במאמר זה נציג בעיקר מקרי חקירות ילדים רשלניות שאירעו בארה"ב, משום שבישראל מדיניות הסתרת מהלך החקירה מעיני ההורים היא שם דבר ומכוונת לכך שהורים לא ידעו לעולם מה נשאלו ילדיהם על מנת שהמערכת החוקרת תהיה חסינה מפני תביעות אזרחיות ופליליות על התעללות בילדים בגין חקירה פושעת.
חקירות ילדים בגין התעללות מינית
התעללות מינית בילדים קשה לאתר ויזואלית משום שלא תמיד ישנם סימנים על הגוף.
אחת הסוגיות בנושא זה דנה בענין אמינות עדותם של הילדים. "מצילי הילדים" טוענים כי "ילדים לעולם לא משקרים…", בעוד שלאחרונה הם קצת התמתנו ועתה הם טוענים כי ילדים "משקרים לעיתים רחוקות…"
ילדים קטנים לא תמיד יודעים להבחין בין מקרי התעללות אמיתיים לבין סתם מחוות של חיבה. נדיר מאד במקרה של התעללות מינית שילד ירים את הטלפון ויתקשר למשטרה לדווח על התעללות מינית. בד"כ המבוגר שחושד בכך הוא זה שמדווח למשטרה וכאן לעיתים מתחילה הבעיה.
הבעיה מתחילה בפרשנויות מוטעות של ילדים למעשי חיבה. הפרשנויות הללו מועברות מאוחר יותר כמסרים חד משמעיים למבוגרים אחרים, אשר מדווחים בעקבות כך למשטרה.
דוגמא:
כשילד הולך לישון ומקבל טפיחת חיבה על הישבן הוא עלול לאמר להורה: "אני לא רוצה שתיגע לי כאן כי הגננת אמרה שהגוף שלי שייך רק לי וזה לא צנוע לגעת בטוסיק…"
זיהומי חקירה
חוקרי ילדים שואלים שאלות מנחות ובכך מזהמים עדויות.
במחקר שנערך בארה"ב ב1991 (1) נבדקה קבוצת ילדים בני 5-6, אשר הוצג בפניהם אירוע מסויים. לאחר שנשאלו שאלות באופן טבעי על תכני האירוע, תיארו אותו כולם באופן מדוייק. מאידך כאשר נשאלו הילדים לגבי האירוע כאשר בתוך השאלה הושתלו תכנים לא נכונים של האירוע, 90% מן הילדים תיארו לא נכון את האירוע שראו והכניסו לתיאור תכנים הזהים לאלו שהושתלו בגוף השאלה.
שכר ועונש בחקירות ילדים
במקרים רבים, אם הילד הנחקר נותן עדות שתומכת בתיאוריה שלהם, חוקרי הילדים יתנו לו מחמאה. אם הילד הנחקר נותן עדות שסותרת את התיאוריה שלהם, הם יגלו עוינות כלפיו. הילד הרך כדי לזכות בתשומת לב חיובית מצד החוקר, ישתף פעולה עם החוקר וישיב לו בתשובות שמניחות את דעתו של החוקר. בחקירת ילדים אין להביע תמיכה או התנגדות לעדותו של הילד. החקירה צריכה להתבצע ללא גילוי אמוציות מצד החוקר, מה שנקרא "פני פוקר".
במקרה מק מרטין המפורסם והידוע לשמצה(2) , הילד הנחקר התעקש שלא היה עד לכל התעללות שהיא ואולם החוקר שהיה אף בתפקיד המטפל שלו השיב לו כי הוא מטומטם.
במקרה מפורסם אחר בו התעורר חשד של סדרת הטרדות מיניות של ילדים(3) בג'ורדן מינסוטה, נאמר
לילדים כי אם יעידו שהוריהם התעללו בהם מינית יש סיכוי טוב יותר שהם יחזרו הביתה.
אז האם עדותם של ילדים אמינה או לא?
ב-1989 התפרסם מחקר של האגודה הפסיכולוגית האמריקנית בנושא זה ע"י בכירי הפסיכולוגים בארה"ב. המחקר לא הגיע למסקנה חד משמעית: לפעמים ילדים אמינים ולפעמים לא.
אחד ממובילי המחקר, פרופסור סטפן ססי מאוניברסיטת קורנל בניו יורק(4) סיכם את ממצאיו כי:
"ילדים לעיתים יכולים לספק מידע רב ערך לבתי המשפט וזאת בתנאי שלא הפעילו עליהם את הטכניקות הבאות במהלך החקירה: הדרכה, הכוונה, הצעות, חזרות, תגובות תומכות או מתנגדות של החוקר (כגון הבעות פנים) שוחד או איומים."
