דר' לין ורנל מסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה בבקשת סיוע

דר' לין ורנל היא סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית שחוקרת את עבודת השירותים הסוציאליים בבריטניה. צפו בסרטון המציג את מסקנתה כי פקידי סעד לא רק שלא עוזרים למשפחות נזקקות אלא אף מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה הבריטית.

הניתוח של דר' ורנל תואם גם את המציאות הישראלית העגומה.

 

דר' אסתר הרצוג המקבילה הישראלית ללין ורנל כותבת על כך במאמרה להתרחק מרשויות הרווחה.

 

 

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 3 – שיבוש הליכי חקירה

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

במאמר הקודם תיארנו טכניקות חקירה פסולות בחקירות ילדים, כאשר הבולטת בהן היא טכניקת זיהום החקירה, במהלכה חוקר הילדים שותל במוחו של הילד אירועים שלעיתים לא קרו ולא נבראו וזאת על מנת שהילד יודה בחקירה שאכן אותם אירועים בוצעו.

 

אחת הבעיות המרכזיות בחקירות ילדים היא כי לעיתים הם מגיעים לחקירה כאשר מוחם כבר נשטף במידע ע"י גורמים אחרים שחקרו את הילדים קודם לכן ושאינם מוסמכים לחקור ילדים. בין גורמים אלו יכולים להימנות: אמא, גננת, מורה, אחות בית ספר, עובדת סוציאלית, רופא, שכנה, עוברת אורח,איש משטרה שאינו מוסמך לחקור ילדים, פקידת סעד שאינה מוסמכת לחקור ילדים,יועצת בית הספר, פסיכולוגית חינוכית ועוד.

 

לא ניתן למנוע מקרים כאלו של חבלה ושיבוש חקירת הילד לחלוטין אך ניתן להקטין את הנזק ע"י נקיטת מספר פעולות:

 

• בנית מערך הסברה והדרכה לאנשי חינוך בנושא, כיצד יש לאתר ובאופן נכון ילדים שעברו התעללות אמיתית ולא התעללות מדומה.

הבעיה: עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה מסתובבים באופן מאסיבי במוסדות החינוך ומפעילים לחצים ושטיפת מח על עובדי החינוך למצוא בכפיה ילדים שעברו לכאורה התעללות כדי למלא את מכסות העבודה ולהגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלהם. לפקידי סעד אלו יש אינטרס לא לדעת איך לאתר ילדים כאלו באופן מקצועי כדי ליצור עננת אי וודאות שתגן עליהם מפני תביעות נזיקין, ולכן הם אף אינם יכולים להעביר הדרכה מקצועית מתאימה לאנשי החינוך, למרות שבפועל הם מבצעים מעין הדרכה שגויה, כזאת שגורמת להגדלת מספר התיקים ה"מטופלים" על ידם.

 

התוצאה: מאות אלפי ילדים מוגדרים כילדים בסיכון שלא לצורך, משפחות נהרסות בגין האשמות שווא והילדים נאלצים להתנתק מהוריהם וממורשתם ולבלות את ילדותם במוסד סגור של משרד הרווחה ומנגד ילדים שעברו התעללות אמיתית לא מאותרים משום שלאיש החינוך אין את הידע המקצועי המתאים לאתר אותם, והעובדים הסוציאלים אינם נותנים על מחדלים כאלו את הדין, וזאת בשונה מארצות אחרות בהן עובדים סוציאלים שהתרשלו בתפקידם נתבעים בבתי המשפט גם בדיני נזיקין.

 

• ביצוע חקירה מעמיקה את הגורם המדווח וכל הגורמים שהיו מעורבים באירוע, על מנת לנסות לאתר איך תושאל הילד על ידם ובאיזו מידה זוהמה עדותו של הילד טרם החקירה הרשמית, אם אכן זוהמה.

הבעיה: חוקרי ילדים רבים מקטינים ראש ומתעלמים משלב חיוני וחשוב זה. הם ניגשים לחקור את הילד כאילו הגיע זה עתה מסביבת ואקום וזו הפעם הראשונה בה הוא נחקר, למרות שבפועל עבר קודם לכן מספר גלגולים של תשאולים ע"י הגורם המדווח עצמו וגורמים נוספים לא מוסמכים.

 

• ביצוע חקירת ילדים ע"י חוקרי משטרה ולא חוקרי משרד הרווחה.

חוקרי משטרה שעברו הכשרה מיוחדת הם המתאימים ביותר לבצע חקירת ילדים ולא חוקרי ילדים ממשרד הרווחה משום שלחוקרי ילדים ממשרד הרווחה עשוי להיות אינטרס להגדיל את מכסות הילדים המוגדרים כילדים בסיכון על מנת להגדיל את מספר התיקים ה"מטופלים" ע"י חבריהם פקידי הסעד, ולכן הם עלולים להיות מוטים מראש בבואם לחקור את הילד.

 

יתרה מכך, תיקים שנסגרו משום שהתברר כי מדובר בתלונת שווא צריכים להיסגר גם במשרד הרווחה. בפועל ישנם הרבה תיקים שנסגרו במשטרה בגין תלונת שווא אך עובדי הרווחה ממשיכים להטריד ולהציק להורים באין מפריע.

 

הבעיה: החוק הקיים היום מאפשר גם לחוקרים ממשרד הרווחה אשר ברובם עובדים סוציאליים לחקור ילדים ולא רק לחוקרי משטרה.

_______________________________________________________ 

ועוד, חוקר משטרת ישראל הפסיכולוג גנדי קפלן כותב על מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות.

 

במאמר הבא נתאר כיצד יש לבצע חקירה נכונה של ילדים.

"כאילו תמיד היינו יחד" – נועה אהרונוביץ ואמה בראיון לערוץ 10

נועה אהרונוביץ', שנמסרה לאימוץ לפני 25 שנים כשהיתה בת 5 ומתגוררת כעת בארה"ב, איתרה את אמה הביולוגית, רותי שורקי, ואחרי שעות של שיחות בטלפון פגשה אותה בישראל. כעת חולמת נועה להפגיש את משפחתה הביולוגית עם בעלה וילדיה בארה"ב .

 

נועה נחטפה לאימוץ יחד עם עוד שניים מאחיה אשר הופרדו ממנה אף הם ופוצלו למשפחות אחרות.

השרות למען הילד אף מפריד בין אחים חטופים, דבר שהדעת אינה סובלת. אפילו במדינות חבר העמים שמוגדרות כמדינות עולם שלישי אסור להפריד בין אחים אשר אמורים להיות מאומצים והמשפחה המאמצת חייבת לאמץ את כולם ביחד.

 

נועה מספרת על בית היתומים בישראל בו שהתה טרם האימוץ. בזכרונה נחרטה חווית בית הילדים כחוויה בלתי נעימה, במהלכה ניתנו לה בגדים בלויים יד שניה אשר לעיתים לא התאימו למידותיה ולצוות המוסד לא היה אכפת איך היא נראית, בעוד אימה הביולוגית היתה מלבישה אותה במיטב הבגדים.

 

עוד עדות של אישה שנחטפה לאימוץ בילדותה ע"י רשויות הרווחה

 

פרשת המתעללים מן הכת בירושלים – "אני רוצה לאבא", כך אומר אחד הילדים לאשרת קוטלר, אך רשויות הרווחה מונעות מן האב להתאחד עם ילדיו

פניה של אכזריות – פרק א'

 

"לא בכינו, פחדנו שנקבל עוד מכות אם נבכה"

 

בלעדי לחדשות 10: אחד הילדים מירושלים שנפלו קורבן להתעללות קשה מצד אימם וחבריה בראיון מיוחד • ש' סיפר כיצד "אחד תפס את אחי הקטן ושרף לו את כפות רגליו בתנור עד שירד לו כל העור" • הוא המשיך ותיאר את מה שנעשה בביתם. הוא סיפר כיצד אחיו הקטנים לא בכו אפילו פעם אחת במהלך ההתעללות "הם פשוט פחדו מדי" • בשבוע הבא ייפתח משפטה של האם

 

פניה של אכזריות – פרק ב'

 

הילדים רוצים לחזור לאביהם שאינו מעורב בפרשה אך רשויות הרווחה בניצוחה של פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מונעות זאת מן האב שרוצה להשתקם עם ילדיו. רשויות הרווחה פירקו את המשפחה ופיזרו את הילדים לכל עבר.

 

הילדים האומללים שצריכים יותר מכל ברגעים קשים אלו את הכתף התומכת של אביהם ושל אחיהם כדי להתחזק ולאסוף את השברים מפוזרים כיום ומנותקים אחד מן השני. מהלך עוולה ורשעות זה מצד רשויות הרווחה ממיט שואה שניה על המשפחה וכל העולם שותק.

  

מתוך כתבתה של אושרת קוטלר

 

 

המשפחה ערערה כנגד רשויות הרווחה שרצו לחטוף תינוק לאימוץ – בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפעוט יחזור לחיק משפחתו

רעא  1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר; 22.05.2008 – 14 עמ'

 

בר'ע על פס'ד של בימ'ש המחוזי, בו נדחה ערעור על פס'ד של בימ'ש לענייני משפחה ונקבע כי בנה של המבקשת יימסר לאימוץ 'סגור'.

 

בית המשפט העליון, (מפי השופט רובינשטיין, ובהסכמת השופטים ג'ובראן ודנציגר), נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:

 

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה. ואולם, בנושא אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובימ'ש מאפשר קיום דיון בפני הרכב, כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן.

 

בבוא בימ'ש זה לבחון את השאלה לפי ס' 13(7) לחוק האימוץ, אין לומר כיום בפה מלא כי ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי, ואפילו היה כן, כי אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. השאלה אינה רק, אם בעבר ההורים לא היו מסוגלים לדאוג לילדם. השאלה היא גם, מה צפון בעתיד. נסיון העבר שופך אור גם על העתיד. עם זאת, יתכן שיש ראיות, שיש בהן כדי להצביע על שינוי, באופן שחרף חוסר היכולת בעבר קיים סיכוי ליכולת בעתיד. לעניין ס' 13(7) לחוק האימוץ, השאלה אינה גישתו הסובייקטיבית של ההורה אלא מצבו האובייקטיבי, כאשר גישתו שלו היא אחד מנתונים המגבשים מציאות אובייקטיבית זו. על בימ'ש לקבוע בראש ובראשונה אם על רקע מערכת העובדות כולה ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי.

 

הנפש העיקרית בה יש להתחשב היא של הילד. הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא שלא די בכך שנתקיימו עילות המאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ, אלא על בימ'ש לשקול ולהכריע טובת הקטין מהו, והאם היא מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. אכן, נסיבות יוצאות דופן הן שבהן לא מתקבלת עמדה מקצועית של מומחים לדבר, אך במקרה דנא מונתה מומחית נוספת מטעם בימ'ש זה, ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול 'קשר הדם' והותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא, שכן המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. התרשמות המומחית מהקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מההתרשמות בעבר ולכן כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ, תוך נקיטת זהירות. לפיכך, הקטין יועבר לחזקת אמו באופן הדרגתי ומבוקר.

אלימות עובדים סוציאלים ב' – התנועה מגנה את פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים אשר תקפה קשישה בת 76

התנועה אף מגנה את פקיד הסעד יגאל כהן שנתן גיבוי לאלימות שבוצעה ע"י חברתו לתפקיד, פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים.

 

עובדת סוציאלית זו דחפה ומשכה בשערה של סבתא בת 76 עת שהיתה בביתו של הקטין א'.

 

במעלה אדומים מתבצע טרנספר המוני של ילדים ע"י משרד הרווחה. ילדים מוצאים בסיטונאות מביתם הישר לבתי הכלא של משרד הרווחה.

אלימות עובדים סוציאלים א' – פקידת הסעד הפעילה סחיטה באיומים על עו"ד של האב בפרשת ההתעללות בילדים בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת תרחיק ממנו את ילדיו

פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מנסה להסתיר את מחדלי משרד הרווחה מעיני הציבור. האב רוצה לגדל את ילדיו אך העובדים הסוציאלים מונעים זאת ממנו.

 

עובדת סוציאלית זו איימה על עו"ד של האב מפרשת ההתעללות בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת היא תשתמש בילדיו ככלי להתנקם בו בכך שתרחיק אותם ממנו.

אביגיל אנגלמן: סחיטה ואיומים על מטופלים מהווה עבירה פלילית. לתשומת ליבך !!

 

 

לכתבה של אושרת קוטלר מערוץ 10, כאן:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=557332&sid=126

כאב של אב – חלק א'

כאב של אב – חלק ב'

התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה – קשר השתיקה של מבקר המדינה והתקשורת

75,000 ילדים בישראל חיים כיום מחוץ לביתם. 75,000 ילדים נשכחים מועלים קרבן על מזבח "טובת הילד". צפו בסרטון המתאר מתקן זוועה של משפחה אומנת מטקסס בו התעללו בילדים מוגבלים.

מרכזי הקשר של משרד הרווחה – מתכון בטוח להרס בריאותם הנפשית של ילדים

מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה ממנו נחטף הילד. במקום זה נפגש ההורה עם הילד לשעה קלה בפיקוח עובדת סוציאלית.

 

בסרט שצולם במצלמה נסתרת והינו קשה לצפייה נראה ילד שהוגדר ע"י שירותי הרווחה הבריטיים כילד ש"נמצא בסיכון רגשי" בשל גירושי הוריו. ילד זה נחטף למשפחה אומנת וכאן בסרט הוא נפגש עם אימו במרכז הקשר בו הוא בוכה לאימו כי תיקח אותו הביתה ואף תוקף את העובדת הסוציאלית כי תניח לו.

