פנייה לגב' גילה גרינבוים מחלקת הרווחה פקידת סעד מחוזית מאת: מלול יוסף

אחד הסיפורים המזעזעים ביותר שנתקלתי בהם מאז שאני עורך את האתר הזה. המשכה של הכתבה כבשת הרש.

זוהי תוצאה ישירה של "העצמת האישה" הנהוגה במדינה שאין לה ולא כלום עם ההגדרה מדינה מתוקנת,ולחשוב שארגוני ושדולות הנשים כ 900 במספר ממשיכים לחתור לקידום הנשים ו"לשיוויון" בחברה.

לכבוד: מחלקת הרווחה פקידת סעד מחוזית מאת: מלול יוסף
לידי: גב' גילה גרינבוים
כתובת: רח' קרן היסוד 9 ירושלים, פקס : 025650124 מען: ת.ד.- 14608 אשדוד

הנדון: ילדים בסכנה, דיווח, אזהרה ושיחרור מאחריות

שמי מלול יוסף, אני נמצא בהליכי גירושין מאישתי, ענת, יש לנו 4 ילדים קטינים.
הריני רוצה לדווח ולהתריע ולשחרר אותי מאחריות לכל מה שעלול להיגרם לילדיי עקב התעללותה של אישתי בילדים ועקב מצבה הנפשי הרעוע, המסכן את שלומם וחייהם של ילדיי.
אני חרד מאוד לגורל ילדיי, לשלומם ולבריאותם הנפשית והפיזית. המקרה האחרון הדליק לי נורות אזהרה אדומות וגדולות ואני חייב להתריע על כל המתחולל בחייהם של ילדיי.
ביום ה' (16.8.07) בשעה 00:30 , התקשרה ענת כוכבה מלול לעו"ד דוד בן חיים מקריית גת, ( שייצג אותי בהליכי הסכם הגירושין בינינו ) ואיימה להתאבד ביחד עם בני בן השנתיים וחצי, השיחה הוקלטה והושמעה לי לאימי ולאחותי.
מתוך דאגה לשלום הילד דיבר עו"ד דוד בן חיים, עם אמא של אישתי שדיווחה לו שאישתי אושפזה וטופלה במוסד "איתנים" בירושלים ( מוסד לטיפול בחולי נפש )… ונכון להיום, הילד עבר לידי הסבתא המגדלת אותו כבנה מתוך דאגה לשלומו.
איום זה לחסל את הילד בני יחידי הגיע לאחר שרשרת אירועים מדאיגים אשר הרשויות ממשיכות להתעלם בעקביות מהסימנים ומהכתובת שעל הקיר, כדי שלא יבואו אליי בטענות ובהאשמות על כך שלא דיווחתי ועשיתי די, אני כותב את המכתב הזה ומסיר מעל עצמי כל אחריות וממלא את חובת הדיווח בכתב.
הריני אחת ולתמיד מוסר את כל המידע הידוע לי ומעביר את האחריות והדאגה לשלומם הנפשי והפיזי של ילדי לרשויות הרווחה והחוק.
אלו הן העובדות:
1.ענת מסרבת בעקביות לתת לי לראות את ילדיי, למעלה משנתיים שאיני רואה את ילדתי. כשילדתי העזה להתקשר אליי, היא השאירה אותה מחוץ לבית ואמרה לה שאם היא תעז להתקשר אליי שאגיע אליה, היא תדווח למשטרה שאביה חטף אותה ותכניס אותו לצרות, הילדה התקשרה אליי מבוהלת ובעצת עו"ד שלי לקחתי את הילדה לתחנת המשטרה באשדוד ודיווחתי להם על המקרה, שוטרי תחנת משטרת אשדוד ( שמכירים אישית את אישתי, והיא מנהלת קשרים רומנטיים עם אחד מהם) קראו לאם לבוא מייד ולקחת את הילדה וסירבו לקבל תלונה ממני וכל זאת כאשר עו"ד שלי על קו הטלפון מאזינה לשיחה ולבקשתי להגיש תלונה ובידיעתם.

