הודעה חשובה לנשים היולדות בגפן בבית החולים: עובדות סוציאליות מסתובבות במחלקות יולדות על מנת לחטוף תינוקות לאימוץ, ראו הוזהרתן !!

לידה בבית החולים – רק בליווי בני משפחה

 

אם אתן נשים נשואות שעומדות ללדת בבית החולים ובן זוגכן מסיבה כלשהי אינו יכול להיות נוכח במעמד הלידה או לאחריה, חשוב כי תגענה לחדר הלידה עם משפחה או חברים ולא לבד !! אמהות חד הוריות, ההודעה מיועדת בעיקר לכן !!

 

בבתי היולדות מסתובבות דרך קבע עובדות סוציאליות המנסות לאתר נשים בודדות ולקחת מהן את התינוקות לאימוץ, וזאת תוך שכנוע היולדת שנמצאת לבד ובטשטוש מהלידה כי "טובת הילד" מצריכה כי הילד יילקח לאימוץ.

 

מספר העובדים הסוציאלים המסתובבים בבתי החולים בסוף השנה הוא גבוה יותר, משום שהם נדרשים להשלים את מכסות האימוץ שמוקצבים להם מדי שנה.

 

לעזוב את בית החולים מהר ככל האפשר

 

אם בכל זאת הגעתן לבדכן ואתן חוששות כי מסתובבות באגף היולדות עובדות סוציאליות, אל תדברו איתן כלל ואל תספקו להן שום מידע אודות זהותכן, מקום מגוריכן, מצבכן המשפחתי או הסוציו אקונומי. נשים אלו תאמרנה לכן כי הן באו "לעזור", תגלנה אמפטיה מזוייפת וזאת על מנת לנסות לדלות מכן מידע. אין לשתף עימן פעולה ויש להתעלם מהן לחלוטין. השתדלו להוציא את הרך הנולד מהר ככל האפשר מבית החולים.

 

נקיטת משנה זהירות בטיפת חלב

 

טיפת חלב אף היא מוקד פורענות לחטיפות תינוקות ע"י עובדים סוציאליים. טיפת חלב נמצאת בקשר עקבי ושוטף עם פקידי סעד לחוק הנוער ממשרד הרווחה אשר מנסים לאתר הורים ותינוקות "בעייתיים".

 

אין לספק לעובדי טיפת חלב שום מידע אודותיכם ואודות ילדיכם שהוא מעבר למצב הבריאותי של הפעוט. חשוב לדווח תמיד לעובדי טיפת חלב כי יש לכם משפחה מורחבת גדולה ואיתנה וכי המצב הסוציו אקונומי שלכם מצוין.

 

מקרה שאירע לאחרונה

 

לאחד מבתי החולים במרכז הארץ הגיעה בגפה אישה ללדת. בן זוגה שהה באותה עת בעיר אחרת ולא יכול להגיע עימה ללידה. האישה ילדה תינוק פג, ומרגע הלידה הסתובבו סביבה עובדות סוציאליות שהטרידו אותה בשאלות פולשניות אודות משפחתה ואורח חייה.

 

באחד הימים לא הגיעה האישה לבית החולים לבקר את בנה בפגיה משום שנרדמה בביתה עקב חוסר שינה ותשישות. למחרת היום כשהגיעה לבית החולים החלו הנשים הללו לתחקר אותה ורמזו לה כי היא אמא לא ראויה שכנראה אינה אוהבת את ילדה משום שלא הגיעה לבקר את התינוק.

 

משפחתה שהבינה כי האם עומדת להסתבך עם רשויות הרווחה האיצה בה להוציא את הרך הנולד, גם בהיותו פג, מהר ככל האפשר מבית החולים ולהתנתק מן העובדים הסוציאלים המטרידים. האם עשתה כן ובכך הצילה את בנה מגורל אכזר.

אימהות אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה

האם אנחנו באמת מעניקים הזדמנות שווה לאב חד הורי ולאם חד הורית? מה קורה כשהאם אינה כשירה להורות והאב רוצה לטפל בילדיו? עד כמה התפיסה המסורתית הקושרת אוטומטית בין אם לילדיה, מנחה אותנו ומובנת לנו מאליה? אדווה דרור- עובדת סוציאלית, על הקושי בהתמודדות עם גידול ילדים לבד, כאב חד הורי

 

אדווה דרור  פורסם:  23.04.08, YNET

 

כשמדברים על "משפחות חד-הוריות", רבים מאיתנו מניחים שמדובר במשקי בית עם ילדים, שבראשם עומדת אישה. אכן בישראל, כמו רבות במרבית המדינות בעולם, עומדות נשים בראש מרבית משקי הבית החד הוריים. יחד עם זאת ישנם בפועל גם אבות העומדים בראש משקי בית חד הוריים. בישראל, לדוגמא, ישנן כ- 4,500 משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר. סוג זה של משק בית סובל לא רק מחוסר מודעות ציבורית, אלא שגם אבות רבים זוכים ליחס מפלה ולעתים נוקשה מצד החברה ומוסדותיה השונים.

 

כשאימהות מבקשות להוציא את ילדיהן ממשמורת האב בטענה כי הוא אלים, סובל ממוגבלות נפשית או בעל השפעה שלילית על ילדיו, הציבור לרוב מזדעזע וכואב את מצבה העגום של האם. רובנו נאמין ונרצה שיעשה הכול בכדי להרחיק את האב מהמשפחה. אך מה קורה כשמגיע אב וטוען שאשתו מכה, מתעללת, או סובלת ממוגבלות נפשית ומבקש שהמשמורת על ילדיו תעבור אליו? אב כזה עלול לעבור מסכת של מאבקים משפטיים,ולשכור שורה של עורכי דין, בכדי לשכנע את המוסדות כי העובדה שהאם אינה כשירה לגדל את הילדים, אינה מבטלת את כשירותו כאב.

 

סיכוייו של אב כזה לקבל משמורת על ילדיו ולגדלם אינם מזהירים, ואף קיימת סבירות שילדיו יוצאו מהבית בצו בית משפט ולא יינתנו למשמורת אביהם, למרות שהוא חפץ בכך ומסוגל לעמוד במשימת הטיפול. לנו כחברה – האזרחים, בתי המשפט, עובדי הרווחה והמשטרה, נראה כמעט בלתי נתפש מצב בו האב מתפקד, ואילו האם היא זו הפוגעת או נוטשת. גם במידה ואנו נתקלים באם שאינה כשירה, עדיין נתקשה להאמין כי האב יוכל לגדל את ילדיו.

 

כעובדת סוציאלית נתקלתי באבות שהופלו שוב ושוב על ידי מוסדות המדינה, רק בשל דעות קדומות וסטריאוטיפים. עבדתי מול אב, שלאחר ששני ילדיו הוצאו ממשמורת גרושתו, ביקש לקבל עליהם משמורת, אך במקום זאת הם הוצאו למסגרת חוץ ביתית בצו בית-משפט. למזלם הרב של הילדים, אביהם שכר שלושה עורכי דין, וניהל מאבק בן שנתיים שבסופו בוטל צו בית המשפט והמשמורת על הילדים הועברה אליו.

 

נכון שלרוב, במציאות הקיימת, ישנם אבות שאינם מתפקדים כהורים טובים דיים, ונכון שהנטייה הטבעית שלנו, בגלל תפיסות מגדר מסורתיות, היא לפקפק בכשירותו ההורית של האב (יותר מאשר בכשירותה של האם), אך בפועל ישנם אבות רבים אשר רוצים ויכולים לגדל את ילדיהם. לא רק שאין אנו מסוגלים להכיר בטראומה ובקשיים הגדולים שהם חווים, אלא שאנו אף מעודדים, במישרין או בעקיפין, את המצב בו אבות אלו וילדיהם נענשים פעמיים. בפעם הראשונה הם נענשים  שלא באשמת איש- באובדן האם ובחסרונה, בפעם השנייה בכך שלא נותנים לילדים לגדול עם אביהם, ולאב לא נותנים לגדל את ילדיו, ובכך אשמים גם אנחנו- מוסדות הרווחה והציבור.

 

לאור זאת יש לפעול בכדי שתבחן לעומק המסוגלות ההורית של כל אב, הטוען כי ביכולתו לגדל את ילדיו. על פי אותו עיקרון שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, צריך לחשוב שבע פעמים לפני שמוציאים ילדים מחזקת הוריהם בכלל, ושבע פעמים נוספות, כשאחד ההורים אינו כשיר, וקיים ספק לגבי אי כשירותו של ההורה השני.

 

שירותי הרווחה והציבור כולו, צריכים להבין את השפעותיהן של תפיסות מגדר מסורתיות, לא רק בהקשר של קיפוח נשים אלא גם בהקשר של קיפוח גברים ואבות. עלינו להגיע לאותם צמתים קשים בהם החברה צריכה לקבל החלטה על משמורת ילדים, ללא דעות קדומות, תוך הסתכלות על גברים כעל בעלי יכולת להשתתף באופן שווה בגידול ילדים.

 

הכותבת היא עובדת סוציאלית (מהפך לטובה)

פעיל התנועה למען עתיד ילדינו, ניב עמית נזרק ונעצר היום לכלא כחלק מהאפליה המגדרית

 התנועה מגנה את הקלות הבלתי נסבלת והאפליה שבה זורקים אבות לכלא.

ניב עמית הינו עובד ושליח ציבור ופעיל מרכזי של התנועה ונאבק למען השויון המגדרי.

 להלן המכתב  מניב:

לכל יקירי, מכרי ומוקירי זכרי,

אז לכל מי שהיה מודאג אני שמח לבשר כי היום בצהריים השתחררתי מהמעצר אחרי הופעה מרשימה בבית הדין הרבני בפתח תקווה.

תודה לכל הדואגים והמתעניינים והפעילים שחפשו דרכים…

מבטיח בתחילת שבוע הבא כתבה מלאה על הסיפור.

ולמי שחשש – זה רק מילא לי עוד אויר במפרשים ואדאג שמי שצריך ישלם על זה.

ניב

אבות גרושים תובעים את מדינת ישראל ועיריית רעננה ע"ס 10 מיליון דולרים

רעננה —- 6 בפברואר 2007. קבוצת אבות ישראליים גרושים, אשר נמנע מהם משמורת משותפת על ילדיהם, נמצאים כעת בהליכי תביעה נגד מדינת ישראל, עיריית רעננה, ראש עיריית רעננה, מר נחום חופרי, וגרושותיהם. הם תובעים את הנ"ל על נזקים פליליים ואישיים אשר נגרמו להם מהתעללות רגשית, הפליה ודעה קדומה על-בסיס מין והתעללות פלילית.

"אבות גרושים וילדיהם נופלים קורבן לאפליה על רקע מיני, מזה שנים רבות בישראל," אמר אחד האבות, אביה של ילדה בת 6. האב, ששמו אסור לפרסום ע"פ חוק הפרטיות בדיני המשפחה, הצהיר: "פוניתי מביתי על-ידי אשתי לשעבר בזמן נישואינו, ללא הליך משפטי תקין, על-בסיס טענות שווא על הטרדה מינית; נעצרתי על-בסיס טענות שווא אלו והובאתי לתחנת המשטרה על-ידי חוקרים פרטיים שהציגו עצמם כשוטרים. רכושי הועבר מביתי ונגנב על-ידי החוקרים הנ"ל והמדינה; בתי סובלת מרגרסיה כתוצאה מקונפליקטים מתמשכים מיוזמת גרושתי. נגרם לי נזק כלכלי כתוצאה מהטרדה פלילית, התעללות רגשית, דיכאונות ורשלנות מעשי ידי גרושתי והמשרד לרווחת הילד של עיריית רעננה."

אבות גרושים וילדיהם סובלים כיום מאפליה על רקע מיני מצד הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, בתי הדין לענייני משפחה, המשטרה ומשרדים עירוניים לרווחת הילד. הפליה בוטה זו וההפרדה הכפויה בין אבות לילדיהם נובעות מחוק מיושן שעבר בכנסת בשנת 1962. "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב (1962)" מצהיר בבירור שילדים מתחת לגיל 6 יעברו למשמורת האם באופן אוטומטי, אלא אם כן האם היא דמות אלימה, מכורה לסמים או בעלת אופי רשלני.

משמורת משותפת בישראל הינה דבר נדיר. רבים מן הזוגות שעוברים את תהליך הגירושין מתקשים להגיע להחלטות משותפות בכל נושא שהוא. ללא שיתוף הפעולה בין שני ההורים, לא מתאפשר הסדר של משמורת משותפת או הורות משותפת. בתי דין לענייני משפחה בישראל פוסקים למשמורת משותפת רק במקרים אשר החלטה כזו מתקבלת בהסכמה בין שני ההורים. האם מנדה את האב, והמשרדים לרווחת הילד מסווגים אותו כאזרח סוג ב'. האב הופך ל"מכונת כספים" בהיותו מספק דמי מזונות מדי חודש, אך באותה עת נמנעת ממנו גישה שווה לילדיו. כתוצאה מכך, הילדים מתנכרים מאביהם וסובלים מתסמונת הניכור ההורי (Parental Child Alienation Syndrome) ומהתנהגות עוינת ממשוכת.

"אבות אוהבים, דואגים ואחראיים בישראל לא יקבלו יותר על עצמם ועל ילדיהם את תפקיד הקורבן," אמר האב הגרוש. "התנועה הישראלית לזכויות האב ארגנה עצמה היטב. אנו שואלים – מדוע לאב מותר לשאת בזרועותיו נשק על-מנת להגן על מדינת ישראל, אך אסור לו לשאת בזרועותיו את ילדיו? בידינו רשימה ארוכה מאוד של פסיכולוגים שמתמחים בפסיכולוגית ילדים ומשפחות שיעידו לטובתנו, שלא לדבר על מחקרים רבים מטעם ארגונים מכובדים מאוד – לדוגמת ארגון הפסיכולוגים האמריקאים (APA) – אשר מציינים במפורש כי משמורת משותפת והורות משותפת תורמים להפחתת הקונפליקטים בין הגרושים; המחקרים מוכיחים כי ילד זקוק לכמות זמן זהה עם כל אחד מהוריו."

ה-APA מציין כי ילדים בהסדרי משמורת משותפת סובלים פחות מבעיות התנהגותיות ורגשיות, הם בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר, יחסי משפחה טובים יותר ומצליחים יותר בלימודים לעומת ילדים החיים בהסדרי משמורת יחידה.

אחד מעורכי הדין המכובדים בישראל בדיני משפחה, נפתלי שילה, מפירמת פרימר, גלמן ושילה סיפר כי יש עוד סיפורי זוועות כה רבים מהם סבלו אבות גרושים.

"ישנו אב גרוש ממרכז הארץ אשר בתו נחטפה לאנגליה ב-2001," סיפר שילה. "טסנו לשם, הגשנו תביעה נגד האישה על חטיפה ונצחנו בתביעה; הילד הוחזר לישראל. ב-2002, האם הגישה בקשה בבית דין לענייני משפחה לקבל משמורת יחידה על הילד ולהחזירו איתה לאנגליה. היא הגישה בקשה זו, בטענה כי ישראל היא מדינה במצב מלחמה. בתי הדין הישראליים והאנגליים מנעו ממנה לקחת את הילד מהאב. רפורמות בדיני משפחה מתחילות לחלחל למערכת המשפטית בישראל, אך בקצב איטי מאוד. בימים אלו ישנה וועידה בכנסת ששוקלים לפעול למען ביטול חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב; חוק אשר קובע כי האם הינה ההורה הטוב יותר."

לאחרונה, עיתונים רבים ובהם הגר'רוזלם פוסט והניו-יורק טיימס, התייחסו לסבל ולנזקים הרגשיים שנגרמים לאבות גרושים וילדיהם. בארה"ב, מתקבלות מדי יום רפורמות בדיני משפחה; דר' מארק קליין, פסיכיאטר מכובד המועמד לנשיאות בארה"ב, מכריז במצעו כי יפעל למען שינוי דיני המשפחה ולמשמורת משותפת באופן גורף בכל תיקי הגירושין.

כבר בשנת 1981, מדינות שונות בארה"ב החלו לאמץ לעצמן רפורמות בדיני המשפחה. בית המחוקקים והסנאט של מדינת ניו-יורק העבירו חוק המחייב שופטים לשקול פסיקת משמורת משותפת במקרים בהם אחד או שני ההורים מבקשים הסדר מסוג זה.

ישנם ארגונים רבים בארה"ב הפועלים למען זכויות האבות, ביניהם "הקואליציה האמריקנית למען אבות וילדים" ו"אבות נגד הפליה". אמנם אין הם מוכרים באותם מימדים כמו "אבות למען הצדק" (Fathers 4 Justice), אך הם עובדים בשקט מאחורי הקלעים, תומכים בחוקים דוגמת אלו שהועברו במדינות אייווה ומיין; שומרים על קשר קבוע עם הקונגרס ועושים מה שביכולתם לשפר את זכויותיהם וגם את תדמיתם של האבות הגרושים.

אך במשימה זו, קבוצות אלו הרוויחו מיוזמות פדראליות שנועדו להחדיר מוטיבציה לאבות גרושים או רווקים שילדיהם לא חשובים להם מספיק; קמפיין הפרסום הממשלתי הזכיר לציבור עד כמה האבות חשובים באמת – "אבא הוא חשוב" ("Dad Matters") היה הביטוי שהשתרע על-פני הפרסומות בצידי האוטובוסים בעיר ניו-יורק בשנה שעברה. הארגונים גם נהנים כיום מההכרה כי אבות, לפחות במעגלים סוציו-אקונומיים מסוימים, מעורבים הרבה יותר בחיי ילדיהם. חלק ממעורבות זו נובעת מצורך, בהתחשב במספר האמהות שעובדות כיום; אך נדמה שהצורך הניב שינוי תרבותי והחל את עידן האבות המסורים.

ייתכן והסדר המשמורת המסורתי, בו האם מקבלת משמורת יחידה על הילד והאב נותר כאורח של סופי השבוע, הינו כואב אך מעשי במשפחות בהן חלוקת העבודה דומה לזו של משפחות בשנות ה-50; אך במשפחות בהן האב יודע את שמותיהם של כל המומינים, זוכר את מספר הטלפון של רופא הילדים בע"פ, ויודע איך להוציא את כל הקשרים מהשיער מבלי להכאיב כמעט – הסדר כזה יכול להיחשב בגדר שערורייה – ללא כל קשר לנוחיות ולתפקיד המפרנס במשפחה.

