עובדים סוציאלים מטלטלים ילדים ממשפחה למשפחה כדי להגן על עצמם בפני תביעות נזיקין

 

בספטמבר 2007 פרסם השרות למען הילד במשרד הרווחה מודעה בעמודים הפנימיים של עיתון "ידיעות אחרונות" ובה ציין כי הוא מחפש הורים מאמצים לזוג אחים.

המודעה היתה בשמם של שני אחים בני חמש וחצי וארבע וחצי אשר חיים מיום שנולדו אצל משפחה אומנת, כיוון שהוריהם הביולוגים לכאורה אינם מסוגלים לטפל בהם. המודעה היתה כתובה בגוף ראשון בשמו של האח הגדול יאיר המספר אודותיו ואודות אחיו הצעיר יואב. יאיר מספר: "שנינו אוהבים לצייר, לשחק, לבנות בקוביות ולטפל בבעלי חיים. אומרים עלינו שאנו ילדים שובבים, אך גם ביישנים". עוד מצוין בכתבה, כי הם היו רוצים במשפחה שתאמץ את שניהם יחד.

משרד הרווחה טען כי לאחים ישנם צרכים מיוחדים, כאשר ליאיר ישנן בעיות התנהגות הבאות לביטוי בכך שהוא הציק לילדים בגן, אוהב לגעת בכל דבר וזקוק לחיבוקים והרבה מגע. עם זאת ציינו בשירות למען הילד כי התנהגותו השתפרה בשנה האחרונה וכי שפתו קולחת והוא בעל יכולת הבעה גבוהה. ליואב, האח הקטן, ישנו איחור התפתחותי הבא לידי ביטוי בשיבושי מילים, במוטוריקה עדינה מסורבלת ובקושי לדחות סיפוקים.

עד כאן הטיעונים כפי שהוצגו ע"י משרד הרווחה. אבל מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים?

במקרה הזה מדובר ב-2 אחים שחיו מיום לידתם במשפחת האומנה, כלומר שניהם הגיעו אליה נקיים מעבר לא סימפטי. למרות שהגיעו נקיים, כשלה משפחת האומנה לטפל בהם, התנהגותם של שניהם הידרדרה עד כדי הגדרתם כילדים עם צרכים מיוחדים. בשלב זה הוחלט כי משפחת האומנה אינה ראויה לטפל בהם והם מוצעים עתה לאימוץ, בעוד נפשם מרוטה ומצולקת.

כאשר מדובר בכשלון לכאורה של משפחה ביולוגית, משרד הרווחה תמיד ידגיש זאת בריש גלי, תוך הכפשה והוצאת דיבה על אותה משפחה אומללה וחפה מפשע. כאשר מדובר בכשלון של משפחת אומנה, משרד הרווחה יצניע את הכשלון ויעטוף אותו בעטיפה עם סרט ורוד, משום שכשלון במשפחת אומנה זה כשלון של העובדים הסוציאלים.

הטלטלה למשפחה החדשה, אין ספק שתגרום נזק נוסף לילדים, אשר מרגישים כמו שק תפוחי אדמה אותו מעמיסים על עגלה ומעבירים ממקום למקום. לילדים הללו אין גב, אין משפחה, אין עמוד שדרה. הילדים הרכים הללו ייאלצו אף להיפרד שוב מן החברים שלהם ומן הסביבה המוכרת להם במסעם ליעד הבא. ילדים שכבר בגיל כל כך רך נאלצים לטעום את טעמם המר של החיים. ילדים של החיים.

מרבית הילדים המוצאים מהבית למסגרת חוץ ביתית אינם חוזרים יותר הביתה. אחת הסיבות לכך היא מנגנון שפיתחו העובדים הסוציאלים מפני תביעות נזיקין. העובדים הסוציאלים יעשו כל שביכולתם למנוע מן הילדים לחזור לחיק משפחתם הטבעית והאמיתית. אם הילדים יחזרו למשפחתם הביולוגית, ההורים הביולוגים עשויים לתבוע את שירותי הרווחה על הנזק שנגרם לילדיהם, שהרי הם חטפו מהם תינוקות פרחים והחזירו להם ילדים שהם שבר כלי.

שירותי הרווחה מתרצים את אי ההחזרה בחוסר תפקודם של ההורים הביולוגים ומגלגלים את הילדים כמו כדור למשפחה הבאה, כאשר למשפחה הבאה הם מוכרים לוקשים חדשים. אז מה קורה כאן בעצם? שירותי הרווחה יוצרים מנגנון של חסיון ומידור, כך שגורם אחד לא ידע מה התרחש אצל הגורם השני. המשפחות הביולוגיות שנותקו מן הילדים אינן יכולות לדעת מה עלה בגורל יקיריהן ולכן אף אינן יכולות לתבוע נזיקין.

הילדים הללו בבגרותם, אם ירצו לתבוע נזיקין יהיה קשה להם, משום שכל כך הרבה גורמים היו מעורבים בחייהם כך שלא ניתן להתמקד על גורם ספציפי האשם במצבם. משרד הרווחה דואג לפזר סיכונים על פני כל הגורמים, כך שיקשה על הילד לתלות בהם ספציפית את האשמה. במקרים בהם הוצאו ילדים מהורים ביולוגים לאחר שחיו תקופת מה בחיק המשפחה, לעולם יאשים משרד הרווחה את ההורים הביולוגים בכשלון, למרות שאת מרבית חייו בילה הילד במסגרות ובאחריות משרד הרווחה.

מחקר MIT קובע: משפחות אומנה אינן ראויות לגדל ילדים של משפחות ביולוגיות.