רונית צור וחנה סלוצקי תפנימו, מחקר אוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק קובע: ניתוק הילד מהוריו מזיק גם באופן זמני

 ילדים הנמצאים הרחק מהוריהם, גם אם מדובר במצב זמני, נמצאים בסיכון לבעיות רגשיות, התנהגויות וכן בעיות למידה.

מאת: יפעת גדות   |     |  Nfc.co.il/blog/Yifat   

למרות שקיים תיעוד לכך שילדים במשפחות אומנות או ילדים שהושארו לטיפול על-ידי קרובי משפחה סובלים מבעיות ניכרות, מחקר חדש שנעשה ברוצ'סטר שביו יורק בחן את ההשפעות של הניתוק כשאחד ההורים או שניהם עוזבים רק באופן זמני.

 

החוקרים, מהמרכז הרפואי גוליזנו שבאוניברסיטת רוצ'סטר, גילו כי ברוב המקרים הניתוק הוא סמן לחוסר יציבות. הם מניחים כי בתים בהם ילדים מופרדים מהוריהם מהווים סביבה פחות מטפחת. ההורים מקריאים פחות לילדים ומקדישים פחות זמן ללמד אותם כישורים חדשים כמו שריכת שרוכי הנעלים, לדוגמא.

 

החוקרים דיווחו כי 18% מילדים עירוניים אלו נפרדו מהוריהם בנקודת זמן מסוימת. 7% מהם הופרדו יותר מפעם אחת.

 

הממצאים הראו גם כי ילדים צעירים שהופרדו מהוריהם בכל שלב שהוא השיגו ניקוד גרוע במידה משמעותית לעומת ילדים שלא הופרדו בסולם ערכים המשמש לבדיקת היכולת ללמוד מטלות חדשות והערכת כישורי קריאה וכתיבה. יחד עם זאת ההבעה בעל-פה והדיבור היו שווים לאלו של ילדים שלא הופרדו מהוריהם.

 

החוקרים ציינו כי התוצאות מפתיעות אך גם הגיוניות מאחר והילדים שלקחו חלק במחקר היו עניים, ועוני לעיתים קרובות קשור לבתים הרוסים. הם מתכננים לחקור את הנושא לעומקו ולגלות אלו סוגי נתק הם המזיקים ביותר.

 

המחקר מדגיש את הצורך בהתייחסות לכל סוג של ניתוק כסמן ללחץ פסיכולוגי אפשרי במשפחה. התערבות מוקדמת היא הדרך הטובה ביותר לצמצם את הליקויים החינוכיים והמקצועיים בטווח הרחוק לילדים אלו.

מחקר MIT שנערך על 15,000 נבדקים קובע:

ילדים שגדלו במשפחות "הרוסות" הצליחו יותר בחיים מאשר ילדים שגדלו במשפחות אומנה

פרק המבוא מהספר "ילדים רחוקים" ומבחר תגובות של רואה החשבון – מר יעקב איליה

ילדים רחוקים

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם

 

 

קשר השתיקה סביב הרחקת ילדים ממשפחותיהם  (לחץ לקריאה)

ובנוסף

מבחר תגובות כתובות שניתנו על הספר "ילדים רחוקים"

עורך הדין, ביטאון לשכת עורכי הדין: "יעקב אליה עושה את מה שאמור היה להיעשות מזמן : מציג את המצב העגום ללא כחל ושרק. המחבר  עובר שלב שלב בכל מסלול הייסורים של שירותי הרווחה: החל מהשיקולים להרחקת ילד, דרך ועדות ההחלטה של שירותי הרווחה המקבלות החלטות ללא כל הרשאה וסמכות שבדין, ועד לפתרונות העגומים כדוגמת משפחות אמנה, מוסדות ואימוץ".

הד החינוך, ירחון הסתדרות המורים: "יעקב אליה הוא רואה חשבון במקצועו, אך תחום התמחותו הוא פיקוח ובקרה על איכות השירותים הציבוריים שמספקת המדינה. שיעור הילדים החיים מחוץ לבתיהם בישראל גבוה פי עשרה משיעורם בארצות מתוקנות אחרות. המחבר חקר את הנושא לעומקו. ספרו מציג רשימה ארוכה של כשלים ומחדלים רב מערכתיים בהליכים של הרחקת הילדים מסביבתם הטבעית".

הורים וילדים, מגזין נפוץ: "אנשי מקצוע הקרובים לתחומי הנושא של ילדים בסיכון וכל קורא בעל מודעות אזרחית והומנית, ימצאו בספר ממצאים מרתקים, מזעזעים ומטרידים ביותר".

הפרקליטים, מגזין לשכת עורכי הדין: "במדינה מתוקנת, הספר ילדים רחוקים היה מטלטל את המערכת. למי שבאמת אכפת ובעיקר למי שצריך להיות אכפת לו – קחו את הספר לידיים ואל תניחו לאדישות ולשנים של קיבעון להרחיק עוד עשרות אלפי ילדים מבתיהם".

פסיכו-אקטואליה, רבעון פסיכולוגי של הסתדרות הפסיכולוגים: "הספר משכנע כתוצר של מחקר מקיף ורציני, מבחינת הצגת ההיבטים השונים הרלוונטיים, תוך הסתמכות מרשימה על מסמכים ומקורות מידע, הן תיאורטיים והן ענייניים".

חברה ורווחה, רבעון לעבודה סוציאלית: "זהו הספר המקיף הראשון היוצא בישראל ומוקדש כולו לבעיית הילדים בסיכון וההשמה בפנימיות. העובדה שהכותב הוא רואה חשבון העוסק שנים רבות בתחום הסיוע הממשלתי, וההסתמכות של הכותב על מקורות מידע מהימנים ורציניים, מוסיפה אמינות לטיעוניו".

ח"כ יואל חסון: " ספרך מאיר עיניים. אין ספק כי הנושא של הרחקת ילדים למוסדות הוא קשה ומחייב בדיקה מעמיקה. כולי תקווה כי מחקרך המקיף והחדשני בתחום זה, כולל הצעותייך לחקיקה ולשינוי שמופיעות בספר יהוו צעד ראשון וחיובי בכיוון זה. אשמח לעמוד לרשותך בכל ענין".

ח"כ אליהו גבאי: "עיינתי בספר ומצאתי בו עניין רב. אין ספק כי בספר זה הושקעו מאמצים רבים ועבודה מחקרית מקצועית. ברור לי כי ספר זה יעשיר את קוראיו ויתרום להבנת הנושאים בהם הספר עוסק".

מבקר המדינה : "הספר יהיה לנו לתועלת רבה".

נשיא לשכת רואי חשבון בישראל, עופר מנירב: "ליבי הולך אחרי הילדים והערכתי למי שיכול להתמסר לביקורת של מערכות ציבוריות כדי לחפש את התקיימותם של צדדים מוסריים וערכיים אחרים. על כל אלה תבוא על הברכה".

איתן הבר, עיתונאי – "הצטערתי לגלות עד כמה אנחנו נחשלים ונכשלים בענין חשוב זה".

יו"ר המחלקה לפדגוגיה בארגון המורים, ברכה מציאל – "הנושא המועלה בספר זה הינו אחד הנושאים החשובים והרגישים בחברה הישראלית".

סגן נשיא בית המשפט לנוער, בן דור אורי – "חן חן עבור ספרך".

יועצת משפטית במשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית פרגו :  " הספר פתח בפנינו צוהר לעולם שבו מוצגת מציאות קשה. אנו תקווה כי הספר יביא לדיון ציבורי רחב שיועיל ויוביל לשינוי".

פרופ' אמנון רובינשטיין, נשיא הבינתחומי : " הנושא עצמו מוכר לי להכאיב".

פרופ' רמי בנבנישתי, יושב ראש ועדת המשנה להשמה חוץ ביתית: "אם יש לך רצון, אשמח להיפגש עמך וללמוד מהלמידה שלך".

ד"ר יאיר עמרם, מרצה בכיר לעבודה סוציאלית: "קראתי את ספרך, נפלא ובעיקר חשוב לחברה הישראלית. תודה לך".

פרופ' יאיר אורון, האוניברסיטה הפתוחה – "עיינתי בספרך וכמוני גם אשתי שעיסוקה המקצועי בחינוך המיוחד הביא אותה להכיר יותר מקרוב חלק מהתופעות הקשות שאתה מתאר ומנתח בספרך. תבורך על העבודה החשובה שעשית".

פרופ' ישעיהו תדמור, ראש החוג למדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל – "מתוך שכבר הספקתי לעיין בספרך, אני יכול לאמוד, בהתפעמות, את המאמץ הכביר שהשקעת בפרויקט הזה ומלא הערכה לך".

אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית י-ם: "בספר זה היטבת לבטא את המחדל הסביבתי הקשה בישראל, בו נאלצים ילדים לחיות מחוץ לביתם ומשפחתם, תוך תיאור המדיניות והשלכותיה, והצעות לתיקון המצב. אין ספק כי הספר בתוכנו יעורר את הדיון הציבורי ובכך יביא לשינוי המצב".

על רשיון להורות, הסמכה והכשרה

מאת: נדב פרץ 11/04/08

 נדב פרץ. חי בקיבוץ רביבים שבנגב. נשוי ואב לשלושה ילדים. 

לאחרונה סיים את התיזה שלו, במסגרת תואר שני בסוציולוגיה כללית במחלקה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת בן-גוריון. התיזה עוסקת בתפיסת האב המטפל בחקיקה הישראלית – בקצרה, חוקר את האופן שבו המחוקקים בכנסת ישראל תופסים את המושגים 'אבהות' ו-'טיפול' ואת הקשר בין שניהם, מתוך הנחה שלתפיסות האלו יש השפעה מכרעת על היכולת של אבות להשתתף באופן שוויוני בטיפול בילדים.  ________________________________________________________

בעקבות החשיפה של מספר מקרים מזעזעים של התעללות קשה בילדים, נושא הרשיון להורות עלה שוב לדיון בבלוגוספירה. הפעם ברצוני לעסוק לא בשאלת הבעייתיות של הרעיון, אלא בחלופות שלו.

  

הרעיון של רשיון להורות מכיל בתוכו את ההנחה שאיכות ההורות של כל אדם היא עניין קבוע, שניתן להעריכו בצורה אובייקטיבית ולתת הרשאות ילודה על סמך הערכה זו. הוצאת ילדים מהבית, השיטה העיקרית הנהוגה בישראל לצרכי הגנת הילד, מתבססת על הנחות דומות.

  

בישראל מקובלת מאוד הגישה של הרחקת ילדים מהבית, למשפחת אומנה או לפנימייה, במקרה של חשד להתעללות או הזנחה הורית. נכון לשנת 2003, 30% מאוכלוסיית הילדים בסיכון המטופלת על ידי גורמי רווחה מוצאים מהבית. המספר הזה גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. בעיקר ביחס לאירופה. שם מקובלת הרבה יותר הגישה לפיה הטיפול הראוי במקרים של ילדים בסיכון הוא טיפול בקהילה – קרי, מתן מסגרות תומכות לילדים ולהורים, והכשרת ההורים כך שיוכלו להעניק טיפול הולם לילדיהם.

  

כמו הרעיון התאורטי של 'רשיון להורות', גם הפרקטיקה של הרחקת ילדים מהבית פוגעת לא רק בהורים ובזכות שלהם להורות, אלא גם בילדים ובסביבה. הוצאת ילדים מהבית היא חוויה טראומתית הן עבור ההורים והן עבור הילד. מכיוון שבדרך כלל הילדים חוזרים אל הבית לאחר תקופה מסויימת, שתי החוויות השליליות האלו מעצימות זו וגורמות נזקים הן להורים והן לילדים. בנוסף, הוצאת ילד מהבית אינה מונעת מההורים להביא לעולם ילדים נוספים, ולעיתים אף גורמת להם לעשות זאת, כסוג של 'תחליף'. מכיוון שהוצאת הילד מהבית אינה משפיעה על כישורי ההורות של הוריו, ברור שהמצב הזה עלול להיות בעייתי.

  

הגישה ההפוכה, הדוגלת בהשארת הילדים בבית ובמתן תמיכה קהילתית להורים ולילדים, פותרת בעיות אלו. הזנחה או התעללות של הורים בילדיהם נובעים, בדרך כלל, מחוסר ידע או מחוסר מסוגלות הורית. מעטים ההורים שמתעללים בילדיהם מתוך שאיפה לכך או מתוך רוע לב טהור. מתן מסגרות המעניקות תמיכה וסיוע לילדים ולהורים, בשילוב עם העשרה של ההורים בנושאי הורות, מסוגלים לאפשר להורים מזניחים או מתעללים לשנות את דרכיהם, לפתח דרכי התמודדות טובות יותר עם אתגרי ההורות, ובכך לייתר את הצורך להוציא ילדים מהבית.

  

טיפול בקהילה איננו פתרון קסם. תמיד ימצאו הורים שעברו את הגבול שמעבר אליו פתרון זה כבר אינו יכול לספק מענה מתאים, וצריך להוציא מחזקתם את ילדיהם. אך ברוב המקרים, טיפול בקהילה יכול לאפשר להורים לשדרג את המסוגלות ההורית שלהם, ולאפשר להם לטפל בילדיהם בצורה הולמת.

   

הפתרון הזה מערער על הנחת היסוד של הוצאת ילדים מהבית וגם על זו של 'רשיון להורות', בכך שהוא מראה שהפתרון ההולם למקרים של התעללות בילדים ושל הזנחה אינו דירוג של מסוגלות הורית, אלא שדרוג שלה. לא קביעה חיצונית ומהותנית של 'מי מתאים להורות ומי לא', אלא שינוי של המציאות ליצירת משפחות מתאימות יותר לגידול ילדים.

 __________________________________________________

החומר המופיע כאן מבוסס על הנסיון המקצועי ועל העבודה האקדמית של אמי, יעל פרץ ז"ל, שייחסה חשיבות עליונה לצמצום הוצאת ילדים מהבית ולהרחבה של השירותים הניתנים בקהילה לילדים בסיכון. את עמדתה פרסמה בזמנו במאמר 'בובה של ילדה' בעיתון 'חברה'.

ריטאלין גורם לדום לב. על בדיקת אק"ג לילדים לפני השימוש בריטלין.

מאת: יפעת גדות   | NFC  

22 אפריל 2008

נתונים של ה-FDA הראו כי בין השנים 1999 ל-2004, 19 ילדים שהשתמשו בתרופות ל-ADHD מתו באופן פתאומי  איגוד הלב האמריקני קורא להורים לקחת את הילדים לבדיקת אק"ג לפני שהם מתחילים את השימוש בתרופות אלו.

 סיכון למוות פתאומי

▪  ▪  ▪

ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD) צריכים לעבור בדיקות לב לפני שהם מתחילים טיפול בריטלין או בתרופות אחרות לטיפול במצב. כך ממליצים מומחים בתחום.

 

איגוד הלב האמריקני קורא להורים לקחת את הילדים לבדיקת אלקטרוקרדיוגרמה (אק"ג) – בדיקה המזהה ומתעדת את הפעילות החשמלית של הלב – לפני שהם מתחילים את השימוש בתרופות מסוג זה.

 

מומחי האיגוד אומרים כי לא ברור שתרופות אלו מעלות את הסיכון של הילד למוות קרדיאלי (של הלב) פתאומי, אך למרות זאת פרסמו המלצות חדשות, 'ליתר ביטחון', כהגדרתם.

 

לדברי מי שעמדה בראש צוות המומחים שפרסם את ההמלצות, ד"ר ויקטוריה וטר, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, היה חשש כי תרופות אלו עלולות להיות קשורות בקרב מספר קטן של ילדים למוות קרדיאלי פתאומי.

 

לא קיים רישום במדינה שיקבע כמה אנשים צעירים מתים מדום לב פתאומי ומה גרם לכך, ולא קיים מידע לגבי כמה מאלו שמתו השתמשו בתרופות אלו. לכן אין מידע סיבתי, ציינה.

 

ריטלין, השם המסחרי של חברת נוברטיס לתרופה הגנרית מתילפנידאט, הוא ממריץ של מערכת העצבים המרכזית, הניתן במטרה להרגיע ילדים הסובלים מ-ADHD, מצב המתאפיין בחוסר קשב, היפראקטיביות והתנהגות אימפולסיבית.

 

ADHD שכיח יותר בקרב ילדים עם בעיות לב. כך על-פי נתונים של איגוד הלב האמריקני שפורסמו בעיתון של האיגוד – Circulation.

 

האיגוד מדווח כי נתונים של ארגון המזון והתרופות האמריקני (FDA) הראו כי בין השנים 1999 ל-2004, 19 ילדים שהשתמשו בתרופות ל-ADHD מתו באופן פתאומי ו-26 ילדים סבלו מאירועים של הלב וכלי הדם כמו שבץ, דום לב והפרעות בקצב הלב.

 

ה-FDA מזהיר מפני שימוש בתרופות ל-ADHD

 

[עלול לגרום להתקפים פסיכיאטריים חמורים]

  

מיליוני ילדים

 

מיליוני ילדים משתמשים בתרופות לטיפול ב-ADHA.

 

מחקרים הראו כי ממריצים כמו הריטלין עלולים להעלות את קצב הלב ולחץ הדם. ובעוד שתופעות לוואי אלו לא חשובות עבור רוב הילדים הסובלים מ-ADHD, הן עלולות להיות רלוונטיות לאלו הסובלים מבעיות לב.

 

ישנם מצבים מסוימים של הלב שעלולים להעלות את הסיכון למוות קרדיאלי פתאומי, המתרחש כשקצב הלב אינו סדיר.

 

המלצות האיגוד קוראות לבדיקת אק"ג לילדים לפני התחלת הטיפול בתמריצים ל-ADHD מאחר שהבדיקה עשויה לזהות מצבים כמו חריגות בקצב הלב שעלולה לגרום למוות קרדיאלי פתאומי.

 

למרות שהבדיקה לא תזהה כפי הנראה את כל המקרים וייתכן שתניב גם תוצאות חיוביות שגויות, מדובר בבדיקה לא יקרה ופשוטה שאינה פוגעת בילדים בכל צורה שהיא ומאפשרת לזהות חלק מילדים אלו ולדעת כי הם עלולים לסבול ממצבים לבביים.

 

ד"ר ויטוריה הדגישה כי אין בכוונתם להפחיד את ההורים אך גם לא להרגיע אותם.

 

האיגוד קורא גם לרופאים לבצע הערכות לבריאות הלב אצל ילדים שכבר משתמשים בתרופות ל-ADHD אם לא בוצעה הערכה כזו לפני שהחלו את הטיפול. אם תוצאות האק"ג יהיו מטרידות המסקנה אינה בהכרח כי הילד אינו יכול לקבל תרופות לטיפול במצב, אלא כי יש לעקוב אחר הילד באופן זהיר יותר, כלומר להתחיל טיפול במינונים נמוכים ולבדוק את ההשפעות.

  

להזהר מאבחנה שגויה

 

משרד הבריאות מדגיש כי חשוב לשלול מצבים שכיחים הגורמים לפגיעה ביכולת הריכוז כגון: חרדה או הפרעות אפקטיביות (דיכאון, מחלה ביפולארית), שימוש בסמים, פסיכוזה, הפרעה בפעילות בלוטת התריס, התכווצויות, פרכוסים והפרעות שינה.

 

גיל התחלה מוקדם, הפרעה רציפה וסיפור משפחתי יכולים לתמוך באבחנה נוירו-התפתחותית (כמו ADHD). בנוסף, חשוב להעריך קיום מצבי מחלה נלווים המופיעים בשני שליש ממקרי ADHD כגון הפרעות התנהגות, לקות למידה והפרעה על שם טורט.

 

בנוסף חשוב לזכור שיש ילדים פעילים באופן חריג אבל ללא בעיות קשב וריכוז או כאלו עם טמפרמנט קשה במיוחד העלולים לקבל תווית של ADHD ללא הצדקה, על כן צריך להיזהר באבחנה.

