דר' לין ורנל מסבירה מדוע מסוכן לפנות לשירותי הרווחה בבקשת סיוע

דר' לין ורנל היא סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית שחוקרת את עבודת השירותים הסוציאליים בבריטניה. צפו בסרטון המציג את מסקנתה כי פקידי סעד לא רק שלא עוזרים למשפחות נזקקות אלא אף מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה הבריטית.

הניתוח של דר' ורנל תואם גם את המציאות הישראלית העגומה.

 

דר' אסתר הרצוג המקבילה הישראלית ללין ורנל כותבת על כך במאמרה להתרחק מרשויות הרווחה.

 

 

מודל ביורוקרטי לחיקוי: האימפריה הסוציאלית

הגדלת תקנים למערכת הסוציאלית תשמש חולייה נוספת בחיזוק המנגנונים שבפועל פוגעים באוכלוסיות החלשות.

 

אסתר הרצוג YNET

 

מי שרוצה להרחיב את אימפריית פקידות הרווחה ולהחליש את השכבות החלשות – שייענה לעובדים הסוציאלים השובתים בדרישה להוסיף להם תקנים.

 

 השביתה הנוכחית מספקת דוגמה נוספת לאופן שבו נבנית מערכת העבודה הסוציאלית כאימפריה ביורוקרטית משגשגת. תולדותיה של מערכת זו יכולות לשמש מודל מעורר התפעלות בלב כל בונה אימפריות פוטנציאלי.

 

כשעם המהפך של בגין קמה ב-1977 ממשלת הקואליציה של הליכוד עם ד"ש והדתיים / חרדים, קיבל ד"ר ישראל כץ לידיו את הנהגת משרד הסעד, שבמהרה שינה את שמו למשרד העבודה והרווחה. האידיאולוגיה השתנתה ממתן סעד, כחסד לנזקקים, לסיוע בזכות לאזרחים שווי זכויות על בסיס קריטריונים אוניברסאליים. המסחרה בין פקיד הסעד לקליינט, שנבנתה לעיתים קרובות על שרירות ליבו של הפקיד והתערבותו הבלתי נסבלת בחיי הקליינט, הוחלפו במתן סיוע קונקרטי, בעיקר כקצבאות, על בסיס זכאות מפורשת ומוגדרת אוניברסלית.

 

אין ספק שמחאות בני עדות המזרח שקופחו ונדחקו לשולי החברה בשלושת העשורים הראשונים לקיומה של המדינה הצליחו להביא את בגין והימין לשלטון ותרמו לשינוי הדרמטי במדיניות הרווחה של מדינת ישראל.

 

המשמעות עבור פקידי הסעד / רווחה הייתה הרסנית: הם איבדו את השליטה המוחלטת על משאבי הסיוע לנזקקים. ד"ר כץ, שהיה בעצמו עובד סוציאלי (וממקימי המוסד לביטוח לאומי), שכנע את פקידי הסעד, שחשו כי האדמה נשמטה תחת רגליהם, כי השינוי הוא לטובתם והוא גם מוצדק אידיאולוגית, שהם הרי אנשי מקצוע "טיפוליים" ואין מתפקידם (וכבודם) להתעסק עם חלוקת כסף.

 

לטווח הארוך, ומתוך הסתכלות של לאחר שלושת העשורים האחרונים לקיום המדינה, מתברר שד"ר כץ צדק מאוד. העובדים הסוציאליים השכילו ללמוד את רזי הביורוקרטיה, ואין טובים מהם (ולפחות ממנהיגיהם) להציג דוגמא מושלמת של בניית מערכת ביורוקרטית גדולה ומסועפת לתלפיות, כזו הנשענת באופן שובה לב על אידיאולוגיה הומנית שאין עליה עוררין. במקום "מחלקי קיצבאות" הפכו העובדים הסוציאליים ל"מטפלים".

 

אז איך הפך אסונם של הפקידים הסוציאליים להצלחה מפוארת? יש הסברים רבים להתרחשות זו. אציין פה אך חלק מהם, כפי שכבר כתבתי בעבר: בעזרת סוד ה"מומחיות בטיפול" הם תפסו מונופול שדחק הצידה את הפסיכולוגים, קציני מבחן, עובדי קידום נוער, מחנכים, אחיות ועוד. הם הצליחו להפוך את העבודה הסוציאלית לגילדה המשתלטת בהדרגה על תחומים הולכים ומתרבים; הם הצליחו לשכנע את הציבור בצורך הגובר והאינסופי ב"מומחיותם", בדרך הקלאסית של יצירת "בעיה חברתית מיוחדת המצריכה משאבים מיוחדים".

 

כותרות ענק על סיפורים קורעי לב בלווית סטטיסטיקות מזעזעות סייעו לייצר את הדימוי של מצוקות רבות המצריכות את ההתערבות המקצועית-ייחודית שלהם. דוגמא אחת לכך היא המניפולציות במספרי ילדים ונוער במצוקה (שלפיהם כשליש מאוכלוסיית הנוער בארץ היא "אוכלוסיית יעד" לטיפולם); הם ניכסו פעילות חברתית-וולונטרית לעצמם, כמו למשל פעילותם של ארגוני הנשים בסוגיית האלימות נגד נשים שאותה הפכו לתחום טיפול ש"הצדיק" הקמת מרכזים למניעת אלימות במשפחה; הם ארגנו הפגנות שבהן לא נרתעו מלהשתמש בקליינטים, כאשר איימו בסגירת מוסדות כדי לשכנע את הציבור בצורך בהם;

 

את התקשורת גייסו בהצלחה עצומה ("בזכות" עמיתים המקורבים לראשי השלטון, כמו עליזה אולמרט) במאמציהם לחסום כל ביקורת על המציאות במוסדות רבים בטיפולם (לנוער, לזקנים לחולי נפש) ולעריכת קמפיינים על הצלחה לכאורה בטיפול בסוגיות רווחה וכן לתמיכה בדרישות להגדלת תקנים; הם הצליחו להפוך למומחים כמעט בלעדיים ומרכזיים בעיני בית המשפט בכל הסוגיות הקשורות למשפחה ילדים ונוער;

 

באופן חוזר ונשנה הם מקבעים את הדימוי של עומס בלתי נסבל של תיקים המוטל עליהם. על השקריות של טענה זו למדתי בעבודתי על הוסטל לנערים בראשית שנות ה-90 שהיה מיועד ל-15 נערים אך בפועל אף פעם לא היו בו יותר משמונה נערים, אך הצוות היה גדול יותר ממספר החוסים.

 

הקושי למלא את המוסדות לנערות בקליינטיות, המושמות שם בדרכי כפייה קשות, נחשף זה מכבר. כך גם התברר כי ועדות ההחלטה הדנות בהוצאת בני נוער "במצוקה" מבתיהם, מנקזות אליהן פקידים סוציאליים רבים ל"שעות עבודה" רבות, בטענה של צורך בחוות דעת "מבוססת", כאשר בפועל ריבוי פקידי הסעד משמש להשגת גיבוי הירארכי להחלטות אסוניות של הפקידים "בשטח" עבור ילדים ומשפחות).

 

לא מפתיע, לפיכך, שהמערכת הסוציאלית הייתה היחידה בשני העשורים האחרונים שהצליחה להתרחב בתוך המגזר הציבורי השכיר. סקירת הרשות לתכנון כוח אדם במשרד התמ"ת משנת 2003 מלמדת על כך שבין 1990/1 ל-2002 גדל מספר המועסקים בעבודה סוציאלית ב-75% בתקופה שבה צומצמה דרמטית המועסקים בשירות הציבורי.

 

מסקנה: הגדלת תקנים למערכת הסוציאלית תשמש חולייה נוספת בהגדלת וחיזוק המנגנונים הסוציאליים, שבפועל פוגעים באוכלוסיות החלשות.

 

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל

עוד על עבודת הטומאה של העובדים הסוציאלים בלשכות הרווחה. החלטת המשטרה נתונה לחסדיה של פקידה סוציאלית. אה, כמעט שכחנו, ואין גם צורך בראיות כדי להרשיע. משטר אפל כבר אמרנו?

והפעם סיפורו של איש הייטק שהואשם בתלונת שווא על הכאת ילדיו. שימו לב באילו זוטות הפקידות הללו ממקדות את המשאבים שלהן, כאשר במקביל ומתחת לאף שלהן יש משפחה מתעללת אמיתית ממנה הן מתעלמות ואז כאשר קורה אסון שמגיע לתקשורת הן תופסות טרמפ על המקרה ומסתובבות עם שלט על המצח: "אנו עושות עבודת קודש" (רוצה לאמר, פוסט מורטם):

 

"…בוקר אחד אני מקבל טלפון מהמשטרה להתיצב מיד לחקירה.

התיצבתי,נאמר לי שיועצת בית הספר קיבלה טלפון מאיש אלמוני שמודיע לה שאני מכה את בני.

הודיעו לי גם שחקרו את ילדיי הקטינים ללא ידיעתי והסכמתי וגרמו להם לטראומה.

כמובן ששחררו אותי מיד כי לעולם לא הכתי את ילדיי.

