"כאילו תמיד היינו יחד" – נועה אהרונוביץ ואמה בראיון לערוץ 10

נועה אהרונוביץ', שנמסרה לאימוץ לפני 25 שנים כשהיתה בת 5 ומתגוררת כעת בארה"ב, איתרה את אמה הביולוגית, רותי שורקי, ואחרי שעות של שיחות בטלפון פגשה אותה בישראל. כעת חולמת נועה להפגיש את משפחתה הביולוגית עם בעלה וילדיה בארה"ב .

 

נועה נחטפה לאימוץ יחד עם עוד שניים מאחיה אשר הופרדו ממנה אף הם ופוצלו למשפחות אחרות.

השרות למען הילד אף מפריד בין אחים חטופים, דבר שהדעת אינה סובלת. אפילו במדינות חבר העמים שמוגדרות כמדינות עולם שלישי אסור להפריד בין אחים אשר אמורים להיות מאומצים והמשפחה המאמצת חייבת לאמץ את כולם ביחד.

 

נועה מספרת על בית היתומים בישראל בו שהתה טרם האימוץ. בזכרונה נחרטה חווית בית הילדים כחוויה בלתי נעימה, במהלכה ניתנו לה בגדים בלויים יד שניה אשר לעיתים לא התאימו למידותיה ולצוות המוסד לא היה אכפת איך היא נראית, בעוד אימה הביולוגית היתה מלבישה אותה במיטב הבגדים.

 

עוד עדות של אישה שנחטפה לאימוץ בילדותה ע"י רשויות הרווחה

 

גדר התיל של מוסד בית אפל. מזכיר לכם משהו מן העבר?

התנועה למען עתיד ילדנו הוציאה צו הגנה נגד הרווחה ומחנה הריכוז טירת הילד

התנועה למען עתיד ילדנו הוציאה צו הגנה נגד הרווחה ומחנה הריכוז טירת הילד .

בטירת הילד הדתית קוראים לילדה זונה וכולאים אותה בשירותים ללא יכולת לצאת .

בית המשפט השלום בתל אביב הוציא צו הטרדה מאיימת נגד טירת הילד בנתנייה ונגד הרווחה .

טירת הילד היתעללה השבוע בקטינה ל והמשטרה סירבה להיתערב .

טירת הילד הינה מחנה ריכוז של רשת אמונה ושם מיתעללים בילדים נפשית ,ופיזית

אמבולנסים שהוזמנו למקום לא אופשרו לבדוק את הקטינה .

הקטינה נ .נכלאה לשעה ארוכה ע"י הצוות במקום .

ליהודה מנהל המקום ידועים ההיתעללויות במקום אך הוא לא עושה דבר .

רשת אמונה לא עושה דבר למניעת התופעות המדאיגות במקום .

התנועה שוקלת לקיים דיון בכנסת בעד סגירת המקום ושליחת הילדים לביתם .

טירת הילד הינה טירת הכסף .

טירת הילד ממשיכה להיתעלל בילדים מונעת כניסת אמבולנס אשר אמור לטפל בקטינה י

טירת הילד ממשיכה להיתעלל בילדים מונעת כניסת אמבולנס אשר אמור לטפל בקטינה י  .

לאחר הגעת שלושה אמבולנסים פונתה הקטינה לבית החולים .

עובדת הסעד דלית איימה על הצוות הרפואי ומנעה את המשך הבדיקות לקטינה והאחריות תוטל על האחראים ותביעת נזיקין תוגש נגד בית החולים פקידת הסעד דלית השוטר עובד יקוטיאל וד"ר שקולניק מנהל בית החולים .

טירת הילד הינה עוד מחנה ריכוז של הרווחה אשר מתעלל בילדים נפשית ,ופיזית בשיתוף משטרת ישראל .

השוטר יקוטיאל רדף אחרי קטינה בניגוד לחוק ודחף אותה בכח לרכב של הפנימייה

הקטינה הודיעה שמתעללים בה במחנה הריכוז טירת הילד ומונעים ממנה לראות את אחיותיה ומשפחתה .

פקידת הסעד האלימה דאגה לבדוק היכן השאירה האם את ילדיה ,ולא לבדוק את מצבה של הקטינה

משרד הרווחה כרגיל מגבה את ההיתעללות בקטינים ולא עושה דבר למיגור התופעה .

