש את החלטתו אם לאשר עריכת אסיפה או תהלוכה ואם לאו, ויקבע את התנאים לקיומה, תוך שקלול הצורך להבטיח את קיומה של הזכות החוקתית לקיים אסיפה ותהלוכה מחד גיסא ואיזון הזכויות האחרות והבטחת קיום הביטחון והסדר הציבורי מאידך גיסא.

2. הזכות להפגין

2.1 כללי
אחת מצורות הביטוי הבולטות בחברה דמוקרטית הינה ההפגנה. היא מאפשרת ליחיד או לקבוצה לבטא את עצמם על-ידי נוכחות פיזית במקום ובמועד מסוימים, באופן העשוי להביא להעברה מהירה של מסריהם, כמו גם מאפשרת למפגינים להציג את המחויבות הרגשית שלהם לדעות בהן הם תומכים4.

2.2 היקף הזכות להפגין
אופייה המיוחד של ההפגנה כאמצעי ביטוי, מעורר סוגיות שונות הקשורות להיקפה של הזכות להפגין, הראויות לדיון נפרד מזה של חופש הביטוי באופן כללי5. הזכות להפגין אינה באה לידי ביטוי רק בצורה המקובלת של הביטוי, אלא במגוון צורות של ביטוי המאופיינות במעשה, אשר תכליתו בהעברת מסר או הבעת דעה.

על כל פנים, במקרה של התנגשות בין הזכות להפגין לזכויות יסוד אחרות, נדרש לערוך איזון אינטרסים, באופן שהפגיעה בכל אחת מן הזכויות, תהא קטנה ככל האפשר.

2.3 הזכות להפגין כזכות יסוד
בג”צ סער נ’ שר הפנים והמשטרה, נתן לראשונה ביטוי למעמד המיוחד של הזכות להפגין, כזכות בסיסית של האדם בקובעו כי, “מן המפורסמות הוא, כי משפטה של מדינת ישראל מכיר בחירויות היסוד של האדם, כפי שהן מקובלות במדינות נאורות. בין חירויות אלה, נמנות אף חירות האסיפה והתהלוכה. בין אם נראה בחירויות אלה כחירויות העומדות בפני עצמן, ובין אם נראה בהן ביטוי לחופש הביטוי – ואין לנו צורך להכריע בשאלה זו – חשיבות רבה נודעת להן בעיצוב דמותו של משטרנו הדמוקרטי”6.

מאז, בוססה הכרתו של בית-המשפט בזכות להפגין כזכות יסוד של האדם בשורת פסקי דין7, כשברובם, בחן בית-המשפט את אופן הפעלת שיקול הדעת של המשטרה, בהפעילה את סמכותה להגבלת זכות יסוד זו.

2.4 עיגון הזכות להפגין בחקיקה
הזכות להפגין אינה מעוגנת במישרין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אולם בעבר היא תוכננה להיכלל בחוק יסוד: חופש הביטוי וההתאגדות8. עם זאת, בגדר זכות היסוד של “כבוד האדם”, עשויים להיכלל אף חופש האסיפה, ההפגנה והתהלוכה. כך, קבע בית המשפט, כי “נראה כי כיום, ניתן לגזור זכות זו (לקיום אסיפה, תהלוכה או משמרת צמודה), מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעמיד בסיס חוקתי חקוק את זכותו של אדם לכבוד ולחירות”9.

חיזוק לפסיקה זו, ניתן לקבל מעמדתו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, שקבע כי “…כבוד האדם הוא חופש הרצון של האדם. זהו חופש הבחירה הניתן לו לפתח את אישיותו ולקבוע את גורלו. …החופש לפתח את האישיות, המונח ביסוד כבוד האדם, משמעו… חופש אסיפה, תהלוכה והפגנה”10.

2.5 הצורך בקבלת רשיון להפגין
אופייה המיוחד של ההפגנה, כמסגרת להתכנסות פיזית של משתתפים רבים במקום מסויים, גורם לכך שמימושה של הזכות להפגין עלול להתנגש באינטרסים אחרים. לפיכך, בשונה מהמקובל ביחס לדרכי מימוש אחרות של חופש הביטוי, נקבע אמצעי לבחינה מוקדמת של הזכות לממש את החופש להפגין.

