התנועה למען עתיד ילדינו

כי ילדים נולדים לשני הורים !

  • קו החירום 24 שעות Аварийная линия движения 24 часа в сутки

    yeladeinuorg@gmail.com 0547643477 צוות כונן למעצרים והגעה לתחנות משטרה יוסי צייג 0506356337 או 0503077158 If your children were taken by welfare officials Aoimtm by welfare officials to take your children You have been invited to the police station due to a false complaint or stops to Toamr anything before you contact 0547643477 or leave a message by email
  • מי אנחנו

    זהו האתר הרישמי של התנועה למען עתיד ילדינו אשר מייצגת 750,000 ילדים וכ 300,000 אבות גרושים אשר מופלים ונרדפים על רקע מגדרי וסובלים מרדיפה ואפליה של בתי המשפט למשפחה, מוסדות הרווחה, המשטרה ומוסדות נוספים של המדינה. התנועה פועלת בגבורה למניעת חטיפת ילדים ע”י רשויות הרווחה, בתי המשפט ומוסדות המדינה. התנועה שמה לה דגל לסייע לכל ילד שנמצא במצב של סיכון, ולכל ילד מנותק או מנוכר מהורה או משפחה. התנועה שמה לה לדגל לעזור ולסייע לנשים וגברים כאחד בעניין ילדיהם, הורות שווה ומשמורת משותפת.
  • הסרט זכות האבות

  • ערוץ טלויויזיה

    טלוויזית רווחה

  • לבנה עבאדי מנתקת ילד מאביו בתמיכת השופט יורם שקד .

  • בני היקר אינך רואה אותי בגלל השופט יורם שקד

    בני היקר אינני מאשים אותך מי שאשם זה השופט יורם שקד . ואמא שלך שסובלת מבעיה נפשית . בני היקר זו עניין זמני עד שתעבור לחזקתי . לא יורם ולא בן ארי ימנעו ממך לראות את אביך . שתדע בני היקר לעולם לא ננטוש אותך ונלחם בשבילך . יצאת לעולם למציאות קשה כאשר ניסתי הכל בכדי לא לצאת למלחמה אך מה לעשות האישה שמגדלת אותך בשלב זה פירשה זו כחולשה . האפליה הנהוגה במדינה גורמת לך בני היקר נזק רב . אך נעשה הכל בכדי לתקן זאת במהרה . היזהר בני היקר שלא תלמד מהאישה הזאת דבר . שתגדל תדע מה אביך עשה בשבילך בני היקר . שתגדל תודיע ליורם שקד ,ואריאל בן ארי אני יודע שאתם אשמים . נעשה הכל ביחד בכדי שתעבור בהקדם מהאישה הזאת שמתעללת . יורם שקד אומר שזה בסדר לקחת סמים ,לנתק אותך מאביך ומשפחתו . תזכור את השם הזה בני היקר . בני היקר אני פה בשבילך ולמענך ,וכן בשביל אחותך היקרה שמחכה לך .
  • תקנון העמותה

  • כנס למען זכויות הילד והמשפחה

  • הצטרפו לתנועה

    יעקב בן יששכר - מנכ"ל

    למען שינוי בוועדות הכנסת ושינוי המצב הקיים נא לפנות 0547647643477 yeladeinuorg@gmail.com

  • המעמד האישי והרווחה

    אחראי תחום המעמד האישי והרווחה בתנועה למען עתיד ילדינו. אלון : דוא"ל:yeladeinuorg@gmail.com
  • יו"ר התנועה אלון רחמים

    אלון רחמים יטפל בנושא הרווחה ועובדות הסעד . 0547647643477
  • שנים נלחם למשמורת ביתו והצליח למרות סירובה של ראשות הסעד ובית המשפט

  • קטגוריות

  • תרומות

    רוצים לתרום ולעזור לנו לממש את המטרות ? מספר החשבון שלנו בבנק הדואר 8204851 דרושים מתרימים בתשלום שכר ראוי מגיל 15 ומעלה .
  • חיתמו על העצומה

    ראה תמונה בגודל מלא

    חיתמו על עצומה להקמת גוף בקורת חיצוני ובלתי תלוי על פעילות משרד הרווחה.
    http://www.atzuma.co.il/yeladeinuorg

  • העלאת או קישור עצומות לאתר

    כחלק מפעילות התנועה למניעת סתימת הפיות והעלמת האמת בכל הנוגע לשחיתות הממסד, לשחיתות ולמחדלי משרד הרווחה ולקשר הבלתי נתפס בין פקידי הסעד-בתי משפט-משטרת ישראל, התנועה מאפשרת לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בהפצת עצומות בנושאים מגוונים, הקשורים בזכויות הילד, בזכויות ההורה הגרוש וכמובן - בכל הנוגע לחשיפת האמת והפגיעה בערכי הצדק והחוק בידי הממסד.
    את העצומות יש להפנות לאסף לפי הפרטים הבאים:
    נייד: 0503-588699
    פקס: 1533-6518634
    דוא"ל: YELADEINUORG@gmail.com
    העצומות תבדקנה ולפי מידת התאמתן, יפורסמו באתר תחת שם כותב ועורך העצומה בתוספת לכתובת העצומה.

  • סרטונים על אלימות ממסדית

    PROJECTעדויות מזעזעות של אזרחים שנפגעו קשות מן הממסד הישראלי
  • הידעת כי

  • ארכיון מאמרים

  • לוח שנה

    יוני 2012
    א ב ג ד ה ו ש
    « מאי    
     12
    3456789
    10111213141516
    17181920212223
    24252627282930
  • קטגוריות

  • תמונות ראויות

    Un noviembre

    my garden

    Feliz jueves!!! ( Explore )

    More Photos
  • תוכנת התרגום של גוגל

    http://translate.google.co.il/#
  • יעקב בן יששכר בפעולה. הפגנה מול הפמיניסטיות

  • התנועה למען עתיד ילדנו

    שגיאה: טוויטר לא הגיב. בבקשה המתן כמה דקות ורענן את הדף.

