ג'ואל ליידן, אב גרוש ופעיל נמרץ במאבקם של האבות הגרושים לשיוויון בהורות לאחר הגירושין

ג'ואל ליידן, אב גרוש ופעיל נמרץ במאבקם של האבות הגרושים לשיוויון בהורות לאחר הגירושין, העלה קטע וידאו (באנגלית) ששוה צפייה 

 

גם אתה יכול. ספר את הסיפור שלך. לא את פרטי הפרטים של איך התנהל המשפט ובוודאי לא לחשוף את שמות ילדיך וגרושתך. ספר על איך מתיחסים אליך. איך אתה מרגיש. מה אתה עושה כאשר אתה נפגש עם הילדים שלך. איך אתה חושב עליהם כאשר הם לא איתך. ספר על הכעס והתסכול אבל אל תשמע כועס ומתוסכל כי אף אחד לא רוצה לשמוע אנשים כועסים ומתוסכלים. עזרה טכנית ניתן למצוא בקישור הבא. אנא אל תשכח לשלוח כאן קישור.

וזכור ש youtube זה הטלויזיה של המחר (או אולי ההווה?)

מי האבא שלך?

נקודת המוצא של השופט היום היא כי עניין ממזרות הוא לא עניין חשוב כמו אז וכי תפיסת הציבור השתנתה. טובתו של הקטין דורשת דווקא את חקר האמת ואת טובתו של הקטין לדעת מי הוריו הביולוגיים גם תוך כדי הסיכון שהוא יתגלה כממזר

 

מאת: עו"ד אלי דורון, עו"ד ירון טיקוצקי    NFC |

 

מי הוא אב? שאלה זו נדונה רבות לאחרונה בביהמ"ש ונחשפה לשינויים משמעותיים. נדגיש כי קביעת האבהות רלוונטית כאשר מדובר בילדים שבאים באופן טבעי לעולם ולא באמצעות הפריה מלאכותית. בפועל, מדובר על שני מקרים מרכזיים, האחד, ילדים שנולדו לאישה פנויה/לא נשואה והשני, ילד שנולד לאישה נשואה שלא מבעלה (שאלת הממזרות).

 

באמצע שנות ה-70 פותחה בדיקת סיווג רקמות אשר קבעה ברמת ודאות של 90% האם הגבר הוא אכן האב של אותו ילד שנולד. הבדיקה לא הייתה ודאית ומוחלטת אך, מבחינת רמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי (מעל ל-50%), הבדיקה היוותה כלי אולטימטיבי להכרעה בעיקר בסוגיות של אי תשלום מזונות, כאשר לרוב טען הגבר כי הוא לא האב ודרך טענה זו התחמק מתשלום המזונות.

 

בשנים האחרונות התפתחה בדיקה הד.נ.א. בדיקה זו אומנם יקרה יותר אך היא אינה פולשנית כמו בדיקת סיווג הרקמות, וכידוע, במסגרתה לוקחים שיערה או משטח מפנים הלחי ורמת הוודאות גבוהה יותר מ-90%.

 

השאלה המתבקשת היא האם ניתן לחייב גבר בבדיקת אבהות? התשובה נחלקת לשני חלקים: האם ניתן לחייב גבר בבדיקת אבהות לילד שנולד לאישה רווקה? עד שנות ה-70, 80 ביהמ"ש הלכו יחד עם הגבר באופן מאוד בוטה, אולם השינוי בפסיקה יצר איזון שהבסיס שלו נובע מהכרת זכויות הילד. ביהמ"ש העליון בשורה של פס"ד הגיע למסקנה כי אין מקום לכפות על האב לבצע את בדיקת הרקמות, וזאת משום שהיא בדיקה פולשנית לגופו של אדם, אך מצד שני בשל סירובו לעבור את הבדיקה יכול ביהמ"ש לחייבו במזונות מתוך עקרון טובת הילד.

 

מגמה זו בהכרת זכויות הילד התפתחה בעליון כאשר השופט חשין הכיר באופן מפורש בזכותו של כל ילד לדעת מיהו אביו והוריו, וזכות זו נובעת מהזכות של כבוד האדם. הוא יוצר מושג שנקרא "אבהות אזרחית", הוא מראה ומפרט רשימה של חוקים לפיהם גישת המחוקק היא שיחסים של הורים וילדים מבוססים על קשר דם ולא על קשר נישואים ביניהם, וזאת בנוסף, על-פי חוק הירושה, חוק המזונות, חוק המיסים, חוק הכשרות וקובע, כי "האבהות האזרחית" היא מעין סטאטוס, ולסטאטוס זה השפעה, לילד יש מעמד מול כל העולם, מול אביו המוליד אותו.

 

חשוב לציין כי הלכה זו נוגעת אך ורק לבדיקת רקמות, כאמור, בדיקה הנחשבת פולשנית ועל כן לא ניתו לכפות אותה. במקרים של ילד שנולד לאישה נשואה יהודייה – החשד עולה כי האב הוא אינו האב הביולוגי. מבחינת הדין העברי עולה חשש כי הילד יכול להיות שיהיה ממזר. כידוע, ממזר הוא כל מי שנולד מיחסים אסורים, אך הדוג' הרווחת היא ילד שנולד לאישה נשואה. ביהמ"ש בודק האם ההחלטה לעבור בדיקה אבהות מועילה לילד או גורמת לו לנזק?

 

לדעת ביהמ"ש הבדיקה תגרום לנזק מאשר תועיל בכך שאם יוודע לילד כי הגבר אינו אביו הוא בעצם יוכרז ממזר וישא בכל ההשלכות הנובעות מכך. הפתרון שהוצע ע"י ביהמ"ש היה לדחות את בדיקת האבהות עד שהילד הופך לבגיר בטענה, כי כאשר הילד בגיר הוא יכול להחליט לבד מה האינטרס שלו, האם לדעת מאיזה משפחה הוא בא או האינטרס שלו להישאר בחוסר ודאות וכך לא יהפכוהו לממזר ומוסיף ביהמ"ש כי במקרים חריגים צריך להשאיר אפשרות לביהמ"ש להורות על בדיקה האבהות.

 

נקודת מפנה

 

אולם, המפנה בפסיקה היה בתיק משפחה ת"א 87471/00 פלוני נ' פלוני: פסק הדין ניתן ע"י השופט גוטזגן – לדבריו, כיום כדי להורות על בדיקת אבהות חייבים לפנות לביהמ"ש וזה מכוח סע' 3(ד) לחוק מידע גנטי 2000 ובנוסף, המוסמך לתת צו לבדיקת אבהות זה רק ביהמ"ש לענייני משפחה גם בתביעת מזונות נגד אותו גבר. מכאן עולה השאלה מדוע יש את החובה הזו לפנות לביהמ"ש לחיוב בבדיקת אבהות גם במקרה של אישה פנויה, לא נשואה?

 

נקודת המוצא של השופט היום היא כי עניין ממזרות הוא לא עניין חשוב כמו אז וכי תפיסת הציבור השתנתה. טובתו של הקטין דורשת דווקא את חקר האמת ואת טובתו של הקטין לדעת מי הוריו הביולוגיים גם תוך כדי הסיכון שהוא יתגלה כממזר. השופט תומך החלטתו תוך כדי נימוק שלושה אינטרסים משמעותיים, ביניהם, אינטרסים נפשיים/ פסיכולוגיים של הילד, אינטרסים בריאותיים ואינטרסים ממוניים.

 

עוד מוסיף השופט כי נגד כל אינטרסים כבדי משקל אלה, עומד אינטרס אחד שהילד לא יהיה ממזר ומדגיש כי עד היום ביהמ"ש התעלמו מעניין הממזרות. השופט מאמין כי נק' המוצא היא כן להורות על קיומה של בדיקה, אך הדבר תלוי בנסיבות וחשוב לבחון את הרקע החברתי והעדתי של הילד. בערעור, השופט שנלר אינו חולק על הקביעות העקרוניות של השופט גוטזגן. לדברי השופט שנלר בערעור מבחינה ראיתית צריך לבחון את הדברים יותר לעומק ומוסיף כי צריך ללכת בשלבים כדי לבחון את הראיות, יכול להיות שניתן יהיה להסיק האם האב הוא האב מאותן ראיות, ורק לאחר מכן להורות על בדיקה. צריך לבחון את הרקע ואת הקשרים של הילד עם הוריו.

 

לדבריו, שליחת המעורבים לבדיקות אבהות זהו השלב הסופי ורק כאשר לא ניתן לראות אמצעי נוסף על פיו אפשר יהיה לקבוע את האבהות, יוכל ביהמ"ש להורות על קיום בדיקת אבהות. חשוב להוסיף כי לפני מס' שנים הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק של ח"כ איתן קבל, הצעת חוק מידע גנטי (תיקון מס' 3) (הוראת ביהמ"ש על עריכת בדיקות גנטיות לקביעת הורות) יולי 2005 לפיה, אם עולה חשש של ממזרות אין מקום לבצע את בדיקת האבהות אלא אם יש אינטרס בריאותי.

 

לגבי נשים פנויות ביהמ"ש יכול להורות על בדיקת אבהות כאשר מדובר בממזרות. זאת אומרת על-פי הצעת החוק על ילד של אישה נשואה לא כופים את קיום בדיקת האבהות ובנוסף משאיר פתח לביהמ"ש לכפות על גבר לקיים את הבדיקה בהנחה ואין חשש לממזרות כאשר הבדיקה לא פולשנית אלא ע"י לקיחת שיער בבדיקת ד.נ.א.

 

נראה כי אומנם דעתו של ביהמ"ש אינה מגובשת דיה, אך מגמתו של ביהמ"ש היא שימת דגש על טובת הילד גם כאשר אמו נשואה ויש חשש לממזרות. ביהמ"ש ער לחדשנות ולהתפתחות הציבור ומודע להחלשות "מוסד הממזרות" בקרב דעתו של הציבור, ומעדיף להתרכז בטובתו של הילד אף על חשבון טובת שאר הצדדים.

 

 

חד הוריות: ישראבלוף בהתגלמותו

כשכורכים יחד גרושות, אלמנות ואמהות יחידניות להגדרה "אם חד הורית", חוטאים לגרושים שנושאים בנטל אך הופכים לא נחשבים, וגם לילדים ולאמותיהם

 

ד"ר מוטי חיימי:  13.05.08  YNET

 

 

ההגדרה של "אם חד הורית" צורמת לי מזה זמן. אין ספק כי ארגוני נשים הנמנים עם הפמיניזם הרדיקלי לא יאהבו לשמוע את דבריי, שאינם עולים בקנה אחד עם עקרון הדאגה העיוורת לנשים באשר הן, תוך ניסיון לשפר את רווחתן הכלכלית בכל צורה אפשרית. אך פמיניסטיות אמיתיות הדוגלות בשוויון אמיתי וצודק יסכימו עמם.