אחד מהאבות הגרושים שמתכוננים כעת לתבוע את מדינת ישראל, עיריית רעננה וגרושותיהם על סכום של 10 מיליון דולרים, אומר: "אנחנו מכוונים לפגיעה בנקודה הרגישה ביותר – הארנק. אנחנו נגרום לפיטורין של גורמים קשוחים וחסרי רגישות שמתעלמים מזכויותיו הבסיסיות של הילד. לשם שינוי, משרד הבריאות, משרד המשפטים ראשי העיריות והמשרדים לרווחת הילד בעיריית רעננה וערים אחרות ילמדו כי אבות גרושים אשר אוהבים ודואגים לילדיהם, אינם 'מכונות כספים' לאמהות נרקיסיסטיות והרסניות. תתקבלנה רפורמות בחוקים הנוגעים לדיני משפחה בישראל, ונקווה שכתוצאה מהנ"ל הילדים יסבלו פחות ויזכו לעתיד טוב יותר."

האב מסכם: "אנו יודעים כי המשכורת הממוצעת בישראל עומדת על כ-7000 ₪ לחודש. אב גרוש החייב דמי מזונות על שני ילדים, משלם לפחות 3000 ₪ בחודש; כך נותרים לאב כ-4000 ₪ בחודש, מהם צריך להתקיים. באופן זה, לא נשאר לאב כסף בכדי לשלם דמי משפט. לכן, אנו מחפשים כעת כמה שיותר אבות גרושים בכדי שנוכל להפוך תביעה זו לתביעה ייצוגית. תביעה זו, על-סך 10 מיליון דולרים, איננה עניין של כסף. היא נועדה לסייע לאבות אשר רוצים לראות את ילדיהם. כל הסכומים אשר יתקבלו בזכייה בתביעה זו, יוצאו על דמי משפט וטיפול פסיכולוגי לילדים; כסף שיותר יותרם לארגוני צדקה למען ילדים."

מאמר מקור

קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית

רקע הסטורי

 

עבודה סוציאלית היא מקצוע חדש יחסית, העוסק בבעיות חברתיות ובסיבות שגרמו להן, על ידי קידום יחידים, משפחות וקהילות מעבר למגבלות ולקשיים בהם הם נתונים.

 

מטרות העבודה הסוציאלית הן תיווך, סנגוריה על החלש, ייצוגו, וטיפול בו, על מנת שיוכל להתחזק ולהתמודד עם קשייו, זאת תוך התבססות על ערכים חברתיים.

 

העבודה הסוציאלית כמקצוע, היא אחד מתוצריה החברתיים של המהפכה התעשייתית במאה ה-19. שלושת הצירים שעליהן נעה המהפכה התעשייתית היו תעסוקה, משפחה וחברה.

 

מבחינת תעסוקה, העולם הטכנולוגי החדש חייב רכישת השכלה ומיומנויות חדשות. הדבר הביא אמנם לשיפור מסוים ברמת החיים מבחינה טכנולוגית, אך במקביל הביא ליוקר מחייה, ולכן לעוני הולך וגובר.

 

לעוני היו תוצאות חברתיות קשות הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט. חל מעבר ממשפחות מורחבות לגרעיניות והתקיימה נהירה המונית מהכפרים לערים שגרמה לתחושת בדידות בין השאר עקב אובדן התמיכה הרגשית והכלכלית של המשפחה המורחבת והקהילה המסורתית התומכת. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי.

 

בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב מגדיר עבודה סוציאלית באופן הבא:

 

'עבודה סוציאלית' הינה פעילות מקצועית מאורגנת לאיבחון ולפתרון בעיות אשר בתחום תפקודם החברתי של בני-אדם. תכליתה של העבודה הסוציאלית להרבות המשאבים העומדים לרשות בני-אדם, לסייע בעיצובה של פעילות הגומלין בין בני-האדם, להעצים את שליטתם על תנאי חייהם ולשפר את איכות חייהם. עבודה סוציאלית דרושה במיוחד במצבים של משבר, של שינויים אישיים וחברתיים, של מגבלות אישיות ושל קיפוח חברתי.

 

 עד כאן ההגדרות התיאורטיות והאקדמיות היפות על ייעודו של העובד הסוציאלי. אבל מה קרה באמת בפועל?

 

המיתון של שנות ה 50

 

בשנות ה 50 היה גל עליה גדול, רוב העולים הגיעו ממדינות ערב. העליות הללו הביאו איתן מורשת ומנהגים אשר היו שונים מהאופי שהיה קיים עד כה בארץ ישראל. אנשי העליות הללו אף היו ברובם פחות משכילים מתושבי ארץ ישראל דאז, שחלק הארי שלהם היה ממוצא אירופאי. לתושבי ארץ ישראל היה קשה לקבל את השוני המנטאלי של העולים החדשים והם פירשו שוני זה כמשהו נחות. הראיה הזו שבבסיסה עמדה הדיעה כי העולים החדשים הינם נחותים גרמה לממשל להחליט עבורם מה טוב להם וכי הם צריכים להשתנות ולהתאים את עצמם להווי החיים שהיה קיים בישראל דאז. הממשלה אף החליטה בשבילם היכן יתגוררו ושיכנה אותם במעברות.

 

בשלב זה נכנסו העובדים הסוציאלים לתמונה.

 

העובדים הסוציאלים, בשיתוף עם המדינה, ובשם ה"רצון הטוב לעזור", ראו עצמם כפטרונים של ה"פרימיטיבים", נכנסו לכל פינה ופינה של חייהם של העולים וכפו עליהם לשנות את אורח חייהם כדי שיתאים להגדרות שהוכתבו עליהם מלמעלה.

 

במקום לתת לעולים החדשים לנהל לעצמם את חייהם כפי הבנתם תוך עזרה שהיא בגדר המלצה בלבד, הם השתלטו עליהם ועל חייהם, יצרו תלות מלאכותית של העולים בהם וזה בניגוד גמור  להגדרה האקדמית היפה הקובעת כי מטרת העבודה הסוציאלית היא "לסייע ולהעצים את שליטתם של האזרחים על תנאי חייהם".

 

אחת הנגזרות העצובות של הדיקטטורה הזו היתה איתור הורים שאינם משתפים פעולה עם הרשויות, אינם מגדלים את ילדיהם עפ"י כללים שהוכתבו להם, הגדרתם כהורים שאינם ראויים וניתוקם מילדיהם לצמיתות. חלקם של הילדים הוצאו למוסדות, וחלקם לאימוץ. דוגמא בולטת לארוגנטיות של אותה חברה ישראלית דאז אשר התבטאה באמירה של "הם ואנחנו" היא פרשת ילדי תימן. עולי תימן נתפסו אז (כמו האתיופים של היום) כאוכלוסיה נכשלת אשר אינה מסוגלת לקיים את עצמה ללא שליטה מבחוץ. תיאורית הגזע העליון המשיכה להתקיים כאן בארץ ישראל, 5 שנים בלבד לאחר נפילת המשטר הנאצי.

בשל אי סדר בקליטת העליה הגדולה, נוצרה קבוצה של בעלי שליטה שכללה מספר לא מבוטל של עובדים סוציאלים אשר ניצלה את העובדה כי עולי תימן הם החוליה החלשה במערכת והפעילה מערכת חשאית ומאורגנת היטב לחטיפת תינוקות ממוצא תימני והברחתם למשפחות מבוססות עבור בצע כסף. אנשים אלו מעולם לא הועמדו לדין והצליחו להתחמק מעונש.

 

חטיפת ילדי תימן היוותה למעשה את יריית הפתיחה למסורת בעלת עשרות שנים המתקיימת עד עצם היום הזה, בה מתנהלת  רשת רחבת היקף של עובדים סוציאלים המהלכים אימים על השכבות החלשות, פולשים בכח אל תוך המציאות האינטימית ביותר של חייהם ומכתיבים להם איך להתנהל עם עצמם ועם משפחתם. בפועל אין שום קשר בין סיסמת האקדמיה כי "העובד הסוציאלי צריך לעזור לפרט לשלוט טוב יותר בחייו" לבין המציאות המרה בה העובד הסוציאלי הוא למעשה השולט בחייו של הפרט.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים בעלי אופי חשיבה מקובע

 

את עולי תימן של אז מחליפים עולי אתיופיה ויוצאי חבר העמים של היום. לעובדים סוציאלים קשה לקבל אורחות חיים השונים מאורח החיים עליו גדלו והתחנכו. עובדים סוציאלים אינם יודעים לקבל ולכבד את השונה מהם. הוצאת ילדים מהבית נעשית בשם אמירות כמו "העולים החדשים צריכים לחנך את ילדיהם עפ"י הנורמות הישראליות…". מישהו מוכן להגיד לי מהי "נורמה ישראלית"? אין חיה כזו. מעולם לא היתה או הוגדרה במסגרת ועדה, אקדמיה או בית משפט. הנורמות הישראליות הן המצאה סוביקטיבית של העובד סוציאלי היחיד, ארוזה במטען שהביא עימו מבית אבא.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך

 

הדימוי העצמי הנמוך של העובדים הסוציאלים מתחיל באקדמיה ואף מוקדם מכך. דרישות הקבלה של בתי הספר לעבודה סוציאלית הן מן הנמוכות באקדמיה. מדובר על דרישות נמוכות הן ברמת הבגרות, הן ברמת הפסיכומטרי, הן ברמת האנגלית והן ברמת הפרופיל האישי. פירוט כאן.

 

בהיותי אקדמאית, אני יודעת כי הסטודנטים באוניברסיטה מעריכים באופן שונה את רמת הקוגניציה של חבריהם בהתאם לחוג בו הם נמצאים (למרות שבפומבי הם לא תמיד מצהירים על כך, כדי לא לפגוע בזולתם). קיימת אינטראקציה שלילית בינם לבין סטודנטים מפקולטות אחרות אשר רמת הדרישות בהן גבוהה יותר.

 

הדימוי העצמי הנמוך שנוצר אצל העובדים הסוציאלים נמצא ברוב המקרים בקורולציה מובהקת עם רמת העצמי הנמוכה שלהם, ובמילים אחרות יש הצדקה מציאותית לדימוי העצמי הירוד. (האופן בו הם רואים את עצמם זהה למי שהם באמת)

 

אני אישית מאמינה כי עובדים סוציאלים מסויימים שהחלו דרכם בלימודי האוניברסיטה, אכן באו מתוך כוונה אמיתית לעזור לנטרל את תחלואי החברה, אך מהר מאד הסתאבו והבינו כי כדי לשרוד את המערכת עליהם לאמץ את נורמות העבודה המעוותות הקיימות כיום שאין להן שום זיקה לעזרה לזולת, ולא, ייפלטו החוצה.

 

כדי להעלות לעצמם את הדימוי העצמי, מלמדים אותם כי העולם מתחלק ל – 2 קבוצות בלבד, מטפלים ומטופלים. הם שייכים לאליטת המטפלים וכל שאר העולם הוא נחות ויש צורך לטפל בו (מלשון עגת העבריינים "חכה חכה אני אטפל בך….") ולשלוט בו. יצר השליטה הבלתי מרוסן שקיים בהם, מקורו שוב בדימוי העצמי הירוד. הם כל הזמן מאתרים אוכלוסיות חלשות מהם כדי להוכיח לעצמם שהם בכל זאת איכותיים ("הנה הם נחותים ממני, זה אומר שאני למרות הכל לא הכי נחות").

 

עובדים סוציאלים מאמצים לעצמם רמות קוגניציה ואינטיליגנציה רגשית שאינן קיימות בהם

 

ברמה הרגשית: בלא מעט מקרים אנו עדים לעובדים סוציאלים שסובלים מפיצול אישיות. מנסים להכנס לנעליים לא להם. מבצעים אבחנות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות על דעת עצמם ומכתיבים לפסיכולוגים, פסיכיאטרים ושופטים מה לכתוב. הציטוטים הללו של עובדים סוציאלים מוכרים לכם? "אתה לא יציב…", "אתה דכאוני…", "אתה חרדתי…", "אתה תוקפני…", "אתה חסר מסוגלות הורית…" ועוד ועוד. הם כבר יודעים טוב יותר מאנשי המקצוע ממה סובל ה"מטופל".

 

ברמת הקוגניציה: מנסים להיות מתימטיקאים למרות שאין להם, לא את רמת האינטיליגנציה ולא את ההכשרה לכך.

 

אם תכנסו לתכנית הלימודים לתואר ראשון של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב תראו שבמהלך כל התואר הראשון שלהם, הם לומדים רק 2 קורסים בסטטיסטיקה: שיטות מחקר ומבוא לסטטיסטיקה. שימו לב: רק את המבוא לסטטיסטיקה, כלומר סטטיסטיקה ברמת בגרות.

 

כל שאר הקורסים הם נטו בתחום מדעי החברה. אז תאמרו לי בבקשה. איך יתכן שאדם כזה שבקושי מבין את המושג "הסתברות", ואינו יודע לבצע מחקר סטטיסטי, מגיע כל שני וחמישי לבית המשפט ואומר לשופט ממקום של ספקולציה כי "בהסתברות כזו וכזו הילד יכול לפתח מחלת נפש….בהסתברות כזו וכזו הילד יהיה בסיכון…." וגרוע מכך, איך יתכן שאותם שופטים משתפים איתם פעולה, ופוסקים עפ"י "הממצאים המדעיים" שלהם? במילים אחרות, עבד כי ימלוך.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים מתוסכלים

 

עבודה סוציאלית היא מקצוע שאין בו הרבה תהילה. לא ניתן לפתח בה קריירה ואינה תורמת להתפתחות האישית של העוסק בה. עבודה סוציאלית היא מקצוע אפור ושוחק. עבודה סוציאלית מתקשרת לרשות מבצעת ולא לרשות מתכננת וחושבת.

 

למה הדבר דומה?מי שמתכנן את הבנין הוא מהנדס הבנין. מי שבונה אותו הם פועלי הבנין, עפ"י הוראות שניתנו להם מראש. תסכימו איתי שלחשוב ולתכנן זה הרבה יותר מעניין מאשר לבצע את מה שכבר תיכננו בשבילך מראש. עובדים סוציאלים רבים מתוסכלים כי בהגדרת התפקיד, הם אינם מהווים אוטוריטה בקבלת ההחלטות. הפסיכולוג הוא שמאבחן, הפסיכיאטר הוא שמחליט לגבי התרופות, השופט הוא שפוסק, והם רק פועלי הבנין.

 

כדי להוריד את התסכול הזה מעליהם, הם פיתחו במהלך השנים מנגנונים שאיפשרו להם לעקוף את המגבלה הזו ולקבל החלטות על דעת עצמם, ואם לא להחליט, אז להשפיע על אותה אוטוריטה איך להחליט. כיום אנו עדים למכונה משומנת היטב ובלתי מרוסנת של פקידי סעד שסמכותם עומדת מעל החוק ומעל לכל שופט עליון. הם עושים מה שבא להם ואיך שבא להם, רומסים כל פרח הנקרה בדרכם ומפריע להם ב"מלאכת הקודש" שלהם. את מה שלא נתנו להם באוניברסיטה, הם לקחו בכח במסגרת החיים בחוץ.

 

הם מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות

 

היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם "ההומאניטריזם וזכויות האדם"… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.

 

בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך (תשאלו את קדמן, עוד עובד סוציאלי).

 

אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם? אם הם נמצאים כאן בגדר יועצים או שליטים ולא בגדר אנשי מעשה, אז איזו תועלת צמחה עד כה מעצות האחיתופל שלהם ומהדיקטטורה שלהם?

 

אז למה הן נגד אבות?

 

כי הן משליכות על הכלל מחייהן האישיים.

 

80% מהעובדים הסוציאלים הם נשים. עובדי הרווחה ברשויות המקומיות עובדים בממוצע 75% משרה. (אם היו עובדים משרה מלאה היו עוברים את השכר הממוצע במשק)

 

תחשבו לרגע מה קורה בחיים האישיים שלהן. הן הלכו ללמוד עבודה סוציאלית. מקצוע חסר יוקרה, חסר אג'נדה ברורה, בעל הגדרות כלליות מדי ולא ממוקדות. מקצוע שיוכל לשלב אמהות במשרה מלאה ללא התפתחות אישית פלוס כמה ג'ובות מהצד ללא השקעה גדולה מדי. נשים קטנות.

 

את הפרנסה הגדולה מביאים הבעלים שלהן, אלו שעובדים מצאת החמה ועד רבע שעה לפני שהילדים הולכים לישון.

 

בחיי המשפחה שלהן, האב הוא המפרנס הראשי, הכספומט, והאמא תפקידה לגדל ולחנך את הילדים.

 

בחיי המשפחה שלהן, האבא, חשוב שיהיה רוב שעות היום בעבודה כדי שיהיה אוכל לילדים. הנוכחות שלו בבית לא חשובה, הוא מתפקד על תקן של דוד. רואה את הילדים ככה, מדי פעם.

 

בחיי המשפחה שלהן, קיימת דינאמיקה מעוותת בה האב אינו שותף כלל וכלל לגידול הילדים אלא רק האם. ולכן הן לא יכולות לעבוד במשרה מלאה.

 

בחיי המשפחה שלהן צריך לחנך ולעשות "נו נו נו", ולדידן כלל החברה היא אוביקט שיש "לחנך" ולעשות לו נו נו נו.

 

הן חושבות כי המודל המעוות והלא בריא הקיים אצלן בבית בו למעשה אין אבא בבית כי אם דוד, מתאים לכלל האוכלוסיה, והן טועות. הן טועות כי הן לא מסוגלות לקבל או להבין אורחות חיים שונים מהן. הן טועות כי הן מקובעות וכלואות בתפיסות עולם עתיקות.

 

במשפחות בריאות האבות שותפים מלאים לגידול הילדים ולא לחינם אנו קוראים לתא משפחתי "בית אב" ולא "בית אם".

 

התוצאה: הן מקבלות החלטות עפ"י אורח החיים הלא נורמטיבי הקיים אצלן בבית.

 

משפחות של עובדים סוציאלים הינן משפחות לא נורמטיביות !!!!

 

באחד הימים נכנסתי לחנות לבגדי הלבשה תחתונה בישוב בסביבות שעה 1 בצהריים. נכנסתי לתא מדידה בחנות, ובעודי מודדת נכנסה פקידת הסעד, באמצע יום עבודה וביקשה תחתונים לבנה בן ה 11 (הסתתי את הפרגוד לוודא שזו אכן היא). תבינו, אמצע יום עבודה וגברת "עבודת קודש העמוסה" יוצאת לסידורים. אישה נקבה קונה לבן זכר בן 11 תחתונים. תארו לכם שאבא היה קונה תחתונים לבתו בת ה-11, איזו מהומה היתה קמה במדינה. חצי מדינה היתה זועקת (חצי מהמדינה זו אוכלוסיית הנשים) פ-א-ד-ו-פ-י-ל-י-ה, גוואלט!!!

 

ראיתם איזה חוסר שוויון?

 

אז למה עשיתי עליכן אנליזה ותייגתי אתכן?

