עובדים סוציאלים מטלטלים ילדים ממשפחה למשפחה כדי להגן על עצמם בפני תביעות נזיקין

 

בספטמבר 2007 פרסם השרות למען הילד במשרד הרווחה מודעה בעמודים הפנימיים של עיתון "ידיעות אחרונות" ובה ציין כי הוא מחפש הורים מאמצים לזוג אחים.

המודעה היתה בשמם של שני אחים בני חמש וחצי וארבע וחצי אשר חיים מיום שנולדו אצל משפחה אומנת, כיוון שהוריהם הביולוגים לכאורה אינם מסוגלים לטפל בהם. המודעה היתה כתובה בגוף ראשון בשמו של האח הגדול יאיר המספר אודותיו ואודות אחיו הצעיר יואב. יאיר מספר: "שנינו אוהבים לצייר, לשחק, לבנות בקוביות ולטפל בבעלי חיים. אומרים עלינו שאנו ילדים שובבים, אך גם ביישנים". עוד מצוין בכתבה, כי הם היו רוצים במשפחה שתאמץ את שניהם יחד.

משרד הרווחה טען כי לאחים ישנם צרכים מיוחדים, כאשר ליאיר ישנן בעיות התנהגות הבאות לביטוי בכך שהוא הציק לילדים בגן, אוהב לגעת בכל דבר וזקוק לחיבוקים והרבה מגע. עם זאת ציינו בשירות למען הילד כי התנהגותו השתפרה בשנה האחרונה וכי שפתו קולחת והוא בעל יכולת הבעה גבוהה. ליואב, האח הקטן, ישנו איחור התפתחותי הבא לידי ביטוי בשיבושי מילים, במוטוריקה עדינה מסורבלת ובקושי לדחות סיפוקים.

עד כאן הטיעונים כפי שהוצגו ע"י משרד הרווחה. אבל מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים?

במקרה הזה מדובר ב-2 אחים שחיו מיום לידתם במשפחת האומנה, כלומר שניהם הגיעו אליה נקיים מעבר לא סימפטי. למרות שהגיעו נקיים, כשלה משפחת האומנה לטפל בהם, התנהגותם של שניהם הידרדרה עד כדי הגדרתם כילדים עם צרכים מיוחדים. בשלב זה הוחלט כי משפחת האומנה אינה ראויה לטפל בהם והם מוצעים עתה לאימוץ, בעוד נפשם מרוטה ומצולקת.

כאשר מדובר בכשלון לכאורה של משפחה ביולוגית, משרד הרווחה תמיד ידגיש זאת בריש גלי, תוך הכפשה והוצאת דיבה על אותה משפחה אומללה וחפה מפשע. כאשר מדובר בכשלון של משפחת אומנה, משרד הרווחה יצניע את הכשלון ויעטוף אותו בעטיפה עם סרט ורוד, משום שכשלון במשפחת אומנה זה כשלון של העובדים הסוציאלים.

הטלטלה למשפחה החדשה, אין ספק שתגרום נזק נוסף לילדים, אשר מרגישים כמו שק תפוחי אדמה אותו מעמיסים על עגלה ומעבירים ממקום למקום. לילדים הללו אין גב, אין משפחה, אין עמוד שדרה. הילדים הרכים הללו ייאלצו אף להיפרד שוב מן החברים שלהם ומן הסביבה המוכרת להם במסעם ליעד הבא. ילדים שכבר בגיל כל כך רך נאלצים לטעום את טעמם המר של החיים. ילדים של החיים.

מרבית הילדים המוצאים מהבית למסגרת חוץ ביתית אינם חוזרים יותר הביתה. אחת הסיבות לכך היא מנגנון שפיתחו העובדים הסוציאלים מפני תביעות נזיקין. העובדים הסוציאלים יעשו כל שביכולתם למנוע מן הילדים לחזור לחיק משפחתם הטבעית והאמיתית. אם הילדים יחזרו למשפחתם הביולוגית, ההורים הביולוגים עשויים לתבוע את שירותי הרווחה על הנזק שנגרם לילדיהם, שהרי הם חטפו מהם תינוקות פרחים והחזירו להם ילדים שהם שבר כלי.

שירותי הרווחה מתרצים את אי ההחזרה בחוסר תפקודם של ההורים הביולוגים ומגלגלים את הילדים כמו כדור למשפחה הבאה, כאשר למשפחה הבאה הם מוכרים לוקשים חדשים. אז מה קורה כאן בעצם? שירותי הרווחה יוצרים מנגנון של חסיון ומידור, כך שגורם אחד לא ידע מה התרחש אצל הגורם השני. המשפחות הביולוגיות שנותקו מן הילדים אינן יכולות לדעת מה עלה בגורל יקיריהן ולכן אף אינן יכולות לתבוע נזיקין.

