תופעת הניכור ההורי ותוצאותיו

בעיה שהתפתחה עם ריבוי מקרי הגירושין היא תופעת הניכור ההורי או בהגדרתו המקצועית PAS – Parental Alienation Syndrome – תסמונת הניכור ההורי. תסמונת הניכור ההורי (PAS- parental alienation syndrome ), שנטבעה על ידי פרפ` ריצ`רד גרדנר בשנת 1985, נסקרה לראשונה בכתב עת מקצועי בעברית ב-1995 במאמרם של זאב ברגמן ואליעזר ויצטום בכתב העת `שיחות`.

 בתסמונת הזו הילד עסוק באופן כפייתי בגינוי ההורה השנוא והמנוכר ובהאשמות כלפיו…ניסיונות התקרבות של ההורה השנוא נתקלים בתגובות בוטות מאוד: הילד צורח, מקלל, יורק ובועט… אצל ילדים אלה קיים חיצוי (split) ברגשותיהם כלפי ההורים. אחד ההורים הוא טוב באופן מוחלט והשני הוא רע באופן מוחלט". הכותבים טענו במאמר כי ניכור הורי הוא `חטיפת נפש`. הם מציינים כי "גרדנר מדרג את רמת הניכור ההורי, לשלוש דרגות חומרה. בהסבר לדירוג הוא קורא בלשון נקבה להורה המזיק, משום שלטענתו במציאות, ברוב המקרים, ההורה המנכר היא האם. אולם, אותם שיקולים קיימים כאשר ההורה המזיק הוא האב".

כך מגדירים ברגמן וויצטום את תסמונת הניכור ההורי בדרגתה החמורה ביותר: "האימהות המזיקות, הגורמות לסיטואציות כאלו, הן לעתים קרובות פנאטיות, ומשתמשות בכל האמצעים החוקיים והבלתי חוקיים כדי לחסום את ביקורי האב והקשר אתו. הן עסוקות בצורה כפייתית בשנאתן לאב ובמקרים רבים הן מגלות הפרעות פרנואידיות קשות הקשורות לדמות בן הזוג (…) הפרעות אלו קשורות לדיסאינטגרציה ולמתחים הקשים סביב המאבק המשפטי והוויכוח על גורל הילדים (…) אמהות אלה רואות בבעליהן לשעבר תכונות שליליות, אשר קיימות אצלן, והן כמובן אינן רוצות ואינן יכולות להכיר בהן. על-ידי השלכת תכונות בלתי נסבלות אלה על בן הזוג הן רואות את עצמן כקורבנות חפים מפשע. גרדנר משער שכאשר האשמות כוזבות בדבר התעללות מינית בילדים מועלות על ידי אימהות אלה הן עלולות לשקף נטיות סמויות הקיימות אצלן (…) אמהות כאלו אינן מגיבות לטענות הגיוניות, הן חסרות ביקורת מציאות ומוכנות לקבל כל תסריט בלתי מתקבל על הדעת הקשור לבן הזוג ". בכ90% ממקרי הגירושין מתפתחת תסמונת הניכור ההורי .

התופעה מתרחשת על פי רוב כתוצאה משיתוף הילד כצד בסכסוך כאשר הוא מגויס ע"י אחד ההורים כבן ברית כנגד ההורי השני עד כדי פגיעה בקשר תקין בין הילד להורה. ברב המקרים מתבטאת ההתנכרות כלפי ההורה שאינו משמורן כאשר אין כל צידוק לכך ובשל העובדה שאמהות מקבלות עדיין יותר משמורת על הילדים סטטיסטית (בישראל כ97% ממקבלי המשמורת הן אמהות) מרבית מקרי ההתנכרות הם נגד האב.

בישראל ישנו רוב מוחץ של מיקרים של התנכרות הורית שאינם מטופלים מאשר מיקרים שבהם מערכות המשפט והרווחה באמת מטפלות ומוציאות את הילד הנמצא בסיכון ממשמורת ההורה המסית. ברב המקרים המערכות מתייחסות בסלחנות להסתת הילד ו\או תולים את האשם בהורה המסורב הוא הקורבן הנוסף לילד. ראוי לציין כי אוכלוסיה פגיעה זאת תהווה לבטח נטל כבד על החברה בישראל כאשר ילדים אלה יצטרכו לנטול חלק פעיל בחברה כגון: גיוס לצבא, הצטרפות לשוק העבודה ובכל מהלך השתלבותי בחברה.