פרק המבוא מהספר "ילדים רחוקים" ומבחר תגובות של רואה החשבון – מר יעקב איליה

ילדים רחוקים

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם

 

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם  (לחץ לקריאה)

ובנוסף

מבחר תגובות כתובות שניתנו על הספר "ילדים רחוקים"

עורך הדין, ביטאון לשכת עורכי הדין: "יעקב אליה עושה את מה שאמור היה להיעשות מזמן : מציג את המצב העגום ללא כחל ושרק. המחבר  עובר שלב שלב בכל מסלול הייסורים של שירותי הרווחה: החל מהשיקולים להרחקת ילד, דרך ועדות ההחלטה של שירותי הרווחה המקבלות החלטות ללא כל הרשאה וסמכות שבדין, ועד לפתרונות העגומים כדוגמת משפחות אמנה, מוסדות ואימוץ".

הד החינוך, ירחון הסתדרות המורים: "יעקב אליה הוא רואה חשבון במקצועו, אך תחום התמחותו הוא פיקוח ובקרה על איכות השירותים הציבוריים שמספקת המדינה. שיעור הילדים החיים מחוץ לבתיהם בישראל גבוה פי עשרה משיעורם בארצות מתוקנות אחרות. המחבר חקר את הנושא לעומקו. ספרו מציג רשימה ארוכה של כשלים ומחדלים רב מערכתיים בהליכים של הרחקת הילדים מסביבתם הטבעית".

הורים וילדים, מגזין נפוץ: "אנשי מקצוע הקרובים לתחומי הנושא של ילדים בסיכון וכל קורא בעל מודעות אזרחית והומנית, ימצאו בספר ממצאים מרתקים, מזעזעים ומטרידים ביותר".

הפרקליטים, מגזין לשכת עורכי הדין: "במדינה מתוקנת, הספר ילדים רחוקים היה מטלטל את המערכת. למי שבאמת אכפת ובעיקר למי שצריך להיות אכפת לו – קחו את הספר לידיים ואל תניחו לאדישות ולשנים של קיבעון להרחיק עוד עשרות אלפי ילדים מבתיהם".

פסיכו-אקטואליה, רבעון פסיכולוגי של הסתדרות הפסיכולוגים: "הספר משכנע כתוצר של מחקר מקיף ורציני, מבחינת הצגת ההיבטים השונים הרלוונטיים, תוך הסתמכות מרשימה על מסמכים ומקורות מידע, הן תיאורטיים והן ענייניים".

חברה ורווחה, רבעון לעבודה סוציאלית: "זהו הספר המקיף הראשון היוצא בישראל ומוקדש כולו לבעיית הילדים בסיכון וההשמה בפנימיות. העובדה שהכותב הוא רואה חשבון העוסק שנים רבות בתחום הסיוע הממשלתי, וההסתמכות של הכותב על מקורות מידע מהימנים ורציניים, מוסיפה אמינות לטיעוניו".

ח"כ יואל חסון: " ספרך מאיר עיניים. אין ספק כי הנושא של הרחקת ילדים למוסדות הוא קשה ומחייב בדיקה מעמיקה. כולי תקווה כי מחקרך המקיף והחדשני בתחום זה, כולל הצעותייך לחקיקה ולשינוי שמופיעות בספר יהוו צעד ראשון וחיובי בכיוון זה. אשמח לעמוד לרשותך בכל ענין".

ח"כ אליהו גבאי: "עיינתי בספר ומצאתי בו עניין רב. אין ספק כי בספר זה הושקעו מאמצים רבים ועבודה מחקרית מקצועית. ברור לי כי ספר זה יעשיר את קוראיו ויתרום להבנת הנושאים בהם הספר עוסק".

מבקר המדינה : "הספר יהיה לנו לתועלת רבה".

נשיא לשכת רואי חשבון בישראל, עופר מנירב: "ליבי הולך אחרי הילדים והערכתי למי שיכול להתמסר לביקורת של מערכות ציבוריות כדי לחפש את התקיימותם של צדדים מוסריים וערכיים אחרים. על כל אלה תבוא על הברכה".

איתן הבר, עיתונאי – "הצטערתי לגלות עד כמה אנחנו נחשלים ונכשלים בענין חשוב זה".

יו"ר המחלקה לפדגוגיה בארגון המורים, ברכה מציאל – "הנושא המועלה בספר זה הינו אחד הנושאים החשובים והרגישים בחברה הישראלית".

סגן נשיא בית המשפט לנוער, בן דור אורי – "חן חן עבור ספרך".

יועצת משפטית במשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית פרגו :  " הספר פתח בפנינו צוהר לעולם שבו מוצגת מציאות קשה. אנו תקווה כי הספר יביא לדיון ציבורי רחב שיועיל ויוביל לשינוי".

פרופ' אמנון רובינשטיין, נשיא הבינתחומי : " הנושא עצמו מוכר לי להכאיב".

פרופ' רמי בנבנישתי, יושב ראש ועדת המשנה להשמה חוץ ביתית: "אם יש לך רצון, אשמח להיפגש עמך וללמוד מהלמידה שלך".

