חטיפת ילדי תימן, יחיאל מן – חלק ז’ – חשיפת הקברים הריקים ע"י משכן אהלים

כאמור, למרבית ההורים נאמר שילדיהם נפטרו, בעוד שככל הנראה ילדים אלו נחטפו. מעולם לא ניתנה להורים תעודת פטירה או כל הוכחה אחרת למותם של הילדים.

הורים לילדים שנחטפו ניסו במקרים רבים לבדוק את ה"קברים" של ילדיהם ה"מתים". ארגון משכן אהלים הסריט מבצע חשאי שנערך בתאריך 13 באוגוסט 1997. במסגרת מבצע זה חפרו חבריו בארבעה "קברים" בבית הקברות בקרית שאול. הסרט שודר בערוץ 1 שבוע לאחר מכן.

הסרט מציג את ה"קברים" לאחר שנחפרו. כל אחד מהקברים נמצא ריק. "קברים" אלו היו אמורים להכיל לכאורה את שרידיהם של הילדים: רותי בבו, רותי כהן, משה מישרקי, ראובן רפאלוב.

הורי הילדים הללו הגיעו לקרית שאול עם נציגי משכן אהלים, מנהל בית הקברות אברהם פינקלשטיין והרב יעקב רוג'ה שהיה יועץ מחוזי לעניני קבורה דתית.

ראיינתי את אחד מנציגי משכן אהלים אשר היה נוכח במהלך פתיחת הקברים. הוא מסר כי הם חפרו בכמויות גדולות וסיננו כל פיסת חול במסננת על מנת למצוא עצמות, אך לא נמצאו כל שרידי עצמות. מהלך החפירה והסינון תועד בסרט.

גב' רותי רפאלוב, שבנה ראובן רפאלוב לכאורה נקבר במקום אמרה בסרט "הילד לא כאן, אין כאן שום דבר חוץ מחול". בשאר שלושת המקרים התוצאה היתה זהה, קברים ריקים. להורים נאמר בבתי החולים כי ילדיהם, שהיו אז בני חדשים ספורים, חלו ומתו.

המקרה דווח לרדיו ישראל בהצהרה הבאה: " ארבע משפחות ממוצא תימני גילו כי הקברים בהם היו אמורים להיות טמונים ילדיהם שנפטרו 40 שנה קודם לכן, הינם ריקים".

ערוץ 1 שידר את אירוע פתיחת הקברים בטלויזיה. פעילים ממוצא תימני טוענים מזה שנים שמאות תינוקות שהוכרזו כמתים, נשלחו למעשה לאימוץ. הקברים נפתחו כחלק מחקירה רשמית שנפתחה בנושא. שלט מעץ מעל הקברים הנציח את השמות: רותי בבו, רותי כהן, ראובן רפאלוב ומשה מישרקי. נציג המשפחות ציין כי זו הוכחה לכך שמדובר בהונאה מתוכננת, אשר בה בוימו הלוויות וזויפו ראיות.

השר לבטחון פנים אביגדור קהלני, אף הוא ממוצא תימני, הביע תדהמתו מגילוי הקברים הריקים. קהלני השתתף באבלן של המשפחות. בראיון לקול ישראל, ב 17 אוגוסט 1997, הביע קהלני את בטחונו בועדה החוקרת את היעלמות הילדים, אשר תוביל לחשיפת האמת לאור.

תחנת קול ישראל דיווחה בטעות כי "הילדים היו ממוצא תימני", אך משפחת כהן עלתה מעיראק. כמו כן, דיווחה התחנה כי ערוץ 1 הסריט את אירוע פתיחת הקברים, אך ההסרטה בוצעה ע"י ארגון משכן אהלים ומאוחר יותר שודרה בחדשות ערוץ 1.

מאז אותה פרשה, אביגדור קהלני לא עשה דבר כדי לקדם את הנושא, למרות שהביע אמונו באותה ועדה אשר חקירתה תוביל לתוצאות. היתה זו ועדת החקירה השלישית שהוקמה לצורך הענין והיא סיימה עבודתה בדצמבר 1997. ראש הועדה היה שופט בית המשפט העליון בדימוס, יהודה כהן. שני חברי הועדה האחרים היו השופטת בדימוס דליה קובל והאלוף דוד מימון.

בדומה לשתי ועדות החקירה הקודמות שהוקמו ע"י הממשלה, ועדת בהלול-מינקובסקי (הראשונה) וועדת שלגי (השניה), גם ועדת כהן אספה מידע אך לא מעבר לזה.

הפאן החיובי היחידי שנבע מהוועדות הללו, הוא מתן הזדמנות למשפחות לספר את סיפורן העצוב, וההכרה כי הן אינן היחידות במערכת, אלא חלק ממערך גדול יותר של משפחות פגועות.