אופן הרישוי של ההפגנות, נקבע בסימן ב’ לפרק השישי של פקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל”א 1971, בסעיף 84 (א) לפקודה, הקובע כי:

2.5.1 סוגי ההפגנות לגביהן לא נדרש רשיון
בהתאם להוראות סעיפים 83 ו – 84 לפקודת המשטרה, ישנם מספר סוגים של הפגנות אשר כדי לקיימן לא נדרש לקבל רשיון מאת המשטרה, כדלקמן:

התאספות או תהלוכה של פחות מחמישים איש.
התאספות במקום סגור11.
התאספות סטטית שאין בה נאומים12.
התאספות או תהלוכה במקום פרטי.
2.5.2 קיומה של הפגנה ללא רשיון
לפי סעיף 89 לפקודת המשטרה, “נתקיימה אסיפה או תהלוכה”, להן נדרש רשיון “בלי שניתן עליהן רשיון…. או בלי למלא אחר תנאיו וסייגיו של רשיון… רואים את האסיפה או התהלוכה כהתקהלות בלתי חוקית וכל המשתתף בה, דינו כדין משתתף בהתקהלות בלתי חוקית“13. כלומר, עצם קיומה של הפגנה ללא רשיון מהווה עבירה, בה מואשם כל אחד מהמשתתפים בהפגנה.

2.6 הביקורת השיפוטית על ההחלטה בעניין מתן רשיון להפגין
פקודת המשטרה אינה קובעת את קיומו של מנגנון ערעור החל על החלטות מפקד המחוז בעניין בקשה לרשיון. הביקורת היחידה על שיקול דעתו של מפקד המחוז היא של בג”צ. שיטה זו גורמת לעיתים לדחייתן של הפגנות מתוכננות, בשל חוסר האפשרות לקיים דיון בעתירה באופן מיידי. היקפו של שיקול הדעת המסור בידי קצין המשטרה, הנדרש להחליט בבקשה לקבלת רשיןן להפגין, הינו רחב. על-פי הפסיקה, יש להתייחס לשני סוגים של שיקולים הבאים בחשבון, אשר ביחס לכל אחד מהם מופעל מבחן שונה14:

הצורך להבטיח את שלום הציבור והסדר הציבורי.
האיזון בין הזכות להפגין לזכויות יסוד אחרות15.
3. הסמכות לפזר הפגנה
המשטרה מוסמכת לפעול לפיזורה של הפגנה. לפי סעיף 79 לפקודת המשטרה, מוסמך קצין המשטרה להורות, באמצעות צו שיפורסם במקום, על פיזורה של כל הפגנה ולעצור כל משתתף בה, “כל אימת שיש התקהלות בלתי חוקית, התפרעות או הפרעת השלום, או שיש יסוד סביר לחשוש לה”16. כלומר, גם אם המדובר בהפגנה שניתן לה רשיון, מוסמך קצין המשטרה להורות על פיזורה, אם הנסיבות מחייבות זאת לדעתו.

4. הטיפול בהפרות סדר

4.1 איפיון האמצעים הקיימים לטיפול בהפגנות ובהפרות סדר
האמצעים המשמשים לטיפול בהפרות סדר אינם רק כלי טכני, אלא מחייבים גם ידע מקצועי וניסיון הפעלה. אמצעים אלה מדורגים על-פי סולמות של עוצמה ושיכוך ואמורים לתת בידי השוטרים כוח נוסף לביצוע המשימה ולפיזור מוצלח של מפגינים רבים.

ניתן לדרג את האמצעים על-פי סולמות של חומרה, יעילות וגמישות פעולה, כשהעיקרון המנחה שימוש באמצעים לטיפול בהפרות סדר בהפגנות, הינו התאמת הפעלת האמצעים לרמת האלימות והעבירות שבהם נוקטים המתפרעים. האמצעים אשר מופעלים לפיזור הפגנה צריכים להתאים למידת האלימות המופעלת על-ידי המפגינים נגד השוטרים ולמספר המפגינים שנגדם יש לפעול, כאשר הפגיעה במפגינים חייבת להיות מזערית או לגמרי לא מזיקה.

יחד עם זאת, יש הטוענים כי הגישה בכל הנוגע להגדרת התפרעות המפגינים ולשאלה האם האמצעים שהופעלו תאמו לה, ניתנת לפרשנויות שונות17.

4.2 איתור אמצעים מתאימים לטיפול בהפרות סדר

מערכות אכיפת החוק ברחבי העולם מתעניינות בשנים האחרונות באיתור נשק לא קטלני, שיתן מענה לדרישות המבצעיות בעת מעצר חשודים ובעת טיפול בהפרות סדר, תוך הרתעת החשודים או פגיעה בהם, אך לא במידה שתהפוך את הפגיעה לקטלנית. הצורך לאתר אמצעים לא קטלניים, מוסבר בהגברת המודעות לזכויות האזרח, מעורבותם של אמצעי התקשורת באירועים ועלייה בתביעות משפטיות כנגד שוטרים.

