פרק המבוא מהספר "ילדים רחוקים" ומבחר תגובות של רואה החשבון – מר יעקב איליה

ילדים רחוקים

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם

 

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם  (לחץ לקריאה)

ובנוסף

מבחר תגובות כתובות שניתנו על הספר "ילדים רחוקים"

עורך הדין, ביטאון לשכת עורכי הדין: "יעקב אליה עושה את מה שאמור היה להיעשות מזמן : מציג את המצב העגום ללא כחל ושרק. המחבר  עובר שלב שלב בכל מסלול הייסורים של שירותי הרווחה: החל מהשיקולים להרחקת ילד, דרך ועדות ההחלטה של שירותי הרווחה המקבלות החלטות ללא כל הרשאה וסמכות שבדין, ועד לפתרונות העגומים כדוגמת משפחות אמנה, מוסדות ואימוץ".

הד החינוך, ירחון הסתדרות המורים: "יעקב אליה הוא רואה חשבון במקצועו, אך תחום התמחותו הוא פיקוח ובקרה על איכות השירותים הציבוריים שמספקת המדינה. שיעור הילדים החיים מחוץ לבתיהם בישראל גבוה פי עשרה משיעורם בארצות מתוקנות אחרות. המחבר חקר את הנושא לעומקו. ספרו מציג רשימה ארוכה של כשלים ומחדלים רב מערכתיים בהליכים של הרחקת הילדים מסביבתם הטבעית".

הורים וילדים, מגזין נפוץ: "אנשי מקצוע הקרובים לתחומי הנושא של ילדים בסיכון וכל קורא בעל מודעות אזרחית והומנית, ימצאו בספר ממצאים מרתקים, מזעזעים ומטרידים ביותר".

הפרקליטים, מגזין לשכת עורכי הדין: "במדינה מתוקנת, הספר ילדים רחוקים היה מטלטל את המערכת. למי שבאמת אכפת ובעיקר למי שצריך להיות אכפת לו – קחו את הספר לידיים ואל תניחו לאדישות ולשנים של קיבעון להרחיק עוד עשרות אלפי ילדים מבתיהם".

פסיכו-אקטואליה, רבעון פסיכולוגי של הסתדרות הפסיכולוגים: "הספר משכנע כתוצר של מחקר מקיף ורציני, מבחינת הצגת ההיבטים השונים הרלוונטיים, תוך הסתמכות מרשימה על מסמכים ומקורות מידע, הן תיאורטיים והן ענייניים".

חברה ורווחה, רבעון לעבודה סוציאלית: "זהו הספר המקיף הראשון היוצא בישראל ומוקדש כולו לבעיית הילדים בסיכון וההשמה בפנימיות. העובדה שהכותב הוא רואה חשבון העוסק שנים רבות בתחום הסיוע הממשלתי, וההסתמכות של הכותב על מקורות מידע מהימנים ורציניים, מוסיפה אמינות לטיעוניו".

ח"כ יואל חסון: " ספרך מאיר עיניים. אין ספק כי הנושא של הרחקת ילדים למוסדות הוא קשה ומחייב בדיקה מעמיקה. כולי תקווה כי מחקרך המקיף והחדשני בתחום זה, כולל הצעותייך לחקיקה ולשינוי שמופיעות בספר יהוו צעד ראשון וחיובי בכיוון זה. אשמח לעמוד לרשותך בכל ענין".

ח"כ אליהו גבאי: "עיינתי בספר ומצאתי בו עניין רב. אין ספק כי בספר זה הושקעו מאמצים רבים ועבודה מחקרית מקצועית. ברור לי כי ספר זה יעשיר את קוראיו ויתרום להבנת הנושאים בהם הספר עוסק".

מבקר המדינה : "הספר יהיה לנו לתועלת רבה".

נשיא לשכת רואי חשבון בישראל, עופר מנירב: "ליבי הולך אחרי הילדים והערכתי למי שיכול להתמסר לביקורת של מערכות ציבוריות כדי לחפש את התקיימותם של צדדים מוסריים וערכיים אחרים. על כל אלה תבוא על הברכה".

איתן הבר, עיתונאי – "הצטערתי לגלות עד כמה אנחנו נחשלים ונכשלים בענין חשוב זה".

יו"ר המחלקה לפדגוגיה בארגון המורים, ברכה מציאל – "הנושא המועלה בספר זה הינו אחד הנושאים החשובים והרגישים בחברה הישראלית".