לדאבוננו מרבית הטכניקות הללו מיושמות עד היום בחקירות ילדים.
הפרשה הטראגית של הילדה אליסיה(5)
אליסיה, ילדה בת 8 מסן דייגו, קליפורניה נחטפה בחודש מאי 1989 מחדר השינה בביתה ע"י גבר שאנס אותה ומייד לאחר האונס החזיר אותה לחדרה.
באותה עת לאחר שנאנסה והיתה בטראומה קשה וזקוקה יותר מכל לחיבוק ותמיכת הוריה ומשפחתה, היא הופרדה ונותקה לחלוטין ממשפחתה האוהבת והושמה במתקן חקירות שמכונה בטרמינולוגיה של העובדים הסוציאלים – מרכז חירום.
מדוע עוללו זאת לילדה? משום שבסתירה לכל הסיסמאות היפות בזכות טובת הילד וזכויות הילד ובעיקר אותן הצהרות כי "מצילי ילדים מאמינים לעדותם של ילדים…". במקרה זה אותם "מצילי ילדים" לא האמינו לאליסיה.
הם סרבו להאמין לה למרות שהילדה מסרה תיאור מפורט של האנס, ולמרות שבאותה תקופה בוצעו מספר מעשי אונס דומים באותה שכונה.
כעונש על כך שנאנסה, נמנע מאליסיה להיות בקשר עם בני משפחתה והיא עברה אונס נוסף, אונס נפשי אשר בו אולצה לעמוד לבד מול קבוצה מאיימת של עובדים סוציאלים, מטפלים והורים אומנים אשר לחצו עליה "להודות" כי היא נמצאת במצב של "הכחשה", ולמעשה היא נאנסה בידי אביה.
אליסיה התחננה לחזור הביתה אך ללא הועיל. לאחר 13 חדשים בהם "טופלה" פעמיים בשבוע ע"י ה"מטפלים", שינתה אליסיה את גרסתה ונקבה בשמו של אביה כאדם שאנס אותה. כתוצאה מכך אולץ גם האב להיות "מטופל" בקבוצת מטופלים הנמצאים במצב של "הכחשה".
"מצילי הילדים" חגגו את ה"גילוי" כנצחון, סוף כל סוף אליסיה "חשפה" את הסוד הנורא…
בהתבסס על עדותה החדשה הוגש כתב אישום נגד האב בעבירות המיוחסות והעובדים הסוציאלים החלו בהכנות למשלוח הילדה למשפחה אומנת ומשם לאימוץ.
העובדים הסוציאלים כמעט והצליחו במזימתם, אך לרוע מזלם בדיקות הDNA של דגימות הזרע שנמצאו על בגדיה של אליסיה הוכיחו מעל כל צל של ספק כי אביה אינו האנס.
בעקבות זאת בוטלו כל ההאשמות כנגד האב. ואולם כתוצאה מפרשה טראגית זו קרסה המשפחה מבחינה כלכלית, האם ניסתה להתאבד ואליסיה נותקה ממשפחתה במשך שנתיים וחצי תמימות.
"מצילי הילדים" אף לא טרחו להתנצל על הנזק האדיר שגרמו הן לילדה והן למשפחתה.
הנזק למשפחות חפות מפשע הוא חצי מן הבעיה, משום שהשיטות הבדוקות הללו להרס חיים של ילדים ומשפחות חפות מפשע הן אותן שיטות שעוזרות אף לפושעים מתעללים אמיתיים להתחמק מעונש.
ילדה בת 9 נאנסה לפני ימים ספורים בחולון ופקידת הסעד החליטה לנתקה ממשפחתה האוהבת
בדומה למקרה של אליסיה מתרחשים כאן ועכשיו אירועים דומים בישראל. לא מדובר על מקרים בודדים אלא על תופעה סדרתית שבה פקידי סעד ועובדים סוציאלים מסבים נזק נפשי אדיר לילדים ע"י ניתוקם ממשפחתם החפה מפשע ובמקביל זונחים מקרים אמיתיים של התעללות כגון אלו שפורסמו לאחרונה בתקשורת.
