|
| דבריו המפלילים של טימן |
 |
|
א) הכרעה מחמת דעה מוקדמת
- הטיעון – "יש שופטים שלא מכירים את המילה זיכוי. ברגע שהם רואים כתב אישום הם יכולים כבר לכתוב את גזר הדין. אני מכיר שופט שהיה מקבל את התיק, ועוד לפני הקראת כתב האישום כבר התחיל לנסח את פרטי כתב האישום בהכרעת הדין, כשברור לו שמדובר בהרשעה".
- הפעולה הנדרשת – על היועמ"ש לדרוש מטימן לגלות במי מדובר, ולמסור את שמו של אותו שופט שחרץ גורלו של נאשם בטרם הקריא בפניו את כתב האישום. זו עבירה של הפרת אמונים וגם עבירה של שיבוש מהלכי חקירה ומשפט.
ב) הכרעה מחמת מורא התקשורת
- הטיעון – "פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי, והוא אמר לי: 'אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה?".
- הפעולה הנדרשת – על היועמ"ש לדרוש מטימן לגלות מי השופט שחרץ לשבט גורלו של נאשם רק בגלל שאותו שופט חשש מביקורת תקשורתית/ציבורית. טימן יודע, מן הסתם, מה הוא מדבר, שהרי הוא מכוון לשופט/ת עמו ישב בהרכב. גם כאן: מדובר בעבירה של הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט.
ג) הכרעה מחמת מורא ובלא יכולת לברר את האמת
- הטיעון – טימן מצביע על תופעה חמורה ביותר, ומדאיגה, הקיימת במערכת השיפוטית. לשאלת העיתונאי זרחין "עד כמה דעת הקהל משפיעה על החלטה שיפוטית?", השיב: "יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק". כולל שופטים? נשאל, ועל-כך השיב: "אסתפק בזה".
- הפעולה הנדרשת – טימן מדבר מפורשות על פגיעה רצופה ומערכתית בזכויות של נאשמים. במדינה מתוקנת היה הדבר גורר דיון ציבורי נרחב ומחייב לפחות הקמת ועדת בדיקה משפטית, שתבחן האם נכונה טענתו של טימן, לפיה: א) התקשורת כל-כך מפחידה את השופטים עד כדי כך שהם פוסקים לפי הדרישות העולות בתקשורת; ב) האם נכון שאין בידי השופטים כלים "לקבוע מי דובר אמת". אם כזה-הוא המצב, על-בסיס מה הם כותבים הכרעות או פסקי דין?
|
| השופטים חרגו מהצהרת אמונים |
 |
|
 |
| מזוז. מקרה מבחן |
|
|
|
דבריו של השופט טימן מחייבים פעולה ממוקדת ורצינית מצד היועמ"ש מזוז. שהרי בדבריו מצביע טימן מפורשות על סדרה של עבירות לכאורה מצד כמה שופטים לפחות, לרבות הפרת אמונים ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט.אמנם נכון: הפעם אין מדובר בפושע מועד שמסגיר את חבריו/עמיתיו והופך לעד מדינה כדי לזכות בעסקת טיעון מפוקפקת; הפעם מדובר בשופט בכיר, שמן הסתם רק ביקש לנמק מדוע החליט לפרוש ומדוע מאס במערכת השיפוטית, אך "החליק" בלשונו וגילה סוף-סוף את האמת על כמה מעמיתיו. אגב, השופט טימן יידרש להסביר במקביל: מדוע שתק כל-כך הרבה שנים, ומדוע לא דיווח, בזמן אמת, על אותן עבירות שביצעו עמיתיו/שותפיו.נזכור נא: אותם שופטים חרגו לכאורה אפילו מהצהרת אמונים שהצהירו בעת השבעתם על-פי חוק לפני נשיא המדינה:
- "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" [סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה]
כמו כן-חרגו אותם שופטים מהוראות החוק, המצוות:
- "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין" [סעיף 2 לחוק יסוד: השפיטה]
החריגה מהתחייבותם/שבועתם – זועקת. היא אינה מותירה ברירה אלא לפתוח בחקירה ובמיצוי הדין עמם. ולדידי, מיצוי הדין פירושו, קודם כל, סילוקם ממערכת השיפוט, כדי שיפסיקו לחרוץ דין בלא משפט כחוק.
|
|