עדותו של אב על נזקי הריטלין

צפו בתכנית פופוליטיקה על ילד בכיתה א' שהתחיל בריטלין וסיים בקונצרטה וריספרדל, סם פסיכיאטרי מפוקפק שמיועד לחולי סכיזופרניה (וגם עליהם יעילותו מוטלת בספק אך נזקיו אינם מוטלים בספק).

 

 

 

עובדים סוציאליים חטפו ילד בן 8 למשפחה אומנת ממבשרת ציון שסיממה אותו בסמים פסיכיאטרים כדי שיהיה לה שקט בבית

ריספרדל הוא סם פסיכיאטרי בעל תופעות לוואי רבות וקשות. תופעות הלוואי שלו במערכת העצבים כוללות עצבנות, דיכאון, פסיכוזה, אפתיה, הזיות, אופוריה, אי יציבות רגשית.

 

צפו בכתבה ששודרה אתמול בתכנית מכל מקום בערוץ 1, בה יעקב בן ייששכר מתאר את היד הקלה על ההדק של העובדים הסוציאלים ופקידי הסעד במשרד הרווחה בראשות פקידת הסעד לחוק הנוער חנה סלוצקי והדובר נחום עידו. יד מזוהמת באמצעותה הם מנתקים ילדים ממשפחותיהם וזורקים אותם במשפחות אומנה זרות ומנוכרות.

 

לינקים נוספים:

 

עובדת סוציאלית תקפה קשישה בת 76

 

ניכור אומנה ותאוות הבצע של משפחות אומנה

 

הפסיכיאטרית רצחה – ההורים ישלמו את המחיר

 

ילדים נשכחים – על התעללות ילדים בפנימיות ומשפחות אומנה

 

סיוט בבית המשפחה האומנת – משרד הרווחה מסתיר

 

 

הפסיכיאטרית רצחה – ההורים ישלמו את המחיר

ילדה בת 4 מתה בארה"ב ממנת יתר של סמים פסיכיאטרים. הפסיכיאטרית שאבחנה את ה"מחלה" הלעיטה אותה בשלל תרופות פסיכיאטריות וגרמה למותה. ההורים, שעירים לעזאזל, נעצרו בחשד להזנחה / רצח מדרגה ראשונה.

 

בארץ מירי קרן, פסיכיאטרית תינוקות בבית החולים גהה טוענת שיש פעוטות שיש לתת להם "טיפול" פסיכיאטרי גם בגיל שנה, וזאת בשיתוף פעולה הדוק עם פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, העובדת הסוציאלית, חנה סלוצקי (ובשמה השני "עבודת קודש") הפועלת להעביר בכפיה ילדים רכים מסביבתם הטבעית לאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטרים דוגמת זה הקיים בנס ציונה.

 

צפו בסרטון המתאר את הטרגדיה.

 

חוק החסיון בין מטפל למטופל – חל איסור מוחלט על אנשי טיפול להעביר חומר חסוי לפקידי סעד הן בנוגע לילדים והן בנוגע להורים

הזכות לחסיון הינה זכותו של המטופל כלפי הפסיכולוג או המטפל. מטרת החסיון היא להבטיח למטופלים ולכל מי שנזקק לשירותו של פסיכולוג ונותן לו מידע מתוך אמון שמידע זה יישמר בסוד, כי הפסיכולוג לא יפגע באמון שנתן בו ולא יגלה את המידע שמסר לו, אלא אם יחויב לעשות כן על ידי בית המשפט.

 

החסיון אינו מוחלט אלא יחסי: בית המשפט ישקול בכל מקרה ומקרה האם החובה להעיד אמת ולהגיע לחקר האמת גוברת על החובה לשמור בסוד מידע שנמסר בטיפול. הדבר תלוי בחומרת העבירה, אשר להוכחתה מתבקשת העדות בנסיבות המקרה, ובשאלה האם ניתן להוכיח את העבירה ולהביא לדין את העבריינים מבלי לפגוע בערך החסיון.

 

יש לדבר היבט נוסף: הפסיכולוג אינו מקור מידע אותו מבקשת המשטרה, ועליה לתור אחרי ראיות ממקורות אחרים. לא פעם אנשי המשטרה לא ערים לפרטים אלה.

 

כאשר מעורב בטיפול ילד, אזי ככל שהמידע נוגע לו, אין למסרו אלא בהסכמת אפוטרופסיו.

 

חלק ניכר מן ההורים ובעיקר מן המטפלים במכון להתפתחות הילד אינם מודעים דיים לחוק החסיון החל עליהם, המורה להם חד משמעית לשמור על חסיון הן בנוגע להורה והן בנוגע לילד מפני כל גורם שהוא, בכלל זה פקידי סעד.

החוק אוסר על מטפלים להעביר חומר חסוי בכתב או בעל פה על הילד והוריו ללא הסכמת המטופלים לפקיד סעד או כל גורם אחר אלא אם בהנחיית בית משפט (חסיון יחסי).

 

למרות שאי ידיעת החוק מצד אותו מטפל אינה פוטרת אותו מאחריות, אם מקנן בכם החשש כי מטפל זה או אחר יעביר חומר חסוי לפקיד סעד ללא הסכמתכם, שילחו לו מכתב המפרט את החוק וסעיפיו וכי עבירה על חוק החסיון הינה עבירה פלילית לכל דבר וענין.