 

בדוח המסכם של ועדה שמונתה על-ידי שר הבריאות ב-1997 לאבחון טיפול בילדים עם ADHD מומלץ שהאבחון יהיה רב מקצועי. הצוות המאבחן יכלול רופא, פסיכולוג ומאבחן דידקטי.

לא רק בזרע ניחנו הגברים

 

הדרך להפקת תאי זרע נסללת במהירות, אך לעולם לא נוכל למצוא תחליף לאב אמיתי שמעורב בחיי ילדיו ומהווה דמות משמעותית עבורם  

 

לאחרונה דיווחה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת Gottingen בגרמניה כי הצליחה לייצר תאי זרע מלאכותיים מתאי אב שמקורם במח עצם אנושי. החוקרים מקווים כי תגלית זו תוכל לסייע לשיפור טיפולי פוריות בגברים ובנשים כאחד. יש להניח כי בהתחלה תאי האב הללו ישמשו בעיקר זוגות בהם בן הזוג חסר זרע, ובהמשך גם ישמשו זוגות לסביות שיוכלו ליצור זרע לצרכיהן.

 

 

נשאלת השאלה, האם ירחק היום בו נשים הטרוסקסואליות ישאלו את עצמן "מי בכלל צריך את הגברים האלה"? אין ספק כי הרעיון לפיו שתי נשים יוכלו ליצור יחד ילד מביציתה של אחת ותחליף-זרע מחברתה קוסם לנשים רבות, ובמיוחד לפמיניסטיות שבהן.

 

אך צר לי לאכזב את החוקרים הנלהבים. כל עוד הסקס ימשיך להיות מהנה (לרובנו), ולא יקר במיוחד (לחלקנו), רוב האנשים ימשיכו להשתמש בזרע הטבעי והטוב. עם כל הכבוד למדע, עדיין אין שום תחליף לדמותו של האב בחיי הילדים והמשפחה, שהינה קריטית להתפתחות הילדים בכל שלב ושלב.

 

אפילו בהלכה ישנה התייחסות מיוחדת לתפקיד האב בחיי ילדיו, המתבטא בדרך כלל בשלושה תחומים: סיפוק הצרכים של ילדיו, הגנה על ילדיו מפני הבאים להתקיפם והתפקיד החשוב מכל, האפשרות לסלוח להם כשהם אינם מתנהגים כראוי, וזאת בשל אהבתו אליהם.

 

בהיבט ההיסטורי אבות נתפסו והוצגו במגוון דימויים המתארים את התפקיד שמילאו: מפקחים מוסריים, מפרנסים, מחנכים ועוד. עם הזמן, הדגשים השתנו ואנו חווים גל חדש בתפיסת האב כדמות הממלאת תפקיד פעיל בטיפול ובגידול היומיומי של ילדיו.

 

ממחקרים רבים שנערכו בתחום, עולה כי ילדים המתחנכים ללא אבות יפגינו בממוצע יותר סימנים של חוסר הסתגלות פסיכולוגית, הישגים גרועים בלימודים או ינשרו מבית הספר. הם יהוו חלק בנתונים הסטטיסטיים של עבריינות בסבירות גבוהה יותר, יפגינו התנהגות אנטי חברתית ובלתי מקובלת ויתקשו ביצירת מערכות יחסים אינטימיות, בייחוד עם בני המין השני עם המעבר לגיל הבגרות. הוכח גם כי ככל שמערכת היחסים בין אבות ובנים הייתה קרובה יותר, כך עלתה הסבירות שבנים יבטאו מאפיינים הנתפסים על ידי החברה כבעלי ערך.

 

מחקרים אחרים הדגימו כי תינוקות פיתחו התקשרות לשני ההורים, אפילו בתאים משפחתיים מסורתיים בהם האימהות נשארו בבית עם הילדים והאבות יצאו לעבודה. ליחסי ההתקשרות לשני ההורים יש השפעה משמעותית על התפתחותם, ונראה כי ילדים בעלי מערכות יחסים חיוביות ובטוחות עם שני הוריהם, נוטים להצליח יותר מילדים שמערכת היחסים שלהם עם הורה אחד פחות בטוחה. כלומר, ילדים יוצרים מערכות יחסים בטוחות עם אנשים רגישים, חמימים, אכפתיים ומעורבים, ללא קשר למגדר של הוריהם.

 

אם בעבר היו שכיחים מקרים בהם אבות הסתפקו בביקור שבועי חד פעמי של ילדיהם למשך שלוש שעות לאחר מצבי פרידה וגירושין, הרי שכיום אנו עדים יותר ויותר למעורבות גבוהה של אבות ושיתופם המלא בכל הנוגע לגידול ילדיהם. אבות אלה דורשים, ובצדק, את המשך שיתופם המלא בחיי ילדיהם גם במצב שלאחר סיום חיי הנישואין. השינוי הדרמטי הזה מתבטא גם במחקרי גירושין המדגישים את החשיבות של מגע מתמשך עם האב ל-well-being של הילד.

 

 

לפיכך, את הגברים לא צריך להעריך רק בזכות הזרע שלהם. ניתן אולי לייצר זרע במעבדה, אך לא אבא של ממש. אין ספק כי ישנם גם אבות גרועים שאינם ראויים להערכה, כשם שיש גם אמהות גרועות.

 

אני קורא לנשים להעריך את הגברים שבחייהן בשל האהבה, החיבה, השותפות, ואפילו בשל העונג שהם גורמים להן ולילדיהם. אמהות שמבחינות כיצד עיני בנן הקטן נדלקות בכל פעם שאביו נכנס הביתה, יודעות שתחושות כאלה לא ניתן לקבל משום תחליף זרע. ובינינו, איזה תחליף אפשר למצוא לאב שלוקח את ילדיו לדוג אתו, משתולל אתם בגן המשחקים ומביא אותם הביתה עייפים ומלוכלכים מהבילוי המשותף?

 

ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים והמטואונקולוגיה ילדים, המרכז לבריאות הילד של "כללית" בחיפה, חבר בעמותת "הורות שווה"

פורסם:

24.04.08, 08:53

מדוע קשה לתבוע פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים על רשלנות רפואית

טיפולים פסיכולוגים בכפיה על ילדים

 

לעיתים מופנים ילדים, לכאורה עם בעיות התנהגותיות להדרכה הורית וטיפול רגשי במכון להתפתחות הילד.

 

מי שמפנה את ההורים הללו הם בד"כ גננת שאינה יודעת להתמודד עם ילדים שלא סרים למרותה ואין לה סבלנות להיות קשובה לצרכיהם, ואז היא מטילה את הכשל המקצועי שלה בהורים כדי להסיר מעצמה אחריות לתפקוד הרשלני שלה בגן. זאת אף לנוכח העובדה כי מרבית הגננות אינן מכירות כלל את מהות הטיפולים הניתנים במכון להתפתחות הילד ולמרות זאת ממשיכות להמליץ…

 

אם ההורים אינם משתפים פעולה הגננת או המורה לעיתים מדווחות למשרד הרווחה על מנת להכניס את פקידת הסעד לתמונה ואז זו כופה על ההורים לבצע את הטיפול תוך ניצול פרצות בחוק הנוער וסחיטה ואיומים כי אם לא יבצעו את הטיפול הם ינותקו מילדיהם לעיתים באופן מיידי, תוך העברתם למרכז חירום.

 

במקרים כאלו, כמו גם בסכסוכי גירושין ישנן אף פקידות סעד שמרחיקות לכת ומעבירות את הילד באופן מיידי למרכז חירום תוך גרימת טראומה נפשית קשה לילד.

 

באחד המקרים שתועדו אצלנו איימה פקידת סעד על הורה שאם לא יחתום על מסמכי העברה למרכז חירום היא תדאג לכך שהפסיכיאטר המחוזי יאבחן אותו כחולה נפש וכך לעולם לא יראה את ילדיו.

 

מנגנון ההסתרה של המטפלים הרגשיים

 

בניגוד לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים תמיד מסתירים מן ההורים את משמעות הטיפול הרגשי. הם נמנעים מלתת הסבר על מהותו של הטיפול ואיך הוא יכול לתרום לתהליך. הורים שמבקשים הסבר מקבלים תשובות מתחמקות, כך שבמקום שהמטפל יספק תשובה עניינית הוא מסיט את הנושא, מעביר את המיקוד להורה וגורם לו לזוז מן השאלה הכול כך חשובה הזו ולהתמקד בסוגיות משניות אחרות.

 

במהלך הטיפולים הם מקלידים את "ממצאיהם" במחשב ולעולם לא חושפים אותם בפני ההורים, וזאת על מנת ליצור מידור, חיסיון והגנה על עצמם מפני תביעות משפטיות. זאת, שוב בניגוד לרופאים המחויבים לגלות לפציינט את כל הממצאים אליהם הגיעו.

 

אז מדוע קשה לתבוע מטפלים רגשיים על רשלנות מקצועית

 

בבסיס התירוץ לכפיית הטיפולים הפסיכולוגים בילדים עומדת הטענה כי:

"אם לא מטפלים בשורש הבעיה כבר מגיל צעיר, היא רק תחריף…"

 

על בסיס איזה חוק מדעי הם קובעים כי אכן קיימת בעיה? ואם קיימת כזו, האם קיים טיפול הולם בעל תיקוף מדעי או שמא מדובר בטיפול שהוא לעג לרש (תרתי משמע).

 

תירוץ חסר שחר זה של אנשי מדעי החברה נותן להם לגיטימציה (מגובה ע"י חוק הנוער) לבצע טיפולים רגשיים בילדים, טיפולים שהם עקרים ומסורסים מכל הוכחה מדעית בשם מנטרה הומניסטית לכאורה אשר אינה ניתנת למדידה וכימות. הפאן ה"הומאניסטי" היחיד בתעשיית טיפולים זו הוא הגדלת יכולת ההשתכרות של "מטפלים" אלו ממדעי השרלטנות ודווקא פאן זה כן ניתן לכימות: המון כסף מתגלגל בתעשייה הזו שלא לצורך.

שעת "טיפול" פרטי שכזה מתחילה בכ-250 ₪. בטיפול כזה אין למעשה עלויות, אין עלות חומרי גלם וגרוע מכך אין עלות של אחריות.

 

האם שמעתם על פסיכולוג או עובד סוציאלי מטפל שנתבע על רשלנות מקצועית?

אני לא שמעתי, וזאת משום שדינאמיקת העבודה שלהם מבוססת על כך שאם אין תוקף מדעי לטיפולים אז לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף קשה לתבוע אותם על רשלנות מקצועית.

אם היתה תקפות מדעית אז ניתן היה להוכיח רשלנות מקצועית ע"י הבאת ראיות לכך שהמטפל לא פעל עפ"י הנחיות מדויקות של הטיפול ובכך התרשל בתפקידו.

 

מאחר ואין ביסוס מדעי לטיפולים, לכן גם אין הנחיות מדויקות איך ליישם אותם, ולכן קשה להוכיח רשלנות, ובמילים אחרות הכל פרוץ.

 

טיפול בו לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף לא ניתן לבצע בו בקרה ופיקוח על אופן תפקודו של המטפל הוא טיפול לא ישים ולכן יש לבטלו.

 

בית הדין המשמעתי

 

הקובלנה הינה הליך משפטי לכל דבר ועניין. ועדת המשמעת של משרד הבריאות יכולה להמליץ להתלות את רישיונו של איש הצוות הרפואי (להקפיאו לפרק זמן קצוב), לשלול אותו לצמיתות, לנזוף בו או להעיר לו. 

 

בשנת ‎2000 למשל נדונו בדין משמעתי 40 קובלנות.

 

עניינן התנהל נגד תשעה-עשר רופאים, תשעה רופאי שיניים, שני טכנאי שיניים, רוקח אחד, ארבעה פסיכולוגים וחמש אחיות. ההליכים המשמעתיים בעניינם של עשרה רופאים הסתיימו. רופא אחד, שנתן מרשמים שלא עפ"י החוק, נידון לשישה חודשי התליית רישיון. רופא אחר, שקיבל כספים במרמה, נידון גם הוא לשישה חודשי התליית רישיון.

 

חמישה רופאים, שהואשמו בעבירות מין, נידונו לחודש התליית רישיון ועד שלילתו לצמיתות, בהתאמה. שלושה רופאים נידונו על רשלנות מקצועית, ונפסקו להם חודש התליית רישיון עד שנת התלייה, בהתאמה. נגד שלושה רופאי שיניים הסתיימו ההליכים המשמעתיים – רישיונו של רופא שיניים שנידון על עבירות מין, נשלל לצמיתות. לשני רופאי שיניים, שעניינם נדון על רשלנות רפואית, הותלה רישיונם מחודשיים עד שלושה חודשים, בהתאמה. שני רוקחים, שעניינם נדון בגין רשלנות רפואית נידונו לשלושה חודשי התליית רישיון ועד שישה חודשים, בהתאמה. לשתי אחיות שנידונו בגין רשלנות מקצועית, נפסקו חודשים התליית רישיון, ולאחות נוספת, שנידונה בגין שימוש עצמי בסמים מסוכנים נפסקו בדין המשמעתי שישה חודשי התליית רישיון. 

 

שימו לב כי אף אחד מארבעת הפסיכולוגים לא הורשע.

התנועה למען עתיד ילדנו מוחה על האיומים של פלאית אורנשיין יועצת משפטית בעיריית תל אביב

פלאית אורנשיין מאיימת על הורים שמפחדים מתביעות הזויות של המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב .

עירית תל אביב ממנת מחלקה משפטית אשר מגינה על פקידי הסעד שחוטפים ילדים ומיתעללים במשפחות .

נסיונות הג"ב פלאית אורנשטיין לאיים על מפעילי האתר לא יצליחו והכל יפורסם גם שעו"ד אורנשטיין לא משיבה לטלפונים ולתלונות .

התנועה למען עתיד ילדנו תחשוף את הכל לעיני הציבור ואת השחיתות בחלקת הרווחה בעיריית תל אביב

כי ילדים נולדים לשני הורים .

למען עתיד ילדנו

 

למרות הטענות שנשמעות בגנות המשמורת המשותפת, היא תופסת תאוצה ומוכיחה כי טובת הילד נשמרת בה באופן מוצלח הרבה יותר מאשר במשמורת יחידנית

מוטי חיימי 

פורסם:

24.03.08, 13:20

 

בשנים האחרונות תופסת המשמורת המשותפת תאוצה והופכת להיות פופולארית יותר ויותר במדינות הנאורות, כדרך ראויה לטיפול בילדים בעקבות גירושים, בעקבות הכרה כי היא מקדמת את טובתם של הילדים עצמם.לצערי, חלק מהנשים וארגוניהם מתנגדים לביטול חוק חזקת הגיל הרך, שמותיר את המשמורת ברובה ידי האם. הסיבה האמיתית לכך טמונה בשיקולים כספיים אגואיסטיים של האמהות היודעות כי כאשר הילדים במשמורתן שלהן – מובטח להן המשכה של "תוכנית החיסכון" הנהדרת שלה זכו עד כה.בקרב המתנגדים לכינון משמורת משותפת מושמעים עיוותים וסטריאוטיפים רבים, ביניהם הטענה שהאם היא החשובה לילד בגיל הרך. טענה זו מתבססת על תיאורית ה"התקשרות" (attachment) שמנוגדת למחקרים הפסיכולוגיים העכשוויים, המראים כי תינוקות נעשים "קשורים" לשני ההורים כבר בגיל חצי שנה. מחקרים פסיכולוגיים במהלך 20 השנים האחרונות מצביעים על כך שחשיבות האב בחיי ילדיו אינה פחותה מזו של האם.

נשמעות טענות גם לגבי צורך הילדים לגדול בבית אחד, המקנה להם תחושת יציבות והימנעות מ"טלטול" בין בית לבית. זוהי אחת הטענות הקדומות והאוויליות ביותר. מה שבאמת חשוב עבור הילדים לאחר הגירושים הוא היציבות הרגשית ולא היציבות הגיאוגרפית. היציבות הזו מתקבלת מהידיעה שיש להם שני הורים שאוהבים אותם ושימשיכו להיות חלק בלתי נפרד מחייהם. בנוסף, הרי גם כאשר המשמורת היא בידי האם הילדים ברוב המקרים לנים שני לילות לפחות בשבוע אצל האב, כך שלילה נוסף הוא לא מה שיגרום לשינוי מהותי.

טענה חסרת בסיס נוספת היא שמה שחשוב הוא לא משך הזמן אלא איכותו: לפי טענה זו "לא נורא" אם הילדים ישהו פחות עם אביהם מאחר שלכאורה מה שחשוב הוא מה שקורה בזמן הזה. לפי רוב המחקרים, ככל שילדים שהו יותר עם אביהם הם חשו טוב יותר עם עצמם והפיקו תועלת רבה יותר בתחום הלימודי, החברתי וההתנהגותי.חוזרת ונשמעת הטענה ש"אם ההורים נמצאים בעימות, אין כל אפשרות למשמורת משותפת". זהו טיעון שמשמיעים בעיקר עורכי דין ועובדים סוציאליים, שפתרונם לקונפליקט הקיים הוא בהקטנת המגע שבין ההורים, לעתים גם בעזרת הפחתת מגע בין האב לילדיו.

אך היכן יש יותר סיכון לעוינות ולעימות? במצב בו שני ההורים ממשיכים להיות שותפים מלאים ושווים בגידול הילדים, או במצב בו בית המשפט מנסה לבחור מנצח ומפסיד? משמורת משותפת נועדה להפחית עימותים, להקטין פחד ולעבוד למען טובת הילדים.

יש הסבורים כי משמורת משותפת מחייבת הורים ש"אין ביניהם תקשורת טובה" לפעולה הדדית. ראוי לזכור כי ההורים חייבים לפעול הדדית ולתקשר ביניהם גם במצב של משמורת בלעדית. אולם, במשמורת בלעדית הם פועלים מנקודת מוצא של עוינות, ומנקודת מוצא של כוח מול חוסר אונים. מחקרים רבים שנעשו בארה"ב ובאוסטרליה הראו כי אפילו הורים עם דרגת תקשורת נמוכה, הצליחו היטב לכונן משמורת משותפת ביניהם. הורות משותפת מתרחקת מעימותים אלה ועיקרה – ששני ההורים הם עדיין אם ואב. לאף אחד מהם אין בעלות על הילד, ולא ניתן לו כוח להרחיק את ההורה האחר. יש להפריך גם את הסברה לפיה הורה המבקש משמורת משותפת מנסה לשלוט בהורה השני. מן הראוי לחשוב לרגע על התרמית ועל חוסר ההיגיון שבכך: מי באמת מנסה לשלוט באחר – ההורה שמעוניין במשמורת משותפת כדי שלילדיו יהיו שני הורים, או ההורה שרוצה במשמורת בלעדית, לצורך בעלות על הילד הספיציפי? מי רוצה להיות דומיננטי ומי זה שטובת הילד לנגד עיניו?נושא המזונות של הילד מושפע אף הוא מעניין המשמורת. ממחקרים שנעשו (למשל על ידי פרופ' בראוור מארה"ב, ניתן לראות שבמקרים של משמורת בלעדית של האם בנגוד לעמדת האב, רק %80 מהמזונות שולמו, ואילו משמורת משותפת הביאה להיענות של כמעט 97% בתשלומי המזונות.

לשמחתי, לאט לאט מחלחלת התפיסה המצדת במשמורת משותפת בקרב הציבור הרחב, והיא נתפסת כדרך הטובה ביותר עבור ילדים. המתנגדים לה כיום ניגשים לנושא מנקודת מבט יחידנית, מתוך מנטליות של "מנצח לוקח הכל" שטוענת כי להורה אחד צריכה להיות בעלות על הילד. לרוב, המניע האמיתי שעומד בבסיס רצון זה הוא מניע כספי, צר ומכוער. ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים והמטו-אונקולוגיה ילדים, פעיל לשמירה על טובת הילד ולכינון משמורת משותפת לאחר גירושים

ושוב מחנה הריכוז בית אפל בכותרות הקטינה ח הוכתה ובית אפל יצר סלקצייה ומבקש להפריד בן האחיות בדיוק כמו בשואה האיש גבי קונפינו עורך סלקצייה לילדים .