כדי לסגור את התיק המשטרה צריכה חתימה של עובדת סוציאלית ואז נשלחתי לאחת כזו.

המשטרה היה החלק הקל עד שהגעתי לעובדת הסוציאלית.

מעולם לא נזקקתי לשרותים סוציאלים .

אני איש נורמטיבי מהנדס תוכנה בחברת היי טק נשוי ואבא ל 3.

ואני נשבע לכם שעד לרגע שבו נתקלתי לראשונה בחיי בעובדת סוציאלית חשבתי שהם עובדים מסורים נאמנים לעבודתם ודואגים לאזרחים.

התבדתי בגדול.

העובדת הסוציאלית ( התואר גנרלית קטן עליה) מסרבת בתוקף לשלוח את הטופס למשטרה כדי לסגור את התיק.

היא טוענת שלא תשלח את הטופס רק לאחר "טיפול" .

מדוע "טיפול" ? כי למשפחה ולילדיי נגרם נזק כתוצאה מהחקירה המשטרתית ( שנעשת ביוזמתה )ולכן הם צריכים "טיפול" אצל פסיכולוג על חשבוני כמובן ,לזמן בלתי ידוע מראש והיא גם צריכה להפגש איתנו כל חודש לוודא שאנחנו "בטיפול".

איש אינו יודע מתי העובדת הסוציאלית תחליט מתי נגמר ה "טיפול" דבר שמשאיר לה הרבה עבודה ואז היא יכולה לטעון שחסר לה תקנים וידיה עמוסות בעבודה.

(אגב האיש שהתלונן אינו אלא שכן נקמני שבטעות עשיתי רוורס ודפקתי לו את האוטו לפני חודשיים והוא החליט להתנקם בצורה אכזרית .)

לא פלא שלשכות הרווחה מלאות בנזקקים כי העובדות הסוציאליות דואגות במסירות רבה לקלינטורה משגשגת בנוסף לזה שהן לא בודקות תלונות שווא אלא ממהרות להגיש תלונות למשטרה כדי להמשיך ו "לטפל" עוד ועוד על חשבון משלם המיסים."

 

פורסם ב YNET

השקרים של חנה סלוצקי – אחד בפה ואחד בלב

חנה סלוצקי – פקידת סעד ראשית לחוק הנוער אשר אחראית באופן אישי לחטיפתם המיותרת של רבבות ילדים מביתם ומשפחתם וכליאתם במתקני כליאה של משרד הרווחה (מכונים לעיתים פנימיות), ולאשפוזם בכפיה של ילדים בריאים במוסדות פסיכיאטרים על לא עוול בכפם.

מדוע לא מכניסים את האישה הזו לכלא?

 

מתוך פרוטוקול ישיבת העבודה והרווחה בכנסת, 26 מאי 2008

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…נוצרה סיטואציה שבה אנחנו צריכים להתערב ולהגן על ילדים…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"נוצרה סיטואציה בה אנו צריכים להגדיר יותר ויותר ילדים בסיכון מלאכותי כדי להגדיל את מספר התקנים שלנו וזאת כדי שנוכל לעבוד 3 דעות ביום במקום 6 שעות ביום."

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…נקודת המוצא היא טובת הילד, אבל אנחנו מסתכלים על הילד עם ההורים ועם המשפחה, תמיד הילד עם המשפחה…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"נקודת המוצא היא טובת העובד הסוציאלי, וטובת העובד הסוציאלי דורשת הוצאה של עוד ועוד ועוד ילדים מהבית כדי לפרנס את עצמנו ואת החברים שלנו בפנימיות ובאומנה, עובדה, לפי הסטטיסטיקה משנה לשנה גובר והולך מספר הילדים שמוצאים מן הבית."

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…אנחנו מבקרים את עצמנו ואנחנו יודעים יפה מאוד לבקר את עצמנו…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"אנו פועלים בניגוד למנהל תקין המחייב פיקוח ובקורת של גורם חיצוני ואובייקטיבי כגון משרד מבקר המדינה. אנו לא מרשים לאף גורם חיצוני לחדור למועדון הסגור שלנו, להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, כדי שלא יחשוף מחדלים איומים ויפתח תיבת פנדורה."

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…בוודאי שיש כשל, אם תינוק נפטר כתוצאה מאלימות ופקידי הסעד ועובדי הסעד לא הצליחו להגיע אליו בזמן כי הם עסקו בתחום אחר או בנושא אחר…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"…אנו לא מסוגלים להתמודד עם מקרי התעללות אמיתיים, גדול עלינו, אז אנו מפנים את המשאבים שלנו כדי להציק למשפחות חפות מפשע."

 

גב' סלוצקי, מקרה אמיתי שתועד אצלנו, כאשר אחת מפקידות הסעד שלך מרימה טלפון לאמא ונוזפת באמא כי קיבלה דיווח משתי מרגלות שלה, אמהות שדיווחו שהמטפלת של הילדה לא התייחסה לילדה בנדנדה בגינה (ואגב כך אף הפרה חסיון בכך שהעבירה מידע ל-2 האמהות) ובמקביל הפקידה שלך מקבלת קריאה בביפר כי יש נערה במצוקה שרוצה להתאבד והפקידה שלך עדיין ממשיכה לנזוף באותה אמא על הנדנדה במקום לסגור את הטלפון ולטפל בנערה שעומדת להתאבד, אז ברור שכך קורות טרגדיות. למה לא מעמידים אותך ואת הפקידות שלך לדין על רשלנות?

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…איך מזהים ילדים בגיל הרך שנפגעים, אותם תינוקות שאינם יכולים לדבר, שאינם יכולים לספר…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"התינוקות במוסד בית שבתאי בחיפה לא יכולים לדבר על הטראומה שהם עובדים במוסד. בולבי וחבריו קבעו כבר מזמן כי לתינוקות נגרמים נזקים אדירים בעת שהותם במוסד אבל מה אכפת לי מהם"

 

כשחנה סלוצקי אומרת:

"…אתמול בערב מהשעה 8:00 עד 10:00 בערב שוחחתי עם עיתונאית שיוצאת נגד הורים וילדים בגיל הרך…"

 

היא מתכוונת לאמר:

"אני מתכוונת לגייס את התקשורת כדי שתעשה שטיפת מח להמונים ותזריק רעל לאזרחי מדינת ישראל כי להיות הורה במדינת ישראל זו משימה בלתי אפשרית משום שההורים היהודים הם הורים גרועים וצריך לקחת מהם את הילדים. כדי לבצע את המשימה הכלל ארצית הזו יש צורך בתוספת של עוד ועוד ועוד תקנים, קרי עוד ועוד ועוד כסף! כסף! כסף!"

התנועה מברכת על החלטת כבוד השופט משה דרורי המשאיר בשלב זה את הילד אצל אימו בעקבות הגשת הערעור של התנועה למען עתיד ילדנו

התנועה מברכת על החלטת כבוד השופט משה דרורי המשאיר בשלב זה את הבן אצל אימו בעיקבות הגשת העירעור של התנועה למען עתיד ילדנו .

פרשת ההתעללות שפורסמה באתרינו ובאתר ערוץ 1 (שקרדיט מגיע לדינה אברהמסון) שעזרה בכל דרך למרות שקריו של נחום עידו ממשרד הרווחה.

פרשת ההתעללות החדשה מרחוב החרמון 28 ממבשרת ציון (אצל משפחת אליהו) אשר היתעללה בילד ועכשיו מתגלים פרטים חדשים.

משטרת ישראל מסרבת לחקור את משפחת האומנה הנ"ל, וכמן כן מסרבת לחקור את פקיד הסעד.

נציג היועמ"ש שיקר כאשר אמר שמתקיימת חקירה והיא תיקח זמן רב.  היתכן כי זה ימשך עוד 7 שנים? כמו שהמשטרה רגילה ואיננה רוצה לחקור ומקפיאה את התיק?

משפחת האומנה השאירה את הילד יום וחצי ללא השגחה !  וכן מר חביב נהג עם אנשים שלא כמקובל והילד נאלץ לשכב על ריצפת המשאית.

האם כמובן תגיש תלונה במשטרת התנועה הארצית!

הילד היה מורעב ואכל תמיד לבד עם כוסות של פלסטיק כמו בגטו!

התנועה תמשיך לחשוף את מעללי האומנה ושקריו של יגאל כהן פקיד הסעד שלא ראה את הילד 8 חודשים ושיקר בבית המשפט שהילד פשוט פורח!

התנועה תמשיך במאבק עד להשבתו הסופית של הילד לביתו.

רק תודות לפעילות התנועה בראשות יעקב בן יששכר אשר מטפלת פרטנית במקרים,  ובכל תיק שטיפלה נעצר התיק.  וחותמת הגומי של בית המשפט חדלה מלחתום.

התנועה מברכת את נציג יועמ"ש על הפסדו, ומודיעה כי מאבק התנועה יחריף ועו"ד של התנועה יתפרסו בכל הארץ.

ילדים לא יוצאו מידי הוריהם בהבל פה של פקיד סעד.

ולך העו"ד המלומד בא כוח היועמ"ש, הסביר לך בית המשפט שאתה לא תיקבע מי הם העורכי דין.

