השופט יצחק יצחק יד ימין ויד שמאל נפרדות מרשיע חפים מפשע

הפרקליט האמריקאי ברי שק חקר בספרו "חפות ממשית" את הסיבות להרשעת שווא. הוא מצא שבעה גורמים: זיהוי שווא של עד ראייה; התנהגות פסולה של שוטרים; הודאת שווא; זיוף ראיות מדעיות; שימוש בפסוודו-מדע (ג'אנק סיינס – למשל השוואת שערות); התרשלות של סניגורים; שקרים של עדי מדינה או מדובבים. התנהגות פסולה של שוטרים דורגה כגורם השני במשקלו מבין הסיבות להרשעת שווא. שופט השלום התל אביבי יצחק יצחק העלה בכנס ספקות רבים הנוגעים להרשעות, ובמיוחד הרשעות המושגות על ידי הודאת הנאשם. כמה טענות של נאשמים, שהודאות הוצאו מהם שלא כדין, מתקבלות? האם זה אומר שמדובר בהודאות אמת? שאל השופט והסביר את הסתייגותו: "לחץ של חוקרים ותנאי מעצר קשים גורמים לנאשמים – בעיקר אנשים נורמטיוויים שנעצרים בפעם הראשונה, במיוחד בעבירות אלימות במשפחה – להודות כדי להימלט ממעצר. או אנשי עולם תחתון, שמטעמי הייררכיה לוקחים על עצמם מעשה של אחר. אנו רואים שרשת ההודאות מחוררת. הנוסחה לפיה ההודאה היא מלכת הראיות מפוקפקת ביותר. לכן 'דבר מה' נוסף (הנדרש בחוק בנוסף להודאה, מ"ג) לא צריך להספיק להרשעה. צריך ראיית סיוע חזקה יותר. נחוץ סניגור שילווה עצור מתחילת חקירתו. גם הסרטת החקירה בווידיאו תסייע לבית המשפט בהחלטה אם להסתמך על ההודאה". השופט יצחק קבל על כך שהמשפט הפלילי לא זוכה לאותה תנופה ותשומת לב שזוכה להן, למשל, המשפט המינהלי, שבו חלה התעוררות בעקבות חוקי היסוד. את טענתו הפנה בעיקר לסניגורים: "עורכי הדין כמעט ולא מנערים אמיתות שקיימות עשרות שנים ולא מעמידים אותן במבחני החוקתיות והמידתיות של חוקי היסוד החדשים". הייצוג אינו פרס לנאשם עם זאת, אין ספק שנושא הייצוג הוא המרכזי בעשיית הצדק. בעוד שבמרכז הארץ, בעיקר בעקבות פעילותה של הסניגוריה הציבורית, אין כמעט נאשמים שצפויים למאסר שאינם מיוצגים – הרי שבצפון ובדרום המצב רחוק מלהשביע רצון. בכנס נכח שופט השלום שמואל ברוך, שפסק כי ייצוג היא זכות יסוד חוקתית. קנת מן: "בית המשפט העליון, מסיבות השמורות עמו, נמנע מלאמץ קביעה זו של השופט ברוך, וחבל". ברוך: "מבחינתי קיימת הקבלה מלאה בין התביעה להגנה. זו נקודת המוצא שאי אפשר בלעדיה. כתבתי על כך לא מעט וגם קיבלתי על הראש, אבל אני חי עם זה בשקט". הסניגורית הציבורית הארצית רובינשטיין הרחיבה בעניין זה: "מינוי סניגור אינו פרס לנאשם אלא ערובה לעשיית צדק. לצערי, במחוזות הצפון והדרום כ-55% מהנאשמים לא מיוצגים, ולא מעט נכנסו לכלא לאחר שנשפטו ללא ייצוג סניגור. ישבתי לאחרונה עם שופט בכיר שאמר לי, אני שופט מצוין, הייתי בעבר סניגור מצוין, ואני יכול לדאוג לנאשם בעצמי גם בלי סניגורים שיפריעו לי. התפישה הזו בבסיסה היא מוטעית, ולא רק מהטעם ששופט לא יכול להגיע לחומרים שסניגור מגיע אליהם. שופטים תפקידם לשפוט וסניגורים תפקידם לייצג". ייתכן שאחת הסיבות לריבוי ההרשעות היא "פליליזציית יתר", כדברי השופט ברוך. "מגישים כאן כתבי אישום על כל מה שזז: תנועת יד מגונה למועמד בבחירות, עישון בשירותי מטוס, מישהו שתפס ילד באוזן, מישהו שחזר מבנגקוק או מאמסטרדם ושכח חתיכת חשיש בכיס, מישהו ששכח נשק באוטו, האוטו נפרץ והנשק נגנב. רוב המקרים האלה מסתיימים בהליך ללא הרשעה. אני מציע שמלכתחילה זה לא יגיע לבית המשפט. בעבירות שיוגדרו על ידי התביעה הכללית לא יוגש כתב אישום, אלא האדם במקרה המתאים, שזה בדרך כלל בעבירה ראשונה, יופנה לשירות המבחן שיטיל עליו שירות חברתי כלשהו, מבלי שיוכתם ברישום פלילי או בהעמדה לדין שתסתיים ממילא ללא הרשעה. ברמלה 17% מהתיקים בשנה, שזה כ-2,200 תיקים, הסתיימו כך. תחשבו על ההקלה בעומס בכל המערכת אם יאומץ הרעיון הזה". היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ייצג את עמדת התביעה כללית: "אנחנו לא מייצגים צד, אלא את הציבור. פנינו לא להרשעה או לזיכוי, אלא לאמת. האינטרס הציבורי הרחב הוא בחשיפת האמת, בין אם היא תוביל לחזרה מאישום או למשפט חוזר. זהו האתוס עליו אנו מחנכים. לא ראוי שאדם יישלח למאסר בפועל ללא ייצוג משפטי. הנחיתי את התובעים להפנות את תשומת לב השופט למינוי סניגור בכל תיק שהם עומדים לדרוש מאסר בפועל. אנו מקדישים תשומת לב מלאה לכל בקשה למשפט חוזר, גם אם על פניה אין בה ממש. אלימות, תחבולות, האזנות סתר מצד המשטרה, עומדות לבחינה מתמדת. האזנות סתר חשובות לאכיפה, אבל פולשנות האמצעי לסוד פרטיותו של אדם מחייבת ריסון והידוק הפיקוח".