התעללות רופאים פסיכיאטרים בילדים בחסות משטרת ישראל – ניסויים רפואיים בילדים בניגוד לחוק בנוסח מנגלה

 הפסיכיאטר ד"ר פליק מבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה הוא עבריין.

לעובדה דלעיל אין משמעות. שמעתי שבמדינות חוק, אנשים מסוגו ד"ר פליק יושבים בכלא. בישראל אנשים כמו הד"ר אינם יושבים ואינם משלמים כל מחיר אחר ולכן אין משמעות לעבירות של ד"ר פליק.

בדקתי דרך אגב, את האפשרות להעמיד את הד"ר לדין, בתחנת המשטרה בנהריה, לשם שלח העבריין פליק את המסמכים, הורה לי השוטר מיכאל בטיש, לעזוב את התחנה ולא רצה לרשום את התלונה;

בתחנת המשטרה ברחוב בזל בתל אביב, איימה עלי השוטרת מזל מסיקה, שתאשפז אותי בכפייה (למרות שלא הייתי חולה), בגלל ששאלתי אותה לאן להעביר את התלונה שמיכאל בטיש לא רצה לרשום. אחרי שני אלה וויתרתי.

השאלה אם ד"ר פליק היא רק "שאלה אקדמית", אבל אם מישהו בכל זאת רוצה לדעת במה אשם העבריין הנכבד, אז הנה ההאשמות: ד"ר פליק פעל ברשלנות ומעל באמון, בכך שלא הודיע, לי – או להורי (הייתי אז ילד), שהוא מנסה עלי תרופה ("לפונקס") שפעמים רבות התגלה שהיא מסוכנת ואף קטלנית, למרות שהעובדות האלו היו ידועות לו, לא פעל העבריין המלומד כאמור להזהיר את הנוגעים בדבר. כדי לטשטש עבירות אלה ואחרות העביר הד"ר את המסמכים ללא הסכמה הנדרשת ע"פ החוק.

 בהמשך סוממתי בתרופה אחרת ("הלידול") – בגלל העובדה שה"לפונקס", מיועד לטיפול בחולי סכיזופרניה קשים ביותר, לא נשקלה האפשרות שאולי אין בתרופות כלשהן – אלא נקבע ישר הצורך לסמם אותי – ה"הלידול" פשוט החליף את ה"לפונקס". משטרת ישראל, משרד הבריאות ומשרד מבקר המדינה, המגינים על העבריין פליק – ראויים לכל גינוי.
 העובדה, שמעולם לא אובחנתי כחולה במחלות, שלריפויין משמשות התרופות האלו, מחד גיסא (נניח, מעולם לא הוצגה כי הוכחה הן אכן מרפאות) – והעובדות השופכות אור על הדרך בה ניצל ד"ר פליק מעונש, מאידך גיסא, מוכיחות כי מה שהרופאים הישראלים מכנים רפואה – ועו"ד ועיתונאים למיניהם – שלטון חוק במדינה הזאת  אינן יותר מאשר בדיחות מטופשות. 

 

בבית החולים הפסיכיאטרי "נס ציונה" שהיתי בין 10.1973 4.1974 בגלל טענות רבות ושונות של המטפלים במוסד "נווה צאלים" (כיום של התק"ם)- משם הגעתי לבית החולים – ובייחוד בגלל מעשי הפשע שלהם

בביה"ח הפכתי ל"שפן נסיון" לתרופה "לפונקס" – ללא ידיעתי. השימוש בתרופה נמשך בכפייה עד 7.1977, אז לקיתי בצהבת בגללה – והוכרחתי לבלוע "הלידול", שתי התרופות מיועדות לטיפול בחולי נפש קשים ביותר- ואני, מעולם לא אובחנתי כחולה נפש

דר' פאליק, מנהל בית החולים, הוסיף חטא על פשע, כשהעביר (מסיבות טובות כנראה) את כל המסמכים הרפואיים עלי – לרופא שמעולם לא טיפל בי. כל זאת בניגוד לכל חוק.

 

למאמר המקור