 

כי זה מה שאתן עושות בחיי היום יום שלכן. לא עוזרות אלא עוסקות הן בעבודה והן בבית בתיוג וקטלוג אנשים. לפני שאתן מתייגות אנשים, נסו להגיע למודעות עצמית שחסרה לכן. נסו להבין מי אתן באמת. אתן עולם הולך ונעלם. אתם עדת נשים קטנות, עקרות בית לא מוערכות שמפילות את תסכולן על האוכלוסיות החלשות.

 

הפוסל, במומו פוסל.

 

————————————

 

רונית, התנועה למען עתיד ילדנו

תחדל אפליית גברים בנושא מזונות ילדים

 
תחדל אפליית גברים בנושא מזונות ילדים
זמן לסיים את אפליית הגברים בנושא מזונות ילדים
מבוא
גברים יהודים במדינת ישראל, מופלים לרעה, באשר לנשיאה בתשלום מזונות ילדיהם הקטינים.
הדבר חמור שבעתיים, לנוכח העובדה, כי עקרון השוויון, הוכר כעיקרון על במדינת ישראל.
נשים, אשר במשך שנים רבות נלחמו במלוא תעצומות הנפש, על מנת לזכות בשוויון המגיע להן, חיות היום, במדינת ישראל, שלא על פי רוח השוויון, אשר פיעמה בהן. כל זאת, בחסות חוק מיושן, ארכאי, אשר אינו משקף כהוא זה, את המהפכה העצומה שחלה, במעמד האישה, בזכויותיה, בהכנסותיה ובהפיכתה מאשת איש יושבת בית ואם בלבד (מבלי להביע חוסר כבוד לעניין נעלה זה), לאדם שווה זכויות וערך בעידן המודרני. האישה היום, בונה לעצמה קריירה מרתקת משלה ומגשימה את עצמה, כאדם.
האפליה הנ"ל, גורמת לנזקים חמורים לכלל האוכלוסייה, נשים וגברים כאחד.
יש לקרוא לשוויון בין המינים באשר לנשיאה בפרנסת הילדים !
תחולת המשפט העברי על מזונות ילדים
מידי יום, נרמסות זכויותיהם של הגברים בבתי המשפט, באשר, בתחום מזונות ילדים, חל הדין האישי, המשית על האב, את כל המזונות ההכרחיים עד גיל 15. זאת, בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המזונות"), על פיו : "א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."
כמזונות הכרחיים נחשבים כלכלה, מזון, ביגוד והנעלה, תשלום מס בריאות וחלקו של הילד בהוצאות אחזקת הדירה הכוללים את חלקו במדור וכמו כן, הוצאות חינוך בסיסיות. מעבר לכך משתלמים בהתאם לגיל הילד אף דמי טיפול לאם המשמורנית. כמו כן, בהתאם ליכולתו, משלם האב אף מחצית מן הדרוש לילד מדיני צדקה ומן ההוצאות הרפואיות ההכרחיות.
הדין החל על יהודים במדינת ישראל, כאמור, בנוגע למזונות ילדיהם, הוא הדין האישי.
הדין האישי, החל על יהודים במדינת ישראל, יונק את תוקפו המהותי מן המשפט העברי.
ההורה החייב במזונות ילדיו, על פי המשפט העברי, הוא האב בלבד.
בעניין חיובו המוחלט של האב לזון את ילדיו עד גיל 6, נאמר בספרם של הרב ועורך הדין אבישי גריידי ועורך הדין נסים שלם, "מזונות ילדים הלכה ומעשה" כדלקמן :"חובת האב לזון את ילדיו, לא כתובה בתורה במפורש, כמצוות עשה.". . . "מזונות ילדים כחובה משפטית על האב, מופיעה כתקנה שהותקנה באושא. וכך נכתב בגמרא במסכת כתובות : "באושא התקינו, שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו שהם קטנים".
בעניין זה כאמור בספרם של גריידי ושלם, נכתב אף בגמרא ועל בסיס הגמרא פסק הרמב"ם בהלכות אישות ובשולחן ערוך.
ועוד נאמר בספרם של גריידי ושלם כי : "התקינה הרבנות הראשית בשנת תש"ד תקנה, אשר לפיה : חייב האב במזונות ילדיו עד גיל 15, על פי הסמכות הכללית, העומדת לבית הדין במצבים מיוחדים הדורשים תיקון, על פי האמור בשולחן ערוך, חושן משפט בסימן ב'. התקנה יצרה חיוב משפטי אבסולוטי על האב למזונות ילדיו הקטינים, מגיל גדילה ועד גיל 15, ולמעשה השוותה את תוקף החיוב ואת הוצאתו לפועל כלפי ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – לקטני קטנים עד גיל 6."
פסקי דין התומכים בעיקרון השוויון כעיקרון מנחה בפסיקת מזונות
במספר פסקי דין חשובים ונאורים, קבע כבוד השופט יהודה גרניט, שופט בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א כי, יש לאמץ את הוראות סעיף 3א לחוק המזונות, אשר לפיהן : " (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא."
הערעור על אחד מפסקי הדין, שנתן כבוד השופט גרניט בעניין זה, בתמ"ש 86791/97, נתקבל, וכבוד השופטת שטופמן קבעה, כי ככל שמדובר ביהודים, יש לפסוק מזונות, על פי הדין האישי, כאמור בסעיף 3(א) לחוק המזונות. בפסק דינו של כבוד השופט גרניט בתמ"ש 024650/02 שניתן ביום 23/02/2004, התייחס כבוד השופט גרניט לדבריה של כבוד השופטת שטופמן בע"מ 1150/03 נ' נ' נ', אשר נאמרו, למרות החלטה הנ"ל. לדבריה:
"בקביעת סכום המזונות בו יחויב האב, יתחשב בית המשפט, בין היתר, גם בגובה הכנסתו של האב וביכולתו הכלכלית. יתרה מזאת קבעה הפסיקה כי בתביעת מזונות של קטין מאביו רשאי בית המשפט להתחשב גם בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו".
עוד לדברי כבוד השופט גרניט : "לנוכח פסק-הדין בע"מ 1150/03, שבו מצד אחד נקבע, כי
בקביעת מזונות ילדים יחול הדין הדתי-האישי ומצד שני "רשאי בית המשפט להתחשב גם
בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו", עולה השאלה, כיצד על
בית-המשפט לענייני משפחה לקבוע את החיוב במזונות הילדים? האם לפי הדין הדתי-האישי
או שמא "להתחשב גם בהכנסותיה של האם ולהפחית מחיוב האב ממזונות ילדיו"?
כבוד השופט גרניט פסק אף בפסק דין עדכני זה, כי, "בהתאם לעקרון השוויון ועל פי דין הצדקה כפי שפורשו על ידי בית המשפט העליון בע"א 591/81 פורטוגז, על כל אחד משני ההורים לשאת במזונותיהן של הילדים בשיעור יחסי של הכנסותיו הפנויות לסך כל ההכנסות הפנויות של שניהם – בכך הושגה הרמוניה בין סעיפים 3 (א) ו- 3א' לחוק המזונות."
בתמ"ש 82010/96 שניתן ביום 08/12/1997, קבע כבוד השופט גייפמן כי : "במישור הרצוי, המעבר בדין הישראלי ליישום עקרון השיויון בעניין חלוקת רכוש בין בני-זוג צריך להביא גם לסגירת פערים בדיני המזונות של הדין האישי.
עיקרון השויון מן הראוי להחילו גם בדיני המזונות בחלוקת הנטל בין בני-הזוג."
החלת הדין האישי, אינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל דהיום
הנני מסכימה לדברים האמורים בפסקי הדין מפי כבוד השופט גרניט ואף למסקנותיו, על פיהן, יש להחיל את האמור בסעיף 3א לחוק המזונות, אף על יהודים, ולא רק על חסרי דת או על זוגות שהדין האישי שלהם, אינו מטיל עליהם חיוב לזון את ילדיהם הקטינים, קבוצה שהיא מיעוט שבמיעוט, כפי שהדבר מתבצע היום. למרות האמור בסעיף 3(א) לחוק המזונות, לעניין חובת החלת הדין האישי על יהודים במדינת ישראל, מן הראוי, כי שופטי בתי המשפט יפסקו, בהתאם לאמור בהלכות של בית המשפט העליון, באשר לפרשנות החוק הישן, לאור חוקי היסוד ולאור עיקרון השוויון, כפי שיפורט להלן.
אמנם, הנני מסכימה לדברים האמורים בפסקי הדין, מפי כבוד השופט גרניט ואף למסקנותיו, על פיהן, יש להחיל את האמור בסעיף 3א לחוק המזונות, אף על יהודים, (ולא רק על חסרי דת או על זוגות שהדין האישי שלהם, אינו מטיל עליהם חיוב לזון את ילדיהם הקטינים, קבוצה שהיא מיעוט שבמיעוט, כפי שהדבר מתבצע היום). יחד עם זאת, אין לי אלא להסכים, עם המלומדים הנכבדים פרופ' שאוה ושרשבסקי ועם כבוד השופטת שטופמן, כי לאור האמור בחוק המזונות, על יהודים במדינת ישראל, חל הדין האישי שלהם.
לעניין החלת הדין האישי, נאמר בפסק הדין הנזכר לעיל, מפי כבוד השופט גרניט כדלקמן:
"פרופ' מ. שאוה כותב בספרו, "הדין האישי בישראל", לגבי תחולת הדין האישי, בסוקרו את
ההיסטוריה שלו: "את התחולה הרחבה ביותר, שידעה אי פעם ההיסטוריה, לשיטת הדינים האישיים (SYSTEM OF PERSONAL LAWS) במישור הפנימי – מדינתי, מוצאים אנו בממלכות הברבריות בתקופת ימי הביניים, לאחר נפילת האימפריה הרומית ופלישת השבטים הגרמניים לתוכה". (ר' מ. שאוה, הדין האישי בישראל, מה' 4, בעמ' 41).
פרופ' מ. שאוה מוסיף כי – "לשיטת הדינים האישיים בכל תקופה ותקופה יש הסבר סוציולוגי – להקל על חייה של האוכלוסייה, המורכבת מקבוצות דתיות ואתניות שונות בתוך אותה טריטוריה. ואמנם, מוכיחה ההיסטוריה, כי שיטת הדינים האישיים, נעלמה או פחתה, כאשר הצרכים הסוציאליים, שבעטיים נתהוותה, חדלו להתקיים, או התמעטו בהיקפם".
ובהמשך: "כיום נעלמה כמעט לחלוטין שיטת הדין האישי במישור הפנים-מדינתי, כשאת מקומה תופסת השיטה הטריטוריאלית האחידה. שאיפתו של המשפט המודרני היא להיות טריטוריאלי, קבוע וכללי במקום להיות משפט אישי. ורק במדינות בודדות – כשישראל בתוכן – ממשיך עדיין לחול דין אישי בענייני הסטטוס האישי, כשהוא נקבע לרוב על בסיס של השתייכות דתית". (ר' מ. שאוה, שם עמ' 43, 44).
ישראל דהיום, הנה מדינה דמוקרטית, המעלה לדרגה הגבוהה ביותר, את כבוד האדם, חירותו ואת עקרונות השוויון בין המינים והשוויון בכלל. הואיל וכך, לא יכירנו עוד מקומו, של הדין האישי העברי המיושן, המבוסס, בתחום מזונות הילדים, על עקרונות הזרים לערכים אלה.
חיוב המזונות בפועל בפסיקת בתי המשפט
בפועל, באים הדברים לידי ביטוי בבתי המשפט, בפסיקה המחייבת את האב לשלם לכל הפחות עד גיל 15, סכומי כסף בסך של כ – 1,150 ש"ח לילד בגין צרכיו ההכרחיים, למעט מדור, גן ודמי טיפול. על כך, מתווספים לעיתים מזומנות, הסכומים בגין האמור לעיל, מחצית הסכום מדיני צדקה, אותם משיתים על שני ההורים ואף סך של מחצית מן ההוצאות הרפואיות החריגות. מכאן, מגיע הסכום לסך של כ – 1,500 ש"ח לילד, לערך ולמעלה מכך.
כל זאת, מבלי שביהמ"ש, יחויב עפ"י חוק, כפי שראוי וצודק, להתחשב ביכולת ההשתכרות של האב ושל האם, ומבלי שביהמ"ש יחויב עפ"י חוק, לקבוע כי האם והאב, יחויבו בדמי המזונות עבור ילדיהם הקטינים, באופן יחסי למשכורתם ו/או ליכולת ההשתכרות שלהם ו/או לרכושם. אין זה ראוי, כי סכום המזונות אשר יושת על האב, יהיה תלוי במיהות השופט/ת בפניו נקבע הדיון במזונות.
במצב הכלכלי הקשה בו שרוי המשק במדינת ישראל, לרבות שיעורי האבטלה והפיטורין הגבוהים, מצב זה לא יתכן.
אבות המשתכרים כשלושת אלפים ש"ח נטו למחייתם, נדרשים להעביר את כל משכורתם לנשותיהם, בהנחה שהילדים נמצאים במישמורתן. אין תימה אם כך, ששיעור חובות המזונות במדינת ישראל, עפ"י הנתונים הנמצאים בידי הביטוח הלאומי, נאמד במיליוני שקלים.
על כך כבר נאמר : "אין גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה."
לכאורה מאלץ החוק במדינת ישראל, את בתי המשפט לפסוק פסיקות בלתי סבירות אלה, שכן, כאמור מזונות הילדים, נקבעים על פי המשפט העברי. בכל הכבוד הראוי למשפט העברי, האמור בו, לעניין זה, היה נכון וטוב לתקופה בה נכתב. מאז, נשתנו העיתים, וכאמור, נשים רבות מאוד מפרנסות את עצמן בכבוד.
אין באמור לעיל, משום שלילת חובתו ואחריותו הטבעית והברורה של האב, לפרנס ולזון את ילדיו! אך, יש לאפשר לו לעשות כן, תוך קיום בכבוד.
בפרט מגיעים הדברים לידי אבסורד, כאשר האם הנה בעלת הכנסה גבוהה והאב הנו בעל הכנסה נמוכה, מצב שהיה בלתי סביר בעבר, אך כיום, הנו שריר וקיים.
מובן, כי מחוקקי המשפט העברי, לא נתנו דעתם על נשות הקריירה דהיום. מן הראוי, כי המחוקק הישראלי ובתי המשפט במדינת ישראל, יתנו גם יתנו דעתם, לשינוי העיתים אשר חלו בשנים אשר חלפו, מאותם ימים רחוקים בהם נוצרו חוקי ותקנות המשפט העברי ופרשנותם.
מן הראוי, כי תינתן הדעת, על אותן נשים, אשר עמלו, על מנת להשוות את מעמדן למעמד הגברים ואשר חוקים אלה, מחזירים אותן שנים רבות לאחור.
מן הראוי, כי המחוקק ישית את לבו ואת מחשבתו, לאותם גברים, אשר בצוק העיתים, אין הפרוטה מצויה בכיסם ואין הם יכולים, גם אם היו עושים זאת בחפץ לב ובאהבה, לפרנס את ילדיהם, כפי שראוי הדבר, בעיני החוק ובעיני בתי המשפט.
פרשנות חוק ישן לאור חוקי היסוד ועיקרון השוויון כעיקרון על
כפי שעולה מפסקי דין רבים, עיקרון השוויון הנו עיקרון על במדינת ישראל והוא נובע מחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.
כבוד השופט ת. אור קבע לגבי השוויון:
"היום ניתן לעגן את עיקרון השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עיגון זה משמעותו העלאת עקרון השוויון למדרגה נורמטיבית חוקתית על – חוקית" (בג"צ 5394/92 הופרט נ' יד ושם פ"ד מח (3) 353).
כבוד השופט מצא קבע בבג"צ 4541/94 מילר נ' שר הבטחון (פד"י מט (4) 94):
"בהעדר ראיה לסתור בלשון החוק או בתכליתו, יש להעמיד את החוק בחזקתו הפרשנית, כי הוא מתיישב עם כיבוד הזכות לשוויון בין המינים ואף מכוון להגשימה (ראה: א. ברק, פרשנות במשפט (כרך שני, פרשנות החקיקה, תשנ"ג – 1993), עמ' 436-435). אף ביתר שאת מתחייבת גישה זו מן ההכרה, שעם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו התעלה מעמדו הנורמאטיווי של עקרון השוויון – שזה מכבר נאמר עליו כי "הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו (השופט לנדוי בבג"צ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר פד"י כג (1) 693, בע'מ 698) – והוא הפך "לעיקרון בעל מעמד חוקתי על חוקי (כביטויו של השופט אור בבג"צ 5394/92 הופרט נ' "יד ושם", רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, פד"י לח (3) 353, בעמ' 363), כן ראה: ברק, שם, בעמ' 566-565 ובג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)".
ובהמשך קובע כבוד השופט מצא:
"בהכרזות על שוויון בין המינים לא סגי, שכן מבחנו האמיתי של שוויון הוא הגשמתו, הלכה למעשה, כנורמה חברתית תוצאתית (השווה פרשת שדולת הנשים בג"צ 454 453/94 הנ"ל)".
על מקומו של עקרון השוויון במשפטנו עמד כב' השופט א. ברק (כתוארו אז) גם בבג"צ 953/87 פורז נ' ראש עירית ת"א כדלהלן:
"אחד הביטויים החשובים לעקרון השוויון הוא השוויון בין המינים. הכרזת העצמאות עמדה על כך בהכריזה, כי מדינת ישראל תקיים שוויון בין אזרחיה "בלי הבדלי דת, גזע ומין". . .
בנוסף לכך מתבקש עקרון השוויון בין המינים מעצם אופיה הדמוקרטי של המדינה מזה ומטבעו של היחיד מזה. אמת הדבר, לא תמיד מתקיים עקרון זה הלכה למעשה, ולעתים אנו ערים להסדרים חוקיים מפלים, אך זה כוחו של עקרון יסוד, שכוחו אינו תש גם אם הוא אינו מקויים במצבים מסויימים, הוא ממשיך להקרין מכוחו ולהשפיע על סביבתו, כל עוד הפגיעות בו אינן כה קשות עד שהן מביאות להכחדתו. אין ספק, כי עקרון השוויון בין המינים ממשיך לעמוד בישראל כאחד מעקרונות היסוד של המשטר והחברה".
(ר' בג"צ 953/87, פורז נ' ראש עירית ת"א פ"ד מב (2) 309, 333-332).
וכבוד השופט לנדוי קבע לגבי השוויון: "רעיון זה, שאינו כתוב עלי ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו"
(בג"ץ 98/69 פ"ד כג (1) 693, 698)
כבוד הנשיא א. ברק כותב על השוויון בספרו:
"מעתה מהווה השוויון עקרון על חוקי… והוא הפך להיות עיקרון חוקתי מרכזי" והוא
נגזר מכבוד האדם". (א. ברק, פרשנות במשפט, חלק שלישי, עמ' 423, 424).
וכן:
"לפני שלושה ימים החלטנו כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חוק חוקתי-על-חוקי; כי הוא מהווה נורמה עליונה במדרג הנורמטיבי של מדינת ישראל וכי הוא חלק מחוקתה של מדינת ישראל (ראה ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי (טרם פורסם)). מעמדו החוקתי של חוק היסוד מקרין עצמו לכל חלקיו של המשפט הישראלי. הקרנה זו אינה פוסחת על הדין הישן. אף הוא חלק ממשפטה של מדינת ישראל. אף הוא רקמה מרקמותיה.
ההקרנה החוקתית הבאה מחוק היסוד משפיעה על כל חלקי המשפט הישראלי. היא בהכרח משפיעה גם על הדין הישן. אמת, תוקפו של הדין הישן נשמר. עוצמת ההקרנה של חוק היסוד כלפיו היא, על כן, חזקה פחות מעוצמת ההקרנה על דין חדש. זה האחרון עשוי להתבטל אם יעמוד בניגוד להוראות חוק היסוד. הדין הישן מוגן בפני הביטול. עומדת לו מיטריה חוקתית המגינה עליו. אך הדין הישן אינו מוגן מפני תפיסה פרשנית חדשה באשר למובנו. אכן, עם חקיקתם של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם חל שינוי מהותי בשדה המשפט בישראל. כל צמח משפטי שבו מושפע משינוי זה. רק כך תושג הרמוניה ואחדות במשפט הישראלי. המשפט הוא מערכת של כלים שלובים. שינוי באחד הכלים הללו משפיע על כלל הכלים. אין כל אפשרות להבחין בין דין ישן לדין חדש באשר להשפעות הפרשניות של חוק היסוד. אכן, כל שיקול דעת מינהלי המוענק על פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד; כל שיקול דעת שיפוטי המוענק על פי הדין הישן, יש הפעילו ברוח חוקי היסוד; ובכלל, כל נורמה חקוקה, צריכה להתפרש בהשראתו של חוק היסוד."
( ר' בש"פ 59/735 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3) 54 )
וכן:
"כלל גדול הוא כי יש לעשות כל מאמץ פרשני, כדי שמובנו של חוק יתיישב עם החוקה. מבין שני פירושים אפשריים יש לבחור באותו פירוש המתיישב עם החוקה".
כדברי כבוד הנשיא ברק בבג"צ 153/87 (8) עמוד 274 : "בין שני פירושים אפשריים, עלינו לבחור באותו פירוש המבטיח בצורה האופטימלית את השוויון, ועלינו לדחות אותו פירוש הנוגד את השוויון".
ולסיכום תת פרק זה, יפים דבריו של כבוד השופט מ. חשין בבג"צ 7111/ 95
"וכל עיקרי היסוד כולם והשוויון ביניהם יחברו יחד ובפיהם שירת ההגינות והצדק;
לנהוג בהגינות ולעשות צדק. אכן, שוויון אין בו ערך לעצמו והרי הוא כפרוזדור המוליך אל הטרקלין ובטרקלין יכהנו כהן גדול צדק וכוהנת גדולה הגינות".
לסיכום
גם בעניין תשלום דמי המזונות, קיימת חזקה שהמחוקק התכוון לקיים את עקרון השוויון.
לאור האמור והמפורט לעיל, נקראת הרשות המחוקקת, לשנות את הסעיף הרלבנטי בחוק המזונות, באשר הוא אינו עולה בקנה אחד, עם עיקרון השוויון ועם אורח החיים במדינה דמוקרטית, שוויונית ומתוקנת, ולהותיר על כנו, את סעיף 3א לחוק זה.
אם לא כן, מן הראוי, כי בתי המשפט יקבעו, כי יש לפרש את חוק המזונות, לאור חוקי היסוד
ובפרט לאור עקרון השוויון, וכי יש לנהוג שוויון בין הגבר לבין האישה, באשר לנשיאה במזונות ילדיהם, כל זאת, בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
שינוי מעין זה בחוק ו/או קביעה כזו של בתי המשפט, עשויים אך להיטיב עם כל הצדדים הנוגעים בדבר, כפי שיפורט בתמציתיות להלן:
נשים, אשר בעליהן משתכרים באופן ניכר יותר מהן, תקבלנה מזונות גבוהים יותר מן המזונות אותם הן מקבלות היום, עבור הילדים. נשים, אשר משתכרות באופן ניכר יותר מבעליהן, תקבלנה מזונות נמוכים יותר ותשתתפנה יותר בנשיאה במזונות ילדיהן. לגבי מצב הביניים, בו שני הצדדים משתכרים באופן שווה, יחולקו דמי המזונות בין הבעל לבין האישה, באופן יחסי להכנסותיהם, כך, ששני הצדדים יוכלו להתקיים ולקיים את ילדיהם בכבוד. זאת, בהתאם לעיקרון, העולה מסעיף 3א לחוק המזונות.
תפחת סרבנות הגברים לשלם מזונות ילדים, שאינם יכולים לעמוד בהם.
נשים וילדים, אשר אינם מקבלים כלל דמי מזונות, יקבלו דמי מזונות סבירים והולמים את מצבם הכלכלי של שני הצדדים. לאור המצב כפי שתואר לעיל, מאמצים גברים מסוימים שיטות מגוונות, על מנת לחמוק מזכותם ומחובתם הבסיסית, לפרנס ולזון את ילדיהם.
יקטן הנזק העצום, אשר נגרם למשק, שכן, הביטוח הלאומי משלם חלק מחובות הגברים, אשר הגביה מהם הנה נמוכה.
יוכר שוויון אמיתי ולא מסולף בין המינים, אשר הנו אינטרס ראשון במעלה של הנשים באשר הן.
לא עוד האישה הקטנה והנזקקת, כי אם, אישה רבת יכולות מגוונים, אשר אינה תלויה באיש.
 
