המשפחה ערערה כנגד רשויות הרווחה שרצו לחטוף תינוק לאימוץ – בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפעוט יחזור לחיק משפחתו

רעא  1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר; 22.05.2008 – 14 עמ'

 

בר'ע על פס'ד של בימ'ש המחוזי, בו נדחה ערעור על פס'ד של בימ'ש לענייני משפחה ונקבע כי בנה של המבקשת יימסר לאימוץ 'סגור'.

 

בית המשפט העליון, (מפי השופט רובינשטיין, ובהסכמת השופטים ג'ובראן ודנציגר), נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:

 

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה. ואולם, בנושא אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובימ'ש מאפשר קיום דיון בפני הרכב, כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן.

 

בבוא בימ'ש זה לבחון את השאלה לפי ס' 13(7) לחוק האימוץ, אין לומר כיום בפה מלא כי ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי, ואפילו היה כן, כי אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. השאלה אינה רק, אם בעבר ההורים לא היו מסוגלים לדאוג לילדם. השאלה היא גם, מה צפון בעתיד. נסיון העבר שופך אור גם על העתיד. עם זאת, יתכן שיש ראיות, שיש בהן כדי להצביע על שינוי, באופן שחרף חוסר היכולת בעבר קיים סיכוי ליכולת בעתיד. לעניין ס' 13(7) לחוק האימוץ, השאלה אינה גישתו הסובייקטיבית של ההורה אלא מצבו האובייקטיבי, כאשר גישתו שלו היא אחד מנתונים המגבשים מציאות אובייקטיבית זו. על בימ'ש לקבוע בראש ובראשונה אם על רקע מערכת העובדות כולה ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי.

 

הנפש העיקרית בה יש להתחשב היא של הילד. הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא שלא די בכך שנתקיימו עילות המאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ, אלא על בימ'ש לשקול ולהכריע טובת הקטין מהו, והאם היא מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. אכן, נסיבות יוצאות דופן הן שבהן לא מתקבלת עמדה מקצועית של מומחים לדבר, אך במקרה דנא מונתה מומחית נוספת מטעם בימ'ש זה, ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול 'קשר הדם' והותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא, שכן המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. התרשמות המומחית מהקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מההתרשמות בעבר ולכן כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ, תוך נקיטת זהירות. לפיכך, הקטין יועבר לחזקת אמו באופן הדרגתי ומבוקר.

עובדים סוציאלים גנבו לי את הילדים לאימוץ

"כשהפכתי לאמא הרגשתי שאני כבר לא מאמינה להורי המאמצים, שתמיד סיפרו שאמא שלי היא אישה רעה שזרקה אותי", אומרת נועה שאומצה בהיותה פעוטה.

"כשאמי המאמצת התחילה להפעיל עלי לחצים וטענה שאני לא מפגינה מספיק אחריות כלפי הילד, הרגשתי שהיא מתנהגת כמו העובדת הסוציאלית שחטפה מאמי הביולוגית שלושה ילדים".

"אמי המאמצת אמרה לי שנולדתי מחדש ושאני צריכה לשרוף את העבר שלי, שהמשפחה הביולוגית שלי כבר לא קיימת".

עפ"י דיווחי משרד הרווחה כ-300 תינוקות ופעוטות נמסרים מדי שנה לאימוץ בישראל.

לכתבה המלאה בידיעות אחרונות (הקובץ גדול, יש לחכות מספר דקות לטעינה)

פורסם 29 מאי 2008, ידיעות אחרונות

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ. הבריטים כבר הבינו כי העובדים הסוציאליים שלהם פועלים במסגרת פשע מאורגן. מתי יבינו זאת הישראלים?

How social services are paid bonuses to snatch babies for adoption 

 

כתבת תחקיר מינואר 2008  מתארת איך מערכת הרווחה בבריטניה פועלת בנושא אימוץ ילדים וחושפת שערוריה כי השירותים הסוציאליים מקבלים בונוסים על כל חטיפת תינוק לאימוץ.