מחנה הריכוז בית אפל בכותרות שוב סלקצייה מבית מדרשו של היטלר הקטינה  ח הופרדה מאחותה .ועל כך נאמר התלמיד עלה על רבו .גבי קונפינו בן לניצולי שואה לפי דבריו החליט לפעול ולייצור סלקצייה לשתי אחיות .והוא עוד טוען באמצעות העובדת סוציאלית אוסנת שהם דואגים לילדים .

ח היתה שפחה של בית אפ"ל ואף הוכתה ע"י מדריכה במקום חוותה אלימות והיתעללות נפשית .

4 מחלקות במחנה הריכוז לקטינים בית אפ"ל רבויים אלימות ובוזי הרצוג שותק .

בוזי הרצוג דואג לעצמו כדי לא להיתלכלך עם פקידי הסעד .

התנועה יודעת מה קורה והכל מתועד  עפ"י חוק החקירות שעוברים הקטינים ידועים לכל והאלימות והאיומים של עובדי המקום

הציבור נקרא לא לפחד ולבוא ותלונן נגד גבי קונפינו שירן אוסנת ועוד .

התנועה מבקשת לקיים דיון בכנסת ולהביא את הגורמים אשר חובים היתעללות לכנסת שיעידו נגד גבי קונפינו וכנופיית הרווחה .

כל מי שצריך ביגוד או משחקים יפנה לאתר התנועה מבית אפל אנו מבטיחים שגבי קונפינו לא יזרוק דבר כמו שעשה בעבר .

גבי אנו רואים ויודעים הכל האמצעים שעומדים לראשותנו מגוונים ומשתנים מעת לעת .

אנו מחלים לשירן שלא תזכה להולדת בנה ושבורא עולם יטיל אסון בביתה למען תדע מהוא שכול ואיזה שכול היא גורמת למשפחות שילדהם נחטפו ומוכות על ידה .

שירן גם את המצלמה שלך ראינו ואנו מבינים שאת עוסקת בבילוש .

שירן אנו בכל מקום ויודעים איך את מתעללת בילדים הרכים אנו נשמח שאלהים ינקום בך ווביתך .

המחקרים של סטודנטים לעבודה סוציאלית – מקום ראשון לתואר בדיחת השנה

אתמול פרסמה סטודנטית לעבודה סוציאלית בפורום אומנה את הבקשה הבאה:

שלום לכולם! אני סטודנטית לעו"ס במכללת תל חי ואני עורכת מחקר בנושא אומנה, לצורך המחקר אני נדרשת להעביר שאלונים לכ30 הורי אמונה וילדיהם הביולוגיים. אשמח אם תסכימו לקחת חלק במחקר שהינו אנונימי כמובן. המון תודה, עדי.

מישהו מוכן להגיד לי איך האקדמיה נותנת תארים לפוחזים כאלו שעושים מחקר על מדגמון של 30 משפחות? היכן האחריות? היכן שיקול הדעת?

אם זה נקרא מחקר אז אני צנצנת ריבת חבושים.

בושה לאקדמיה הישראלית.

מחקר MIT שנעשה על 15,000 נבדקים קובע:

משפחות אומנה אינן ראויות לגדל ילדים שנחטפו ממשפחתם הביולוגית

נתוני חטיפת ילדים ע"י משרד הרווחה בשנים 2002-2006

 משפחות יתומות לילדי חי

ניתוח עפ"י ישובים. בסרטון הבא:

בתי יתומים בישראל – הנזקים הנפשיים והרגשיים הנגרמים לתינוקות החוסים במוסדות משרד הרווחה

 

עם הגידול שחל לאורך השנים בחטיפת ילדים ע"י עובדי הרווחה לבתי יתומים כדוגמת בית שבתאי בחיפה, נחשפת מערכת הבריאות בישראל לבעיות נפשיות של ילדים שנפגעו מהשהות במוסדות הללו, במימדים שטרם התמודדה עימם בעבר.

 

בתי היתומים בישראל שונים זה מזה במראה האסתטי, בתנאי המגורים (כגון צפיפות), ובהתייחסות הגופנית, הנפשית והחינוכית לילדים החוסים. צוות העובדים שונה אף הוא מבית יתומים אחד למשנהו, הן בהכשרתו המקצועית והן במספר העובדים ביחס למספר הילדים החוסים.

 

ההתקשרות בין ההורה לתינוק (parent-infant attachment) מהווה אבן יסוד משמעותית ביצירת מערכת יחסים חברתית ומשפחתית תקינה, והשפעתה מכרעת על עיצוב אופיו של התינוק ועל התפתחותו בעתיד כאדם בוגר. בהתקשרות תקינה לומד התינוק לתקשר עם הסביבה, ומפתח אמון עם דמות משמעותית וקבועה בחייו.

 

בולבי פיתח את תיאורית ההתקשרות בנסיון להסביר תופעות של יחסי אהבה, חרדת נטישה, אבל, טראומה ודכאון המתרחשים בילדות המוקדמת. לדעתו, לכל תינוק יש נטיה מלידה לחפש קרבה וקשר עקבי עם דמות מסוימת, בדרך כלל עם אימו. ההתקשרות ברורה מאד בילדות המוקדמת, נמשכת משך כל החיים ובולטת במיוחד בעיתות חירום.

 

תחילת ההתקשרות מוגדרת ומוגבלת, והתקופה המשמעותית והגורלית היא עד גיל שנתיים. אולם תינוקות מסוגלים להבחין בין הורים לזרים כבר במחצית השנה הראשונה לחייהם. תינוקות החוסים בבתי יתומים חווים פרידות ונטישות, התקשרויות משתנות עם דמויות ארעיות ובלתי נגישות כבר מתחילת חייהם.

 

במהלך שהותם במוסדות הם זוכים במקרה הטוב להזנה ולטיפול בסיסי, אולם אין מי שיגיב לאותות מצוקה או לצורך שלהם בקרבה ובטחון. במשך הזמן פוחת והולך הבכי שלהם, עד שהוא נפסק לחלוטין. הם הופכים אדישים, חסרי הבעה ותנועה, ואינם מתעניינים בסביבתם. הבעיות השכיחות ביותר הנגרמות בהפרעת התקשרות הן בהתפתחות השפה, ביצירת קשרים חברתיים וביציבות הרגשית. ילדים אלו, לאחר שהוצאו מן המוסד לוקים בתסמונת פוסט-טראומטית (post-traumatic stress disorder)

 

המגע הגופני בין התינוק למטפל בבית היתומים הוא נדיר, ומצטמצם לעיתים לזמן הארוחות והרחצה. ככל שקיימת תחלופה גבוהה יותר של מטפלים זה משפיע לרעה יותר על מצבו הנפשי של התינוק.

 

תינוקות רבים השוהים בבתי יתומים לוקים בפיגור התפתחותי. הסיבות לכך רבות, ביניהן שעות רבות של שכיבה במיטה ללא קשר עין או מגע גופני עם מטפל, שינה ממושכת עקב חוסר גריה ועוד. רבים מהם לוקים באיחור התפתחותי בתחום אחד לפחות: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, הבנה, שפה, תחומים חברתיים רגשיים, עצמאות בחיי היום יום ואיחור כללי. הפגיעה בהתפתחות השפה היא משמעותית ביותר, מכיוון שהמטפלים בבית היתומים אינם מדברים אל התינוקות, אלא משוחחים בינם לבין עצמם. חוסר שיחה עם התינוק בתקופה כה קריטית להתפתחות השפה, עלולה להיות הרסנית ובעלת השפעה מכרעת על התפתחותו השכלית ומיומנותו החברתית.

 

חוסר גריה הוא מצב בו התינוק אינו מקבל גירויים מן הסביבה משום שהוא חי במקום סגור. כל חודש בו התינוק שוהה במוסד ואינו מקבל גריה גורם נזק עצום להתפתחותו הנפשית והשכלית. בגלל חוסר הגריה וההזנחה מפתחים הילדים התנהגויות האופייניות לילדי מוסדות, כגון תנועות סטריאוטיפיות של נדנוד ראש, הטחת ראש, ביטוי פחדים שונים ועוד. נוסף על כך מפתחים ילדים אלה אי יציבות תחושתית, המתבטאת בחוסר סבילות למגע ובקשיי סבילות למרקמים שונים של מזון שהפה אינו מורגל להם, לגירויים בלתי מוכרים כמו הדלקת אור ולקולות שונים.

 

תחושת אי הנוחות שלהם עקב חוסר סבילות זו גורמת לבעיות הסתגלות מחוץ לבית היתומים ובעקבות זאת לבעיות התנהגות המתבטאות בדרך כלל בצרחות והתפרצויות זעם.Frank וחב' מצאו בסקירתם שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בקרב בוגרים ששהו בבתי יתומים לפני גיל 6.

מי שמעוניין לקרוא לגבי נזקים קוגנטיביים בילדי מוסדות יוכל לעיין במחקר של אוניברסיטת הרווארד.

 בבליוגרפיה:

  Bowlby J, The nature of child's tie to his mother. Int J Psychoanal,1958; 39: 350-373.
 Singer LM, Brodzinsky DM, Ramsay D & al, Mother-infant attachment in adoptive families. Child dev, 1985; 56: 1543-1551.
 Frank A, Klass PE & Eisenberg L, Infants and young children in orphanages: one view from pediatrics and child psychiatry.Pediatrics, 1996; 97: 569-578.

Aronson J, Medical evaluation and infectious considerations on arrival. Pediatric Annals, 2000; 29: 222-223

Cermak SA & Daunhauer LA, Sensory processing in the postinstitutionalized child. Am J Occup Ther, 1997; 51: 500-507.

גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?

  מאמר חדש וחשוב של ד"ר מוטי חיימי – גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?
 
   מאת: ד"ר מוטי חיימי
מומחה ברפואת ילדים, המטולוגיה ואונקולוגיה פדיאטרית. בוגר ביה"ס לרפואה בירושלים. חבר באיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה ילדים. עובד במרכז לבריאות הילד ארמון של הכללית בחיפה 
 
 
מה קורה כשההורים מתגרשים? היכן עדיף לגדל את הילדים – אצל האמא או אצל האבא? מהי משמורת משותפת ואילו ילדים לא מתבוננים דרך עדשת גירושי ההורים? ד"ר חיימי בחן את כל המחקרים בנושא 
  
  למה האימהות זוכות בילדים אוטומטית? 
 
כאשר ההורים נפרדים, הילדים באופן טיפוסי נכנסים להסדרי מחייה חדשים עם כל הורה.
הסדרים אלו נקבעים על ידי אחד ההורים או שניהם, או בהתאם להסכם שנובע מההמלצות וההחלטות של עורכי דין, מטפלים, מעריכי מסוגלות הורית או בתי המשפט.

בהתבסס על התרבויות המסורתיות, שלפיהן האמהות נשארו בבית לטפל בילדים, בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, הונח באופן כללי שהאמהות הן המטפלות העיקריות לאחר הפרידה, ואילו תפקיד האבות הוא ביקור הילדים בצורה שמשקפת לכאורה את תפקידם המינורי בגידול הילדים.

ההעדפה הזו של האמהות חוזקה על ידי תיאוריה פסיכואנליטית לא מבוססת, שהתמקדה בחשיבות הבלעדית של האם עבור הילדים.

חיזוק נוסף נעשה על ידי מחקר בנושא היפרדות מוקדמת בתקופת המלחמה בבריטניה, שנעשה על ילדים מאושפזים, ודיווח על הסכנות מהיפרדות ממושכת של הילדים מאימותיהם.

למידע נוסף בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פסיכולוגיית ילדים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום הורים ומתבגרים
פורום זוגיות ונישואים

למרות שמצבי ההעדפה האימהית הוחלפו בשנות ה-70 במצבים יותר נייטרליים מבחינת המין, עדיין נותרו הנחיות הביקור המסורתיות כמשפיעות העיקריות על הליך קבלת ההחלטות, גם בבתי המשפט וגם על ידי הגורמים המקצועיים הפועלים תחת צלו של החוק.

רוב ההנחיות עוצבו כמרשם אחיד המתאים לכולם, שלפיו הילדים גרים רוב הזמן עם ההורה המשמורן וזוכים למספר ימי ביקור בודדים אצל ההורה הלא-משמורן, שהוא בדרך כלל האב.

תכנית הורות זו הייתה פשוטה ליישום, לא דרשה אנליזה משפטית או פסיכולוגית, ושיקפה את האמונה הלא מבוססת שהילדים ייפגעו לכאורה, אם יהיה להם יותר מבית אחד.

למרות המספרים הגדולים והמשמעותיים של נשים שעובדות מחוץ לבית, למרות העובדה שגברים מבקשים לקחת אחריות רבה על הטיפול בילדיהם בחיי הנישואין, ולמרות המחקרים החדשים המראים את חשיבות התרומה של האב וגם של האם להסתגלות הילדים, המנהגים שהוטמעו בחוק היו קשים לשינוי.

משמורת משותפת. בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה במדינות הנאורות, צורה של הסדרי מחייה הקרויה משמורת משותפת.

משמורת משותפת חוקתית מאפשרת לשני ההורים לקחת חלק בהחלטות חשובות הנוגעות לילדיהם (למשל החלטות הקשורות לבריאות, חינוך, מעונות יום וכדומה), בעוד שבמשמורת יחידנית, הורה אחד עושה את כל ההחלטות ואינו צריך להתייעץ או לדווח להורה השני.

"המינוח" משמורת משותפת, התכוון להמחיש כי הילדים שוהים פרקי זמן לא מבוטלים עם שני ההורים, למרות שלא בהכרח מדובר בחלוקה שווה.

למרות השיפור היחסי בהסדרי הביקור עם האבות, עדיין קיימת התנגדות למגעים ממושכים כאלה בקרב אמהות ואנשי מקצוע מסוימים המאמינים, בהיעדר כל מידע מבוסס, שילדים לא יכולים ללכת לבית הספר ביותר ממקום מגורים אחד.

לכתבות נוספות בנושא:
גיל ההתבגרות: להתמודד עם חרדות
מצוקה נפשית: נערות סובלות יותר מנערים
כיצד להתגבר על משבר?
קרובים להורים? תהנו מעצמאות רגשית
בעיות פסיכולוגיות בילדים – מדריך

למרות ששיעור המשמורת המשותפת נותר עדיין נמוך, ל-35% עד-60% מהילדים יש כיום לכל הפחות ביקור עם אביהם מדי שבוע, ובדרך כלל ביקור או לינה נוספת באמצע השבוע.

השינוי הדרמטי הזה הוא ככל הנראה, תוצאה של מחקר הגירושין המדגיש את החשיבות של מגע מתמשך עם האב ל-well-being של הילד.

השקפת הילדים לגבי הסדרי המחייה. מחקרים מוקדמים מצאו כי רוב הילדים דיווחו על אובדן ההורה הלא-משמורן כאספקט הכי שלילי של הגירושין, והיו במצוקה ובאכזבה קשה מהסדר הביקור של סוף שבוע לסירוגין.

גברים רבים מבקשים לקחת אחריות על הטיפול בילדיהם

מחקרים יותר חדשים, דיווחו כי מחצית מהילדים והמתבגרים הצהירו כי רצונם בקשר הדוק יותר עם אבותיהם, ושליש מהם רצו שהקשר יהיה ממושך יותר.

בקרב סטודנטים בקולג' שחוו את גירושי הוריהם 11 שנים קודם לכן, יותר ממחציתם אמרו שרצו יותר זמן עם אבותיהם. 70% מהם דיווחו כי הסדרים של חלוקת זמן שווה הייתה הפתרון האפשרי הטוב ביותר.

בקרב אלה שחיו במשמורת משותפת, 93% ביטאו שביעות רצון והאמינו שהסידור היה הטוב ביותר עבורם.

מחקר נוסף בקרב סטודנטים בקולג' שחיו במשמורת פיסית משותפת, דיווח על פחות תחושות של אובדן בקרב הסטודנטים הללו. הם פחות ראו את חייהם דרך העדשה של הגירושין, בהשוואה לילדים שחיו בהסדרי משמורת יחידה.

עבור רוב הילדים למשפחות שעברו פרידה או גירושין, חשוב שרצונם בנוגע להסדרי המחייה וגמישותם, ילקח בחשבון על ידי ההורים.

הסדרי מחייה והסתגלות של הילדים. הסיכון לבעיות הסתגלות, בעיות חברתיות ובעיות אקדמיות, גבוה פי שניים יותר אצל ילדים להורים גרושים, בהשוואה למשפחות שבהם ההורים נשואים.

ישנה ספרות ענפה שבדקה את היחס שבין תדירות המגע עם האבות לבין ההסתגלות של הילדים. במצבים של קונפליקט נמוך ובמקרים של בנים וילדים צעירים יותר, מגע תכוף וסדיר עם האבות, היה קשור להסתגלות טובה יותר של הילדים.

לא רק תדירות הביקורים חשובה, אלא גם איכות היחסים בין ההורה והילד, סוג ההורות המסופק על ידי האבות, ומשך המגע, כל אלה קשורים להסתגלות הילדים.

כאשר לילדים יש יחסים קרובים עם אביהם, והאבות מעורבים באופן פעיל בחייהם, מגע תכוף קשור באופן מובהק להסתגלות טובה יותר והישגים אקדמיים משופרים בילדים בגיל בית הספר, בהשוואה לילדים עם אבות פחות מעורבים.

מעורבות פעילה במקרים אלה כוללת עזרה בהכנת שיעורי הבית, תמיכה רגשית, ציפיות המותאמות לגיל הילדים, והורות סמכותית (הצבת גבולות כראוי, משמעת לא כפייתית, וקביעת כללים וחוקי התנהגות).

 מעורבות אבהית מופחתת לאחר הגירושין, קשורה ליותר בעיות התנהגות, בעיקר בקרב בנים. אך כשגם האמהות וגם האבות מעורבים באופן פעיל ומספקים הורות סמכותית, כולל בקרה על התנהגות הילדים, בנים בגיל ההתבגרות הראו פחות התנהגויות עברייניות, לעומת ילדים במשפחות עם הורים נשואים.

 שיעורים גבוהים יותר של מעורבות אבהית. קשורים עם מיומנויות התנהגות אדפטיביות טובות יותר, מיומנויות תקשורת והתחברות (סוציאליזציה) טובות יותר בילדים בגיל צעיר מאד, בהשוואה למקרים בהם יש פחות מעורבות אבהית.

 מעורבות אבהית גבוהה יותר בבית הספר, קשורה עם תפקוד אקדמי טוב יותר והתנהגות טובה יותר, כולל ציונים גבוהים יותר, פחות היעדרויות וגישה חיובית יותר לבית הספר, בהשוואה לילדים הצעירים שאבותיהם היו פחות מעורבים.

מתבגרים שאבותיהם היו מעורבים באופן פעיל ותמכו בילדים באופן סדיר, באופן מובהק נטו יותר לסיים את התיכון ולהיכנס לקולג', בהשוואה לאלה שאבותיהם לא התנהגו כך.

 בקרב משפחות שחוו פרידה וגירושין ללא היסטוריה של אלימות, לילדים בגילאי ארבע עד שש שנים, שלנו לילה אחד או יותר אצל אביהם, הייתה הסתגלות פסיכולוגית וחברתית טובה יותר בהשוואה לילדים שלא זכו ללינות אצל האב.

למרות שלא היה קשר בין לינות בבית האב, לבין ההסתגלות הפסיכולוגית בקרב הקבוצה של גילאי עד שלוש שנים, ההורים דיווחו על פחות בעיות חברתיות ובעיות קשב בקרב ילדים למשפחות בהן היו לינות לילה, בהשוואה למשפחות שבהן לא היו לינות לילה.