לסרטון חטיפת הילד מביתו

 

הילד הזה היה פעם ילד מאושר ומאז שהעובדים הסוציאליים נעצו בו את ציפורני הטרף שלהם, הידרדרה בריאותו הנפשית פלאים. היום הוא ילד אומלל, כל כך קטן וכבר רווי בצלקות נפשיות קשות.

 

במרכזי הקשר בישראל מחזות קורעי לב כגון זה מתרחשים מדי יום. אם ברשותכם סרטים או הקלטות של ילדיכם שנחטפו בידי שירותי הרווחה אנא שילחו לנו ונפרסם אותם באתר.

 yeladeinuorg@gmail.com

 

 

התפתחותו של הנאציונאל סוציאליזם ה"מודרני" בארה"ב

הורים למען הצדק היא אחת מתנועות המחאה שקמו בארה"ב נגד חטיפתם של ילדים בידי שירותי ה"רווחה" האמריקניים ונגד שיתוף הפעולה של בתי המשפט למשפחה עם הנאציונל סוציאליסטים האמריקנים החדשים (לעיתים מסתתרים מאחורי כינוי ששמו "עובדים סוציאלים")

 

http://www.parents4justice.us/

 

כך זה נראה באמריקה:

 

עובדות סוציאליות – הן מתרבות כמו חולדות ואנו צריכים עוד מלכודות – קצת סטטיסטיקה

מתוך מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990 – 2002

 

עובדים סוציאלים מייצרים סיכון מלאכותי בילדים כדי להגדיל את התקנים שלהם

 

ברגע שילדים הללו שנמצאים ב"סיכון" פיקטיבי מוצאים מביתם לאומנה ופנימיות הם עוברים למצב של סיכון אמיתי.

 

בשנת 2002 הועסקו בישראל 12.1 אלף עובדים סוציאליים כעובדי רווחה וקהילה.

בשנים 1990 – 2002 גדל מספר המועסקים במשלח יד זה ב-5.2 עובדים. גידול זה ב-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים במשק בשנים הנדונות.

 

מסקנה:

-         מספר הילדים המוגדרים כ"ילדים בסיכון" גדל והולך עם הגידול במספר העובדים הסוציאליים (צריכים פרנסה לא?)

-         מספר הילדים הנחטפים ממשפחותיהם גדל והולך עם הגידול במספר העובדים הסוציאליים (צריכים פרמיות לא?)

-         יש מתאם מובהק בין הגידול החד במספר העובדים הסוציאליים לבין הגידול בעוני.

 

אז למה צריך אותן? הן רק תורמות לעליה בבעיות הסוציו אקונומיות בחברה הישראלית.

 

להלן נתונים משנת 2002:

 

מרבית העובדות הסוציאליות הן נשים

 

בשנת 2002 90% מכלל בוגרי עבודה סוציאלית היו נשים ו89% מכלל העוסקים בתחום היו נשים.

וזה מסביר מדוע מרבית האבות בישראל לא מקבלים משמורת על הילדים.

 

עובדות סוציאליות רבות הן רווקות והרווקות הללו מחליטות עבורנו איך נגדל את הילדים שלנו

 

כ-2/3 מן העובדים הסוציאלים היו נשואים, לעומת 77% מכלל האקדמאים, כלומר שליש מהן גרושות או רווקות. (לא נורמטיביות בעולם המושגים שלהן)

אחוז העובדות הסוציאליות הנשואות נמצא במגמת ירידה. במגמת עליה נמצא אחוז הרווקות.

 25% מן העובדות הסוציאליות הן רווקות.

 

מסקנה: 25% מהנשים שיקבעו עבורך אם אתה הורה טוב או לא טוב הן נשים שמעולם לא גידלו ילדים, בכלל זה העובד הסוציאלי יצחק קדמן שהתחתן רק בגיל 43.

 

עובדות סוציאליות לא אוהבות ילדים

 

מספר הילדים הממוצע של עובדי הרווחה הוא 2.0 והוא נמוך בהשוואה לממוצע הילדים לאקדמאים שעומד על 2.2

חלקם היחסי של הורים לילדים מתחת לגיל 17 מביניהם נמצא במגמת ירידה מ-77% ב 1990 ועד 53% ב 2002

מסקנה: משפחות ברוכות ילדים (3 ילדים ומעלה) הן עבורן משפחות לא נורמטיביות בעולם המושגים המעוות שלהן.

 

עובדות סוציאליות הן נשים עצלניות

 

עובדים סוציאלים עובדים בממוצע 36 שעות שבועיות (וזה מסביר את השכר הנמוך שלהן)

שיעור העובדות הסוציאליות שנחשבות כ"עובדות הרבה" נמוך בהשוואה לכלל הנשים האקדמאיות 10% מול 23%.

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 2 – טכניקות חקירה פסולות

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

להלן טכניקות חקירה פסולות בחקירת ילדים:

 

אין לחקור את הילד מספר פעמים

 

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל"אימון" למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג "התקלח עימה" 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

 

"מצילי הילדים" שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות כפי שהוסבר במאמר הקודם. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע"י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

 

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: "אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…"

כלומר ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

 

אין להסביר לילד מה זה טוב ומה זה רע

 

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של "מגע טוב", "מגע רע" או "מגע סודי", דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

 

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

 

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון "האם אורי נגע בך כאן?" ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

 

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

 

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון "מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…". משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

 

אין להשתמש בפריטים להדגמה

 

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל"לימוד" הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

 

אין לדובב את הילד ע"י מחוות חבריות

 

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו "אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…". יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

 

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

 

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

 

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

 

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

 

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו "אוי, איזה ילד מסכן…". תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

 

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

 

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

 

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

 

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

 

ולשאלה המתבקשת והיא: מהן טכניקות החקירה הנכונות בחקירת ילדים. על כך נדון באחד המאמרים הבאים.

אפילו על המנוע החזק של GOOGLE עובדים סוציאלים הצליחו לעבוד בעיניים

עובדים סוציאלים מושחתים? לא יכול להיות….הם עושים עבודת קודש…

 

אם תקלידו בתיבת החיפוש של GOOGLE ערכים כמו "שחיתות" "עובדים סוציאליים" "בריטניה",

המנוע ישאל אתכם אם אתם בטוחים שהקשתם את הערכים הנכונים…

ואולי במקום המילה "שחיתות" התכוונתם למילה "שיתוף פעולה"…

למרות הבאג הזה הצליח המנוע להעלות את התוצאות הנכונות.

 

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ. הבריטים כבר הבינו כי העובדים הסוציאליים שלהם פועלים במסגרת פשע מאורגן. מתי יבינו זאת הישראלים?

How social services are paid bonuses to snatch babies for adoption 

 

כתבת תחקיר מינואר 2008  מתארת איך מערכת הרווחה בבריטניה פועלת בנושא אימוץ ילדים וחושפת שערוריה כי השירותים הסוציאליים מקבלים בונוסים על כל חטיפת תינוק לאימוץ.

בישראל שחיתות זו של קבלת פרמיות עבור ילדים שהוצאו מהבית עדיין מטואטאת מתחת לשטיח, ומשרד הרווחה מצליח להסתיר פשע מאורגן זה ובהצלחה (זמנית אמנם)

הסיבה לכך שמשרד הרווחה לא מגיב על האשמות חמורות אלו היא כי העובדים הסוציאלים יודעים שברגע שתביעה כזו תגיע לבית משפט הם יאלצו לחשוף בפני השופטים והציבור את מרכיבי תלושי השכר שלהם ופירוט תזרים המזומנים האדיר שמוזרם אליהם ואז יתגלו בערוותם.

 

בבריטניה בה כ-50 מליון תושבים מוציאים כ-75 ילדים מהבית מדי שבוע עפ"י צו בית משפט, ובסיכום שנתי, 3900 ילדים מדי שנה.

 

בישראל בה כ-7 מליון תושבים מוציאים כ-4000 ילדים מדי שנה מהבית בצו משפט, המספר הגבוה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה).

 

מספר הילדים המוצא מביתם גבוה בפועל מזה שדווח ע"י שר הרווחה  (כ-4,000 ילדים בשנת 2006) משום שרובם מוצאים מהבית ללא צו בית משפט, לכאורה בהסכמת הוריהם, אך הסכמה זו לעיתים מלווה קודם לכן בהטלת אימה וטרור של העובדים הסוציאליים על ההורים, לעיתים תוך שימוש בסחיטה ואיומים כי אם לא יסכימו לחתום אז פקידי הסעד יפעילו את סמכותם וכוחם כדי לנתק את ההורים מילדיהם לצמיתות. שיטה זו, מטרתה לעקוף את מערכת בתי המשפט.

 

לצורך הדגמה בדקנו את העיר מודיעין.

 

עפ"י דוח שר הרווחה נמסר כי במודיעין הוצאו בשנת 2006 עפ"י צו בית משפט 5 ילדים, ואולם בדוח סיכום שנתי שהוציאה לשכת הרווחה בעירית מודיעין מדווח על 22 ילדים שהוצאו לסידור חוץ ביתי, מספר גבוה פי 4 ויותר מזה המדווח לשר. ובמילים אחרות מספר הילדים המוצאים מהבית שלא במסגרת צו בית משפט גבוה בהרבה ממספר הילדים המוצאים במסגרת צו בית משפט, שאף הוא כשלעצמו אדיר מימדים.

 

העיר מודיעין היא רק דוגמא אחת מיני רבות ובמאמר עתידי נפרסם דוח נרחב יותר.

 

 ולבסוף:

 

סיפור אישי של זוג מן העיר מודיעין שבנם כמעט נחטף לאימוץ. 

גבי קונפינו לא דיווח על תאונה בה נפגעה ילדה שהיתה תחת אחריותו בבית אפל. העוסי"ת מאיה רוזנבאום שיתפה עימו פעולה והסתירה את המקרה

מתוך מכתב שהגיע למערכת:

גבי קונפינו אסר לקבל מידע ולבקר את הילדה לאחר תאונת דרכים.
הילדה לא קיבלה טיפול רפואי והסיפור הוסתר על ידי מנהל-הפנימיה גבי קונפינו.
גבי קונפינו ועו”סית מיה רוזנבאום.
מיה מתעללת כמעט הרגה את הילדה.
הסתירה את זה מאמה.
בשיחה מקרית הבת התלוננה על כאבי ראש ואז סיפרה על תאונת דרכים,אחרי שבוע מהתאונה נשלח מכתב על התאונה בעזרת המשטרה התגלו פרטי התאונה.

האם מלי קוכמן מכרה את נשמתה לשטן?

מלי קוכמן, פקידת סעד במועצה האזורית באר טוביה אחראית לניתוקם המתמשך של שני ילדים מאימם רק משום שהיא ענייה מדי לטעמה. במקביל כלואים הילדים הללו במוסד בית אפל בניגוד לרצונם.

 

למדינה יש בעיה לעזור לאם בסכום חדשי מינימליסטי כדי שתוכל להתקיים בכבוד אך למדינה אין בעיה להזרים עבור כל ראש של ילד החוסה בפנימייה המוזנחת הזו סכום חדשי של כ-16,000 ₪.

סכומי עתק  אלו מפרנסים את צוות המקום וקבלני משנה הפועלים בבית יתומים זה בראשותו של גבי קונפינו ורשת משען, וכן את העובדים הסוציאלים דוגמת מלי קוכמן שמרוויחה משכורת הייטקית של כ-10,000 ש"ח בחודש.

 

מלי קוכמן, עובדת סוציאלית ממוצא תימני (שם המשפחה הוא מנישואין) מתעלמת באופן עקבי ממוצאה ומעברה הלא מפואר, עבר אשר במסגרתו נחטפו אלפי ילדים תימנים מהוריהם ע"י עובדים סוציאליים רק משום היותם עניים וחסרי קורת גג שעשויה מבלוקים ומלט.

 

מלי קוכמן, האם בדקת מי מבין קרובי משפחתך התימנים חווה חטיפת ילד בשנות ה-50 ע"י רשויות הרווחה במדינת ישראל? אם תפשפשי קצת בעץ המשפחה לבטח תמצאי מקרה חטיפה כזה או אחר, משום שחטיפת ילד תימני היתה מנת חלקן של רבות מן המשפחות המורחבות התימניות שעלו בשנות ה-50.

 

האם מלי קוכמן, שאמורה להתנגד למהלך זה של חטיפת ילדים מהוריהם מכרה את נשמתה לשטן?

 

שחיתות של עובדים סוציאלים בלשכת הרווחה בעיר מודיעין. מכתב שהגיע למערכת.

לכבוד

…

שלום רב! 

הנידון:  תלונה על עו"ס אתי עיני ואיריס חדש

 

שמי נורית (שם בדוי) .אני בת 24 ונשואה לנתן (שם בדוי) בן 27.

אנו נשואים מזה שלוש שנים. ויש לנו ילד בן שנתיים.

ברצוני להביא כאן מסכת פעולות בלתי חוקיות ובלתי אנושיות  שנקטו בהן העובדות סוציאליות לפני כמעט שנתיים.

 

עובדות סוציאליות שמדרבנות לרצח תינוקות

 

בהיותי בשלבים מוקדמים של ההיריון-בחודש רביעי החלו מריבות ביני לבין בעלי. חמותי ,שאז חשבה שעובדת סוציאלית יכולה לעזור, פנתה לרווחה במטרה שיעזרו לנו ושייעצו לנו מה לעשות.

בתקופה זו  הייתי סטודנטית וכאמור בחודש רביעי להריוני.

 

קיבלתי  טלפון מעובדת סוציאלית בשם אתי עיני מלשכת הרווחה במודיעין. הופתעתי לטלפון זה והיא הסבירה שחמותי פנתה אליה מדאגה לשלומנו.

