בויצ"ו מלמדים איך להונותאתביטוח לאומי וראשויות אחרות

בויצ"ו מלמדים איך להונותאתביטוח לאומי וראשויות אחרות .

כך נשים עובדות רשומות כאינם עובדות כמו הג"ב תמר חובשי .

ההונאה בחסותהחוק על חשבון משלם המיסים .

אנו נחשוף פה באתר מי דואג  בצורה ממוסדת להונות את ביטוח לאומי ושו"ת

עובדים סוציאלים גנבו לי את הילדים לאימוץ

"כשהפכתי לאמא הרגשתי שאני כבר לא מאמינה להורי המאמצים, שתמיד סיפרו שאמא שלי היא אישה רעה שזרקה אותי", אומרת נועה שאומצה בהיותה פעוטה.

"כשאמי המאמצת התחילה להפעיל עלי לחצים וטענה שאני לא מפגינה מספיק אחריות כלפי הילד, הרגשתי שהיא מתנהגת כמו העובדת הסוציאלית שחטפה מאמי הביולוגית שלושה ילדים".

"אמי המאמצת אמרה לי שנולדתי מחדש ושאני צריכה לשרוף את העבר שלי, שהמשפחה הביולוגית שלי כבר לא קיימת".

עפ"י דיווחי משרד הרווחה כ-300 תינוקות ופעוטות נמסרים מדי שנה לאימוץ בישראל.

לכתבה המלאה בידיעות אחרונות (הקובץ גדול, יש לחכות מספר דקות לטעינה)

פורסם 29 מאי 2008, ידיעות אחרונות

המלצה: הספר "מיתוס גידול הילדים" מאת ג'ודית ריץ' האריס

בספרו ילדים רחוקים המתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה, מתבסס רואה החשבון יעקב אליה אף על ספרה הנוקב והמפורסם של הסופרת האמריקנית ג'ודית האריס שהינה בעלת רקע בפסיכולוגיה, ספר המסביר מדוע ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים. 

 

הרעיון המרכזי של הספר

 

הרעיון המרכזי של הספר טוען כי ההורים משפיעים פחות על גידול הילד מאשר החברים איתם הוא מסתובב והביולוגיה היא מרכיב חשוב באישיותו של הילד.

 

לכמה שבחים ראויים הורים שילדיהם יצאו מוצלחים?

כמה אשמה יש להטיל על הורים שילדיהן יצאו בעייתיים?

 

מיתוס גידול הילדים מערער כמה מאמונותינו המושרשות ביותר כל ילדים והורים, ובעיקר את "הנחת הטיפוח", אותה אמונה בלתי מערערת שמה שקובע איך יצאו ילדינו, מלבד הגנים שלהם, הוא הדרך שבה הוריהם מגדלים אותם.

ג'ודית ריץ' האריס מתבוננת במבט רענן על חייהם האמיתיים של ילדים ומראה שהנחת הטיפוח אינה אלא מיתוס תרבותי. בשנינות ובשפה קולחת היא מסבירה

 

מדוע כוחם של ההורים לקבוע איך יצאו ילדיהם מוגבל;

מדוע ילדי מהגרים מדברים בשפה ובמבטא של בני גילם ובאלה של הוריהם;

מדוע תאומים שגדלו יחד אינם דומים זה לזה יותר מתאומים שגדלו בנפרד;

מדוע נער שמבלה את שמונה שנותיו הראשונות עם אומנת ואת עשר שנותיו הבאות בפנימייה יוצא בסופו של דבר בדיוק כמו אביו.

 

בדוגמאות מהפולקלור והספרות ומן המחקר המדעי מציגה האריס את עולם הילדות בכל עושרו ומורכבותו. היחסים עם ההורים ועם האחים חשובים תמיד, אבל הם משתנים מתרבות לתרבות. ואולם צד אחד של הילדות הוא כלל אנושי: משבט הינוממו שביערות הגשם של ברזיל ועד ילדים חירשים בניקראגווה שלומדים לתקשר בפעם הראשונה, מראה האריס את כוחה של קבוצת הגיל לעצב את חייהם של ילדים.

 

הממצאים של סוציולוגים מתבססים על שיטות מחקר פסולות

 

בספר "מיתוס גידול הילדים" יש תיאור מעורר מחשבה של צורת המחקר המאד חובבני של אנשי מקצוע ממדעי החברה כגון פסיכולוגים וסוציולוגים אשר מאמצים לעצמם חשיבה סלקטיבית כדי לאשש את התיאוריות שלהם.

 

ג'ודית טוענת כי רבים מהם משתמשים רק בנתונים שמתאימים לתיאוריה שלהם, מסתמכים על מתאמים סטטיסטיים מלאכותיים ומתעלמים במשך שנים מכך שהתיאוריה שלהם לא עובדת.

 

בפיזיקה ומדעים אמיתיים, המסגרת התיאורטית יכולה להוביל למחקר בכוון מסוים, אך בשום אופן לא להכתיב את התוצאות! מאות פיזיקאים שלא יכלו להאמין ש"אלוהים משחק בקוביות" כדברי אינשטיין על תורת הקוונטים, נאלצו להסכים שהתיאוריה  החדשה הזו, לא אינטואיטיבית ככל שתהיה, עומדת בכל מבחני הניסוי.

תיאוריה היא חשובה, והשכלת הציבור בפרטים הכלליים שלה חשובה אף היא, אבל אין תחליף לבחינה מדוקדקת ואמיתית של התיאוריה.

 

ובמילים אחרות, רוב המחקרים של אנשי מדעי החברה אשר משתמשים לרוב בהטיות אישור, שווים כקליפת השום. עובדה זו מקבלת תוקף רשמי כשמדענים "אמיתיים" בוחנים מחקרים אלו (אמיתיים=ממדעי הטבע ומדעים מדויקים). מתברר שהסוציולוגים קודם מסמנים מטרה ואז משנים את המחקר כדי שיתאים לתוצאה הרצויה. גם אם התוצאות שמתקבלות מוכיחות את ההיפך. (אפקט המגירה )

 

לעובדים סוציאליים למשל יש מדרג אקדמי נמוך. בסילבוס הלימודים שלהם קיים רק קורס מתמטי אחד וברמה תיכונית ושמו מבוא לסטטיסטיקה, ומשום כך הינם למעשה חסרי מסוגלות אקדמית לבצע מחקרים מדעיים וסטטיסטיים, למרות שבפועל ניתנת להם הרשאה לעשות כן.  ולכן, התוצאה היא פרסום של אינספור מאמרים ו"מחקרים" פסולים מיסודם המתבססים על שיטות מחקר לא כשרות (כשל המהמר, כשל הרכבה)

 

הדרכה הורית – בלוף המאה

 

רבים מן הפסיכולוגים מודים בחדרי חדרים כי הייעוץ והטיפולים שהם נותנים כמו טיפולים רגשיים, דיאדיים וכדומה אינם בעלי תוקף מדעי ואינם אפקטיביים למעשה, אך יחד עם זאת הם לא יכולים להודות בזאת בפומבי משום שתעשיה זו של יעוץ וטיפולים מהווה מקור פרנסה לרבים מהם ולכן הם לא יכרתו את הענף עליו הם יושבים.

 

אלה שכן יוצאים בפומבי נגד האסכולות הפוריטניות מוצאים עצמם מחוץ למערכת הקשיחה והמקובעת הזו בה כמעט בלתי אפשרי לשבור סטאטוס קוו וקונסנזוס, מעוות ככל שיהיה.

 

נרי ליבנה מעיתון הארץ מתארת את הספר:

 

פרויד חשב שההורים מעצבים את נפש הילד.

פרויד לא הכיר את ג'ודית ריץ' האריס

 

שנים ומשהו חלפו, עד שביום שישי האחרון הנחתי את ידי על הספר "מיתוס גידול הילדים" שכתבה ג'ודית ריץ' שיצא לאור בספריית "אופקים" של "עם עובד". לא יכולתי להניח אותו מידי עד שסיימתי את קריאתו מזועזעת כולי מהמחשבה שלילדים בגן "בטיש" או גן "רפי", לתלמידי הגימנסיה, בית הספר לאומנויות ובית הספר הפתוח בירושלים, יש חלק לא פחות חשוב מאשר לי בהצלחה הגדולה הקרויה ילדי. כותרת המשנה של הספר "למה ילדים יוצאים כפי שהם יוצאים" אפילו איננה מתחילה לרמוז על החידוש העצום שהוא מתיימר להכריז עליו.

 

ריץ' האריס קוראת תיגר על הנחת היסוד של הפסיכולוגיה כולה, ההנחה שלפיה לשנים הראשונות של חיי האדם ובפרט למערך היחסים שלו עם אמו ובמידה מסוימת גם עם אביו יש תפקיד מכריע בעיצוב אישיותו ואופיו של האדם. ההנחה הזאת היא תרומתו, המופלגת, של זיגמונד פרויד להמצאתה של הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה כהשקפת עולם וכשיטת ריפוי וטיפול, והיא מושרשת באופן עמוק ויסודי כל כך בראיית העולם שלנו עד שאי אפשר כמעט לתאר את היצירה והמחשבה האנושית המודרנית בלעדיה.

 

ההנחות שמה שלא בא מהגנים, בא בהכרח מההורים, ושאופן ההתקשרות של התינוק לאמו קובע אחר כך את הדפוס של יחסיו כילד וכמבוגר עם העולם כולו, ושלמעשה אין שום דרך להגזים בחשיבותם של ההורים לעיצוב כל עולמו של ילדם, הן מצד אחד הבסיס המוצק לתחושת "הנחת מהילדים", שמרגישים הורים כל אימת שילדיהם מגיעים להישגים ומצד שני גם הבסיס לרגש האשם האמהי שביסודו הוא תוצאה של מין תחושה מגלומנית (שהפסיכולוגיה כמובן רק מעצימה אותה) הגורמת לנו לחשוב שכל מה שקורה לילדינו הוא באשמתנו.

 

הילדים, על פי ההשקפה הפרוידיאנית, בעצם נולדים חסרי אופי, מוכנים לעיצוב על ידי הוריהם. ריץ' האריס אומרת ההיפך: נפש הילוד איננה לוח חלק ולהורים גם אין שום יכולת לקבוע את אופיים ולעצב את חייהם כמבוגרים.

 

פעם דיברו על "תורשה וסביבה". ה"תורשה" היא המטען הגנטי שאותו מקבל הילד מהוריו וה"סביבה" היא האופן שבו מגדלים אותו הוריו. הביטויים האלה הוחלפו אחר כך בצירוף "טבע וטיפוח" שאומרים בעצם את אותו הדבר. ריץ' האריס תומכת בחשיבות הגנים אבל אומרת שלא ההורים, כי אם החברים בני שכבת גילו של הילד הם שקובעים את אופיו של הילד. משום כך אין כלל טעם ב"טיפוח" על ידי ההורים.

 

ואולי גידול ילדים הוא בעצם תחביב של זוגות מבוגרים חשוכי חיות מחמד?

 

ריץ' האריס למדה פסיכולוגיה אבל עקב מחלה שהכריחה אותה להישאר מרותקת לביתה פרשה מהעולם האקדמי והמשיכה את מחקריה באופן עצמאי כשחברים באקדמיה מסייעים לה במציאת חומר מחקרי. את הרעיונות בספרה, שבאנגלית קרוי "הנחת הטיפוח" (The Nurture Assumption), פירסמה לראשונה ב-1995 בכתב העת "Psychological Review".

 

המאמר זכה אמנם בפרס, אבל פסיכולוגים התפתחותיים התעלמו ממנו. כשהתפרסם הספר ב-1998 כבר התעוררה סערת רוחות. מכיוון שריץ' האריס איננה אקדמאית מוכרת החלו מיד גם תהיות לגבי זהותה. פרופסור אחד מקורנל תהה "האם את אקדמאית? פסיכולוגית קלינית? פועלת מובטלת שבעתות הפנאי שלה כותבת מאמרים פורצי דרך"? ריץ' האריס אומרת שהאפשרות השלישית היתה הכי קרובה למציאות, משום שעד שכתבה את הספר הזה היתה "מחברת מובטלת של ספרי לימוד לקולג'". אבל מאז, ספרה ראה אור ב-13 שפות, והיה רב מכר ברובן; עכשיו גם בעברית.

 

נדמה לי שלהנחה שילדים שונים נולדים בעלי אופי שונה יסכימו לא מעט אמהות, ולא משנה עד כמה ינסו ספרי גידול הילדים והאחיות בטיפת חלב לשכנענו שהכל נעוץ באופן שבו אנחנו מחנכים אותם. קשה יותר לקבל את ההנחה שמה שמעצב באמת את אישיותו של הילד זאת קבוצת בני הגיל שלו. ריץ' האריס מנסה להוכיח את הטענה הזאת בשני שלבים. ראשית היא מפריכה את הההנחה שההורים הם "הסביבה" המעצבת את הילד, כשהיא מדגימה זאת באמצעות ההבדלים בין תאומים זהים שגדלו באותו בית לכאלה שגדלו בבתים נפרדים (מתברר שההבדלים אינם גדולים כל כך) ובאמצעות ההבדלים בין תאומים לא זהים וזהים שגדלו באותם בתים ולכן זכו בדיוק לאותה "סביבה". התאוריה שלה מקבלת חיזוק גם מהעובדה שבניהם של מהגרים נטמעים מהר מאוד והופכים לחלק מהתרבות החדשה בעוד הוריהם סובלים יסורי קליטה ונשארים בניה של התרבות שממנה הגיעו.

 

בשלב השני היא מוכיחה את חשיבותה של קבוצת בני הגיל ושל החיים הקבוצתיים, תוך שהיא מספקת שפע של עובדות מאלפות על טבע האדם, על אנתרופולוגיה ועל התפתחויותיהן של הגישות השונות לגידול ילדים. האדם הוא תוצר האבולוציה וכהומו ספינס הוא מין שחי בקבוצות ושכל התפתחותו תלויה בלימוד חוקי הקבוצה. הקבוצה הזאת איננה יכולה להיות הקבוצה של הוריו כי אם הקבוצה שלו, אומרת ריץ' האריס.

 

מי חינך אתכם להתנהג כך?

 

ילדים מנצחים או מפסידים על פי יכולתם להצליח בסביבה של בני גילם. ילדים מפנימים את דפוסי ההתנהגות של בני גילם משום שהם מזדהים אתם. הם אינם יכולים להזדהות עם הוריהם משום שהוריהם שונים מהם, הם אנשים מבוגרים. ילדים מביאים אל קבוצת בני גילם דברים שלמדו בבית אבל אם תרבותם של חבריהם לקבוצת הגיל שונה משל הוריהם, תרבותם של החברים תנצח. מי שגדלו בקיבוצים שבהם היתה נהוגה לינה משותפת יבינו היטב את המסר של ריץ' האריס.

