במשפט משנת 2005 בו הואשם בעל שתקף את אשתו קבע שופט השלום בחיפה ר. חרסונסקי כי הבעל הוא זה שהותקף קשות ע"י האישה וכי המשטרה התרשלה בחקירתה ותסקירה של פקידת הסעד רק מצית את האירועים ואינו רלוונטי למקרה. השופט זיכה את הבעל הנאשם מכל אשמה.
מדבריו של השופט חרסונסקי:
אינני סבור כי יש לקבל את דבריו של השוטר סוריאנו בדבר התרשמותו, שלפיה, המתלוננת נפגעה קשה יותר מאשר הנאשם – מר סוריאנו התרשם כך אולם, אם נבדוק את תצלומי שני הצדדים, הרי הנאשם נפגע קשה יותר – איש לא בדק, אם היה הדם שנשפך בדירה של הנאשם או של המתלוננת, וכן גם אין בדיקה של כתמי הדם על חולצתה!
הנאשם ננשך, הוכה במערוך ובטלפון האלחוטי נזקיו היו גדולים יותר!
מפליא הוא כי למרות שהיתה גירסה ברורה של המתלוננת אשר לפיה, הנאשם ניקה את הדירה בסמרטוט – וכך נגב את הדם שניגר ממנה, איש לא בדק אם יש שרידי דם על הריצפה מי היה הדם, האם של הנאשם או של המתלוננת?
הסנגוריה הביאה לעדות גורמים שונים ממשרד הרווחה את ד"ר ברגמן פסיכיאטר שהשתתף בוועדה להערכת אלימות ומסוכנות – העדה מירלה סיפרה על תחושת בטן שלה…., סבור אני כי עדויות אלה, כולל תסקירה של גב' חדווה עינב (פקידת סעד) אינן רלוונטיות כלל וכלל – לנושא האישום שבפני. כל הנ"ל לא נכחו באירוע ואינם יכולים לשפוך אור על האספקט הפלילי ברגע ביצוע העבירה הנטענת הבאת הבנים והבנות למתן עדות בעניין זה, לא היו במקומן והוו לדעתי "שפיכת דלק" אל מדורה בוערת! שכן הם לא נכחו בעת ביצוע העבירה הנטענת וסיפור חייהם בצל הוריהם המסוכסכים לא האיר את "שבילי המאבק" האלים שהתחולל בין ההורים!
לדעתי, המתלוננת היתה זו שהפגינה אלימות כלפי הנאשם, היא גררה אותו אל ויכוח ליד המטבח והיא הלמה בו במערוך ובאפרכסת של הטלפון ואף נשכה אותו.
אכן, הנאשם ידע שאשתו הנה בעלת אופי אגרסיבי, אולם פעולותיו היו אך ורק על מנת להרחיק את אשתו הנושכת והמחיקה במערוך שבו פגעה בראשו, וכל זה משום שהיה במצוקה מול אשתו המשתוללת – ולכן פעולת ההדיפה שלו את אשתו, לא היתה אלא, התגוננות.










המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477


