הוצאת ילדים מהבית: משחק מכור

מאת: ד"ר אסתר הרצוג  – יועצת שרת הרווחה לשעבר

ד"ר הרצוג מסבירה לגולשים מדוע מדינת ישראל חוטפת ילדים ומי בסופו של דבר מרויח מזה כסף וכמה ג'ובים

12.3.04

במשך שנים רבות משמשת מדיניות הוצאת ילדים למוסדות ככלי מרכזי של משרד הרווחה בטיפול ב"נוער במצוקה". מדיניות זו פוגעת אנושות בעיקר בילדים מקבוצות מוחלשות: עניים, עולים חדשים, משפחות חד-הוריות וכיוב`. היכולת הכלכלית-חברתית שלהם להתמודד עם טענות שווא על אלימות והזנחה, הן כמעט בלתי אפשריות בעמדם מול מערכות הרווחה והמשפט, רבות העוצמה. זעקת ההורים והילדים נגד הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מחזקת הוריהם, הצליחה להגיע אל הציבור הרחב רק בתקופת כהונתו של שלמה בניזרי כשר הרווחה, אשר הקים ועדה, בראשות המשפטן דר` ישראל צבי גילת, לבדיקת הנושא.

עד לתקופת בניזרי נזהרו שרי הרווחה מלעסוק בנושא, שהצריך עימות קשה עם הפקידות הבכירה במשרד. כך, מפני שמדיניות ההשמה במוסדות כרוכה באינטרסים משולבים של בעלי ענין רבים במשרד, במפלגות ובקרב יזמים פרטיים בניהול מוסדות, שכן, המוסדות מהווים מאגר נדיב של תקציבים וגו`בים. כעת אפילו זבולון אורלב, פוליטיקאי מתוחכם, אינו מצליח להוריד את הנושא מעל סדר היום הציבורי. באמצעות דב גולברגר, מנכ`לו, הוא מתמרן בין הפקידות הבכירה של משרדו, ממוטי וינטר מנהל אגף ילד ונוער ועד מרים פבר פקידת סעד ארצית, האחראית על הוצאת ילדים מבתיהם למוסדות ולמשפחות אומנה, לבין תקשורת המפרסמת חד-צדדית את המסרים ממשרדו ומתגייסת ב"יומטוב" לייחצ`ון גורף של "עבודת הקודש" למען ה"מסכנים", לבין חברי כנסת המתמסרים בקלות ל"אמת" של פקידות הסעד, על ילדים הנלקחים "לטובתם" למוסדות, הרחק מהוריהם "המתעללים", לבין האקדמיה המתרפסת, על בתי הספר שלה לעבודה סוציאלית, המספקת בחדווה תימוכין למדיניות הוצאת ילדים מבתיהם

לאחר כשלון הפקידות הבכירה להפיל את הועדה לבדיקת סוגיית הוצאת הילדים מבתי הוריהם בתקופת בניזרי, הודיע זבולון אורלב, עם כניסתו למשרד על אימוץ מסקנות הועדה וכך קנה את ליבם של הפקידים המאוימים ממסקנותיה. כדי להבטיח שמה שהיה הוא שיהיה, סילק את חברי הועדה, את היו`ר, דר` גילת ואת מרכז הועדה, שמעון תג`ורי, שהיה יועץ השר בניזרי. עם התעוררות הלחץ בכנסת ליישם את המלצות הועדה הודיע גולדברגר, המנכ`ל, בועדת הרווחה בכנסת, על אימוץ ההמלצות בתוך ארבעה חודשים. דבר לא קרה. כאשר זעקות ההורים (בהפגנות מול חלון משרדו) במשך מספר חודשים לא פסקו, ערך אורלב מסיבת עיתונאים שבה הודיע, שוב, על אימוץ מסקנות הועדה.

המשחק המכור, המנציח את חטיפת הילדים ממשפחות מוחלשות, למילוי מוסדות הרווחה לרווחת בעלי הענין, נחשף בהדרגה: "רק" שלוש שנים יוכלו ילדים לשהות מחוץ לבתיהם, ואז יוחזרו לבתיהם, הודיע השר. ומי יזכור בעוד שלוש שנים להחזיר את הילדים? ולמה כעבור שלוש שנים ולא שנה? ולמה בכלל להוציא את הילדים ולא לטפל בהם בקהילה, כפי שמתבקש ממחקרים ואפילו מהצהרות הפקידות?