 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה כי בשנת 2006 היו בישראל כ-100 אלף משפחות "חד הוריות" ובהן כ-170 אלף ילדים עד גיל 17. בלמעלה מ-90% מהמשפחות החד הוריות הללו עומדת אשה, כאשר בכ-60% מהמשפחות החד הוריות ראש המשפחה הוא הורה גרוש, ב-14% – רווק, ב-13% – אלמן וב-15% – הורים נשואים שחיים בנפרד.

 

משפחה חד הורית על פי המונחון של המוסד לביטוח לאומי היא משפחה בה הורה יחיד שבחזקתו ילד אחד או יותר, שאינו נשוי ואין לו בן זוג. החוק מכליל בתוכו אשה בהליכי גירושים למעלה משנתיים, עגונה או עולה חדשה שבן זוגה לא עלה עמה לישראל. בהגדרה נכללות גם משפחות בהן לא היה אב מעולם, ונשים שהרו מהפריה מלאכותית או מאב לא ידוע.

 

הקלות והטבות ניתנות על פי חוק למשפחה חד-הורית, מתוך הכרה בקושי לקיים משפחה כזו יחסית למשפחה רגילה. בין היתר זוכות משפחות אלה להקלות במס הכנסה (נקודות זיכוי נוספות) ולמענקים מהמוסד לביטוח לאומי (מענק לימודים לכל ילד בתחילת כל שנת לימודים). כמו כן, מובטחים גם תשלומי הבטחת הכנסה מוגדלים למשפחות חד הוריות ואף קיימת מכסת היעדרות מוגדלת להורה בשל מחלת ילד.

 

אין ספק כי משפחה המתקיימת ממשכורתו של הורה אחד שהינו אלמן, רווק או נטוש אכן זקוקה לסיוע והטבות מהמדינה. ואולם במדינת ישראל, לתפארת תרבות ה"ישראבלוף", ההגדרה הנ"ל טומנת בחובה השלכות כלכליות מרחיקות לכת על תקציב המדינה, והיא לא מתייחסת באמת רק למקרים הראויים לכך. יתר על כן, החלק המכריע של המשפחות החד הוריות בישראל מורכב מאמהות גרושות, שאינן מקיימות לבדן את ילדיהן, אלא ברוב המוחלט של המקרים זוכות לתשלום חודשי נאה ביותר מאבות ילדיהן.

 

כמובן שבמקרים בהם הנשים אינן זוכות לתשלום מזונות ראוי לכלול גם אותן בהגדרה, אך ברוב המקרים מדובר באבות שמשלמים דמי מזונות, למרות שהם עצמם נקלעים לעתים למצוקה כלכלית קשה.

 

למרות שלשון החוק אינה מבחינה לכאורה בין נשים לגברים, הרי שהלכה למעשה ברוב המקרים הורים חד-הוריים הם נשים, כיוון שמשמורת הילדים לאחר הגירושים ניתנת על פי רוב להן. הן אלו שזוכות בכל הקופה לאחר הגירושים, לא רק מהבעל לשעבר אלא גם מרשויות הממסד.

 

למרבה הצער והתדהמה, האבות הגרושים, המשלמים דמי מזונות חודשיים לגרושותיהם לא נחשבים ל"אבות חד הוריים", ואינם זכאים לקבל את כל אותן הטבות שמקבלות גרושות.

במדינה שחרתה על דגלה את עקרון השוויון, הדבר צורם במיוחד. הדבר אף מקומם שבעתיים במקרים של משמורת משותפת להורים. גם אז ההגדרה של משפחה חד הורית אינה ניתנת לאב באופן זהה לזו שניתנת לאם, כפי שההגיון מחייב.

 

מעבר לפן הכספי, הרי שאין לכך גם כל הצדקה מוסרית: מאחר שהילדים הללו לא נוצרו מרוח הקודש, ולרובם יש שני הורים, זכותם הטבעית להמשיך ולזכות לשני הורים במשרה מלאה, כשהם בעלי ערך שווה.

 

מהיכרותי עם אבות גרושים, רובם ממשיכים לעזור ולטפל בילדים גם לאחר הגירושים גם אם הם לא במשמורתם, ממשיכים להגיע לימי הורים בבית הספר ולוקחים חלק פעיל ואכפתי בגידול הילדים.

 

השימוש הבזוי בהגדרה "אם חד הורית" בקרב גרושות נשמע אולי יותר אלגנטי ו"פוליטקלי קורקט" אבל הוא לא מוסרי, לא הוגן ובוודאי שאינו ראוי. הוא פוגע בראש ובראשונה באבות הגרושים, שכורעים תחת נטל תשלומי המזונות ובעקבות ההגדרה של "אם חד הורית" אינם זוכים אפילו להיקרא "הורים", למרות שהם נמצאים שם בשביל ילדיהם ויעשו הכל למענם.

 

ההגדרה פוגעת גם בילדים עצמם, שהמדינה בחסות החוק המעוות הזה מוחקת להם הורה אחד שאותו הם ממשיכים לאהוב בכל ליבם. במשך הזמן עלול להיווצר אצלם הרושם שאחד ההורים הוא אולי "יותר הורה", דבר שעלול לפגום בחשיבות הקשר עם ההורה המרוחק.

 

גם הנשים עצמן יוצאות נפסדות מכך, שכן הן זקוקות לחופש ולשוויון הזדמנויות אמיתי. מהגדרתן כ"חד הוריות" משתמע שהאחריות על הילדים היא שלהן בלבד.

 

ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה ילדים, פעיל לקידום שיווין בהורות ושמירה על טובת הילד

עונש קל לאב בגלל התנהגותה הנלוזה של הגרושה. קשר אב-בן אינו יציר המשפט

ביהמ"ש גזר 3 חודשי עבודות שירות על אב שחטף את בנו מגרושתו. השופט: הגרושה מנעה כשנה מפגש עם הבן ולא הועמדה לדין. ועוד: התחשבות במצוקה האמיתית של האב "באהבתו לבנו יחידו"

מאת: רותי אברהם   | NFC

  

סנונית נוספת מבשרת שינוי ביחס מערכת המשפט כלפי אבות. בית המשפט המחוזי בירושלים הקל (יום ג', 6.5.08) משמעותית בעונש אב שהורשע בחטיפת בנו מידי גרושתו, והחזקתו 47 יום. בהחלטה כתב השופט, נועם סולברג, כי הוא גוזר שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15 אלף שקלים על האב בשל "התנהגותה הנלוזה של הגרושה", שמנעה מהאב להתראות עם בנו במשך שנה, ולא הועמדה לדין על כך.

 

בהחלטה גולל השופט את מסכת יסוריו של האב, כבן 50, שאחרי שנים רבות נולד בנו יחידו. זמן קצר לאחר מכן התגרשו בני הזוג. בתחילה הם שיתפו פעולה בנוגע לבנם ולא נזקקו להסדרי ראיה פורמליים. אך האם נישאה בשנית, ובית דין רבני אליו פנתה, קבע הסדרי ראיה "פורמליים ונוקשים" שגרמו לכך שהאב "מושפל וכואב" נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. אף על-פי כן כיבד האב את ההסדר.

לא כך נהגה גרושתו, שמנעה במשך שנה מהאב להתראות עם בנו וזאת בתואנה כי עברה לחו"ל. בפועל התגוררה בבני ברק ואף דרשה וגם קיבלה, העלאה במזונות מסכום של 500 שקלים ל-1800 שקלים. האב פנה לעובדת סוציאלית, לבית הדין הרבני וגורמים ממסדיים אך אלו הודיעו לו כי גרושתו עזבה את הארץ בזהות בדויה. "הנאשם נואש מהממסד וכשנודע לו שבנו בירושלים הלך ועשה את המעשה הפלילי שבגינו הורשע".

 

בדיון על עונשו כתב השופט סולברג כי היעלמו של האב עם בנו גרם נזקים לבן ולאם ולסביבה הקרובה, כמו גם "נזק כספי לקופת הציבור כאשר מידי יום שלחה המשטרה ניידות סיור לחפש אחריו, נעשו איכונים והוצאו פלטי שיחות טלפון כחלק מהמאמץ החקירתי. המשטרה פרסמה את סיפור המעשה בתקשורת ופנתה לרבנים ולארגונים בקהילה החרדית כדי שיסייעו באיתור הנאשם ובנו. הופעלה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים שעלותם רבה. כח אדם רב ורבבות שקלים הושקעו במשימה". הבן הוחזר רק לאחר שהאב נתפס בידי המשטרה.

 

אמנם, "הנזק הנפשי לבן, נזק ממוני לאוצר המדינה ושיקולי גמול והרתעה תומכים בעמדת התביעה להטיל עליו עונש של מאסר לתקופה ממושכת", כתב השופט. עם זאת, "זכור נזכור כי אהבת אב לבנו הריהי חוק טבע. הנאשם לא חשב להרע לבנו אלא להטיב עימו. באמת ובתמים סבר הנאשם כי מצבו של בנו אצל האם הורע. קשר בין אב לבן אינו יציר המשפט. הקשר הוא חזק חוצה ימים וארצות, ואינו מוגבל לזמן, למקום, לדת או לחברה. מי שאמר והיה העולם טבע בנו את הקשר הזה בעת בריאת העולם".

 

השופט הוסיף כי במהלך החקירה והמשפט שהה האב שלושה שבועות במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך שהה למעלה משנה במעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים וכיום הוא נתון ב"מעצר עיר" בצפת. "בשעתו לימד תורה. לעת הזאת עזבוהו תלמידיו, פרנסה אין, ובדרך לא דרך משלם האב לגרושתו מזונות בסך של 1800 שקלים מידי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש אף לא לשיחת טלפון עם בנו יחידו".

 

חרף חומרת העברה, הנזק הנפשי לבן, הנזק הכספי לקופת המדינה והצורך להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו "ראוי להתחשב במצוקה האמיתית שאליה נקלע האב באהבתו לבנו יחידו. בהתנהגותה הנלוזה של גרושתו שעד כה לא נתנה את הדין על מעשיה, בתנאי המעצר הקשים, ובעובדה כי הנאשם הוא אדם טוב ביסודו ללא עבר פלילי. בהתחשב בכל אלה לא ראיתי למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין".

 

בית המשפט גזר על האב שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15,000 שקלים.

מבט שני – חלק ה’ – השקרים של רונית צור

על רשיון להורות, הסמכה והכשרה

מאת: נדב פרץ 11/04/08

 נדב פרץ. חי בקיבוץ רביבים שבנגב. נשוי ואב לשלושה ילדים. 

לאחרונה סיים את התיזה שלו, במסגרת תואר שני בסוציולוגיה כללית במחלקה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת בן-גוריון. התיזה עוסקת בתפיסת האב המטפל בחקיקה הישראלית – בקצרה, חוקר את האופן שבו המחוקקים בכנסת ישראל תופסים את המושגים 'אבהות' ו-'טיפול' ואת הקשר בין שניהם, מתוך הנחה שלתפיסות האלו יש השפעה מכרעת על היכולת של אבות להשתתף באופן שוויוני בטיפול בילדים.  ________________________________________________________

בעקבות החשיפה של מספר מקרים מזעזעים של התעללות קשה בילדים, נושא הרשיון להורות עלה שוב לדיון בבלוגוספירה. הפעם ברצוני לעסוק לא בשאלת הבעייתיות של הרעיון, אלא בחלופות שלו.

