מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות

מהימנות זיכרונם של ילדים קטנים היא סוגיה מכרעת בעת בדיקת האשמות בדבר התעללות מינית בילדים האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם או שמא ,הם נזכרים באירועים שסיפרו להם עליהם? על הרגישות הנדרשת בחקירת ילדים עדים .

 

משטרת ישראל, רס"ר גנדי קפלן (פסיכולוג)

 

באוגוסט ‎1983 התלוננה ג'ודי ג'ונסון במשטרת העיר מנהטן ביץ' בקליפורניה, כי בנה הותקף מינית בידי ריימונד באקי, שעזר בניהול גן ילדים, שבו למד בנה. היא האשימה את באקי בביצוע מעשי סדום בבנה, בעודו תוחב את ראש הילד לאסלה, והכריחו לרכוב עירום על סוס. בשנת ‎1985 אובחנה ג'ונסון כבעלת סכיזופרניה פרנואידית חריפה. בשנת ‎1986 מתה ממחלת כבד הקשורה לאלכוהול, אך לא לפני שנקראה להעיד כעדת התביעה הראשונה בשימוע ראשוני, שנערך לריימונד באקי בשנת ‎1984. בעת מותה לא היו התובעים זקוקים לה עוד. ‎369 מתוך ‎400 ילדי הגן, שלמדו באותה תקופה, החלו לספר סיפורים מלאי דמיון ומזרי אימה על שורה של התעללויות מיניות מצד בני-אדם המועסקים בגן הילדים, לרבות מישוש איברי המין, קיום מין אורלי, אונס, מעשי סדום וצילומים בעירום. התקבלו גם דיווחים על טקסי פולחן השטן והשחתת בעלי-חיים, שכולם נערכו בעת הימצאותם של הילדים בשטח הגן.

 

במשפט חסר התקדים, שבו עמדו חמשת העובדים, ריימונד באקי ואמו, שנמשך שנתיים וחצי, זיכה חבר המושבעים את גברת באקי מכל סעיפי האישום, ולא הצליח להרשיע את ריימונד באקי אפילו בסעיף אחד. למרות זאת, שוחרר באקי רק לאחר משפט חוזר, לאחר שעשה חמש שנים בכלא. מושבעים רבים אמרו, שמהימנותם של הילדים מפוקפקת בעיניהם, מאחר שהמראיינים הובילו אותם במתן עדותם.

  

במקרה אחר, מייקלס, צעירה שהועסקה בפעוטון, הואשמה באונס ילדים ובתקיפתם בסכינים, במזלגות, בכף עץ ובקוביות לגו, בליקוק חמאת בוטנים מאיברי המין שלהם, בנגינה על פסנתר בעירום ובהכרחת ילדים לשתות את השתן שלה. כל זאת במסגרת שעות פעילות של הפעוטון, ובלי שאיש מעמיתיה לעבודה יבחין בכך. אף שפדופיליה היא תופעה נדירה ביותר בקרב נשים, הורשעה מייקלס בשנת ‎1988 ונשפטה ל‎47- שנות מאסר. זאת,למרות העובדה, שהאשמות היו מוזרות ביותר, ולא התקבלה כל עדות מסייעת מעובדים אחרים בגן. הרשעתה בוטלה, בסופו של דבר, בערעור שהוגש ב‎1993-, עקב תהיות בדבר הדרך שבה גבו ה"מומחים" את העדויות מהילדים עצמם, ובמיוחד עקב החשש, כי הציגו לילדים שאלות מנחות, ועודדו דיווחים על התעללות בדרכים נוספות.

 

מקרים אלה העלו על הפרק את הסוגיה בדבר עדותם של ילדים קטנים. האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם, או שמא זכרו אירועים שסיפרו להם עליהם. שאלה מובילה אחת, בדרך-כלל, אין בה די כדי לשנות את זכרונו של הילד הקטן. ואולם, שאלות מובילות, שנשאלות שוב ושוב, יכולות בהחלט להשפיע, במיוחד כאשר התחקור נעשה זמן רב לאחר האירוע. מאחר שילדים פתוחים מאוד להשפעת אחרים, ולא תמיד מסוגלים להבחין בין עובדות לבדיות, הדיוק של עדותם הוא סוגיה מכרעת. כדי לבדוק האשמות של התעללות מינית בילדים קטנים, משתמשים לעתים קרובות, בעת עריכת ראיונות עם ילדים, בבובות בעלות מבנה אנטומי מדויק לזה של בני – אדם. המחקרים האמפיריים המעטים, שבדקו את השימוש בבובות אלו מראים, כי ילדים קטנים, הנחקרים בעזרת בובה אנטומית, עלולים לטעון, כי נגעו בהם במקומות שלא נגעו בהם.השימוש בבובות אלה אינו משפר את דיוק הדיווחים בשאלה היכן (ואפילו אם) נגעו בהם.