לרגל יום השואה אנו מזכירים שמינת ישראל ,מדינת היהודים מביאה שואה עצמית על ילדי ישראל

האירועים תועדו ויועברו לגורמים המתאימים .

הבגדים המרופטים שמחולקים לילדים,שאיריות האכל ,והיתעללות הנפשית הינה עפ"י הוראות פקידות הסעד ,ומשרד הרווחה

שר הרווחה היושב אילם מפחד פקידי הסעד צריך להיתפטר .

טירת הילד בנתנייה מחזיקה ילדים חטופי רווחה ללא צו שיפוטי , טירת הילד היא הזרוע הסחטנית של אמונה ,אמונה פתחה עסק על גב ילדנו

אמונה עושה כסף על ילדנו ,אמונה פותחת פנימיות עם שם יפה כדי לקבל סכומי עתק .

טירת הילד קיבלה קטינה בניגוד לצו שיפוטי למרות שהבטיחה שלא תקבל .

טירת הילד עברה על החוק ולא דרשה צו של בית משפט .

אמונה ,אל תאמינו באמונה

כל מי שחטוף בטירת הילד לפנות לתנועה ,כל מי שסובל מאלימות ,פיזית ,נפשית ,ומילולית פנו אלינו

בית אפל הוא בית אפל שמתרחשים בתוכו מעשים אפלים

אולי יעשו עליו פעם סרט הוליוודי.

בתי יתומים בישראל – הנזקים הנפשיים והרגשיים הנגרמים לתינוקות החוסים במוסדות משרד הרווחה

 

עם הגידול שחל לאורך השנים בחטיפת ילדים ע"י עובדי הרווחה לבתי יתומים כדוגמת בית שבתאי בחיפה, נחשפת מערכת הבריאות בישראל לבעיות נפשיות של ילדים שנפגעו מהשהות במוסדות הללו, במימדים שטרם התמודדה עימם בעבר.

 

בתי היתומים בישראל שונים זה מזה במראה האסתטי, בתנאי המגורים (כגון צפיפות), ובהתייחסות הגופנית, הנפשית והחינוכית לילדים החוסים. צוות העובדים שונה אף הוא מבית יתומים אחד למשנהו, הן בהכשרתו המקצועית והן במספר העובדים ביחס למספר הילדים החוסים.

 

ההתקשרות בין ההורה לתינוק (parent-infant attachment) מהווה אבן יסוד משמעותית ביצירת מערכת יחסים חברתית ומשפחתית תקינה, והשפעתה מכרעת על עיצוב אופיו של התינוק ועל התפתחותו בעתיד כאדם בוגר. בהתקשרות תקינה לומד התינוק לתקשר עם הסביבה, ומפתח אמון עם דמות משמעותית וקבועה בחייו.

 

בולבי פיתח את תיאורית ההתקשרות בנסיון להסביר תופעות של יחסי אהבה, חרדת נטישה, אבל, טראומה ודכאון המתרחשים בילדות המוקדמת. לדעתו, לכל תינוק יש נטיה מלידה לחפש קרבה וקשר עקבי עם דמות מסוימת, בדרך כלל עם אימו. ההתקשרות ברורה מאד בילדות המוקדמת, נמשכת משך כל החיים ובולטת במיוחד בעיתות חירום.

 

תחילת ההתקשרות מוגדרת ומוגבלת, והתקופה המשמעותית והגורלית היא עד גיל שנתיים. אולם תינוקות מסוגלים להבחין בין הורים לזרים כבר במחצית השנה הראשונה לחייהם. תינוקות החוסים בבתי יתומים חווים פרידות ונטישות, התקשרויות משתנות עם דמויות ארעיות ובלתי נגישות כבר מתחילת חייהם.

 

במהלך שהותם במוסדות הם זוכים במקרה הטוב להזנה ולטיפול בסיסי, אולם אין מי שיגיב לאותות מצוקה או לצורך שלהם בקרבה ובטחון. במשך הזמן פוחת והולך הבכי שלהם, עד שהוא נפסק לחלוטין. הם הופכים אדישים, חסרי הבעה ותנועה, ואינם מתעניינים בסביבתם. הבעיות השכיחות ביותר הנגרמות בהפרעת התקשרות הן בהתפתחות השפה, ביצירת קשרים חברתיים וביציבות הרגשית. ילדים אלו, לאחר שהוצאו מן המוסד לוקים בתסמונת פוסט-טראומטית (post-traumatic stress disorder)

 

המגע הגופני בין התינוק למטפל בבית היתומים הוא נדיר, ומצטמצם לעיתים לזמן הארוחות והרחצה. ככל שקיימת תחלופה גבוהה יותר של מטפלים זה משפיע לרעה יותר על מצבו הנפשי של התינוק.

 

תינוקות רבים השוהים בבתי יתומים לוקים בפיגור התפתחותי. הסיבות לכך רבות, ביניהן שעות רבות של שכיבה במיטה ללא קשר עין או מגע גופני עם מטפל, שינה ממושכת עקב חוסר גריה ועוד. רבים מהם לוקים באיחור התפתחותי בתחום אחד לפחות: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, הבנה, שפה, תחומים חברתיים רגשיים, עצמאות בחיי היום יום ואיחור כללי. הפגיעה בהתפתחות השפה היא משמעותית ביותר, מכיוון שהמטפלים בבית היתומים אינם מדברים אל התינוקות, אלא משוחחים בינם לבין עצמם. חוסר שיחה עם התינוק בתקופה כה קריטית להתפתחות השפה, עלולה להיות הרסנית ובעלת השפעה מכרעת על התפתחותו השכלית ומיומנותו החברתית.

 

חוסר גריה הוא מצב בו התינוק אינו מקבל גירויים מן הסביבה משום שהוא חי במקום סגור. כל חודש בו התינוק שוהה במוסד ואינו מקבל גריה גורם נזק עצום להתפתחותו הנפשית והשכלית. בגלל חוסר הגריה וההזנחה מפתחים הילדים התנהגויות האופייניות לילדי מוסדות, כגון תנועות סטריאוטיפיות של נדנוד ראש, הטחת ראש, ביטוי פחדים שונים ועוד. נוסף על כך מפתחים ילדים אלה אי יציבות תחושתית, המתבטאת בחוסר סבילות למגע ובקשיי סבילות למרקמים שונים של מזון שהפה אינו מורגל להם, לגירויים בלתי מוכרים כמו הדלקת אור ולקולות שונים.

 

תחושת אי הנוחות שלהם עקב חוסר סבילות זו גורמת לבעיות הסתגלות מחוץ לבית היתומים ובעקבות זאת לבעיות התנהגות המתבטאות בדרך כלל בצרחות והתפרצויות זעם.Frank וחב' מצאו בסקירתם שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בקרב בוגרים ששהו בבתי יתומים לפני גיל 6.

מי שמעוניין לקרוא לגבי נזקים קוגנטיביים בילדי מוסדות יוכל לעיין במחקר של אוניברסיטת הרווארד.

 בבליוגרפיה:

  Bowlby J, The nature of child's tie to his mother. Int J Psychoanal,1958; 39: 350-373.
 Singer LM, Brodzinsky DM, Ramsay D & al, Mother-infant attachment in adoptive families. Child dev, 1985; 56: 1543-1551.
 Frank A, Klass PE & Eisenberg L, Infants and young children in orphanages: one view from pediatrics and child psychiatry.Pediatrics, 1996; 97: 569-578.

Aronson J, Medical evaluation and infectious considerations on arrival. Pediatric Annals, 2000; 29: 222-223

Cermak SA & Daunhauer LA, Sensory processing in the postinstitutionalized child. Am J Occup Ther, 1997; 51: 500-507.

סיפור חטיפת תינוקת אתיופית מאמא עיוורת ע"י כנופית הרווחה

תגובה מתוך YNET בנוגע לחטיפתה של התינוקת מאימה אל בית היתומים בחיפה.

תקשיבו לסיפור אמיתי שקרה לפני כ 6 שנים. נשבעת ביקר לי שכל מילה נכונה.

בבית הקודם שגרתי בו, היתה לי שכנה אתיופית שהיתה עיוורת, אבל כל המשפחה שלה ושל בעלה תמיד היו איתה ועזרו לה בהכל. יום אחד העובדת סוציאלית החליטה להצמיד לה סומכת אחרי שהאישה ילדה בת. למרות שהיא לא רצתה עזרה, כי בקהילה האתיופית יש הבה עזרה הדדית.