בקרב הילדים הצעירים הללו, לוח זמין עקבי היה פרדיקטור חשוב בהסתגלות טובה של הילדים.

משמורת פיסית יחידנית מול משמורת פיסית משותפת. מחקרים מוקדמים של משמורת פיסית משותפת דיווחו על הסתגלות טובה יותר של הילדים, בהשוואה לילדים שהיו במשמורת יחידנית. ושביעות רצון טובה יותר כפי שבוטאה על ידי ילדים למשמורת משותפת. יחד עם זאת המדגמים היו יחסית קטנים ולא מייצגים.

מטה-אנליזה של 33 מחקרים שהשוו משמורת משותפת למשמורת אימהית יחידנית ממדגמים שנלקחו מבתי ספר, בתי משפט וכדומה, הראו כי ילדים הנמצאים בהסדרים של משמורת משותפת הסתגלו טוב יותר.

ההערכה נעשתה תוך בחינת מדדים רבים של הסתגלות: הסתגלות כללית, התנהגותית ורגשית, הערכה עצמית, היחסים המשפחתיים והסתגלות לחיי הגירושין.

ללא קשר אם הציונים נקבעו על ידי האמהות, האבות, המורים, הקלינאים או הילדים עצמם, ילדים למשמורת משותפת הסתגלו טוב יותר בהשוואה לילדים עם משמורת אם יחידנית.

באופן כללי, הספרות האמפירית מדגימה יתרונות רבים לילדים, כולל הסתגלות פסיכולוגית והתנהגותית טובה יותר והישגים לימודיים ואקדמיים טובים יותר, כאשר הסדרי המחייה של הילדים מאפשרים לאבות התומכים והאוהבים של הילדים להיות מעורבים באופן אקטיבי בחיי הילדים על בסיס שבועי וסדיר, כולל קומבינציה של לינות ובילוי זמן פנאי, כולל זמן הקשור למתרחש בבית הספר.

יתר על כן, הילדים עצמם רוצים יותר קשר עם ההורה הלא-משמורן שלהם, לעומת מה שבאופן טיפוסי מוסכם בין ההורים או על ידי בתי המשפט, ורבים מהם מעדיפים את התפיסה של משמורת פיסית משותפת.

 אותם ילדים ומתבגרים שחיו בהסדר של משמורת משותפת, מסופקים באופן כללי, חשים אהובים, מדווחים על פחות תחושה של אובדן ולא מתבוננים בחייהם דרך העדשה של גירושי ההורים שלהם, בהשוואה לילדים שחיו במשמורת יחידנית עם אימם.

 ילדים צעירים הקשורים לשני הוריהם זקוקים למגע מספק עם ההורה הלא משמורן שלהם, ללא פרידות ממושכות לימים רבים בכדי לשמר על יחסים קרובים ובעלי משמעות.

בהתבסס על המחקרים הרבים שנאספו בשנים האחרונות המתבססים על ממצאים מהשטח, ברור כי עבור רוב הילדים הסדרי הראיה ה"מסורתיים" אינם מעודכנים, קשיחים שלא לצורך, מגבילים, ואינם עונים על האינטרס של הילדים עצמם לטווח קצר או ארוך.

פיתרון של משמורת משותפת, עונה לעקרון של טובת הילד שהוא עקרון העל הראוי להנחות את מקבלי ההחלטות בנוגע להסדרי המחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושין.
 
 
 
 
14.02.08
 

אבא – יש רק אחד, חוקרים גילו כי דמות אבהית קריטית בהפחתת בעיות התנהגות

דמות אבהית פעילה עשויה להיות מרכיב מפתח בהפחתת בעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות בילדים.
חוקרים משבדיה גילו ראיות לכך שדמות אבהית פעילה היא קריטית בהפחתת בעיות התנהגות בקרב בנים צעירים ובעיות פסיכולוגיות בקרב ילדות צעירות.
החוקרים מהמחלקה לבריאות נשים וילדים באוניברסיטת 'Uppsala ' שבשבדיה ציינו, כי הסקירה המפורטת שערכו – לאורך 20 שנה – הראתה כי בסך-הכל, ילדים זכו ביתרונות חיוביים אם נהנו מדמות אבהית בחייהם.
המחקר גילה גם כי קשר חיובי קבוע הפחית את ההתנהגות הקרימינלית בקרב ילדים ממשפחות דלות אמצעים והגביר כישורים קוגנטיביים כמו משכל, חשיבה ופיתוח שפות.
הסקירה כללה 24 מאמרים בנושא ו-22,300 משתתפים מ-16 מחקרים.

קישור לכתבה :

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-154715-00.html?tag=01-40-02

מרים דיסקין שופטת בית המשפט השלום בתל אביב מאמצת את דרכו של היטלר ברצח עם שהיא עושה לאבות הגרושים בישראל

יהודים רוצחים יהודים מדינת ישראל שהוקמה בעקבות השואה רוצחת את נפשם של האבות והילדים במדינת ישראל   ושותפה לכך השופטת מריים דיסקין מבית המשפט השלום בתל אביב פורסם ב22 בדצמבר 2007, 11:46 יהודים רוצחים יהודים מדינת ישראל שהוקמה בעקבות השואה רוצחת את נפשם של האבות והילדים במדינת ישראל    פורסם ב22 בדצמבר 2007, 11:45 יהודים רוצחים יהודים מדינת ישראל שהוקמה בעקבות השואה רוצחת את נפשם של האבות והילדים במדינת ישראלרדיו הרווחה של התנועה HTTP//YAK1321  בו נעלה את מודעות הציבור לנאציזים והאפרטהייד של פקידי הסעד משטרת ישראל ובתי המשפט   זהו מחנה ההשמדה של האבות והילדים במדינת ישראל .האגפים שהוקמו בשבילכם האבות והילדים .מרכזי הנתק ,מרכזי החרום והאומנה , ופנימיות הרווחה .ציבור יקר אושויץ זה פה לא בחו”ל משרד הרווחה ובתי המשפט מתעללים בכ 300000 אבות ו 750000 ילדים במדינת ישראל .סיפרו של יעקב אילייה מציין את עובדות אלו .המנוהל ע”י פקידות הסעד .אנו קוראים לציבור להפגין נגד פגיעה בילדינו .מרכז הסלקצייה אבות ימינה  למוות נשים שמאלה לחיים אל תשכחו השואה היא לא עבר היא פה והיא מתקיימת יום יום .

אבות גרושים תובעים את מדינת ישראל ועיריית רעננה ע"ס 10 מיליון דולרים

רעננה —- 6 בפברואר 2007. קבוצת אבות ישראליים גרושים, אשר נמנע מהם משמורת משותפת על ילדיהם, נמצאים כעת בהליכי תביעה נגד מדינת ישראל, עיריית רעננה, ראש עיריית רעננה, מר נחום חופרי, וגרושותיהם. הם תובעים את הנ"ל על נזקים פליליים ואישיים אשר נגרמו להם מהתעללות רגשית, הפליה ודעה קדומה על-בסיס מין והתעללות פלילית.

"אבות גרושים וילדיהם נופלים קורבן לאפליה על רקע מיני, מזה שנים רבות בישראל," אמר אחד האבות, אביה של ילדה בת 6. האב, ששמו אסור לפרסום ע"פ חוק הפרטיות בדיני המשפחה, הצהיר: "פוניתי מביתי על-ידי אשתי לשעבר בזמן נישואינו, ללא הליך משפטי תקין, על-בסיס טענות שווא על הטרדה מינית; נעצרתי על-בסיס טענות שווא אלו והובאתי לתחנת המשטרה על-ידי חוקרים פרטיים שהציגו עצמם כשוטרים. רכושי הועבר מביתי ונגנב על-ידי החוקרים הנ"ל והמדינה; בתי סובלת מרגרסיה כתוצאה מקונפליקטים מתמשכים מיוזמת גרושתי. נגרם לי נזק כלכלי כתוצאה מהטרדה פלילית, התעללות רגשית, דיכאונות ורשלנות מעשי ידי גרושתי והמשרד לרווחת הילד של עיריית רעננה."

אבות גרושים וילדיהם סובלים כיום מאפליה על רקע מיני מצד הרשות המחוקקת של מדינת ישראל, בתי הדין לענייני משפחה, המשטרה ומשרדים עירוניים לרווחת הילד. הפליה בוטה זו וההפרדה הכפויה בין אבות לילדיהם נובעות מחוק מיושן שעבר בכנסת בשנת 1962. "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב (1962)" מצהיר בבירור שילדים מתחת לגיל 6 יעברו למשמורת האם באופן אוטומטי, אלא אם כן האם היא דמות אלימה, מכורה לסמים או בעלת אופי רשלני.

משמורת משותפת בישראל הינה דבר נדיר. רבים מן הזוגות שעוברים את תהליך הגירושין מתקשים להגיע להחלטות משותפות בכל נושא שהוא. ללא שיתוף הפעולה בין שני ההורים, לא מתאפשר הסדר של משמורת משותפת או הורות משותפת. בתי דין לענייני משפחה בישראל פוסקים למשמורת משותפת רק במקרים אשר החלטה כזו מתקבלת בהסכמה בין שני ההורים. האם מנדה את האב, והמשרדים לרווחת הילד מסווגים אותו כאזרח סוג ב'. האב הופך ל"מכונת כספים" בהיותו מספק דמי מזונות מדי חודש, אך באותה עת נמנעת ממנו גישה שווה לילדיו. כתוצאה מכך, הילדים מתנכרים מאביהם וסובלים מתסמונת הניכור ההורי (Parental Child Alienation Syndrome) ומהתנהגות עוינת ממשוכת.

"אבות אוהבים, דואגים ואחראיים בישראל לא יקבלו יותר על עצמם ועל ילדיהם את תפקיד הקורבן," אמר האב הגרוש. "התנועה הישראלית לזכויות האב ארגנה עצמה היטב. אנו שואלים – מדוע לאב מותר לשאת בזרועותיו נשק על-מנת להגן על מדינת ישראל, אך אסור לו לשאת בזרועותיו את ילדיו? בידינו רשימה ארוכה מאוד של פסיכולוגים שמתמחים בפסיכולוגית ילדים ומשפחות שיעידו לטובתנו, שלא לדבר על מחקרים רבים מטעם ארגונים מכובדים מאוד – לדוגמת ארגון הפסיכולוגים האמריקאים (APA) – אשר מציינים במפורש כי משמורת משותפת והורות משותפת תורמים להפחתת הקונפליקטים בין הגרושים; המחקרים מוכיחים כי ילד זקוק לכמות זמן זהה עם כל אחד מהוריו."

ה-APA מציין כי ילדים בהסדרי משמורת משותפת סובלים פחות מבעיות התנהגותיות ורגשיות, הם בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר, יחסי משפחה טובים יותר ומצליחים יותר בלימודים לעומת ילדים החיים בהסדרי משמורת יחידה.

אחד מעורכי הדין המכובדים בישראל בדיני משפחה, נפתלי שילה, מפירמת פרימר, גלמן ושילה סיפר כי יש עוד סיפורי זוועות כה רבים מהם סבלו אבות גרושים.

"ישנו אב גרוש ממרכז הארץ אשר בתו נחטפה לאנגליה ב-2001," סיפר שילה. "טסנו לשם, הגשנו תביעה נגד האישה על חטיפה ונצחנו בתביעה; הילד הוחזר לישראל. ב-2002, האם הגישה בקשה בבית דין לענייני משפחה לקבל משמורת יחידה על הילד ולהחזירו איתה לאנגליה. היא הגישה בקשה זו, בטענה כי ישראל היא מדינה במצב מלחמה. בתי הדין הישראליים והאנגליים מנעו ממנה לקחת את הילד מהאב. רפורמות בדיני משפחה מתחילות לחלחל למערכת המשפטית בישראל, אך בקצב איטי מאוד. בימים אלו ישנה וועידה בכנסת ששוקלים לפעול למען ביטול חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב; חוק אשר קובע כי האם הינה ההורה הטוב יותר."

לאחרונה, עיתונים רבים ובהם הגר'רוזלם פוסט והניו-יורק טיימס, התייחסו לסבל ולנזקים הרגשיים שנגרמים לאבות גרושים וילדיהם. בארה"ב, מתקבלות מדי יום רפורמות בדיני משפחה; דר' מארק קליין, פסיכיאטר מכובד המועמד לנשיאות בארה"ב, מכריז במצעו כי יפעל למען שינוי דיני המשפחה ולמשמורת משותפת באופן גורף בכל תיקי הגירושין.

כבר בשנת 1981, מדינות שונות בארה"ב החלו לאמץ לעצמן רפורמות בדיני המשפחה. בית המחוקקים והסנאט של מדינת ניו-יורק העבירו חוק המחייב שופטים לשקול פסיקת משמורת משותפת במקרים בהם אחד או שני ההורים מבקשים הסדר מסוג זה.

ישנם ארגונים רבים בארה"ב הפועלים למען זכויות האבות, ביניהם "הקואליציה האמריקנית למען אבות וילדים" ו"אבות נגד הפליה". אמנם אין הם מוכרים באותם מימדים כמו "אבות למען הצדק" (Fathers 4 Justice), אך הם עובדים בשקט מאחורי הקלעים, תומכים בחוקים דוגמת אלו שהועברו במדינות אייווה ומיין; שומרים על קשר קבוע עם הקונגרס ועושים מה שביכולתם לשפר את זכויותיהם וגם את תדמיתם של האבות הגרושים.

אך במשימה זו, קבוצות אלו הרוויחו מיוזמות פדראליות שנועדו להחדיר מוטיבציה לאבות גרושים או רווקים שילדיהם לא חשובים להם מספיק; קמפיין הפרסום הממשלתי הזכיר לציבור עד כמה האבות חשובים באמת – "אבא הוא חשוב" ("Dad Matters") היה הביטוי שהשתרע על-פני הפרסומות בצידי האוטובוסים בעיר ניו-יורק בשנה שעברה. הארגונים גם נהנים כיום מההכרה כי אבות, לפחות במעגלים סוציו-אקונומיים מסוימים, מעורבים הרבה יותר בחיי ילדיהם. חלק ממעורבות זו נובעת מצורך, בהתחשב במספר האמהות שעובדות כיום; אך נדמה שהצורך הניב שינוי תרבותי והחל את עידן האבות המסורים.

ייתכן והסדר המשמורת המסורתי, בו האם מקבלת משמורת יחידה על הילד והאב נותר כאורח של סופי השבוע, הינו כואב אך מעשי במשפחות בהן חלוקת העבודה דומה לזו של משפחות בשנות ה-50; אך במשפחות בהן האב יודע את שמותיהם של כל המומינים, זוכר את מספר הטלפון של רופא הילדים בע"פ, ויודע איך להוציא את כל הקשרים מהשיער מבלי להכאיב כמעט – הסדר כזה יכול להיחשב בגדר שערורייה – ללא כל קשר לנוחיות ולתפקיד המפרנס במשפחה.

אחד מהאבות הגרושים שמתכוננים כעת לתבוע את מדינת ישראל, עיריית רעננה וגרושותיהם על סכום של 10 מיליון דולרים, אומר: "אנחנו מכוונים לפגיעה בנקודה הרגישה ביותר – הארנק. אנחנו נגרום לפיטורין של גורמים קשוחים וחסרי רגישות שמתעלמים מזכויותיו הבסיסיות של הילד. לשם שינוי, משרד הבריאות, משרד המשפטים ראשי העיריות והמשרדים לרווחת הילד בעיריית רעננה וערים אחרות ילמדו כי אבות גרושים אשר אוהבים ודואגים לילדיהם, אינם 'מכונות כספים' לאמהות נרקיסיסטיות והרסניות. תתקבלנה רפורמות בחוקים הנוגעים לדיני משפחה בישראל, ונקווה שכתוצאה מהנ"ל הילדים יסבלו פחות ויזכו לעתיד טוב יותר."

האב מסכם: "אנו יודעים כי המשכורת הממוצעת בישראל עומדת על כ-7000 ₪ לחודש. אב גרוש החייב דמי מזונות על שני ילדים, משלם לפחות 3000 ₪ בחודש; כך נותרים לאב כ-4000 ₪ בחודש, מהם צריך להתקיים. באופן זה, לא נשאר לאב כסף בכדי לשלם דמי משפט. לכן, אנו מחפשים כעת כמה שיותר אבות גרושים בכדי שנוכל להפוך תביעה זו לתביעה ייצוגית. תביעה זו, על-סך 10 מיליון דולרים, איננה עניין של כסף. היא נועדה לסייע לאבות אשר רוצים לראות את ילדיהם. כל הסכומים אשר יתקבלו בזכייה בתביעה זו, יוצאו על דמי משפט וטיפול פסיכולוגי לילדים; כסף שיותר יותרם לארגוני צדקה למען ילדים."

מאמר מקור

תופעת הניכור ההורי ותוצאותיו

בעיה שהתפתחה עם ריבוי מקרי הגירושין היא תופעת הניכור ההורי או בהגדרתו המקצועית PAS – Parental Alienation Syndrome – תסמונת הניכור ההורי. תסמונת הניכור ההורי (PAS- parental alienation syndrome ), שנטבעה על ידי פרפ` ריצ`רד גרדנר בשנת 1985, נסקרה לראשונה בכתב עת מקצועי בעברית ב-1995 במאמרם של זאב ברגמן ואליעזר ויצטום בכתב העת `שיחות`.

 בתסמונת הזו הילד עסוק באופן כפייתי בגינוי ההורה השנוא והמנוכר ובהאשמות כלפיו…ניסיונות התקרבות של ההורה השנוא נתקלים בתגובות בוטות מאוד: הילד צורח, מקלל, יורק ובועט… אצל ילדים אלה קיים חיצוי (split) ברגשותיהם כלפי ההורים. אחד ההורים הוא טוב באופן מוחלט והשני הוא רע באופן מוחלט". הכותבים טענו במאמר כי ניכור הורי הוא `חטיפת נפש`. הם מציינים כי "גרדנר מדרג את רמת הניכור ההורי, לשלוש דרגות חומרה. בהסבר לדירוג הוא קורא בלשון נקבה להורה המזיק, משום שלטענתו במציאות, ברוב המקרים, ההורה המנכר היא האם. אולם, אותם שיקולים קיימים כאשר ההורה המזיק הוא האב".

כך מגדירים ברגמן וויצטום את תסמונת הניכור ההורי בדרגתה החמורה ביותר: "האימהות המזיקות, הגורמות לסיטואציות כאלו, הן לעתים קרובות פנאטיות, ומשתמשות בכל האמצעים החוקיים והבלתי חוקיים כדי לחסום את ביקורי האב והקשר אתו. הן עסוקות בצורה כפייתית בשנאתן לאב ובמקרים רבים הן מגלות הפרעות פרנואידיות קשות הקשורות לדמות בן הזוג (…) הפרעות אלו קשורות לדיסאינטגרציה ולמתחים הקשים סביב המאבק המשפטי והוויכוח על גורל הילדים (…) אמהות אלה רואות בבעליהן לשעבר תכונות שליליות, אשר קיימות אצלן, והן כמובן אינן רוצות ואינן יכולות להכיר בהן. על-ידי השלכת תכונות בלתי נסבלות אלה על בן הזוג הן רואות את עצמן כקורבנות חפים מפשע. גרדנר משער שכאשר האשמות כוזבות בדבר התעללות מינית בילדים מועלות על ידי אימהות אלה הן עלולות לשקף נטיות סמויות הקיימות אצלן (…) אמהות כאלו אינן מגיבות לטענות הגיוניות, הן חסרות ביקורת מציאות ומוכנות לקבל כל תסריט בלתי מתקבל על הדעת הקשור לבן הזוג ". בכ90% ממקרי הגירושין מתפתחת תסמונת הניכור ההורי .