 
עו"ד יעל גיל  

הגברים בוכים בלילה

2. השופטת לטובת הנשים אפילו שהן שקרניות אחי אישתו רצתה להתגרש . היא העלילה עליו שהוא התעסק עם הילדה .התיק נסגר אישתו היגשה ערר עמ לטרטרנ אותו . השופטת מקאיס המהוללת .פסקה שביקורי הבית יהיו אצלה . האישה מתעלמת מכך . הוגשו קובלנות היא לא מתיחסת . קובעות מזונות ללא פרופורציה . ומעדיפה .שאישה תקבל את הדירה . בקיצור צריך להלחם נגדה שתעוף משם. , 28/11/07 08:39 מאת: שרי

---

11. וזה רק קצה הקרחון 26/11/07 10:06 מאת: יאיר תיבון 11. וזה רק קצה הקרחון ברכות חמות לכתבת על אומץ ליבה! ידוע לי מנסיונתי הרבים לפרסם חומרים בנושא שעיתנואים חוששים ללמלא אתת חובתם ולדווח – בידי תיעוד של עשרות מקרים קשים נוספים – זהו רק קצה הקרחון! כל מי שרוצה לשלוח חומר על התנהלותם הנפשעת של השופטים וגורמי המערכת נא לפנות ל: 26/11/07 10:06 מאת: יאיר תיבון

---

10. 26/11/07 05:29 מאת: משה אברג'יל 10. כמו הנסיכה שישנה אלף שנים. עירית מרק נתנה לנו את נשיקת הנסיך שהיה צפרדע. מכאן אנו צריכים להמשיך, לנער את הנפתלין מעלינו ולהשיב מלחמה שערה. כל מי שחושב שהוא יכול לגזול את אבהותו, את ההורות של זולתו, אינו ראוי לו שיהיה הורה, ובטח ובטח לא שופט/ת!!! 26/11/07 05:29 מאת: משה אברג'יל

---

9. כל הכבוד 25/11/07 17:24 מאת: מרק 9. כל הכבוד כל הכבוד על האומץ לצאת כנגד ממסד ודעת קהל עיוורים ואטומים. מי יתן וירבו כמותך. 25/11/07 17:24 מאת: מרק

---

8. מזעזע פשוט מזעזע. וזה נחשב בית משפט ? טבוי לנו. 25/11/07 09:25 מאת: נורית 8. מזעזע פשוט מזעזע. וזה נחשב בית משפט ? טבוי לנו. זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על הזוועות של אבות המבקשים לגדל את ילדיהם ונתקלים בקיר אטום של שחיטות והתנכלות מצד שופטים בזויים בבתי המשפט לענייני משפחה ומצד פקידות סעד אשר הדבר האחרון שמעניין אותם זה טובת הילדים. כאישה אני מתביישת בשם כל אותן נשים הגורמות את כל הצער הזה. 25/11/07 09:25 מאת: נורית

---

7. כל הכבוד לכתבת האמיצה 24/11/07 23:18 מאת: תושבת מזועזעת 7. כל הכבוד לכתבת האמיצה כתבה מזעזעת, מרגשת, מצמררת ונוגעת ללב בעת ובעונה אחת. 24/11/07 23:18 מאת: תושבת מזועזעת

---

6. כל הכבוד 24/11/07 17:39 מאת: דודו 6. כל הכבוד ישר כח – הגיע הזמן לשלוח את השופטים בבית המשפט לענייני משפחה לכלא !!!אלו לא שופטים – אלו פושעים!!! 24/11/07 17:39 מאת: דודו

---

5. תגובה לכתבה של אירית מרק 24/11/07 11:08 מאת: חנוך 5. תגובה לכתבה של אירית מרק כתבה גדולה שהיא המעט שאנו האבות עוברים בבתי משפט לעיניני משפחה ומנותקים מילדינו דרך הסתה של אם הילדים לעולם לא אצליח להבין מהיכן נשאב רוע לב שכזה ומדוע פרידה צריכה לפגוע באותו יצור שנוצר על ידי שני ההורים אומץ לב מתחבר רק לאמת 24/11/07 11:08 מאת: חנוך

---

4. ילדים 24/11/07 01:03 מאת: מזונות אינם = יחסים 4. ילדים לא ברור לי עד היום למה ומדוע יש נשים שחושבות שכסף..או התנקמות צריכה לבוא על חשבון הילדים.בסופו של דבר..מי שסובל מכל הנתק..זה בעיקר הילדים. הם קורבנות הטעויות והכעסים של הבוגרים..של ההורים שלא מסוגלים לראות צעד אחד קדימה. פשוט מזעזע .. 24/11/07 01:03 מאת: מזונות אינם = יחסים

---

3. לשמחתי אין לי עניין אישי בנושא, 23/11/07 16:19 מאת: אריה גל 3. לשמחתי אין לי עניין אישי בנושא, לשמחתי אין לי עניין אישי בנושא,-אך בישראל כמעט הכל נקבע לא לפי ההגיון והצדק, אלא לפי כוחו של הלובי המעורב. וכאשר אל מול לובי אדיר בעוצמה של גוליית נמצא דוד זעיר המעיז לקום ולהתייצב נגדו,- לדוד האמיץ אני אומר: "בראוו !!!". . . 23/11/07 16:19 מאת: אריה גל

---

2. המשך 23/11/07 13:48 מאת: דרור 2. המשך מאז מוביל קו בלתי מתפשר להחזרת זכויותיהם של אבות אימהות וילדיהם שנלקחו מהם בברוטליות מזעזעת. כל בן ובת אנוש שיחשף לזוועות הקורות מאחורי מדיניות הדלתיים הסגורות של מערכת ביהמ"ש לעינייני משפחה, יתחלחל. הכנסו והגיבו למען חברה שיוויונית אנושית וצודקת 23/11/07 13:48 מאת: דרור

---

1. השמטה קטנה וחשובה 23/11/07 13:43 מאת: דרור 1. השמטה קטנה וחשובה כל הכבוד לעיתונאית האמיצה ולעיתון, שההינו לפרסם כתבה ל"טובת" גברים, נושא שנדחק לשוליים בעקבות לחץ מאסיבי ובלתי פוסק של ארגוני ושדולות נשים הממומנים בכספים רבים ובעלי כח לא מבוטל להשחית ההשמטה בכתבה היא שלא אוזכר חלקו של אתר האינטרנט שהוקם לפני כחצי שנה ומאז מוביל 23/11/07 13:43 מאת: דרור

---

הנשים צריכות להיות הראשונות להוקיע

"הנשים צריכות להיות הראשונות להוקיע"

רוני אלוני-סדובניק, מייסדת החברה הכלכלית לנשים, טוענת לרמיסת זכויות מצדה של השופטת מקייס ואומרת כי הדבר פוגע בנשים

מאת: יוסי עבדי   |     |  Nfc.co.il/blog/yomex    סדום ועמורה

רוני אלוני-סדובניק השופטת הנוקמת – מונולוג של אב שבור מחלקה ראשונה הם חלק מקבוצת נפגעי מקייס, והם אינם מרפים * סיפורם, כפי שהם משמיעים אותו, מעלה מציאות קשה * "מקייס" או לא, מדובר באבות שלא ראו את ילדיהם * זה, בפני עצמו, סיפור עצוב לרשימה המלאה

מיומנו של אב שכול (ל-3 ילדים חיים)

אבא יוסי

- בעקבות חשיפת Nfc בפרשת השופטת מקייס, הגיע לידי המערכת מכתב אישי ומרגש שכתב אחד ממובילי המאבק * "אני בוחר לשתף אתכם במכתב שלי, אולי תבינו אותי כך טוב יותר", הוא טוען

לרשימה המלאה

---

הבוקר (יום ה', 20.12.07) חשפנו כאן בתחקיר מקיף את פרשת "השופטת הנוקמת" בה הועלו טענות רבות נגד השופטת רבקה אלמקייס. בראיון מיוחד ל-Nfc, מתייחסת רוני אלוני-סדובניק, מנהלת המרכז המשפטי לילדים ולנוער, וממייסדי החברה הכלכלית לנשים – "ארטמיס", לעיקרי הטענות שעלו מעדויותיהם של "נפגעי מקייס".

ביחס לאי חשיפת קורותיה המלאים של השופטת, טוענת אלוני-סדובניק: "אני לא רואה נקודות לרעתה של השופטת בעצם הניסיון הרב שיש לה בתחום סיוע לנשים נפגעות עבירה. כלשעצמו, אין בעיסוק רב שנים בסיוע לנשים כדי לפסול אדם מלכהן כשופט… לצד זאת, יש טעם לפגם בכך שהיא לא מציינת את זה בתוך קורות החיים שלה. עצם ההסתרה של הדבר – מעוררת שאלות. הפסול הגדול הוא בהסתרה, כי זכותה של ועדת הקבלה לשקול את מלוא השיקולים. מדובר במשהו כבד-משקל, וראוי לבדוק את הנושא ברמה הרחבה כדי שהרשויות תקבלנה את התמונה המלאה לדברים".

"דווקא אנחנו, פעילי זכויות אדם המייצגים את חסרי הישע בחברה, שהם בדרך כלל ילדים ונשים", אומרת אלוני-סדובניק, "דווקא אנחנו, צריכים להיות הראשונים לדרוש שהמערכת השיפוטית תהא אובייקטיבית, הוגנת ונקייה מכל שיקול זר, ולכן אנו צריכים להוקיע מתוכנו כל גורם שמעוות את אמות המוסר השיפוטיות. המבחן הגדול של האמינות שלנו, הוא דווקא במקרה כגון זה".

לשיטתה, "מבלי להיכנס למקרים הספציפיים שאיני מכירה, כשאני בוחנת את כלל ההתנהגות של השופטת רבקה מקייס, כפי שעולה מעדויות הצדדים, קרי: גם הסתרת הפעילות בנושא של נשים, גם השיטתיות באופן ניהול המשפט, והטיית הכף באופן קבוע לטובתן של נשים… כל זאת מאוד מסוכן… דווקא לנו הנשים, כי זה גורם לחוסר אמון במערכת. חוזקה וחוסנה של המערכת השיפוטית, זה למעשה הכלי היחיד שעומד לזכותן של נשים כיום בארץ, וכל הטלת ספק ביושרה, פוגעת קודם כל בנו, הנשים".

ל-Nfc, אומרת אלוני-סדובניק כי "ילד, כל ילד, בהנחה ששני ההורים הם הורים טובים, יש לו את הזכות המלאה ליהנות מזמן איכות עם שני ההורים באותם תנאים ובאותה מידה. הילד לא צריך להיות לעולם כלי למאבק בין ההורים. כשבית המשפט עושה שימוש בילדים ככלי לניגוח אחד הצדדים שלא בצורה עניינית, אם הוא אכן עושה כך, זאת עבירה כלפי הילד. אם הדברים נכונים, וזאת צריך לחקור, השופטת פוגעת בזכויות של הילדים להינות מזמן איכות מההורים מתוך שיקולים שאינם אובקיטיביים לכאורה".

בהתייחסותה למקרה בו השופטת רבקה מקייס סירבה לשמוע את עדותו של הצעיר בן ה-19 שלא ראה את אחותו חודשים ארוכים, אומרת אלוני-סדובניק: "מדובר ברמיסה של השופטת ברגל גסה את זכויות הילדים ופגיעה בכבודם כאזרחים שווי זכויות, ובעלי זכות להעיד ולהביע את דעתם לפי חוק בתי המשפט לענייני משפחה". בסיכומם של דברים היא אומרת, "במסגרת המאבק למען זכויות נשים וילדים, אנו חייבים להיות הראשונים שמגנים ודורשים משפט צדק ואובייקטיבי בהליך השיפוטי ההוגן".

השופטת הנוקמת – מונולוג של אב שבור

התנועה למען עתיד ילדנו  מחלקת הכתבים ביקשה את תגובת הנהלת בתי המשפט לעניין נקמתה של השופטת מקייס בגברים עקב גירושיה  . תגובתה של הנהלת בתי המשפט בע"פ היתה שהטענות נבדקו ואין שחר לטענות . אתר התנועה יעביר שאלות בכתב לדוברת הנהלת בתי המשפט ופירסומם יהיה באתר . השופטת הנוקמת – מונולוג של אב שבור

הם חלק מקבוצת נפגעי מקייס, והם אינם מרפים סיפורם, כפי שהם משמיעים אותו, מעלה מציאות קשה "מקייס" או לא, מדובר באבות שלא ראו את ילדיהם זה, בפני עצמו, סיפור עצוב

מאת: מחלקה ראשונה   |     |  nfc.co.il

תמונה מן הכינוס הסודי של נפגעי מקייס בלעדי: פרשת 'השופטת הנוקמת' יוסי עבדי תקדים: עשרות גברים התאגדו נגד השופטת רבקה מקייס * הטענה: "היא מפלה גברים לרעה" * על הכוונת: תביעת ענק נגד מדינת ישראל בגין אחריות שילוחית לרשימה המלאה

> "בלי הילדים, אני מאבד את שפיותי"

"לא זכיתי להיות אבא אמיתי"

פיני זוארץ, היום כבר בן 43, עובד בחברת פלאפון. סיפורו של זוארץ, כמו של רבים, מעלה ניסיון מר בשנים. "מקייס הרסה את חיי. קשה לתאר זאת בדרך אחרת. זה תמצית הסיפור כולו. הסיפור שלי הוא רק דוגמה אחת מיני עשרות גברים שנפגעו לתמיד", הוא טוען.

