אבחנת יתר של עובדים סוציאלים תורמת להגדלת מכסות הילדים במוסדות משרד הרווחה והמוסדות הפסיכיאטרים

לאחרונה שוחחתי עם עובדת סוציאלית קלינית לגבי התופעה המדאיגה בה משנה לשנה עולה אחוז הילדים שאובחנו כביכול כלקויי למידה במקרה הטוב וכבעלי בעיות התנהגותיות/רגשיות במקרה הרע. היא הסבירה זאת בתכונה נפוצה בקרב עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים המבצעים "אבחנת יתר" או באנגלית

Over Diagnosis or False Positive

אבחנת יתר הוא מצב בו אנשי מקצוע מן התחום הטיפולי מאבחנים בעיות מדומות בילדים בריאים ונורמליים. אנשי מקצוע אלו אינם מסוגלים לבצע ניפוי נכון של התנהגויות טפלות וחסרות חשיבות ומפרשים התנהגות שולית או התנהגות טבעית שלילית של ילד כתכונה הרסנית ופתולוגית.

מי מרוויח מאבחנות יתר

החוליה הראשונה אשר מאתרת ילד כזה כ"חריג" היא הגננת או המורה. מדובר בדור שלם של אנשי חינוך ברמה מקצועית נמוכה, אשר אינו מסוגל ואינו רוצה להתמודד עם ילדים מאתגרים, מסווג אותם כחריגים ודואג לכך שהם ייפלטו במהרה מן המערכת החינוכית הנורמטיבית כדי להקל את העבודה בכיתה. הטענה כי המגמה הזאת נובעת מן השכר הנמוך שהם מקבלים היא מגוחכת ובלתי מתקבלת. גם לפני 50 שנה מורים וגננות קיבלו שכר נמוך. כשאני עבדתי בסופרמרקט, סידרתי סחורה במדפים וקיבלתי שכר נמוך עדיין ביצעתי את העבודה לשביעות רצונם של הממונים עלי.

אנשי החינוך לא רק שמקבלים גיבוי מלא מן המערכת ה"טיפולית", אלא מערכת זו אף מדרבנת אותם לאתר ילדים חריגים בשם מנטרה אופנתית הנקראת "טובת הילד". למערכת הטיפולית יש אינטרס מובהק לאתר ילדים "חריגים" אלו משום שהם מפרנסים עשרות אלפי עובדי משרד הרווחה ועובדים טיפוליים.

בעקבות כך קמות כפטריות אחרי הגשם אינספור עמותות "טיפוליות" המנצלות את חוסר ידיעתם המקצועית של ההורים בנושא וחולבות מהן כספים במסווה של "אבחונים" ו"טיפולים". דוגמא בולטת לכך היא ילדים נורמטיביים לחלוטין שאובחנו כבעלי לקות למידה. אגודת ניצן בה עובד מיודענו דן שרון עוסקת בתחום של לקויות למידה, וממשיכה "לטפח" את "מודעות הציבור לנושא" (או במילים אחרות – שטיפת מח להורים ואנשי החינוך).

ילדים רבים מנותקים ממשפחתם כתוצאה מאבחנות יתר

התוצאה ההרסנית יותר של אבחנות היתר היא עליה חדה באחוז הילדים המאובחנים בטעות כבעלי בעיות נפשיות ובידודם בכפיה במוסדות של משרד הרווחה ובמוסדות הפסיכיאטרים.

באחד המאמרים הקודמים תיארנו את סוגי מוסדות הרווחה (תמיד שואלת עצמי למה קוראים למשרד הזה רווחה, רווחה של מי? של עובדי הרווחה? צריך להחליף את השם של המשרד הזה).
ישנם כאמור 5 סוגי מוסדות:
מוסד חינוכי, מוסד קהילתי (מוסד יום שיקומי-טיפולי), מוסד טיפולי, מוסד שיקומי ומוסד פוסט-אשפוזי.
למעט המוסד המוגדר כמוסד "חינוכי", כל שאר המוסדות מאכלסים ילדים עם בעיות לכאורה "התנהגותיות".
הגרף הבא מתאר את התפלגות הילדים בין סוגי המוסדות השונים – השוואה בין שנת 2003 לשנת 2005.
שימו לב כי ביחס לשנת 2003, בשנת 2005 חלה עליה באחוז היחסי של ילדים שהוגדרו כבעלי בעיות התנהגותיות. ישנה ירידה במספר היחסי של ילדים השוהים במוסדות החינוכיים ועליה באחוז היחסי של ילדים השוהים במוסדות המאכלסים ילדים "מופרעים".

 

המוסדות הפוסט-אשפוזיים

מדאיגה במיוחד העליה במוסדות הפוסט-אשפוזיים, עליה של כ-40% בחלק היחסי מכלל המוסדות.
מוסד פוסט אשפוזי הוא מוסד המאכלס בתוכו ילדים ש"אובחנו"כבעלי הפרעות פסיכיאטריות והמוזנים באופן קבוע בסמים פסיכיאטרים. במוסד זה נמצא דרך קבע פסיכיאטר המחלק סמים לחוסים. מוסד פוסט-אשפוזי מהווה תחנת מעבר, אליו מתקבלים ילדים שהגיעו אחרי שעברו את זוועת האשפוז הפסיכיאטרי, וממנו נשלחים ילדים חזרה אל מתקני הכליאה הפסיכיאטרים או אל מוסדות של עבריינים.

  
במוסדות הללו יש לגיטימציה להתעלל בילדים בתירוץ כי מדובר בילדים "בעיתיים מלכתחילה". השאלה היא מה בא קודם, הביצה או התרנגולת, האם לילדים אלו בעיות התנהגות מלכתחילה או בעיות ההתנהגות שלהם נובעות מן היחס של המערכת אליהם. המערכת מתייחסת אליהם כמוקצים מחמת מיאוס וממשיכה להתעלל בהם ומטבע הדברים ליצור בהם כח התנגדות.

הילדים הללו עברו לא מעט יסורים במוסדות של משרד הרווחה.

אין ספק שהגדרתם כחריגים ונחותים מצד עובדי חינוך, טיפול ורווחה תרמה לדימוי העצמי הירוד שלהם.

אין ספק שהטלטולים ממוסד למוסד, מאומנה לאומנה חרטו סדקים עמוקים ברמת האמון שלהם במבוגרים.

אין ספק שהתעללויות שעברו במוסדות קודמים, בכלל זה מתקני כליאה פסיכיאטרים פגעו ברמת החוסן הנפשי שלהם.

אנשי "טובת הילד" כמו ה"דאגן הלאומי" יצחק קדמן, יוצאים מדי תקופה בדוח מודפס צבעוני על נייר כרום, עתיר גרפים מצועצעים, ארוז בסרט ורוד, ומודיעים כי מצב הילדים מידרדר והולך ויש צורך להגדיל עוד ועוד ועוד את מכסת המוסדות להתעללות בילד.

עלות חדשית להתעללות בילד במוסד כזה (נכון ל2005) - 8,717 ש"ח. תאר לך שהסכום הזה היה הולך לטיפוח המשפחות מהן נחטפו הילדים והשקעה בילדים במסגרת הקהילה, המציאות היתה נראית אחרת.

מר קדמן, אתה צודק, מצב הילדים מידרדר והולך, אבל לא בגלל שיש לנו ילדים פחות טובים אלא בגלל שיש יצורים כמוך במערכת. הגיע הזמן שתתפטר. אינך ראוי לייצג את ילדי ישראל.

   
מוסד פוסט-אשפוזי הוא התחנה האחרונה ברצף תחנות "טובת הילד" של משרד הרווחה, לפני ניתוק טוטאלי של הילד מן החברה האנושית.