התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את השופט אויב הילדים בן דור מירושלים ,את קצינת המבחן ,שהינה להזכיר עובד סוציאלית ,וכן את משטרת ישראל

התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את השופט אויב הילדים בן דור מירושלים ,את קצינת המבחן ,שהינה להזכיר עובד סוציאלית ,וכן את משטרת ישראל .

הסיפור הינו על ילד שפעל באלימות נגד אימו ,ואף מיתחרט על כך .

קצינת המבחן, בית המשפט,העו"ד מהסיוע שהינה גם מהמדינה ושאיננה יודעת איך להגן  על הילד ומעניין אותה רק הכסף .

כולם רוצים לשלוח את הילד לאחד מגיטאות הרווחה ולא לשקם את הילד .

משיחה עם  הילד הוא מביע חרטה עמוקה .

האם תגיש בקשה בעקבות המלצת התנועה לסגור את התיק ולהחזיר את הילד הביתה .

התנועה תפרסם פרטים ומודיעה שהאמון במערכת המשפט הרקובה יורד עוד ועוד ,הילד נאזק באזיק אלקטרוני  הרי מדובר בפושע מסוכן כולה ילד בן 13

התנועה תפעל לשיחרורו המהיר

 

 

פקידת הסעד והכפופים לה – תרשים ארגוני והגדרת סמכויות

עוד על עבודת הטומאה של העובדים הסוציאלים בלשכות הרווחה. החלטת המשטרה נתונה לחסדיה של פקידה סוציאלית. אה, כמעט שכחנו, ואין גם צורך בראיות כדי להרשיע. משטר אפל כבר אמרנו?

והפעם סיפורו של איש הייטק שהואשם בתלונת שווא על הכאת ילדיו. שימו לב באילו זוטות הפקידות הללו ממקדות את המשאבים שלהן, כאשר במקביל ומתחת לאף שלהן יש משפחה מתעללת אמיתית ממנה הן מתעלמות ואז כאשר קורה אסון שמגיע לתקשורת הן תופסות טרמפ על המקרה ומסתובבות עם שלט על המצח: "אנו עושות עבודת קודש" (רוצה לאמר, פוסט מורטם):

 

"…בוקר אחד אני מקבל טלפון מהמשטרה להתיצב מיד לחקירה.

התיצבתי,נאמר לי שיועצת בית הספר קיבלה טלפון מאיש אלמוני שמודיע לה שאני מכה את בני.

הודיעו לי גם שחקרו את ילדיי הקטינים ללא ידיעתי והסכמתי וגרמו להם לטראומה.

כמובן ששחררו אותי מיד כי לעולם לא הכתי את ילדיי.

כדי לסגור את התיק המשטרה צריכה חתימה של עובדת סוציאלית ואז נשלחתי לאחת כזו.

המשטרה היה החלק הקל עד שהגעתי לעובדת הסוציאלית.

מעולם לא נזקקתי לשרותים סוציאלים .

אני איש נורמטיבי מהנדס תוכנה בחברת היי טק נשוי ואבא ל 3.

ואני נשבע לכם שעד לרגע שבו נתקלתי לראשונה בחיי בעובדת סוציאלית חשבתי שהם עובדים מסורים נאמנים לעבודתם ודואגים לאזרחים.

התבדתי בגדול.

העובדת הסוציאלית ( התואר גנרלית קטן עליה) מסרבת בתוקף לשלוח את הטופס למשטרה כדי לסגור את התיק.

היא טוענת שלא תשלח את הטופס רק לאחר "טיפול" .

מדוע "טיפול" ? כי למשפחה ולילדיי נגרם נזק כתוצאה מהחקירה המשטרתית ( שנעשת ביוזמתה )ולכן הם צריכים "טיפול" אצל פסיכולוג על חשבוני כמובן ,לזמן בלתי ידוע מראש והיא גם צריכה להפגש איתנו כל חודש לוודא שאנחנו "בטיפול".

איש אינו יודע מתי העובדת הסוציאלית תחליט מתי נגמר ה "טיפול" דבר שמשאיר לה הרבה עבודה ואז היא יכולה לטעון שחסר לה תקנים וידיה עמוסות בעבודה.

(אגב האיש שהתלונן אינו אלא שכן נקמני שבטעות עשיתי רוורס ודפקתי לו את האוטו לפני חודשיים והוא החליט להתנקם בצורה אכזרית .)

לא פלא שלשכות הרווחה מלאות בנזקקים כי העובדות הסוציאליות דואגות במסירות רבה לקלינטורה משגשגת בנוסף לזה שהן לא בודקות תלונות שווא אלא ממהרות להגיש תלונות למשטרה כדי להמשיך ו "לטפל" עוד ועוד על חשבון משלם המיסים."

 

פורסם ב YNET

ושוב התבררה עוד תלונת שווא כנגד גבר

הרב שכנע את הפרקליטות ואישומי האונס בוטלו

אשתו של הרב טענה כי בעלה אנס אותה מספר פעמים ואף איים על חייה. רגע לפני הגשת כתב האישום – זומן הרב לשימוע שבו שכנע את הפרקליטות. כעת הוחלט לסגור את תיק החקירה בעניינו
ורד לוביץ'

פרקליטות מחוז המרכז החליטה לאחרונה לסגור את תיק החקירה נגד רב שנחשד בכך שאנס ואיים על אשתו. התביעה קיבלה את ההחלטה, למרות עדותה של האשה ובעקבות שימוע שנערך לרב.

 

על-פי טיוטת כתב האישום, שהתגבשה נגד הרב, הנחשב לדמות מוכרת באחת המועצות הדתיות במרכז הארץ, הוא ביקש בכמה מקרים מאשתו לקיים עמו יחסי מין ולאחר שזו סירבה – אנס אותה. באישום נוסף נטען כי הגבר אמר לה, שאם תחגוג את הפסח אצל קרובי משפחתה, הוא ירצח אותה והוריה: "ישבו עליה שבעה ויבכו עליה כל החיים".

 

בינואר השנה התקיים עימות בין בני הזוג, במהלכו הכחיש הגבר את האישומים נגדו. לטענתו, האשה קיבלה הנחיות מאחיה השוטרים, שהמליצו לה להפליל אותו בתיק אונס.

 

במהלך העימות טען הגבר כי סבל מהתקפות מצד משפחתה של אשתו. הוא הוסיף כי בדיקת פוליגרף פרטית שערך הוכיחה כי הוא דובר אמת.

 

בעקבות טענותיה של האשה לפיהן הבדיקה איננה אמינה הציע הרב כי שניהם יבדקו שוב במכונת הפוליגרף. לדבריו,

אם הבדיקה תוכיח את דבריה הוא יעניק לה גט מיידי. זאת על רקע הליכי הגירושים המתקדמים בהם מצויים שני בני הזוג.

 

עורך דינו של הרב, אורי קינן, אמר בעקבות ההחלטה כי הוא שמח שבפרקליטות הבינו כי מדובר בתלונות שווא במטרה לסחוט את מתן הגט. "לרב נערך שימוע בפרקליטות מחוז מרכז ולאחריו ובהמשך לטענות שהעליתי כי מדובר בעלילת שווא, התיק הועבר להשלמת חקירה במשטרה", אמר קינן, "אני שמח שבסופו של דבר הפרקליטות קיבלה את ההחלטה הנכונה".

 

פורסם באתר YNET  קישור לכתבה :  http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3556661,00.html

השופט שלי טימן על התנהלות המשטרה בתיק וולקוב: הרמה המקצועית ברוב יחידות החקירה במשטרת ישראל נמוכה מאד

מתוך כתבת ידיעות אחרונות, 14 יוני 2008 על זיכוי אלכסיי וולקוב בחשד לרצח.

 

התקשורת בבריטניה חושפת: עובדים סוציאלים חוטפים תינוקות בגלל רכילות של שכנים

רשויות הרווחה בליווי כוחות משטרה הגיעו לביתו של זוג בריטי צעיר על סמך רכילות בלבד של שכנים כי תינוקם בן ה-5 חדשים סובל מהזנחה. התינוק נלקח מהוריו והוחזר להם מאוחר יותר. בישראל התינוק היה נלקח לאימוץ ולא חוזר יותר לבית הוריו.

 

התקשורת בבריטניה חושפת, אך התקשורת בישראל יודעת ושותקת. צפו בסיפור שסוקר ע"י אחת מרשתות הטלויזיה הבריטית.

עוד בבריטניה:

פקידי סעד מקבלים בונוס כספי עבור ילדים שנחטפו לאימוץ

שופט בריטי תקף עובדים סוציאליים פנאטים שחטפו ילדה 

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 3 – שיבוש הליכי חקירה

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

במאמר הקודם תיארנו טכניקות חקירה פסולות בחקירות ילדים, כאשר הבולטת בהן היא טכניקת זיהום החקירה, במהלכה חוקר הילדים שותל במוחו של הילד אירועים שלעיתים לא קרו ולא נבראו וזאת על מנת שהילד יודה בחקירה שאכן אותם אירועים בוצעו.

 

אחת הבעיות המרכזיות בחקירות ילדים היא כי לעיתים הם מגיעים לחקירה כאשר מוחם כבר נשטף במידע ע"י גורמים אחרים שחקרו את הילדים קודם לכן ושאינם מוסמכים לחקור ילדים. בין גורמים אלו יכולים להימנות: אמא, גננת, מורה, אחות בית ספר, עובדת סוציאלית, רופא, שכנה, עוברת אורח,איש משטרה שאינו מוסמך לחקור ילדים, פקידת סעד שאינה מוסמכת לחקור ילדים,יועצת בית הספר, פסיכולוגית חינוכית ועוד.

 

לא ניתן למנוע מקרים כאלו של חבלה ושיבוש חקירת הילד לחלוטין אך ניתן להקטין את הנזק ע"י נקיטת מספר פעולות:

 

• בנית מערך הסברה והדרכה לאנשי חינוך בנושא, כיצד יש לאתר ובאופן נכון ילדים שעברו התעללות אמיתית ולא התעללות מדומה.

הבעיה: עובדים סוציאלים ממשרד הרווחה מסתובבים באופן מאסיבי במוסדות החינוך ומפעילים לחצים ושטיפת מח על עובדי החינוך למצוא בכפיה ילדים שעברו לכאורה התעללות כדי למלא את מכסות העבודה ולהגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלהם. לפקידי סעד אלו יש אינטרס לא לדעת איך לאתר ילדים כאלו באופן מקצועי כדי ליצור עננת אי וודאות שתגן עליהם מפני תביעות נזיקין, ולכן הם אף אינם יכולים להעביר הדרכה מקצועית מתאימה לאנשי החינוך, למרות שבפועל הם מבצעים מעין הדרכה שגויה, כזאת שגורמת להגדלת מספר התיקים ה"מטופלים" על ידם.