"היה לי הסכם גירושין חתום ב-22 בפברואר 2002", הוא מספר בהתרגשות. "כל שהיה נדרש הוא לאשר אותו בבית משפט…". "אם ההסכם היה חתום", הוא שואל, "מדוע נדרשו 5 שנים לטיפול בפרשה?". לדבריו, "השופטת מקייס לקחה את ההסכם ומשכה אותו לחמש שנים של טרטורים, לחמש שנים ארוכות של אי ודאות".

זוארץ, שסיים כבר את התנהלותו בבית המשפט, מתעקש להמשיך ולהיאבק נגד המערכת. "את המגעים מול השופטת מקייס אני כבר סיימתי, אבל למאבק הזה אני יוצא כי איני יכול לישון בלילות. איני יכול להשלים עם חוסר הצדק הזה". אני לא הכרתי את הקבוצה שהתאגדה נגד מקייס, הוא מספר. "אני לא יודע אם זה נחמה, אבל אני יודע שאני לא היחיד, שאני לא לבד. התברר לי שלא רק אני סבלתי ממנה".

זוארץ לא נרגע. "דעו לכם, יכולתי באותה תקופה כבר לחזור ולחיות עם אשתי; היא פשוט גרמה לנו לא להיות ביחד. היום, הילדות כבר לא מכירות בי. לא זכיתי לגדל את הבנות. לא זכיתי להיות אבא". באחד המקרים, מספר זוארץ, "הוגשה תלונה נגדי, בעוד הייתי חולה סרטן בחדר ניתוחים. התלונה הייתה ביחס לאותה השעה ממש. השופטת, במקום לבדוק את הטענה, מגבה את האישה, נתנה לה צווי הרחקה מיידיים, ולמעשה מאז ומתמיד נענתה לבקשותיה. אני מעולם לא זכיתי לכולם בבית המשפט של מקייס. מעולם לא זכיתי בכלום. אני וויתרתי על הבית, על הכסף, על הילדים, על הכל. החיים שלי נהרסו".

המונולוג של זוארץ לא נפסק. קשה לעצור את פרץ הרגשות, והדמעות כבר בפניו. "אני כבר לא יודע מה זה חוק, אני לא יודע מה זה צדק. ישבתי כאומלל בבית המשפט. נכנסתי אליה, וידעתי שאני יוצא כמו כלום. הייתי אדם חולה, היא הרחיקה אותי לצמיתות מהבית. הייתי חוזר מניתוחים ולא היה לי איפה להיות".

"אם יכולתי לפנות לשר המשפטים", הוא מסכם לנו, הייתי קורא לו לחקור את הפרשה לאלתר. "היא עומדת מאחורי מאזניים של צדק, אבל מקייס לא מייצגת ולו את חלקו. אני, כאמור, כבר סיימתי את הפרשה שלי, אני משלם מזונות, איני בקשר עם הבנות, ואני לא יכול לישון בלילה עם התחושה שלקחו לי הכל. לכן אני כאן, במאבק".

"בלי הילדים, אני מאבד את שפיותי" "השופטת מקייס משפילה את הגברים ואני מוכן לעמוד בזה, אם עתידם של הילדים שלי תלוי בזה. אבל רבים מהאבות שנשלחו לשם, פשוט לא הולכים, ומוותרים על הכל" יוסי צייג, אחד המתלוננים בפרשת השופטת מקייס, מספר לראשונה על החוויה הקשה ב"מרכז קשר", שם נדרש על-ידי השופטת לפגוש את ילדיו רק פעם בשבוע, וזה למשך שעה קלה בלבד. "לעולם לא אשכח זאת. זה פשוט דרך שבה יושבים לך על הגב ולא מרפים. אתה נכנס פנימה, יש כמה חדרים… אתה מתיישב ומיד יושבת מישהי לידך ומאזינה לשיחות עם הילדים. לילדים זה מפריע, זה פוגע בנפשם. זה לא נורמאלי. מקייס מבקשת ממני לעשות מבדקים פסיכולוגיים – עשיתי. אין לי בעיה. ועכשיו השופטת מתנגדת לתת את התוצאות לעורכי הדין שלי… אלא שגם לפני כן לא היית כל בעיה עם הילדים. מרכז קשר מיועד לאבות שמכים ילדים או שמתעללים בילדים. כאן, זה רשעות מהסוג הכי טהור של השופטת, הכי לא יאומן. מה אני קשור למרכז הזה?" "אין לי בעיה שלגרושתי יש משמורת. אני אבא מצוין, לא הייתה לי בעיה עם זה שגרושתי עזבה את הבית. אבל למה לנתק את הילדים מאבא שלהם? אלמלא המאמצים האדירים שלי לשמור עליהם, מזמן היו מנתקים אותי מהילדים. הילדים מטורפים עלי, הם כמהים לאבא. הבן שלי כבר מאבד את השפיות. הוא מרים אליי טלפון ומתחיל לדבר, ואתה מרגיש שהוא כבר יצא מדעתו מרצונו לראות את האבא. עשרות פעמים הוא רוצה לשחק איתי כדורגל, והוא לא יכול". "אני מוכן להשפיל את עצמי בשביל הילדים שלי. אחרת לילדים שלי תהא תחושה שלא עשיתי למענם את הכל. הבריאות הנפשית שלהם תלויה בכך שהם יידעו שאני אעשה הכל למענם. השופטת מקייס משפילה את הגברים ואני מוכן לעמוד בזה, אם עתידם של הילדים שלי תלוי בזה. אבל רבים מהאבות שנשלחו לשם, פשוט לא הולכים, ומוותרים על הכל. לא נוח להם. בצדק או לא בצדק, אני לא יודע".

בלעדי: פרשת 'השופטת הנוקמת' , תקדים: עשרות גברים התאגדו נגד השופטת רבקה מקייס הטענה: "היא מפלה גברים לרעה" על הכוונת: תביעת ענק נגד מדינת ישראל בגין אחריות שילוחית

יוסי עבדי

עיתונאי

בלעדי: פרשת 'השופטת הנוקמת'

תקדים: עשרות גברים התאגדו נגד השופטת רבקה מקייס הטענה: "היא מפלה גברים לרעה" על הכוונת: תביעת ענק נגד מדינת ישראל בגין אחריות שילוחית

השופטת רבקה מקייס. תביעה תקדימית

> האשמה: התנהגות מגמתית והסתרה
> הפרטים שהושמטו מקורות החיים
> ה"שומרים" של מקייס
> הטענה: מסייעת לנשים במהלך דיון
> טענה: "סדרי הדין – ממנה והלאה"
> "מרכז קשר"? – מה הקשר?
> התגובות: לא נמצא ממש בתלונות

בית המשפט לענייני משפחה מעולם לא היה מקום נינוח לבני זוג. לרבים הוא בבחינת סוף דרך לקשר ארוך שנים, שדה קרב לחלוקת מזונות, ולא פעם גם הסיכוי האחרון לראות את הילד. בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא – הוא כבר סיפור בפני עצמו: הם קוראים לעצמם "נפגעי מֶקָייס", הם הכירו לאחרונה רק במקרה, וכיום הם יוצאים במסע התארגנות תקדימי נגד שופטת בישראל. המטרה המוצהרת: "לעורר את מערכת המשפט לפעולה".

הדברים, שיוצגו להלן, אינם חדשים לבכירי משרד המשפטים. הם גם אינם חדשים לנציבת תלונות השופטים, גם לא להנהלת בתי המשפט ולשופטי בית המשפט המחוזי. גם על שולחנה של הנשיאה דורית ביניש הונחה לא אחת תלונה חמורה בעניין. שמה הוא רבקה מקייס, שופטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא. היא מונתה לכס השיפוט בשנת 2001, ומאז צברה צרור של תלונות חסרות תקדים על אופן התנהלותה.

במהלך איסוף החומרים, הצטברו בידי מערכת Nfc מאות עמודים של מסמכי פרוטוקול, עשרות שעות הקלטת דיונים, תלונות רשמיות לבית המשפט העליון ולמשרד המשפטים, בקשות רבות לפסילת שופטת, עתירות לבתי משפט מחוזיים ועשרות עדויות של נפגעי השיפוט. אם להתבסס על העדויות, מסתמן שיחסה של מקייס לגברים הנידונים לפניה, בעייתי, לכאורה. מטבעם של דיונים בבתי משפט לענייני משפחה, מרבית החומרים שבידינו חסויים. המוצג להלן, יבוא אפוא במסגרת המותר בלבד.

העדויות שנציג להלן הן רק חלק קטן ממאות הנתונים שהצטברו במערכת; אלא שהמוצג כאן יתבסס על עדויות הנפגעים עצמם. הטענות הקשות נותרות, בשלב זה, כטענות לכאורה בלבד, ואין לנו לקבוע את משקלן ואת מידת אמיתותן, אלא אך להביאן כלשונן.

נפגשו במקרה

"קבוצת נפגעי מֶקָייס" כבר מונה כמה עשרות חברים. יוסי צייג, מהנדס אלקטרוניקה בן 46, לשעבר קצין ביחידת מודיעין, טוען כי "מדובר בשופטת אשר מפרה כל סדרי חוק אפשריים". צָייג אינו לבד. העדויות שיוצגו להלן, יציגו לכאורה תמונה שיפוטית עגומה.

ע', אב לשתי בנות קטנות, מסכם את עיקר הביקורת: "השופטת רבקה מקייס", הוא אומר, "מפלה גברים לרעה באופן קיצוני, עוברת על סדרי דין ברורים, מונעת זכות טיעון, חוטאת בייעוץ שופטת לבא-כוח האישה בעת משפט, באי מסירת פרטים מדויקים בקורות חייה, בשימוש בלתי סביר בשמירה על תנועות הגברים בעת דיונים. היא הציגה, לכאורה, פרוטוקולים בעייתיים, צווי הגנה מגמתיים, הרחקת אבות מילדיהם באופן חסר תקדים בישראל, וכן עשתה שימוש מופרז ובלתי אחראי בתשתית "מרכז קשר" כתנאי לפגישה בין אב לילדיו".

לידי מערכת Nfc הגיע לאחרונה מידע בלעדי, לפיו מתגבשת בימים אלה תביעה תקדימית, שבמסגרתה טוענים מספר עורכי דין, המייצגים את "נפגעי מקייס", כי הנהלת בתי המשפט וכן מדינת ישראל אחראים על נזקי הצדדים, מכוח רשלנות ואחריות שילוחית לנזקים, שגרמה השופטת רבקה מקייס. נדגיש, כי בישראל החוק אינו מאפשר לתבוע שופט באופן אישי בגין התנהלותו האדמיניסטרטיבית במהלך המשפט.