היא מיד החלה  בהתקפה של מילים ואמרה ששמעה שאני בחורה יפה ומוצלחת ואקדמאית וחבל לי להמשיך בנישואין האלו ושכדאי שאבצע הפלה ואתגרש ואמשיך בחיי הלאה!!

 יש לציין שהייתי מוכת תדהמה, איך אדם שלא מכיר אותי ואת כל הסיפור יכול כך בטלפון אחד לשכנע אותי לעשות הפלה-הרי זהו  ר-צ-ח!

 

מכאן והלאה המשיכו הטלפונים והשכנועים לבצע הפלה. והם רק התחזקו כאשר נודע לנו בחודש 6  להריון שיש משהו לא בסדר בעובר והוא כנראה ייולד עם מום רציני.

אני העדפתי להתעלם ממנה ולא לשתף פעולה עם אישה שמשכנעת אותי לבצע הפלה ושאינה נפגשה איתי כלל.

 

לאחר זמן רב הרווחה שלחו לי מכתב לפגישה בלשכת הרווחה במודיעין.

 הגעתי, וגם אז שמעתי שכנועים רבים להפלה וגירושין.

 

עובדות סוציאליות שמקיימות ועדות החלטה בלתי חוקיות ללא כל פיקוח חיצוני

 

בנוסף העובדות סוציאליות,בחסות פקידת הסעד,דרשו מאיתנו להגיע לוועדה בפורים.

אנחנו טענו שאין באפשרותנו כיוון שזה חג ואנחנו עורכים סעודת חג וכו'.. ואין לנו את האפשרות .

ביקשנו שידחו לנו את מועד הוועדה אך הן טענו שאם לא נבוא הן יערכו את הוועדה בלעדינו ושהן לא תהיינה אחראיות לתוצאות.

 

עובדות סוציאליות שמפעילות הטרדה מאיימת בבתי חולים

 

ילדתי את ילדי –עמיתי (שם בדוי) ביום xx.xx.06 בביה"ח הדסה עין כרם שבירושלים.

ולא ידעתי שמכאן מסכת ההתעללות מצידם רק מתחילה…

 

שעות ספורות לאחר שהעלו אותי מחדר ניתוח למחלקה, וכאשר אני עדיין לא התאוששתי מהלידה הופיעו מולי ומול בעלי שתי העובדות סוציאליות  אתי עיני ואיריס חדש בטענה שבאו ל"בקר" ולשמוע מה קורה…..

הם חקרו וחקרו ושאלו והפריעו את מנוחתי. וכל זאת כאמור-שעות ספורות לאחר הלידה כאשר כל העניין לשמו הן באו אינו מצדיק את דחיפות הביקור.ומפריע לשלוותי בתור יולדת,לילדי שרק נולד וכן לבעלי.

בנוסף לכך,הן גם עירבו את העובדת סוציאלית של בית החולים בטענה שכביכול תשגיח עלינו לראות אם הכול בסדר..

 

היא הגיעה למיטתי למחלקה בשבת אחרי לידה,כאשר אני ובעלי יושבים ומקדשים ואוכלים סעודת שבת.

בטענה שהיא צריכה להוציא אותנו אחד אחד לחדר בנפרד ולדבר איתנו ביחידות.

כל זאת בערב שבת ,במנוחה שכביכול ייחלנו לה, ועוד באמצע סעודת שבת והפרעת השקט הנפשי.

 

עובדות סוציאליות שמלבות סכסוכים בין בני זוג

 

יש לציין שכל המתח שגרמו לנו והלחץ בו היינו גרר אותנו לצערנו הרב למריבה שלי ושל בעלי.דרך הטלפון והחלטה של בעלי להיפרד.ולקיחת החפצים שלי מביתנו במודיעין והעברתם לבית הוריי שבירושלים.מעשה שלאחר מכן הצטער עליו. כאשר שמעו זאת העו"סיות הן החלו לפעול במהירות מופרזת ובחיפזון רב על מנת ל"הגן" ,לטענתן, על הילד .

 

איריס חדש הוציאה צו חרום שאין אפשרות להוציא את הילד מביה"ח כלל בטענה שהוא בסכנה ממשית, דבר שלא היה ולא נברא ושאין לו שום אסמכתא ועילה לבצע צו חרום בשל הנסיבות שאירעו.

 

עובדות סוציאליות שמהוות סכנה לשלומם של תינוקות

 

נגרמה לי עוגמת נפש רבה מאוד כאשר הגעתי לתינוקייה על מנת להניק את ילדי אך נאמר לי שאסור לי להוציא אותו להניקו..אלא רק לראות אותו דרך החלון …

יש לציין שלתינוק היה צהבת ודאגתי לו מאוד וכאמא הייתי זקוקה לחבק אותו ולהיות איתו יותר וכן היה מאוד חשוב לי מאוד להניקו וכל אלו כאמור נמנעו ממני.

 

לאחר שכנועים רבים והפעלת אנשים שונים הותר לי להוציאו לחדרון סמוך ושם להניקו תחת השגחה פרטנית.(פשוט מזעזע!)

 

עובדות סוציאליות שממוטטות כלכלית משפחות על מנת לפרק אותן

 

בימים אלו לקחנו אני והוריי בדחיפות רבה עו"ד יקר מאוד בשם אורי (שם בדוי) בעלות של אלפי דולרים וכל זאת על מנת שאוכל כמו כל יולדת ללכת עם  ילדי הביתה.

 

זה היה שבוע לפני פסח ומיהרנו לביהמ"ש בראשון לציון לשופט תורן חירום –ע"פ בקשת העובדת סוציאלית  על מנת להחליט מה לעשות. גם השופט לא הבין את חומרת העניין לרוץ בערב פסח ולהוציא אותי מביה"ח בשביל זה כאשר אני מדממת כמויות רבות של דם ושאיני מרגישה טוב.

 

איריס חדש התעקשה שאלך למקלט לנשים מוכות –דבר שבכלל לא עלה על הדעת ומכל זווית ראייה לא  השתייכתי אליו כלל וכלל.

 ולאחר מאבקים משפטיים רבים ועוד מס' דיונים בבתי משפט וריצות דחופות הוחלט שאצא עם התינוק לבית הוריי.

יש להדגיש שכל הריצות הדחופות האלו היו מוגזמות וללא הצדקה כלל.

 

עובדות סוציאליות שפולשות לבתים ללא צו בית משפט

 

לאחר שיצאתי מביה"ח  שוב הופיעו שתי העוס"יות  בבית הוריי ללא כל התרעה מוקדמת ובשעת בוקר מוקדמת כשרק קמתי, בטענה שזה היה דחוף להם לבוא לראות מה עם התינוק…הן ביקשו ממני לראות איפה הוא ישן ולעשות סקירה בכל הבית ורק לאחר שסקרו את כל הבית והתעכבו הן  יצאו .

 

יחד עם זאת  החליטה איריס חדש שאסור לי להוציא מבית הוריי את התינוק מחשש לסכנה או לפגיעה בו.

גם כאשר ביקשתי לצאת איתו לבקר את סבתי או לעשות מבחן שנותר לי לסיום התואר היא לא אישרה לי ולאחר מאבק משפטי ושיחה עם העו"ד שלי היא הסכימה בתנאי שאודיע לה מתי אני יוצאת ומתי אני חוזרת.ממש עוצר של מחבלת פלשתינאית..

 

בנוסף הם התקשרו מס' פעמים  לטיפת חלב לשאול האם הכול בסדר ואיך היחס שלי לתינוק.

הם גם לא נתנו לבעלי לראות אותו אלא רק במרכז קשר. כאילו שאנחנו עבריינים.

פשוט לא נתנו לנו להיות ולגדל בחופשיות את ילדנו.

 

עובדות סוציאליות שבונות לעצמן עומס עבודה מלאכותי

 

בדיון האחרון הוציאה איריס חדש צו נזקקות לילד ולאחר שביקשה שהצו יהיה לכמה שנים השופט התפלא מאוד למה לכמה שנים? הרי הזוג נראה בסדר וזהו רק סכסוך משפחתי שניתן לפותרו.

לבסוף הוחלט שצו הנזקקות יהיה לשנה ושבמהלכו נעבור אבחונים פסיכו דיאגנוסטיים וטיפול זוגי ופסיכולוגי.ואז יהיה ניתן לסיימו.

 

עובדות סוציאליות שמפעילות אלימות נפשית כלפי משפחות

 

במהלך כל  התקופה בה שהיתי אצל הוריי היה אסור עלי לפגוש את בעלי ולדבר איתו טלפונית ואפילו לא בהודעות sms   והייתי מקבלת עשרות טלפונים מהעובדות סוציאליות  בהן הן מגדפות את הקשר שלנו ומלכלכות על בעלי. וכן בעלי קיבל טלפונים רבים בהם הן לכלכו ודיברו רעות אודותיי.

 

יש להדגיש שהיום אנו גרים בעיר פלונית ונמצאים בטיפול זוגי ופסיכולוגי.

עברנו את האבחונים.ואנחנו חיים בשלום ובשמחה עם ילדנו המקסים.

 

עובדות סוציאליות שיכורות מכח שמפעילות סמכויות שאין להן ובניגוד לחוק על מנת לפרק מסגרות משפחתיות

 

עם זאת  יש לי עדיין טראומה ממה שגרמו לי העובדות סוציאליות ונזק נפשי וגופני.(יצורפו אישורים באם יהיה הצורך).

 יש לציין שבתור בחורה עשיתי שרות לאומי באגף הרווחה ואני יודעת מהי הדרך הנכונה בה אמורות עובדות סוציאליות להתנהג ולפעול.

אני מאשימה בזאת את איריס חדש ואתי עיני:

1.      בגרימת נזק נפשי מהעוול הרב שגרמו לי לא לראות את התינוק ובהגזמה.ומהלחץ הרב שגרמו לי לאחר הלידה.לכן אני מטופלת היום בטיפול פסיכולוגי פרטני. ואני סובלת מהטראומה הזו עד היום.

2.      בגרימת נזק גופני בכך שלא אפשרה לי להניק את ילדי ובכך גרמה לי לגודש ולהעלאת רמת הפרולקטין אצלי בגוף עד היום.ואני נוטלת כדורים בשביל זה.

3.      בשימוש בכוחה כפקידת סעד וכעובדת סוציאלית מעבר למותר לה ובחריגה וההגזמה מוחלטת.

4.      בשידול ובשכנוע לרצח.בזמן ההיריון כאשר שידלה אותי לבצע הפלה וכידוע הפלה =רצח!

5.      בגרימת נזקים כספיים רבים על הוצאות משפט ועו"ד בסך של אלפי דולרים וכל זאת על מנת להוכיח שאנחנו בסדר.

 

עובדות סוציאליות שגורמות נזק קשה לילדים ולמשפחות ועדיין מסתובבות באופן חופשי בקרבנו במקום לבודד אותן בהסגר

 

אנחנו פגועים מאוד מהיחס אלינו כעבריינים וכפושעים. מהדיבור המזלזל והפוגע אותו קיבלנו משתי עובדות אלו.

האם זהו תפקידה של הרווחה???

האם היא באמת דאגה לשלום הילד? הרי היא שכנעה להרוג אותו.מה פתאום היא דואגת לשלומו?

אסור להן בשום פנים ואופן לטפל במקרים מסוג זה ובכל מה שקשור לילדים.הן פושעות.והן צריכות לתת את הדין על כל מה שגרמו.

למען לא יינזקו חס ושלום עוד משפחות תמימות בישראל שנקלעו למצב זה!!!!

 

אני מבקשת בזאת לטפל בחומרה בעניין זה.

  

                                                                                                         נורית

על רשיון להורות, הסמכה והכשרה

מאת: נדב פרץ 11/04/08

 נדב פרץ. חי בקיבוץ רביבים שבנגב. נשוי ואב לשלושה ילדים. 

לאחרונה סיים את התיזה שלו, במסגרת תואר שני בסוציולוגיה כללית במחלקה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת בן-גוריון. התיזה עוסקת בתפיסת האב המטפל בחקיקה הישראלית – בקצרה, חוקר את האופן שבו המחוקקים בכנסת ישראל תופסים את המושגים 'אבהות' ו-'טיפול' ואת הקשר בין שניהם, מתוך הנחה שלתפיסות האלו יש השפעה מכרעת על היכולת של אבות להשתתף באופן שוויוני בטיפול בילדים.  ________________________________________________________

בעקבות החשיפה של מספר מקרים מזעזעים של התעללות קשה בילדים, נושא הרשיון להורות עלה שוב לדיון בבלוגוספירה. הפעם ברצוני לעסוק לא בשאלת הבעייתיות של הרעיון, אלא בחלופות שלו.

  

הרעיון של רשיון להורות מכיל בתוכו את ההנחה שאיכות ההורות של כל אדם היא עניין קבוע, שניתן להעריכו בצורה אובייקטיבית ולתת הרשאות ילודה על סמך הערכה זו. הוצאת ילדים מהבית, השיטה העיקרית הנהוגה בישראל לצרכי הגנת הילד, מתבססת על הנחות דומות.

  

בישראל מקובלת מאוד הגישה של הרחקת ילדים מהבית, למשפחת אומנה או לפנימייה, במקרה של חשד להתעללות או הזנחה הורית. נכון לשנת 2003, 30% מאוכלוסיית הילדים בסיכון המטופלת על ידי גורמי רווחה מוצאים מהבית. המספר הזה גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. בעיקר ביחס לאירופה. שם מקובלת הרבה יותר הגישה לפיה הטיפול הראוי במקרים של ילדים בסיכון הוא טיפול בקהילה – קרי, מתן מסגרות תומכות לילדים ולהורים, והכשרת ההורים כך שיוכלו להעניק טיפול הולם לילדיהם.

