גבי גזית מראיין את ראובן פינקו, אב גרוש שנוכר מילדיו, במהלך הפגנה נגד השופטת רבקה מקייס

גבי גזית מראיין את עו"ד דון יחיא לגבי המלצת ועדת שניט בנושא חזקת הגיל הרך

מהיום: חזקה על ילדים מתחת לגיל 6 לא תועבר אוטומטית לאם. התנועה למען עתיד ילדינו בערוץ 2

בשורה לאבות בהליכי גירושין: ביהמ"ש ביטל את "חזקת הגיל הרך" וכעת ההחלטה לגבי החזקה על הילדים עוברת לבתי המשפט שישקלו כל מקרה לגופו ויחליטו לפי טובת הילד: "אין פה ניצחון של גברים על נשים".

 

צפו ביעקב בן ייששכר, מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדינו וארז נתן אהרון בראיון לערוץ 2.

http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=36833&CatID=3276

 

 

המלצה: ילדים לא יועברו אוטומטית לאם גרושה

הוועדה לבחינת ההיבטים של האחריות ההורית בגירושים ממליצה לשר המשפטים, דניאל פרידמן, לבטל את סעיף "חזקת הגיל הרך", הקובע כי נשים שהתגרשו מקבלות חזקה אוטומטית על ילדים עד גיל 6. במקום זה, ממליצה הוועדה לתת משקל מועדף ל"טובת הילד", כדי להבטיח את התפתחותו התקינה.

 

אבירם זינו  פורסם:  27.04.08, YNET 

 

מהפכה בהליך הגירושים בישראל: ילדים עד גיל שש לא יועברו יותר אוטומטית לאמהות גרושות – זו תמצית המלצתה של ועדה מיוחדת של משרד המשפטים. הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים ממליצה לבטל את סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, שמוכר יותר כ"חזקת הגיל הרך".

 

בדו"ח ביניים שהגישה היום (א') הוועדה לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, היא ממליצה לתת משקל מועדף ל"טובת הילד", כדי להבטיח את התפתחותו התקינה. בתקופה הקרובה ידון השר בהמלצות עם צוות יועציו וייקבע כיצד לנהוג בהן. החלטתו של השר אינה תלויה במועד הגשת הדו"ח הסופי של הוועדה.

 

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות במתכונתו הנוכחית גרם בעבר למרירות עזה ולמאבקים רבים. החוק מניח כי על אף שהאפוטרופסות היא של שני ההורים גם לאחר הגירושים, טובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל אחד ההורים.

 

כפועל יוצא מכך, מוותר אחד מההורים ויתור מלא או חלקי על המשמורת הפיזית של הילדים, והם מתגוררים אצל ההורה האחר. ההורה השני מסתפק לרוב בהסדרי ראייה ומאבד במידה רבה את האפשרות לקבוע את אופן מימוש זכויות הילד.

 

הוועדה בראשותו של פרופ' דן שניט ממליצה לתת משקל מועדף ל"טובת הילד", כדי להבטיח את התפתחותו התקינה. לכן, סבורה הוועדה, יש להוציא מהחוק את סעיף "חזקת הגיל הרך" ולקבוע קווים מנחים, באמצעותם יערוך בית המשפט בחינה דקדקנית של כל מקרה לגופו, לצורך מתן הכרעה מושכלת ומנומקת באשר לטובת הילד.

 

להבטיח את זכויותיהם העצמאיות של הילדים

 

הוועדה, שבה חברים אנשי אקדמיה, עורכי דין, שופטים ודיינים, מונתה ב-2005 על-ידי שרת המשפטים באותה עת, ציפי לבני. בכתב המינוי של הוועדה, היא נתבקשה לבחון את הכללים הקבועים בחוק, את יישומם בפרקטיקה של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים ואת אופן מימושם ואכיפתם של ההסדרים.

 

הקמת הוועדה נועדה להסדיר את נושא האחריות ההורית על-פי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד מ-1989, שביסודה עומדת ההכרה במעמדם של ילדים כנושאי זכויות עצמאיים בחברה ובמשפחה. בכך, נותנת האמנה ביטוי להבטחת טובתם וזכויותיהם העצמאיות של הילדים. ישראל הצטרפה לאמנה ביולי 1990.

 

הוועדה מציעה לשנות את ההסדר החוקי כיום, שמבוסס על אפוטרופסות של ההורים, ולנקוט גישה המבוססת על האחריות ההורית, כחובת ההורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם. בנוסף, מצאה הוועדה לכלול בחוק את זכותו של הילד לקשר משפחתי עם אחיו ואחיותיו ועם הורי הוריו, בגדר האחריות ההורית.

 

כדי למנוע אפשרות כי "האחריות ההורית" לא תיושם כנדרש, מציעה הוועדה להתוות להורים "תוכנית הורית" שתיצור שיתוף פעולה לצורך מימוש אחריותם ההורית.

הוועדה סבורה כי על החוק לעודד את ההורים להסתייע בצד שלישי המקובל על שניהם, מטפל מקצועי או מגשר כדי לערוך במשותף "הסכם הורות", כנהוג במדינות שונות.

 

רונית ארנפרוינד כהן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה ב"ויצו", סבורה כי מדובר בצעד שגוי. "'טובת הילד' הוא מושג בעל חשיבות עליונה. עם זאת, ביטול סעיף 'חזקת הגיל הרך' מעורר חשד שהוא לא נעשה בתום לב. זאת, משום שהשינוי עלול לשמש כמנגנון להפעלת לחץ וסחיטה על האם מצד האב בזמן הגירושין. לחץ זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפחתת מזונות או בהרעת תנאי הגירושין לנשים – שהן לרוב הצד החלש בגירושין".

אימהות אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה

האם אנחנו באמת מעניקים הזדמנות שווה לאב חד הורי ולאם חד הורית? מה קורה כשהאם אינה כשירה להורות והאב רוצה לטפל בילדיו? עד כמה התפיסה המסורתית הקושרת אוטומטית בין אם לילדיה, מנחה אותנו ומובנת לנו מאליה? אדווה דרור- עובדת סוציאלית, על הקושי בהתמודדות עם גידול ילדים לבד, כאב חד הורי

 

אדווה דרור  פורסם:  23.04.08, YNET

 

כשמדברים על "משפחות חד-הוריות", רבים מאיתנו מניחים שמדובר במשקי בית עם ילדים, שבראשם עומדת אישה. אכן בישראל, כמו רבות במרבית המדינות בעולם, עומדות נשים בראש מרבית משקי הבית החד הוריים. יחד עם זאת ישנם בפועל גם אבות העומדים בראש משקי בית חד הוריים. בישראל, לדוגמא, ישנן כ- 4,500 משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר. סוג זה של משק בית סובל לא רק מחוסר מודעות ציבורית, אלא שגם אבות רבים זוכים ליחס מפלה ולעתים נוקשה מצד החברה ומוסדותיה השונים.

 

כשאימהות מבקשות להוציא את ילדיהן ממשמורת האב בטענה כי הוא אלים, סובל ממוגבלות נפשית או בעל השפעה שלילית על ילדיו, הציבור לרוב מזדעזע וכואב את מצבה העגום של האם. רובנו נאמין ונרצה שיעשה הכול בכדי להרחיק את האב מהמשפחה. אך מה קורה כשמגיע אב וטוען שאשתו מכה, מתעללת, או סובלת ממוגבלות נפשית ומבקש שהמשמורת על ילדיו תעבור אליו? אב כזה עלול לעבור מסכת של מאבקים משפטיים,ולשכור שורה של עורכי דין, בכדי לשכנע את המוסדות כי העובדה שהאם אינה כשירה לגדל את הילדים, אינה מבטלת את כשירותו כאב.

 

סיכוייו של אב כזה לקבל משמורת על ילדיו ולגדלם אינם מזהירים, ואף קיימת סבירות שילדיו יוצאו מהבית בצו בית משפט ולא יינתנו למשמורת אביהם, למרות שהוא חפץ בכך ומסוגל לעמוד במשימת הטיפול. לנו כחברה – האזרחים, בתי המשפט, עובדי הרווחה והמשטרה, נראה כמעט בלתי נתפש מצב בו האב מתפקד, ואילו האם היא זו הפוגעת או נוטשת. גם במידה ואנו נתקלים באם שאינה כשירה, עדיין נתקשה להאמין כי האב יוכל לגדל את ילדיו.

 

כעובדת סוציאלית נתקלתי באבות שהופלו שוב ושוב על ידי מוסדות המדינה, רק בשל דעות קדומות וסטריאוטיפים. עבדתי מול אב, שלאחר ששני ילדיו הוצאו ממשמורת גרושתו, ביקש לקבל עליהם משמורת, אך במקום זאת הם הוצאו למסגרת חוץ ביתית בצו בית-משפט. למזלם הרב של הילדים, אביהם שכר שלושה עורכי דין, וניהל מאבק בן שנתיים שבסופו בוטל צו בית המשפט והמשמורת על הילדים הועברה אליו.

 

נכון שלרוב, במציאות הקיימת, ישנם אבות שאינם מתפקדים כהורים טובים דיים, ונכון שהנטייה הטבעית שלנו, בגלל תפיסות מגדר מסורתיות, היא לפקפק בכשירותו ההורית של האב (יותר מאשר בכשירותה של האם), אך בפועל ישנם אבות רבים אשר רוצים ויכולים לגדל את ילדיהם. לא רק שאין אנו מסוגלים להכיר בטראומה ובקשיים הגדולים שהם חווים, אלא שאנו אף מעודדים, במישרין או בעקיפין, את המצב בו אבות אלו וילדיהם נענשים פעמיים. בפעם הראשונה הם נענשים  שלא באשמת איש- באובדן האם ובחסרונה, בפעם השנייה בכך שלא נותנים לילדים לגדול עם אביהם, ולאב לא נותנים לגדל את ילדיו, ובכך אשמים גם אנחנו- מוסדות הרווחה והציבור.

 

לאור זאת יש לפעול בכדי שתבחן לעומק המסוגלות ההורית של כל אב, הטוען כי ביכולתו לגדל את ילדיו. על פי אותו עיקרון שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, צריך לחשוב שבע פעמים לפני שמוציאים ילדים מחזקת הוריהם בכלל, ושבע פעמים נוספות, כשאחד ההורים אינו כשיר, וקיים ספק לגבי אי כשירותו של ההורה השני.

 

שירותי הרווחה והציבור כולו, צריכים להבין את השפעותיהן של תפיסות מגדר מסורתיות, לא רק בהקשר של קיפוח נשים אלא גם בהקשר של קיפוח גברים ואבות. עלינו להגיע לאותם צמתים קשים בהם החברה צריכה לקבל החלטה על משמורת ילדים, ללא דעות קדומות, תוך הסתכלות על גברים כעל בעלי יכולת להשתתף באופן שווה בגידול ילדים.

 

הכותבת היא עובדת סוציאלית (מהפך לטובה)

אנשים שקופים מול אנשים אטומים

רונן פז NFC

 

כתבתה של יפעת קידר על ילדי גירושין שהוצגה שלשום במבט שני מראה עד כמה אף אחד לא נותן לעובדות לבלבל אותנו. צדק הרב אברהם רביץ כאשר טען שלא ניתן לחדור מבעד למסך האטימות השומר על האמת מחשיפתה לאור השמש

  

דיאלוג בלתי אפשרי

 

רק מי שהיה שם יודע עד כמה המערכת לא רואה אבות ומכחישה את המציאות. מציאות כל כך הזויה שלא ניתן בכלל לשכנע את הציבור שהיא אכן קיימת. בילי מוסקונה לרמן נקטה בדרך המקובלת והיא לגלות אמתפתיה כלפי הטענות של האבות ובהתנשאות של הבנה ייחסה את טענותיהם לאופיים הגברי.

 

הדיאלוג בין המינים הוא בלתי אפשרי כי זהו דיאלוג של אבות שקופים מול אנשים אטומים. אחרי כל כך הרבה שנים בהם האטימות מול השקיפות גרמה לילדים לגדול עם נזקים רגשיים לא מבוטלים, ברור שאף אחד לא ירצה לפתוח חלילא את תיבת הפנדורה, שחס וחלילא לא ישאל איפה הוא היה כאשר מחקו לילד תמים אבא מסור וטוב ופצעו את נפשם של שניהם.

 

המערכת יותר חשובה מהילדים

 

פקידת הסעד הראשית שדיברה בתוכנית, הגברת רונית צור, אחראית על ההמלצות שמוגשות או לא מוגשות לבית המשפט. אותה רונית צור מנחה את המערכת להגן על עצמה, וזה כולל לשקר ואף מדגימה זאת בחתימתה האישית עטופה בהמון אמפתיה לכאורה. מאחר שמדובר במידע חסוי שאין לאף גוף סמכות לחקור בו, יכולה פקידת הסעד הראשית לטעון על כל משפחה טענות שאין להן קשר למציאות ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להפריך זאת.

 

השופטים מעבירים הלאה

 

השופטים אינם מעוניינים לקחת אחריות על החלטות כבדות משקל אלו ומעדיפים להוות חותמת גומי על המלצות פקידות הסעד. השופטים בבתי המשפט למשפחה אינם מכריעים על סמך האמת בקובעם את גורלם של הילדים בהחלטות שהן לעתים בלתי הפיכות, אלא על סמך הפרשנות בתסקירים המוגשים להם על-ידי פקידות הסעד. מעטים השופטים שיעזו לשאול שאלות ולהטיל ספק במהימנותם של עובדים לא מיומנים אלו. בחירה קלה עשה השופט גרניט בכדי להשקיט את מצפונו כאשר פירגן לפקידות הסעד על עבודתן, בכך הוא למעשה הסיר מעצמו את הצורך לחקור מהי האמת ולשאול שאלות, האם בתי המשפט אינם לעתים חותמת גומי על המלצות לא מקצועיות ולא רגישות?