יותר מכך,: אורלב הודיע כי "מספר הצווים לא ישתנה" (הארץ, 21.1.2004). כלומר, גם לאחר השינויים במדיניות, לא יפחת מספר הצווים, שבאמצעותם יילקחו ילדים מבתיהם. איך יכול השר לדעת כמה צווים יידרשו, אלא אם כן יש לו מכסה שאותה יש למלא?

בכנס שהתקיים לאחרונה במרכז האקדמי בקרית אונו, על "התעללות בילדים", הבהירה סופית פקידת הסעד הארצית שלחששה של תעשיית ה"נוער במצוקה" שהיא הולכת להפסיד קליינטים במוסדות, אין יסוד: את המשתתפים המודאגים ממה שיקרה לאומללים שיוחזרו למשפחותיהם ה"מתעללות", לאחר ש"התרגלו" לטיפול מוסדות הרווחה, הרגיעה פבר: "זה לא בושה להודות בטעות. אפשר לקחת את הילד שנית". רווחי הבעלים לא ייפגעו, הילדים יחזרו למוסדות, אם בכלל יוצאו משם.

השר אורלב דואג, לכאורה, גם לביטחונם הפיזי והנפשי של ילדים המצויים במוסדות. לאחרונה, עם פרסום דיווחים על שיטות טיפול דרקוניות הנהוגות ב"צופיה", מוסד ל"נערות במצוקה", הקים ועדה לבדיקת התלונות הקשות ובראשה הושיב לא אחר מאשר השופט אהרון מלמד, ששלח לשם נערות.

אורלב, חביב פקידות הסעד, ארגוני "טובת הילד", בתי הספר לעבודה סוציאלית ויזמי מוסדות לנוער במצוקה, יכול לסמוך על כך שהעיתונות תייצג אותו באהדה, את ההורים כאויבי ילדיהם ואת משרד הרווחה ובתי המשפט כמי שמצילים אותם. הצדק יצא, כנראה, רק כאשר הילדים יתבעו, בעוד שנים רבות את פקידות הסעד, על הפגיעה האנושה בהם, ממש כפי שקרה לאחרונה באנגליה. שם, הורחקו אלפי ילדים מהוריהם בטענות שווא, מדעיות לכאורה, של "הסתברות סבירה שיפגעו בילדיהם", על בסיס "חוק מדואו" על שם מומחה לרפואת ילדים בעל אחת מהתיאוריות המופרכות המשמשות נגד אמהות להאשמתן בהזנחה ואלימות נגד ילדיהן, כדי לקחתם מהן ואף להענישן. הצדק יצא לאור אך הנזק לילדים כבר נעשה.

שלום לכולם , לפניכם מכתב ששלחתי לד"ר עליזה רינג , ככתבו וכלשונו , ללא שמות כמובן

eyal1 כותב\ת "שלום לכולם , לפניכם מכתב ששלחתי לד"ר עליזה רינג , ככתבו וכלשונו , ללא שמות כמובן:

הודעה באמצעות הפקס ג . נ .  1.      לאחר עיכוב של 8 חודשים מזמן ממתן החלטת ביהמ"ש ועד החלת הבדיקה ,  ולאחר התנגדויות כאלה ואחרות מהצד השני , ציפיתי לבדיקה אוביקטיבית וממצה , אשר תשפוך אור ותקרין באופן ישיר על עתיד טוב יותר לבתי. 2.      אף במכתבי אלייך מיום 31/10/2006 , הבעתי כמיהה וציפיה לבדיקה , וכן מודעות ל"חשיבות" שבבדיקה כאינדיקטור "אמיתי" . הייתה גם מודעות לעובדה שבדיקה זו היא תיקוותי היחידה במאבק המתיש על בתי.  

3.      אין זה מיותר לציין כי היזהירוני כל קרוביי ומכריי , מהמעגל הקרוב ועד הרחוק ביותר , בקובעם פה אחד כי "המשחק מכור" וכי התוצאות ידועות מראש . סירבתי להאמין , ובתמימות הגובלת בטיפשות , התייצבתי במרפאתך מוכן ומזומן לבדיקה.

 

4.      אתמול , ה – 26/11/2006 ,עת פגישה שנקבעה מראש,  היו שתי אמירות שהוצאו מפיך , אשר היו הרבה יותר מהצהרת כוונות , הם היו הבעת דעה מפורשת , מילים החקוקות בסלע, מילים אשר אינן משתמעות לשתי פנים , לקיחת צד באופן מפורש:

 

1)      בתשובה לשאלתי בדבר סדרי הראיה בסופי שבוע , אשר למעשה לא התקיימו מסיבות שפורטו על ידי , ובהמתנה למוצא פיך , נאמר:"שתי לילות רצוף שהילדה לא תראה את אימה , זה יותר מידי" . ובכן , לא צריך להיות פסיכיאטר ולא מומחה בתורת המשחקים בכדי להבין שאם שתי לילות הם "יותר מידי" , אזי יותר לילות הקובעים משמורת, ובכלל , אפשרות זו כלל אינה קיימת . אני מדגיש כי כבר לאחר פגישה אחת בלבד , נקבעה אמירה שאין כמותה בכדי לבשר על העתיד להחקק בהמלצות הסופיות .

2)      הרחקתי לכת בשאלותיי אלייך , ו"העזתי" לשאול :"אם שתי לילות הינם יותר מידי , מדוע לילה – בכלל –  אינו יותר מידי"? . תשובתך : "אם זה היה תלוי בי , לא הייתי מאשרת לינה בגיל כזה , אך משהדבר כבר נעשה , אינני זו שישנה את המצב הקיים" . מזה ניתן להבין כי את,  ד"ר רינג , אוטוריטה הגבוהה יותר מפקידת הסעד, זו שהמליצה על לינה , לא תצאי חוצץ נגדה , כי הרי היא זו שהיפנתה אותנו ל"בדיקה המיוחלת" וכי לא תפגעי במי שבעצם המליץ על ה"בדיקה". לא תפגעי בגזע העץ בו את עצמך מחוברת כענף.

 

5.      הבעת דעה כה מפורשת , לאחר זמן כה קצר (פגישה אחת , ללא מבחנים פסיכודיאגנוסטיים , לפני צפייה באינטרקציה שלי עם הילדה , ולפני הכרה ממשית אל מול מי את ניצבת) , מצטיירת לאדם מן היישוב , שאינו מלומד כמותך , כתמוהה ביותר.

 

6.      אם לא די בכך , הרי שלאור אמירתך כאמור בסעיף 4 (2) במכתבי זה , לאור תגובותייה של הילדה עת לקחתה מהגן בשבועיים האחרונים על ידי מחד, ותגובות הדחייה החריפות של הילדה כלפיי עת פגישתינו במרפאתך בנוכחות אימה , החלטתי כי ראוי שאתן פסק זמן ל"סדרי הראיה הנרחבים", וכי ראוי לדעתי לחקור את פשר התנהגותה הקיצונית של הילדה תחילה . בינתיים ראוי שאעבור לסדרי ראיה במרכז קשר בתדירות של אחת לשבוע . לא מן הנמנע כי סדרי הראיה החדשים ימשכו זמן רב , וזאת לדעתי , אך ורק לטובתה של הילדה.

 

7.      מכתב ברוח הנאמר בסעיף 5 למכתבי זה , ישוגר גם לב"כ האם , בכדי ליידעו על השינויים בסדרי הראיה ,  שמתחילים כבר היום , ובמטרה שזה יידע את מרשתו.

 

8.      היות וחוויתי על בשרי כי ה"משחק מכור" וכי תוצאות ה"משחק" ידועות מראש מסיבות שפורטו לעייל , אינני מוצא טעם או סיבה כלשהי להמשיך עם ה"בדיקה" המבזה , שאף פסיכולוגים ופסיכיאטרים שכמותך , כותבים כי הבדיקה מחטיאה את מטרתה , וכי אינה יכולה להוות אינדיקטור להורות טובה או פחות טובה.

 

9.      בקשה ברוח דומה תוגש לביהמ"ש , וזאת במקביל להודעת פקס זו , בה אציין כי אני מוותר על תביעתי למשמורת בתי , שכאמור ,  כל התביעה נשענה על ה"בדיקה המיוחלת". 

 

10.  אני מצר על העובדה כי הוכחת שדעתך נעולה , וכי הדעה המקדימה , אותה הבאת איתך , היא זו שקבעה לבסוף , וזאת ממוצא פיך.  

       

                                                                                                        בכבוד רב ,