רשת משען מטעם גבי קונפינו מאיימת בתביעה משפטית כדי להוציא לאור את האמת המרה אודות מוסד בית אפל

במהלך השבוע הזה נתבשרנו מטעם היועצת המשפטית של רשת משען כי בכוונתם לתבוע אותנו בתביעת דיבה בגין האשמות שווא כביכול על התעללות בילדים בבית אפל וכינוי בית אפל כמחנה ריכוז.

התנועה למען עתיד ילדנו מברכת את רשת משען על היוזמה המקורית אשר תוביל סוף סוף לחשיפת האמת בבית המשפט והמעשים המתועבים המתחוללים מאחורי כתלי מוסד בית אפל.

המינוח "מחנה ריכוז"

רשת משען טוענת כי הפירוש המקובל ב-65 השנים האחרונות למינוח מחנה ריכוז מתייחס למתקני הכליאה של הנאצים. רשת משען קיבלה על דעת עצמה וללא שהוסמכה לכך בעלות על המושג "מחנה ריכוז", החליטה לתת פרשנות חדשה למושג זה ואפילו לא טרחה לעדכן את האקדמיה ללשון.

מאחר והיועצת המשפטית לא עשתה שיעורי בית, החלטנו לשתף עימה פעולה, לעשות במקומה את העבודה עליה היא מקבלת שכר, ולהסביר לה מהו המינוח "מחנה ריכוז".
עפ"י ויקפידיה -
מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה).

הבריטים למשל, המשיכו להשתמש במינוח זה בהקשר המקורי זמן רב לאחר נפילת הרייך השלישי, למשל בעת שהקימו מחנות ריכוז לסינים.
נראה כי היועצת המשפטית אינה יודעת להבחין בין מחנה ריכוז למחנה השמדה ואנו מציעים לה להשכיל אף יותר ולרכוש את מילון אוקספורד שיעשה לה סדר במחשבות.

עתה נמצא את המכנה המשותף בין מחנה ריכוז למוסד בית אפל:

• האם בית אפל הוא מתקן כליאה?
  כן, כלואים שם ילדים, למשך שנים רבות, במקום סגור שאינם יכולים לצאת משם באופן חופשי ולהתמזג עם הציויליזציה, עם העולם הנאור ועם ילדות בריאה ומאושרת.

• האם כלואים שם קבוצות אתניות?
  כן, מרביתם יוצאי משפחות עניות המהוות קבוצה אתנית בפני עצמה בשל חוסר יכולתן הכספית להתמודד משפטית מול מפלצת הרווחה.

• האם נכלאים שם ללא הליך משפטי?
  כן, הילדים האומללים מגיעים לשם בתוקף צו בית משפט שאינו חוקי משום שהוא מסתמך על חוות דעתן של ועדות החלטה של משרד הרווחה. ועדת גילת בשנת 2002 קבעה כי ועדות ההחלטה של משרד הרווחה אינן חוקיות, אי לכך כל צו בית משפט המסתמך עליהן אינו תקף, ובמילים אחרות מדובר במעצר מנהלי של ילדים חפים מפשע בדומה למעצר מנהלי שאוכפים על מחבלים.

לשון הרע בגין האשמות על התעללות

בשלב זה לא נרחיב את הדיבור ומדובר בנושא עדין ורגיש למשפחות רבות.

גבי קונפינו טוען שכצאצא לניצולי שואה ההאשמות שלנו פוגעות בו כפליים

מר קונפינו, אל תיילל ואל תתחסד, הצביעות הזו שלך לא עובדת עלינו. מר קונפינו אל תתפוס טרמפ על העבר של ההורים שלך, אנחנו לא מתרגשים מזה. מר קונפינו העובדה כי אתה צאצא לניצולי שואה אינה הופכת אותך באופן אוטומטי לחף מפשע ואינה נותנת לך גושפנקא לבצע פשעים כנגד ילדים חסרי ישע.

מר קונפינו, האם השם ברונו בטלהיים מוכר לך?

ברונו בטלהיים, פסיכולוג אמריקאי, ניצול שואה, יליד אוסטריה. נשלח ב-1938 על ידי הנאצים למחנות הריכוז דכאו ובוכנוואלד. ב-1939 שוחרר והיגר לארצות-הברית, שם למד ומאוחר יותר לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו.