 

אין ביקורת

 

מרבית המשרדים הממשלתיים מחזיקים מנגוני ביקורת פנימיים טובים יותר וטובים פחות. בנוסף רשאי אזרח להלין אצל נציב תלונות הציבור ואף לגשת לבית המשפט, כל המערכת הזו כלל איננה קיימת כאשר דנים בדבר החשוב ביותר והיקר ביותר שיש להורים המתדיינים – ילדיהם שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל – במשרד הרווחה אין מנגנון בקורת.

 

נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מנוע מראש לבחון תלונות הקשורות לפקידות הסעד בהנחה שזה תפקידו של השופט שמעביר את מלוא האחריות בחזרה לפקידות הסעד.

 

גם ערר למערכת השיפוטית לא מעשי וזאת מאחר שבתי המשפט כלל אינם ערוכים לתת מענה בזמן סביר למצוקה של ילד שנותק באכזריות מאחד מהוריו, לרוב נותק מאביו ולעתים אך מביתו.

 

סחבת מכוונת

 

פקידות הסעד יודעות שכאשר התיק רגיש עדיף להשהות את הגשתו עד לרגע האחרון ובכך לא לאפשר להורים להתכונן למציאות הוירטואלית הכתובה בו ובהחלטת שופט עמוס להפוך את התסקיר למציאות האמיתית ואת האמת ללא רלוונטית יותר.

 

כיתת יורים

 

הוועדות רבות המשתתפים אותן מקדמת רונית צור ועליהן היא דיברה בכתבה, הן כמו הוצאה להורג על-ידי כיתת יורים ולא על-ידי רובאי צלף ויחיד. כאשר אדם נשפט למוות במשפט בזק ויש ספק רב אם הוא בכלל אשם, מתחשבים בעומס הרגשי שיהיה מותר על מצפונו של מי שנגזר עליו להוציא להורג. לפיכך, הונהג כי הוצאה להורג נעשיית על-ידי כיתת יורים, בה כל אחד יוכל להגיד לעצמו שלא הוא לחץ על ההדק, ולא יהיה ניתן יהיה להטיל אחריות אישית על אף אחד מהיורים. כפי שרונית צור אמרה בכתבה – המלצות לבית המשפט אינן נכתבות על-ידי עובד סוציאלי יחיד אלה כולם אחראים למתן הגושפנקא למציאות הלא מציאות ואף אחד אינו נושא באחריות אישית. בדרך זה ניתן להצדיק את הצורך בשכירי חרב נוספים במקום לייעל את עבודתם ולהגדיל את מקצועיותם של הבודדים.

 

ילדים מוחזקים כבני ערובה ע"י פקידות הסעד

 

מי שאיתרא מזלו והקשר של ילדיו עמו תלוי בפקידות הסעד חייב להיזהר פן יעיז להלין על תפקודם של אלו. הילדים מוחזקים כבני ערובה בכדי למנוע מהורים ובעיקר מהאבות להלין על המערכת – מי שמעיז להלין על מערכת הרווחה מסתכן בכך שיעלילו עליו עלילות שווא ויפעלו לפגוע בילדיו – כנקמה.

 

מיסחור מצוקת הילדים

 

אותם 1,200 אבות שעל-פי רונית צור חידשו פקידות הסעד את הקשר שלהם עם ילדיהם, למעשה נותקו מילדיהם דווקא בגלל תפקודן הלקוי של אותן פקידות סעד. אומנם תיקון נזקים ולו לילד אחד ואבא אחד עדיף על כלום, אבל את הצלקות הרגשיות שהושארו במשפחות אלו כבר בלתי אפשרי לתקן. בעצם שיבוש הקשר של ילד מהוריו נוצר מצב קשה יותר, המשמר את ה"צורך" בפקידות הסעד.

 

מומחים למראית עין

 

לעתים, כאשר לאבא השקוף יש את כוחות הנפש הנדרשים ואת העוצמה לא להיעלם מול דורסנות המערכת – ימנה בית המשפט מומחה פרטי שיבצע סט מבחנים פסיכולוגים לא רלוונטיים. גם תוצאות מבדקים אלו מושהים בטרם הגשתם לבית המשפט בכדי שקבוצה לא מיומנת של עובדות סוציאליות יאשררו אותו וימנעו מדיעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו הפמיניסטי הקיצוני לחדור למערכת.

 

לסיכום

 

יפעת קידר נגעה ברמיזה בלבד בנושא כאוב ורגיש, שבו מדינת ישראל על מגוון מוסדותיה פועלת לרעת האזרח ופוגעת בילדים עצמם הרבה מעבר לפגיעה שנכפתה עליהם בלאו הכי עקב העימות בין הוריהם. חבל שהתוכנית לא גרמה לפעולת תיקון נמרצת של רונית צור עצמה ולו לאבא אחד בלבד בכדי שבסיומה יהיה גם "הפי אנד".

שאלה לציבור הרחב. ילד אשר נמצא במשמורת אימו ומוגדר ע"י מומחה לכאורה. כי הקטין נמצא בסיכון לאור ההתעללות והחבלות הניכרות על גופו

האם ילד זה צריך להיאר במשמורת אימו?

להעבירו לאביו?

להשליכו לאומנה למרות שמי מהוריו חיים?

להתעלם ולהשאירו בסיכון אצל אימו?

אנא כיתבו לנו את דעתכם

הסדרי ראיה על חשבון חיי קטין

השופטת חני שירה מנתקת אב מבנו כי חרג לכאורה משעות הסדרי ראיה לאחר שביקש להגן על בנו אשר סובל מהתעללות והזנחה פושעת מצד אימו במשך שנתיים בחסות פק"ס אשר מגבות את האם על מנת להכשיל בדיקה משפטית וחוקית למעשייהם הפליליים שתועדו ע"י האב.

השופטת חני שירה נותנת לאם פרס על כי הקטין לאחר שכבר חווה מס' כוויות חבלות ועוד. הגיע בפעם היותר מידי עם ראש חבוש לאחר שנפתח, שריטות בפניו, וחתך מסכין ביד. 

ורק בגלל שאביו ביקש את עזרת החוק להגן על בנו, קיבלה האם פרס מידיה הנאמנות של השופטת שירה המוכיחה את סדר העדיפות בעינייה, סדרי ראיה על חשבון התעללות בקטין בן 3.  האם כך סדר העדיפויות של השופטת לגבי ילדיה שלה????

שופטת זו אף נמנעת מסמכותה ומעניקה את השרביט לפק"ס אשר בעצם הם אלו אשר הכתיבו לשופטת את החלטתה. האם זו המקצועיות המצופת משופטת???. ובטח כאשר מדובר בדיני נפשות????

האם הורה אשר היה לוקח את בנו לטיפול או לרשויות החוק בשעות הגן חובה או בית הספר, גם היה נענש כך???  השופטת לא מבינה כי הענישה את הקטין וגרמה נזק יותר מאשר תועלת או שררה.

היזהרו לכם הורים מלשים מבטח ילדיכם לידי שופטת זו.

שופטת זו עובדת בחברות ליד השופטת קיציס אשר התעלמה מדבריו של ילד בן 11 אשר שהה בלשכתה וטען כי סובל מהתעללות מצד אימו. כאשר ידוע לה כי ילד זה ניסה להתאבד, מתעד במכתביו את ההתעללות מצד אימו, הילד אף בורח רבות מבית אימו אשר לה עבר נפשי טיפולי ירוד, הילד אף אולץ באלימות ע"י פק"ס מיבנה לרצות רק את אימו למרות מה שעובר עליו.

עוד ידוע כי השופטת שירה בהליך אחר פוסקת מזונות, לאב אשר ילדיו בני כ-13 שחיים אצלו מרצונם. והאם וויתרה מרצונה על ילדיה וכן הילדים מעדיפים לחיות עם אביהם. 

אם השנה??..תיעוד וידיאו של אם נעצרת ע"י שוטר ומגלה את ילדיה בתא המטען. סיפור מדהים מארה"ב

שוטר עוצר אישה כי הפנס האחורי שלה שרוף, ממש לפני שהוא משחרר אותה באזהרה מסתבר כי האם הכניסה את שלושת ילדיה לתא המטען של הרכב (כולל תינוק) כי היא היתה צריכה מקום במושב האחורי למוצר שהיא קנתה בקניון

קישור לסרטון הוידיאו: http://www.youtube.com/watch?v=fvHmm5hbmwc

תודה ל-ע. על המידע

הצעת חוק לצמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה

נכתב על ידי אלי דורון, עו"ד – שירה לוי, משפטנית,  פורסם בתאריך 30-03-2008 08:38 BENZIN

תגיות : כלכלה וצרכנות, המדור המשפטי, הצעת חוק לצמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה

עד היום, על פי החוק, הסדרי ראייה שנקבעים על ידי בית המשפט, בדרך כלל קובע בית המשפט את המשמורת והסדרי הראייה על סמך המלצות תסקיר סעד.

 

תסקיר סעד נערך על ידי פקיד סעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד נפגש עם שני בני הזוג ועם הילדים, שומע את עמדותיהם השונות ומכין תסקיר שכולל את הרקע לסכסוך, מצבם של הילדים, מצבם של בני הזוג, השקפותיהם לגבי סיום הסכסוך והמלצותיו לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

ישנם ימים קבועים המומלצים להסדרי ראייה, אשר פקיד הסעד ממליץ עליהם וזאת על מנת לצור איזון בין ימי השבוע אצל ההורה הלא משמורן וכן על מנת ליצור יציבות וקביעות אצל הילדים.

 

הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת לאחרונה ע"י ח"כ דוד אזולאי נסים זאב וח"כ נוספים, שואפת לצמצום כוחו של פקיד הסעד, אשר אמון על קביעת הסדרי הראייה (אם בכלל).

כאמור, הסדרי ראייה (להורה שאינו משמורן) בדרך כלל נקבעים על סמך המלצות של פקיד סעד. הליך הגירושין אשר מתנהל בבית המשפט ונתון להכרעתו של ביהמ"ש, במסגרתו ידון הוא בהסדרי הראייה, לרוב ייקבע על ידי השופט לאחר המלצותיו של פקיד הסעד.

 

סעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק כח רב לפקיד הסעד, אשר לטענת מציעי החוק, כוח רב מדי. למעשה בית המשפט מאציל מסמכויותיו לפקידי הסעד להחליט בענייני הסדרי ראייה, מאפשר להם להפעיל שיקול דעת רחב, מעניק להם מעין סמכות שיפוטית שאינה בגדר המומחיות המקצועית שלהם וסומך על המלצותיהם כמעט באופן עיוור בנוגע להסדרי הראייה הראויים, תכיפותם וקיומם אם בכלל.

 

בנוסף לטענת מציעי החוק, אין כל פיקוח על החלטותיהם של פקידי הסעד, במקרים רבים פקיד הסעד ממליץ על הסדר ראייה אשר לטעמו מתאימים במקרה הספציפי ומפעיל לחץ על בני הזוג לקבלו. הצדדים המודעים לכוח הרב הנתון בידי פקיד הסעד, נאלצים לא אחת להתכופף להסדר המוצע והכמעט כפוי בכדי לא להרע בתנאי הפגישה עם ילדיהם.

 

אותה סמכות שהואצלה מבית המשפט לפקידי הסעד, כמעט ומאינת את מעמדו ותפקידו של בית המשפט ואת כושר שיפוטו במקרים הללו. לעיתים, בשל קיום הסעיף הנ"ל, השופטים לא דנים כלל בתלונה של אחד הצדדים בדבר קיפוח בהסדרי הראייה, מכיוון שכבר העבירו את סמכותם לפקידי הסעד.

 

מטרת הצעת חוק זו הינה לאפשר לפקח ולבקר את פעולותיהם של פקידי הסעד.

כאמור, הסדרי ראיה הנם הסדרים הנקבעים לטובת בן הזוג שלא קיבל משמורת על ילדיו על מנת לאפשר לו שמירת קשר עם ילדיו, זהו אינו עניין של מה בכך! הליך הפרידה בין ההורים הינו הליך קשה אשר לרוב מקשה על הילדים אשר נכנסים למצב חדש בו מעתה והלאה הורה אחד יוצא מן הבית (בדר"כ עם האב) ופגישתם עימו תהיה על פי הסדרי הראייה, הסדרי הראייה אשר יקבע פקיד הסעד.

 

עקב חשיבותם הגבוהה של הסדרי הראייה ביהמ"ש מקפיד על התנהלותם באופן סדיר עד כדי כך שבימים אלו ניתן פסק דין פלילי אשר הרשיע אם שבאופן מכוון לא שלחה את בתה הקטינה להסדרי ראייה עם האב.

בית המשפט הביע ביקורת קשה ביותר על האם אשר פעלה על פי שיקול דעתה ולא על פי החלטות בית המשפט ובמודע הפרה את החלטות בית המשפט.

בית המשפט הרשיע את האם (למרות שהיה ברור שהרשעה כזו תפגע בפרנסתה ובמקום עבודתה), וקבע עונש של מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצויים לאב בסך 15,000 ₪.

 

יש שירימו גבה ויאמרו כי ההחלטה מרחיקת לכת, אולם אין להתעלם מן העובדה כי החלטה זו חשובה ואף קריטית במקרים מסוימים.