בשנים האחרונות נבחנו אמצעים שונים במהלך הפרות הסדר, ביניהם כדורי פלסטיק וכדורי גומי, חצציות מסוגים שונים (כולל ממסוקים) רימוני הלם, סנוור ועוד. אמצעים אלו נמצאו לא מתאימים לזירות הפגנה וכיום מקיימות מדינות שונות, מערכי ניסוי ופיתוח, הכוללים רשתות ללכידת החשודים, מערכות אקוסטיות ואלקטרוניות, מערכות חשמליות, תותחי מים והלם.

חשוב לציין כי על אמצעים אלו להתאפיין ביכולת לווסת את עוצמת הנשק ולכוון אותה, כדי שתתאים לסיטואציות משתנות ולטווחים שונים באירוע וכי הפעלתם צריכה להיות מותאמת לחוק ולהסכמה ציבורית ופוליטית.

5. סיכום

הזכות להפגין מתייחסת לזכות לקיים הפגנה שלווה. לאזרח אין זכות להפגין בצורה אלימה, או באופן המפר את שלום הציבור. איזונה של הזכות להפגין מול אינטרסים אחרים, כמו גם האינטרס של שלום הציבור וההגנה על זכויות הפרט לחופש תנועה ולקניין, יוצר מצב לפיו הזכות להפגין תסויג או תוגבל, שהי מימושה עלול לגרוע במידה כזו או אחרת ממימושן של זכויות האחרות. על כל פנים, הגבלת הזכות להפגין, בדרך של סירוב לתת רשיון לאסיפה או לתהלוכה, או הגבלת ההפגנה בתנאים, המבוססת על שיקולי הצורך להבטיח את שלום הציבור, תיבחן לפי אמות מידה ומבחנים שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון, בשבתו כבג”צ.

6. רשימת מקורות מידע

דו”חות

דו”ח הוועדה בנושא “הטיפול המערכתי באלימות שוטרים”, מדינת ישראל, משרד-המשטרה יוני 1994.
הנחיות

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, “חירות ההפגנה”, כרך ג’ 21.566, 1.4.83.
מאמרים

דוד קרצ’מר, “הזכות להפגין”, עיונים בזכויות האזרח בישראל, התשמ”ד.

אהרון ברק, “כבוד האדם כזכות חוקתית”, הפרקליט מ”א, תשנ”ד, עמ’ 279.
ספרים

אמנון רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, ירושלים ות”א, 1996.
פסקי דין

בג”צ 2481/93, יוסף דיין נגד ניצב יהודה וילק ואח’, עמ’ 474.
בג”צ 148/79, סער נ’ שר הפנים והמשטרה, פ”ד לד (2), 169.
בג”צ 153/83 לוי נ’ מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ”ד לח (2), 393.
בג”צ 407/80 כהן נ’ שר הפנים והמשטרה, פ”ד לד (4) 480.
בג”צ 292/83 נאמני הר הבית נ’ מפקד משטרת מרחב ירושלים, פ”ד לח (2), 454.
בג”צ 2481/93 דיין נ’ מפקד מחוז ירושלים, פ”ד מח (2) 468.
ע”פ 100/51 דרושוביץ נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד ו 278.
פקודות

פקודות המטה הארצי – רישוי אסיפות ותהלוכות.
קטעי עיתונות

יוסף אלגזי, “השוטרים זוכו, המפגינים הערבים יישפטו”, הארץ, 29.1.01.

אבי אשכנזי,”השוטרים שהיכו מפגינה נחקרו והועברו מתפקידם”, מעריב, 5.10.00.
עמית בן ארויה, “26 נעצרו בהפגנה סוערת ב”ועידת ישראל לעסקים”, הארץ, 2.12.01
אבירמה גולן, “כוח בלי פיקוח”, הארץ, 5.11.2000.
רס”ב בני בר-מנשה, “מכפיל כוח”, מראות המשטרה, גליון מס’ 174.
אינטרנט
http://www.police.gov.il/L/html

http://www.police.gov.il/L/html/01/0105/010508_ebd.html

www.haaretz.co.il

נספח – פקודת המטה הארצי: רישוי אסיפות ותהלוכות

12.01.06 – רישוי אסיפות ותהלוכות

תוכן עניינים

1. הגדרות

בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שלצדם:

א. אסיפה – 50 איש או יותר, המתקהלים תחת כיפת השמים, כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל עניין מדיני או כדי לדון בנושא כזה (סעיף 83 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל”א 1971).

ב. תהלוכה – 50 איש או יותר המהלכים יחד או המתקהלים כדי ללכת יחד ממקום למקום, בין שהם בתנועה ממש ובין אם לאו, בין שהם ערוכים בצורה כלשהי ובין אם לאו (סעיף 83 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל”א – 1971).

