תמר גלבץ מספרת: "בכל ההסדרים הממוצעים יש לפחות יום-יומיים שאמא נשארת בלי ילדים. זה מזעזע, יש געגועים עצומים. התחושה להיות אמא פחות ימים בחודש היא נוראית" (מוסף "הארץ" 17.11). תודה לתמר גלבץ, על שחשפה בכנות כזאת את התחושות הרעות שעוברות עליה, כשהיא מצויה ללא ילדתה יום או יומיים בשבוע, על פי חלוקת התפקידים עם אביה של הילדה.
ואני שואל: ומה עובר על אבות, שנאלצים להיות מרוחקים מילדיהם מרבית הזמן, על פי חלוקה לא שוויונית מקובלת שכזאת בין הורים גרושים? מדוע אבות חייבים, במרבית המקרים, לוותר על האבהות המשמעותית שהם יכולים לתת לילדים שלהם, רק מכיוון שאמא תמיד נחשבת ל"הורה האמיתי"?
נכתב ע"י גדעון ברוידא מירושלים