המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
שירת ההלל לזכויות הילד התעצמה בקהילייה המשפטית הישראלית ואף על פי כן ההגנה הממשית על ילדים התדרדרה לשפל חסר תקדים. הייתכן בישראל שיח זכויות ילד שהוא רלוונטי חברתית?
בשנת 1977 איבדה מפלגת העבודה את השלטון לאחר שאיבדה את אמונו של ציבור שהיה קהל יעד טבעי שלה. עד לאותה עת לא הוקמו בתי ספר עיוניים בעיירות פיתוח ושכונות מצוקה ולאחר שמגנוני הרווחה עתירי המשאבים ריכזו כוח אדיר בידי פקידות מטעם. אי אפשר היה לתבוע חונך לילד, מועדונית, יום לימודית ארוך , ארוחה חמה לילד רעב או אומנה יומית לילדים שהוריהם נקלעו למשבר. רבים מבני המזל חיו בתודעה שנאלצו לוותר על חלקים מזהותם כדי לזכות בכרטיס כניסה לחברה הישראלית וקבוצות שלמות ראו עצמן משוללות הזדמנויות חינוכיות ותעסוקתיות . אנשים כעסו והכעס היתרגם להתנגדות לשלטון .
מאז עברנו כברת דרך : מושג כור ההיתוך איבד מקסמו וגם ההתכוונות אחר עמדות הציבור הנאור מבית מדרשו של השופט אהרון ברק כבר אינה תקינה פוליטית לשמחתי. שיח זכויות הילד נישא כמעט בפי כל קובעי המדיניות מאז נחקקו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואושררה האמנה בדבר זכויות הילד.
אף על פי כן יש כיום יותר ילדים רעבים , חסרי בית , מוזנחים , אלימים ועוברי חוק מאשר אי פעם בעבר ובשיעורים מדאיגים יותר מאשר אי פעם בעבר.כיום לא רק שאי אפשר לתבוע זכויות לילדים ולמשפחותיהם , בהרבה מאוד מקרים לא יועיל גם לבקש, להתחנחן או להתחנן- לאנשי המקצוע בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות אין מה לתת.
חוסר ההיגיון הכלכלי בקריסת מערך שירותי הרווחה לילדים ולמשפחות צריך לדבר במידה מסוימת אף אל ליבו , ליתר דיוק : הגיונו הכלכלי, של בנימין נתניהו המבקש לצמצם את השקעה הציבורית בילדים ומשפחותיהם . זכויות חברתיות לילדים ולמשפחותיהם עולות פחות מהמבנה הנוכחי שבו עיקר התקציבים שנותרו מיועדים למוסדות להצלת ילדים ממשפחות שנכשלו – התייאשו – קרסו ועבור רוב הילדים העניים ,אלא שהוריהם נאבקים במציאות אכזרית ועדיין מחזיקים מעמד בקושי , אין כמעט שום סיוע.
ממשלה סוציאל דמוקרטית המביטה באהדה על מדיניות ילד ומשפחה סוציאל דמוקרטית במקומות אחרים בעולם צריכה להוביל תפנית מהותית, מהירה ונחושה במדיניות הילד והמשפחה כדי שרישומה יורגש.
הילדים ובני הנוער המודרים , המוחלשים ומשפחותיהם צריכים לשמוע שיר חדש : הם צריכים להשתכנע כי קמה ממשלה המאמינה בילדים כחלק ממשפחותיהם ומקהילותיהם , ממשלה שמסתכלת עליהם בגובה העיניים, ממשלה שאינה רואה בקצבאות שהם מקבלים או בתרבות שלהם את מלכודת העוני בהא הידיעה, ממשלה שמוכנה להתעמת עם אחריותה שלה למלכודות העוני הקיימות , ממשלה המוכנה לקחת את התקציבים הקיימים והחסרים ולתרגם אותם לזכויות חברתיות הפותחות פתח לשיווין הזדמנויות.
התיקון הנדרש לטעויות העבר הוא בממשלה שלא מפחדת מהעוצמות של הילדים בני הנוער והמשפחות , שמקבלת באהבה את הזעם , תחושות העוול והמרירות כמשאב , ממשלה שמקנה זכויות לא מפחד , כמי שקפאו שד אלא מתוך בטחון ואמונה בכוחות שלהם .