2.הילדה הוענשה קשות על ידי אימה על כך ובנוסף כינתה את הילדה בשמות: – "בוגדת בי", " זה לא פעם ראשונה שבוגדת בי", "..ילדים אויבים שתוקעים לי סכין בגב, לא רוצה אותם", "אני עם אויבים לא רוצה לחיות", " אין לי ילדה יותר, אין לה אמא", " אויבים לא מחבקים ולא מנשקים"- מילים אלו הוקלטו ותומללו.
3.בהתקף זעם בעברה ניסתה לתקוף אותי עם סכין יפני, אימי שנחלצה לעזרתי, נחתכה בכף ידה ועד היום נושאת צלקת למזכרת מאירוע זה.

4.עשרות מכתבים נכתבו לי ע"י ילדיי כדי שאעבירם לשופט ( כך לפי בקשתם ) ובהם את מתארים את סבלם ותסכולם מהשהייה במחיצת אמם ומתחננים לעבור לגור אצל האבא.
5.מכתבים אלו הועברו לידיעת עו"ד וכן למחלקת הרווחה שסירבו לקבלם, כמו כן, הוגשה תלונה בכתב למחלקת הרווחה על כך שהאם אינה מקיימת את הסדרי הראייה, ושוב, דבר לא נעשה ושנתיים שאיני רואה את ילדיי.

6.ענת מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון ואנטי אפילפטיים, ולפי דברי הילדים בחודש אוגוסט השנה כאשר לא נטלה את הכדורים, בהתקף זעם חתכה את הסבתא ואת הילדה בסכין.

7.לאישתי בנפרד יש ניסיון התאבדות בעברה, ע"י חיתוך ורידיה בסכין יפני, היא טופלה נחבשה ונתפרה והופנתה לטיפול פסיכיאטרי שאליו לא ניגשה מעולם!!. ( המסמך הרפואי על כך נמסר לעו"ד שלי בזמנו.)

8.מספר פעמים ביקשה האישה, מאימי שתיקח את ילדיי לתקופה מסוימת ותטפל בהם עד אשר תשתחרר מטיפולים שונים בבתי חולים, כי אינה מסוגלת להתמודד אתם, והילדים מושארים על כן שעות ארוכות בגפם, מוזנחים וללא כל השגחת מבוגר והדבר חוזר על עצמו ימים רבים.

9.הילד הקטין נלקח מידי אשתי ע"י אימה, הסבתא, ומתגורר ומטופל אצלה כעת, עקב אי יכולתה הנפשית של אישתי לטפל בו מתוך דאגה לשלומו ובטחונו. ובשל הסכנה בו הוא היה נתון עקב איומיה.

לאור כל האמור לעיל, לאור מצבה הנפשי המעורער של אישתי בנפרד ולאור כל העובדות שהצגתי, אני דורש לשלוח איש מקצוע, עובדת רווחה, איש בריאות הנפש או כל גורם מקצועי אחר לבדוק את המתרחש והעובר על ילדיי, יש לדאוג לשלומם ולרווחתם של ילדיי ולבדוק את רמת הסיכון הנפשי והבריאותי כשהם נמצאים בחזקתה הזמנית.
אני מעוניין ומוכן לקחת את ילדיי לטפל בהם ולהעבירם לחזקתי עד שתתברר כשירותה הנפשית ובמידה והדבר יתבקש.

לצערי איני נמצא קרוב אליהם עקב רדיפותיה של אשתי וסירובה העקבי לא לתת לי לראותם, אשתי ממהרת להגיש כנגדי תלונות סרק במידה ואעז להתקרב לעיר.

ניתוק הילדים ממני וסירובה לתת לי לראותם מעיד אלפי מונים על כשירותה ומצבה הנפשי וחוסר דאגה לשלומם הנפשי של ילדיי.
תלונות שווא רבות הוגשו על ידה כנגדי, הופרכו. אך דבר לא נעשה כנגדה, מצבה הבריאותי הנפשי ומסוגלותה ההורית לא נבדקו מעולם והילדים הועברו לחזקתה באופן עיוור.

פניותיי למשטרת אשדוד בעבר הושבו ריקם והם עומדים בסירובם לקבל תלונה ממני ולטפל בעניין.
מילאתי את חובתי בדיווח רוב הדברים הידועים לי, התרעתי, הזהרתי, ואני מסיר כל אחריות ממני למצבם ולשלומם של ילדיי במידה והם יפגעו בצורה זו או אחרת, כתוצאה מכך שלא ניתנת לי גישה מגובה חוקית לראותם ולדאוג למצבם.

בכבוד רב ובתודה מראש
מלול יוסף