 

התוצאה: מאות אלפי ילדים מוגדרים כילדים בסיכון שלא לצורך, משפחות נהרסות בגין האשמות שווא והילדים נאלצים להתנתק מהוריהם וממורשתם ולבלות את ילדותם במוסד סגור של משרד הרווחה ומנגד ילדים שעברו התעללות אמיתית לא מאותרים משום שלאיש החינוך אין את הידע המקצועי המתאים לאתר אותם, והעובדים הסוציאלים אינם נותנים על מחדלים כאלו את הדין, וזאת בשונה מארצות אחרות בהן עובדים סוציאלים שהתרשלו בתפקידם נתבעים בבתי המשפט גם בדיני נזיקין.

 

• ביצוע חקירה מעמיקה את הגורם המדווח וכל הגורמים שהיו מעורבים באירוע, על מנת לנסות לאתר איך תושאל הילד על ידם ובאיזו מידה זוהמה עדותו של הילד טרם החקירה הרשמית, אם אכן זוהמה.

הבעיה: חוקרי ילדים רבים מקטינים ראש ומתעלמים משלב חיוני וחשוב זה. הם ניגשים לחקור את הילד כאילו הגיע זה עתה מסביבת ואקום וזו הפעם הראשונה בה הוא נחקר, למרות שבפועל עבר קודם לכן מספר גלגולים של תשאולים ע"י הגורם המדווח עצמו וגורמים נוספים לא מוסמכים.

 

• ביצוע חקירת ילדים ע"י חוקרי משטרה ולא חוקרי משרד הרווחה.

חוקרי משטרה שעברו הכשרה מיוחדת הם המתאימים ביותר לבצע חקירת ילדים ולא חוקרי ילדים ממשרד הרווחה משום שלחוקרי ילדים ממשרד הרווחה עשוי להיות אינטרס להגדיל את מכסות הילדים המוגדרים כילדים בסיכון על מנת להגדיל את מספר התיקים ה"מטופלים" ע"י חבריהם פקידי הסעד, ולכן הם עלולים להיות מוטים מראש בבואם לחקור את הילד.

 

יתרה מכך, תיקים שנסגרו משום שהתברר כי מדובר בתלונת שווא צריכים להיסגר גם במשרד הרווחה. בפועל ישנם הרבה תיקים שנסגרו במשטרה בגין תלונת שווא אך עובדי הרווחה ממשיכים להטריד ולהציק להורים באין מפריע.

 

הבעיה: החוק הקיים היום מאפשר גם לחוקרים ממשרד הרווחה אשר ברובם עובדים סוציאליים לחקור ילדים ולא רק לחוקרי משטרה.

_______________________________________________________ 

ועוד, חוקר משטרת ישראל הפסיכולוג גנדי קפלן כותב על מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות.

 

במאמר הבא נתאר כיצד יש לבצע חקירה נכונה של ילדים.

"קטינים באזיקים", על היד הקלה של המשטרה הממהרת לאזוק נערים ונערות בעת מעצר – שלי יחימוביץ תוקפת את סנ"צ אלון גרוסמן

מפרוטוקול הועדה לזכויות הילד בכנסת

 

סנ"צ אלון גרוסמן ומשטרת ישראל פועלים בניגוד לטובת הילד.

שלי יחימוביץ לאלון גרוסמן:

 

"…אתה מתאר את הסיטואציות כאילו מדובר בסיטואציה חריגה שבחריגה שמיד המערכת מתגייסת להטיל עליה סנקציות וכאן אנו שומעים שמדובר במעשה שבשיגרה שמדי יום ביומו עד כדי כך שכשמישהו בא לא אזוק זה יוצא דופן. זאת הסיטואציה שמפריעה ואתה לא יכול להתעלם ממנה."

 

"…אני לא מקבלת את מה שאתה אומר. אתה לא יכול  כאן להיות פורמליסט ולהגיד, לא קיבלתי תלונות בכתב ולכן המציאות הזו שמוצגת לפני אני לא רואה בה מציאות אלא עלילת שווא. השתמע מדבריך שאתה אינך מאמין לתמונה שנפרסה כאן לפניך. אתה אומר, אם הצטברו אצלי 3000 טפסים ותלונות וזה אז אני אבדוק."

 

"…ואני אומרת לך כי אחת המסקנות שלנו תהיה שאכן כן צריך להגיש תלונות בכתב אבל אל תחכה למנגנון הזה שיזרים אליך את התלונות בכתב אלא תעשו עכשיו מעשה, בעיניים פקוחות ותכירו בכך שאכן נוצרה בעיה כי אנחנו באמת שומעים על כך."

 

"…כל ישיבה שנייה של הועדה  אנחנו שומעים תלונות מגורמים שונים על כך שהיד מאד קלה על אזיקת קטינים."

משטרת ישראל נתבעה בגין מעצר שווא שבוצע ע"י אלון גרוסמן וחויבה לשלם לתובע 15,000 ₪ על כל יום מעצר

בפסק דין משנת 2006 מתחה השופטת מלכה אביב בקורת על קצין המשטרה סנ"צ אלון גרוסמן אשר ביצע מעצר שווא באזרח. האזרח תבע את המשטרה וזכה.

 

השופטת ציינה כי החלטת אלון גרוסמן לעצור את התובע כדי למצות עימו את החקירה היתה החלטה אומללה. "תמהני, מכח איזו סמכות הורה סנ"צ גרוסמן להמשיך ולהחזיק את התובע במעצר", כך כתבה השופטת אביב בפסק הדין.

השופטת אביב אף הדגישה את "חומרת התנהלותה של משטרת ישראל, אשר ברשלנות או אפילו זדון עצרה את התובע והמשיכה והחזיקה אותו במעצר ללא כל הצדקה".

 

בפסק דין זה אף צוטטה השופטת את דבריו של השופט אהרון ברק כי:

 

"…במדינה דמוקרטית, אשר הציבה בראש חוקתה את הצו כי 'זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין…' (סעיף 1 לחוק היסוד), מעצר ללא משפט צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים. הכלל הוא החירות. המעצר הוא החריג. הכלל הוא החופש. המעצר הוא החריג. כך לגבי כל מקרה של שלילת חירות וחופש ללא משפט והרשעה. על-כן, מעצר לצורכי חקירה צריך להתקיים רק במקרים חריגים של חקירה. מעצר אינו אמצעי חקירה. מעצר הוא אמצעי למניעת שיבוש החקירה. בדומה, מעצר עד תום ההליכים צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים.

 

מעצר אינו תחליף לעונש ואינו מקדמה על חשבון עונש. הנאשם הוא בחזקת זכאי, וזכותו להלך חופשי. רק במקרים מיוחדים ניתן במדינה דמוקרטית שוחרת חופש להצדיק מעצר עד תום ההליכים".

 

ואת דבריו של השופט מישאל חשין אשר ציין שלושה מודלים של התייחסות לסוגיית זכותו של נאשם שיצא זכאי בדין לקבל פיצוי מן המדינה:

 

"…סוגיה זו שאנו נדרשים לה עתה – סוגיית זכותו של נאשם שיצא זכאי בדינו לקבל מן המדינה שיפוי בגין הוצאותיו ופיצוי בגין מעצרו או מאסרו – מעלה שלושה מודלים עקרוניים לפתרון: מודל אחד, ולפיו אין להטיל על המדינה חובה לפצות או לשפות נאשם שיצא זכאי בדינו. מודל זה מעניק משקל לצורך בחיזוק ידיה של התביעה למניעת נטל על תקציב המדינה ולמניעת עומס על בתי המשפט. מודל שני – מודל נוגד מודל ראשון – ולפיו עצם זיכויו של אדם בדין פלילי מקים עילה לפיצוי ולשיפוי מן המדינה. מודל זה, למותר לומר, מעניק משקל לזכותו של היחיד, למעמדו כלפי המדינה ולצורך בפיקוח על התביעה. מודל שלישי, הוא מודל ביניים, מודל שביל הזהב. מודל זה דוחה את מערכת הפתרונות הבינארית של הכול או לא-כלום, וכדרך הזהב מבקש הוא להכריע בשאלת זכותו של הנאשם הזכאי – ומנגד, בשאלת חבותה של המדינה – על-פי נסיבותיו של כל עניין ומקרה. כך, בהענקת משקל משתנה לאינטרסים של עניין ותוך שקלולם של האינטרסים הכרוכים במקרה הספציפי העומד לפני בית המשפט להכרעה בו.

 

על-פי מודל זה, ניתן להעניק לנאשם שזוכה רק שיפוי בגין הוצאותיו – כולן או מקצתן – או גם שיפוי וגם פיצוי בגין מעצרו ומאסרו, שיפוי ופיצוי מלאים או חלקיים".

 

השופט חשין אף מנה שלושה סוגים של נזק בגין הליכי שוא – ראשית, הוצאות שנגרמות לנאשם על תשלומים לעורכי דין וניהול המשפט. שנית, הוצאות הנובעות ממאסר או מעצר והכוונה היא, ככל הנראה, לאובדן הכנסה וכדו'. שלישית, עוגמת הנפש והצער.

 

ואת דבריו של מבקר המדינה כי:

 

"…על המשטרה לעקור מן השורש נורמות פעולה לפיהן שוטרים עוצרים אזרחים בלא סמכות או שעוצרים בסמכות אבל אפשר לקיים את החקירה בהיות החשוד משוחרר."

עובדים סוציאליים חטפו ילד בן 8 למשפחה אומנת ממבשרת ציון שסיממה אותו בסמים פסיכיאטרים כדי שיהיה לה שקט בבית

ריספרדל הוא סם פסיכיאטרי בעל תופעות לוואי רבות וקשות. תופעות הלוואי שלו במערכת העצבים כוללות עצבנות, דיכאון, פסיכוזה, אפתיה, הזיות, אופוריה, אי יציבות רגשית.

 

צפו בכתבה ששודרה אתמול בתכנית מכל מקום בערוץ 1, בה יעקב בן ייששכר מתאר את היד הקלה על ההדק של העובדים הסוציאלים ופקידי הסעד במשרד הרווחה בראשות פקידת הסעד לחוק הנוער חנה סלוצקי והדובר נחום עידו. יד מזוהמת באמצעותה הם מנתקים ילדים ממשפחותיהם וזורקים אותם במשפחות אומנה זרות ומנוכרות.

 

לינקים נוספים:

 

עובדת סוציאלית תקפה קשישה בת 76

 

ניכור אומנה ותאוות הבצע של משפחות אומנה

 

הפסיכיאטרית רצחה – ההורים ישלמו את המחיר

 

ילדים נשכחים – על התעללות ילדים בפנימיות ומשפחות אומנה

 

סיוט בבית המשפחה האומנת – משרד הרווחה מסתיר

 

 

הודה ברצח גרושתו, שחזר – וזוכה מחמת הספק

 אלכסיי וולקוב הודה לפני כשנתיים ברצח אשתו לשעבר יוליה. הוא הואשם ברציחתה והיום זיכה אותו בית המשפט המחוזי בתל-אביב. השופטים מתחו ביקורת על המשטרה, את קלטת השחזור הגדירו "עלבון לאינטליגנציה". השופט הודה: "אין לי מושג מה קרה בדירת המנוחה" ואחותה של המנוחה פרצה בבכי ואמרה כי היא חוששת שכעת גם היא תירצח  

אבי כהן פורסם:  02.06.08,YNET      

בית המשפט המחוזי בתל-אביב זיכה בצהריים (יום ב') מחמת הספק את אלכסיי וולקוב, שהואשם ברצח אשתו לשעבר בינואר 2006. וולקוב הודה במעשה כשבועיים לאחר הרצח, אולם בית המשפט מתח ביקורת קשה על המשטרה ושחרר את וולקוב לחופשי. בין השאר, הגדיר את קלטת השחזור "עלבון לאינטליגנציה".