ד"ר יאיר עמרם, מרצה בכיר לעבודה סוציאלית: "קראתי את ספרך, נפלא ובעיקר חשוב לחברה הישראלית. תודה לך".

פרופ' יאיר אורון, האוניברסיטה הפתוחה – "עיינתי בספרך וכמוני גם אשתי שעיסוקה המקצועי בחינוך המיוחד הביא אותה להכיר יותר מקרוב חלק מהתופעות הקשות שאתה מתאר ומנתח בספרך. תבורך על העבודה החשובה שעשית".

פרופ' ישעיהו תדמור, ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל – "מתוך שכבר הספקתי לעיין בספרך, אני יכול לאמוד, בהתפעמות, את המאמץ הכביר שהשקעת בפרויקט הזה ומלא הערכה לך".

אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית י-ם: "בספר זה היטבת לבטא את המחדל הסביבתי הקשה בישראל, בו נאלצים ילדים לחיות מחוץ לביתם ומשפחתם, תוך תיאור המדיניות והשלכותיה, והצעות לתיקון המצב. אין ספק כי הספר בתוכנו יעורר את הדיון הציבורי ובכך יביא לשינוי המצב".

משרד הרווחה מסתיר שוב את ההתעללויות בפנימיות: מדריך בפנימייה הואשם בביצוע מעשים מגונים ב-5 קטינים

מכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה כי המעשים בוצעו כנגד 4 תלמידי פנימיה ונגד קרוב משפחתו. לטענת המשטרה הנאשם מכחיש טענות. המשטרה: מדובר בפדופיל

 

ראובן קפלן, אשדוד NEWS, 05.03.2008

 

דוד כסיף, תושב אשדוד המשמש כמדריך בפנימיה מואשם בביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום בנסיבות מחמירות בקטינים. ביום שני בתום חקירה ממושכת שנוהלה על ידי משטרת אשדוד, הוגש כתב אישום נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.  בעקבות חשיפת החשדות, הועלה החשד כי הנאשם אף ביצע לפני שנים רבות מעשים מגונים ומעשי סדום בבן משפחתו – כיום בן 28- מאז היותו בן 6 עד גיל 14.  רק שאז לא האמינו לו בני משפחתו והנער נאלץ להתמודד לבדו עם החוויות הקשות. קרוב משפחתו העיד כי הנאשם איים עליו כי אם יספר על מעשיו "ישרף לו הבולבול", בהזדמנויות אחרות איים לפגוע באחיו של הקורבן ובאחת הפעמים ביצע המעשים באיומי אולר.

 

עוד עולה מכתב האישום כי הקורבן ניסה להתאבד, ברח בגיל 10 מבית אימו לבית אביו.

 

החקירה נוהלה על ידי החוקרת רס"ר יפעת וזאנה-עמר והחלה בחקירת מעשים מגונים בקטינים שביצע כסיף, על פי החשד, בזמן ששימש כמדריך בפנימייה הסמוכה לעיר אשדוד. מדובר בפנימייה סגורה, שבה התגוררה משפחת כסיף עם ילדיהם ועם ילדי הפנימייה כאשר אשת החשוד, שימשה כמדריכה במהלך היום והנאשם, בעלה, עבד במשך היום וכאשר היה מסיים את יום העבודה היה מגיע לפנימייה, שם, שימש כמדריך מהשעה חמש בערב.

 

כתב האישום החמור מייחס לכסיף שני אישומים חמורים של מעשים מגונים וביצוע מעשי סדום בקרוב משפחתו ובחניכים מהפנימייה בה הדריך. ארבעה מתוך חמשת הקורבנות הינם קטינים, חניכי פנימייה והקורבן החמישי הינו בן המשפחה בו התעלל במשך שנים. המעשים בפנימיה בוצעו עד לאמצע חודש פברואר השנה.

 

לטענת המשטרה, הנאשם, הכחיש כל קשר להאשמות נגדו בחקירתו, למרות הראיות אשר היו מצויות בידי המשטרה שהעידו על נטייתו לפדופיליה. הראיות כוללות לדברי המשטרה,  חומר פורנוגראפי במחשב, מתנות יקרות ערך שהעניק לקורבנות, מכתבים שכתב להם.

 

במהלך החקירה המסועפת, נגבו עדויות מעובדי הפנימייה. לציין כי מנהל הפנימייה פיטר את הנאשם בטרם נודע על התלונות הנ"ל ובעקבות כך עזב הנאשם עם משפחתו את הפנימייה ועבר להתגורר באשדוד. הקטינים, הופנו לחקירת ילדים ונגבתה עדות מפורטת מבן המשפחה שבו ביצע הנאשם מעשי סדום במשך שנים רבות בזמן שהיה שומר עליו ובפעמים רבות נוספות במהלך התבגרותו.

פרקליטות מחוז דרום הגישה נגדו כתב אישום והוא נעצר עד החלטה אחרת.

צביעות שיפוטית – שופטת הנוער רות בן חנוך היא כלי לסתימת פיות

בשנת 2004 השופטת בן חנוך שחררה ממעצר שני נערים בני 16 שנעצרו בהפגנת השמאל תוך מתיחת בקורת על המשטרה אשר הענישה את הנערים ע"י ביצוע מעצר שווא. השופטת הצבועה הזו סיכמה את פסיקתה בהצהרה מזויפת כי "בית המשפט צריך להיזהר לבל ישמשו הליכי המשפט כלי לסתימת פיות, או להגבלת זכותם להביע דעתם, למחות ולהפגין".