האשמה: התנהגות מגמתית והסתרה "הכל חשבו שהם מקרה פרטי של מקייס. איש לא ידע כי מדובר ב'שיטה' של שופטת. חשבו שיש להם עורכי דין גרועים, שזו מערכת המשפט כולה" יום ראשון, 16.12.2007, שעה 20:00. צוות Nfc מצטרף לכינוס מיוחד שיזמה "קבוצת נפגעי מקייס" בדירה במרכז הארץ. איש מהבאים והנכנסים לא הכיר את מי שעתידים היו להיות שותפי מאבקו האישי. הם הכירו דרך האינטרנט, וכלשון אחד המשתתפים: "הכול היה במקרה". ד"ר אריק כהן-אדד, מנתח צרפתי בכיר בתחום הפלסטיקה, עלה לארץ לפני כעשר שנים, וטוען כיום כי הוא אחד הנפגעים הבולטים בפרשת מקייס. בשיחה עם Nfc הוא מספר כיצד הצטברו עדויות באתרי אינטרנט, בפורומים ובטוקבקים לכתבות. "הכל חשבו שהם מקרה פרטי של מקייס. איש לא ידע כי מדובר ב'שיטה' של שופטת. חשבו שיש להם עורכי דין גרועים, שזו מערכת המשפט כולה. הרי מדובר בדיונים סגורים, ואנחנו לא מכירים את מי שמגיע לשם – לא בשמו ולא בפרטיו. אלא שתודות לאינטרנט גילינו כי אנחנו לא הנפגעים היחידים. שמעתי עדויות מצמררות על מעשים פסולים של מקייס, על אותה השיטה ממש מעשרות גברים", הוא מספר באוזנינו. חצי שעה לאחר תחילת הכינוס, והבית כבר מלא. כעשרים גברים, היו גם נשים שייצגו את בניהן, מצאו להם "קבוצת תמיכה", כשהם התומכים של עצמם. בזה אחר זה, הם מציגים בפנינו עדויות לכאורה, הדורשות בעיניהם בדיקה מערכתית מיידית. "אנו רוצים לחשוף את הסיפור האישי שלנו בתקשורת, כדי שנוכל לאסוף מקרים נוספים", הם אומרים לנו. "אנחנו הרי הכרנו במקרה, כשכל אחד מאיתנו מכיר עוד גברים רבים במצבנו", הם טוענים. הפרטים שהושמטו מקורות החיים "מקייס מפלה גברים לרעה באופן שיטתי. היא באה מרקע שבו גברים הם אויב" חברי הפורום דורשים מהשופטת מקייס לגלות את הפרטים, שלדבריהם הושמטו מקורות חייה בטרם מונתה לשופטת. לטענתם, המידע שהושמט לכאורה על אודות עיסוקה המקצועי בשדולת הנשים ובארגונים נשים נוספים, מעיד על היחס המפלה, לטענתם, בבית המשפט. ממסמכים שהגיעו לידי מערכת Nfc עולה, כי כאשר הגישה השופטת מקייס מועמדות לתפקיד בבית המשפט לענייני משפחה, היא נמנעה מלציין את עברה המקצועי המלא. בקורות החיים, כפי שמופיעים באתר הרשמי של בית המשפט, חסרות למעשה 19 שנים מעברה המקצועי. באתר בתי המשפט נכתב, כי: "במרץ 1982 היא הוסמכה כעורכת דין, ומאז עסקה במסגרת אקדמית וציבורית הנושקת לתחום התמחותה בדיני המשפחה". מה עשתה אפוא מאז ועד לשנת 2001, עת מינויה? – תוהים האבות – הרי דבר לא נכתב. לידינו הגיע הטופס המקורי, בכתב-ידה של השופטת, אותו הטופס שהגישה לבית המשפט, עת הציגה את מועמדותה לתפקיד (10.03.2000). גם שם, לא נכתב דבר על-אודות 19 השנים החסרות. למעשה, אתר בית המשפט, ציטט מילה במילה את קורות חייה, כפי שהיא עצמה כתבה בטופס מועמדותה. במכתב ששלח לאחרונה לשר המשפטים, כתב ניב עמית, ממובילי המאבק: "מסיבה תמוהה, השופטת מסתירה את פעולותיה השונות (טרם מינויה), לרבות עבודתה בשדולת הנשים בישראל, עבודתה במקלט לנשים מוכות בירושלים, השתייכותה לנעמ"ת, עמותת ל.א. ועוד". הנתונים הללו, מסבירים מובילי המאבק, אין משמעותם כי יש לפסול אותה משפיטה. עם זאת, הם טוענים: "יש בדברים כדי להוכיח את ההיסטוריה שלה כפעילת נשים מובהקת. במשך למעלה מעשור היא ייצגה נשים מוכות… היא עבדה במכון נשים מוכות בירושלים עוד משנת 1994. אתם לא חושבים שראוי לפרסם זאת במסגרת קורות חייה? אתם לא חושבים שבית המשפט צריך היה לדעת על כך, בזמן שהחליט לקבל אותה לתפקיד? ומדוע כל השופטים מפרטים על אודות קורותיהם ורק היא נמנעת מכך?", הם שואלים. והתוצאה, לדבריהם, "מקייס מפלה גברים לרעה באופן שיטתי", וזו – הם טוענים – רק סיבה נוספת. "היא באה מרקע שבו גברים הם אויב", אומר לנו ד"ר כהן-אדד. "רוב חייה המקצועיים, הגברים היו הצד הנתבע. אויב האישה המוכה… לא יכול להיות שאדם בלתי אובייקטיבי בעליל ישב על כס השיפוט וידון את גורלם של ילדים, וגברים כאחד, בלא שהוא חושף את עברו. גם אם זה לא פוסל אותה משפיטה, עצם ההסתרה – תמוה בעיניי". ה"שומרים" של מקייס "אני בכלל יושב מאחור. עורכי הדין שלי הם שיושבים קדימה, ומקייס שולחת לכל דיון שומר מיוחד שיעמוד מאחורי. היא רוצה להפחיד אותנו, אבל אנחנו חזקים. לא נישבר" במכתב שנשלח ליועצת המשפטית של בתי המשפט וכן לשר המשפטים, הפרופ' דניאל פרידמן (01.09.07), נטען כי השופטת מקייס עושה שימוש חריג ובלתי סביר במאבטחי בתי המשפט. "לטענתנו", נכתב, "השימוש במאבטחים נועד להשפיל את הגברים המתדיינים". במערכת Nfc הצטברו עדויות רבות, לפיהן מרבה השופטת מקייס, לכאורה, להצמיד לגברים רבים, ללא עבר אלים או התפרצות מוקדמת בבתי המשפט – שומר צמוד לגבם. "הם לא נותנים לנו לזוז או לדבר ללא הצבעה. מיותר לציין שהאישה מעולם לא זכתה לשומר כזה". אחד מהמתלוננים הוא אורי עין-צור. "מעולם לא הרמתי קולי", הוא טוען. "אבל מקייס לא צריכה מאף אחד צידוק כדי להפעיל את משמר בתי המשפט". יוסי צייד, תושב המרכז גם הוא, טוען בפנינו: "אני בכלל יושב מאחור. עורכי הדין שלי הם שיושבים קדימה, ומקייס שולחת לכל דיון שומר מיוחד שיעמוד מאחורי. היא רוצה להפחיד אותנו, אבל אנחנו חזקים. לא נישבר". עין-צור וצייד אינם היחידים בסיפור. בימים אלה מתנהלת תביעה נזיקית חסרת תקדים, ובגובה של 7,000,000 שקלים, בגין פגיעה גופנית של אחד השומרים בבית המשפט בד"ר אריק כהן-אדד. ד"ר כהן-אדד מסביר: "אני הפכתי לנכה בגלל הכאה של שומר אשר הוציא אותי מחוץ לאולם הדיונים בלא כל סיבה. ביליתי זמן רב בבתי חולים. אך בלי קשר למקרה שלי, לגברים רבים שאני מכיר, איש מהם ללא עבר אלים או התפרצות, מוצמדים לשומרים שלא נותנים להם לפצות הגה מפיהם. הם ממש רוכנים עלינו ממעלה… זו שערורייה, ויש להורות על בדיקה מיידית של הדבר. בהשוואה לשופטים אחרים, יש כאן מגמה בלתי סבירה לשימוש באבטחה נגד גברים בעת דיונים. אין שופט אחד בישראל, אשר מתחרה עם מקייס בעניין הזה. אפילו לא אחד". הטענה: מסייעת לנשים במהלך דיון ""השופטת מקייס מכניסה דברים בפיהם של מומחים. בעוד המומחה הציע כי הוא יראה את ילדיו פעמיים בשבוע ב'מרכז קשר', השופטת מקייס התערבה ו'הציעה' אחרת, תוך שהיא מובילה את המומחה לתשובה" אחת העדויות החמורות ביותר בדבר התנהלותה של השופטת מקייס, טמונה בטענה כי היא ממליצה, לכאורה, על דרכי פעולה משפטיים לבא-כוחה של האישה במהלך הדיון. "הגעתי להסדר עם אשתי", מספר לנו א', אחד המתלוננים, הפוחד לחשוף את שמו המלא. "הכל היה כבר מוכן לחתימה. המזונות עמדו על 4,000 שקלים. הגענו עם עורך דין. הילד הקטן נשאר עם האישה, הגדול – איתי. כשהגענו לבית המשפט, מקייס צריכה הייתה לחתום על ההסכם. לפתע, היא שואלת את אשתי לשעבר: "תגידי, את מרוצה מההסכם?". אשתי השיבה לה בחיוב. מקייס הגיבה מייד ושאלה את אשתי: "את לא חושבת שראוי להוסיף עוד 1,000 ש"ח עבור הילד הגדול שנשאר אצל האב, ואשר יבוא לבקר אצלך מדי פעם?". האישה, כך לטענת המתלונן, השיבה כי היא סבורה שההסכם "בסדר". לדבריו, "לא עברו כמה דקות ואשתי לשעבר השתכנעה מדברי השופטת, והתעקשה לשנות את הסכם החלוקה. בגלל זה, נגררנו עוד שנים ארוכות לדיונים. היא התערבה באופן בוטה וייעצה לאישה כיצד לפעול". המקרה של א' אינו היחיד. בידינו עדויות רבות הטוענות לייעוץ פסול לכאורה בעת משפט. מאחד המקרים, המתועד גם בפרוטוקולים שבידינו, עולה כי השופטת מקייס המליצה לאישה להגיש תלונה פלילית נגד בעלה, תוך שהיא מורה לה כי עליה לעיין בחוק הגנת הפרטיות, אשר עתיד לסייע לה בתלונתה. האישה, יש להבהיר, לא העלתה קודם לכן טענה זו. מתוך עמוד 410, שורה 12, לפרוטוקול שבידינו, מצוטטת השופטת מקייס באומרה: "גבירתי תפעל בנושא ותגיש את התלונה המתאימה". לאחר מכן, היא אומרת: "סליחה… אני מבקשת שגבירתי תשקול את הנושא של הפרה בוטה של חוק הגנת הפרטיות". א' מוסיף וטוען כי "השופטת מקייס מכניסה דברים בפיהם של מומחים". לדבריו, בעוד המומחה הציע כי הוא יראה את ילדיו פעמיים בשבוע ב"מרכז קשר", השופטת מקייס התערבה ו"הציעה" אחרת, תוך שהיא מובילה את המומחה לתשובה. בפרוטוקול שבידינו, ביחס לאותו דיון, עמוד 363, מצוטטים הדברים הבאים: כב' השופטת: "פעמיים בשבוע במרכז קשר?" המומחה: "פעמיים בשבוע, זה הכי הרבה, כן." כבוד השופטת: "פעם בשבוע?" כב' השופטת: "פעם בשבוע, כן, פעם בשבוע". פ', יליד מרכז הארץ, מספר באוזנינו כיצד באחד המקרים הגיע לדיון כשאינו מוכן, והופתע למשמע דברי מקייס. "אשתי הודיעה לי ביום חמישי בלילה, כי ביום ראשון בבוקר יש לנו דיון הוכחות. משרד עורכי הדין כבר היה סגור, והגעתי ביום ראשון כשלמעשה, איני מוכן. בדיון, פתחתי ואמרתי לשופטת מקייס כי לא ידעתי כלל על הדיון. מקייס פנתה לאשתי ושאלה אותה: "נכון שצלצלת אליו לפני שבועיים והודעת לו על הדיון?". אשתי כמובן ענתה שכן, וכך הדיון נמשך בלעדיי. הלכתי. לא היה לי מה לעשות שם. לא הייתי מוכן להמשיך עם ההתעללות הזו". ראוי לציין: למתלונן לא נמסר זימון רשמי לבית המשפט. לשופטת מקייס הייתה אף הוכחה, לכאורה, כי המתלונן לא הוזמן כדין. בית המשפט ידע כי כתובתו של המתלונן אינה הכתובת הרשומה לזימון, ואכן, בידי מערכת Nfc נמצא המסמך הרשמי מטעם בית המשפט, בו מסומן כי הזימון לא הגיע לבעליו. למרות אלה, השופטת מקייס, כך על-פי הנתונים שבידינו, הסתפקה בעדותה של האישה, עדות שבעל-פה, "ויצרה תקדים מסוכן", כך לדעת גורמים משפטיים, לפיו "מסתמכים על עדות בעל דין לעניין מסירה של מכתב זימון מטעם בית המשפט". ב', גם הוא מתלונן, שנפגע מהתנהלות השופטת, טוען כי באחד המקרים איחר במועד הגשת מסמכים, בעוד שהשופטת מקייס פנתה לאשתו לשעבר ואמרה בפניה: "אינך חושבת שאת צריכה לבקש פיצוי כספי על העיכוב הרב?". לטענתו, מקייס הנחתה את אשתו לשעבר כיצד לפעול. טענה: "סדרי הדין – ממנה והלאה" "באחד הדיונים היא החלה צועקת עלי, הוציאה אותי מבית המשפט, וכל ההתנהלות הזו כלל לא הופיעה בפרוטוקול. זה נמחק. וזה לא המקרה היחיד" השופטת מקייס, טוענים חברי הפורום הטרי, אינה מאפשרת לצעיר בן 19, בגיר כחוק, להעיד במשפט הדן בעתיד אחותו, וזאת בניגוד לזכותו. "לא ראיתי אותה כבר שנתיים", מספר לנו הצעיר בדמעות. "שלחתי מכתבים, ביקשתי לדבר עם השופטת, היא דחתה הכל ולא אפשרה לי להעיד למרות שזו זכות יסוד". ואכן, בפרוטוקול שהגיע לידינו, מיום 01.09.2005, עמוד 62, שורה 24, מצוטטת השופטת באומרה כי: "הילדים לא מעידים". במקרים אחרים, הציגו בפנינו טיעונים כיצד קיבלה השופטת מקייס את עמדת האישה, בלא שהאישה גיבתה את טיעוניה במסמכים, למרות שהחוק חייב זאת. במקרים אחרים, נטען בפנינו כי מקייס סירבה לקבל עדות מומחה מטעם בית המשפט, בלא כל סיבה מוצדקת. מאחד המסמכים שקיבלנו לידינו, אף עולה שמקייס העדיפה לקבל פנייה בכתב-ידה של האישה, בעוד שפנייה דומה מבעלה לשעבר של זו, נדחה לאלתר, ו"נדרש להימסר אך ורק באופן מודפס". יוסי צייג, גם הוא מוסיף ומספר: "עורכת הדין שלי רצתה לעיין בתיק שלי, ומקייס לא אפשרה לה. הם טענו שזה אצלה במשרד… אבל ככה זה נמשך שבועות. הגענו פעם אחת, פעם שנייה, הגענו פעם שלישית, לא רצו לתת לנו לעיין במסמכים, בניגוד לחוק. רק התערבותה של הגברת לאה רקובר, הביאה לכך שנקבל מסמכים לידינו". במקרה אחר, העיד בפנינו אחד המתלוננים כי "השופטת רבקה מקייס אינה מדייקת בדברי הפרוטוקול". לדבריו, "באחד הדיונים היא החלה צועקת עלי, הוציאה אותי מבית המשפט, וכל ההתנהלות הזו כלל לא הופיעה בפרוטוקול. זה נמחק. וזה לא המקרה היחיד". נדגיש, כי למערכת Nfc הגיעו טענות דומות אחרות, אך עם זאת, אין בידינו היכולת לוודא את אמיתותן. אם יש בדברים אמת ואם לאו, הרי שעל הרשויות המוסמכות לבודקן לעומק. הטענות על עיכוב דיונים למשך חודשים ושנים, נשמעו יותר מכל טענה אחרת. גורם משפטי בכיר חשף בפנינו כי נשיאת בית המשפט העליון בדקה בעצמה את טענת העיכובים, וכי גורמים משפטיים אחרים הורו לשופטת, בכמה מקרים שונים, להגיב מיידית לבקשות רבות שטרם נענו, בהם הם זיהו עינוי דין חמור. ד"ר אריק כהן הוא דוגמה קיצונית לטענה. הוא הגיש לא פחות מ-41 בקשות, אשר לטענתו, "השופטת מקייס לא דחתה, לא קיבלה, ולמעשה לא נתנה בהם כל החלטה". גורם משפטי שעיין בפרטי המקרה טען: "אין צורך להכביר במילים בדבר הזכות המהותית והדיונית כצד להליך משפטי, לפנות אל ביהמ"ש באמצעות בקשות ביניים כאלה ואחרות. לא בכדי מצא המחוקק לנכון לקבוע בפרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי, מנגנון של 'בקשה בכתב'; מנגנון זה לא רק מקנה לבעל דין את זכות הגישה לביהמ"ש באמצעות בקשה בכתב אלא מתווה וקוצב את המועדים בהם על הצד שכנגד להשיב לבקשה וכיצד ייערך הדיון בה". "מרכז קשר"? – מה הקשר? "צו ההרחקה שלי לא מסתכם ב-300 מטר או מגן הילדים. אני מעולם לא פעלתי באלימות, אבל טוענים שאני לא יכול להיכנס לירושלים כולה. ככה קבעה מקייס. יהודי שלא יכול להיכנס לירושלים, לכל העיר כולה?! מה אני, רוצח? מה כבר עשיתי?" האבות הזועמים מתלוננים נגד מזונות גבוהים באופן בלתי סביר, נגד אפליה בוטה בהסדרי הראייה, ולדבריהם "נגד הקלות הבלתי נסבלת שמקייס שולחת הורים לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים". נפגעי מקייס אינם רגועים. רובם מותשים נפשית, איבדו את כספם. הם אחרי שנים של דיונים ולא ראו את ילדיהם חודשים ארוכים. אחד האבות מספר ל-Nfc כי למרות הגשת תלונת שווא, הרחיקה אותו מקייס מכל העיר ירושלים. "צו ההרחקה שלי לא מסתכם ב-300 מטר או מגן הילדים. אני מעולם לא פעלתי באלימות, אבל טוענים שאני לא יכול להיכנס לירושלים כולה. ככה קבעה מקייס. יהודי שלא יכול להיכנס לירושלים, לכל העיר כולה?! מה אני, רוצח? מה כבר עשיתי?". במקרה אחר, מספר ד"ר כהן-אדד כי למרות שאשתו "חטפה" את בתו לעיר ירושלים, לא רק שהוא אינו יכול לראותה, אלא שנאסר עליו לשוחח עימה בטלפון. לטענת האבות, גורמת מקייס לניתוק בפועל של הילדים מרבים מהם, ללא כל צידוק אובייקטיבי. לצד זאת, טוענים האבות כי השופטת מקייס מתנה הסדרי ראייה רבים עם הילדים, רק בפגישה תחת קורת הגג של "מרכז קשר". בעיריית ירושלים, האחראית על המרכז, לא מסרו נתונים על-אודותיו. נציגי נפגעי מקייס טוענים כי מדובר במרכז המיועד לפקח על קשר הורי מנוכר עם ילדים. "מדובר במרכז שמיועד להורים שנקטו בעבר באלימות נגד ילדיהם, הורים שהתעללו בהם, כאלה שיש צורך וחובה לפקח עליהם". מכל מקום, הם מסבירים, "שופטים אחרים לא נוהגים לשלוח לשם בכזו קלות את ההורים וילדיהם". יוסי צייג רואה את ילדיו ב"מרכז הקשר" למשך שעה בשבוע בלבד, וזה כבר במהלך כשנה וחצי. במונולוג ספוג דמעות, אומר לנו צייג כי "לילדים זה מפריע. העובדה כי הפגישות הן רק במרכז הזה פוגעת בנפשם. הם מציגים את האבא באופן לא טוב, זה שימוש בלתי מידתי. לא יכול להיות שיש אצל מקייס כל כך הרבה אבות במרכז קשר, ולאורך תקופות ארוכות מאוד. מעולם לא צעקתי. מעולם הרמתי קול, או הרבצתי". "מעולם לא קרה שהחזרתי את הילדים לאימא שלהם והיו צעקות", הוא מוסיף בהתרגשות. "זו פשוט רשעות טהורה של השופטת. שנה וחצי, סבא שלהם לא ראה את הילדים. המשפחה מנותקת. אני מודע לכך שזה נשמע לא יאומן, חיפשנו סיבה. המזונות משולמים כמו שעון שוויצרי. אני מגיע למרכז קשר, אני מביא להם בגדים, אבל שעה בשבוע לשלושה ילדים זה כלום. מה כבר עשיתי רע? אני רק רוצה לראות את הילדים. לחבק אותם. למה צריכים לפקח עלי במשך שנה וחצי כשאני מדבר איתם ושוהה איתם?, גם ככה נותנים לי רק שעה", הוא קובל. התגובות: לא נמצא ממש בתלונות דוברות בתי המשפט: "תלונות שהוגשו, נבדקו לרבות על-ידי נציבות תלונות הציבור על שופטים, ולא נמצא בהן ממש. במספר מקרים של הפרות סדר שאירעו באולמה של השופטת מקייס, משמר בתי המשפט פעל למניעת הפרות סדר, על-מנת לאפשר את ניהול ההליכים המשפטיים כסדרם". לצד זאת, מסרבים בדוברות בתי המשפט להגדיר את השופטת מקייס כ"שופטת מוערכת" ומעדיפים שלא להתייחס לנושא. בתגובה לדברים, אומר מר יוסי צייג, ממובילי המאבק: "בידינו הקלטות המעידות שהוצמדו לנו שומרים בלא שהייתה כל התפרעות. ניתן לשמוע הכל. מעבר לכך, הצענו לבית המשפט להתקין מצלמות בתוך האולם, וזאת כדי להוכיח כי איננו מתפרעים, וכך להבהיר עמדתנו. בית המשפט סירב בתוקף". תגובת משרד המשפטים העדיפה שלא להתייחס לטענות המועלות, וציינה אך זאת: "מחמת חובת הסודיות המעוגנת בסעיף 13(א) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 ובסעיף 14(א)(12) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (המחריג את הנציבות מהכלל בכל הנוגע לחוק חופש המידע), לא יימסרו פרטים בנושא זה". גורמים משפטיים רבים סירבו להתייחס לפרשה. חלקם חוששים למעמדם, חלקם לתפקידם כבאי-כוח בפני השופטת, אבל לכולם היה מכנה משותף: ביקורת נוקבת על שיטת התנהלות של השופטת רבקה מקייס. במשרד המשפטים אמרו שלא לייחוס, כי "מדובר במקרה ידוע ומוכר". ראשי המאבק מדגישים בפנינו כי "ישנם עוד גברים רבים שאינם יודעים כי הם חלק מנפגעים רבים". הם מבקשים להבהיר כי ניתן לפנות אליהם באמצעות הדואל האלקטרוני: mekaycase@gmail.com; וכן באמצעות הטלפון: 052/9966004. מערכת Nfc שבה ומדגישה כי העדויות שהצגנו להלן, הן רק חלק קטן ממאות הנתונים שהצטברו במערכת; אלא שהמוצג כאן מתבסס על עדויות הנפגעים עצמם. הטענות הקשות בשלב זה, נותרות כטענות לכאורה בלבד, ואין לנו לקבוע את משקלן או את אמיתותן, אלא אך ורק להביאן כלשונן. אף על-פי כן, לכאוריות חמורה זו מחייבת בדיקה, לאור הטענות. מכאן, ראוי אפוא, כי הגורמים המשפטיים מוסמכים ייפתחו לאלתר בבדיקה מקיפה ביחס לטיעוני "קבוצת נפגעי מקייס".

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דלג 
 
 
 
 
 
 אקטואליה  
  
 חדשות   תחקירים  מקורות 
      
      
      
 יומנים  חוות דעת  מאמרים 
      
      
      
 הודעות  שירים  ספרים 
  
 
 
 
 
מערכת התגובות 
 
בלעדי: פרשת 'השופטת הנוקמת'
 
מאת: יוסי עבדי  |  20/12/2007
כתוב תגובה   חזרה לכתבה
 
 
 
 נושא התגובה   שם הכותב   שעה    תאריך
1  מקייס השופטת המוערכת ביותר   אמיר וליאת   20/12/07 11:29 
 
 
 לצערי אתם חבורת מטורפים וחולי נפש!!
מדובר באחת השופטות הרגישות והמוערכות ביותר, בעלת מזג שיפוטי מדהים וסובלני היודעת לרדת לפרטים הקטנים.
לצערי ייתכן ומדובר בבעיה סובייקטיבית בבעלי הדין המוצגים בכתבה, על פניו נראה לי לא סביר להגיש 41 בקשות בתיק משפחה אחד!!!!
כנראה שמדובר בחבורת גברים בעלת זהות אחת, אובססיביים שהפכו את סכסוך הגירושין למרכז חייהם והכל על חשבונם של הילדים ומבלי לשים לב כלל למהות הסכסוך.
אין סיכוי ולו קלוש ששופט כדוגמת השופטת מקייס יחליט על הסדרי ראייה במרכז קשר אלא המדובר בהמלצה של גורמים מקצועיים לרבות פקידת סעד ושרותי הרווחה אשר בחנו ובדקו את הדברים לאשורם ובסופו של יום העבירו המלצתם המלומדת לבית המשפט.
שופטים טובים ורבים כדוגמת השופטת מקייס לרוב מאשרים את ההמלצות האמורות.
הניגוח הבוטה והדורסני בו בחרתם לנהוג כלפי השופטת מקייס מהווה פשע ועוול נוראי מבלי להכנס לדיני לשון הרע והעוולות המתאימות.
גברים מטורפים! אני פונה אליכם לחדול מכל ההשמצות וההמצאות כלפי השופטת. במקום להתעסק בזוטות אנא תדאגו למשפחתכם ולעצמכם ומיצאו לכם דרך טיפולית ושיקומית ראוייה לטפל בעצמכם בעקבות סכסוך הגירושין, זו לא הדרך!  
 