 

מה זה אומר? זה אומר שעל פי ריץ' האריס הורים מודאגים בצדק מהבחירה של ילדיהם בקבוצות החברתיות שהם רוצים להצטרף אליהן אבל מצד שני אין להורים בעצם שום אפשרות להשפיע על הבחירה הזאת. זה אומר גם שצודקים ההורים שטוענים, כשילדם מסתבך בצרות, שאין להאשים אותם, אלא את החברים של הילד שהשפיעו עליו לרעה. זה אומר גם שבית ספר טוב חשוב לא פחות מבית טוב, שהורים אולי לא יכולים לקלקל הרבה (אלא אם כן הם אכזריים או אטומים או מזניחים, אבל ריץ' האריס מדגישה שהיא מדברת על הורים טובים ואוהבים), אבל מצד שני גם אינם יכולים לתרום הרבה. זה אומר שאין להאשים את ההורים במחדלי ילדיהם ומצד שני גם אין מה לשבח אותם על הישגיהם. תפקיד ההורים הוא לכל היותר לספק לילד גנים, צרכים גופניים, השכלה, תנאי גידול נוחים ואהבה. את כל השאר תעשה ממילא הסביבה.

 

הפסיכולוגיה הפופולארית מאשימה את אבא ואמא, אומרת ריץ' האריס, ואילו היא, כתחליף, מציעה להורים שחרור מאשמה. השחרור הזה הוא מתנה גדולה כשמדובר בילדים שהפכו לבוגרים בעייתיים, אבל הוא נוטל את העוקץ מההנאה האמיתית שבגידול ילדים, הגאווה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאמינים שבזכותנו הפכו ליצורים מרהיבים כל כך.

 

ריץ' האריס בעצם מרוקנת מתוכן את המושג "הורים טובים". כשמדובר בילדינו אנחנו בסופו של דבר נושאי משך הזרע או אינקובטורים אנושיים ותו לא. לעתים נדמה שהיא רואה את גידול הילדים כסוג של תחביב, תחליף מספק לאנשים שהם חשוכי חיות מחמד. כך היא כותבת: "אל תשימו לב למה שנותני העצות מספרים לכם. אהבו את ילדיכם כי הילדים הם יצורים חמודים, לא מפני שאתם חושבים שהם זקוקים לכך. תיהנו מהם. למדו אותם מה שאתם יכולים ללמדם. הירגעו. אופן התפתחותם אינו בבואה של הטיפול שהענקתם להם. אינכם יכולים לעשותם מושלמים וגם אינכם יכולים להרוס אותם. הם אינם רכושכם לעשותו מושלם או להורסו: הם שייכים למחר".

הפרעת קשב ריכוז – יש חיה כזו בכלל?

צפו בפסיכיאטר הזה שאינו יודע להגדיר מהי הפרעת קשב וריכוז.

 

 

חוק החסיון בין מטפל למטופל – חל איסור מוחלט על אנשי טיפול להעביר חומר חסוי לפקידי סעד הן בנוגע לילדים והן בנוגע להורים

הזכות לחסיון הינה זכותו של המטופל כלפי הפסיכולוג או המטפל. מטרת החסיון היא להבטיח למטופלים ולכל מי שנזקק לשירותו של פסיכולוג ונותן לו מידע מתוך אמון שמידע זה יישמר בסוד, כי הפסיכולוג לא יפגע באמון שנתן בו ולא יגלה את המידע שמסר לו, אלא אם יחויב לעשות כן על ידי בית המשפט.

 

החסיון אינו מוחלט אלא יחסי: בית המשפט ישקול בכל מקרה ומקרה האם החובה להעיד אמת ולהגיע לחקר האמת גוברת על החובה לשמור בסוד מידע שנמסר בטיפול. הדבר תלוי בחומרת העבירה, אשר להוכחתה מתבקשת העדות בנסיבות המקרה, ובשאלה האם ניתן להוכיח את העבירה ולהביא לדין את העבריינים מבלי לפגוע בערך החסיון.

 

יש לדבר היבט נוסף: הפסיכולוג אינו מקור מידע אותו מבקשת המשטרה, ועליה לתור אחרי ראיות ממקורות אחרים. לא פעם אנשי המשטרה לא ערים לפרטים אלה.

 

כאשר מעורב בטיפול ילד, אזי ככל שהמידע נוגע לו, אין למסרו אלא בהסכמת אפוטרופסיו.

 

חלק ניכר מן ההורים ובעיקר מן המטפלים במכון להתפתחות הילד אינם מודעים דיים לחוק החסיון החל עליהם, המורה להם חד משמעית לשמור על חסיון הן בנוגע להורה והן בנוגע לילד מפני כל גורם שהוא, בכלל זה פקידי סעד.

החוק אוסר על מטפלים להעביר חומר חסוי בכתב או בעל פה על הילד והוריו ללא הסכמת המטופלים לפקיד סעד או כל גורם אחר אלא אם בהנחיית בית משפט (חסיון יחסי).

 

למרות שאי ידיעת החוק מצד אותו מטפל אינה פוטרת אותו מאחריות, אם מקנן בכם החשש כי מטפל זה או אחר יעביר חומר חסוי לפקיד סעד ללא הסכמתכם, שילחו לו מכתב המפרט את החוק וסעיפיו וכי עבירה על חוק החסיון הינה עבירה פלילית לכל דבר וענין.

________________________________________________________

 

חסיון רופא-חולה :

סע' 49 לפק' הראיות : "עדות רופא - (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות רופא או לעבוד כאמור בסיפא לסעיף קטן (א). (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות".

 

הרציונל לחסיון – לאפשר תקשורת פתוחה בין הרופא לפציינט. יש שטוענים שההצדקה לחסיון פחות משמעותית לחיסיון עורך דין-לקוח (מדברים על חסיון ולא על סודיות). הטענה היא שבחסיון רופא-חולה אפשר לתת לרופא להעיד.       החסיון חל על כל הצוות הרפואי.

סע' 49 לפק', אומר שאדם שנזקק לשירות רופא/ מידע שהגיע תוך כדי עבודתו כרופא/ ושיש לו זיקה לשירות הרפואי. החסיון חל רק שמדובר בעבודה חוקית של רופא.

כלומר, אם מדובר בהפלה לא חוקית, אזי אין חסיון.

ע"א 447/72 ישמחוביץ : גניקולוג שעסק בטיפולי פוריות באופן פרטי, היו אצלו מסמכים אישיים בנוגע למטופליו. חשדו שהוא מעלים מס ופשטו על הקליניקה שלו. שם מצאו תיקים אישיים והוא טען לחיסיון. בית המשפט – אמנם סיבת פניה של חולה, סוג הטיפול שניתן לחולה – הם חסויים, אולם זהות הפציינט או כתובתו או תמורה ששילם – זה לא חסוי.  (פס"ד זה ניתן לפני יותר מ-30 שנה)

 

כיום (לעומת פסק הדין הזה), התחזק נושא פרטיות האדם וחוקק חוק הגנת הפרטיות.

ד"ר בלכר טוענת שאולי היום היו פוסקים בצורה שונה ואפשרי כי שם הפציינט הוא פרט חסוי.

 

חסיון הוא יחסי ואפשר להסירו אם הטעם לגילוי לשם עשיית צדק, עדיף על הטעם שלא לגלות את הראיה.

 

חסיון פסיכולוג-מטופל :

סע' 50 לפק' הראיות : "עדות פסיכולוג – (א) פסיכולוג-מומחה כמשמעותו בצו שהותקן לפי סעיף זה אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות פסיכולוג-מומחה. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית-המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות. (ד) שר הבריאות יתקין, בהסכמת שר המשפטים, צו שיגדיר מיהו פסיכולוג-מומחה לעניין סעיף זה".

 

דוג' להמחשה - אם פונים שני לקוחות לעורך דין, ואחר-כך יש ביניהם סכסוך ורוצים להעיד את עורך הדין לעניין הדברים שנעשו כאשר ייצג את שניהם, אז אין חסיון.

אולם, אם שני בני הזוג פונים לפסיכולוג, אז רק אם שניהם נותנים היתר, הפסיכולוג יעיד.

סע' 50 לפק', לא מדבר על עובדים ומתמחים של הפסיכולוג. סביר להניח שאם זה יגיע לבית המשפט, אזי כן תהיה פרשנות מרחיבה (שתכלול גם את עובדיו).

 

סע' 50א' לפקודת הראיות : "עדות עובד סוציאלי – (א) עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עובד סוציאלי. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות". החסיון הוא יחסי.

 

טיפולים נפשיים בילדים הם כמו כוסות רוח למת – ד' מספר על תעשיית ההונאה של הטיפולים הדיאדיים בילדים

ההורה ד' הופנה למכון להתפתחות הילד עקב בעיות התנהגותיות לכאורה של ילדו בגן ע"י פקידת סעד שכפתה עליו ועל ילדו את הטיפול תוך סחיטה ואיומים.

הפסיכולוגית ששגתה באבחון שלה המליצה על טיפול דיאדי בן חצי שנה. הטיפול הוארך לשנה.

בטיפול דיאדי הילד משחק משחקי דמיון עם ההורה וטיפול חסר ביסוס מדעי זה אמור כביכול לפתור בעיות כלשהן…

 

בתחילת הטיפול הגיע הילד למכון עם שיפור ניכר בהתנהגותו בגן. לאחר חצי שנה העביר ההורה למטפלת (עוד עובדת סוציאלית) דוח של הגננת המתאר את השיפור שחל בהתנהגותו של הילד שאף הפך להיות בין הבולטים והמובילים בגן, וזאת בעקבות גישתה הנאורה של הגננת בגן שאף הופתעה לשמוע כי הילד מטופל במכון להתפתחות הילד וטענה כי הטיפול מיותר.

למרות זאת, התעלמה המטפלת מן הדוח של הגננת, והחליטה להאריך את הטיפול לשנה ללא כל הסבר.

 

בתחילת השנה החדשה החל הילד ללכת לגן עיריה. הגננת החדשה ששמעה כי הילד "מטופל" במכון להתפתחות הילד החלה להתייחס אליו כאל ילד "חריג" (כינתה אותו כילד חריג) ושדרה לו אותות שליליים מתאימים. בילד חלה רגרסיה בהתנהגות בגן ובתום שנה של "טיפול" החליט ההורה להפסיק את הטיפול מיוזמתו מאחר והבין כי במהלך שנה שלמה הונו אותו במכון להתפתחות הילד במניפולציה ומתן טיפול שאינו רלוונטי למקרה.

 

במהלך שנה זו התמיד ההורה להגיע עם הילד לטיפולים (50 דקות עם הילד פעם בשבועיים).

בכל מפגש בו היתה אמורה להינתן מעין הדרכה הורית ללא נוכחות הילד, המטפלת מעולם לא דיברה או נתנה ייעוץ כלשהו אלא האזינה לדבריו של ההורה ולאחר מכן תיעדה והקליטה אותם במחשב.

 

עפ"י חוק, זכותם של ההורים לקבל מידע על הטיפול הרפואי והפסיכולוגי בילדיהם והיא נובעת מחובתם כאפוטרופסים לדאוג לשלומם, בריאותם ורווחתם של ילדיהם.

 

המטפלת שנקטה במידור מידע לאורך כל הדרך, מעולם לא הסבירה על מהות הטיפול, מה ואיך הוא אמור לשפר את המצב ה"לא טוב" לכאורה, והסיטואציה היחידה בה הועילה לזרוק עצם של הדרכה היתה בתחילת הטיפול, בה ייעצה להורה את טיפ המאה כי "יש להשתמש בתקשורת ישירה עם הילד" (בתקשורת ישירה הכוונה היא להגיד לילד את המילה "לא" כשצריך מבלי לספק לו הסברים)

 

באחד המפגשים עם הילד, התנהג הילד באופן מסויים וההורה שאל את המטפלת אם יש לה הסבר לאותה סיטואציה ספציפית. המטפלת השיבה כי תספק לו הסבר במפגש הבא שיהיה רק ביניהם. במפגש שהתקיים עימה לאחר מכן, במקום לתת לו תשובה על אותה שאלה כפי שהבטיחה, היא, כמו כל יהודיה טובה, ענתה לו בשאלה: "איזה הסבר לדעתך יש לסיטואציה שאירעה במפגש הקודם עם הילד?…"

 

לקראת סיום הטיפול מיוזמתו של ההורה, העביר לה זה את התרשמותו השלילית מן המערכת ומן הכלים שהיא מציעה וטען לאבחון שגוי וחוסר תקפות מדעית של הטיפולים, וכן את העובדה כי המטפלת ראתה אף תמונה צרה של התנהגותו של הילד, משום שלאורך שנה שלמה צפתה בו בתנאי מעבדה, במשרד הממוזג שלה, 50 דקות בלבד, פעם בשבועיים.

 

המטפלת, כדי לצאת באופן מאניפולטיבי מן המבוכה אליה נקלעה בשל כשלונה המקצועי, ניסתה נואשות למצוא פגמים בהורה וסיימה את טענותיה בתשובת המאה: "אני רואה את המכלול של הדברים…והמעבדה היא למעשה מיקרו קוסמוס…".

__________________________________________________

המלצה להורים: אם ממליצים לכם על טיפול רגשי לילד במכון להתפתחות הילד או בכל מכון שרלטני אחר, פשוט תתעלמו מעצות האחיתופל הללו. טיפולים אלו הם כמו כוסות רוח למת.

 

אם בכל זאת הגעתם לטיפולים כאלו. דאגו להקליט את השיחות ביניכם לבין המטפל, כדי שהקלטות אלו תוכלנה לשמש אתכם מאוחר יותר בתביעה משפטית על רשלנות רפואית או מקצועית או בתביעה על הונאה ורמאות.

הזילות של הטיפולים הדיאדים בילדים ותעשית ההונאה שבהדרכה ההורית

עצם קיומו של מוסד הייעוץ בגן ובבית הספר, קרי עצם ההחלטה להעניק ליועצת פונקציה מוסדית, רשמית וקבועה בחוק, מלמד רבות על יחסו של המוסד החינוכי לילדים. הופעתה של היועצת על במת המוסד החינוכי אינה מציינת שינוי במעמדם של הילדים וביחס אליהם, נהפוך הוא: הופעתה מאפשרת לשכלל את הדיכוי, משום שבמידה רבה איננה אלא עלה תאנה, שתחת מראית העין של מקצועיות ואחריות משמרת ומרחיבה את התעלמותם של המבוגרים מן הילדים.

 

תפקידם של היועצת והפסיכולוג החינוכי מסייע למורים ולגננות לראות עצמם פטורים מאחריות בנוגע לתחושותיהם של הילדים. תפקיד זה מושתת על סתירה: הוא נועד לסייע לילדים אך בה בעת לאפשר את ההתעלמות ממצוקתם. ואולי אין זו סתירה כלל ועיקר, שהרי דלתה הפתוחה לכאורה של היועצת לא נועדה אלא לסגור בפני הילדים דלתות רבות ככל האפשר.