  

כמו הרעיון התאורטי של 'רשיון להורות', גם הפרקטיקה של הרחקת ילדים מהבית פוגעת לא רק בהורים ובזכות שלהם להורות, אלא גם בילדים ובסביבה. הוצאת ילדים מהבית היא חוויה טראומתית הן עבור ההורים והן עבור הילד. מכיוון שבדרך כלל הילדים חוזרים אל הבית לאחר תקופה מסויימת, שתי החוויות השליליות האלו מעצימות זו וגורמות נזקים הן להורים והן לילדים. בנוסף, הוצאת ילד מהבית אינה מונעת מההורים להביא לעולם ילדים נוספים, ולעיתים אף גורמת להם לעשות זאת, כסוג של 'תחליף'. מכיוון שהוצאת הילד מהבית אינה משפיעה על כישורי ההורות של הוריו, ברור שהמצב הזה עלול להיות בעייתי.

  

הגישה ההפוכה, הדוגלת בהשארת הילדים בבית ובמתן תמיכה קהילתית להורים ולילדים, פותרת בעיות אלו. הזנחה או התעללות של הורים בילדיהם נובעים, בדרך כלל, מחוסר ידע או מחוסר מסוגלות הורית. מעטים ההורים שמתעללים בילדיהם מתוך שאיפה לכך או מתוך רוע לב טהור. מתן מסגרות המעניקות תמיכה וסיוע לילדים ולהורים, בשילוב עם העשרה של ההורים בנושאי הורות, מסוגלים לאפשר להורים מזניחים או מתעללים לשנות את דרכיהם, לפתח דרכי התמודדות טובות יותר עם אתגרי ההורות, ובכך לייתר את הצורך להוציא ילדים מהבית.

  

טיפול בקהילה איננו פתרון קסם. תמיד ימצאו הורים שעברו את הגבול שמעבר אליו פתרון זה כבר אינו יכול לספק מענה מתאים, וצריך להוציא מחזקתם את ילדיהם. אך ברוב המקרים, טיפול בקהילה יכול לאפשר להורים לשדרג את המסוגלות ההורית שלהם, ולאפשר להם לטפל בילדיהם בצורה הולמת.

   

הפתרון הזה מערער על הנחת היסוד של הוצאת ילדים מהבית וגם על זו של 'רשיון להורות', בכך שהוא מראה שהפתרון ההולם למקרים של התעללות בילדים ושל הזנחה אינו דירוג של מסוגלות הורית, אלא שדרוג שלה. לא קביעה חיצונית ומהותנית של 'מי מתאים להורות ומי לא', אלא שינוי של המציאות ליצירת משפחות מתאימות יותר לגידול ילדים.

 __________________________________________________

החומר המופיע כאן מבוסס על הנסיון המקצועי ועל העבודה האקדמית של אמי, יעל פרץ ז"ל, שייחסה חשיבות עליונה לצמצום הוצאת ילדים מהבית ולהרחבה של השירותים הניתנים בקהילה לילדים בסיכון. את עמדתה פרסמה בזמנו במאמר 'בובה של ילדה' בעיתון 'חברה'.

חטיפות ילדים ע"י משרד הרווחה בקולנוע ובספרות

 קוראים לי סם

סרט

בימוי: ג'סי נלסון , ארה"ב 2002

אורך: 132 דקות.

דרמה. הסרט עוסק בסם דוסון (שון פן), אב מוגבל בשכלו, המגדל את בתו לוסי (דקוטה פאנינג). רשויות הרווחה מחליטות לקחת את הילדה מאביה אל משפחה אומנת על מנת לאפשר לה חיים נורמליים. סם שנותר חסר אונים, פונה לעורכת דין שמסכימה לעזור לו בחינם, בגלל מצבו הכלכלי.

 

הסנדקית העיוורת של לוסי, מחליטה לעזור אף היא ומעידה לטובתו של סם. בהמשך סם חוסך כסף ועובר לדירה גדולה ליד הבית המפואר של המשפחה האומנת.

 

 

 

מבוכים

ספר

 מאת: אירית שושני

 

טל שוהה אצל משפחה אומנת ברמת-אביב בעל-כורחו. אכול געגועים אל אמו שנספתה בתאונת דרכים ואל חבריו מהם נאלץ להיפרד, הוא עושה כל שביכולתו על מנת להחיש את שובו הביתה, אל אביו.

 

השהייה בבית המשפחה האומנת מלוּוה בחיכוכים ובתסכולים רבים, וטל חש שהוא נמצא במבוך ללא מוצא.

 

האם יצליח להיחלץ ממנו?

 

 

נחום עידו דובר משרד הרווחה משקר במצח נחושה לגבי מספר הילדים הנחטפים מדי שנה ע"י משרד הרווחה

  

נחום עידו טוען בכתבה של מירב בטיטו שמשרד הרווחה חוטף כ-1500 ילדים בשנה. מר עובד סוציאלי, הרי עפ"י דוח שאתם הפקתם לשר הרווחה, בשנת 2006 חטפתם 3921 ילדים עפ"י צו בית משפט, למרות שבפועל המספר גבוה יותר כי בדוח חסרים הישוב שוהם, ואני מאמינה שחסרים עוד מספר ישובים. ומעבר לזה בדוח לא מצויין מספר הילדים שהוצאו מביתם ללא צו בית משפט ואל זה נגיע המאמר עתידי. אז איך אתה משקר ואומר 1,500?

נחום עידו טוען שאין מאגר נתונים המרכז מידע בנושא…אז מר עובד סוציאלי, איך הפקתם את הדוח? ומה פתאם אין מאגר מידע? אתה רוצה להגיד לי שאתם לא יודעים היכן נמצאים חלק מהילדים? אולי קרו להם דברים נוראים? אתה רוצה לאמר לי שאין לכם מעקב ופיקוח על כל ילד? שוד ושבר, אדוני אתה מתעסק כאן בדיני נפשות.

אני לא מתפלאת שאתה משקר, הרי החברות שלך משקרות כל יום בתסקירים שהן מגישות לבתי המשפט. שקר זה לחם חייכם. ללא השקר, לא הייתם קיימים. מקצוע העבודה הסוציאלית הוא מיותר, חסר תכנים, חסר אג'נדה, מקצוע כוחני. אני מאמינה שמי שהמציא אותו מתוך כוונה טובה, מתהפך היום בקברו. בדומה לקארל מרקס שהיה אבי הקומוניזם אשר בתיאוריה שירת מטרות נעלות, אך במציאות נכשל, רמס את כל אשר נקרה בדרכו ותבע מליונים של קורבנות תוך הפרה בוטה של זכויות אדם.

כל העובדים הסוציאלים צריכים להתנדף. עבר זמנכם מן העולם.

  

 

עדות של אישה שנחטפה בילדותה ע"י רשויות הרווחה

האזינו לעדותה של אישה בת 35 שנחטפה ע"י רשויות הרווחה בהיותה תינוקת מאמה הביולוגית רק משום ש”חטאה” היחיד היה גילה, 17.

   

תלונות שווא על התעללות בילדים – מגיפה שמתפשטת

במהלך שנתיים נבדקו ילדיה של שרה (השם שמור במערכת) במשך 5 פעמים כדי למצוא חבורות על גופם. רופאים ומורים שאלו את הילדים שוב ושוב לגבי מצבם ואף חיפשו בחדרם ממצאים מחשידים. בכל פעם זה קרה בעקבות דיווחים אנונימיים שהתקבלו במשרד הרווחה. בפעם החמישית החליטה שרה לתבוע את משרד הרווחה ובימים אלו היא מכינה את התביעה עם עורך הדין שלה.

שרה מאמינה כי זכותה הבסיסית לדעת מי התלונן עליה. משטרת ישראל ומשרד הרווחה מסרבים לתת לה את שמות המדווחים, עובדה המקשה עליה בהכנת כתב התביעה. הם אף טוענים כי אם נתקבלו 5 דיווחים אז כנראה אין עשן בלי אש…

"אני חושב שאחד המחזות הקשים הוא לראות את הילד מוכנס למכונית משטרה, ולא לדעת מה עולה בגורלו ומתי נראה אותו מהרגע בו הוא נלקח מן הבית" אומר אב שילדו נלקח ממנו וחזר אליו לאחר חודש.

שרה לא איבדה את ילדיה, אך אחד הבנים מאד נפגע ממסכת הרדיפות הללו.

היא מקווה כי בית המשפט יוכל לחשוף את המתלוננים ולברר האם התלוננו מתוך אמונה כי אכן נעשו מעשים או כדי לנקום בה.

היום פורסם כי הנאשם ברצח מאור כהן שוחרר למעצר בית משום שאין שופטים…

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3509590,00.html

אז רבותי יש שופטים והרבה, אך הם עסוקים יותר מדי בתיקים של תלונות שווא ולכן אינם מתפנים לטפל בעבריינים אמיתיים.

FALSE ACCUSATION PROBLEMS ON CHILD ABUSE

Five times over two years, Sara's children have had their bodies examined for bruises, their teachers and doctors questioned about signs of abuse, and their bedrooms searched.

Each time, the inspection came because the Israeli child welfare officials had received calls from people claiming Sara abused her children.

"Three times, I was furious. Four times, I told them I was going to sue their agency. The fifth time, I am preparing a prosecution with my lawyer" she said.

Sara believes it's her constitutional right to know who accused her of child abuse.

Officials at the police and Welfare department won't give the names of the people who reported the phony accusations as they say there's no reason to think any of the five reports were malicious.

For each family involved, the result can be devastating.

"I think the hardest thing was putting the children in the police car, not knowing where they were going and when we would be seeing them again," said a father that was suspected as child abuser. It took the parent a month to get his children back.

Sara didn't lose her children, but one of her sons says being examined left him "very annoyed, 'cause it's not true. They shouldn't have to do all this."

No teeth in Israel penalty for false reports

No doubt, when the welfare department doesn't even know who's making the report, because the reporter hasn't told them and because the agency hasn't pressed them, as it's required to do, that obviously invites abuse on families

She wants to know for certain, though, whether the callers honestly thought she was abusing her children or just wanted to harass her — and she hopes the courts will help her

בין פטיש העוני לסדן הרווחה – הטרדה מינית במוסד הפוסט-אשפוזי רננים

התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את רד בינת שתומכת בהתעללות בקטינים ומשתפת פעולה עם אירגון הנאצי הקיצוני רווחה. הגיבו באתר רד בינת

 

 http://www.rad.co.il/Article/0,6583,29318,00.html

 

סמי עלי  | מגזין המושבות

 

2007

 

הנער מתחנן לחזור הביתה

 

הנער מ’ בן ה- 13 טוען שהוא מוטרד מינית בפנימיית רננים בה הוא לומד. המשטרה מנהלת חקירה. הוריו שסובלים ממצוקה כלכלית חמורה, מבקשים להוציאו משם. שרותי הרווחה שמכירים היטב את המשפחה, טוענים כי ההורים אינם מסוגלים לגדל את ילדיהם כראוי. בין חוסר האונים של המשפחה ומצוקתה הכלכלית, בין הנהלים הרשמיים והכוונות אולי הנכונות, של מחלקת הרווחה ובין המוסד החינוכי, נמצא מ’ המשלם את המחיר.

 

מ’ הוא נער בן 13 ומשפחתו מתגוררת בחדרה. הוא לומד בפנימיית רננים ומתחנן כי יוציאו אותו משם. הנער רוצה לעזוב את הפנימייה "תנו לי לשוב לביתי איני יכול יותר". הוא אמר לי בשיחה איתו.

 

"החיים שלי הם גיהינום", אומר מ’ "לא רוצה להיות בפנימייה הזו יותר, רע לי שם. מציקים לי. שמו אותי עם ילדים שמצבם הבריאותי ירוד, זה משפיע עליי לא טוב. אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כשאני נכנס להתקלח כל הזמן הוא ניצמד אלי, הוא מסבן אותי. זה מפריע לי ואני מרגיש אי נוחות. ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עליי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות. אני סובל ומבקש שיעזרו לי. סיפרתי להורים, אבא שלי פנה למחלקת הרווחה בעירייה וסיפר להם אבל אין עם מי לדבר. עד היום לא סיפרתי למנהלים בפנימייה מפני שאני חושש שהם לא יאמינו לי ואפילו יתעלמו מתלונתי, ויזניחו אותי או יענישו אותי. בכל פעם שאני בא לחופש בבית מנדנד לאבא שלי שיעשה כל מאמץ להוציאני משם, די מספיק שהמשפחה שלי חייה במשבר זה שנים".

 

יש לציין כי הנער מ’ סובל מבעיות שונות, לבד ממצוקה כלכלית, וכנראה תפקודית של המשפחה שבא ממנה, קיימות אצלו בעיות התנהגותיות ותפקודיות שבעטיין היה מאושפז קודם לכן, במוסד פסיכיאטרי בפרדס חנה.

 

תגובת הנהלת המוסד

 

מנהלת פנימיית רננים, ענת לוקס, מסרה כי: "בפנימיית רננים מתחנכים סוגים שונים של חניכים, חלקם עצמאיים ותורמים לקהילה, מתגייסים לצבא והופכים להיות אזרחים מהמניין וחלקם זקוקים להשגחה אינטנסיבית, כולל בתפקוד הבסיסי היום יומי. לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות. הצוות החינוכי טיפולי, בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה.

 

בנוגע למקרה הספציפי, החניך הנ"ל חייב להתקלח בנוכחות איש צוות. מסיבות של אתיקה מקצועית, אין באפשרותי להסביר מדוע, אלא אם כן יושג ויתור על סודיות מהוריו, לפיכך תשובתי חלקית בלבד. האירוע עצמו לא טופל על ידי הנהלת הפנימייה זאת משום שהחניך לא התלונן מעולם בפני אף איש צוות במסגרת. החניך התלונן ככל הנראה בפני הוריו בחופשתו האחרונה בבית.