ברונו בטלהיים מתוך מאמר של מיכאל שרון

ברונו בטלהיים, פסיכיאטר הילדים ה"דגול" היה אורים ותומים למטפלים והורים אין ספור בארה"ב. לאחר התאבדותו ב-‏1990 נחשפה במלוא כיעורה שערוריית ענק שזעזעה את כל עולם הפסיכולוגיה ועוד רבים וטובים.

הדוד הטוב שדומה ונשא על כתפיו את מלוא כובד הצער של ילדים הלומי פתולוגיה נפשית וגורל אישי קשה, אוטיסטים, סכיזופרנים, לקויי למידה קשים וכד', התגלה כאדם שנהג בהתעמרות קשה בחסרי ישע, וזייף נתונים אודות פרוגנוזות והצלחות מדומות. שלא לדבר על מקרי דווח שקרי אודות ילדים שמתו בנסיבות עלומות במוסד אותו ניהל.

האיש שכמו נשא במבטו הטרגי את מלוא יגון העולמים של הגורל היהודי, השואה, אושוויץ, בוכנוולד, ודומה שגילם בדמותו את החרדה הנוראה וההבנות הקיומיות במלוא כובד מוראות הצוררות הקשה ההיא, התגלה כאדם שזייף את מסמכי הרשאתו המקצועית כפסיכיאטר, כפלגיאריסט רחב ביזה ונטול מעצורים, והיו רבים שתארוהו כשקרן פתולוגי.

מה ימנע מנוכל כלשהו, במקרה זה, בעל מבטא אנגלי-אוסטרי כבד ומעורר כבוד המשחק ג'נטלמן הדור וכבד תרבות, הלקוח ישר מתור-הזהב שמלפני המלחמה; מה ימנע מנוכל מסוג זה, נוכל כל שהוא בעצם, לביים את דמות עצמו כהומניסט הגדול הקשוב למצוקה האנושית באשר היא, לאזכר את השואה ואושוויץ ושאר נושאים בעלי אסוציאציות קשות מעבר ליכולת הבנתנו, ולשתק עקב כך את חשיבתנו הביקורתית – כאשר נקפוץ לדום ברטט נוכח הרמת דגל השואה על נס, ונשמוט תחת ידינו את הבקרה על ילדינו?

גבי קונפינו שולח אלינו שליחים כדי לכתוב תגובות אוהדות בעדו ואף מגיש תלונות שווא במשטרה ע"י עובדים סוציאלים ופקידי סעד .המשטרה אינה מפחידה אותנו ואף בסופו של דבר תאלץ לפעול נגדך ונגד המתלוננים העתק יועבר לגורמים המתאימים .

אין לנו מושג מי אלו השליחים שאתה שולח מדי יום כדי לכתוב כאן באתר תגובות בשבחך, אבל הטריק הזה שלך הוא מאיתנו והלאה. לא ברורה זהותם של השליחים הללו, לא ברור אם חלקם של השליחים הללו אכן בוגר בית אפל או סתם מתחזים, אבל גם אם אכן העבירו את ילדותם במחנה הכליאה ועוד נהנו מזה, זה לא הופך את מתקן הכליאה שלך לאתר נופש.

הגיע הזמן שתפנים, בית אפל הוא מוסד סגור, הילדים החוסים באחריותך סובלים, ילדותם נעשקת, הם עוברים התעללות, ואותם ילדים שנשלחו מטעמך והיו נושאי הכלים שלך אינם מייצגים את הכלל. פגעת בנפש אחת מישראל, פגעת בעולם ומלואו. יש תסמונת ידועה תיסמונת שטוקהולם. ראה ויקיפדיה .

גבי קונפינו לא ישן בלילות ולא מתגלח

מר קונפינו אתה לא ישן בלילות מרוב דאגה? דאגה לילדים או דאגה לכסא שלך?
אתה יכול לתאר לעצמך את אותם הורים שלא ישנים לילות כבר שנים משום שחטפו להם את הילדים וגורלם אינו נודע להם?
אתה יכול לתאר לעצמך מה הם מרגישים? לא, אתה לא יכול לתאר, משום שהילדים שלך מעולם לא העבירו את ילדותם במוסד. לעולם לא היית נותן שזה יקרה להם

המחדלים של משרד הרווחה בנוגע להוצאת ילדים מהבית

מתוך מסמך שהוגש לועדת העליה והקליטה בנושא הוצאת ילדי עולים מן הבית בידי שירותי הרווחה, נעמי מי-עמי, 30 בנובמבר 2005

את פקידי הסעד ממנה בית-המשפט, ובסמכותם להמליץ לבית-המשפט על הוצאת ילד מן הבית במקרה שבו השתכנעו כי טובתו מחייבת זאת. על תפקודם של פקידי הסעד בכל מקרה של החלטה להוציא ילד מן הבית בלא הסכמת ההורים (לפי חוק הנוער) נמתחת ביקורת קשה.  להלן הטענות העיקריות:

• סמכויות גדולות מדי מרוכזות בידי פקידי הסעד, וידם "קלה מדי" בהחלטה להוציא ילדים מן הבית ולהכריז על ילדים בני-אימוץ.

