המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
חטיפת ילדים (Child Abduction) בידי אחד מהוריהם היא צעד אומלל, שנעשה בדרך כלל מתוך פזיזות, מצוקה או רצון נקמה , ושאינו מביא בחשבון את טובת הילד. חטיפת ילד מוגדרת כהרחקתו ממקום המגורים הקבוע שלו ללא הסכמת שני ההורים. חטיפת ילד בידי הורה מנתקת אותו מההורה האחר, מהמשפחה, מחבריו, משפתו ומהסביבה אליה הוא מורגל, ומאמללת את כל המעורבים. אצלנו אין מדובר בתופעה נדירה: על פי נתוני משרד העבודה והרווחה, כ-40 ילדים נחטפים מישראל מדי שנה.
ב-25 באוקטובר 1980 נחתמה בהאג, בירת הולנד, האמנה הבינלאומית בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, המוכרת כ"אמנת האג". מרבית מדינות העולם חתמו או הכירו באמנה, אשר אוסרת על חטיפת ילדים ממדינה למדינה ומחייבת את כל המדינות השותפות להחזיר ילד חטוף לאלתר למקום מגוריו. האמנה במהותה נועדה למתן פיתרון מהיר למצב בו נחטף ילד. בתי המשפט אינם נדרשים לדון לעומקה בבעיה, אלא להחזיר את הילד למקום מגוריו כדי שההליכים המשפטיים ימשכו שם.
ישראל הצטרפה לאמנת האג ומשתתפת באופן קבוע בכל הדיונים הבינלאומיים בעניין. כמו כן נחקק בישראל חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991, המאפשר את ביצוע הנחיות האמנה בישראל. על פי אמנת האג צריכה כל מדינה למנות "רשות מרכזית" שתטפל בהחזרת ילדים שנחטפו אל תחומיה. בישראל מטיל החוק את האחריות לכך על היועץ המשפטי לממשלה. בפועל מטפלת המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים בבקשות להחזרת ילדים חטופים, והיא אף פרסמה הנחיות למקרי חטיפה.
קיימות שתי דרכים לפעולה בעקבות חטיפת ילד: תלונה במשטרה ופנייה להליך בינלאומי. על פי החוק חטיפת ילד היא עבירה על שלושה סעיפים שונים: הוצאת קטין ממשמורת של הורה או אפוטרופוס בלי הסכמתו (העונש המרבי: 7 שנות מאסר), חטיפה והוצאת קטין בלי אישור משטח המדינה (העונש המרבי – 20 שנות מאסר). למרות זאת, מדיניות הפרקליטות היא שלא להעניש הורה שחטף ילד מישראל. בכל מקרה, המשטרה תפתח בחקירה ולאחר מכן תעביר את הטיפול לרשות המרכזית במשרד המשפטים.
אפשר גם להגיש בקשת החזרה ישירות ברשות המרכזית, בלי לפתוח בהליך פלילי. הרשות פונה אל הרשות המרכזית במדינה בה נמצא הילד, ומטפלת בהחזרתו על פי אמנת האג. זאת בהנחה שיודעים היכן נמצא הילד ושהמדינה בה הוא נמצא שותפה לאמנת האג. מבחינה זו מתפקדות כל היחידות המרכזיות בעולם כשלוחות של ארגון אחד. בית המשפט במדינה אליה נחטף הילד גם הוא שלוחו של הארגון הזה, והדיון שהוא מקיים נועד רק לבחון אם אכן מדובר בחטיפה ואם אין סכנה נשקפת לילד בהחזרתו למדינה ממנה נחטף. אם מצליחים הליכי האמנה והילד מוחזר לישראל (או למדינה ממנה הגיע לישראל) נפתחים בדרך כלל הליכים לקביעת משמורתו מחדש.
למרות שאמנת האג היא כלי רק חשיבות בהחזרת ילדים חטופים, היא אינה מבטיחה את הצלחת הפעולה בכל המקרים. בשנים האחרונות נרשמו מספר מקרים של כישלון עצוב בהחזרת ילדים.