 

יש הנחייה, של הנהלת הפנימייה והחלטת מומחים מקצועיים, לא לאפשר לחניך מ’ להיות בגפו במקלחת, וזאת מסיבות בריאותיות. אנו נבדוק את הנושא. במידה ויתקבל רושם שהייתה הטרדה כלשהי מצד המדריך – נפנה מיידית למשטרת ישראל".

 

מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.

 

משפחה עניה שנרדפת ע"י בריוני הרווחה

 

משפחת ש’ מחדרה, היא דוגמא לאלפי משפחות במצוקה הנמצאות מתחת לקו העוני במדינה. מספיק מבט קטן לתוך דירתם השכורה,בת שני החדרים, כדי להבין את מצבה הירוד והמזעזע של משפחה המגדלת חמישה ילדים. יוסף, אב המשפחה בן 39, עיתונאי וקריקטוריסט לשעבר, מובטל, ניסה מספר פעמים למכור את ציורי הקריקטורה שלו לעיתונים ולמגזינים במטרה להרוויח כמה גרושים שיבטיחו אוכל לאשתו ובניו אבל לשווא. אשתו גלינה, עולה חדשה בעלת תואר ראשון בשפה וספרות רוסית, גם היא מובטלת. הם נשואים זה 15 שנה הציבו לעצמם כמו כל הזוגות בעולם חלומות, שאיפות, גידול וחינוך ילדים ועוד שורה של דברים טובים.

 

"התחתנו לפני 15 שנה", אומר יוסף אב המשפחה, "היו לנו חיים שקטים במשך שנתיים אף אדם לא הפריע לנו, גרנו בבני ברק." שנתיים לאחר נישואיהם חוו אירוע לא ברור, שבו לטענתם הוכו ומאז שרותי הרווחה אינם מניחים להם, ורוצים להוציא את הילדים מרשותם. "לפני 12 שנים, כשגרנו בבני ברק, קבוצת מופרעים תקפו אותנו התעללו בנו, שברו לי 7 צלעות, תקפו את הבית באבנים, הבעירו מדורות מה לא עשו." מתייחס יוסף לטראומה שממנה לטענת המשפחה לא התאוששו. מאז החליפו 6 דירות, ונדדו מיישוב לאחר.

 

"אני מובטל, עיתונאי במקצועי, סאטיריקון, וקריקטוריסט. אשתי עולה חדשה ומחזיקה בתואר ראשון בשפה וספרות רוסית, עד היום לא מצליחה למצוא עבודה. אני ממשיך לכתוב לעצמי רק כדי לשמור על שפיות הדעת. מצבנו הכלכלי גרוע מאוד, קשה לתאר את המצוקה שאנו חיים בה, לא מספיק שהם לא עוזרים לנו, גם רוצים לקחת את הילדים שלנו. מסע הרדיפה של הרווחה הפך אותנו למשותקים, תעזרו לנו" מתחנן יוסף. "מזה חמשה חודשים הפסיקו לתת לנו הבטחת הכנסה, ואין לנו ממה לחיות. אנחנו חיים על נדבות. השתתפתי בתוכנית ויסקונסין, וכל הזמן שלחו אותי לעבודות שונות שלא התאימו לי ולבסוף עזבתי, בתקופה שהייתי בתוכנית עשיתי הרבה עבודות בהתנדבות צבעתי תחנות אוטובוס, ציירתי ועוד."

 

שיתוף הפעולה הנצחי בין המשטרה לרווחה – תפרו לאב תיק

 

"יש לנו 5 ילדים הבכור לומד בפנימיית תלפיות בעיר חדרה. בעיר אנו גרים זה שש שנים, במשך 13 שנה נסנו מעיר לעיר. החלפנו 6 דירות והכול מפחד. לפני כשנה פרצו לביתנו המשטרה והרווחה, לאחר שאחד השכנים דיווח למשטרה על צעקות בבית. היה ויכוח ביני לבין אשתי בנושא מסוים. זה קורה בכל משפחה. בעקבות המצב הירוד שלנו היא נכנסה ללחץ והתחילה לצעוק. אחרי מספר דקות פרצה המשטרה לדירה, כאילו שחיכו לרגע זה ועמדו מאחורי הדלת. הם באו עם עובדת סוציאלית ממחלקת הרווחה בעירייה. היא התחילה לחקור אותי ולצעוק, הילדים היו בהלם והתחילו לבכות. ביקשתי ממנה להירגע מפני שהיא באה כדי להרגיע רוחות ולא ההפך. היא ענתה לי באכזריות ובקשה שאשב בשקט.

 

לדעתי אני הייתי העובד סוציאלי באותו רגע. היא בקשה ממני שאחתום על ניר בו אני מסכים להעביר את בני מ’ לפנימייה לאחר שאושפז במשך שבעה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. סירבתי לכך. היא בקשה ממני גם לבוא למחלקת הרווחה ביום ראשון כדי לדון בנושא. לאחר שלא הסכמתי לדרישה, תפרו לי תיק, בשנייה וחצי, בעיצומה של הפריצה הוציאו את אשתי מהבית, לאחר כעשר דקות שבו איתה בחזרה והראו לי תלונה של אשתי, על שנתתי לה מכות". אמר שוורץ בכאב.

 

"חקרו אותי במשך שעות בתחנת חדרה. ישבתי על לא עוול בכפי במשך 39 יום בבית מעצר בקישון, סבלתי ולא יכולתי יותר, הם הצליחו לשבור אותי. עו"ד מהסנגוריה הציבורית אמר לי תודה, והם ישחררו אותך. כך עשיתי, כי אי אפשר להילחם בשטן מהרווחה ומהמשטרה. בהיותי במעצר אשפזו את בני מ’ בצו בית משפט ללא הסכמתי והעבירו אותו לפנימיית רננים."

 

המדריך מטריד מינית

 

"בחודש האחרון סיפר לי הבן כי הוא לא מרגיש טוב וחש בפחד, בהתחלה סירב לספר, ידעתי שמדובר בנושא קשה. הוא אמר שאחד המדריכים מטריד אותו. שהוא נכנס עמו למקלחת מדי יום ומסבן אותו, על אף שביקש מהמדריך שיצא מהמקלחת ברגע שהוא מתקלח ושיפסיק לסבן את גופו. אלא שהמדריך לא נענה וטען שהינו מחויב לשהות איתו, בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף ויענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, בהתחלה לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק. כי הם מתואמים עם הרווחה וכל אשר תאמר הרווחה הוא קדוש." בסופו של דבר כאמור הוגשה תלונה.

 

אגף הרווחה בעיריית חדרה מסר בתגובה כי: "מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת באגף הרווחה מספר שנים. משפחת ש’ מקבלת סיוע במזון מעמותת "לב-חם" באופן שוטף וקיבלה סיוע חומרי ממחלקת הרווחה לרבות תלושים לקניית מזון ברשתות המוכרות, סידור הילדים בפנימיית "תלפיות" בחדרה בהסכמת ההורים, סומכת שתסייע להם בענייני הבית והילדים וכמו כן ברכישת מכונת כביסה. אגף הרווחה מכיר בקשיים ובמורכבות של משפחת ש’. אי לכך האגף פועל ועושה רבות למען שיפור רווחתה ומצבה של המשפחה ו-5 הילדים שזקוקים למסגרות משלימות להמשך התפתחותם הרגשית, הלימודית והאישית התקינה".

 

אנחנו נשארנו תוהים. המשטרה תחקור, ובינתיים?

 

אין ספק כי המשפחה מעבר לקשייה הכלכליים נמצאת במצוקה נפשית קשה, ובאופן שאינו מאפשר את תפקודה התקין. מאידך, האם בשל כך ובשל ההיסטוריה המסובכת של המשפחה, יש להקל ראש בתלונתו של הנער? האם יכול להיות שיש ממש בטענתו, ויש כאן ניצול של "חסר ישע" גם במובן של קטין, אך גם במובן של מי שאין לצידו משפחה או כלים להתמודד? האם הוא באמת נמצא במסגרת שמתאימה לו? ובאמת ייתכן שכל הרשויות עושות כאן עבודתם נאמנה, ובכל זאת  איך יוצאים מן המעגל הזה? ואיזה עתיד נכון לנער מ’ ולשאר אחיו? 

 

 לידים:

 

פסקה שניה

"אני סובל מעינוי ומהטרדה מתמשכת מצד אחד המדריכים, כל הזמן הוא ניצמד אלי כשאני נכנס להתקלח, הוא מסבן אותי, זה מפריע לי ביקשתי ממנו שיפסיק עם זה, אבל הוא טען שהוא חייב לפקח עלי בזמן שאני מתקלח, כי אלה הן ההוראות."

 

פסקה חמישית

מהמשטרה נמסר כי משפחת ש’ הגישה בימים אלו תלונה במשטרה נגד המדריך האב ובנו מסרו עדויות לחוקרים. החקירה מתנהלת בחשד למעשה מגונה בין כתלי פנימיית רננים, וכיוון שהיא נמצאת בעיצומה אי אפשר למסור כרגע פרטים נוספים.

 

פסקה רביעית

"לאור העובדה שחלק מהחניכים הוצאו מביתם בניגוד להסכמת הוריהם, ניכר כי חלק מן ההורים נתפסים לאירועים שונים שאין להם בסיס מוצק במציאות . הצוות החינוכי טיפולי בפנימיית רננים זוכה לליווי מקצועי ונמצא בפיקוח מתמיד של משרד הרווחה."

 

פסקה שלישית מהסוף

"בני פחד לספר לאחראיים מפני שהוא חשש שלא יתייחסו לדבריו ואף יענישו אותו. אני דיברתי עם שירותי הרווחה בעירייה ואלה לא הקשיבו לי. התקשרתי למוקד המשטרה ודיווחתי, אבל בקשו ממני שאגש לתחנה באזור ואגיש תלונה, את האמת לא עשיתי זאת מפני שפחדתי שיעשו לי תרגיל דומה כמו שעשו לי בעבר ויתפרו לי תיק".

 

רונית: מספר גליונות לאחר פרסום כתבה זו, פורסמה כתבת תדמית על המוסד המתארת אותו באור חיובי, סוסים, באולינג, מדשאות, חלומו של כל ילד…אמריקה…

 

וידוי חרטה רווי בכי של פקידת סעד מחוזית לשעבר המתארת את הפשעים שבוצעו על ידה כנגד הילדים והמשפחות

לדוברי האנגלית מביניכם.

צפו בוידוי חרטה של פקידת סעד מחוזית ג'יל מקווי, 3 שבועות לפני פרישתה. גב' מקווי מתארת בבכי את התנהלות המערכת הפושעת של העובדים הסוציאלים אשר חטפו דרך קבע תינוקות וילדים מהוריהם האוהבים.

גב' מקווי מפצירה בבכי בכל העובדים הסוציאלים להפסיק להתעלם מהמשפחות, להקשיב לאבות ולאמהות ולא רק לסביבה. להקשיב למה שיש להם לאמר בענין, כי במקרים רבים הם צודקים ומדובר בתלונות שווא.

לאחר שנים רבות במערכת, גב' מקווי מודה כי אף אחד לא יכול לאהוב ילד כמו משפחתו הביולוגית.

DaddyJustice.com

Tragic Lancaster County Children & Youth  

See EXCLUSIVE video of Jill McVey now FORMER director of Lancaster County's Children & Youth – just 3 weeks before she retired".

While crying, Ms McVey expresses her remorse on crimes she commited against families and children, and begs social workers not ignore the parents and listen to what they have to say because in most cases social workers use FALSE ALLEGATIONS!

Filmed by DaddyJustice.com

  

סיפורו של יעקב המתעד כיצד מערכת החינוך הרסה לחלוטין את חייו והשאירה אותו עם נכות פיזית קשה וטראומה נפשית עמוקה לכל החיים

יולי 2005

 

שמי יעקב, כיום אני בן 27, סובל מנכות פיזית קשה (מחלת ניוון שרירים) ובגלל ההתעללות הקשה שעליה אדבר, אני סובל גם מהתקפי חרדה קשים מסוג אגורפוביה – חרדה מהסביבה. אני סבלתי 10 שנים של התאכזרות, השפלה, אלימות פיזית ומילולית

 

מאוד קשה, כליאה, עינויים והזנחה פושעת וללא ספק חיי נהרסו כפי שאפרט בהמשך באתר.

 

זה תמצית הסיפור שלי :

 

שהיתי שלא לצורך במסגרות של חינוך מיוחד

 

באופן רשלני, חסר אחראיות ולא מקצועי, הוחזקתי ללא הצדקה במשך 9 שנים בכיתות טיפוליות כאשר רמת האינטלגנציה שלי גבוהה ולא היו לי שום בעיות התנהגות. תחילה, מימי גן החובה, התקשיתי בשפה העברית היות והוריי מתקשים בשפה (עולים חדשים מהודו). התירוצים להחזקתי בהמשך היו בעיקר "בעיות חברתיות" – אלימות קשה מאוד שממנה סבלתי מצד הילדים בכיתה כל יום, שנטען כאילו נגרמו בגללי אבל בעצם נבעו משום שהייתי מוקף בילדים אלימים ומופרעים במיוחד, כולל למשל נער שנעצר על נסיון לרצח בכיתה ח', ואיתו למדתי מכיתה ב'. אני הייתי ילד מאוד שקט וצייטן שאהב לשבת וללמוד בשקט, מה שלא התאפשר כלל למורים בגלל התפרעויות של הילדים בכיתה ולכן נשארתי בפיגור עצום והפסדתי חומר לימודי רב, עד כדי כך שבכיתה ט' עוד למדתי חומר של כיתה ד', במקרה הטוב.