סגן נשיא בית המשפט לנוער, בן דור אורי – "חן חן עבור ספרך".

יועצת משפטית במשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית פרגו :  " הספר פתח בפנינו צוהר לעולם שבו מוצגת מציאות קשה. אנו תקווה כי הספר יביא לדיון ציבורי רחב שיועיל ויוביל לשינוי".

פרופ' אמנון רובינשטיין, נשיא הבינתחומי : " הנושא עצמו מוכר לי להכאיב".

פרופ' רמי בנבנישתי, יושב ראש ועדת המשנה להשמה חוץ ביתית: "אם יש לך רצון, אשמח להיפגש עמך וללמוד מהלמידה שלך".

ד"ר יאיר עמרם, מרצה בכיר לעבודה סוציאלית: "קראתי את ספרך, נפלא ובעיקר חשוב לחברה הישראלית. תודה לך".

פרופ' יאיר אורון, האוניברסיטה הפתוחה – "עיינתי בספרך וכמוני גם אשתי שעיסוקה המקצועי בחינוך המיוחד הביא אותה להכיר יותר מקרוב חלק מהתופעות הקשות שאתה מתאר ומנתח בספרך. תבורך על העבודה החשובה שעשית".

פרופ' ישעיהו תדמור, ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל – "מתוך שכבר הספקתי לעיין בספרך, אני יכול לאמוד, בהתפעמות, את המאמץ הכביר שהשקעת בפרויקט הזה ומלא הערכה לך".

אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית י-ם: "בספר זה היטבת לבטא את המחדל הסביבתי הקשה בישראל, בו נאלצים ילדים לחיות מחוץ לביתם ומשפחתם, תוך תיאור המדיניות והשלכותיה, והצעות לתיקון המצב. אין ספק כי הספר בתוכנו יעורר את הדיון הציבורי ובכך יביא לשינוי המצב".

סרטון קצר המציג עובדת סוציאלית בריטית חוטפת ילד מהוריו – תמונות קשות לצפיה

סרטון קצר קשה לצפיה המציג עובדת סוציאלית בריטית חוטפת ילד הזועק להוריו שיעזרו לו, אך הוריו עומדים חסרי אונים מול נציגת המערכת הדורסנית הזו – מערכת הרווחה, וכל שנותר להם הוא לתעד את חטיפתו של בנם יקירם, ולכשיגיע לבגרות יוכלו להראות לו את הסרט כדי שיבין שהם לא נטשו אותו אלא נחטף בכפיה בידי עובדים סוציאלים.

 

מחזות קורעי לב כמו זה המוצג בסרט מתרחשים מדי יום במדינת ישראל ואף שופט או מחוקק לא מוכן להרים את הכפפה ולאמר די !!!

די לאלימות של עובדים סוציאלים.

די להתעללות של פקידי סעד במשפחות ובילדים.

די לטלטל ילדים ממוסד סגור אחד למוסד סגור אחר, מאומנה לאומנה ולפעור צלקות קשות בנפשם הרכה של הילדים החפים מפשע.

די ל-60 שנה של פשעים ע"י עובדים סוציאלים ואנשי משרד רווחה. מסורת של 60 שנות שחיתות שהחלה בחטיפת ילדי תימן ונמשכת עד עצם הרגע הזה ובמימדים גדולים באלפי מונים מאז קום המדינה.

חה”כ מרינה סולודקין: עובדים סוציאלים שיכורים מכח, רואים ביוצאי אתיופיה ”טרף קל” ועם יד קלה על ההדק מוציאים ילדים מן הבית”.