במקרים מסויימים, בעקבות החקירה הצליחו הורים לאתר את ילדיהם שנחטפו. התגובה היחידה שקיבלו ההורים ברי המזל הללו היתה באמצעות מכתב שנשלח אליהם מטעם הועדה ובו מצויין באופן יבש כי הועדה מברכת אותם על מציאת ילדם וכי התיק נסגר והועדה לא תזמן אותם יותר למתן עדות. מקרים אלו לא קיבלו כיסוי תקשורתי והועדה אף לא טרחה לפרסם הודעה לציבור.

לדעת רבים, ועדות החקירה, מסיבה לא ידועה, ניסו בכל מאודן לכסות על האמת בפרשת הילדים החטופים.

————————————————-

תורגם ע"י רונית, התנועה למען עתיד ילדנו

לינק למקור:

http://www.geocities.com/stop_abuse.geo/ym1.htm

חטיפת ילדי תימן, יחיאל מן – חלק ו’ – מסיבת העיתונאים של משכן אהלים

בעקבות הראיון בין מתי כהן לרב פורוש, התקיימה מסיבת עיתונאים מטעם משכן אהלים שערך ארגונו של הרב עוזי משולם בבית מלון מרכזי בירושלים, בבעלותו של חבר אגודת ישראל לשעבר הרב אברהם שפירא. מסיבת העיתונאים סוקרה באופן נרחב ע"י אמצעי התקשורת והיו נוכחים בה גם הרב בני אילון ממולדת, אליעזר זנדברג מצומת, והרב יעקב סילבני ממשכן אהלים.

הרב סילבני הצביע על 12 מקרים בהם ילדים חטופים הצליחו לאתר את בני משפחותיהם. בכל אחד מהמקרים שלחה הועדה הממשלתית מכתב לילדים ולמשפחות המציין כי "התיק נסגר" אך לא פרסמה את המקרים ברבים.

במקרה אחד עלה שמו של אדם בשם אורי וכטל אשר התקשר למסיבת העיתוניאם מחו"ל והיה אמור להגיע לישראל לאחר סוכות.

מר וכטל נולד כפלתיאל בן טוב ושהה במעון ויצו בקיבוץ עין שמר. פלתיאל נחטף מהוריו, ניתן לו שם חדש "אורי", ומאוחר יותר הועבר ממעון ויצו לאימוץ ע"י משפחת וכטל. אורי הגיע למעון של ויצו ממחנה העולים בעתלית, שם התגוררו הוריו. ילד נוסף בשם חיים עבר יחד עימו ממחנה עתלית למעון ויצו. אורי אמר בטלפון כי יעבור בדיקות DNA טרם בואו לישראל. עו"ד הראשון שעסק בתיק וכטל היה יעקב הררי.

במסיבת העיתונאים הועלה אף נושא תעודות הלידה והפטירה הריקות אשר היו חתומות בחותמת משרד הפנים. תעודות אלו אותרו בסיועה של יהודית היבנר, פקידה בכירה בגמלאות שעבדה במשרד הפנים.

כתבה בנושא תעודות הלידה והפטירה הריקות פורסמה ב-13 ביוני 1996 בידיעות אחרונות. בכתבה זו נשאלה היבנר לגבי העובדה שלאחר מפקד האוכלוסין שנערך ב-1962, משרד הפנים שלח מאות מכתבים למשפחות אשר ילדיהן נעלמו ובמכתבים מצויין כי יקיריהם "עזבו את המדינה".

האלוף דוד מימון, חבר הועדה, אף הציג בפני שתי תעודות סותרות. אחת מהן מציינת כי ילד בשם יוסף כהן נפטר ב-26 בנומבר 1951, והשניה עם ילד בשם זהה המציינת כי עזב את מדינת ישראל ב-1962.

היו עוד מקרים רבים בהם נתגלו סתירות בתעודות שהונפקו במשרד הפנים. אני אישית עברתי על מאות תעודות כאלו. היבנר היתה רק אחת מקבוצת אנשים שנשאלו לגבי אי ההתאמות. תגובתם של כולם היתה זהה:

"במקרים רבים, שמות ההורים הביולוגים של הילדים המאומצים בשנות ה-50 לא היו ידועים. זה נבע מן הבלבול שהיה ברישומים של הילדים שאושפזו בבתי החולים. כאשר הילדים הבריאו, לא ידעו את זהותם, ולכן לא היתה אפשרות לאתר את ההורים שלהם…"

אני רוצה להדגיש, כי הטענה הזו בדבר "בלבול מסמכים" היא הנושא השנוי במחלוקת ואשר מהווה בסיס יסודי לסיפור הכיסוי הרשמי. זכרו את טיעון המפתח הזה, משום שנחזור אליו מאוחר יותר.

גב' היבנר, בראיון לידיעות אחרונות חשפה את העובדה הבאה:

"הילדים הללו נלקחו למוסדות וקיבוצים, ורבים מהם נלקחו לאימוץ. ההורים המאמצים, לא רק ששינו לילדים את שמותיהם, אלא אף את מספרי תעודות הזהות שלהם, כך שלא ניתן יהיה לאתרם".

—————————————————————————————-

תורגם ע"י רונית, התנועה למען עתיד ילדנו

לינק למקור:

http://www.geocities.com/stop_abuse.geo/ym1.htm