התנועה פורסת בכל הארץ נציגים ועורכי דין.

 

תככים בין עובדים סוציאליים באים תמיד על חשבון בריאותם הנפשית של ילדים חטופי רווחה

להלן עוד מקרה, אחד מאינספור מקרים של כשל אומנה בהם מטולטלים ילדים ממשפחה למשפחה כמו כדורגל בשל סיבות רבות ומגוונות ומשרד הרווחה מסתיר כהרגלו את הנזקים שפקידי הסעד גורמים לילדים הללו. והפעם, משפחה אומנת מתוך פורום אומנה, על ילד שנזרק למשפחה האומנת הבאה בשל מחדלים ותככים ביורוקרטים של עובדים סוציאליים ופקידי ממסד:

 

"…האם רק אנחנו סובלים מחוסר הבנה של העמותה , עו"ס וכ"ו? נמאס לנו שנותנים לנו עובדת שלא מבינה מה קורה איתה חדשה וכל הזמן מסתמכת על מה שתגיד ראש הצוות שלה אנחנו נמצאים בצומת דרכים עם הילד אומנה שלנו הוא לא ממשיך איתנו בגלל חוסר התחשבות של כל המערכת לצעקות שלנו כי הילד מסובך רגשית כולל פיגור אין לנו כימיה כבר למעלה משנה אין עזרה מקצועית איך כן לגשת לילד ולבעיות שלו נכשלנו בגללם כואב לנו שככה מתנהל העולם אנחנו מתוסכלים ולא יודעים מה יהיה האם המשפחה הבאה כן תסתדר ? האם האם האומנת תוכל להתמודד עם ההרגשה שלא תקבל שום פידבק על הטיפול בו ? מה יהיה איתו אם לא יסתדרו איתו ? הרבה שאלות ובלי תשובות פשוט רק לצאת לרחוב ולצעוק מרוב אטימות של כולם …."

 

עוד על כשלים של משפחות אומנה:

 

מחקר MIT קובע: ילדים שחיו בבתים הרוסים הצליחו טוב יותר בחיים מילדים שחיו במשפחות אומנה

 

משפחות אומנה מתייחסות לילד כאל חפץ. לאחר שנעשה בו שימוש צריך להתפטר ממנו ולזרוק אותו במוסד

 

עובדים סוציאלים מטלטלים ילדים ממשפחה למשפחה כדי להגן על עצמם בפני תביעות נזיקין

 

עוד מקרה של ילדים שמטולטלים מאומנה/פנימיה/אומנה/פנימיה

 

עץ המשאלות שצייר ילד שנחטף ע”י עובדים סוציאלים למוסד של משרד הרווחה

התקשורת בבריטניה חושפת: עובדים סוציאלים חוטפים תינוקות בגלל רכילות של שכנים

רשויות הרווחה בליווי כוחות משטרה הגיעו לביתו של זוג בריטי צעיר על סמך רכילות בלבד של שכנים כי תינוקם בן ה-5 חדשים סובל מהזנחה. התינוק נלקח מהוריו והוחזר להם מאוחר יותר. בישראל התינוק היה נלקח לאימוץ ולא חוזר יותר לבית הוריו.

 

התקשורת בבריטניה חושפת, אך התקשורת בישראל יודעת ושותקת. צפו בסיפור שסוקר ע"י אחת מרשתות הטלויזיה הבריטית.

עוד בבריטניה:

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ

שופט בריטי תקף עובדים סוציאליים פנאטים שחטפו ילדה 

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 3 – שיבוש הליכי חקירה

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

במאמר הקודם תיארנו טכניקות חקירה פסולות בחקירות ילדים, כאשר הבולטת בהן היא טכניקת זיהום החקירה, במהלכה חוקר הילדים שותל במוחו של הילד אירועים שלעיתים לא קרו ולא נבראו וזאת על מנת שהילד יודה בחקירה שאכן אותם אירועים בוצעו.

 

אחת הבעיות המרכזיות בחקירות ילדים היא כי לעיתים הם מגיעים לחקירה כאשר מוחם כבר נשטף במידע ע"י גורמים אחרים שחקרו את הילדים קודם לכן ושאינם מוסמכים לחקור ילדים. בין גורמים אלו יכולים להימנות: אמא, גננת, מורה, אחות בית ספר, עובדת סוציאלית, רופא, שכנה, עוברת אורח,איש משטרה שאינו מוסמך לחקור ילדים, פקידת סעד שאינה מוסמכת לחקור ילדים,יועצת בית הספר, פסיכולוגית חינוכית ועוד.

 

לא ניתן למנוע מקרים כאלו של חבלה ושיבוש חקירת הילד לחלוטין אך ניתן להקטין את הנזק ע"י נקיטת מספר פעולות:

 

• בנית מערך הסברה והדרכה לאנשי חינוך בנושא, כיצד יש לאתר ובאופן נכון ילדים שעברו התעללות אמיתית ולא התעללות מדומה.

הבעיה: עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה מסתובבים באופן מאסיבי במוסדות החינוך ומפעילים לחצים ושטיפת מח על עובדי החינוך למצוא בכפיה ילדים שעברו לכאורה התעללות כדי למלא את מכסות העבודה ולהגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלהם. לפקידי סעד אלו יש אינטרס לא לדעת איך לאתר ילדים כאלו באופן מקצועי כדי ליצור עננת אי וודאות שתגן עליהם מפני תביעות נזיקין, ולכן הם אף אינם יכולים להעביר הדרכה מקצועית מתאימה לאנשי החינוך, למרות שבפועל הם מבצעים מעין הדרכה שגויה, כזאת שגורמת להגדלת מספר התיקים ה"מטופלים" על ידם.

 

התוצאה: מאות אלפי ילדים מוגדרים כילדים בסיכון שלא לצורך, משפחות נהרסות בגין האשמות שווא והילדים נאלצים להתנתק מהוריהם וממורשתם ולבלות את ילדותם במוסד סגור של משרד הרווחה ומנגד ילדים שעברו התעללות אמיתית לא מאותרים משום שלאיש החינוך אין את הידע המקצועי המתאים לאתר אותם, והעובדים הסוציאלים אינם נותנים על מחדלים כאלו את הדין, וזאת בשונה מארצות אחרות בהן עובדים סוציאלים שהתרשלו בתפקידם נתבעים בבתי המשפט גם בדיני נזיקין.

 

• ביצוע חקירה מעמיקה את הגורם המדווח וכל הגורמים שהיו מעורבים באירוע, על מנת לנסות לאתר איך תושאל הילד על ידם ובאיזו מידה זוהמה עדותו של הילד טרם החקירה הרשמית, אם אכן זוהמה.

הבעיה: חוקרי ילדים רבים מקטינים ראש ומתעלמים משלב חיוני וחשוב זה. הם ניגשים לחקור את הילד כאילו הגיע זה עתה מסביבת ואקום וזו הפעם הראשונה בה הוא נחקר, למרות שבפועל עבר קודם לכן מספר גלגולים של תשאולים ע"י הגורם המדווח עצמו וגורמים נוספים לא מוסמכים.

 

• ביצוע חקירת ילדים ע"י חוקרי משטרה ולא חוקרי משרד הרווחה.

חוקרי משטרה שעברו הכשרה מיוחדת הם המתאימים ביותר לבצע חקירת ילדים ולא חוקרי ילדים ממשרד הרווחה משום שלחוקרי ילדים ממשרד הרווחה עשוי להיות אינטרס להגדיל את מכסות הילדים המוגדרים כילדים בסיכון על מנת להגדיל את מספר התיקים ה"מטופלים" ע"י חבריהם פקידי הסעד, ולכן הם עלולים להיות מוטים מראש בבואם לחקור את הילד.

 

יתרה מכך, תיקים שנסגרו משום שהתברר כי מדובר בתלונת שווא צריכים להיסגר גם במשרד הרווחה. בפועל ישנם הרבה תיקים שנסגרו במשטרה בגין תלונת שווא אך עובדי הרווחה ממשיכים להטריד ולהציק להורים באין מפריע.

 

הבעיה: החוק הקיים היום מאפשר גם לחוקרים ממשרד הרווחה אשר ברובם עובדים סוציאליים לחקור ילדים ולא רק לחוקרי משטרה.

_______________________________________________________ 

ועוד, חוקר משטרת ישראל הפסיכולוג גנדי קפלן כותב על מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות.

 

במאמר הבא נתאר כיצד יש לבצע חקירה נכונה של ילדים.

"קטינים באזיקים", על היד הקלה של המשטרה הממהרת לאזוק נערים ונערות בעת מעצר – שלי יחימוביץ תוקפת את סנ"צ אלון גרוסמן

מפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת

 

סנ"צ אלון גרוסמן ומשטרת ישראל פועלים בניגוד לטובת הילד.

שלי יחימוביץ לאלון גרוסמן:

 

"…אתה מתאר את הסיטואציות כאילו מדובר בסיטואציה חריגה שבחריגה שמיד המערכת מתגייסת להטיל עליה סנקציות וכאן אנו שומעים שמדובר במעשה שבשיגרה שמדי יום ביומו עד כדי כך שכשמישהו בא לא אזוק זה יוצא דופן. זאת הסיטואציה שמפריעה ואתה לא יכול להתעלם ממנה."