ארכיון רשומות מהקטגוריה "זכויות הילד"‏

צריך להגן על המשפחות מפני מכונת פקידי הסעד המשומנת

פורסמה על־ידי ronitfamily ב ינואר 11, 2008

שירת ההלל לזכויות הילד התעצמה בקהילייה המשפטית הישראלית ואף על פי כן ההגנה הממשית על ילדים התדרדרה לשפל חסר תקדים. הייתכן בישראל שיח זכויות ילד שהוא רלוונטי חברתית?

 בשנת 1977 איבדה מפלגת העבודה את השלטון לאחר שאיבדה את אמונו של ציבור שהיה קהל יעד טבעי שלה. עד לאותה עת  לא הוקמו בתי ספר עיוניים בעיירות פיתוח ושכונות מצוקה ולאחר שמגנוני הרווחה עתירי המשאבים ריכזו כוח אדיר בידי פקידות מטעם. אי אפשר היה לתבוע חונך לילד, מועדונית, יום לימודית ארוך , ארוחה חמה לילד רעב או אומנה יומית לילדים שהוריהם נקלעו למשבר. רבים מבני המזל חיו בתודעה שנאלצו לוותר על חלקים מזהותם כדי לזכות בכרטיס כניסה לחברה הישראלית וקבוצות שלמות ראו עצמן משוללות הזדמנויות חינוכיות ותעסוקתיות . אנשים כעסו והכעס היתרגם להתנגדות לשלטון .

  מאז עברנו כברת דרך : מושג כור ההיתוך איבד מקסמו וגם ההתכוונות אחר עמדות הציבור הנאור מבית מדרשו של השופט אהרון ברק כבר אינה תקינה פוליטית לשמחתי. שיח זכויות הילד נישא כמעט בפי כל קובעי המדיניות מאז נחקקו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואושררה האמנה בדבר זכויות הילד.

אף על פי כן יש כיום יותר ילדים רעבים , חסרי בית , מוזנחים , אלימים ועוברי חוק מאשר אי פעם בעבר ובשיעורים מדאיגים יותר מאשר אי פעם בעבר.כיום לא רק שאי אפשר לתבוע זכויות לילדים ולמשפחותיהם , בהרבה מאוד מקרים לא יועיל גם לבקש, להתחנחן או להתחנן- לאנשי המקצוע בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות אין מה לתת.

חוסר ההיגיון הכלכלי בקריסת מערך שירותי הרווחה  לילדים ולמשפחות צריך לדבר במידה מסוימת אף אל ליבו , ליתר דיוק : הגיונו הכלכלי,  של בנימין נתניהו המבקש לצמצם את השקעה הציבורית בילדים ומשפחותיהם . זכויות חברתיות לילדים ולמשפחותיהם עולות פחות מהמבנה הנוכחי שבו עיקר התקציבים שנותרו מיועדים למוסדות להצלת ילדים ממשפחות שנכשלו – התייאשו – קרסו ועבור רוב הילדים העניים ,אלא שהוריהם נאבקים במציאות אכזרית ועדיין מחזיקים מעמד בקושי , אין כמעט שום סיוע.

ממשלה סוציאל דמוקרטית המביטה באהדה על מדיניות ילד ומשפחה סוציאל דמוקרטית במקומות אחרים בעולם  צריכה להוביל תפנית מהותית, מהירה ונחושה במדיניות הילד והמשפחה כדי שרישומה יורגש.

הילדים ובני הנוער המודרים , המוחלשים ומשפחותיהם צריכים לשמוע שיר חדש : הם צריכים להשתכנע כי קמה ממשלה המאמינה בילדים כחלק ממשפחותיהם ומקהילותיהם , ממשלה שמסתכלת עליהם בגובה העיניים, ממשלה שאינה רואה בקצבאות שהם מקבלים או בתרבות שלהם את מלכודת העוני בהא הידיעה, ממשלה שמוכנה להתעמת עם אחריותה שלה למלכודות העוני הקיימות , ממשלה המוכנה לקחת את התקציבים הקיימים והחסרים ולתרגם אותם לזכויות חברתיות הפותחות פתח לשיווין הזדמנויות.

התיקון הנדרש לטעויות העבר הוא בממשלה שלא מפחדת מהעוצמות של הילדים בני הנוער והמשפחות , שמקבלת באהבה את הזעם , תחושות העוול והמרירות כמשאב , ממשלה שמקנה זכויות לא מפחד , כמי שקפאו שד אלא מתוך בטחון ואמונה בכוחות שלהם .

דיור ציבורי חשוב וחבל שסוכלה במידה רבה מטרת חוק הדיור הציבורי.אך יש לצעוד מעבר לדיור , מעבר לארבע קירות, ילדים והוריהם צריכים איכות חיים המזינה את הילדים בכל מה שחיוני כדי לפרוץ קדימה.  להורים רבים שאיפה נחושה  להעניק לילדים כלים לעתיד של מצוינות , של פריצת דרך מעבר לחומות  הנחשלות החברתית – הכלכלית. ומן העבר השני : בני הנוער יוצאי חבר העמים ואתיופיה, בני הבדאווים  שמככבים באירועי עבריינות נוער אינם מביאים איתם מבתיהם או מקהילותיהם   היסטוריה של עבריינות,הייאוש שלהם משקף את חוסר האונים של הוריהם ומחנכיהם  . מחדל הנחשלות הינו בראש ובראשונה מחדל של המדיניות החברתית כלכלית . כפי שמבארת  לאה שקדיאל, אי אפשר למנוע את הפרטת האלימות. היסטריה ציבורית אודות עבריינות נוער מתמקדת בסימפטום ומתעלמת מגורמיו מדיניות מניעתית אמיתית אינה משליכה את כל יהבה על תוכניות עם בני הנוער עצמם אלא יוצרת תשתית של שירותים  בקהילה כמצוות האמנה בדבר זכויות הילד וכמתבקש באופן ברור מהמחקר המדעי והניסיון המצטבר בארץ ובעולם .