 

בחינוך מיוחד מנעו ממני להתקדם בלימודים

 

התירוץ השני היה חוסר הרצון והיכולת שלי להשתלב בשיעורי ספורט, למרות שמאוד ניסיתי, והקושי קשור כנראה בדיעבד למחלת ניוון השרירים שהתפרצה בגיל 14, כשהייתי בכיתה ח', ונשלחתי לשיעורי ספורט עם מדריך ביחידה לקידום נוער במתנ"ס. בחטיבת הביניים, המורה שלי השתמשה נגדי כל הזמן בטיעון שאני אומנם מאוד חכם ויש לי המון פוטנציאל אבל כל עוד לא אשתלב בשיעורי ספורט, אני כלל לא מתאים לכיתה רגילה.

 

במקביל, כאשר בביה"ס לא איפשרו לי ללמוד ולהתקדם מעבר לרמה נמוכה מאוד בכל התחומים, בבית למדתי באופן עצמאי עוד מגיל 10 לתכנת בשפת התיכנות בייסיק, תוכנות גרפיקה, בהמשך גם טורבו פסקל ועוד. בנוסף למדתי תחומים נוספים כמו תעופה וחלל ורכשתי בקיאות רבה.

 

הוריי היו מאוד עסוקים בטיפול באחותי הגדולה שסובלת מפיגור שכלי קשה והיו לה התקפות מאוד אלימות בבית. רק כשהייתי בתחילת כיתה ט' ב1992, הם הצליחו להעביר אותה לפנימייה מיוחדת בבנימינה והתפנו לעזור לי.

 

אובחנתי בשוגג כילד "פסיכוטי"

 

סבלתי מחולשה פיזית, בעיקר ברגליים, שעדיין לא אובחנה כראוי וחוסר הקידום שלי בלימודים העיק עליי מאוד וגרם לי דיכאון ומצוקה, היות ואני אוהב מאוד ללמוד. במצב זה, באופן רשלני ובהמלצה של ביה"ס, נשלחתי לפסיכיאטר והוא החליט שמדובר ב"תהליך פסיכוטי", כאשר הוא ניזון ממידע כוזב ושקרים נגדי. הוא החליט שהחולשה הפיזית נובעת מ"מחלה נפשית", וכך גם הרופאה בקופ"ח. כל מי שבדק אותי פסל מראש את תלונותיי על חולשה ברגליים ואמר "זה רק נדמה לך".

 

אושפזתי בכפיה במחלקה סגורה

הפסיכיאטר נתן לי תרופות שהחלישו אותי ולכן סירבתי לקחת אותן. הפסיכיאטר החליט שאני לא משתף פעולה והמליץ מאוחר יותר על אישפוז במחלקה סגורה ב"גהה", בתקופת חופשת קיץ 1993, לאחר שביה"ס בכלל שיבץ אותי לכיתה יוד רגילה בתיכון ברמת בגרות חלקית ולראשונה עמדתי להתחיל ללמוד אבל במקום זאת, העבירו אותי בכפייה לאישפוז פסיכיאטרי. הפסיכיאטרית בטירת הכרמל איימה שאם אסרב, היא תשלח אנשים שייקחו אותי בכוח לכן התפשרתי איתה על אישפוז יום במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל.

 

סוממתי בסמים פסיכיאטרים עם מינון גבוה

 

קיבלתי מינון מאוד גבוה (גבוה מדי, כפי שאמרה פסיכיאטרית בבי"ח רמב"ם) של תרופה בשם מודאל שהיא נגד תחושות פסיכוסומאטיות, מה שהחריף את החולשה הגופנית וגרם לי בין היתר לעצירות קשה, לחץ וכאבי בטן. במצב זה בדיוק, קיבל הפסיכיאטר את ההחלטה (בשיחת טלפון עם פסיכיאטרית מטירת הכרמל) שיש לאשפז אותי ב"גהה", בזמן שקבע באופן שקרי שאני "לא משתף פעולה בכלל" ו"הוריי שותפים לפחדיי" (כך הוא תיאר את החולשה הגופנית שלי).

 

סבלתי מהתעללות נפשית של הפסיכיאטרית

 

הפסיכיאטרית במחלקה בה אושפזתי שיחררה נגדי מטען סטריאוטיפי עצום: היא צעקה וצרחה עליי, השפילה אותי ואף צחקה ולעגה לי וכינתה אותי "תלמיד כיתה טיפולית", "אנחנו עושים לך טובה שאנחנו בכלל מקבלים אותך!". היא כל הזמן העליבה אותי ואמרה לי שכל התלונות שלי על חולשה וכאבים גופניים נובעים מהיפוכונדריה קשה ו"בעיה בראש". כשאמרתי לה שאני רוצה ללמוד ולהתקדם, היא אמרה שאין לי שום זכות לדבר, שכל חיי למדתי בכיתה טיפולית לכן אני לא מסוגל ללמוד ואני צריך מסגרת מיוחדת.

 

מערכת החינוך הקיאה אותי מקרבה

 

הובטח לי שאני אהיה במחלקה לחודש נסיון. אם אשתף פעולה ויראו שהכל בסדר, יחזירו אותי לתיכון ואם לא אשתף פעולה באופן מלא, ישלחו אותי מיד למחלקה הסגורה ב"גהה". מלכתחילה, צוות המחלקה היה מאוד מרוצה ומופתע ממני לטובה מפני שלמרות החולשה והסבל הפיזי והנפשי העצום שנגרם לי והוחרף עם תרופות מיותרות, התיפקוד הלימודי-שכלי שלי היה גבוה ממה שהם ציפו, לכן תוך חודש, פנה הפסיכולוג של המחלקה לתיכון כדי להחזיר אותי לביה"ס, אבל נתקל בהתנגדות עזה והתחילה סחבת בירורקרטית ארוכה. הוא פנה אליהם באמצע אוקטובר 1993, ונקבעה לי ועדת השמה רק בסוף דצמבר. ועדה זו שחרצה את דיני (מבלי שהייתי בה) החליטה שמאוחר מדי כדי להחזיר אותי לביה"ס כי כבר אמצע השנה ואני "עדיין חלש מאוד וזקוק לטיפול".

 

רק בסוף פברואר 94', לאחר מאמצי שיכנוע רבים שעשיתי והסברתי לפסיכולוג כמה אני סובל מהתרופות, הסכימו לתת לי לנסות "להיות בלי תרופות", הפסקתי והרגשתי הקלה עצומה. מאוחר יותר הפסיכיאטרית והפסיכולוג השתמשו בהקלה הזאת לטעון כאילו "הם הצליחו לטפל בי ולשפר את מצבי".

 

במקביל, עוד לפני התחלת האישפוז ב9/93, נבדקתי אצל רופא אורטופד שהפנה אותי לניורולוג. שניהם מצאו שאכן יש לי חולשת שרירים קשה ברגליים שיש לבדוק מה מקורה. אבל בגלל תהליך האישפוז, הנושא הוזנח ורק בסוף מרץ 94, הגעתי לבדיקות אצל רופאים מומחים לניורולוגיה שקבעו שיש לי מחלת ניוון שרירים והיא אושרה סופית לאחר ניתוח ביופסיה שעשו לי בחודש מאי 94'.

 

במשך כל שנת הלימודים הזאת הוחזקתי ללא שום סיבה במחלקה פסיכיאטרית תוך כדי השפלות נוראיות, העלבות, תנאים של גן-ילדים ואיומים שהגיעו מצד הפסיכיאטרית שאם אני לא אשתף פעולה באופן מלא, ישלחו אותי ל"גהה" ולא יחזירו אותי לבי"ס רגיל.

 

בגלל הנתונים הגבוהים שלי, הוחלט שאחזור ללמוד בתיכון רגיל בשנת הלימודים הבאה (9/94). לפסיכיאטרית ולפסיכולוג נגמרו קלפי המיקוח נגדי לכן עזבתי את המחלקה בכעס למרות שהם רצו שאגיע לשם גם בתקופת חופשת הקיץ אבל הם כבר לא יכלו לאיים עליי.

 

עובדת סוציאלית השפילה אותי ללא סיבה

 

עוד בתחילת האישפוז, באוקטובר 93' פניתי, ביוזמתי המלאה, למתנ"ס כדי להשלים חומר לימודי כי האמנתי בתמימותי שיחזירו אותי לביה"ס כפי שהובטח לי, ולמדתי במסגרת היל"ה. המנהלת והמורה מאוד התרשמו והתפעלו ממני. הן לא הבינו מה המערכת רוצה ממני, למה מתנכלים לי כ"כ הרבה שנים, למה בכלל מחזיקים אותי באישפוז ולא נותנים לי ללמוד בביה"ס רגיל. הן ניסו לפנות למחלקה אבל רק עובדת סוציאלית של היחידה לקידום נוער הורשתה להיפגש עם הפסיכיאטרית והפסיכולוג, הן הסיתו אותה נגדי ופתאום היא בשום פנים ואופן לא הייתה מוכנה לדבר איתי על החזרתי לבי"ס וגם היא השפילה אותי תוך כדי שהיא חוזרת על עצמה כמו תקליט שבור "יש לך בעיות נפשיות! יש לך בעיות נפשיות!". למרות הכל, השלמתי חומר לימודי רב והתחלתי ללמוד בכיתה רגילה ב9/94 והייתי בהלם טוטאלי כמה הצלחתי להשתלב גם מבחינת הלימודים וגם מבחינה חברתית – הייתי לראשונה בחיי בחברת ילדים נורמלים ונחמדים שהיו טובים אליי ואף שיבחו אותי כל יום על הישגיי בלימודים ושאלו אותי מתי מעבירים אותי לכיתת בגרות מלאה.

 

סיימתי את המחצית הראשונה של השנה בממוצע ציונים 85 אבל לצערי הרב, מצבי הבריאותי החמיר, הרגשתי יותר חלש וכאבים מאוד חזקים (בביה"ס היו מדרגות רבות שהייתי צריך לעלות), בנוסף להתקפים של הצטננות אלרגית קשה, קשיי נשימה ועוד, שגרמו לי לסבל עצום. לכן היו לי המון חיסורים.

 

מערכת החינוך כפתה עלי טיפול פסיכיאטרי מיותר

 

בתחילת 95' נפגשתי עם יועצת ביה"ס ולהפתעתי הרעה, היא בכלל לא רצתה להקשיב לי כשדיברתי על כך שאני מרגיש לא טוב פיזית. היא שאלה "מה מפריע לך נפשית?", והסברתי לה שאני סובל ממחלה גופנית והיא דרשה ממני לא להזכיר זאת והסבירה "התנאי היחיד לקבלתך לביה"ס היה שתמשיך להיות בטיפול פסיכיאטרי. אם לא תהיה בטיפול פסיכיאטרי ולא תיקח תרופות – לא נוכל להחזיק אותך יותר". היא גם שלחה מכתב לפסיכיאטרית במחלקה בה אושפזתי. הפסיכולוג התקשר אליי וסיפר לי שהם קיבלו "מכתב לגבי החמרה במצבי", הסברתי לו שאני סובל מבחינה פיזית, והוא אמר: "טוב… המחלה שלך שוב מתפרצת". לפני כן הוא גם איים עליי שאם "מצבי יחמיר", יחזירו אותי לאישפוז ואכן קיבלתי הזמנה למרכז לבריאות הנפש אבל לא הלכתי. הוריי תמכו בי לאחר שהסברתי להם מה המערכת באמת עשתה נגדי.

 

הגעתי לפסיכיאטר באופן פרטי, ולאחר שסיפרתי לו את סיפורי, הוא מאוד התפעל ממני לטובה ואמר שהוא בהחלט חושב שאני צודק, הוא אמר לי שהמערכת עשתה לי המון עוול, שהמערכת נטפלה אליי סתם, שהאישפוז היה מיותר לחלוטין והוא לא מבין מה הם רוצים ממני. הוא הסביר לי במפורש שכל האישפוז הפסיכיאטרי מבוסס על הטענה שכאילו יש לי תחושות פיזיות דמיוניות בזמן שאכן אני סובל ממחלה פיזית קשה שלא אובחנה בזמן. המכתב שהוא כתב לביה"ס היה מאוד חיובי, הוא סיפר לי שכתב שם "תפסיקו להציק לו ותתייחסו אליו כמו לכל ילד רגיל!" אבל מבחינתי זה היה מאוחר מדי לאחר ששרפתי המון אנרגיות וכוחות ועצבים וסבלתי מול מערכת שעשתה הכל כדי לחסום אותי ולא לאפשר לי בכלל ללמוד, אפילו במחיר כליאה ברוטאלית באיומים ובסחיטה. הרגשתי שאם אמשיך לשתף פעולה עם המערכת, אני אחזור לאישפוז.

 

המשכתי ללמוד במתנ"ס גם בשנה לאחר מכן ועשיתי בגרות 4 יח"ל באנגלית. למדתי גם לבגרות במתמטיקה אבל ביום הבחינה חליתי. בטקס מאוד גדול ומכובד בתל-אביב קיבלתי תעודת הצטיינות מהמתנ"ס. מורה אחת הציעה לכתוב עליי בעיתון מקומי בתור הגאווה של היל"ה אבל בגלל פליטת פה שלי לגבי עברי, העניין הושתק.