 

כך מתגלה היועצת כחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של בעלי תפקידים – פסיכולוגים, מטפלים באמנויות, מורות מסייעות ועוד – שנוכחותם במרחב החינוכי אינה מצביעה על דאגה לרווחתם של הילדים, אלא להפך: היא מציינת את דחיקתם ההולכת ונמשכת ואת התנערותו של החינוך מחובתו כלפיהם. לכל אלה יש להוסיף כמובן את תנאי עבודתה של היועצת או הפסיכולוגית החינוכית, את הלחצים המופעלים עליה, את צרכיה ואת רצונה להשתלב במערכת שבה התקדמות מותנית בתארים ואשר אין בה מקום למקצועיות שאינה אינסטרומנטאלית.

 

טיפול דיאדי הוא סוג של טיפול רגשי כביכול הניתן לילדים בעלי בעיות התנהגותיות לכאורה במסגרת הגן, וזאת באמצעות משחקי דמיון. מטרתו של הטיפול היא "לטפח את הקשר בין ההורה לילד", משום שלטענתם של אנשי המקצוע, הסיבה לכך שילד השוהה בגן במשך 8 שעות תמימות ביום ומתנהג שלא בהתאם לכללי הגן, נעוצה בעובדה כי הקשר עם ההורים עימם שוהה בממוצע כ-4 שעות ביום אינו מטופח דיו…

ובמילים אחרות, את האחריות על תפקודה הכושל של הגננת או המורה המערכת מפילה תמיד על ההורים, ולכן גם כאן, בשל מטרית החיפוי וההסתרה של המערכת, קשה לתבוע גננות ומורות על רשלנות מקצועית.

 

לטיפולים הדיאדיים אין ומעולם לא היה כל ביסוס מדעי לגבי האפקטיביות שלהם. בטיפול הדיאדי ההורה משחק עם הילד במשחקי דמיון ולסירוגין מתקיים לאחר מכן מפגש עם ההורה בו ניתנת לו מעין "הדרכה הורית".

מטרת משחק הדמיון היא אף להרגיע את הילד ולסדר לו את המחשבות בראש…

 

ה"טיפול" במכון להתפתחות הילד למשל, נערך פעם בשבוע במשך 50 דקות ובשבוע שלאחר מכן מתקיים מפגש עם ההורה, אף הוא למשך 50 דקות.

האם טיפול בן 50 דקות פעם בשבועיים אמור להשפיע על ילד השוהה לעיתים יותר מ-8 שעות אינטנסיביות בגן באופן יומיומי? ברור שלא, ולכן גם מן הפאן הזה הטיפול אינו יעיל.

 

כאמור, לטיפול הדיאדי אין שום אחיזה מדעית.

כאשר הטיפול נכשל המטפלים מאשימים את ההורים בחוסר שיתוף פעולה כביכול, או לחילופין מנסים למצוא פגמים בהורים. המטפלים לעולם לא יודו בכישלונם הם.

כאשר חל שיפור בהתנהגותו של הילד, המטפלים לוקחים את הקרדיט הזה לעצמם, למרות שבמרבית המקרים השיפור בהתנהגותו של הילד חל מסיבות אחרות, אם כתוצאה ממעבר לגן אחר, רכישת חברים חדשים, התמתנות עם הגיל ועוד.

 

מעולם לא בוצע מחקר מדעי מסודר עם מדגם גדול בו השתתפה קבוצת בקורת על מנת להוכיח את מהימנותו של טיפול מסוג זה. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי אם היה מתבצע מחקר שכזה, היו מגלים כי טיפול כזה אינו יעיל כלל ולמעשה מדובר בתעשייה של הונאה מצד מערכת הבריאות והמערכת החינוכית.

הדמיון בין אבחון פסיכולוגי לקריאה בקפה

על מנת לבצע טיפול רגשי בילד במכון להתפתחות הילד, עליו לעבור אבחון פסיכולוגי. ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים פרטיים אשר מדלגים על השלב הזה ומחליטים על אופן הטיפול ללא אבחון פסיכולוגי או בדיקות אחרות אלא על סמך התרשמותם האישית בלבד.

 

האבחון הפסיכולוגי במכון להתפתחות הילד מתחיל ומסתיים במבחן בן 3 שעות בלבד, שבמהלכו מבצע הילד בתנאי מעבדה סדרת מבחנים כדוגמת מבחני וקסלר, ציורים, CAT ןכן', אשר בסיומם כותב המאבחן דוח פסיכולוגי.

 

לא מעט מאמרים נכתבו אודות זילותם וחוסר תקפותם המדעי של המבחנים הללו, ואולם תהליך האבחון המפוקפק הזה ממשיך להיות שמיש ולחרוץ גורלם של מאות אלפי ילדים לרעה רק משום שפסיכולוגים אינם מסוגלים לבנות כלי בדיקה מדעיים נאותים בשל מוגבלותם המקצועית בנושא שיטות מחקר מדעיות.

 

על סמך 3 שעות בדיקה בלבד, בתנאי ואקום, ללא תצפיתנות ואינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים, ללא בחינה במצבים משתנים וסביבות מגוונות, קובע פסיכולוג קליני במכון להתפתחות הילד או פסיכולוג חינוכי מה יהא עתידו של האובייקט המוצג לפניו.

 

הדוח הפסיכולוגי מסתמך לעיתים על דוחות או מסמכים קודמים שהפסיכולוג הצליח להשיג (לעיתים קרובות משכנע את ההורים להביא לו דוחות קודמים וכך זה פועל עליהם ועל הילד כחרב פיפיות). חוות הדעת הקודמות משפיעות לרעה על אופן חשיבתו של הפסיכולוג, מנטרלות את הפאן האובייקטיבי בשיקול הדעת ומעוותות את חוות דעתו שלו, וכך הוא מפרש את תוצאות המבחנים כך שיתאימו למה שנכתב ע"י קודמיו, על מנת שתיווצר חומת התאמה בין כל חוות הדעת.

 

בלא מעט מקרים בהם כתבו פסיכולוגים חוות דעת שהן בלתי תלויות בחוות דעת קודמות משום שנמנע מהם לצפות בדוחות קודמים, נתגלו הבדלים גדולים בפרשנות המבחנים עד כדי סתירות מהותיות בין חוות הדעת השונות. (שוב, הן משום שאבחונים פסיכולוגים אינם כלי מדעי)

 

המהלך היומרני ביותר של מאבחנים אלו הן הפרוגנוזות שהם מספקים בנוגע לילד. אותה פרוגנוזה (ניבוי) הנסמכת על 3 שעות בדיקה בלבד של ילד רך בשנים, לעיתים פעוט, קובעת ביומרנות חסרת גבולות מהו הסיכוי כי הילד יפתח הפרעות התנהגותיות בעתיד.

 

פרוגנוזה זו אינה שונה למעשה מפרוגנוזה של קוראת בקפה, פותחת בקלפים או קוראת עתידות בכדור בדולח, ולכן מבחינה משפטית קיים יסוד סביר להניח כי אבחון פסיכולוגי הוא אקט שיש בו אפקט של רמאות וכי טיפול רגשי לא מוכח יש בו משום הונאה של הלקוח.

מדוע קשה לתבוע פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים על רשלנות רפואית

טיפולים פסיכולוגים בכפיה על ילדים

 

לעיתים מופנים ילדים, לכאורה עם בעיות התנהגותיות להדרכה הורית וטיפול רגשי במכון להתפתחות הילד.

 

מי שמפנה את ההורים הללו הם בד"כ גננת שאינה יודעת להתמודד עם ילדים שלא סרים למרותה ואין לה סבלנות להיות קשובה לצרכיהם, ואז היא מטילה את הכשל המקצועי שלה בהורים כדי להסיר מעצמה אחריות לתפקוד הרשלני שלה בגן. זאת אף לנוכח העובדה כי מרבית הגננות אינן מכירות כלל את מהות הטיפולים הניתנים במכון להתפתחות הילד ולמרות זאת ממשיכות להמליץ…

 

אם ההורים אינם משתפים פעולה הגננת או המורה לעיתים מדווחות למשרד הרווחה על מנת להכניס את פקידת הסעד לתמונה ואז זו כופה על ההורים לבצע את הטיפול תוך ניצול פרצות בחוק הנוער וסחיטה ואיומים כי אם לא יבצעו את הטיפול הם ינותקו מילדיהם לעיתים באופן מיידי, תוך העברתם למרכז חירום.

 

במקרים כאלו, כמו גם בסכסוכי גירושין ישנן אף פקידות סעד שמרחיקות לכת ומעבירות את הילד באופן מיידי למרכז חירום תוך גרימת טראומה נפשית קשה לילד.

 

באחד המקרים שתועדו אצלנו איימה פקידת סעד על הורה שאם לא יחתום על מסמכי העברה למרכז חירום היא תדאג לכך שהפסיכיאטר המחוזי יאבחן אותו כחולה נפש וכך לעולם לא יראה את ילדיו.

 

מנגנון ההסתרה של המטפלים הרגשיים

 

בניגוד לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים תמיד מסתירים מן ההורים את משמעות הטיפול הרגשי. הם נמנעים מלתת הסבר על מהותו של הטיפול ואיך הוא יכול לתרום לתהליך. הורים שמבקשים הסבר מקבלים תשובות מתחמקות, כך שבמקום שהמטפל יספק תשובה עניינית הוא מסיט את הנושא, מעביר את המיקוד להורה וגורם לו לזוז מן השאלה הכול כך חשובה הזו ולהתמקד בסוגיות משניות אחרות.

 

במהלך הטיפולים הם מקלידים את "ממצאיהם" במחשב ולעולם לא חושפים אותם בפני ההורים, וזאת על מנת ליצור מידור, חיסיון והגנה על עצמם מפני תביעות משפטיות. זאת, שוב בניגוד לרופאים המחויבים לגלות לפציינט את כל הממצאים אליהם הגיעו.

 

אז מדוע קשה לתבוע מטפלים רגשיים על רשלנות מקצועית

 

בבסיס התירוץ לכפיית הטיפולים הפסיכולוגים בילדים עומדת הטענה כי:

"אם לא מטפלים בשורש הבעיה כבר מגיל צעיר, היא רק תחריף…"

 

על בסיס איזה חוק מדעי הם קובעים כי אכן קיימת בעיה? ואם קיימת כזו, האם קיים טיפול הולם בעל תיקוף מדעי או שמא מדובר בטיפול שהוא לעג לרש (תרתי משמע).

 

תירוץ חסר שחר זה של אנשי מדעי החברה נותן להם לגיטימציה (מגובה ע"י חוק הנוער) לבצע טיפולים רגשיים בילדים, טיפולים שהם עקרים ומסורסים מכל הוכחה מדעית בשם מנטרה הומניסטית לכאורה אשר אינה ניתנת למדידה וכימות. הפאן ה"הומאניסטי" היחיד בתעשיית טיפולים זו הוא הגדלת יכולת ההשתכרות של "מטפלים" אלו ממדעי השרלטנות ודווקא פאן זה כן ניתן לכימות: המון כסף מתגלגל בתעשייה הזו שלא לצורך.

שעת "טיפול" פרטי שכזה מתחילה בכ-250 ₪. בטיפול כזה אין למעשה עלויות, אין עלות חומרי גלם וגרוע מכך אין עלות של אחריות.

 

האם שמעתם על פסיכולוג או עובד סוציאלי מטפל שנתבע על רשלנות מקצועית?

אני לא שמעתי, וזאת משום שדינאמיקת העבודה שלהם מבוססת על כך שאם אין תוקף מדעי לטיפולים אז לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף קשה לתבוע אותם על רשלנות מקצועית.

אם היתה תקפות מדעית אז ניתן היה להוכיח רשלנות מקצועית ע"י הבאת ראיות לכך שהמטפל לא פעל עפ"י הנחיות מדויקות של הטיפול ובכך התרשל בתפקידו.

 

מאחר ואין ביסוס מדעי לטיפולים, לכן גם אין הנחיות מדויקות איך ליישם אותם, ולכן קשה להוכיח רשלנות, ובמילים אחרות הכל פרוץ.

 

טיפול בו לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף לא ניתן לבצע בו בקרה ופיקוח על אופן תפקודו של המטפל הוא טיפול לא ישים ולכן יש לבטלו.

 

בית הדין המשמעתי

 

הקובלנה הינה הליך משפטי לכל דבר ועניין. ועדת המשמעת של משרד הבריאות יכולה להמליץ להתלות את רישיונו של איש הצוות הרפואי (להקפיאו לפרק זמן קצוב), לשלול אותו לצמיתות, לנזוף בו או להעיר לו. 

 

בשנת ‎2000 למשל נדונו בדין משמעתי 40 קובלנות.

 

עניינן התנהל נגד תשעה-עשר רופאים, תשעה רופאי שיניים, שני טכנאי שיניים, רוקח אחד, ארבעה פסיכולוגים וחמש אחיות. ההליכים המשמעתיים בעניינם של עשרה רופאים הסתיימו. רופא אחד, שנתן מרשמים שלא עפ"י החוק, נידון לשישה חודשי התליית רישיון. רופא אחר, שקיבל כספים במרמה, נידון גם הוא לשישה חודשי התליית רישיון.

 

חמישה רופאים, שהואשמו בעבירות מין, נידונו לחודש התליית רישיון ועד שלילתו לצמיתות, בהתאמה. שלושה רופאים נידונו על רשלנות מקצועית, ונפסקו להם חודש התליית רישיון עד שנת התלייה, בהתאמה. נגד שלושה רופאי שיניים הסתיימו ההליכים המשמעתיים – רישיונו של רופא שיניים שנידון על עבירות מין, נשלל לצמיתות. לשני רופאי שיניים, שעניינם נדון על רשלנות רפואית, הותלה רישיונם מחודשיים עד שלושה חודשים, בהתאמה. שני רוקחים, שעניינם נדון בגין רשלנות רפואית נידונו לשלושה חודשי התליית רישיון ועד שישה חודשים, בהתאמה. לשתי אחיות שנידונו בגין רשלנות מקצועית, נפסקו חודשים התליית רישיון, ולאחות נוספת, שנידונה בגין שימוש עצמי בסמים מסוכנים נפסקו בדין המשמעתי שישה חודשי התליית רישיון. 

 

שימו לב כי אף אחד מארבעת הפסיכולוגים לא הורשע.

חשיפה יצחק קדמן היה ילד מוכה וסבל היתעללות אביו היה בעל חנות למכונות גילוח בירושלים

יצחק קדמן המיתעלל בילדי ישראל היה ילד מוכה בילדותותיסכוליו הביאו לכך שהוא רוצה שילדותם של ילדי ישראל לא יהיו טובים יותר .

התנועה למען עתיד ילדנו פונה לענת דרייגור לעזוב את האיש המסוכן מאז קום המדינה והשואה .

קדמן מטייח את התעללות בפנימיות האונס האלימות וההתעללות הנפשית .

לפי מה שהבנתי היום בוועדת הרווחה קדמן רץ לכנסת כנציג העובדים הסוציאלים.