ההצבעה הרציונאלית  המסיבית של ציבור מזרחי לא חרדי לש"ס נגעה בראש ובראשונה למדיניות ילד ומשפחה . ש"ס החזירה עטרה ליושנה בתודעתם של רבים.היא הציעה לילדים ולמשפחותיהם, באמצעות רשת החינוך והרווחה מארג של זכאויות סלקטיביות בראייה חיצונית אך שוויוניות בראיה של כל מי שבחר להשתייך לקהילה המזמינה, אך עיקר קסמה בכך שהציעה תקווה לעתיד של מצוינות לילדים. 

ש" ס נכנסה לוואקום. חלופת הזכויות האוניברסאליות הייתה דלה ועלובה. מדינת הרווחה בטרם קריסתה מנעה את הרעב המביש של ילדים שהממשלה הנוכחית מקבלת כנתון אך גם לא  הציעה כרטיס כניסה אמיתי לרבים להזדמנויות חינוכיות וכלכליות . חל שינוי ברטוריקה של השנים האחרונות – אף ש"ס הולכת ומאמצת שיח אוניברסליסטי ונמנעה מלהצטרף לממשלה הנוכחית בשל תביעות לתקציבים אוניברסאליים. מבחנה של ממשלה סוציאל דמוקרטית יהיה תרגום השינוי בשפה לעשייה, לסלי שירותים לילדים ולמשפחותיהם בקהילותיהם . 

המכשלה לפריסת רשת של זכויות חברתיות אינה תקציבית גרידא: 'משפחות נחשלות' נתפשות באופן טיפוסי כמשפחות, שבהכרח תכשלנה בגידול ילדיהם למרות קבלת סיוע מתאים מהמדינה.  לעתים נדמה למקצת אנשי המקצוע כי אין   טעם לנסות לסייע בידיהן לתפקד כמרכיב אורגני של החברה המתוקנת. התוצאה היא העדפה ,לעתים סמויה מן העין,  של הוצאת הילד מבית הוריו  על פני הקניית זכויות חברתיות לילד ולמשפחתו.

 בישראל  שבה ההוצאה לשירותים מוסדיים היא חלק הארי של הוצאות לשירותי רווחה לילדים ולנוער, אין תקציב גמיש  לילד: התקציב המועבר מיועד לפנימייה ולא לילד כילד. במילים אחרות,  אין התקציב 'הולך עם הילד'-  לילד אין זכאות כללית לשירותים  והיקף התקציב המועמד לצרכיו קטן באופן דרמטי כאשר הוא מוחזר ממסגרת חוץ ביתית לבית הוריו. אף, שנותר תקציב מועט לקהילה בשל עלותם הגבוהה של הסידורים החוץ ביתיים לא נעשה מהלך ממשי לאימוץ תקציב גמיש.
סנגוריה  על הילד  המבקשת לקדם את הכרת המשפט הנוהג  בזכויותיו החברתיות מחייבת שינוי סדרי יסוד בחברה. גישות ממוקדות לקויות להגנת הילד  מעוגנות בחקיקה ומושרשות במדיניות הרווחה והחינוך ובעשייה המקצועית של מקצת המשפטנים ואנשי המקצועות המסייעים. אנשי מקצוע רבים  הוכשרו בגישה ממוקדת לקויות , סיכונים ובעיות המבקשת להגן על הילד הבודד מפני פגיעה נקודתית בו ותהליך השינוי קשה . התכחשות לאחריות המדינה לפגיעה בילד מושרשת בתרבות המשפטית

הציבור, התקשורת והפוליטיקאים התקשו מאוד עד היום   לשתף פעולה ביניהם ביישום גישות חדשות להגנת הילד המושתתות על אחריות ארוכת טווח ואשר מחייבות שינוי בהקצעת משאבים ולעתים מיסוי נוסף. קל יותר לגנות בחריפות פגיעות בילדים שנעשות בידי מי שנתפסים כאנשים החיים בשולי החברה הנורמטיבית מאשר לקחת אחריות למחדלי החברה . התוצאה היא מדיניות ילד ומשפחה המפגרת אחר בסיס הידע המחקרי  , הניסיון והחקיקה במדינות כדוגמת נורווגיה וניו זילנד. 

 הכרה בזכויות הילד  עשויה לאפשר לסיפורים חדשים , סיפוריהם של ילדים  שהודרו מהשיח הציבורי בעבר, להישמע בציבור ולחשוף בפנינו את מגבלות הבנתנו העכשווית ואת העוולות שנעשות לילדים מבלי משים על ידי הצגתם כתלמידים 'לא יוצלחים', כ 'ילדים מופרעים', כילדים להורים  'לא כשירים'  וכמי שמשתייכים למשפחות 'נחשלות' או 'רב בעייתיות', כאשר קשיי תפקודם אינם אלא סממן למצוקה כלכלית-חברתית על כן היא   עשויה להוות מענה לתופעת הקושי של צרכני שירותי רווחה וחינוך לבטא כעס והתמרמרות  כלפי אנשי מקצוע, כאשר המגיע להם לא ניתן להם. מי  שיש לו זכויות נתפס כראוי לכבוד ועל כן נדיבות וחמלה כלפי הילד  אינן תחליף ראוי לזכויות הילד, , שכן באופן בלתי נמנע העצמת הילד, הלקוח ובני משפחתו  על ידי גיוס כוחותיהם  היא מעשה פוליטי : היא משנה בפוטנציה את הקצעת הכוחות במשפחות, בקהילות ובחברה כולה. על כן , לשיטתי, היא מובילה גם באופן טבעי לאימוץ שיח הזכויות ככלי להעצמת הילד ומשפחתו ולהבטחת מעמדם כשותפים של העובד הסוציאלי המסתכלים עליו 'בגובה העיניים' באמון ואף בלא חשש.      