 

עובדי הנוער צריכים להיות זהירים ביותר בחוקרם ילדים עדים. כאשר הם מאמינים שחשוד אשם, הם עלולים להעביר לילדים אמונה זו בשאלותיהם, ובסופו של דבר עלולים להביא את הילדים לאשר את השקפתם, גם כאשר זו אינה נכונה. כמו כן, ככל שהם מתעקשים להעלות רצף אירועים מסוים כאפשרות, אישורו של הילד הוא לעתים קרובות אמין יותר ומהסס פחות. הם גם משבחים לעתים קרובות עדים צעירים על דיווחים, העולים בקנה אחד עם סברותיהם. הם אף עשויים לומר לעדים צעירים, שילדים אחרים אישרו את חשדותיהם, ובכך להפעיל עליהם לחץ נוסף לתמוך בהשקפתם.

 

בנסיבות נכונות עדותם של ילדים עשויה להיות מהימנה מאוד. מחקרים מראים, שעדותם של ילדים קטנים נוטה להיות מדויקת ביותר,כאשר הם נשאלים שאלות ספציפיות וקונקרטיות, שאין נרמזת בהם תשובה אפשרית, וכאשר השאלות הנשאלות נוגעות לדברים שאירעו לגופם שלהם ולא לאירועים שצפו בהם.

 

טכניקות של פקידי סעד להגדרת "ילדים בסיכון"

• פקידי סעד מציגים עצמם כ"חברים" של המשפחה שבאים לעזור. הורים שאינם מכירים את השיטה, לעיתים משתפים עימם פעולה ומגלים כי עשו טעות מרה כאשר זה מאוחר מדי.

• פקידי סעד מבטיחים יעזבו את המשפחות במנוחה בתמורה למידע ושיתוף פעולה מצידן של המשפחות. המשפחות משתפות פעולה אך אינן יודעות כי נכנסו למלכודת. המידע אותו הן מספקות לפקידת הסעד כדוגמת מידע על ילד עם בעיות התנהגות בבית, עובד כחרב פיפיות ומשמש את פקידי הסעד כנגדם, אם בהאשמות על התעללות של ההורים או לחילופין בהאשמות על חוסר יכולת של ההורים לחנך את הילד כראוי.

• פקידי סעד מעוותים את המציאות: למשל, הורה שהעיד כי העניש את ילדו ע"י כך ששלח אותו לחדרו. הפקידה תעוות את העדות ותרשום "ההורה כלא את ילדו בחדר".

• פקידי סעד מפרשים כל ילד לא מושלם כילד מוזנח. קראתי לפני זמן מה עדות של אישה שאיימו עליה להרחיק ממנה את ילדיה כי ילד אחד היה שמן מדי ולשני היו פצעים מסביב לעיניים כתוצאה מיתושים.

• פקידי סעד נכנסו עכשיו לנישה חדשה אשר נקראת "התעללות רגשית". אם לא ענית לילד שלך כשהוא קרא לך, הם יכתבו בתצהיר "חוסר הזנה רגשית". אם גערת בילד שלך בגין מעשה לא נאות שעשה, הם יכתבו בתצהיר "התעללות נפשית".

• עובדים סוציאלים מכוונים ילדים לתת עדות שתתאים לתיאוריה שלהם. הם מבצעים חקירות ילדים לא מקצועיות, באופן שעשוי לגרום נזק לילד. חלק מהחקירות לא מוקלטות כדי שלא ניתן יהיה להוכיח איך חקרו את הילד ומה בדיוק הילד אמר.

חוקרי ילדים "מזהמים" לעיתים חקירות של ילדים - ניתן בקלות להטות את מחשבותיו של ילד לכאן או לכאן, ולכן צריך לדעת איך לשאול את השאלות, ללא שאלות מכוונות ועוד כמה טכניקות. חקירה לא נכונה עלולה לגרום טראומה לילד והתעסקות אובססיבית שלו בנושא, הילד כל הזמן חושב, מתעסק, מדבר ומשחק משחקים שנושאם אלימות.