 

בקיצור יום אחד האשה ביקשה מהעובדת סוציאלית סומכת אתיופית שתוכל לדבר איתה בשפתה ולתקשר יותר טוב. וזה היה כל פשעה!! מה עשתה אותה סומכת? שפתאום מצאה את עצמה ללא עבודה? החליטה לנקום! ובגדול!! התלוננה ברווחה שהתינוקת מוזנחת, ושהאמא העיוורת לא יודעת לטפל בה! וזה היה מספיק לאותם עוסיות…. התינוקת כבת שנה אז, נלקחה מהוריה , נחטפה יותר נכון. אם הייתם רואים את המראות הקשים באותו היום, האסוציאציה הראשונה שהיתה עולה לכם בראש היא גרמניה הנאצית!!

 

מזלה של אותה אשה אומללה, שאנשי הקהילה מייד נרתמו לעזור לה, ועורכי דין יצגו בחינם. ואחרי שנים של משפטים, הילדה הוחזרה להוריה, בתנאי שהדוד יהיה אפוטרופוס שלה…. והילדה היתה כבר בת חמש שנים! ולא הכירה את הוריה בכלל… ורק בעזרת המון סבלנות ואהבה היא חזרה מעט לעצמה….

 

ואיפה אתם חושבים שהיא היתה במשך אותם שנים? באיזה ארמון מוקפת משרתים? ממש לא!!!! היא היתה בבית יתומים! כאיו ששם היה לה יותר טוב….אז אם אתם מסתובבים בראשון ל ציון, ורואים ילדה אתיופית שלובת זרועה עם אשה עיוורת… תדעו על מי אני מדברת….

 

מבקשת מוואי נט לפרסם!!! ולא לצנזר!! זה לא הסתה!!! אנשים צריכים לדעת מה קורה למי שמכניס עובדת סוציאלית הביתה!!

העולם התחתון של הרווחה ממשיך לחטוף תינוקות מהוריהם ולכלוא אותם במוסדות מזוויעים

משטרת חיפה מחפשת אחר אישה בת 20 החשודה שחטפה את בתה, בת שנה וחצי, ממעון לתינוקות חוסים בעיר. הפעוטה מטופלת בתרופות ונשקפת סכנה לחייה. עוד שקר של הרווחה האם אישה טובה אשר הרווחה רוצה לשלוח את ילדה לאימוץ אנו פונים לסייע לאם ולא להסגירה לפקידי הסעד הנאציות .

השקרים כנגד האם לא יעזרו , התנועה פתחה קו חירום והיצטרפה ליד לאחים. כדי להציל תינוקות משבי הרווחה .

והפעם בית שבתאי מקום להיתעללות בילד . 

אחיה ראב"ד  פורסם:  27.02.08, YNET

משטרת חיפה פנתה אחר הצהריים (יום ד') לעזרת הציבור, בחיפושיה אחר ליזה קוסייב, בת 20, החשודה כי לפני יומיים חטפה את בתה התינוקת ממעון לתינוקות חוסים בחיפה. הפעוטה, בת שנה וחצי, מטופלת בתרופות ונשקפת סכנה לחייה.

הבת נמצאת במעון לתינוקות לאחר שרשויות הרווחה קבעו שהאם אינה מסוגלת לגדל אותה בבית. לפני יומיים, הגיעה האם למעון, הציגה אישור מהעובדת הסוציאלית, ולקחה את בתה לטיול שהיה אמור להימשך כמחצית השעה. לאחר כמה שעות, כשלא חזרו האם והתינוקת, פנו עובדות המעון למשטרה.

על פי המידע שיש בידי המשטרה, האם נראתה לאחרונה ברכב מסוג דייהו בצבע בז'. שלוש הספרות במרכז לוחית הזיהוי של הרכב הן 897. בנוסף דווח כי הרכב שייך, ככל הנראה, לבן זוגה של האם.

 מפקד משטרת חיפה, ניצב-משנה דוד בן עטיה, סיפר שהאם התגוררה בעבר בדימונה, אולם כי כבר תקופה ארוכה היא מחוסרת בית, ללא כתובת מגורים קבועה. במסגרת החקירה תושאלו עובדות המעון, וכן העובדת הסוציאלית שחתמה על האישור שהציגה האם.