בישראל שחיתות זו של קבלת פרמיות עבור ילדים שהוצאו מהבית עדיין מטואטאת מתחת לשטיח, ומשרד הרווחה מצליח להסתיר פשע מאורגן זה ובהצלחה (זמנית אמנם)

הסיבה לכך שמשרד הרווחה לא מגיב על האשמות חמורות אלו היא כי העובדים הסוציאלים יודעים שברגע שתביעה כזו תגיע לבית משפט הם יאלצו לחשוף בפני השופטים והציבור את מרכיבי תלושי השכר שלהם ופירוט תזרים המזומנים האדיר שמוזרם אליהם ואז יתגלו בערוותם.

 

בבריטניה בה כ-50 מליון תושבים מוציאים כ-75 ילדים מהבית מדי שבוע עפ"י צו בית משפט, ובסיכום שנתי, 3900 ילדים מדי שנה.

 

בישראל בה כ-7 מליון תושבים מוציאים כ-4000 ילדים מדי שנה מהבית בצו משפט, המספר הגבוה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה).

 

מספר הילדים המוצא מביתם גבוה בפועל מזה שדווח ע"י שר הרווחה  (כ-4,000 ילדים בשנת 2006) משום שרובם מוצאים מהבית ללא צו בית משפט, לכאורה בהסכמת הוריהם, אך הסכמה זו לעיתים מלווה קודם לכן בהטלת אימה וטרור של העובדים הסוציאליים על ההורים, לעיתים תוך שימוש בסחיטה ואיומים כי אם לא יסכימו לחתום אז פקידי הסעד יפעילו את סמכותם וכוחם כדי לנתק את ההורים מילדיהם לצמיתות. שיטה זו, מטרתה לעקוף את מערכת בתי המשפט.

 

לצורך הדגמה בדקנו את העיר מודיעין.

 

עפ"י דוח שר הרווחה נמסר כי במודיעין הוצאו בשנת 2006 עפ"י צו בית משפט 5 ילדים, ואולם בדוח סיכום שנתי שהוציאה לשכת הרווחה בעירית מודיעין מדווח על 22 ילדים שהוצאו לסידור חוץ ביתי, מספר גבוה פי 4 ויותר מזה המדווח לשר. ובמילים אחרות מספר הילדים המוצאים מהבית שלא במסגרת צו בית משפט גבוה בהרבה ממספר הילדים המוצאים במסגרת צו בית משפט, שאף הוא כשלעצמו אדיר מימדים.

 

העיר מודיעין היא רק דוגמא אחת מיני רבות ובמאמר עתידי נפרסם דוח נרחב יותר.

 

 ולבסוף:

 

סיפור אישי של זוג מן העיר מודיעין שבנם כמעט נחטף לאימוץ. 

הודעה חשובה לנשים היולדות בגפן בבית החולים: עובדות סוציאליות מסתובבות במחלקות יולדות על מנת לחטוף תינוקות לאימוץ, ראו הוזהרתן !!

לידה בבית החולים – רק בליווי בני משפחה

 

אם אתן נשים נשואות שעומדות ללדת בבית החולים ובן זוגכן מסיבה כלשהי אינו יכול להיות נוכח במעמד הלידה או לאחריה, חשוב כי תגענה לחדר הלידה עם משפחה או חברים ולא לבד !! אמהות חד הוריות, ההודעה מיועדת בעיקר לכן !!

 

בבתי היולדות מסתובבות דרך קבע עובדות סוציאליות המנסות לאתר נשים בודדות ולקחת מהן את התינוקות לאימוץ, וזאת תוך שכנוע היולדת שנמצאת לבד ובטשטוש מהלידה כי "טובת הילד" מצריכה כי הילד יילקח לאימוץ.

 

מספר העובדים הסוציאלים המסתובבים בבתי החולים בסוף השנה הוא גבוה יותר, משום שהם נדרשים להשלים את מכסות האימוץ שמוקצבים להם מדי שנה.

 

לעזוב את בית החולים מהר ככל האפשר

 

אם בכל זאת הגעתן לבדכן ואתן חוששות כי מסתובבות באגף היולדות עובדות סוציאליות, אל תדברו איתן כלל ואל תספקו להן שום מידע אודות זהותכן, מקום מגוריכן, מצבכן המשפחתי או הסוציו אקונומי. נשים אלו תאמרנה לכן כי הן באו "לעזור", תגלנה אמפטיה מזוייפת וזאת על מנת לנסות לדלות מכן מידע. אין לשתף עימן פעולה ויש להתעלם מהן לחלוטין. השתדלו להוציא את הרך הנולד מהר ככל האפשר מבית החולים.