  

הרעיון של רשיון להורות מכיל בתוכו את ההנחה שאיכות ההורות של כל אדם היא עניין קבוע, שניתן להעריכו בצורה אובייקטיבית ולתת הרשאות ילודה על סמך הערכה זו. הוצאת ילדים מהבית, השיטה העיקרית הנהוגה בישראל לצרכי הגנת הילד, מתבססת על הנחות דומות.

  

בישראל מקובלת מאוד הגישה של הרחקת ילדים מהבית, למשפחת אומנה או לפנימייה, במקרה של חשד להתעללות או הזנחה הורית. נכון לשנת 2003, 30% מאוכלוסיית הילדים בסיכון המטופלת על ידי גורמי רווחה מוצאים מהבית. המספר הזה גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. בעיקר ביחס לאירופה. שם מקובלת הרבה יותר הגישה לפיה הטיפול הראוי במקרים של ילדים בסיכון הוא טיפול בקהילה – קרי, מתן מסגרות תומכות לילדים ולהורים, והכשרת ההורים כך שיוכלו להעניק טיפול הולם לילדיהם.

  

כמו הרעיון התאורטי של 'רשיון להורות', גם הפרקטיקה של הרחקת ילדים מהבית פוגעת לא רק בהורים ובזכות שלהם להורות, אלא גם בילדים ובסביבה. הוצאת ילדים מהבית היא חוויה טראומתית הן עבור ההורים והן עבור הילד. מכיוון שבדרך כלל הילדים חוזרים אל הבית לאחר תקופה מסויימת, שתי החוויות השליליות האלו מעצימות זו וגורמות נזקים הן להורים והן לילדים. בנוסף, הוצאת ילד מהבית אינה מונעת מההורים להביא לעולם ילדים נוספים, ולעיתים אף גורמת להם לעשות זאת, כסוג של 'תחליף'. מכיוון שהוצאת הילד מהבית אינה משפיעה על כישורי ההורות של הוריו, ברור שהמצב הזה עלול להיות בעייתי.

  

הגישה ההפוכה, הדוגלת בהשארת הילדים בבית ובמתן תמיכה קהילתית להורים ולילדים, פותרת בעיות אלו. הזנחה או התעללות של הורים בילדיהם נובעים, בדרך כלל, מחוסר ידע או מחוסר מסוגלות הורית. מעטים ההורים שמתעללים בילדיהם מתוך שאיפה לכך או מתוך רוע לב טהור. מתן מסגרות המעניקות תמיכה וסיוע לילדים ולהורים, בשילוב עם העשרה של ההורים בנושאי הורות, מסוגלים לאפשר להורים מזניחים או מתעללים לשנות את דרכיהם, לפתח דרכי התמודדות טובות יותר עם אתגרי ההורות, ובכך לייתר את הצורך להוציא ילדים מהבית.

  

טיפול בקהילה איננו פתרון קסם. תמיד ימצאו הורים שעברו את הגבול שמעבר אליו פתרון זה כבר אינו יכול לספק מענה מתאים, וצריך להוציא מחזקתם את ילדיהם. אך ברוב המקרים, טיפול בקהילה יכול לאפשר להורים לשדרג את המסוגלות ההורית שלהם, ולאפשר להם לטפל בילדיהם בצורה הולמת.

   

הפתרון הזה מערער על הנחת היסוד של הוצאת ילדים מהבית וגם על זו של 'רשיון להורות', בכך שהוא מראה שהפתרון ההולם למקרים של התעללות בילדים ושל הזנחה אינו דירוג של מסוגלות הורית, אלא שדרוג שלה. לא קביעה חיצונית ומהותנית של 'מי מתאים להורות ומי לא', אלא שינוי של המציאות ליצירת משפחות מתאימות יותר לגידול ילדים.

 __________________________________________________

החומר המופיע כאן מבוסס על הנסיון המקצועי ועל העבודה האקדמית של אמי, יעל פרץ ז"ל, שייחסה חשיבות עליונה לצמצום הוצאת ילדים מהבית ולהרחבה של השירותים הניתנים בקהילה לילדים בסיכון. את עמדתה פרסמה בזמנו במאמר 'בובה של ילדה' בעיתון 'חברה'.

מבט שני – חלק ב' – גיל רונן ועו"ד חגית לב בפגישה עם הרב רביץ

להיות אבא – ע"פ קרמר נגד קרמר

גבי גזית מראיין את ראובן פינקו, אב גרוש שנוכר מילדיו, במהלך הפגנה נגד השופטת רבקה מקייס

חזקת הגיל הרך בעקבות המלצת ועדת שניט. גבי גזית מוכיח את רונית ארנפרוינד כהן מויצ"ו. רועי רונן: הבעיה היא בשופטים – אנשים מקובעים ומיושנים.

גבי גזית מראיין את עו"ד דון יחיא לגבי המלצת ועדת שניט בנושא חזקת הגיל הרך

מבט שני – חלק ד' – סיפורו של אריאל, אב פרוד שעובר תהליך גירושין אכזרי

מבט שני – חלק ג' – סיפורו של ראובן פינקו, אב גרוש שנוכר מילדיו ע"י גרושתו שהסיתה אותם נגדו

הפגנה נוספת מול אולמה של השופטת מקייס התקיימה היום

משמרת מחאה בת עשרות משתתפים שהתחלפו ביניהם התקיימה היום בשעות הבוקר ועדיין ממשיכה להתקיים.

רבים המשתתפים החשובים שהשלתבו במשמרת המחאה, תלו שלטים אינספור וסימנו את המשך המאבק נגד השופטת הנוקמת.

תוך כדי ההפגנה התגלו לנו פרטים מצמררים מעוברי האורח לגביי המשך התעללותה של השופטת ויתר שופטי המשפחה באבות הגרושים:

השופטת מקייס פסקה מזונות לדרוזי עם משכורת של 5000 ש"ח (כנהג אוטובוס) 4200 ש" מזונות לשני ילדים.

במקרה אחר השופטת ממשיכה את הסחבת האינסופית שלה בתיקים ומונעת חלוקת רכוש הוגנת.

תודה מיוחדת לאשתו של יוסי צייג (אלה צייג) שהופיע לפתע לקראת הדיון ואף פתחה עימנו בדיון מסקרן ומעניין.

כמו כן למדנו שבית המשפט השרעי מאפשר בפסקי דיניו אוטומטית העברת בן זכר אחרי גיל 3 ובנות אחרי גיל 7.

כנראה שאצלנו היהודים אין רחמנות וחסדים בנושאי משמורת.

תודה רבה לראובן, ניב, אריה, קובי (שהופיע לדיון), ג'ואל, יוסי,יאיר, רועי, שלמה אלבז, טל, אגה חומסקי, עופר סלומון, איתן טווסי ועוד רבים וטובים אחרים שהשתתפו, באו,  ותרמו מאוד ועימם הסליחה שאיני זוכר ומכיר את שמותיהם.

לפיד המאבק ממשיך להאיר ןלהצית את דרכנו.

לא נשקוט ולא נסלח עד אשר הוועדה למינוי שופטים תפטר את השופטת הנ"ל!

 

אני מאשים – ד"ר חן למפרט דודה של מיתר שרף, הנערה שהתאבדה וגופתה נשרפה מאשים את רשויות המדינה והרווחה בגין רשלנות פושעת והתעלמות גורפת מזעקותיו של האב

מתוך מגזין המושבות  25/04/2008

 

מי יעצור את הטירוף?

 

אינני כועס על האימא. היא סתם אישה מוזרה או חולה. אני כועס על רשויות המדינה, אשר לא הגנו על זכותו של האב, אשר בחדלונם ובחוסר-תפקודם, מאפשרים לטירוף ולחולי להמשיך ולגרום סבל למשפחה. משפחה שבמשך שנים נמנע ממנה לפגוש, לאהוב ולחיות עם הילדה המקסימה מיתר ז"ל; שבעיניים כלות ובייסורים קבלה את הידיעה הטראגית על מותה האכזרי; שנמנעת ממנה הזכות להתאבל, והזכות להנציח את זכרה. אני מאשים את רשויות המדינה שאפשרו לאישה הזויה להשמיד כל זכר לקרובת-משפחה, שכל חטאה היה שנולדה כבתה. 

 

אני מאשים את בית-המשפט

 

- אשר פירש את הויכוח על שרפת הגופה במונחים של ויכוח תיאולוגי, בעוד שהיה זה ויכוח על שפיות פשוטה, על קומנסנס. האב, וגם המשפחה כולה, אינם אנשים דתיים – כל רצונם הוא לזכור, להתאבל, להנציח. ואת זכותם זו הפקיע בית-המשפט בחוסר רגישות ובחוסר התאמה מוחלט בשמו של "חופש דת".

- אשר בשמו של עקרון ליברלי (חשוב), של כיבוד זכות האם, לא הקפיד על הסיפא של אותו עקרון עצמו "הזכות לפעול לפי אמונתך, ובתנאי שלא תפגע זכותו של אדם אחר" – והפעם, נפגעה קשות זכותו של האב.

- שלפניו עמדה אישה אשר טענה שלא הייתה עם גבר אחר למעלה משנה קודם ללידת ביתה, ובית המשפט נמנע מלהתייחס לטענתה כהצהרה על אבהות. שטענה במפורש שהריונותיה נמשכים שנים ארוכות, ובית-המשפט נמנע משלוח אותה להסתכלות.. האם חוקי הפיסיקה/ביולוגיה פסקו מלהתקיים בבית-המשפט?

- שלמרות שקיבל את טענת האבהות בפועל של אחי, לא העניק לו שום זכות מוסרית וחוקית הנובעת מאותה קבלה. למותר לציין, שבדיקת הרקמות, שנעשתה מאוחר מדי בשל היתר השריפה של בית-המשפט, הוכיחה מניה וביה את האבהות.

 

אני מאשים את המערכת הטיפולית (רווחה ובריאות הנפש)

 

- אשר לאחר כישלונה סירבה, ועדיין מסרבת לקחת אחריות משום סוג שהוא – לטעות מותר, אבל להכחיש זה חמור.

- אשר נמנעת מלעצור אנשים מסוכנים והזויים ששיפוט המציאות שלהם לקוי בעליל, שיש לגביהם חשד סביר של התעללות נפשית, לכאורה; שממשיכים במעשיהם באין מפריע עם צעירים ובני-נוער אחרים.

- שיש בידיה את כל העדויות (כולל עדויות בגוף ראשון מבית-המשפט), לחוסר-שיפוט, לחוסר אחריות הורית ולאי-שפיות, ולא רק שאינם פועלים, אלא נותנים הכשר שבשתיקה, רק כדי להגן על עצמם.