• הנפגעים העיקריים ממצב זה הם מהשכבות החלשות, כמו עולים חדשים, שנוסף על קשיי הקליטה האחרים יש להם בעיות תקשורת עם עובדים סוציאליים שאינם יודעים את שפתם ומייצגים מנטליות ותרבות שונות משלהם.

• חוסר ייצוג הולם להורים בהליך המשפטי: לשכבות החלשות, כמו משפחות העולים, אין יכולת כלכלית להשיג לעצמם סיוע משפטי הולם. כאמור, מי שידו אינה משגת שכירת שירותי עורך-דין זכאי לסעד משפטי מן המדינה; את המדינה – כלומר את הצד שכנגד – מייצג בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה. ההורה, שלא תמיד יודע על זכותו להיות מיוצג, והוא נעדר מיומנות בניהול השיח המשפטי, נמצא בעמדת נחיתות בהליך המשפטי לעומת המדינה,  וגם הסעד המשפטי המתקבל מן המדינה אינו שווה ערך לייצוג עמדת המדינה. בישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ב-13 במרס 2002 אמר השופט אלון גילון: "בהרבה מאוד מהמקרים ההורים לא מיוצגים. הם מגיעים לבית-המשפט אחרי שהוציאו את הקטין. כעבור שבעה ימים חייבים להגיע לבית-המשפט. במקרה שיש ייצוג מתנהל דיון, כמו כל דיון אחר. השופט שומע את שני הצדדים ונותן את ההחלטה שלו, אבל יש הרבה מאוד מקרים שההורים לא מיוצגים, ופה נוצרת בעיה… בית-המשפט בחלק מהמקרים מפנה אליו  [אל עורך-דין] לסיוע משפטי, אבל גם השבעה ימים האלה הם לא מספיק זמן לסיוע המשפטי כדי להתארגן וגם למנות מישהו וגם ללמוד את התסקיר כדי להופיע בדיון הראשון מוכנים… יכול מאוד להיות שצריך להתקין באיזשהו מקום תקנה שתחייב שהורים שלא מיוצגים יקבלו סיוע משפטי… ייתכן שצריך להתקין תקנה שחייבת להיות חובת ייצוג… אין דבר כזה שההורים לא נמצאים. הדיון מתקיים במעמד שני הצדדים. אמרתי שלא תמיד ההורים מיוצגים, ורצוי בתיקים כאלה שיהיה ייצוג. שומעים את ההורים, אבל אני לא כל כך בטוח שההורים יודעים לקרוא את התסקיר, ולכן אני חושב שחייבת להיות חובת ייצוג… נכון שלשופטים קשה כשההורים לא מיוצגים והם מופיעים בפני נציגי משרד העבודה והרווחה, ואז בית-המשפט מנסה להיות "עורך-הדין" שלהם, אבל זה קשה, ולכן אני חוזר עוד פעם על מה שאמרתי בהתחלה: ייתכן שצריך לשקול שבדיונים האלה שני הצדדים יהיו חייבים להיות מיוצגים".

• במקרים רבים הוצאת ילדים מן הבית נעשית בשגגה, ואז, גם אם הילד יוחזר למשפחתו אחרי תקופה, הנזק שנגרם לו ולמשפחה כולה הוא בלתי הפיך.

• לעתים הוצאת ילד אחד מן הבית מביאה בעקבותיה, אוטומטית, את הוצאת הילדים האחרים, בלא בדיקת כל מקרה לגופו. לעתים המשפחה מבקשת את עזרת שירותי הרווחה בנושא אחר ולפתע מתחילים להוציא את ילדיה מן הבית.