דיור ציבורי חשוב וחבל שסוכלה במידה רבה מטרת חוק הדיור הציבורי.אך יש לצעוד מעבר לדיור , מעבר לארבע קירות, ילדים והוריהם צריכים איכות חיים המזינה את הילדים בכל מה שחיוני כדי לפרוץ קדימה. להורים רבים שאיפה נחושה להעניק לילדים כלים לעתיד של מצוינות , של פריצת דרך מעבר לחומות הנחשלות החברתית – הכלכלית. ומן העבר השני : בני הנוער יוצאי חבר העמים ואתיופיה, בני הבדאווים שמככבים באירועי עבריינות נוער אינם מביאים איתם מבתיהם או מקהילותיהם היסטוריה של עבריינות,הייאוש שלהם משקף את חוסר האונים של הוריהם ומחנכיהם . מחדל הנחשלות הינו בראש ובראשונה מחדל של המדיניות החברתית כלכלית . כפי שמבארת לאה שקדיאל, אי אפשר למנוע את הפרטת האלימות. היסטריה ציבורית אודות עבריינות נוער מתמקדת בסימפטום ומתעלמת מגורמיו מדיניות מניעתית אמיתית אינה משליכה את כל יהבה על תוכניות עם בני הנוער עצמם אלא יוצרת תשתית של שירותים בקהילה כמצוות האמנה בדבר זכויות הילד וכמתבקש באופן ברור מהמחקר המדעי והניסיון המצטבר בארץ ובעולם .
ההצבעה הרציונאלית המסיבית של ציבור מזרחי לא חרדי לש"ס נגעה בראש ובראשונה למדיניות ילד ומשפחה . ש"ס החזירה עטרה ליושנה בתודעתם של רבים.היא הציעה לילדים ולמשפחותיהם, באמצעות רשת החינוך והרווחה מארג של זכאויות סלקטיביות בראייה חיצונית אך שוויוניות בראיה של כל מי שבחר להשתייך לקהילה המזמינה, אך עיקר קסמה בכך שהציעה תקווה לעתיד של מצוינות לילדים.
ש" ס נכנסה לוואקום. חלופת הזכויות האוניברסאליות הייתה דלה ועלובה. מדינת הרווחה בטרם קריסתה מנעה את הרעב המביש של ילדים שהממשלה הנוכחית מקבלת כנתון אך גם לא הציעה כרטיס כניסה אמיתי לרבים להזדמנויות חינוכיות וכלכליות . חל שינוי ברטוריקה של השנים האחרונות – אף ש"ס הולכת ומאמצת שיח אוניברסליסטי ונמנעה מלהצטרף לממשלה הנוכחית בשל תביעות לתקציבים אוניברסאליים. מבחנה של ממשלה סוציאל דמוקרטית יהיה תרגום השינוי בשפה לעשייה, לסלי שירותים לילדים ולמשפחותיהם בקהילותיהם .
המכשלה לפריסת רשת של זכויות חברתיות אינה תקציבית גרידא: 'משפחות נחשלות' נתפשות באופן טיפוסי כמשפחות, שבהכרח תכשלנה בגידול ילדיהם למרות קבלת סיוע מתאים מהמדינה. לעתים נדמה למקצת אנשי המקצוע כי אין טעם לנסות לסייע בידיהן לתפקד כמרכיב אורגני של החברה המתוקנת. התוצאה היא העדפה ,לעתים סמויה מן העין, של הוצאת הילד מבית הוריו על פני הקניית זכויות חברתיות לילד ולמשפחתו.
בישראל שבה ההוצאה לשירותים מוסדיים היא חלק הארי של הוצאות לשירותי רווחה לילדים ולנוער, אין תקציב גמיש לילד: התקציב המועבר מיועד לפנימייה ולא לילד כילד. במילים אחרות, אין התקציב 'הולך עם הילד'- לילד אין זכאות כללית לשירותים והיקף התקציב המועמד לצרכיו קטן באופן דרמטי כאשר הוא מוחזר ממסגרת חוץ ביתית לבית הוריו. אף, שנותר תקציב מועט לקהילה בשל עלותם הגבוהה של הסידורים החוץ ביתיים לא נעשה מהלך ממשי לאימוץ תקציב גמיש.