גישתו של ביהמ"ש מבהירה בצורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, שיש להתייחס להסדרי ראיה, ככל פסק דין אחר ויש לקיימם בדווקנות יתרה. אולם, לא נוכל להימנע מלשאול הכיצד החלטה חריפה שכזו אשר מבהירה ומדגישה את חשיבותם של קיום הסדרי הראייה מתיישבת עם מצב החוק כיום? מצב אשר מקנה לפקיד הסעד אפשרות שיפוטית בדבר הסדרי הראייה, תכיפותם וקיומם, אם בכלל. האין קביעה נוקשה זו של בית המשפט על הפרת הסדרי ראייה יוצרת מצב של דבר והיפוכו. הרי שמצד אחד ביהמ"ש מדקדק ומקפיד קפדנות יתרה בנושא הסדרי הראייה, אולם, מצד שני קובע את הסדרי הראייה תוך האצלת סמכותו לדון בעניין זה לפקיד הסעד אשר הלה קובע הסדר זה על סמך מספר פגישות מועטות עם בני הזוג ולהסדר זה נותן ביהמ"ש תוקף של פסק דין מבלי אפילו לבודקו, לבקרו, להוסיף או לגרוע מהחלטתו זו.

 

ניראה כי הצעת חוק זו, הינה בגדר "מלאכת קודש" של הוגיה, אשר מדגישה ומקדשת את מושג הסדרי הראייה ומציעה לשים סוף לכח הרב הניתן לפקיד הסעד עת קובע הוא את נושא הסדרי הראייה.

"טילטלה בעוצמה והכריחה לאכול צואה"

בעוד בנה בן השלוש וחצי מאושפז בבית חולים ומוגדר כצמח, כתב אישום בן 18 סעיפים הוגש נגד האם מירושלים שהתעללה בשמונת ילדיה כחלק מ"תיקון". על פי כתב האישום, האם וחבריה היכו את הילדים, טילטלו אותם בעוצמה, הכריחו אותם לאכול צואה והצמידה לגופם תנור חשמלי.

פז שוורץ

02:0907.04.2008

   קישור לכתבה המלאה בתוספת וידאו באתר נענע: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=547905&TypeID=1&sid=126

מוזר!!! בלשכת הרווחה ברחובות מאשרים לאם "דתיה" לגרום לקטין שרק עתה מלאו לו 3.5 שנים לספוג כ-6 כוויות, חבלות עם סימנים כחולים, שריטות, הזנחה, ועוד פצעים אחרים אשר הצריכו תפירה . כאשר כל זאת ועוד, נעשה באופן סדרתי ובקביעות תוך שימוש באצטלת התאונות. ובחסות פק"ס אשר בכך הופכות לשותפות לפשע בעניין.  ומבלי להניד עפעף בכדי להתנכל לאב אשר בידו הוכחות לפשעי פק"ס מנצלות הם את "המאפיה" שלהם ומכנים אמא זו כמסורה. 

האם פק"ס חברות בכת "התיקונים" ???!!! 

לבדיקת ולצומת לב, הגורמים והרשויות בחוק המוסמכים לכך 

”קיימתי יחסי מין עם ילדיי כדי לנקום בבעלי” כך טוענת הפדופילית בהודאתה

תושבת נתיבות בת 38, חשודה כי קיימה יחסי מין עם בניה בני 8 ו-11. היא נעצרה והודתה בחשדות המיוחסים לה. שירותי הרווחה: "המקרה חסר תקדים בחומרתו"

לכתבה המלאה  באתר וואלה: http://news.walla.co.il/?w=//1258662

המקרה כמובן חמור ומסוכן  אבל לא מובן למה ממשרד הרווחה קובעים כי מדובר במקרה חסר תקדים.

בידי התנועה עדויות כי במשפחות אומנה אליהם הופנו ילדים לאחר מחטף של הרווחה מאימותיהם או מהוריהם

התבצעו אינוסים והתעללויות. אך פקידות הסעד משקיטות את העניין בכדי שחלילה לא יאשימו את הפרוייקט הכלכלי שלהם בסחר הילדים,

 כלא מוצלח.

ולכן ממשפחות אומנה הם מטלטלים את הילדים למוסדות הסגר שם קיימים עדויות למקרי התעלליות נוספות. אם ע"י מדריכים או ע"י בוגרים בחסות העו"ס במקום וההנהלה.  כאשר הם מפעילים שיטות לחץ ואיומים על הילדים לבל יספרו את אשר מתרחש בתוך כותלי מוסדותיהם ושוב, למלא את הכיסים על חשבון חיי הילדים.

לתנועה גם קיימות הוכחות כי במרכזי הנתק (קשר קרי) יש מגמה להסתיר מקרי התעללות בקטינים ע"י אימהותייהם כאשר מדובר בהליכי משמורת. ושוב בכדי להשתמש ברצון האב להגן על ילדיו ותוך תסקירים שקריים תוקעים אבות וילדים בחדרי הסגר "בביקור אסירים" בן שעה אחת לשבוע. הרי זה טוב לפק"ס להצדיק הקצאות והפניית משאבים כאשר הם שעה מסכנה יושבים וקפה שותים ובדרך מתעללים בילדים.   

לטובת הילדים ולתפארת מדינת ישראל!!!!???.

אנו פונים אליכם הורים, שופטים, שוטרים, ואנשי חוק.  די!!! עושים סוף לשתלטנות פקידות הסעד ומחטף ילדינו והזכות הבסיסית והאנושית לחיות לגדל ולאהוב את ילדינו. זה קורא לכולם זו כבר מגפה שמתפשטת בכל הארץ.

בנוסף יש להפנות את המשאבים לעזרה, תמיכה, שיקום במסגרת בתוך המשפחה ולא תוך עוול נוסף לילדים בטרטור ומחוץ להורים.

בנוסף זה אבסורד  כי בהליכי משמורת אומרים לאבא תרוץ עלוב לא טוב לטלטל ילד בין שתי בתים.

ובמסגרת הטיפול שלהם הם מטלטלים ומתעללים בילדים במסגרת מס' משפחות ומס' מוסדות סגורים.  הקצעקתה!!!!

בגירושין את אמא מסורה בחד הוריות את סמרטוטה

פק"ס בלשכת רחובות מכנים אמא מסורה

אמא שבהזנחה פושעת גרמה לקטין החל בגיל 5 חודשים וכך במשך שנתיים וחצי כ6 כוויות, חבלות עם סימנים כחולים, חבלות שזנקקו לתפרים ועוד.

 וזה שהאמא גרה במקום מוזנח ולילד אין תנאים, זו מסירות. למה!!  כי היא בתהליכי משמורת והאב נלחם לטובת בנו.

אבל!!!!  אותם עו"ס/פק"ס אומרים לאמא שהיא חד הורית החיה בדירת חדר ובקושי כלכלי.

הם קוראים לה, אמא סמרטוטה אמא עניה ואמא שלכם לא שווה כלום.

וכך חטפו לה את הילדים לאומנה שם עברו התעללות מינית ומשם חטפו אותם למוסדותיהם שם הקטינה משמש "דוגמנית" עירום למדריך בזמן שהיא מתקלחת.

וכשק חבטות למדריכה שמשתמשת בקטינים להוצאת תיסכוליה האישיים.

זה הבית החם והפתרון של פקידות הסעד.

 וכך לנתב ולהוליך שולל שופטים שוטרים וכל מי שעומד בדרכיהם.

אנו קוראים לכם שופטים ואנשי חוק.

די ליד הקלה , די לזריקת אחריות אחד לשני, מדובר בדיני נפשות, מדובר בילדינו!!!

יום אחד זה יכול גם לקרות לכם וכבר ראינו דברים מעולם, ראינו שוטרים ואחרים מרשויות החוק.

שילדיהם נגזרו מהם וכל רכושם וכבודם העצמי ירד לעפר בגלל האג'נדה. בגלל שיטת הסמוך ונתינת חסות לפשעי פק"ס שמוליכים אותכם שולל יום יום. 

הורות משותפת עלייך פקידת סעד

העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה"

מאת: אלכס פז   |  N F C

אבל כבד נפל ביום ה-4.3.2008 על אירגוני הנשים ועל פקידות הסעד הוותיקות. ביום זה נפל דבר בישראל. זבוב לו היה יושב בחדריהן היה שומע מילים כמו: שואה! לא יעלה כדבר הזה! איך עוללו לנו דבר כזה! מי יהיה אחראי כיום לאמלל ילדים שהורים נפרדו? מי עוד יתן בידינו עילה להרבות סכסוך ושטנה בין ההורים? מאין יבוא ישענו? מי יצילנו מיד הרשע? מה קרה? מה הוא הדבר שגורם לארגוני הנשים אומללות שכזו? מדוע נערכות הן במרץ למלחמת חורמה ונקם? מדוע מצטמרות פקידות סעד מדושנות עונג ורשע במשרדיהן בלשכות הרווחה? הסיבה נעוצה בתקנה חדשה של משרד הרווחה שיצאה ב-4.3.2008 ואשר נושאת את הכותרת: "תפקידו ודרכי פעולתו של פקיד הסעד". תקנה זו מבטלת את התקנה משנת 1998 ובשורות האחרונות בפיסקה הראשונה של התקנה נעוצה סיבת האבל הכבד שלהם. וכך נאמר בשורות איוב אלו: "… במהלך עריכת תסקיר שנושאו פירוד או גירושין כהליך טיפולי או ומשמעותי בחיי המשפחה כולה, אשר ישאף ככל שניתן לסייע להורים לקיים הורות משותפת תוך חלוקת האחריות והמעורבות בכל הבטי חיי הילד". העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה". פקידות סעד אלו אשר סיסמתן לאבות הינו "שלמו והעלמו" מוצאות עצמן כרגע נבגדות והמומות. כיצד תמשכנה לדקלם בפני האב הפרוד: "אם אתה רוצה בטובת הילד עליך לחשוב קודם על טובת האמא. אם יהיה טוב לה יהיה טוב לילדך ולה יהיה טוב אם תשלם לה כמה שיותר ובבקשה תשתדל כמה שפחות לוותר או בקיצור פשוט תיעלם". כיצד תמשכנה לומר לאם: "שימי לב יקירה, אם תהיי בסכסוך עם האב אני מבטיחה שהילדים יהיו רק איתך והמזונות רק על האב… דרכך לחירות תובטח כל עוד תקיימי סכסוך עם האב"? ארגוני נשים שעוסקים באובססביות בהטמעת התפיסה כי אבות בהגדרה הינם סוטי מין ואנסים אשר הביאו ילדים לעולם רק על-מנת לבצע בהם מעשים מגונים מוצאים עצמם לפתע בסיטואציה שבה מסתבר שילדים זקוקים לאבא בדיוק כמו לאמא והדבר גורם להם לחלחלה ולבחילה. "הורות משותפת" צמד המילים הזה הינו עבורן הנורא מכל. איכה יוכלו להצדיק כעת ניתוק ילדים מהוריהם? כיצד יוכלו לעודד אישה לשמור על סכסוך מתמיד עם אבי ילדיה על-מנת להבטיח שהחזקה הבלעדית תישאר רק אצלה? "הורות משותפת" צמד המילים המזעזע שבעקבותיו, רחמנא-ליצלן, עלולה לבוא גם הקביעה ששני ההורים צריכים לשאת במזונות הילד בהתאם ליחס הכנסותיהם וביחס ישיר לזמן שהילד/ה שוהה אצל כל אחד. "חלוקת אחריות ומעורבות בחיי הילד" – זהו וידוא הריגה של ממש. שבירת כל הכלים ואנדרלמוסיה שאין כמותה. פתאום יורשה לאב הפרוד להביע דעה בענייני חוגי הילדים, הוא יהיה זכאי לקחת אותו לרופא במידת הצורך ויהיה רשאי לחוות דעה על אורח חיי ילדו וצרכיו. אכן מהפכה של ממש ואין פלא שיום חגם של הילדים הינו יום האבל של ארגוני הנשים ופקידות הסעד הוותיקות.

ושוב מחנה הריכוז בית אפל בכותרות הקטינה ח הוכתה ובית אפל יצר סלקצייה ומבקש להפריד בן האחיות בדיוק כמו בשואה האיש גבי קונפינו עורך סלקצייה לילדים .

מחנה הריכוז בית אפל בכותרות שוב סלקצייה מבית מדרשו של היטלר הקטינה  ח הופרדה מאחותה .ועל כך נאמר התלמיד עלה על רבו .גבי קונפינו בן לניצולי שואה לפי דבריו החליט לפעול ולייצור סלקצייה לשתי אחיות .והוא עוד טוען באמצעות העובדת סוציאלית אוסנת שהם דואגים לילדים .

ח היתה שפחה של בית אפ"ל ואף הוכתה ע"י מדריכה במקום חוותה אלימות והיתעללות נפשית .

4 מחלקות במחנה הריכוז לקטינים בית אפ"ל רבויים אלימות ובוזי הרצוג שותק .

בוזי הרצוג דואג לעצמו כדי לא להיתלכלך עם פקידי הסעד .

התנועה יודעת מה קורה והכל מתועד  עפ"י חוק החקירות שעוברים הקטינים ידועים לכל והאלימות והאיומים של עובדי המקום

הציבור נקרא לא לפחד ולבוא ותלונן נגד גבי קונפינו שירן אוסנת ועוד .

התנועה מבקשת לקיים דיון בכנסת ולהביא את הגורמים אשר חובים היתעללות לכנסת שיעידו נגד גבי קונפינו וכנופיית הרווחה .

כל מי שצריך ביגוד או משחקים יפנה לאתר התנועה מבית אפל אנו מבטיחים שגבי קונפינו לא יזרוק דבר כמו שעשה בעבר .