 

 

במאי 2008 ילדה שעברה התעללות בפנימית טירת הילד של משרד הרווחה מחתה בפני השופטת רות בן חנוך וביקשה לחזור לחיק משפחתה, ואולם השופטת סתמה לילדה את הפה והענישה אותה ע"י כך שאפשרה לפקידת הסעד האלימה מיכל מילשטיין-בוקובסקי שהיכתה את הילדה להעביר אותה בכח ובאמצעי אלימות לפנימיה אחרת בשיתוף עם פקידת הסעד זיוה דיאמנט. צעד זה נועד לנתק את הילדה מהוריה כדי שלא תוכל לשאת את דבריה אודות החוויות הקשות אותן היא עוברת בפנימיה ולמנוע מהוריה להגיש תביעות נזיקין כנגד פקידות הסעד.

 

ילדה זו החלה את מסע התלאות שלה בבית אפל, שם ניסו להסית אותה כנגד משפחתה ומנהל המוסד הסגור הזה, מר גבי קונפינו אמר לה כי "יש להרחיק אותה ממשפחתה משום שיש לה אמא משוגעת שתשתלט לה על החיים ולא תיתן לה להתחתן".

 

ילדה זו מטולטלת כיום מפנימיה לפנימיה ובלבד שלא תחזור הביתה למשפחתה האוהבת. מהלך זה נועד כדי לסתום לילדה את הפה ולמנוע ממנה להביא לידיעת התקשורת והציבור הרחב את מעשי ההתעללות שהיא עוברת במוסדות משרד הרווחה.

 

פקידת הסעד המחוזית מיכל מילשטיין היא אישתו של השופט שמואל בוקובסקי. רות בן חנוך שאף סתמה למנכ"ל התנועה את פיו וסירבה לשמוע את דבריו היא שופטת בובה, זומבי שנתונה למרותה ולגחמותיה של פקידת סעד אלימה ואכזרית שנשואה לקולגה שלה.

 

השופטת רות בן חנוך מייצגת את הצביעות בהתגלמותה. אישה זו סותמת פיות של ילדים, הורים ואזרחים וזאת בניגוד לחוק. שופטת זו יש להדיח מכס השיפוט ואף לשלול את רשיון עריכת הדין שלה.

דורית גנוז ממשיכה לחטוף ילדים ולזרוק אותם במוסדות משרד הרווחה – שם מתעללים ואונסים ילדים.

 פקידת הסעד דורית גנוז מאורנית, בדוח כמותי שהופק לאחרונה על ידה, מתארת את הפשעים שביצעה בשנת 2007 כ"מתן שירות". בשיא חוצפתה היא רושמת בכותרת "מספר מקבלי השירות", במקום לרשום "מספר מקבלי העונש". 

מספר הילדים שנחטפו על ידה למוסדות בשנת 2007 הוא 4, מספר שהוא זהה לזה שבשנת 2006 ולזה שבשנת 2005. האישה החובבנית הזו אינה יודעת לממש פתרונות במסגרת הקהילה וממשיכה להעלים ילדים אל תוך עזובה של מוסדות.

בד בבד היא ממשיכה להטיל אימתה במוסדות החינוכיים ולשטוף את המח לאנשי החינוך על "עבודת הקודש" שהיא עושה כדי שיאתרו עבורה עוד ועוד ועוד ילדים "במצוקה". כתוצאה מכך עלה מספר הילדים "במצוקה" באורנית משנת 2005 ועד שנת 2007 ב-30%, מספר חסר תקדים.

כדי להגדיל את תכולת העבודה המלאכותית שלה היא החליטה כי בשנת 2007 ישנן 24 משפחות בעלות תפקוד הורי לקוי לכאורה, בעוד שבשנת 2005 לא היו כלל משפחות בעלות תפקוד הורי לקוי. 

למשפחות החד ההוריות היא נטפלת במיוחד, 26 במספר בשנת 2007 לעומת 0 בשנת 2005. עבורה, משפחה חד הורית היא משפחה לא נורמטיבית המצריכה "טיפול". 

?מי מפקח על האישה המבעיתה הזו לעזאזל

נתוני חטיפת ילדים ע"י משרד הרווחה בשנים 2002-2006

 משפחות יתומות לילדי חי

ניתוח עפ"י ישובים. בסרטון הבא:

אני רוצה לחזור הביתה – עץ המשאלות שצייר ילד שנחטף ע"י עובדים סוציאלים למוסד של משרד הרווחה

יועץ שר הרווחה – עמוס דניאלי מוחה בכתב האשמה החמור נגד הרווחה: אל תרפו, תמשיכו לעסוק בנושא זה, מדובר בגורלם של רבבות ילדים.

