מבוקש בעל כורחו – ניב עמית

מבוקש בעל כורחו

אירית מרק 19.02.2008

תושב אזור השרון, הגיש השבוע תביעה תקדימית נגד מדינת ישראל בטענה

שהוצא נגדו צו מעצר מוטעה ע"י בית דין רבני בטענה שלא הופיע לדיונים

שאליהם כלל לא קבל הזמנה להופיע. סכום התביעה עומד על 2.5 מיליון שקלים

תושב אזור השרון, הגיש השבוע תביעה תקדימית נגד מדינת ישראל בטענה שהוצא

נגדו צו מעצר מוטעה ע"י בית דין רבני בטענה שלא הופיע לדיונים שאליהם כלל לא

קבל הזמנה להופיע. סכום התביעה עומד על 2.5 מיליון שקלים.

לטענת הבעל, ההזמנות לדיון נשלחו לכתובת שונה מזו שהתובע מסר במפורש לבית

הדין ככתובתו.

מתוך כתב התביעה שהוגשה ע"י עו"ד דני אשכנזי, הרשלנות התחילה בכך, שלמרות

שהתובע הודיע והצהיר לפרוטוקול, ודבריו נרשמו בו, מה הכתובת אליה יש לשלוח

אליו הודעות, אלה נשלחו לכתובות אחרות שונות במפורש, מכתובתו. הרשלנות

נמשכה בכך, שאי-התייצבות התובע נזקפה לחובתו ע"י בית הדין, כביכול הוא יודע על

הדיון ונמנע מהתייצב, בעוד שעיון בתיק היה מגלה מיד, שהתובע כלל לא קבל את

ההזמנות, כי אלו נשלחו לכתובות שונות מזו שציין ככתובתו. לטענת עו"ד אשכנזי,

הרשלנות החמירה בכך, שבית הדין מיהר להוציא צו הבאה/צו מעצר, מבלי לוודא

קודם לכן בבהירות ובאופן חד-משמעי, שהתובע אכן נמנע ביודעין מהתייצב בפניו. צו

הבאה ראשון זה הוצא, עם אפשרות שחרור בערבות כנגד הפקדה כספית, והמשטרה

נדרשה להחתים את התובע על ההזמנה לדיון. "הרשלנות הקצינה והסלימה, עת צו

ההבאה לא בוצע ע"י המשטרה (כי התובע לא אותר כלל בכתובת שהייתה נקובה בו),

ו בית הדין, במקום לבדוק מדוע לא בוצע הצו, ולהבין כי לא בוצע כי הנתבע אינו

מתגורר במקום, שהוא המקום אליו מוענו גם ההזמנות, שגם אותן לא קיבל, הרחיק

לכת, והוציא צו מאסר שני, הפעם ללא אפשרות שחרור בערובה, כזה הניתן לביצוע

בכל עת ובכל מקום, ללא הגבלת זמן כלל".

וזה עוד לא הכל: הרשלנות, נטען בתביעה, האמירה לשיאה בכך שהצו נמסר לידי

אשת התובע, ללא שום מגבלה מתי לבצעו ובלי קשר לשום דיון, שלא נקבע כלל,

כלומר צו עונשי בעליל. את הצו הזה ניצלה אשת התובע, עמה הוא שרוי בסכסוך

הנדון בפני בית הדין, החזיקה אותו משך 7 חודשים אצלה ולאחר מכן, בהזדמנות

אקראית, בה התעמתה עם התובע, ומשטרה הגיעה למקום כדי להפריד בין הניצים,

הציגה את הצו וגרמה למעצר התובע שהיה כביכול "מבוקש". התובע נעצר מיד, נכבל

באזיקים קבל עם ועדה, כעבריין נמלט, הובל לתא מעצר, בילה את הלילה בו, למחרת

נגרר כבול באזיקים בידיו וברגליו לבית הדין, ושם שוחרר מיידית, כמובן, לאחר שבית

הדין נוכח בטעותו.

בכתב התביעה נטען עוד כי התובע סבור שאשתו עשתה שימוש לרעה בצו המאסר,

הפעילה אותו באיחור רב, בזדון, בנסיבות אחרות ולמטרה שונה מזו שלמענה הוצא,

אבל הדבר התאפשר אך ורק מפני שברשלנותו בית הדין הוציא את הצו וגם מסר

בידיה את הצו הזה, שמכתחילה לא היה מקום להוציאו כלל.

יצוין כי התובע אינו יכול לתבוע את בית הדין, משום סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח

חדש) מקנה לו חסינות. אולם, חסינות זו אינה מגינה על המדינה, כמעבידתם

ושולחתם של דייני בית הדין ומזכיריהם, והיא חבה באחריות שילוחית לעוולתם, גם

אם הם חסינים מפני תביעה בגינה.

עו"ד דני אשכנזי:" חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נרמס במקרה זה באופו קיצוני.

נותנים ביד האישה, שהיא יריבתו ובת פלוגתא עמו, אפשרות להפעיל "פצצה

מתקתקת". הנזק הגדול יותר הוא בפגיעה הנפשית, ההשפלה והביזיון הצורבים

שעבר התובע מרגע מעצרו ועד שחרורו. הוא נכבל באזיקים לעיני ילדיו ושכניו, כאילו

היה אחרון הריקים והפוחזים או ראש וראשון למשפחת פשע, הוא נגרר כעבריין לתא

מעצר אשר לא היו בו תנאים אנושיים מינימאליים, הוא נכבל באזיקים בידיו וברגליו

והובא כך קבל עם ועדה לבית הדין למחרת, כל זאת על לא עוול בכפו כלל. האמור

קרה אך ורק בשל רשלנות בית הדין הרבני. רשלנות כזו לא הייתה צריכה לקרות".

טרם הוגש כתב הגנה.