 

 

 השופטים כתבו בהחלטתם, כי "ככל הנכנסים בעובי הקורה של המסכת הראייתית, צפים ועולים אי אלו סימני שאלה: אם אמנם בריב אוהבים לשעבר מדובר, או שמא בפרשת רצח מיסתורית ואניגמטית, שעד היום טרם פוענחה". וולקוב עצמו נראה המום לגמרי בעת הכרעת הדין והשופטים אף ביקשו מפרקליטתו, עו"ד קטי צווטקוב מהסניגוריה הציבורית, להסביר לו שהוא אדם חופשי ויכול לשוב לביתו.

    

   

 יוליה וולקוב נרצחה בדירה מחסה בבני ברק. בתחילה, הכחיש וולקוב כל קשר לרצח, אולם לאחר כשבועיים בהם נחקר לסירוגין, הוא הודה ברצח גרושתו ושיחזר אותו מול מצלמות החוקרים. בחקירתו הסביר הבעל לשעבר כי כעס עליה לאחר שנפרדה ממנו, מנעה ממנו לראות את בנם ונפגשה עם גברים אחרים.

 

 "השחזור המשטרתי היה מקומם"

אב בית הדין, השופט שלי טימן, מתח ביקורת חריפה על המשטרה ועל קלטת השחזור. טימן כתב בפסק הדין, כי ראה בעבר קלטת שחזור דומה בהרצאה של עורך הדין אביגדור פלדמן, על חשוד ברצח החייל אולג שייחט שהתקשה בשחזור, עד שנעזר בקצין ומצא פתרונות משביעי רצון לבעיות החקירה.

 

השופט קבע כי השחזור המשטרתי לוקה בחסר. "קטע אחד בשחזור המצולם, שאיננו נוגע להפללת הנאשם אלא לצורת החקירה, היה מקומם בעיניי – זה עלבון לאינטיליגנציה", כתב טימן. "בהגיע הנאשם עם חוקריו למקום בו השליך לטענתו את הסוודר עם הסכין והמפתח, השיחים מצויים בתוך מתחם ריבוע של לבנים מוגבהות מהמדרכה ויוצרות עציץ ענק או אדנית שסביב לשיחים ערימה של עלים שנשרו אל תוך התבנית.

 

"בשלב זה מבקש הקצין ומקבל ממלוויו פנס יד רב עוצמה והוא מחפש בין העלים את מה שהושאר שם תוך הזזה של עלים בנעליו. לאחר כשתי דקות מסתיים החיפוש. פשוט מעליב, אם מבקשת המשטרה להגיע לחקר האמת או לפחות להשיג ראיות מחזקות להודאה צריכה היתה להגיע למקום עם מגלה מתכות ולבצע באור יום סריקה יסודית אחר המפתח לדירה שמחמת גודלו וחוסר העניין בו אולי נשמט מהסוודר ונחבא בין העלים".

 

אחות המנוחה פרצה בבכי

אחותה של הנרצחת, אולגה, נראתה המומה בעת שהשופטים הקריאו את הכרעת הדין. נראה היה כי היא מתקשה לעכל את דברי השופטים ובשלב מסוים אף פרצה בבכי. "אנחנו בטוחים שהוא רצח אותה ואנחנו מפחדים שהוא יבוא לעשות לנו את אותו דבר", אמרה. מחקירת המשטרה לאחר הרצח עלה, כי עוד כאשר התגורר הזוג יחד בצפון הארץ, הוגשה נגד הבעל תלונה על אלימות כלפי אשתו.

 

השופטת תחיה שפירא כתבה בהחלטתה: "אני מסכימה כי המדובר בחקירה לא שלמה, שאילו נעשתה כהלכה היתה מבהירה את התמונה הראייתית, היתה מאפשרת בחינה רצינית ומעמיקה של הראיות שנשמעו, שוללת קוי חקירה אפשריים נוספים ויכולה היתה לאשש או להפריך את גרסאות הנאשם עד כדי הסרת הספקות שכיום נותרו באשר לאשמתו".

 

לסיכומו של דבר, כתב השופט טימן בהחלטתו: "אוכל לקבוע במצפון שקט שני אלה, אין לי מושג מה קרה בדירת המנוחה בעת שנרצחה ואין כל אפשרות להרשיע את הנאשם על פי הודאתו". השופט טימן קבע, כי נפלו ליקויים ופגמים בהתנהלות המשטרה ומתח ביקורת על החוקרים. "אין ספק שחוקרי המשטרה הובלו על-ידי קרובי המשפחה של המנוחה לראות בנאשם חשוד עיקרי ובלעדי, תוך זניחת כל כיווני החקירה האחרים, התעלמות מנורות אזהרה, זלזול באיסוף ראיות ועדויות".

 

השופט: אולי דווקא החבר רצח?

 

בית המשפט אף מצא עבור המשטרה חשוד עיקרי אחר ברצח. השופט טימן כתב בהחלטתו: "מה עוד צריך, כדי לעשות את (…) (חברה לחיים של המנוחה, א.כ.) חשוד עיקרי בביצוע הרצח". לדברי השופט, בנה של הנרצחת סיפר כי אמו לא קמה לקחת אותו לגן בבוקר, ולכן היה זה החבר שלקח אותו לגן. "היתה זאת פעם אחת ויחידה שבה לקח אותו", כתב השופט, "הוא שיקר ולא גילה שהיה בליל הרצח בבית המנוחה".

  

השופט גולל פרטים נוספים שמעמידים את חברה של המנוחה בעמדת החשוד העיקרי ברצח.

 

"הוא ידע כשעמד ליד הדלת הנעולה בהמתנה לפורץ מנעולים שהמנוחה נמצאת בתוך הדירה ואפילו נקב במספר השעות שהיא שם; הוא סיפר לאמה של המנוחה שראה את בתה בבוקר אך מהר מאוד שינה את סיפורו. הוא ידע לאן לגשת ומיד ברח מהמקום לאחר שהעדיף פורץ מנעולים פרטי על קריאה למשטרה".

 

כמו כן, נמתחה ביקורת על המשטרה על כך שלא חקרה את החבר. השופט טימן כתב, כי ראש צוות החקירה, רב פקד משה מועלם, אפילו לא חקר אותו באזהרה. "הנה כי כן, לטעמו של מר מועלם, לא היה צורך בחקירתו (…) כחשוד תחת אזהרה, לא ראינו שאכן נבדקו שיחות הטלפון שלו, או מיקומו".

 </div

הפגנת ענק נגד אויבת הילדים רונית צור פקידת הסעד הארצית ההפגנה תהיה בנושא חטיפת ילדי ישראל לאימוץ וכן בנושא של אפליית הגבר הגרוש

הפגנת ענק נגד אויבת הילדים רונית צור פקידת הסעד הארצית ההפגנה תהיה בנושא חטיפת ילדי ישראל לאימוץ וכן בנושא של אפליית הגבר הגרוש .

והפעם על כולם להיתכונן להגיע ולהפגין נגד רדיפת המשטרה אשר מנסה למנוע את החשיפה של היתעללות הרווחה .

התנועה מבקשת כל מי שנחטף לו ילד לאימוץ להיות בקשר עם האתר

ההפגנה מתואמת עם ערוץ טלויזייה .כדי להציג את הפשים של דיכוי נפגעי הרווחה בחסות משטרת ישראל .

מסקר שפורסם היום אימון הציבור באירגון הפשיעה משטרה 30% .

התנועה מגלה השוטרים גם אינם מאמינים במשטרה .

המשטרה עוסקת בפוליטיקה פנימית ולא בשלום ילדי הציבור וילדי ישראל

אף אחד לא רוצה להיות שוטר בישראל .

בימים הקרובים נתאם את השידור ונודיע לציבור

אלימות עובדים סוציאלים א' – פקידת הסעד הפעילה סחיטה באיומים על עו"ד של האב בפרשת ההתעללות בילדים בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת תרחיק ממנו את ילדיו

פקידת הסעד אביגיל אנגלמן מנסה להסתיר את מחדלי משרד הרווחה מעיני הציבור. האב רוצה לגדל את ילדיו אך העובדים הסוציאלים מונעים זאת ממנו.

 

עובדת סוציאלית זו איימה על עו"ד של האב מפרשת ההתעללות בירושלים לבל ישתף פעולה עם התקשורת אחרת היא תשתמש בילדיו ככלי להתנקם בו בכך שתרחיק אותם ממנו.

אביגיל אנגלמן: סחיטה ואיומים על מטופלים מהווה עבירה פלילית. לתשומת ליבך !!

 

 

לכתבה של אושרת קוטלר מערוץ 10, כאן:

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=557332&sid=126

כאב של אב – חלק א'

כאב של אב – חלק ב'

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 2 – טכניקות חקירה פסולות

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את כל חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא רק את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים.

 

להלן טכניקות חקירה פסולות בחקירת ילדים:

 

אין לחקור את הילד מספר פעמים

 

אין לחשוף את הילד הנחקר למספר חקירות. סדרת חקירות משמשת ככלי ל"אימון" למוחו של הילד, ובעיקר גורמת לו לשכפל את האירועים שכביכול קרו לו. באחד המקרים, בשל ריבוי החקירות, ילדה העידה כי אביה החורג "התקלח עימה" 14 פעמים בעוד שבפועל התברר כי עדות זו הינה מופרכת והאב מעולם לא התקלח עם הבת.

 

"מצילי הילדים" שניצחו על החקירה הזו האמינו כי הם עומדים להוציא את האמת לאור. הם לא העלו על דעתם ולו לרגע כי סדרת החקירות שביצעו היא זו שגרמה לילדה להגדיל את מספר האירועים מחקירה לחקירה ואולי היא פשוט משקרת.

במקרה זה, בית המשפט זיכה את האב מכל אשמה וקבע כי בוצעה חקירה רשלנית.

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות

 

אין לשאול את הילד שאלות מנחות או להציע הצעות כפי שהוסבר במאמר הקודם. לדאבוננו, כשל חקירתי זה מבוצע בעיקר ע"י חוקרים בלתי מנוסים או חוקרים המאמינים מראש כי בוצעה בילד התעללות ואז הם שואלים שאלות מכוונות לעבר מתן תשובה שתתמוך בהשערה שלהם.