ג. הפגנה – אסיפה או תהלוכה כהגדרתן בסעיף 83 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל”א – 1971.

ד. יחידת משטרה – מטה מחוז, מטה מרחב, תחנה.

2. כללי

א. הזכות לקיים אסיפה או תהלוכה היא מזכויות היסוד של האדם בישראל. היא נמנית, לצד הזכות לחופש הביטוי או מכוחה, עם הזכויות המעצבות את המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי.

ב. חירות האסיפה וחירות התהלוכה אינן זכויות מוחלטות. בדומה לחירויות אחרות, אף כאן יש לאזן בין רצון משתפי האסיפה או התהלוכה להביע את השקפותיהם, לבין רצונו של הציבור לשמור על הסדר והביטחון הציבורי ורצונו של היחיד לשמור על שלומו ועל רכושו.

ג. מפקד המחוז יגבש את החלטתו אם לאשר עריכת אסיפה או תהלוכה ואם לאו, ויקבע את התנאים לקיומה, תוך שקלול הצורך להבטיח את קיומה של הזכות החוקתית לקיים אסיפה ותהלוכה מחד גיסא ואיזון הזכויות האחרות והבטחת קיום הביטחון והסדר הציבורי מאידך גיסא.

3. החובה לבקש רישיון להפגנה

א. כל הרוצה לארגן או לקיים הפגנה תחת כיפת השמיים, חייב להגיש בקשה, בכתב, למפקד המחוז, שבתחומו מבקשים לקיים את ההפגנה.

ב. את הבקשה יש להגיש לא יאוחר מ5- ימים, לפני היום שנועד להפגנה.

ג. על אף האמור לעיל, במקרים שבהם, מטעמים סבירים, נבצר ממגיש הבקשה להגיש את הבקשה במועד, ויש באי קיום ההפגנה, במועד המבוקש, משום פגיעה בזכות המבקש להפגין, יכול מפקד המחוז לאשר את ההפגנה, אם תוכל המשטרה להיערך כנדרש, בזמן שיעמוד לרשותה.

4. אופן הגשת הבקשה

א. ניתן להגיש בקשה לקיום הפגנה בכל יחידת משטרה.

ב. המבקש לקיים הפגנה בתחום יחידת משטרה המרוחקת ממקום מגוריו, יכול להגיש את הבקשה ביחידת המשטרה אשר בתחום מגוריו והבקשה תועבר ליחידה הנוגעת בדבר.

ג. אם יש כוונה לקיים את ההפגנה בתחומו של יותר ממחוז אחד, יופנה המבקש להפגין, להגיש בקשה גם במחוז האחר.

ד. יחידת המשטרה תנחה את המבקש לקבל רישיון להפגנה, להגיש בקשתו בטופס מ – 4151- – “בקשת רישיון לעריכת אסיפה/תהלוכה”, ב – 4 העתקים.

ה. התקבלה ביחידת משטרה בקשה לקיים הפגנה ברחבת הכנסת, כהגדרתה בחוק משכן הכנסת ורחבתו, התשכ”ח – 1968, תועבר הבקשה לקבלת היתר מאת יושב ראש הכנסת.

ו. התקבלה ביחידת משטרה בקשה לקיים הפגנה במקומות הקדושים, כהגדרתם בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ”א – 1981, תועבר הבקשה לקבלת היתר מאת הממונה, כקבוע בתקנות אלה.

5. הטיפול בבקשה

א. התקבלה ביחידת משטרה בקשה לקיים הפגנה, תועבר הבקשה אל מפקד היחידה הטריטוריאלית, אשר בתחומה מתוכננת ההפגנה.

ב. מפקד היחידה הטריטוריאלית יבדוק את הבקשה כמפורט בסעיף 6. להלן, וירשום הערותיו בטופס מ – 4153 “טופס סיכום הבדיקה וההמלצות”, ב- 3 העתקים. ההערות יכללו את עמדתו לגבי ההפגנה ואת המלצותיו לתנאים שיש לקבוע ברישיון ההפגנה.

ג. במידה שנערך משא ומתן עם מגישי הבקשה, לשם קביעת התנאים והסייגים לעריכת ההפגנה, יתועד המשא ומתן, תוך פירוט הפתרונות החלופיים שהוצעו למבקשים ורישום תגובותיהם לעמדת המשטרה.

ד. 2 העתקים מטופס הבקשה ו – 2 העתקים מטופס הבדיקה וההמלצות, בצירוף פרוטוקול המשא ומתן במידה שנערך, יועברו למפקד המרחב, ובמחוז ירושלים לרעס”מ.