—————————————-

רונית: אני פונה לכל האנשים הטובים. אם תיתקלו באמא הזו תנו לה קורת גג ועזרו לה להסתתר מפני כנופיית העולם התחתון של הרווחה.

זכותה המלאה של האמא לגדל את ילדתה כפי הבנתה, ואת הכסף המוזרם למוסד המזוויע הזה שיעבירו לאמא כדי שתוכל להתקיים בכבוד.
 
17.  שלא תעיזו להלשין!אנא הכנסו 
תבונה(עו"סית לשעבר) ,  ת"א   (27.02.08)
 
 
   17.  שלא תעיזו להלשין!אנא הכנסו  
     
 
הקלות הבלתי נסבלת בה מחליטים ולוקחים ילדים מהוריהם בארץ,היא מתחת לכל ביקורת!
מספיקה חתימה של פקידת סעד וכמה טיעונים "מלומדים" כביכול מול השופט..ואמא שנמצאת במצב נפשי רעוע עקב כך שלקחו לה את הילד-והילד כבר לא ברשותה.
הליך החזרת הילד למשמורת האם,לעומת זאת הוא ארוך,מתיש ומייאש: מבחני "מסוגלות הורית",(לעובדת הסוציאלית עשו פעם מבחני מסוגלות הורית כדי להרשות לה לטפל בילדיה שלה? לא בטוח שהייתה עוברת אותם…),תהליך של ביקורים-פעם בשבוע,אישור בית משפט,פעמיים בשבוע..והזמן משתרך לאיטו…והנה הילד כבר בן שנה…ועדיין לא אישרו 3 פעמים בשבוע…והנה הילד בן שנה וחצי-ויש אישור לטיול בן רבע שעה לערך…והנה הילד בן שנתיים-ועדיין אסור לו לשהות בבית האם.
דרך חתחתים שלא תתואר! ולעיתים הסיבה הראשונית להוצאת הילד מן הבית הוא לדוגמא-שכנה שמצלצלת למשרד הרווחה ומספרת סיפור כזה או אחר.
ובין לבין מתקיימים דיונים על נושא משמורת לילד..כשבמשך כל התקופה מופעל לחץ מאסיבי על האם לתת את הילד לאימוץ.
במקום להפנות את המשאבים כלפי האם והילד ולעזור לה בדיור ובליווי של סומכת מטעם משרד הרווחה שתעזור לה בטיפול בילד-הכי נוח להפקיחע את הילד מרשות אימו ולזרוק אותו לתינוקיה,שם מתעותת נפשו לתמיד-כי ככל שלא תהיינה המטפלות טובות ורחומות-הן מטפלות ולא אמהות והיחס אינו אישי.
אם איתרע מזלה של האם ומצבה הכלכלי רע(מה שקורה ברוב המקרים הללו),היא אינה יכולה לשכור עו"ד שיעמוד עבורה בבית משפט ויעזור לה לקבל בחזרה את המשמורת על הילד.
אני מכירה מקרה שהאם הגיעה לאישפוז כפוי משום שהשתוללה בבית המשפט מתוך כאב ותיסכול,כששוב השיבו את פניה ריקם.
לכן,אני חושבת,מבלי להכיר את פרטי המקרה-הבה לא נהיה אנחנו שופטים.
להפך,אם וכאשר האם תתפש-הבה ננסה לעזור לה.
 
תבונה(עו"סית לשעבר) ,   ת"א   (27.02.08)

בתי היתומים בישראל – השקר הגדול

הסתכלו טוב טוב בתמונה למטה, זהו בית יתומים באחת ממדינות חבר העמים. נכון שהוא נראה מטופח ויפה מבחוץ? לא כדאי לכם לדעת מה קורה בפנים. המראה החזותי החיצוני והמטופח מטעה את המבקרים. הילדים השוהים במוסד הזה עוברים גהינום.

בתי הילדים במדינות חבר העמים ידועים לשמצה ו-UNICEF כתב לא מעט דוחות בנושא.

כך קורה גם בארץ. מוסדות לילדים חטופים נראים מטופחים מבחוץ וגם הלובי נראה מסודר, אך משרד הרווחה מצליח להסתיר לאורך שנים את הזוועה המתחוללת מבפנים.