________________________________________________________

 

חסיון רופא-חולה :

סע' 49 לפק' הראיות : "עדות רופא - (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות רופא או לעבוד כאמור בסיפא לסעיף קטן (א). (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות".

 

הרציונל לחסיון – לאפשר תקשורת פתוחה בין הרופא לפציינט. יש שטוענים שההצדקה לחסיון פחות משמעותית לחיסיון עורך דין-לקוח (מדברים על חסיון ולא על סודיות). הטענה היא שבחסיון רופא-חולה אפשר לתת לרופא להעיד.       החסיון חל על כל הצוות הרפואי.

סע' 49 לפק', אומר שאדם שנזקק לשירות רופא/ מידע שהגיע תוך כדי עבודתו כרופא/ ושיש לו זיקה לשירות הרפואי. החסיון חל רק שמדובר בעבודה חוקית של רופא.

כלומר, אם מדובר בהפלה לא חוקית, אזי אין חסיון.

ע"א 447/72 ישמחוביץ : גניקולוג שעסק בטיפולי פוריות באופן פרטי, היו אצלו מסמכים אישיים בנוגע למטופליו. חשדו שהוא מעלים מס ופשטו על הקליניקה שלו. שם מצאו תיקים אישיים והוא טען לחיסיון. בית המשפט – אמנם סיבת פניה של חולה, סוג הטיפול שניתן לחולה – הם חסויים, אולם זהות הפציינט או כתובתו או תמורה ששילם – זה לא חסוי.  (פס"ד זה ניתן לפני יותר מ-30 שנה)

 

כיום (לעומת פסק הדין הזה), התחזק נושא פרטיות האדם וחוקק חוק הגנת הפרטיות.

ד"ר בלכר טוענת שאולי היום היו פוסקים בצורה שונה ואפשרי כי שם הפציינט הוא פרט חסוי.

 

חסיון הוא יחסי ואפשר להסירו אם הטעם לגילוי לשם עשיית צדק, עדיף על הטעם שלא לגלות את הראיה.

 

חסיון פסיכולוג-מטופל :

סע' 50 לפק' הראיות : "עדות פסיכולוג – (א) פסיכולוג-מומחה כמשמעותו בצו שהותקן לפי סעיף זה אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות פסיכולוג-מומחה. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית-המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות. (ד) שר הבריאות יתקין, בהסכמת שר המשפטים, צו שיגדיר מיהו פסיכולוג-מומחה לעניין סעיף זה".

 

דוג' להמחשה - אם פונים שני לקוחות לעורך דין, ואחר-כך יש ביניהם סכסוך ורוצים להעיד את עורך הדין לעניין הדברים שנעשו כאשר ייצג את שניהם, אז אין חסיון.

אולם, אם שני בני הזוג פונים לפסיכולוג, אז רק אם שניהם נותנים היתר, הפסיכולוג יעיד.

סע' 50 לפק', לא מדבר על עובדים ומתמחים של הפסיכולוג. סביר להניח שאם זה יגיע לבית המשפט, אזי כן תהיה פרשנות מרחיבה (שתכלול גם את עובדיו).

 

סע' 50א' לפקודת הראיות : "עדות עובד סוציאלי – (א) עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עובד סוציאלי. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות". החסיון הוא יחסי.

 

טיפולים נפשיים בילדים הם כמו כוסות רוח למת – ד' מספר על תעשיית ההונאה של הטיפולים הדיאדיים בילדים

ההורה ד' הופנה למכון להתפתחות הילד עקב בעיות התנהגותיות לכאורה של ילדו בגן ע"י פקידת סעד שכפתה עליו ועל ילדו את הטיפול תוך סחיטה ואיומים.

הפסיכולוגית ששגתה באבחון שלה המליצה על טיפול דיאדי בן חצי שנה. הטיפול הוארך לשנה.

בטיפול דיאדי הילד משחק משחקי דמיון עם ההורה וטיפול חסר ביסוס מדעי זה אמור כביכול לפתור בעיות כלשהן…

 

בתחילת הטיפול הגיע הילד למכון עם שיפור ניכר בהתנהגותו בגן. לאחר חצי שנה העביר ההורה למטפלת (עוד עובדת סוציאלית) דוח של הגננת המתאר את השיפור שחל בהתנהגותו של הילד שאף הפך להיות בין הבולטים והמובילים בגן, וזאת בעקבות גישתה הנאורה של הגננת בגן שאף הופתעה לשמוע כי הילד מטופל במכון להתפתחות הילד וטענה כי הטיפול מיותר.

למרות זאת, התעלמה המטפלת מן הדוח של הגננת, והחליטה להאריך את הטיפול לשנה ללא כל הסבר.

 

בתחילת השנה החדשה החל הילד ללכת לגן עיריה. הגננת החדשה ששמעה כי הילד "מטופל" במכון להתפתחות הילד החלה להתייחס אליו כאל ילד "חריג" (כינתה אותו כילד חריג) ושדרה לו אותות שליליים מתאימים. בילד חלה רגרסיה בהתנהגות בגן ובתום שנה של "טיפול" החליט ההורה להפסיק את הטיפול מיוזמתו מאחר והבין כי במהלך שנה שלמה הונו אותו במכון להתפתחות הילד במניפולציה ומתן טיפול שאינו רלוונטי למקרה.