ה. מפקד המרחב יבדוק את הבקשה ואת החומר הנלווה אליה וכן כל חומר אחר שברשותו. אם לא מצא לנכון להורות על עריכת בדיקה נוספת, ירשום את המלצותיו בטופס מ – 4153 ויעביר למפקד המחוז עותק מטופס זה ואת כל החומר ששימש אותו לצורך כתיבת ההמלצות.

ו. כאשר ההפגנה מיועדת להתקיים בתחום של שתי תחנות או שני מרחבים, ייעשה התיאום ברמת המרחב או המחוז, לפי העניין.

6. אופן בדיקת הבקשה

א. במהלך בדיקת הבקשה, ייאסף מידע בשאלות הבאות:

1) האם יש בקיום ההפגנה משום עבירה על החוק.

2) האם יש בקיום ההפגנה כדי לעורר חשש אמיתי, ברמת הסתברות של קרוב לודאי,
שתגרם פגיעה בסדר הציבורי ובביטחון, והאם הנזק שעלול להיגרם, יש בו כדי למנוע
ממשתתפי ההפגנה להשתמש בזכותם להפגין ולהביע דעה.

3) האם יש חשש או סכנה של ממש ליחיד כלשהו בשימוש סביר ברכושו.

ב. המידע שנמסר על ידי המבקש ייבדק, תוך השוואה למידע המצוי במשטרה ואצל גורמים אחרים.

ג. נושאי הבדיקה
הנושאים המנויים להלן ייבדקו, לאור השאלות שבסעיף 6. א. לעיל:

1) האם מספר המשתתפים עולה על 50, שאם לא כן, ההפגנה אינה חייבת ברישיון.

2) האם יינשאו נאום או הרצאה, שאם לא כן, ההפגנה אינה חייבת ברישיון.

3) יש לבדוק שהמבקשים אינם בגדר “התאחדות בלתי מותרת”, כמשמעותה בסעיף 84 לתקנות ההגנה ושעת חירום, התש”ה – 1945, אינם בגדר “ארגון טרוריסטי”, כמשמעותו בפקודת מניעת טרור, התש”ח – 1948 ואינם בגדר “התאגדות אסורה”, כמשמעותה בסעיף 145 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977.

4) חוקיות נושא ההפגנה ומטרתה

א) האם נושא ההפגנה ומטרתה אין בהם כדי “להמריד”, כמשמעותו בסעיף 136 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977 (יש לתת את הדעת לסעיף 138, המגדיר מהן ביקורת ותעמולה חוקיות).
ב) האם אין בנושא ובמטרה משום הסתה לאי ציות לפקודה חוקית, בניגוד לסעיף 110
לחוק העונשין.
ג) האם אין בנושא משום הסתה לגזענות כמשמעותה בסימון א’ 1 לחוק העונשין.
ד) האם אין בנושא ובמטרה כדי לשדל ולהסית למעשה או למחדל שהם בניגוד לחוק -
סעיף 34 לחוק העונשין.

5) האמצעים

א) יש לבדוק אם תוקם במה, שאם כן:

(1) יידרשו המארגנים להמציא אישור ממהנדס בניין מוסמך, שהבמה כשירה לשאת את עומס האנשים, ששטחה יכול להכיל.

(2) היחידה, שבאזורה תיערך ההפגנה, תבדוק את הצורך בגידור הבמה ואת הצורך באמצעים אחרים, לשם הבטחת ביטחון הציבור, וזאת בהתחשב באופי ההפגנה ובהיקפה.

ב) תיערך בדיקה, האם הרעש הצפוי אינו עלול להיות חזק באופן בלתי סביר והאם אין הרעש עלול להפריע לאנשים, המצויים בקרבת מקום, עד כדי פגיעה חמורה בזכותם למניעת רעש, כאמור בחוק למניעת מפגעים, התשכ”א – 1961, והאם אין בשימוש באמצעי עזר כדי לעבור על האיסור שבתקנה 3 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ”ג – 1992.

ג) תיבדקנה הכרזות, אם אין במידותיהן כדי להוות סכנה לאנשים, לרכוש הפרט או לרכוש הציבור, לחוטי חשמל, טלפון וכדומה, וכן ייבדק תכנן, האם הוא חוקי בהתאם להנחיות הקבועות בסעיף 6. ג. 4) לעיל.

ד) תיערך בדיקה, האם אין באמצעים האחרים, המבוקשים על ידי מארגני ההפגנה, כדי לגרום נזקים לרכוש הציבור או לרכוש הפרט.

ה) אם מבקשים המפגינים להשתמש בלפידים, יש להנחותם להביא אישור ממכבי אש, הן באשר לעצם השימוש בלפידים והן לגבי הגבלות השימוש, אם ישנן.