התופעה מתרחשת על פי רוב כתוצאה משיתוף הילד כצד בסכסוך כאשר הוא מגויס ע"י אחד ההורים כבן ברית כנגד ההורי השני עד כדי פגיעה בקשר תקין בין הילד להורה. ברב המקרים מתבטאת ההתנכרות כלפי ההורה שאינו משמורן כאשר אין כל צידוק לכך ובשל העובדה שאמהות מקבלות עדיין יותר משמורת על הילדים סטטיסטית (בישראל כ97% ממקבלי המשמורת הן אמהות) מרבית מקרי ההתנכרות הם נגד האב.

בישראל ישנו רוב מוחץ של מיקרים של התנכרות הורית שאינם מטופלים מאשר מיקרים שבהם מערכות המשפט והרווחה באמת מטפלות ומוציאות את הילד הנמצא בסיכון ממשמורת ההורה המסית. ברב המקרים המערכות מתייחסות בסלחנות להסתת הילד ו\או תולים את האשם בהורה המסורב הוא הקורבן הנוסף לילד. ראוי לציין כי אוכלוסיה פגיעה זאת תהווה לבטח נטל כבד על החברה בישראל כאשר ילדים אלה יצטרכו לנטול חלק פעיל בחברה כגון: גיוס לצבא, הצטרפות לשוק העבודה ובכל מהלך השתלבותי בחברה.

מחקר מנפץ את מיתוס האב הגרוש האדיש לילדיו

אבות גרושים עובדים שניתן להם רק לעתים רחוקות לראות את ילדיהם, מתחמקים מתשלומי מזונות.

מאת: גלן זקס* אבות גרושים טוענים לעתים קרובות, כי הגורם העיקרי המונע מהם למלא תפקיד מרכזי בחיי ילדיהם אינו אדישות, אלא העובדה שמונעים מהם להיות מעורבים. אוסף נכבד של פרסומים מדעיים תומכים בטענה זאת ומחקר חדש עשוי לקבור בכלל את מיתוס האב האדיש. על פי מחקר זה, אשר שכלל רמת הכנסה ורמת חיים, אבות גרושים שאפשרו להם להישאר בחיי ילדיהם בהסדר של משמורת משותפת (joint custody) תרמו מרצונם לחינוך הגבוה של ילדיהם, יותר מאשר האמהות. במאמר שהופיע לאחרונה ב-Family Court Review חוקרים מאוניברסיטה באריזונה, ויליאם פבריציוס, סנפורד בראוור וקינדרה דניו, קובעים חד משמעית שמשמורת משותפת (בניגוד למשמורת האם בלבד) היא הגורם העיקרי לתמיכה כלכלית מרצון של האבות. ככל שניתנה לאבות גישה רבה יותר לילדים עלתה תמיכתם. ככל שהאם הייתה נכונה לאפשר לאב הגרוש להיות מעורב בילדות עלתה תמיכתו הכלכלית כשהיו סטודנטים. מחקר קודם של בראוור, מצא, כי אבות גרושים עובדים שניתן להם רק לעתים רחוקות לראות את ילדיהם, מתחמקים מתשלומי מזונות. הרגשת האבות שנטלה מהם הזכות להיות הורה ממש לילדיו, תופעה המכונה "נישול הורי" – היא האחראית בעיקר, לאי עמידה במחויבות הכלכלית. מחקרו של בראוור, משקף את ההיגיון הבריא – אבות מוכנים לעבוד והתאמץ יותר לתמוך בילדים שהם יכולים לאהוב ולקבל מהם אהבה, מאשר בילדים שאינם יכולים לראות. אולם, בתי המשפט למשפחה, עצמו עיניהם מלראות את המובן מאליו ובעוד שכוחות האכיפה רודפים במרץ אבות על אי-תשלום, אף אחד לא דואג לאכוף את זכות הגישה שלהם לילדיהם. המועצה לזכויות הילד, בוושינגטון, מדווחת, כי מדי שנה נמנע הקשר של יותר מחמישה מיליון ילדים, עם ההורה שאינם בחזקתו (קרי; לרוב אב) על ידי ההורה המחזיק בהם (קרי; האם). מהמחקר שהובא כאן מתבקשת המסקנה, כי יש צורך בהסדרי גירושין שוויוניים – משמורת משותפת ואכיפה של זכויות ביקור-ומפגש עם הילדים. ילדים זקוקים לאהבה, לעוצמה ולהכוונה שאבות יכולים להעניק. הם גם זקוקים לתמיכתם הכלכלית. רפורמה שתאפשר לאבות הגרושים להישאר דמות משמעותית בחיי הילדים, תעניק את שניהם יחד. __________ * המחבר: גלן זקס, כותב טור המופיע בעשרות עיתונים מהגדולים בארה"ב וכמו כן, ב"גבריאל" בישראל באדיבותו הובא כאן המאמר. גלן, מגיש תוכנית ראיונות ברדיו בענייני גברים ואבהות. תוכניתו "הצד שלו" משודרת בלוס אנג’לס ובסיאטל. ניתן להתקשר אליו באמצעות האתר; www.GlennSacks.com פורסם יוני 2004 מאמר מקור

מחקר MIT קובע: ילדים שחיו בבתים הרוסים הצליחו טוב יותר בחיים מילדים שחיו במשפחות אומנה

ממצאים מפתיעים של מחקר שהישווה בין ילדים שהוצאו ממשפחתם לאומנה בעקבות התעללות והזנחה כביכול, לאלה שנשארו בחיק משפחתם למרות שחוו תופעות דומות.

המחקר נערך על ידי חוקרים מביה"ס לניהול בשם סלאון (MIT's Sloan School of Management) במסגרת לימודי מדיניות חברתית. במחקר השתתפו מעל 15,000!!! נבדקים, מדגם ענק, הגדול ביותר שנעשה אי פעם. המעקב אחר הנבדקים נערך לאורך השנים 1990-2002. המחקר התבצע במדינת אילינוי בשל הקלות היחסית לקבל מידע על הרקע של הילדים. לכן כדי למנוע זיהוי של משפחות, מקרים קשים וחריגים של התעללות והזנחה שהיו בתקשורת נופו מהמדגם.

התוצאות שנתקבלו הפתיעו את החוקרים…:

הילדים שנשארו בחיק משפחתם, בגיל ההתבגרות נטו פחות לעבריינות נוער ובקרב הנערות נמצאה שכיחות נמוכה יותר של הריונות ואמהות בגיל צעיר. כמבוגרים צעירים הם הצליחו יותר להתמיד בעבודה ולהחזיק במשרות שלהם, בהשוואה לעמיתיהם שהוצאו מחיק המשפחה.
במחקר קודם של מרק קורטני מאוניברסיטת שיקגו נמצאה שכיחות גבוהה יותר של נשירה מבי"ס, נטייה לעבריינות כמו גם לשימוש בסמים ואלכוהול, בקרב ילדים שגדלו באומנה, אך באותו מחקר הם הושוו לאוכלוסיה הממוצעת ולא לילדים שחוו כביכול הזנחה והתעללות, אך לא הוצאו מחיק משפחתם.

Professor Joseph J. Doyle Jr.

דויל מסכם את מחקרו הנוכחי במסקנה שברוב המקרים בהם לא נשקפת סכנה גבוהה לשלום הילד, עדיף להשאירו בקרב משפחתו הביולוגית למרות שחווה בה כביכול הזנחה והתעללות, ולעבוד עם המשפחה מאשר להרחיקו ממנה.

פורסם ב USA TODAY, יולי 2007

MIT News

ילדים בשכונת עוני בג'קרטה אינדונזיה משחקים שח מט (צולם ע"י רונית, התנועה למען עתיד ילדנו)

רונית: המכון הטכנולוגי MIT נחשב למכון הטכנולוגי הטוב ביותר בעולם.

המכון מוגדר כטכנולוגי (Massachusetts Institute of Technology), משום שעובדים בו אנשי מדע, סטטיסטיקאים וחוקרים מן השורה הראשונה בעולם, אנשים שיודעים לבצע מחקרים סטטיסטיים אמיתיים ולא פסיכולוגים ממדעי החברה שלמדו מבוא לסטטיסטיקה באוניברסיטה, ואין להם שום מושג בשיטות מחקר מדעיות, אלא מסתמכים על האינטואיציות הסוביקטיביות שלהם בלבד.

הכת של וגנר מעודדת שימוש בסמים על ילדים

בשנת 2005 רואיין מר וגנר בפורום תפוז בו הוא מסביר מהי "הפרעת" קשב ריכוז. לשאלה האם צריך לתת ריטלין לילדים ענה:

 "הפרסום נגד התרופה בא בעיקר מכיוון כת הסיינטולוגיה. שטוענת שפסיכיאטרים 'מרעילים ילדים'. כבר למעלה מ-60 שנה ידוע שלתרופה השפעה מצוינת על ההפרעה, ללא סיבוכים מיוחדים. זוהי תרופה בטוחה, ולנעזרים בה היא פשוט משנה לגמרי את החיים. היא משמשת רק כעזר ללימוד, ולא להרגעת עצבים, וקיימת רק 4 שעות בגוף. אחר כך היא איננה…"

מר וגנר (לא אקרא לך דר', כי עבורי אתה לא רופא), מתועדות באינטרנט ובספרות הרפואית אינספור עדויות על נזקים שנגרמו עקב שימוש בריטאלין. לא מעט פסיכיאטרים ונוירולוגים, קולגות שלך, לא רק ששוללים את השימוש בריטלין, אלא אף מדגישים שלא קיימת הפרעה כזו כלל וכלל, זו פיקציה, המצאה, מדע בדיוני. השאלה היא לא מי עומד מאחורי המתנגדים לך, אלא האם מה שהם טוענים הוא נכון, תסתכל על התכנים ולא על העטיפה.

ורק כדי להשלים לך את שיעורי הבית, נוסיף מספר לינקים על קצה המזלג לגבי הנזקים ההרסניים של הריטלין,:

מקרי מוות כתוצאה משימוש בריטלין

הפרעת קשב ריכוז – ההונאה הגדולה – ספר שנכתב ע"י ד"ר פרד באוכמן, נוירולוג ילדים.

ראיון עם דר' פיטר ברגין, פסיכיאטר השולל מתן ריטלין ואף שולל קיומה של הפרעה כזו. כדי להפריך את התיזות שלך מר וגנר, קרא את ספרו על רעלנים פסיכיאטרים.

עדות אישית של בחור ישראלי בן 26 המתאר את הנזק שנגרם לו מריטלין, אותה הוא מסיים במשפט:

אינשטיין היה תלמיד גרוע. ואם הוא היה מקבל ריטלין, הוא היה נשאר גרוע ואפילו נהיה גרוע יותר.

צפו בפסיכיאטר הזה אשר אינו מסוגל להסביר מהי הפרעת ADHD.

עכשיו זה מדעי – פעוטות החיים בבתי יתומים חשופים לנזקים קוגנטיביים קשים

Michael Carroll / ASSOCIATED PRESS Children in an orphanage in Criova, Romania in 1994. Toddlers rescued from orphanages and placed in good foster homes score dramatically higher on IQ tests than those left behind, concludes a U.S. research project based in Romania.

במשך שנים פסיכולוגים וחוקרים ממדעי ההתנהגות גרסו כי השהייה של ילדים בבתי יתומים גורמת להם נזקים עצומים, הן קוגנטיביים והן רגשיים, אך מעולם לא הצליחו לאשש השערה זו מדעית במסגרת מחקר מסודר, משום הקושי באיתור הילדים והמעקב אחר התפתחותם לאורך זמן.

לאחרונה פורסמו ממצאי מחקר ראשון מסוגו בעולם, שהקיף מדגם ילדים ולאורך זמן, מדגם אשר היה גדול דיו לאשש מובהקות  סטטיסטית של השערת החסך הקוגניטיבי. לגבי החסכים הרגשיים נדון במאמר אחר.

 המחקר מטעם בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד בארה”ב, בשיתוף עם הממשלה הרומנית, בוצע במקביל על 3 קבוצות ילדים – פעוטות שהוצאו מבתי יתומים ברומניה והושמו במשפחות אומנה טובות (נדגיש כי חלק ניכר ממשפחות האומנה אינן טובות, ועל כך במאמר אחר) או חזרו למשפחתם, פעוטות שנשארו בבית היתומים ופעוטות שחיו במסגרת משפחתית רגילה כקבוצת בקורת.

 המחקר החל בשנת 2000. בזמן זה לא היתה מדיניות אומנה ברומניה. המחקר בוצע על 136 ילדים שהוגדרו כבריאים יחסית, ב 6 בתי יתומים בעיר בוקרשט, בהנחייתו של דר צ’ארלס נלסון.

 צוות המחקר בדק את הילדים מדי תקופה, בכלל זה בדיקות התפתחות של המוח.

 ממצאי המחקר מראים כי פעוטות שהוצאו למשפחות אומנה השיגו במבחני IQ תוצאות גבוהות באופן דרמטי מפעוטות שנשארו בבית היתומים. הפער היה גדול ביותר עבור קבוצת הפעוטות שהוצאה מבית היתומים לפני גיל שנתיים, מה שתומך עוד יותר בעובדה כי ככל שהפעוט נשאר זמן רב יותר בבית הילדים, הנזק גדול יותר. המחקר הראה כי הפער בין הקבוצות גדל והולך ברזולוציה של חודש. כל חודש בו הילד נותר בבית היתומים מקטין את ציון ה IQ שלו.

בעקבות המחקר, החלה UNICEF להפעיל לחץ מאסיבי על ארצות שונות לעבור למשפחות אומנה. תוצאות המחקר אינן מפתיעות. גם בשנות ה 90 בוצעו מחקרים על כך, אך הם לא היו מספיק מקיפים ורובסטיים כדי לאשש את ההשערות.

 למרות האמור לעיל, פעוטות במשפחות אומנה לא הצליחו לסגור את הפער עם פעוטות שגדלו במשפחות רגילות והשיגו את התוצאות הגבוהות ביותר.

 המחקר אינו יכול לתת אומדן למידת הנזק שנגרמה לילדים עקב ההזנחה וחוסר הגרייה במוסדות, משום שלשם כך יש צורך במעקב אינטנסיבי ורצוף עד לבגרותם, תהליך שהינו מורכב מבחינה לוגיסטית. המעקב אחר הפעוטות בוצע מגיל 0 ועד גיל 4 וחצי.

 כאמור, לא ניתן לדעת בשלב זה אם הנזק הוא תמידי, ולכן עתה החלו במחקר חדש על אותם ילדים, כיום הם בני 7-8, לראות אם בכל זאת הדביקו את הפער השכלי.

 הממשלה הרומנית אשר הזמינה את המחקר, אימצה את מסקנות המחקר והחלה ביישום מדיניות סגירת המוסדות והעברה למשפחות אומנה או לחילופין, החזרה של הילד למשפחתו האמיתית.

למרות שהמחקר בוצע בבתי ילדים בארץ נחשלת, הוא משמש כקו מנחה לארצות המערב, בשאיפה להוריד את מספר החוסים לאפס.

פורסם ב CNN דצמבר 2007

פורסם ב NEW YORK TIMES

פורסם ב NBC

פורסם ב HERALD TRIBUNE

ומה קורה בארץ

עפ”י נתונים של מכון ברוקדייל משנת 2003, כ-75,000 ילדים בישראל מתגוררים מחוץ לביתם, וזה אכן תואם לממצאיו של יעקב אליה. (מסמך של טלל דולב)

 

 מתוכם, בשנת 2003 חיו בישראל 82 פעוטות כביכול “בסיכון” מתחת לגיל 5 בבתי יתומים.

 

 במחקר ארצי אחר על ועדות החלטה נתגלו ממצאים מדאיגים גם לגבי בדיקת מצבם של הילדים שכבר שוהים במוסד.

 

 המחקר העלה כי ועדות ההחלטה בודקות את מצבם של הילדים לעתים רחוקות בלבד, וכאשר הן עושות זאת, רק שיעור מזערי מהילדים מוחזרים לביתם (Dolev, T., Benbenisti, R. & Timer 2000). ממצאים חדשים מתוך ההערכה של פנימיות קהילתיות ופנימיות יום מעידים גם הם שבדיקה מחודשת של מקרים, כבסיס לאפשרות להחזרת הילד הביתה, איננה הליך סטנדרטי ברוב המסגרות הפנימייתיות. חווית היציאה למסגרת חוץ ביתית הנה אחת החוויות העדינות, המורכבות והקשות ביותר עבור התא המשפחתי אשר מהווה ערך יסוד בחברה.

 

 ברצוני לציין כי אנשי המחקר בישראל ואף עובדי הרווחה מכנים בתי יתומים אלו כפנימיות כדי לעדן את ההגדרה, אך למעשה מדובר בבתי יתומים לכל דבר (orphanage ) ולא בפנימיות (dormitory, boarding school ).

 

פנימיה היא מוסד שונה לחלוטין בהגדרתו מבית יתומים.

ככלל, השם פנימיה מתייחס יותר לילדי אצולה שנשלחו לחינוך ולימודים גבוהים, כמו באנגליה, כאשר המשפחה הביולוגית שלהם עמדה מאחוריהם כגב כלכלי ונפשי חזק. בבית יתומים חיים ילדים תלושים שאין להם אבא ואמא כלל וכלל, אם בשל מוות, ואם בשל הוצאה כפויה של הילד ממשפחתו הביולוגית וניתוק טוטאלי ממשפחתו, מורשתו ושורשיו.

 

 את תוצאות הנזקים ניתן לראות בתפקודם של החוסים כאנשים בוגרים. עובדי הרווחה מתנערים לאורך כל הדרך מאחריות לגורלם המר של אותם תינוקות אומללים שנזרקו על ידם לבתי יתומים, ומגלגלים את הנזק שהם עצמם יצרו למשפחות המקור, אותן משפחות ביולוגיות “מתעללות”, מהן הוצאו הילדים בכפיה. עוד נציין, כי עוצמת יחסי הציבור שפקידי הסעד עושים לעצמם באמצעי התקשורת היא בלתי תיאמן. למשפחות האומללות והשכולות אין את האמצעים התקשורתיים להביע דעתן על העוול שנעשה להן ולילדיהן בידי אותם פקידי סעד

ניתוח דוח הוצאת ילדים מהבית בשנים 2002-2006

בשנת 2006 הוצאו כ-4,000 ילדים מהבית בצו בית משפט.

עפ"י דוח המנתח את התפלגות מספר הילדים שהוצאו מהבית ע"י הרווחה, עפ"י ישובים לפי צו בית משפט, בשנים 2002-2006 , בישובים יהודים ומעורבים המונים מעל 15,000 תושבים.

נמצא כי תל אביב מדורגת כעיר ברמה סוציו אקונומית גבוהה, אשכול 8, ולמרות זאת שיעור הילדים המוצאים ע"י מחלקת הרווחה בה דומה לשיעור הילדים המוצאים בישובים ברמה סוציו אקונומית נמוכה, אשכול 4 ואף פחות.
בעיר תל אביב מוציאים ילדים פי 14!! מאשר בעיר גבעתיים הסמוכה לה ומדורגת באותו אשכול.

יתכן ואחת הסיבות לכך היא כי בתל אביב ישנה נוכחות מאסיבית של אגודת אל"י בראשותה של חניתה צימרין שקבעה הן את משרדיה והן את מתקני הכליאה שלה בעיר תל אביב, כך שהנגישות שלה מאפשרת הוצאת מהירה ויעילה של ילדים רכים מביתם ומשפחתם הישר למתקני הכליאה שלה.

צימרין אף מתכננת להקים בסמוך למתקן הכליאה שלה בזמנהוף מוסד ילדים במסגרת פרויקט חדש אותו היא מכנה "בית בטוח". למוסד זה יועברו הילדים ממתקן הכליאה ושם ישהו לצמיתות עד לבגרותם.

יש להקים בדחיפות ועדת חקירה שתבדוק מדוע בעיר תל אביב, דירוג 8, מתבצע טראנספר המוני של ילדים ללא שום פרופורציות עם שום מדד.
יש לבדוק האם ישנם קשרים לא כשרים בין מחלקת הרווחה של עירית תל אביב לאגודת אל"י.