 

אני מאשים את משטרת ישראל

 

- שחקירתה הייתה ועודנה מרושלת,

- שהפקירה את כל זכרה של מיתר ז"ל בידי אימה, למרות שברור היה שהיא מתכוונת להשמידו, וברור היה שהאב מתחנן לקבלו – שהייתה בידה האפשרות לנהוג באחריות מוסרית וציבורית, והעדיפה את חוסר-המעש.   

___________________________________________________________________________

ד"ר חן למפרט, איש חינוך ומרצה לפילוסופיה וללימודי תרבויות באוניברסיטת תל-אביב. הוא ממחברי "הקול השותק" – קולם של ילדים רבים נוספים שההתעלמות ממצוקתם, תורמת תרומה מכרעת להיווצרותו של הכאב ולהחרפתו. ד"ר חן למפרט הוא הדוד של מיתר ז"ל.

ושוב אזלת יד של בית המשפט כנגד אב שקוף נוסף – בדיקת האבהות גילתה: גופת הבת שהתאבדה נשרפה בניגוד לרצון האב

בדיקת המכון לרפואה משפטית: רז למפרט הוא האבא של מיתר שרף ז"ל

24/04/2008  01:14 ועוד מוטב תעשה משטרת ישראל ותחקור מיידית את סיבות התאבדותה של הבת והאם יש קשר לכך שהאם כעת מנסה להעלים את גופתה ואת אפרה ואת זכרה לעולמי עד!?! ומדוע החיפזון?!? וההחבאה מפני האב והניסיון לבצע מחטף של שריפת הבת בטרם האב יזכה לומר על ביתו האהובה קדיש? מאוד מאוד תמוהה כל ההתנהלות של האם… במיוחד לאור האירועים שעלו לאחרונה בתקשורת.

מערכת מגזין המושבות

מיתר שרף ז"ל [צילום: מגזין המושבות]

המשפחה: "שריפת הגופה ע"י האם, נעשתה כדי שתוכל לפזר את אפרה לארבע רוחות השמים, כדי שלא יהיה לה זכר, לא מצבה ולא זיכרון. מיתר עצמה בקשה ביומנה שתתקיים לה הלוויה – ואנחנו, בני-משפחתה, רוצים לזכור את מיתר. אנחנו רוצים להנציח אותה, אנחנו רוצים להתאבל עליה, לבקש סליחה."

התפתחויות במאבק המשפטי על הבאתם לקבורה של שרידי מיתר שרף, ז"ל הנערה בת ה 14 מהמושבה זכרון יעקב שהתאבדה לפני כשלושה שבועות: בדיקת רקמות שביצע המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר קבעה הערב חד משמעית כי רז למפרט הוא אביה של הנערה.   כזכור, לפני שבוע דחתה שופטת בית המשפט לעניני משפחה בחיפה, השופטת רחל ברגמן, את התנגדותו של האב לשריפת הגופה לאחר שהגברת לילית שרף, אימה של מיתר שרף, ז"ל ביקשה מבית המשפט שיתיר לה לשרוף את גופת ביתה, ויורה כי היא תהיה בעלת ההחלטה הבלעדית בנושא בטענה כי רז למפרט כלל אינו אביה של מיתר, ז"ל. לילית שרף טענה אז בפני בית המשפט כי הריונה נמשך שנים. כאמור, היום פסק המכון לרפואה משפטית כי למפרט הינו אביה הביולוגי של מיתר שרף, ז"ל.   קבלת הדו"ח הזה התאפשרה לאחר שהבוקר, לבקשת האבא, נעתר שופט בית המשפט לעניני משפחה בחיפה, השופט בן ציון ברגר, ותיקן את החלטתה של השופטת ברגמן כך שיתפרש כצו המורה למכון לרפואה משפטית לבצע את הבדיקה בדחיפות ולדווח לבית המשפט ולהוריה של מיתר ז"ל על תוצאותיה.   משפחתו של רז למפרט זועמת על כי חברת "עלי שלכת" לא המתינה עד קבלת תוצאות בדיקת האבהות ושרפה את גופתה של מיתר שרף ז"ל כבר בשבת למרות שהאבא פנה אליהם בקריאה נואשת לא לעשות כן. חברת "עלי שלכת" מסרבת לאשר או להכחיש את הדברים בטענה כי הם מחויבים בסודיות על פי דרישת אמה של מיתר, ז"ל. עם זאת, מסרה החברה כי החוק, החלטת השופטת ברגמן, ודחיית בקשה נוספת של האבא לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט אילן שיף, ביום חמישי שעבר הינם אסמכתאות מספקות לכך שאין מניעה לשריפת הגופה.   האם, שאף היא מסרבת לאשר או להכחיש את הדברים בטענה כי חברת "עלי שלכת" דרשה ממנה לחתום על הסכם סודיות, סיפרה למגזין המושבות כי בכל מקרה תכניתה היא לפזר את אפרה של ביתה המנוחה בטקס אליו יוזמנו חבריה של מיתר ז"ל, לכשתישרף גופתה. רז למפרט, האבא, מצידו, מבקש להביא את שרידי גופת ביתו לקבורה. על כך, מן הסתם, יימשך עוד המאבק המשפטי.   ארגון זק"א שהביע את התנגדותו לשריפת הגופה עוד בערב התאבדותה של מיתר שרף ז"ל עת ביקשה האם לשרוף את הגופה, פנה הערב לשר המשפטים ולועדת החוקה והמשפט של הכנסת "לחקור עד תום את השתלשלות הפרשה ולהעמיד לדין את האחראים על ניוול גופתה של הנערה בניגוד לרצונה ורצון אביה". ארגון זק"א מוחה נמרצות נגד "אותם שופטים שבאטימות ליבם לא שעו לתחנוניו של האבא למניעת שריפת הגופה עד לקבלת תוצאות הבדיקה וגרמו לנזק בלתי הפיך בניגוד לדת ולמסורת ישראל, דבר שהיה מתקבל בכל מערכת שיפוטית אחרת בעולם".   חן למפרט, דודה של מיתר ז"ל, אומר הלילה למגזין המושבות: "שיקול הדעת אשר הוביל למעשה השריפה, הוא שיקול הזוי, מטורף. כוונתה המוצהרת של האם בשרפת הגופה, הייתה, כביכול, לממש אמונה שמבוססת על פנטזיה המנותקת מכל שיפוט מציאות סביר.   שנית, עבור מיתר ז"ל, מחובתנו להתייחס גם לכוונה הסמויה, זו שאינה נאמרת בגלוי, אך באה לידי ביטוי מוחשי מאוד במעשים: לפחות כלפי חוץ, נדמה שכוונתה של האם הייתה ועודנה, לשרוף, להעלים, להכחיד, להשמיד, כל זכר למיתר! לאיין את אותה נערה מקסימה שהלכה ונשמטה מאחיזת האם, אותה אם שאינה מביעה כל אשמה על מות-בתה, שחוגגת ורוקדת על אפרה. ובחסות חדלונן וחוסר-תפקודן של הרשויות, היא אכן מצליחה לעשות זאת."   שלישית, וזו הנקודה החשובה עבורנו, בני משפחתה של מיתר ז"ל, שרפת הגופה ע"י האם, נעשתה כדי שתוכל לפזר את אפרה לארבע רוחות השמים, כדי שלא יהיה לה זכר, לא מצבה ולא זיכרון. מיתר עצמה בקשה ביומנה שתתקיים לה הלוויה – ואנחנו, בני-משפחתה, רוצים לזכור את מיתר. אנחנו רוצים להנציח אותה, אנחנו רוצים להתאבל עליה, לבקש סליחה."

אימהות אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה

האם אנחנו באמת מעניקים הזדמנות שווה לאב חד הורי ולאם חד הורית? מה קורה כשהאם אינה כשירה להורות והאב רוצה לטפל בילדיו? עד כמה התפיסה המסורתית הקושרת אוטומטית בין אם לילדיה, מנחה אותנו ומובנת לנו מאליה? אדווה דרור- עובדת סוציאלית, על הקושי בהתמודדות עם גידול ילדים לבד, כאב חד הורי

 

אדווה דרור  פורסם:  23.04.08, YNET

 

כשמדברים על "משפחות חד-הוריות", רבים מאיתנו מניחים שמדובר במשקי בית עם ילדים, שבראשם עומדת אישה. אכן בישראל, כמו רבות במרבית המדינות בעולם, עומדות נשים בראש מרבית משקי הבית החד הוריים. יחד עם זאת ישנם בפועל גם אבות העומדים בראש משקי בית חד הוריים. בישראל, לדוגמא, ישנן כ- 4,500 משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר. סוג זה של משק בית סובל לא רק מחוסר מודעות ציבורית, אלא שגם אבות רבים זוכים ליחס מפלה ולעתים נוקשה מצד החברה ומוסדותיה השונים.

 

כשאימהות מבקשות להוציא את ילדיהן ממשמורת האב בטענה כי הוא אלים, סובל ממוגבלות נפשית או בעל השפעה שלילית על ילדיו, הציבור לרוב מזדעזע וכואב את מצבה העגום של האם. רובנו נאמין ונרצה שיעשה הכול בכדי להרחיק את האב מהמשפחה. אך מה קורה כשמגיע אב וטוען שאשתו מכה, מתעללת, או סובלת ממוגבלות נפשית ומבקש שהמשמורת על ילדיו תעבור אליו? אב כזה עלול לעבור מסכת של מאבקים משפטיים,ולשכור שורה של עורכי דין, בכדי לשכנע את המוסדות כי העובדה שהאם אינה כשירה לגדל את הילדים, אינה מבטלת את כשירותו כאב.

 

סיכוייו של אב כזה לקבל משמורת על ילדיו ולגדלם אינם מזהירים, ואף קיימת סבירות שילדיו יוצאו מהבית בצו בית משפט ולא יינתנו למשמורת אביהם, למרות שהוא חפץ בכך ומסוגל לעמוד במשימת הטיפול. לנו כחברה – האזרחים, בתי המשפט, עובדי הרווחה והמשטרה, נראה כמעט בלתי נתפש מצב בו האב מתפקד, ואילו האם היא זו הפוגעת או נוטשת. גם במידה ואנו נתקלים באם שאינה כשירה, עדיין נתקשה להאמין כי האב יוכל לגדל את ילדיו.

 

כעובדת סוציאלית נתקלתי באבות שהופלו שוב ושוב על ידי מוסדות המדינה, רק בשל דעות קדומות וסטריאוטיפים. עבדתי מול אב, שלאחר ששני ילדיו הוצאו ממשמורת גרושתו, ביקש לקבל עליהם משמורת, אך במקום זאת הם הוצאו למסגרת חוץ ביתית בצו בית-משפט. למזלם הרב של הילדים, אביהם שכר שלושה עורכי דין, וניהל מאבק בן שנתיים שבסופו בוטל צו בית המשפט והמשמורת על הילדים הועברה אליו.

