המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
מבצע משכן אהלים באוגוסט 1997 לא היה הנסיון הראשון של גילוי קברים. קודם לכן הופיעה סדרת מאמרים בעיתון "יום ליום" שנכתבו ע"י העיתונאים יהודה ישראלוב ושמואל עמרני. שני העיתונאים הללו עשו עבודה יוצאת מן הכלל ואספו עדויות וראיות בנושא.
אחד המקרים שפורסמו על ידם היה זה של ברכה זוגייר, בתם של שלום ושרה זוגייר.
אחותה הגדולה של ברכה העידה בנושא. כמו במקרים רבים, גם סיפור זה אירע במחנה העולים בראש העין. כאשר ברכה היתה בת 7 חדשים היא נשלחה לבית החולים תל השומר בשל בעיות חניכיים שוליות. זמן קצר לאחר מכן, הודיע בית החולים למשפחה כי בתם ברכה נפטרה. במקרה זה נקראה משפחת זוגייר לבית החולים לקחת את הגופה. כשהגיעו בני המשפחה לבית החולים נמסרה להם מזוודה אשר בה נאמר להם נמצאת הגופה. הם הוזהרו שלא לפתוח את המזוודה בשום פנים ואופן ולקבור אותה מייד משום שהתינוקת היתה נגועה במחלה מדבקת קשה מאד…
נאמר להם אף שאין צורך בתעודת פטירה או כל תעודה אחרת כדי לקבור את המזוודה, פשוט שיקברו מייד את המזוודה וזהו…
אחותה של ברכה, יהודית, אשר העידה בהקשר זה, היתה בזמנו בת 8, ילדה מאד סקרנית. היא ראתה את המזוודה על שולחן בחדר בבית החולים, פתחה אותה ומצאה בובה בתוך ערימת קש. יהודית קראה לאימה ואמרה לה כי מצאה בובה במזוודה. אימה של יהודית רצה לכיוון החדר, צעקה על יהודית משום שפתחה את המזוודה וסגרה מייד את המזוודה מבלי לשים לב שבתוכה היתה בובה. אימה של יהודית לא יכלה לדמיין כי מדובר במעשה תרמית וכי צוות בית החולים שיקר לה בנוגע למות בתה ברכה.
יהודית בת ה-8 לא יכלה להבין אז את השלכות הגילוי שלה. המזוודה ובתוכה הבובה נקברו בבית הקברות בראש העין. גם היום יהודית בטוחה כי ראתה בובה ולא את אחותה ברכה.
במהלך השנים יהודית המשיכה לטעון בפני בני משפחתה לגבי מה שראתה בבית החולים. משפחתה החלה להאמין כי יהודית דוברת אמת אבל לא ידעה מה לעשות בנוגע לכך. הם החלו לקבל דואר שהגיע לברכה, בכלל זה צווים מן הצבא וטפסים לבחירות. רישומי משרד הפנים ומרשם האוכלוסין הראו כי ברכה עודנה בחיים.
כאשר צה"ל לא קיבל מברכה תשובה לצווי הקריאה, הוא שלח נציגים לבית המשפחה לנסות לאתר אותה כמשתמטת. אביה של ברכה, שלום אמר לחיילים "חפשו את ברכה ככל שניתן, אולי יהיה לכם מזל ותמצאו אותה". יהודית הפצירה באביה מספר פעמים להעיד בפני נציגי הועדה החוקרת אך הוא סירב והשיב לה: "לכל אלו שהעידו בפני הועדה זה לא עזר במאום".
בהתבסס על התחקירים שלי ועל ראיונות שקיימתי עם משפחות שיקיריהן נחטפו, אני מאמין שאלפי משפחות לא יעידו בפני הועדה החוקרת כי הם מאמינים שעדותם לא תשנה את המציאות כהוא זה.
שנתיים לפני שברכה נעלמה משפחת זוגייר כמעט איבדה את בנם שמעון, כיום חי וקיים. באותה עת המשפחה עלתה לארץ וחיה בסמוך לראש העין. יהודית העידה כי "מדי יום היו מגיעות אחיות ומסתובבות במחנה כדי לאתר תינוקות אותם יכלו לקחת לבית התינוקות מסיבה זו או אחרת. אחת האחיות הגיעה לכיוונה של אימה ואמרה לה כי בנה נראה חולה, והוא צריך ויטאמינים…שמעון היה אז בן 3 שנים ונלקח למרכז יתומים, כחצי קילומטר ממקום מושבה של המשפחה.
יהודית ואביה, אז היתה כבת 6, היו מגיעים לבית היתומים מדי יום לבקר את שמעון ואימם באה לבקר לעיתים. אביה היה נכנס פנימה ומראה לה את שמעון דרך החלון. אחר הצהריים אחד הם הגיעו לשם ונאמר לאביה לא להכנס. אביה הרים אותה לעבר החלון כדי שתראה את שמעון אך יהודית אמרה לאביה שהמיטה של שמעון ריקה. אביה ניסה שוב להכנס למקום אך אז הם מסרו לו ששמעון נפטר.
האב הופתע משום שבבוקר הילד היה בריא. האב ביקש להכנס אך הם סרבו להכניסו בתואנה כי המקום מסוכן ממחלות… האב היה אדם חזק ולא ויתר. הוא הדף את הדלת בחוזקה ונכנס. הרופא משך אותו אך האבא דחף את הרופא ונכנס פנימה לחפש את בנו שמעון. צוות בית החולים ניסה לעצור אותו אך הוא המשיך מחדר לחדר וחיפש את שמעון.
יהודית מספרת: "שמעתי צרחות בתוך הבנין. אבא מצא את שמעון חי וקיים. צוות בית החולים ניסה לחסום אותו בדרכו החוצה, ואז אבא שבר חלון וקפץ החוצה ושמעון בידיו".
באותו יום הגיעו שוטרים לבית המשפחה להחזיר את שמעון "החולה" אל מרכז היתומים. האבא השתולל וצעק לעברם: "אם יהיה צורך אני אהרוג אתכם, אבל את הבן שלי אף אחד לא יקח". השוטרים השיבו לו כי "בנך חולה, אתה יכול למות…" והאב השיב להם שלא ידאגו לו.
————————————————-
תורגם ע”י רונית, התנועה למען עתיד ילדנו
רונית: אם האב לא היה מפעיל "אלימות" כנגד צוות בית החולים היה מאבד את בנו לנצח. כשמדברים על "אלימות" בלשכות הרווחה כנגד עובדים סוציאלים צריך להתייחס למינוח הזה במשנה זהירות, משום ש"אלימות" זה מינוח שנתון לפרשנות. אם פושע מנסה לחטוף ממך את ילדך ואתה אדם נורמלי אז ברור שתפעיל עליו כח התנגדות כדי למנוע את החטיפה.
לינק למקור:
