המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
| התנועה קוראת לאב לערער על פסק הדין וחומרתו לעליון.הרבה מהגרושות חטפו את ילדינו בטרם היו משמורניות ולא קיבלו עונשים נוראיים ומרחיקי לכת כאלה.מה גם שגרושתו המשיכה לחטוף ממנו את בנו ולהפר בשיטתיות את הסדרי הראייה – אך לא קיבלה עונש!?! אפליה כבר אמרנו?בושה לבית המשפט ולשופט סולברג! האם היא זאת שצריכה להיות מאחורי סורג ובריח והמשמורת לאב!ומעבר לכך אין מדובר בחטיפה כמשמעה בדין הפלילי אלא בהפרת הוראה חוקית. התנועה קוראת לאב לפנות אליה מיידית לקבלת עזרה!
מאת: רותי אברהם | |
ביהמ"ש גזר 3 חודשי עבודות שירות על אב שחטף את בנו מגרושתו ▪ ▪ ▪
סנונית נוספת מבשרת שינוי ביחס מערכת המשפט כלפי אבות. בית המשפט המחוזי בירושלים הקל (יום ג', 6.5.08) משמעותית בעונש אב שהורשע בחטיפת בנו מידי גרושתו, והחזקתו 47 יום. בהחלטה כתב השופט, נועם סולברג, כי הוא גוזר שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15 אלף שקלים על האב בשל "התנהגותה הנלוזה של הגרושה", שמנעה מהאב להתראות עם בנו במשך שנה, ולא הועמדה לדין על כך.
בהחלטה גולל השופט את מסכת יסוריו של האב, כבן 50, שאחרי שנים רבות נולד בנו יחידו. זמן קצר לאחר מכן התגרשו בני הזוג. בתחילה הם שיתפו פעולה בנוגע לבנם ולא נזקקו להסדרי ראיה פורמליים. אך האם נישאה בשנית, ובית דין רבני אליו פנתה, קבע הסדרי ראיה "פורמליים ונוקשים" שגרמו לכך שהאב "מושפל וכואב" נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. אף על-פי כן כיבד האב את ההסדר. לא כך נהגה גרושתו, שמנעה במשך שנה מהאב להתראות עם בנו וזאת בתואנה כי עברה לחו"ל. בפועל התגוררה בבני ברק ואף דרשה וגם קיבלה, העלאה במזונות מסכום של 500 שקלים ל-1800 שקלים. האב פנה לעובדת סוציאלית, לבית הדין הרבני וגורמים ממסדיים אך אלו הודיעו לו כי גרושתו עזבה את הארץ בזהות בדויה. "הנאשם נואש מהממסד וכשנודע לו שבנו בירושלים הלך ועשה את המעשה הפלילי שבגינו הורשע". בדיון על עונשו כתב השופט סולברג כי היעלמו של האב עם בנו גרם נזקים לבן ולאם ולסביבה הקרובה, כמו גם "נזק כספי לקופת הציבור כאשר מידי יום שלחה המשטרה ניידות סיור לחפש אחריו, נעשו איכונים והוצאו פלטי שיחות טלפון כחלק מהמאמץ החקירתי. המשטרה פרסמה את סיפור המעשה בתקשורת ופנתה לרבנים ולארגונים בקהילה החרדית כדי שיסייעו באיתור הנאשם ובנו. הופעלה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים שעלותם רבה. כח אדם רב ורבבות שקלים הושקעו במשימה". הבן הוחזר רק לאחר שהאב נתפס בידי המשטרה. אמנם, "הנזק הנפשי לבן, נזק ממוני לאוצר המדינה ושיקולי גמול והרתעה תומכים בעמדת התביעה להטיל עליו עונש של מאסר לתקופה ממושכת", כתב השופט. עם זאת, "זכור נזכור כי אהבת אב לבנו הריהי חוק טבע. הנאשם לא חשב להרע לבנו אלא להטיב עימו. באמת ובתמים סבר הנאשם כי מצבו של בנו אצל האם הורע. קשר בין אב לבן אינו יציר המשפט. הקשר הוא חזק חוצה ימים וארצות, ואינו מוגבל לזמן, למקום, לדת או לחברה. מי שאמר והיה העולם טבע בנו את הקשר הזה בעת בריאת העולם". השופט הוסיף כי במהלך החקירה והמשפט שהה האב שלושה שבועות במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך שהה למעלה משנה במעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים וכיום הוא נתון ב"מעצר עיר" בצפת. "בשעתו לימד תורה. לעת הזאת עזבוהו תלמידיו, פרנסה אין, ובדרך לא דרך משלם האב לגרושתו מזונות בסך של 1800 שקלים מידי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש אף לא לשיחת טלפון עם בנו יחידו". חרף חומרת העברה, הנזק הנפשי לבן, הנזק הכספי לקופת המדינה והצורך להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו "ראוי להתחשב במצוקה האמיתית שאליה נקלע האב באהבתו לבנו יחידו. בהתנהגותה הנלוזה של גרושתו שעד כה לא נתנה את הדין על מעשיה, בתנאי המעצר הקשים, ובעובדה כי הנאשם הוא אדם טוב ביסודו ללא עבר פלילי. בהתחשב בכל אלה לא ראיתי למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין". בית המשפט גזר על האב שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15,000 שקלים.