 כתוב תגובה ל- אמיר וליאת 
 
 
 
  – תגובה לאמיר וליאת   NBA24353   20/12/07 11:59 
 
 
 אני קורא לך להזדהות בשם מלא עם כל הפרטים כדי שיבינו הקוראים מדוע הגבת כפי שהגבת!!!

אני מאחל לילדיך אבות כאותם "אובססיביים" (כלשונך) ולך – הצלחה בהמשך החיים אם כאלו דעותיך!  
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
  – בלתי סביר שעשרים גברים החשים   גבר גבר   20/12/07 12:39 
 
 
 פגועים באופן קיצוני מאותו גורם בדיוק הם "מטורפים וחולי נפש".
אם אתה יוצא בקביעה שכזו, את/ה צריך לגלות מאיזה בית חולים לחולי נפש ברחו העשרים – ולמה להם להתאגד נגד השופטת המכובדת.

אני נוטה להאמין ללא סייג לגברים מאחר וקיימת תופעה ברורה של העדפת נשים על ידי נשים אחרות, וזה עלול להגיע גם להתנהגות קיצונית.  
 
 כתוב תגובה ל- גבר גבר 
 
 
 
  – טול קורה מבין עיניך…   אוריאור   20/12/07 13:46 
 
 
 גם אתה ידידי ככב' נשיאת ביהמ'ש העליון אשר ציינה בתגובתה,להגנתה על מקייס,כ-"תחושה סובייקטיבית".???
סבל ילדים מנותקים מאב,העוברים 'טיפולים' פסיכולוגיים להשכחת האב,במצוות השופטת הנ'ל.
איך תסביר לאדם נכה שתשלום מזונות ל-2 ילדים, 5000 ש'ח
לחודש,זה סביר.
כשקיצבת נכותו עומדת על 4.900 ש'ח לחודש ???
ועוד. ועוד…  
 
 כתוב תגובה ל- אוריאור 
 
 
 
  – זה נשמע לי כמו טוקבק מפי הבהמה   מו מו מו   20/12/07 12:52 
 
 
 לי זה נראה כמו תגובה עלובה של הבהמה ב"כבודה" ובעצמה.  
 
 כתוב תגובה ל- מו מו מו 
 
 
 
  – תגובה   איימי   20/12/07 12:58 
 
 
 סליחה, הכתבה הזו נכתבה על סמך חומר שנאסף וכותב המאמר בירר את העובדות ביסודיות לפני שהוא פרסם אותה.
מלבד זה אנחנו מכירים עוד כמה אישים ידועים ומכובדים כגון הנשיא קצב, איציק מורדכי, חיים רמון, שולה זקן, אהוד אולמרט, ועוד כהנא וכהנא שהנחשבו אנשי ציבור משכמם ומעלה וכיום מואשמים במעשים חמורים ביותר.
אז אם כבר מדברים על מתלהמים, נא לא להתלהם.  
 
 כתוב תגובה ל- איימי 
 
 
 
2  אז תצביעו לאגו"י   משיח קשיח   20/12/07 11:43 
 
 
  
 
 כתוב תגובה ל- משיח קשיח 
 
 
 
3  לפטר אותה עכשיו ומיד   יעלי דן   20/12/07 11:58 
 
 
 
השופטת הזו גורמת נזקים נפשיים לילדים.

פשוט מזעזע מה שהיא עושה לאבות גרושים.

טוב תעשה הנהלת בתי המשפט אם תפטר אותה.  
 
 כתוב תגובה ל- יעלי דן 
 
 
 
4  עריצות של שופטים    ע. סובול   20/12/07 12:03 
 
 
 שהשתן עלה להם לראש כמו לרוב בני האדם ששררה בלתי-מוגבלת ניתנה בידיהם.  
 
  הסיבות, המהלך והתוצאות 
 
 
 כתוב תגובה ל- ע. סובול 
 
 
 
5  תגובה   איימי   20/12/07 12:08 
 
 
 סליחה, הכתבה הזו נכתבה על סמך חומר שנאסף וכותב המאמר בירר את העובדות ביסודיות לפני שהוא פרסם אותה.
מלבד זה אנחנו מכירים עוד כמה אישים ידועים ומכובדים כגון הנשיא קצב, איציק מורדכי, חיים רמון, שולה זקן, אהוד אולמרט, ועוד כהנא וכהנא שהנחשבו אנשי ציבור משכמם ומעלה וכיום מואשמים במעשים חמורים ביותר.
אז אם כבר מדברים על מתלהמים, נא לא להתלהם.  
 
 כתוב תגובה ל- איימי 
 
 
 
6  אתה מבקש מישופט להיתפטר    אאאאאאאאאאא   20/12/07 12:08 
 
 
 וייש לו זכות לא להיתפטר ואז הסבל נמשך  
 
 כתוב תגובה ל- אאאאאאאאאאא 
 
 
 
  – דורש משופטת להתפטר   NBA24353   20/12/07 13:43 
 
 
 הייתי רוצה שתתפטר, אבל יותר מכל הייתי רוצה שהמערכת המסואבת שמאחוריה תבין מה רואה העם בהכנסו לאולם ביהמ"ש ותדיח אותה מתפקידה!

כב' השופטת העליונה טובה שטרסברג-כהן נציבת התלונות נגד שופטים, כב' הפרופ' דניאל פרידמן שר המשפטים, כבוד השופטת העליונה בייניש נשיאת ביהמ"ש העליון, השופט יהודה פרגו נשיא בתי משפט מחוז מרכז, כב' השופט משה גל מנהל בתי המשפט – לתשומת לבכם!!! העם קורא לכם!!! רדו ממגדלי השן ותבינו איך אתם משתקפים בעיני הציבור.

נאמר בגמרא במסכת שבת קלט – "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל"!!!
 
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
7  הזוועות יוצאים לציבור    אב גרוש   20/12/07 12:08 
 
 
 
כל הכבוד לאתר האמיץ שמוציא את מעשי הזוועה

האילו לציבור הרחב.

הצדק נעשה במקרה הזה וטוב שכך.

הגיע הזמן שהציבור יידע מה קורה אצל השופטת

רבקה מקייס.  
 
 כתוב תגובה ל- אב גרוש 
 
 
 
8  סוף סוף מוציאים את האמת לאור !   אלקזאי   20/12/07 12:20 
 
 
 במדובר בטירוף מושלם. לשופטת הזאת עלה השתן למוח והיא יוצאת למסע התעללות בגברים בובילדיהם. בכול מדינה נורמאלית היו נותנים לה בעתה ומעיפים אותה לכול הרוחות. אגב, היא לא השופטת היחידה שמתעללת בגברים ופוגעת בזכויות גברים וילדיהם לצורך קידום אג'נדה אישית מעוותת. שופטות ושופטים רבים בבתי המשפט לענייני משפחה נוקטים באותם מעשי נבלה כנגד אבות וילדיהם. אגב, אין מה לצפות מהנהלת בתי המשפט ו/או מנציבת פשעי השופטים טובה שטרסברג כהן. הכול זה אותה מאפיה המקדמת את ענייניה. הנציפה מחפה ועוזרת לשופטים עברייניים. ברק כבר כינה אותה "אחותנו הגדולה" ואני אומר לכם שמדובר באישה קטנה ופשע גדול.  
 
 כתוב תגובה ל- אלקזאי 
 
 
 
  – תגובה לאלקזאי   NBA24353   20/12/07 13:35 
 
 
 תודה על תגובתך.

דבריך נכונים אך אנא ללא התלהמות וללא מילים שאינן ראויות.

אנו מנסים לנהל מאבק נקי חוקי ולגיטימי.  
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
9  מקום המשפט מקום הרשע, להעיף או   ל   20/12/07 12:24 
 
 
  
 
 כתוב תגובה ל- ל 
 
 
 
  – נילי מימון, השופט כץ ירושלים   פופה   20/12/07 13:44 
 
 
 הם ממש גזענים גם שתי שמות שונספו לרשימה שווה לבדוק מי נפגע מהם????.  
 
 כתוב תגובה ל- פופה 
 
 
 
10  השופטת אלמקייס    עו"ד    20/12/07 12:30 
 
 
 כעו"ד שמתמחה בעניני משפחה אני חייב לציין כי מדובר בשופטת אשר מפלה את הגברים הן במזונות גבוהים והן בדחית בקשות להסדרי ראיה רחבים מבלי להזכיר את סרובה הגורף למשמורת משותפת
אני מכיר אישית בע"ד אשר משתכר 5000 ש"ח ברוטו והיא פסקה מזונות ילדים (2 ילדים ) 4000 ש"ח והכול מבלי להתחשב ביכולתה של האשה
כל אחד שמתעסק בתחום יודע כי מכל השופטים בכפר סבא היא הפחות טובה לגברים
יש לזכור כי השופטת הנ"ל אינה פועלת בחלל ריק שכן ישנם חוקים במסגרת המעמד האישי המפלים את הגבר בצורה שאין לה אח ורע בשום מדינה מתוקנת כגון חוק המזונות ,חזקת הגיל הרך , חוק הוצאה לפועל ס 69 שבו ועוד רבים כך ששופטים עם אגנדה פמיניסטית יכולים לחגוג בתחום זה
הגיע הזמן לבדק בית רציני לתיקוני חקיקה והחלפתם של שופטים המוטים לצד מסוים מסבה מסוימת וטובה שעה אחת קודם
 
 
 כתוב תגובה ל- עו"ד 
 
 
 
  – תגובה לעו"ד   NBA24353   20/12/07 13:20 
 
 
 אני קורא לך ולכל עוה"ד בתחום המשפחה:

1. אם יש לכם לקוחות כמונו – הפנו אותם בהתאם לכתובת והטלפון שבסוף הכתבה כדי שיצטרפו למאבק. חשוב שכל "בעלי הענין" יהיו שותפים לנו.

2. אם אתה מכבד את עצמך ואת המקצוע שלך – הגש תלונה על כל הידוע לך, עדיף דרך לשכת עוה"ד, לנציבת התלונות נגד השופטים כב' השופטת העליונה בדימוס שטרסברג-כהן.
 
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
11  מקייס זאת רק דוגמא   גיא רוה   20/12/07 12:37 
 
 
 הבעיה היא בחוק הגזעני שנקרא חזקת גיל הרך סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות.

אז מקייס כנראה קיצונית יותר בדרכה עם אבות גרושים מסיבותיה שלה אבל השינוי צריך להיות בכל הגישה של המערכת לאבות גרושים ולאבהותם.
 
 כתוב תגובה ל- גיא רוה 
 
 
 
12  מבינה אותה   אריאלה 2   20/12/07 12:42 
 
 
 גם אם אני הייתי נראית כמוה הייתי שונאת גברים, על פי הכתבה נראה לי שיש מה לבדוק.
אני חושבת שהיא עברה טראומה מגבר.  
 
 כתוב תגובה ל- אריאלה 2 
 
 
 
  – תגובה לאריאלה 2   NBA24353   20/12/07 13:27 
 
 
 תודה על תגובתך אך בכל לשון של בקשה – אנא לא בצורה בוטה, לשון נקיה בלבד.

אנחנו רוצים מאבק נקי, חוקי ולגיטימי!  
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
13  התגובה של דוברות בתי המשפט   ברווז במטבח   20/12/07 12:45 
 
 
 היא כמו לשים פלסטר על גידול סרטני.

דוברות זו מסוכנת ביותר לעתיד הדמוקרטיה ולאמון העם במערכת המשפטית שהיא ממילא רקובה ומושחתת.  
 
 כתוב תגובה ל- ברווז במטבח 
 
 
 
14  חייבים לחקור מיידית!!!   פמניסטית גאה   20/12/07 12:45 
 
 
 הטענות המועלות כאן מאוד קשות, וחייבים לחקור מיידית את הפרשה. אני מכירה באופן אישי אדם שנפגע ממקייס, היא החליטה להרחיק אותו מהילדים בלי שהוא נקט באלימות. מטורף …חייבים לחקור, וטובה שעה אחת קודם!!! כל הכבוד לאתר NFC האמיץ!!! כל הכבוד לכם…  
 
 כתוב תגובה ל- פמניסטית גאה 
 
 
 
15  איפה כל מערכת המשפט    שריתוש   20/12/07 12:51 
 
 
 
איך אישה עם כזה "רזומה" וכאלה התנהגיות עדין משמשת כשופטת .
צריך לנענע את כל אמות הסיפין .

היא צריכה תביעת ענק . עליה

צריך להוריד את השטן מכסאו .  
 
 כתוב תגובה ל- שריתוש 
 
 
 
16  חוד החנית של ביהמ"ש ל"משפחה"   דרור צעירי   20/12/07 13:04 
 
 
 לצערי הרב מנסיוני ומהתעסקותי בנושאים הקשים האלו כעורך הראשי של אתר התנועה למען עתיד ילדינו
www.yeladeinu.info אני יודע בוודאות שהאשמה מוטלת על כתפי בית המשפט לענייני משפחה שאפשר שנים רבות להתעלל באבות ילדים וכן גם אימהות, שופטת אכזרית זו אומנם הפליאה לעשות אך לצערנו רבות העוולות הקיימות בתחום בתי המשפט הללו המסתתרים מאחורי "דלתיים סגורות", וישנם שופטים ושופטות רבים שניתן לומר עליהם בלשון זהירה שאין להם אלוהים, כל הכבוד לכתב על החשיפה, ולנו האבות שמשיבים מלחמה ושנשבענו לא לנוח ולא לשקוט עד אשר תבוא השפיות למערבולת הטרוף האופפת אותנו.
ואסיים בפסוק השגור על פינו,"אחד ואחת תבואו לדיו מאחורי קירות זכוכית על פשעים כנגד האנושות, לא נשכח ולא נסלח"
דרור אב מנותק מבנותיו כ600 יום  
 
  למען עתיד ילדינו 
 
 
 כתוב תגובה ל- דרור צעירי 
 
 
 
17  שופטת נוקמת   NBA24353   20/12/07 13:12 
 
 
 ידעו כל הקוראים – פיני ויוסי הם רק 2 מתוך קבוצה גדולה מאד (כמה עשרות עד מאות) אבות עם סיפורים דומים.

מדובר כאן בשיטה! בדפוס התנהגות שאינו ראוי לביהמ"ש במדינה דמוקרטית בתחילת המאה ה-21.

שר המשפטים, נשיאת ביהמ"ש העליון, כב' השופט יהודה פרגו נשיא בתי משפט מחוז מרכז, כבוד השופט משה גל מנהל בתי המשפט – אתם עושים משהו בנדון?

אל תתפלאו שהציבור אינו מאמין יותר במערכת המשפט אם אלו שופטיו!!!

שופטים כאלו, שבאולמם תמצא בכפיפה אחת את הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת מסכנים את הדמוקרטיה והעתיד של מדינת ישראל!!!

כב' השופט העליון בדימוס אהרון ברק – "הכל שפיט"? – גם שופטים שפיטים!!!

ותקנו אותי אם אני טועה!  
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
18  בטח חברה של ארבל ושל בייניש   אבל זה לא יעזור    20/12/07 13:12 
 
 
  
 
 כתוב תגובה ל- אבל זה לא יעזור 
 
 
 
19  עוד 'פגוע מקייס'…   אוריאור   20/12/07 13:13 
 
 
 איני מאמין למראה עיני,'תעודת יושר' זו באה מאירגון הפמיניסטיות.
תתעוררו אנו דנים בשופטת רבקה מקייס ביהמ'ש כ'ס.  
 
 כתוב תגובה ל- אוריאור 
 
 
 
20  נשים רחמניות בשלו בשר ילדיהם   אבל'ה   20/12/07 13:15 
 
 
 מקייס הינה רק אחת ממערך שופטות אשר פועלות מאינטואיציות אישיות ונשיות כאשר הם משליכות את כל תיסכוליהן על הגברים/אבות תוך ניצול כוח המשרה לרעה.
אלו נשים "מוכות" נפשית עם משקעי ילדות בטח הן מצד גברים והן מצד נשים ועל זה נאמר כבר אישה לאישה, זאב.
היכולת שך נשים להתעלם ממצוקת ילדיהם וסבלם כבר ידוע ואף נטען ע"י חז"ל את יכולת התעלמות זו.
מקייס במקרה זה הינה "ילדה מתמרדת" המנצלת את הסמכות לרעיונתיה האישיים. אופי פעילותה הפמיניסטי האובססיבי די בו לראיה לאורח חייה.
חבל שמדינתנו הנשענת על כינויים כמו "אור לגויים" עם סגולה" נהיו לעם ומדינה הנותנים יד לפשעים כנגד האנושות כנגד אזרחיה ציבור האבות וילדיהם.  
 
 כתוב תגובה ל- אבל'ה 
 
 
 
21  זן נדיר של אבות    ליה   20/12/07 13:25 
 
 
 אבות אלו הם זן נדיר שנלחמים על זכותם להמשיך להיות אבות ושאינם מפקירים את ילדיהם לאחר הגירושים. יש צורך לעודד אבות שילדיהם חשובים להם ולא להוקיע אותם.  
 
 כתוב תגובה ל- ליה 
 
 
 
22  מי זאתי הפקידה שבתמונה?   אזרח ישר   20/12/07 13:36 
 
 
  
 
 כתוב תגובה ל- אזרח ישר 
 
 
 
23  אל מקייס   א.זרח   20/12/07 13:38 
 
 
 אלמקייס היא רק דוגמה מוקצנת של המתרחש בבתי משפט לענייני משפחה. עינוי דין,שופטים חסרי כל יכולת והתעללות באזרחים הם עניינים של מה בכך. הרבנות היא זהב פרווים בהשוואה למתרחש בבתי משפט אלו.
כשבייניש באה בטענות על ירידת קרנם של השופטים וכו וכו אין לה אלא להלין על עצמה והמערכת שהיא עומדת בראשה!  
 
 כתוב תגובה ל- א.זרח 
 
 
 
24  בישראל יש אפליה נגד גברים   אייל.ב   20/12/07 13:40 
 
 
 ישראל הפכה למדינה בה חייהם כספם ורכושם של הגברים נהפך להפקר. זאת המדינה היחידה בעולם שיש השתוללות כזו נגד גברים בכל תחום.

הגיע הזמן למהפכה צודקת.  
 