ו) אמצעי הצלה וסיוע

(1) יש לבדוק אם תוכננו, על ידי מארגני ההפגנה, אמצעי הצלה וסיוע, המותאמים לאירוע הצפוי. אם יש צורך, יש לוודא הוספת תנאי ברישיון, שיחייב העמדת רכב ביטחון, אמבולנס, רכב מכבי אש, בהתאם להתפתחויות החזויות.

(2) אם מוזמן אמבולנס שלא מטעם מד”א, יש לחייב את מארגני האירוע להציג אישור תקף ממשרד הבריאות, המאשר כי הגורם המוזמן רשאי ומוסמך להעניק שירותים רפואיים. ללא אישור כזה, אין לאשר את האירוע, אם נמצא שיש צורך באמבולנס.

6) מועד

א) יש לבדוק האם אין במועד בו מתקיימת ההפגנה, כדי לעורר התנגדות אצל רובו של הציבור המתגורר במקום או רובו של הציבור בארץ, עד כדי חשש ממשי, שהתנגדות זו תביא להפרה חמורה של הסדר הציבורי.

ב) האם אין בקיום ההפגנה במועד ובמקום המבוקש, כדי להוות “פגיעה ברגשי דת ומסורת”, כמשמעותם בפרק ח’ סימן ז’ לחוק העונשין.

ג) האם אין בקיום ההפגנה בשעות הנקובות בבקשה, כדי עבירה על האיסור שבתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ”ג – 1992, המתייחס להקמת רעש באזור מגורים.

ד) יש לבדוק אם לא הוגשה בקשה נוספת לקיים הפגנה, באותו המועד ובאותו המקום או באותו המסלול.

ה) יש לבדוק אם לא הוגשה בקשה נוספת לקיים הפגנה באותו המועד, ויש בקרבת המקום, בנושא ההפגנה או בזהות המפגינים כדי להעלות חשש ממשי להתנגשות בין שתי הקבוצות, עד כדי הפרה חמורה של הסדר הציבורי.

ו) אם הוגשה בקשה נוספת לקיים הפגנה באותו המועד, יש לבדוק האם יש די שוטרים לפיקוח הדרוש לכל ההפגנות.

7) מקום

א) אם המקום או המסלול מצויים בתחום רשות הפרט, יש לדרוש ממגישי הבקשה את הסכמתו של בעל הזכות לשימוש המבוקש במקרקעין, בגדר “רשות הפרט” ייחשבו גם המקרקעין המפורטים להלן:

(1) חצרות ומבנים של משרדי ממשלה או מגרשים של המדינה, שאינם פתוחים לשימושו של הציבור הרחב, אלא לשימוש של אנשי המשרד או של המוזמנים למשרד בעניינים הנוגעים למשרד. בעת הגשת הבקשה להפגנה במקרקעין המפורטים לעיל, יידרשו המבקשים להמציא אישור בדבר הסכמת המדינה או הסכמת המחזיק במקום מטעם המדינה לערוך שם הפגנה.

(2) מקרקעין שיש למוסד להשכלה גבוהה זכות משפטית כלשהי בהם.

(3) מקרקעין שהם בתחומיהם של שדות תעופה, כמשמעותם בחוק רשות שדות התעופה, התשל”ז – 1977.

(4) מקרקעין שהם נמל, לפי תקנות הנמלים, התשל”א – 1971.

(5) מקרקעין המשותפים למספר אנשים, כגון מקרקעין של בית משותף או אגודה שיתופית. בעת הגשת בקשה להפגנה במקרקעין המפורטים, יידרשו המבקשים להביא אישור מהנציגות החוקית והמוסכמת של הרכוש המשותף, בדבר הסכמה לערוך הפגנה. המציאו המבקשים אישור כאמור, אולם הגיעה למשטרה התנגדות של בעל זכויות ברכוש המשותף, יועבר הנושא לעיון היועץ המשפטי למשטרה.

ב) אין צורך בהסכמת הרשות הציבורית לקיום הפגנה שנועדה להתקיים במקרקעין הפתוחים לציבור הרחב ושהכניסה אליהם חופשית ואינה מוגבלת בתנאים.

ג) יש לבדוק, אם אין בשימוש במקום או במסלול, חשש שתיפגע זכותו של היחיד לעשות שימוש ברכושו, או חשש שההפגנה תסכן את רכושו או שלמות גופו של יחיד כלשהו.

ד) האם המקום או מסלול ההפגנה, מצויים באזור שבו עמדת רוב המתגוררים באשר לנושא או למטרת ההפגנה נוגדת את עמדת המפגינים, ויש חשש ממשי להתנגשות בין התושבים לבין המפגינים, עד כדי הפרה חמורה של הסדר הציבורי.

