עדותה של שושנה ברזילי ממשפחת שוקר שמוצאה מעיראק, על העלמות אחיה רחמים-נחום

עפולה,    29.11.1993

אורה, שלום.

כפי שסיכמנו בשיחת הטלפון אני שולחת אליך את המסמכים המצויים בידינו, ואת הסיפור במלואו כפי שסופר ע"י אבי ואחי – המבוגרים יותר.

המעשה מתחיל בנמל התעופה בלוד בשנת 1957. הורי עלו ארצה בשנה זו ממוסול שבעירק. עם הורי עלו ששת אחי ואחיותי, כשהקטן ביותר היה בן 10 חדשים ושמו רחמים-נחום.

עפ"י דבריו של אבי, רחמים-נחום לא חש בטוב מהטיסה במטוס, צפוף ומחניק.

רחמים-נחום נלקח מידי אימי ברדתה מהמטוס בטענה שהוא חולה וצריך להילקח לבית החולים. ואכן, הוא נלקח לבית החולים "הדסה" שבראש העין. נאסר על הורי להילוות לרחמים, אך סבתו, אם אבי, עמדה על דעתה ונילוותה אליו. סבתו הוחזרה עוד באותו לילה למחנה עתלית (שער העליה ב').

לאחר יומיים נסעו הורי לבקרו. בבית החולים נאסר עליהם להכנס אליו בטענה שהוא חולה במחלה מדבקת, ועל כן הראו להם את אחי דרך אשנב קטן.

(למותר לציין שהורי, אחי ואחיותי לא חלו ולא נדבקו במחלת הגזזת שהיתה נפוצה באותם ימים)

לאחר מספר ימים נסעו שוב הורי לבקרו ובביקור זה נאמר להם והודיעו להם על כוונת השחרור. אחי רחמים שוחרר ואף ניתנו לו בגדים, כי הורי לא הצטיידו בבגדים והשחרור בא להם במפתיע.

רחמים שוחרר ביום רביעי בשבוע וביום ששי בצהריים באו לאוהל המשפחה במחנה העולים, שני נוטרים בלווית אחות לקחת את אחי רחמים למרפאה שבעתלית. רחמים נלקח בניגוד לרצונה של אימי, אך היא נלוותה אליהם למרפאה. במרפאה, כשהוא בחיקה של אימי הוזרקה לו זריקה. לאחר קבלת הזריקה רחמים היה במצב של עלפון, ואז נטען שהוא נפטר. מייד עם "פטירתו" הובא אדם מבוגר שכבר נכח במקום לקרוא פרקי תהילים.

אימי נכנסה להיסטריה והחלה לזעוק ולבכות. אבי, דודי ובני משפחה אחרים הוזעקו למקום (ולא ע"י האחות או הרופאים). לשמע הזעקות, זעקות השבר. רחמים נלקח בכח בניגוד לרצון אימי, מידיה, והוכנס לחדר אחר. אבי ובני משפחה נוספים דרשו לקבל את ה"גופה", אם אכן נפטר.

ה"גופה" לא נמסרה להורי (למרות שניתן היה לארגן את הלוויה במקום ולהביאו לקבורה כי נוכחו במקום אנשי דת ורבנים שעלו מעירק), והוכנסה לאמבולנס.

ה"גופה" נלקחה – כאשר אבי ודודי הפריעו לאמבולנס ודרשו את הגופה כדי להביאה לקבורה, אם אכן הילד נפטר, נעצרו והושמו במעצר.

שמו של רחמים נגרע מהקובץ רק בשנת 1966 בתום ועדת חקירה. לאחר שהורי פנו לועדה בדרישה לחקור את הענין בעקבות קבלת צו גיוס.

השאלות הנשאלות הן:

• איך ידעו לבוא ביוזמתם לאוהל ולקחת את אחי בטענה שהוא חולה? זאת ללא תלונה על מחלה מצד אימי?
• מדוע לא ניתנה ה"גופה" לקבורה, למרות שנאמר ע"י הורי שיש מי שיטפל בקבורה (רבנים שעלו מעירק והיו במחנה)?
• מדוע נעצרו אבי ודודי?
• כיצד זה שהוא הופיע ברישומים הרשמיים ורק בעקבות פניה של הורי בשנת 1966 נגרע שמו ממשרד הפנים?
• מדוע מופיעים פעמיים שיבושים בשם – והרי בכל הרישומים מופיע השם שוקר באות ק' ולא באות כ'?

אורה, זהו הסיפור במלואו, אך אוסיף פרט ששכחתי. עפ"י עדותו של אחי שהיה אז כבן 13, אחי אומר שהוא ראה בבירור שרחמים נשם כאשר הוא נלקח מאימי בטענה שהוא נפטר.

כמו כן, צירפתי מסמכים שהיו בידי אבי. למותר לציין שתעודת פטירה לא ניתנה להורי, רק נכתב להם שקיימת תעודה כזו.

שושנה ברזילי

לינק למכתב המקור: