השמה חוץ-ביתית כפויה של ילדים במוסדות משרד הרווחה – חלק א'

להלן נתונים על מספר הילדים השוהים במסגרות חוץ-ביתיות של משרד הרווחה בכפיה בשנים 1992–2003 (ממוצעים שנתיים, כולל משפחות אומנה, שהן כ-20% מכלל ההשמות):

2003	2002	2001	2000	1999	1998	1997	1995	1994	1993	1992
10,750	10,500	10,500	10,350	10,132	10,080	9,895	9,858	9,566	9,090	9,090

 הבהרה: סה"כ ישנם כ-75,000 ילדים השוהים מחוץ לבית, אך הטבלה הנ"ל מתארת רק את אלו שהוצאו מהבית בכפיה. שאר הילדים הוצאו מהבית לכאורה עפ"י רצונותיהם של ההורים או ע"י הפניית משרד החינוך.

הנתונים הנ"ל מתארים ילדים לכאורה בסיכון השוהים במוסדות של משרד הרווחה. הנתונים הנ"ל אינם מתארים ילדים שהושמו בכפיה במוסדות פסיכיאטרים, משום שהם מגולמים בנתוני משרד הבריאות ולא בנתוני משרד הרווחה, למרות שרבים מן האשפוזים הפסיכיאטרים הם כתוצאה ממהלך יזום של פקידי סעד.

עפ"י הגרף ניתן לראות כי ישנה עליה עקבית לאורך השנים בהוצאת ילדים למסגרות חוץ ביתיות.

סוגי המוסדות:

הטיפול	אוכלוסיית  היעד	סוג המוסד
מתן התנאים הדרושים לקיום אורח חיים תקין, תנאי גדילה והתפתחות טובים ולימודים בבתי-ספר בקהילה .	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום שלהם (הכוונה היא לילדים המופנים על-ידי משרד הרווחה).	מוסד חינוכי
תוכנית השיקום מכוונת לאפשר לחניכים  התנסות מבוקרת במסגרות חינוכיות ומשלימות בקהילה, בליווי הצוות המטפל. עידוד הקשר בין החניך ומשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם, עם בעיות נפשיות או בעיות משמעת מינוריות ועם פוטנציאל טוב לשיקום.	מוסד שיקומי
טיפול בליקוי המרכזי של הילד וחיזוק תחומים אחרים. פעילות במסגרת טוטלית ומקיפה.	ילדים ברמת הזדקקות גבוהה הסובלים מבעיות התנהגותיות ורגשיות חמורות.	מוסד טיפולי
טיפול תרופתי והשגחה פסיכיאטרית. המוסד הוא תחנת מעבר לפני ולאחר אשפוז בבית-חולים לחולי נפש.	ילדים עם בעיות נפשיות חמורות הזקוקים לטיפול תרופתי ולהשגחה פסיכיאטרית.	מוסד פוסט-אשפוזי
טיפול בילד ובמשפחתו כחלק מראייה כוללת, בהדגשת תפקידה של הקהילה בטיפול בילד בסיכון ובמשפחתו.	ילדים שהיה צורך להוציאם מביתם אך לא נפגעו מבחינה רגשית או חברתית במידה המשפיעה על חיי היום-יום.	מוסד קהילתי

מערך המוסדות של השירות לילד ולנוער הופרט לפני שנים רבות. נכון לשנת 2003,  היה אחראי השירות לכ-314 מוסדות, 293 מהן, שהן 93% מכלל המוסדות, מנוהלות בידי חברות ציבוריות וארגונים ציבוריים (מלכ"רים), ו-21 פנימיות (7%) שייכות למגזר הפרטי-עסקי ומנוהלות בידי עמותות פרטיות למטרות רווח.

—————————————————————————————

נכון לשנת 2003:

  

רוב התקציב (כ-74%) של השירות לילד ולנוער מיועד לטיפול במסגרות חוץ-ביתיות, שעלותן גבוהה. התקציב לטיפול בקהילה הוא כ-26% מכלל התקציב.

   

חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו למוסדות, בישראל קיים לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות למוסדות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שמרבית הילדים נשלחים למוסדות הללו כדי להרחיק אותם כביכול מהסכנה…

  

אף ששירותים קהילתיים עולים רק רבע או שליש מעלות החזקתו של ילד בפנימייה, ולעתים הם פתרון מתאים יותר לילד, שכן הם מאפשרים לו לגור בביתו ולהישאר בסביבתו הטבעית, רק בכ-15% מהרשויות המקומיות קיימים שירותים קהילתיים נאותים לילדים בסיכון.