למוסדות לילדים של משרד הרווחה בארץ יש חזות הייטקית כזאת, עם צבעים פאסטליים וצמחייה נאה, אך רק הילדים האומללים החוסים בהם יודעים את האמת.

משרד הרווחה משקיע כספים רבים בטיפוח החזות החיצונית של הבנין, כולל הלובי ואיזורי הגישה למבקרים, אך את הצדדים האפלים במוסד וההתעללויות בילדים החוסים הוא לעולם לא יחשוף לציבור הרחב (שוב בתרצת נפוצה שנקראת "חסיון").

  

UNICEF, לא הגיע הזמן שתבצעו גם בישראל תחקיר מקיף על המתרחש מאחורי כתליהם של המוסדות המזוויעים הללו בישראל?

חטיפת ילדי תימן, יחיאל מן – חלק ב’ – עדותה של שרה לייכט

13 באוקטובר 1997, בית אגרון בירושלים, לשכת העיתונות הממשלתית.
במקום זה התכנסה הועדה הממשלתית שהוקמה כדי לחקור את פרשת חטופי תימן וילדים אחרים שנלקחו ממשפחתם בשנים 1948-1954. השימועים נערכו מדי שבוע.

גברת שרה לייכט היתה העדה הראשונה באותו יום. היא עבדה כאחות במרכז ויצו בתל אביב בשנת 1950. גברת לייכט עבדה כמטפלת בילדים משעות הבוקר ועד לשעות 2-3 אחר הצהריים, ובמהלך עבודתה הוכשרה שם כאחות.

מרכז ויצו דאז נקרא בשם "המוסד לטיפול באם ובילד", אך גב' לייכט העידה כי מדובר היה בשם ששימש כהסוואה למרכז אימוץ שפעל במקום. את המקום ניהלה אישה בשם רבינה קיש, סגניתה היתה גב' ברבש ורופאת הצוות היתה גב' שפירא.( שימו לב, כמו במקרים רבים שוב מדובר בעדת נשים "טובות וחסודות", רונית)

הילדים אשר טופלו במוסד ויצו היו בטווח גילאים של בין יום אחד לשנתיים. לאחר שהגיעו לגיל שנתיים, הם הועברו למוסד יתומים שנוהל ע"י גב' רלח. (לדעתי, ילדים שלא הצליחו למכור, לא יכלו להחזירם למשפחותיהם האמיתיות משום שכבר דיווחו להם שהתינוק שלהם מת,משום כך זרקו אותם במוסד יתומים, רונית)

גב' לייכט הציגה בפני הועדה תמונה שלה עם אחד הפעוטות בהם היא טיפלה, שמו היה דרוויש, ואותו זכרה במיוחד משום חיבתה המיוחדת אליו. העתק של התמונה נמסר לועדה. בתום השימוע שוחחתי עם גב' לייכט שאף הראתה לי את התמונה.

מוסד זה של ויצו היה אחד מיני מוסדות רבים שחטפו ילדים, פשוטו כמשמעו, מכרו אותם בחשאי והגדירו את המהלך כ"אימוץ".

גב' לייכט זוכרת את היום בו הוצא דרוויש מן המוסד. לעובדי המוסד נאמר כי דרוויש נמסר למשפחה ממוצא פולני שהתגוררה ביפו. כמו כן, ניתנה לאחיות ולמטפלים הוראה האוסרת עליהם ליצור קשר עם דרוויש או עם הוריו, גם אם ייתקלו בו ברחוב, משום שההנהלה טענה שההורים החדשים של דרוויש מתגוררים בסמוך למוסד. גב' לייכט חיפשה את דרוויש בין הילדים שפגשה בשכונה אך מעולם לא ראתה אותו יותר.

(לדעתי, הנהלת המוסד העבירה לעובדים דיסאינפורמציה. כדי שלא יתחילו לחקור ולנבור מה עלה בגורלו של הילד. הם הזינו את העובדים במידע שגוי ובלבד שלא יתחילו לשאול שאלות. שנות ה 50 במדינת ישראל היו שנים של מיתון קשה, מדינה בהתהוותה ולא סביר שמשפחות ישראליות רבות אימצו את הילדים הללו, כי רוב המשפחות הישראליות, גם מיוצאי מזרח אירופה (פליטי השואה) היו במצב כלכלי קשה. סביר להניח שהילדים הוצאו אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל למשפחות מבוססות במדינות מערביות. הסבר זה נתמך זה ע"י מה שקורה עם האימוצים הבינלאומיים כיום. האימוצים הבינלאומיים נעשים במדינות העולם השלישי, מדינות בהן גם משפחות רגילות חיות בתנאים קשים. במדינות אלו, ילד מוצא אל מחוץ המדינה רק אם המשפחה הביולוגית אינה מסוגלת לגדלו ולא נמצאה משפחה מקומית שמוכנה לאמצו, רונית)

גב' לייכט נשאלה אם זכורים לה מקרים בהם מתו תינוקות. היא השיבה בשלילה, למעט מקרה אחד בו התגלה תינוק בן יומו בפח האשפה (אפילו קברים לא הכינו להם, מזעזע, רונית). היא ציינה כי מקרה זה היה יוצא דופן. לדבריה הטיפול בילדים היה מלא ב"חום ואהבה"….

———————————–

תורגם ע"י רונית, התנועה למען עתיד ילדנו.

לינק למקור:

http://www.geocities.com/stop_abuse.geo/ym1.htm

עדות מצמררת נוספת לנזקים הבלתי הפיכים שגורמים עובדים סוציאלים לילדים

מובאת כאן עדות מצמררת של הורים מאמצים לשני ילדים אשר נפגעו נפשית באופן קשה ביותר כתוצאה משהייה במוסד וטלטלות בין מוסדות למשפחות אומנה. הרווחה הוציאו את הילדים מהאמא הביולוגית שלטענתם היתה חולה…ואני לא אתפלא כי מדובר בעוד שקר, והאמא בריאה ראויה למופת, ממנה חטפו את הילדים.

 

כל פעם שאני קוראת כאלו עדויות אני מזדעזעת מעוצמת האטימות של המערכת, הם ממשיכים לבצע פשעים כנגד האנושות וכל העולם שותק.

 

עדות זו היא אחת מיני עדויות רבות לגבי ילדים מאומצים שנקרעו בעל כורחם ממשפחתם וממורשתם, טולטלו ממשפחה למשפחה ולבסוף מצאו עצמם מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. על הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים להם ע"י עובדים סוציאליים כולם מפחדים לדבר. כל המערכת פוחדת מהם, והילדים המסכנים הללו בהיותם מאושפזים במחלקות סגורות , מנותקים מהעולם ואינם מסוגלים אפילו לתבוע אותם במסגרת דיני נזיקין.

שלום רב, אנו משפחה עם מס' ילדים חלקם ביולוגיים וחלקם מאומצים. הילד שמדובר בו הינו בן 8 שאימצנו עם אחיו לפני 6 שנים.. מתחילה לא ידענו לקראת מה אנו הולכים או יותר נכון לא הבהירו לנו מה ההשלכות, האם הביולוגית חולה  ויותר מכך אף אמרו לנו שזה לא עובר בגנטיקה ובטח לא אופייני לאחים.

לצערנו הרב נפל בחלקינו משהו שקשה מנשוא. חשוב לי לציין מלכתחילה שאין אנו חלילה מאשימים את הילדים אבל בהחלט הדבר לא פשוט להתמודדות. במשך 5 שנים ניסינו פנינו לכל בעלי המקצוע חיפשנו מי שיקשיב לנו וישמע…ההתנהגויות של הילדים ממש חרגה מהנורמה, יש לנו ילדים גדולים ביולוגיים כך שפחות או יותר אנו מודעים לתהליך גידול ילדים, ברור לנו שיש המון קשיים שילד מאומץ מביא עימו אולם במקרה שלנו הקשיים עולים על כל דבר.

 

כבר משחר קטנותם הם הגיעו אלינו בגיל שנתיים לאחר מוסד ששהו בו שנה…קודם הוצאו בגיל 5 חודשים לאומנה..יש להם הפרעות אכילה דבר שלא היה פשוט אבל התמודדנו…חרדת נטישה כמצופה קשה ביותר, חוסר תפקוד חברתי נכון…בעיות רגשיות לר פשוטות…התנהגויות מיניות חריגות..ולאחד מהם התנתקויות רגשיות..לאחרונה לאחר שנוכחנו לראות ובהמלצת ועדת החלטה נאלצנו לשים ילד אחד בפנימיה טיפולית, כאשר הוא מגיע הביתה לביקורים וכל מה שמשתמע מכך.