סנגוריה על הילד המבקשת לקדם את הכרת המשפט הנוהג בזכויותיו החברתיות מחייבת שינוי סדרי יסוד בחברה. גישות ממוקדות לקויות להגנת הילד מעוגנות בחקיקה ומושרשות במדיניות הרווחה והחינוך ובעשייה המקצועית של מקצת המשפטנים ואנשי המקצועות המסייעים. אנשי מקצוע רבים הוכשרו בגישה ממוקדת לקויות , סיכונים ובעיות המבקשת להגן על הילד הבודד מפני פגיעה נקודתית בו ותהליך השינוי קשה . התכחשות לאחריות המדינה לפגיעה בילד מושרשת בתרבות המשפטית
הציבור, התקשורת והפוליטיקאים התקשו מאוד עד היום לשתף פעולה ביניהם ביישום גישות חדשות להגנת הילד המושתתות על אחריות ארוכת טווח ואשר מחייבות שינוי בהקצעת משאבים ולעתים מיסוי נוסף. קל יותר לגנות בחריפות פגיעות בילדים שנעשות בידי מי שנתפסים כאנשים החיים בשולי החברה הנורמטיבית מאשר לקחת אחריות למחדלי החברה . התוצאה היא מדיניות ילד ומשפחה המפגרת אחר בסיס הידע המחקרי , הניסיון והחקיקה במדינות כדוגמת נורווגיה וניו זילנד.
הכרה בזכויות הילד עשויה לאפשר לסיפורים חדשים , סיפוריהם של ילדים שהודרו מהשיח הציבורי בעבר, להישמע בציבור ולחשוף בפנינו את מגבלות הבנתנו העכשווית ואת העוולות שנעשות לילדים מבלי משים על ידי הצגתם כתלמידים 'לא יוצלחים', כ 'ילדים מופרעים', כילדים להורים 'לא כשירים' וכמי שמשתייכים למשפחות 'נחשלות' או 'רב בעייתיות', כאשר קשיי תפקודם אינם אלא סממן למצוקה כלכלית-חברתית על כן היא עשויה להוות מענה לתופעת הקושי של צרכני שירותי רווחה וחינוך לבטא כעס והתמרמרות כלפי אנשי מקצוע, כאשר המגיע להם לא ניתן להם. מי שיש לו זכויות נתפס כראוי לכבוד ועל כן נדיבות וחמלה כלפי הילד אינן תחליף ראוי לזכויות הילד, , שכן באופן בלתי נמנע העצמת הילד, הלקוח ובני משפחתו על ידי גיוס כוחותיהם היא מעשה פוליטי : היא משנה בפוטנציה את הקצעת הכוחות במשפחות, בקהילות ובחברה כולה. על כן , לשיטתי, היא מובילה גם באופן טבעי לאימוץ שיח הזכויות ככלי להעצמת הילד ומשפחתו ולהבטחת מעמדם כשותפים של העובד הסוציאלי המסתכלים עליו 'בגובה העיניים' באמון ואף בלא חשש.
נעז לקוות שהחברה הישראלית תגלה בעצמה גדלות נפש ומסוגלות להכיר בכישלונות המצטברים בטיפול בילדים ובבני הנוער ובאחריותה לאי-היענות לסבלו ולהדרתו. הילד שאנו רואים בו כיום "אחד משלנו" מחר עלול להפוך ל"אחר". גבולות ה"אנחנו" שמחוץ להם שוכן "האחר" המודר אינם סטטיים, הממשלה הנוכחית העמיקה בהיקף חסר תקדים את תהליכי ההדרה החברתית: ההתאכזרות וההתנכרות כלפי ילדי עובדים זרים, ילדי הבדאווים לא נעצרה שם , ילדי העניים והמובטלים ,אלו שנמנעה מהם אהבת אב ותמיכתו בשל אילוצי החיים הפכו להיות ילדיהם של בטלנים שהמדינה הפנתה להם עורף . כפי שניתן לצמצם את מעגלי הסולידריות החברתית ניתן גם להרחיבם. כדי להצליח לבצע תפנית במדיניות שהשפעותיה כה יש להסיט את הגה המדיניות בעצמה ובנחישות רבה.