התנועה למען עתיד ילדנו מבקשת את עזרת הציבור לכתבה בטלויזייה נגד בנימין ווגנר

יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדנו מבקש מנפגעי ווגנר לייצור קשר דחוף בטלפון 0524359933 כמוכן מתארגנת הפגנה מול מכון ווגנר ויש להגיש תלונות במשטרה על התחזות למאבחן מבוגרים.

רונית צור – פקידת הסכסוך הארצית פועלת לחטיפת ילדים לאחרונה סייעה לאישה תוך זיוף מצב הילדים לברוח לחו"ל

     

רונית צור טוענת שהגזע הנשי יכול לעשות מה שהוא רוצה .

הילדים אינם נחשבים ורק האם המדוכאת מבקשת לחזור לביתה ברוסייה למרות שהילדים נולדו בארץ .

את הילדים לא שאלה רונית צור .

הגזע הנשי שולט בניגוד לטובת הילד היא אף איימה על פקידת הסעד בחיפה שלא תאפשר לילדים להישאר עם האב .

רונית צור תפוטר בחודש הקרוב  לפי מקורות יודעי דבר.

שימו לב שהפמינאציות הרימו ראש בימים האחרונים.

מעצרים – מאסרים – תלונות שווא וחטיפות ילדים!  

פמיניסטאן ?   זה כאן !!!

התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את אירגון הפשיעה רווחה ששיקר בהוסטל בחדרה .התנועה אף שואלת לאן נגנבו כל הכספים מעל 9000ש"ח לאחר שהועברו רק להוסטל 3000ש"ח

 התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את אירגון הפשיעה רווחה ששיקר בהוסטל בחדרה .התנועה אף שואלת לאן נגנבו כל הכספים מעל 9000ש"ח לאחר שהועברו רק להוסטל 3000ש"ח.פקידי הסעד מרמים ומשקרים בתמיכת בית המשפט וכולם שותקים.
התנועה למען עתיד ילדנו דורשת הפרטה מידית ברווחה .

שאלה חשובה שנשאלת ונשארת מיותמת היכן יצחק קדמן וענת דרייגור האם גם הפעם הוא משתף של הרווחה .

התנועה מבקשת להקים ועדת חקירה ממלכתית ציבורית באופן מידי .
 
 

כמה כסף מגלגלות עמותות למען ילדים ונוער?

 

החוק בישראל מחייב ארגונים ללא כוונת רווח לשתף את הציבור בהתנהלות הכספית שלהם. מחייב? אז מה. שמונה עמותות למען ילדים ונוער בסיכון ובמצוקה, מהן ביקשנו לחשוף את היקף פעילותן הכלכלית, התקשו לשתף פעולה. מהנתונים שחלק מהן העבירו עולה כי ארגוני הילדים והנוער מגלגלים כ-60 מיליון שקל בשנה. כתבה שלישית בסדרה על שקיפות במגזר השלישי

טלי חרותי-סובר 

פורסם:

27.04.06, 14:55

 

אחרי שבדקנו את מידת השקיפות של עמותות התמחוי ושל עמותות הבריאות הבולטות בישראל, התפנינו לבדוק עד כמה מוכנות עמותות הפועלות למען ילדים ובני נוער לחלוק עם הציבור את ההתנהלות הכספית שלהן – שאמורה להיות גלויה ומפורסמת על-פי חוק. אבל ניסיון החדירה לספר התקציב של שמונה עמותות מוכרות אליהן פנינו לא היה פשוט.גם בפעמים הקודמות בהן פנינו לעמותות השונות בבקשה למלא שאלון שקיפות חקרניים, התשובות לא הוגשו לנו על מגש של כסף. גם אז היה צורך בהפעלת כישורי הסברה ותחנונים, להתקשר שוב ושוב ולשדל את אנשי הארגונים לשתף פעולה. אלא שהפעם הניסיון ללקט את הנתונים כלל גם האשמות אישיות, הטחת עלבונות וכעס.המגזר השלישי, כך הסתבר, לא אוהב עיתונאים חטטניים שדוחפים את האף אל תוך ארנק התרומות, גם אם מדובר במידע בסיסי ביותר. יוצאת דופן היא "המועצה הלאומית לשלום הילד" שבראשה עומד יצחק קדמן. הלה בירר באדיבות לשם מה נחוץ המידע, ותוך 24 שעות העביר תשובות שקופות ורהוטות.

בצד השני של הסקלה נמצאת אגודת "אל"י", שלאחר בקשות חוזרות ונשנות הודיעה הדוברת שלה כי בשל מצבה האישי לא תוכל למלא את השאלון. "אתם מתקשרים רק כדי לשאול שאלות כאלה ולא כדי לסקר את הפעילות היפה שלנו", היא זעמה. "אתם עמותה גדולה, אולי מישהו אחר יכול להעביר את

הנתונים?", ניסינו שוב. "אף-אחד אחר לא יכול לעזור!", הודיעה הדוברת נחרצות. "את רוצה לחגוג עלי? תחגגי".

אנשי "בית השנטי" כלל לא טרחו לתרץ. תשובתם הקבועה היתה "תכף שולחים", אבל גם אחרי חודשיים המידע מעולם לא הגיע אלינו. ואילו מערכת תקשורת הנתונים של אגודת "יד ביד" קרסה בכל פעם בה נשלח השאלון. את המנכ"לית היה קשה עד בלתי אפשרי להשיג, מנהלת החשבונות תהתה "מי את בכלל?". רק כשהגיע השאלון אל עובדת יעילה במיוחד, שהבינה מה משמעות ההתעלמות הוא הוחזר, מלא כהלכה.

הניסיון לדלות את הנתונים מ"המועצה לילד החוסה" היה ארוך במיוחד. שבועיים של ציפייה הניבו דוברת כועסת ששלחה אותנו אל המנכ"ל, שמצדו לא טרח לענות אך שלח sms בהול מחו"ל כדי לבדוק האם הפנייה עדיין רלוונטית. "כן", צהלנו, אך לא התקבלה תשובה. שיחת הטלפון האחרונה עם המועצה כללה משפטים דוגמת "את תוקפנית, ולצערנו יש עיתונאים כאלה", "אנחנו עסוקים מאוד ולא יכולים לעזור" וגם "אנחנו עומדים לפני אירוע שגם רואה החשבון משתתף בו". 30 דקות לאחר מטח ההאשמות הגיעו התשובות לשאלון. האם הוצא רואה החשבון בעל כורחו מוועדת הקישוט?

בסוף התהליך שישה ארגונים העבירו את הנתונים, שניים החליטו שלא. בעקבות הניסיון אי אפשר שלא לתהות האם אזרח מן השורה, שהיה פונה אל משרדי העמותות, היה מקבל את הנתונים. מתי יבינו כל אותם גופים כי שקיפות ציבורית היא חלק בלתי נפרד מעבודת הקודש שלהם, וכי היום לא ניתן עוד להסתתר מאחורי הפעילות המקצועית? כך-או-כך, להלן תשובותיהן של העמותות.

 * יש לציין כי המידע הוא באחריות הארגונים בלבד.

הטבלה לא משקרת: עמותות ילדים ונוער

	מחזור כספי שנתי	מספר העובדים בשכר	מספר המתנדבים	המשכורת הגבוהה ביותר
	23.5 מיליון שקל ב-2005	160 איש, כ-100 מתוכם במשרות מלאות	כ-1,000 מתנדבים	22,500 שקל ברוטו בחודש
	כ-3 מיליון שקל	20 איש	כ-150 מתנדבים	18,800 שקל ברוטו בחודש
	10 מיליון שקל	כ-70 איש	כ-1,200 מתנדבים	21,000 שקל ברוטו בחודש
	2.5 מיליון שקל	30 איש	כ-350 מתנדבים	6,325 שקל ברוטו בחודש
	6.3 מיליון שקל ב-2005	12 איש במשרה מלאה, 22 איש במשרה חלקית	כ-1,000 מתנדבים	13,500 שקל ברוטו בחודש
	6.8 מיליון שקל ב-2005	33 איש העובדים ב-24 משרות	כ-160 מתנדבים	23,400 שקל ברוטו בחודש
	המידע לא הועבר למערכת	המידע לא הועבר למערכת	המידע לא הועבר למערכת	המידע לא הועבר למערכת
	המידע לא הועבר למערכת	המידע לא הועבר למערכת	המידע לא הועבר למערכת	המידע לא הועבר למערכת

"עלם"

"עלם" (העמותה לנוער במצבי סיכון) הוקמה בשנת 1983, וכיום עומדים בראשה נאוה ברק (נשיאה), בעז דותן (יו"ר הוועד המנהל) וציון גבאי (מנכ"ל העמותה). פעילותה מוקדשת לטיפול בבני נוער בסיכון ובמצוקה, החל במתבגרים 'נורמטיבים' המתמודדים עם מצוקות גיל ההתבגרות, ועד נערים מחוסרי קורת גג, קטינים העוסקים בזנות, מכורים לסמים ולאלכוהול ועוד. "עלם" מפעילה 25 פרויקטים בכל רחבי הארץ, בהם מרכזי המידע והייעוץ "הפוך על הפוך", אתר "Y elem", ניידות הלילה "כתובת רחוב", רשת מרכזי "מגדלור" לנוער עולה, מרכזים לטיפול בנערות במצוקה, מרכז "ערים בלילה" לקטינים העוסקים בזנות, מעונות לנוער חסר בית ועוד. העמותה, כל מעידים אנשיה, עוסקת בפיתוח פרויקטים לבני נוער בהתאם לצרכים המשתנים בשטח, ומציעה להם מענה בלתי פורמלי, נטול שיפוט ובגובה העיניים.

• ביקור באתר "עלם" מזמן הפתעה נעימה. הדוחות השנתיים והכספיים לשנת 2004 (אם כי לא אלה של 2005) מופיעים בו בהדגשה, גלויים לכל עין. עיון בהם מגלה כי ההוצאה המנהלתית השלישית בגובהה אחרי משכורות (1.8 מיליון שקל) ושכר דירה (311,000 שקל) היא תקציב יחסי הציבור והפרסום בו הושקעו ב-2004 185,000 שקל. יתר ההוצאות משתרכות הרחק מאחור.

מספר העובדים בשכר: 160 איש, כ-100 מתוכם במשרות מלאות, היתר במשרות חלקיות.

מספר המתנדבים: כ-1,000 מתנדבים, הפעילים בממוצע ארבע שעות בשבוע. הסך המוערך של שעות ההתנדבות שווה לעלות של כ-100 משרות מלאות, או 12 מיליון שקל בשנה.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: 23,520,000 שקל בשנת 2005. מקור המימון הוא בתרומות הציבור (6,404,000 שקל שהם 27.23% מהתקציב); קרנות (4,526,000 שקל שהם 19.25% מהתקציב); תקציב שמקורו בעמותות שותפות (1,019,000 שקל שהם 4.35% מהתקציב); משרדי ממשלה (3,537,000 שהם 15.03% מהתקציב); רשויות מקומיות (2,984,000 שהם 12.69% מהתקציב); מוסדות ציבור אחרים (1,035,000 שקל שהם 4.4% מהתקציב); ופעילות סניף "עלם" בארצות הברית (2,624,000 שקל שהם 11.12% מהתקציב).

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: מנכ"ל "עלם" משתכר 22,500 שקל ברוטו בחודש, מנהל הכספים 15,500 שקל ברוטו בחודש, ראש תחום עבודת רחוב ויזמות עסקית 13,000 שקל ברוטו בחודש, מנהלת מחלקת גיוס המשאבים 11,930 שקל ברוטו בחודש, וראש תחום רב-תרבותי 11,900 שקל ברוטו בחודש.

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 8.7 אחוז (החישוב אינו כולל את עלות גיוס הכספים).

גיוס תרומות: רוב הכנסות העמותה מגויסות על-ידי מתנדבי "עלם" ועובדי המחלקה לגיוס משאבים ותרומות, שעלות הפעלתה השנתית כ-1.8 מיליון שקל (7.6 אחוז מהמחזור הכספי של העמותה).

שקיפות: הדוח השנתי של העמותה מועבר מידי שנה לתורמים, למשרדי ממשלה, לקרנות ועוד. הדוח השנתי והדוח הכספי לשנת 2004 מופיע באתר העמותה, ונתוני התקציב, מצהירים אנשי העמותה, נמסרים לכל דורש. התקנון ופרוטוקולי הישיבות מצויים במשרד "עלם" ופתוחים לעיון לכל חבר עמותה.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? 92.4 אגורות.

"המועצה הלאומית לשלום הילד"

"המועצה הלאומית לשלום הילד" הוקמה בשנת 1980, וכיום עומדים בראשה ד"ר יצחק קדמן (מנכ"ל) ואילן אדמון (יו"ר הוועד המנהל). היא עוסקת בזכויות הילד ופועלת למען כל ילדי ישראל, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים חדשים, עשירים ועניים, בריאים וחולים. המועצה פועלת בכל הארץ כשדולה וכארגון סינגור, מפעילה נציב קבילות ילדים ונוער, מרכז משפטי, מרכז מחקר ומידע, מרכז חינוך והדרכה, ניידת לזכויות הילד ועוד. אלה עוסקים בתחומי החינוך, הבריאות, טיפול במצוקה ובהתעללות, עבריינות, חקיקה ומשפט, תקשורת, צרכנות ואחרים.

• הארגון הקטן, המגלגל שלושה מיליון שקל בשנה, לא רק העביר את השאלון במהירות המייל, אלא גם מעניק לבכיריו משכורות סבירות עד נמוכות. אתר האינטרנט של המועצה חיבל ברושם המצוין, שכן למרות שניתן למצוא בו את הצהרת זכויות הילד ושנתון סטטיסטי הכולל נתונים קשים על מצב הילדים בישראל, לא מופיעים בו נתונים כספיים על תפעול העמותה.

מספר העובדים בשכר: 20 איש.

מספר המתנדבים: כ-150 איש הפעילים בממוצע ארבע שעות בשבוע.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: כ-3 מיליון שקל שמקורם במענקים מקרנות ציבוריות (33.5% מהתקציב); הכנסות מפעילויות (22.7% מהתקציב); תרומות הציבור (19.1% מהתקציב); קרנות פרטיות (15.6% התקציב); ותרומות המגזר העסקי (9.2% מהתקציב). יש לציין כי המועצה פועלת עמותה עצמאית, ונמנעת מקבלת תמיכה וסיוע כספי ממשרדי ממשלה ומתקציב המדינה.

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: 18,800 שקל ברוטו בחודש; 8,900 שקל ברוטו בחודש; 7,500 שקל ברוטו בחודש; 7,270 שקל ברוטו בחודש; 6,900 שקל ברוטו בחודש. לא הועברו שמות ותפקידי מקבלי השכר.

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 10 אחוז.

גיוס תרומות: נעשה על-ידי עובדי המועצה, שאינה מעסיקה גורמים חיצוניים לגיוס תרומות.

שקיפות: הדוח השנתי, דוח התקציב, התקנון ופרוטוקולי ישיבות מועברים על-פי חוק למשרדי רשם העמותות ועומדים שם לרשות הציבור. במקביל אלה מועברים למס הכנסה, לקרנות התומכות בפעילות המועצה, לתורמים ולגורמים מוסמכים נוספים. באתר המועצה לא מופיעים נתונים על פעילותה הכספית.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? 100 אגורות.