ה) האם אין בקיום ההפגנה, במקום או במסלול המבוקשים, כדי לפגוע ב”רגשי דת ומסורת”, כמוגדר בסעיף ז’ לפרק ח’ לחוק העונשין (סעיפים 174-170).

ו) האם המקום או המסלול מתאימים מבחינת תנאיהם הפיזיים להכיל את מספר האנשים הצפויים להשתתף בהפגנה.

ז) זכות מעבר
אם לציבור או לחלק ממנו זכות מעבר במקום או במסלול בהם תתקיים הפגנה, יש לבדוק
אם זכות זו של הציבור תיפגע ובאיזו מידה היא תיפגע, וזאת בהתחשב בנתונים הבאים:

(1) מספר כלי הרכב העוברים, בדרך כלל, במקום או במסלול בשעה המיועדת.
(2) קיומן של דרכים חלופיות סבירות למעבר כלי הרכב או למעבר הולכי רגל, עבור כלל הציבור.
(3) הימצאותם באזור של מקומות עבודה, המעסיקים עובדים רבים, וזאת
אם יש בעריכת ההפגנה במועד המבוקש כדי לחסום את פתחי הכניסה והיציאה
למקומות עבודה אלה, במיוחד בזמן תחילת יום העבודה או בסיומו.
(4) היכולת להעסיק את כוח האדם הדרוש לחסימת המקום או המסלול
ולהכוונת כלי הרכב לדרכים אחרות.

ח) היש בהפגנה כדי לגרום הפרעה משמעותית לעבודה או לפעילות של משרד ממשלתי או של מוסד ציבור.

ט) האם המקום המבוקש מצוי ליד ביתו של אדם הממלא תפקיד ציבורי, כאשר ההפגנה מכוונת להביע דעה בקשר לאופן מילוי תפקידו, והאם אין במתן הרישיון כדי לחדור לרשות היחיד שלו ולהטריד אותו ואת בני ביתו ושכניו בחייהם הפרטיים ולפגוע בזכותם לפרטיות ולהנאה מהקניין.

7. אישור ההפגנה בידי מפקד המחוז

א. השיקולים לגיבוש ההחלטה

מפקד המחוז יבדוק את כל החומר שברשותו, ואם לא מצא לנכון, להורות על בדיקה נוספת, ידון בבקשה, על בסיס העקרונות האלה:

1) למבקש הרישיון הזכות לקיים הפגנה במקום, בזמן ובאופן הנראים לו ועל הממ”ז, כנציג המשטרה, מוטלת החובה לסייע בידו לממש את זכותו זו, אלא אם יש למשטרה נימוקים מכריעים, שלא לתת למבקש רישיון, בהתאם לבקשתו, או שלא לתת לו רישיון כלל.

2) הממ”ז ישקול את הבקשה בתום לב, שלא בחוסר סבירות ולא על דרך של אפליה, אם מבחינת מטרת ההפגנה והדעה שהיא מבקשת להביע, ואם מבחינת לאומיות המבקשים, מינם, דתם, מוצאם או כל תכונה אחרת הקשורה בזהות המבקשים וטיב דעותיהם.

3) אין לדחות בקשה לקיום הפגנה, מהטעם של העדר כוח אדם מספיק, אלא אם עריכת ההפגנה מצריכה כוח אדם בכמות כזו, שבריתוקו להפגנה יהא כדי לפגוע, במידה שמעבר לסביר, במילויין של חובות משטרה אחרות, שהן דחופות ביותר או חשובות ביותר.

4) לא תינתן הודעת סירוב, אלא אם נבחנו התנאים, הסייגים והפתרונות החלופיים, במגמה להסיר את המניעה ולתת את הרישיון להפגנה, תוך מציאת האיזון הראוי – מבחינת זמן, מקום ואמצעים לקיום ההפגנה.

ב. החלטת מפקד המחוז
לאחר ששקל את החלטתו על בסיס העקרונות המפורטים בסעיף 7. א. לעיל, רשאי מפקד המחוז להחליט אחת מאלה:

1) לתת את הרישיון להפגנה, בתנאים המפורטים בבקשה.
2) לתת את הרישיון להפגנה, בערובה או בתנאים או בסייגים, באשר לכללי התנהגותם של המשתתפים בהפגנה, באשר לשעות עריכתה, למינוי סדרנים למסלולים בהם תעבור התהלוכה, לאופן צעידתה וכיוצא באלה.
3) לסרב לתת את הרישיון, אם הוא סבור כי קיום ההפגנה היא בניגוד לדין או לפסיקה של בתי המשפט, או אם הוא סבור כי קיימת וודאות קרובה בדבר הסכנה לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו.