 

נכון שלרוב, במציאות הקיימת, ישנם אבות שאינם מתפקדים כהורים טובים דיים, ונכון שהנטייה הטבעית שלנו, בגלל תפיסות מגדר מסורתיות, היא לפקפק בכשירותו ההורית של האב (יותר מאשר בכשירותה של האם), אך בפועל ישנם אבות רבים אשר רוצים ויכולים לגדל את ילדיהם. לא רק שאין אנו מסוגלים להכיר בטראומה ובקשיים הגדולים שהם חווים, אלא שאנו אף מעודדים, במישרין או בעקיפין, את המצב בו אבות אלו וילדיהם נענשים פעמיים. בפעם הראשונה הם נענשים  שלא באשמת איש- באובדן האם ובחסרונה, בפעם השנייה בכך שלא נותנים לילדים לגדול עם אביהם, ולאב לא נותנים לגדל את ילדיו, ובכך אשמים גם אנחנו- מוסדות הרווחה והציבור.

 

לאור זאת יש לפעול בכדי שתבחן לעומק המסוגלות ההורית של כל אב, הטוען כי ביכולתו לגדל את ילדיו. על פי אותו עיקרון שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, צריך לחשוב שבע פעמים לפני שמוציאים ילדים מחזקת הוריהם בכלל, ושבע פעמים נוספות, כשאחד ההורים אינו כשיר, וקיים ספק לגבי אי כשירותו של ההורה השני.

 

שירותי הרווחה והציבור כולו, צריכים להבין את השפעותיהן של תפיסות מגדר מסורתיות, לא רק בהקשר של קיפוח נשים אלא גם בהקשר של קיפוח גברים ואבות. עלינו להגיע לאותם צמתים קשים בהם החברה צריכה לקבל החלטה על משמורת ילדים, ללא דעות קדומות, תוך הסתכלות על גברים כעל בעלי יכולת להשתתף באופן שווה בגידול ילדים.

 

הכותבת היא עובדת סוציאלית (מהפך לטובה)

20 עצות למתמודד עם ניכור הורי

מאת ג'ף פרקס (במקור 20 Tips for Managing Parental Alienation"" http://www.paawareness.org/news.asp?id=17)
הקדמה: כל התמודדות בניכור הורי מתחילה בטיפול עצמי: יש להיות נוכח בהווה, להיות כן, מודע ומודה (להביע תודה לטוב — אשרני בכל זאת אני אבא.). הצלחה כרוכה בלחיות חיים מלאים, מאוזנים, ואחראיים; לראות בטוב ולתפוש את מצב הניכור ההורי כשלב מוגבל בזמן. למרות שנפלת קורבן, אין להפוך לקורבן של רחמנות עצמית. חפש עזרה, חבור לכוחות, התמודד בדרכים חכמות: בחינוך, בטיפול, ובמשפט. תן קדימות: חיוני להתערב בניכור הורי בהקדם האפשרי.
רשימת העצות מיועדות לכל הורה לא משמורנ/ית (אב, אם, סבים…) שעובר/ת מצבים של ניכור הורי ישיר או אם התסמונת קיימת ביחס ילדיו/יה (תנ"ה PAS). כמו כן המילה ילדים ברבים מסמנת גם ילד או ילדה ביחיד.

1. קיים תוכנית הורות ברורה, עם כללי התנהגות. היה אמין. עמוד בלוחות זמנים, היה proactive (לחשוב ולגדל הילדים קדימה לטוב ולרצוי).
2. השתמש בבתי משפט כאמצעי אחרון. זכור שהענין קשור לילד/ים.
3. כדי לעזור לילדים למצוא את הקול שלהם, לדבר בקולם כולל על הבעיות שלהם, עליך לשלוט רגשית בעצמך. כאשר ילדיך מתנהגים באופן לא נאות, למד בדרכי חמלה, אחריות עדינות וכנות. הצב גבולות. המנע מסחיטה רגשית (emotional blackmail).
4. דבר עם ילדים על רגשות ושינויים בחיים שלהם בהתאם לשלב ההתפתחותי שלהם על התמודדות עם שינויים בחיים.
5. גלה עניין ברעיונות ובדמיון של הילד..הקשיב, התקשר, עודד את הילד במשחק ובלימוד.
6. היה מעורב ומעודכן בחיי הילד. השתתף בפעילות בבית הספר ובתחביבים.
7. יצור קשרי מידע עם אנשים שיכולים להשפיע על הדרך שבה הילדים שלך מזהים אותך.
8. הכר בשלב ההתפתחות של הילדים ובצרכי הקשר והגבולות שלהם.
9. הקשב לילדים ולאחרים בצורה פעילה וחברתית (אמפטית – כלומר היה ער לרגישויות של האחר) בצורה לא הגנתית (בלי התקפות ומגננות). רדוף שלום ומצא פתרונות.
10. היה מודע לאישויות שלך ושל ההורה השני (ה-אקס). המנע מלחזור על התנהגות לא מועילה.
11. ניתן לדרוש אחריות ההורה השני ע"י תעוד מתמיד של רישום ההתנהגות שלהם.
12. במידה שבית המשפט"מ מינה רכז הורות, ניתן להשתמש בו לצורכי גישור ומשא ומתן.
13. בחר מטפל המנוסה במקרי ניכור הורי.
14. נהל תיק טיפול, אפשר תקשורת בין המטפלים של הפרט והמשפחה.
15. טיפול פרטני לכל הורה בדגש על למידה ואחריות.
16. השתמש בגישור במידת האפשר.
17. במידת הניתן, הפעל כלי תקשורת עצמאיים כטלפון נייד, תקשורת שיחת וידאו במחשב, דואר אלקטרוני, מכתבים, אלבומי צילומים וכדומה.
18. עודד קשרים עם קרובים מהמשפחה המורחבת.
19. הכר וקבל את המגבלות בקשר, בחיבה וכן בנסיגות ובפרצי רגשות.
20. אל תאשים את הילדים. לעולם אל תאבד תקווה.

נכתבה ע"י ג'פרי פרקס, מטפל, באיזור בוסטון, בארה"ב. הוא מנהל קבוצת הדיון PAPA http://groups.yahoo.com/group/ParentsAgainstParentalAlienation
קיים מידע רב בעברית בנושא ניכור הורי באתרים הקשורים למשמורת משותפת וזכויות אבות. יש ויכוח סרק אצל פסכיולגים ומשפטנים אם התסמונת קיימת כן או לא. כל מי שהתנסה בניכור הורי מכיר, יודע ומבין שניכור הורי בעצם מהווה גם התעללות בילדים ומבטא אלימות בין הורית.
תורגם לעברית ע"י יוחנן ויינינגר מקבוצת "אבות נפגעי השופטת רבקה מקייס". ‏28/03/08

מבט שני – חלק א' – אבות גרושים מפגינים ומוחים

אנשים שקופים מול אנשים אטומים

רונן פז NFC

 

כתבתה של יפעת קידר על ילדי גירושין שהוצגה שלשום במבט שני מראה עד כמה אף אחד לא נותן לעובדות לבלבל אותנו. צדק הרב אברהם רביץ כאשר טען שלא ניתן לחדור מבעד למסך האטימות השומר על האמת מחשיפתה לאור השמש

  

דיאלוג בלתי אפשרי

 

רק מי שהיה שם יודע עד כמה המערכת לא רואה אבות ומכחישה את המציאות. מציאות כל כך הזויה שלא ניתן בכלל לשכנע את הציבור שהיא אכן קיימת. בילי מוסקונה לרמן נקטה בדרך המקובלת והיא לגלות אמתפתיה כלפי הטענות של האבות ובהתנשאות של הבנה ייחסה את טענותיהם לאופיים הגברי.

 

הדיאלוג בין המינים הוא בלתי אפשרי כי זהו דיאלוג של אבות שקופים מול אנשים אטומים. אחרי כל כך הרבה שנים בהם האטימות מול השקיפות גרמה לילדים לגדול עם נזקים רגשיים לא מבוטלים, ברור שאף אחד לא ירצה לפתוח חלילא את תיבת הפנדורה, שחס וחלילא לא ישאל איפה הוא היה כאשר מחקו לילד תמים אבא מסור וטוב ופצעו את נפשם של שניהם.

 

המערכת יותר חשובה מהילדים

 

פקידת הסעד הראשית שדיברה בתוכנית, הגברת רונית צור, אחראית על ההמלצות שמוגשות או לא מוגשות לבית המשפט. אותה רונית צור מנחה את המערכת להגן על עצמה, וזה כולל לשקר ואף מדגימה זאת בחתימתה האישית עטופה בהמון אמפתיה לכאורה. מאחר שמדובר במידע חסוי שאין לאף גוף סמכות לחקור בו, יכולה פקידת הסעד הראשית לטעון על כל משפחה טענות שאין להן קשר למציאות ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להפריך זאת.

 

השופטים מעבירים הלאה

 

השופטים אינם מעוניינים לקחת אחריות על החלטות כבדות משקל אלו ומעדיפים להוות חותמת גומי על המלצות פקידות הסעד. השופטים בבתי המשפט למשפחה אינם מכריעים על סמך האמת בקובעם את גורלם של הילדים בהחלטות שהן לעתים בלתי הפיכות, אלא על סמך הפרשנות בתסקירים המוגשים להם על-ידי פקידות הסעד. מעטים השופטים שיעזו לשאול שאלות ולהטיל ספק במהימנותם של עובדים לא מיומנים אלו. בחירה קלה עשה השופט גרניט בכדי להשקיט את מצפונו כאשר פירגן לפקידות הסעד על עבודתן, בכך הוא למעשה הסיר מעצמו את הצורך לחקור מהי האמת ולשאול שאלות, האם בתי המשפט אינם לעתים חותמת גומי על המלצות לא מקצועיות ולא רגישות?

 

אין ביקורת

 

מרבית המשרדים הממשלתיים מחזיקים מנגוני ביקורת פנימיים טובים יותר וטובים פחות. בנוסף רשאי אזרח להלין אצל נציב תלונות הציבור ואף לגשת לבית המשפט, כל המערכת הזו כלל איננה קיימת כאשר דנים בדבר החשוב ביותר והיקר ביותר שיש להורים המתדיינים – ילדיהם שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל – במשרד הרווחה אין מנגנון בקורת.

 

נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מנוע מראש לבחון תלונות הקשורות לפקידות הסעד בהנחה שזה תפקידו של השופט שמעביר את מלוא האחריות בחזרה לפקידות הסעד.

 

גם ערר למערכת השיפוטית לא מעשי וזאת מאחר שבתי המשפט כלל אינם ערוכים לתת מענה בזמן סביר למצוקה של ילד שנותק באכזריות מאחד מהוריו, לרוב נותק מאביו ולעתים אך מביתו.