"ילדים – המועצה לילד החוסה"

"ילדים – המועצה לילד החוסה" הוקמה בשנת 1986, וכיום עומדים בראשה דוד קורן (מנכ"ל) ופרופסור דן שניט (נשיא). המועצה הוקמה במטרה לסייע לילדי הפנימיות בישראל וכיום היא אמונה על רווחתם של 10,000 ילדים ומתבגרים בכל רחבי הארץ. עיקר פעילותה למענם מתמקד בתחומים שאינם מתוקצבים על-ידי משרדי הרווחה, החינוך והבריאות, והיא מתפקדת כשדולה השומרת על זכויותיהם ובמקביל מגייסת מימון להפעלת פרויקטים חינוכיים, שיקומיים וטיפוליים.

• למרות העובדה שהיא מגלגלת כ-10 מיליון שקל בשנה ואמונה על היקף פעילות גדול, ראוי להזכיר שוב כי "המועצה לילד החוסה" אינה מזדרזת כלל לנדב מידע על פעילותה. אתר האינטרנט שלה אמנם מתאר בפירוט את שלל הפעילויות המבורכות שלה, אך אין בו רמז לשקיפות כספית.

מספר העובדים בשכר: כ-70 איש.

מספר המתנדבים: כ-1,200 איש תורמים מדי חודש כ-3,000 שעות התנדבות.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: 10 מיליון שקל שמקורם בתרומות מהמגזר העסקי, אנשים פרטיים וקרנות. התרומות מהוות 90% מתקציב העמותה.

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: מנכ"ל המועצה משתכר 21,000 שקל ברוטו בחודש, המשכורות הגבוהות הנוספות ניתנות לרכזים המקצועיים שמרוויחים 11,500 שקל 11,100 שקל, 9,800 שקל ו-8,700 שקל ברוטו בחודש.

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 14 אחוז.

גיוס תרומות: המועצה אינה מפעילה גייסי תרומות בשכר, והתרומות נאספות על-ידי חברי העמותה ומתנדביה.

שקיפות: הדוח השנתי, דוח התקציב, התקנון ופרוטוקולי הישיבות מועברים לרשם העמותות. אף אחד מהנתונים הללו אינו מופיע באתר המועצה.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? התרומות מגיעות במלואן לפרויקטים השונים.

אגודת "יד ביד"

אגודת "יד ביד" הוקמה ב-1982 על-ידי שלי חושן, המשמשת עד היום כנשיאתה. היא מפעילה כמה פרויקטים לילדים ולבני נוער ברחבי הארץ, בהם בתים חמים לילדי מצוקה, מוקדי החירום "אוזן קשבת" ו"נוער מקשיב לנוער" המופעלים על-ידי מתנדבים, בתי מחשב וכן את הקרן להצלת חיי אדם, המסייעת לנזקקים לניתוחי חירום והשתלות בחו"ל.

• המחזור הכספי המצומצם עליו מצהירים אנשי "יד ביד", המשכורות הנמוכות להפליא של שכירי האגודה ואתר האינטרנט הצנוע מעידים כי הכסף המועבר לארגון לא מעשיר את עובדיו. טוב שכך, אבל טוב עוד יותר היה אילו "יד ביד" היתה פועלת בשקיפות כספית.

מספר העובדים בשכר: 30 איש.

מספר המתנדבים: כ-350 מתנדבים מסייעים בהפעלת פרויקטים שונים בהיקף של כ-2,000 שעות חודשים.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: 2.5 מיליון שקל בשנת 2004, שמקורם בתורמים מישראל ומחו"ל וכן מענקים מקרנות וממשרד העבודה והרווחה.

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: מזכ"ל "יד ביד" משתכר 6,325 שקל ברוטו בחודש, מנהל הכספים 6,180 שקל ברוטו בחודש, אחראית הפרויקטים 5,400 שקל ברוטו בחודש ושתי גננות נוספות מרוויחות כל-אחד 3,700 שקל ברוטו בחודש.

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 13 אחוז.

גיוס תרומות: גיוס התרומות מתבצע על-ידי אנשי "יד ביד" ובראשם שלי חושן.

שקיפות: הדוח השנתי, התקציב, התקנון ופרוטוקולי הישיבות מועברים לרשם העמותות מדי שנה, וכן למשרדי ממשלה, לקרנות ולתורמים. מידע על פעילותה הכספית של "יד ביד" נעדר לחלוטין מאתר האינטרנט שלה.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? מלוא הסכום מהתרומות הייעודיות, 87 אגורות מהתרומות הכלליות לאגודה.

"ערן"

"ער"ן" הוקם ב-1971 וכיום עומדים בראשו צילה נוימן (מנכ"לית) ועדי סביר (יו"ר). כאלף מתנדבי העמותה מעניקים עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט לפונים בעברית, ערבית ורוסית. בשנת 2005 הם השיבו ל-134,000 פניות, וכן הפעילו קווים ייעודיים לקשישים, בני נוער וחיילים. בנוסף, העמותה זכתה במכרז ממשלתי להקמת מרכז מידע לשירותי בריאות הנפש בישראל. מתנדבי "ער"ן" עוברים קורס הכשרה בן ארבעה חודשים ובהמשך פועלים באחד מעשרת הסניפים שהעמותה מפעילה בכל רחבי הארץ.

• 70% מהמחזור הכספי של "ער"ן" מגיע מהציבור, עובדה שדי בה כדי לדבוק בעקרונות השקיפות. אולם למרות שעל-פניו אין לארגון מה להסתיר, והמשכורות המשולמות לבכיריו אינן גבוהות, האתר האופטימי והנעים נטול דיווח כספי כלשהו.

מספר העובדים בשכר: 12 איש במשרה מלאה, 22 איש במשרה חלקית.

מספר המתנדבים: כ-1,000 מתנדבים פעילים התורמים כ-80,000 שעות תורנות בשנה.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: בשנת 2005 עמד המחזור הכספי של העמותה על כ-6.3 מיליון שקל, שמקורו בתרומות פרטיות (69% אחוז מהתקציב); קרנות מחו"ל (16% מהתקציב); תמיכה ממשלתית (11% מהתקציב); ומימון הפעלת מוקד מידע לבריאות הנפש בפיקוח משרד הבריאות (4% מהתקציב).

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: מנכ"ל "ער"ן" משתכר 13,500 שקל ברוטו בחודש, מנהלת סניף ורכזת מקצועית 9,900 שקל ברוטו בחודש, מנהל התפעול 6,500 שקל ברוטו בחודש, ושתי המשכורות הנוספות מועברות למנהלות סניפים המרוויחות 5,350 שקל ו-5,300 שקל ברוטו בחודש.

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 22 אחוז.

גיוס תרומות: "ער"ן" נעזר בחברת טלמרקטינג המגייסת תרומות למימון פעילותו, וכן מסייעת בפרסום, הפצת מידע וגיוס מתנדבים. אנשי הארגון מוסיפים כי "חשוב לציין שבאמצעות גיוס התרומות ניתן להבטיח הלכה למעשה את עצם המשך פעילות העמותה ואת האפשרות לעמוד לשירות הציבור בזמן אמת. יודגש כי חזקה על ציבור התורמים הנאמן של "ער"ן" שהוא מודע לכך כי לעמותה שחיה מכספי תרומות יש הוצאות בגין גיוס התרומות. לפני כשנתיים העמותה בדקה מהי הדרך היעילה לגיוס כספים והגיעה לפתרון הקיים, גיוס כספים באמצעות טלמרקטינג תמורה עמלה".

שקיפות: הדוח השנתי, התקציב, תקנון ופרוטוקולי הישיבות מועברים לרשם העמותות ולנותני התמיכה מדי שנה. המידע, חלקי או מלא, אינו מופיע כלל באתר האינטרנט של "ער"ן".

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? לא הועברה תשובה.

"בטרם"

"בטרם", המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים, הוקם ב-1995 על-ידי פרופסור יהודה דנון וד"ר מיכל חמו-לוטם, שמשמשת כמנכ"לית שלו עד היום. הארגון עוסק בקידום בטיחות ילדים באמצעות מחקר והערכה, חינוך והסברה, חקיקה ואכיפה, שינוי מוצר וסביבה וכן העצמה קהילתית. "בטרם" פועל בכל הארץ מתוך בתי חולים אזוריים, ואמון על פיתוח תוכניות, ייעוץ לאנשי מקצוע, הנחיית הורים, משפחות, ומטפלות, הכוונת ארגונים ליישום מעשי ויומיומי של עקרונות הבטיחות ועוד. הוא משמש כנציג המקומי של ארגון "Safe Kids Worldwide", ובשנת 2003 הוכר על-ידי הממשלה כמוביל מקצועי בתחום בטיחות ילדים.

• האתר היפהפה של "בטרם" עמוס מושגים כמו חזון וערכי ליבה, ואפילו מציג אמנה לה מחויב הארגון, אלא שהמושג שקיפות כספית-ציבורית דווקא לא מופיע בו. ראוי לשים לב לעובדה שחלק ניכר מתקציב הארגון מגיע ממשרד הבריאות, קרי מהמסים שלי ושלך.

מספר העובדים בשכר: 33 איש העובדים בסך של 24 משרות.

מספר המתנדבים: כ-160 איש התורמים כ-5,000 שעות התנדבות שנתיות.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: 6.8 מיליון שקל בשנת 2005, שמקורו בתמיכת המגזר הציבורי (42% מהתקציב); מענקים מקרנות (24% מהתקציב); תרומות וחסויות של המגזר העסקי (22% מהתקציב); תשלום עבור שירותים והדרכה (8% מהתקציב); ותרומות אנשים פרטיים (4% מהתקציב).

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: מנכ"לית "בטרם" השתכרה 23,400 שקל ברוטו בחודש בשנת 2004, מנהל הכספים 12,000 שקל ברוטו בחודש, סמנכ"ל המו"פ והמדיניות ציבוריות 9,100 שקל ברוטו בחודש; מנהל מרחב דרום 8,000 שקל ברוטו בחודש ומנהלת מחלקת קשרי החוץ 7,600 שקל ברוטו בחודש. כל הסכומים, כאמור, מעודכנים לשנת 2004.

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 19.4 אחוז.

גיוס תרומות: את התרומות מגייסים מתנדבים, חברי ועובדי העמותה וכן חברי הוועד המנהל שלה.

שקיפות: דוח הסיכום השנתי והתקציב מוגשים לרשם העמותות, מופצים לכל דורש ומתפרסמים באתר האינטרנט של "בטרם", כך הבטיחו אנשי העמותה. גם נבירה יסודית באתר לא הניבה כל תשואה. אין זכר לדוחות הפעילות – אבל מידע מפורט על תרומה לעמותה בהחלט נמצא.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? 85 אגורות.

אנשי "אל"י" לא טרחו לענות על השאלות הבסיסיות, לכן פנינו לאתר האגודה בתקווה כי זה יצילנו מבורות מוחלטת. באתר נמצאה טבלה המפרטת את עלויות הפעילות, אך לא את הוצאותיה, ודוחות כספיים גם הם נעדרים ממנו. כמותם אנשי "בית השנטי", עליו נכתבו כבר גדולות ונצורות, לא טרחו להשיב את השאלון. האתר הסימפטי של העמותה מבהיר מה דרוש לה ומבקש את תרומות הציבור, אבל אינו כולל כל נתונים על שקיפות כספית.

כמה כסף מגלגלות עמותות למען ילדים ונוער?     טלי חרותי-סובר

1. הנתונים האלה רק גורמים לי להיות גאה בהתנדבותי בער"ן ומי שקורא את זה, שיחשוב עוד פעם למי הוא תורם פעם הבאה. אורי ,   ירושלים   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

2. לא הגיוני… שבן אדם שמחזיק את העמותה ישתכר עם משכורת עצומה שכזו. אפשר לחתוך את זה בחצי ולהעביר לילדים, תאמינו לי אפשר לחיות על זה כמו מלך. זה ,   הונאה   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

3. כמה שהכתבות האלה חשובות…!!!! עיתונות חוקרת במיטבה (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

4. דע מה שתשיב למתרימים המיסוי על ההכנסות בישראל הוא מהגבוהים בעולם. מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, מע"מ, מיסי קניה, הטלים על הדלק,אגרות רישוי, ארנונה,הטלי בית ספר. מכל כיוון אפשרי נשלחות ידי הממסד והשלטון אל תוך כיסי ומשאירות לי את המינימום שבמינימום. כשאני רואה את הביזבוז, הגרעונות, השחיתות והמוסר הקלוקל בו מנהלת המדינה את כספי. כשאני שומע על שרים בלי תיק, על ג'ובים למקורבים,על כבישים עוקפי טמטום שנסללים בכספי אני מבין שחלק ניכר מאותו כסף שבעבורו אני עובד כה קשה מבוזבז בחוסר תועלת ותוחלת, אז אני מפנה את כל נציגי העמותות שפונים אלי לשר האוצר ואומר, לכו לשם. אני את שלי תורם שם, בחישוב גס, אני מרוויח כ 1000 שח ביום עבודה מהם 500 נגבים ממני באופן ישיר ועוד כ300 באופן עקיף. לכו לכם אנשי עמותות יקרים, ואת האנרגיה שאתם משקיעים בלפנות אל טוב ליבי, הפנו כנגד עורלת ליבם של אותם נבחרי ציבור שמתנהגים כ 40 השודדים במערתו של עליבאבא. אחד שמסרב ליתרום   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

5. כל הכבוד. עיתונות במיטבה!!!!! אבי   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

6. עוד כתבה פופוליסטית וחבל עוד כתבה רשלנית המשמיצה את עולם העמותות בישראל, תוך הימנעות מבדיקת פרטים אמיתית והסברים רלוונטיים.משרדי רשם העמותות ברח' כנפי נשרים 15 בירושלים פתוחים לקהל הרחב ואפילו לכתבים, שם ניתן תמורת 25 ש"ח לעיין בתיק עדכני של כל עמותה בארץ. עדכון הפרטים הכולל את רשימת 5 מקבלי השכר הגבוה בכל שנה, דו"ח כספי מפורט הכולל את התקציב המפורט ומקורותיו המפורטים, אחוזי תקורה וכו.דווקא מעניין להעמיק בעמותות המתחמקות ממסירת נתונים ולא להסתפק בהתעלמות, דווקא יש להקשות על מנכ"ל בטרם האם היא חושבת שמשכורתה לא מוגזמת. כבר ראינו מכתבות קודמות כי מנכל בגוף רציני מרוויח כ-21,000 ואחריו מספר 2 15,000 לערך ורכזים 10,000 לערך. אם גוף הוא קטן הוא גם בהכרח עושה פחות והוצאותיו נמוכות, על כן אין מקום להשוואה בין גוף כמו אגודת יד ביד לעלמ שתקציבו גדול פי עשרה. יש מקום להקשות על בטרם איך עם תקציב כזה נמוך המנכל עם שכר כזה גבוה. אבל אני מניח שהפופוליזם יימשך ותדמית העמותות תמשיך להיפגע מזלזול עיתונאים בעבודת מחקר מעמיקה, מה הלאה עמותות חינוך? איכות סביבה? קדימה יש 20,000 עמותות בארץ המעסיקות כ-15% מכח העבודה בארץ, בואו נרד על כולם! אודי ,   ירושלים   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