 

הנחתם של חוקרים לא מקצועיים אלו היא כי: "אף ילד לא משקר בנושא כל כך רציני כמו התעללות…"

כלומר ההתרחשות אותה תיאר הילד אכן קרתה…

 

אין להסביר לילד מה זה טוב ומה זה רע

 

אין לפתח בחקירה דינאמיקת שיחה של "מגע טוב", "מגע רע" או "מגע סודי", דינאמיקה זו עלולה ליצור אצל הילד עולם מושגים מעוות. בחקירת התעללות מינית, הילד עלול לחשוב כי כל מגע הוא מגע בעל אופי מיני ולתאר את העדות באופן כזה שתרצה את החוקר.

הדבר נכון גם לגבי התעללות פיזית, למשל אם ההורה הזיז את היד של הילד ממקום סכנה במהירות, הוא עלול לפרש זאת כמגע רע ואלים.

 

אין להעלות במהלך החקירה את זהותו של החשוד בפני הילד

 

ילד שנשאל בחקירה שאלה בסגנון "האם אורי נגע בך כאן?" ניצב בפני שתי בעיות:

1.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה שם של חשוד הוא מצפה שהילד ינקוב.

2.      החוקר ציין מראש בפני הילד באיזה מקום בגוף הוא מצפה שהילד יאמר שהתוקף נגע בו.

 

אין לאמר משפטים המתארים התרחשות

 

אין לאמר בחקירה משפטים בסגנון "מישהו אמר לי שקרה לך כך וכך…". משפט כגון זה שולח מסר ישיר לילד כי החוקר מצפה ממנו לאשר את התיאור שזה עתה תיאר.

 

אין להשתמש בפריטים להדגמה

 

אין להציג בפני הילד בובות אנטומיות, תמונות או ציורים, משום שפריטים אלו מהווים אמצעי נוסף ל"לימוד" הילד והובלתו למתן תשובה אותה מצפה חוקר הילדים לשמוע, גם משום שאמצעים אלו חושפים בפני הילד מידע שיתכן ולא היה במוחו קודם הראיון.

 

אין לדובב את הילד ע"י מחוות חבריות

 

אם במהלך החקירה הילד הצהיר כי לא בוצעה בו כל התעללות, על המראיין להימנע משאלות החוזרות על עצמן באותו הקשר, ולהימנע מלדובב את הילד במשפטים מעוררי אמפטיה ותשומת לב כמו "אני כאן כדי לשמור עליך…אז אתה יכול לספר לי מי קרה…". יש ילדים שכדי לזכות בתשומת לב ימציאו סיפור או יתבלו את הסיפור הנוכחי בתבלינים נוספים.

 

אין להפגין התנהגות בעלת אופי אמוציונאלי

 

אחת הבעיות באיתור כשל חקירתי צצה כאשר אין תיעוד מוקלט או מוסרט של מהלך החקירה, כך שלא ניתן לבדוק אם החוקר הביע שפת גוף המנוגדת למהלך תקין של חקירה.

 

על חוקר הילדים להימנע מלהפגין התנהגות או שפת גוף שתשדר לילד הזדהות או חוסר הזדהות עם עדותו של הילד. על חוקר הילדים להיות רשמי בקבלת עדותו של הילד אך לא לשדר לו כי הוא מאמין או לא מאמין לו. לצערנו הרב, התנהגות רשמית זו (פני פוקר) אינה אופיינית לחוקרי ילדים בלתי מנוסים.

 

אחת הטעויות הנפוצות בקרב חוקרי ילדים בלתי מקצועיים היא העובדה כי הם מתייחסים לילד הנחקר כאל קרבן ולא כאל מתלונן, ובתור שכזה הם משדרים אליו אמוציות.

 

למשל, כאשר הילד מעיד כי אירע לו אירוע מסוים, חוקרים אלו לעיתים מגיבים במשפטים כמו "אוי, איזה ילד מסכן…". תגובה זו מהווה מסר ברור לילד כי הם מאמינים לו, ובמקרה הפוך, כאשר הילד טוען שדבר לא אירע, ולמעשה נותן עדות שונה ממה שהם ציפו לשמוע, אזי הם מפגינים שפת גוף עוינת כלפי הילד.

 

במקרה זה, ילדים רבים, כדי לזכות באהדתו ובתשומת ליבו של החוקר, משנים את גרסתם ומשיבים באופן כזה שירצה את החוקר.

 

אין להגיע עם רשימת שאלות מוגדרת מראש

 

יש לתת לילד להתבטא באופן חפשי לגבי המקרה ולא לבוא עם רשימת מכולת מוכנה מראש. במרבית המקרים בהם העידו ילדים כי בוצעה בהם בהתעללות ובדיעבד התברר כי מדובר בהאשמות שווא לא נתנו החוקרים לילדים להתבטא באופן חפשי במהלך החקירה.

 

ולסיום: יש לעבור על פרוטוקול החקירה ולבדוק כמה מן העדות של הילד הנחקר מתבססת על מידע שהילד עצמו סיפק וכמה מתבססת על מידע שהחוקר סיפק לילד. לעיתים תופתעו מן התוצאות.

 

ולשאלה המתבקשת והיא: מהן טכניקות החקירה הנכונות בחקירת ילדים. על כך נדון באחד המאמרים הבאים.

עוד הצלחה ליעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדנו בבית המשפט המחוזי

צו עיקוב ביצוע ניתן למרות החלטתו של השופט יצחק לנקום במבקש .

יעקב בן יששכר אף הגיש נגד השופט יצחק יצחק בג"ץ

רווחה ומשטרה אתם לא מעל החוק

עוד סיפור תלונת שווא עם שילוב קטלני גננת-פקידת סעד המובילות להרס חיים של ילדה ומשפחתה

חשדות לפגיעה מינית בילדה אוטיסטית בת 5  

יאיר מורדוף 14/03/2007 חדשות SCOOP 

  

גננת התלוננה כי ילדה אוטיסטית בגן מספרת על מגע מיני עם אביה. ההורים הכחישו והאשימו את הגננת ברשלנות. בדיקה רפואית גיבתה את גירסתם. בינתיים, הפרקליטות לא ממהרת לשום מקום וההורים מסתובבים עם הכתם. 

 

אבא נוגע בי פה ופה     

 

גננת מגן לחינוך מיוחד בראשון לציון, הגישה בחודש יוני האחרון תלונה בתחנת המשטרה בעיר נגד י’ אבא של ט’ הלומדת בגן. לפי עדותה של הגננת במשטרה, הילדה סיפרה לה ולמטפלת במוזיקה שעובדת בגן, שאבא שלה נוגע בה, בהצביעה על איבריה האינטימיים. הגננת העידה כי הילדה סיפרה לה על דגדוגים והחדרת אצבעות לאבריה המוצנעים, עוד תיארה הגננת כיצד בלשון ציורית של ילדה בת 4, ט’ סיפרה לה את הפריטים המחרידים על הדברים שאבא שלה עושה לה: "אבא נוגע לי פה ופה ועושה לי דיגי דיגי בבטן וברגלים". 

  

מיד עם קבלת התלונה באמצע חודש יוני האחרון זומן האב לחקירה במשטרת ראשון והילדה נחקרה על ידי חוקרת ילדים. בחקירתו ובשיחות עם הגברת ענת זהריאן, פקידת הסעד המחוזית של ראשל"צ, הכחיש האב כל קשר למעשים מחרידים אלו וטען כי הוא מגדל את בתו ככל אב נורמטיבי. עדותו נתמכה בעדות אשתו, אם הילדה שהעידה כי מעולם בעלה לא קילח או הלביש את הילדה וכי לא יתכן כי ביצע בה את המעשים הקשים שמיוחסים לו.

 

בדיקה גניקולוגית פולשנית וטראומטית לילדה 

 

האם והילדה נלקחו בניידת משטרה בלווית פקידת הסעד המחוזית, לבדיקה גניקולוגית בבית החולים. הילדה נאלצה לעבור בדיקה פולשנית מביכה וכואבת של גניקולוג שתמך לבסוף בגרסת ההורים וקבע כי לא נמצאו סימנים לביצוע פשע בילדה.  

  

יתכן כי הגננת חששה כי ההורים יתלוננו עליה והקדימה תרופה למכה?

  

ההורים ידעו לספר כי קיים מתח רב בינם לבין הגננת, הם גם טענו כי הילדה בשל התסמונת בה היא לוקה, אינה מקושרת לחלוטין למציאות ונוטה לספר דברים שונים הנובעים מדמיונה. כך למשל לדבריהם, הילדה מספרת בבית כי הגננת מתעללת בה פיזית, הם אינם עושים דבר שכן הם מכירים את הילדה ומודעים לבעיות ולהפרעות שלה וביניהם ההיסחפות לדמיון.  

  

ההורים הזכירו כי כשמונה חודשים לפני התלונה הם פנו לצוות הגן ובישיבה עם כל הנוגעים בדבר לרבות פקידת הסעד, התריעו על התנהגות מינית מוזרה של הילדה. הם סיפרו בישיבה כי הילדה מרבה לחטט באיבריה המינים ולהתעסק בהם בעיקר לפני השינה. צוות הגן דחה את הדברים ואמר כי אינו מודע למצבים כאלו, אך ינסו לפעול בנושא. 

  

לדברי ההורים, הגן לא עשה דבר וחצי דבר ופתאום קפץ בהאשמה בוטה כזאת. ההורים סבורים שהגננת בהכירה את הילדה ואת מצבה הרגשי והנפשי היתה צריכה לדעת כי אין ממש בדברים. גם אם נבין את רצונה של הגננת להיות בצד הבטוח ולקיים את חובת הדיווח, לא ברור מדוע לא נבחן מצבה הנפשי והרגשי של הילדה, לפני שמהרו לחקור ולהטריד את ההורים והילדה ולערוך בדיקה כה פולשנית בילדה קטנה? 

 

מצבה הנפשי של הילדה נפגע בעקבות הפרשה. מי יתן על כך את הדין?

 

יתכן שהמצב העדין והיחסים המתוחים, בין שירותי הרווחה להורים, גרמו לדברים לרוץ קדימה ללא בדיקה מעמיקה של מצבה הנפשי והרגשי של הילדה, שנפגע עוד יותר בעקבות הפרשה. אין ספק כי חובת המשטרה לחקור כל מקרה לעומק, במטרה להגן על הילדים והילדות מפני מעשים מחרידים כאלו, אך כאשר מדובר בילדי חינוך מיוחד – לחקור מקרה מבלי לעמוד על מצבה ומאפיניה של הילדה, זו רשלנות. רשלנות שגרמה להטרדת ההורים וחמור הרבה יותר להטרדת הילדה ודירדור מצבה. 

 

למרות שעברו כבר חודשים רבים מהחקירה, ולמרות שהתיק הועבר לפרקליטות מחוז תל אביב לפני חודשים רבים, איש לא עשה דבר בנידון. לו מישהו בפרקליטות חושב שיש בסיס ראייתי שמא הילדה הותקפה מינית, הרי שהיה צריך כבר מזמן לפעול בנושא. למרות זאת – הפרקליטות מעדיפה להשאיר את התיק פתוח ולהשאיר את ההורים באפלה עם כתם על שמם.  