 

"…אני לא מקבלת את מה שאתה אומר. אתה לא יכול  כאן להיות פורמליסט ולהגיד, לא קיבלתי תלונות בכתב ולכן המציאות הזו שמוצגת לפני אני לא רואה בה מציאות אלא עלילת שווא. השתמע מדבריך שאתה אינך מאמין לתמונה שנפרסה כאן לפניך. אתה אומר, אם הצטברו אצלי 3000 טפסים ותלונות וזה אז אני אבדוק."

 

"…ואני אומרת לך כי אחת המסקנות שלנו תהיה שאכן כן צריך להגיש תלונות בכתב אבל אל תחכה למנגנון הזה שיזרים אליך את התלונות בכתב אלא תעשו עכשיו מעשה, בעיניים פקוחות ותכירו בכך שאכן נוצרה בעיה כי אנחנו באמת שומעים על כך."

 

"…כל ישיבה שנייה של הועדה  אנחנו שומעים תלונות מגורמים שונים על כך שהיד מאד קלה על אזיקת קטינים."

עדותו של אב על נזקי הריטלין

צפו בתכנית פופוליטיקה על ילד בכיתה א' שהתחיל בריטלין וסיים בקונצרטה וריספרדל, סם פסיכיאטרי מפוקפק שמיועד לחולי סכיזופרניה (וגם עליהם יעילותו מוטלת בספק אך נזקיו אינם מוטלים בספק).

 

 

 

עובדים סוציאליים חטפו ילד בן 8 למשפחה אומנת ממבשרת ציון שסיממה אותו בסמים פסיכיאטרים כדי שיהיה לה שקט בבית

ריספרדל הוא סם פסיכיאטרי בעל תופעות לוואי רבות וקשות. תופעות הלוואי שלו במערכת העצבים כוללות עצבנות, דיכאון, פסיכוזה, אפתיה, הזיות, אופוריה, אי יציבות רגשית.

 

צפו בכתבה ששודרה אתמול בתכנית מכל מקום בערוץ 1, בה יעקב בן ייששכר מתאר את היד הקלה על ההדק של העובדים הסוציאלים ופקידי הסעד במשרד הרווחה בראשות פקידת הסעד לחוק הנוער חנה סלוצקי והדובר נחום עידו. יד מזוהמת באמצעותה הם מנתקים ילדים ממשפחותיהם וזורקים אותם במשפחות אומנה זרות ומנוכרות.

 

לינקים נוספים:

 

עובדת סוציאלית תקפה קשישה בת 76

 

ניכור אומנה ותאוות הבצע של משפחות אומנה

 

הפסיכיאטרית רצחה – ההורים ישלמו את המחיר

 

ילדים נשכחים – על התעללות ילדים בפנימיות ומשפחות אומנה

 

סיוט בבית המשפחה האומנת – משרד הרווחה מסתיר

 

 

פרשת המתעללים מן הכת בירושלים – "אני רוצה לאבא", כך אומר אחד הילדים לאשרת קוטלר, אך רשויות הרווחה מונעות מן האב להתאחד עם ילדיו

פניה של אכזריות – פרק א'

 

"לא בכינו, פחדנו שנקבל עוד מכות אם נבכה"

 

בלעדי לחדשות 10: אחד הילדים מירושלים שנפלו קורבן להתעללות קשה מצד אימם וחבריה בראיון מיוחד • ש' סיפר כיצד "אחד תפס את אחי הקטן ושרף לו את כפות רגליו בתנור עד שירד לו כל העור" • הוא המשיך ותיאר את מה שנעשה בביתם. הוא סיפר כיצד אחיו הקטנים לא בכו אפילו פעם אחת במהלך ההתעללות "הם פשוט פחדו מדי" • בשבוע הבא ייפתח משפטה של האם

 

פניה של אכזריות – פרק ב'

 

הילדים רוצים לחזור לאביהם שאינו מעורב בפרשה אך רשויות הרווחה בניצוחה של פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מונעות זאת מן האב שרוצה להשתקם עם ילדיו. רשויות הרווחה פירקו את המשפחה ופיזרו את הילדים לכל עבר.

 

הילדים האומללים שצריכים יותר מכל ברגעים קשים אלו את הכתף התומכת של אביהם ושל אחיהם כדי להתחזק ולאסוף את השברים מפוזרים כיום ומנותקים אחד מן השני. מהלך עוולה ורשעות זה מצד רשויות הרווחה ממיט שואה שניה על המשפחה וכל העולם שותק.

  

מתוך כתבתה של אושרת קוטלר

 

 

המשפחה ערערה כנגד רשויות הרווחה שרצו לחטוף תינוק לאימוץ – בית המשפט העליון קיבל את הערעור והפעוט יחזור לחיק משפחתו

רעא  1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר; 22.05.2008 – 14 עמ'

 

בר'ע על פס'ד של בימ'ש המחוזי, בו נדחה ערעור על פס'ד של בימ'ש לענייני משפחה ונקבע כי בנה של המבקשת יימסר לאימוץ 'סגור'.

 

בית המשפט העליון, (מפי השופט רובינשטיין, ובהסכמת השופטים ג'ובראן ודנציגר), נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:

 

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה. ואולם, בנושא אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובימ'ש מאפשר קיום דיון בפני הרכב, כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן.

 

בבוא בימ'ש זה לבחון את השאלה לפי ס' 13(7) לחוק האימוץ, אין לומר כיום בפה מלא כי ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי, ואפילו היה כן, כי אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. השאלה אינה רק, אם בעבר ההורים לא היו מסוגלים לדאוג לילדם. השאלה היא גם, מה צפון בעתיד. נסיון העבר שופך אור גם על העתיד. עם זאת, יתכן שיש ראיות, שיש בהן כדי להצביע על שינוי, באופן שחרף חוסר היכולת בעבר קיים סיכוי ליכולת בעתיד. לעניין ס' 13(7) לחוק האימוץ, השאלה אינה גישתו הסובייקטיבית של ההורה אלא מצבו האובייקטיבי, כאשר גישתו שלו היא אחד מנתונים המגבשים מציאות אובייקטיבית זו. על בימ'ש לקבוע בראש ובראשונה אם על רקע מערכת העובדות כולה ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי.

 

הנפש העיקרית בה יש להתחשב היא של הילד. הכלל הגדול בתורת האימוץ הוא שלא די בכך שנתקיימו עילות המאפשרות להכריז על קטין כבר אימוץ, אלא על בימ'ש לשקול ולהכריע טובת הקטין מהו, והאם היא מחייבת להכריז עליו כבר אימוץ. אכן, נסיבות יוצאות דופן הן שבהן לא מתקבלת עמדה מקצועית של מומחים לדבר, אך במקרה דנא מונתה מומחית נוספת מטעם בימ'ש זה, ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול 'קשר הדם' והותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא, שכן המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. התרשמות המומחית מהקשר הנוכחי בין הקטין למבקשת היתה שונה מההתרשמות בעבר ולכן כף טובת הקטין נוטה כיום שלא לכיוון האימוץ, תוך נקיטת זהירות. לפיכך, הקטין יועבר לחזקת אמו באופן הדרגתי ומבוקר.

אלימות עובדים סוציאלים ב' – התנועה מגנה את פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים אשר תקפה קשישה בת 76

התנועה אף מגנה את פקיד הסעד יגאל כהן שנתן גיבוי לאלימות שבוצעה ע"י חברתו לתפקיד, פקידת הסעד איריס ממעלה אדומים.

 

עובדת סוציאלית זו דחפה ומשכה בשערה של סבתא בת 76 עת שהיתה בביתו של הקטין א'.

 

במעלה אדומים מתבצע טרנספר המוני של ילדים ע"י משרד הרווחה. ילדים מוצאים בסיטונאות מביתם הישר לבתי הכלא של משרד הרווחה.

אלימות עובדים סוציאלים א' – פקידת הסעד הפעילה סחיטה באיומים על עו"ד של האב בפרשת ההתעללות בילדים בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת תרחיק ממנו את ילדיו

פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מנסה להסתיר את מחדלי משרד הרווחה מעיני הציבור. האב רוצה לגדל את ילדיו אך העובדים הסוציאלים מונעים זאת ממנו.

 

עובדת סוציאלית זו איימה על עו"ד של האב מפרשת ההתעללות בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת היא תשתמש בילדיו ככלי להתנקם בו בכך שתרחיק אותם ממנו.

אביגיל אנגלמן: סחיטה ואיומים על מטופלים מהווה עבירה פלילית. לתשומת ליבך !!

 

 

לכתבה של אושרת קוטלר מערוץ 10, כאן:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=557332&sid=126

כאב של אב – חלק א'

כאב של אב – חלק ב'

התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה – קשר השתיקה של מבקר המדינה והתקשורת

75,000 ילדים בישראל חיים כיום מחוץ לביתם. 75,000 ילדים נשכחים מועלים קרבן על מזבח "טובת הילד". צפו בסרטון המתאר מתקן זוועה של משפחה אומנת מטקסס בו התעללו בילדים מוגבלים.