 

כך מצאתי את עצמי בן 18 בלי שום מסגרת שמוכנה לתת לי ללמוד ולהשלים את תעודת הבגרות שרק התחלתי לעשות. במחלקת השיקום בביטוח הלאומי השפילו אותי קשות בגלל עברי, אמרו לי שעברי מוכיח שאינני מסוגל ללמוד ואף צחקו לי בפנים. העבירו אותי איבחונים במרכז שיקום, מצאו שיש לי יכולת גבוהה והסכימו שאלמד שירטוט בעזרת  מחשב אבל רק  לאחר חצי שנה עד שנה של עבודה בתנאי מפעל מ8 בבוקר עד 3 אחה"צ. ניסיתי לבקש הקלות היות ואני מתעייף מהר וגם ככה אני מרגיש חולשה וכאבים, והיה אפילו עובד סוציאלי שהיה מוכן לעזור לי ולדבר עם עובדת השיקום אבל זה היה כמו לדבר לקיר פלדה עבה – היא לא הייתה מוכנה בכלל להקשיב, היא אמרה שאני חייב לעמוד בכל התנאים שלהם בלי שום הנחות.

 

סירבתי והגעתי דרך משרד "שיקום שכונות" לתיכון אקסטרני בחיפה שם התחלתי ללמוד לבגרות בלשון. לא רק שהצלחתי ללמוד חומר רב במשך מספר חודשים, אלא גם הצטיינתי ושלטתי בו היטב. המורה כל יום שיבח אותי והחמיא לי על הישגי. עברתי את בחינת הבגרות ונרשמתי לבגרות במתמטיקה. בינתיים ראיתי שאני תלוי יותר מדי בהורים – הוריי ליוו אותי וחיכו לי בחוץ שעתיים וחצי פעמיים בשבוע, כשלמדתי, מה שגרם לי רגשות אשמה קשים. ביולי 97' כאשר ניסיתי לחזור הביתה לבדי מקניות עם ההורים, קיבלתי את התקף החרדה הראשון שלי והייתי קרוב מאוד לעילפון, כאשר הייתי לבדי באוטובוס בנסיעה של בין 30 ל40 דקות.

 

פיתחתי התקפי חרדה כאשר הייתי רואה רופאים

 

התקפי החרדה  החמירו ככל שנסעתי והגעתי פעמים רבות לחדרי מיון ורופאים רבים. כך, למרות שניסיתי, לא הצלחתי להיכנס להגיע לשיעורי מתמטיקה ונתקעתי בבית. התחלתי לסבול גם מדפיקות לב מהירות (מאז אני בטיפול בדרלין). באמצע 98', לאחר שיחות עם עובד סוציאלי שעזר לי מאוד, פניתי לפסיכיאטר באופן פרטי. הוא זיהה אותי ואת המקרה שלי ואמר לי שהוא זוכר אותי, הוא זוכר שאישפזו אותי במחלקה פסיכיאטרית בגלל מחלה פיזית ושוב אמר "הם לא היו צריכים לאשפז אותך!". סמכתי עליו וכך התחלתי טיפול נגד חרדה ודיכאון. הוא איבחן אצלי אגורפוביה (חרדה מהסביבה) ומאז יש עליות וירידות במצבי.

 

הטיפול בחרדה הוא מאוד קשה עבורי היות ותרופות הרגעה מחלישות את השרירים ומערכת העצבים שבלאו הכי מאוד חלשים אצלי, לכן אני לוקח תרופות רק לפי צורך, כדור הרגעה לפני נסיעה למשל. מה שמאוד מחליש אותי ומגביר מאוד את המקרים שאני נופל ונחבל ומגיע שוב לחדרי מיון.

 

כך נתקעתי למעשה בבית ופיתחתי את הנושאים שאני אוהב וטוב בהם. למדתי אצל מורה לפסנתר במתנ"ס והתקדמתי מאוד מהר. כיום אני מנגן על קלידים וגיטרה חשמלית, ואני מלחין מוזיקה ברמה מקצועית. יש לי המון חברים והמון פעילות אבל פחד וחרדה קיומית עצומה – אני לא יודע מה יהיה לגבי עתידי. אני לא יכול לצאת לעבוד כי גם בבית אני כל הזמן חלש ועייף כל הזמן וכמעט כל יום אני מתעורר מסיוטים שקשורים לעברי, ועם השנים אני נעשה יותר חלש פיזית ונפשית ואני תלוי כיום בהורים מבוגרים בני 52 ו61, שניהם חלשים וחולים בעצמם והם מטפלים בי 24 שעות ביום.בלעדיהם, אני לא יכול בכלל לתפקד.

 

פניתי עוד בתחילת 96' למועצה הלאומית לשלום הילד אבל הם אמרו לי שהמקרה שלי הוא "גדול עליהם" ואין להם מספיק כוח משפטי כדי להילחם במקרה כ"כ חמור וקשה שכזה. מתחילת 97' המקרה שלי נמצא בתהליך משפטי אבל מאוד איטי ומתיש לקראת תביעה משפטית. ממה שראיתי, בכתב ההגנה ובחוות הדעת של מומחה מטעם המערכת שאליו נשלחתי, המערכת לא מהססת לכתוב נגדי השמצות, שקרים ועלילות ממש עד כדי הוצאת דיבה נגדי ונגד משפחתי בצורה הכי מכוערת וגזענית ולא אנושית שאפשר.

 

להמשך הסיפור

דברים שהשירות למען ההתעללות בילד לעולם לא יספר לכם – אימוצים שנכשלו

מתוך פורומים של אימוץ באינטרנט:

"השבוע סיפרה לי ידידה על בת דודה שלה שהיתה חשוכת ילדים. לידידה יש בן שנולד להם ובת שאימצו כמה שנים אחר כך. כל פעם שבת הדודה היתה פוגשת אותם היתה שואלת: את באמת אוהבת אותה כמו אותו? כל פגישה. אחרי מספיק שנות עקרות בת הדודה ובעלה אימצו ילדה גם הם. אותה בת דודה המשיכה לשאול אם הבת המאומצת קרובה כמו הבן הביולוגי, וסיפרה שהיא אוהבת את הילדה, אבל לא מרגישה באמת שהיא שלה. כעבור כמה שנים גם סרבה לשקול אימוץ נוסף- כי היא לא באמת מרגישה אמא אמיתית של הילדה. הזוג התגרש ולילדה נוסף עוד משבר בחייה."

————————————————————–

"אני גרושה בת 45 עם ילד בן 19.5 , עברתי בעבר הפריות עקב אי יכולתי להיכנס להריון ועומדת לפני אימוץ מאוקראינה של בת בת כ- שנה וחצי נרשמתי לפני כשנה  וזה אמור לקרות בחודשיים הבאים. לפני ההחלטה חשבתי רבות על הקשיים ואף שוחחתי עם הורים והחלטתי. בשבועיים האחרונים באופן מפתיע פגשתי מס' אנשים שאמרו לי נחרצות שאני עושה טעות נוראית בגלל גיל הילדה. מורה שמלמדת שנים אמרה בבוטות שאני לא נורמלית והולכת לעבור קשיים מטורפים שכוללית התמודדיות אינסופיות עם בעיות : רגשיות, למידתיות שיצריכו את כל זמני וכספי, תארה תאורים רבים וקשים.
לפני יומיים פגשתי אשה שלה 2 ילדים מאומצים (גדולים ) שאותם אימצה כתינוקות וילד שלישי בן 14 שאימצה בן כשנה ומשהו והיא מתארת מסכת של קשיים ובעיות שהפכו את כל המשפחה ושמתחדדים כיום עם גיל ההתבגרות עוד יותר. ומקרה נוסף אתמול של אחות של מכרה שהילדה הגיעה למוסד.

אם עד היום לא נתתי  לכלום לחדור אלי אוסף הסיפורים גרם לי אמש להתחיל לחשוב מחדש."

————————————————————–

"'אני מקווה שאת יודעת למה את נכנסת…', זו היתה התגובה של הגננת כאשר סיפרתי לה שאני רשומה לאימוץ וכי יתכן וזה יקרה במהלך שנת הלימודים הזו וכי רציתי שתדע על התוספת למשפחה. אחר כך היא הוסיפה שיש ילדים מאומצים בגן (זה דווקא שימח אותי אך פחות שימח אותי שהיא נתנה לי את שמותיהם) ולפינלה הוסיפה: 'רק שתדעי שלכל הילדים המאומצים יש בעיות, לכולם אבל שיהיה לך בהצלחה' – אני כבר מצטערת ששיתפתי אותה וחזרתי הביתה דיי שפוכה מהשיחה הזאת."

————————————————————–

"אימצנו לפני שנה וחודש ילדה בת שנתיים.
יש לנו עוד שני ילדים ביולוגים, ילדה בת 10 וילד בן חמש.
בחצי שנה הראשונה עוד התקיימו ביקורים עם האם הביולוגית, אך כעת אנחנו לקראת קבלת אישור אימוץ.
הילדה עדין מתנהגת בצורה לא נעימה, דוחה ואף מרחיקה. ההתנהגות כוללת אלימות (גם כלפי אחיה וגם השכבות על הרצפה תוך כדי צרחות והשתוללות), שקרים בכל נושא שהוא ולאחרונה גם ביטויים כמו "אני שונאת אותך", "את מגעילה" וכדומה, כלפינו.
בתחילה ניסינו לקבל ולהכיל את ההתנהגות אולם ללא הועיל ואף יש התדרדרות בהתנהגות. בימים האחרונים החלטנו לעבור לגישה של הרחקת הילדה בכל פעם שההתנהגות הזו עולה, אולם זה לא קל.
למי יש עצה?"

————————————————————–
"נושא : ניתוק קשר מבן מאומץ. אני מבקש לקבל ייעוץ לבעיה קשה בן מאומץ . אני בגיל 70 יש לי בן מאומץ מעל גיל 30 הבן המאומץ כמעט ולא בקשר איתי הוא פשוט התנתק ומחכה רק לירושה אחרי מותי . אני שואל האם יש דרך כל שהיא למנוע ממנו את הירושה אם תהיה ו/או לנתק אתו קשר וכמו שאימצתי אותו אני יודיע למשרד הרווחה שאיני מעוניין עוד בקשר זה ושלא ייחשב כבן יורש, תודה"

————————————————————–

"שלום לכולם,
אני כנראה עוד אחת מהילדים שאומצו לפני שנים ושהיום מחפשים תשובות בכל מקום אפשרי,
ואולי אני קצת שונה כי החיפוש שלי אולי הוא מן תחליף למה שאבדתי או סתם רצון ליצור לעצמי תמונה יותר ברורה של עצמי.
החלטתי לפנות לפורום זה כי מדובר פה בהורים מאמצים שאולי יוכלו לעזור לי בידע ובניסיון שלהם.
אילו הוריי המאמצים היו פה היום אולי הייתה לי הנחייה יותר טובה ותשובות שהייתי רוצה לדעת.
ובכלל אילו היו פה היום אולי לא היה לי צורך ורצון לחפש או לחקור.
אני מאומצת מברזיל ואומצתי בשנת 86, אני בקרוב נוסעת לברזיל למסע חקר שורשים ובתיקווה אולי למצוא את אימי הביולוגית,רצון זה הוא קצת יותר עמוק ממה שזה נישמע ורצון שבוער להתגשם,ידוע לי שכל מסמכי האימוץ מזוייפים ואין לי שום עזר איתם, אבל הדבר היחיד שיכול להנחות אותי היא בחורה ברזילאית בשם -ארלט- שהכירה את הוריי וקשורה לסיפורי,והוריי כבר לא איתי ושאלות על אותה אישה אין לי את מי לשאול. אז אם ישנו מישהו בפורום שמוקר לו השם -ארלט- או יודע פרטים נוספים ויכול לעזור לי.. אהיה יותר ממאושרת"

——————————————————————————————————————————-

באתר הזה מוצגות תמונות ותיאורים של ילדים אמריקנים אשר נדחו מהוריהם המאמצים ומוצעים מחדש לאימוץ, כמו סחורה שעוברת מיד ליד.

אני חושבת שלא יאה לפרסם פרטים כאלו על ילדים. השירות למען הילד בארץ אמנם לא מפרסם מצגות כאלו, אבל לא מטעמי מוסר, אתיקה וטובת הילד אלא משום שהוא אינו רוצה לחשוף בפני הציבור ובפני בתי המשפט שאישרו את האימוץ כמה אימוצים נכשלו (ויש הרבה).

הנה דוגמא למצג של ילד המועמד לאימוץ מחדש:

Jason's Profile

Jason was born on 9-24-94 in the USA. He has been with his current family for 3 years. He is currently in the 6th grade in a self-contained classroom but is pulled out for some regular classes and works with a fulltime aid. He does well in school when his mood is stable and is able to get A’s and B’s. He currently takes no medications nor is he in therapy although he is diagnosed with RAD. In the past he may have witnessed inappropriate sexual behaviors. Jason has had problems with lying, stealing, and issues around food. These may resurface in times of stress or anxiety. He has had temper tantrums when he doesn’t get his way. Jason responds well to a structured routine where he knows what’s going to happen next. He is very likable, cheerful, friendly and helpful. Currently, the adoptive family has an open adoption with his birth grandmother and birthmother. They send letters and pictures to him. This relationship should continue as he worries about his birth family. Jason loves Legos, painting, singing and dancing, as well as football. He would do best in a structured family that has clear expectations.

לכל ילדי ישראל, אם אתם במצוקה ומעוניינים להתקשר ליצחק קדמן הביתה, תדעו שהוא עובד עליכם בעיניים יצחק קדמן לא זמין.

האיש יצחק קדמן הינו כוכב תקשורת בלבד .אם נתקלת בבעייה ופקידי הסעד רוצים לחטוף אותך באורח מידי מיקיריך ורצית להשיג את האיש שטוען שהוא מגן הילדים במדינת ישראל אז מדובר בבדיחה עצובה. האיש ההזוי דאג שמספר הטלפון שלו יהיה חסוי ושלא תפריעו לו ולענת דרייגור .יצחק קדמן אינו ראוי ליצג את ילדי ישראל. האיש שעובד עלינו בעיניים .יצחק קדמן מעולם לא מונה לדאוג לשלום הילד במדינת ישראל. האיש משת"פ רווחה, דואג שיחטפו כמה שיותר ילדים ממשפחותיהם.  מספר הטלפון שלו בבית חסוי.   האזינו לשיחה הבאה ותבינו למה.כל מי שרוצה את יצחק קדמן לאחר שיחה זו לפנות במייל לתנועה ואנו נעביר את הטלפון של קדמן .