סנונית נוספת מבשרת שינוי ביחס מערכת המשפט כלפי אבות. בית המשפט המחוזי בירושלים הקל (יום ג', 6.5.08) משמעותית בעונש אב שהורשע בחטיפת בנו מידי גרושתו, והחזקתו 47 יום. בהחלטה כתב השופט, נועם סולברג, כי הוא גוזר שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15 אלף שקלים על האב בשל "התנהגותה הנלוזה של הגרושה", שמנעה מהאב להתראות עם בנו במשך שנה, ולא הועמדה לדין על כך.
בהחלטה גולל השופט את מסכת יסוריו של האב, כבן 50, שאחרי שנים רבות נולד בנו יחידו. זמן קצר לאחר מכן התגרשו בני הזוג. בתחילה הם שיתפו פעולה בנוגע לבנם ולא נזקקו להסדרי ראיה פורמליים. אך האם נישאה בשנית, ובית דין רבני אליו פנתה, קבע הסדרי ראיה "פורמליים ונוקשים" שגרמו לכך שהאב "מושפל וכואב" נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. אף על-פי כן כיבד האב את ההסדר. לא כך נהגה גרושתו, שמנעה במשך שנה מהאב להתראות עם בנו וזאת בתואנה כי עברה לחו"ל. בפועל התגוררה בבני ברק ואף דרשה וגם קיבלה, העלאה במזונות מסכום של 500 שקלים ל-1800 שקלים. האב פנה לעובדת סוציאלית, לבית הדין הרבני וגורמים ממסדיים אך אלו הודיעו לו כי גרושתו עזבה את הארץ בזהות בדויה. "הנאשם נואש מהממסד וכשנודע לו שבנו בירושלים הלך ועשה את המעשה הפלילי שבגינו הורשע". בדיון על עונשו כתב השופט סולברג כי היעלמו של האב עם בנו גרם נזקים לבן ולאם ולסביבה הקרובה, כמו גם "נזק כספי לקופת הציבור כאשר מידי יום שלחה המשטרה ניידות סיור לחפש אחריו, נעשו איכונים והוצאו פלטי שיחות טלפון כחלק מהמאמץ החקירתי. המשטרה פרסמה את סיפור המעשה בתקשורת ופנתה לרבנים ולארגונים בקהילה החרדית כדי שיסייעו באיתור הנאשם ובנו. הופעלה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים שעלותם רבה. כח אדם רב ורבבות שקלים הושקעו במשימה". הבן הוחזר רק לאחר שהאב נתפס בידי המשטרה. אמנם, "הנזק הנפשי לבן, נזק ממוני לאוצר המדינה ושיקולי גמול והרתעה תומכים בעמדת התביעה להטיל עליו עונש של מאסר לתקופה ממושכת", כתב השופט. עם זאת, "זכור נזכור כי אהבת אב לבנו הריהי חוק טבע. הנאשם לא חשב להרע לבנו אלא להטיב עימו. באמת ובתמים סבר הנאשם כי מצבו של בנו אצל האם הורע. קשר בין אב לבן אינו יציר המשפט. הקשר הוא חזק חוצה ימים וארצות, ואינו מוגבל לזמן, למקום, לדת או לחברה. מי שאמר והיה העולם טבע בנו את הקשר הזה בעת בריאת העולם". השופט הוסיף כי במהלך החקירה והמשפט שהה האב שלושה שבועות במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך שהה למעלה משנה במעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים וכיום הוא נתון ב"מעצר עיר" בצפת. "בשעתו לימד תורה. לעת הזאת עזבוהו תלמידיו, פרנסה אין, ובדרך לא דרך משלם האב לגרושתו מזונות בסך של 1800 שקלים מידי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש אף לא לשיחת טלפון עם בנו יחידו". חרף חומרת העברה, הנזק הנפשי לבן, הנזק הכספי לקופת המדינה והצורך להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו "ראוי להתחשב במצוקה האמיתית שאליה נקלע האב באהבתו לבנו יחידו. בהתנהגותה הנלוזה של גרושתו שעד כה לא נתנה את הדין על מעשיה, בתנאי המעצר הקשים, ובעובדה כי הנאשם הוא אדם טוב ביסודו ללא עבר פלילי. בהתחשב בכל אלה לא ראיתי למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין". בית המשפט גזר על האב שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15,000 שקלים. |
