המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
40 אלף ילדי רווחה בישראל חיים כיום מחוץ לבתיהם- שיעור הגבוה פי חמישה מהממוצע בעולם המערבי.
אנשים פונים לרווחה כדי לקבל סיוע כלכלי, והעובד הסוציאלי הוא המושיע שלהם. הם מספרים לו על כל הקשיים, הכאבים.
כל מה שאמרו בחדרי חדרים ישמש כנגדם יותר מאוחר בתסקירים שימליצו להוציא מידיהם את הילד.
הנפגעים העיקריים הם מיעוטי יכולת, עולים מאתיופיה, משפחות מרובות ילדים, אף מילה על התעללות זו או אחרת. ממש חזקים על חלשים.
להוציא ילד מרשות הוריו אינה אמורה להיות אופציה ראשונה, רק אופציה אחרונה.
במדינה מתוקנת- ארץ ישראל 2008 הרווחה ממש בקריסה .
איני מדברת על ילדים שעוברים גיהינום בבית ולהוציא אותם משם זה הצלת חיים של ממש.
פקידי סעד נטולי שיקול דעת, לב, ואמפטיה, לפקידים כאלה אין בכלל זכות עבודה במקום רגיש שדורש לתרגם את הכוח שניתן לו בעזרה למשפחות, ולא בניגוח וניפוץ.
חלק מהם שיכורים מהכוח, אטומי לב, מתנהלים מול המשפחות כמו שמתנהלים בעולם תחתון.
הוצאת ילדים מבתיהם ללא הליך משפטי- במיוחד כנגד אלה שאינם מכירים את החוק, ונותרים חסרי אונים מול מערכת מסועפת ואטומה.
לרוב מול משפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן סיוע משפטי, והרבה מהן אינן מכירות אפילו את הסנגוריה הציבורית אשר מעניקה סיוע לנזקקים ללא תשלום, רק לרוב התור שם ארוך והעו"ד לא ממש מנוסים בכל ההליך, הם עמוסים וקשה להם לתת מענה מהיר אל מול המערכת.
יותר חמור מכך, אין אף גוף חיצוני שמבקר את החלטות הפקידים, מסתמכים על תחקיר מהיר ולא מקיף שערך אותו פקיד.
לפי החוק למשפחה יש 48 שעות לערער על הצו, פקידי סעד שרוצים לעקוף את האפשרות הזו, מגיעים אחרי 48 שעות מרגע שניתן הצו, כך שאפשרות הערעור לא תקפה עוד.
ורק בהליך משפטי ארוך ומייגע יהיה ניתן להגיע להדברות , בנתיים אין להורה אפשרות לבקר את ילדו.
בהרבה מקרים עד שההורים זוכים חזרה בילדים, גם טיפול של 20 שנה כבר לא יתקן את הנזק הנפשי.
"מדינת ישראל היא מדינת הייטק, ואפשר בלחיצת כפתור להשיג כל מידע, אבל לא כמה ילדים הוצאו מחוץ לביתם. זו מערכת שבנויה על הסתרה, משום שההחלטות המתקבלות בה הן שרירותיות".
לינק מעניין
לפני כחודש העבירו חברי הכנסת חיים אמסלם ואברהם רביץ מכתב ובו דרישה לקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה. הרקע: נתוני משרד הרווחה לפיהם נכון לשנת 2006 ישנם 4000 ילדים ובני נוער שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט.
הדבר החמור ביותר מתבצע תוך רמיסת טובת הילד, בייחוד לאור רמתן ואיכותן של המסגרות החוץ ביתיות.
הסכנות אליהן נחשף ילד כזה במקרים רבים חמורות פי כמה מהסיכון שאליו נחשף בביתו.
יש כמה עו"ד שהם בעיניי מלאכים טובים שמטפלים בכל מיני סיפורי זוועה כאלה בהתנדבות.
לפני שלושים שנה, זה ממש מזמן, גם אני ואחי היינו ילדים שהוצאו מהבית בצו של משרד הרווחה.
אמא שלי שהייתה צעירה, לבד, בלי עזרה ומבלי שאבי ישלם מזונות, עבדה מבוקר ועד ערב.
היא הייתה אישה שניסתה לתת לנו הכל, המחיר היה שהיא לא הייתה שם.
וכשהייתה, הייתה עייפה ועצבנית.
אבל למרות שמידי פעם יצאה מדעתה, לא היינו ילדים מוכים באמת, או מוזנחים, פשוט היינו לבד, ולא הלכנו לבית הספר.
כשהיא פנתה אליהם בבקשת עזרה למשפחה אומנת רק לשעות היום, שיקבלנו אותנו לאחר בית הספר..לארוחת צהרים, הכנת שיעורים.
היא קבלה עזרה אפילו טובה יותר לדעתם.
אח שלי הוצא ראשון לפנימייה.{והוא בן 11}
אני יצאתי שנה לאחר מכן לפנימייה.{ גם בגיל 11}
את מה שעברתי בפנימייה אני לא אחלוק אתכם. אף רופא לא יוכל לרפא את הפצע הזה. אף כדור לא יוכל למחוק את רגעי האימה.
עדיף היה לי פי 500 להיות לבד, ילדת מפתח.
אם רק היו עוזרים לה לטפל בנו, היינו יכולים לזכות בחיים נורמליים. של משפחה. הרי לתת הדרכה ולעזור בכל דרך זו מטרת המשרד הזה, להעביר ילד מביתו פותר אותם מעבודה ארוכה וממושכת עם המשפחה.
כשאני נפלתי עם העסק הראשון שלי, והגעתי למצב שלא היה לי איך לקנות חיתולים או אוכל לבן שלי, הציעו לי לגשת למשרד הרווחה, אמרתי על גופתי המתה, אני אעבוד 20 שעות ביום ואחזור לעצמי ולא אבקש עזרה ממשרד הרווחה.
למזלי ,גיליתי את חבריי הטובים שעמדו לצידי בתקופה הזו. תודה לכם!
אני יודעת שעם הזעם שיש לי על משרד הרווחה , לשמוע ולקרוא את הסיפורים המזעזעים, חשבתי שאם אי פעם פקיד כזה היה מגיע לביתי ומניח את ידיו וליבו המתועבים על הבן שלי וחושב שעדיף להוציא אותו מהבית בגלל שאני בקשיים כלכליים, בוודאי הייתי מטנפת את הידיים שלי בדמו.
אני זוכרת את האולטרסאונד הראשון שבו ניתן להקשיב לדופק העובר, ודפיקות הלב ששמעתי חזק וברור הזכירו לי דהירות סוסים, שמתי את הידיים על הבטן חייכתי ואמרתי, תדהר תינוק שלי תדהר.
הילד שלי, הוא שלי. והמקום הכי טוב עבורו זה לידי, ובלילה שאני מחבקת אותו מכסה אותו בשמיכה ומנשקת אותו.
אני יודעת. אני יודעת כל מה שלא אתן לו לדעת לעולם.