-
קיים שימוש מוגבר בסעיף 13(ב) לאמנה, לפיו אין חובה להחזיר את הילד אם "קיים חשש חמור, שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל". בתי משפט בעולם מתקשים להסכין עם חובתם להעביר את דיון המשמורת וטובת הילד למדינת המוצא של הילד, ומעדיפים פעמים רבות לדון בסוגיה בעצמם.
-
קיימת לעיתים אי בהירות שמא מדובר בהחלטה לגיטימית לכאורה של הורה משמורן לשנות מקום מגורים שלו ושל הילדים ולא בחטיפת הילדים. טרם השתרשה התובנה בקרב שופטים, ששינוי מקום מגורים – בוודאי כשהוא כרוך בהגירה, ובוודאי ובוודאי כשהוא נעשה בלא ידיעת ההורה הלא-משמורן – הוא תופעה אסורה, שפוגעת פגיעה קשה בילדים.
-
בתי המשפט במדינות האמנה אמורים לתפקד כרשת פוסקת בעלת שיקולים אחידים. בפועל יש פערים משמעותיים בין הדרך בה בתי משפט במדינות השונות תופסים את תפקידם. מהות האמנה טרם חלחלה לתודעה השיפוטית בכמה מדינות.
-
הניסיון מראה שהאמנה מסייעת בעיקר בהחזרת ילדים צעירים ופעוטות, אך אינה מספיקה כשמדובר בילדים מבוגרים יותר ונערים. אלה סובלים לא פעם מהשפעה של הסתה וניכור להורה, ולמרות זה בתי המשפט נוטים לקבל את עמדתם החד-משמעית נגד חזרה לביתם על פי חוק.
-
בתי משפט בעולם מסרבים לעיתים להחזיר ילדים לישראל, גם אם הם ישראלים, מחשש ביטחוני לחייהם (טענת "Zone of War"). עם זה קיימים תקדימים של החזרת ילדים לישראל למרות שנטענה טענה זו, ובמיוחד לאחר הפיגוע במגדלי התאומים שהמחיש שהסכנה אורבת לילדים גם בארה"ב.
-
פרשת הילדה החטופה לילך רותם לא הגיעה לסיום מוצלח עד היום, וזאת למרות שידוע מקומה המדויק של הילדה החטופה במוסקבה. בית המשפט, המשטרה, משרד המשפטים – המערכת כולה כשלה בטיפולה בפרשה והילדה לילך גדלה כילדה רוסיה, הרחק מארצה, מולדתה ובית אביה.
-
ד"ר א.ש. – בנותיו נחטפו, והאם יצאה זכאית בגלל שנאסר עליו להעיד נגדה. נתקל באטימות ונוקשות של מערכת המשפט בישראל – אשר סירבו לאפשר לו לראות את הבנות אחרי שהאם סוף סוף נתפסה.
-
פרשת טור-סיני, של חטיפת ילדה לספרד, הוכיחה את אזלת ידם של "הרשויות המרכזיות" לפי אמנת האג – בית המשפט הספרדי לא אפשר את החזרת הילדה הביתה בגלל רמייה של קונסול הכבוד של ישראל, והרשות המרכזית לא הצליחה להפריך את השקר שלו במועד.
קישורים:
-
שאלות ותשובות באתר פורום דיני משפחה בישראל (עו"ד עמיהוד בורוכוב)
-
פסקי דין נוספים באתר עו"ד אדווין פרידמן, מומחה בתחום חטיפות ילדים.
-
חוקים תקנות ופסקי דין בינלאומיים באתר של עו"ד וויליאם הילטון מקליפורניה.
-
מידע ורשימת מדינות באתר משרד החוץ האמריקני.
-
נוסח אמנת האג באנגלית, באתר האינטרפול
-
ICANN – עלון PDF על הרשת האמריקנית הבינלאומית של עורכי דין המסייעים בהתנדבות
-
משרד Morley and Trager – מידע וטיפים, כולל על חוקי מדינות שונות