|||||||||||||||||
השופט: הגרושה מנעה כשנה מפגש עם הבן ולא הועמדה לדין 
|
|||||
בית המשפט
|
בית משפט מחוזי ירושלים |
ת"פ 2114/06 |
||
|
|
|||
|
לפני: |
כב' השופט נֹעם סולברג |
|
06/05/2008 |
|
|
מדינת ישראל |
בעניין: |
||
המאשימה |
|
ע"י ב"כ עו"ד רונן יצחק עוזר ראשי לפרקליט מחוז ירושלים |
|
|
|
|
נ ג ד
|
|
||
|
|
ע"י ב"כ עו"ד גלאון קפלנסקי |
|
||
הנאשם |
|
|
|
|
1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בגניבת קטין.
2. אלה הן עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה הנאשם בהסדר טיעון: הנאשם ואשתו לשעבר, גרושים מזה כ-7 שנים ולהם בן (להלן – א') כבן 9. בהסכם הגירושין שבין הנאשם לגרושתו, הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ביום 29.11.99, נקבע כי א' יהיה בחזקת אמו וכי אביו יהיה זכאי לביקורים מחוץ למקום מגורי האם, בימים ובשעות שיתואמו בין ההורים.
ביום 21.5.06 בשעת בוקר, הגיע הנאשם לתלמוד תורה "דברות משה" ברחוב הפלאה 10 בשכונת הר-נוף בירושלים, שם לומד א', וביקש מאת מנהל בית הספר לפגוש את בנו. בשלב מסוים יצא הנאשם עם בנו ועזב את המקום. הנאשם החזיק בבנו בניגוד לפסק הדין הנ"ל במקומות שונים, מאמצי המשטרה לאתר את השניים עלו בתוהו, עד שביום 10.7.06 נעצר הנאשם ועִמו בנו א'.
3. ב"כ הצדדים טענו בנחישות, בשקדנות וברגישות לעניין העונש. ב"כ המאשימה ביקש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת; ב"כ הנאשם ביקש להימנע ממאסר ולהסתפק בעונש קל, במבט צופה פני עתיד.
4. מחד גיסא, ראוי הנאשם להחמרה בעונש, על אשר עולל לבנו. חרדות ופחדים רודפים את א' ולפי המתואר בתסקיר שרות המבחן, הוא חושש פן ייחטף בשנית ויורחק מסביבתו המשפחתית, החברתית והחינוכית. מצבו הרגשי קשה ביותר. המעשה שעשה הנאשם פגע בחוסן הנפשי של בנו, וקיים חשש לגבי העתיד לבוא. העונש צריך לבטא את הסלידה מן המעשה, ולהווֹת גמוּל הולם. לדאבוננו, אלפי הורים שדרכיהם נפרדו, שרויים במחלוקות וסכסוכים לגבי החזקת ילדיהם. אין ניתן להתייחס בסלחנות ל'גניבת קטין' כדרך שעשה הנאשם, גם על מנת להרתיע אותו-עצמו ורבים אחרים שכמותו. אין להשלים עם מצב שילד ישמש כלי משחק או קלף מיקוח בידי הוריו, ולא כל שכן, שייעקר ממקומו בעטיה של מחלוקת על תנאי החזקתו. עם כל חשיבותה – הטבעית והחוּקתית – של זכות ההוֹרוּת של הנאשם, שעליה ידובר עוד בהמשך, לא קמה לו זכות 'לגנוב' את ילדו, לעקור אותו מסביבתו ולגרום לו נזק נפשי והתפתחותי. בכגון דא, השיקול המרכזי צריך להיות טובתו של הילד, חירותו, בריאותו הגופנית וחוסנו הנפשי. כל שאר השיקולים, ככלל, הריהם טפלים לעיקר זה.