נעז לקוות  שהחברה הישראלית  תגלה בעצמה גדלות נפש ומסוגלות להכיר בכישלונות המצטברים בטיפול בילדים ובבני הנוער ובאחריותה לאי-היענות לסבלו ולהדרתו. הילד שאנו רואים בו כיום "אחד משלנו" מחר עלול להפוך ל"אחר". גבולות ה"אנחנו" שמחוץ להם שוכן "האחר" המודר אינם סטטיים, הממשלה הנוכחית העמיקה בהיקף חסר תקדים את  תהליכי ההדרה החברתית: ההתאכזרות וההתנכרות כלפי ילדי עובדים זרים, ילדי הבדאווים לא נעצרה שם , ילדי העניים והמובטלים ,אלו שנמנעה מהם אהבת אב ותמיכתו בשל אילוצי החיים הפכו להיות ילדיהם של בטלנים שהמדינה הפנתה להם עורף .  כפי שניתן לצמצם את מעגלי הסולידריות החברתית ניתן גם להרחיבם. כדי להצליח לבצע תפנית במדיניות שהשפעותיה כה יש להסיט את הגה המדיניות בעצמה ובנחישות רבה.

 ממשלה סוציאל דמוקרטית המבקשת לרכוש מחדש את אמונו של קהל יעד טבעי שלה צריכה להקשיב למשפחות ולילדים הסובלים. אין להסתפק בקולם של העמותות הסמוכות על שולחן המדינה בין באמצעות הג'וינט , ועדת העזבונות ובין בדרך אחרת . עתירותיהן של עמותות  כדוגמת  עמותת עדלה , מוסווה , האגודה לזכויות האזרח , הקשת הדמוקרטית ואחותי למאבק במדיניות הממשלה ,  לבתי המשפט , עתירות המושבות ריקם לא אחת מסמלות מציאות אנומאלית של נתק בין שאיפותיהם , תביעותיהם של ציבורים רחבים לבין מדיניות הממשלה. ממשלה צריכה למשול אך עליה גם להשכיל להיענות לזעקה שמגיע מהשטח . ממשלה סוציאל דמוקרטית אינה יכולה להרשות לעצמה לחכות שבית משפט יוציא עבורה את הערמונים מן האש ויורה על חובה להזין ילדים רעבים בלא כל קשר לשאלה אם הם מתחנכים במסגרות חרדיות , על חובה לבנות גשר שיאפשר להגיע לילדים מיישוב בפזורה הבדווית להגיע לבית ספר, על חובה לאפשר לכל נער עובד ללמוד לבחינות בגרות במסגרת פרויקט הילה שנתון כיום לחסדי תקציבים עירוניים . 

   ממשלה סוציאל דמוקרטית אינה יכולה להותיר את עיצוב המדיניות לידי פקידות המרכזת בידיה כוח אדיר מזה עשרות שנים ולנוח על זרי דפנה כאשר בית המשפט חושש להתערב במדיניות ודוחה ילדים והורים , שאין להם כתובת אחרת כמה ועדות ממלכתיות נתנו את דעתן לילדים, אך שינוי יסודי במעמדם של ילדים טרם התחולל.  טרם הונחה על שולחן הכנסת הצעה להסדר מקיף להגנת ילדים במשפחותיהם ובקהילותיהם המקנה זכויות יסוד חברתיות לילדים או  לנציבות קבילות ילדים כדוגמת זו הקיימת בניו זילנד ונורווגיה .

חקיקה המקנה זכויות יסוד חברתיות לילדים ומשפחותיהם ונציב קבילות שמעמדו, אי תלותו ותקציבו מוגנים בחוק הם שני מהלכים השלובים זה בזה ואשר הם בבחינת מסה קריטית הכרחית להתרחשותו של שינוי של ממש במדיניות ילד ומשפחה בישראל.

חקיקת יסוד חברתית עשויה לתרום לפריצת דרך שתאפשר לתוכניות המתקדמות העובדות עם ילדים ומשפחות בגובה העינים תעבורנה מן השוליים אל הזרם המרכזי של העשייה בתחומי הרווחה והחינוך .

 נציב קבילות המוסמך לחוות דעה בשאלות עקרוניות ולסנגר על עניינם של המוחלשים והמושתקים מבלי לחשוש למעמדו ולתקציבו , שיכול ליזום חקיקה שמתקנת את הסדר החברתי הקיים הדן ילדים לנחיתות ולהמשך ניצול ופגיעה יכול להתחיל תהליך משמעותי לילדים ומשפחותיהם , תהליך שבו יש היענות לסבלם ויש כבוד לתביעת הצדק שלהם . 

המודעות לשאלות של צדק חברתי מתעצמת בחברה הישראלית, ולדיון בהם בולטות תקשורתית גדולה יותר. אף על פי כן,  עד כה השתמר הניתוק היחסי בין המאבק החברתי לבין שיח זכויות הילד, שהוא שיח אליטיסטי נטול כמעט מקום לארגונים חברתיים, לאנשי שטח ולקולם של הילדים המוחלשים ומשפחותיהם. יש לתקן מצב עניינים זה כדי ששיח הזכויות יוכל לממש את ייעודו.

