הסיפור של אלי בוסקילה – מתוך פרוטוקול ישיבת הועדה בכנסת לפניות הציבור בנושא אבות שהינם נכים

אלי בוסקילה: 

      אני דובר מטה המאבק למען הנכים. הסיפור שלי הוא כזה, אני גרוש משנת 2001, אני חולה במחלת כרון, מחלה שלצערי הרב הרפואה הקונבנציונלית לא מצאה לה תרופה עד היום, עם מעורבות קשה של מערכת המפרקים ופגיעה במערכת החיסונית של הגוף. יש לי ילדה בת תשע וחצי. כל זמן שהמחלה היתה במצב של שקט תעשייתי עם הגוף עבדתי ופרנסתי את עצמי. לצערי בשנת 2002, בעקבות כנראה גם הגירושים הקשים שעברתי, ועברתי גירושים מאוד קשים, המחלה התדרדרה, ובמצב דרסטי, מאוד קשה.  

      בשנת 2003 עברתי ניתוח, כרתו לי את החלק החולה, ונקבעה לי בשנת 2002-2003 נכות של מאה אחוז, בלי כושר השתכרות, ככה למשך שנתיים. במשך שנתיים הכל היה בסדר, לאחר מכן פתאום הביטוח לאומי באופן שרירותי החליט שאני בריא, אני יכול לעבוד, למרות שאני יכול להראות לוועדה את התמונה הזאת, שזה מהראשון לראשון 2004 עברתי קולונוסקופיה בהרדמה מלאה ולצערי בישרו לי שהמחלה חזרה ובגדול לשני מקומות.  

      פניתי לוועדה בראשון לשישי 2004 עם הנתונים הללו, שנציגי הביטוח הלאומי יסתכלו קצת, אם לא אכפת להם, שיתייחסו, ונאמר לי שאני בריא. שאני יכול לעבוד ולהשתכר, ועברתי לאבטחת הכנסה בגובה של אלף מאתיים חמישים ¤. מוזר להגיד שהמזונות שנפסקו לי הם מזונות בגובה של אלף שלוש מאות שקל למרות שהיתה לי נכות של אלפיים שמונה מאות שקל, השופט לתחנוניה של עורכת הדין שלי מהסיוע המשפטי שתעשה לי הנחה ויקלו עלי את החיים נענו בשלילה, הוא אפילו כעס עליה ואמר לה את יודעת שאני יכול להשאיר אותו עם אפס שקלים, אז תרגעי.  

      יצאנו מהדיון עם אלף שלוש מאות שקל מזונות. כמובן שעם אלף מאתיים חמישים שקל אני לא יכול לשלם מזונות, ובמשך שנתיים לא שילמתי מזונות. דאגתי לבריאות שלי קודם כל, ואני מצטער אם בעיני החברה אני נראה פושע או עבריין, אבל לעיניי, לנגד עיניי זה היה חשוב שאני, הבריאות שלי וטובת הילדה שלי, כי אני מגדל אותה חצי מהזמן, היא גרה אצלי חצי מהשבוע, אני רוצה שלאבא שלה יהיה בית, תהיה קורת גג. הילדה צריכה להגיע מבית הספר לבית של אבא ולא למצוא אותו גר באיזה גן, כמו שבהמשך אני אפנה למה שנאמר לי על ידי שופט.  

      במשך השנתיים האלה הוצאו נגדי פקודות מאסר, נאסרתי בשנת 2005 לארבעה ימים למרות המצב הבריאותי הקשה, שטענתי שאני לא בר מעצר, הרופא של המשטרה והוצאה לפועל לא התייחסו. בשנת 2007 נעצרתי שוב לעשרה ימים ואז המצב הבריאותי שלי התדרדר לחלוטין, נאלצתי לשבת על כסא גלגלים במשך כחודש בערך, חודש וחצי, ונשלחתי לטיפול שיקום ארוך דרך קופת חולים, דרך הבית חולים. החוב שלי עומד, אני מאמין, ב-2006 היה ארבעים, עכשיו הוא בטח שמונים או מאה, בין שמונים למאה, אין לי מספרים מדוייקים, אני לא רוצה להטעות את הוועדה.  