 כתוב תגובה ל- אייל.ב 
 
 
 
25  נרות אחרי חנוכה   דרור צעירי   20/12/07 13:41 
 
 
 לכל שופטי בית המשפט לענייני משפחה,רבנות, ערכאות הערעור, ההוצאה לפועל וכיו"ב

לאחר יום הכיפורים הזה ולקראת יום הכיפורים הבא, אנו מאחלים לכם את אותם האיחולים,

לצערנו מכתבו של יאיר נשלח קצת באיחור ובטח לא היה לכם זמן להצטער כמו שצריך ולהספיק להגיד בכוונה הראויה את אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי,.. וכן הלאה לפי סדר ה א' ב', לכן בפרוס עלינו השנה החדשה נקדים את המכתב השנתי לכ' יום הכיפורים ואתחיל אותו פחות או יותר בהצהרת כוונות רשמית בדיוק כמו במכתבו של יאיר מהשנה שעברה.

בשנה הקרובה נפעל להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לחקור את פשעיכם הנעשים כביכול בחסות החוק ונדרוש לחקור את אפליית האבות בבתי המשפט לענייני משפחה ומוסדותיו.

נקרא לחקור מחדליכם, נפרסם את מעלליכם חסרי הבושה החל ממינויים מפוקפקים, גרירת רגליים בעשיית דין ומשוא פנים קשה כלפי ציבור האבות.

ונמשיך את המכתב בקצת מוסר, דרך ארץ, ופילוסופיה יהודית, כמובן מהמקורות, דבר שממצב העניינים וממבחני התוצאה ברור שקיים מחסור חמור במצרכים אלו אצלכם.

(הגמרא במסכת שבת קלט )

"אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל," ועל זה נאמר בפרקי אבות ( מגן אבות קלג )" כאשר בעינינו אנו רואים בדורותינו אלו, שיש קלים וריקים ופוחזים, וקוראים את עצמם דינים רבנים מומחים, והם רשעים ארורים, מטים את הדין, ובמקום לעשות שלום בין איש לאשתו, בשביל בצע כסף הם עוזרים לשבור בתים ושיתגרשו"

שופטים דיינים רבנים וכיו"ב יקרים אבקשכם להסביר את הנכתב לעיל איש איש לעמיתו כי לפחות שופט אחד שאני מכיר לא יבין זאת ושומה עליכם מפאת אחוות שופטים, דיינים, רבנים וכיו"ב כולל שופטי ליגת העל ביהמ"ש העליון וכיו"ב, וכלה בשופטי הליגה התחתית ביהמ"ש לענייני משפחה וכיו"ב, לתקן דרכיכם ולהסיר את אצטלת החוק והצדק המזויפת בה אתם מתעטפים ולהחזיר את אמון הציבור במערכת, שנבנתה להגן עליו ועושה את עבודתה ההפך.

וידעו כל החברים, משפחה וכיו"ב החברים בקליקה המכונה "מערכת הצדק הישראלית" כי למרות שישנם רבים העושים עבודתם נאמנה, רבים הם העושים ההפך הגמור וקיימת הערבות ההדדית, שמחייבת כל רב, דיין, ושופט, הגון, אינטליגנט, ישר וכיו"ב לקום, לזעוק ולהקיא מהמערכת את יוצרי המדמנה כדי שגם בהם לא ידבק הסחי, הזוהמה והרפש, בה מבוססים, אנו, ילדינו ואתם, בהיכלות בתי הדין למיניהם וכיו"ב.

(גמרא סנהדרין ז' )

"כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו, שנאמר, אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם (נשמותיהם) נפש.

לעולם יראה דיין עצמו, כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו ואם לא ידון את הדין כמו שצריך, הרי ענוש יענש."

את זה אני חושב שאין צורך להסביר לשופט "שלי" איש המדמנה, בעונשים הוא אלוף.

ביקשתם סליחה לקראת יום הדין? ביקשתם מחילה מידי בורא עולם? הרגעתם את מצפונכם?

אין לכם אלוהים ואין לקשור אתכם, עם כל חשיבה או התנהלות אנושית כלשהי.

אנו עצמנו וילדינו לעולם לא נשכח ולא נסלח!!!!

כי מאחורי כל אב יש שם!

דרור צעירי מנכ"ל עמותת (ע"ר) "עתיד לילדי הגירושין"
 
  התנועה למען עתיד ילדינו 
 
 
 כתוב תגובה ל- דרור צעירי 
 
 
 
26  מער' החיפוי של הנהלת בתי המשפט   יאיר תיבון   20/12/07 13:44 
 
 
 לא להאמין כיצד עובדת מערכת החיפוי של משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט על השופטים. פניות ששלחתי גורמים אלה נענו בתשובות לקוניות ולא רציניות – שיפורסמו בהמשך…

לידעתכם, השופטת מקייס היא רק הסמן הימיני של התופעה – אני מפנה את הקוראים למאמר שכתבתי על התנהלותה של השופטת ובית המשפט לענייני משפחה:

http://www.yeladeinu.info/content/view/379/270

בית המשפט לענייני משפחה נגוע בתופעות קשות של הפליה כלפי ציבור האבות – יש להקים ועדת חקירה לחקור את הנושא.

יאיר תיבון – tibon@netvision.net.il

…כי ילדים לא מתגרשים מאבא ולכל ילד הזכות לשני הורים פעילים ומעורבים בחייו….  
 
 כתוב תגובה ל- יאיר תיבון 
 
 
 
27  חובה להקליט הכל   חובה   20/12/07 13:45 
 
 
 כאשר עמדתי להתגרש אחת מההמלצות הכי טובות שקבלתי הייתה להקליט הכל (תמונה וקול) בכל מקום: במשטרה, במפגשים עם הגרושה או עם הילדים, אצל העובדות הסוציאליות (במפגשים ובשיחות טלפון), בתהליך הגישור, ברבנות, בבדיקת המסוגלות ההורית (חובה ביותר).

זה זול מאוד וחשוב מאוד.

אני לא אמליץ פה להקליט גם בבית המשפט לענייני משפחה אך בגלל שיש כל כך הרבה גופים שנלחמים לאפשר לך זאת והמחיר נהיה זול מאוד אז שכל אחד יעשה לעצמו את המחיר.
זה כבר אפשרי 6 שנים וגם אין אפשרות לעלות על זה.

הסיבה העיקרית היא שכל אחד מהגורמים הנ"ל כותב מה שבא לו, מוציא מהקשר ומדווח בלי קשר לחלוטין למה שקרה בפועל עם נתונים חלקיים הגורמים להטיית העובדות. ואז מאוד קל לא רק להגיד זה לא נכון אלא גם להראות.

בנוסף,
כמו שלמשטרה יש בסיס נתונים על עבריינים מוקם כיום בסיס נתונים על כל הגורמים השונים בתהליך: שופטים, שוטרים, קציני מבחן, עובדים סוציאלים, מרכזי קשר ועובדיהם, גופי הסתה ל"טובת" הנשים ועובדיהן, פסיכולוגים העוסקים במסוגלות הורית, מגשרים, עורכי דין וכמובן נשים מעלילות בתהליך הגירושים.

פרטים בהמשך.  
 
 כתוב תגובה ל- חובה 
 
 
 
28  לא פלא שאין אימון כללי בשופטים   עינת רביד   20/12/07 13:48 
 
 
 לא הופתעתי מן הכתבה, גם אני ראיתי בעיני התנהלות שופטת המנוגדת לכל דין וצדק, תוך כדי הפליה לטובה של עריית ת"א במשפטים הנוגעים לבניה בלתי חוקית.
נא בידקו את כב' השופטת עינת רביד מביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א.  
 
 כתוב תגובה ל- עינת רביד 
 
 
 
29  דברי הבל – כדאי לקרוא ! ! !   עורך דין שמכיר   20/12/07 13:49 
 
 
 לפני מספר דקות קיבלתי שיחת טלפון מחבר למקצוע, אשר בניגוד אלי, שותף לדעות שהובאו כנגד כב' השופטת מקייס.
בשיחה אמר חבריי "נו, ראית את הכתבה על חברה שלך … " – אכן ראיתי (קראתי) את הכתבה.

צר לי על האמור בכתבה ועל ההשתלחות חסרת הרסן כנגד כב' השופטת אשר עושה את מלאכתה נאמנה.

מדובר בשופטת ישרה, חכמה, טובת לב, הוגנת, חרוצה – שיסלחו לי שופטים אחרים – שאינה מבקשת לסיים "תיק" על מנת להראות בדוחות הסטטיסטים את "יעילותה", אלא מלווה את המשפחות במשך שנים, תוך לקיחת אחריות ועומס עבודה בלתי נגמר, וכל זאת על מנת לוודא את כי טובת הילדים הקטינים אכן מוגשמת הלכה למעשה.

הדרך המקובלת בתיקים רבים היא הענקת סמכויות לפקידת הסעד ושהצדדים "ישברו את הראש"…, אולם לא אצל כבוד השופטת מקייס.

אלמלא, הייתי מטפל באחד מהתיקים שהוזכרו בכתבה, הרי שמיד הייתי מזדעק כנגד העוול שנגרם לאותם אבות. ברם אפס בהכרותיי את אחד האבות שהוזכרו בכתבה ואת נסיבות המקרה, הרי שמדובר בדברי הבל !

כבר נאמר על ידי חכמנו "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" ( המאירי ; תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב).

מדוע אותם אבות לא הזכירו אם ניתנו נגדם צווי הגנה – בין אם על ידי כבוד השופטת מקייס ובין אם שופט אחר ?

בנוסף, במסגרת הכתבה מציין אחד האבות כי אשתו "חטפה את בתו לירושלים…" – האם "החטיפה" היתה למקלט לנשים מוכות הממוקם בירושלים ?…

בשולי דברי ולמלנים על אפליה כנגד המין הגברי אבקשכם לקרוא את החלטת כב' השופטת מקייס בתמש (כ"ס) 28132/02 פלונית נ' אלמוני – מאגר נבו, שם חייבה כב' השופטת אשה בתשלום סך של 7,500 ש"ח הואיל ונקבע כי העלילה על המשיב כשביקשה בקשה למתן צו הגנה.
לסיום אציין כי הדרך הלגיטימית לבקר פסק דין של שופט הינה במסגרת ערכאת הערעור, ואכן בתיק בו אני מטפל הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי – ערעור שנדחה תוך חיוב בהוצאות !

טוב יהיה אילו המלינים ישקיעו את מאמציהם בהפנמת ההחלטות והבנת רצונה של כב' השופטת להגן על הקטינים.
 
 
 כתוב תגובה ל- עורך דין שמכיר 
 
 
 
  – עו"ד שמכיר=מקייס בעצמה    יאיר תיבון   20/12/07 13:58 
 
 
 מקייס היקרה, התחלת להתחזות לעוד"ש שמכיר??? – …
אל תעבדי עלינו, כל עו"ד מכירים אותך ויודעים בדיוק מי את ומה הם מעלליך!
אם זה לא מקייס אז תצא מהאלמונויות שלך ותעמוד מאחורי דבריך!!!  
 
 כתוב תגובה ל- יאיר תיבון 
 
 
 
  – תגובה "לעו"ד שמכיר"   NBA24353   20/12/07 14:04 
 
 
 כנראה אתה מאותם עוה"ד ששולחים את הנשים שמגיעות אליהם למשרד להגיש תלונת-שוא במשטרה על אלימות בהתבסס על הנחיה 2.5 של הגב' ארבל (בכהנה כפרקליטת המדינה)!!!

בוש והכלם – אתה, בלבך פנימה, יודע היטב עד כמה המצב מזויע ולצורכי פרנסתך וליקוק ישבנים אתה כותב את מה שאתה כותב.

כמו רוב עורכי-הדין אתה חסר מצפון!  
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
  – כל מילה נכונה   עו"ד    20/12/07 14:04 
 
 
 מסכימה עם חברי המלומד.
די להשמצות חסרות השחר תוך עיוות המציאות.
עורכת דין – בתחום ענייני משפחה  
 
 כתוב תגובה ל- עו"ד 
 
 
 
  – מכיר את השופטת   בינגו   20/12/07 14:26 
 
 
 את השטויות במיץ האלו תספר למי שלא מכיר את מערכת המשפט. צו הגנה זה קנה מידה למסוכנות ? הרי הנבלות האלו חותמים בחותמת גומי ומאשרים כל בקשה ללא כל בדיקה. וחטיפה למעון "לנשים מוכות" זה בסדר? האישה פתאום היא השופטת ? וערעור ? מי מסוגל לעמוד בהוצאות של הגשת ערעור ? אתה עו"ד או טמבל ? אתה לא יודע שאין זכות ערעור וצריך להגיש בר"ע ומי אמר שהצלע הנוספת של הכנופיה שהיא השופטת שטופמן מהמחוזי תאשר את בקשת רשות הערעור ותיתן זכות ערעור. וגם אז היא בכלל תעיין בערעור או תאשר פסה"ד כתורה מסיני. אז בפעם הבאה שאתה מנסה לספר סיפורי סבתא, תספר אותם למי שלא עבר את ההתעללות של הנבלות האלו.  
 
 כתוב תגובה ל- בינגו 
 
 
 
30  תלונות על חנה קיציס מרשל"צ   שפוטי חנה קיציס   20/12/07 13:56 
 
 
 לשופטת מקייס יש תלמידות וממשיכות בולטות בקרב ביהמ"ש לענייני משפחה. חנה קיציס מראשון לציון היא תלמידה מוכשרת שלה ****************************************** – כאשר ילדים מתחננים מולה בלשכתה (!) להיות עם אבא ולעצור מכות שהאם מכה אותם עד דם, קיציס קובעת שזה "לא יכול להיות" ומחזירה אותם להמשך ההתעללות בטלפון ובכתובת דואר שפורסם בכתבה אפשר לפנות לריכוז התלונות נגד קיציס  
 
 כתוב תגובה ל- שפוטי חנה קיציס 
 
 
 
31  האחריות על מי שמינה אותה    אזרח מודאג   20/12/07 13:57 
 
 
 
הוועדה למינוי שופטים נכשלה כישלון חרוץ כשמינתה

אותה לתפקיד ב 2001.

השופטת מקייס פוגעת בנפשם של עשרות ילדים קטנים,

טוב וראוי אם ישעו אותה לאלתר.  
 
 כתוב תגובה ל- אזרח מודאג 
 
 
 
32  פקידות סעד הן הפתרון? טיפשות!   אלכס פז   20/12/07 14:02 
 
 
 התגובה המגוחכת והמטופשת ביותר היא של הצמד המכנה עצמו אמיר וליאת.. הם שמים יהבם בפקידות הסעד.. זה הגוף המייעץ המקצועי שעל פיו לדעתם יפול דבר ועל שופטי ישראל לכרוע ברך ולמלא המלצותיהם.
ראשי התיבות של פק"ס הינם פקידות סכסוך.. הן חלק מארגון הנשי שרואות כמשימה עליונה את ההגנה על זכות האשה ומשימת על את הפגיעה באב ובילדים.
ראה גם מאמרי "פק"ס"  
 
  פקידות סעד? – פקידות סכסוך 
 
 
 כתוב תגובה ל- אלכס פז 
 
 
 
33  טובה שטרסברג מחפה עליה   אחד שמכיר   20/12/07 14:07 
 
 
 
עשרות רבות של תלונות נשלחו לנציבת תלונות שופטים

טובה שטרסברג כהן,

אך עד היום כבוד השופטת שטרסברג ממשיכה לחפות

על השופטת רבקה מקייס.

מזמן כבר היה צריך להעמיד את מקייס לדין ולשלוח

אותה הביתה.  
 
 כתוב תגובה ל- אחד שמכיר 
 
 
 
34  שטויות – שופטת מצויינת   עו"ד נתניתני   20/12/07 14:07 
 
 
 אצל הגב' מקייס יצגתי בהערכה רבה גם נשים וגם גברים. מדובר בשופטת מעולה, חכמה, בקיאה ואחת שיודעת להפריד בין טפל לעיקר.

הגב' מקייס לא פעם גם קיבלה טענות על ירידה בהכנסה של גבר, על כזבים של אישה וכיוב' טענות של גברים כנגד הצד השני.

חבל שהאתר המכובד הזה , בעיני, אתר מעניין ובדרך כלל מביא טענות ראויות החליט להיות במה לטענות כאלו כנגד מקייס שהיא באמת, שופטת מהשורה הראשונה.
 
 כתוב תגובה ל- עו"ד נתניתני 
 
 
 
  – מסכימה – שופטת מספר 1 בארץ    עורכת דין   20/12/07 14:12 
 
 
  
 
 כתוב תגובה ל- עורכת דין 
 
 
 
  – מקייס טובה לעורכי הדין   טובה לעורכי דין   20/12/07 14:23 
 
 
 
עורכי הדין מתעשרים בזכות מקייס,

היא לא יודעת לסיים תיקים וכך עורכי הדין מתעשרים.  
 
 כתוב תגובה ל- טובה לעורכי דין 
 
 
 
  – תגובה לעו"ד הנתנייתי   NBA24353   20/12/07 14:20 
 
 
 אנחנו מכירים אותך!

אתה עו"ד שמייצג רק נשים ומקייס נותנת לך הרבה פרנסה טובה.

בודאי תגש אליה מחר בבוקר ללחוש באוזנה "איך הגנתי עליך אתמול באתר!".

כמו רוב עוה"ד – אתה חסר מצפון!  
 
 כתוב תגובה ל- NBA24353 
 
 
 
35  בדיקת השופטים בבימ"ש למשפחה   בדיקות   20/12/07 14:21 
 
 
 יש לבצע בדיקת המועמדים לבית משפט זה מעבר לבדיקה המבוצעת היום.
סביר שכבוד השופטת הייתה נבדקת לגבי:
האם הוריה גרושים או לא?
האם אבא שלה זנח אותה ואת אמה?

ואם כן כיצד זה יכול זה ישפיע עליה במסגרת תפקידה כשופטת האמורה להיות אובייקטיבית.  
 
 כתוב תגובה ל- בדיקות 
 
 
 
 
 
   
ניתן להעביר מידע וכתבות לפרסום באתר
כתובת: דוד רמז (ככר ברוש – 5) פתח תקוה 49383
טל: 03-9345666 פקס: 03-9345660 דואל: Nfc@Nfc.co.il 
 

גברים ואבות כאידיוטים בערוצי המדיה

רקע: תוכניות טלויזיה מציגות גברים ואבות כאידיוטים- כדי ללמוד יותר ולצפות בקליפים לחץ  כאן.

טוד וסרמן בעל המאגאזין "אבות – אדיוטים" פרסם את המאמר האחרון שלו

.האבות שהצליחו לשרוד את הפרסומות.

 

המאמר המקומי של לוחם באמריקה בשם האבות והגברים

http://www.glennsacks.com/

 

הבעיה במערכת קביעת וגביית המזונות בארצות הברית