• ילדים משלמים מחיר כבד כשהם ניתקים מהוריהם בפתאומיות, גם במקרים שבהם המדינה קובעת שנשקפת להם סכנה מיידית בשל אחריותם הלקויה של ההורים. הקשר של ילד להוריו מורכב הרבה יותר מההגדרה החד-משמעית שגלומה בניתוק מוחלט ביניהם. ההכרעה בין הכאב שכרוך בניתוק הילד מהוריו ומזהותו המולדת לבין הצורך בהגנה עליו מחייבת שיקול דעת והקפדה רבה.

• חוסר שקיפות והעדר ביקורת חיצונית על פעולות העובדים הסוציאליים (למשל: ועדות ההחלטה לא נתנו למשפחות לעיין בפרוטוקול שלהן).

• בעיית ניגוד עניינים: "השירות למען הילד", שהוא השירות היחיד בארץ אשר עוסק באימוץ, הוא בבחינת כתובת יחידה לשתי קבוצות אוכלוסייה שהאינטרסים שלהן מנוגדים. מצד אחד קבוצת ההורים המולידים, אשר נלחמת על זכותה לגדל את ילדיה, ומצד שני קבוצת המועמדים, אשר משתוקקים לאמץ ילד. האפיונים של שתי הקבוצות שונים – ככלל, קבוצת המועמדים לאמץ היא משכבה חברתית מבוססת יותר מקבוצת ההורים המולידים, ועל כן היא חזקה יותר מבחינה חברתית ויש לה לובי חזק.

עכשיו זה מדעי – פעוטות החיים בבתי יתומים חשופים לנזקים קוגנטיביים קשים

Michael Carroll / ASSOCIATED PRESS Children in an orphanage in Criova, Romania in 1994. Toddlers rescued from orphanages and placed in good foster homes score dramatically higher on IQ tests than those left behind, concludes a U.S. research project based in Romania.

במשך שנים פסיכולוגים וחוקרים ממדעי ההתנהגות גרסו כי השהייה של ילדים בבתי יתומים גורמת להם נזקים עצומים, הן קוגנטיביים והן רגשיים, אך מעולם לא הצליחו לאשש השערה זו מדעית במסגרת מחקר מסודר, משום הקושי באיתור הילדים והמעקב אחר התפתחותם לאורך זמן.

לאחרונה פורסמו ממצאי מחקר ראשון מסוגו בעולם, שהקיף מדגם ילדים ולאורך זמן, מדגם אשר היה גדול דיו לאשש מובהקות  סטטיסטית של השערת החסך הקוגניטיבי. לגבי החסכים הרגשיים נדון במאמר אחר.

 המחקר מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד בארה”ב, בשיתוף עם הממשלה הרומנית, בוצע במקביל על 3 קבוצות ילדים – פעוטות שהוצאו מבתי יתומים ברומניה והושמו במשפחות אומנה טובות (נדגיש כי חלק ניכר ממשפחות האומנה אינן טובות, ועל כך במאמר אחר) או חזרו למשפחתם, פעוטות שנשארו בבית היתומים ופעוטות שחיו במסגרת משפחתית רגילה כקבוצת בקורת.

 המחקר החל בשנת 2000. בזמן זה לא היתה מדיניות אומנה ברומניה. המחקר בוצע על 136 ילדים שהוגדרו כבריאים יחסית, ב 6 בתי יתומים בעיר בוקרשט, בהנחייתו של דר צ’ארלס נלסון.

 צוות המחקר בדק את הילדים מדי תקופה, בכלל זה בדיקות התפתחות של המוח.

 ממצאי המחקר מראים כי פעוטות שהוצאו למשפחות אומנה השיגו במבחני IQ תוצאות גבוהות באופן דרמטי מפעוטות שנשארו בבית היתומים. הפער היה גדול ביותר עבור קבוצת הפעוטות שהוצאה מבית היתומים לפני גיל שנתיים, מה שתומך עוד יותר בעובדה כי ככל שהפעוט נשאר זמן רב יותר בבית הילדים, הנזק גדול יותר. המחקר הראה כי הפער בין הקבוצות גדל והולך ברזולוציה של חודש. כל חודש בו הילד נותר בבית היתומים מקטין את ציון ה IQ שלו.

בעקבות המחקר, החלה UNICEF להפעיל לחץ מאסיבי על ארצות שונות לעבור למשפחות אומנה. תוצאות המחקר אינן מפתיעות. גם בשנות ה 90 בוצעו מחקרים על כך, אך הם לא היו מספיק מקיפים ורובסטיים כדי לאשש את ההשערות.

 למרות האמור לעיל, פעוטות במשפחות אומנה לא הצליחו לסגור את הפער עם פעוטות שגדלו במשפחות רגילות והשיגו את התוצאות הגבוהות ביותר.