 

סחבת מכוונת

 

פקידות הסעד יודעות שכאשר התיק רגיש עדיף להשהות את הגשתו עד לרגע האחרון ובכך לא לאפשר להורים להתכונן למציאות הוירטואלית הכתובה בו ובהחלטת שופט עמוס להפוך את התסקיר למציאות האמיתית ואת האמת ללא רלוונטית יותר.

 

כיתת יורים

 

הוועדות רבות המשתתפים אותן מקדמת רונית צור ועליהן היא דיברה בכתבה, הן כמו הוצאה להורג על-ידי כיתת יורים ולא על-ידי רובאי צלף ויחיד. כאשר אדם נשפט למוות במשפט בזק ויש ספק רב אם הוא בכלל אשם, מתחשבים בעומס הרגשי שיהיה מותר על מצפונו של מי שנגזר עליו להוציא להורג. לפיכך, הונהג כי הוצאה להורג נעשיית על-ידי כיתת יורים, בה כל אחד יוכל להגיד לעצמו שלא הוא לחץ על ההדק, ולא יהיה ניתן יהיה להטיל אחריות אישית על אף אחד מהיורים. כפי שרונית צור אמרה בכתבה – המלצות לבית המשפט אינן נכתבות על-ידי עובד סוציאלי יחיד אלה כולם אחראים למתן הגושפנקא למציאות הלא מציאות ואף אחד אינו נושא באחריות אישית. בדרך זה ניתן להצדיק את הצורך בשכירי חרב נוספים במקום לייעל את עבודתם ולהגדיל את מקצועיותם של הבודדים.

 

ילדים מוחזקים כבני ערובה ע"י פקידות הסעד

 

מי שאיתרא מזלו והקשר של ילדיו עמו תלוי בפקידות הסעד חייב להיזהר פן יעיז להלין על תפקודם של אלו. הילדים מוחזקים כבני ערובה בכדי למנוע מהורים ובעיקר מהאבות להלין על המערכת – מי שמעיז להלין על מערכת הרווחה מסתכן בכך שיעלילו עליו עלילות שווא ויפעלו לפגוע בילדיו – כנקמה.

 

מיסחור מצוקת הילדים

 

אותם 1,200 אבות שעל-פי רונית צור חידשו פקידות הסעד את הקשר שלהם עם ילדיהם, למעשה נותקו מילדיהם דווקא בגלל תפקודן הלקוי של אותן פקידות סעד. אומנם תיקון נזקים ולו לילד אחד ואבא אחד עדיף על כלום, אבל את הצלקות הרגשיות שהושארו במשפחות אלו כבר בלתי אפשרי לתקן. בעצם שיבוש הקשר של ילד מהוריו נוצר מצב קשה יותר, המשמר את ה"צורך" בפקידות הסעד.

 

מומחים למראית עין

 

לעתים, כאשר לאבא השקוף יש את כוחות הנפש הנדרשים ואת העוצמה לא להיעלם מול דורסנות המערכת – ימנה בית המשפט מומחה פרטי שיבצע סט מבחנים פסיכולוגים לא רלוונטיים. גם תוצאות מבדקים אלו מושהים בטרם הגשתם לבית המשפט בכדי שקבוצה לא מיומנת של עובדות סוציאליות יאשררו אותו וימנעו מדיעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו הפמיניסטי הקיצוני לחדור למערכת.

 

לסיכום

 

יפעת קידר נגעה ברמיזה בלבד בנושא כאוב ורגיש, שבו מדינת ישראל על מגוון מוסדותיה פועלת לרעת האזרח ופוגעת בילדים עצמם הרבה מעבר לפגיעה שנכפתה עליהם בלאו הכי עקב העימות בין הוריהם. חבל שהתוכנית לא גרמה לפעולת תיקון נמרצת של רונית צור עצמה ולו לאבא אחד בלבד בכדי שבסיומה יהיה גם "הפי אנד".

שאלה לציבור הרחב. ילד אשר נמצא במשמורת אימו ומוגדר ע"י מומחה לכאורה. כי הקטין נמצא בסיכון לאור ההתעללות והחבלות הניכרות על גופו

האם ילד זה צריך להיאר במשמורת אימו?

להעבירו לאביו?

להשליכו לאומנה למרות שמי מהוריו חיים?

להתעלם ולהשאירו בסיכון אצל אימו?

אנא כיתבו לנו את דעתכם

הסדרי ראיה על חשבון חיי קטין

השופטת חני שירה מנתקת אב מבנו כי חרג לכאורה משעות הסדרי ראיה לאחר שביקש להגן על בנו אשר סובל מהתעללות והזנחה פושעת מצד אימו במשך שנתיים בחסות פק"ס אשר מגבות את האם על מנת להכשיל בדיקה משפטית וחוקית למעשייהם הפליליים שתועדו ע"י האב.

השופטת חני שירה נותנת לאם פרס על כי הקטין לאחר שכבר חווה מס' כוויות חבלות ועוד. הגיע בפעם היותר מידי עם ראש חבוש לאחר שנפתח, שריטות בפניו, וחתך מסכין ביד. 

ורק בגלל שאביו ביקש את עזרת החוק להגן על בנו, קיבלה האם פרס מידיה הנאמנות של השופטת שירה המוכיחה את סדר העדיפות בעינייה, סדרי ראיה על חשבון התעללות בקטין בן 3.  האם כך סדר העדיפויות של השופטת לגבי ילדיה שלה????

שופטת זו אף נמנעת מסמכותה ומעניקה את השרביט לפק"ס אשר בעצם הם אלו אשר הכתיבו לשופטת את החלטתה. האם זו המקצועיות המצופת משופטת???. ובטח כאשר מדובר בדיני נפשות????

האם הורה אשר היה לוקח את בנו לטיפול או לרשויות החוק בשעות הגן חובה או בית הספר, גם היה נענש כך???  השופטת לא מבינה כי הענישה את הקטין וגרמה נזק יותר מאשר תועלת או שררה.

היזהרו לכם הורים מלשים מבטח ילדיכם לידי שופטת זו.

שופטת זו עובדת בחברות ליד השופטת קיציס אשר התעלמה מדבריו של ילד בן 11 אשר שהה בלשכתה וטען כי סובל מהתעללות מצד אימו. כאשר ידוע לה כי ילד זה ניסה להתאבד, מתעד במכתביו את ההתעללות מצד אימו, הילד אף בורח רבות מבית אימו אשר לה עבר נפשי טיפולי ירוד, הילד אף אולץ באלימות ע"י פק"ס מיבנה לרצות רק את אימו למרות מה שעובר עליו.

עוד ידוע כי השופטת שירה בהליך אחר פוסקת מזונות, לאב אשר ילדיו בני כ-13 שחיים אצלו מרצונם. והאם וויתרה מרצונה על ילדיה וכן הילדים מעדיפים לחיות עם אביהם. 

הצעת חוק לצמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה

נכתב על ידי אלי דורון, עו"ד – שירה לוי, משפטנית,  פורסם בתאריך 30-03-2008 08:38 BENZIN

תגיות : כלכלה וצרכנות, המדור המשפטי, הצעת חוק לצמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה

עד היום, על פי החוק, הסדרי ראייה שנקבעים על ידי בית המשפט, בדרך כלל קובע בית המשפט את המשמורת והסדרי הראייה על סמך המלצות תסקיר סעד.

 

תסקיר סעד נערך על ידי פקיד סעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד נפגש עם שני בני הזוג ועם הילדים, שומע את עמדותיהם השונות ומכין תסקיר שכולל את הרקע לסכסוך, מצבם של הילדים, מצבם של בני הזוג, השקפותיהם לגבי סיום הסכסוך והמלצותיו לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

ישנם ימים קבועים המומלצים להסדרי ראייה, אשר פקיד הסעד ממליץ עליהם וזאת על מנת לצור איזון בין ימי השבוע אצל ההורה הלא משמורן וכן על מנת ליצור יציבות וקביעות אצל הילדים.

 

הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת לאחרונה ע"י ח"כ דוד אזולאי נסים זאב וח"כ נוספים, שואפת לצמצום כוחו של פקיד הסעד, אשר אמון על קביעת הסדרי הראייה (אם בכלל).

כאמור, הסדרי ראייה (להורה שאינו משמורן) בדרך כלל נקבעים על סמך המלצות של פקיד סעד. הליך הגירושין אשר מתנהל בבית המשפט ונתון להכרעתו של ביהמ"ש, במסגרתו ידון הוא בהסדרי הראייה, לרוב ייקבע על ידי השופט לאחר המלצותיו של פקיד הסעד.

 

סעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק כח רב לפקיד הסעד, אשר לטענת מציעי החוק, כוח רב מדי. למעשה בית המשפט מאציל מסמכויותיו לפקידי הסעד להחליט בענייני הסדרי ראייה, מאפשר להם להפעיל שיקול דעת רחב, מעניק להם מעין סמכות שיפוטית שאינה בגדר המומחיות המקצועית שלהם וסומך על המלצותיהם כמעט באופן עיוור בנוגע להסדרי הראייה הראויים, תכיפותם וקיומם אם בכלל.

 

בנוסף לטענת מציעי החוק, אין כל פיקוח על החלטותיהם של פקידי הסעד, במקרים רבים פקיד הסעד ממליץ על הסדר ראייה אשר לטעמו מתאימים במקרה הספציפי ומפעיל לחץ על בני הזוג לקבלו. הצדדים המודעים לכוח הרב הנתון בידי פקיד הסעד, נאלצים לא אחת להתכופף להסדר המוצע והכמעט כפוי בכדי לא להרע בתנאי הפגישה עם ילדיהם.

 

אותה סמכות שהואצלה מבית המשפט לפקידי הסעד, כמעט ומאינת את מעמדו ותפקידו של בית המשפט ואת כושר שיפוטו במקרים הללו. לעיתים, בשל קיום הסעיף הנ"ל, השופטים לא דנים כלל בתלונה של אחד הצדדים בדבר קיפוח בהסדרי הראייה, מכיוון שכבר העבירו את סמכותם לפקידי הסעד.

 

מטרת הצעת חוק זו הינה לאפשר לפקח ולבקר את פעולותיהם של פקידי הסעד.

כאמור, הסדרי ראיה הנם הסדרים הנקבעים לטובת בן הזוג שלא קיבל משמורת על ילדיו על מנת לאפשר לו שמירת קשר עם ילדיו, זהו אינו עניין של מה בכך! הליך הפרידה בין ההורים הינו הליך קשה אשר לרוב מקשה על הילדים אשר נכנסים למצב חדש בו מעתה והלאה הורה אחד יוצא מן הבית (בדר"כ עם האב) ופגישתם עימו תהיה על פי הסדרי הראייה, הסדרי הראייה אשר יקבע פקיד הסעד.

 

עקב חשיבותם הגבוהה של הסדרי הראייה ביהמ"ש מקפיד על התנהלותם באופן סדיר עד כדי כך שבימים אלו ניתן פסק דין פלילי אשר הרשיע אם שבאופן מכוון לא שלחה את בתה הקטינה להסדרי ראייה עם האב.