5. הלכה למעשה, ירד הנאשם למחתרת עם בנו, ועבר איתו ממקום למקום במשך 47 ימים, כשאף אחד מבני המשפחה לא ידע היכן השניים. לבד מן הנזק לבן, לאֵם ולסביבה הקרובה, גרם הנאשם נזק כספי אדיר לקופת הציבור. מדי יום שלחה המשטרה ניידות סיור לחפש אחרי הנאשם, נעשו איכּוּנים והוצאו פלטי שיחות טלפון כחלק מן המאמץ החקירתי. המשטרה פִּרסמה את סיפור המעשה בתקשורת ופנתה לרבנים ולארגונים בקהילה החרדית כדי שיסייעו באיתור הנאשם ובנוֹ א'. הופעלה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים שעלוּתם רבה. כוח אדם רב ורבבות שקלים הושקעו במשימה. לא מיוזמתו החזיר הנאשם לבסוף את א', אלא רק בעקבות תפיסתו על-ידי המשטרה.
6. הנה כי כן, נזק נפשי לבּן, נזק ממוני לאוצר המדינה, ושיקולי גמול והרתעה, תומכים בעמדת ב"כ המאשימה שביקש כאמור להטיל על הנאשם עונש של מאסר לתקופה ממושכת.
7. מאידך גיסא, זכוֹר נזכּוֹר כי אהבת אב לבנו הריהי חוק טבע. הנאשם לא חשב להרע לבנו, אלא להיטיב עִמו. באמת ובתמים סבר הנאשם, כי מצבו של בנו אצל האֵם הוּרע. קשר בין אב לבן איננו יציר המשפט. הקשר הוא חזק, חוצה ימים וארצות, ואיננו מוגבל לזמן, למקום, לדת או לחברה. מי שאמר והיה העולם טבע בּנו את הקשר הזה בעת בריאת העולם.
8. לא בכדי נקלע הנאשם למערבולת רגשית קשה וממושכת. הריהו כבן 50 שנה, שירת בצבא, העמיד תלמידים הרבה, עשה מעשי צדקה וחסד, מעולם לא הסתבך בפלילים, עד שאהבתו לבנו יחידו הכריעה אותו.
שנים ארוכות ניסו הנאשם וגרושתו להביא ילדים לעולם, ולא עלתה בידיהם. לאחר טיפולים רפואיים – מאלה שמתישים את הגוף ואת הנפש – בא א' לעולם בשנת 1998. כעבור שנה, גבה הר בין הנאשם ואשתו, והם התגרשו. במשך כ-5 שנים שלאחר הגרושין, התקיימה מערכת יחסים סבירה, הנאשם לקח את בּנו אליו באופן רציף, גם נסע איתו לחו"ל, לימדוֹ תורה, גם בחגים ובחופשות שהו בצוותא, והדברים נעשו בשיתוף פעולה עם האֵם ואף לשביעות רצונה.
9. המשבר החל עם נישואיה של האֵם. בעלה 'מתנגד', הנאשם 'חסיד', אולי מטעם זה – לבטח היו נוספים – לא נמצאה עוד שפה משותפת בין הנאשם לגרושתו. במקום הסדרי-הראיה הבלתי-פורמליים, נקבעו בבית הדין הרבני הסדרים פורמליים נוקשים. הנאשם, מושפל וכואב, נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. אף-על-פי-כן, כיבד הנאשם את ההסדר, בעוד גרושתו ניתקה את הקשר עם מרכז הקשר – כמתואר בתסקיר שרות המבחן – וחודשים ארוכים לא ניתן היה לאתרהּ. לכשנמצאה, בחודש פברואר 2006, התקיים עִמה מפגש ולאחריו הודיעה כי היא עוברת להתגורר בחו"ל עם בנה, בשם בדוי. כששבה לאחר מספר חודשים התברר כי התגוררה כל אותה עת עם בנה בבני ברק. בפועל, שנה ארוכה מנעה האֵם
מן הנאשם לפגוש את בנו, הגם שלא נמנעה מלבקש בבית הדין הרבני להגדיל את סכום המזונות שמשלם לה הנאשם (מ-500 ₪ ל-1,800 ₪); מבוקשה ניתן לה.