מבקר המדינה, משטרת ישראל ובתי המשפט מתעלמים באופן עקבי מן הפשעים הפליליים והאזרחיים המבוצעים ע"י העובדים הסוציאלים בילדים. בשונה מרופאים, רואי חשבון ועוד אשר נותנים את הדין על רשלנות פושעת, עובדים סוציאלים מתחמקים מאחריות לרשלנות ואי הרתעה זו מדרבנת אותם להמשיך להתרשל בעבודתם ולבצע פשעים פליליים סדרתיים.
לפני מספר ימים נאנסה ילדה בת 9 בחולון ע"י אלמוני. הוריה של הילדה דיווחו למשטרה ולא העלו על דעתם איזה גהינום הם ובתם האהובה עומדים לעבור. הילדה שמסרה תיאור של האנס נותקה באופן מיידי מהוריה והוכנסה לבידוד במרכז החירום של אל"י בזמנהוף 12 ת"א.
הילדה שנמצאת עתה במצב נפשי קשה וזקוקה יותר מכל לנוכחות הוריה האהובים עוברת בימים אלו אונס נפשי נוסף ע"י חוקרי אל"י ללא שאף רשות שופטת או מבצעת תתערב בנעשה ותמנע את הפשע הנוסף שמתבצע עתה.
כעונש על כך שהילדה נאנסה פקידת הסעד בלשכת הרווחה בחולון החליטה לחייב את ההורים המיוסרים והמנותקים מבתם אף לעבור בדיקת מסוגלות הורית.
כל אדם צדיק ובעל מצפון שקורא שורות אלו מתבקש במסגרת סמכותו לעצור לאלתר את עובדי הרווחה בחולון, חוקרי משטרת חולון ועובדי מרכז החירום של אל"י בכללם חניתה צימרין.
שיתוף הפעולה הפושע בין אל"י בראשות חניתה צימרין לבין משטרת ישראל
עפ"י חוק הנוער רק חוקר ילדים מטעם משרד הרווחה או מטעם משטרת ישראל מוסמך לחקור ילדים. בפועל משטרת ישראל ועובדי משרד הרווחה עוברים על החוק בכך שהם מאצילים לחוקרי אל"י סמכויות לחקור ילדים וזאת בניגוד מוחלט לחוק.
בפועל ישנן לא מעט תיקים במשטרה המסתמכים על חקירות ילדים שבוצעו מטעם חוקרי אל"י ואשר אינם מורשים עפ"י חוק לחקור את הילדים. חקירות אלו זוהמו ע"י החוקרים הלא מקצועיים של אל"י וזאת בידיעה מוחלטת ובשיתוף פעולה מלא של משטרת ישראל.
בדומה למקרה כאן של הילדה שנאנסה בחולון ונחקרת עתה בניגוד לחוק במרכז החירום של אל"י, דווח לנו אף על מקרה של ילדה בת 3 וחצי שנחקרה ע"י חוקרי אל"י על שריטות שכביכול נגרמו לה מהוריה וזאת בניגוד לחוק המחייב חקירה של חוקר מוסמך מטעם המשטרה או משרד הרווחה ובגיבוי מלא של משטרת מסובים שאף סירבה בניגוד לחוק למסור את זהות המתלוננים.
מדובר בשריטות שנגרמו ברובן לילדה כתוצאה מנפילות בגן בו שהתה הילדה (גן שהמנהלת שלו אינה גננת מוסמכת כי אם מדריכת חוגים), החקירה זוהמה כפי הנראה עוד קודם לכן ע"י ה"גננת" שניסתה לחפות על הרשלנות המתבצעת אצלה בגן.
התיק נסגר מחוסר אשמה ואולם הילדה עברה טראומה קשה במהלך החקירה ודיברה במשך שנה שלמה על שריטות ופצעים, כאשר במהלך אותה שנה היתה חוזרת מדי יום מהגן, ממפה את כל פצעון בגוף ומספרת עליו ארוכות להוריה במקום לדבר על מעשים אחרים שעשתה במהלך היום כגון משחקים, סיפורים, טבע ועוד.
חוקרי אל"י הלא מורשים הצהירו כי כאשר ילד אומר שהוריו היכו אותו הוא תמיד דובר אמת. חוקרי אל"י מתבססים על אקסיומה חדשנית אותה הם המציאו והיא: הילד תמיד דובר אמת.
אי לכך בעוד שחוקר ילדים מורשה ומקצועי מנסה להגיע לחקר האמת ולהבין אם בוצע פשע, ואם כן מי ביצע את הפשע, הרי שחוקר מטעם אל"י קובע מראש שאם הילד טוען שבוצע פשע אז בוצע פשע ומי שביצע את הפשע הוא זה שהילד נקב בשמו.