 המחקר אינו יכול לתת אומדן למידת הנזק שנגרמה לילדים עקב ההזנחה וחוסר הגרייה במוסדות, משום שלשם כך יש צורך במעקב אינטנסיבי ורצוף עד לבגרותם, תהליך שהינו מורכב מבחינה לוגיסטית. המעקב אחר הפעוטות בוצע מגיל 0 ועד גיל 4 וחצי.

 כאמור, לא ניתן לדעת בשלב זה אם הנזק הוא תמידי, ולכן עתה החלו במחקר חדש על אותם ילדים, כיום הם בני 7-8, לראות אם בכל זאת הדביקו את הפער השכלי.

 הממשלה הרומנית אשר הזמינה את המחקר, אימצה את מסקנות המחקר והחלה ביישום מדיניות סגירת המוסדות והעברה למשפחות אומנה או לחילופין, החזרה של הילד למשפחתו האמיתית.

למרות שהמחקר בוצע בבתי ילדים בארץ נחשלת, הוא משמש כקו מנחה לארצות המערב, בשאיפה להוריד את מספר החוסים לאפס.

פורסם ב CNN דצמבר 2007

פורסם ב NEW YORK TIMES

פורסם ב NBC

פורסם ב HERALD TRIBUNE

ומה קורה בארץ

עפ”י נתונים של מכון ברוקדייל משנת 2003, כ-75,000 ילדים בישראל מתגוררים מחוץ לביתם, וזה אכן תואם לממצאיו של יעקב אליה. (מסמך של טלל דולב)

 

 מתוכם, בשנת 2003 חיו בישראל 82 פעוטות כביכול “בסיכון” מתחת לגיל 5 בבתי יתומים.

 

 במחקר ארצי אחר על ועדות החלטה נתגלו ממצאים מדאיגים גם לגבי בדיקת מצבם של הילדים שכבר שוהים במוסד.

 

 המחקר העלה כי ועדות ההחלטה בודקות את מצבם של הילדים לעתים רחוקות בלבד, וכאשר הן עושות זאת, רק שיעור מזערי מהילדים מוחזרים לביתם (Dolev, T., Benbenisti, R. & Timer 2000). ממצאים חדשים מתוך ההערכה של פנימיות קהילתיות ופנימיות יום מעידים גם הם שבדיקה מחודשת של מקרים, כבסיס לאפשרות להחזרת הילד הביתה, איננה הליך סטנדרטי ברוב המסגרות הפנימייתיות. חווית היציאה למסגרת חוץ ביתית הנה אחת החוויות העדינות, המורכבות והקשות ביותר עבור התא המשפחתי אשר מהווה ערך יסוד בחברה.

 

 ברצוני לציין כי אנשי המחקר בישראל ואף עובדי הרווחה מכנים בתי יתומים אלו כפנימיות כדי לעדן את ההגדרה, אך למעשה מדובר בבתי יתומים לכל דבר (orphanage ) ולא בפנימיות (dormitory, boarding school ).

 

פנימיה היא מוסד שונה לחלוטין בהגדרתו מבית יתומים.

ככלל, השם פנימיה מתייחס יותר לילדי אצולה שנשלחו לחינוך ולימודים גבוהים, כמו באנגליה, כאשר המשפחה הביולוגית שלהם עמדה מאחוריהם כגב כלכלי ונפשי חזק. בבית יתומים חיים ילדים תלושים שאין להם אבא ואמא כלל וכלל, אם בשל מוות, ואם בשל הוצאה כפויה של הילד ממשפחתו הביולוגית וניתוק טוטאלי ממשפחתו, מורשתו ושורשיו.

 

 את תוצאות הנזקים ניתן לראות בתפקודם של החוסים כאנשים בוגרים. עובדי הרווחה מתנערים לאורך כל הדרך מאחריות לגורלם המר של אותם תינוקות אומללים שנזרקו על ידם לבתי יתומים, ומגלגלים את הנזק שהם עצמם יצרו למשפחות המקור, אותן משפחות ביולוגיות “מתעללות”, מהן הוצאו הילדים בכפיה. עוד נציין, כי עוצמת יחסי הציבור שפקידי הסעד עושים לעצמם באמצעי התקשורת היא בלתי תיאמן. למשפחות האומללות והשכולות אין את האמצעים התקשורתיים להביע דעתן על העוול שנעשה להן ולילדיהן בידי אותם פקידי סעד