עמוס דניאלי, במכתב למערכת ידיעות אחרונות בעקבות כתבת התחקיר המדהימה של מרב בטיטו:

   

בתי יתומים בישראל – הנזקים הנפשיים והרגשיים הנגרמים לתינוקות החוסים במוסדות משרד הרווחה

 

עם הגידול שחל לאורך השנים בחטיפת ילדים ע"י עובדי הרווחה לבתי יתומים כדוגמת בית שבתאי בחיפה, נחשפת מערכת הבריאות בישראל לבעיות נפשיות של ילדים שנפגעו מהשהות במוסדות הללו, במימדים שטרם התמודדה עימם בעבר.

 

בתי היתומים בישראל שונים זה מזה במראה האסתטי, בתנאי המגורים (כגון צפיפות), ובהתייחסות הגופנית, הנפשית והחינוכית לילדים החוסים. צוות העובדים שונה אף הוא מבית יתומים אחד למשנהו, הן בהכשרתו המקצועית והן במספר העובדים ביחס למספר הילדים החוסים.

 

ההתקשרות בין ההורה לתינוק (parent-infant attachment) מהווה אבן יסוד משמעותית ביצירת מערכת יחסים חברתית ומשפחתית תקינה, והשפעתה מכרעת על עיצוב אופיו של התינוק ועל התפתחותו בעתיד כאדם בוגר. בהתקשרות תקינה לומד התינוק לתקשר עם הסביבה, ומפתח אמון עם דמות משמעותית וקבועה בחייו.

 

בולבי פיתח את תיאורית ההתקשרות בנסיון להסביר תופעות של יחסי אהבה, חרדת נטישה, אבל, טראומה ודכאון המתרחשים בילדות המוקדמת. לדעתו, לכל תינוק יש נטיה מלידה לחפש קרבה וקשר עקבי עם דמות מסוימת, בדרך כלל עם אימו. ההתקשרות ברורה מאד בילדות המוקדמת, נמשכת משך כל החיים ובולטת במיוחד בעיתות חירום.

 

תחילת ההתקשרות מוגדרת ומוגבלת, והתקופה המשמעותית והגורלית היא עד גיל שנתיים. אולם תינוקות מסוגלים להבחין בין הורים לזרים כבר במחצית השנה הראשונה לחייהם. תינוקות החוסים בבתי יתומים חווים פרידות ונטישות, התקשרויות משתנות עם דמויות ארעיות ובלתי נגישות כבר מתחילת חייהם.

 

במהלך שהותם במוסדות הם זוכים במקרה הטוב להזנה ולטיפול בסיסי, אולם אין מי שיגיב לאותות מצוקה או לצורך שלהם בקרבה ובטחון. במשך הזמן פוחת והולך הבכי שלהם, עד שהוא נפסק לחלוטין. הם הופכים אדישים, חסרי הבעה ותנועה, ואינם מתעניינים בסביבתם. הבעיות השכיחות ביותר הנגרמות בהפרעת התקשרות הן בהתפתחות השפה, ביצירת קשרים חברתיים וביציבות הרגשית. ילדים אלו, לאחר שהוצאו מן המוסד לוקים בתסמונת פוסט-טראומטית (post-traumatic stress disorder)

 

המגע הגופני בין התינוק למטפל בבית היתומים הוא נדיר, ומצטמצם לעיתים לזמן הארוחות והרחצה. ככל שקיימת תחלופה גבוהה יותר של מטפלים זה משפיע לרעה יותר על מצבו הנפשי של התינוק.

 

תינוקות רבים השוהים בבתי יתומים לוקים בפיגור התפתחותי. הסיבות לכך רבות, ביניהן שעות רבות של שכיבה במיטה ללא קשר עין או מגע גופני עם מטפל, שינה ממושכת עקב חוסר גריה ועוד. רבים מהם לוקים באיחור התפתחותי בתחום אחד לפחות: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, הבנה, שפה, תחומים חברתיים רגשיים, עצמאות בחיי היום יום ואיחור כללי. הפגיעה בהתפתחות השפה היא משמעותית ביותר, מכיוון שהמטפלים בבית היתומים אינם מדברים אל התינוקות, אלא משוחחים בינם לבין עצמם. חוסר שיחה עם התינוק בתקופה כה קריטית להתפתחות השפה, עלולה להיות הרסנית ובעלת השפעה מכרעת על התפתחותו השכלית ומיומנותו החברתית.

 

חוסר גריה הוא מצב בו התינוק אינו מקבל גירויים מן הסביבה משום שהוא חי במקום סגור. כל חודש בו התינוק שוהה במוסד ואינו מקבל גריה גורם נזק עצום להתפתחותו הנפשית והשכלית. בגלל חוסר הגריה וההזנחה מפתחים הילדים התנהגויות האופייניות לילדי מוסדות, כגון תנועות סטריאוטיפיות של נדנוד ראש, הטחת ראש, ביטוי פחדים שונים ועוד. נוסף על כך מפתחים ילדים אלה אי יציבות תחושתית, המתבטאת בחוסר סבילות למגע ובקשיי סבילות למרקמים שונים של מזון שהפה אינו מורגל להם, לגירויים בלתי מוכרים כמו הדלקת אור ולקולות שונים.