10. הנאשם, כמתואר על-ידי אחותו, לא ידע את נפשו מרוב צער, פנה לעובדת הסוציאלית, לפקידת הסעד, לבית הדין הרבני, והגורמים הממסדיים הודיעוהו שגרושתו עזבה את הארץ בזהות בדויה. הנאשם נואש מן הממסד וכשנודע לו שבנו נמצא בירושלים, הלך ועשה את המעשה הפלילי שבגינו הורשע. לדבריו, בנו א' נכרך אחריו, הוא התכוון לחבקו ולאהבו, לקח אותו לכותל המערבי, וכך נתגלגלו להם העניינים. בדיעבד העידו עדים על כך שבעת שהותו עם אביו, לא נראה א' מפוחד, אלא בריא, שמח ולבושו מסודר. לדברי הנאשם, רצה להחזיר את בנו לאמו, אך הבן לא רצה. אינני יודע אם כך הם פני הדברים כהווייתם, אך נאמנים עליי דברי ב"כ הנאשם, כי בלוקחו את בנו לקברי צדיקים, לתפילה, בלומדו עמו תורה, ביקש הנאשם לטעום מטעם בנו שנמנע ממנו במשך שנה.
11. ב"כ הנאשם טען במידה לא מבוטלת של צדק על הנוקשות שבטיפול האכיפתי בנאשם, אל מול הרפיון ביחסן של הרשויות כלפי האֵם. אכן, טעמה של הפלייה הוא טעם מר. הפלייה פוגעת בצדק. ב"כ המאשימה ציין אומנם כי בפרקליטות שוקלים גם את העמדתה לדין של האֵם, היא נחקרה באזהרה, אך מסתבר כי יש קשיים ראייתיים בדבר הזה, מכיוון שאחד משני הצווים של בית הדין הרבני נחתם על-ידי שני דיינים בלבד.
גבי דידי, יהא הדבר כאשר יהא, אין זה מן המידה למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין, כשגרושתו משוחררת מאימת הדין.
12. במסגרת הליכי החקירה והמשפט, שהה הנאשם שלושה שבועות במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך שהה למעלה משנה ב'מעצר בית' בפתח תקוה, באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים, וכיום הוא נתון ב'מעצר עיר' בצפת. בשעתו לימד תורה. לעת הזאת, עזבוהו תלמידיו. פרנסה איִן, ובדרך לא דרך משלם הנאשם לגרושתו מזונות בסך של 1,800 ₪ מדי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר, ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש, אף לא לשיחת טלפון, עם בנו-יחידו.
13. ב"כ הנאשם ביקש שלא לייחס משקל רב לדיווח בתסקיר שרות המבחן על פחדיו של א', כי יתכן שמקורם של הדברים בּאֵם, שנטעה אותם בבנה.
לפי התרשמותי, על סמך עדויות שבאו בפניי, לפני הודאת הנאשם בהסדר הטיעון ולאחריו, עדותו-שלו, עדות גרושתו, עדות אחותו, עדי אופי, הודעות מתיק המשטרה, כתבי-בי-דין מתיק בית הדין הרבני, מכתבי המלצה ותכתובות עם רשויות הרווחה, בהתבסס על כל אלה, דומני כי קצינת המבחן החמירה קמעא עם הנאשם, ביחסהּ את מצבו הרגשי הקשה של א' לגנֵבתו בידי אביו. מבלי לגרוע מחומרתה של הגנבה ומנזקים שגרמה לנפשו הנהלאה של א', הרי שאין להתעלם מן הרקע הקודם, הליכי הגירושין, נישואיה של האם מחדש, החיכוכים שבין ההורים, ומניעת המפגש של א' עם אביו באמצעות תחבולות מצד אמו. כל אלה לבטח 'תרמו' את חלקם למצוקה שבה שרוי א' ואין זה מן המידה לפקוד את מצבו הרגשי של א' רק על עוונו של אביו. עבירת גניבת הקטין שבה הורשע הנאשם, חמורה ככל שתהיה, אינה אלא ציון-דרך אחד בדרך החתחתים שעבר א' במשך השנים.