7. משכורת 20000 שקל? 40000 שקל? למה לא? אל תשכחו, זה ברוטו.בכל אופן, מה שאני בא להגיד, האנשים האלו תורמים את כל זמנם לצורך הילדים, לפעמים משרה, משרה וחצי, זה בטוח זורם לשעות הלילה וכד'. מה זה 40 אלף שקל ברוטו? כלום! 20 אלף נטו… בהייטק היה מקבל אותו הסכום, אז למה שלא יעשה כבר מלאכת קודש באותו הזמן וגם לא יסבול פיננסית.כולם בטח יגידו, אם הוא עובד שם אז הוא צריך לעבוד בחינם וכד' אולי זה נכון, אבל האם אתה היית מסכים לעשות כזה סוג של עבודה בזמן שהמשפחה שלך לא מכניסה כסף לבנק? ואני אומר, למה לא? בהצלחה, העיקר תעשו את העבודה על הצד הטוב ביותר וכמה שיותר ילדים ונוער יקבלו הזדמנות נוספת ממכם!. אתם רוצים לחפש שחיטות? אז תסבירו לי מה התפקיד של השני שרים ללא תיק שמינו היום. זאת השחיטות האמיתית. הכותב הינו יב"ניק שאין לו שום קשר בכל צורה שהיא לארגונים הללו. צ'וקי ,   מרכז   (27.04.06) sutoroot@gmail.com להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

8. זה מסביר למה שום עמותה לא יוצאת נגד הסירטון של אלפי ילדים ילדי ישאל מסורטנים על ידי הקרינה הסלולרית המפלצתית שמותרת בארץ, למרות שידועים הנזקים מהסלולרים אף אחד לא יוצא נגד השיווק האגרסיבי של הסלולרים לילדים, ולא מסביר להורים על הסכנות החמורות שבשימוש, בפרט אצל ילדים הרגישים ביותר לקרינה. כמו כן לא שומעים פרט להפגנות של אזרחים שום גאגה מהצבת אנטנות קרוב לבתים בניגוד למה שקורה במדינות המערב. השחיתות חוגגת גם בעמותות אלו, המקבלות תרומות מחברות הסלולר. אבי   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

9. אפילו בנותנים שמעבירים משקרים איך יכול להיות שלעמותה יש הוצאות אדמיניסטרטיביות בך של 15% בממוצע ובכל זאת כל הכסף של התרומות מגיעות ליעדם? מה אם אני לוקח ביס מארטיק של ילד ומעביר לו את הארטיק הוא מקבל את כולו? נתוני שכר – נראה כי כל המציגים מראים את שכר הברוטו ונתוני ארגון בטרם הינם עלות שכר ולא שכר שמקבלים עובדים, ולמי שלא יודע בעמותה משלמים מסים גבוהים ב9% על שכר מאשר גופים עיסקים ז"א שעלות שכר גבוהה יותר מכל מקום אחר כדאי גם לשים לב כמה משרות משולמות ביחס לתקציב ולגזור מכך את הממוצעים נורא כל להשמיץ עמותות אך בלעדיהם הייתם מקבלים מנגנונים ביורוקטיים מסורבלים של ממשלת ישראל וילדים של כולנו היו רק סובלים מזה. אולי מי שהוא יגיד מה עשו ממשלות ישראל לדורותיהם למען ילדינו??? אלכס ,   פתח תקווה   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

10. מפסיקים לתרום !!!!! תקציב כולל של פחות מ50 מליון בשנה!!!!חברה נורמלית ושפויה תתדרוש מהממשלה לכלכל אותם. עמותות חשובות המבצעות פעילות חשובה ! לא צרכות את תרומות הציבור ,אלה תמיכה ממשלתית סדירה. אבי   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

11. מנכלי"ם מושחתים!! ערן   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

12. רוצים לדעת מה נעשה בועד למען החייל כמה הכל שקל מגיע לחיילים (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

13. מנכ"ל אל"י חניתה צימרין – עושקת ציבור וילדים האישה מצאה לה ג'וב מצויין ונהנית ממנו ללא פיקוח. בושה. דורי ,   ת"א   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

14. מפסיק לתרום!!!!!!!!!!…. גיל   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

15. שכנעתם אותי לא לתרום אני לא רוצה לתרום כדי שאיזה חבר מרכז ליכוד/קדימה יקבל שכר 38,000 ש"ח. \   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

16. למה שאני יתרום? שהמדינה תיתרום! יש מספיק כסף באוצר ושלא יספרו סיפורים. (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

17. מזל שיש מחשבים אחרת את מי היו מאשימים?פשוט אסור לתרום לאף אחד. כולם נוכלים. יואב   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

18. גם אני אקים ארגון ,מעניין אם יהיו לי קשרים לקבל כספי ציבור לממון המשכורת שלי צנועה של רק 40 אלף ש"ח בחודש (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

19. חבל לתרום למשכורות שמנות. הכל עושק במדינה הזו. לא תורם   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

20. אני לא תורם שיבקשו משר האוצר ומחברי מרכז של המפלגות השונות, הכסף שלי נמצא שם.!!! B   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

21. ל – 4 1000 ש"ח ביום? סחתן עליך, אני מרוויח 150 ביום טוב. כן, אני מדבר על ברוטו. טלר ,   לאומי   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

22. למס. 6 – לא קלטת את העיקר נראה לי שפיספסת את העיקר. שקיפות מלאה בניהול הכספי של עמותות ציבוריות הוא לא רק ענין של חוק, אלא גם צריך להיות מטרה של הנהלת העמותה עצמה. כמובן שהציבור לא ילך ויוציא 25 שח ע"מ לקבל העתקים של הדוחות. גם קשה לצפות שמבקר המדינה, או מס הכנסה יערכו תחקיר שוטף של גיוסי הכספים, התקציבים והוצאות העמןתות. כאן הפירצה הקוראת לגנב. לעמותת אשר לעבודתן הברוכה יש מימון מהציבור יש לצפות שיפרסמו בכל דרך אפשרית את אופן ניהולן הכספי הנכון. אלו שלא מסוגלים לפרסם את הדוחות הכספיים שלהם באתר האינטרנט סביר להניח סובלים מניהול כושל של כספי הציבור. אזרח מודאג   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

23. שרלטנות במיטבה. אני תוהה על המערכת שעתונאי מטעמה אינו עושה את המינימום הנדרש כדי להוציא נתונים מרשם העמותות ברח' כנפי נשרים בירושלים, שם הוא יכול לקבל תמורת סכום פעוט את כל הנתונים המפורטים על העמותות. הנתון הראשון הקופץ לעין הוא השכר הגבוה של העמותה. איך יכול להיות שנתוני השכר של עמותות ניתן במספרים עגולים ושל בטרם ניתן בשקלים מדוייקים. אלא אם כן, נתוני העמותות האחרות הם על פי "דיווח" של העמותה ואילו נתוני בטרם הם של השכר המדווח לרשם העמותות שהוא עלות מעביד והוא גבוהה בכ- 45% מהשכר המשולם בפועל. כך גם הדבר לגבי שאר מקבלי המשכורות האחרים.ב ק י צ ו ר – חובבנות ועצלנות במיטבה יואל ,   ירושלים   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

24. שכנעתם אותי לתרום; מסכים עם 7 חי   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

25. אני מגלגל רק ג'וינטים שי   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

26. ל 7: מעטים מאד, גם בהייטק, מקבלים 40 אלף ברוטו. ובעמותה שבמהותה היא גוף שאין לו תקציבים, שאינו למטרת רווח, ושמיועד לרווחת הכלל, אין מקום למשכורות מנופחות כאלה. זה פשוט מקומם, איך הארגונים האלה מסתאבים. שוב, אני רוצה לשבח את ער"ן על השקיפות ועל הצניעות. הכסף הולך לדברים החשובים, כמו ציוד טלפוני ותחזוקה. כמו שצריך. ואפשר לחיות גם עם משכורת של 14 אלף יפה מאד. תאמין לי. אורי ,   ירושלים   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

27. מי שאין בו שקיפות לא לתת.כל הכבוד ל YNET גולדי ,   חיפה   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

28. 100 אחוז מהכספים הולכים לפעילות אצלנו בעמותה אף אחד מאנשי ההנהלה לא לוקח גרוש את הכיבוד לישיבות אני קונה מכספי הפרטי רואה החשבון עובד (כמעט) בהתנדבות כל הרווחים הולכים לטובת הפעילות זוהי התנדבות אמיתית יו"ר עמותה   (27.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

29. בחיי… עסק לכל דבר רק שהעסק מתגלגל על חשבון ילדים במקום שילדים במצוקה יהנו מהכסף הזה אז מוצאים על מי לבזבז. על מנכלים וסמנכלים וקשקשים למיניהם.. בהתחלה היו כמה חטייארים שהקימו את העסק וראו שהולך טוב אז הוסיפו משרות למיניהם ועוד מעט זה יהיה עסק משפחתי ממש תעסוקה לכל המשפחה. וכל יום הם חושבים איך להכניס עוד כסף ולהשמין יותר ולרפד את הכיסא אבל לבסוף הם שוכחים למה הוקמה העמותה. הילדים המסכנים. הם מראים לנו ילדים מסכנים ואומרים לנו תתרמו בשבילם ואז אנו מראים רחמים ותורמים ביד רחבה.. ולאן זה הולך לעזאזל!!! למשכורות שמנות שאנו מממנים? לעמותה לא צריך מנכ"ל ולא סמנכ"ל צריך מתנדבים ורק מתנדבים צחים כשלג בתמימותם ובאמינותם. ולא בעלי עסק. גבי ,   מרכז   (28.04.06) להמלצה על תגובה זו לחצו כאן

30. הבטלנים בביטוח לאומי מבזבזים יותר פקיד ממשלתי מבזבז הרבה יותר כסף וגם הרבה פחות עילץ יופרטו כל משרדי הממשלה עכשיו!!!!

פקידות הסעד שיקרו והונו את בית המשפט – השופט המחוזי בוקובסקי

בבית המשפט לעניני משפחה
בראשון לציון
אימוץ 67/02
בפני: כבוד השופט שמואל בוקובסקי – סגן נשיא

בעניין: הקטינה – ילידת 7.3.97

המבקש: היועהמ"ש לממשלה על-ידי בא כוחו היועץ המשפטי במשרד הרווחה

החלטה

1. בהחלטתי מיום 30.4.03 החלטתי, בין היתר, לאמור: "בנסיבות המפורטות בפרוטוקול אני לא מוצא לנכון ליתן אישור להשאיר את הקטינה בבית המשפחה "המארחת" המאמצת לאור העובדה שהעברה נעשתה באופן בלתי ראוי בניגוד לחוק וכמו כן הבקשה הוגשה באופן מניפולטיבי תוך הטעיה, רמיה, והונאה של בית המשפט. לא היה מקום להעביר את הקטינה למשפחה אשר בכוונתה לאמץ הקטינה ולהגדיר את המשפחה בבקשה כמשפחה מארחת".

2. בהחלטה זו אפרט את השתלשלות הארועים והנימוקים להחלטתי.

3. בתאריך 12.11.02 הגישה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, להלן: "ב"כ היועץ המשפטי" בקשה לקבוע כי התמלאו כלפי אביהם של הקטינה ואחיה להלן: "הקטינים" תנאי סעיף 13 (7) לחוק אמוץ ילדים תשמ"א – 1981 להלן: "חוק האמוץ". כמו כן עתרה ב"כ היועץ המשפטי לקבוע כי התמלאו כלפי אם הקטינים תנאי סעיף 13 (3) לחוק האמוץ באשר היא נפטרה בתאריך 10.5.00. בנוסף התבקש בית המשפט להכריז על הקטינים ברי אימוץ כאשר מידת תוצאות הצמצום תקבע על-ידי בית המשפט.

4. א. בתאריך 12.2.03 עתרה ב"כ היועץ המשפטי: "להאריך את צו ההוצאה ממשמורת שניתן על-ידי בית המשפט לנוער ברחובות ביום 10.7.00, שהוארך מעת לעת ואשר יפוג ביום 17.3.03, ולקבוע כי משמורתם של הקטינים תשאר בידי רשויות הסעד עד לסיום ההליכים בתיק, או, לחילופין, עד להחלטה אחרת של בית המשפט הנכבד.

ב. בתאריך 3.3.03 נעתרתי לבקשה והארכתי את צו ההוצאה ממשמורת עד לסיום ההליכים בתיק. (בש"א 9/03).

 5. א. להשלמת התמונה אציין כי כשבועיים לאחר פטירת אם הקטינים, בתאריך 10.5.00, לקה אביהם בארוע מוחי, בתאריך 1.6.00, במהלך ניסיון לגמילה עצמית מסמים. בנסיבות הנ"ל הועברו הקטינים לבית משפחת דודתם אחות המשיב.

ב. הדודה קיבלה באהבה רבה את הקטין וכחודש וחצי לאחר שהקטינים סודרו אצל הדודה, הקטינה הוצאה ממנה וסודרה במשפחה אומנת חסויה. יצויין כי במהלך כל התקופה נערכו מפגשים בין האב לקטינים כאשר ניכר היה שהאב אוהב את הקטינה ומעדיף בצורה בולטת את הקטינה על פני הקטין.

6. הנה כי כן, הקטינה נמצאת במשפחה האומנת קרוב לשלוש שנים!!!

7. במהלך הדיונים, בתאריך 21.2.03, נפטר האב.

8. בתאריך 24.3.03 הגישה ב"כ היועץ המשפטי בקשה מתוקנת להכרזת בר אמוץ. במסגרת הבקשה המתוקנת עתרה ב"כ היועץ המשפטי לקבוע כי התמלאו כלפי הורי הקטינים תנאי סעיף 13 (3) לחוק האמוץ לאור פטירתם. כמו כן התבקש בית המשפט: "להכריז על הקטינים… בני אימוץ ולהורות על צמצום תוצאות האמוץ, כך שישמר קשר בין הקטינים לבין עצמם ובינם לבין שני אחיהם הגדולים מצד אמם".

9. יצויין כי בבקשה, כמו גם בתסקיר פקה"ס שצורף לבקשה, לא היתה התייחסות כלשהיא באשר להורי ההורים, לרבות בנושא צמצום או אי צמצום תוצאות האמוץ. (אמוץ "סגור" או אמוץ "פתוח").

10. עובדה זו תמוהה ביותר באשר בחוק האמוץ נקבע: "בבוא בית המשפט ליתן צו אימוץ לגבי מאומץ שהוריו נפטרו יתחשב בדעתם של הורי הוריו של המאומץ". (סעיף 11 בחוק).

