אם הילד שלך מכה אותך הוא יוגדר כילד בסיכון ויישלח כעונש למרכז חירום. אם הילד שלך, בן שנתיים בלבד, מכה פעוטות בגן הוא יישלח לטיפול פסיכיאטרי. מדינת משטרה כבר אמרנו?

אלימות מגיל שנה: ילדים צעירים מכים את הוריהם 
 
מאת רותי סיני, עיתון הארץ,  מאי 2007
        
                                                                            חנה סלוצקי: גישת הרווחה השתנתה  

אביו של י"ג הרבה להכות את אמו. כשהיה בן עשר נעצר אביו, נשפט על אלימות ונכנס לכלא. י"ג המשיך לחיות עם אמו, שהתקשתה להשתלט עליו. זמן קצר אחרי מאסרו של האב, החל בנו להכות את האם. באחד הימים כשהיה בן 11, היכה אותה בעוצמה כה רבה שנזקקה לאשפוז. הילד הוצא מביתו ביישוב בצפון הארץ ונלקח למרכז חירום של משרד הרווחה. אחרי תקופת אבחון הוחלט להעבירו ממרכז החירום לפנימייה טיפולית.

המקרה משקף תופעה הולכת וגוברת, שלא היתה מוכרת לאנשי מקצוע עד לשנים האחרונות, של אלימות מצד ילדים צעירים כלפי הוריהם. לדברי חנה סלוצקי, פקידת הסעד הארצית לחוק הנוער, בשנת 2005 הוצאו מהבית והועברו למרכזי חירום 26 ילדים שנהגו באלימות כלפי הוריהם. ב-2006 גדל מספרם ל-47. חלק מהילדים היו בני תשע או עשר. אבל האלימות כלפי הורים, כפי שמתברר מנתונים שנחשפו אתמול בכנס אילת השלישי להתמודדות עם האלימות בחברה הישראלית מתחילה אף בגיל צעיר בהרבה.

לדברי ד"ר מירי קרן, פסיכיאטרית ילדים ומומחית לבעיות פסיכיאטריות בינקות, 18% מהפעוטות בני שנה עד שנתיים המטופלים ביחידה לגיל הינקות בבית החולים "גהה" בפתח תקוה מופנים לשם בגלל תוקפנות חריגה. בקרב פעוטות בני שנתיים עד שלוש שיעור המופנים מסיבה זו מגיע ל-24%. בסך הכל מדובר ביותר מ-200 פעוטות בשנה.

"התופעה הכי מפוספסת היא של ילדים קטנים שמרביצים להורים", אומרת קרן. "הורים רבים לא מבינים שהם צריכים לעצור את זה, אבל לא במכה. הם חושבים שזה לא נורא, הם אומרים שהילד לא מבין מה הוא עושה. הרבה פעמים הילדים מרביצים תחילה להורים ובהמשך מתחילים להרביץ לאחרים".

בשנים האחרונות סייעה קרן בהקמתן של שבע יחידות לפסיכיאטריה של פעוטות ברחבי הארץ, שאליהן מגיעים מדי שנה כמה אלפי פעוטות. בקרוב ייפתחו שלושה מרכזים נוספים. הילדים מופנים ליחידות על ידי הורים או עובדים סוציאליים, לפעמים אחרי שבמעון לא מוכנים להחזיק אותם, משום שהם מכים ילדים או גננות.

קרן דוחה את טענותיהם של מומחים להתפתחות הילד, שתוקפנות בגילים כה צעירים היא חלק ממהלך התפתחות טבעי. "אם ניתן לילדים האלה להמשיך בהתנהגותם בלא טיפול הסיכוי הוא לפחות 50% שהם יגדלו להיות ילדים ומבוגרים אלימים", היא אומרת. האלימות מוגדרת כהפרעה כשהיא חוזרת על עצמה לעתים ומפריעה לתפקוד הילד והמשפחה, אומרת קרן.

