מכתב מאת יוסי מל

כבר למעלה משנתיים שאיני רואה את ילדיי וכפועל יוצא איני משלם דמיזונות,

אני חי במחתרת. "מבוקש" ע"י השלטונות כמו שודד זקנות,

ללא ביטוח לאומי וללא קופ"ח, בקיצור אזרח ישראלי ללא זכויות אזרח, אבל עם חוקים וחובות שהמדינה משיתה עליי.
לא מגיע יותר לא לביה"ד הרבני ולא לביהמ"ש לענייני משפחות הנשים, ששם קיימת אפלייה ברורה לאבות, שכל ההחלטות ופסקי הדין הן כנגדי ולרעתי ואני מופלה שם לרעה בשל היותי משוייך למין הגברי.
מחרים את כולם, בלי זכויות אני מתנער גם מהחובות ולא מוכן להיות אזרח מדינה סוג ז'.
אם אלפים יצטרפו לכך יופעל לחץ כספי על המל"ל ולחץ ציבורי כפועל יוצא מכך.

התארגנות, איחוד, ודרכי פעולה משותפים יביאו לשינוי.
הכוח לשנות הוא לא כיחידים, אלא כאלפים.
בהצלחה.
יוסי.