 

במהלך שנה זו התמיד ההורה להגיע עם הילד לטיפולים (50 דקות עם הילד פעם בשבועיים).

בכל מפגש בו היתה אמורה להינתן מעין הדרכה הורית ללא נוכחות הילד, המטפלת מעולם לא דיברה או נתנה ייעוץ כלשהו אלא האזינה לדבריו של ההורה ולאחר מכן תיעדה והקליטה אותם במחשב.

 

עפ"י חוק, זכותם של ההורים לקבל מידע על הטיפול הרפואי והפסיכולוגי בילדיהם והיא נובעת מחובתם כאפוטרופסים לדאוג לשלומם, בריאותם ורווחתם של ילדיהם.

 

המטפלת שנקטה במידור מידע לאורך כל הדרך, מעולם לא הסבירה על מהות הטיפול, מה ואיך הוא אמור לשפר את המצב ה"לא טוב" לכאורה, והסיטואציה היחידה בה הועילה לזרוק עצם של הדרכה היתה בתחילת הטיפול, בה ייעצה להורה את טיפ המאה כי "יש להשתמש בתקשורת ישירה עם הילד" (בתקשורת ישירה הכוונה היא להגיד לילד את המילה "לא" כשצריך מבלי לספק לו הסברים)

 

באחד המפגשים עם הילד, התנהג הילד באופן מסויים וההורה שאל את המטפלת אם יש לה הסבר לאותה סיטואציה ספציפית. המטפלת השיבה כי תספק לו הסבר במפגש הבא שיהיה רק ביניהם. במפגש שהתקיים עימה לאחר מכן, במקום לתת לו תשובה על אותה שאלה כפי שהבטיחה, היא, כמו כל יהודיה טובה, ענתה לו בשאלה: "איזה הסבר לדעתך יש לסיטואציה שאירעה במפגש הקודם עם הילד?…"

 

לקראת סיום הטיפול מיוזמתו של ההורה, העביר לה זה את התרשמותו השלילית מן המערכת ומן הכלים שהיא מציעה וטען לאבחון שגוי וחוסר תקפות מדעית של הטיפולים, וכן את העובדה כי המטפלת ראתה אף תמונה צרה של התנהגותו של הילד, משום שלאורך שנה שלמה צפתה בו בתנאי מעבדה, במשרד הממוזג שלה, 50 דקות בלבד, פעם בשבועיים.

 

המטפלת, כדי לצאת באופן מאניפולטיבי מן המבוכה אליה נקלעה בשל כשלונה המקצועי, ניסתה נואשות למצוא פגמים בהורה וסיימה את טענותיה בתשובת המאה: "אני רואה את המכלול של הדברים…והמעבדה היא למעשה מיקרו קוסמוס…".

__________________________________________________

המלצה להורים: אם ממליצים לכם על טיפול רגשי לילד במכון להתפתחות הילד או בכל מכון שרלטני אחר, פשוט תתעלמו מעצות האחיתופל הללו. טיפולים אלו הם כמו כוסות רוח למת.

 

אם בכל זאת הגעתם לטיפולים כאלו. דאגו להקליט את השיחות ביניכם לבין המטפל, כדי שהקלטות אלו תוכלנה לשמש אתכם מאוחר יותר בתביעה משפטית על רשלנות רפואית או מקצועית או בתביעה על הונאה ורמאות.

הזילות של הטיפולים הדיאדים בילדים ותעשית ההונאה שבהדרכה ההורית

עצם קיומו של מוסד הייעוץ בגן ובבית הספר, קרי עצם ההחלטה להעניק ליועצת פונקציה מוסדית, רשמית וקבועה בחוק, מלמד רבות על יחסו של המוסד החינוכי לילדים. הופעתה של היועצת על במת המוסד החינוכי אינה מציינת שינוי במעמדם של הילדים וביחס אליהם, נהפוך הוא: הופעתה מאפשרת לשכלל את הדיכוי, משום שבמידה רבה איננה אלא עלה תאנה, שתחת מראית העין של מקצועיות ואחריות משמרת ומרחיבה את התעלמותם של המבוגרים מן הילדים.

 

תפקידם של היועצת והפסיכולוג החינוכי מסייע למורים ולגננות לראות עצמם פטורים מאחריות בנוגע לתחושותיהם של הילדים. תפקיד זה מושתת על סתירה: הוא נועד לסייע לילדים אך בה בעת לאפשר את ההתעלמות ממצוקתם. ואולי אין זו סתירה כלל ועיקר, שהרי דלתה הפתוחה לכאורה של היועצת לא נועדה אלא לסגור בפני הילדים דלתות רבות ככל האפשר.

 

כך מתגלה היועצת כחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של בעלי תפקידים – פסיכולוגים, מטפלים באמנויות, מורות מסייעות ועוד – שנוכחותם במרחב החינוכי אינה מצביעה על דאגה לרווחתם של הילדים, אלא להפך: היא מציינת את דחיקתם ההולכת ונמשכת ואת התנערותו של החינוך מחובתו כלפיהם. לכל אלה יש להוסיף כמובן את תנאי עבודתה של היועצת או הפסיכולוגית החינוכית, את הלחצים המופעלים עליה, את צרכיה ואת רצונה להשתלב במערכת שבה התקדמות מותנית בתארים ואשר אין בה מקום למקצועיות שאינה אינסטרומנטאלית.