 לילדים יש אינטרס בתמיכת הוריהם, בהשגחתם ובדאגתם, שאינם מוגנים בידי המדיניות החברתית כלכלי  או  בידי בית המשפט העליון   שלא מבטיח לילידם תנאי מחייה ראויים, בטחון תזונתי, חינוך חינם לנערים עובדים או מרכיבים אחרים של חיים ראויים .  האינטרס של הילדים בתמיכת הוריהם ובהשתייכות למשפחות ולקהילות עומד בעינו גם כאשר נפגעים הילדים במשפחותיהם ובקהילותיהם ואף בידי ההורים עצמם. הילד הוא חלק ממשפחה ומקהילה והן חלק ממנו, ואי-אפשר להציע הגנה אמיתית לילד תוך הפקרת משפחתו וקהילתו ממשלה סוציאל דמוקרטית צריכה להרים את הכפפה : להציע רשת של זכויות חברתיות במשפחה ובקהילה שתיצור מהפך תודעתי ביחס של שכבות רחבות למענה שמציעה הסוציאל דמוקרטיה לילדים ולמשפחותיהם.

ד"ר יאיר רונן הוא מרצה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון

למאמר המקור

פורסם ב אלימות, הוצאת ילדים מחוץ למשפחה, הזנחה, הפרת זכויות אדם, התעללות בילדים, התעללות נפשית, התעללות פיזית, זכויות הילד, טובת הילד, יאיר רונן, ילדים בסיכון, משפחות עניות, עובדים סוציאליים, עוני, פקידי סעד, רווחה, שחיתות | מתויג: , , , , , , | לכתוב תגובה »

משפחת חביבי ואומנה של הרווחה

פורסמה על־ידי yeladeinu ב דצמבר 30, 2007

כתבות יומן איתמר מור , 12/3/2006
 
משפחת חביבי, שהחליטה למחות בדרך משלה על החלטת רשויות הרווחה להוציא את ילדיה מחזקתה, העלתה לתודעה הציבורית את הסוגיה הכאובה והשנויה במחלוקת של הוצאת ילדים בסיכון מביתם* במשרד הרווחה טוענים שהכל נעשה לטובת הילד לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות, אחרים סבורים שהמערכת משתמשת בכוח יתר כדי להצדיק את קיומה
 

 

עד לפני שנתיים, בכל פעם שמישהו דיבר עם עירית (שם בדוי) על אסף, בנה בן ה-12, האינסטינקט הטבעי שלה אמר לה לברוח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק. כמה וכמה פעמים הזהירו אותה פקידות הסעד ואנשי שירות הרווחה שייקחו ממנה את אסף, על אף שעירית לא הבינה מדוע ומה יש ביכולתה לעשות כדי לבטל את הגזירה. עירית היא אם חד-הורית, מובטלת לפרקים וסובלת מ-50 אחוזי נכות. אין לה משפחה שתסייע, גם לא חברים.

השנה דווקא היתה לה שנה טובה. יש לה דירת שני חדרים של 'עמידר' כבר יותר מתשעה חודשים. לפני כן היתה תקופה שבה היא ואסף ישנו בכל לילה במקום אחר. לפעמים במקלט של ויצ"ו, לפעמים בחדר מדרגות. עירית יכולה להסתדר בכוחות עצמה. "זה נכון שקשה יותר לבד, אבל אין ברירה אחרת", היא אומרת, "ואם העזרה היחידה שמוכנים לתת לי ברווחה זה לקחת ממני את אסף, אני מוותרת עליה. אסף הוא הסיבה היחידה שלי להמשיך לחיות. הוא החיים שלי. אני מעדיפה למות מאשר שייקחו אותו ממני. גם הוא רוצה להיות איתי. פעם כשלקחו אותו בכוח הוא ברח להם וחזר אלי. מי יאהב את הילד הזה כמו אמא שלו?".

עירית היא סיפור מייצג לדילמה הלא פשוטה הכרוכה באחת ההחלטות הקשות, ויש שיאמרו האכזריות, איתה מתעסקים שירותי הרווחה בישראל מדי יום. חיים וויולט חביבי שהופרדו בצורה שכזו מארבעת ילדיהם, הצליחו בסוף השבוע שעבר להעיר לרגע קט את תשומת הלב הישראלית (ובמידה מסוימת גם את זו העולמית) לסוגיה המורכבת שארגוני זכויות אדם ורשויות החוק מתכתשים עליה זה למעלה מעשור.

על פי נתוני משרד הרווחה והשירותים להגנת הילד בישראל, יש כיום כ-340 אלף ילדים המוגדרים כנתונים בסיכון. כ-8,000 מתוכם הוצאו מכוח צווי בית משפט מחוץ לבית הוריהם. בשירותי הרווחה מדגישים כי המחוקק לא היה טורח לחוקק חוק שכזה לולא חשב שיש ביכולתו למנוע מילדים להיהפך לקורבנות של מצבי קיצון שאליהם מגיעים הוריהם. פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מדגישים כי גם במקרים שבהם יש צורך להשתמש בחוק כדי להוציא ילדים מהבית, מדובר בתהליך ארוך המורכב מלא מעט אישורים ואשר לא תמיד צולח את מבחן בית המשפט.