8. רישום ההחלטה בדבר מתן רישיון

א. החלטה בדבר מתן רישיון, או בדבר מתן רישיון בסייגים, תוך פירוט החלופות המוצעות על ידי המשטרה, תירשם ב – 4 העתקים בטופס מ – 4152 – “החלטה בדבר מתן רשיון אסיפה/תהלוכה”.

ב. החלטה בדבר סירוב למתן רישיון תירשם ב4- עותקים בטופס מ4150- – “החלטה בדבר סירוב למתן רשיון לאסיפה/תהלוכה”.

ג. העתקי טופס ההחלטה של מפקד המחוז יועברו למפקד המרחב ולמפקד היחידה שבאזורה מתוכננת ההפגנה.

ד. מפקד היחידה יעביר את החלטת מפקד המחוז, יחד עם טופס הבקשה, למגישי הבקשה, בהקדם האפשרי.

ה. הודיעו המארגנים, לאחר שקיבלו את החלטת מפקד המחוז, כי בדעתם לפתוח בהליכים משפטיים באמצעות פנייה לבג”צ, יועבר מידע זה, בהקדם האפשרי, לידיעת היועץ המשפטי למשטרה.

9. אבטחת הפגנות

ניתן רישיון לקיים הפגנה, ידאג מפקד המחוז לקביעת סידורים מתאימים לאבטחת קיום ההפגנה, בהתאם לתנאי הרישיון ולתנאים הנדרשים לאבטחת שלומם וביטחונם של המשתתפים בהפגנה.
ומי ש שמתעניין בחוק היבש – אז הנה פקודת המשטרה

פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל”א-1971 [תיקון אחרון 11/2/98]
======================================

סימן ב’ : אסיפות ותהלוכות

83. הגדרות
בסימן זה -
” אסיפה ” – חמישים איש או יותר שהתקהלו כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל ענין מדיני או כדי לדון בנושא כזה;
” תהלוכה ” – חמישים איש או יותר המהלכים יחד, או המתקהלים כדי להלך יחד, ממקום למקום, בין שהם בתנועה ממש ובין אם לאו, בין שהם ערוכים בצורה כלשהי ובין אם לאו;
” מחוז “, לענין סעיף 84 – מחוז משטרה, או כל תחום משטרתי משני שהמשטרה שבו נתונה לפיקודו של קצין המשטרה הבכיר שנתן את ההודעה לפי אותו סעיף.

84. הסדרת אסיפות ותהלוכות
(א) סבור מפקד משטרת המחוז כי קיום הבטחון הציבורי או הסדר הציבורי מחייבים זאת, רשאי הוא לדרוש, בהודעה לציבור, כללית או מיוחדת, שכל הרוצה להועיד, לארגן או לקיים במחוזו אסיפה או תהלוכה יבקש בכתב מאת הממונה רשיון לכך, לא פחות מחמישה ימים או זמן אחר שיפורש בהודעה לפני היום שנועד לקיום האסיפה או התהלוכה.
(ב) הודעה כללית יכול שתחול על המחוז כולו או מקצתו, הכל כפי שיפורש בה.
(ג) הודעה כללית או מיוחדת תעמוד בתקפה כל עוד לא שונתה או בוטלה בהודעה אחרת שפורסמה על ידי מפקד משטרת המחוז.

85. רישוי
הוגשה בקשה לרשיון, בעקבות הודעה שפורסמה לפי סעיף84 , רשאי הממונה -
(1 ) ליתן את הרשיון;
(2 ) ליתן את הרשיון בערובה או בתנאים או בסייגים אחרים שיראה לנכון לחייב בהם, והתנאים והסייגים יירשמו על גבי הרשיון;
(3 ) לסרב ליתן את הרשיון.

86. רשיון פטור מאגרה
אין חובת אגרה בעד רשיון לפי סעיף85 .

87. ביטול רשיון
הממונה רשאי, בכל עת, לבטל רשיון שנתן לפי סעיף85 .

88. פרסום רשיון וביטולו
הממונה יפרסם -
(1 ) העתק כל רשיון שנתן והתנאים והסייגים שנרשמו על גביו;
(2 ) הודעה על כל ביטול של רשיון.

89. אסיפה או תהלוכה שלא לפי רשיון-כדין התקהלות בלתי-חוקית
פורסמה הודעה על ידי מפקד משטרת המחוז לפי סעיף84 ונתקיימה אסיפה או תהלוכה שההודעה חלה עליה, בלי שניתן עליה רשיון לפי סעיף85 או בלי למלא אחרי תנאיו וסייגיו של רשיון שניתן לפי אותו סעיף, רואים את האסיפה או התהלוכה בהתקהלות בלתי חוקית, וכל המשתתף בה דינו בדין משתתף בהתקהלות בלתי-חוקית לפי כל חיקוק בר תוקף אותה שעה.