 

טיפול דיאדי הוא סוג של טיפול רגשי כביכול הניתן לילדים בעלי בעיות התנהגותיות לכאורה במסגרת הגן, וזאת באמצעות משחקי דמיון. מטרתו של הטיפול היא "לטפח את הקשר בין ההורה לילד", משום שלטענתם של אנשי המקצוע, הסיבה לכך שילד השוהה בגן במשך 8 שעות תמימות ביום ומתנהג שלא בהתאם לכללי הגן, נעוצה בעובדה כי הקשר עם ההורים עימם שוהה בממוצע כ-4 שעות ביום אינו מטופח דיו…

ובמילים אחרות, את האחריות על תפקודה הכושל של הגננת או המורה המערכת מפילה תמיד על ההורים, ולכן גם כאן, בשל מטרית החיפוי וההסתרה של המערכת, קשה לתבוע גננות ומורות על רשלנות מקצועית.

 

לטיפולים הדיאדיים אין ומעולם לא היה כל ביסוס מדעי לגבי האפקטיביות שלהם. בטיפול הדיאדי ההורה משחק עם הילד במשחקי דמיון ולסירוגין מתקיים לאחר מכן מפגש עם ההורה בו ניתנת לו מעין "הדרכה הורית".

מטרת משחק הדמיון היא אף להרגיע את הילד ולסדר לו את המחשבות בראש…

 

ה"טיפול" במכון להתפתחות הילד למשל, נערך פעם בשבוע במשך 50 דקות ובשבוע שלאחר מכן מתקיים מפגש עם ההורה, אף הוא למשך 50 דקות.

האם טיפול בן 50 דקות פעם בשבועיים אמור להשפיע על ילד השוהה לעיתים יותר מ-8 שעות אינטנסיביות בגן באופן יומיומי? ברור שלא, ולכן גם מן הפאן הזה הטיפול אינו יעיל.

 

כאמור, לטיפול הדיאדי אין שום אחיזה מדעית.

כאשר הטיפול נכשל המטפלים מאשימים את ההורים בחוסר שיתוף פעולה כביכול, או לחילופין מנסים למצוא פגמים בהורים. המטפלים לעולם לא יודו בכישלונם הם.

כאשר חל שיפור בהתנהגותו של הילד, המטפלים לוקחים את הקרדיט הזה לעצמם, למרות שבמרבית המקרים השיפור בהתנהגותו של הילד חל מסיבות אחרות, אם כתוצאה ממעבר לגן אחר, רכישת חברים חדשים, התמתנות עם הגיל ועוד.

 

מעולם לא בוצע מחקר מדעי מסודר עם מדגם גדול בו השתתפה קבוצת בקורת על מנת להוכיח את מהימנותו של טיפול מסוג זה. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי אם היה מתבצע מחקר שכזה, היו מגלים כי טיפול כזה אינו יעיל כלל ולמעשה מדובר בתעשייה של הונאה מצד מערכת הבריאות והמערכת החינוכית.

הדמיון בין אבחון פסיכולוגי לקריאה בקפה

על מנת לבצע טיפול רגשי בילד במכון להתפתחות הילד, עליו לעבור אבחון פסיכולוגי. ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים פרטיים אשר מדלגים על השלב הזה ומחליטים על אופן הטיפול ללא אבחון פסיכולוגי או בדיקות אחרות אלא על סמך התרשמותם האישית בלבד.

 

האבחון הפסיכולוגי במכון להתפתחות הילד מתחיל ומסתיים במבחן בן 3 שעות בלבד, שבמהלכו מבצע הילד בתנאי מעבדה סדרת מבחנים כדוגמת מבחני וקסלר, ציורים, CAT ןכן', אשר בסיומם כותב המאבחן דוח פסיכולוגי.

 

לא מעט מאמרים נכתבו אודות זילותם וחוסר תקפותם המדעי של המבחנים הללו, ואולם תהליך האבחון המפוקפק הזה ממשיך להיות שמיש ולחרוץ גורלם של מאות אלפי ילדים לרעה רק משום שפסיכולוגים אינם מסוגלים לבנות כלי בדיקה מדעיים נאותים בשל מוגבלותם המקצועית בנושא שיטות מחקר מדעיות.

 

על סמך 3 שעות בדיקה בלבד, בתנאי ואקום, ללא תצפיתנות ואינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים, ללא בחינה במצבים משתנים וסביבות מגוונות, קובע פסיכולוג קליני במכון להתפתחות הילד או פסיכולוג חינוכי מה יהא עתידו של האובייקט המוצג לפניו.

 

הדוח הפסיכולוגי מסתמך לעיתים על דוחות או מסמכים קודמים שהפסיכולוג הצליח להשיג (לעיתים קרובות משכנע את ההורים להביא לו דוחות קודמים וכך זה פועל עליהם ועל הילד כחרב פיפיות). חוות הדעת הקודמות משפיעות לרעה על אופן חשיבתו של הפסיכולוג, מנטרלות את הפאן האובייקטיבי בשיקול הדעת ומעוותות את חוות דעתו שלו, וכך הוא מפרש את תוצאות המבחנים כך שיתאימו למה שנכתב ע"י קודמיו, על מנת שתיווצר חומת התאמה בין כל חוות הדעת.

 

בלא מעט מקרים בהם כתבו פסיכולוגים חוות דעת שהן בלתי תלויות בחוות דעת קודמות משום שנמנע מהם לצפות בדוחות קודמים, נתגלו הבדלים גדולים בפרשנות המבחנים עד כדי סתירות מהותיות בין חוות הדעת השונות. (שוב, הן משום שאבחונים פסיכולוגים אינם כלי מדעי)

 

המהלך היומרני ביותר של מאבחנים אלו הן הפרוגנוזות שהם מספקים בנוגע לילד. אותה פרוגנוזה (ניבוי) הנסמכת על 3 שעות בדיקה בלבד של ילד רך בשנים, לעיתים פעוט, קובעת ביומרנות חסרת גבולות מהו הסיכוי כי הילד יפתח הפרעות התנהגותיות בעתיד.

 

פרוגנוזה זו אינה שונה למעשה מפרוגנוזה של קוראת בקפה, פותחת בקלפים או קוראת עתידות בכדור בדולח, ולכן מבחינה משפטית קיים יסוד סביר להניח כי אבחון פסיכולוגי הוא אקט שיש בו אפקט של רמאות וכי טיפול רגשי לא מוכח יש בו משום הונאה של הלקוח.

מדוע קשה לתבוע פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים על רשלנות רפואית

טיפולים פסיכולוגים בכפיה על ילדים

 

לעיתים מופנים ילדים, לכאורה עם בעיות התנהגותיות להדרכה הורית וטיפול רגשי במכון להתפתחות הילד.

 

מי שמפנה את ההורים הללו הם בד"כ גננת שאינה יודעת להתמודד עם ילדים שלא סרים למרותה ואין לה סבלנות להיות קשובה לצרכיהם, ואז היא מטילה את הכשל המקצועי שלה בהורים כדי להסיר מעצמה אחריות לתפקוד הרשלני שלה בגן. זאת אף לנוכח העובדה כי מרבית הגננות אינן מכירות כלל את מהות הטיפולים הניתנים במכון להתפתחות הילד ולמרות זאת ממשיכות להמליץ…

 

אם ההורים אינם משתפים פעולה הגננת או המורה לעיתים מדווחות למשרד הרווחה על מנת להכניס את פקידת הסעד לתמונה ואז זו כופה על ההורים לבצע את הטיפול תוך ניצול פרצות בחוק הנוער וסחיטה ואיומים כי אם לא יבצעו את הטיפול הם ינותקו מילדיהם לעיתים באופן מיידי, תוך העברתם למרכז חירום.

 

במקרים כאלו, כמו גם בסכסוכי גירושין ישנן אף פקידות סעד שמרחיקות לכת ומעבירות את הילד באופן מיידי למרכז חירום תוך גרימת טראומה נפשית קשה לילד.

 

באחד המקרים שתועדו אצלנו איימה פקידת סעד על הורה שאם לא יחתום על מסמכי העברה למרכז חירום היא תדאג לכך שהפסיכיאטר המחוזי יאבחן אותו כחולה נפש וכך לעולם לא יראה את ילדיו.

 

מנגנון ההסתרה של המטפלים הרגשיים

 

בניגוד לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים תמיד מסתירים מן ההורים את משמעות הטיפול הרגשי. הם נמנעים מלתת הסבר על מהותו של הטיפול ואיך הוא יכול לתרום לתהליך. הורים שמבקשים הסבר מקבלים תשובות מתחמקות, כך שבמקום שהמטפל יספק תשובה עניינית הוא מסיט את הנושא, מעביר את המיקוד להורה וגורם לו לזוז מן השאלה הכול כך חשובה הזו ולהתמקד בסוגיות משניות אחרות.

 

במהלך הטיפולים הם מקלידים את "ממצאיהם" במחשב ולעולם לא חושפים אותם בפני ההורים, וזאת על מנת ליצור מידור, חיסיון והגנה על עצמם מפני תביעות משפטיות. זאת, שוב בניגוד לרופאים המחויבים לגלות לפציינט את כל הממצאים אליהם הגיעו.

 

אז מדוע קשה לתבוע מטפלים רגשיים על רשלנות מקצועית

 

בבסיס התירוץ לכפיית הטיפולים הפסיכולוגים בילדים עומדת הטענה כי:

"אם לא מטפלים בשורש הבעיה כבר מגיל צעיר, היא רק תחריף…"

 

על בסיס איזה חוק מדעי הם קובעים כי אכן קיימת בעיה? ואם קיימת כזו, האם קיים טיפול הולם בעל תיקוף מדעי או שמא מדובר בטיפול שהוא לעג לרש (תרתי משמע).