 

פקידת סעד כפתה על ההורים לקחת את הילדה לטיפול סרק

 

כאילו לא די בכך, פקידת הסעד המחוזית אילצה את ההורים לקחת את הילדה פעמיים בשבוע לטיפול בבית החולים לבריאות הנפש בראשון לציון. ההורים נאלצים לנטוש את ילדיהם הנוספים, בהם ילד עם בעיית היפר אקטיביות ובשעות אחר הצהרים ללכת עם בתם לטיפול. טיפול לבעיה שלא ברור שקימת בכלל, שמשבש את חיי ההורים ומכתים אותם. החמור הרבה יותר הוא שט’ ילדה בת חמש, נאלצת לעבור תהליך מחריד למרות כל הבעיות והמורכבות שלה, בשם הבירוקרטיה. 

 

מפרקליטות תל אביב נמסר בתגובה למערכת סקופ, כי ההחלטה בעניין תועבר בקרוב לגורמים הרלוונטיים.

התעללות בילדים – עשה ואל תעשה בחקירת ילדים – חלק 1 – כרוניקה של עדות ידועה מראש

הורים, אם אתם או מי מבני ביתכם חשוד בהתעללות בילד ואתם יודעים כי מדובר בתלונת שווא, דירשו לראות את חומר החקירה הגולמי של הילד, כולל תמליל החקירה והקלטות ולא את המסמך הסופי המבוסס על פרשנותו של חוקר הילדים. 

 

אחת הסיבות המרכזיות לקיום חקירת ילדים כושלת היא העובדה כי חוקר הילדים מניח מראש כי בוצע פשע. חוקר הילדים אינו מנסה להבין האם אכן בוצע פשע, אלא מנסה לדלות מן הילד הנחקר את פרטי הפשע.

 

הנחה פסולה זו גורמת לחוקר הילדים לנקוט בהליכי חקירה מוטים ולא מקצועיים אשר מראש קובעים מה תהא תוצאת החקירה.

 

חוקרי אל"י, לא זו בלבד שמבצעים חקירות ילדים בניגוד לחוק (רק חוקר נוער מורשה מטעם משרד הרווחה או המשטרה מורשה לחקור ילדים), ולא זו בלבד שמשטרת ישראל ומשרד הרווחה משתפים עימם פעולה וזאת בהכרה מלאה כי חקירתם בוצעה בניגוד לחוק. חוקרי אל"י אף הצהירו כי הם מניחים עוד טרם החקירה כי אם ילד אמר שהתעללו בו אז הוא תמיד דובר אמת ואכן התעללו בו וכל שנותר להם לעשות הוא להוביל את הילד צעד אחר צעד לתיאור "מושלם" של פרטי המקרה שלעיתים מתגלה מאוחר יותר כעורבא פרח.

 

מבקר המדינה ומח"ש, עליכם לעבור על כל התיקים במשטרה בהם בוצעו בניגוד לחוק חקירות ילדים של האגודה למען הילד בראשותה של חניתה צימרין ולהעמיד לדין את האחראים על הרשלנות המקצועית והעבירה על החוק, לטיפולכם הלא מסור.

 

טקטיקת השאלות המנחות לזיהום חקירה

 

חוקרי ילדים עלולים לזהם ולהכשיל חקירה ע"י נקיטה בשאלות מנחות, כמו במקרה של ילדה בשם דלית שנשאלה על התעללות מינית מצד אביה בשאלות המנחות הבאות:

 

"דלית, האם מישהו נגע בך"?

"האם אבא נגע בך"?

"איפה היה אבא כשהוא נגע בך"?

"עוד מישהו ראה כשאבא נגע בך"?

"האם אבא נגע בך בעוד מקומות"?

 

שאלות מנחות כמו הנ"ל הן שאלות המזריקות תסריט ידוע מראש למוחו של הילד עוד לפני שהילד מבין את משמעות השאלה.

 

מידע נוסף על שאלות מנחות ניתן למצוא במאמר אונס נפשי בילדים – על חוקרי ילדים שמתעללים נפשית בילדים הנחקרים. 

 

טקטיקת הראיות הנסיבתיות לכאורה לחיזוק תיאורית החוקר

 

חוקר ילדים המוטה מראש כי הילד עבר התעללות ינסה למצוא תימוכין לתיאוריה שלו ע"י איתור ראיות נסיבתיות לכאורה.

 

במקרה של דלית, ילדה שנחקרה על התעללות מינית מצד אביה, החקירה הראשונית ללא נוכחותה של הילדה העלתה כי הרגלי האכילה של הילדה לא השתנו ואילו בחקירת הילדה כתב החוקר כי "דלית איבדה את התיאבון שלה במהלך השבוע האחרון וזאת ביחס להרגלי האכילה הקודמים שלה…דלית אף עברה סיוטי לילה…"

החוקר אף הדביק  "ממצא" זה במסמך חקירת הילדה המתאר את ההתעללות עצמה, וזאת כדי ליצור מעין תמונה כוללת התומכת בהשערתו.

 

לרוע המצב, מספר לא מועט של חוקרי ילדים משוחדים מנסים למצוא "ראיות נסיבתיות" התומכות לכאורה בהתעללות כמו: אבדן תיאבון, סיוטי לילה, הרטבה, ירידה בלימודים, התנהגות "חריגה" של הילד וכו'.

 

לראיות לכאורה נסיבתיות אלו אין שום אחיזה במציאות משום שלרבים מן הילדים שאכן עברו התעללות מינית אין סימפטומים נלווים כמו אלו המוזכרים לעיל. רבים מן הילדים הללו מדחיקים את האירוע וממשיכים את חייהם כרגיל, כאילו לא קרה דבר. לעומת זאת, ילדים רבים עוברים תהפוכות שונות גם ללא שחוו אירוע חריג כזה או אחר.

 

בנוסף, שאלות מנחות אלו בנוגע להרגלי חייו של הילד הנחקר, אף הן עלולות לנתב את הילד למתן עדות בדויה.

 

טקטיקת הפרשנות המוטעה של החוקר הפסיכולוג

 

חוקר ילדים המשוכנע מראש כי הילד נפגע עשוי לתת פרשנות מוטעה לאמירות של הילד הנחקר, פרשנות אשר תתמוך בתיאורית ההתעללות המינית שהילד כביכול עבר.

 

באחד המקרים העיד ילד נחקר כי לחשוד X יש "מן פרח כזה שגודל וגודל והוא גם שעיר…" אבל אותו ילד מעולם לא ציין את המילה "בולבול", מילה שמאד שגורה בשפתם של ילדים.

חוקר הילדים באותו מקרה רשם כי הילד "מקשר את הפרח לאבר מינו של החשוד" וזאת למרות שהילד מעולם לא ציין כל מילה המציינת במפורש איבר מין.

עונש קל לאב בגלל התנהגותה הנלוזה של הגרושה. קשר אב-בן אינו יציר המשפט

ביהמ"ש גזר 3 חודשי עבודות שירות על אב שחטף את בנו מגרושתו. השופט: הגרושה מנעה כשנה מפגש עם הבן ולא הועמדה לדין. ועוד: התחשבות במצוקה האמיתית של האב "באהבתו לבנו יחידו"

מאת: רותי אברהם   | NFC

  

סנונית נוספת מבשרת שינוי ביחס מערכת המשפט כלפי אבות. בית המשפט המחוזי בירושלים הקל (יום ג', 6.5.08) משמעותית בעונש אב שהורשע בחטיפת בנו מידי גרושתו, והחזקתו 47 יום. בהחלטה כתב השופט, נועם סולברג, כי הוא גוזר שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15 אלף שקלים על האב בשל "התנהגותה הנלוזה של הגרושה", שמנעה מהאב להתראות עם בנו במשך שנה, ולא הועמדה לדין על כך.

 

בהחלטה גולל השופט את מסכת יסוריו של האב, כבן 50, שאחרי שנים רבות נולד בנו יחידו. זמן קצר לאחר מכן התגרשו בני הזוג. בתחילה הם שיתפו פעולה בנוגע לבנם ולא נזקקו להסדרי ראיה פורמליים. אך האם נישאה בשנית, ובית דין רבני אליו פנתה, קבע הסדרי ראיה "פורמליים ונוקשים" שגרמו לכך שהאב "מושפל וכואב" נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. אף על-פי כן כיבד האב את ההסדר.

לא כך נהגה גרושתו, שמנעה במשך שנה מהאב להתראות עם בנו וזאת בתואנה כי עברה לחו"ל. בפועל התגוררה בבני ברק ואף דרשה וגם קיבלה, העלאה במזונות מסכום של 500 שקלים ל-1800 שקלים. האב פנה לעובדת סוציאלית, לבית הדין הרבני וגורמים ממסדיים אך אלו הודיעו לו כי גרושתו עזבה את הארץ בזהות בדויה. "הנאשם נואש מהממסד וכשנודע לו שבנו בירושלים הלך ועשה את המעשה הפלילי שבגינו הורשע".

 

בדיון על עונשו כתב השופט סולברג כי היעלמו של האב עם בנו גרם נזקים לבן ולאם ולסביבה הקרובה, כמו גם "נזק כספי לקופת הציבור כאשר מידי יום שלחה המשטרה ניידות סיור לחפש אחריו, נעשו איכונים והוצאו פלטי שיחות טלפון כחלק מהמאמץ החקירתי. המשטרה פרסמה את סיפור המעשה בתקשורת ופנתה לרבנים ולארגונים בקהילה החרדית כדי שיסייעו באיתור הנאשם ובנו. הופעלה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים שעלותם רבה. כח אדם רב ורבבות שקלים הושקעו במשימה". הבן הוחזר רק לאחר שהאב נתפס בידי המשטרה.

 

אמנם, "הנזק הנפשי לבן, נזק ממוני לאוצר המדינה ושיקולי גמול והרתעה תומכים בעמדת התביעה להטיל עליו עונש של מאסר לתקופה ממושכת", כתב השופט. עם זאת, "זכור נזכור כי אהבת אב לבנו הריהי חוק טבע. הנאשם לא חשב להרע לבנו אלא להטיב עימו. באמת ובתמים סבר הנאשם כי מצבו של בנו אצל האם הורע. קשר בין אב לבן אינו יציר המשפט. הקשר הוא חזק חוצה ימים וארצות, ואינו מוגבל לזמן, למקום, לדת או לחברה. מי שאמר והיה העולם טבע בנו את הקשר הזה בעת בריאת העולם".

 

השופט הוסיף כי במהלך החקירה והמשפט שהה האב שלושה שבועות במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך שהה למעלה משנה במעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים וכיום הוא נתון ב"מעצר עיר" בצפת. "בשעתו לימד תורה. לעת הזאת עזבוהו תלמידיו, פרנסה אין, ובדרך לא דרך משלם האב לגרושתו מזונות בסך של 1800 שקלים מידי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש אף לא לשיחת טלפון עם בנו יחידו".

 

חרף חומרת העברה, הנזק הנפשי לבן, הנזק הכספי לקופת המדינה והצורך להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו "ראוי להתחשב במצוקה האמיתית שאליה נקלע האב באהבתו לבנו יחידו. בהתנהגותה הנלוזה של גרושתו שעד כה לא נתנה את הדין על מעשיה, בתנאי המעצר הקשים, ובעובדה כי הנאשם הוא אדם טוב ביסודו ללא עבר פלילי. בהתחשב בכל אלה לא ראיתי למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין".

 

בית המשפט גזר על האב שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15,000 שקלים.

מבט שני – חלק ה’ – השקרים של רונית צור

חוק החסיון בין מטפל למטופל – חל איסור מוחלט על אנשי טיפול להעביר חומר חסוי לפקידי סעד הן בנוגע לילדים והן בנוגע להורים

הזכות לחסיון הינה זכותו של המטופל כלפי הפסיכולוג או המטפל. מטרת החסיון היא להבטיח למטופלים ולכל מי שנזקק לשירותו של פסיכולוג ונותן לו מידע מתוך אמון שמידע זה יישמר בסוד, כי הפסיכולוג לא יפגע באמון שנתן בו ולא יגלה את המידע שמסר לו, אלא אם יחויב לעשות כן על ידי בית המשפט.

 

החסיון אינו מוחלט אלא יחסי: בית המשפט ישקול בכל מקרה ומקרה האם החובה להעיד אמת ולהגיע לחקר האמת גוברת על החובה לשמור בסוד מידע שנמסר בטיפול. הדבר תלוי בחומרת העבירה, אשר להוכחתה מתבקשת העדות בנסיבות המקרה, ובשאלה האם ניתן להוכיח את העבירה ולהביא לדין את העבריינים מבלי לפגוע בערך החסיון.

 

יש לדבר היבט נוסף: הפסיכולוג אינו מקור מידע אותו מבקשת המשטרה, ועליה לתור אחרי ראיות ממקורות אחרים. לא פעם אנשי המשטרה לא ערים לפרטים אלה.

 

כאשר מעורב בטיפול ילד, אזי ככל שהמידע נוגע לו, אין למסרו אלא בהסכמת אפוטרופסיו.

 

חלק ניכר מן ההורים ובעיקר מן המטפלים במכון להתפתחות הילד אינם מודעים דיים לחוק החסיון החל עליהם, המורה להם חד משמעית לשמור על חסיון הן בנוגע להורה והן בנוגע לילד מפני כל גורם שהוא, בכלל זה פקידי סעד.

החוק אוסר על מטפלים להעביר חומר חסוי בכתב או בעל פה על הילד והוריו ללא הסכמת המטופלים לפקיד סעד או כל גורם אחר אלא אם בהנחיית בית משפט (חסיון יחסי).

 

למרות שאי ידיעת החוק מצד אותו מטפל אינה פוטרת אותו מאחריות, אם מקנן בכם החשש כי מטפל זה או אחר יעביר חומר חסוי לפקיד סעד ללא הסכמתכם, שילחו לו מכתב המפרט את החוק וסעיפיו וכי עבירה על חוק החסיון הינה עבירה פלילית לכל דבר וענין.

________________________________________________________

 

חסיון רופא-חולה :

סע' 49 לפק' הראיות : "עדות רופא - (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות רופא או לעבוד כאמור בסיפא לסעיף קטן (א). (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות".

 

הרציונל לחסיון – לאפשר תקשורת פתוחה בין הרופא לפציינט. יש שטוענים שההצדקה לחסיון פחות משמעותית לחיסיון עורך דין-לקוח (מדברים על חסיון ולא על סודיות). הטענה היא שבחסיון רופא-חולה אפשר לתת לרופא להעיד.       החסיון חל על כל הצוות הרפואי.

סע' 49 לפק', אומר שאדם שנזקק לשירות רופא/ מידע שהגיע תוך כדי עבודתו כרופא/ ושיש לו זיקה לשירות הרפואי. החסיון חל רק שמדובר בעבודה חוקית של רופא.

כלומר, אם מדובר בהפלה לא חוקית, אזי אין חסיון.

ע"א 447/72 ישמחוביץ : גניקולוג שעסק בטיפולי פוריות באופן פרטי, היו אצלו מסמכים אישיים בנוגע למטופליו. חשדו שהוא מעלים מס ופשטו על הקליניקה שלו. שם מצאו תיקים אישיים והוא טען לחיסיון. בית המשפט – אמנם סיבת פניה של חולה, סוג הטיפול שניתן לחולה – הם חסויים, אולם זהות הפציינט או כתובתו או תמורה ששילם – זה לא חסוי.  (פס"ד זה ניתן לפני יותר מ-30 שנה)

 

כיום (לעומת פסק הדין הזה), התחזק נושא פרטיות האדם וחוקק חוק הגנת הפרטיות.

ד"ר בלכר טוענת שאולי היום היו פוסקים בצורה שונה ואפשרי כי שם הפציינט הוא פרט חסוי.

 

חסיון הוא יחסי ואפשר להסירו אם הטעם לגילוי לשם עשיית צדק, עדיף על הטעם שלא לגלות את הראיה.

 

חסיון פסיכולוג-מטופל :

סע' 50 לפק' הראיות : "עדות פסיכולוג – (א) פסיכולוג-מומחה כמשמעותו בצו שהותקן לפי סעיף זה אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות פסיכולוג-מומחה. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית-המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות. (ד) שר הבריאות יתקין, בהסכמת שר המשפטים, צו שיגדיר מיהו פסיכולוג-מומחה לעניין סעיף זה".

 

דוג' להמחשה - אם פונים שני לקוחות לעורך דין, ואחר-כך יש ביניהם סכסוך ורוצים להעיד את עורך הדין לעניין הדברים שנעשו כאשר ייצג את שניהם, אז אין חסיון.

אולם, אם שני בני הזוג פונים לפסיכולוג, אז רק אם שניהם נותנים היתר, הפסיכולוג יעיד.

סע' 50 לפק', לא מדבר על עובדים ומתמחים של הפסיכולוג. סביר להניח שאם זה יגיע לבית המשפט, אזי כן תהיה פרשנות מרחיבה (שתכלול גם את עובדיו).

 

סע' 50א' לפקודת הראיות : "עדות עובד סוציאלי – (א) עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עובד סוציאלי. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות". החסיון הוא יחסי.

 

מבט שני – חלק ב' – גיל רונן ועו"ד חגית לב בפגישה עם הרב רביץ

מבט שני – חלק ד' – סיפורו של אריאל, אב פרוד שעובר תהליך גירושין אכזרי

אני מאשים – ד"ר חן למפרט דודה של מיתר שרף, הנערה שהתאבדה וגופתה נשרפה מאשים את רשויות המדינה והרווחה בגין רשלנות פושעת והתעלמות גורפת מזעקותיו של האב

מתוך מגזין המושבות  25/04/2008

 

מי יעצור את הטירוף?

 

אינני כועס על האימא. היא סתם אישה מוזרה או חולה. אני כועס על רשויות המדינה, אשר לא הגנו על זכותו של האב, אשר בחדלונם ובחוסר-תפקודם, מאפשרים לטירוף ולחולי להמשיך ולגרום סבל למשפחה. משפחה שבמשך שנים נמנע ממנה לפגוש, לאהוב ולחיות עם הילדה המקסימה מיתר ז"ל; שבעיניים כלות ובייסורים קבלה את הידיעה הטראגית על מותה האכזרי; שנמנעת ממנה הזכות להתאבל, והזכות להנציח את זכרה. אני מאשים את רשויות המדינה שאפשרו לאישה הזויה להשמיד כל זכר לקרובת-משפחה, שכל חטאה היה שנולדה כבתה. 

 

אני מאשים את בית-המשפט

 

- אשר פירש את הויכוח על שרפת הגופה במונחים של ויכוח תיאולוגי, בעוד שהיה זה ויכוח על שפיות פשוטה, על קומנסנס. האב, וגם המשפחה כולה, אינם אנשים דתיים – כל רצונם הוא לזכור, להתאבל, להנציח. ואת זכותם זו הפקיע בית-המשפט בחוסר רגישות ובחוסר התאמה מוחלט בשמו של "חופש דת".

- אשר בשמו של עקרון ליברלי (חשוב), של כיבוד זכות האם, לא הקפיד על הסיפא של אותו עקרון עצמו "הזכות לפעול לפי אמונתך, ובתנאי שלא תפגע זכותו של אדם אחר" – והפעם, נפגעה קשות זכותו של האב.

- שלפניו עמדה אישה אשר טענה שלא הייתה עם גבר אחר למעלה משנה קודם ללידת ביתה, ובית המשפט נמנע מלהתייחס לטענתה כהצהרה על אבהות. שטענה במפורש שהריונותיה נמשכים שנים ארוכות, ובית-המשפט נמנע משלוח אותה להסתכלות.. האם חוקי הפיסיקה/ביולוגיה פסקו מלהתקיים בבית-המשפט?

- שלמרות שקיבל את טענת האבהות בפועל של אחי, לא העניק לו שום זכות מוסרית וחוקית הנובעת מאותה קבלה. למותר לציין, שבדיקת הרקמות, שנעשתה מאוחר מדי בשל היתר השריפה של בית-המשפט, הוכיחה מניה וביה את האבהות.

 

אני מאשים את המערכת הטיפולית (רווחה ובריאות הנפש)

 

- אשר לאחר כישלונה סירבה, ועדיין מסרבת לקחת אחריות משום סוג שהוא – לטעות מותר, אבל להכחיש זה חמור.

- אשר נמנעת מלעצור אנשים מסוכנים והזויים ששיפוט המציאות שלהם לקוי בעליל, שיש לגביהם חשד סביר של התעללות נפשית, לכאורה; שממשיכים במעשיהם באין מפריע עם צעירים ובני-נוער אחרים.

- שיש בידיה את כל העדויות (כולל עדויות בגוף ראשון מבית-המשפט), לחוסר-שיפוט, לחוסר אחריות הורית ולאי-שפיות, ולא רק שאינם פועלים, אלא נותנים הכשר שבשתיקה, רק כדי להגן על עצמם.

 

אני מאשים את משטרת ישראל

 

- שחקירתה הייתה ועודנה מרושלת,

- שהפקירה את כל זכרה של מיתר ז"ל בידי אימה, למרות שברור היה שהיא מתכוונת להשמידו, וברור היה שהאב מתחנן לקבלו – שהייתה בידה האפשרות לנהוג באחריות מוסרית וציבורית, והעדיפה את חוסר-המעש.   

___________________________________________________________________________

ד"ר חן למפרט, איש חינוך ומרצה לפילוסופיה וללימודי תרבויות באוניברסיטת תל-אביב. הוא ממחברי "הקול השותק" – קולם של ילדים רבים נוספים שההתעלמות ממצוקתם, תורמת תרומה מכרעת להיווצרותו של הכאב ולהחרפתו. ד"ר חן למפרט הוא הדוד של מיתר ז"ל.