הילדים הללו בבגרותם, אם ירצו לתבוע נזיקין יהיה קשה להם, משום שכל כך הרבה גורמים היו מעורבים בחייהם כך שלא ניתן להתמקד על גורם ספציפי האשם במצבם. משרד הרווחה דואג לפזר סיכונים על פני כל הגורמים, כך שיקשה על הילד לתלות בהם ספציפית את האשמה. במקרים בהם הוצאו ילדים מהורים ביולוגים לאחר שחיו תקופת מה בחיק המשפחה, לעולם יאשים משרד הרווחה את ההורים הביולוגים בכשלון, למרות שאת מרבית חייו בילה הילד במסגרות ובאחריות משרד הרווחה.

מחקר MIT קובע: משפחות אומנה אינן ראויות לגדל ילדים של משפחות ביולוגיות.

דברים שהשירות למען ההתעללות בילד לעולם לא יספר לכם – אימוצים שנכשלו

מתוך פורומים של אימוץ באינטרנט:

"השבוע סיפרה לי ידידה על בת דודה שלה שהיתה חשוכת ילדים. לידידה יש בן שנולד להם ובת שאימצו כמה שנים אחר כך. כל פעם שבת הדודה היתה פוגשת אותם היתה שואלת: את באמת אוהבת אותה כמו אותו? כל פגישה. אחרי מספיק שנות עקרות בת הדודה ובעלה אימצו ילדה גם הם. אותה בת דודה המשיכה לשאול אם הבת המאומצת קרובה כמו הבן הביולוגי, וסיפרה שהיא אוהבת את הילדה, אבל לא מרגישה באמת שהיא שלה. כעבור כמה שנים גם סרבה לשקול אימוץ נוסף- כי היא לא באמת מרגישה אמא אמיתית של הילדה. הזוג התגרש ולילדה נוסף עוד משבר בחייה."

————————————————————–

"אני גרושה בת 45 עם ילד בן 19.5 , עברתי בעבר הפריות עקב אי יכולתי להיכנס להריון ועומדת לפני אימוץ מאוקראינה של בת בת כ- שנה וחצי נרשמתי לפני כשנה  וזה אמור לקרות בחודשיים הבאים. לפני ההחלטה חשבתי רבות על הקשיים ואף שוחחתי עם הורים והחלטתי. בשבועיים האחרונים באופן מפתיע פגשתי מס' אנשים שאמרו לי נחרצות שאני עושה טעות נוראית בגלל גיל הילדה. מורה שמלמדת שנים אמרה בבוטות שאני לא נורמלית והולכת לעבור קשיים מטורפים שכוללית התמודדיות אינסופיות עם בעיות : רגשיות, למידתיות שיצריכו את כל זמני וכספי, תארה תאורים רבים וקשים.
לפני יומיים פגשתי אשה שלה 2 ילדים מאומצים (גדולים ) שאותם אימצה כתינוקות וילד שלישי בן 14 שאימצה בן כשנה ומשהו והיא מתארת מסכת של קשיים ובעיות שהפכו את כל המשפחה ושמתחדדים כיום עם גיל ההתבגרות עוד יותר. ומקרה נוסף אתמול של אחות של מכרה שהילדה הגיעה למוסד.

אם עד היום לא נתתי  לכלום לחדור אלי אוסף הסיפורים גרם לי אמש להתחיל לחשוב מחדש."

————————————————————–

"'אני מקווה שאת יודעת למה את נכנסת…', זו היתה התגובה של הגננת כאשר סיפרתי לה שאני רשומה לאימוץ וכי יתכן וזה יקרה במהלך שנת הלימודים הזו וכי רציתי שתדע על התוספת למשפחה. אחר כך היא הוסיפה שיש ילדים מאומצים בגן (זה דווקא שימח אותי אך פחות שימח אותי שהיא נתנה לי את שמותיהם) ולפינלה הוסיפה: 'רק שתדעי שלכל הילדים המאומצים יש בעיות, לכולם אבל שיהיה לך בהצלחה' – אני כבר מצטערת ששיתפתי אותה וחזרתי הביתה דיי שפוכה מהשיחה הזאת."

————————————————————–

"אימצנו לפני שנה וחודש ילדה בת שנתיים.
יש לנו עוד שני ילדים ביולוגים, ילדה בת 10 וילד בן חמש.
בחצי שנה הראשונה עוד התקיימו ביקורים עם האם הביולוגית, אך כעת אנחנו לקראת קבלת אישור אימוץ.
הילדה עדין מתנהגת בצורה לא נעימה, דוחה ואף מרחיקה. ההתנהגות כוללת אלימות (גם כלפי אחיה וגם השכבות על הרצפה תוך כדי צרחות והשתוללות), שקרים בכל נושא שהוא ולאחרונה גם ביטויים כמו "אני שונאת אותך", "את מגעילה" וכדומה, כלפינו.
בתחילה ניסינו לקבל ולהכיל את ההתנהגות אולם ללא הועיל ואף יש התדרדרות בהתנהגות. בימים האחרונים החלטנו לעבור לגישה של הרחקת הילדה בכל פעם שההתנהגות הזו עולה, אולם זה לא קל.
למי יש עצה?"

————————————————————–
"נושא : ניתוק קשר מבן מאומץ. אני מבקש לקבל ייעוץ לבעיה קשה בן מאומץ . אני בגיל 70 יש לי בן מאומץ מעל גיל 30 הבן המאומץ כמעט ולא בקשר איתי הוא פשוט התנתק ומחכה רק לירושה אחרי מותי . אני שואל האם יש דרך כל שהיא למנוע ממנו את הירושה אם תהיה ו/או לנתק אתו קשר וכמו שאימצתי אותו אני יודיע למשרד הרווחה שאיני מעוניין עוד בקשר זה ושלא ייחשב כבן יורש, תודה"

————————————————————–

"שלום לכולם,
אני כנראה עוד אחת מהילדים שאומצו לפני שנים ושהיום מחפשים תשובות בכל מקום אפשרי,
ואולי אני קצת שונה כי החיפוש שלי אולי הוא מן תחליף למה שאבדתי או סתם רצון ליצור לעצמי תמונה יותר ברורה של עצמי.
החלטתי לפנות לפורום זה כי מדובר פה בהורים מאמצים שאולי יוכלו לעזור לי בידע ובניסיון שלהם.
אילו הוריי המאמצים היו פה היום אולי הייתה לי הנחייה יותר טובה ותשובות שהייתי רוצה לדעת.
ובכלל אילו היו פה היום אולי לא היה לי צורך ורצון לחפש או לחקור.
אני מאומצת מברזיל ואומצתי בשנת 86, אני בקרוב נוסעת לברזיל למסע חקר שורשים ובתיקווה אולי למצוא את אימי הביולוגית,רצון זה הוא קצת יותר עמוק ממה שזה נישמע ורצון שבוער להתגשם,ידוע לי שכל מסמכי האימוץ מזוייפים ואין לי שום עזר איתם, אבל הדבר היחיד שיכול להנחות אותי היא בחורה ברזילאית בשם -ארלט- שהכירה את הוריי וקשורה לסיפורי,והוריי כבר לא איתי ושאלות על אותה אישה אין לי את מי לשאול. אז אם ישנו מישהו בפורום שמוקר לו השם -ארלט- או יודע פרטים נוספים ויכול לעזור לי.. אהיה יותר ממאושרת"

——————————————————————————————————————————-

באתר הזה מוצגות תמונות ותיאורים של ילדים אמריקנים אשר נדחו מהוריהם המאמצים ומוצעים מחדש לאימוץ, כמו סחורה שעוברת מיד ליד.

אני חושבת שלא יאה לפרסם פרטים כאלו על ילדים. השירות למען הילד בארץ אמנם לא מפרסם מצגות כאלו, אבל לא מטעמי מוסר, אתיקה וטובת הילד אלא משום שהוא אינו רוצה לחשוף בפני הציבור ובפני בתי המשפט שאישרו את האימוץ כמה אימוצים נכשלו (ויש הרבה).

הנה דוגמא למצג של ילד המועמד לאימוץ מחדש:

Jason's Profile

Jason was born on 9-24-94 in the USA. He has been with his current family for 3 years. He is currently in the 6th grade in a self-contained classroom but is pulled out for some regular classes and works with a fulltime aid. He does well in school when his mood is stable and is able to get A’s and B’s. He currently takes no medications nor is he in therapy although he is diagnosed with RAD. In the past he may have witnessed inappropriate sexual behaviors. Jason has had problems with lying, stealing, and issues around food. These may resurface in times of stress or anxiety. He has had temper tantrums when he doesn’t get his way. Jason responds well to a structured routine where he knows what’s going to happen next. He is very likable, cheerful, friendly and helpful. Currently, the adoptive family has an open adoption with his birth grandmother and birthmother. They send letters and pictures to him. This relationship should continue as he worries about his birth family. Jason loves Legos, painting, singing and dancing, as well as football. He would do best in a structured family that has clear expectations.

משפחות אומנה מתייחסות לילד כאל חפץ. לאחר שנעשה בו שימוש צריך להתפטר ממנו ולזרוק אותו במוסד

 

ילדים באומנה עוברים טלטלות רבות ופרידות קשות. ילדים באומנה מרגישים זרים, מנוכרים, לא שייכים למשפחה. עובדה, בסופו של דבר אין שום בעיה לוותר עליהם. העובדה שמישהו שוב ויתר עליהם גורמת להם להרגיש דחויים יותר ויותר. משרד הרווחה מטלטל ילדים רבים מסביבה לסביבה במהלך כל שנות ילדותם. שוב ושוב הם צריכים להתחיל להתרגל מחדש לסביבה החדשה, לפתח אמון וכאשר כבר ביססו את אמונם הם נזרקים לאשפתות.

 

לילדים החיים במשפחות אומנה אין עוגן, אין הרגשת בטחון, אין שייכות, אין אמון במבוגרים, רק תלישות.

 

(מחקר MIT קובע שהורים אומנים אינם ראויים לגדל ילדים של אחרים)

 

קראו את התכתובת הבאה מפורום אומנה ותבינו מדוע לילדים שגדלים באומנה נגרמים נזקים קשים אשר פוגעים בתפקודם כאנשים בוגרים:

 

"אנחנו בלבטים אם להמשיך את האומנה גם בשנה הבאה.

נראה לנו שאין לנו יותר כח, המצבר אזל.

בשיחות עם מנחה האומנה עדיין לא העלנו את הלבטים שלנו.

החשש הגדול שלנו שהילד יחזור לביתו שאינו מתאים לגידול ילדים…"

"הילד כבר 3 וחצי שנים אצלנו.

הבעיה אינה בילד אלא בנו, עייפות החומר.

אנחנו רוצים מעט שקט נפשי, לא לרוץ למטפלים השונים, לא להגיע לבית הספר בגלל בעיות התנהגות, לא לחשוב לפני שאנחנו מגיבים ועוד…

אם הילד יגיע למשפחה אחרת, מה זה יעשה לו? הבטחון במבוגרים, הדימוי העצמי שלו, כל זה ירד לטמיון…

השאלה היא, אם אומנה חייבת להיות בכל מחיר, גם במחיר של עייפות שלנו."

 

"האומנה התחילה לגזול מאיתנו משאבים נפשיים, גורמת לנו לחיכוכים במשפחה, לא עם הילדים שלנו, אלא בין בן זוגי לביני.

אנחנו לא תמימי דעים בקשר להמשך.

השאלה אם אמנם אומנה חייבת להיות בכל מחיר, מה צריך לעמוד בראש מעייננו, המערכת המשפחתית הראשונה או עזרה לילד נזקק.

חבל שהחיים אינם קלים יותר."

 

והנה התשובה שכתבו לה:

 

"כפי שכתבתי בפורום בעבר, אנחנו החלטנו לפני כחודשיים שאיננו יכולים להמשיך באומנה, עקב בעיות התנהגות קשות+גיל ההתבגרות, ולאחר מאמצים רבים שעשינו על מנת להתמודד עם הקשיים. מכיוון שלא רצינו לזנוח את הילד, החלטנו, יחד עם מנחת האומנה והרווחה, להעביר אותו למוסד, והוא ממשיך לבוא אלינו לשבתות וחופשות. כך הוא בכל זאת נשאר "שלנו"…

 

לדעתי באמת סיום האומנה גורם נזק לילד, אבל מוצדק לעשות זאת כאשר מרגישים שהמשך האומנה הורס את המשפחה או שכבר לא מצליחים לתת לילד את היחס המתאים בגלל הקשיים או השחיקה.

 

אבל לדעתי – אם זו בעיה של שחיקה, אולי אפשר למצוא דרכים אחרות להתמודד עם השחיקה ולא רק לסיים את האומנה: למצוא אנשים שיעזרו לשאת חלק מהנטל, לצאת לחופשה… ליצור לעצמכם ערב חופשי אחד בשבוע וכדומה.

בהצלחה…"