 

תירוץ חסר שחר זה של אנשי מדעי החברה נותן להם לגיטימציה (מגובה ע"י חוק הנוער) לבצע טיפולים רגשיים בילדים, טיפולים שהם עקרים ומסורסים מכל הוכחה מדעית בשם מנטרה הומניסטית לכאורה אשר אינה ניתנת למדידה וכימות. הפאן ה"הומאניסטי" היחיד בתעשיית טיפולים זו הוא הגדלת יכולת ההשתכרות של "מטפלים" אלו ממדעי השרלטנות ודווקא פאן זה כן ניתן לכימות: המון כסף מתגלגל בתעשייה הזו שלא לצורך.

שעת "טיפול" פרטי שכזה מתחילה בכ-250 ₪. בטיפול כזה אין למעשה עלויות, אין עלות חומרי גלם וגרוע מכך אין עלות של אחריות.

 

האם שמעתם על פסיכולוג או עובד סוציאלי מטפל שנתבע על רשלנות מקצועית?

אני לא שמעתי, וזאת משום שדינאמיקת העבודה שלהם מבוססת על כך שאם אין תוקף מדעי לטיפולים אז לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף קשה לתבוע אותם על רשלנות מקצועית.

אם היתה תקפות מדעית אז ניתן היה להוכיח רשלנות מקצועית ע"י הבאת ראיות לכך שהמטפל לא פעל עפ"י הנחיות מדויקות של הטיפול ובכך התרשל בתפקידו.

 

מאחר ואין ביסוס מדעי לטיפולים, לכן גם אין הנחיות מדויקות איך ליישם אותם, ולכן קשה להוכיח רשלנות, ובמילים אחרות הכל פרוץ.

 

טיפול בו לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף לא ניתן לבצע בו בקרה ופיקוח על אופן תפקודו של המטפל הוא טיפול לא ישים ולכן יש לבטלו.

 

בית הדין המשמעתי

 

הקובלנה הינה הליך משפטי לכל דבר ועניין. ועדת המשמעת של משרד הבריאות יכולה להמליץ להתלות את רישיונו של איש הצוות הרפואי (להקפיאו לפרק זמן קצוב), לשלול אותו לצמיתות, לנזוף בו או להעיר לו. 

 

בשנת ‎2000 למשל נדונו בדין משמעתי 40 קובלנות.

 

עניינן התנהל נגד תשעה-עשר רופאים, תשעה רופאי שיניים, שני טכנאי שיניים, רוקח אחד, ארבעה פסיכולוגים וחמש אחיות. ההליכים המשמעתיים בעניינם של עשרה רופאים הסתיימו. רופא אחד, שנתן מרשמים שלא עפ"י החוק, נידון לשישה חודשי התליית רישיון. רופא אחר, שקיבל כספים במרמה, נידון גם הוא לשישה חודשי התליית רישיון.

 

חמישה רופאים, שהואשמו בעבירות מין, נידונו לחודש התליית רישיון ועד שלילתו לצמיתות, בהתאמה. שלושה רופאים נידונו על רשלנות מקצועית, ונפסקו להם חודש התליית רישיון עד שנת התלייה, בהתאמה. נגד שלושה רופאי שיניים הסתיימו ההליכים המשמעתיים – רישיונו של רופא שיניים שנידון על עבירות מין, נשלל לצמיתות. לשני רופאי שיניים, שעניינם נדון על רשלנות רפואית, הותלה רישיונם מחודשיים עד שלושה חודשים, בהתאמה. שני רוקחים, שעניינם נדון בגין רשלנות רפואית נידונו לשלושה חודשי התליית רישיון ועד שישה חודשים, בהתאמה. לשתי אחיות שנידונו בגין רשלנות מקצועית, נפסקו חודשים התליית רישיון, ולאחות נוספת, שנידונה בגין שימוש עצמי בסמים מסוכנים נפסקו בדין המשמעתי שישה חודשי התליית רישיון. 

 

שימו לב כי אף אחד מארבעת הפסיכולוגים לא הורשע.

התעללות בבני נוער במוסד הפסיכיאטרי איתנים בחסות פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי וקודמתה מרים פבר

 

עדויות על ילדים שאיבדו צלם אנוש במתקן העינויים הפסיכיאטרי בנס ציונה, בניצוחה של הקאפו הראשית – חנה סלוצקי

 ילדים רכים ובריאים מאושפזים בכפייה במתקנים פסיכיאטרים כגון אלו בנס ציונה ובגהה ויוצאים משם מתים חיים. ילדים שנכנסו לשם עם חינניות, חיוניות ושמחת חיים, עוברים מטהמורפוזה והופכים לרוחות רפאים קטטוניות.

רבים מן הילדים מופנים לשם ע"י פקידי סעד לחוק הנוער אשר מאלצים את ההורים באמצעות סחיטות ואיומים, לפנות לפסיכיאטר לביצוע בדיקה כפויה או אשפוז כפוי, וכל זאת בצירוף המלצה שלהם "לטפל" בילד הסורר, המלצה המכוונת את הפסיכיאטר לכתוב חוות דעת מוטה מראש, שטחית ולא מקצועית.

פסיכיאטרים, כמו שופטים, גם הם חותמת גומי של עובדים סוציאלים, אנשים בעלי רמת אינטלקט נמוכה ונכות רגשית גבוהה אשר נבעטו מכל הפקולטות באוניברסיטה הישר לזרועותיו של בית הספר לעבודה סוציאלית, היחיד שהסכים לקבלם ללימודים. 