גבי אנו רואים ויודעים הכל האמצעים שעומדים לראשותנו מגוונים ומשתנים מעת לעת .

אנו מחלים לשירן שלא תזכה להולדת בנה ושבורא עולם יטיל אסון בביתה למען תדע מהוא שכול ואיזה שכול היא גורמת למשפחות שילדהם נחטפו ומוכות על ידה .

שירן גם את המצלמה שלך ראינו ואנו מבינים שאת עוסקת בבילוש .

שירן אנו בכל מקום ויודעים איך את מתעללת בילדים הרכים אנו נשמח שאלהים ינקום בך ווביתך .

טובת הילד או טובת האם?

נפרדנו כך   

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3511875,00.html

טובת הילד או טובת האם?

כשנשים מפתחות קריירה לא פחות מגברים ואבות מגלים מעורבות שווה בחיי ילדיהם, החוק לפיו משמורת הילדים תמיד תועבר לאם – כבר לא רלוונטי

מוטי חיימי  פורסם:  02.03.08, 09:41 

בשנים האחרונות ניכרת בישראל מגמה של אפליה "מתקנת" לנשים בכל תחומי החיים. אין ספק ששוויון הוא ערך רצוי וחיוני, אלא שמן הראוי להקפיד על שמירתו בכל הכיוונים ולגבי שני המינים.

לאותן נשים שקול השוויון והצדק בגרונן, אין כל בעיה עם רמיסת זכויות הגברים בכל הזדמנות. מגמה זו צורמת במיוחד בכל הנוגע לזכויותיהם לאחר פרידה וגירושין, ובמיוחד בעניין קביעת משמורת הילדים ומזונותיהם.
 

במהלך חיי הנישואים האמהות מעודדות את השתתפות האבות בגידול מלא של הילדים, תוך הקפדה יתירה על עקרון השוויון: ניתן לראות כיום אבות רבים המטפלים בילדיהם במסירות אין קץ, כשנשותיהם עסוקות בה בעת בעבודתן, או מתפנות ללכת לחוג או ללימודים. ואולם, כאשר חלילה בני זוג מתגרשים, נעלם לפתע השוויון: האב הופך למוקצה מחמת מיאוס, שצריך להוכיח לעולם שהוא זכאי להמשיך ולראות את ילדיו, לפחות כפי שרואה אותם אמם.
 

בישראל נהוג להתחשב בחוק העברי הקדום שלפיו האב צריך לזון את ילדיו, ומכאן שעליו לבדו לשלם מזונות עבורם. בעקבות עיוותים אלה גברים רבים נאלצים לשלם מזונות לאם גם כאשר הילדים שוהים בבית אביהם חלק ניכר מהזמן. רק לאחרונה, בעקבות פסיקות אמיצות בבית המשפט העליון הוחל באיזון מסוים בפסיקת המזונות, כשגילו התחשבות בהכנסות של שני בני הזוג. יחד עם זאת, עדיין האב הוא שנאלץ לשאת במרבית הנטל.

מקוממת במיוחד התייחסות החוק לעניין משמורת הילדים: ההחלטות בעניין זה מתבססות בעיקר על החוק המעוות והמפלה את הגברים לרעה, הקרוי "'חזקת הגיל הרך", לפיו ילדים עד גיל 6 נשארים אוטומטית אצל האם, ללא התייחסות לכישוריה.
בהתבסס על הנהוג בתרבויות המסורתיות שבהן האמהות טיפלו בילדים בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, הונח באופן כללי שהאמהות יהיו המטפלות העיקריות לאחר הפרידה, ואילו האבות "יבקרו" את הילדים בצורה שמשקפת לכאורה את תפקידם המינורי בגידול הילדים.

זאת למרות המספרים הגדולים והמשמעותיים של נשים העובדות מחוץ לבית, למרות העובדה שגברים רבים מקבלים אחריות על הטיפול בילדיהם בעודם נשואים, ולמרות המחקרים החדשים המוכיחים כי תרומתו של האב לילדים גדולה מאוד.

עדיין קשה לשנות את ההנחיות המעוותות שהוטמעו הן בבתי המשפט והן בקרב הגורמים המקצועיים הפועלים תחת צלו של החוק. רוב ההנחיות עוצבו כמרשם אחיד-המתאים-לכולם, שלפיו הילדים גרים רוב הזמן עם ההורה המשמורן, וזוכים למספר ימי ביקור בודדים אצל ההורה הלא-משמורן, שהוא בדרך כלל האב.

בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה במדינות הנאורות צורה של הסדרי משמורת משותפת, שמאפשרת לשני ההורים לקחת חלק בהחלטות חשובות הנוגעות לילדיהם, למשל החלטות הקשורות לבריאות, חינוך ומעונות יום, כפי שהיה גם בחיי הנישואים. במצב זה הילדים שוהים פרקי זמן לא מבוטלים עם שני ההורים.

למרות השיפור היחסי בהסדרי הביקור עם האבות, עדין קיימת התנגדות למגעים ממושכים כאלה בקרב אמהות ואנשי מקצוע מסוימים, המאמינים בהעדר כל מידע מבוסס על כך, שילדים לא יכולים ללכת לבית הספר מיותר ממקום מגורים אחד. את היחס המפלה כלפי אבות ניתן לראות גם בגישתם של פסיכולוגים המתמנים לבדוק "מסוגלות הורית" וגם בגישתן של חלק ניכר מפקידות הסעד המתלוות לכל מקרה ומקרה: במקרים רבים הרושם שנוצר הוא כי "אנשי מקצוע" אלה מנסים לשמור בחירוף נפש על טובת האם ולא על טובת הילדים עצמם.

 מודעה  
 
   
 
נמצא כי ילדים הנמצאים בהסדרים של משמורת משותפת הסתגלו טוב יותר למצב שלאחר הגירושים מבחינה התנהגותית ורגשית, נרשם אצלם שיפור בהערכה-העצמית וביחסים המשפחתיים. גם הישגיהם הלימודיים היו טובים יותר. הילדים עצמם רצו יותר קשר עם ההורה הלא-משמורן שלהם ורבים מהם העדיפו את התפיסה של משמורת פיסית משותפת.

בהתבסס על מחקרים השנים האחרונות, ברור כי עבור רוב הילדים הסדרי הראיה ה"מסורתיים" קשיחים שלא לצורך, מגבילים ואינם עונים על האינטרס של הילדים עצמם. פיתרון של משמורת משותפת עונה לעקרון של טובת הילד. זהו עיקרון העל הראוי להנחות את מקבלי ההחלטות בנוגע להסדרי המחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושים.
 

ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה ילדים, חיפה, ופעיל לקידום שמירה על טובת הילד בחקיקה ובחברה

חזקת הגיל הרך בבריטניה – סרטון לגביי משמורת משותפת

הלצה או ספין לשיפוטכם!!!! בעניין הוצאת ילדים

הוצאת ילדים מהבית בצווי בית משפט – משרד העבודה מתקן תגובתו

17.1.07 – שאילתה לשר הרווחה     (של ח"כ שלי יחימוביץ')

קיימות משפחות רבות אשר ילדיהן הוצאו מהבית בצווי השגחה וצווי נזקקות של בית משפט. קיים חשש שמחלקות רווחה חלשות, הנעדרות יכולת לטפל בילד ובמשפחתו בקהילה, נוטות להוציא את הילד מביתו.

רצוני לשאול:
1. מהו מספר הילדים שהוצאו מביתם מכוח צווים אלה, לפי ישוב, בעשר השנים האחרונות?

4.7.07 – תשובת שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: חברת הכנסת יחימוביץ מבקשת פירוט של מספר הילדים בסיכון שהוצאו מביתם בצו בית-משפט לפי יישוב, בחמש השנים האחרונות. לא אוכל להקריא נתונים אלה בשל הפרטים הרבים, אך אוכל לתת אותם לחברתי.

לגבי החשש שחברת הכנסת רוצה לבדוק, כאילו רשויות חלשות נוטות להוציא ילדים מבתיהם משום שאין ביכולתן לטפל בילד במשפחתו ובקהילתו: כידוע, מימון תקציב הרווחה של הרשויות המקומיות מתחלק בין משרד הרווחה, שחלקו הוא 75% מהתקציב, לבין הרשויות המקומיות, שצריכות לממן 25%. הרשויות החלשות מתקשות מאוד להשתתף בחלקן ולכן הן אינן נהנות מכל התקציב שמגיע להן ממשרד הרווחה, ואת יתרת התקציב שהן אינן מנצלות אנו מעבירים לרשויות החזקות. כך נפגעים תושבים ברשויות החלשות, שמקבלים שירות פחות טוב מתושבים ברשויות החזקות. לכן אני חושב שצריך לעשות רפורמה ברשויות המקומיות, כך שיהיה שוויון בין האזרחים וכל אחד יקבל את המגיע לו, אם הוא גר בהרצלייה או בירוחם.

מיניתי את מנכ“ל משרדי, נחום איצקוביץ, לעמוד בראש ועדה בין-משרדית, שבשיתוף עם המרכז לשלטון מקומי תציע רפורמה בשירותי הרווחה ברשויות המקומיות. אני מקווה שהוועדה תגיש את מסקנותיה בתוך כמה חודשים ונוכל להפעיל את הרפורמה שהיא ממש מחויבת המציאות.

אין הבדל בנושא זה בין טיפול בקהילה לבין טיפול חוץ-ביתי, יתירה מכך, מאחר שעלות הטיפול החוץ-ביתי גבוהה פי-ארבעה ויותר מהטיפול בקהילה, לרשויות החלשות יש קושי רב מאוד במימון טיפול זה, ולכן הן יעשו הכול כדי להימנע מלהוציא ילד מביתו.

התופעה של מחלקות לשירותים חברתיים שמעדיפות להוציא ילדים מביתם בצווי בית-משפט בלטה יותר דווקא ברשויות החזקות, והיתה מוכרת עד לפני שלוש שנים. עד אז היתה למשרד הרווחה מכסה של כ-10,000 סידורים לילדים בפנימייה ובמשפחות אומנה – מכסה אשר לא קוצצה. בתחילת שנות ה-90 הושקעו כ-70% מתקציבי השירות לילד ולנוער במענים חוץ-ביתיים (אומנה ופנימיות) לעומת 30% במענים בקהילה. יתר על כן, מרבית המשאבים לסידורים חוץ-ביתיים שירתו רק 5% מכלל הילדים בסיכון המוכרים במחלקות לשירותים חברתיים.

בסעיף התקציבי לטיפול בילדים בקהילה בוצעו קיצוצים רבים במהלך השנים, בשל קיצוצי הרוחב, מאחר שתקציב זה לא היה קשיח. כך נוצר מצב בלתי הגיוני שבשל חוסר בתקציב לטיפול בקהילה, נשלחו ילדים לטיפול בפנימיות כשהעלות התקציבית לסידור ילד בפנימייה גבוהה פי-ארבעה ויותר מעלות הטיפול בו בקהילה.

החזקת ילדים בפנימייה היא יקרה ועומדת על 44,000 ש“ח בממוצע בשנה. בשל עלויות גבוהות אלה, הרשויות החלשות לא הוציאו מהבית את כל הילדים שהיה צורך להוציאם מהבית, אך גם לא נתנו להם שירות בקהילה, ואילו הרשויות החזקות ניצלו את עודפי המכסות שהותירו הרשויות החלשות ושלחו לפנימיות מעבר למכסה שהוקצבה להם.

לפני שלוש שנים החל משרד הרווחה בתוכנית ”עם הפנים לקהילה“, שמטרתה לחזק את השירותים בקהילה. בשיתוף עם האוצר הומרו מכסות לסידור בפנימיה לתקציב לטיפול בקהילה. מאז המירו הרשויות המקומיות 800 מכסות של ילדים בפנימייה והעניקו בכספי ההמרה 10,000 יחידות שירות. ההמרה היטיבה מאוד גם עם הרשויות החלשות, וגם הן הצליחו לפתח שירותים בקהילה על חשבון מכסות שלא ניצלו בעבר. גם התוכנית הלאומית לטיפול בילדים בסיכון, המבוססת על דוח-שמיד, מקצה משאבים נוספים לטיפול בילדים בסיכון, שחלק גדול מהם יופנה לתוכניות בקהילה, למניעת הוצאתם של ילדים מהבית.

אנו מאמינים שבעקבות המאמצים המרובים שנעשו בשלוש השנים האחרונות ויימשכו גם בעתיד, התופעה של הוצאת ילדים מהבית בשל מחסור במשאבים ותוכניות בקהילה תלך ותקטן.

14.11.07 – תיקון תגובת משרד שר העבודה והרווחה

שלום

לצערי, קרתה לנו תקלה חמורה ומסקנתי בעקבות בדיקה שערכתי היא שהנתונים שמסרנו לא היו נכונים.

אינני יכול להסביר כיצד לוקטו ונערכו הנתונים הקודמים, אך ברור כי הם אינם נכונים.

מספרם של הילדים המושמים בסידור חוץ ביתי בצו של בית משפט נע בין 1,600 ל-2,086 (שיא שנקבע באוגוסט האחרון).

ברור שבחישוב שנתי בשל מעבר של ילדים באמצע השנה, מפנימיה לקהילה וחזרה, מפנימיה לפנימיה ועוד, המספר של סך הכל הילדים שהגיעו לסידור חוץ ביתי בצו גדול מזה, אך איננו יכול להגיע ל- 3,900.

לגבי הנתונים מספרו של יעקב אליה – אנו חולקים על מרבית הנתונים המובאים בו. ואיננו מקבלים בשום פנים ואופן את טענותיו.

בשלוש השנים האחרונות ההחלטה להוציא ילד לסידור חוץ ביתי, נתונה אך ורק בידי ועדות לתכנון טיפול (בשמן הקודם ועדות החלטה). אלו ועדות שבהן אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות ואליהן מוזמנים ההורים עם חבר נוסף שמלווה אותם. עניינם של כל הילדים שנמצאים בפנימיות, בלי יוצא מן הכלל נידון בועדות אלה.

השופטים אינם חותמת גומי. הם מקבלים לרוב את עמדות העובדים הסוציאליים משום שהם רואים את המקצועיות ואת ההשקעה הרבה שלהם בכל ילד ובכל משפחה. לא מוציאים ילד מביתו בעיקר לא אם המשפחה מביעה התנגדות אפילו קלה לכך, לפני שעושים מאמצים לטפל בו במסגרת הקהילה והמשפחה.

אבא – יש רק אחד, חוקרים גילו כי דמות אבהית קריטית בהפחתת בעיות התנהגות

דמות אבהית פעילה עשויה להיות מרכיב מפתח בהפחתת בעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות בילדים.
חוקרים משבדיה גילו ראיות לכך שדמות אבהית פעילה היא קריטית בהפחתת בעיות התנהגות בקרב בנים צעירים ובעיות פסיכולוגיות בקרב ילדות צעירות.
החוקרים מהמחלקה לבריאות נשים וילדים באוניברסיטת 'Uppsala ' שבשבדיה ציינו, כי הסקירה המפורטת שערכו – לאורך 20 שנה – הראתה כי בסך-הכל, ילדים זכו ביתרונות חיוביים אם נהנו מדמות אבהית בחייהם.
המחקר גילה גם כי קשר חיובי קבוע הפחית את ההתנהגות הקרימינלית בקרב ילדים ממשפחות דלות אמצעים והגביר כישורים קוגנטיביים כמו משכל, חשיבה ופיתוח שפות.
הסקירה כללה 24 מאמרים בנושא ו-22,300 משתתפים מ-16 מחקרים.

קישור לכתבה :

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-154715-00.html?tag=01-40-02

שמירה ואכיפת הסדרי ראייה בין הורים גרושים

http://www.knesset.gov.il/MMM/data/docs/m00346.rtf

עו"ד גבי ישראל, לעשות הכל להשאיר את הילדים במסגרת המשפחה

גבי ,

ישראל

(15.09.07)

כעורך-דין המטפל ( בין היתר בנושאים אלה )בנושא כאוב ועצוב זה-נשוא הכתבה -,ברצוני להעיר ולהאיר:- א) אין ספק שמשפחות האומנה (רובן ככולן..)עושות עבודת קודש ועל כך יישר כח. ב) השאלה הינה , האם טרם ההחלטה גורלית זו ( להורים הביולוגיים ולידיהם כאחד ) המשפיעה על חיי התא המשפחתי הזה לעולמי עד , נבדק היטב האם זה הפתרון שהיה נחוץ אשר    בלתו איין ?. ג)  גם אם יש ולו רק משפחה אחת בישראל שהחלטה זאת לגביה נעשתה בחופזה,בטעות,בסימון מטרה לאחר יריית החץ הרי, שכל נושא האומנה ( בכל הכבוד ) שווה כקליפת השום ולידתו תהא בחטא. כן ממש כך !! ד) איננו מעלים על דעתינו מה עוברת למשפחה כזאת.איזו עוול ? איזו טרגדיה ? איזו סבל ? כל הון שבעולם לא יפצה אותן בגין טעות אומללה זאת !! ממש כך !!! ה) ולכן,חובה על כל המטפלים והמחליטים בנושא לברר ולחקור ותמיד למצוא מוצא שהילד ישאר ברשות ההורים ( גם החוק בענין קובע זאת ) ורק ( אבל רק !!! ) כשממש אין ברירה – לבחור בדרך זאת.וגם אז יש לברר היטב משפחות האומנה בכל המישורים. ו)  חובה להקשיב ובעיקר להסביר להורים הביולוגיים של ילדים אלה את ומלוא הזכויות המגיעות להם עפ"י החוק כדי שידעו שהם ( בין היתר )זכאים להתנגד להחלטת בית המשפט ומוסדות הרווחה )ולעמוד מול טענות פקידי הסעד והרווחה .במיוחד ודווקא בגלל שהורים אלה -מטבע הדברים -מחוסרי אמצעים ( בנוסף לבעיות שיש להם…) ולא תמיד ערים לזכויותיהם שבדין. ז) אינני יכול ( מטבע הדברים) להתייחס למקרים ספציפיים שהנני מטפל כרגע. אומר רק ,שממש בימים אלה מתנהל ערעור שהגשתי לבית משפט המחוזי על החלטת בית משפט שלום ( שבשלב זה הוקפאה בהוראת שופט מחוזי) שהחליט להעביר למשפחה אומנה את ילדי ההורים הביולוגיים שלדעתינו נעשה בטעות ותוך כדי פגיעה קשה ,ויסודית ומהותית בזכויות המשפטיות הבסיסיות העומדות להורים מכוח חוקים שונים לרבות חוק יסוד : כבוד האדם וחרותו. אשמח לערב את ציבור המגיבים בתוצאות ערערור זה שיכול לסמן תקווה להורים רבים. חג שמח ומבורך ותמיד לזכור – משפחה אומנה-רק כמפלט אחרון ורק כשאין ברירה !!!!!

מדינה דפוקה? מה דעתכם

נשלח ע"י:   הדרומי 02/08/2005
תוכן: "המדינה רוצה לקחת לי את הילדים בגלל הפינוי" מספר ילדי אומנה "פורחים" במסגרת המשפחתית החמה של משפחת שני (שם בדוי) בגוש קטיף, אך בני המשפחה נתבשרו: אם לא תמצאו בית בעוד 6 ימים – נוציא את הילדים מחזקתכם. בני המשפחה מתרוצצים בניסיון למצוא דירה והאם מספרת ל-ynet: "הילדים מרגישים את רעידת האדמה מתקרבת, לא מוכנים לישון לבד ואני פשוט נחנקת". מינהלת סל"ע: "אנו מסייעים לפתרון דילמה אנושית קשה זאת כמו הרבה דילמות אנושיות אחרות המתחוללות בגוש קטיף בימים אלה" רוני סופר בתוך שישה ימים צריכה שני (שם בדוי) מגוש קטיף למצוא בית חלופי בבאר-שבע. אם לא יספיקו למצוא בית מתאים לצרכיהם בסביבה מסורתית, המדינה תיקח להם את ילדי אומנה שנמצאים בחזקתם. השיקול: המדינה, באמצעות מכון סאמט המנהל את השירות של ילדי אומנה, אינה רוצה שהילדים יחוו את מוראות הפינוי. עבור ההורים, שטרם הצליחו למצוא בית מתאים מסיבות בירוקרטיות זאת עלולה להיות קריעה כפולה, גם מהבית וגם מהילדים שאנו כל כך קשורים אליהם. מזה כ-20 שנים מגדלים בני המשפחה ילדי אומנה. מדובר בילדים שגורלם התאכזר להם, ומסיבות אלה ואחרות החליטו שירותי הרווחה של מדינת ישראל להוציאם מחזקת הוריהם הביולוגיים. הילדים האלה גדלים בבתי משפחות אומנה, משפחות המארחות אותם לתקופה של שנים, עד שנמצאות משפחות המוכנות לאמץ אותם אל חיקם. הילדים הללו גדלים בבתי משפחות האומנה כילדים לכל דבר ובכל פעם שנמצאת משפחה מאמצת, הם ובני המשפחה חווים חוויות קריעה לא פשוטות. סוכם חסרי הישע יתפנו קודם / רוני סופר במשרד הרווחה טוענים כי השיגו סיכום עם המועצה האזורית חוף עזה לפנות כבר בשבוע הבא עשרות חסרי ישע מההתנחלויות ברצועה. המטרה: לא לחשוף אותם לאירועי התקופה הקשה המצפה לתושבי הגוש לכתבה המלאה למשפחת שני, המתגוררת באחד הישובים הגדולים בגוש קטיף, מספר ילדי אומנה, מגיל שנתיים ועד 12. הם התקבלו אצלם לפני כמה שנים ומאז הם פורחים במסגרת המשפחתית החמה העוטפת אותם בבית. הם מטופלים על ידי הילדים הביולוגיים של משפחת שני, המתגוררים בבית הגדול. זהו בית ענק ממדים, דינמי וחם, שכל המבקרים בו יוצאים תחת הרושם של אהבה בלתי אמצעית, פתוחה ומלאת שמחת חיים. "התקשרו אלי מהמכון, הרגשתי שאני נחנקת" "לפני כחודש", מספרת האם הנרעשת עובדת ציבור בגוש קטיף, "פנו אלי ממכון סאמט ואמרו שהילדים חייבים לצאת מגוש קטיף עוד לפני ההתנתקות. או שאני מוציאה את הילדים, או שלוקחים אותם לבית הילד, שהוא למעשה מעין בית יתומים שכזה. הם מדברים איתי ואני נחנקת, מאבדת שליטה על עצמי ומתחילה לעלות בווליום שלי. אני נלחמת על הנשמה של הילדים שלי – כי אני יודעת איזה רעידת אדמה זאת עלולה להיות בשבילם. בעלי אמר להם, או.קיי. ככה אתם רוצים – ככה יהיה. נמצא בית עד ה-7 באוגוסט מחוץ לגוש, העיקר שהילדים יישארו". "היה לי מאוד קשה לשמוע את זה", מספר האב בעל עבר ביטחוני בשירות הציבור. "בית שמגרשים אותך ממנו אתה יכול לבנות, אבל מי יכול לבנות נשמה של ילדים שקורעים אותו מההורים שלו – שאליהם כל כך נקשר. אמרו לי שעלול להיגרם להם נזק ושאלתי אותם אם הם יודעים איזה נזק הם עלולים לחוות אם הם יוציאו אותם מהבית שלהם בתקופה שהם רואים ושומעים את כל מה שקורה פה בגוש. אמרו לי אם זה מה שאתה רוצה – אז אולי תאמץ אותם אתה. אמרתי שזאת בהחלט אפשרות, אבל לא כרגע, כשאני נעקר מהבית ועוד לא יודע מה יקרה. אבל התעקשתי שבינתיים הילדים ישארו אצלנו". מאז שניתן האולטימטום על ידי אנשי מכון סאמט, מתרוצצים בני הזוג שני בבאר-שבע, בניסיון למצוא לעצמם בית, אך לא פשוט למצוא בית בן שבעה חדרים לפחות, אשר יענה על צורכי המשפחה. הבעלים של בית אחד שמצאו, הערים עליהם קשיים בגלל מספר הנפשות הגדול של בני המשפחה. בית אחר שמצאו, נמצא עדיין בשלבי בנייה סופיים. הזמן נוקף ובעוד פחות משבוע הם עלולים לאבד את ילדי האומנה, בתקופה אולי הכי רגישה שחלפו, כי אין זמן והמדינה עומדת בדלת עם שעון. "הילדים מרגישים את רעידת האדמה מתקרבת", מספרת האם המנסה להפגין עבורם עוצמה וכוח, אך בוכה עם עצמה בלילות. "הם נצמדים אלי לשמלה, לא מוכנים ללכת לישון לבד. לא מוכנים לצאת לבד מהבית. לא סיפרנו להם דבר, אבל הם מרגישים, כמו חיות טבע שמרגישות כשהרעידה מתקרבת, עוד לפני כולם. כל מה שאני מבקשת משירות האומנה ומהמדינה שיאפשרו לנו להחזיק אותם. הרי אנו עושים מאמץ למצוא בית, שלא יעמדו עלינו עם סטופר, שיעזרו לנו למצוא פתרון ולא זמני. מצוקת בני משפחת שני זכתה לאהדה רבה בקרב תושבי גוש קטיף. היה מי שהתקשר ליהונתן בשיא, ראש מנהלת סל"ע עצמו. היה מי ששוחח בעניין עם בכירי משרד הרווחה בירושלים. המועצה האזורית בסוד העניינים וכך גם, כמובן אנשי מכון סאמט. אך אמפטיה לחוד והאולטימטום לחוד. כאמור, אם בתוך שישה ימים לא יימצא בית לבני משפחת שני בבאר-שבע, ילדי האומנה שלהם יוצאו מחזקתם ויחוו את ההתנתקות גם מביתם בגוש קטיף בשנתיים האחרונות, וגם מהוריהם האומנים. ממינהלת סל"ע נמסר בתגובה: "איננו רוצים להיכנס לפרטים, אך אנו מסייעים לפתרון דילמה אנושית קשה זאת כמו הרבה דילמות אנושיות אחרות המתחוללות בגוש קטיף בימים הללו". ממכון סאמט בירושלים נמסר: יש שלוש משפחות כאלה בגוש. שילובם בנושא הפינוי נעשה על פי תוכניות מצקועיות ועל פי ההנחיות, בתיאום עם משרד הרווחה. ההחלטה הראשונית להוציא את ילדי המשפחה לא הייתה קשורה להתנתקות, אך עכשיו לאור המציאות הזאת, אנו פועלים על פי הנחיות הרווחה". ווינט

אודה להשם כי טוב שוחררתי ממעצר שווא

שלום לכל מקרי מוקירי וחברי   ב"ה הצלחתי לשרוד את תלאות בית האסורים אומנם בקושי

אבל ב"ה אני כאן.

שלחו אותי למעצר בבית כלא ממש, במקום הכי שפל בתת אנושיות עם אסירים פליליים מהשטחים

המקום שחור מסריח, ג'וקים, קשה לנשום את האויר מרוב הריקבון של הקירות ובטח של המזרונים הדקיקים.

שרותי בור מצחינים חלודים מטונפים שרק אולי  שפכטל יצליח להזיז ממקצת הטינופת .

הכל ישן שחור חלוד ושבור קטן וצפוף 8 בחדרון קטן.  שגרת הפחדה והטלת אימה ע"י הסוהרים בקביעות, הרעדת הקירות ע"י טריקת דלתות הברזל.

מחנק עשן הסיגריות, שמיכה אם מצאת אז בטח בצבא בשטח אפילו תמצא יותר טובה ונקייה. והכל ממש בלי הגזמה אלה אפילו בלשון המעטה.

כל זה התעללות בגלל שניסיתי להגן על הבן שלי, מה שמשטרת ישראל תחנת רחובות  לא עשו עד כה.

אפילו שהיו לי לחצים בחזה וקשיי נשימה ולקחו אותי לביה"ח באמבולנס, דאגו להצמיד שוטר ולאזוק אותי ברגליים על מיטת ביה"ח.

לא צריך לחכות לפצצה האירנית אנחנו הורגים את עצמנו לבד.

הטראומה שעברתי היא בלתי תאמן או תשכח השפילו ורמסו אותי עד עפר.

כאשר רציתי סך הכל להגיש צו הגנה עם בני בכדי שמישהו מרשויות החוק יעשה משהו בנידון.

והפלא ופלא, פתאום לאחר שהבינו שכמעט היו צריכים להתמודד עם מקרה מוות (חלילה ) על אחריותם

הוחלט לפתוח מחדש את כל תלונותיי הרבות עם עדיות, בגין מסכת ההתעללות שבני עובר ע"י אימו.

מעצר בית עוד חטפתי  והרחקה מבני??.

שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה ויאמר לי מה הערבים או אירנים או הנאצים כבשו???………

כי חשבתי שאני חי במדינת היהודים רחמנים בני רחמנים כך נאמר,  אור לגויים?…..

איך אתם שוטרים-גברים/אבות במדינה   נותנים יד למעשי פשיעה אפליה כאלו כנגד האבות.

שנשותיכם מתלוננות אתם יודעים לפנות לתנועה לעזרה.

אנחנו נלחמים גם בשבילכם בתור גברים/אבות,  מה המפחד והפראנויה שלכם?….

מה ביקשנו קומבינה,  הטבות , או ביצוע פשע ?……  אז לא!!!

רק שתקיימו את החוק ולקבל יחס שיוויוני כמו שאתם נותנים לנשים, גם כשהם פושעות  ותפסיקו את ההפליה והשחיטות

הרס אבות/גברים וילדים במדינה, כי אנחנו כאן ביחד במדינה הקטנה וכל השפעה במעשיכם מתגלגלת ויכולה לחזור אליכם או לילדיכם

כי גם אתם גברים/אבות  ולא יעזרו הדרגות והטובות אל תגידו לי זה לא יקרה, כי המצב בשטח אומר אחרת.

האם אתם מוכנים לגדל ולעשות הכל בכדי לטפח את ילדיכם ובמחי יד והבל פה של אישה חולנית, תתנו יד לחבל בבן טיפוחכם אהבתכם יקירכם.

שטיפת המוח הפמיניסטית עשתה את שלה,  אתם מפחדים מכלום, מאשליות , דמיונות, ומטענות לחוק וסעיפים שלא קיימים.

אז תנהגו בחמלה כי מדובר לא רק בלשון  אלה בחוק השיוויון ובדיני נפשות.

בברכה לעתיד טוב יותר 

סמנכ"ל התנועה

התנועה למען עתיד ילדנו בראשות יעקב בן יששכר הגישה תלונה נגד תמר חובשי וכן נגד פקידת הסעד מרחובות התיק ברור יועבר למרחב אחר לאחר טיוח ההיתעללות ומעצר השווא .

יעקב בן יששכר הגיש תלונה במשטרה נגד האם המיתעללת תמר חובשי מרחובות .

יעקב בן יששכר אף הגיש תלונה נגד פקידת הסעד אשר הפרה הוראה חוקית וצו בית משפט להגי צו  תסכיר תוך 7 ימים .

יעקב בן יששכר גולל את ההיתעללות הסידרתית בקטין את הטיוח של משטרת רחובות ופקידות הסעד .

קצין משטרת רחובות אלימלך פעל בניגוד לסיף 13 לחוק המעצרים ועצר את ארז ללא סמכות .

התנועה תגיש תלונת מח"ש נגד הקצין .

האפלייה שנוקטת משטרת רחובות כאשר תמר חובשי מפרה צווים ומיתעללת בקטין לא זוכה לטיפול .

התנועה שוקלת הכרזת נזקקות על הקטין באמצעות פקיד סעד פרטי .

התנועה קוראת לציבור ולמשרד החינוך בו עובדת המיתעללת הסידרתית לפטר את העובדת .

התנועה אף תארגן מול בתי הוריה משמרת מחאה וחלוקת פליירים לשכנים שידעו שיש להיזהר מאישה זו

ולך מפקד משטרת רחובות בפגישה בלישכתך הבטחתה רבות לפעול לתיקון האפלייה מצטער שכשלתה .

התנועה תפנה לכנסת לשר יצחק הרצוג ולמבקר המדינה לפתוח בחקירה  נגד פקידי הסעד .

ולארז יישר כוח למרות המחיר ששילמתה הישגתה השג גדול עברתה לשופטת חני שירה לאחר שפסלנו את השופטת המתעללת חנה קיציס ישר ברגע הראשון .

מי יתן ונצליח במאבקך מאבקך מאבקנו.

תלונה במשטרה כנגד דן שרון

סמנכ"ל התנועה הגיש בימים אלו תלונה כנגד דן שרון על התחזות זיוף ומרמה גרימת עוול נזק והתעללות לקטין חסר ישע ולאביו.

די לשחיטות!

די למסחר בחיי אדם!

האבא התריע והתלונן, העו”ס התעלמה מהדיווח (כרגיל), והפעוט – מת!

ביום ו' 01/02/08 התפרסמה כתבה בידיעות אחרונות על מותו הטראגי של פעוט בן שנה וחצי, בשם אילי אטיאס מטירת הכרמל, זאת בעקבות הזנחה חמורה ביותר, היפותרמיה, סימום, התעללות נפשית ופיזית ע"י ובחזקת אימו. 

שבוע וחצי עפ"י האמור בידיעה לפני תאריך הפרסום. נמצא הקטין ע"י אנטון קרוגר חובש מד"א, במצב של הזנחה בבגדים קלים מינימאליים ביותר, בחדר קפוא ובחום גוף הגובל להיפותרמיה. לאחר אשפוז בביה"ח רמב"ם  בחיפה ועריכת בדיקות דם נמצא שהקטין אף הושקה בתחליף סם "מתדון" ע"י חברה הנרקומן של האם וזאת בידיעתה על כך.   זהו מקרה חמור ביותר של הזנחה משוועת של הקטין התעללות פיזית ונפשית ע"י ובחסות אימו ובידיעת פק"ס . אבי הקטין מר רוני אטיאס, התריע לפק"ס כשלושה שבועות לפחות, לפני אירוע זה.  על כך שהינו חושש לשלומו הנפשי והפיזי של בנו, שכן הוא חושש מהזנחת בנו ע"י האם. פק"ס כהרגלם מעדיפות להתעלם מאבות במדינת ישראל תוך העדפה גורפת של האם בלבד, חיזוק אג'נדת "חזקת הגיל הרך" ממניעים פמיניסטיים וכלכליים של ארגון הרווחה.

תלונה במשטרה הוגשה כנגד פק"ס אלו,  ע"י סמנכ"ל התנועה.

אנו פונים ומזכירים לך ח"כ אבי דיכטר הבטחת 

פקידות סעד לא חסינות מפני חקירה במשטרה ומגרימת פשע!

סוף למאפייה ולשחיטות. 

אבות גרושים תובעים את מדינת ישראל ועיריית רעננה ע"ס 10 מיליון דולרים

רעננה —- 6 בפברואר 2007. קבוצת אבות ישראליים גרושים, אשר נמנע מהם משמורת משותפת על ילדיהם, נמצאים כעת בהליכי תביעה נגד מדינת ישראל, עיריית רעננה, ראש עיריית רעננה, מר נחום חופרי, וגרושותיהם. הם תובעים את הנ"ל על נזקים פליליים ואישיים אשר נגרמו להם מהתעללות רגשית, הפליה ודעה קדומה על-בסיס מין והתעללות פלילית.

"אבות גרושים וילדיהם נופלים קורבן לאפליה על רקע מיני, מזה שנים רבות בישראל," אמר אחד האבות, אביה של ילדה בת 6. האב, ששמו אסור לפרסום ע"פ חוק הפרטיות בדיני המשפחה, הצהיר: "פוניתי מביתי על-ידי אשתי לשעבר בזמן נישואינו, ללא הליך משפטי תקין, על-בסיס טענות שווא על הטרדה מינית; נעצרתי על-בסיס טענות שווא אלו והובאתי לתחנת המשטרה על-ידי חוקרים פרטיים שהציגו עצמם כשוטרים. רכושי הועבר מביתי ונגנב על-ידי החוקרים הנ"ל והמדינה; בתי סובלת מרגרסיה כתוצאה מקונפליקטים מתמשכים מיוזמת גרושתי. נגרם לי נזק כלכלי כתוצאה מהטרדה פלילית, התעללות רגשית, דיכאונות ורשלנות מעשי ידי גרושתי והמשרד לרווחת הילד של עיריית רעננה."

אבות גרושים וילדיהם סובלים כיום מאפליה על רקע מיני מצד הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, בתי הדין לענייני משפחה, המשטרה ומשרדים עירוניים לרווחת הילד. הפליה בוטה זו וההפרדה הכפויה בין אבות לילדיהם נובעות מחוק מיושן שעבר בכנסת בשנת 1962. "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב (1962)" מצהיר בבירור שילדים מתחת לגיל 6 יעברו למשמורת האם באופן אוטומטי, אלא אם כן האם היא דמות אלימה, מכורה לסמים או בעלת אופי רשלני.

משמורת משותפת בישראל הינה דבר נדיר. רבים מן הזוגות שעוברים את תהליך הגירושין מתקשים להגיע להחלטות משותפות בכל נושא שהוא. ללא שיתוף הפעולה בין שני ההורים, לא מתאפשר הסדר של משמורת משותפת או הורות משותפת. בתי דין לענייני משפחה בישראל פוסקים למשמורת משותפת רק במקרים אשר החלטה כזו מתקבלת בהסכמה בין שני ההורים. האם מנדה את האב, והמשרדים לרווחת הילד מסווגים אותו כאזרח סוג ב'. האב הופך ל"מכונת כספים" בהיותו מספק דמי מזונות מדי חודש, אך באותה עת נמנעת ממנו גישה שווה לילדיו. כתוצאה מכך, הילדים מתנכרים מאביהם וסובלים מתסמונת הניכור ההורי (Parental Child Alienation Syndrome) ומהתנהגות עוינת ממשוכת.

"אבות אוהבים, דואגים ואחראיים בישראל לא יקבלו יותר על עצמם ועל ילדיהם את תפקיד הקורבן," אמר האב הגרוש. "התנועה הישראלית לזכויות האב ארגנה עצמה היטב. אנו שואלים – מדוע לאב מותר לשאת בזרועותיו נשק על-מנת להגן על מדינת ישראל, אך אסור לו לשאת בזרועותיו את ילדיו? בידינו רשימה ארוכה מאוד של פסיכולוגים שמתמחים בפסיכולוגית ילדים ומשפחות שיעידו לטובתנו, שלא לדבר על מחקרים רבים מטעם ארגונים מכובדים מאוד – לדוגמת ארגון הפסיכולוגים האמריקאים (APA) – אשר מציינים במפורש כי משמורת משותפת והורות משותפת תורמים להפחתת הקונפליקטים בין הגרושים; המחקרים מוכיחים כי ילד זקוק לכמות זמן זהה עם כל אחד מהוריו."

ה-APA מציין כי ילדים בהסדרי משמורת משותפת סובלים פחות מבעיות התנהגותיות ורגשיות, הם בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר, יחסי משפחה טובים יותר ומצליחים יותר בלימודים לעומת ילדים החיים בהסדרי משמורת יחידה.

אחד מעורכי הדין המכובדים בישראל בדיני משפחה, נפתלי שילה, מפירמת פרימר, גלמן ושילה סיפר כי יש עוד סיפורי זוועות כה רבים מהם סבלו אבות גרושים.

"ישנו אב גרוש ממרכז הארץ אשר בתו נחטפה לאנגליה ב-2001," סיפר שילה. "טסנו לשם, הגשנו תביעה נגד האישה על חטיפה ונצחנו בתביעה; הילד הוחזר לישראל. ב-2002, האם הגישה בקשה בבית דין לענייני משפחה לקבל משמורת יחידה על הילד ולהחזירו איתה לאנגליה. היא הגישה בקשה זו, בטענה כי ישראל היא מדינה במצב מלחמה. בתי הדין הישראליים והאנגליים מנעו ממנה לקחת את הילד מהאב. רפורמות בדיני משפחה מתחילות לחלחל למערכת המשפטית בישראל, אך בקצב איטי מאוד. בימים אלו ישנה וועידה בכנסת ששוקלים לפעול למען ביטול חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב; חוק אשר קובע כי האם הינה ההורה הטוב יותר."

לאחרונה, עיתונים רבים ובהם הגר'רוזלם פוסט והניו-יורק טיימס, התייחסו לסבל ולנזקים הרגשיים שנגרמים לאבות גרושים וילדיהם. בארה"ב, מתקבלות מדי יום רפורמות בדיני משפחה; דר' מארק קליין, פסיכיאטר מכובד המועמד לנשיאות בארה"ב, מכריז במצעו כי יפעל למען שינוי דיני המשפחה ולמשמורת משותפת באופן גורף בכל תיקי הגירושין.

כבר בשנת 1981, מדינות שונות בארה"ב החלו לאמץ לעצמן רפורמות בדיני המשפחה. בית המחוקקים והסנאט של מדינת ניו-יורק העבירו חוק המחייב שופטים לשקול פסיקת משמורת משותפת במקרים בהם אחד או שני ההורים מבקשים הסדר מסוג זה.

ישנם ארגונים רבים בארה"ב הפועלים למען זכויות האבות, ביניהם "הקואליציה האמריקנית למען אבות וילדים" ו"אבות נגד הפליה". אמנם אין הם מוכרים באותם מימדים כמו "אבות למען הצדק" (Fathers 4 Justice), אך הם עובדים בשקט מאחורי הקלעים, תומכים בחוקים דוגמת אלו שהועברו במדינות אייווה ומיין; שומרים על קשר קבוע עם הקונגרס ועושים מה שביכולתם לשפר את זכויותיהם וגם את תדמיתם של האבות הגרושים.

אך במשימה זו, קבוצות אלו הרוויחו מיוזמות פדראליות שנועדו להחדיר מוטיבציה לאבות גרושים או רווקים שילדיהם לא חשובים להם מספיק; קמפיין הפרסום הממשלתי הזכיר לציבור עד כמה האבות חשובים באמת – "אבא הוא חשוב" ("Dad Matters") היה הביטוי שהשתרע על-פני הפרסומות בצידי האוטובוסים בעיר ניו-יורק בשנה שעברה. הארגונים גם נהנים כיום מההכרה כי אבות, לפחות במעגלים סוציו-אקונומיים מסוימים, מעורבים הרבה יותר בחיי ילדיהם. חלק ממעורבות זו נובעת מצורך, בהתחשב במספר האמהות שעובדות כיום; אך נדמה שהצורך הניב שינוי תרבותי והחל את עידן האבות המסורים.

ייתכן והסדר המשמורת המסורתי, בו האם מקבלת משמורת יחידה על הילד והאב נותר כאורח של סופי השבוע, הינו כואב אך מעשי במשפחות בהן חלוקת העבודה דומה לזו של משפחות בשנות ה-50; אך במשפחות בהן האב יודע את שמותיהם של כל המומינים, זוכר את מספר הטלפון של רופא הילדים בע"פ, ויודע איך להוציא את כל הקשרים מהשיער מבלי להכאיב כמעט – הסדר כזה יכול להיחשב בגדר שערורייה – ללא כל קשר לנוחיות ולתפקיד המפרנס במשפחה.

אחד מהאבות הגרושים שמתכוננים כעת לתבוע את מדינת ישראל, עיריית רעננה וגרושותיהם על סכום של 10 מיליון דולרים, אומר: "אנחנו מכוונים לפגיעה בנקודה הרגישה ביותר – הארנק. אנחנו נגרום לפיטורין של גורמים קשוחים וחסרי רגישות שמתעלמים מזכויותיו הבסיסיות של הילד. לשם שינוי, משרד הבריאות, משרד המשפטים ראשי העיריות והמשרדים לרווחת הילד בעיריית רעננה וערים אחרות ילמדו כי אבות גרושים אשר אוהבים ודואגים לילדיהם, אינם 'מכונות כספים' לאמהות נרקיסיסטיות והרסניות. תתקבלנה רפורמות בחוקים הנוגעים לדיני משפחה בישראל, ונקווה שכתוצאה מהנ"ל הילדים יסבלו פחות ויזכו לעתיד טוב יותר."

האב מסכם: "אנו יודעים כי המשכורת הממוצעת בישראל עומדת על כ-7000 ₪ לחודש. אב גרוש החייב דמי מזונות על שני ילדים, משלם לפחות 3000 ₪ בחודש; כך נותרים לאב כ-4000 ₪ בחודש, מהם צריך להתקיים. באופן זה, לא נשאר לאב כסף בכדי לשלם דמי משפט. לכן, אנו מחפשים כעת כמה שיותר אבות גרושים בכדי שנוכל להפוך תביעה זו לתביעה ייצוגית. תביעה זו, על-סך 10 מיליון דולרים, איננה עניין של כסף. היא נועדה לסייע לאבות אשר רוצים לראות את ילדיהם. כל הסכומים אשר יתקבלו בזכייה בתביעה זו, יוצאו על דמי משפט וטיפול פסיכולוגי לילדים; כסף שיותר יותרם לארגוני צדקה למען ילדים."

מאמר מקור

פסק דין: אבא מסוגל יותר

פס"ד מעניין של שופטת בית המשפט למשפחה ברמת –גן, עליסה מילר, מעניק את המשמורת על ילדה בת 5 לאביה, לאחר שנמצא כי מסוגלותה ההורית של האם נמוכה מזו של האב. המסקנה הזו נתמכת בחוות דעתן של פקידת הסעד לסדרי דין (לינה מיכאלי) והפסיכולוגית (מיקי אוסין), שמצאו כי "יש עדיפות מובהקת ליכולת ההורית של האב על פני יכולת האם עד כדי יתרון ועדיפות על פני חזקת הגיל הרך".

השופטת מילר קובעת שחזקת הגיל הרך ("ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם") היא חזקה ניתנת לסתירה, ואיננה השיקול הבלעדי והמכריע: "חזקת הגיל הרך תהיה מכרעת כאשר שני ההורים הם בעלי מסוגלות ההורית זהה אולם אין זה כך במקרה שלפנינו… ניתן לומר כי החזקה נסתרה ויש לקבוע את המשמורת אצל האב."  השופטת הורתה על קיום הסדרי ראייה רחבים עם האם, לפחות יומיים בשבוע וסופשבוע לסירוגין.

קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית

רקע הסטורי

 

עבודה סוציאלית היא מקצוע חדש יחסית, העוסק בבעיות חברתיות ובסיבות שגרמו להן, על ידי קידום יחידים, משפחות וקהילות מעבר למגבלות ולקשיים בהם הם נתונים.

 

מטרות העבודה הסוציאלית הן תיווך, סנגוריה על החלש, ייצוגו, וטיפול בו, על מנת שיוכל להתחזק ולהתמודד עם קשייו, זאת תוך התבססות על ערכים חברתיים.

 

העבודה הסוציאלית כמקצוע, היא אחד מתוצריה החברתיים של המהפכה התעשייתית במאה ה-19. שלושת הצירים שעליהן נעה המהפכה התעשייתית היו תעסוקה, משפחה וחברה.

 

מבחינת תעסוקה, העולם הטכנולוגי החדש חייב רכישת השכלה ומיומנויות חדשות. הדבר הביא אמנם לשיפור מסוים ברמת החיים מבחינה טכנולוגית, אך במקביל הביא ליוקר מחייה, ולכן לעוני הולך וגובר.

 

לעוני היו תוצאות חברתיות קשות הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט. חל מעבר ממשפחות מורחבות לגרעיניות והתקיימה נהירה המונית מהכפרים לערים שגרמה לתחושת בדידות בין השאר עקב אובדן התמיכה הרגשית והכלכלית של המשפחה המורחבת והקהילה המסורתית התומכת. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי.

 

בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב מגדיר עבודה סוציאלית באופן הבא:

 

'עבודה סוציאלית' הינה פעילות מקצועית מאורגנת לאיבחון ולפתרון בעיות אשר בתחום תפקודם החברתי של בני-אדם. תכליתה של העבודה הסוציאלית להרבות המשאבים העומדים לרשות בני-אדם, לסייע בעיצובה של פעילות הגומלין בין בני-האדם, להעצים את שליטתם על תנאי חייהם ולשפר את איכות חייהם. עבודה סוציאלית דרושה במיוחד במצבים של משבר, של שינויים אישיים וחברתיים, של מגבלות אישיות ושל קיפוח חברתי.

 

 עד כאן ההגדרות התיאורטיות והאקדמיות היפות על ייעודו של העובד הסוציאלי. אבל מה קרה באמת בפועל?

 

המיתון של שנות ה 50

 

בשנות ה 50 היה גל עליה גדול, רוב העולים הגיעו ממדינות ערב. העליות הללו הביאו איתן מורשת ומנהגים אשר היו שונים מהאופי שהיה קיים עד כה בארץ ישראל. אנשי העליות הללו אף היו ברובם פחות משכילים מתושבי ארץ ישראל דאז, שחלק הארי שלהם היה ממוצא אירופאי. לתושבי ארץ ישראל היה קשה לקבל את השוני המנטאלי של העולים החדשים והם פירשו שוני זה כמשהו נחות. הראיה הזו שבבסיסה עמדה הדיעה כי העולים החדשים הינם נחותים גרמה לממשל להחליט עבורם מה טוב להם וכי הם צריכים להשתנות ולהתאים את עצמם להווי החיים שהיה קיים בישראל דאז. הממשלה אף החליטה בשבילם היכן יתגוררו ושיכנה אותם במעברות.

 

בשלב זה נכנסו העובדים הסוציאלים לתמונה.

 

העובדים הסוציאלים, בשיתוף עם המדינה, ובשם ה"רצון הטוב לעזור", ראו עצמם כפטרונים של ה"פרימיטיבים", נכנסו לכל פינה ופינה של חייהם של העולים וכפו עליהם לשנות את אורח חייהם כדי שיתאים להגדרות שהוכתבו עליהם מלמעלה.

 

במקום לתת לעולים החדשים לנהל לעצמם את חייהם כפי הבנתם תוך עזרה שהיא בגדר המלצה בלבד, הם השתלטו עליהם ועל חייהם, יצרו תלות מלאכותית של העולים בהם וזה בניגוד גמור  להגדרה האקדמית היפה הקובעת כי מטרת העבודה הסוציאלית היא "לסייע ולהעצים את שליטתם של האזרחים על תנאי חייהם".

 

אחת הנגזרות העצובות של הדיקטטורה הזו היתה איתור הורים שאינם משתפים פעולה עם הרשויות, אינם מגדלים את ילדיהם עפ"י כללים שהוכתבו להם, הגדרתם כהורים שאינם ראויים וניתוקם מילדיהם לצמיתות. חלקם של הילדים הוצאו למוסדות, וחלקם לאימוץ. דוגמא בולטת לארוגנטיות של אותה חברה ישראלית דאז אשר התבטאה באמירה של "הם ואנחנו" היא פרשת ילדי תימן. עולי תימן נתפסו אז (כמו האתיופים של היום) כאוכלוסיה נכשלת אשר אינה מסוגלת לקיים את עצמה ללא שליטה מבחוץ. תיאורית הגזע העליון המשיכה להתקיים כאן בארץ ישראל, 5 שנים בלבד לאחר נפילת המשטר הנאצי.

בשל אי סדר בקליטת העליה הגדולה, נוצרה קבוצה של בעלי שליטה שכללה מספר לא מבוטל של עובדים סוציאלים אשר ניצלה את העובדה כי עולי תימן הם החוליה החלשה במערכת והפעילה מערכת חשאית ומאורגנת היטב לחטיפת תינוקות ממוצא תימני והברחתם למשפחות מבוססות עבור בצע כסף. אנשים אלו מעולם לא הועמדו לדין והצליחו להתחמק מעונש.

 

חטיפת ילדי תימן היוותה למעשה את יריית הפתיחה למסורת בעלת עשרות שנים המתקיימת עד עצם היום הזה, בה מתנהלת  רשת רחבת היקף של עובדים סוציאלים המהלכים אימים על השכבות החלשות, פולשים בכח אל תוך המציאות האינטימית ביותר של חייהם ומכתיבים להם איך להתנהל עם עצמם ועם משפחתם. בפועל אין שום קשר בין סיסמת האקדמיה כי "העובד הסוציאלי צריך לעזור לפרט לשלוט טוב יותר בחייו" לבין המציאות המרה בה העובד הסוציאלי הוא למעשה השולט בחייו של הפרט.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים בעלי אופי חשיבה מקובע

 

את עולי תימן של אז מחליפים עולי אתיופיה ויוצאי חבר העמים של היום. לעובדים סוציאלים קשה לקבל אורחות חיים השונים מאורח החיים עליו גדלו והתחנכו. עובדים סוציאלים אינם יודעים לקבל ולכבד את השונה מהם. הוצאת ילדים מהבית נעשית בשם אמירות כמו "העולים החדשים צריכים לחנך את ילדיהם עפ"י הנורמות הישראליות…". מישהו מוכן להגיד לי מהי "נורמה ישראלית"? אין חיה כזו. מעולם לא היתה או הוגדרה במסגרת ועדה, אקדמיה או בית משפט. הנורמות הישראליות הן המצאה סוביקטיבית של העובד סוציאלי היחיד, ארוזה במטען שהביא עימו מבית אבא.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך

 

הדימוי העצמי הנמוך של העובדים הסוציאלים מתחיל באקדמיה ואף מוקדם מכך. דרישות הקבלה של בתי הספר לעבודה סוציאלית הן מן הנמוכות באקדמיה. מדובר על דרישות נמוכות הן ברמת הבגרות, הן ברמת הפסיכומטרי, הן ברמת האנגלית והן ברמת הפרופיל האישי. פירוט כאן.

 

בהיותי אקדמאית, אני יודעת כי הסטודנטים באוניברסיטה מעריכים באופן שונה את רמת הקוגניציה של חבריהם בהתאם לחוג בו הם נמצאים (למרות שבפומבי הם לא תמיד מצהירים על כך, כדי לא לפגוע בזולתם). קיימת אינטראקציה שלילית בינם לבין סטודנטים מפקולטות אחרות אשר רמת הדרישות בהן גבוהה יותר.

 

הדימוי העצמי הנמוך שנוצר אצל העובדים הסוציאלים נמצא ברוב המקרים בקורולציה מובהקת עם רמת העצמי הנמוכה שלהם, ובמילים אחרות יש הצדקה מציאותית לדימוי העצמי הירוד. (האופן בו הם רואים את עצמם זהה למי שהם באמת)

 

אני אישית מאמינה כי עובדים סוציאלים מסויימים שהחלו דרכם בלימודי האוניברסיטה, אכן באו מתוך כוונה אמיתית לעזור לנטרל את תחלואי החברה, אך מהר מאד הסתאבו והבינו כי כדי לשרוד את המערכת עליהם לאמץ את נורמות העבודה המעוותות הקיימות כיום שאין להן שום זיקה לעזרה לזולת, ולא, ייפלטו החוצה.

 

כדי להעלות לעצמם את הדימוי העצמי, מלמדים אותם כי העולם מתחלק ל – 2 קבוצות בלבד, מטפלים ומטופלים. הם שייכים לאליטת המטפלים וכל שאר העולם הוא נחות ויש צורך לטפל בו (מלשון עגת העבריינים "חכה חכה אני אטפל בך….") ולשלוט בו. יצר השליטה הבלתי מרוסן שקיים בהם, מקורו שוב בדימוי העצמי הירוד. הם כל הזמן מאתרים אוכלוסיות חלשות מהם כדי להוכיח לעצמם שהם בכל זאת איכותיים ("הנה הם נחותים ממני, זה אומר שאני למרות הכל לא הכי נחות").

 

עובדים סוציאלים מאמצים לעצמם רמות קוגניציה ואינטיליגנציה רגשית שאינן קיימות בהם

 

ברמה הרגשית: בלא מעט מקרים אנו עדים לעובדים סוציאלים שסובלים מפיצול אישיות. מנסים להכנס לנעליים לא להם. מבצעים אבחנות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות על דעת עצמם ומכתיבים לפסיכולוגים, פסיכיאטרים ושופטים מה לכתוב. הציטוטים הללו של עובדים סוציאלים מוכרים לכם? "אתה לא יציב…", "אתה דכאוני…", "אתה חרדתי…", "אתה תוקפני…", "אתה חסר מסוגלות הורית…" ועוד ועוד. הם כבר יודעים טוב יותר מאנשי המקצוע ממה סובל ה"מטופל".

 

ברמת הקוגניציה: מנסים להיות מתימטיקאים למרות שאין להם, לא את רמת האינטיליגנציה ולא את ההכשרה לכך.

 

אם תכנסו לתכנית הלימודים לתואר ראשון של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב תראו שבמהלך כל התואר הראשון שלהם, הם לומדים רק 2 קורסים בסטטיסטיקה: שיטות מחקר ומבוא לסטטיסטיקה. שימו לב: רק את המבוא לסטטיסטיקה, כלומר סטטיסטיקה ברמת בגרות.

 

כל שאר הקורסים הם נטו בתחום מדעי החברה. אז תאמרו לי בבקשה. איך יתכן שאדם כזה שבקושי מבין את המושג "הסתברות", ואינו יודע לבצע מחקר סטטיסטי, מגיע כל שני וחמישי לבית המשפט ואומר לשופט ממקום של ספקולציה כי "בהסתברות כזו וכזו הילד יכול לפתח מחלת נפש….בהסתברות כזו וכזו הילד יהיה בסיכון…." וגרוע מכך, איך יתכן שאותם שופטים משתפים איתם פעולה, ופוסקים עפ"י "הממצאים המדעיים" שלהם? במילים אחרות, עבד כי ימלוך.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים מתוסכלים

 

עבודה סוציאלית היא מקצוע שאין בו הרבה תהילה. לא ניתן לפתח בה קריירה ואינה תורמת להתפתחות האישית של העוסק בה. עבודה סוציאלית היא מקצוע אפור ושוחק. עבודה סוציאלית מתקשרת לרשות מבצעת ולא לרשות מתכננת וחושבת.

 

למה הדבר דומה?מי שמתכנן את הבנין הוא מהנדס הבנין. מי שבונה אותו הם פועלי הבנין, עפ"י הוראות שניתנו להם מראש. תסכימו איתי שלחשוב ולתכנן זה הרבה יותר מעניין מאשר לבצע את מה שכבר תיכננו בשבילך מראש. עובדים סוציאלים רבים מתוסכלים כי בהגדרת התפקיד, הם אינם מהווים אוטוריטה בקבלת ההחלטות. הפסיכולוג הוא שמאבחן, הפסיכיאטר הוא שמחליט לגבי התרופות, השופט הוא שפוסק, והם רק פועלי הבנין.

 

כדי להוריד את התסכול הזה מעליהם, הם פיתחו במהלך השנים מנגנונים שאיפשרו להם לעקוף את המגבלה הזו ולקבל החלטות על דעת עצמם, ואם לא להחליט, אז להשפיע על אותה אוטוריטה איך להחליט. כיום אנו עדים למכונה משומנת היטב ובלתי מרוסנת של פקידי סעד שסמכותם עומדת מעל החוק ומעל לכל שופט עליון. הם עושים מה שבא להם ואיך שבא להם, רומסים כל פרח הנקרה בדרכם ומפריע להם ב"מלאכת הקודש" שלהם. את מה שלא נתנו להם באוניברסיטה, הם לקחו בכח במסגרת החיים בחוץ.

 

הם מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות

 

היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם "ההומאניטריזם וזכויות האדם"… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.

 

בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך (תשאלו את קדמן, עוד עובד סוציאלי).

 

אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם? אם הם נמצאים כאן בגדר יועצים או שליטים ולא בגדר אנשי מעשה, אז איזו תועלת צמחה עד כה מעצות האחיתופל שלהם ומהדיקטטורה שלהם?

 

אז למה הן נגד אבות?

 

כי הן משליכות על הכלל מחייהן האישיים.

 

80% מהעובדים הסוציאלים הם נשים. עובדי הרווחה ברשויות המקומיות עובדים בממוצע 75% משרה. (אם היו עובדים משרה מלאה היו עוברים את השכר הממוצע במשק)

 

תחשבו לרגע מה קורה בחיים האישיים שלהן. הן הלכו ללמוד עבודה סוציאלית. מקצוע חסר יוקרה, חסר אג'נדה ברורה, בעל הגדרות כלליות מדי ולא ממוקדות. מקצוע שיוכל לשלב אמהות במשרה מלאה ללא התפתחות אישית פלוס כמה ג'ובות מהצד ללא השקעה גדולה מדי. נשים קטנות.

 

את הפרנסה הגדולה מביאים הבעלים שלהן, אלו שעובדים מצאת החמה ועד רבע שעה לפני שהילדים הולכים לישון.

 

בחיי המשפחה שלהן, האב הוא המפרנס הראשי, הכספומט, והאמא תפקידה לגדל ולחנך את הילדים.

 

בחיי המשפחה שלהן, האבא, חשוב שיהיה רוב שעות היום בעבודה כדי שיהיה אוכל לילדים. הנוכחות שלו בבית לא חשובה, הוא מתפקד על תקן של דוד. רואה את הילדים ככה, מדי פעם.

 

בחיי המשפחה שלהן, קיימת דינאמיקה מעוותת בה האב אינו שותף כלל וכלל לגידול הילדים אלא רק האם. ולכן הן לא יכולות לעבוד במשרה מלאה.

 

בחיי המשפחה שלהן צריך לחנך ולעשות "נו נו נו", ולדידן כלל החברה היא אוביקט שיש "לחנך" ולעשות לו נו נו נו.

 

הן חושבות כי המודל המעוות והלא בריא הקיים אצלן בבית בו למעשה אין אבא בבית כי אם דוד, מתאים לכלל האוכלוסיה, והן טועות. הן טועות כי הן לא מסוגלות לקבל או להבין אורחות חיים שונים מהן. הן טועות כי הן מקובעות וכלואות בתפיסות עולם עתיקות.

 

במשפחות בריאות האבות שותפים מלאים לגידול הילדים ולא לחינם אנו קוראים לתא משפחתי "בית אב" ולא "בית אם".

 

התוצאה: הן מקבלות החלטות עפ"י אורח החיים הלא נורמטיבי הקיים אצלן בבית.

 

משפחות של עובדים סוציאלים הינן משפחות לא נורמטיביות !!!!

 

באחד הימים נכנסתי לחנות לבגדי הלבשה תחתונה בישוב בסביבות שעה 1 בצהריים. נכנסתי לתא מדידה בחנות, ובעודי מודדת נכנסה פקידת הסעד, באמצע יום עבודה וביקשה תחתונים לבנה בן ה 11 (הסתתי את הפרגוד לוודא שזו אכן היא). תבינו, אמצע יום עבודה וגברת "עבודת קודש העמוסה" יוצאת לסידורים. אישה נקבה קונה לבן זכר בן 11 תחתונים. תארו לכם שאבא היה קונה תחתונים לבתו בת ה-11, איזו מהומה היתה קמה במדינה. חצי מדינה היתה זועקת (חצי מהמדינה זו אוכלוסיית הנשים) פ-א-ד-ו-פ-י-ל-י-ה, גוואלט!!!

 

ראיתם איזה חוסר שוויון?

 

אז למה עשיתי עליכן אנליזה ותייגתי אתכן?

 

כי זה מה שאתן עושות בחיי היום יום שלכן. לא עוזרות אלא עוסקות הן בעבודה והן בבית בתיוג וקטלוג אנשים. לפני שאתן מתייגות אנשים, נסו להגיע למודעות עצמית שחסרה לכן. נסו להבין מי אתן באמת. אתן עולם הולך ונעלם. אתם עדת נשים קטנות, עקרות בית לא מוערכות שמפילות את תסכולן על האוכלוסיות החלשות.

 

הפוסל, במומו פוסל.

 

————————————

 

רונית, התנועה למען עתיד ילדנו

.בית משפט העליון לערבים ושמאלנים נגד גברים וילדים

 

גפני: בעליון שולטים אשכנזים ושמאלנים
בכנס במכללה האקדמית נתניה תקף ח"כ גפני בחריפות את בית המשפט העליון ואמר כי המוטיב השולט בעליון הוא של אשכנזים, שמאלנים וחילונים
עוזי ברוך
יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת, פרופ' מנחם בן-ששון, מתנגד להצעת החוק האוסרת פרסום שם של נאשם לפני הגשת כתב אישום ומסרב לזרז את אישור החוק בוועדה.
 
בכנס על "חוקה לישראל" שנערך במכללה האקדמית נתניה אמר בן-ששון כי מוטב בעניין זה להגיע להסכמה עם מועצת העיתונות כמייצגת וולנטרית של אמצעי התקשורת.בן-ששון לא מתכונן לתת קדימות לחוק ולדעתו הוא יגיע לדיון בוועדה רק בעוד כשלושה חודשים.

ח"כ הרב משה גפני (יהדות תורה) הנמנה על יוזמי החוק אמר בדיון כי אסור לפגוע באדם לפחות עד שיוגש נגדו כתב אישום. ע"פ הערכות כנגד 97% מהחשודים לא מוגש כלל כתב אישום. יחד עם זאת מוכן ח"כ גפני שהחוק לא יחול על נבחרי ציבור, למרות שהדבר "יבריח", לדבריו, אנשים טובים מהזירה הפוליטית.

ח"כ גפני תקף בחריפות את בית המשפט העליון ואמר כי "בהעדר חוקה עושה בג"צ מה שהוא רוצה, זה הופך את ישראל למדינה לא דמוקרטית. המוטיב השולט הוא של יהודים אשכנזים, חילונים ושמאלנים, הדיון הציבורי בענייני דת ומדינה הוכרע בבג"צ מראש, העליון לא מיצג בעניין זה את הציבור שרובו מסורתי, בג"צ לא צריך לדון בנושאים מצפוניים של דת ומדינה. בכנסת בניגוד לעליון לא חתכו נושאי דת ומדינה בסכין", אמר ח"כ גפני.

שופט בית המשפט המחוזי (בדימוס) אורי שטרוזמן חייב את הצעת החוק לאיסור פרסום שם אדם לפני הגשת תביעה בתנאי שלא תחול על פוליטיקאים. לדעתו יש לאסור גם פרסום תמונתו של אדם עד להגשת כתב אישום. הוא גילה כי העלה הצעה כזו כבר לפני 18 שנה ולא נענה. בדיון השתתפו גם פרופ' אשר מעוז וד"ר שוקי שגב מביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה.

חה"כ משה גפני קבל בכנס, כי יו"ר ועדה החוקה פרופ' מנחם בן-ששון (קדימה) מקיים יותר מידי ישיבות של הועדה הדנה בחוקה. "תעשו לי טובה תשכנעו אותו להפחית במספר הישיבות,בעיקר כי לדיונים מגיעים לרוב רק חה"כ הדתיים", פנה גפני ב"בקשת עזרה" לסטודנטים. בן-ששון עצמו הודיע כי בדעתו להביא לאישור הכנסת נוסח מוסכם עוד השנה, כאשר לגבי חלק מהסעיפים יוצגו להכרעת המחוקקים שתי גרסאות.