מרכזי הקשר של משרד הרווחה – מתכון בטוח להרס בריאותם הנפשית של ילדים

מרכז קשר הוא מקום אליו מגיע ההורה ממנו נחטף הילד. במקום זה נפגש ההורה עם הילד לשעה קלה בפיקוח עובדת סוציאלית.

 

בסרט שצולם במצלמה נסתרת והינו קשה לצפייה נראה ילד שהוגדר ע"י שירותי הרווחה הבריטיים כילד ש"נמצא בסיכון רגשי" בשל גירושי הוריו. ילד זה נחטף למשפחה אומנת וכאן בסרט הוא נפגש עם אימו במרכז הקשר בו הוא בוכה לאימו כי תיקח אותו הביתה ואף תוקף את העובדת הסוציאלית כי תניח לו.

לסרטון חטיפת הילד מביתו

 

הילד הזה היה פעם ילד מאושר ומאז שהעובדים הסוציאליים נעצו בו את ציפורני הטרף שלהם, הידרדרה בריאותו הנפשית פלאים. היום הוא ילד אומלל, כל כך קטן וכבר רווי בצלקות נפשיות קשות.

 

במרכזי הקשר בישראל מחזות קורעי לב כגון זה מתרחשים מדי יום. אם ברשותכם סרטים או הקלטות של ילדיכם שנחטפו בידי שירותי הרווחה אנא שילחו לנו ונפרסם אותם באתר.

 yeladeinuorg@gmail.com

 

 

התפתחותו של הנאציונאל סוציאליזם ה"מודרני" בארה"ב

הורים למען הצדק היא אחת מתנועות המחאה שקמו בארה"ב נגד חטיפתם של ילדים בידי שירותי ה"רווחה" האמריקניים ונגד שיתוף הפעולה של בתי המשפט למשפחה עם הנאציונל סוציאליסטים האמריקנים החדשים (לעיתים מסתתרים מאחורי כינוי ששמו "עובדים סוציאלים")

 

http://www.parents4justice.us/

 

כך זה נראה באמריקה:

 

עובדות סוציאליות – הן מתרבות כמו חולדות ואנו צריכים עוד מלכודות – קצת סטטיסטיקה

מתוך מסמך הסוקר את התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית בשנים 1990 – 2002

 

עובדים סוציאלים מייצרים סיכון מלאכותי בילדים כדי להגדיל את התקנים שלהם

 

ברגע שילדים הללו שנמצאים ב"סיכון" פיקטיבי מוצאים מביתם לאומנה ופנימיות הם עוברים למצב של סיכון אמיתי.

 

בשנת 2002 הועסקו בישראל 12.1 אלף עובדים סוציאליים כעובדי רווחה וקהילה.

בשנים 1990 – 2002 גדל מספר המועסקים במשלח יד זה ב-5.2 עובדים. גידול זה ב-75% במספר העובדים הסוציאליים בסוף התקופה הנסקרת בהשוואה גבוה יחסית לגידול בכלל המועסקים במשק בשנים הנדונות.

 

מסקנה:

-         מספר הילדים המוגדרים כ"ילדים בסיכון" גדל והולך עם הגידול במספר העובדים הסוציאליים (צריכים פרנסה לא?)

-         מספר הילדים הנחטפים ממשפחותיהם גדל והולך עם הגידול במספר העובדים הסוציאליים (צריכים פרמיות לא?)

-         יש מתאם מובהק בין הגידול החד במספר העובדים הסוציאליים לבין הגידול בעוני.

 

אז למה צריך אותן? הן רק תורמות לעליה בבעיות הסוציו אקונומיות בחברה הישראלית.

 

להלן נתונים משנת 2002:

 

מרבית העובדות הסוציאליות הן נשים

 

בשנת 2002 90% מכלל בוגרי עבודה סוציאלית היו נשים ו89% מכלל העוסקים בתחום היו נשים.

וזה מסביר מדוע מרבית האבות בישראל לא מקבלים משמורת על הילדים.

 

עובדות סוציאליות רבות הן רווקות והרווקות הללו מחליטות עבורנו איך נגדל את הילדים שלנו

 

כ-2/3 מן העובדים הסוציאלים היו נשואים, לעומת 77% מכלל האקדמאים, כלומר שליש מהן גרושות או רווקות. (לא נורמטיביות בעולם המושגים שלהן)

אחוז העובדות הסוציאליות הנשואות נמצא במגמת ירידה. במגמת עליה נמצא אחוז הרווקות.

 25% מן העובדות הסוציאליות הן רווקות.

 

מסקנה: 25% מהנשים שיקבעו עבורך אם אתה הורה טוב או לא טוב הן נשים שמעולם לא גידלו ילדים, בכלל זה העובד הסוציאלי יצחק קדמן שהתחתן רק בגיל 43.

 

עובדות סוציאליות לא אוהבות ילדים

 

מספר הילדים הממוצע של עובדי הרווחה הוא 2.0 והוא נמוך בהשוואה לממוצע הילדים לאקדמאים שעומד על 2.2

חלקם היחסי של הורים לילדים מתחת לגיל 17 מביניהם נמצא במגמת ירידה מ-77% ב 1990 ועד 53% ב 2002

מסקנה: משפחות ברוכות ילדים (3 ילדים ומעלה) הן עבורן משפחות לא נורמטיביות בעולם המושגים המעוות שלהן.

 

עובדות סוציאליות הן נשים עצלניות

 

עובדים סוציאלים עובדים בממוצע 36 שעות שבועיות (וזה מסביר את השכר הנמוך שלהן)

שיעור העובדות הסוציאליות שנחשבות כ"עובדות הרבה" נמוך בהשוואה לכלל הנשים האקדמאיות 10% מול 23%.

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 2 – טכניקות חקירה פסולות

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

להלן טכניקות חקירה פסולות בחקירת ילדים:

 

אין לחקור את הילד מספר פעמים

 

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל"אימון" למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג "התקלח עימה" 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

 

"מצילי הילדים" שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות כפי שהוסבר במאמר הקודם. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע"י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

 

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: "אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…"

כלומר ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

 

אין להסביר לילד מה זה טוב ומה זה רע

 

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של "מגע טוב", "מגע רע" או "מגע סודי", דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

 

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

 

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון "האם אורי נגע בך כאן?" ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

 

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

 

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון "מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…". משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

 

אין להשתמש בפריטים להדגמה

 

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל"לימוד" הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

 

אין לדובב את הילד ע"י מחוות חבריות

 

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו "אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…". יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

 

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

 

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

 

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

 

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

 

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו "אוי, איזה ילד מסכן…". תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

 

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

 

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

 

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

 

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

 

ולשאלה המתבקשת והיא: מהן טכניקות החקירה הנכונות בחקירת ילדים. על כך נדון באחד המאמרים הבאים.

אפילו על המנוע החזק של GOOGLE עובדים סוציאלים הצליחו לעבוד בעיניים

עובדים סוציאלים מושחתים? לא יכול להיות….הם עושים עבודת קודש…

 

אם תקלידו בתיבת החיפוש של GOOGLE ערכים כמו "שחיתות" "עובדים סוציאליים" "בריטניה",

המנוע ישאל אתכם אם אתם בטוחים שהקשתם את הערכים הנכונים…

ואולי במקום המילה "שחיתות" התכוונתם למילה "שיתוף פעולה"…

למרות הבאג הזה הצליח המנוע להעלות את התוצאות הנכונות.

 

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ. הבריטים כבר הבינו כי העובדים הסוציאליים שלהם פועלים במסגרת פשע מאורגן. מתי יבינו זאת הישראלים?

How social services are paid bonuses to snatch babies for adoption 

 

כתבת תחקיר מינואר 2008  מתארת איך מערכת הרווחה בבריטניה פועלת בנושא אימוץ ילדים וחושפת שערוריה כי השירותים הסוציאליים מקבלים בונוסים על כל חטיפת תינוק לאימוץ.

בישראל שחיתות זו של קבלת פרמיות עבור ילדים שהוצאו מהבית עדיין מטואטאת מתחת לשטיח, ומשרד הרווחה מצליח להסתיר פשע מאורגן זה ובהצלחה (זמנית אמנם)

הסיבה לכך שמשרד הרווחה לא מגיב על האשמות חמורות אלו היא כי העובדים הסוציאלים יודעים שברגע שתביעה כזו תגיע לבית משפט הם יאלצו לחשוף בפני השופטים והציבור את מרכיבי תלושי השכר שלהם ופירוט תזרים המזומנים האדיר שמוזרם אליהם ואז יתגלו בערוותם.

 

בבריטניה בה כ-50 מליון תושבים מוציאים כ-75 ילדים מהבית מדי שבוע עפ"י צו בית משפט, ובסיכום שנתי, 3900 ילדים מדי שנה.

 

בישראל בה כ-7 מליון תושבים מוציאים כ-4000 ילדים מדי שנה מהבית בצו משפט, המספר הגבוה ביותר בעולם (יחסית לגודל האוכלוסייה).

 

מספר הילדים המוצא מביתם גבוה בפועל מזה שדווח ע"י שר הרווחה  (כ-4,000 ילדים בשנת 2006) משום שרובם מוצאים מהבית ללא צו בית משפט, לכאורה בהסכמת הוריהם, אך הסכמה זו לעיתים מלווה קודם לכן בהטלת אימה וטרור של העובדים הסוציאליים על ההורים, לעיתים תוך שימוש בסחיטה ואיומים כי אם לא יסכימו לחתום אז פקידי הסעד יפעילו את סמכותם וכוחם כדי לנתק את ההורים מילדיהם לצמיתות. שיטה זו, מטרתה לעקוף את מערכת בתי המשפט.

 

לצורך הדגמה בדקנו את העיר מודיעין.

 

עפ"י דוח שר הרווחה נמסר כי במודיעין הוצאו בשנת 2006 עפ"י צו בית משפט 5 ילדים, ואולם בדוח סיכום שנתי שהוציאה לשכת הרווחה בעירית מודיעין מדווח על 22 ילדים שהוצאו לסידור חוץ ביתי, מספר גבוה פי 4 ויותר מזה המדווח לשר. ובמילים אחרות מספר הילדים המוצאים מהבית שלא במסגרת צו בית משפט גבוה בהרבה ממספר הילדים המוצאים במסגרת צו בית משפט, שאף הוא כשלעצמו אדיר מימדים.

 

העיר מודיעין היא רק דוגמא אחת מיני רבות ובמאמר עתידי נפרסם דוח נרחב יותר.

 

 ולבסוף:

 

סיפור אישי של זוג מן העיר מודיעין שבנם כמעט נחטף לאימוץ. 

גבי קונפינו לא דיווח על תאונה בה נפגעה ילדה שהיתה תחת אחריותו בבית אפל. העוסי"ת מאיה רוזנבאום שיתפה עימו פעולה והסתירה את המקרה

מתוך מכתב שהגיע למערכת:

גבי קונפינו אסר לקבל מידע ולבקר את הילדה לאחר תאונת דרכים.
הילדה לא קיבלה טיפול רפואי והסיפור הוסתר על ידי מנהל-הפנימיה גבי קונפינו.
גבי קונפינו ועו”סית מיה רוזנבאום.
מיה מתעללת כמעט הרגה את הילדה.
הסתירה את זה מאמה.
בשיחה מקרית הבת התלוננה על כאבי ראש ואז סיפרה על תאונת דרכים,אחרי שבוע מהתאונה נשלח מכתב על התאונה בעזרת המשטרה התגלו פרטי התאונה.

האם מלי קוכמן מכרה את נשמתה לשטן?

מלי קוכמן, פקידת סעד במועצה האזורית באר טוביה אחראית לניתוקם המתמשך של שני ילדים מאימם רק משום שהיא ענייה מדי לטעמה. במקביל כלואים הילדים הללו במוסד בית אפל בניגוד לרצונם.

 

למדינה יש בעיה לעזור לאם בסכום חדשי מינימליסטי כדי שתוכל להתקיים בכבוד אך למדינה אין בעיה להזרים עבור כל ראש של ילד החוסה בפנימייה המוזנחת הזו סכום חדשי של כ-16,000 ₪.

סכומי עתק  אלו מפרנסים את צוות המקום וקבלני משנה הפועלים בבית יתומים זה בראשותו של גבי קונפינו ורשת משען, וכן את העובדים הסוציאלים דוגמת מלי קוכמן שמרוויחה משכורת הייטקית של כ-10,000 ש"ח בחודש.

 

מלי קוכמן, עובדת סוציאלית ממוצא תימני (שם המשפחה הוא מנישואין) מתעלמת באופן עקבי ממוצאה ומעברה הלא מפואר, עבר אשר במסגרתו נחטפו אלפי ילדים תימנים מהוריהם ע"י עובדים סוציאליים רק משום היותם עניים וחסרי קורת גג שעשויה מבלוקים ומלט.

 

מלי קוכמן, האם בדקת מי מבין קרובי משפחתך התימנים חווה חטיפת ילד בשנות ה-50 ע"י רשויות הרווחה במדינת ישראל? אם תפשפשי קצת בעץ המשפחה לבטח תמצאי מקרה חטיפה כזה או אחר, משום שחטיפת ילד תימני היתה מנת חלקן של רבות מן המשפחות המורחבות התימניות שעלו בשנות ה-50.

 

האם מלי קוכמן, שאמורה להתנגד למהלך זה של חטיפת ילדים מהוריהם מכרה את נשמתה לשטן?

 

חדשות חוץ: שופט בריטי תקף עובדים סוציאליים פנאטים שחטפו ילדה בת 10 בטענה כי הוריה "התעללו" בה למרות שלא היו דברים מעולם

06 מאי 2008

Mr Justice Holman: 'There was nothing about this family to attract the slightest concern'

 "ילדה בת 10 נחטפה מהוריה ע"י עובדים סוציאלים ללא שום סיבה", כך האשים שופט בית המשפט העליון בבריטניה, ג'סטיס הולמן.

(אצלנו זה לא היה קורה, השופטים הם חותמת גומי של הרווחה)

 

השופט הולמן אמר כי "לא היה אפילו צל הכי קטן של חשד המצדיק את ניתוק הילדה מהוריה".

 

הילדה ואחיה בן ה-11 נשלחו להתגורר בבית סבתם במשך שנה שלמה בשל חשד להתעללות מינית שהועלה ע"י מספר רופאים.

(אצלנו הם היו נזרקים במוסד או אומנה, לא אצל סבתא)

 

למרות שהילדה הכחישה שוב ושוב כי לא בוצעה בה התעללות, העדיפו העובדים הסוציאלים להתעלם מטענותיה.

(אצלנו הם אף היו מכים אותה כמו פקידת הסעד מיכל מילשטיין בוקובסקי ודוחפים אותה בכח לרכב משטרה)

 

השופט זיכה את ההורים מכל אשמה באופן מוחלט וקבע כי הילדה מעולם לא עברה התעללות כלשהי.

(אצלנו השופטים היו עושים בהורים לינץ', כי הם מושפעים גם מן התשקורת)

 

השופט ג'סטיס ציין כי לילדים נגרם נזק נפשי קשה בגין פולשנות ודורסנות הרופאים, העובדים הסוציאלים והמדינה עד לפרטים האינטימיים ביותר של חייהם.

(אצלנו אף שופט לא ציין מעולם כי עובדים סוציאלים פאנטים גרמו נזק נפשי לילדים)

 

השופט ג'סטיס אמר כי מקרה זה הוא אזהרה לכך שגורמים כמו רופאים, עובדים סוציאלים ואף שופטים אינם מפיקים לקחים משערוריית קליבלנד.

(אצלנו שופטים לא מותחים בקורת על שופטים אחרים, לא מכבסים כביסה מלוכלכת בחוץ)

 

פרשת קליבלנד המזעזעת אירעה בסוף שנות ה-80 בה נחטפו 121 ילדים מצפון מזרח אנגליה ע"י עובדים סוציאליים פאנאטים במהלך 5 חדשים בטענה של "התעללות" על בסיס בדיקות פיזיות. העובדים הסוציאלים נחקרו ובדיעבד התברר כי כל ההאשמות היו חסרות בסיס.

(אצלנו עדיין לא למדו מאז פרשת ילדי תימן, בה נחטפו לא מאות ילדים אלא אלפי ילדים).

 

משפחת הילדה הגיעה מהעיר לידס. בעיר זו לימדה דר' מרייטה היגס את תורתה המסבירה איך מזהים התעללות בילדים חסרי ישע ע"י בדיקות פיסיולוגיות. דר' היגס עמדה במרכזה של שערורית קליבלנד.

(אצלנו היגס מקבילה לחניתה צימרין מאל"י, דוקטורנטית שהדיפלומה שלה צריכה לשמש כנייר טואלט שנשטף לביוב)

 

תחילתה של הפרשה החלה עת שהוריה של הילדה גילו כתם של דם במכנסיה ולקחו אותה לבית החולים לבדיקה. הרופאים ביצעו בילדה 8 סוגים של בדיקות חודרניות, פולשניות וכואבות והסיקו כי הילדה עברה "התעללות".

 

השופט ציין כי בדיקות אלו גרמו נזק נפשי בל יתואר לילדה, וכי עובדים סוציאלים אטומים צריכים להקשיב לילדים.

(אצלנו השופטת רות בן חנוך לא הקשיבה לילדה שהתחננה לחזור לבית הוריה ושלחה אותה במקום זאת הישר למתקן כליאה בו היא שוהה כעת)

 

השופט אף גינה את הרופאים אשר ביצעו בדיקות רשלניות ומשפילות על מנת למצוא בכל מחיר "ראיות" סובייקטיביות רק כדי להרוס משפחה שלמה.

(שמעתם על שופט ישראלי שגינה רופאים על התעללות מינית בילדים כחלק מאקט הבדיקה? אני לא שמעתי)

 

אין ספק, לשופטים הישראלים יש הרבה מה ללמוד מן השופטים הבריטים. 