הלכה פסוקה, כי השלב הראוי לבחינת סוג האמוץ, דהיינו, אמוץ "סגור" או אמוץ "פתוח" הנו השלב הראשון של הכרזת בר אמוץ. ר' ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נג' (1) 241.

11. לאור ההלכה הנ"ל החלטתי, ביום הגשת הבקשה, לאמור: "האם יש להורי הקטינים הורים ואם כן האם יש לקבוע שישמר איתם קשר".

12. לאור החלטתי הנ"ל, ניתנה בתאריך 1.4.03, תגובה נוספת על-ידי ב"כ היועץ המשפטי כשהיא נתמכת על-ידי תסקיר פקידת הסעד. בתגובה, כמו גם בתסקיר, צוין כי לקטינים סבתא, אם האם המנוחה ז"ל, אשר לא היתה בקשר עם הקטינים ולכן התבקש בית המשפט להעתר לבקשה מיום 24.3.03 כאמור לעיל ולהכריז על הקטינים בני אימוץ.

13. לצערי גם בשלב זה פעלו ב"כ היועץ המשפטי ופקידת הסעד בצורה תמוהה ולא מצאו לנכון לקבל את עמדת הסבתא או לבקש מבית משפט לקבל את עמדת הסבתא כמתבקש מהוראת סעיף 11 לחוק האימוץ.

עם כל הכבוד, מבלי להכנס לגופו של עניין באשר לשאלה אם הסבתא היתה בקשר עם הקטינים או לא, יש לה זכות בסיסית להגיב על האשמות אשר הוטחו בה ולהשמיע את דעתה ועמדתה. לאור זאת החלטתי כי יש לשמוע את עמדת הסבתא.

14. א. רק בשלב זה, בתאריך 9.4.03, הגישה ב"כ היועץ המשפטי בקשה, אשר נתמכה בתצהיר מאת גב' גליטמן לקבוע דיון לשמיעת עמדת הסבתא בשאלת הכרזתם של הקטינים בני אימוץ. הדיון נקבע ליום 28.4.03.

ב. בתצהיר גב' גליטמן צויין, בין היתר, לאמור: "עשינו מאמצים רבים ביותר על מנת לנסות לאתר את הסבתא מאחר ולא היה לאיש כל קצה חוט לדעת משהו לגביה…". (סעיף 12 בתצהיר).

דא עקא, בסעיף 17 בתצהיר מציינת פקידת הסעד את כתובתה של הסבתא כפי שהיא מופיעה במשרד הפנים. זאת ועוד, בדיון מסרה הסבתא כי היא מתגוררת בדירה שלה כבר שנים וכי מאז שעלתה לארץ היא גרה באותו מקום ובאותה הכתובת שהיא גרה. כיצד מתיישב הדבר עם הצהרת גב' גליטמן בסעיף 12 בתצהיר?

בדיון בקשתי לקבל הסבר בעניין זה מגב' בלס, מנהלת השירות למען הילד, אולם היא לא ידעה לתת הסבר ומסרה שההסבר שהיא קיבלה "שלא ידעו שהיא (הסבתא) קיימת דיברו עם הילדה". (עמ' 5 בפרוטוקול מיום 30.4.03).

בתשובה לשאלה באם ילדה בת 6 אמורה להיות זו המספקת את המידע העדיפה גב' בלס לא לענות (שם בעמ' 5).

הנה כי כן, הצהרת פקידת הסעד גב' גליטמן הנה מוזרה בלשון המעטה ואף בלתי אמינה.

15. בתאריך 14.4.03 הגישה ב"כ היועץ המשפטי בקשה לדחיית הדיון שנקבע ליום 28.4.03 בגין העובדה שהיא נמצאת במועד זה בהשתלמות. אני מציין עובדה זו מפני שמבקשה זו ניתן ללמוד שב"כ היועץ המשפטי לא ראתה כל דחיפות בקיום הדיון. לציין, כי באותו יום הופיעה בפני פרקליטה אחרת מהמחלקה המשפטית בדיון אחר, ואם היתה דחיפות לקיום הדיון לא היתה מניעה מצד בית המשפט לקיים הדיון כאשר היועץ המשפטי מיוצג על-ידי פרקליטה אחרת מהמחלקה המשפטית כפי שקורה לא פעם.

אני מציין ומדגיש עובדה זו מפני שהיא חשובה לעניין שתי בקשות נוספות שהוגשו על-ידי ב"כ היועץ המשפטי כמפורט להלן:

א. בתאריך 9.4.03 הוגשה בקשה לאשר לפקידת הסעד גב' גליטמן להעביר את הקטינה לבית משפחה אומנת עם כוונת אימוץ כאמור בסעיף 12 (ג) לחוק האמוץ. (בש"א 29/03).

ב. בתאריך 16.4.03, בערב פסח, כאשר פגרת בית המשפט החלה, הוגשה בקשה נוספת ובעתירה מבוקש כי בית המשפט יפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, להלן: "חוק הכשרות המשפטית", ולאשר את פעולת פקידת הסעד לחוק אימוץ ילדים גב' גליטמן אשר העבירה ביום 14.4.03 את הקטינה לבית משפחה מארחת. (ההדגשות שלי, ש.ב.). לחילופין, לאשר את פעולתה של פקידת הסעד אשר קבעה את מקום המצאה של הקטינה בבית משפחה מארחת כאמור בסעיף 12 ג לחוק האמוץ. (בשא 29/03).

16. כבר בשלב זה אציין כי בבקשה זו צויין באותיות מאירות עיניים ומודגשות כי: "העברת הקטינה נעשתה ללא ידיעתו שיתופו או קבלת אישורו של ב"כ היועץ המשפטי". (סעיף 6 לבקשה, ההדגשה במקור, ש.ב.). אחזור ואדרש לנושא זה בשלב יותר מאוחר של ההחלטה.

17. בקשה זו הועברה לעיוני רק בתאריך 24.4.03, לאחר פגרת הפסח. בנסיבות המפורטות לעיל החלטתי להקדים הדיון ליום 30.4.03 בהשתתפות הסבתא והוא אכן התקיים במועד זה.

18. הבקשה להעברת הקטינה למשפחה למטרת אמוץ:

א. סעיף 12 (ג) לחוק האמוץ קובע לאמור: "ראה פקיד סעד שהמקרה אינו סובל דיחוי והנסיבות מחייבות זאת, רשאי הוא, אף ללא הסכמת ההורים או הכרזה שהילד בר אימוץ, לקבוע את מקום המצאו או למסרו למי שהסכים לקבלו בביתו בכוונה לאמצו, פעולה לפי סעיף זה טעונה אישור בית המשפט תוך 14 ימים מיום עשייתה, אשור כאמור יכול שיינתן על פי צד אחד בלבד". (ההדגשות שלי, ש.ב.).

ב. בהתייחס לסעיף 12 (ג) הנ"ל קבע כב' המשנה לנשיא, השופט אלון, לאמור: "לפי לשון הסעיף, אין לנקוט בהליכים על פיו, אלא כאשר מדובר במקרה שאינו סובל דיחוי ושהנסיבות מחייבות כך, כך הורה המחוקק וכך מחייב גם הגיונם של דברים, שאם לא כן נמצאנו יוצרים – עוד בטרם הכרעה שיפוטית לגופו של דבר – עובדות חדשות, אשר ישפיעו ויקבעו, הן עצמן, את מהות ההכרעה וטיבה, חשש זה קיים הוא, הן לעניין קיומה של עילת אמוץ והן לעניין ההכרעה בשאלת טובת הקטין". ר' ע"א 3236/90 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מה (3) 460, בסוף עמ' 470 תחילת עמ' 471.

ובהמשך מתייחס כב' המשנה לנשיא "לנסיבות המחייבות": "… בדרך כלל, אם אין מדובר בתינוק בן יומו, על פקיד הסעד להבהיר איזה מאורע אירע או איזה שינוי נסיבות חל סמוך להגשת הבקשה אשר יצדיקו את הדחיפות שבשינוי המצב הקיים… בטרם יאשר בית המשפט את פעולתו של פקיד הסעד, עליו לבחון, אם הסמכות הופעלה על ידיו כדין, היינו במסגרת החוק ובתנאיו…". ר' ע"א 3236/90 הנ"ל בעמ' 472 מול האותיות ג, ד. (ההדגשות שלי, ש.ב.)

ג. עיינתי בתצהיר פקידת הסעד גב' גליטמן שניתן בתמיכה לבקשה ולא מצאתי שיש מקום וצידוק להשתמש בסמכות על פי סעיף 12 (ג) ומכל מקום אין ליתן הצו במעמד צד אחד לפני שתשמע עמדת הסבתא ואסביר עמדתי. בתצהיר צוין כי האם האומנת אינה מתאימה ובאי התאמתה היא פוגעת בקטינה. (סעיף 14 בתצהיר). 10

דא עקא, הקטינה נמצאת אצל האם האומנת הלא מתאימה במשך כשלוש שנים שהם מחצית מימי חייה. זאת ועוד הקטינה סודרה על-ידי שירותי הרווחה אצל האם האומנת אשר נטען עכשיו כי איננה מתאימה. מה קרה עכשיו שיש להוציא אותה בבהילות כזו? זאת ועוד בתצהיר נטען כי: "אנו עומדים היום בפני תחילת חופשת הפסח, שהיא חופשה ארוכה והאם האומנת לא תעמוד בה". (סעיף 15 בתצהיר).

לא ניתן הסבר מדוע שונה חופשה זו מכל החופשות האחרות כולל חופשות קיץ ארוכות וחגים שונים במשך 3 שנים בהם גדלה הקטינה במשפחה זו. יתר על כן, מהתצהיר אני למד ומסיק כי שירותי הרווחה מעלו באמון שניתן בהם על-ידי בית המשפט לנוער. בית משפט לנוער נתן צו להוצאת הקטינה ממשמורת הוריה והעברתה למשמורת שירותי הרווחה שיקבעו את מקום המצאה. והנה מתברר שבמשך 3 שנים היא נמצאת במשפחה אומנת אשר אין באפשרותה לענות על צרכי הקטינה.

ד. לציין כי בתצהיר נמסר, בין היתר, כי הסבתא והדוד, אחיה של האם, מסרו לפקידת הסעד, גב' דבורי, שנפגשה איתם כי הם יחפשו במשפחתם מי מוכן לקחת את שני הילדים ביחד עכשיו. (סעיף 6 בתצהיר).

לאור דברים אלו ועל רקע העובדה שנעשה ניסיון בוטה להתעלם מהסבתא ואף למנוע ממנה זכות אלמנטרית לשימוע כמפורט לעיל התעורר אצלי החשד כי יש ניסיון לקבוע עובדות בשטח. אני סברתי שיש לאפשר לסבתא להביא את עמדתה בבית המשפט בעניין האמוץ "הפתוח" ולתת לה את האפשרות להציע מי מבני המשפחה לגדל את הקטינה. אין פרוש הדבר שעמדתה תתקבל אולם יש לפחות לאפשר לה להביע את משאלתה.

הנה כי כן, בנסיבות הנ"ל החלטתי לקיים הדיון בתאריך 28.4.03 ולבקשת ב"כ היועץ המשפטי הוא נדחה כאמור לעיל. בדיון שהתקיים בתאריך 30.4.03 מסרה ב"כ היועץ המשפטי כי היא תיאמה את בקשת הדחיה עם פקידת הסעד גב' גליטמן. אני מדגיש נקודה זו כאשר גם מכך ניתן ללמוד שלא היה מצב חרום אמיתי באשר לא הוגשה אפילו בקשה להקדמת הדיון.

19. בקשה לאשר העברת הקטינה למשפחה "מארחת".

א. בתאריך 16.4.03 הוגשה בקשה לאשר העברת הקטינה, שנעשתה על-ידי גב' גליטמן, בתאריך 14.4.03, למשפחה "מארחת", וזאת בהתאם לסעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית כאמור לעיל. לחזור ולהזכיר כי בבקשה צויין שהעברה נעשתה ללא ידיעתו, שיתופו או קבלת אישורו של ב"כ היועץ המשפטי כאמור לעיל.

ב. בתחילת הדיון שהתקיים בתאריך 30.4.03 פניתי לב"כ היועץ המשפטי בשאלה מדוע היא טרחה לציין זאת בבקשה והאם היא חושבת שנעשה משהוא לא בסדר ותשובתה: "אנחנו סברנו שיש ליידע את בית המשפט בטרם הגשת הבקשה, העברת הקטינה נעשתה ללא אישורנו מאחר ויש צורך לקבל את אישור בית המשפט ואישור היועץ המשפטי בטרם העברת הקטינה למשפחה סברנו שיש ליידע את בית המשפט".

ג. הנה כי כן הדברים מדברים בעד עצמם אחזור ואדרש לנושא זה בהמשך.

ד. כבר בשלב זה ברצוני לקבוע כי סעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית איננו הסעיף המתאים להפעלה בעניינו. בפסק הדין בעניין פלונית נ' שר הסעד וחנה גיבורי נקבע על-ידי כב' השופט ברנזון לאמור:

"השאלה היא אם במצב הקיים יצאו המשיבים, ידי חובתם על ידי הפניה לבית המשפט המחוזי על פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , חושבני שלא. עניינו של סעיף זה הוא להבטיח באורח זמני את עניניו של אדם אשר מפאת היותו נטול כושר משפטי אינו מסוגל לשמור עליהם בעצמו, בעיקר על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם נוח ואפשר גם בדרך אחרת. באופן יוצא מן הכלל, ניתנה במקרה כזה אפשרות גם לאדם כזה לפנות בעצמו לבית המשפט, אף שבדרך כלל הוא נטול כושר משפטי, הדגש הוא על נקיטת אמצעים זמניים מצד בית המשפט כדי להתגבר על המגרעת של היות האדם חסר כשרות משפטית לעשות פעולה משפטית הנדרשת כדי לשמור על ענייניו, כאן בעניננו הטענה הבסיסית היא שהילד הוא "קטין נזקק", לאו דווקא באורח זמני אלא בקביעות עד כדי כך שאף רצוי להוציאו כליל מידי אמו ולמסרו לאימוץ. על כן סבורני כי תחילה יש לבחון את עניין הנזקקות בדרך הקבועה בחוק הנוער ועל פי תוצאות הדיון הזה יקום דבר". ר' בג"ץ 252/77 פלונית נ' שר הסעד וחנה גיבורי פ"ד ל (1) 51 בעמ' 56 מול האותיות א, ב, ג.

הנה כי כן, הדברים יפים מקל וחומר בענייננו כאשר מדובר בבקשה להכריז על הקטינה בת אמוץ ולא רק "קטינה נזקקת".

ה. מכל מקום בתצהיר מתארת פקידת הסעד גב' גליטמן את מצב הילדה וכי לא היה לה כוח להשאיר את הילדה במשפחה אומנת בחג שמסמל משפחתיות ולכן היא הועברה למשפחה מארחת לחג בתאריך 14.4.03 בתאום עם הגב' אלה בלס פקידת הסעד הראשית לחוק האמוץ. (סעיפים 8,9,10 בתצהיר). כמו כן צויין בתסקיר: "המשפחה והילדה יודעים שהיא עברה אליהם לארוח בחג". (סעיף 12 בתצהיר, ההדגשה שלי, ש.ב.).