מנגד טוענים הורים שהורחקו מילדיהם ופעילים חברתיים כי מערכת הרווחה הפכה לחזקה מדי, וכי העוצמות הנתונות בידיה גורמות לה להרחיק יותר מדי ילדים מהוריהם ללא הצדקה, תוך הרחבה שרירותית של הגדרת מצבי הסיכון ושימוש בטענת טובת הילד. טענה נוספת נוגעת למסגרות החלופיות שאליהם מעבירים שירותי הרווחה את הילדים – משפחות אומנות ופנימיות שאין עליהן כל פיקוח ציבורי-חיצוני, ומעט מאוד ידוע על הנעשה בין כותליהן. ממה שמספרים הילדים עצמם מצטיירת לא פעם תמונה עגומה, המציגה חממות פשע שלעיתים דווקא בתוכן הופכים הילדים לקורבנות של אלימות ואפילו של אונס.

טרף קל למערכת

ד"ר אסתר הרצוג, ראש החוג למדעי החברה במכללת 'בית ברל', היא אחת מאלה הסבורים כי בידי רשויות הרווחה מצוי כוח חזק המנוצל לא פעם לרעה. הרצוג, המלווה את הנושא למעלה מ-14 שנה והיתה חברה גם ב'וועדת גילת' לקביעת סמכויותיהן של 'ועדות החלטה' – ועדות של רשויות הרווחה המחליטות על הוצאת ילדים מביתם – מכירה לא מעט מקרים לא מוצדקים של הוצאת ילדים. רובם ככולם מגיעים אליה באופן אישי. בשנים האחרונות עמדה הרצוג בקשר גם עם משפחת חביבי, והמסקנה הנחרצת שלה מהפרשה שלהם, כמו מעשרות מקרים אחרים, היא שמדובר בסוג של תעשייה המצדיקה את עצמה בטיעון של טובת הילד, ולמעשה גורמת את ההיפך.

"אני לא חושבת שמשפחת חביבי היא משפחה של מטורפים", אומרת הרצוג. "הם אולי הגיעו לטירוף ברמת המעשה, אבל לא בתחושות. אני באופן אישי לא הייתי זורקת נפצים לתוך אולם של כנסייה, אבל מצד שני לי לא לקחו ארבעה ילדים למוסדות ולאימוץ. כשאנשים מגיעים לייאוש הם עלולים לעשות מעשים של ייאוש. גם מי שמבקש לשפוט את המעשה ברמה הרציונלית של כוונה ואיבוד שליטה צריך לראות את הדברים באור הנכון. אין לי ספק שלמעשה הזה קדם תכנון מוקדם של המהלך שמעיד כי לא מדובר במטורפים שאיבדו את שפיותם ברגע. יש פה סערה גדולה מאחורי המעשה הזה, והכאב הוא גדול".

האם התחושה שלך היא שידם של שירותי הרווחה "קלה מדי על ההדק" בכל מה שקשור בהוצאת ילדים מביתם?

"אני לא אוהבת את הביטוי 'אצבע קלה על ההדק' משום שאני חושבת שהוא לא משקף את המציאות. לפעמים אין הכרעה, אלא שימוש ציני בחוק כסוג של איום. אני באופן אישי שימשתי במשך שלוש שנים וחצי כמשפחה אומנת לילד בן 10. האם הביולוגית היתה אשה ענייה, חד-הורית ועיוורת שנקלעה למאבקי כוח בינה ובין הרשות המקומית שבה היא גרה על רקע חילוקי דעות בשאלה איפה ילמד הבן. האם רצתה להעביר את הילד לבית ספר אחר, וברשות המקומית סירבו ואיימו עליה שאם לא תפסיק להיאבק בנציגי הרשות הם ייקחו ממנה את הילד.

"מדובר באשה אינטליגנטית מאוד שהחיים הרעו לה. על אף שהיתה מסכנה ונטולת אמצעים, היא גידלה את הילד הזה בכוחות עצמה והשקיעה בו את הכל. לפעמים לה לא היה מה לאכול, אבל בבית היה פסנתר שעליו ניגן הילד. בהמשך היא קנתה לו גם מחשב. כשהיא החליטה לא לוותר ולערב את התקשורת הם מימשו את האיום, ובאמצעות גורמי הרווחה הוציאו את הילד מהבית ושלחו אותו למוסד. הילד הזה ברח 11 פעמים מהמוסד חזרה הביתה. בסופו של דבר לא היתה להם ברירה, והם העבירו אותו למוסד מרוחק בירושלים שממנו הוא לא יוכל להגיע הביתה. בערך באותה תקופה האם יצרה איתי קשר, והתחלנו להיאבק להוציא אותו מהמוסד. הוא שוחרר לבסוף לאחר שהסכמתי לקחת אותו אלי באומנה.

"הסיפור הזה הוא תמונת מצב של מה שמתרחש כיום במדינת ישראל. המציאות היא שאם אני או אתה נעשה דברים איומים ונוראים לילדים שלנו, אף אחד לא ייקח אותם מאיתנו כי אנחנו מבוססים כלכלית, המצב החברתי והסוציאלי שלנו לא פגיע, יש לנו תארים אקדמיים ולכן יש לנו גם כוח. אבל אם אתה חלש, עני או חד-הורי, למערכת קל מאוד לגבור עליך. אנשים חלשים נתפסים בקלות ובתמימות לאמירות של המערכת שמבטיחה לעזור, ולפני שהם יודעים מה קורה – הילד שלהם נמצא מחוץ לבית. מי שאין לו מושג בזכויות משפטיות ואין לו עורך דין שמייצג אותו הוא טרף קל למערכת שחייבת להצדיק את עצמה".

את לא חושבת שמדובר בהאשמות כבדות מדי כלפי מערכת שבהגדרתה נועדה להגן על החלש?