פנימיות משרד הרווחה כופות על נערים לקחת ריטאלין ללא אבחון פסיכיאטרי ומרשם רופא וזאת בניגוד לחוק

עדותו של בחור מתוך אתר הפורומים המשפטיים, אפריל 2008:

 

אם הבית סיפקה ריטלין ללא מרשם רופא

 

מספר חברים שלי שהיו בפנימייה מסוימת סיפרו לי שנתנו להם ריטלין בפנימייה, כולם ידעו אבל דבר אחד שכולם אומרים בוודאות זה שאף אחד מהם לא עבר מעולם אבחון, לא אצל נוירולוג ולא אצל פסיכיאטר.

אני יודע שהריטלין הוא סם מסוכן הנמצא בפקודת סמים מסוכנים ועל כן זה יכול אפילו להיחשב לתקיפת קטין.

אני שוב חוזר, אף אחד מהחברים מעולם לא עבר אבחון והם ציינו בפני שאם הבית הביאה להם את זה בפעם הראשונה כאשר הם ישבו בחדר האוכל של הפנימייה ואמרה להם: "אתם לומדים הרבה שעות, תיקחו את זה, זה ירכז אתכם".

אף אחד מהם לא ידע מה זה והם דיווחו לי על תופעות לוואי אכזריות ביותר. "זה כמו אקסטזי" הם אומרים.

לפנימייה הילדים מגיעים בצו בית משפט ונראה לי שהם היו רשומים כקטינים נזקקים או משהו כזה.

היום הם בוגרים, בני 24-26 והם בסדר אבל כולם השתמשו אחרי הריטלין בסמי רחוב כי לדבריהם הגוף כבר התמכר לשמוש בסמים.

 

מנהל הפנימיה חייב ילד לקחת ריטלין ללא שעבר אבחון פסיכיאטרי

 

אחד החברים שלי אפילו אמר לי שמנהל הפנימייה זימן אותו יום אחד ואמר לו שהוא מתחיל לקחת ריטלין. חבר שלי (בוודאות מוחלטת) לא עבר אבחון ולא ראה פסיכיאטר או נוירולוג או רופא מעולם בקשר לכך.

 

תופעות הלוואי שהוא מדווח עליהן בלתי נסבלות.

 

על אילו סעיפים ניתן לתבוע את צוות הפנימייה

 

השאלה שלי האם יש איזשהו סיכוי לתביעה אזרחית או לפחות הגשת תלונה במשטרה?

 

'ריטלין' זהו השם המסחרי ל'מתלפנידאט' החומר הפעיל בריטלין והנ"ל כן נמצא ב'פקודת הסמים המסוכנים'.

 

תופעות הלוואי לא צויינו בפני חבריי ובפני הוריהם. חבריי לא עברו אבחון.

חבריי לא היו במעקב רפואי במשך תקופת הצריכה של הריטלין.

כסם שנמצא ב'פקודת סמים מסוכנים' ניתן לייחס לכך את העבירות הבאות (כולן מחוק העונשין):

*סעיף 368ב – תקיפת קטין או חסר ישע

*סעיף 337 – הפרת חובה של אחראי

*סעיף 379 – תקיפה

 

ויש עוד עבירות בקשר לרופא שאני רק צריך למצוא, כי הן קיימות על בטוח.

 

אינספור תביעות בארה"ב עקב נזקים בגין שימוש בריטלין

 

אגב, אני יודע שכרגע בארצות הברית יש עשרות אלפי תביעות כנגד חברות התרופות ופסיכיאטרים על העלמת מידע באשר לתופעות הלוואי והנזקים שנגרמים כתוצאה משמוש בתרופות פסיכיאטריות.

 

באשר לפנימיה – יש לציין שזוהי פנימייה שנמצאת בדרום הארץ והמקום עצמו די מבודד ורחוק מאור הזרקורים מה שגם יכול לתת לאחראים שם את התחושה שלא קיימת עליהם עין בקורתית והם יכולים להעלים עין פה ושם. אני יודע שיש איזו פסיכיאטרית שעובדת עם הפנימייה אבל חבריי בהחלט לא מכירים אותה.

__________________________________________________________________________________

התוצר הסופי של מערכת החינוך אמור להיות ילדים מחונכים וילדים צריכים לבוא לבית ספר על מנת לרכוש השכלה ולא על מנת שיתייגו אותם כ"מופרעים", ישימו עליהם תווית פסיכיאטרית זו או אחרת וייתנו להם סמים פסיכיאטריים.

המוצר הסופי לא אמור להיות ילדים עבריינים, נרקומנים אשר בלבם חוסר כבוד ותחושת מרד מוחלטים כלפי מערכת החינוך.

 

יש כאן מסר חינוכי שבעצם אומר לילד: "אתה מופרע, יש לך בעיה במוח שלא תלויה בך, אתה לא יכול להשתנות ובלי סמים (כי הרי הריטלין הוא סם מרץ באותה קטגוריה עם קוקאין והרואין) אתה לא תוכל לנהל חיים נורמליים" וכך אותו נער ממשיך לסמים אחרים. זהו השער האמיתי לעולם הסמים.

 

מערכת החינוך מגדלת לנו כאן דור של ילדים זומבים ומסוממים והאלימות הגואה היא תוצר ישיר של התופעה.

פנימיות משרד הרווחה = חממות פשע וסמים

 

 

 

 

רונית צור וחנה סלוצקי תפנימו, מחקר אוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק קובע: ניתוק הילד מהוריו מזיק גם באופן זמני

 ילדים הנמצאים הרחק מהוריהם, גם אם מדובר במצב זמני, נמצאים בסיכון לבעיות רגשיות, התנהגויות וכן בעיות למידה.

מאת: יפעת גדות   |     |  Nfc.co.il/blog/Yifat   

למרות שקיים תיעוד לכך שילדים במשפחות אומנות או ילדים שהושארו לטיפול על-ידי קרובי משפחה סובלים מבעיות ניכרות, מחקר חדש שנעשה ברוצ'סטר שביו יורק בחן את ההשפעות של הניתוק כשאחד ההורים או שניהם עוזבים רק באופן זמני.

 

החוקרים, מהמרכז הרפואי גוליזנו שבאוניברסיטת רוצ'סטר, גילו כי ברוב המקרים הניתוק הוא סמן לחוסר יציבות. הם מניחים כי בתים בהם ילדים מופרדים מהוריהם מהווים סביבה פחות מטפחת. ההורים מקריאים פחות לילדים ומקדישים פחות זמן ללמד אותם כישורים חדשים כמו שריכת שרוכי הנעלים, לדוגמא.

 

החוקרים דיווחו כי 18% מילדים עירוניים אלו נפרדו מהוריהם בנקודת זמן מסוימת. 7% מהם הופרדו יותר מפעם אחת.

 

הממצאים הראו גם כי ילדים צעירים שהופרדו מהוריהם בכל שלב שהוא השיגו ניקוד גרוע במידה משמעותית לעומת ילדים שלא הופרדו בסולם ערכים המשמש לבדיקת היכולת ללמוד מטלות חדשות והערכת כישורי קריאה וכתיבה. יחד עם זאת ההבעה בעל-פה והדיבור היו שווים לאלו של ילדים שלא הופרדו מהוריהם.

 

החוקרים ציינו כי התוצאות מפתיעות אך גם הגיוניות מאחר והילדים שלקחו חלק במחקר היו עניים, ועוני לעיתים קרובות קשור לבתים הרוסים. הם מתכננים לחקור את הנושא לעומקו ולגלות אלו סוגי נתק הם המזיקים ביותר.

 

המחקר מדגיש את הצורך בהתייחסות לכל סוג של ניתוק כסמן ללחץ פסיכולוגי אפשרי במשפחה. התערבות מוקדמת היא הדרך הטובה ביותר לצמצם את הליקויים החינוכיים והמקצועיים בטווח הרחוק לילדים אלו.

מחקר MIT שנערך על 15,000 נבדקים קובע:

ילדים שגדלו במשפחות "הרוסות" הצליחו יותר בחיים מאשר ילדים שגדלו במשפחות אומנה

משרד הרווחה מתנגד להמלצות ועדת שניט – עוד מחדל בשרשרת מחדלים בעלי מסורת ארוכה של שחיתות עובדים סוציאלים

הבוקר נודע לנו כי משרד הרווחה ופקידות הסעד בראשותן של רונית צור וחנה סלוצקי מתנגדים להמלצות ועדת שניט, וזו ההוכחה הניצחת לכך שעובדי הרווחה מקבלים החלטות ופועלים עפ"י אינטרסים אישיים וכלכליים גרידא.

 

פקידי סעד יוצרים פרובוקציות על מנת ללבות סכסוכים בין בני זוג ולהגדיל בכך את תכולת העבודה שלהם.

 

בעוד שועדת שניט קבעה כיעד להפסיק את תופעת הניכור ההורי, ההתעללות בילדים ושימוש בהם כקלף מקח בסכסוכי גירושין, נודע לנו כי פקידות הסעד מנסות לטרפד את המלצות ועדת שניט משום שהן ניזונות כמו עלוקות מסכסוכי גירושין.

 

לפקידות הסעד יש אינטרס מובהק ומוכח להחריף את מהלך הסכסוך בין בני זוג, וזאת ע"י יצירת פרובוקציה מכוונת שתסלים את הסכסוך. מהלך זה נועד לגרום להן לכתוב בתסקירים כי "בשל סכסוך קשה בין ההורים, יש צורך להוציא את הילדים מחזקתם עד יעבור זעם ולהעבירם לבתי אומנה ופנימיות".

 

באופן זה, בנוסף לכך שפקידות הסעד גורמות להתעללות נפשית בילדים אשר מנותקים מהוריהם האוהבים, מאבדים את ילדותם, ומטולטלים כמו שק תפוחי אדמה בין גורמים זרים ומנוכרים, העובדות הסוציאליות הללו אף מבטיחות לעצמן ולעמיתיהן נתח נכבד מתקציב המדינה ומכספו של משלם המיסים.

פקידות הסעד נוגסות מתקציב המדינה בכך שהן מייצרות:

 

-         פרנסה ופרמיות לפקידי הסעד.

-         פרנסה לצוותי הפנימיות ולקבלני משנה של המוסדות הללו.

-         פרנסה למאבחני מסוגלות הורית, שרלטנים למיניהם.

-         פרנסה לפסיכולוגים שמאבחנים ילדים ומטפלים "רגשיים" למיניהם, עוד שרלטנים למיניהם.

-         פרנסה לפסיכיאטרים של ילדים.

-         פרנסה ליצרני התרופות הפסיכיאטריות.

-         פרנסה לצוותי בתי החולים הפסיכיאטרים לילדים.

-         פרנסה לבתי האומנה, מנחות האומנה ומימון לעמותות העוסקות באומנה.

-         פרנסה למכון להתפתחות הילד בקופות החולים.

-         פרנסה לעובדי מרכזי החירום בראשותה של חניתה צימרין המזעזעת.

 

תקציב הרווחה במדינת ישראל נחשב לתקציב אדיר

ביחס לתל"ג ובהשוואה למדינות מערביות אחרות.

תקציב זה, במקום שיופנה לשיקום ילדים ומשפחות ועזרה כספית למשפחות דלות אמצעים, מוזרם בפועל למשכורתם של מאות אלפי עובדי "רווחה" עלק, שונים ומשונים, רובם עלוקות מוצצות כספי מדינה ודם של משפחות המכונים עובדים סוציאליים.

 

 

 

עוד סיפור תלונת שווא עם שילוב קטלני גננת-פקידת סעד המובילות להרס חיים של ילדה ומשפחתה

חשדות לפגיעה מינית בילדה אוטיסטית בת 5  

יאיר מורדוף 14/03/2007 חדשות SCOOP 

  

גננת התלוננה כי ילדה אוטיסטית בגן מספרת על מגע מיני עם אביה. ההורים הכחישו והאשימו את הגננת ברשלנות. בדיקה רפואית גיבתה את גירסתם. בינתיים, הפרקליטות לא ממהרת לשום מקום וההורים מסתובבים עם הכתם. 

 

אבא נוגע בי פה ופה     

 

גננת מגן לחינוך מיוחד בראשון לציון, הגישה בחודש יוני האחרון תלונה בתחנת המשטרה בעיר נגד י’ אבא של ט’ הלומדת בגן. לפי עדותה של הגננת במשטרה, הילדה סיפרה לה ולמטפלת במוזיקה שעובדת בגן, שאבא שלה נוגע בה, בהצביעה על איבריה האינטימיים. הגננת העידה כי הילדה סיפרה לה על דגדוגים והחדרת אצבעות לאבריה המוצנעים, עוד תיארה הגננת כיצד בלשון ציורית של ילדה בת 4, ט’ סיפרה לה את הפריטים המחרידים על הדברים שאבא שלה עושה לה: "אבא נוגע לי פה ופה ועושה לי דיגי דיגי בבטן וברגלים". 

  

מיד עם קבלת התלונה באמצע חודש יוני האחרון זומן האב לחקירה במשטרת ראשון והילדה נחקרה על ידי חוקרת ילדים. בחקירתו ובשיחות עם הגברת ענת זהריאן, פקידת הסעד המחוזית של ראשל"צ, הכחיש האב כל קשר למעשים מחרידים אלו וטען כי הוא מגדל את בתו ככל אב נורמטיבי. עדותו נתמכה בעדות אשתו, אם הילדה שהעידה כי מעולם בעלה לא קילח או הלביש את הילדה וכי לא יתכן כי ביצע בה את המעשים הקשים שמיוחסים לו.

 

בדיקה גניקולוגית פולשנית וטראומטית לילדה 

 

האם והילדה נלקחו בניידת משטרה בלווית פקידת הסעד המחוזית, לבדיקה גניקולוגית בבית החולים. הילדה נאלצה לעבור בדיקה פולשנית מביכה וכואבת של גניקולוג שתמך לבסוף בגרסת ההורים וקבע כי לא נמצאו סימנים לביצוע פשע בילדה.  

  

יתכן כי הגננת חששה כי ההורים יתלוננו עליה והקדימה תרופה למכה?

  

ההורים ידעו לספר כי קיים מתח רב בינם לבין הגננת, הם גם טענו כי הילדה בשל התסמונת בה היא לוקה, אינה מקושרת לחלוטין למציאות ונוטה לספר דברים שונים הנובעים מדמיונה. כך למשל לדבריהם, הילדה מספרת בבית כי הגננת מתעללת בה פיזית, הם אינם עושים דבר שכן הם מכירים את הילדה ומודעים לבעיות ולהפרעות שלה וביניהם ההיסחפות לדמיון.  

  

ההורים הזכירו כי כשמונה חודשים לפני התלונה הם פנו לצוות הגן ובישיבה עם כל הנוגעים בדבר לרבות פקידת הסעד, התריעו על התנהגות מינית מוזרה של הילדה. הם סיפרו בישיבה כי הילדה מרבה לחטט באיבריה המינים ולהתעסק בהם בעיקר לפני השינה. צוות הגן דחה את הדברים ואמר כי אינו מודע למצבים כאלו, אך ינסו לפעול בנושא. 

  

לדברי ההורים, הגן לא עשה דבר וחצי דבר ופתאום קפץ בהאשמה בוטה כזאת. ההורים סבורים שהגננת בהכירה את הילדה ואת מצבה הרגשי והנפשי היתה צריכה לדעת כי אין ממש בדברים. גם אם נבין את רצונה של הגננת להיות בצד הבטוח ולקיים את חובת הדיווח, לא ברור מדוע לא נבחן מצבה הנפשי והרגשי של הילדה, לפני שמהרו לחקור ולהטריד את ההורים והילדה ולערוך בדיקה כה פולשנית בילדה קטנה? 

 

מצבה הנפשי של הילדה נפגע בעקבות הפרשה. מי יתן על כך את הדין?

 

יתכן שהמצב העדין והיחסים המתוחים, בין שירותי הרווחה להורים, גרמו לדברים לרוץ קדימה ללא בדיקה מעמיקה של מצבה הנפשי והרגשי של הילדה, שנפגע עוד יותר בעקבות הפרשה. אין ספק כי חובת המשטרה לחקור כל מקרה לעומק, במטרה להגן על הילדים והילדות מפני מעשים מחרידים כאלו, אך כאשר מדובר בילדי חינוך מיוחד – לחקור מקרה מבלי לעמוד על מצבה ומאפיניה של הילדה, זו רשלנות. רשלנות שגרמה להטרדת ההורים וחמור הרבה יותר להטרדת הילדה ודירדור מצבה. 

 

למרות שעברו כבר חודשים רבים מהחקירה, ולמרות שהתיק הועבר לפרקליטות מחוז תל אביב לפני חודשים רבים, איש לא עשה דבר בנידון. לו מישהו בפרקליטות חושב שיש בסיס ראייתי שמא הילדה הותקפה מינית, הרי שהיה צריך כבר מזמן לפעול בנושא. למרות זאת – הפרקליטות מעדיפה להשאיר את התיק פתוח ולהשאיר את ההורים באפלה עם כתם על שמם.  

 

פקידת סעד כפתה על ההורים לקחת את הילדה לטיפול סרק

 

כאילו לא די בכך, פקידת הסעד המחוזית אילצה את ההורים לקחת את הילדה פעמיים בשבוע לטיפול בבית החולים לבריאות הנפש בראשון לציון. ההורים נאלצים לנטוש את ילדיהם הנוספים, בהם ילד עם בעיית היפר אקטיביות ובשעות אחר הצהרים ללכת עם בתם לטיפול. טיפול לבעיה שלא ברור שקימת בכלל, שמשבש את חיי ההורים ומכתים אותם. החמור הרבה יותר הוא שט’ ילדה בת חמש, נאלצת לעבור תהליך מחריד למרות כל הבעיות והמורכבות שלה, בשם הבירוקרטיה. 

 

מפרקליטות תל אביב נמסר בתגובה למערכת סקופ, כי ההחלטה בעניין תועבר בקרוב לגורמים הרלוונטיים.

גדר התיל של מוסד בית אפל. מזכיר לכם משהו מן העבר?