ניתוח דוח הוצאת ילדים מהבית לשנים 2002-2006

דוח גולמי שהתקבל ע"י שר הרווחה בועז הרצוג

יותר אבות בוחרים להישאר עם הילדים

יותר אבות בוחרים להישאר עם הילדים 
 
בדיקה ראשונה מסוגה שערך משרד התמ"ת גילתה כי 36 אלף גברים העדיפו בשנה האחרונה להיות יותר עם המשפחה מאשר להתקדם בעבודה. בין השאר התברר כי 30% מהאבות הגרושים העדיפו להשקיע בילדים מאשר בקריירה  
דוד רגב 
 

פתאום באמצע החיים – לפעמים בתחילתה של קריירה, לפעמים ממש בשיאה – הם עוזבים את הכל ומתמסרים לגידול הילדים, למטבח ולכביסה. קבלו את האבות החדשים. בשנה האחרונה ויתרו לא פחות מ־36 אלף גברים עובדים בישראל על קריירה ועל קידום לתפקיד בכיר יותר לטובת טיפול בילדיהם. מספר האמהות שוויתרו השנה על קריירה היה גדול פי שלושה: 103 אלף. כך עולה מבדיקה ראשונה מסוגה שערך משרד התמ"ת.

הבחירה שלו 
 
 

"בשנתיים הקרובות אני בבית עם התאומים" / גואל בנו 
 
 

הרצל דוניארי מנהריה בחר להפוך לעקר בית: "אני מרחם על אשתי שלא זוכה להיות עם הילדים" 

לכתבה המלאה 
 
 
 
 
 
 

עד לשנים האחרונות נחשב הבית למעוזן של הנשים. הן נאלצו ללהטט בין העבודה, הבית וגידול הילדים, בעוד שהגברים פיתחו, ללא ייסורי מצפון מיוחדים, קריירה תובענית שגזלה מהם שעות רבות. אלא שבשנים האחרונות המגמה משתנה: יותר ויותר גברים "חוזרים הביתה" על חשבון הקריירה והקידום המקצועי. בדיקה ראשונה מסוגה שערך מינהל המחקר והכלכלה של משרד התמ"ת, בניהולו של בני פפרמן, בקרב יותר מ־‭7,000‬ גברים עובדים, חושפת את התופעה החדשה ומציירת את דמותו של האב החדש.

הבדיקה נערכה בקרב הורים לילדים עד גיל ‭.13‬ הנחקרים נשאלו אם כדי להשקיע בילדים הם עברו לתפקיד בכיר פחות, או ויתרו על תפקיד לטובת תפקיד תובעני פחות מבחינת שעות עבודה. מהבדיקה עולה כי בשנה האחרונה כ־7% מהאבות לילדים בגילים האלה, כ־36 אלף גברים, ויתרו על קידום לטובת הילדים. זאת לעומת כ־22% מהאמהות (כ־103 אלף נשים‭.(‬

10 שעות בשבוע

בני פפרמן מעריך כי מבחינת זמן, התרומה למשפחה של הורה שמעדיף את ילדיו על פני הקריירה נמדדת בכ־10 שעות בשבוע. זאת מכיוון שהוויתור המיידי שעושים רוב ההורים העובדים הוא על השעות הנוספות, שנאמדות בשעתיים ביום.

מהבדיקה עולה נתון מפתיע בנוגע לגברים: ככל שמספר הילדים במשפחה גדול יותר, עולה הנכונות של האבות לוותר על הקריירה. בעוד שרק כ־6% מהגברים שלהם ילד אחד ויתרו על הקריירה, כ־10% מהגברים שלהם ארבעה ילדים ויתרו על הקריירה. בקרב האמהות התופעה הייתה הפוכה.‬ "רק" 19% מהאמהות שלהן 4 ילדים ומעלה ויתרו על קריירה לטובת הילדים. מחברי המסמך מסבירים את העובדה הזו בכך שככל שיש יותר ילדים, האמא מנהלת את התא המשפחתי ביעילות רבה יותר ומצליחה לשלב זאת עם העבודה.

  
 

הבדיקה גילתה גם כי יש בהחלט קשר בין גובה השכר לוויתור על קריירה: 14% מהגברים ששכרם עמד על כ־‭3,000‬ שקל בחודש מיהרו לוותר עליו לטובת הטיפול בילדים, לעומת 5% בלבד מהגברים ששכרם עמד על ‭10,000‬ שקל ומעלה. בקרב הנשים הממצאים דומים, אך הפער קטן בהרבה: 24% מהנשים שהשתכרו ‭3,000‬ שקל בחודש בחרו להישאר בבית לעומת כ־22% מהנשים ששכרן עמד על יותר מ־‭10,000‬ שקלים (ראו איור‭.(‬ מחברי המחקר מסבירים זאת בעובדה שנשים ברמות שכר גבוהות עובדות שעות ארוכות, אך השכר שלהן אינו עולה בהתאם, כך שהנכונות שלהן לוותר על הקריירה גדולה יותר.

אצל הגברים הגיל לא ממלא תפקיד בקשר לנכונות לוותר על קריירה: 5.5%‬ מהאבות עד גיל 29 ויתרו על קריירה לטובת הילדים, לעומת 32% מהאמהות בגיל הזה. מנגד פחות מ־5% מהאבות בני 45 ומעלה ויתרו על קריירה לעומת 15% מהאמהות בגילים האלה.‬

עורכי הבדיקה מסבירים זאת בכך שאמהות צעירות חשות מחויבות גדולה יותר לתא המשפחתי שרק קם, ולכן כשליש מהן ויתרו כבר בתחילת הדרך. גם לידת הילדים חסמה לרבות מהן את ההתקדמות המקצועית.

מהמסמך עולה כי אבות גרושים ויתרו הרבה יותר למען הילדים: כ־30 אחוז מהאבות הגרושים העדיפו לדאוג לילדיהם על פני השקעה בקריירה.

גבר עם השכלה מוותר פחות

התברר כי הנכונות לוותר על קריירה קטנה יותר ככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר: כ־13% מהגברים בעלי תעודת בגרות בלבד ויתרו על קריירה, לעומת 7% מהגברים בעלי תואר ראשון. באשר לאמהות, רמת ההשכלה לא מילאה תפקיד: כרבע מאלה שוויתרו על קריירה היו בעלות תעודת בגרות, ורבע היו בעלות השכלה אקדמית.

גם לסוג המקצוע ולוותק בעבודה יש קשר לוויתור על קריירה. מהבדיקה עולה כי בקרב מנהלים אקדמאים הוויתור על קריירה היה נמוך ועמד על כ־7%.‬ אצל אבות שעבדו כסוכנים וכאנשי מכירות 11% ויתרו על קריירה. בקרב הנשים המגמה הפוכה: כ־27% מהמנהלות האקדמאיות ויתרו על קריירה לטובת הילדים לעומת 24% בלבד מהסוכנות והמוכרות. מחברי המסמך מסבירים זאת בכך שהגברים שהשקיעו רבות בהשכלה מבקשים לקבל תמורה על ההשקעה, בעוד שנשים מוותרות על עבודה בתחום האקדמי והניהולי בשל השכר הנמוך יחסית שהן מקבלות ביחס להשקעה שלהן.

ועוד נתון לא מפתיע: ככל שהעובדים ותיקים יותר במקום עבודתם, קשה להם לוותר על הקריירה. 12% מהגברים העובדים עד שנה במקום עבודתם ויתרו על קריירה (אצל הנשים הנתון עומד על 33%‬ לעומת 5% בלבד מהגברים שעובדים באותו מקום מעל 15 שנה (12% אצל הנשים‭.(‬

מהבדיקה עולה עוד כי ככל שהמשפחות דתיות יותר, הוויתור על הקריירה לטובת הילדים גדול יותר. אצל המשפחות החרדיות הוויתור על הקריירה הוא הגבוה ביותר. כ־12% מהאבות החרדים ולא פחות מ־31% מהאמהות החרדיות ויתרו על השקעה בעבודה לטובת הילדים. בקרב החילונים לעומת זאת רק כ־7% מהאבות ו־20% מהאמהות ויתרו על קריירה לטובת הילדים.

אל הבדיקה הזו מצטרפים נתונים שפירסם באחרונה המוסד לביטוח לאומי, שמהם עולה כי בשלוש השנים האחרונות פנו בממוצע כ־150 אבות מדי שנה וביקשו לקבל דמי לידה, לאחר שהחליפו את בנות זוגם ונשארו בבית עם התינוק החדש כדי לטפל בו בעוד שהנשים שבו לעבודה.

בדיקת מסוגלות הורית – מה עם מסוגלות הבודק?

בדיקת מסוגלות הורית – מה עם מסוגלות הבודק?

מאת: ד"ר מוטי חיימי

בימים אלה , בהם ישנה עלייה מתמדת בשיעור הגירושין, ניתן להיתקל יותר ויותר במצבים בהם  המערכת הזוגית עומדת לפני פרוק ולבני הזוג יש ילדים, ואז ,עולה באופן טבעי השאלה -אצל מי יישארו הילדים לאחר פרידת ההורים?
להחלטה זו יש משמעויות רגשיות, כלכליות וחברתיות רבות. הניתוק הפיזי עלול להיות קשה ביותר להורים ולילדים, ולהחלטה באשר לגירושין ופרידה עלולות להיות השלכות לגבי הדימוי העצמי, ההורי והחברתי.

עד הגיעו לגיל 18, מוגדר הילד בתור קטין, ולפיכך מוגדר עבורו הורה עליו מוטלתהאחריות היומיומית על גידולו וחינוכו, והדאגה לכל צרכיו הפיזיים והרוחניים. אחריותזו נקראת משמורת או חזקה על הילד (החזקת ילדים).
שאלת המשמורת על הילדים מתייחסת באופן ספציפי ליכולתו של כל אחד מבני הזוג לשמש כהורה מתאים לילד והדגש הוא על מסוגלותם של ההורים לענות על צרכיו של הילד.
נכון להיום, החוק הישראלי קובע במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב  (1962) כי כלעוד אין סיבות חזקות כנגד ,עדיףלילד להיות מגודל ומחונך על ידי אמו לפחות עד הגיעו לגיל שששנים (עקרון הנקרא "חזקת הגיל הרך"). עם זאת, אין החוק משתמש בלשון ציווי בנושא זה, אלא משאיר אתשיקול הדעת לבית המשפט או בית הדין.
כאשר בית משפט אינו מצליח להכריע לגבי מי יהיה ההורה שיקבל משמורת על הילדים -הוא יכול להורות על ביצוע מבחנימסוגלות הורית להורים, כדי לקבוע מי הוא ההורה הראוי ביותר לקבל את אותה חזקה על הילדים.
במקרים מסוימים ההחלטה קלה יחסית. וזאת כאשר אחד ההורים אינו רוצה בחזקה על הילד או כשההורה אינו מסוגל מטעמים של פגיעה נפשית אקוטית, פיגור קשה, התמכרות לסמים קשים,או עקב תנאים פיזיים וכלכליים קשים.
הבעיה מתעוררת בכל חומרתה כאשר שני ההורים נראים מתאימים להחזיק בילד. ואכן, ברוב המקרים,  שני ההורים נראים כשירים ומסוגלים להיות הורים, אך בשל קושי להגיע להחלטה משותפת, נדרש בית המשפט לקבל את ההחלטה עבור בני הזוג.
הבעייתיות הרבה של מבחן מסוגלות הורית נובעת מכך שאין הגדרה ברורה וחדה לגביקריטריונים לבדיקת מסוגלות הורית. כמו כן ישנה השפעה מכרעת לנסיבות ההחלטה (פרידה, מצוקה, מאבק בין הורים, מאבק משפטי, וכו').
סיבות אלו הופכות את ההחלטות לגבי מסוגלות הורית לאינדיבידואליות (תלויותבבוחן), ובהחלט יתכן כי בוחן מסוים ייתן המלצה שונה לחלוטין מבוחן אחר.
העיקרון המדריך את בית המשפט בנושא קביעת הזכות למשמורת הוא עיקרון טובת הילד. עיקרון זה מודגש בכל הקשור להחלטות משפטיות המתייחסות לגורלם של ילדים. נראה כי הגורם המרכזי בשאלת המסוגלות הוא היכולת להבטחת סביבה יציבה ומתמשכת מבחינה רגשית, כלכלית וחברתית לילד. נראה כי על ההורה להיות יציב מבחינה רגשית, בעל יכולת אמפטית, אוהב, הרוצה להחזיק בילדו ובריא מבחינה נפשית. הקרירטיונים שחלקם תואר, יל ואחרים כמו היכולת לגרות את הילד, יציבות רגשית וביטחון רגשי- מתארים דמות הורה אידיאלי שספק אם יש כמוהו במציאות היומיומית.

שאקי (1983) טוען כי "הכרעה כזו [לגבי החזקת הילד] מכילה בהכרח, וברוב המקרים, יסודות של ניחוש ושל ניבוא, בדבר השאלה היכן מובטח לילד עתיד טוב ומאושר יותר. יסודות אלה משווים לתוצאה, במקרים רבים, אופי של מקריות, שהזמניות יפה לה, בהכרח".

שפירא אומר " ברי כי שופטים…. חייבים לשאוב מהידע והניסיון של אלה שמקצועם בכך.". שאלה זו קשה ביותר ולכן פונה בית המשפט לעזרתו של המומחה שבאמצעות כישוריו המקצועיים יוכל לעזור להכריע בשאלה זו.

בית המשפט מטיל אחריות על אנשי המקצוע, אך לא מספק להם הנחיות ברורות שאותן יוכלו להעריך באמצעות הכלים העומדים לרשותם. הפסיכולוג הקליני הסביר משתמש לפיכך בכלים המקובלים אשר כוללים ניסיון קליני רלבנטי בהערכות דומות ושימוש באמצעי איבחון והערכה כמו ראיון קליני ומבחני אישיות.

ראוי לזכור כי הגדרת בחירת הכלים והשימוש בהם מפורטת בהצעה לקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (1999). קוד זה נשען על הקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית(APA, 1997) ובו נאמר כי:
"עיקרון א'-מיומנות:
על הפסיכולוגים לשאוף לשמירה על סטנדרטים גבוהים של מיומנות מקצועית בעבודתם, תוך הכרה בגבולות יכולותיהם הספציפיות ובמגבלות ניסיונם… בתחומים בהם טרם גובשו סטנדרטים מקצועיים מוכרים, יפעילו הפסיכולוגים שיקול דעת וינקטו אמצעי זהירות הולמים על מנת להגן על רווחת לקוחותיהם. עליהם להקפיד על התעדכנות בידע מדעי ומקצועי רלוונטי…(עמ' 2)". ובנוסף:
" על הפסיכולוגים המבצעים מבחנים, נותנים ציונים ומפרשים אותם, להכיר את המהימנות, התקפות והסטנדרטיזציה של הכלים בהם הם משתמשים, וכן להשלכות של השימוש בהם".

"על הפסיכולוגים להבהיר את גבולות הוודאות של אבחנות, ניבויים או המלצות הניתנות לגבי נבדקים."

ואולם, אפשרות השימוש במבחנים פסיכולוגיים להערכת מסוגלות הורית-מוטלת בספק:

 כפי שאומר אחד מבכירי הפסיכולוגים בישראל, משה אלמגור-
"כאשר אנו בוחנים, באופן כללי, כלים אלו לעומת ההנחיות והכללים המתייחסים למסוגלות הורית, אנו יכולים לראות את הפוטנציאל הבעייתי של שימוש זה. עלינו לזכור כי הפסיכולוג מתבקש לנבא מצב עתידי השונה משמעותית מהמצב הנוכחי. מערכת היחסים בין בני הזוג קודם לפרידה/גירושין ומידת שיתוף הפעולה בגידול ובטיפול בילדים אינה דומה ואינה יכולה, לכן, לנבא, במרביתם המכרעת של המקרים, את ההתייחסות לילדים לאחר הגירושין."

כדברי אלמגור: "הכלים האבחוניים שבידי הפסיכולוג ,הינם בעייתיים מאוד באופן כללי ורובם ככולם אינם מתאימים לאיבחון ספציפי זה. הקושי המרכזי נובע מקריטריון לא ברור למסוגלות. המבחנים עצמם אינם מתאימים מבחינת מהימנותם, תקפותם, רגישותם להשפעות מצביות, אופן הניתוח שלהם וההטיה הבסיסית לכיוונו של היחיד. "

המסקנה המתבקשת היא כי יש אפשרות להיעזר במבחנים באופן מוגבל לצורכי העלאת השערות לגבי הנבחן. ואולם, השערות אלו חייבות להיבדק במהלך האבחון/הטיפול עם הנבחן וכנגד חומר אנמנסטי אחר.

בנוסף, מקורות המידע שבידי הפסיכולוג הקליני (ראיון, מבחנים) מוגבלים למדי, במיוחד כשהמדובר בנושא הספציפי של הערכת מסוגלות הורית, ועליו להישען ולהיעזר במקורות מידע נוספים אשר יכולים להינתן לו על ידי אנשי מקצוע מתחומים שונים (פקידי סעד, עובדי רווחה, יועצים, מורים וכו').

לצערי הרב, מתוך היכרות אישית עם מספר זוגות שנזקקו לשירותיו של פסיכולוג זה או אחר בבדיקת מסוגלות הורית, בני הזוג נתקלו בחלק ניכר של המקרים בפסיכולוג שאין לו כל ידע, הבנה או הכשרה לקיבעת מסוגלות הורית!
כשרונו העיקרי של הפסיכולוג, במקרים אלה, התבטא בעיקר ביכולתו המרשימה לגבות סכומי עתק עבור ההערכה הזו. ברוב המקרים כל ה"בדיקה" הסתכמה ב 3-2 פגישות בהן צפה הפסיכולוג המהולל בילדים או שוחח עם בני הזוג . בכדי להרשים את בני הזוג, ולהצדיק גביית מחיר כה גבוה (אלפי שקלים) – נהגו אותם פסיכולוגים לבצע מבחני אישיות שונים ומשונים, שמסתבר בדיעבד כי אינם תקפים ואינם ראויים לשימוש בבדיקות אלה!!!

יתרה מזאת, חלק ניכר מהפסיכולוגים שעליהם שמעתי ,אינם עונים ולוא במעט על עקרונות האתיקה והמקצועיות הדרושה כפי שפורטו לעיל.

אינני מבין כיצד מאפשר מתאפשר במדינה מתוקנת (לכאורה) לכל שרלטן לשמש על תקן של מנבא- עתידות , מבלי שיש לו שום הכשרה, כשרון או ידע בפסיכולוגיה של הילד ובדימניקה של הורים וילדים. לצערי, קביעות חסרות בסיס אלה , בד"כ גורמות לכך שאותו פסיכולוג חורץ בהבל-פיו, גורלן של משפחות שלימות.
יחד עם זאת, עדין קיימים מספר מכונים רציניים, המקפידים לבדוק את נושא המסוגלות ההורית בצורה רצינית ומעמיקה. כך גם קיימים מספר זעום ביותר של פסיכולוגים בכירים (כמו ד"ר אלמגור) המוכשרים לבצע בדיקה זו.

אם נקביל את הדברים לעולם הרפואה בו אני בקיא, משול הדבר למשל לאבחון בעיה כלשהי אצל ילד ע"י רופא פתולוג או גריאטר. בעולם הרפואה ישנה הקפדה יתרה שכל רופא יעבור התמחות בת מספר שנים בתחום מסוים ויעמוד בבחינות קשות, ורק אז הוא מוסמך לבדוק חולים בתחום התמחותו.
באותה מידה- מין הראוי שיקרה גם בתחום פרוץ זה של הפסיכולוגים הפועלים ללא הפרעה באבחון חסר בסיס בתחומים שאין להם בהם כל הכשרה,הבנה וידע, וכל זאת- בעד בצע כסף!!!

כאשר נראה כי שני ההורים כשירים להחזיק בילד, הרי שחלופת המשמורת המשותפת  (Joint Custody) נראית כטובה ביותר. אפשרות זו נתפסת בעיני פסיכולוגים בכירים רבים כחלופה האידיאלית (זהו גם הפתרון המועדף ביותר על הפסיכולוגים האמריקאים כפי שעולה מהסקר שערכו  Ackerman & Ackerman (1997)).
חזקה משותפת מבטיחה לילד את שני הוריו כגורמים משפיעים בחייו ומאפשרת לילד לחלק את חייו ביניהם ללא צורך בשינוי משמעותי בסביבת החיים.

אבא אידיאלי

אבא אידיאלי

מאת: ענת גבריאלי

זה לא חדש שילד צריך אבא. אולם בעידן בו מסגרת ה"משפחה המסורתית" מתפרקת לעיתים תכופות והופכת לעוד אחת מהחלופות לגידול ילדים, לצד משפחות חד הוריות של נשים רווקות, גרושות או אלמנות, מתחדדת השאלה בדבר השפעתו של האב בגידול ילדיו.

במחקר שנערך באוניברסיטת מרילנד בארה"ב, נמצא שילדים שאביהם גר איתם לומדים טוב יותר, בעלי בטחון עצמי גבוה יותר ופחות מדוכאים מילדים אחרים. כדאי לציין שהתוצאות אינן מעידות בהכרח כי ילדים שגדלו במשפחות חד-הוריות אינם יכולים להצליח. נקודה חשובה נוספת שלא נבדקה במחקר היא האם אבא רע עדיף על אבא שלא נמצא בכלל בתמונה. ואולם, החוקרים מדגישים כי בכל מצב משפחתי צריך שאב או דמות אב תהיה בקשר רגשי עם ילדיו. "קצת זה יותר טוב מכלום", מסכם הפסיכולוג פיינלופ לייצ'.

מה מאפיין אבות המוכנים להחליף טיטולים, להאכיל, לקפץ ולתזז עם הפעוט בגן, להשתתף באסיפות ההורים, לקחת חלק בטכסי השכבת הילדים לישון בכל ערב ובקיצור להיות מעורבים? מחקר שפורסם בחודש יוני השנה בכתב העת של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה משפחתית, מראה שאבות אלו עובדים פחות שעות מאבות אחרים, בעוד שהאמהות במשפחות אלו עובדות שעות רבות יותר מאחרות. כשאם עובדת במשרה מלאה היא יוצרת מצב התובע מהבעל לקחת יותר אחריות ולהשתתף בצורה פעילה בטיפול ובחינוך הילדים. עוד נמצא במחקר כי אבות מעורבים היו גברים צעירים, בעלי בטחון עצמי גבוה, חברותיים ופחות דכאוניים, וכן כי מעורבותם בגידול הבנים גדולה ממעורבותם בגידול הבנות.

בקיצור, אבות יקרים, מי שעדיין לא נפרד ממיתוסים ישנים (לך לאמא להחליף טיטול), הגיע הזמן לעשות זאת. חשבו על הצרכים האישיים של ילדיכם, וגלו רגישות כלפיהם. נטילת אחריות ומעורבות בכל דרך אפשרית בחייהם תטיב עימם וגם עמכם .

ואתן האמהות: עליכן לפנות דרך לאבות. הפסקנה להתייחס אליהם כאל "עוזרי אמהות" (דודו תוריד את הפח). וותרנה על הטריטוריה הבלעדית לכם ותנו להם תפקיד מרכזי בטיפול היומי (גם אם זה כרוך במחיר שהוא מלביש בבוקר את הילד בחולצה פרחונית כתומה עם מכנסי פסים ירוקות). מעורבות האבות המחזקת את הקשר המשפחתי, לא רק מחלקת ביניכם את הנטל אלא אף תורמת להנאה הגדולה השמורה בחוויית גידול ילדים .

פורסם בפסיכו – מגזין לפסיכולוגיה פופולרית, גיליון 2, אוגוסט-ספטמבר 2000

מחקר חדש: התעללות בילדים (Child Abuse) גוברת כאשר האבות רחוקים מהבית

מאת: ד"ר מוטי חיימי | פורסם ב: 29-08-2007

 בימים האחרונים נחשפנו לסיפור מחריד של התעללות והזנחה של אם בילדיה.
לציבור הישראלי קשה לעכל סיטואציה כזו בה אם מתעללת בילדיה, ובד"כ האם נתפסת כמטפלת האולטימטיבית בילדים, הן בעיני החברה והן בעיני מערכת החוק (במצבי גירושין).  מסתבר , כי האפשרות להתעללות בילדים דווקא מצד האימהות- אינה נחשבת מוזרה אם קוראים את ממצאי המחקר הבא. מחקר חדש גדול מטעם הפנטגון, שבדק את הנושא, פורסם לאחרונה בארה"ב.
המחקר מופיע ב- Journal of the American Medical Association.
הממצאים העיקריים היו כי ילדים בכמה משפחות להורים המשרתים בצבא –מועדים להתעללות והזנחה מהאמהות שלהם כאשר האבות היו במלחמה בעיראק או אפגניסטן.

עפ"י המחקר, נמצא כי כאשר האבות היו מוצבים במלחמה רחוק מהבית, האמהות התוודו  על שנתנו טיפול לא ראוי לילדיהן פי 3 יותר מאשר בזמן שהאבות היו בבית.
במהלך התקופות הללו ,בהן האבות לא שהו בבית, האמהות שהיו בבית לבדן, הזניחו את ילדיהן פי 4 יותר, והתעללו בהם גופנית פי שניים יותר מהרגיל.

החוקרת הראשית של המחקר, דבורה גיבס ,מה-
RTI International in Research Triangle Park, N.C.,, תיארה כמה תסריטים שבהם נתקלה: האמהות נהגו להשאיר את הילדים לבד בדירה, לא לקחו את הילדים לביה"ס בבקרים, ולא שמרו על הבית בצורה הראויה למגורים.
רשויות בצבא האמריקני, אישרו גם הם כי נחשפו לתופעות דומות בשנתיים האחרונות בבסיסים צבאיים גדולים , במקרים שאמהות הזניחו את ילדיהן.

החוקרים במחקר ניתחו את הנתונים שהתקבלו ממרכזים צבאיים גדולים בין השנים 2001-2004. מאז, שיעור ההצבות של אבות לשירות צבאי רחוק מהבית- רק הלך ועלה, דבר שמעיד כי הממצאים כיום אף חמורים יותר.

נכללו במחקר רק משפחות שנתקבל עבורן לפחות דיווח אחד של טיפול לא ראוי בילד, כך שייתכן כי במציאות התמונה חמורה יותר.
החוקרים מצאו דיווחים על התעללות או הזנחה לפחות ב-3000 ילדים. הטיפול הלא ראוי כלל: הזנחה, נטישה, התעללות גופנית, התעללות רגשית , והתעללות מינית.

לעומת זאת, כאשר הגברים נשאר בבית עם הילדים, ונשותיהם הוצבו במלחמה, האפקט על שיעור ההזנחה או ההתעללות בילדים- היה זניח. החוקרים הסבירו ממצא זה בכך שגברים נוטים יותר להיעזר במשפחה המורחבת , או במקורות אחרים.

ממצאי מחקר זה דומים לממצאים של 2 מחקרים קודמים שמצאו שיעור גבוה יותר של הזנחת ילדים במשפחות להורים המשרתים בצבא, במיוחד בתקופות מלחמה.

כמדינה שבה אבות רבים משרתים בצבא, ובמיוחד לאור העובדה שרוחות מלחמה עדין מנשבות ללא הרף באזורנו, מין הראוי שנהיה מודעים לתופעות המתוארות במחקר זה.

ההתאגדות לזכויות ההורים שאינם משמורנים

חוקי המשפחה - מזונות – זכויות האב

If you have issues or questions about your rights in Family Court with regard to child support, custody or visitation, then you need to download the all new ANCPR Family Law Winning Strategies Handbook right now.   It is available for instant download    Click Here.

ALL THE LATEST FAMILY LAW HEADLINES CLICK HERE

• מצוקת האבות הגרושים
• מחקר – גירושים גורמים להתחממות כדור הארץ !
• Illinois Bar Journal Exposes Restraining Order Abuse
• Lesbians? sperm donor must pay child support | the Daily Mail
• Father sued for CS after wrongfully put in prison for rape – 18 years
• DV Judge puts 46 in jail because a cell phone rang in court
• Radical Feminists and Domestic Violence Laws – They never stop!

Family Courts and politicians must stop treating parents like criminals! התאבדות וגרושים – הקשר הטרגיe: Paternity Fraud Legislation Gets Attention It Deserves תלונות שווא על התעללות והקשר לבקשת משמורת Get the word out about Warren Farrell's new book: Father and Child Reunion Bradley Amendment and Retroactive Child Support ANCPR testimony by John Smith re: HR 6  (Child Support and Fatherhood)

האיחוד בין האבא לילדו – איך להביא את האב שזקוקים לו לילדים שאנו כה אוהבים. נכתב ע"י ד"ר וורן פארל

   האיחוד בין האבא לילדו   

איך להביא את האב שזקוקים לו לילדים שאנו כה אוהבים. נכתב ע"י ד"ר וורן פארל.

 
 
פרק 1: מדוע אבות הינם כל כך חיוניים לילד?
כי זמן השהות של ילדים עם אבותיהם הינו אחד מהסממנים ומהתורמים החזקים ל:
אמפתיה של הילד.
דיסיפלינה טובה והצבת גבולות.
השגים טובים יותר במבחנים ובציונים.
שיעור נמוך יותר של התאבדויות אצל ילדים וילדות.
מניעה וירידה בשימוש בסמים.
בנות ללא אבות הופכות להיות אימהות ללא בעלים.
ככל שהאב אינו בנמצא, כך עולה שיעור האלימות אצל ילדים.
ההשפעה הטובה של זמן שהות הורי משותף על הילד.
הגישה כלפי ההורה שאינו משמורן
האם בנים מסתדרים יותר טוב עם אבות ובנות יותר טוב עם אימהות?
ההשפעה של הורה חורג על הילד
ההשפעה של מעבר מרוחק עם הילד על ההורה הלא משמורן
מסקנה: אימא אינה תחליף לאבא, וכסף אינו תחליף לאבא
פרק 2:
מה שונה במה שאבות עושים עם ילדים מאשר מה שאימהות עושות עם ילדים? ומה כל זה אומר לילדים שלנו?
האם יש אינסטינקט אבהי? אולי לא פר סה, אבל קיים אינסטינקט להגן, לספק ולקחת אחריות לטובת הילד.
האם יש אינסטינט אימהי? העיתונאית אן לנדרס שאלה את קוראיה הנשיות:" אם היית צריכה לעשות את כל זה שוב הכל מחדש, האם היית עושה ילדים?
70% ענו לא.
 86% מהילדים שנשאלו במחקרים הראו שהילדים אמרו שאין להם העדפה לגביי אם איזה הורה הם מעדיפים לחיות לאחר הגרושים.
 
פרק 3:   האם אבות בעלי נטיה גבוהה יותר לניצול מיני והתעללות?
משפחות של אימהות חד הוריות לוקחות חלק של 43% מכלל ההתעלליות בילדים.
ילדים נמצאים בסיכון של 88% יותר להיפצע באופן חמור ו/או לחוות הזנחה ו/או התעללות ע"י האימא שלהם מאשר ע"י האבא שלהם.
ילדים נמצאים בסיכון כפול להיות קורבנות של הזנחה י"י אימם מאשר ע"י אביהם.
מתוך כלל המקרים של האשמות שווא בהליכי בית המשפט בזמן גרושין ובזמן מלחמות על זמן הורות, 94% מהם בוצעו ע"י האימהות, 96% מהמואשמים בטעות ובדברים שלא עשו היו גברים.
הסבר מדוע הגברים איבדו את ילדיהם כי לא היו ההורה המטפל העיקרי, ומדוע איבדו את כספם כי כן היו מביאי הלחם העיקריים.

לישון כמו תינוק – הצצה לחיי הלילה של התינוק – הסדרי לינה של תינוק

לישון כמו תינוק

הצצה לחיי הלילה של התינוק

ד"ר אבי שדה

הוצאת "ידיעות אחרונות", 1999

דיבוק / / Ibooks / / מיתוס / / ידיעות אחרונות קישורים: / /

 הקדמת המחבר

הביטוי "ישן כמו מלאך" שמור בדרך כלל לתינוקות. התינוק הישן

נתפש ע"י רבים כהתגלמות הטוהר והמלאכיות. החיוך המופיע

לראשונה בשינה מוסיף נופך קסום לתינוק הישן. לעומת זאת,

התינוק "סרבן השינה" , נתפס כסיוט נוראי, החודר לחיי המשפחה

ומאיים לשבשם, לזרוע פירוד וריב בין ההורים, ולעורר בהם קינאה

בכל אותם הורים אחרים שזכו למלאכים "אמיתיים". למזלנו, הילוד

לא מגיע מבית החולים עם פתק החלפה…

מהי חשיבותה של השינה לתינוק? מה מצחיק תינוקות בשנתם

ומה מפחיד אותם? כיצד קשורה השינה להתפתחותם? כיצד ישנים

תינוקות בתרבויות אחרות? כיצד מושפעת שנתו של התינוק מהקשר

עם הוריו וכיצד היא משפיעה עליהם ? מהי הסיבה למותם של

תינוקות בשנתם? מה מבחין בין ה"מלאכים" ל"טרוריסטים" בלילה?

מה הורים יכולים לעשות כדי שיוכלו לדווח בבוקר ש"לילה שקט עבר

על כוחותינו"? מהן הדרכים המוזרות בהן תינוקות משתמשים כדי

להרגיע את עצמם? ובמה שונה שנתם של פגים? על שאלות אלה

ורבות אחרות מנסה הספר לענות.

הספר מתואר מזווית ראיה אישית ומבוסס על שנים של מחקר ועבודה

קלינית עם הורים ותינוקות "סרבני שינה". הוא מיועד בראש ובראשונה

להורים, שרוצים ללמוד מה עובר עליהם ועל המלאך הפרטי שלהם בלילה.

יחד עם זאת הספר מתבסס על מחקרים מדעיים ותיעוד רב העשויים

להיות בעלי ערך לכל איש מקצוע הקשור בטיפול בילדים ובמשפחות,

ולאנשי מדע המתעניינים בנושא.

אני מאחל לך קריאה מהנה, בין אם זאת שעת ערביים נעימה כשילדך עסוק במשחק לצדך, ובין אם זאת

"קריעה" בשעת לילה מאוחרת, כשילדך בוכה נואשות בחדר הסמוך, בניסיון לשכנע אותך שגם לתינוקות

יש זכות לחיי לילה פעילים.

תוכן עניינים

שינה והתפתחות

"שינה על שום מה?" – משמעותה ותפקידה של השינה

"מה כל כך מעניין בתינוק ישן?" – מהי שינה וכיצד מציצים לחיי הלילה של הילד

"הילד ישן מתי שמתחשק לו, שעתיים פה, שעתיים שם" – התגבשות דפוסי השינה

"מדוע הילד צחק בחלום?" – משמעותה ותפקידיה של שנת החלום

"ילד שלא ישן לא גדל" – שינה וצמיחה פיזית

"הוא היפראקטיבי וגם בלילה קשה לו להירדם" – שינה, אופי והתנהגות של התינוק

"הילד מסרב ללכת לישון מאז שהתעורר מסיוט מפחיד" – שנתו של התינוק במצבי לחץ

"קשה לי לנטוש אותו במיטה לבד" – על משמעויות השינה עבור הילד וההורים

"הוא לא מוכן לישון בלי הסמרטוט הישן שלו" – על טכניקות ואביזרים להרגעה

"הוא מוכן לישון רק במיטה שלנו" – שינה משותפת, שינה נפרדת וההיבט התרבותי

"בלילה הילד יכול לצרוח שעות ואבא שלו לא שומע כלום" – על תפקיד האב

הפרעות שינה

"הוא נרדם רק באוטו, ובלילה זה כבר מוגזם" – קשיי השכבה והרדמות

"הילד מתעורר כל שעה כמו שעון שוויצרי" – יקיצות ליליות

"הילד מתעורר בבהלה נוראית ולא נרגע" – על ביעותים, סיוטים ותופעות נלוות לשינה

"הוא לא אוכל מספיק, צומחות לו שיניים" – גורמים פיזיולוגיים המשפיעים על השינה

"הילד עוצר את נשימתו לפתע ונשימתי נעתקת מפחד" – תופעת דום נשימה בשינה

"כשהילד ישן עשינו משמרות לוודא שהוא נושם" – תופעת ה"מוות בעריסה "

"חכו! הילד יגדל והבעיה תיפתר" – על האופי העיקש של הפרעות השינה

"לישון או לא לישון, זו השאלה" – טיפול בקשיי הרדמות ויקיצות

"נכנס בו שד בילד הזה" – דינמיקה משפחתית ואישית של ההורים

"האם זה באמת יעזור?" – מחקר על יעילות הטיפול והשלכותיו

"קשה לי להאמין שזה הילד שלי" – מה משתנה עקב הטיפול בבעיית השינה?

"איך אדאג שהתינוק החדש שלי לא יפתח בעיות שינה" – עקרונות הטיפול המונע

"גם להורה טוב לפעמים מתחשק להעביר בעלות של התינוק" – מילות פרידה ואהדה להורים

"בוקר טוב, השמש הופיעה, יום חדש הגיע" – סיום המסע הלילי

נספחים

נספח א' : שיטות למדידה וחקר השינה

נספח ב' : ספרים לפעוטות בנושא השינה והלילה

נספח ג' : מבחר פרסומים מדעיים על שינה בילדים ונושאים נלווים

חוות דעת

כשאבו נימר המנוח אמר ש"ילד קטן אינו נותן לישון – וילד גדול אינו נותן לחיות!" הוא התכוון לנחם ולעודד

את ההורה המותש בשל מחסור שינה, בסגנון של "חכה, הגרוע עוד ממתין לך" אבל, אתם הקוראים, יש להניח

שעודכם שרויים בשלב של נדודי שינה מחמת ההפרעה הישירה של הפעוט סרבן השינה. או ששנתכם נודדת מחמת

דאגתכם לשלומו ולמשמעות קשיי השינה שלו.

ואכן, שאלות ודאגות בקשר לשנתם של פעוטות הן מנושאי הלבטים והתהיות הרווחים ביותר אצל הורים לילדים

צעירים, כשמדובר גם במי שאין לילדו בעיות שינה חריגות.

למרבה הצער, מרבית הילדים אינם מגיעים עם רשימת הוראות שימוש והנחיות הפעלה כמקובל כיום ביחס

למכשור ביתי. חלק מצער גידול ילדים כרוך בהתמודדות עם נושא השינה של הפעוט, המהווה לעיתים קרובות

נושא בעל עניין וחשיבות מרכזית בחיי המשפחה.

ומהיכן באמת עלינו לדעת את כל הנדרש מהורה המגדל את ילדיו כיום? מסתבר ממחקרים שונים כי אחד

ממקורות המידע החשובים כיום הוא ספרות ההדרכה להורים. זאת בתוספת לאינפורמציה ההורית ותחושות

הבטן של אמא ואבא להן אין תחליף.

הצטבר כיום ידע רב תחום גידול ילדים וקיימת גם ספרות הדרכה מגוונת. ספר זה שייך לקטגוריה של ספרי

ההדרכה להורים. הוא ממוקד בנושא שנתם של תינוקות ומהווה תרומה חשובה ביותר למדף הספרים של ההורה

המתעניין והאכפתי.