"אני חושבת שהיום יש בידי המדינה אמצעים אלימים מדי נגד הפרט והמשפחה, שננקטים תוך שימוש בטיעון של טובת הילד. הילדה הגדולה של משפחת חביבי, שהוצאה מהוריה בטיעון של טובת הילד ושיום אחד לאחר יום הולדתה ה-18 חזרה אליהם מרצונה, עברה אונס וסיפורי זוועה אחרים במוסד שאליו נשלחה. למה על זה לא מדברים? משפחת חביבי חיתה במהלך כל שנת 2000 כמעט ברמאללה, ברשות הפלשתינית, כדי שלא ייקחו מהם את הילדים. אני באופן אישי נסעתי לרמאללה כדי לבקר אותם. אני לא חושבת שיש אדם אחד שפוי המוכן להאמין שאדם הולך לגור מרצונו במקום מסוכן שכזה.

"אני לא חולקת על הקביעה שהכוח שניתן בידי הרשויות נועד להיטיב, אבל אני חושבת שהם רק מציירים את עצמם כמי שמצילים את הילדים. בפועל הם מסתירים את הזוועות במוסדות וגם בחלק מהמשפחות האומנות. כשמישהו חושף משהו כזה תוקפים אותו בצורה אגרסיבית ומכוערת שנועדה להדוף את הביקורת הציבורית שעלולה לגרור פיקוח. ההרגשה היא שברווחה יודעים שביקורת ציבורית עלולה לשמוט את כל הבסיס שעליו הם פועלים. הם גם יודעים שפיקוח חיצוני יגלה שהם לא מצליחים לדאוג לטובת הילד, וברגע שהטענה המרכזית שבשמה הם פועלים תישמט לא תהיה להם זכות קיום. ולזה הם לא מוכנים בשום אופן".

אין מקרים שבהם עדיף שהילד ייצא מרשות הוריו?

"אני לא אומרת דבר כזה. יש בהחלט מקרי קיצון כאלה, אבל השאלה היא מהו הכלל ומהו היוצא מן הכלל. הכי קל לדבר באמירות כלליות שמציגות דברים ברמה אחידה, אבל מה לעשות שהמציאות היא מורכבת ואין בדברים הללו בסיס קבוע להחלטות? אתן לך דוגמה: יש עשרות מקרים שבהם מפרידים ילדים ממשפחותיהם על אף שרק אחד מבני הזוג מתעלל בילד. כלומר, במקום להרחיק את ההורה הפוגע המערכת משתמשת בהוצאת הילדים כסוג של איום על ההורה האלים, והתוצאה היא שבמקום להעניש את הגורם האלים פוגעים עוד יותר במי שבלאו הכי כבר נפגע. זה אבסורד.

"תוסיף לכל זה את העובדה שרוב המוסדות שאליהם נשלחים הילדים הם חממות לפשע שאין עליהן שום סוג של רגולציה חיצונית, ותקבל את התמונה המלאה. כל שנה שומעים בתקשורת לפחות על מקרה אחד, אם לא יותר, של התעללות בחוסים בתוך מוסדות. אני שמעתי סיפורים שכאלה מילדים שהיו אצלי ושאיתם נפגשתי. יש עיתונאים כמו אורי ארזי מ'מעריב' שהובילו מאבקים נגד מוסדות כמו בית הספר 'הדסים'. אני בטוחה שהמוסדות לא הפכו לחממות פשע מתוך כוונה רעה, אבל ההתנהלות שלהם היא הרת אסון. רק אימוץ של מדיניות חברתית שונה, כזאת שלא זורקת ילדים למוסדות מחוץ למשפחה ולקהילה, תוכל לשנות את התמונה. אם היו משקיעים את המשאבים הכספיים והארגוניים בשיקום הילדים בתוך המסגרת הטבעית שלהם התמונה יכולה היתה להיות טובה בהרבה".

דיון שטחי ופופוליסטי

מי שרואה את הדברים בעין שונה במקצת הוא ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני וסגן מנהל מכון 'שינוי' בהרצליה. גוטליב אמנם אינו חלק מהמערכת הביורוקרטית הרשמית, אולם מתוקף הכשרתו והמוסד שבראשו הוא עומד הוא מתבקש לא פעם לחוות דעה על התסקירים שמגישים גורמי הרווחה לבית המשפט בבקשות להוצאת ילדים מידי הוריהם. הוא עצמו שותף לא פעם להחלטות כאלה.

את הדיון שהתפתחת בעקבות המקרה של משפחת חביבי מקבל גוטליב בהבנה, אבל גם בלא מעט ביקורת. לדבריו, הבעיה העיקרית בסוגיות כגון זו היא ההתלהבות הרגעית שמגלה התקשורת לסוג כזה של דיונים, דבר המאיר את הבעיה בדרך כלל ברמת הדיון הפופוליסטי והשטחי בלבד. "האמת היא שהעיסוק בנושא נוח לתקשורת רק כשיש לה סיפור מספיק עסיסי כמו זה של משפחת חביבי", הוא אומר. "באווירה שכזאת נוח מאוד לתקוף את שירותי הרווחה, אבל מה שנוח כרגע לכולם לשכוח הוא שרק לפני שלושה שבועות הותקפו שירותי הרווחה בטענה הנגדית שקבלה מדוע לא הוצא התינוק שהגיע לחדר מיון עם ראש מרוסק מידי הוריו מבעוד מועד.

"אני לא מפנה אצבע מאשימה כלפי התקשורת כי כולנו יודעים איך היא עובדת, אבל אני כן חושב שההתקוממות של הציבור שבאה לידי ביטוי בסיפורים הללו מדגישה עד כמה מורכב וקשה התהליך שבפניו עומדים נציגי הרשויות, כשהם צריכים להכריע אם להוציא ילדים מהבית. בתודעה הציבורית נהוג לראות רק את העובדות הסוציאליות או את בית המשפט כגורמים שכל הכוח מרוכז בידם. זה לא נכון. מדובר בתהליך שיש בו כמה וכמה תחנות שכוללות גם פסיכולוגים ויועצים חיצוניים, וכל זה מאחר שאנחנו עוסקים בדיני נפשות.