 

תחושת אי הנוחות שלהם עקב חוסר סבילות זו גורמת לבעיות הסתגלות מחוץ לבית היתומים ובעקבות זאת לבעיות התנהגות המתבטאות בדרך כלל בצרחות והתפרצויות זעם.Frank וחב' מצאו בסקירתם שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בקרב בוגרים ששהו בבתי יתומים לפני גיל 6.

מי שמעוניין לקרוא לגבי נזקים קוגנטיביים בילדי מוסדות יוכל לעיין במחקר של אוניברסיטת הרווארד.

 בבליוגרפיה:

  Bowlby J, The nature of child's tie to his mother. Int J Psychoanal,1958; 39: 350-373.
 Singer LM, Brodzinsky DM, Ramsay D & al, Mother-infant attachment in adoptive families. Child dev, 1985; 56: 1543-1551.
 Frank A, Klass PE & Eisenberg L, Infants and young children in orphanages: one view from pediatrics and child psychiatry.Pediatrics, 1996; 97: 569-578.

Aronson J, Medical evaluation and infectious considerations on arrival. Pediatric Annals, 2000; 29: 222-223

Cermak SA & Daunhauer LA, Sensory processing in the postinstitutionalized child. Am J Occup Ther, 1997; 51: 500-507.

מופקרים בפנימיות – אונס של ילדים במוסדות משרד הרווחה

 יעקב בן יששכר מודיע לעם ישראל הפנימיות אלו הגטאות של משרד הרווחה ובתי המשפט והפעם אלו היהודים ולא הגרמנים בפנימיות אונסים ילדים ומערכת המשפט שותקת השופטים מכסים על פקידי הסעד .בתי החולים והעובדות הסוציאליות בדרך כלל מטייחות את האונס ובמקרה אחד בבית החולים וולפסון סירבה העובדת הסוציאלית לאפשר את בדיקת הקטין ורק לאחר היתערבות התנועה למען עתיד ילדנו נבדק הילד בבית החולים התנועה מבקשת לסגור את הפנימייה ולהעמיד לדין את האחראים .  לבית החולים פוריה הגיעו בימים האחרונים שלושה ילדים שנאנסו באכזריות בפנימית שבהן שהו.אמו של אחד הילדים: "חשבתי שהוא במקום הכי בטוח בעולם, ואז גיליתי שהוא נמצא בגהינום".

פורסם בידיעות אחרונות  22/02/2008

    

בתי היתומים בישראל – השקר הגדול

הסתכלו טוב טוב בתמונה למטה, זהו בית יתומים באחת ממדינות חבר העמים. נכון שהוא נראה מטופח ויפה מבחוץ? לא כדאי לכם לדעת מה קורה בפנים. המראה החזותי החיצוני והמטופח מטעה את המבקרים. הילדים השוהים במוסד הזה עוברים גהינום.

בתי הילדים במדינות חבר העמים ידועים לשמצה ו-UNICEF כתב לא מעט דוחות בנושא.

כך קורה גם בארץ. מוסדות לילדים חטופים נראים מטופחים מבחוץ וגם הלובי נראה מסודר, אך משרד הרווחה מצליח להסתיר לאורך שנים את הזוועה המתחוללת מבפנים.

למוסדות לילדים של משרד הרווחה בארץ יש חזות הייטקית כזאת, עם צבעים פאסטליים וצמחייה נאה, אך רק הילדים האומללים החוסים בהם יודעים את האמת.

משרד הרווחה משקיע כספים רבים בטיפוח החזות החיצונית של הבנין, כולל הלובי ואיזורי הגישה למבקרים, אך את הצדדים האפלים במוסד וההתעללויות בילדים החוסים הוא לעולם לא יחשוף לציבור הרחב (שוב בתרצת נפוצה שנקראת "חסיון").

  

UNICEF, לא הגיע הזמן שתבצעו גם בישראל תחקיר מקיף על המתרחש מאחורי כתליהם של המוסדות המזוויעים הללו בישראל?

אבחנת יתר של עובדים סוציאלים תורמת להגדלת מכסות הילדים במוסדות משרד הרווחה והמוסדות הפסיכיאטרים

לאחרונה שוחחתי עם עובדת סוציאלית קלינית לגבי התופעה המדאיגה בה משנה לשנה עולה אחוז הילדים שאובחנו כביכול כלקויי למידה במקרה הטוב וכבעלי בעיות התנהגותיות/רגשיות במקרה הרע. היא הסבירה זאת בתכונה נפוצה בקרב עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים המבצעים "אבחנת יתר" או באנגלית

Over Diagnosis or False Positive

אבחנת יתר הוא מצב בו אנשי מקצוע מן התחום הטיפולי מאבחנים בעיות מדומות בילדים בריאים ונורמליים. אנשי מקצוע אלו אינם מסוגלים לבצע ניפוי נכון של התנהגויות טפלות וחסרות חשיבות ומפרשים התנהגות שולית או התנהגות טבעית שלילית של ילד כתכונה הרסנית ופתולוגית.