לוד: עובדת סוציאלית הוכתה בידי קרובה של מטופלת

והתנועה למען עתיד ילדנו תומכת באם אשר כידוע הגנה על ילדיה ומי שמפר את החוק בועדות החלטה שאין להם בסיס משפטי זה אירגון הפשיעה רווחה ככל שפקידי הסעד יוציאו יותר ילדים ללא סיבה התוצאה תהיה רציחתם את התרעותינו הבאנו לידי השר לעניין התנהלות פושעת של פקידי הסעד לאחרונה מנענו אף בעיר לוד נסיון חטיפה של ילש שעדיין לא נולד והאם היתה בחודש תשיעי.

קרובת משפחה של אישה שבאה ללשכת הרווחה בעיריית לוד, נחקרה בחשד שהיכתה עובדת סוציאלית. העובדת נזקקה לטיפול רפואי. שר הרווחה, יצחק הרצוג: "אין הצדקה לאלימות נגד עובדת ציבור שרצונה וייעודה הוא לסייע לפונים אליה"

הארון תחאוכו 00:2804.12.2007

מקרה אלימות נגד עובדת סוציאלית אירע אתמול (שני) במשרדי הלשכה לשירותים חברתיים של עיריית לוד. עובדת שטיפלה באישה בנוכחות קרוב משפחתה, הוכתה בידי בת המשפחה ונזקקה לטיפול רפואי. למקום הוזעק אמבולנס וצוות רפואי העניק טיפול לעובדת שנפצעה קל. המשטרה עיכבה לחקירה את התוקפת.

המקרה אירע כאשר אישה הגיעה למשרדי מחלקת הרווחה של העירייה, לדיון על הוצאת ילדיה מחזקתה. לפתע החלה מהומה בחדר כשאחת מבני משפחתה של האישה החלה להכות ולמשוך בשערותיה של העובדת. עובדים נוספים שהיו בחדרים ליד שמעו את הצעקות ונחלצו לעזרת עמיתתם למשרד. התוקפת נתפסה ולמקום הוזעקו שוטרים שעיכבו אותה לחקירה. המקרה דווח למשרד הרווחה והשירותים החברתיים ושר הרווחה, יצחק הרצוג, הורה לבדוק את המקרה לעומק והביע זעזוע מהמקרה: "לא יתכן שעובדת שבחרה במקצוע הקשה של עבודה סוציאלית מתוך ראיה של שליחות לסייע לשכבות החלשות, תהיה שק החבטות של פונים. הנזקקים לשירותי הרווחה צריכים להפנים כי אסור להם לפרוק את תסכולם ומצבם הקשה על העובדים הסוציאליים" אמר הרצוג. ממשרד הרווחה נמסר כי מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ, הוסיף לאחרונה תקציבים למיגון הלשכות לשירותים חברתיים עקב מקרי אלימות. לדבריו, "יש פוטנציאל לא מבוטל לאלימות במפגש בין עובדים סוציאליים למטופלים שמצויים במצוקה קשה. ביטחונם של העובדים חשוב לנו ביותר ועלינו לפעול במלוא המרץ ובמהירות למנוע הישנות מקרים דומים", אמר איצקוביץ. בשנת 2006 נרשמו 123 מקרים של אלימות מסוגים שונים נגד עובדים סוציאליים לעומת 152 בשנת 2005. מרבית הדיווחים -54 מקרים – הם על הפרעת סדר, ואיום מילולי – 52 מקרים. ב-2006 נרשמה ירידה משמעותית בפגיעה פיסית בעובדים מ-27 בשנת 2005 ל-6 בלבד ב-2006. ארבעה מקרים של פגיעה ברכוש דווחו בשנה שעברה לעומת 13 בשנה הקודמת. מחצית מהתוקפים הם גברים ומחצית נשים. הסיבות לתקיפה היו אי מתן סיוע חומרי 33, הפעלת חוק נוער 32, סדרי דין 7, סידור חוץ ביתי 20, סיוע שלא מעניין המחלקה – 19. מקרה התקיפה האחרון של עובדת סוציאלית אירע בחודש מאי השנה. העובדים הסוציאליים סגרו את הלשכות ברחבי הארץ, במחאה על תקיפת עובדת בלשכה בכפר קמא. אישה שילדיה הורחקו ממנה במסגרת צו משפטי, עוכבה לחקירה לאחר שתקפה יחד עם אמה את העובדת וגרמו לה לזעזוע מוח.