"בשורה התחתונה אף פעם לא ניתן לדעת בוודאות אם מגינים על ילד באופן הטוב ביותר כשמשאירים אותו אצל משפחתו, או דווקא כששולפים אותו משם. קל מאוד להיתפס למקרה מסוים ולהשליך את הדברים על כלל המקרים בצורה שטחית ופשטנית. ממה שאני רואה ומהמקום שבו אני נמצא, אין לי ספק ששירותי הרווחה עושים עבודה קשה ואפילו בלתי אפשרית".

אחת הטענות היא שאולי במקום להוציא את הילד ממשפחתו כדאי לתמוך בסביבה הטבעית שלו, וכך להגן עליו.

"אני חושב שזאת גישה נכונה, ואני מסכים איתה בהחלט. למיטב ידיעתי היא אפילו מיושמת בחלק מהמקרים במידה כזו או אחרת. מצד שני, יש גם מקרים אחרים ומשפחות לא מתפקדות שסוחבות איתן את חוסר התפקוד שני דורות ויותר. אני לא בטוח שתמיכה מבפנים תעזור במקרים כאלה. חשוב לא פחות שהציבור יבין כי על אף שבתקשורת מצטיירת לא פעם תמונה כאילו הוצאת ילד ממשפחתו היא תהליך שנעשה מכאן לעכשיו, בפועל מדובר בתהליך ארוך ומורכב מאוד. מניסיוני אני יכול להעיד שקיימת בו נכונות ללוות את המשפחות מבחינה סוציאלית ולהושיט להן עזרה.

"אפשר וחייבים לעשות עוד הרבה יותר. לשירותי הרווחה יש היום ארגז כלים בסיסי שאותו הם יכולים להציע למשפחה. אין ספק שארגז הכלים הזה לא מספיק מפותח, אבל כבר כיום הוא כולל חונכות, תומכות, מועדוניות, שירותי אומנה יומיים ובמקרים מסוימים אפילו ליווי פסיכולוגי למשפחות. הכשל העיקרי שאותו אני מזהה הוא היעדר חשיבה איך למנוע ממשפחות שאינן מתפקדות להגיע למצב שבו תישקל האפשרות להפריד בינן ובין הילדים. המערכת יודעת לזהות היום בצורה טובה למדי מיהי משפחה בעייתית, וההשקעה בתמיכה ובהפעלת תוכניות מניעה באותן משפחות היא אפסית לעומת המיליונים שמוציאה המדינה כיום בתשלום למוסדות ולמשפחות אומנה ובמעקב אחריהם".

מי לדעתך יכול להשפיע על שינוי החשיבה?

"אין כל ספק שזהו עניין למחוקק. גם ועדת הכנסת לזכויות הילד וגם ועדת החינוך דנות בנושא הזה תקופה ארוכה מאוד. הן עושות עבודה טובה ברמה של העלאת הדברים לדיון הציבורי. מצד שני, כמי שהשתתף בלא מעט מהדיונים בוועדות הללו, למדתי שבוועדות הכנסת יש בעיקר דיבורים ומעט מאוד הצעות חוק. הואיל ובמדינת ישראל מתחלפת הכנסת בממוצע אחת לשנתיים, ברור למדי שבלוחות זמנים קצרים שכאלה קשה מאוד ליצור חקיקה איכותית ומקיפה. לצערי, אף חבר כנסת גם לא יטרח לבנות תוכניות ארוכות טווח בידיעה שתוך שנה-שנתיים ממשלה אחרת עלולה להרוס לו הכל. בשורה התחתונה הנושא לא מספיק קורץ לנבחרים שלנו".

ביקורי פתע

ממשרד הרווחה נמסר כי בשנים האחרונות נעשים מאמצים גדולים להגביר את הפיקוח גם על פנימיות וגם על משפחות אומנה. "למערכת הפנימיות יש פיקוח מטעם משרד הרווחה הנעשה בכלים מקצועיים שנבנו במיוחד כדי לגלות כל בעיה בפנימיות", נאמר בתגובה. "בשנים האחרונות לא התגלו מקרים של התעללויות בפנימיות, והמסקנות על פי המחקרים האחרונים והפיקוח שלנו הן שהפנימיות משפרות את מצבם של הילדים. בנוסף לכך, כדי להגביר ולייעל את הפיקוח על משפחות האומנה הוצאנו את הפיקוח לעמותות חיצוניות. עובדות סוציאליות של העמותות שומרות על קשר רציף עם המשפחות והילדים, כולל ביקורים סדירים וביקורות פתע. הן מעבירות הדרכה למשפחות, ומשוחחות עם הילדים בנפרד מהמשפחות האומנות כדי לבדוק את איכות הטיפול.

"עם זאת, רוב התלונות שהוגשו בעבר על התעללות הוכחו בסופו של דבר כעלילת שווא. ההנחיה שלנו היא ברורה – כל תלונה של משפחה או של ילד מועברת לחקירת משטרה ונבדקת עד תום גם על ידי המשטרה וגם על ידינו. במשרד הרווחה לא אוהבים כלל וכלל להוציא ילדים מהבית למשפחות אומנה ולפנימיות, ועושים זאת רק במצבים קיצוניים כשההתעללות בבית כה קשה עד כי לא ניתן להעניק לילד ולמשפחתו טיפול הולם בקהילה. בשנה שעברה המרנו תקציב שיועד לטיפול ב-900 ילדים בפנימייה לטובת טיפול בילדים בקהילה".

פורסם ב אומנה, התעללות בילדים, זכויות הילד, חביבי, כתבות עיתונים, פשע | מתויג: , | לכתוב תגובה »

 
Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 215 שכבר עוקבים אחריו