מי מרוויח מאבחנות יתר

החוליה הראשונה אשר מאתרת ילד כזה כ"חריג" היא הגננת או המורה. מדובר בדור שלם של אנשי חינוך ברמה מקצועית נמוכה, אשר אינו מסוגל ואינו רוצה להתמודד עם ילדים מאתגרים, מסווג אותם כחריגים ודואג לכך שהם ייפלטו במהרה מן המערכת החינוכית הנורמטיבית כדי להקל את העבודה בכיתה. הטענה כי המגמה הזאת נובעת מן השכר הנמוך שהם מקבלים היא מגוחכת ובלתי מתקבלת. גם לפני 50 שנה מורים וגננות קיבלו שכר נמוך. כשאני עבדתי בסופרמרקט, סידרתי סחורה במדפים וקיבלתי שכר נמוך עדיין ביצעתי את העבודה לשביעות רצונם של הממונים עלי.

אנשי החינוך לא רק שמקבלים גיבוי מלא מן המערכת ה"טיפולית", אלא מערכת זו אף מדרבנת אותם לאתר ילדים חריגים בשם מנטרה אופנתית הנקראת "טובת הילד". למערכת הטיפולית יש אינטרס מובהק לאתר ילדים "חריגים" אלו משום שהם מפרנסים עשרות אלפי עובדי משרד הרווחה ועובדים טיפוליים.

בעקבות כך קמות כפטריות אחרי הגשם אינספור עמותות "טיפוליות" המנצלות את חוסר ידיעתם המקצועית של ההורים בנושא וחולבות מהן כספים במסווה של "אבחונים" ו"טיפולים". דוגמא בולטת לכך היא ילדים נורמטיביים לחלוטין שאובחנו כבעלי לקות למידה. אגודת ניצן בה עובד מיודענו דן שרון עוסקת בתחום של לקויות למידה, וממשיכה "לטפח" את "מודעות הציבור לנושא" (או במילים אחרות – שטיפת מח להורים ואנשי החינוך).

ילדים רבים מנותקים ממשפחתם כתוצאה מאבחנות יתר

התוצאה ההרסנית יותר של אבחנות היתר היא עליה חדה באחוז הילדים המאובחנים בטעות כבעלי בעיות נפשיות ובידודם בכפיה במוסדות של משרד הרווחה ובמוסדות הפסיכיאטרים.

באחד המאמרים הקודמים תיארנו את סוגי מוסדות הרווחה (תמיד שואלת עצמי למה קוראים למשרד הזה רווחה, רווחה של מי? של עובדי הרווחה? צריך להחליף את השם של המשרד הזה).
ישנם כאמור 5 סוגי מוסדות:
מוסד חינוכי, מוסד קהילתי (מוסד יום שיקומי-טיפולי), מוסד טיפולי, מוסד שיקומי ומוסד פוסט-אשפוזי.
למעט המוסד המוגדר כמוסד "חינוכי", כל שאר המוסדות מאכלסים ילדים עם בעיות לכאורה "התנהגותיות".
הגרף הבא מתאר את התפלגות הילדים בין סוגי המוסדות השונים – השוואה בין שנת 2003 לשנת 2005.
שימו לב כי ביחס לשנת 2003, בשנת 2005 חלה עליה באחוז היחסי של ילדים שהוגדרו כבעלי בעיות התנהגותיות. ישנה ירידה במספר היחסי של ילדים השוהים במוסדות החינוכיים ועליה באחוז היחסי של ילדים השוהים במוסדות המאכלסים ילדים "מופרעים".

 

המוסדות הפוסט-אשפוזיים

מדאיגה במיוחד העליה במוסדות הפוסט-אשפוזיים, עליה של כ-40% בחלק היחסי מכלל המוסדות.
מוסד פוסט אשפוזי הוא מוסד המאכלס בתוכו ילדים ש"אובחנו"כבעלי הפרעות פסיכיאטריות והמוזנים באופן קבוע בסמים פסיכיאטרים. במוסד זה נמצא דרך קבע פסיכיאטר המחלק סמים לחוסים. מוסד פוסט-אשפוזי מהווה תחנת מעבר, אליו מתקבלים ילדים שהגיעו אחרי שעברו את זוועת האשפוז הפסיכיאטרי, וממנו נשלחים ילדים חזרה אל מתקני הכליאה הפסיכיאטרים או אל מוסדות של עבריינים.

  
במוסדות הללו יש לגיטימציה להתעלל בילדים בתירוץ כי מדובר בילדים "בעיתיים מלכתחילה". השאלה היא מה בא קודם, הביצה או התרנגולת, האם לילדים אלו בעיות התנהגות מלכתחילה או בעיות ההתנהגות שלהם נובעות מן היחס של המערכת אליהם. המערכת מתייחסת אליהם כמוקצים מחמת מיאוס וממשיכה להתעלל בהם ומטבע הדברים ליצור בהם כח התנגדות.

הילדים הללו עברו לא מעט יסורים במוסדות של משרד הרווחה.

אין ספק שהגדרתם כחריגים ונחותים מצד עובדי חינוך, טיפול ורווחה תרמה לדימוי העצמי הירוד שלהם.

אין ספק שהטלטולים ממוסד למוסד, מאומנה לאומנה חרטו סדקים עמוקים ברמת האמון שלהם במבוגרים.

אין ספק שהתעללויות שעברו במוסדות קודמים, בכלל זה מתקני כליאה פסיכיאטרים פגעו ברמת החוסן הנפשי שלהם.