הוצאת ילדים יוצאי אתיופיה מן הבית  – מתוך אתר הממשלה 
 
04/12/2007
חה”כ מרינה סולודקין: עובדים סוציאלים שיכורים מכח, רואים ביוצאי אתיופיה ”טרף קל” ועם יד קלה על ההדק מוציאים ילדים מן הבית”.
יש התייחסות פטרנליסטית ליוצאי אתיופיה המדינה יודעת טוב יותר מכם
מה טוב בשבילם
חה”כ אברהם מיכאלי: ”הוצאת ילדים מן הבית זה פיקוח נפש, יש הבדלי תרבות וגישה אך אסור להפוך הורים יוצאי אתיופיה לחסרי ישע כלפי ילדיהם. חשוב לסייע להם לתקשר עם ילדיהם.
עדותה של גב` מ , יוצאת אתיופיה שילדיה הוצאו מהבית ספרה לוועדה: ”לקחו לי 4 ילדים מתוך 6 ילדים, בשעה שהנקתי שני תינוקות. רשויות הרווחה לא שיתפו אותי בהחלטה – האשימו אותו בכך שאני טפשה ומשוגעת. הילדים הוצאו לחינוך מיוחד. הם סובלים בפנימיות”. היא הציגה בפני הוועדה תמונות ובהן הילדים מוכים וחבולים”.
חה”כ מרינה סולודקין ניהלה הבוקר את ישיבת הוועדה בנושא: הוצאת ילדים יוצאי אתיופיה מן הבית. היא אמרה: ”אין לאף זכות לרמוס זכויות של הורים עולים. יש לנו שלד בארון: פרשת יהודי תימן, שעודה משפיעה על התנהגות המדינה כלפי משפחות עולים. בתי משפט עדיין חושבים שצברים עדיפים בגידול ילדי עולים מאשר העולים עצמם, אשר אינם שולטים בשפה ואינם מכירים את זכויותיהם בישראל”. עובדים סוציאלים שיכורים מכח, רואים ביוצאי אתיופיה ”טרף קל” ועם יד קלה על ההדק מוציאים ילדים מן הבית”.
חה”כ יעקב כהן: ”העברת ילדי עולים לפנימיות – זה לא ניתוק בין הילד למשפחה. אולם, אי אפשר לכפות זאת על המשפחות עולים. חשוב לשכנע את ההורים שזה לטובת ילדיהם”.
חה”כ אברהם מיכאלי: ”הוצאת ילדים מן הבית זה פיקוח נפש, יש הבדלי תרבות וגישה אך אסור להפוך הורים יוצאי אתיופיה לחסרי ישע כלפי ילדיהם. חשוב לסייע להם לתקשר עם ילדיהם. דרושים צעדים דרסטיים מאשר תקציבים גדולים. יש להקים לאלתר צוות משותף למשרד הרווחה והקליטה שיגשר בין הורים לילדים יוצאי אתיופיה, בענין מניעת הוצאת ילדים מן הבית. שכן מדובר בדיני נפשות”.
עו”ד יעל מקליס, ארגון טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה: ”המדינה מצפה שהעולים מאתיופיה המגיעים מתרבות הפטריארכלית – שבה הילדים היו מאד פונקציונאלים ובמעמד נחות – יפנימו ”אינסטנט” את הכלים החינוכיים שלנו”. יש לרשויות הרווחה מסר כפול: הפ מתערבים באופן שונה לחלוטין לגבי התנהגויות זהות של הורים ישראלים ושל הורים עולים. משפחות רבות יוצאות אתיופיה נאבקות על הישרדותן ואין מודעות לזכויותיהן לקבל לווי וייצוג בהליכים משפטיים ובוועדות ההחלטה.
חה”כ סופה לנדבר: ”זהו פשע לקחת ילדי עולים לפנימיות ולנתקם ממשפחתם הגרעינית”
עו”ד בת-אל אנניה, ארגון טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה: ”אני זוכרת את עצמי כילדה, בשנת 91 מיד עם עלייתי, שעוד לא היה ברור לי כשהגעתי לישראל, לקחו אותי לפנימייה עם מאות ילדי עולים כמותי, מבלי לשאול את הורינו, תוך מחשבה שמיטיבים איתנו”.
עדותה של גב` מ , יוצאת אתיופיה ספרה לוועדה: ”לקחו לי 4 ילדים מתוך 6 ילדים לפני כ-10 שנים, כששהיתי במרכז קליטה ובשעה שהנקתי שני תינוקות. רשויות הרווחה לא שיתפו אותי בהחלטה – האשימו אותו בכך שאני טפשה ומשוגעת. הילדים הוצאו לחינוך מיוחד. הם סובלים בפנימיות: היא הציגה בפני הוועדה תמונות ובהן הילדים מוכים וחבולים”.
גברת י, יוצאת אתיופיה: ”בעלי נפטר עוד באתיופיה ועליתי עם 4 ילדים. בישראל הכרתי חבר ויש לי עמו בת. משנוצר ביננו סכסוך, החבר, קשיש בן 70 מכובד בקהילה, בשיתוף פעולה עם העו”ס טען שאני משוגעת ונלקחתי לבית חולים לימים אחדים. הילדה המשותפת הועברה למשמורת האב – לפי המלצת העו”ס – המקרה כלל לא הגיע לבית המשפט”. הוועדה למדה כי מי שגידל את הילדה לא היה אביה כי אם ילדיו הבוגרים מנישואיו הקודמים. ממכתב שכתבה הילדה לשופט – למדה הוועדה כי האב התעלל בילדה מינית, ולכן היא מסרבת לפוגשו. בזכות התערבות ארגון ”טבקה” הוחזרה הילדה אל אמה.
גברת ד, יוצאת אתיופיה דווחה לוועדה כי לה 5 ילדים ושניים מהם הוצאו מחזקתה ע”י משטרה שהוזמנה ע”י פקידת הסעד. למרות שהאם מאד רוצה לגדלם.