חוקר כזה אינו יכול להיות חוקר ילדים משום שהוא אינו מבצע עבודת חקירה בנסיון להגיע לחקר האמת, אלא עבודה של תיעוד השתלשות האירועים מתוך הנחה קבועה מראש שאכן בוצע פשע.
האשמות שווא בגין התעללות בילד נגד בכיר בשרות הבטחון נתגלו כעורבא פרח
מקרה מפורסם של חקירה פושעת מטעם אל"י ואשר עליה לדאבוננו שוב אנשי אל"י לא נתנו את הדין ולא הוגשו נגדם כתבי אישום הוא המקרה המפורסם משנת 2002 בו הוגשו כתבי אישום נגד איש בכיר במערכת הבטחון ואשתו המתגוררים בישוב מכבים רעות ואשר נטען כי הם התעללו בבנם בילדותו. ההורים זוכו מאשמה ע"י השופט שלי טימן שמתח בקורת נוקבת על התנהלות החקירה שבחלקה התבצעה ע"י לבנה חלילי מאל"י:
"אינני סבור כי יש חיזוק לגרסתו של ד. אפילו בעדותה של לבנה חלילי, קרימינולוגית בהשכלתה ותרפיסטית באל"י, מי שקיבלה את פנייתו הטלפונית של ד. לאל"י והעידה כי התרשמה מהאותנטיות של סיפורו, ואף שסירב להזדהות, סיפר פרטים אישיים על עצמו.
היא הסבירה, כי הדינמיקה של האשמות שווא, שונה מהאופן שבו הציג את ההתעללות.
ראשית: ייאמר מיד כי גם לבנה חלילי לא ראתה כלל את ד.; לא ראתה כל סימנים על גופו של ד.; היא לא ראתה אותו מוכה; ואין היא חיה אלא מפיו של ד., ואף זאת – לא בזמן אמת, אלא סמוך לפניה למשטרה. שנית: אין חולק כי ד. שיקר ללבנה, כאשר אמר לה כי הוא עדיין סובל מהתעללות פיזית קשה, וכי התרשמותה החיובית של לבנה מגרסתו של ד., לא היה בה כדי לאתר שקר זה.
צריך לזכור כי גם הגב' חלילי, כמו יתר העובדים באל"י (כמו גם פרופ' זומר) יוצאים מתוך הנחה – מובנת מאליה – שכל פנית מצוקה אליהם, היא פניה אמיתית.
טענתה של לבנה כי מתוך הניסיון המצטבר בתחום, כמעט שלא נתקלים בהאשמות שווא על התעללות פיזית, אלא יותר במצבים של פגיעה מינית – אין בה כדי לשלול את האפשרות כי התלונה אינה מעוגנת במציאות והיא פרי תחושתו של ד., תחושה שאין לה על מה לסמוך.
אף אם נקבל את דבריה, לפיהם פגיעתו של ילד על ידי הוריו מביאה לפגיעה בכושרו לקשור יחסים בינאישיים עם הזולת ולפתח אמביוולנטיות כלפי ההורים, הנלווה בהתפרצויות זעם, וכי ייתכנו מקרים בהם אנשים ידחיקו התעללות שעברו. אף אם נניח כי דברים אלה מאפיינים את מי שעבר התעללות, ואף הולמים את ד., הרי שאין לומר כי הם מאפיינים בהכרח את מי שעבר התעללות, כפי שייתכן כי מי שעבר התעללות, לא יאופיין על-ידי אותם פרמטרים."
בבליוגרפיה:
1. Prof. K. Alison Clarke-Stewart, Remarks, American Psychological Association News Conference, July 25, 1991, p.8
2. Tom Charlier and Shirley Downing, "Justice Abused: A 1980s Witch Hunt," The (Memphis, Tenn.) Commercial Appeal, Jan., 1988, Reprint, pp. A16, A17.
3. Office of the Attorney General, State of Minnesota, Report on Scott County Investigations, Feb. 12, 1985.
4. Prof. Stephen J. Ceci, Remarks, American Psychological Association news conference, July 25, 1991.
5. San Diego County Grand Jury, The Case of Alicia W., Report No. 6, June 23, 1992 and Child Sexual Abuse, Assault, and Molest Issues, Report No. 8, June 29, 1992; Jim Okerblom and John Wilkens, "Tragedy, Errors Shatter a Family," The San Diego Union, Oct. 20, 1991, p.1
משפט בכיר במערכת הבטחון:
http://www.robolo.co.il/7/02/07/07/Robolo_261528.asp
המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