מקרה של ילדה אמריקנית בת 3 שהעידה בהקלטה כי אימה הכתה אותה במחבת, ובדיעבד התברר כי הילדה אינה יודעת כלל מהי מחבת. מקרה של ילדה ישראלית בת 3 שלאחר שנחקרה דיברה במשך שנה שלמה על שריטות.

• פקידי סעד מאיימים על הורים כי יחטפו את ילדיהם אם לא יקחו את הילד ל"טיפול" או ילכו בעצמם ל"טיפול". לעיתים מדובר בטיפולים שעולים הרבה כסף ואין ידם של ההורים משגת. לעיתים כופים עליהם ללכת לטיפול אצל הקולגות שלהם כדי שאלו יוכלו לעשות כמה ג'ובות (שעת "טיפול" עולה כ-250 ש"ח. 250 ש"ח, זה מזון לשבוע ימים). מיותר לציין, כי למרבית הטיפולים אין ביסוס מדעי ומדובר בתעשייה של כסף ותו לא.

• פקידי סעד מכוונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים לכתוב דוחות שישרתו את המטרות שלהם. יש לא מעט פסיכולוגים במכונים להתפתחות הילד המהווים חותמת גומי של פקידי הסעד. אני רוצה לציין כי ישנן אסכולות של פסיכולוגים הגורסות כי לא ניתן לתת תמונה פסיכולוגית על ילד שגילו מתחת לגיל 6, משום שעד גיל זה לערך ילדים הפכפכים ובעלי דמיון עשיר. מעבר לכך מרבית המבחנים הפסיכולוגים לא הוכחו מדעית כנכונים והתוצאה שלהם תלויה בפרשנות הבודק (אשר בד"כ מוטה בהשפעת פקיד הסעד)

• פקידי הסעד חותרים למצוא בית לא מתוחזק היטב (מעניין איך נראים הבתים שלהם), גרביים על הרצפה, כלים מלוכלכים בכיור, כביסה לא מקופלת יפה.

• פקידי סעד משתמשים בהאשמות הפוכות – משפחה שאיבדה את ילדיה משום שהענישה את הילד בכך שהפעילה עליו סנקציות כמו החרמת צעצועים כחלק מתפיסת עולם בהצבת גבולות (התעללות נפשית לכאורה), ולעומת זאת משפחה שאיבדה את ילדיה משום שלא הציבה גבולות ברורים וקנתה יותר מדי צעצועים לילדים המתפרעים (חוסר מסוגלות הורית).

אם אין לך ילדים או ילדיך לא נחטפו, לעולם לא תוכל לדמיין באיזו טרגדיה מדובר.

Israeli social workers techniques to define childs at "risk". Here are some of the standard techniques:

- Social workers misrepresent themselves as friends of the family.  Parents unaccustomed to hostility from agents of the crown often make the mistake of cooperating with social workers until it is too late.

- Broken promises.  Common promises are to leave the family alone in exchange for cooperation in the investigation, then the information gathered becomes the legal basis for apprehension.

- Twisting statements.  For instance, a parent that punishes his child by telling him to go to his room and not leave the room until he is allowed to do so. The social workers twists the statement as follows: The parent imprisoned the child in his room.

- Coaching young children.  A three-year-old American girl was coached (through methods not recorded), then induced to say on video-tape that her mother hit her with a frying pan.  Mother later found that the girl did not know what a frying pan was.

- In almost all cases social workers will threaten to remove children unless the parents immediately take some "treatment". Aside from power-tripping, I have not found any purpose to these threats.

- Examinations.  Welfare departments has a staff of professionals they can depend on to give reports unfavorable to parents.  Once children are in custody, social workers take them to a pediatrician, therapist, psychiatrist or social workers for reports.  If there was little case to begin with, there will be a large stack of documents against the parents within a few days.

- As a last resort, social workers look for bad housekeeping.  Socks on the floor, dirty dishes piled in the kitchen, laundry not stacked neatly.

- Opposite accusations.  If you examine enough cases you will eventually find instances such as this:  One family lost its children for having locks on the interior doors, the same welfare department intervened in another family for not having locks on the interior doors.

If you don't have kids, or have not had one of your children kidnapped, you don't know what this stage is like.  Seizure of children at the hands of the crown produces a distress unlike any other.   Marriages often survive a child death, but rarely survive child seizure. The desperation of parents allows for unbounded abuse by social workers from that point on.