חנה סלוצקי, פקידת סעד ארצית לחוק הנוער, משרד הרווחה: ”אני מוחה על התגובה הקשה וההכללה. אכן, יש לנו קשיים בהתמודדות עם עולים חדשים. קשה לנו ללמוד את המנטליות. אני מזמינה עובדים סוציאלים דוברי השפה האמהרית להכשרה לפקידי סעד. בחצי השנה האחרונה הוצאו ל-8 מרכזי חירום 55 ילדים עולים חדשים מהם 10 יוצאי אתיופיה. היא הוסיפה הלוואי שנצליח להגיע למצב בו נוכל לחשוב על פתרונות מותאמים יותר לאוכלוסיה זו במסגרת FAMILY GROUP CONFERENCE. שרותי הרווחה פועלים על פי קריטריונים של חוק הנוער טיפול והשגחה.
דליה בר שדה, מנהלת השרות לעבודה קהילתית במשרד התמ”ת: ”270 ילדים הועברו לפנימיות רווחה – 1/3 מתוכם הוצאו ע”פ צו בית משפט”
צגה מלקו, מנהלת השידורים באמהרית, ברשות השידור: ”מיום שעלינו ארצה תמיד החליטו עבורינו. לקהילה יש אי-אמון מובהק בעו”ס, יש תחושה שהם מסכסים בין בני זוג ומוציאים ילדים מן הבית”, בית המשפט מקבל קטגורית המלצות של עובדים סוציאליים הפועלים בכלים המתאימים לישראלים ותיקים אך לא לעולים חדשים”.
להלן החלטות הוועדה:
1. בעוד חודשיים תתכנס הוועדה על-מנת לבחון מה השתנה בנושא הוצאה מן הבית של ילדי עולים (יוצאי מדינות חבר העמים, אתיופיה ועוד) בעקבות ישיבות הוועדה האחרונות בנושא.
2. הוועדה קוראת לשר הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות:
א. להורות לעובדי משרדו להכין נייר עבודה אסטרטגי לגבי הוצאת ילדים ממשפחות עולים מן הבית.
ב. להעביר לוועדה נתונים מספריים אודות מספר הילדים ממשפחות עולים שהוצאו מן הבית מאז שנות ה-90.
ג. לבחון ולהשיב לוועדה בהקדם לגבי פתרונות למקרים הקשים שהוצגו בוועדה והועברו לידי נציגי משרד הרווחה, בהם הוצאו ילדים מן הבית תוך רמיסת זכויותיהם וזכויות הוריהם.
ד. להכשיר עובדים סוציאלים: א. להכרת המנטליות של העולים החדשים מכל התפוצות ובפרט מאתיופיה ו-ב.לפעול ברגישות יתר בנושא הוצאת ילדים ממשפחות עולים מן הבית ולנקוט בצעד זה רק כמוצא אחרון ולאחר בחינה מדוקדקת, של השמתם בתוך המשפחה.
ה. לשלב עובדים סוציאלים יוצאי אתיופיה, דוברי אמהרית בקורס הכשרה לפקידי סעד, עפ”י רשימה שתתקבל מגב` צאגה מלקו, מנהלת השידורים באמהרית וטיגרינית ברשות השידור, שהתנדבה לרכזה ולהעבירה לפקידת הסעד הארצית לחוק הנוער.
ו. להקים צוות משותף למשרד הרווחה ולמשרד לקליטת העלייה, שיגשר בין הורים יוצאי אתיופיה לילדיהם (מאחר שהילדים אינם דוברים אמהרית וכבר אינם מסוגלים לתקשר עם הוריהם) בשל העובדה שמדובר בדיני נפשות.