בית המשפט הביע ביקורת קשה ביותר על האם אשר פעלה על פי שיקול דעתה ולא על פי החלטות בית המשפט ובמודע הפרה את החלטות בית המשפט.

בית המשפט הרשיע את האם (למרות שהיה ברור שהרשעה כזו תפגע בפרנסתה ובמקום עבודתה), וקבע עונש של מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצויים לאב בסך 15,000 ₪.

 

יש שירימו גבה ויאמרו כי ההחלטה מרחיקת לכת, אולם אין להתעלם מן העובדה כי החלטה זו חשובה ואף קריטית במקרים מסוימים.

גישתו של ביהמ"ש מבהירה בצורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, שיש להתייחס להסדרי ראיה, ככל פסק דין אחר ויש לקיימם בדווקנות יתרה. אולם, לא נוכל להימנע מלשאול הכיצד החלטה חריפה שכזו אשר מבהירה ומדגישה את חשיבותם של קיום הסדרי הראייה מתיישבת עם מצב החוק כיום? מצב אשר מקנה לפקיד הסעד אפשרות שיפוטית בדבר הסדרי הראייה, תכיפותם וקיומם, אם בכלל. האין קביעה נוקשה זו של בית המשפט על הפרת הסדרי ראייה יוצרת מצב של דבר והיפוכו. הרי שמצד אחד ביהמ"ש מדקדק ומקפיד קפדנות יתרה בנושא הסדרי הראייה, אולם, מצד שני קובע את הסדרי הראייה תוך האצלת סמכותו לדון בעניין זה לפקיד הסעד אשר הלה קובע הסדר זה על סמך מספר פגישות מועטות עם בני הזוג ולהסדר זה נותן ביהמ"ש תוקף של פסק דין מבלי אפילו לבודקו, לבקרו, להוסיף או לגרוע מהחלטתו זו.

 

ניראה כי הצעת חוק זו, הינה בגדר "מלאכת קודש" של הוגיה, אשר מדגישה ומקדשת את מושג הסדרי הראייה ומציעה לשים סוף לכח הרב הניתן לפקיד הסעד עת קובע הוא את נושא הסדרי הראייה.

חטיפות ילדים ע"י משרד הרווחה בקולנוע ובספרות

 קוראים לי סם

סרט

בימוי: ג'סי נלסון , ארה"ב 2002

אורך: 132 דקות.

דרמה. הסרט עוסק בסם דוסון (שון פן), אב מוגבל בשכלו, המגדל את בתו לוסי (דקוטה פאנינג). רשויות הרווחה מחליטות לקחת את הילדה מאביה אל משפחה אומנת על מנת לאפשר לה חיים נורמליים. סם שנותר חסר אונים, פונה לעורכת דין שמסכימה לעזור לו בחינם, בגלל מצבו הכלכלי.

 

הסנדקית העיוורת של לוסי, מחליטה לעזור אף היא ומעידה לטובתו של סם. בהמשך סם חוסך כסף ועובר לדירה גדולה ליד הבית המפואר של המשפחה האומנת.

 

 

 

מבוכים

ספר

 מאת: אירית שושני

 

טל שוהה אצל משפחה אומנת ברמת-אביב בעל-כורחו. אכול געגועים אל אמו שנספתה בתאונת דרכים ואל חבריו מהם נאלץ להיפרד, הוא עושה כל שביכולתו על מנת להחיש את שובו הביתה, אל אביו.

 

השהייה בבית המשפחה האומנת מלוּוה בחיכוכים ובתסכולים רבים, וטל חש שהוא נמצא במבוך ללא מוצא.

 

האם יצליח להיחלץ ממנו?

 

 

השופט חרסונסקי קבע: תסקירה של פקידת סעד חדווה עינב אינו רלוונטי כלל ורק מסלים את אש המדורה

במשפט משנת 2005 בו הואשם בעל שתקף את אשתו קבע שופט השלום בחיפה ר. חרסונסקי כי הבעל הוא זה שהותקף קשות ע"י האישה וכי המשטרה התרשלה בחקירתה ותסקירה של פקידת הסעד רק מצית את האירועים ואינו רלוונטי למקרה. השופט זיכה את הבעל הנאשם מכל אשמה. 

מדבריו של השופט חרסונסקי: 

אינני סבור כי יש לקבל את דבריו של השוטר סוריאנו בדבר התרשמותו, שלפיה, המתלוננת נפגעה קשה יותר מאשר הנאשם – מר סוריאנו התרשם כך אולם, אם נבדוק את תצלומי שני הצדדים, הרי הנאשם נפגע קשה יותר – איש לא בדק, אם היה הדם שנשפך בדירה של הנאשם או של המתלוננת, וכן גם אין בדיקה של כתמי הדם על חולצתה!

הנאשם ננשך, הוכה במערוך ובטלפון האלחוטי נזקיו היו גדולים יותר! 

מפליא הוא כי למרות שהיתה גירסה ברורה של המתלוננת אשר לפיה, הנאשם ניקה את הדירה בסמרטוט – וכך נגב את הדם שניגר ממנה, איש לא בדק אם יש שרידי דם על הריצפה מי היה הדם, האם של הנאשם או של המתלוננת? 

הסנגוריה הביאה לעדות גורמים שונים ממשרד הרווחה את ד"ר ברגמן פסיכיאטר שהשתתף בוועדה להערכת אלימות ומסוכנות – העדה מירלה סיפרה על תחושת בטן שלה…., סבור אני כי עדויות אלה, כולל תסקירה של גב' חדווה עינב (פקידת סעד) אינן רלוונטיות כלל וכלל – לנושא האישום שבפני. כל הנ"ל לא נכחו באירוע ואינם יכולים לשפוך אור על האספקט הפלילי ברגע ביצוע העבירה הנטענת הבאת הבנים והבנות למתן עדות בעניין זה, לא היו במקומן והוו לדעתי "שפיכת דלק" אל מדורה בוערת! שכן הם לא נכחו בעת ביצוע העבירה הנטענת וסיפור חייהם בצל הוריהם המסוכסכים לא האיר את "שבילי המאבק" האלים שהתחולל בין ההורים! 

לדעתי, המתלוננת היתה זו שהפגינה אלימות כלפי הנאשם, היא גררה אותו אל ויכוח ליד המטבח והיא הלמה בו במערוך ובאפרכסת של הטלפון ואף נשכה אותו. 

אכן, הנאשם ידע שאשתו הנה בעלת אופי אגרסיבי, אולם פעולותיו היו אך ורק על מנת להרחיק את אשתו הנושכת והמחיקה במערוך שבו פגעה בראשו, וכל זה משום שהיה במצוקה מול אשתו המשתוללת – ולכן פעולת ההדיפה שלו את אשתו, לא היתה אלא, התגוננות.

רונית צור, אישה מגלומנית , מצפצפת על החוק באופן שיטתי

רונית צור עוברת באופן סדרתי על סעיף 250 לחוק הסדר הפלילי. רונית צור, אישה בעלת שיגעון גדלות חולני מאיימת על עורכי דין, הורים, ילדים ואבות, אינה מכבדת את החוק ואינה מקיימת את החלטות בתי המשפט.

 

מובא כאן מסמך ראשון בסדרת מסמכים המציגים את אופן פעולתה המעוות של רונית צור אשר אינה משתפת פעולה עם החוק ופועלת בניגוד להחלטות בית המשפט.

 

המסמך המצ"ב הינו מכתב איום של רונית צור על עו"ד הנלחמת עבור טובתם של ילדים שנולדו, חיו והתחנכו בישראל, ובשל אחוות נשים חולנית דורשת הפקידה רונית צור ביחד עם האם לנתק את האב מילדיו האוהבים אשר מתנגדים בכל תוקף לעזוב את הארץ עם אימם ומבקשים להישאר להתגורר בישראל.

 

רונית צור שמסרבת לשמוע את הילדים הורתה לפקידה מזל דהן לנתק קטינים מאבותיהם בדומה לפרשת רונן פז אשר בה רונית צור, אישה מונחית אגו, טענה כי מי שמפגין מולה אינו ראוי לראות את ילדיו.

 

יצר הנקמנות המפותח ברונית צור מראה כי ישנו חשד סביר לקיום הפרעה פסיכוטית קשה באישה זו. אי לכך אנו מבקשים כי פקידת סעד ראשית לסדרי דין, רונית צור, תעבור סדרת אבחונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים, בכלל זה בדיקות מסוגלות הורית, אבחונים לאיתור הפרעות באישיות וכן בדיקת מסוגלות מקצועית שתבחן האם אישה זו כשירה לבצע את תפקידה באופן מקצועי, אובייקטיבי, ניטראלי וללא משוא פנים.

 

אנו מבקשים להורות על בדיקות פסיכו דיאגנוסטיקה לאישה זו במסגרת ועדת מסוכנות ואשר יכללו אף פרוגנוזות לגבי אופן תפקודה העתידי של אישה זו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית.

 

מכתב זה, הראשון בסדרת מכתבים, מובא כתגובה לתלונות הסדרתיות של רונית צור וחבריה במשטרה אשר מנהלים מצוד חסר רסן אחר כל אב הרוצה להיות הורה שוויוני במדינת ישראל, ואשר רודפים אבות אוהבים ומשפחות דואגות במדינה עפ"י תכתיבים המונחים ע"י יצריה הפראיים, התובעניים, הכוחניים ומשוללי הגבולות של רונית צור.

 

התנועה למען עתיד ילדינו שואלת מדוע רונית צור אינה עוברת בדיקת מסוגלות הורית בנוגע לגידול ילדתה ת. שהרי עפ"י היכרותנו האישית עם הגברת הזו אנו יודעים שלא היתה עוברת בדיקה שכזו משום שהינה בעלת אינטלקט של ילדה בכיתה א' ואינטליגנציה רגשית של בבון.

 

התנועה קוראת למשטרת ישראל לחקור את רונית צור על שימוש לרעה בסמכויותיה למטרות לא כשרות האסורות עפ"י חוק, בכלל זה איומים על עורכי דין ופעילי התנועה שעושים לילות כימים לעזור לקטינים ומבצעים עבודת קודש שלא תסולא בפז.

התנועה מגבה את עו"ד מרסלה בוחבוט ודורשת מרונית צור ופקידי הסעד הכפיפים לה לחשוף את כל חומרי הגלם, הפתקים והמסמכים השונים בנוגע למקרה זה.

 

לתנועה ברור כי יש לחקור את התנהלות משרד הרווחה בתיק זה ובתיקים אחרים ונהיר כי פקידי הסעד פועלים בניגוד לחוק באופן שיטתי ובהנחייתה של רונית צור.

 

התנועה תפרסם את כל המכתבים שהעבירה רונית צור לבית המשפט בימים הקרובים.

הוארך מעצרם של האם ובן זוגה שנתנו 'מתדון' לתינוקם

הוארך מעצרם של האם ובן זוגה שנתנו 'מתדון' לתינוקם
מאת : מוטי אקסמיט
תאריך : 01/02/2008
שעה: 14:02:32
 
 
 
 
                                                                                                     
הוארך מעצרם של האם ובן זוגה אשר נתנו 'מתדון' לתינוק כדי להשתיקו-
בית משפט השלום בחיפה האריך (שישי-01.02.2008) את מעצרם של האם ובן זוגה הנרקומן, אשר גרמו למותו של בנם בעקבות תחליף סם שנתנו לו בכדי להשתיקו.
שופט בית משפט השלום בחיפה, השופט א. טובי האריך (שישי-01.02.2008) בארבעה ימים את מעצרם של האם ובן זוגה אשר גרמו למותו של בנם בן השנה וחצי בכך שככל הנראה נתנו לו תחליף סם מסוג 'מתדון', בכדי להשתיקו.
עורך דינה של האם  ביקש בבית המשפט כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות, כיוון שישנו קטין נוסף בבית ואשר קיים חשש לפגיעה בשלומו באם יפורסמו תמונותיהם של החשודים, האם ובן זוגה.
עורך דינו של הגבר, עורך הדין מוטי לוי מהסנגוריה הציבורית, ביקש לאסור את פרסום שמו של החשוד.
בהחלטתו לבקשת המשטרה להאריך את מעצרם של האם ובן זוגה כתב השופט טובי כי: " מדובר באירוע טראגי שבו קיפח את חייו קטין כבן שנה וחצי. בשלב זה מופנים החשדות כנגד אמו ובן זוגה לחיים. בשים לב שלמנוח אח נוסף, קטין כבן 6, אשר מתגורר יחד עם אימו ובן זוגה, מתוך שמירה על אינטרס הקטין הנ"ל ובמגמה שלא לחשוף אותו לפרשייה בשלב הזה, יש מקום למנוע חשיפת פרטים מזהים אודות המשפחה.  יחד עם זאת, איני רואה מקום בשלב הזה לאיסור פרסום גורף. לפיכך אני אוסר בשלב הזה על צילום החשודים ומורה כי כל פרסום או אזכור של הפרשה, ייעשה אגב טשטוש זהותם של המעורבים ".
מעצרם של האם ובן זוגה הוארך כאמור, בארבעה ימים עד ליום שני-04.02.2008.
תחילת הפרשה לפני כתשעה ימים. צוות מד"א הוזעק לטפל בתינוק אילי אטיאס בן שנה וחצי שנמצא מחוסר הכרה בבית אימו בטירת הכרמל. התינוק נמצא כשעליו בגדים קלים בלבד למרות הקור העז ששרר בחיפה באותו היום. התינוק הגיע לבית החולים 'רמב'ם' בחיפה כשחום גופו עומד על 27 מעלות בלבד. הרופאים בחדר המיון לקחו מהתינוק בדיקות דם ושתן אשר הועברו לבדיקת מעבדה.
אימו של התינוק שנעצרה אמש עם היוודע דבר מותו, שהתה ליד מיטתו בכל ימי אשפוזו של בנה הפעוט.
אתמול (חמישי-31.01.2008) נפטר הפעוט. שעה מאוחר יותר הגיעו תשובות מבדיקות המעבדה ולתדהמת הרופאים התגלה כי בדמו של הפעוט היו שרידים של תחליף סם מסוג מתדון. ממצאי המעבדה הועברו מייד לידיעת משטרת טירת הכרמל אשר פתחה בחקירה.
במהלך החקירה יצאו השוטרים לדירת האם ומצאו בדירה גבר בן 30 המוכר כנרקומן ובעל עבר פלילי בתחום הרכוש והסמים, ואשר ידוע כבן זוגה של האם הגרושה.
הגבר נעצר מיד בחשד כי נתן לפעוט כתחליף סם מסוג 'מתדון' שהחזיק ברשותו, זאת כיוון שהתינוק בכה והפריע לנרקומן לישון.
הגבר נעצר ונחשד בגרימת מוות. במקביל בודקת המשטרה את האפשרות כי התינוק הגיע לבקבוק תחליף הסם, באופן עצמאי ובתוך כך לגם מהבקבוק מבלי שבן הזוג שנמצא בדירה ראה את מעשהו של התינוק.
כאמור, אימו של התינוק נעצרה אף היא בחשד כי ככל הנראה, על פי החשד, ידעה שבן זוגה השקה את בנה בתחליף הסם ולא דיווחה לגורמים המוסמכים.
איבריו של התינוק נתרמו וכבר אמש בוצעו מספר השתלות אותם קיבלו חולים מאיבריו של התינוק בן השנה וחצי שנפטר.
גופתו של התינוק, אילי אטיאס הועברה לנתיחה במכון לרפואה משפטית באבו כביר, וביום ראשון יובא למנוחת עולמים, רק בן שנה וחצי במותו.

אילי רפאל אטיאס ז"ל

 לעמוד הזיכרון    http://www.showme.co.il/gallery.asp?u=israel307&album=429781

אב חד הורי נכלא על לא עוול בכפו בגין תלונת שווא על התעללות מינית בבנותיו ואילו אב אומן ביצע לעיני המצלמה מעשים מגונים מול בתו האומנת ומסתובב חופשי. היכן הצדק?

אב חד הורי זה אשר בסרטון הואשם על לא עוול בכפו בהתעללות מינית בבנותיו, האב נכלא ובנותיו הועברו למשפחה אומנת.

    

  ואילו האב האומן בסרטון הבא מבצע מעשים מגונים לעיני בתו האומנת ולמרות תלונותיה של הילדה, משרד הרווחה הישראלי גנז את התלונה. הילדה הוצאה מן המשפחה המזוויעה הזו רק לאחר התערבות המשטרה.

(תמונות קשות לצפיה)

גוואלט, היכן הצדק כאן?

  

הורות משותפת עלייך פקידת סעד

העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה"

מאת: אלכס פז   |  N F C

אבל כבד נפל ביום ה-4.3.2008 על אירגוני הנשים ועל פקידות הסעד הוותיקות. ביום זה נפל דבר בישראל. זבוב לו היה יושב בחדריהן היה שומע מילים כמו: שואה! לא יעלה כדבר הזה! איך עוללו לנו דבר כזה! מי יהיה אחראי כיום לאמלל ילדים שהורים נפרדו? מי עוד יתן בידינו עילה להרבות סכסוך ושטנה בין ההורים? מאין יבוא ישענו? מי יצילנו מיד הרשע? מה קרה? מה הוא הדבר שגורם לארגוני הנשים אומללות שכזו? מדוע נערכות הן במרץ למלחמת חורמה ונקם? מדוע מצטמרות פקידות סעד מדושנות עונג ורשע במשרדיהן בלשכות הרווחה? הסיבה נעוצה בתקנה חדשה של משרד הרווחה שיצאה ב-4.3.2008 ואשר נושאת את הכותרת: "תפקידו ודרכי פעולתו של פקיד הסעד". תקנה זו מבטלת את התקנה משנת 1998 ובשורות האחרונות בפיסקה הראשונה של התקנה נעוצה סיבת האבל הכבד שלהם. וכך נאמר בשורות איוב אלו: "… במהלך עריכת תסקיר שנושאו פירוד או גירושין כהליך טיפולי או ומשמעותי בחיי המשפחה כולה, אשר ישאף ככל שניתן לסייע להורים לקיים הורות משותפת תוך חלוקת האחריות והמעורבות בכל הבטי חיי הילד". העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה". פקידות סעד אלו אשר סיסמתן לאבות הינו "שלמו והעלמו" מוצאות עצמן כרגע נבגדות והמומות. כיצד תמשכנה לדקלם בפני האב הפרוד: "אם אתה רוצה בטובת הילד עליך לחשוב קודם על טובת האמא. אם יהיה טוב לה יהיה טוב לילדך ולה יהיה טוב אם תשלם לה כמה שיותר ובבקשה תשתדל כמה שפחות לוותר או בקיצור פשוט תיעלם". כיצד תמשכנה לומר לאם: "שימי לב יקירה, אם תהיי בסכסוך עם האב אני מבטיחה שהילדים יהיו רק איתך והמזונות רק על האב… דרכך לחירות תובטח כל עוד תקיימי סכסוך עם האב"? ארגוני נשים שעוסקים באובססביות בהטמעת התפיסה כי אבות בהגדרה הינם סוטי מין ואנסים אשר הביאו ילדים לעולם רק על-מנת לבצע בהם מעשים מגונים מוצאים עצמם לפתע בסיטואציה שבה מסתבר שילדים זקוקים לאבא בדיוק כמו לאמא והדבר גורם להם לחלחלה ולבחילה. "הורות משותפת" צמד המילים הזה הינו עבורן הנורא מכל. איכה יוכלו להצדיק כעת ניתוק ילדים מהוריהם? כיצד יוכלו לעודד אישה לשמור על סכסוך מתמיד עם אבי ילדיה על-מנת להבטיח שהחזקה הבלעדית תישאר רק אצלה? "הורות משותפת" צמד המילים המזעזע שבעקבותיו, רחמנא-ליצלן, עלולה לבוא גם הקביעה ששני ההורים צריכים לשאת במזונות הילד בהתאם ליחס הכנסותיהם וביחס ישיר לזמן שהילד/ה שוהה אצל כל אחד. "חלוקת אחריות ומעורבות בחיי הילד" – זהו וידוא הריגה של ממש. שבירת כל הכלים ואנדרלמוסיה שאין כמותה. פתאום יורשה לאב הפרוד להביע דעה בענייני חוגי הילדים, הוא יהיה זכאי לקחת אותו לרופא במידת הצורך ויהיה רשאי לחוות דעה על אורח חיי ילדו וצרכיו. אכן מהפכה של ממש ואין פלא שיום חגם של הילדים הינו יום האבל של ארגוני הנשים ופקידות הסעד הוותיקות.

מי השופט ההזוי בבית המשפט לעניני משפחה בר"ג שפסק לחומרה מזונות לקטין שאינו קיים?

עופר דוידיאן נתבע ע"י גרושתו לתשלום מזונות לקטין שאינו קיים. לשניהם אין ומעולם לא היו ילדים. בית המשפט ברמת גן פסק לחומרה מזונות בסך 2000 ש"ח.

עורך הדין רוטנשטרייך יוצא נגד ארגוני הנשים שמחנכות נשים לנהל מאבקים פיקטיביים.

מישהו יודע מי השופט ההזוי הזה? תוכלי לברר עם עו"ד שי רוטנשטרייך.

טלפון:  03 - 6593961 או עם עופר דוידיאן 03-6025005

האזרח עופר דוידיאן חוייב במזונות על ילד שלא קיים. הכל החל בדיון שנערך שלא בנוכחותו. עו"ד , פרקליטו של עופר דוידיאן, מסביר על ההליך המשפטי המגוחך והמגמה של נעמ"ת לדרבן נשים להגיש תביעות מופרכות.

האזינו לסיפור בתכנית של גבי גזית