פסיכיאטרית ידועה צוטטה לפני מספר שנים כי:"פסיכיאטרים לא מרפאים הם רק מטפלים", ומשפט זה אומר הכל. 

להלן עדויות ממתקן העינויים בנס ציונה אשר הוצגו בישיבת הועדה לפניות הציבור בכנסת, ינואר 2008.

 עדותו של אמיר משה שביקר במקום: 

אחרי שהילד דפק בדלת כמה שעות, פתחו לו את הדלת ואמרו לו מה קורה, הוא אמר כואב לי הראש וטרקו לו את הדלת בפנים. ראיתי ילדים ששמים אותם בחדר עם חושך, בלי אור בכלל. אי אפשר להאמין לזה, אי אפשר להאמין שזה קורה.

 

אתם צריכים להבין שהם יודעים שהם עושים משהו לא בסדר, ואני יודע שהם יודעים את זה. כי כשהם עושים את זה הם לא נותנים להורים להיכנס. אני הייתי שם, אבל להורים לא נותנים להיכנס עד שהם לא מרגיעים את העניינים. ולהרגיע את העניינים, אלה פשוט דברים שלא להאמין שזה קורה, לא להאמין שדברים כאלה יכולים לקרות במדינה שלי.

 האמת היא שאם אתם הייתם מספרים לי, לא הייתי מאמין לכם כל כך עד שלא הייתי רואה את זה. עברתי דברים מאוד קשים,  ילדים שהתחננו אליי תוציא אותי, זה פשוט לא יאומן.

אני רוצה להסביר דברים שההורים סיפרו לי. גלית שאמורה להגיע לפה, לא עזבה את הילדה שלה, ולא משנה שאחר כך התברר שהאישפוז הכפוי היה בכלל לא חוקי. זה שאיימו עליה שאם היא לא תעשה מה שאומרים לה, אז הילדה רק תינזק, פשוט לא יאומן לאיים על דבר כזה.  

היא דיברה עם אחת האחיות, והיא אמרה לה תגידי, יוצאים מפה ילדים נורמלים? היא אמרה לה לא, אף ילד לא יוצא מפה נורמלי. אז מה בדיוק עושים שם? אם האחות יודעת שלא יוצאים משם ילדים נורמליים, אז למה יש את המקום הזה.

הנקודה היא, שאני לא יודע איך מודדים את ההצלחה של המקום הזה, אבל לפי דעתי זה כן הצלחה של ילד שנכנס, אם יש לו בעיה מסוימת והוא משתחרר. ראיתי שם ילדים שפשוט התעוותו.

היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש.אחרי כמה זמן את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.

ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו.

אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.  

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי. 

 

 

עדות מצמררת נוספת לנזקים הבלתי הפיכים שגורמים עובדים סוציאלים לילדים

מובאת כאן עדות מצמררת של הורים מאמצים לשני ילדים אשר נפגעו נפשית באופן קשה ביותר כתוצאה משהייה במוסד וטלטלות בין מוסדות למשפחות אומנה. הרווחה הוציאו את הילדים מהאמא הביולוגית שלטענתם היתה חולה…ואני לא אתפלא כי מדובר בעוד שקר, והאמא בריאה ראויה למופת, ממנה חטפו את הילדים.

 

כל פעם שאני קוראת כאלו עדויות אני מזדעזעת מעוצמת האטימות של המערכת, הם ממשיכים לבצע פשעים כנגד האנושות וכל העולם שותק.

 

עדות זו היא אחת מיני עדויות רבות לגבי ילדים מאומצים שנקרעו בעל כורחם ממשפחתם וממורשתם, טולטלו ממשפחה למשפחה ולבסוף מצאו עצמם מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. על הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים להם ע"י עובדים סוציאליים כולם מפחדים לדבר. כל המערכת פוחדת מהם, והילדים המסכנים הללו בהיותם מאושפזים במחלקות סגורות , מנותקים מהעולם ואינם מסוגלים אפילו לתבוע אותם במסגרת דיני נזיקין.

שלום רב, אנו משפחה עם מס' ילדים חלקם ביולוגיים וחלקם מאומצים. הילד שמדובר בו הינו בן 8 שאימצנו עם אחיו לפני 6 שנים.. מתחילה לא ידענו לקראת מה אנו הולכים או יותר נכון לא הבהירו לנו מה ההשלכות, האם הביולוגית חולה  ויותר מכך אף אמרו לנו שזה לא עובר בגנטיקה ובטח לא אופייני לאחים.

לצערנו הרב נפל בחלקינו משהו שקשה מנשוא. חשוב לי לציין מלכתחילה שאין אנו חלילה מאשימים את הילדים אבל בהחלט הדבר לא פשוט להתמודדות. במשך 5 שנים ניסינו פנינו לכל בעלי המקצוע חיפשנו מי שיקשיב לנו וישמע…ההתנהגויות של הילדים ממש חרגה מהנורמה, יש לנו ילדים גדולים ביולוגיים כך שפחות או יותר אנו מודעים לתהליך גידול ילדים, ברור לנו שיש המון קשיים שילד מאומץ מביא עימו אולם במקרה שלנו הקשיים עולים על כל דבר.