קרן משוכנעת שהילדים המכים מבינים שהם פוגעים בהוריהם. "הם מרגישים רע מאוד עם זה כי הם פוגעים בדמות שהכי אמורה להגן עליהם. לפעמים הם מרביצים כדי לבדוק את יכולת ההורה להגן עליהם ומותחים את החבל. אבל נוצר מעגל קסמים – ישנם הורים שמתחילים להירתע מהילדים המכים, הילדים רואים שהם נרתעים ומרגישים שאין להם על מי לסמוך ואז הם נעשים חרדים ותוקפנים".

מרכזי החירום שאליהם מוצאים ילדים אלימים בגילים מבוגרים יותר נועדו להרחיק ילדים מהתעללות של הורים, לא כדי להרחיק הורים מאלימות של ילדים. סלוצקי אומרת שבעבר הורים התלוננו על ילדים שלוקחים מהם כסף או דורשים מהם להסתלק מהבית – אבל לא תלונות על אלימות של ילדים.

סלוצקי סבורה שבשנה האחרונה חל שינוי בגישה של לשכות הרווחה. להערכתה, לא רק שישנה מודעות לבעיה של ילדים מכים אלא נכונות לספק להורים כלים שיעצימו אותם מול ילדיהם ויעזרו להם להציב גבולות. בין השאר נשלחים ההורים וילדיהם למרכזי הורים-ילדים שם מלמדים אותם להתמודד. "הייתי רוצה שכל הורה שמרגיש שהוא מאבד שליטה ירגיש שהוא יכול לבקש מאתנו עזרה", היא אומרת.

תגובה של רחל האם:

אלימות ילדים היא תוצאה של רשלנות פקידי הסעד

האלימות ההולכת וגוברת של ילדים, היא תולדה של גישה מוטעית של משרד הרווחה לאורך שנים, שלילד מותר הכול, הילד תמיד צודק ואם יש ספק אין ספק ההורה אשם!
הגישה המטורפת הזו(!) פתחה פתח לאינספור תלונות משטרתיות ומול פקידי הסעד של הורים הנמצאים בסכסוך, ולצערי לא רק הורים(גננות מורים פסיכולוגים)
כמה עוד נזק יגרם לילדי ישראל מגישת פקידי הסעד שהם יודעים יותר טוב, יותר מההורה עצמו(מגלויות שונות) מבינים את הילד יותר טוב ובכלל ממילא אף אחד לא מבקר את עבודתם, והם לעולם לא נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם, רק מקבלים עוד ועוד תקציבים, פעם להוציא את הילד מהבית ואח"כ עוד כסף להחזיר את הילד, פעם למוטט סמכות הורית ופעם להעצים סמכות הורית, בקיצור אין דין אין דיין ואין רווחה ואנחנו ילדינו ונכדינו משלמים את נזקיהם לאורך שנים ודורות.
למה הפסקתם את השביתה?!

גב` סלוצקי- תפנימי: את הבעייה לא הפיתרון!

אבקש להסב את תשומת ליבך פקידה נכבדה שאת מקור הבעייה, (את כממלאת תפקיד לאו דוקא באופן אישי).

עצם קיום סמכות העל של פקידי הסעד היא היא שמחלישה הורים שהם "מספיק טובים"- כהגדרתו של ויניקוט.
ולגבי ההורים הגרועים במיוחד אין כיום למשרד הרווחה שום חלופה טובה שמשקמת את המשפחה- המודל של לשקם ילד בנפרד ממשפחתו הוא מודל בעייתי שלא מוכיח את עצמו.

חלק ניכר מהפתרון יהיה בבקרה איכותית וקפדנית של פעולות פקידי הסעד ושינוי הגישה הארוגנטית שלהם ללא כל בסיס רציונלי.

חוק הנוער עצמו מותיר אך ורק לפקידת הסעד להגדיר ילד בסיכון וזאת רק אם יש דרכי טיפול- במדינת ישראל , ילד יכול לסבול ממצוקה איומה, נפשית ופיסית, אבל אם פקידי הסעד לא מציעים דרך טיפול (מסיבות השמורות עימם) הילד לא יוגדר ככזה.