משטרת קריית מלאכי מסרבת לחקור את פקידי הסעד שנותנים יד להיתעללות בילדים ואף משתפת איתם פעולה משטרת ישראל גם בירושלים מסרבת לחקור את האישה המסוכנת חניתה צימרין מאל"י

משטרת קריית מלאכי מסרבת לחקור את פקידי הסעד שנותנים יד להיתעללות בילדים ואף משתפת איתם פעולה משטרת ישראל גם בירושלים מסרבת לחקור את האישה המסוכנת חניתה צימרין מאל"י.

משטרת ישראל עובדת אצל פקידי הסעד ומשרד הרווחה .

את האפלייה הזאת צריך להפסיק יש לקיים משמרת מחאה נוספת מול המטה הארצי בירושלים .

התנועה תדון לאחר החג באיזה יום נפגין מול המטה הארצי

הודעה תימסר לציבור .

הציבור נקרא להגיע ולהכין שילוט מתאים הדורש מדודי כהן לעשות סדר במשטרה או להיתפטר .

משטרה פרטית כבר אמרנו ?

חג שמח לכל הפעילים שעושים ימים כלילות בתיעוד וחקירות ,ובימים הקרובים נפרסם שמות של שוטרים ופקידי סעד שיש לאסוף עליהם מודיעין ,על עבירות חנייה ,היתעללות ,זיוף והונאה שלהם ובני ביתם .

רק כך נגרום להם לפעול עפ"י חוק

רק כך יבינו שאנו לא נירדף ביום ובליל ,ושהם אינם מורמים מעם .

התחקירים האחרונים יפורסמו לציבור ויראו מי הפושים האמיתיים שלא נחקרים .

אנחנו לא מפחדים .

אנו פועלים עפ"י חוק וכל מי שלא יפעל כך תוגש נגדו תביעת נזיקין .

משטרה ?אירגון פשיעה במדים .כנגד השוטר נימרוד ובן זוגו ממשטרת ת"א צפון תוגש תביעת נזיקין

התנועה למען עתיד ילדנו מגנה את אירגון הפשיעה המאורגנת משטרה אשר ממשיכה להטריד לאיים ולפעול בניגוד לחוק כאשר הם מבקשים להיכנס ללא צו חיפוש לאיים על ילדה בת 13 וכן על מעצר הפיליפינית ללא סיבה תוך זאת שהם משאירים את האב בן ה85 לבד ,ולך הבלש המתחזה נמרוד יעקב בן יששכר ומשפחת השופטת שוורץ תגיש תלונה נגדך ותביעת נזיקין על הנזק שגרמתה כמו כן מוגשת תלונה במח"ש.

אלק שוטרים ? עבריינים עם רשיון משתפים של הרווחה .

יעקב בן יששכר יגיש תלונה נגד אירגון הפשיעה משטרה ותביעה אישית נגד השוטרים שהגיעו אתמול לביתו ללא צו .

ההטרדה השיטתית של המשטרה והרווחה כדי טירוף מהסיבה ענין החשיפות האחרונות של היתעללות המשטרה והרווחה בילדים הינה חמורה יותר מפראשת ילדי תימן החטופים .

המשטרה מנסה להטיל איימה ומורא על ילדים קטנים ועובדים המסייעים לזקנים .

יעקב בן יששכר מבטיח לשני השוטרים העבריינים .

שימוצא איתם הדין כחוק ,וכן משפחתם הקרובה תדע מי הם .

כתובתם ותצלומם יפורסמו בימים הקרובים באתר .

התנועה תיפנה לכנסת לקיום דיון מהיר נגד המשטרה והרווחה נגד כל מי שפועל לחשיפת פשעי הרווחה .

אנו חזקים ,נהיה חזקים ,ונמשיך לפעול ללא פחד ממשטרה ורווחה שפועלים כמו במשטרים אפלים .

כמו בשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה .

חג שמח לכל בית ישראל

מבט שני – חלק א' – אבות גרושים מפגינים ומוחים

פנימית רננים של ד.י. ש בע"מ של משרד הרווחה חוייבה בנזיקין על גרימת מוות ברשלנות של ילד שהיה באחריותה

איריס פרחי NFC

למאמר המלא

 

בית משפט השלום בתל אביב חייב פנימייה, מתנ"ס ומציל לשלם פיצוי למשפחתו של ילד בן 11 שטבע בבריכה במהלך בילוי בקייטנה  "ניתן היה להציל את הילד"

 

"לו ניר היה נמשה מהמים במהלך חמש הדקות הראשונות, לאחר הטביעה, ניתן היה להציל אותו". כך כתבה שופטת בית משפט השלום בתל אביב רות רונן, בפסק דין קורע לב שניתן בשבוע שעבר. השופטת רונן, חייבה את חברת ד.י. ש בע"מ (הפנימייה - נתבעת 1), את החברה הכלכלית של המועצה המקומית פרדס חנה (המתנ"ס – נתבעת 4) ואת נתנאל שוורץ מציל בבריכת המתנ"ס (נתבע 5) לשלם למשפחתו של ילד בן 11 שטבע בבריכת המתנ"ס, בגלל רשלנות לשמה, סך של 1,358,717 שקל. נתבעים 4 ו-5 ישאו ב-65% מהסכום ונתבעת 1 ב-35%.

 

בפסק דין שהתפרש על 21 עמודים, מתחה השופטת רונן ביקורת נוקבת על התנהלות הפנימייה, המתנ"ס והמציל וקבעה שבהתרשלותם הביאו למותו של ילד.

 

השופטת קבעה שהפנימייה הפרה את חובתה לקיים שיטת השגחה הולמת ולוודא קיומה של שיטת השגחה הולמת מקבילה על-ידי המצילים בבריכה. "בענייננו, ילדי הפנימייה היו ילדים בעייתיים, עם בעיות התנהגות, היפר אקטיביות, ובעיקר קשב וריכוז. לאור זאת, ולאור אופי הפעילות מחוץ לכותלי הפנימייה, בבריכת השחייה, פעילות שכרוך בה גורם משמעותי של סיכון, נגזרת חובת הזהירות המוטלת על המדריכים".

 

השופטת פסקה שבפועל ההשגחה על ילדי הפנימייה לא היתה מספקת. "ניר שהה במים במצב של מצוקה וטביעה לפחות 5 דקות לפני שהמציל הוציא אותו מהמים. בדקות אלה, הוא לא הוציא את ראשו מהמים. לו היה מדריך שהיה משגיח עליו במשך פרק הזמן הזה, הוא היה יכול לראות שקיימת בעיה ולהציל את ניר. אולם, במשך חמש דקות תמימות לפחות – איש לא ראה את ניר. מכאן, שלא הייתה השגחה נאותה של אנשי הצוות – בין אם משום שלא ננקטה שיטת השגחה ברורה ומסודרת, ובן משום ששיטת ההשגחה לא יושמה בפועל".

לפסק הדין

מהימנותם של ילדים כעדים בחקירות

מהימנות זיכרונם של ילדים קטנים היא סוגיה מכרעת בעת בדיקת האשמות בדבר התעללות מינית בילדים האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם או שמא ,הם נזכרים באירועים שסיפרו להם עליהם? על הרגישות הנדרשת בחקירת ילדים עדים .

 

משטרת ישראל, רס"ר גנדי קפלן (פסיכולוג)

 

באוגוסט ‎1983 התלוננה ג'ודי ג'ונסון במשטרת העיר מנהטן ביץ' בקליפורניה, כי בנה הותקף מינית בידי ריימונד באקי, שעזר בניהול גן ילדים, שבו למד בנה. היא האשימה את באקי בביצוע מעשי סדום בבנה, בעודו תוחב את ראש הילד לאסלה, והכריחו לרכוב עירום על סוס. בשנת ‎1985 אובחנה ג'ונסון כבעלת סכיזופרניה פרנואידית חריפה. בשנת ‎1986 מתה ממחלת כבד הקשורה לאלכוהול, אך לא לפני שנקראה להעיד כעדת התביעה הראשונה בשימוע ראשוני, שנערך לריימונד באקי בשנת ‎1984. בעת מותה לא היו התובעים זקוקים לה עוד. ‎369 מתוך ‎400 ילדי הגן, שלמדו באותה תקופה, החלו לספר סיפורים מלאי דמיון ומזרי אימה על שורה של התעללויות מיניות מצד בני-אדם המועסקים בגן הילדים, לרבות מישוש איברי המין, קיום מין אורלי, אונס, מעשי סדום וצילומים בעירום. התקבלו גם דיווחים על טקסי פולחן השטן והשחתת בעלי-חיים, שכולם נערכו בעת הימצאותם של הילדים בשטח הגן.

 

במשפט חסר התקדים, שבו עמדו חמשת העובדים, ריימונד באקי ואמו, שנמשך שנתיים וחצי, זיכה חבר המושבעים את גברת באקי מכל סעיפי האישום, ולא הצליח להרשיע את ריימונד באקי אפילו בסעיף אחד. למרות זאת, שוחרר באקי רק לאחר משפט חוזר, לאחר שעשה חמש שנים בכלא. מושבעים רבים אמרו, שמהימנותם של הילדים מפוקפקת בעיניהם, מאחר שהמראיינים הובילו אותם במתן עדותם.

  

במקרה אחר, מייקלס, צעירה שהועסקה בפעוטון, הואשמה באונס ילדים ובתקיפתם בסכינים, במזלגות, בכף עץ ובקוביות לגו, בליקוק חמאת בוטנים מאיברי המין שלהם, בנגינה על פסנתר בעירום ובהכרחת ילדים לשתות את השתן שלה. כל זאת במסגרת שעות פעילות של הפעוטון, ובלי שאיש מעמיתיה לעבודה יבחין בכך. אף שפדופיליה היא תופעה נדירה ביותר בקרב נשים, הורשעה מייקלס בשנת ‎1988 ונשפטה ל‎47- שנות מאסר. זאת,למרות העובדה, שהאשמות היו מוזרות ביותר, ולא התקבלה כל עדות מסייעת מעובדים אחרים בגן. הרשעתה בוטלה, בסופו של דבר, בערעור שהוגש ב‎1993-, עקב תהיות בדבר הדרך שבה גבו ה"מומחים" את העדויות מהילדים עצמם, ובמיוחד עקב החשש, כי הציגו לילדים שאלות מנחות, ועודדו דיווחים על התעללות בדרכים נוספות.