אנשי "טובת הילד" כמו ה"דאגן הלאומי" יצחק קדמן, יוצאים מדי תקופה בדוח מודפס צבעוני על נייר כרום, עתיר גרפים מצועצעים, ארוז בסרט ורוד, ומודיעים כי מצב הילדים מידרדר והולך ויש צורך להגדיל עוד ועוד ועוד את מכסת המוסדות להתעללות בילד.

עלות חדשית להתעללות בילד במוסד כזה (נכון ל2005) - 8,717 ש"ח. תאר לך שהסכום הזה היה הולך לטיפוח המשפחות מהן נחטפו הילדים והשקעה בילדים במסגרת הקהילה, המציאות היתה נראית אחרת.

מר קדמן, אתה צודק, מצב הילדים מידרדר והולך, אבל לא בגלל שיש לנו ילדים פחות טובים אלא בגלל שיש יצורים כמוך במערכת. הגיע הזמן שתתפטר. אינך ראוי לייצג את ילדי ישראל.

   
מוסד פוסט-אשפוזי הוא התחנה האחרונה ברצף תחנות "טובת הילד" של משרד הרווחה, לפני ניתוק טוטאלי של הילד מן החברה האנושית.

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות של משרד הרווחה – חלק ג'

במשרד הרווחה קיים מאגר ממוחשב ובו נתונים על כל ילד, כך שהמערכת אמורה לדעת על מצבו של הילד בכל זמן נתון. אלא שמאגר זה מתעדכן בדרך כלל פעם בשנה, כשהמוסד שולח דוח שנתי על הילד.

(שימו לב שמדובר בדוח של המוסד ולא בדוח של בקורת חיצונית)

מסמך שהוגש לועדה לזכויות הילד בכנסת בשנת 2004 מותח בקורת קשה על הפיקוח על המוסדות:
לעיתים קרובות אין בידי המערכת מידע מלא ומדויק על מספר הילדים הנמצאים במסגרות ההשמה השונות, על מיקומם ועל מאפייניהם, ואין למערכת ההשמה החוץ-ביתית מידע אמין ומעודכן על שינויים החלים במאפייני הילדים הנתונים לאחריותה ועל צורכיהם.

  
בכך נפגמת במידה רבה יכולתה של המערכת להיערך בדרך הראויה למילוי צורכי הילדים ולשמירת טובתם. יתירה מכך, יש עדויות לכך שגם המעקב אחר ילדים לא מעטים הנמצאים בהשמה חוץ-ביתית לקוי. בין היתר נמצא שיש ילדים שלא נערכת בעניינם ביקורת תקופתית במשך שנים, ושהקשר של רשויות הרווחה עמם בעת היותם במסגרת ההשמה אינו רציף. כלומר, אין למערכת הרווחה ידיעה בכל רגע נתון היכן נמצאים הילדים שבאחריותה, מה מצבם ועד כמה הם זוכים לטיפול ראוי העונה על צורכיהם.

  
העובדה שגורמים רבים משתתפים בטיפול בילד מחייבת הגדרה ברורה של תחומי האחריות ותיאום בין הגורמים. ועדת המשנה ציינה שיש צורך ממשי בהבהרת תחומי האחריות ובהגברת התיאום במערכת, מתוך כוונה להבטיח שהילד לא ייפול בין הכיסאות וימצא את עצמו אבוד במכלול הגורמים במערכת, דבר שקורה היום לעתים קרובות.

  
הביקורת התקופתית זוהתה על-ידי ועדת המשנה כאמצעי מרכזי להבטחת מעקב המערכת אחר מצב הילד. ביקורת זו אומנם קיימת בתקנון לעובדים הסוציאליים, אך יש עדויות לכך שבפועל אין המערכת מצליחה לקיימה באופן סדיר, כנדרש בתקנון.

   
רונית: חמור במיוחד מצבם של ילדים שנותקו לחלוטין ממשפחותיהם ואינם יכולים לחזור בסופי שבוע למשפחותיהם ולדווח להם על הנעשה במוסד. המשפחות הללו מהוות גורם מפקח שמחליף את גורמי משרד הרווחה אשר אינם מבצעים למעשה את עבודת הפיקוח. הילדים הללו מהווים למעשה את החוליה החלשה ביותר במערכת משום שבגין הניתוק מהמשפחה שנכפה עליהם ע"י העובדים הסוציאלים, אין להם משפחה שתגונן עליהם מפני מחדלים או התעללויות שנעשו בהם במוסד. הילדים המנותקים הללו הם הפגיעים ביותר במערכת.

  
בעוד שבאומנה, גם אם אין פיקוח של עובדים סוציאלים הרי שיש פיקוח סמוי מבחוץ כגון שכנים, מכרים, אנשי חינוך ורופאים, הרי שבמוסד סגור לא ניתן לפקח מבחוץ והילד חסר הישע מופקר ונתון לחסדיהם של עובדי המוסד.

השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק א'

להלן נתונים על מספר הילדים השוהים במסגרות חוץ-ביתיות של משרד הרווחה בכפיה בשנים 1992–2003 (ממוצעים שנתיים, כולל משפחות אומנה, שהן כ-20% מכלל ההשמות):

2003	2002	2001	2000	1999	1998	1997	1995	1994	1993	1992
10,750	10,500	10,500	10,350	10,132	10,080	9,895	9,858	9,566	9,090	9,090

 הבהרה: סה"כ ישנם כ-75,000 ילדים השוהים מחוץ לבית, אך הטבלה הנ"ל מתארת רק את אלו שהוצאו מהבית בכפיה. שאר הילדים הוצאו מהבית לכאורה עפ"י רצונותיהם של ההורים או ע"י הפניית משרד החינוך.

הנתונים הנ"ל מתארים ילדים לכאורה בסיכון השוהים במוסדות של משרד הרווחה. הנתונים הנ"ל אינם מתארים ילדים שהושמו בכפיה במוסדות פסיכיאטרים, משום שהם מגולמים בנתוני משרד הבריאות ולא בנתוני משרד הרווחה, למרות שרבים מן האשפוזים הפסיכיאטרים הם כתוצאה ממהלך יזום של פקידי סעד.

עפ"י הגרף ניתן לראות כי ישנה עליה עקבית לאורך השנים בהוצאת ילדים למסגרות חוץ ביתיות.

סוגי המוסדות:

הטיפול	אוכלוסיית  היעד	סוג המוסד
מתן התנאים הדרושים לקיום אורח חיים תקין, תנאי גדילה והתפתחות טובים ולימודים בבתי-ספר בקהילה .	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום שלהם (הכוונה היא לילדים המופנים על-ידי משרד הרווחה).	מוסד חינוכי
תוכנית השיקום מכוונת לאפשר לחניכים  התנסות מבוקרת במסגרות חינוכיות ומשלימות בקהילה, בליווי הצוות המטפל. עידוד הקשר בין החניך ומשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם, עם בעיות נפשיות או בעיות משמעת מינוריות ועם פוטנציאל טוב לשיקום.	מוסד שיקומי
טיפול בליקוי המרכזי של הילד וחיזוק תחומים אחרים. פעילות במסגרת טוטלית ומקיפה.	ילדים ברמת הזדקקות גבוהה הסובלים מבעיות התנהגותיות ורגשיות חמורות.	מוסד טיפולי
טיפול תרופתי והשגחה פסיכיאטרית. המוסד הוא תחנת מעבר לפני ולאחר אשפוז בבית-חולים לחולי נפש.	ילדים עם בעיות נפשיות חמורות הזקוקים לטיפול תרופתי ולהשגחה פסיכיאטרית.	מוסד פוסט-אשפוזי
טיפול בילד ובמשפחתו כחלק מראייה כוללת, בהדגשת תפקידה של הקהילה בטיפול בילד בסיכון ובמשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום.	מוסד קהילתי

מערך המוסדות של השירות לילד ולנוער הופרט לפני שנים רבות. נכון לשנת 2003,  היה אחראי השירות לכ-314 מוסדות, 293 מהן, שהן 93% מכלל המוסדות, מנוהלות בידי חברות ציבוריות וארגונים ציבוריים (מלכ"רים), ו-21 פנימיות (7%) שייכות למגזר הפרטי-עסקי ומנוהלות בידי עמותות פרטיות למטרות רווח.

—————————————————————————————

נכון לשנת 2003:

  

רוב התקציב (כ-74%) של השירות לילד ולנוער מיועד לטיפול במסגרות חוץ-ביתיות, שעלותן גבוהה. התקציב לטיפול בקהילה הוא כ-26% מכלל התקציב.

   

חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו למוסדות, בישראל קיים לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות למוסדות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שמרבית הילדים נשלחים למוסדות הללו כדי להרחיק אותם כביכול מהסכנה…

  

אף ששירותים קהילתיים עולים רק רבע או שליש מעלות החזקתו של ילד בפנימייה, ולעתים הם פתרון מתאים יותר לילד, שכן הם מאפשרים לו לגור בביתו ולהישאר בסביבתו הטבעית, רק בכ-15% מהרשויות המקומיות קיימים שירותים קהילתיים נאותים לילדים בסיכון.

שיטות אלימות לריסון ילדים ב"בית טף" בפרדס חנה

עפ"י כתבה משודרת בערוץ 10  נוהגים בפנימית "בית טף" בפרדס חנה

לרסן ילדים לדבריהם, ע"י שימוש בשיטות אלימות ביותר ולא אנושיות

השיטות מזכירות שיטות אילוץ בחקירות שבויים ולא כאלו הראויות בכלל

 לשימוש ע"י מחנכים או כל איש חוק אחר.

צפו בכתבה ששודרה בערוץ 10

התנועה מגנה את עובדי הפנימיה וקוראת לשרת החינוך ולשר הפנים לסגור לאלתר את המקום

להחזיר את הילדים להוריהם ולערוך חקירה משטרתית מקיפה לעובדים

עד לאן תדרדר מדינת ישראל את החינוך והגישה כלפי ילדי ישראל

מדינת ישראל חולה מאפקט "שטוקלהום" לאחר השואה

ומייבאת  את השיטה לארץ ואת שוטרי ה"קאפו"

תעודת עניות לעם ה"מצה"

צפו בכתבה ששודרה בערוץ 10: