בויצ"ו מלמדים איך להונותאתביטוח לאומי וראשויות אחרות

בויצ"ו מלמדים איך להונותאתביטוח לאומי וראשויות אחרות .

כך נשים עובדות רשומות כאינם עובדות כמו הג"ב תמר חובשי .

ההונאה בחסותהחוק על חשבון משלם המיסים .

אנו נחשוף פה באתר מי דואג  בצורה ממוסדת להונות את ביטוח לאומי ושו"ת

הסיפור של קובי כהן – יו"ר של הנכים הגרושים מתוך הוועדה בכנסת

פרוטוקול http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/zibur/2007-12-18.rtf

      בשלב הקביעה של המזונות הראשונים קיבלתי קיצבה של בעצם קיצבה ראשונית של אלף מאה ומשהו, אלף מאתיים שקל בערך, כאשר גובה המזונות שלי נקבע על משהו בסביבות ארבעת אלפים שקלים. כאשר עם כל הרצון הטוב והמצב הרפואי המתדרדר שלי, ולמרות הנסיונות האין סופיים שלי למצוא מקום עבודה במגבלות הבריאותיות שלי אני לא הצלחתי ליצור לעצמי מקור תעסוקה, ובהמשך לא הייתי גם מסוגל לעשות את זה. ובכל אותה תקופה פסוקים כנגדי מזונות בגובה של קרוב לארבעת אלפים שקל, בו בזמן שאני מתקיים לעצמי ממשהו בסביבות אלף מאתיים שקלים.  

      בהמשך האחוזים שלי גדלו ואיתם גדלה הקיצבה, אבל עדיין בכל שלב שהוא הסכום שנקבע כמזונות היה גבוה מאוד, הרבה מעבר לסך כל הקצבאות שלי. מה שהוביל אותי לצבור חוב. וכשנצבר חוב זה הוביל אותי במסלול ישיר למצב של דרישת פרעון במסגרת הליכים מידיים שננקטים במסגרת ההוצאה לפועל, ושם גיליתי להפתעתי שביום נתון אחד פשוט הודיעו לי שכל קצבאות הקיום שלי, הניידות שלי, פשוט נעלמו. הם פשוט עוקלו במלואם, כל כולם.  

      פניתי למוסד לביטוח לאומי ואמרתי ממה אני אחיה, ואז הם הפנו אותי, אחרי איזה שהוא הליך התחלתי לקבל קצבת אבטחת הכנסה שהגובה שלה אלף מאתיים שמונים שקל. אני מזכיר לכם שגם עם קצבת אבטחת הכנסה של אלף מאתיים שמונים שקל וגם עם הקצבה הראשונית, שהיתה נמוכה, בכל אותה תקופה החוב ממשיך לגדול ולגדול, ואני עומד חסר אונים. אני לא יכול לשנות את ההליך של עצירת החוב, כי אין שום כלים במסגרת המערכת של ההוצאה לפועל כדי לעצור תהליך שכזה. אני פניתי והגשתי בקשה להקטנת מזונות, אבל עד שההליך התברר זה לוקח, לצערי הרב זה עדיין לא הסתיים. אנחנו מדברים על שלוש שנים כמעט, ההליך עדיין לא הסתיים.  

      בכל אותה תקופה, עד שהתברר התהליך הזה, ואני מדבר גם על החלטות ביניים שבית המשפט קיבל, בית המשפט הודיע לי בצורה חד משמעית שמבחינתו יש איזה שהוא מינימום הכרחי לקיום הילדים שעומד על משהו בסביבות אלף מאתיים, אלף שלוש מאות שקל. ובית המשפט לא נוהג לפסוק בסכומים שמתחת לסכום הזה, זאת אומרת שמראש, גם אם אני אבוא ואראה שאני עני ומרוד, וגם מראש אם אני אבוא ואני אראה לבית המשפט שאין לי את היכולת, והראיתי להם שרמת ההוצאות היא בשמיים וההכנסות שלי הן כלום.  

      הגעתי למצב שבלי עזרה של חברים טובים, שעזרו לי והחזיקו אותי בחיים, הייתי מגיע למצב של הומלס, בלי שום דרך עצירה בשום שלב, ואני גם חושב על הטובה של הילדים שלי, וזה לפני כל העניין. אני לא רואה את הטובה של הילדים ברגע שהאב שלהם נמצא בהליך כזה, שהוא חסר אונים לגמרי, לא מסוגל להתפרנס, ומצד שני מביאים אותו למצב שהוא פשוט נזרק לרחוב. הוא פשוט הופך להיות הומלס. אפס הכנסה, התקיימות מינימלית לנכה עם מיליון הוצאות, לטיפולים, לתרופות, לבדיקות. 

      אני לא מדבר על זה שהעיקולים גם כוללים את קצבת הניידות ובלי קצבת הניידות מותירים אותו בלי אפשרות להזיז את הרכב הרפואי שיש לו מטר, כי אין לו אפשרות אפילו לשלם ביטוח על הרכב הזה. אני לא מדבר על זה שאם הוא נכה שצריך איזה שהוא סיוע סיעודי ואין לו אפשרות אפילו להחזיק מטפל שיטפל בסיעוד שלו.  

      לשמחתי הרבה במקרה שלי אני לא סיעודי, אני על גבול הסיעודי, אבל אני גם כן בכל אותה תקופה הייתי זקוק לסיוע, ופשוט לא היה לי מאיפה. הפכתי להיות נטל על החברים, על המשפחה, נאלצתי לעשות דברים קיצוניים ודרסטיים. אני חושב שאני עוד מקרה יחסית סביר. יש מקרים הרבה יותר קשים ממני. לשמחתי יש לי משפחה אוהבת ותומכת והם קיבלו את זה בהבנה את רוע הגזירה הזאת, אבל אני באופן אישי מרגיש, לא יודע, אני הפכתי למשהו שהפך להיות לנטל על כל הסובבים אותו, בו בזמן שהיכולת שלי לפרנס את הילדים שלי היא שואפת לאפס מצד אחד

מכתב מאת יוסי מל

כבר למעלה משנתיים שאיני רואה את ילדיי וכפועל יוצא איני משלם דמיזונות,

אני חי במחתרת. "מבוקש" ע"י השלטונות כמו שודד זקנות,

ללא ביטוח לאומי וללא קופ"ח, בקיצור אזרח ישראלי ללא זכויות אזרח, אבל עם חוקים וחובות שהמדינה משיתה עליי.
לא מגיע יותר לא לביה"ד הרבני ולא לביהמ"ש לענייני משפחות הנשים, ששם קיימת אפלייה ברורה לאבות, שכל ההחלטות ופסקי הדין הן כנגדי ולרעתי ואני מופלה שם לרעה בשל היותי משוייך למין הגברי.
מחרים את כולם, בלי זכויות אני מתנער גם מהחובות ולא מוכן להיות אזרח מדינה סוג ז'.
אם אלפים יצטרפו לכך יופעל לחץ כספי על המל"ל ולחץ ציבורי כפועל יוצא מכך.

התארגנות, איחוד, ודרכי פעולה משותפים יביאו לשינוי.
הכוח לשנות הוא לא כיחידים, אלא כאלפים.
בהצלחה.
יוסי.