ו. דא עקא, בדיון התברר שהמדובר באותה משפחה שבכוונתה לאמץ את הקטינה. גב' אלה בלס אישרה בעצמה כי מדובר במשפחה הממתינה לקבל ילד לאמוץ וכי היא מיועדת לאמץ את הקטינה. (עמ' 4 בפרוטוקול). גב' גליטמן אישרה בעדותה כי המשפחה נמצאת במאגר של השירות למען הילד ושוחחו איתה לגבי אימוץ הקטינה. (עמ' 7 בפרוטוקול).

ז. הצגת המשפחה כמשפחה "מארחת" כאשר האמת היא שהיא משפחה אשר בכוונתה לאמץ את הקטינה הנו מעשה חמור של הטעיה והונאה של בית המשפט. העברת הקטינה מבלי שהדבר הובא לידיעת בית המשפט מראש וללא קבלת אשור בית המשפט, כאשר פקידת הסעד, גב' גליטמן, יודעת שתלויה ועומדת בקשה לקבלת אישור להעברת הקטינה למשפחה למטרת אמוץ ונקבע מועד לדיון בבקשה הנו מעשה שלא יעשה. לא פלא שב"כ היועץ המשפטי ציינה בבקשה שההעברה נעשתה ללא אישורה וללא ידיעתה. משפחה שנמצאת במאגר המשפחות של השירות למען הילד ואשר שוחחו איתה ספציפית ביחס לאמוץ הקטינה, היא משפחה שבכוונתה לאמץ את הקטינה על פי ההגדרה של סעיף 12 (ג) לחוק האמוץ, ואיננה הופכת בהבל פה ובהינף קולמוס למשפחה "מארחת" על מנת לעקוף את החוק ובית המשפט. זאת הסיבה שציינתי בהחלטתי מיום 28.4.03 כי הבקשה הוגשה באופן מניפולטיבי תוך הטעיה, רמיה והונאה של בית המשפט.

ח. זאת ועוד גב' בלס אישרה במהלך הדיון כי גב' גליטמן פעלה בניגוד להנחיות כאשר העבירה את הקטינה ללא קבלת אישור מב"כ היועץ המשפטי וממנה. לדבריה נודע לה רק בתאריך 15.4.03 בשעות הצהריים כי הקטינה עברה יום קודם למשפחה. לדברי גב' בלס היא היתה זמינה והיא לא ידעה לתת הסבר מדוע גב' גליטמן לא ביקשה אישור להעברה.

לטענתה, בתאריך 15.4.03 היא שוחחה עם עו"ד בר אילן מהמחלקה המשפטית בתל אביב ועם עו"ד הרטמן [צ"ל כנראה ארטמן. עורך האתר] מהמחלקה המשפטית בירושלים וכאשר היא שוחחה עם הפרקליטות היא טרם ידעה שהקטינה הועברה למשפחה. במענה לשאלתי בהתייחס לנאמר בתצהיר של גב' גליטמן כי היא קיבלה גיבוי מגב' בלס היא משיבה: "הכוונה שבשבוע לפני זה אמרתי שאשור עקרוני ממני להעביר את הילדה לאירוח לחג בכפוף לדברים שיקרו שיתפתחו". (עמ' 3 בפרוטוקול, ההדגשה שלי ש.ב.).

ובהמשך העדות בתשובה לשאלתי כיצד קורה שמעבירים ילדה ולא מדווחים לה עד למחרת בשעות הצהריים השיבה גב' בלס: "אני שאלתי את הגב' בליטמן ( צ"ל- גליטמן – ש.ב.) וגם את הגב' שלף (מרכזת השירות בת"א – ש.ב.) איך זה שאני לא ידעתי כי האשור שלי היה עקרוני וגם היועץ המשפטי בת"א לא היה נותן את הסכמתו הייתי פונה ליועץ המשפטי בירושלים רק אם הייתי בטוחה שבאותו רגע היה צריך לעשות זאת, התשובה שקיבלתי זה שלאור האשור העקרוני שלי ביצעו את ההעברה". (עמ' 4 בפרוטוקול, ההדגשה שלי, ש.ב).

דא עקא לגב' גליטמן גירסה שונה:

"שאלה: כאשר את היית במשפחה והחלטת להוציא את הילדה טלפנת לגב' בלס לשאול אותה?
תשובה: באותו יום כאשר החלטנו, לא.

ש. מי זה החלטנו.
ת. היתה החלטה עוד קודם.

ש. באותו יום כשאת היית מי החליט.
ת. זה לא היה משהו ספונטיני זה היה משהו שהיה צריך לקרות.

ש. מתי התקבלה ההחלטה.
ת. אנחנו דיברנו שבוע לפני כן, אלא בלס אני ומרכזת (גב' נילי שלף מרכזת השירות בת"א, ש.ב.).

ש. החלטת להוציא אותה לחופשה.
ת. נכון, אם לא יהיה לנו החלטה אחרת של בית המשפט זה היה שבוע לפני כן.

ש. זאת היתה החלטה סופית
ת. כן.

ש. החלטה מעשית אופרטיבית.
ת. כן… …

ש. מתי היתה ההחלטה על העברת הילדה למשפחה מארחת.
ת. ב – 9 או ב – 10 באפריל וזאת היתה החלטה אופרטיבית שהתקבלה על ידי ועל ידי הגב' בלס ועל ידי הגב' נילי שלף".

(עמ' 7 בפרוטוקול, ההדגשות שלי, ש.ב.).

הנה כי כן, גרסת גב' גליטמן בעדות סותרת לחלוטין את גרסת גב' בלס. בעוד אשר גב' בלס טוענת כי נתנה רק אשור עקרוני הרי לגרסת גב' גליטמן ההחלטה היתה משותפת לה, לגב' בלס ולגב' שלף והחלטה זו לא היתה עקרונית אלא סופית ואופרטיבית.

הנה כי כן, הדברים מדברים בעד עצמם והנם קשים. על בית המשפט להכריע מי משתי עובדות הציבור: מנהלת השירות גב' בלס או הכפופה לה פקידת הסעד גב' גליטמן הנה דוברת אמת. אם אכן גירסת גב' גליטמן נכונה הרי שהדבר חמור ביותר מפני שהתקבלה החלטה אופרטיבית מבלי לידע את היועץ המשפטי ואת בית המשפט ותוך ידיעה שטרם התקיים הדיון בבקשה התלויה ועומדת בעניין מתן רשות להעברה למשפחה למטרת אמוץ. זאת ועוד, גם אם גירסת גב' בלס נכונה והוחלט רק באופן עקרוני על העברה הרי שעובדה זו חמורה.

לא יתכן ששלוש עובדות של השירות יקבלו החלטה עקרונית – בידיעה שבקשה תלויה ועומדת בבית המשפט – וזאת מבלי ליידע כלל את היועץ המשפטי ומבלי לקבל את אישורו.

לציין כי בדיון נאמר על-ידי גב' בלס כי בנושא זה של העברת קטינים בהתאם לסעיף 12 (ג) אין נוהלים כתובים בשירות למען הילד, עובדה זו תמוהה ומוזרה ולא מובן כיצד בנושא של דיני נפשות, למעלה מעשרים שנה לאחר שנחקק חוק האמוץ, אין נוהלים כתובים ויתכן שזה שורש הבעיה מצב זה אינו תקין.

ט. לא קיבלתי גם כל הסבר מדוע הבקשה הוגשה לבית המשפט בתאריך 16.4.03 כאשר בית המשפט היה כבר בפגרה כאשר ההעברה נעשתה בתאריך 14.4.03 ומה גם שהוחלט עליה כבר בתשעה או בעשרה באפריל כאמור לעיל.

20. הדברים קשים וחמורים ופוגעים באושיות המשפט. העיסוק בתיקי אימוצים הנו בבחינת דיני נפשות. אני מודע לגודל האחריות והעומס הרגשי הינו כבד ביותר. יש לצפות מעובדי הציבור שיפעלו בנקיון כפייים ויסייעו לבית המשפט לעשות משפט. לא מקובל עלי שייעשה מחטף של העברת הקטינה למשפחה למטרת אמוץ באופן לא חוקי ותקין. עקרון טובת הילד הינו חשוב ביותר אולם המטרה אינה מקדשת את האמצעים, כשם שבטחון המדינה אינו מצדיק הצגת נתוני שקר לבית המשפט ו/או אי גילוי כל האמת והסתרת עובדות, כך עקרון טובת הילד אינו מצדיק זאת.

21. זאת ועוד: עובדות השירות למען הילד אינן מוסמכות ומורשות לקבוע עובדות בשטח. במשך שנים הוטחה ביקורת על השירות למען הילד אשר במקרים רבים קובע עובדות בשטח. בע"א 488/77 פלוני נ' היועץ המשפטי נקבע בין היתר על-ידי כב' השופט אלון לאמור: "אביהם של יתומים – מבחינת סמכות ההכרעה הסופית בדבר גורלם – הוא בית הדין, ובית הדין בלבד, ואין הרשות נתונה לאחר, ותהא כוונתו רצויה ככל שתהא, ליצור עובדות שייאלצו אותנו להכריע על פיהן" ר' ע"א 488/77 פ"ד לב (3) 421 בעמ' 437 ההדגשות שלי – ש.ב. כמו כן ר' בג"ץ 252/77 הנ"ל. ע"א 166/81 פ"ד לו (4) 329. ע"א 320/89 פ"ד לח (4) 252.

22. במספר מקרים אף שבית המשפט קבע שפקידות הסעד פעלו שלא כראוי וקבעו עובדות בשטח היתה התייחסות סלחנית מתוך ראיית טובת הילדים. הגעתי למסקנה כי עובדה זו גורמת לכך שחלק מפקידות הסעד אינן מפנימות את הערות בית המשפט וסבורות שהן, והן בלבד, מבינות מה הפרוש "טובת הילד" וכי המטרה מקדשת את האמצעים ולכן הן ממשיכות לפעול באופן בלתי תקין כמו במקרה הנדון.

לאור זאת הגעתי למסקנה כי הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה הנה לא לאשר את פעולת פקידת הסעד כאשר היא פועלת תוך הטעיה ורמיה ויהיה בכך משום הרתעה.

23. במקרה זה, לאור הצהרת פקידת הסעד, גב' גליטמן, כי הקטינה והמשפחה יודעים שהיא עברה לארוח בחג ניתן להסביר לקטינה שהיה זה רק ארוח וכרגע היא ממתינה להחלטת השופט, גם אם זה ייעשה במקום נטרלי, מה גם שהיא נמצאת אצל המשפחה תקופה קצרה ביותר. עם זאת, האמנם נאמר לקטינה שהיא עוברת למשפחה רק לצורך ארוח? מסופקני! שירותי הרווחה מתמודדים עם הבעיה של ילדים רבים הנמצאים במוסדות, בבתי ילדים של השירות למען הילד ובקלטי חירום והממתינים לבית קבוע ומשפחה מאמצת. ילדים אלו מתחננים יום יום כי ימצאו להם משפחה ויוציאו אותם משם ולא קיבלתי מענה במה שונה המצב במקרה זה מכל יתר המקרים. בבג"ץ 56/88 נקבע לאמור: "שקלנו אם היה צידוק להוציא את הצו לפי סעיף 12 (ג) ולהוציא את הילדים על אתר ממשמורתם במוסד לשם מסירת למשפחה אומנת, הגענו למסקנה כי לצו זה לא היה צידוק. משהסתבר, כי במשך חודשים ארוכים לא נגרם נזק שניתן להצביע עליו באותו מוסד, ובסמוך להוצאת הצו לא היה כל ארוע המצביע על דחיפות הוצאתם מן המוסד, אין אנו רואים, מדוע היה מקום לטלטל את הילדים טלטלה נוספת …

משהגענו למסקנה כי לא היה צידוק להשתמש בסמכות על פי סעיף 12 (ג) באותה בהילות שבה הופעלה היה בזה שמוש לרעה בסמכות הנתונה למשיבה…. לא התעלמנו מכך שהתוצאה תהיה החזרת הילדים לפנימיה, דבר שכרוך בטלטול נוסף אבל הבאנו בשיקולינו את העובדה שהילדים נמצאים במשפחה האומנת רק עשרה ימים, וטלטול זה לא יביא נזק". ר' בג"ץ 56/88 פלונים נ' אביבה ליאון פקידת סעד לפי חוק אמוץ ילדים פ"ד מב (1) 42, בעמ' 43, ההדגשות שלי – ש.ב.

24. "רבי שמעון בן גמליאל אומר על שלושה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפוטו בשעריכם". (אבות פרק א' משנה י"ח). ללא אמת אין דין ועל כך מלין הנביא: "ויקו למשפט והנה משפח צדקה והנה צעקה"!. (ישעיהו פרק ה' פסוק 7). צר לי שהשירות למען הילד בחר ללכת בדרך הזו כאשר היתה לו האופציה – אם אכן נוצר מצב חרום בהקשר לקטינה – לפנות באמצעות ב"כ היועץ המשפטי לבית המשפט ולבקש הקדמת הדיון על מנת לשכנע את בית המשפט לאשר את העברת הקטינה למשפחה למטרת אימוץ. 23

אין לי ספק כי הייתי נעתר לבקשה להקדים הדיון כפי שקורה במרבית המקרים מסוג זה אם לא בכולם. יתכן ולא הייתי מקבל את הבקשה לגופו של עניין אולם אז פתוחה הדרך לערכאת הערעור. לאור העובדה שמדובר בדיני נפשות אני מקבל בברכה כל ערעור המוגש על פסקי הדין הניתנים על ידי בנושא זה. הדרך בה בחר השירות למען הילד לפעול הינו בלתי אחראי, בלתי תקין ובנגוד לחוק.

25. בשולי ההחלטה ברצוני לציין ולהדגיש כי אני לא מטיל דופי, חס וחלילה, בכלל עובדי השירות למען הילד אשר עושים עבודה קדושה וברוכה במסירות ובמקצועיות כאשר לנגד עיניהם רווחת וטובת הילדים. עם זאת, אסור שמקרים חריגים יקלקלו השורה. כמו כן, ברצוני להדגיש ולציין לשבח את עבודתם הברוכה, המקצועית והאמינה של היועצות המשפטיות במחלקה בת"א המרבות להופיע בפני.

26. תואיל המזכירות להעביר ההחלטה לצדדים. כמו כן תואיל המזכירות להעביר ההחלטה:
לכב' הנשיא י. פרגו כאן.
לכב' שר הרווחה מר ז. אורלב.
לכב' היועץ המשפטי לממשלה מר א. רובינשטיין

ניתן היום, 1.5.03, בלשכתי בהעדר הצדדים. ניתן לפרסם ללא שמות הצדדים.

 ש. בוקובסקי, שופט סגן נשיא