ד"ר אבי שדה הוא מומחה בעל מוניטין עולמים בתחום שנתם של פעוטות וילדים, בצורה ובסגנון של מוסיף דעת

ואינו מוסיף מכאוב. זהו ספר עשיר, מקיף ומעניין המבוסס על המחקרים החדישים ביותר, המסכם את הידע

הדרוש להורה בנושא השינה של ילדים צעירים. למרות רמת הדיוק הגבוהה והמהימנות המדעית, כתוב הספר

בלשון בהירה ושווה לכל נפש. הספר מסיר מעט מהמסתורין של שנת הילדים ומבהיר לנו את תהליכי השינה ושלבי

ההתפתחות של תופעה זו. הנושאים השונים מבוארים היטב, ברצינות ובהעמקה אך מבלי לאבד נימה של הומור

וקריצה לקורא. הספר מתאר בעיות שינה שכיחות, מאפיין אותן ומציע דרכים לטיפול עצמי בידי ההורים. המחבר

מבהיר היטב מתי ובאילו נסיבות יש לפנות להיוועצות עם מומחה. אבל מה שבמיוחד מצא חן בעיני היא הגישה

המניעתית המנחה את המחבר. הדגש על צמצום הגורמים העשויים לגרום בעיות, ועל ידי התייחסות נאותה -

למנוע התפתחותם של מצבים קיצוניים המחייבים טיפול מקצועי. גם הצעות הטיפול המופיעות בספר יש בהן

רעיונות מועילים ושימושיים. לא לכל בעיה יש פתרון על פי הספר, אבל הידיעה והבנת התהליכים מספקת להורה

תחושה של סדר, משמעות ושליטה במתרחש, דבר המקל ללא ספק את חייו וחיי הפעוט שבאחריותו.

לסיכום, כדאי לציין את מה שנראה לי כמעלתו החשובה של הספר מעבר לתכניו המאלפים וסגנונו הקולח. הכוונה

לטון הכללי והעמדה הבסיסית שיש בהם הרבה חיבה לפעוט וצרכיו, אבל גם מידה לא פחותה של אמפטיה – הבנה

והתחשבות בצרכיו של ההורה.

פרופ' עמירם רביב

פסיכולוג חינוכי וקליני

החוג לפסיכולוגיה

אוניברסיטת ת"א

חקר שנתם של תינוקות ועוברים הוא מהתחומים המרתקים ביותר במחקר המודרני של שינה.

השעון הביולוגי שמפקח על חילופי שינה "פעילה" ושינה "שקטה", שיהפכו במהלך ההתפתחות לשינה "עם

חלומות" ושינה בלא חלומות, מתחיל "לתקתק" בחודש השישי להריון. ממצאים אלה מעלים, בין השאר, שאלה

מעניינת מהו המצב הקיומי הראשון בחיי העובר. האם המוח שמתפתח במהירות במחשכי הרחם יוצר בראשונה

מצב שניתן להגדירו "כערות", או שמא המצב הקיומי הראשון הוא שינה "פעילה", או שינה "שקטה". אין בידינו

תשובה בדוקה לשאלה זאת.

מרגע לידתו התינוק חייב להסתגל לתנאי הסביבה המשתנים. השעונים הביולוגיים במוחו, שפעלו עד רגע הלידה

בחשכה מתמדת, בסביבה "נטולת זמן", מוטלים את תוך עולם משתנה, שבו האור והחושך שולטים לחילופין.

יכולתו של התינוק ללמוד ששינה מקומה בלילה ואילו ערות שייכת ליום, משפיעה עד מאוד על איכות חיי הוריו.

כפי שאבי שדה מתאר בספרו המרתק, פיגור בהסתגלות מקצב השינה-ערות של התינוק עלול לגרום ערעור בשיווי

המשקל המשפחתי, עד כדי התפתחות של רגשות שליליים כלפי הרך הנולד. ומכאן החשיבות הרבה להתגבשותו

המהירה של מקצב השינה. אך לא רק בכך עוסק ספרות של אבי שדה. הוא מתאר בידענות רבה את המחקרים

המודרניים ביותר העוסקים במאפייני השינה בתינוקות, בקשר בין שינה והתפתחות מוטורית וקוגניטיבית,

ובהשפעת הגומלין בין התינוק וגורמים בסביבתו.

בהסתמכו על ניסיון קליני עשיר ומגוון באבחון וטיפול בהפרעות שינה בתינוקות, ד"ר שדה מציג הסברים בהירים

על הסיבות להפרעות השינה בגיל הרך, ועל דרכי התמודדות עימם. הוא נעזר בדוגמאות רבות ואנקדוטות כדי

להמחיש את דבריו. אלה עושים את הסבריו שווים לכל נפש.

אני משוכנע שהספר ישובב את נפשם של הורים מותשים המבלים לילות כימים במאמצים להרדים את פעוטם

"סרבן השינה", ולהורים מאושרים יותר, אשר אם כי תינוקם ישן כ"מלאך", הם מעונינים להרחיב את דעתם

על עולמה הקסום של שנת התינוק.

פרופ' פרץ לביא

דיקאן ביה"ס לרפואה

ומנהל המרכז לרפואת שינה

טכניון, חיפה.

על המחבר

ד"ר אבי שדה הוא פסיכולוג קליני שרכש את התואר הראשון והשני בחוג

לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. את עבודת הדוקטורט בנושא "אבחון

וטיפול של הפרעות שינה בילדות המוקדמת" הוא ביצע במעבדת השינה

בטכניון בחיפה, בשיתוף עם פרופ' פרץ לביא.

בהמשך, בתקופת שהותו בארה"ב, שיתף פעולה עם הבולטים בחוקרים

האמריקאיים במחקר בתחום השינה בינקות ובילדות. עם חזרתו לארץ,

הצטרף למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב שם הוא מכהן כיום

כראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית של הילד במסגרתה הוא מרצה וחוקר.

ד"ר שדה מנהל את המעבדה להפרעות שינה ועוררות בילדים במחלקה

לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. לד"ר שדה ניסיון טיפולי במאות

משפחות עם תינוקות שסבלו מהפרעות שינה ומהפרעות הסתגלות אחרות.

כמו כן הוא פרסם עשרות מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים

בינלאומיים בנושא השינה בילדות ובנושאים שינה ומהפרעות הסתגלות

אחרות. קליניים אחרים.

 ועתה לפסק הדין

בש"א (תל-אביב) 3438/99 תמ"ש (תל-אביב) 4661/99 א. ל.

א.ל. נגד ש. ל.

בבית המשפט לעניני משפחה למחוזות תל אביב [19.4.99]

לפני השופט יהודה גרניט

עו"ד א' לייברביץ – בשם המבקש 
עו"ד ר' דיין וולפנר – בשם המשיבה

ה ח ל ט ה

ספרות פסיכולוגית: דר' אבי שדה, לישון כמו תינוק

המבקש הגיש בקשה לקבוע הסדרי ראיה בינו לבין בנו הקטין מתן, יליד .17.4.98
המבקש ביקש לקבוע כי המבקש יפגש עם בנו מחוץ לדירת האם "פעמיים בשבוע בימי חול בשעות אחר הצהריים וכן יקח אותו לביתו בכל שבת שניה, החל משעות הצהריים ביום שישי ועד למוצאי שבת".
המשיבה הסכימה, בתגובתה, כי האב יקח את הבן מבית אימו בכל יום שלישי בין השעות 16:30 ו- 19:30 ובכל שבת שניה משעה 10:00 בבוקר ועד מוצאי שבת (ר' סעיף 14 לתגובה).
ביום 8.3.99 התקבל תסקיר סעד (מיום 25.2.99).
בתסקיר נאמר כי האב ביקש לקבל את הבן פעמיים בשבוע מהן פעם אחת עם לינה וכי האם מסכימה לשתי פגישות באמצע השבוע אך מתנגדת ללינה.

פקידת הסעד המליצה כי משמורת הקטין תהיה בידי אמו וכי הקטין ישהה עם האב ביום ג' משעה 16:00 ועד שעה 08:00 למחרת בבוקר וכי זהו סידור זמני למשך 3 חודשים וכן בכל סוף שבוע שני מיום ו' בשעה 13:00 ועד מוצאי שבת.

ביום 13.4.98 התקיים קדם משפט ובו הועלתה שאלת הלינה של הילד אצל אביו, כאשר האם התנגדה נחרצות לענין.
הכרעה לגבי לינת תינוק בן שנה פעם בשבוע וכל סוף שבוע שני, במקום שונה ממקום לינתו הרגיל, אינה יכולה להינתן כלאחר יד וללא דיון והנמקה.
המלצת פקידת הסעד בענין הלינה, אינה מנומקת.

את הסדרי לינת תינוק בן שנה, במקום אחר מאשר במקום לינתו הרגיל, יש לנמק, הואיל ותחושתי היא כי הדבר עלול לפגוע בו.

אני סבור שהקשר בין האב לבנו הוא קשר חשוב ביותר, ומשמעותי ביותר להתפתחות התינוק ויש לעשות ככל הניתן כדי לעודדו ולטפחו.

לפיכך יש לבדוק מפעם לפעם את תקפותם של דפוסי המחשבה שנחשבו בעבר כנכונים והדבר נעשה כיום, כאשר נקבעת משמורת משותפת של הקטין ( ,(CUSTODY JOINT דבר שנחשב כפסול בעבר.

לגבי ילד היודע לדבר ולבטא במילים את הרגשותיו, יש לאפשר ולעודד את הקשר בין הילד ושני הוריו אפילו עד כדי משמורת משותפת, אם כל התנאים האחרים מתקיימים (כגון קירבת מגורים ומקום מיוחד לילד בבית כל אחד מהם) ובתנאי ששני ההורים מסוגלים לנהל את ההורות שלהם תוך שיתוף פעולה ביניהם לטובת הילד, כך שמי שרוצה לטעון, כי הדבר אינו לטובת הילד – עליו נטל הראיה; אולם לגבי תינוק שטרם למד לדבר ולבטא רגשות, נטל הראיה מוטל על מי שרוצה כי הילד ילון חליפות אצל אמו ואביו.

עניינתי בספרו של ד"ר אבי שדה "לישון כמו תינוק" – הצצה לחיי הלילה של התינוק (הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד) ומצאתי כי אכן שינה של תינוק אינה דבר פשוט שניתן להחליט לגביה ללא דיון והנמקה רציניים.
אביא להלן רק קטע אחד מהספר, החשוב לכל מי שעוסק בענין הסדרי לינה של תינוקות וילדים:

"על משמעות השינה בעבור הילד וההורים ההליכה לישון משמעותה פרידה משמעותית ביותר בין התינוק להורים. אחרי שבמשך שעות היום, ההורים, או דמויות משמעותיות אחרות, היו בקשר מתמיד עם הילד, הגיבו לכל משאלה שלו ולכל מצוקה שלו, פתאום משתנה המצב, ההורים מנתקים מגע ובמקרים רבים מצפים מהילד לעבור את הלילה לבד, בחדר נפרד ובמינימום מגע וקשר עם ההורים. לפרידה, שהיא חלק מתהליך ההשכבה וההליכה לישון, משמעויות רבות ושונות להורים ולתינוקות. ברוב המקרים זו פרידה טובה, היא באה מתוך תחושת ביטחון עצמי פנימי של ההורים והכרה בצורך של התינוק להיות מסוגל להירגע ולישון. הפרידה והאיחוד המחודש בכל בוקר מאשרים ומבססים את תחושת הביטחון של התינוק ושל ההורים בקיומם הנפרד גם כשלא קיים קשר עין, מגע או קירבה פיסית. העקביות והחזרתיות שבתהליך זה הופכים אותו לצפוי, ניתן לניבוי ולכן גם בטוח. עם זאת, לעיתים קרובות מתעוררים קשיים בתהליך, אם משום שבתקופות מסויימות התינוק מפתח חרדת פרידה מסיבות התפתחותיות משלו, ואם משום שלהורים רבים יש קשיים משלהם בתהליך. התינוק הנולד הוא יצור לא בשל שקיומו תלוי לחלוטין באמו. תקופת התלות היא ארוכה ביותר ונמשכת שנים בטרם מושגת יכולת קיום עצמאית. על האם עוברים תהליכים רגשיים ופיסיולוגיים המכינים אותה להיענות לצרכיו של התינוק. הליכים אלה מתחילים עוד במהלך ההריון, מגיעים לשיאם בלידה ודועכים בהדרגה עם התפתחותו של הילד. רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי הנודע וויניקוט ( WINNICOTT)שתיאר תהליכים אלה, הדגיש את ההשקעה הרגשית והמחשבתית הרבה שמשקיעה האם בתינוקה בחודשים הראשונים לחייו תוך כדי ויתור, במידה רבה, על צרכיה ועל תכנים אחרים בחייה. התינוק נולד עם כישורים רבים לחפש את הדמות האנושית המסייעת לו בהישרדות ולזהותה. הוא מסוגל לאותת לאם על צרכיו, על מצוקתו ועל שביעות רצונו בהתאם לתחושותיו. ביכולתו לבכות כשהוא רעב, ולבכות בצורה שונה כשהוא סובל מכאב כלשהו, או לחייך ולהיות שבע רצון ונינוח כשכל צרכיו סופקו בצורה סבירה. מרגע הלידה מראה התינוק בבירור העדפות כלפי דברים שהוא רואה, שומע, מריח ומרגיש. בניגוד לאמונות הרווחות, שהתינוק הנולד הוא פסיבי, אינו רואה, אינו קולט, חסר אונים ומוגבל בחושיו, הראה המחקר המודרני שמסקנות אלה נבעו ממגבלות של שיטות הבדיקה או ממוגבלות ההבחנה שלנו בכישורים המתוחכמים של התינוק. ככל שהשתכללו שיטות המחקר התגלו עוד ועוד יכולות שהתינוק מצויד בהן מרגע לידתו או מתקופת חייו המוקדמת. ההתקשרות לדמות האם המטפלת בו היא צורך קיומי החיוני להתפתחותו התקינה של התינוק. בהתפתחותם התקינה בחודשים הראשונים לחייהם, תינוקות אינם מגלים תגובה מיוחדת כלפי פרידה קצרה מהאם או כלפי אנשים לא מוכרים. חרדת הפרידה נחשבת מקור רב עוצמה לקשיים בהתפתחות הנורמלית. חרדה זו, שמופיעה אצל בני שמונה עד עשרה חודשים, מסמנת את תחילת מודעותו הגוברת של התינוק להיותו נפרד פיסית מהאם. ההסבר המקובל הוא שבחודשים הראשונים לחייו קשה לתינוק להבחין בין פעולותיו ומחשבותיו לאלה הנובעות מדמויות אחרות בסביבה ובמיוחד האם. אותה אחדות פיסית שהיתה ברחם ממשיכה להתקיים במובן התפישתי עוד חודשים לאחר הלידה. רק בהדרגה, לאחר אין סוף פעילות ואינטראקציות עם הסביבה והתפישות הנובעות מהן, מתפתחת המודעות של התינוק שהוא יצור נפרד שתלוי במידה רבה באדם אחר.

תחושת הנפרדות והתלות של התינוק, יכולה להתבטא במשך היום בתגובות כגון היצמדות או תגובות זעם וניתוק לאחר פרידה. תגובות המצוקה של הילד לאחר פרידה גורמות להורה לחץ רגשי כבד ועלולות לגרום לו לחשוש מפרידות משמעותיות נוספות ולהימנע מהן. חרדת הפרידה היא אחד הגורמים העיקריים להפרעות השינה בילדות המוקדמת. התינוק שבמשך שעות הערות שלו נמצא בקשר הדוק עם ההורים, נדרש בהשכבתו לישון להסתגל במהירות לניתוק הקשר הפיסי מההורים. ניתן אולי לקשור את העלייה בשכיחות הפרעות השינה בשלהי השנה הראשונה לחיים, להופעת חרדת הפרידה שהיא תופעה התפתחותית נורמלית בגיל זה. בקליניקה, הורים רבים מדווחים על הופעת קשיי השינה לאחר פרידה משמעותית כלשהי. לעיתים קרובות, שינוי כגון חזרת האם לעבודה לאחר חופשת לידה ושהייה ממושכת עם התינוק, מטפלת חדשה, מעבר לפעוטון וכל שינוי שמשמעותו פרידה והסתגלות מחודשת, מתבטאים מיידית בהופעה של הפרעות שינה משמעותיות" (ההדגשה שלי – י.ג.). (ר' שם, בעמ' 65 עד 67).

לפיכך אני מורה על הפסקת הלינות של הקטין אצל אביו.
הסדרי המפגשים בין הקטין יהיו כדלהלן:
האב יקח את הקטין מבית אמו בשני ימי חול בכל שבוע משעה 16:00 עד שעה 30: 19 ובכל שבת שניה משעה 10:00 בבוקר עד שעה 19:00.

ההורים יתאמו ביניהם את הימים ובמידה והאב ירצה בכך ניתן להוסיף עוד יום אחד בשבוע.

אני ממליץ לאם לאפשר לאב להשכיב את הקטין לישון בביתה וזאת כל עוד לא נקבעו הסדרי לינה בבית האב.

האם תצייד את הקטין בטיטולים, ציוד ובבגדים, כאשר האב נפגש עם הקטין והאב יחזיר את הבגדים, הציוד ויתרת הטיטולים לאם עם החזרת הקטין לבית האם.
פקידת הסעד תגיש תסקיר משלים לקראת חודש אוקטובר 1999.
שאלת הלינה של הקטין אצל אביו תידון במלאת לקטין שנתיים, במידה והאב יגיש בקשה מתאימה.
האב רשאי לשקול הגשת בקשה למינוי מומחה ע"י בית המשפט שיתן חוות דעת מקצועית לגבי הלינה, תוך ציון הסכמתו למימונה של חוות הדעת.
אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח החלטה זו לפקידת הסעד ולפקידת הסעד המחוזית.

ניתנה היום, ג' באייר תשנ"ט, 19 באפריל 1999, בהעדר הצדדים.

ניתן לפרסם החלטה זו

נתונים מזעזעים של דוח יוניסף 2007 על ילדים ובני נוער והתפוררות המשפחתה הישראלית

בלינק הבא, מופיע דוח UNICEF על מצב הילדים בארצות מפותחות:

http://www.unicef-icdc.org/publications/pdf/rc7_eng.pdf

 

הדוח נכון לשנת 2007. נבדקו 21 מדינות, בהן ישראל, ויש מספר ממצאים המפריכים את מיתוס ה"אמא היהודיה":

עמ' 21

 

הטבלה הבאה מראה את אחוז בני הנוער בגילאים 15 עד 19 שאינם נמצאים במסגרת כלשהי: חינוכית, מקצועית או תעסוקתית, כלומר אחוז הנוער שמסתובב בחוסר מעש.

ישראל מובילה במקום הראשון עם כ 25% מבני הנוער חסרי מסגרת, כמעט פי 2 מהבאה אחריה בטבלה, צרפת.

עמ' 24

 

הטבלה הבאה מראה את אחוז בני הנוער בגיל 15 אשר אוכלים עם הוריהם את הארוחה העיקרית סביב לשולחן, מספר פעמים בשבוע.

ישראל נמצאת במקום האחרון עם 57%, לעומת איטליה בראש הטבלה עם 94%.

המשפחה הישראלית מתפוררת? האמא היהודיה קיימת רק באגדות?

עמ' 25

 

הטבלה הבאה מראה את אחוז בני הנוער בגיל 15 אשר משוחחים עם הוריהם שיחת הורה-ילד מספר פעמים בשבוע.

ישראל בתחתית הטבלה עם 37% , לעומת הונגריה בראש הטבלה עם 91%.

המשפחה הישראלית מתפוררת? האמא היהודיה קיימת רק באגדות?

עמ' 28

 

הטבלה הבאה מראה את אחוז בני הנוער בגילאים 11, 13 ו15 אשר אוכלים ארוחת בוקר בכל יום לפני שהולכים לבית הספר.

ישראל וסלובניה בתחתית הטבלה עם 40% , לעומת פורטוגל בראש הטבלה עם 82%.

האמא היהודיה קיימת רק באגדות?