      יש לי פה כתבה שפרסמתי בעשירי לשני 2006, פרסמתי בעיתון שאני מעוניין למכור כליה. כדי לכסות את החוב. כי אני לא רוצה לשבת בבית סוהר. אני לא עבריין. אני לא מעוניין לשבת בבית סוהר, אני לא פשעתי, אני לפני הגירושים האלה הייתי אזרח שומר חוק. לא היה לי תיק פלילי. כל העוול שנעשה לאבות הגרושים בארץ, רבותיי, הוא עוול מאוד קשה. ולהגיע למצב כזה שאני חי מהיד לפה ואני מעוניין למכור כלייה, למרות שהרופא שקרא את הכתבה הזאת, זה הגיע לידיו דרך חבר, שאני כעסתי עליו מאוד שהגיע לרופא שלי, הוא אמר לי תשמע, מר בוסקילה, אתה יודע שהמחלה שלך היא פוגעת לך בכיס מרה, בכליות, לאחרונה גם אובחנתי עם ציסטה בכבד ובתפקודי כליות, ונאלצתי להפסיק את הטיפולים ולחזור לטיפולים, אני נע ונד.  

      למרות הפניות שלי לבית המשפט שיבין את המצב ולביטוח לאומי, להוצאה לפועל, נעניתי בשלילה. אפילו היה לי חוב נוסף, אחרי שהתגרשנו הגרושה שלי גרה שלוש שנים בבית והצטבר חוב על הבית בגובה של שלוש מאות אלף שקל, אני לא יודע איך בדיוק הגיע הסכום הזה, גם שם פניתי להוצאה לפועל, להסביר שאני חסר אמצעים. רק אחרי הרבה התערבויות של חברי כנסת ואנשי הממסד והפוליטיקה, חבר הכנסת אמסלם, הגיעו איתי להסדר. כיום אני נמצא בסכנה מאוד גדולה. גרושתי איימה עלי השבוע שהיא תתחיל לנקוט בסנקציות, שהיא תעקל לי את הקצבת נכות. אני מקבל אלפיים ומשהו שקל שהם קצבת שירותים מיוחדים, יש לי מלווה צמוד, אני לא יוצא מהבית בלי מלווה. אני זקוק למנקה בבית, בגלל שיש לי בעיית מפרקים, אני לא יכול לתפקד בבית.  

      בכל אופן אני רוצה לציין בפני הוועדה שאני מגדל את הילדה, אני אב מאוד מסור, אני לא מכחיש את האחריות, אני חושב, אני לא יודע אם זה נאמר על ידי אבות גרושים בעבר אבל אני חושב שכמוני ועוד רבים, העניין של גידול הילדים ו האחריות עליהם מבחינה חומרית ונפשית ופיזית זה לא חובה. אני לא מרגיש שמחייבים אותי או שצריך לשים לי אקדח לרקה ולשים אותי בבית סוהר. אני דואג לילדה בדרכים לא דרכים. כמו שקובי ציין, הרבה אנשים טובים. היא מקבלת ממני את כל הציוד לבית הספר בתחילת שנה, אני משלם, מהמעט שיש לי אני מפריש להוצאות הבית ספר. אני משלם טיולים, מתנות יומולדת, דואג לילדה שהיא תגדל בצורה, קשה להגיד נורמטיבית, אבל הכי שאפשר בסיטואציית חיים שלצערנו יש.  

      השתתפתי בסדנת ברווחה שנקראת כשהזוגיות נגמרת ההורות נמשכת, ועודדתי אבות אחרים. והיום אני פונה ליושבת ראש הוועדה שתעביר את זה הלאה לחברי הכנסת ולשרים שלפי דעתי היום כל הקטע כשזוג מתגרש ומגיע לבית משפט לענייני משפחה שהשופט ייתן לאב את האפשרות לבחור בסיטואציה עד כמה הוא מוכן להיות מעורב. יש את הקטע הזה של ביקורים ארבע עד שבע, שבת כן שבת לא ואיקס כסף מזונות.

אבנר עורקבי – דובר עמותת ענב"ל, עמותת נפגעי ביטוח לאומי

עו"ד זאב פרבר – השדולה למען הנכים הכלליים בכנסת

יעקב כהן – ארגון הפעולה של הנכים

אלי בוסקילה – ארגון הפעולה של הנכים

אברהם גבסו – ארגון הפעולה של הנכים

קובי כהן – נציג הנכים

יניב רונן – מרכז מחקר ומידע (מ.מ.מ) 

ארגון מטה הפעולה של הנכים הוא ארגון  רשום ומוסדר.

http://www.nachim.org.il/Front/Pages/pages.asp

http://www.nachim.org.il/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=220644