14. הנאשם הביע צער על פגיעה שגרם לבנו וחרטה על המעשה שעשה. אני מאמין אמנם שהדברים נאמרו בכנות, אך עודני מוטרד מגישתו הנוקשה והבוטחת של הנאשם. בד בבד עם היותו איש תורה נבון והגון, התרשמתי – בעצמי ובאמצעות תסקיר שרות המבחן – כי הנאשם מתקשה לבחון את הבעייתיות שבהתנהגותו-שלו. הוא הסכים אמנם לקשר טיפולי עם שרות המבחן, אך את הביטוי לכך נתן מן השׂפה ולחוץ. שרות המבחן התרשם כי הנאשם אינו בּשל להשתלב בתהליך טיפולי ואין בו נכונות לבחון באופן מעמיק את התנהגותו. אכן, לפי אישיותו, חוששני כי דברים שכתבתי בגזר דין זה על התנהגותה של גרושתו, יביאו את הנאשם להמשיך בדרכו הבוטחת, להטיל את מלוא האחריות על זולתו, ולא להכיר בחלקים בעייתיים גם באישיותו-שלו שמחייבים טיפול. אדגיש אפוא למען הסר ספק, כי אין בכל השיקולים לקולא דלעיל, ולא בהתנהלותה העקלקלה של האֵם, כדי לפטור את הנאשם מאחריות ומעונש על המעשה שעשה, ומן הצורך בהכרה בחולשותיו ובטיפול בהן.
15. שני תקדימים בלבד נמצאו לנו בהרשעתם של נאשמים בעבֵרה של 'גנבת קטין':
האחד עניינו רחוק (ת"פ (י-ם) 4321/99 מ"י נ' ראג'ב צאלח א-דין), תושב שטחי איו"ש שגנב את בִּתו מאִמהּ למשך שבועיים עד שנעצר, אדם בעל עבר פלילי שריצה 3 שנות מאסר בגין עבֵרת בטחון, וכבוד השופט רפי כרמל דן אותו ל-45 ימי מאסר; האחר, מִשל סגן הנשיא, כבוד השופט דוד חשין מלפני עשוֹר (ת"פ (י-ם) 357/97 מ"י נ' פלוני), עניינו קרוב יותר. דוּבּר שם בנאשם בהליכי גירושין מאשתו ושבניגוד להסדרי ראיה לקח את בִּתו מבית הספר שבו למדה לחזקתו, טִלטל אותה במסתרים קרוב לשנה וסרב להחזירהּ, בניגוד לצווים של בית הדין הרבני. בית המשפט דחה שם את טענתו של הנאשם לפיה חילץ את בתו מ"בית בוער" בשל חוסר מסוגלותה ההורית של האֵם, וקבע כי הנאשם עצמו הכניס את בתו ל"בית בוער", היא עברה מבית לבית עד שנקלטה אצל משפחה אומנת. בית המשפט גזר את עונשו לשנת מאסר בפועל ולשנה על-תנאי.
16. ב"כ המאשימה ביקש לגזור גזֵרה שווה מהתם להכא.
כשלעצמי, דומני כי הנסיבות שם חמורות יותר. אצלנו ארכה ה'גנבה' 47 ימים, ושם כמעט שנה; שם הורשע הנאשם גם בשתי עבֵרות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובעבֵרה של התחזות כאדם אחר; הכוחניות שהפגין הנאשם כמתואר בגזר הדין שם, עולה לאין ערוך על זו של הנאשם דנן; הנזק לילדה שם, עצום ורב. אצלנו הוא פּחוּת. הנאשם שם הודיע כי הוא מעדיף לשבת בכלא על פני ביצוע עבודות שירות; ועוד כהנה וכהנה הבדלים שמצדיקים ענישה שונה.
17. בסיכומו של דבר, דומני, חרף חומרת העבֵרה, הנזק הנפשי שנגרם לא', הנזק הכספי לקופת המדינה, והצורך להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו, הרי שראוי להתחשב במצוקה האמיתית שאליה נקלע הנאשם באהבתו לבנו-יחידו; בהתנהגותה הנלוזה של גרושתו שעד כה לא נתנה את הדין על מעשיה; בתנאי המעצר הקשים; ובעובדה כי הנאשם הוא אדם טוב ביסודו וללא עבר פלילי. בהתחשב בכל אלה לא ראיתי למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. הנני סבור כי לא יהא זה מן המידה להחזיר את הנאשם לעת הזאת ואחרי ככלות הכל, אל מאחורי סורג ובריח. החלטתי לגזור על הנאשם שלושה חודשי מאסר שאותם ירצה בעבודות שרות, וקנס כספי בסך של 15,000 ₪, או שלושה חודשי מאסר תמורתו.
5129371
54678313
— סוף עמוד 6 —
ניתן היום, ב' באייר תשס"ח (6 במאי 2008) במעמד הצדדים.
5129371
54678313
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.
נֹעם סולברג 54678313-2114/06
|
נֹעם סולברג, שופט |