 

כבר משחר קטנותם הם הגיעו אלינו בגיל שנתיים לאחר מוסד ששהו בו שנה…קודם הוצאו בגיל 5 חודשים לאומנה..יש להם הפרעות אכילה דבר שלא היה פשוט אבל התמודדנו…חרדת נטישה כמצופה קשה ביותר, חוסר תפקוד חברתי נכון…בעיות רגשיות לר פשוטות…התנהגויות מיניות חריגות..ולאחד מהם התנתקויות רגשיות..לאחרונה לאחר שנוכחנו לראות ובהמלצת ועדת החלטה נאלצנו לשים ילד אחד בפנימיה טיפולית, כאשר הוא מגיע הביתה לביקורים וכל מה שמשתמע מכך.

 

לציין שעם כל הצער מאז בתינו נרגע ממש וחזר מעט לתפקוד תקין. יתר הילדים ממש התקשו לנהל חיים סדירים…ומצוקתם גם היתה קשה. אנו הולכים לטיפול וסיוע..אולם אני חייבת לשאול אותך דבר שלצערי אנו רואים שהולך לחזור על עצמו עם הילד השני. לאורך כל הדרך אנו ההורים הסבנו את תשומת ליבם של בעלי המקצוע להתנהגויות של הילד שנמצא כרגע בפנימיה…ואילו הם לא הבנו על מה אנו מדברים. אנו מודעים לכך שהוא כלפי חוץ לא פעם הפגין התנהגויות אחרות עד שבסוף גם בחוץ לצערינו הכל פרץ.

 

האח האחר מתנהל מעט שונה…בתחילה אובחן כ-PDD NOS אולם מהר מאוד נאמר לנו שהבעיות בהתקשרות שלו יכולות גם כן להתבטא באופן שהוא מביא את הדברים, אין ספק שההתפתחות שלו לא כפי גילו הכרונולוגי וזה יוצר בילבול עצום. מה שמדאיג אותנו מאוד לאחרונה…העובדה כהוא..פוגע בעצמו בכל מיני אופנים…מגרד עד זוב דם..ולפני מס' ימים ביום רגיל לחלוטין…פתאום תוך שנה…שמנו לב שאין לו גבות…בתחילה מאוד נבהלנו לא הבנו…לקחנו אותו לרופאת עור, והיא ישר שאלה האם הוא מטופל רגשית ואכן הפסיכאטרית נתנהל לו לופיטין 20 מ"ג פעם ביומיים כי היא ראתה שהוא עצוב.

 

המרפאה הרגשית שלו שמטפלת בו במוסיקה אמרה שהוא הראה המון תוקפנות…בבית ממש לא ראינו מאומה נהפוכו הוא היה מאוד חיוני..בחוויה שלנו לא היה "מניע" אני מתארת לעצמי שזה נובע מתוכו…בטח עקב יציאת אחיו אבל לציין שעוד קודם הוא היה עושה המון מעשים מסוכנים, שלא תואמים את גילו. רופאת העור אמרה לנו במפורשות שהוא ילד שזקוק להשגחה תמידית..ראינו באינטרנוט שיש תופעה כזו תלישת גבות ושערות המאופיינת כהפרעת אישיות,שמלבד תרופות חייבים גם עיצוב התנהגותי.נכון שהוא מטופל אבל למה מתימרים כל הזמן לומר לנו שהוא בסדר גמור למה?

 

בעבר פסיכולוג שראה את הילד כתב מפורשות שלדעתו יש לילד הפרעה נפשית…מאז שהוא אצלינו הוא כל הזמן מדבר על המוות …"רוצה לראות את הבשר של עצמו או אדם מת"ואילו הפסיכאטרית…אומרת שהוא מעט סקרן יותר מילד אחר צריך מעט יותר שמירה…ואני שואלת בשיא הכנות האם באמת זהו זה…? אנו מאוד דואגים לעתיד…יש בנו תחושה שפוחדים לומר לנו דברים בגלל שהוא מאומץ שאולי לא נרצה אותו. זה כל כך לא נכון הוא מקסים אבל אנו רוצים לדעת את האבחנה, יש לנו פחד שכמו עם האחר בסופו של דבר…נפספס…שאלה פרקטית…הוא החליט שהוא רוצה לגדל שיער. אמרנו שאין בעיה כל עוד נשמור על ניקיון הראש, ושהוא ישים קשת שהשיער לא יגיע לעיניים. ועכשו אחרי מה שעשה לגבות בכל הזדמנות שאין אנו רואים הוא נמנע מלשים קשת בשיער…לדוגמא מה לעשות? דבר שני מה לעשות עם הפסיכאטרית…אנו אומרים בקול רם את חששותינו ואילו היא מבטלת הכל… המון תודה וסליחה על האורך

אל תיתן להם לתייג אותך במסוגלות הורית

 כחלק מהמאבק מנסים לתייג אותך ע"י בית המשפט, פקידי הסעד והצד שכנגד .

פרופסור והפסיכיאטר תומאס סזאס אמר:

"המעלה הפוליטית האמיתית היחידה היא צייתנות לשלטון. והפשע הפוליטי האמיתי היחידי הוא העצמאות. העצמאות הופכת את השלטון לחסר אונים, וזה מה שמעורר את זעמו ואת פחדיו של השלטון".

video source posted with vodpod