 

נקיטת משנה זהירות בטיפת חלב

 

טיפת חלב אף היא מוקד פורענות לחטיפות תינוקות ע"י עובדים סוציאליים. טיפת חלב נמצאת בקשר עקבי ושוטף עם פקידי סעד לחוק הנוער ממשרד הרווחה אשר מנסים לאתר הורים ותינוקות "בעייתיים".

 

אין לספק לעובדי טיפת חלב שום מידע אודותיכם ואודות ילדיכם שהוא מעבר למצב הבריאותי של הפעוט. חשוב לדווח תמיד לעובדי טיפת חלב כי יש לכם משפחה מורחבת גדולה ואיתנה וכי המצב הסוציו אקונומי שלכם מצוין.

 

מקרה שאירע לאחרונה

 

לאחד מבתי החולים במרכז הארץ הגיעה בגפה אישה ללדת. בן זוגה שהה באותה עת בעיר אחרת ולא יכול להגיע עימה ללידה. האישה ילדה תינוק פג, ומרגע הלידה הסתובבו סביבה עובדות סוציאליות שהטרידו אותה בשאלות פולשניות אודות משפחתה ואורח חייה.

 

באחד הימים לא הגיעה האישה לבית החולים לבקר את בנה בפגיה משום שנרדמה בביתה עקב חוסר שינה ותשישות. למחרת היום כשהגיעה לבית החולים החלו הנשים הללו לתחקר אותה ורמזו לה כי היא אמא לא ראויה שכנראה אינה אוהבת את ילדה משום שלא הגיעה לבקר את התינוק.

 

משפחתה שהבינה כי האם עומדת להסתבך עם רשויות הרווחה האיצה בה להוציא את הרך הנולד, גם בהיותו פג, מהר ככל האפשר מבית החולים ולהתנתק מן העובדים הסוציאלים המטרידים. האם עשתה כן ובכך הצילה את בנה מגורל אכזר.

בתי יתומים בישראל – הנזקים הנפשיים והרגשיים הנגרמים לתינוקות החוסים במוסדות משרד הרווחה

 

עם הגידול שחל לאורך השנים בחטיפת ילדים ע"י עובדי הרווחה לבתי יתומים כדוגמת בית שבתאי בחיפה, נחשפת מערכת הבריאות בישראל לבעיות נפשיות של ילדים שנפגעו מהשהות במוסדות הללו, במימדים שטרם התמודדה עימם בעבר.

 

בתי היתומים בישראל שונים זה מזה במראה האסתטי, בתנאי המגורים (כגון צפיפות), ובהתייחסות הגופנית, הנפשית והחינוכית לילדים החוסים. צוות העובדים שונה אף הוא מבית יתומים אחד למשנהו, הן בהכשרתו המקצועית והן במספר העובדים ביחס למספר הילדים החוסים.

 

ההתקשרות בין ההורה לתינוק (parent-infant attachment) מהווה אבן יסוד משמעותית ביצירת מערכת יחסים חברתית ומשפחתית תקינה, והשפעתה מכרעת על עיצוב אופיו של התינוק ועל התפתחותו בעתיד כאדם בוגר. בהתקשרות תקינה לומד התינוק לתקשר עם הסביבה, ומפתח אמון עם דמות משמעותית וקבועה בחייו.

 

בולבי פיתח את תיאורית ההתקשרות בנסיון להסביר תופעות של יחסי אהבה, חרדת נטישה, אבל, טראומה ודכאון המתרחשים בילדות המוקדמת. לדעתו, לכל תינוק יש נטיה מלידה לחפש קרבה וקשר עקבי עם דמות מסוימת, בדרך כלל עם אימו. ההתקשרות ברורה מאד בילדות המוקדמת, נמשכת משך כל החיים ובולטת במיוחד בעיתות חירום.

 

תחילת ההתקשרות מוגדרת ומוגבלת, והתקופה המשמעותית והגורלית היא עד גיל שנתיים. אולם תינוקות מסוגלים להבחין בין הורים לזרים כבר במחצית השנה הראשונה לחייהם. תינוקות החוסים בבתי יתומים חווים פרידות ונטישות, התקשרויות משתנות עם דמויות ארעיות ובלתי נגישות כבר מתחילת חייהם.

 

במהלך שהותם במוסדות הם זוכים במקרה הטוב להזנה ולטיפול בסיסי, אולם אין מי שיגיב לאותות מצוקה או לצורך שלהם בקרבה ובטחון. במשך הזמן פוחת והולך הבכי שלהם, עד שהוא נפסק לחלוטין. הם הופכים אדישים, חסרי הבעה ותנועה, ואינם מתעניינים בסביבתם. הבעיות השכיחות ביותר הנגרמות בהפרעת התקשרות הן בהתפתחות השפה, ביצירת קשרים חברתיים וביציבות הרגשית. ילדים אלו, לאחר שהוצאו מן המוסד לוקים בתסמונת פוסט-טראומטית (post-traumatic stress disorder)

 

המגע הגופני בין התינוק למטפל בבית היתומים הוא נדיר, ומצטמצם לעיתים לזמן הארוחות והרחצה. ככל שקיימת תחלופה גבוהה יותר של מטפלים זה משפיע לרעה יותר על מצבו הנפשי של התינוק.

 

תינוקות רבים השוהים בבתי יתומים לוקים בפיגור התפתחותי. הסיבות לכך רבות, ביניהן שעות רבות של שכיבה במיטה ללא קשר עין או מגע גופני עם מטפל, שינה ממושכת עקב חוסר גריה ועוד. רבים מהם לוקים באיחור התפתחותי בתחום אחד לפחות: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, הבנה, שפה, תחומים חברתיים רגשיים, עצמאות בחיי היום יום ואיחור כללי. הפגיעה בהתפתחות השפה היא משמעותית ביותר, מכיוון שהמטפלים בבית היתומים אינם מדברים אל התינוקות, אלא משוחחים בינם לבין עצמם. חוסר שיחה עם התינוק בתקופה כה קריטית להתפתחות השפה, עלולה להיות הרסנית ובעלת השפעה מכרעת על התפתחותו השכלית ומיומנותו החברתית.

 

חוסר גריה הוא מצב בו התינוק אינו מקבל גירויים מן הסביבה משום שהוא חי במקום סגור. כל חודש בו התינוק שוהה במוסד ואינו מקבל גריה גורם נזק עצום להתפתחותו הנפשית והשכלית. בגלל חוסר הגריה וההזנחה מפתחים הילדים התנהגויות האופייניות לילדי מוסדות, כגון תנועות סטריאוטיפיות של נדנוד ראש, הטחת ראש, ביטוי פחדים שונים ועוד. נוסף על כך מפתחים ילדים אלה אי יציבות תחושתית, המתבטאת בחוסר סבילות למגע ובקשיי סבילות למרקמים שונים של מזון שהפה אינו מורגל להם, לגירויים בלתי מוכרים כמו הדלקת אור ולקולות שונים.

 

תחושת אי הנוחות שלהם עקב חוסר סבילות זו גורמת לבעיות הסתגלות מחוץ לבית היתומים ובעקבות זאת לבעיות התנהגות המתבטאות בדרך כלל בצרחות והתפרצויות זעם.Frank וחב' מצאו בסקירתם שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בקרב בוגרים ששהו בבתי יתומים לפני גיל 6.

מי שמעוניין לקרוא לגבי נזקים קוגנטיביים בילדי מוסדות יוכל לעיין במחקר של אוניברסיטת הרווארד.

 בבליוגרפיה:

  Bowlby J, The nature of child's tie to his mother. Int J Psychoanal,1958; 39: 350-373.
 Singer LM, Brodzinsky DM, Ramsay D & al, Mother-infant attachment in adoptive families. Child dev, 1985; 56: 1543-1551.
 Frank A, Klass PE & Eisenberg L, Infants and young children in orphanages: one view from pediatrics and child psychiatry.Pediatrics, 1996; 97: 569-578.

Aronson J, Medical evaluation and infectious considerations on arrival. Pediatric Annals, 2000; 29: 222-223

Cermak SA & Daunhauer LA, Sensory processing in the postinstitutionalized child. Am J Occup Ther, 1997; 51: 500-507.

עדות של אישה שנחטפה בילדותה ע"י רשויות הרווחה

האזינו לעדותה של אישה בת 35 שנחטפה ע"י רשויות הרווחה בהיותה תינוקת מאמה הביולוגית רק משום ש”חטאה” היחיד היה גילה, 17.

   

התנועה למען עתיד ילדנו חושפת מדוע מסייע יצחק קדמן לרווחה לחטוף ילדים

התנועה למען עתיד ילדנו חושפת מדוע מסייע יצחק קדמן לרווחה לחטוף ילדים .יצחק קדמן היה חוטף ילדים בעצמו בשרות למען הילד .
האיש שאיננו ראוי להגן על ילדים היה שותף לטיפת ילדים ובגלל זה הוא משתף של הרווחה ותמך בהוצאת אלפי ילדים לאומנה ופנימיות ואימוץ

התנועה אף הגיבה נגד שיטת האלימות הולדינג כמו שהיה היום בערוץ 10 שמשרד הרווחה תומך באופן נלהב .

חשיפה משרד החינוך אוסר זאת כבר 8 שנים
 
 

אכזבה מאימוץ: האם ניתן לבטל צו אימוץ?

אלמוני נולד בישראל ביום 27.6.68 כאחד משלושה ילדים שהוריהם הזניחו אותם. ההורים פגעו בילד והתעללו בו. כששהו בחו"ל שלחו את שלושת ילדיהם לבית סבתם, וזו זרקה אותם לרחוב. הילד עצמו נמצא בגיל חמש משוטט ברחוב ללא השגחה. הוא סודר במשפחה אומנת למשך שנתיים, אבל עקב קשיים שנתגלו בגידולו הוא הועבר לאימוץ.

 

האם המאמצת, ילידת 1942, סובלת מהפרעות גדילה. בעלה, יליד 1943, נושא על גבו מטען של חוויות רגשיות קשות מתקופת נעוריו. הם נישאו בשנת 1971, ובשנה זו נולדה בתם הטבעית. שני ההורים המאמצים הגיעו בתחום פעולתם המקצועית להישגים ניכרים. האישה היא בעלת תואר דוקטור באחד המדעים ועוסקת בהצלחה בתפקידה.

 

בשנת 1976, הם קיבלו את הילד (האלמוני) לאימוץ. הם היו מעונינים לטפל בילד בעל צרכים מיוחדים, והם קיבלו את הילד בגיל שמונה ואימצוהו כשהוא בן עשר שנים וחצי.

 

הילד הגיע לביתם במצב פגוע, כבעל תפקוד נמוך, וכמעט שלא דיבר. בני-הזוג השקיעו בו משאבים רבים, נזקקו למומחים ולא חסכו כל מאמץ כדי לשפר את תפקודו, ואכן נוצרו קשרים בינם לבין הילד והשקעתם החלה לשאת פרי.

 

אלא שזוג ההורים המאמצים הפעילו על הילד לחצים קשים, דרשו ממנו הישגים לימודיים שהיו מעבר ליכולתו, הגיבו על מעשים שעשה בעונשים קשים ואכזריים, לרבות מכות קשות, ואלה הלכו וגברו עד שהגיעו לשיא בתקופת בגרותו, שאליה התקשו בני-הזוג להסתגל.

 

בגיל חמש-עשרה נפלט הילד ממסגרת בית הספר, היה מעורב בקטטות קשות ונהג לברוח מן הבית ולהתלונן כי הוריו המאמצים מתנכלים לו. הוא הוצא מן הבית והועבר לפנימייה, משם למפת"ן ומשם למשפחה אומנת, ובשום מקום הוא לא נקלט. באוקטובר 1985 הועבר לבית חולים פסיכיאטרי, ושם הוא שוהה עד עצם היום הזה. בימים אלה הוא משתתף בפרויקט שיקום-חוץ שמטרתו להגיע לדיור מוגן בקהילה.

 

ההורים המאמצים ראו באימוצו של הילד "פרויקט" ואתגר ומשנכשלו ראו בכך כישלון אישי, שהתלוו לו רגשות עזים של תסכול ושל אכזבה. הם לא יכלו לשאת ילד חולה נפש או ילד הזקוק לטיפול נפשי. הם כילו את תסכוליהם בילד, ועתה הם מלאים כלפיו שנאה ללא מצרים. שניהם מודים שתגובותיהם כלפי המאומץ היו ממש אכזריות והם היו מוכנים אפילו להורגו, גם היום. הם חוששים שאם יופיע המאומץ בביתם, הם יגיבו בהריגתו, וגם אם לא יהרגוהו (כדי לשבת בכלא) הרי לפחות היו רוצים להורגו, ואם לא להורגו, למסור אותו למיסיון או למוסד חרדי. שנאתם אליו כיום לא תיאמן, והם מתקשים להסתיר את עצמת רגשותיהם השליליים.

 

לפיכך, לאחר שבע שנים של אימוץ ובתום עשר שנים מיום שקיבלו את הילד לרשותם, הם מבקשים לשחררם מן האימוץ. לדבריהם, ביטול האימוץ יהיה לטובת הבן מחמת הסכנות שעשויות להיגרם לו ממפגש אפשרי בינם לבינו. מה טעם בהשארת קשר האימוץ על כנו, הם שואלים, כשאין ביניהם כל קשר ולאחר שכבר הדירו את בנם המאומץ בצוואה מירושתם.

 

הבן עצמו אינו מעוניין להיפגש עם הוריו המאמצים ואינו רוצה בכל קשר עמם. עם זאת, חשוב לו לא להפסיד את זהותו, את שמו והשתייכותו ואת הבסיס הכלכלי.

 

בית המשפט העליון קבע שאין לבטל את צו האימוץ. שלושה טעמים לכך: ראשית, ביטול צו האימוץ עשוי לשמש נדבך נוסף בתחושת הדחייה ממנה סבל הבן מנעוריו; שנית, ביטול הצו יבטל את זהותו הן בפני עצמו והן ברישומים הרשמיים שבהם יירשם כמי שאין לו הורים; שלישית, אין עילה לבטל את אחריותם הכספית של ההורים המאמצים כלפי בנם הקיימת עקב צו האימוץ.

 

דילמות משפטיות – מאמר המקור

האמא נעמה דגן והסבא שמעון דורשים שיחזירו להם את הילדה הקטינה מהשרות למען הילד

הילדה בת השלוש וחצי שנחטפה למוסדות הסגורים למטרות התעללות על ידי השרות למען הילד

סובלת ואינה נמצאת תחת פיקוחה של האימא והאבא בן ה32.
הילדה נחטפה לפני שנתיים מחיק אימה כשהייתה פעוטה ממש!!!
לשופטת ברגמן כלל לא איכפת והיא מאיימת על הסבא שהתינוקת תילקח ע"י המדינה.

האבא אויים ואולץ לחתום על כך שהוא מסכים לאימוץ.
הופעלה מערכת לחצים שאינה חוקית לחתום על מסמך שאינו חוקי.
הגב' מרים ננזוף מההתעללות למען הילד איימה ונהגה באלימות כלפי הסבא וכלפי האימא הביולוגית כאשר אמרה "שייגמר הכסף – הילד ילך לאימוץ".
הגב' דבורה צידון איימה על הסבא ונוהגת בשרירות לב כלפי הילדה ומונעת מהאימא נעמה דגן מלזכות להיות אימא במדינת ישראל.

הסבא נשלח לכל מיני מבחנים מטופשים ועבר איומים והשפלות ואלימות מצד השרות למען הילד.

בקרוב יוצג הסרט שמתאר את חטיפת הקטינה ע.
בקרוב יועלו כל התמונות אשר קשורות לחטיפת הקטינה ולזריקתה במוסד סגור במקום להיות בחיק אימה וסביה ואביה האוהבים.

כל מי שיכול להטות כתף ולסייע נא ליצור קשר עם האימא ועם הסבא שמעון מעתלית בטלפון 05228830207.