 

לציין שעם כל הצער מאז בתינו נרגע ממש וחזר מעט לתפקוד תקין. יתר הילדים ממש התקשו לנהל חיים סדירים…ומצוקתם גם היתה קשה. אנו הולכים לטיפול וסיוע..אולם אני חייבת לשאול אותך דבר שלצערי אנו רואים שהולך לחזור על עצמו עם הילד השני. לאורך כל הדרך אנו ההורים הסבנו את תשומת ליבם של בעלי המקצוע להתנהגויות של הילד שנמצא כרגע בפנימיה…ואילו הם לא הבנו על מה אנו מדברים. אנו מודעים לכך שהוא כלפי חוץ לא פעם הפגין התנהגויות אחרות עד שבסוף גם בחוץ לצערינו הכל פרץ.

 

האח האחר מתנהל מעט שונה…בתחילה אובחן כ-PDD NOS אולם מהר מאוד נאמר לנו שהבעיות בהתקשרות שלו יכולות גם כן להתבטא באופן שהוא מביא את הדברים, אין ספק שההתפתחות שלו לא כפי גילו הכרונולוגי וזה יוצר בילבול עצום. מה שמדאיג אותנו מאוד לאחרונה…העובדה כהוא..פוגע בעצמו בכל מיני אופנים…מגרד עד זוב דם..ולפני מס' ימים ביום רגיל לחלוטין…פתאום תוך שנה…שמנו לב שאין לו גבות…בתחילה מאוד נבהלנו לא הבנו…לקחנו אותו לרופאת עור, והיא ישר שאלה האם הוא מטופל רגשית ואכן הפסיכאטרית נתנהל לו לופיטין 20 מ"ג פעם ביומיים כי היא ראתה שהוא עצוב.

 

המרפאה הרגשית שלו שמטפלת בו במוסיקה אמרה שהוא הראה המון תוקפנות…בבית ממש לא ראינו מאומה נהפוכו הוא היה מאוד חיוני..בחוויה שלנו לא היה "מניע" אני מתארת לעצמי שזה נובע מתוכו…בטח עקב יציאת אחיו אבל לציין שעוד קודם הוא היה עושה המון מעשים מסוכנים, שלא תואמים את גילו. רופאת העור אמרה לנו במפורשות שהוא ילד שזקוק להשגחה תמידית..ראינו באינטרנוט שיש תופעה כזו תלישת גבות ושערות המאופיינת כהפרעת אישיות,שמלבד תרופות חייבים גם עיצוב התנהגותי.נכון שהוא מטופל אבל למה מתימרים כל הזמן לומר לנו שהוא בסדר גמור למה?

 

בעבר פסיכולוג שראה את הילד כתב מפורשות שלדעתו יש לילד הפרעה נפשית…מאז שהוא אצלינו הוא כל הזמן מדבר על המוות …"רוצה לראות את הבשר של עצמו או אדם מת"ואילו הפסיכאטרית…אומרת שהוא מעט סקרן יותר מילד אחר צריך מעט יותר שמירה…ואני שואלת בשיא הכנות האם באמת זהו זה…? אנו מאוד דואגים לעתיד…יש בנו תחושה שפוחדים לומר לנו דברים בגלל שהוא מאומץ שאולי לא נרצה אותו. זה כל כך לא נכון הוא מקסים אבל אנו רוצים לדעת את האבחנה, יש לנו פחד שכמו עם האחר בסופו של דבר…נפספס…שאלה פרקטית…הוא החליט שהוא רוצה לגדל שיער. אמרנו שאין בעיה כל עוד נשמור על ניקיון הראש, ושהוא ישים קשת שהשיער לא יגיע לעיניים. ועכשו אחרי מה שעשה לגבות בכל הזדמנות שאין אנו רואים הוא נמנע מלשים קשת בשיער…לדוגמא מה לעשות? דבר שני מה לעשות עם הפסיכאטרית…אנו אומרים בקול רם את חששותינו ואילו היא מבטלת הכל… המון תודה וסליחה על האורך