נשים שולטות בנשים – על עובדות סוציאליות שמונעות ע"י כח ושליטה בחלשים

הפרדה בין המושגים "מדינת רווחה" ו"ביורוקרטית רווחה".

 

מתוך מאמר של כותבת אנונימית.

 

ישנה הסכמה כי יש צורך במדינת הרווחה אך בפועל קיימת סתירה בין מדיניות הרווחה לאדמינסטרציית הרווחה וכמשתמע מכך יש לפעול ע"מ לצמצם את היסודות הבירוקרטים, ולהעבירם בצורה ישירה, וללא תיווך, לידי האזרחים.  (ריכוז משאבי הכוח בידי פקידי הסעד גורם לכך שבמקום להגביר את השוויון בין הפרטים והקבוצות למעשה נחלש כוחם של האזרחים).

 

עבודת שדה שעשתה המחברת במרכז קליטה לאתיופים מראה כי עיקר המשאבים שהוקצו לקליטת העולים רוכזו בידי פקידי הארגונים האחראים על תהליך הקליטה ועל סוגי הסיוע הניתנים ורק מקצת מן הסיוע הכספי ניתן הישר לעולים- ובכך הובטחה תלותם של העולים בפקידים.

 

ע"מ להמחיש את ההיבטים הבירוקרטים של מדינת הרווחה (שירותי הסעד) מתוארות שתי דוגמאות: בראשונה בחינה של מקומם של עובדים סוציאלים כנציגי המדינה בנושאים הקשורים לחזקה על קטינים. ובשנייה יש דיון בתפקידי 'סומכות' כמפקחות חברתיות במרכז קליטה.

 

עובדי רווחה כאמצעי שלטוני לפיקוח על קבוצות חלשות

 

העובדים הסוציאלים באים ברובם משכבות חברתיות מבוססות למדי ורובן נשים. השיח המקצועי שלתוכו הם מוכנסים ומתחנכים רווי באידיאולוגיה הומניסטית המבטא מחוייבות מוסרית עמוקה לסיוע לזולת. בפועל, מכוח תפקידם הם תופסים עמדות במערכת שלטונית ממוסדת ולכך יש להוסיף את השיוך העדתי והמעמדי השונה מאלו להם הם מספקים את השירות, ובכך מועצם המרחק החברתי ויחסי הכוח-תלות בקשרים של העובדים הסוציאליים ולקוחותיהם. יתר על כך, בהיותם חלק ממערכת השלטון, משתמשים העובדים בקשריהם עם פקידי ארגונים נוספים ע"מ לבסס את מעמדם הארגוני.  וכך נוצר מצב שאם פונה מקבל טיפול בלתי הוגן ומתקומם, הוא מגלה כי המערכת מגייסת מולו גם את יוקרתה המקצועית וגם את כוחה הבירוקראטי. התגייסות זו מטרתה למנוע איום על השליטה המקיפה והבלעדית של העובדים הסוציאליים על תחום הרווחה.

 

המקרים הבאים ממחישים את הטיעונים שהוצגו:

 

· אמא שגילתה שהגרוש שלה מתעלל מינית בבתם המשותפת. היא פנתה לשירותי הרווחה אך אלה לא עשו דבר במשך חודש, לכן פנתה האם לעיתונות המקומית. "הלשנה" זו הביאה ל"מסע נקמה" של המחלקה נגדה. הם ניסו להוכיח שמדובר באם מכה ומתעללת ולבסוף נפסק שהילדה תועבר לחזקת האב, וזאת למרות חוות הדעת הפסיכיאטרית שקבעה שהאב מסוגל לאבד את הגבול בין מותר לאסור בקשריו עם הילדה.

 

· אם שפנתה למבקרת המדינה בבקשה לבדוק את תפקודן של עובדות הסעד אליהן פנתה כאשר ביקשה למנוע מהגרוש שלה להיפגש עם בתם כיון שהאשימה אותו במעשים מגונים ובניסיון לרצח הילדה. לטענת האם,  העו"ס עשתה יד אחת עם הבעל כנראה בגלל שהכירה אותו דרך קרוב משפחה- העובדת שיקרה, פברקה דוחות ואיימה על האם. למרות שקיימות עדויות חותכות בנוגע לכל האשמות אלו הוחלט שלא היו במעשי העו"ס עבירות על קוד האתיקה.

 

· תינוק נלקח לאחר לידתו לאימוץ כיון שהאם בעלת פיגור קל, למרות שפסיכולוגית קבעה כי יוכלו לגדל את התינוק בעזרת אמו של האב. לאחר ארבעה חודשים וכסף רב הצליחה המשפחה להחזיר את התינוק.  אך שירותי הרווחה לא ויתרו ולבסוף לאחר שלוש שנים הצליחו להוציא את התינוק ממשפחתו ולהעבירו לאימוץ.

 

כוונת "חוק הנוער, טיפול והשגחה" היא להגן על הקטין, אך בפועל הוא מופעל ביעילות ע"מ להתגבר על התנגדות ההורים וע"מ להשתיק ביקורת. עיקרון "טובת הקטין" משמש פעמים רבות את העוס"ים, בתמיכת ביהמ"ש, לפגוע בזכויות של הורים על ילדיהם. עוס"ים נוטים לנבא היכן ייטב לתינוק לגדול (כמו במקרה האחרון) ועושים זאת על סמך גישה פטרונית כלפי החלשים שתחת חסותם ועל ההנחה שהורים אמידים ומשכילים הם ערובה לשלומו ולטובתו של הקטין.

נראה כי נכון יותר לראות במונח 'טובת הקטין' כחלק מן האידיאולוגיה של בירוקרטיית הרווחה. מונח זה מסתיר את יחסי הכוח בין המערכת הבירוקרטית לאוכלוסיית המשפחות שבתוכה היא פועלת.

 

הסומכות של העולות מאתיופיה- שליטה בנשים באמצעות נשים

 

מרכז הקליטה הוא סביבה בירוקרטית שבה אנשים מטופלים כבני משפחה. סביבה זו משפיעה על התארגנות 'המשפחה' ועל צמיחה והתבססות של דפוסי חלוקת התפקידים והכוח בתוכה. השפעה זו של הסביבה הבירוקרטית מתרחשת לרוב באמצעות 'סומכות' שהן לרוב עובדות חסרות הכשרה מקצועית הפועלות כבעלות סמכות בתחומים 'נשיים' בהדרכת עוסי"ם. הדרישות מסומכת הן "ידע בסיסי בניהול חיי משפחה והבית…" ז"א זהות בין תפקיד במשפחה לבין תפקיד בעבודה. לכן גם מייצגות הסומכות במרכז הקליטה סדר חברתי ולמעשה מהוות 'דוגמא חיה ' עבור העולות. בתפקידן זה הן לא רק משמשות כמומחיות כבעלות אינטרסים מקצועיים אלא, כיתר הנשים במרכז, גם מייצגות סולם ערכים ויחסי שליטה פטריאכליים.

 

· הכותבת הצטרפה למנהל מרכז הקליטה בביקורו בחוג בישול. במהלך הביקור המנהל טעם את העוגיות שאפו הנשים והחמיא להן תוך כדי טפיחה על כתפה של הסומכת, באומרו לה שתלמד את הנשים להכין עוגיות טעימות ע"מ שהן יזמינו אותו אליהן הביתה לאכול עוגיות.

 

 במעמד זה נעשה שימוש בביטויי שבח המדגישים ומחזקים את הזיהוי בין נשים לבין האחריות על תחומים שונים של מלאכות הבית וקובע את חלוקת התפקידים בין נשים וגברים (לא היו גברים בחוג).

 

· קיימת התערבות לגיטימית ויומיומית של הסומכת בחיי העולות באמצעות נושא הניקיון. לסומכת יש סמכות וחובה לפקח על מעשי הנשים ואילו הנשים כפופות לסמכותה ומצפים מהן לציית.

 

הסומכות מתערבות בתחומים נשיים וחודרות לפינות חייהן הפרטיות ביותר של העולות.

 

· לילי הסומכת אומרת למחברת בדרכן לביקור אצל אחת העולות: "אני מוציאה לה את הטבעת (התקן תוך חרמי), קבעתי לה תור למחר" וזאת משום שהעולה איבדה את תינוקה בן השנה, ולכן הסומכת חשבה שזו הדרך להתגבר על האסון- בעזרת הריון ולידה. היא לא חשבה לתת לעולה ולבן זוגה לדון בעניין.

 

· אחת העולות ילדה פג שהגיע למרכז לאחר כמה שבועות אשפוז. הסומכות החליטו להגביל את מתן המטרנה לאם ע"מ שזו תניק, למרות שאמרה להם שכבר אין לה חלב.

 

מתוך כך עולה שמדובר ביחסים שבבסיסם חוסר איזון. הדבר קשור לסיטואציה המאפשרת התערבות מאורגנת בחיי העולות, במיוחד כשמדובר במרכז קליטה בעל גבולות תחומים. בדוגמא האחרונה המטרנה שיכולות לספק הסומכות, משמשת אמצעי לחץ להישמע לדרישות הצוות. לקשרי התלות יש השלכות נוספות- ההתערבות מדגישה את חולשת העולות וחוסר יכולתן להתנגד ולמחות.

לעיתים גם כאשר העולות למדו הכל ואין כבר צורך בסומכות, הן לא מוותרות על תפקידן הפטרונית וממשיכות להציג עצמן כסמכות גם כאשר ברור לה שאינה נחוצה. מתברר שהסומכות זקוקות לנשים ע"מ להצדיק את המשך העסקתן.   

 

סיכום

 

מערכת העו"ס היא אמצעי של המדינה להתערבות במשפחות ולהשגת שליטה בילדים, נשים וחלשים. שליטה זו מחזקת את הסדר החברתי הקיים ומאפשרת להיטיב עם קבוצות התמיכה של השלטון, בעיקר ממעמד הביניים. השליטה הזו מושגת בדרך כלל באמצעות נשים ממעמד סוציו אקונומי מבוסס, המסייעות בתוך כך לשכפול דפוסי השליטה הפטריארכליים בחברה.

 

במקום להעביר את המשאבים הציבוריים לקבוצות חלשות בחברה, מעדיפה בירוקרטיית הרווחה להבטיח את האינטרסים של הקבוצות התומכות בה ולספוג את המתחים באמצעות פקידי הסעד. כך מובטחת תלותה ונאמנותה של שכבת הפקידים לשלטון המיטיב. מעמדו של הפרט  וזכיותיו במדינת הרווחה נקבע ע"פ מידת תלותו בפקידיה. ככל שהוא יותר תלוי בהם ובמשאבים שבידיהם כך נחלש מעמדו ונפגעות זכויותיו.

 

הצעות ייעול של המחברת: מדיניות הרווחה צריכה לבחון דרכים לצמצום תפקידם של עובדיה, בהעברת משאבים לקבוצות חלשות. לאפשר יותר חופש לפרט בבחירת השירותים להם הוא זקוק בלא תלות בפקידים. כמו כן לפתח כלים זולים (כמו גישור) להשגת הכרעות בין אזרחים (בעיקר בנושא חזקה על ילדים), ע"מ לדלג על עו"ד יקרים ועל פקידי מדינה.

מכתב לתנועה: מספר פרטים על אומנה

בכל מדינות המערב אחוזי הילדים הנמצאים במשפחות אומנה ואחוזי הילדים הגדלים במוסדות ובפנימיות הוא 20-80, בהתאמה. במדינת ישראל המצב הוא הפוך בדיוק, 80% מן הילדים שהוצאו מהבית עוברים למוסדות (שזה הרבה יותר גרוע מאומנה) ו 20% לאומנה.

עמותות האומנה אחראיות על מציאת משפחות, הכשרתן והתאמתן לילדים שמופנים אליהן משירותי הרווחה. כמו כן מעניקות העמותות ליווי מקצועי למשפחה ולילד לאורך הדרך. משרד הרווחה מפקח על העמותות האלו ומעניק להן 75 אחוזים מתקציבן. שאר 25 האחוזים מגיעים מן הרשויות המקומיות.

משפחות האומנה מקבלות מן המדינה דמי אחזקה חודשיים עבור הילד, שגובהם משתנה בהתאם לגילו ולקשיים שלו. הסכומים נעים בין 1,800 שקלים לילד ‘רגיל’ ו-3,000 שקלים לילד באומנה חלופת אשפוז. בנוסף לתקציב הזה, קיימים החזרי הוצאות שונים עבור שיעורי עזר, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי שיניים ואורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פרה-רפואיים וכו’. בנוסף לכל אלה מקבלת המשפחה מענק, שבעזרתו היא אמורה לבצע רכישה ראשונית עבור הילד, שכוללת מיטה, מצעים וביגוד. (סכומים אלו יכלו לשלם לאותם הורים עניים מהם הוצאו הילדים. טיפולים פסיכולוגיים למשל עולים הון תועפות, סכום שאף הוא יכל להגיע למשפחות העניות)

למרות שהשיבה לבית הביולוגי היא האידיאל, רק כ-20 אחוזים מכלל הילדים שהושמו באומנה רגילה חוזרים בסופו של דבר להתגורר בביתם. הרוב ממשיכים שנים ארוכות במשפחות האומנה או במסגרות אחרות עד לבגרות.