 

מקרים אלה העלו על הפרק את הסוגיה בדבר עדותם של ילדים קטנים. האם העדים הצעירים נזכרים באירועים שבאמת קרו להם, או שמא זכרו אירועים שסיפרו להם עליהם. שאלה מובילה אחת, בדרך-כלל, אין בה די כדי לשנות את זכרונו של הילד הקטן. ואולם, שאלות מובילות, שנשאלות שוב ושוב, יכולות בהחלט להשפיע, במיוחד כאשר התחקור נעשה זמן רב לאחר האירוע. מאחר שילדים פתוחים מאוד להשפעת אחרים, ולא תמיד מסוגלים להבחין בין עובדות לבדיות, הדיוק של עדותם הוא סוגיה מכרעת. כדי לבדוק האשמות של התעללות מינית בילדים קטנים, משתמשים לעתים קרובות, בעת עריכת ראיונות עם ילדים, בבובות בעלות מבנה אנטומי מדויק לזה של בני – אדם. המחקרים האמפיריים המעטים, שבדקו את השימוש בבובות אלו מראים, כי ילדים קטנים, הנחקרים בעזרת בובה אנטומית, עלולים לטעון, כי נגעו בהם במקומות שלא נגעו בהם.השימוש בבובות אלה אינו משפר את דיוק הדיווחים בשאלה היכן (ואפילו אם) נגעו בהם.

 

עובדי הנוער צריכים להיות זהירים ביותר בחוקרם ילדים עדים. כאשר הם מאמינים שחשוד אשם, הם עלולים להעביר לילדים אמונה זו בשאלותיהם, ובסופו של דבר עלולים להביא את הילדים לאשר את השקפתם, גם כאשר זו אינה נכונה. כמו כן, ככל שהם מתעקשים להעלות רצף אירועים מסוים כאפשרות, אישורו של הילד הוא לעתים קרובות אמין יותר ומהסס פחות. הם גם משבחים לעתים קרובות עדים צעירים על דיווחים, העולים בקנה אחד עם סברותיהם. הם אף עשויים לומר לעדים צעירים, שילדים אחרים אישרו את חשדותיהם, ובכך להפעיל עליהם לחץ נוסף לתמוך בהשקפתם.

 

בנסיבות נכונות עדותם של ילדים עשויה להיות מהימנה מאוד. מחקרים מראים, שעדותם של ילדים קטנים נוטה להיות מדויקת ביותר,כאשר הם נשאלים שאלות ספציפיות וקונקרטיות, שאין נרמזת בהם תשובה אפשרית, וכאשר השאלות הנשאלות נוגעות לדברים שאירעו לגופם שלהם ולא לאירועים שצפו בהם.

 

אנשים שקופים מול אנשים אטומים

רונן פז NFC

 

כתבתה של יפעת קידר על ילדי גירושין שהוצגה שלשום במבט שני מראה עד כמה אף אחד לא נותן לעובדות לבלבל אותנו. צדק הרב אברהם רביץ כאשר טען שלא ניתן לחדור מבעד למסך האטימות השומר על האמת מחשיפתה לאור השמש

  

דיאלוג בלתי אפשרי

 

רק מי שהיה שם יודע עד כמה המערכת לא רואה אבות ומכחישה את המציאות. מציאות כל כך הזויה שלא ניתן בכלל לשכנע את הציבור שהיא אכן קיימת. בילי מוסקונה לרמן נקטה בדרך המקובלת והיא לגלות אמתפתיה כלפי הטענות של האבות ובהתנשאות של הבנה ייחסה את טענותיהם לאופיים הגברי.

 

הדיאלוג בין המינים הוא בלתי אפשרי כי זהו דיאלוג של אבות שקופים מול אנשים אטומים. אחרי כל כך הרבה שנים בהם האטימות מול השקיפות גרמה לילדים לגדול עם נזקים רגשיים לא מבוטלים, ברור שאף אחד לא ירצה לפתוח חלילא את תיבת הפנדורה, שחס וחלילא לא ישאל איפה הוא היה כאשר מחקו לילד תמים אבא מסור וטוב ופצעו את נפשם של שניהם.

 

המערכת יותר חשובה מהילדים

 

פקידת הסעד הראשית שדיברה בתוכנית, הגברת רונית צור, אחראית על ההמלצות שמוגשות או לא מוגשות לבית המשפט. אותה רונית צור מנחה את המערכת להגן על עצמה, וזה כולל לשקר ואף מדגימה זאת בחתימתה האישית עטופה בהמון אמפתיה לכאורה. מאחר שמדובר במידע חסוי שאין לאף גוף סמכות לחקור בו, יכולה פקידת הסעד הראשית לטעון על כל משפחה טענות שאין להן קשר למציאות ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להפריך זאת.

 

השופטים מעבירים הלאה

 

השופטים אינם מעוניינים לקחת אחריות על החלטות כבדות משקל אלו ומעדיפים להוות חותמת גומי על המלצות פקידות הסעד. השופטים בבתי המשפט למשפחה אינם מכריעים על סמך האמת בקובעם את גורלם של הילדים בהחלטות שהן לעתים בלתי הפיכות, אלא על סמך הפרשנות בתסקירים המוגשים להם על-ידי פקידות הסעד. מעטים השופטים שיעזו לשאול שאלות ולהטיל ספק במהימנותם של עובדים לא מיומנים אלו. בחירה קלה עשה השופט גרניט בכדי להשקיט את מצפונו כאשר פירגן לפקידות הסעד על עבודתן, בכך הוא למעשה הסיר מעצמו את הצורך לחקור מהי האמת ולשאול שאלות, האם בתי המשפט אינם לעתים חותמת גומי על המלצות לא מקצועיות ולא רגישות?

 

אין ביקורת

 

מרבית המשרדים הממשלתיים מחזיקים מנגוני ביקורת פנימיים טובים יותר וטובים פחות. בנוסף רשאי אזרח להלין אצל נציב תלונות הציבור ואף לגשת לבית המשפט, כל המערכת הזו כלל איננה קיימת כאשר דנים בדבר החשוב ביותר והיקר ביותר שיש להורים המתדיינים – ילדיהם שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל – במשרד הרווחה אין מנגנון בקורת.

 

נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מנוע מראש לבחון תלונות הקשורות לפקידות הסעד בהנחה שזה תפקידו של השופט שמעביר את מלוא האחריות בחזרה לפקידות הסעד.

 

גם ערר למערכת השיפוטית לא מעשי וזאת מאחר שבתי המשפט כלל אינם ערוכים לתת מענה בזמן סביר למצוקה של ילד שנותק באכזריות מאחד מהוריו, לרוב נותק מאביו ולעתים אך מביתו.

 

סחבת מכוונת

 

פקידות הסעד יודעות שכאשר התיק רגיש עדיף להשהות את הגשתו עד לרגע האחרון ובכך לא לאפשר להורים להתכונן למציאות הוירטואלית הכתובה בו ובהחלטת שופט עמוס להפוך את התסקיר למציאות האמיתית ואת האמת ללא רלוונטית יותר.

 

כיתת יורים

 

הוועדות רבות המשתתפים אותן מקדמת רונית צור ועליהן היא דיברה בכתבה, הן כמו הוצאה להורג על-ידי כיתת יורים ולא על-ידי רובאי צלף ויחיד. כאשר אדם נשפט למוות במשפט בזק ויש ספק רב אם הוא בכלל אשם, מתחשבים בעומס הרגשי שיהיה מותר על מצפונו של מי שנגזר עליו להוציא להורג. לפיכך, הונהג כי הוצאה להורג נעשיית על-ידי כיתת יורים, בה כל אחד יוכל להגיד לעצמו שלא הוא לחץ על ההדק, ולא יהיה ניתן יהיה להטיל אחריות אישית על אף אחד מהיורים. כפי שרונית צור אמרה בכתבה – המלצות לבית המשפט אינן נכתבות על-ידי עובד סוציאלי יחיד אלה כולם אחראים למתן הגושפנקא למציאות הלא מציאות ואף אחד אינו נושא באחריות אישית. בדרך זה ניתן להצדיק את הצורך בשכירי חרב נוספים במקום לייעל את עבודתם ולהגדיל את מקצועיותם של הבודדים.

 

ילדים מוחזקים כבני ערובה ע"י פקידות הסעד

 

מי שאיתרא מזלו והקשר של ילדיו עמו תלוי בפקידות הסעד חייב להיזהר פן יעיז להלין על תפקודם של אלו. הילדים מוחזקים כבני ערובה בכדי למנוע מהורים ובעיקר מהאבות להלין על המערכת – מי שמעיז להלין על מערכת הרווחה מסתכן בכך שיעלילו עליו עלילות שווא ויפעלו לפגוע בילדיו – כנקמה.

 

מיסחור מצוקת הילדים

 

אותם 1,200 אבות שעל-פי רונית צור חידשו פקידות הסעד את הקשר שלהם עם ילדיהם, למעשה נותקו מילדיהם דווקא בגלל תפקודן הלקוי של אותן פקידות סעד. אומנם תיקון נזקים ולו לילד אחד ואבא אחד עדיף על כלום, אבל את הצלקות הרגשיות שהושארו במשפחות אלו כבר בלתי אפשרי לתקן. בעצם שיבוש הקשר של ילד מהוריו נוצר מצב קשה יותר, המשמר את ה"צורך" בפקידות הסעד.

 

מומחים למראית עין

 

לעתים, כאשר לאבא השקוף יש את כוחות הנפש הנדרשים ואת העוצמה לא להיעלם מול דורסנות המערכת – ימנה בית המשפט מומחה פרטי שיבצע סט מבחנים פסיכולוגים לא רלוונטיים. גם תוצאות מבדקים אלו מושהים בטרם הגשתם לבית המשפט בכדי שקבוצה לא מיומנת של עובדות סוציאליות יאשררו אותו וימנעו מדיעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו הפמיניסטי הקיצוני לחדור למערכת.

 

לסיכום

 

יפעת קידר נגעה ברמיזה בלבד בנושא כאוב ורגיש, שבו מדינת ישראל על מגוון מוסדותיה פועלת לרעת האזרח ופוגעת בילדים עצמם הרבה מעבר לפגיעה שנכפתה עליהם בלאו הכי עקב העימות בין הוריהם. חבל שהתוכנית לא גרמה לפעולת תיקון נמרצת של רונית צור עצמה ולו לאבא אחד בלבד בכדי שבסיומה יהיה גם "הפי אנד".

התנועה למען עתיד ילדנו מבקשת מקרים לכתבת טלויזייה שהורים היכו ילדים היתלוננו אצל פקידות הסעד ,המשטרה ,או בתי המשפט,והם טייחו וסירבו לחקור

התנועה למען עתיד ילדנו מבקשת מקרים לכתבת טלויזייה שהורים היכו ילדים היתלוננו אצל פקידות הסעד ,המשטרה ,או בתי המשפט,והם טייחו וסירבו לחקור  .

התנועה למען עתיד ילדנו פועלת בתחקיר טלויזייה שאנו נשתתף בו ונוביל אותו נגד פקידי הסעד ,המשטרה ,ובתי המשפט שאחראים ונותנים יד להיתעללות .

יש לנו מקרים רבים ואנו רוצים מקרים נוספים של תיעודים,תמונות ,גם של הילדים,ושל פקידי הסעד ,והמשטרה שמשקרים וגונזים תיקים .

מקרים אלו יתוספו לתיקים של היתעללות מינית באחריות הרווחה והמשטרה סגרה את התיקים ללא בדיקה וחקירת פקידי הסעד .

יש להעביר את המרים דחוף למיל .