ממשלה סוציאל דמוקרטית המבקשת לרכוש מחדש את אמונו של קהל יעד טבעי שלה צריכה להקשיב למשפחות ולילדים הסובלים. אין להסתפק בקולם של העמותות הסמוכות על שולחן המדינה בין באמצעות הג'וינט , ועדת העזבונות ובין בדרך אחרת . עתירותיהן של עמותות כדוגמת עמותת עדלה , מוסווה , האגודה לזכויות האזרח , הקשת הדמוקרטית ואחותי למאבק במדיניות הממשלה , לבתי המשפט , עתירות המושבות ריקם לא אחת מסמלות מציאות אנומאלית של נתק בין שאיפותיהם , תביעותיהם של ציבורים רחבים לבין מדיניות הממשלה. ממשלה צריכה למשול אך עליה גם להשכיל להיענות לזעקה שמגיע מהשטח . ממשלה סוציאל דמוקרטית אינה יכולה להרשות לעצמה לחכות שבית משפט יוציא עבורה את הערמונים מן האש ויורה על חובה להזין ילדים רעבים בלא כל קשר לשאלה אם הם מתחנכים במסגרות חרדיות , על חובה לבנות גשר שיאפשר להגיע לילדים מיישוב בפזורה הבדווית להגיע לבית ספר, על חובה לאפשר לכל נער עובד ללמוד לבחינות בגרות במסגרת פרויקט הילה שנתון כיום לחסדי תקציבים עירוניים .
ממשלה סוציאל דמוקרטית אינה יכולה להותיר את עיצוב המדיניות לידי פקידות המרכזת בידיה כוח אדיר מזה עשרות שנים ולנוח על זרי דפנה כאשר בית המשפט חושש להתערב במדיניות ודוחה ילדים והורים , שאין להם כתובת אחרת כמה ועדות ממלכתיות נתנו את דעתן לילדים, אך שינוי יסודי במעמדם של ילדים טרם התחולל. טרם הונחה על שולחן הכנסת הצעה להסדר מקיף להגנת ילדים במשפחותיהם ובקהילותיהם המקנה זכויות יסוד חברתיות לילדים או לנציבות קבילות ילדים כדוגמת זו הקיימת בניו זילנד ונורווגיה .
חקיקה המקנה זכויות יסוד חברתיות לילדים ומשפחותיהם ונציב קבילות שמעמדו, אי תלותו ותקציבו מוגנים בחוק הם שני מהלכים השלובים זה בזה ואשר הם בבחינת מסה קריטית הכרחית להתרחשותו של שינוי של ממש במדיניות ילד ומשפחה בישראל.
חקיקת יסוד חברתית עשויה לתרום לפריצת דרך שתאפשר לתוכניות המתקדמות העובדות עם ילדים ומשפחות בגובה העינים תעבורנה מן השוליים אל הזרם המרכזי של העשייה בתחומי הרווחה והחינוך .
נציב קבילות המוסמך לחוות דעה בשאלות עקרוניות ולסנגר על עניינם של המוחלשים והמושתקים מבלי לחשוש למעמדו ולתקציבו , שיכול ליזום חקיקה שמתקנת את הסדר החברתי הקיים הדן ילדים לנחיתות ולהמשך ניצול ופגיעה יכול להתחיל תהליך משמעותי לילדים ומשפחותיהם , תהליך שבו יש היענות לסבלם ויש כבוד לתביעת הצדק שלהם .
המודעות לשאלות של צדק חברתי מתעצמת בחברה הישראלית, ולדיון בהם בולטות תקשורתית גדולה יותר. אף על פי כן, עד כה השתמר הניתוק היחסי בין המאבק החברתי לבין שיח זכויות הילד, שהוא שיח אליטיסטי נטול כמעט מקום לארגונים חברתיים, לאנשי שטח ולקולם של הילדים המוחלשים ומשפחותיהם. יש לתקן מצב עניינים זה כדי ששיח הזכויות יוכל לממש את ייעודו.
לילדים יש אינטרס בתמיכת הוריהם, בהשגחתם ובדאגתם, שאינם מוגנים בידי המדיניות החברתית כלכלי או בידי בית המשפט העליון שלא מבטיח לילידם תנאי מחייה ראויים, בטחון תזונתי, חינוך חינם לנערים עובדים או מרכיבים אחרים של חיים ראויים . האינטרס של הילדים בתמיכת הוריהם ובהשתייכות למשפחות ולקהילות עומד בעינו גם כאשר נפגעים הילדים במשפחותיהם ובקהילותיהם ואף בידי ההורים עצמם. הילד הוא חלק ממשפחה ומקהילה והן חלק ממנו, ואי-אפשר להציע הגנה אמיתית לילד תוך הפקרת משפחתו וקהילתו ממשלה סוציאל דמוקרטית צריכה להרים את הכפפה : להציע רשת של זכויות חברתיות במשפחה ובקהילה שתיצור מהפך תודעתי ביחס של שכבות רחבות למענה שמציעה הסוציאל דמוקרטיה לילדים ולמשפחותיהם.
ד"ר יאיר רונן הוא מרצה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון
