ושוב פקידת הסעד המחוזית ניבה מילנר מונעת מהאב משמורת משותפת, נוקטת באפליה, ופוגעת בילדים

הבנות זכו להשמיע את דעתן אף במסגרת הליכי ביצוע התסקיר. בתסקיר הסעד העדכני האחרון שהוגש נכתב לעניין זה: "לצורך העמקת התרשמותנו, נפגשנו פקידת הסעד המחוזית גב' ניבה מילנר, ומרכזת סדרי הדין בת"א ניצה עציון עם בנות המשפחה, כל אחת בנפרד ושלושתן יחד.

מטרת הפגישה היתה להתרשם מאורח חייהן בבית שני ההורים וכן מרצונן. ההתרשמות החד משמעית היתה שלבנות בית מרכזי אצל אמן הן מבלות את רוב זמנן אצל האם, באות לבקר את האב אופן חופשי ולעיתים קרובות, אך אינן רואות בביתו כבית מרכזי. יש לזכור כי אנו מדברים בבנות בוגרות, רהוטות מאוד, המסוגלות להביע בצורה ברורה את רצונן, כל זאת למרות המאמצים הרבים שכל אחת מהן עושה לשמור על שני ההורים." (הדגשות שלי-י.ג.).

 1.      שקלולם של גילאי הבנות, רמת בגרותן, הבנתן, רצינותן והעקביות בה מובע רצונן -  מצביע נכוחה כי יש גם ליתן משקל  רב לדעתן במסגרת הכרעה זו.

בהקשר זה חשוב לציין, כי על ההורים מוטלת חובה- בהיותם המופקדים על טובתן של הקטינות – להביא לצמצום הקונפליקט ביניהם ככל שהוא נוגע לבנותיהן – דבר אשר ייתר את הצורך בערוב נוסף שלהן במסגרת הליכי המשפט.

 ה. סוף דבר

                        א.        התביעה לקביעת משמורת משותפת – נדחית. המשמורת על
             הקטינות תהיה בידי האם.

 ב.         הסדרי הראיה של האב עם הבנות יוותרו על כנם באופן בו הינם מתקיימים כיום, בהתאם לרצונן של הבנות.

 ג.         התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪+ מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. 

ניבה מילנר – פקידת סעד מחוזית – שדרות ירושלים 22 תל אביב-יפו    טלפון 03-5125674   פקס – 03-5125721

 

להיות אבא – ע"פ קרמר נגד קרמר

למרות הטענות שנשמעות בגנות המשמורת המשותפת, היא תופסת תאוצה ומוכיחה כי טובת הילד נשמרת בה באופן מוצלח הרבה יותר מאשר במשמורת יחידנית

מוטי חיימי 

פורסם:

24.03.08, 13:20

 

בשנים האחרונות תופסת המשמורת המשותפת תאוצה והופכת להיות פופולארית יותר ויותר במדינות הנאורות, כדרך ראויה לטיפול בילדים בעקבות גירושים, בעקבות הכרה כי היא מקדמת את טובתם של הילדים עצמם.לצערי, חלק מהנשים וארגוניהם מתנגדים לביטול חוק חזקת הגיל הרך, שמותיר את המשמורת ברובה ידי האם. הסיבה האמיתית לכך טמונה בשיקולים כספיים אגואיסטיים של האמהות היודעות כי כאשר הילדים במשמורתן שלהן – מובטח להן המשכה של "תוכנית החיסכון" הנהדרת שלה זכו עד כה.בקרב המתנגדים לכינון משמורת משותפת מושמעים עיוותים וסטריאוטיפים רבים, ביניהם הטענה שהאם היא החשובה לילד בגיל הרך. טענה זו מתבססת על תיאורית ה"התקשרות" (attachment) שמנוגדת למחקרים הפסיכולוגיים העכשוויים, המראים כי תינוקות נעשים "קשורים" לשני ההורים כבר בגיל חצי שנה. מחקרים פסיכולוגיים במהלך 20 השנים האחרונות מצביעים על כך שחשיבות האב בחיי ילדיו אינה פחותה מזו של האם.

נשמעות טענות גם לגבי צורך הילדים לגדול בבית אחד, המקנה להם תחושת יציבות והימנעות מ"טלטול" בין בית לבית. זוהי אחת הטענות הקדומות והאוויליות ביותר. מה שבאמת חשוב עבור הילדים לאחר הגירושים הוא היציבות הרגשית ולא היציבות הגיאוגרפית. היציבות הזו מתקבלת מהידיעה שיש להם שני הורים שאוהבים אותם ושימשיכו להיות חלק בלתי נפרד מחייהם. בנוסף, הרי גם כאשר המשמורת היא בידי האם הילדים ברוב המקרים לנים שני לילות לפחות בשבוע אצל האב, כך שלילה נוסף הוא לא מה שיגרום לשינוי מהותי.

טענה חסרת בסיס נוספת היא שמה שחשוב הוא לא משך הזמן אלא איכותו: לפי טענה זו "לא נורא" אם הילדים ישהו פחות עם אביהם מאחר שלכאורה מה שחשוב הוא מה שקורה בזמן הזה. לפי רוב המחקרים, ככל שילדים שהו יותר עם אביהם הם חשו טוב יותר עם עצמם והפיקו תועלת רבה יותר בתחום הלימודי, החברתי וההתנהגותי.חוזרת ונשמעת הטענה ש"אם ההורים נמצאים בעימות, אין כל אפשרות למשמורת משותפת". זהו טיעון שמשמיעים בעיקר עורכי דין ועובדים סוציאליים, שפתרונם לקונפליקט הקיים הוא בהקטנת המגע שבין ההורים, לעתים גם בעזרת הפחתת מגע בין האב לילדיו.

אך היכן יש יותר סיכון לעוינות ולעימות? במצב בו שני ההורים ממשיכים להיות שותפים מלאים ושווים בגידול הילדים, או במצב בו בית המשפט מנסה לבחור מנצח ומפסיד? משמורת משותפת נועדה להפחית עימותים, להקטין פחד ולעבוד למען טובת הילדים.

יש הסבורים כי משמורת משותפת מחייבת הורים ש"אין ביניהם תקשורת טובה" לפעולה הדדית. ראוי לזכור כי ההורים חייבים לפעול הדדית ולתקשר ביניהם גם במצב של משמורת בלעדית. אולם, במשמורת בלעדית הם פועלים מנקודת מוצא של עוינות, ומנקודת מוצא של כוח מול חוסר אונים. מחקרים רבים שנעשו בארה"ב ובאוסטרליה הראו כי אפילו הורים עם דרגת תקשורת נמוכה, הצליחו היטב לכונן משמורת משותפת ביניהם. הורות משותפת מתרחקת מעימותים אלה ועיקרה – ששני ההורים הם עדיין אם ואב. לאף אחד מהם אין בעלות על הילד, ולא ניתן לו כוח להרחיק את ההורה האחר. יש להפריך גם את הסברה לפיה הורה המבקש משמורת משותפת מנסה לשלוט בהורה השני. מן הראוי לחשוב לרגע על התרמית ועל חוסר ההיגיון שבכך: מי באמת מנסה לשלוט באחר – ההורה שמעוניין במשמורת משותפת כדי שלילדיו יהיו שני הורים, או ההורה שרוצה במשמורת בלעדית, לצורך בעלות על הילד הספיציפי? מי רוצה להיות דומיננטי ומי זה שטובת הילד לנגד עיניו?נושא המזונות של הילד מושפע אף הוא מעניין המשמורת. ממחקרים שנעשו (למשל על ידי פרופ' בראוור מארה"ב, ניתן לראות שבמקרים של משמורת בלעדית של האם בנגוד לעמדת האב, רק %80 מהמזונות שולמו, ואילו משמורת משותפת הביאה להיענות של כמעט 97% בתשלומי המזונות.

לשמחתי, לאט לאט מחלחלת התפיסה המצדת במשמורת משותפת בקרב הציבור הרחב, והיא נתפסת כדרך הטובה ביותר עבור ילדים. המתנגדים לה כיום ניגשים לנושא מנקודת מבט יחידנית, מתוך מנטליות של "מנצח לוקח הכל" שטוענת כי להורה אחד צריכה להיות בעלות על הילד. לרוב, המניע האמיתי שעומד בבסיס רצון זה הוא מניע כספי, צר ומכוער. ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים והמטו-אונקולוגיה ילדים, פעיל לשמירה על טובת הילד ולכינון משמורת משותפת לאחר גירושים

משרד הרווחה קובע: זינוק במספר הזוגות בסכסוך – והילדים משלמים

זינוק במספר הזוגות בסכסוך – והילדים משלמים

משרד הרווחה הציג דו"ח שקובע כי ב-2007 חל גידול של 18 אחוזים בשיעור הזוגות המסוכסכים. כעשרת-אלפים ילדים מצויים בסיכון נפשי חמור וחלקם אף אושפזו. בשל מצוקת כוח אדם והיעדר תקנים, ממתינות 2,375 משפחות בסכסוך למעורבות פקידי הסעד – לפעמים זה לוקח שנה

יעל ברנובסקי  

פורסם:

24.03.08, 12:59

 

כ-10,000 ילדים שהוריהם התגרשו מצויים בסיכון נפשי חמור בשל הסכסוך בין ההורים – כך עולה מדו"ח של משרד הרווחה. חלק מאלפי הילדים שהידרדרו למצב הקשה אושפזו לקבלת טיפול נפשי. לפי הדו"ח, בשנה שחלפה חל גידול של 18 אחוזים בשיעור הזוגות המסוכסכים. ב-2007 התערבו פקידי הסעד ב-3,758 מקרים של משפחות בקונפליקט, והשקיעו שעות עבודה רבות בכדי לסייע ולמזער נזקים לקטינים במשפחות האלו. בשנה שחלפה המליצו פקידי הסעד על משמורת לאם ב-2,867 מקרים, לעומת 534 מקרים בהם המליצו פקידי סעד על משמורת לאב. ב-167 מקרים בלבד הומלץ על משמורת משותפת. לשם השוואה, ב-2006 המליצו הפקידים על משמורת אם ב-2,779, לעומת 694 המלצות למשמורת אב ו-149 למשורת משותפת.

ב-2,867 מקרים המליצו על משמורת אם

השאיפה: משמורת משותפת (חה חה חה חה חה)

מחברי הדו"ח מציינים כי השאיפה היא לתת משמורת משותפת לשני ההורים (חה חה חה), אך הדבר מתאפשר רק כאשר התקשורת בין ההורים היא טובה.

בשל האחוז הנמוך של אבות המקבלים משמורת על ילדיהם, טוענים רבים מהם כי פקידות סעד מצדדות בנשים במרבית המריבות והסכסוכים בין בני זוג.

שר הרווחה, יצחק הרצוג, ציין כי קיבל תלונות רבות מצד גברים בנושא. "השתכנעתי כי המערכת פועלת בצורה הוגנת, סבירה ומקצועית. עם זאת, כדי לאפשר לכל אדם הסבור שנפגע בתהליך למצות את טענותיו, יש לאפשר את הזכות הבסיסית של ערעור על המלצות פקידת הסעד", אמר. ועדה שהוקמה בנושא אשר אמורה להגיש את מסקנותיה. בשנה שחלפה חלה אף עלייה של כ-5.5 אחוזים בשיעור המשפחות שבית המשפט הטיל על פקידי סעד לטפל בהן. ברוב המשפחות הללו נשים ביקשו משמורת בלעדית על הילדים. כתוצאה מתהליך העבודה עם פקידי סעד, כשליש מכלל המשפחות המתגרשות הצליחו לחדש קשר בין אחד ההורים לבין ילדיו.

יותר עבודה, פחות כוח אדם

כרגיל ובקיצור, מה שהדוח ומשרד הרווחה רוצה זה עוד תקציבים ועוד מנגנונים ועוד כוח אדם ועוד תסקירים כדי לקיים את עצמו ולהעצים את עצמו ולהמשיך את השררה והפגיעה בילדינו. על המעט כל כך שהם עושים הם רוצים עוד תקציבים כאשר הם מציגים תמונה עגומה שהם עצמם אחראים לה. מדוע לא להגדיל את היעילות של הפקידים ושיעבדו 190 שעות בחודש כמו כל אחד אחר?

פקידי סעד הם עובדים סוציאליים שכותבים חוות דעת מקצועית המשמשת כהערכה בבתי משפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. בשל מצוקת כוח אדם והיעדר תקנים לפקידי סעד, ממתינות 2,375 משפחות בסכסוך למעורבות. בחלק מהרשויות הגיע זמן ההמתנה עד שנה, וחלק מהשופטים כבר נמנעים מלבקש תסקירים. כן??? מי??? למה לא ידוע לנו על כך?

הדו"חות שכותבים פקידי הסעד עוסקים במגוון תחומים, כמו פירוד וגירושים, אלימות במשפחה, המלצות על אפוטרופוס מתאים לקטינים, יתומים, קשישים, חולי נפש, מפגרים או חוסים אחרים. כמחצית מהתסקירים שנכתבו ב-2007 עוסקים בפירוד וגירושין והיתר בתחום האפוטרופסות.

לדברי הרצוג, "המערכת צריכה לפעול בצורה שקופה ושוויונית, כאשר טובת הילד היא שחייבת להיות לנגד עיני פקידת הסעד. תיבחן אפשרות לתוספת תקציבית לצוות רב מקצועי ולבניית מנגנון של ועדת התסקירים".

טובת הילד או טובת האם?

נפרדנו כך   

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3511875,00.html

טובת הילד או טובת האם?

כשנשים מפתחות קריירה לא פחות מגברים ואבות מגלים מעורבות שווה בחיי ילדיהם, החוק לפיו משמורת הילדים תמיד תועבר לאם – כבר לא רלוונטי

מוטי חיימי  פורסם:  02.03.08, 09:41 

בשנים האחרונות ניכרת בישראל מגמה של אפליה "מתקנת" לנשים בכל תחומי החיים. אין ספק ששוויון הוא ערך רצוי וחיוני, אלא שמן הראוי להקפיד על שמירתו בכל הכיוונים ולגבי שני המינים.

לאותן נשים שקול השוויון והצדק בגרונן, אין כל בעיה עם רמיסת זכויות הגברים בכל הזדמנות. מגמה זו צורמת במיוחד בכל הנוגע לזכויותיהם לאחר פרידה וגירושין, ובמיוחד בעניין קביעת משמורת הילדים ומזונותיהם.
 

במהלך חיי הנישואים האמהות מעודדות את השתתפות האבות בגידול מלא של הילדים, תוך הקפדה יתירה על עקרון השוויון: ניתן לראות כיום אבות רבים המטפלים בילדיהם במסירות אין קץ, כשנשותיהם עסוקות בה בעת בעבודתן, או מתפנות ללכת לחוג או ללימודים. ואולם, כאשר חלילה בני זוג מתגרשים, נעלם לפתע השוויון: האב הופך למוקצה מחמת מיאוס, שצריך להוכיח לעולם שהוא זכאי להמשיך ולראות את ילדיו, לפחות כפי שרואה אותם אמם.
 

בישראל נהוג להתחשב בחוק העברי הקדום שלפיו האב צריך לזון את ילדיו, ומכאן שעליו לבדו לשלם מזונות עבורם. בעקבות עיוותים אלה גברים רבים נאלצים לשלם מזונות לאם גם כאשר הילדים שוהים בבית אביהם חלק ניכר מהזמן. רק לאחרונה, בעקבות פסיקות אמיצות בבית המשפט העליון הוחל באיזון מסוים בפסיקת המזונות, כשגילו התחשבות בהכנסות של שני בני הזוג. יחד עם זאת, עדיין האב הוא שנאלץ לשאת במרבית הנטל.

מקוממת במיוחד התייחסות החוק לעניין משמורת הילדים: ההחלטות בעניין זה מתבססות בעיקר על החוק המעוות והמפלה את הגברים לרעה, הקרוי "'חזקת הגיל הרך", לפיו ילדים עד גיל 6 נשארים אוטומטית אצל האם, ללא התייחסות לכישוריה.
בהתבסס על הנהוג בתרבויות המסורתיות שבהן האמהות טיפלו בילדים בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, הונח באופן כללי שהאמהות יהיו המטפלות העיקריות לאחר הפרידה, ואילו האבות "יבקרו" את הילדים בצורה שמשקפת לכאורה את תפקידם המינורי בגידול הילדים.

זאת למרות המספרים הגדולים והמשמעותיים של נשים העובדות מחוץ לבית, למרות העובדה שגברים רבים מקבלים אחריות על הטיפול בילדיהם בעודם נשואים, ולמרות המחקרים החדשים המוכיחים כי תרומתו של האב לילדים גדולה מאוד.

עדיין קשה לשנות את ההנחיות המעוותות שהוטמעו הן בבתי המשפט והן בקרב הגורמים המקצועיים הפועלים תחת צלו של החוק. רוב ההנחיות עוצבו כמרשם אחיד-המתאים-לכולם, שלפיו הילדים גרים רוב הזמן עם ההורה המשמורן, וזוכים למספר ימי ביקור בודדים אצל ההורה הלא-משמורן, שהוא בדרך כלל האב.

בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה במדינות הנאורות צורה של הסדרי משמורת משותפת, שמאפשרת לשני ההורים לקחת חלק בהחלטות חשובות הנוגעות לילדיהם, למשל החלטות הקשורות לבריאות, חינוך ומעונות יום, כפי שהיה גם בחיי הנישואים. במצב זה הילדים שוהים פרקי זמן לא מבוטלים עם שני ההורים.

למרות השיפור היחסי בהסדרי הביקור עם האבות, עדין קיימת התנגדות למגעים ממושכים כאלה בקרב אמהות ואנשי מקצוע מסוימים, המאמינים בהעדר כל מידע מבוסס על כך, שילדים לא יכולים ללכת לבית הספר מיותר ממקום מגורים אחד. את היחס המפלה כלפי אבות ניתן לראות גם בגישתם של פסיכולוגים המתמנים לבדוק "מסוגלות הורית" וגם בגישתן של חלק ניכר מפקידות הסעד המתלוות לכל מקרה ומקרה: במקרים רבים הרושם שנוצר הוא כי "אנשי מקצוע" אלה מנסים לשמור בחירוף נפש על טובת האם ולא על טובת הילדים עצמם.

 מודעה  
 
   
 
נמצא כי ילדים הנמצאים בהסדרים של משמורת משותפת הסתגלו טוב יותר למצב שלאחר הגירושים מבחינה התנהגותית ורגשית, נרשם אצלם שיפור בהערכה-העצמית וביחסים המשפחתיים. גם הישגיהם הלימודיים היו טובים יותר. הילדים עצמם רצו יותר קשר עם ההורה הלא-משמורן שלהם ורבים מהם העדיפו את התפיסה של משמורת פיסית משותפת.

בהתבסס על מחקרים השנים האחרונות, ברור כי עבור רוב הילדים הסדרי הראיה ה"מסורתיים" קשיחים שלא לצורך, מגבילים ואינם עונים על האינטרס של הילדים עצמם. פיתרון של משמורת משותפת עונה לעקרון של טובת הילד. זהו עיקרון העל הראוי להנחות את מקבלי ההחלטות בנוגע להסדרי המחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושים.
 

ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה ילדים, חיפה, ופעיל לקידום שמירה על טובת הילד בחקיקה ובחברה

גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?

  מאמר חדש וחשוב של ד"ר מוטי חיימי – גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?
 
   מאת: ד"ר מוטי חיימי
מומחה ברפואת ילדים, המטולוגיה ואונקולוגיה פדיאטרית. בוגר ביה"ס לרפואה בירושלים. חבר באיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה ילדים. עובד במרכז לבריאות הילד ארמון של הכללית בחיפה 
 
 
מה קורה כשההורים מתגרשים? היכן עדיף לגדל את הילדים – אצל האמא או אצל האבא? מהי משמורת משותפת ואילו ילדים לא מתבוננים דרך עדשת גירושי ההורים? ד"ר חיימי בחן את כל המחקרים בנושא 
  
  למה האימהות זוכות בילדים אוטומטית? 
 
כאשר ההורים נפרדים, הילדים באופן טיפוסי נכנסים להסדרי מחייה חדשים עם כל הורה.
הסדרים אלו נקבעים על ידי אחד ההורים או שניהם, או בהתאם להסכם שנובע מההמלצות וההחלטות של עורכי דין, מטפלים, מעריכי מסוגלות הורית או בתי המשפט.

בהתבסס על התרבויות המסורתיות, שלפיהן האמהות נשארו בבית לטפל בילדים, בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, הונח באופן כללי שהאמהות הן המטפלות העיקריות לאחר הפרידה, ואילו תפקיד האבות הוא ביקור הילדים בצורה שמשקפת לכאורה את תפקידם המינורי בגידול הילדים.

ההעדפה הזו של האמהות חוזקה על ידי תיאוריה פסיכואנליטית לא מבוססת, שהתמקדה בחשיבות הבלעדית של האם עבור הילדים.

חיזוק נוסף נעשה על ידי מחקר בנושא היפרדות מוקדמת בתקופת המלחמה בבריטניה, שנעשה על ילדים מאושפזים, ודיווח על הסכנות מהיפרדות ממושכת של הילדים מאימותיהם.

למידע נוסף בנושא, היכנסו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פסיכולוגיית ילדים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום הורים ומתבגרים
פורום זוגיות ונישואים

למרות שמצבי ההעדפה האימהית הוחלפו בשנות ה-70 במצבים יותר נייטרליים מבחינת המין, עדיין נותרו הנחיות הביקור המסורתיות כמשפיעות העיקריות על הליך קבלת ההחלטות, גם בבתי המשפט וגם על ידי הגורמים המקצועיים הפועלים תחת צלו של החוק.

רוב ההנחיות עוצבו כמרשם אחיד המתאים לכולם, שלפיו הילדים גרים רוב הזמן עם ההורה המשמורן וזוכים למספר ימי ביקור בודדים אצל ההורה הלא-משמורן, שהוא בדרך כלל האב.

תכנית הורות זו הייתה פשוטה ליישום, לא דרשה אנליזה משפטית או פסיכולוגית, ושיקפה את האמונה הלא מבוססת שהילדים ייפגעו לכאורה, אם יהיה להם יותר מבית אחד.

למרות המספרים הגדולים והמשמעותיים של נשים שעובדות מחוץ לבית, למרות העובדה שגברים מבקשים לקחת אחריות רבה על הטיפול בילדיהם בחיי הנישואין, ולמרות המחקרים החדשים המראים את חשיבות התרומה של האב וגם של האם להסתגלות הילדים, המנהגים שהוטמעו בחוק היו קשים לשינוי.

משמורת משותפת. בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה במדינות הנאורות, צורה של הסדרי מחייה הקרויה משמורת משותפת.

משמורת משותפת חוקתית מאפשרת לשני ההורים לקחת חלק בהחלטות חשובות הנוגעות לילדיהם (למשל החלטות הקשורות לבריאות, חינוך, מעונות יום וכדומה), בעוד שבמשמורת יחידנית, הורה אחד עושה את כל ההחלטות ואינו צריך להתייעץ או לדווח להורה השני.

"המינוח" משמורת משותפת, התכוון להמחיש כי הילדים שוהים פרקי זמן לא מבוטלים עם שני ההורים, למרות שלא בהכרח מדובר בחלוקה שווה.

למרות השיפור היחסי בהסדרי הביקור עם האבות, עדיין קיימת התנגדות למגעים ממושכים כאלה בקרב אמהות ואנשי מקצוע מסוימים המאמינים, בהיעדר כל מידע מבוסס, שילדים לא יכולים ללכת לבית הספר ביותר ממקום מגורים אחד.

לכתבות נוספות בנושא:
גיל ההתבגרות: להתמודד עם חרדות
מצוקה נפשית: נערות סובלות יותר מנערים
כיצד להתגבר על משבר?
קרובים להורים? תהנו מעצמאות רגשית
בעיות פסיכולוגיות בילדים – מדריך

למרות ששיעור המשמורת המשותפת נותר עדיין נמוך, ל-35% עד-60% מהילדים יש כיום לכל הפחות ביקור עם אביהם מדי שבוע, ובדרך כלל ביקור או לינה נוספת באמצע השבוע.

השינוי הדרמטי הזה הוא ככל הנראה, תוצאה של מחקר הגירושין המדגיש את החשיבות של מגע מתמשך עם האב ל-well-being של הילד.

השקפת הילדים לגבי הסדרי המחייה. מחקרים מוקדמים מצאו כי רוב הילדים דיווחו על אובדן ההורה הלא-משמורן כאספקט הכי שלילי של הגירושין, והיו במצוקה ובאכזבה קשה מהסדר הביקור של סוף שבוע לסירוגין.

גברים רבים מבקשים לקחת אחריות על הטיפול בילדיהם

מחקרים יותר חדשים, דיווחו כי מחצית מהילדים והמתבגרים הצהירו כי רצונם בקשר הדוק יותר עם אבותיהם, ושליש מהם רצו שהקשר יהיה ממושך יותר.

בקרב סטודנטים בקולג' שחוו את גירושי הוריהם 11 שנים קודם לכן, יותר ממחציתם אמרו שרצו יותר זמן עם אבותיהם. 70% מהם דיווחו כי הסדרים של חלוקת זמן שווה הייתה הפתרון האפשרי הטוב ביותר.

בקרב אלה שחיו במשמורת משותפת, 93% ביטאו שביעות רצון והאמינו שהסידור היה הטוב ביותר עבורם.

מחקר נוסף בקרב סטודנטים בקולג' שחיו במשמורת פיסית משותפת, דיווח על פחות תחושות של אובדן בקרב הסטודנטים הללו. הם פחות ראו את חייהם דרך העדשה של הגירושין, בהשוואה לילדים שחיו בהסדרי משמורת יחידה.

עבור רוב הילדים למשפחות שעברו פרידה או גירושין, חשוב שרצונם בנוגע להסדרי המחייה וגמישותם, ילקח בחשבון על ידי ההורים.

הסדרי מחייה והסתגלות של הילדים. הסיכון לבעיות הסתגלות, בעיות חברתיות ובעיות אקדמיות, גבוה פי שניים יותר אצל ילדים להורים גרושים, בהשוואה למשפחות שבהם ההורים נשואים.

ישנה ספרות ענפה שבדקה את היחס שבין תדירות המגע עם האבות לבין ההסתגלות של הילדים. במצבים של קונפליקט נמוך ובמקרים של בנים וילדים צעירים יותר, מגע תכוף וסדיר עם האבות, היה קשור להסתגלות טובה יותר של הילדים.

לא רק תדירות הביקורים חשובה, אלא גם איכות היחסים בין ההורה והילד, סוג ההורות המסופק על ידי האבות, ומשך המגע, כל אלה קשורים להסתגלות הילדים.

כאשר לילדים יש יחסים קרובים עם אביהם, והאבות מעורבים באופן פעיל בחייהם, מגע תכוף קשור באופן מובהק להסתגלות טובה יותר והישגים אקדמיים משופרים בילדים בגיל בית הספר, בהשוואה לילדים עם אבות פחות מעורבים.

מעורבות פעילה במקרים אלה כוללת עזרה בהכנת שיעורי הבית, תמיכה רגשית, ציפיות המותאמות לגיל הילדים, והורות סמכותית (הצבת גבולות כראוי, משמעת לא כפייתית, וקביעת כללים וחוקי התנהגות).

 מעורבות אבהית מופחתת לאחר הגירושין, קשורה ליותר בעיות התנהגות, בעיקר בקרב בנים. אך כשגם האמהות וגם האבות מעורבים באופן פעיל ומספקים הורות סמכותית, כולל בקרה על התנהגות הילדים, בנים בגיל ההתבגרות הראו פחות התנהגויות עברייניות, לעומת ילדים במשפחות עם הורים נשואים.

 שיעורים גבוהים יותר של מעורבות אבהית. קשורים עם מיומנויות התנהגות אדפטיביות טובות יותר, מיומנויות תקשורת והתחברות (סוציאליזציה) טובות יותר בילדים בגיל צעיר מאד, בהשוואה למקרים בהם יש פחות מעורבות אבהית.

 מעורבות אבהית גבוהה יותר בבית הספר, קשורה עם תפקוד אקדמי טוב יותר והתנהגות טובה יותר, כולל ציונים גבוהים יותר, פחות היעדרויות וגישה חיובית יותר לבית הספר, בהשוואה לילדים הצעירים שאבותיהם היו פחות מעורבים.

מתבגרים שאבותיהם היו מעורבים באופן פעיל ותמכו בילדים באופן סדיר, באופן מובהק נטו יותר לסיים את התיכון ולהיכנס לקולג', בהשוואה לאלה שאבותיהם לא התנהגו כך.

 בקרב משפחות שחוו פרידה וגירושין ללא היסטוריה של אלימות, לילדים בגילאי ארבע עד שש שנים, שלנו לילה אחד או יותר אצל אביהם, הייתה הסתגלות פסיכולוגית וחברתית טובה יותר בהשוואה לילדים שלא זכו ללינות אצל האב.

למרות שלא היה קשר בין לינות בבית האב, לבין ההסתגלות הפסיכולוגית בקרב הקבוצה של גילאי עד שלוש שנים, ההורים דיווחו על פחות בעיות חברתיות ובעיות קשב בקרב ילדים למשפחות בהן היו לינות לילה, בהשוואה למשפחות שבהן לא היו לינות לילה.

בקרב הילדים הצעירים הללו, לוח זמין עקבי היה פרדיקטור חשוב בהסתגלות טובה של הילדים.

משמורת פיסית יחידנית מול משמורת פיסית משותפת. מחקרים מוקדמים של משמורת פיסית משותפת דיווחו על הסתגלות טובה יותר של הילדים, בהשוואה לילדים שהיו במשמורת יחידנית. ושביעות רצון טובה יותר כפי שבוטאה על ידי ילדים למשמורת משותפת. יחד עם זאת המדגמים היו יחסית קטנים ולא מייצגים.

מטה-אנליזה של 33 מחקרים שהשוו משמורת משותפת למשמורת אימהית יחידנית ממדגמים שנלקחו מבתי ספר, בתי משפט וכדומה, הראו כי ילדים הנמצאים בהסדרים של משמורת משותפת הסתגלו טוב יותר.

ההערכה נעשתה תוך בחינת מדדים רבים של הסתגלות: הסתגלות כללית, התנהגותית ורגשית, הערכה עצמית, היחסים המשפחתיים והסתגלות לחיי הגירושין.

ללא קשר אם הציונים נקבעו על ידי האמהות, האבות, המורים, הקלינאים או הילדים עצמם, ילדים למשמורת משותפת הסתגלו טוב יותר בהשוואה לילדים עם משמורת אם יחידנית.

באופן כללי, הספרות האמפירית מדגימה יתרונות רבים לילדים, כולל הסתגלות פסיכולוגית והתנהגותית טובה יותר והישגים לימודיים ואקדמיים טובים יותר, כאשר הסדרי המחייה של הילדים מאפשרים לאבות התומכים והאוהבים של הילדים להיות מעורבים באופן אקטיבי בחיי הילדים על בסיס שבועי וסדיר, כולל קומבינציה של לינות ובילוי זמן פנאי, כולל זמן הקשור למתרחש בבית הספר.

יתר על כן, הילדים עצמם רוצים יותר קשר עם ההורה הלא-משמורן שלהם, לעומת מה שבאופן טיפוסי מוסכם בין ההורים או על ידי בתי המשפט, ורבים מהם מעדיפים את התפיסה של משמורת פיסית משותפת.

 אותם ילדים ומתבגרים שחיו בהסדר של משמורת משותפת, מסופקים באופן כללי, חשים אהובים, מדווחים על פחות תחושה של אובדן ולא מתבוננים בחייהם דרך העדשה של גירושי ההורים שלהם, בהשוואה לילדים שחיו במשמורת יחידנית עם אימם.

 ילדים צעירים הקשורים לשני הוריהם זקוקים למגע מספק עם ההורה הלא משמורן שלהם, ללא פרידות ממושכות לימים רבים בכדי לשמר על יחסים קרובים ובעלי משמעות.

בהתבסס על המחקרים הרבים שנאספו בשנים האחרונות המתבססים על ממצאים מהשטח, ברור כי עבור רוב הילדים הסדרי הראיה ה"מסורתיים" אינם מעודכנים, קשיחים שלא לצורך, מגבילים, ואינם עונים על האינטרס של הילדים עצמם לטווח קצר או ארוך.

פיתרון של משמורת משותפת, עונה לעקרון של טובת הילד שהוא עקרון העל הראוי להנחות את מקבלי ההחלטות בנוגע להסדרי המחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושין.
 
 
 
 
14.02.08
 

מתארגנת קבוצת אבות אשר מגדלים את ילדיהם במשמורת משותפת אך עדיין נאלצים לשלם מזונות

מתארגנת קבוצת אבות אשר מגדלים את ילדיהם במשמורת משותפת אך עדיין נאלצים לשלם מזונות לצורך פנייה לבג"ץ בעניין זה.

המעוניינים להצטרף לקבוצה מוזמנים לפנות לעופר חורש: 0502-035963.

המעוניינים יפנו למנכ"ל העמותה יעקב בן יששכר 052-4359933

בדיקת מסוגלות הורית – מה עם מסוגלות הבודק?

בדיקת מסוגלות הורית – מה עם מסוגלות הבודק?

מאת: ד"ר מוטי חיימי

בימים אלה , בהם ישנה עלייה מתמדת בשיעור הגירושין, ניתן להיתקל יותר ויותר במצבים בהם  המערכת הזוגית עומדת לפני פרוק ולבני הזוג יש ילדים, ואז ,עולה באופן טבעי השאלה -אצל מי יישארו הילדים לאחר פרידת ההורים?
להחלטה זו יש משמעויות רגשיות, כלכליות וחברתיות רבות. הניתוק הפיזי עלול להיות קשה ביותר להורים ולילדים, ולהחלטה באשר לגירושין ופרידה עלולות להיות השלכות לגבי הדימוי העצמי, ההורי והחברתי.

עד הגיעו לגיל 18, מוגדר הילד בתור קטין, ולפיכך מוגדר עבורו הורה עליו מוטלתהאחריות היומיומית על גידולו וחינוכו, והדאגה לכל צרכיו הפיזיים והרוחניים. אחריותזו נקראת משמורת או חזקה על הילד (החזקת ילדים).
שאלת המשמורת על הילדים מתייחסת באופן ספציפי ליכולתו של כל אחד מבני הזוג לשמש כהורה מתאים לילד והדגש הוא על מסוגלותם של ההורים לענות על צרכיו של הילד.
נכון להיום, החוק הישראלי קובע במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב  (1962) כי כלעוד אין סיבות חזקות כנגד ,עדיףלילד להיות מגודל ומחונך על ידי אמו לפחות עד הגיעו לגיל שששנים (עקרון הנקרא "חזקת הגיל הרך"). עם זאת, אין החוק משתמש בלשון ציווי בנושא זה, אלא משאיר אתשיקול הדעת לבית המשפט או בית הדין.
כאשר בית משפט אינו מצליח להכריע לגבי מי יהיה ההורה שיקבל משמורת על הילדים -הוא יכול להורות על ביצוע מבחנימסוגלות הורית להורים, כדי לקבוע מי הוא ההורה הראוי ביותר לקבל את אותה חזקה על הילדים.
במקרים מסוימים ההחלטה קלה יחסית. וזאת כאשר אחד ההורים אינו רוצה בחזקה על הילד או כשההורה אינו מסוגל מטעמים של פגיעה נפשית אקוטית, פיגור קשה, התמכרות לסמים קשים,או עקב תנאים פיזיים וכלכליים קשים.
הבעיה מתעוררת בכל חומרתה כאשר שני ההורים נראים מתאימים להחזיק בילד. ואכן, ברוב המקרים,  שני ההורים נראים כשירים ומסוגלים להיות הורים, אך בשל קושי להגיע להחלטה משותפת, נדרש בית המשפט לקבל את ההחלטה עבור בני הזוג.
הבעייתיות הרבה של מבחן מסוגלות הורית נובעת מכך שאין הגדרה ברורה וחדה לגביקריטריונים לבדיקת מסוגלות הורית. כמו כן ישנה השפעה מכרעת לנסיבות ההחלטה (פרידה, מצוקה, מאבק בין הורים, מאבק משפטי, וכו').
סיבות אלו הופכות את ההחלטות לגבי מסוגלות הורית לאינדיבידואליות (תלויותבבוחן), ובהחלט יתכן כי בוחן מסוים ייתן המלצה שונה לחלוטין מבוחן אחר.
העיקרון המדריך את בית המשפט בנושא קביעת הזכות למשמורת הוא עיקרון טובת הילד. עיקרון זה מודגש בכל הקשור להחלטות משפטיות המתייחסות לגורלם של ילדים. נראה כי הגורם המרכזי בשאלת המסוגלות הוא היכולת להבטחת סביבה יציבה ומתמשכת מבחינה רגשית, כלכלית וחברתית לילד. נראה כי על ההורה להיות יציב מבחינה רגשית, בעל יכולת אמפטית, אוהב, הרוצה להחזיק בילדו ובריא מבחינה נפשית. הקרירטיונים שחלקם תואר, יל ואחרים כמו היכולת לגרות את הילד, יציבות רגשית וביטחון רגשי- מתארים דמות הורה אידיאלי שספק אם יש כמוהו במציאות היומיומית.

שאקי (1983) טוען כי "הכרעה כזו [לגבי החזקת הילד] מכילה בהכרח, וברוב המקרים, יסודות של ניחוש ושל ניבוא, בדבר השאלה היכן מובטח לילד עתיד טוב ומאושר יותר. יסודות אלה משווים לתוצאה, במקרים רבים, אופי של מקריות, שהזמניות יפה לה, בהכרח".

שפירא אומר " ברי כי שופטים…. חייבים לשאוב מהידע והניסיון של אלה שמקצועם בכך.". שאלה זו קשה ביותר ולכן פונה בית המשפט לעזרתו של המומחה שבאמצעות כישוריו המקצועיים יוכל לעזור להכריע בשאלה זו.

בית המשפט מטיל אחריות על אנשי המקצוע, אך לא מספק להם הנחיות ברורות שאותן יוכלו להעריך באמצעות הכלים העומדים לרשותם. הפסיכולוג הקליני הסביר משתמש לפיכך בכלים המקובלים אשר כוללים ניסיון קליני רלבנטי בהערכות דומות ושימוש באמצעי איבחון והערכה כמו ראיון קליני ומבחני אישיות.

ראוי לזכור כי הגדרת בחירת הכלים והשימוש בהם מפורטת בהצעה לקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (1999). קוד זה נשען על הקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית(APA, 1997) ובו נאמר כי:
"עיקרון א'-מיומנות:
על הפסיכולוגים לשאוף לשמירה על סטנדרטים גבוהים של מיומנות מקצועית בעבודתם, תוך הכרה בגבולות יכולותיהם הספציפיות ובמגבלות ניסיונם… בתחומים בהם טרם גובשו סטנדרטים מקצועיים מוכרים, יפעילו הפסיכולוגים שיקול דעת וינקטו אמצעי זהירות הולמים על מנת להגן על רווחת לקוחותיהם. עליהם להקפיד על התעדכנות בידע מדעי ומקצועי רלוונטי…(עמ' 2)". ובנוסף:
" על הפסיכולוגים המבצעים מבחנים, נותנים ציונים ומפרשים אותם, להכיר את המהימנות, התקפות והסטנדרטיזציה של הכלים בהם הם משתמשים, וכן להשלכות של השימוש בהם".

"על הפסיכולוגים להבהיר את גבולות הוודאות של אבחנות, ניבויים או המלצות הניתנות לגבי נבדקים."

ואולם, אפשרות השימוש במבחנים פסיכולוגיים להערכת מסוגלות הורית-מוטלת בספק:

 כפי שאומר אחד מבכירי הפסיכולוגים בישראל, משה אלמגור-
"כאשר אנו בוחנים, באופן כללי, כלים אלו לעומת ההנחיות והכללים המתייחסים למסוגלות הורית, אנו יכולים לראות את הפוטנציאל הבעייתי של שימוש זה. עלינו לזכור כי הפסיכולוג מתבקש לנבא מצב עתידי השונה משמעותית מהמצב הנוכחי. מערכת היחסים בין בני הזוג קודם לפרידה/גירושין ומידת שיתוף הפעולה בגידול ובטיפול בילדים אינה דומה ואינה יכולה, לכן, לנבא, במרביתם המכרעת של המקרים, את ההתייחסות לילדים לאחר הגירושין."

כדברי אלמגור: "הכלים האבחוניים שבידי הפסיכולוג ,הינם בעייתיים מאוד באופן כללי ורובם ככולם אינם מתאימים לאיבחון ספציפי זה. הקושי המרכזי נובע מקריטריון לא ברור למסוגלות. המבחנים עצמם אינם מתאימים מבחינת מהימנותם, תקפותם, רגישותם להשפעות מצביות, אופן הניתוח שלהם וההטיה הבסיסית לכיוונו של היחיד. "

המסקנה המתבקשת היא כי יש אפשרות להיעזר במבחנים באופן מוגבל לצורכי העלאת השערות לגבי הנבחן. ואולם, השערות אלו חייבות להיבדק במהלך האבחון/הטיפול עם הנבחן וכנגד חומר אנמנסטי אחר.

בנוסף, מקורות המידע שבידי הפסיכולוג הקליני (ראיון, מבחנים) מוגבלים למדי, במיוחד כשהמדובר בנושא הספציפי של הערכת מסוגלות הורית, ועליו להישען ולהיעזר במקורות מידע נוספים אשר יכולים להינתן לו על ידי אנשי מקצוע מתחומים שונים (פקידי סעד, עובדי רווחה, יועצים, מורים וכו').

לצערי הרב, מתוך היכרות אישית עם מספר זוגות שנזקקו לשירותיו של פסיכולוג זה או אחר בבדיקת מסוגלות הורית, בני הזוג נתקלו בחלק ניכר של המקרים בפסיכולוג שאין לו כל ידע, הבנה או הכשרה לקיבעת מסוגלות הורית!
כשרונו העיקרי של הפסיכולוג, במקרים אלה, התבטא בעיקר ביכולתו המרשימה לגבות סכומי עתק עבור ההערכה הזו. ברוב המקרים כל ה"בדיקה" הסתכמה ב 3-2 פגישות בהן צפה הפסיכולוג המהולל בילדים או שוחח עם בני הזוג . בכדי להרשים את בני הזוג, ולהצדיק גביית מחיר כה גבוה (אלפי שקלים) – נהגו אותם פסיכולוגים לבצע מבחני אישיות שונים ומשונים, שמסתבר בדיעבד כי אינם תקפים ואינם ראויים לשימוש בבדיקות אלה!!!

יתרה מזאת, חלק ניכר מהפסיכולוגים שעליהם שמעתי ,אינם עונים ולוא במעט על עקרונות האתיקה והמקצועיות הדרושה כפי שפורטו לעיל.

אינני מבין כיצד מאפשר מתאפשר במדינה מתוקנת (לכאורה) לכל שרלטן לשמש על תקן של מנבא- עתידות , מבלי שיש לו שום הכשרה, כשרון או ידע בפסיכולוגיה של הילד ובדימניקה של הורים וילדים. לצערי, קביעות חסרות בסיס אלה , בד"כ גורמות לכך שאותו פסיכולוג חורץ בהבל-פיו, גורלן של משפחות שלימות.
יחד עם זאת, עדין קיימים מספר מכונים רציניים, המקפידים לבדוק את נושא המסוגלות ההורית בצורה רצינית ומעמיקה. כך גם קיימים מספר זעום ביותר של פסיכולוגים בכירים (כמו ד"ר אלמגור) המוכשרים לבצע בדיקה זו.

אם נקביל את הדברים לעולם הרפואה בו אני בקיא, משול הדבר למשל לאבחון בעיה כלשהי אצל ילד ע"י רופא פתולוג או גריאטר. בעולם הרפואה ישנה הקפדה יתרה שכל רופא יעבור התמחות בת מספר שנים בתחום מסוים ויעמוד בבחינות קשות, ורק אז הוא מוסמך לבדוק חולים בתחום התמחותו.
באותה מידה- מין הראוי שיקרה גם בתחום פרוץ זה של הפסיכולוגים הפועלים ללא הפרעה באבחון חסר בסיס בתחומים שאין להם בהם כל הכשרה,הבנה וידע, וכל זאת- בעד בצע כסף!!!

כאשר נראה כי שני ההורים כשירים להחזיק בילד, הרי שחלופת המשמורת המשותפת  (Joint Custody) נראית כטובה ביותר. אפשרות זו נתפסת בעיני פסיכולוגים בכירים רבים כחלופה האידיאלית (זהו גם הפתרון המועדף ביותר על הפסיכולוגים האמריקאים כפי שעולה מהסקר שערכו  Ackerman & Ackerman (1997)).
חזקה משותפת מבטיחה לילד את שני הוריו כגורמים משפיעים בחייו ומאפשרת לילד לחלק את חייו ביניהם ללא צורך בשינוי משמעותי בסביבת החיים.

השופטת מרים קראוס קובעת כי אין לטלטל את הילדים וכי משמורת משותפת זה דבר מקובל

השופטת כי אין צורך לטלטל את הילדים. השופטת קובעת כי הסדרי ראייה ומשמורת משותפת הינם דבר שבשיגרה.

שופטת: הילדים יישארו בדירה; ההורים יטולטלו

החלטה תקדימית: ילדי בני זוג בהליכי גירושין יישארו בביתם וההורים יגיעו לטפל בהם לסירוגין השופטת: להימנע מחיכוכים לעיני הילדים

מאת: רותי אברהם   |

[אילוסטרציה: ארכיון]

"ילדים זקוקים ליציבות, שגרה וביטחון, והם יישארו בדירה. הוריהם המצויים בהליכי גירושין יחלקו ביניהם את הטיפול בהם במשמרות לפי הסדרי ראיה". כך קבעה בהחלטה תקדימית שופטת בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא, מרים קראוס.

מדובר בהחלטה שניתנה במסגרת דיון בהסדרי ראייה לילדים בגילאי גן של בני זוג המצויים בהליכי גירושין. האשה שכרה דירה יחד עם אימה בקרבת הדירה והיא ביקשה כי הילדים יעברו לגור עימה בדירתה. בקשת האם נדחתה והוחלט כי עד לקבלת החלטה סופית בדבר המשמורת, טובת הילדים דורשת את השארתם בביתם. בית המשפט אף ביקש את המלצות שירות הרווחה באשר למשמורת הילדים.

בחודש מרס 2007 פנתה האישה וביקשה מבית המשפט כי הילדים יגיעו לישון לסירוגין, יום בבית האב ויום בבית האם. השופטת קראוס דחתה את הבקשה והבהירה לצדדים כי "טובת הילדים דורשת יציבות, שיגרה וביטחון המוקנים להם בביתם וטלטולם בין שני בתים מידי יום אינו פועל לטובת הילדים".

בהסכמת ההורים קבעה השופטת כי הילדים יישארו בביתם יחד עם האב, וקבעה הסדרי ראייה להורים.

בחודש מאי 2007 פנה הבעל לבית המשפט וביקש צו הגנה מפני האישה בטענה כי היא נוקטת פעולות אלימות בביתו ואינה מכבדת את הסדרי הראייה על-מנת לייאש אותו ולגרום לו לוותר על ילדיו. במקביל שירות הרווחה המליץ כי הילדים ישנו לסירוגין יום בבית האב ויום בבית האם.

בדיון בבית המשפט הביע האב את התנגדותו לטלטול הילדים בין הבתים. כאמור, השופטת בהחלטה תקדימית, קבעה כי אכן אין לטלטל את הילדים והם יישארו לפי שעה בביתם. היא קבעה עוד כי בני הזוג יחלקו ביניהם במשמרות את הטיפול בילדים. האם תטפל בילדים בימים: א', ג', ו-ה' בין השעות 07.00 ל-20.00, ובשאר הזמן האב יטפל בהם. השופטת הוסיפה כי כדי להמנע מחיכוכים לעיני הילדים, חל איסור על על ההורה התורן לשהות בבית בעת שההורה השני נמצא בו, וכי הם יתחלפו ביניהם לאחר סיום המשמורת.

גירושין, ילדים ומשמורת משותפת

גירושין, ילדים ומשמורת משותפת

ד"ר מוטי חיימי מומחה ברפואת ילדים, המטולוגיה ואונקולוגיה פדיאטרית. בוגר ביה"ס לרפואה בירושלים. חבר באיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה ילדים. עובד במרכז לבריאות הילד ארמון של הכללית בחיפה

עברו הימים בהם האישה היתה צריכה לשבת בבית ולגדל ילדים, כיום ברור שגם לאב יש אחריות עליהם. סליחה, ברור כל עוד זה נוח לנשים. כשהנישואים מתפרקים, הנשים נזכרות ש"אין כמו אמא", החוק עומד לצידן, וגם אם גרועה תקבל את הילד והאב לא יוכל לעשות כלום בנידון. ד"ר מוטי חיימי יוצא נגד המצב הקיים בארץ, ומסביר למה משמורת משותפת היא הפיתרון הטוב ביותר לבריאות הילד

בשנים האחרונות אנו עדים, בעולם ובישראל, לעליה חדה בשיעורי הגירושין. אין ספק כי תהליך זה מלווה בעגמת נפש לא קטנה עבור שני בני הזוג, אך הדבר מחמיר שבעתיים כאשר ישנם ילדים בתמונה. בישראל, בניגוד למדינות נאורות רבות, ההחלטות בנוגע לגורל הילדים לאחר הגירושין מתבססות על החוק הדרקוני הקרוי 'חזקת הגיל הרך', המעוות והמפלה את הגברים לרעה. לפי חוק זה ילדים עד גיל שש שנים נשארים אוטומטית אצל האישה, ללא התייחסות לכישוריה כאם. במהלך חיי הנישואין, ובצדק, ישנן קריאות רבות מצד הנשים לחלוקה שוויונית של הנטל עם האב, בכל הנוגע לגידול הילדים. ואולם, לצערי, כשבני זוג בישראל מתגרשים – נעלם השוויון: האב הופך למוקצה מחמת מיאוס, שצריך להוכיח לעולם שהוא זכאי להמשיך ולראות את ילדיו, לפחות כפי שרואה אותם אמם.   למה למנוע ממנו להיות אבא? נשים רבות, מסתייעות בחזקת הגיל הרך ובהשלכותיה, תוך השפעה על שיקולי המערכת השיפוטית ועל פקידות הסעד, על מנת לפגוע ביחסי אבות וילדיהם ולא לאפשר לילדים קשרים תקינים וקרובים עם אביהם. יחד עם זאת, בשנים האחרונות תפסה המשמורת המשותפת תאוצה והפכה להיות פופולארית יותר ויותר כדרך ראויה לטיפול בילדים בעקבות גירושים. כיום, גברים רבים רוצים לקחת חלק מרכזי בחיי ילדם, ואינם מסתפקים בביקור דו שבועי כשבידי האם משמורת בלעדית. לעיתים, משמורת משותפת היא אמצעי למניעת מאבקי משמורת מתישים וארוכים שבסופם אין זוכה אמיתי. במשך הנישואים, הילד חי בתנאי משמורת משותפת טהורה ולא מוגבלת ויש לו גישה חופשית לשני ההורים. מן הראוי לשמר עד כמה שניתן, למען טובת הילדים, את אותה משמורת משותפת שהיתה קיימת קודם לכן, לשמר עד כמה שניתן את אותה גישה חופשית של הילד לשני ההורים. עשרות מחקרים שבוצעו על ידי טובי הפסיכולוגים בעולם, תומכים בצורה ברורה בכינונה של משמורת משותפת כדרך הטובה ביותר עבור הילדים. העקרונות עליהם מושתתת תפיסת המשמורת המשותפת: 1. עיקרון טובת הילד. העיקרון המדריך את בית המשפט בנושא קביעת הזכות למשמורת הוא עיקרון טובת הילד. טובת הילד הינו מושג מורכב הכולל שיקולים בדבר מסוגלות ההורים לטפל בילד, ותנאי החיים הצפויים לילד מבחינה כלכלית, רגשית, תרבותית, דתית, וכו'. טובתו של הילד פורשה כזכותו של הילד לבית אוהב ויציב, המאפשר אחזקתו, חינוכו, וקשר מתמשך עם ההורה שאינו בעל המשמורת בילד. ישנה אמירה, "נדרש כפר שלם לגדל ילד". על פי איזו תיאוריה של טובת הילד צריך בית המשפט לבוא ולהוציא צו המגביל הורה אחד למעמד של אורח בלבד? כאשר בוחרים מנצח ומפסיד במאבק משמורת – הדבר היחיד המובטח הוא שהילד הוא המפסיד, כיוון שהילד נכנס לבית המשפט עם שני הורים ויוצא עם הורה אחד בלבד. 2. חשיבות האב בחיי ילדיו שווה לזו של האם. מחקרים בפסיכולוגיה מצביעים על כך שחשיבות האב בחיי ילדיו היא גדולה ואינה פחותה מזו של האם. במחקר של ד"ר ניל קלטר, נמצא כי בנים להורים גרושים, אשר נשארו לרוב במשמורתה של אמן, נפגעה התפתחותם הגברית בשל חוסר באב, בדמות גברית, אשר השפיעה עליהם בנושא הגבריות. כמו כן, נמצאה אצל בנים אלו נטייה להתנהגות מעין עבריינית, וקושי לשלוט בדחפיהם. החוקרים קובעים כי לבנים, דרושה הזדהות חיובית מוצקה עם אבותיהם, על מנת להפנים שליטה על התנהגותם. מיעוט המגע עם האב, מסביר את התנהגותם המעין עבריינית של הבנים הללו. במחקר זה נמצאו לרוב בנים זועמים, אשר נהגו להתנגד לסמכותן של אמם ושל מורתם וכמו כן, היו הרבה יותר מעורבים בתגרות בבית הספר. עוד על נישואים, ילדים וחוק: בגידות? רק לגברים מותר פתאום גילית שאתה אבא? אתה אבא, על אפך ועל חמתך כשהאמא רוצה והאבא לא מחקר שנערך בעבר בנושא משמורת משותפת מצא כי במשמורת משותפת, לשני ההורים יש גישה לילדיהם והם חולקים את האחריות ואת המחויבויות המשותפות לגידולם. במשמורת משותפת, ישנה הפחתה של כאב הגירושין עבור ילדים. לעומת זאת, מצב של משמורת בלעדית, יכול להיראות כמו מותו של ההורה הלא משמורן ובמובנים רבים, זה אכן כך. הילד יאבד את הדרכתו ותמיכתו הרגשית של ההורה הלא משמורן ולעיתים גם את תמיכתו הכספית. משמורת משותפת, למרות שאינה כמו המשך נישואי ההורים, מקלה על הקשיים ומכינה את הילד טוב יותר לחיים כמבוגר. לאור התוצאות החוזרות של מחקרים בנושא, הורחבו במהלך שנות השמונים הסדרי הראיה. 3. ההשפעה השלילית החמורה של הסכסוך בין ההורים על ילדיהם. ממחקר אשר ערכה ד"ר ג'ואן קלי, פסיכולוגית מקליפורניה, בעניין ילדים להורים גרושים, עולה בין היתר, כי ככל שעצמת הסכסוך הזוגי גדלה, גדל הסיכוי לבעיות התנהגות ודיכאון בקרב ילדי בני הזוג. הדבר תקף הן לילדי הורים נשואים והן לילדי הורים גרושים. השפעות אלה ניכרות אף בגיל הבגרות, כך שמבוגרים המדווחים על קונפליקט זוגי קשה בין הוריהם, ביטאו באופן משמעותי יותר בעיות התנהגות ודיכאון מאשר מבוגרים אשר גדלו כילדים להורים אשר יחסיהם הזוגיים תקינים. ג'ודית וולרשטיין, שביצעה את מחקר האורך המקיף ביותר על השפעת גירושים על ילדים, מצאה שעשר שנים לאחר הגירושים, ילדים שנתאפשרה להם גישה קבועה לשני ההורים נטו פחות לתחושות של אבדן, דחייה, וערך עצמי נמוך. ילדים יוצאים נשכרים כאשר מערכת היחסים בין ההורים בנויה על שיתוף פעולה וכאשר אין מאבקים משפטיים מיותרים. כאשר ההורים שבעי רצון במידה סבירה מהסדרי המשמורת, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם במגוון נושאים, גבוה יותר.   למה היא צריכה לאבד את אבא? 4. עיקרון הזכות הטבעית של כל הורה על ילדיו ולכל ילד- להוריו. זכותו הטבעית של ההורה והאב על ילדיו, נזכרת בע"מ 377/05 399/05, בו קובע המשנה לנשיא השופט מ.חשין, כדלקמן: "על כל אלה נזכור, כי זכותו של אב להחזיק בבנו אין היא כשאר זכויות שבעולם. נעלה ועמוקה היא משאר זכויות. זכות מן הטבע היא – יש שקוראים אותה "קול הדם" – ומקורה ב"קיומו של אינסטינקט שבאדם, אותו אינסטינקט של הישרדות ושל המשכיות. אינסטינקט שראשיתו בצורך הדוחק להורות, המשכו בשמירת הורים על ילדיהם בעודם חסרי הגנה, המשכו בדאגת הורים לילדיהם משבגרו, וסופו ברצונם של הורים להיטיב עם ילדיהם לאחר- מות". 5. עיקרון השוויון. חזקת הגיל הרך מנציחה אי שוויון בחוק, שאין לו הצדקה מקצועית או מוסרית, באשר הוא יוצר אפליה על בסיס מגדרי בין ההורים. חזקת הגיל הרך גם פוגעת בחופש העיסוק של האם, וגם בכך ניתן לראות פגיעה בעקרון השוויון. לשמחתי, לאט לאט מחלחלת התפיסה בקרב הציבור הרחב בעד משמורת משותפת כדרך הטובה ביותר. ניתן למצוא תמיכה בעד הורות משותפת בקרב טווח רחב של אנשים: גברים ונשים, אמהות, אבות, ילדים, עורכי דין. המתנגדים כיום למשמורת משותפת ניגשים לנושא מנקודת מבט יחידנית, מהמנטליות של "מנצח לוקח הכל" שאומרת שלהורה אחד צריכה להיות בעלות על הילד. מין הראוי שגם בישראל – הפיתרון של משמורת משותפת יעוגן בחוק, כאופציה הטובה ביותר עבור הילדים שהוריהם מתגרשים.

מחקר: ילדים מסתגלים טוב יותר לחיים במשמורת משותפת מאשר במשמורת יחידנית ע"פ מטה מחקר שבחן 33 מחקרים

ילדים מסתגלים טוב יותר לחיים במשמורת משותפת מאשר במשמורת יחידנית ע"פ מטה מחקר שבחן 33 מחקרים

כמו כן מציין פרפ' באוסרמן שהילדים זקוקים לשהות במחיצת שני ההורים ובמיוחד עם האבות.

CHILDREN LIKELY TO BE BETTER ADJUSTED IN JOINT VS SOLE CUSTODY

 ARRANGEMENTS IN MOST CASES, ACCORDING TO REVIEW OF RESEARCH

Living Situation Not As Influential As Time Spent With Parent

WASHINGTON – Children from divorced families who either live with both parents at different times or spend certain amounts of time with each parent are better adjusted in most cases than children who live and interact with just one parent, according to new research on custody arrangements and children's adjustment.

Psychologist Robert Bauserman, Ph.D., of AIDS Administration/Department of Health and Mental Hygiene in Baltimore, Maryland conducted a meta-analysis of 33 studies between 1982 to 1999 that examined 1,846 sole-custody and 814 joint-custody children. The studies compared child adjustment in joint physical or joint legal custody with sole-custody settings and 251 intact families. Joint custody was defined as either physical custody – where a child spends equal or substantial amounts of time with both parents or shared legal custody – where a child lives with primarily one parent but both parents are involved in all aspects of the child's life. This article will appear in the March issue of the Journal of Family Psychology, published by the American Psychological Association (APA).

Children in joint custody arrangements had less behavior and emotional problems, had higher self-esteem, better family relations and school performance than children in sole custody arrangements. And these children were as well-adjusted as intact family children on the same measures, said Bauserman, "probably because joint custody provides the child with an opportunity to have ongoing contact with both parents."

These findings indicate that children do not actually need to be in a joint physical custody to show better adjustment but just need to spend substantial time with both parents, especially with their fathers, said Bauserman. Also, joint custody couples reported less conflict, possibly because both parents could participate in their children's lives equally and not spend the time arguing over childcare decisions. Unfortunately a perception exists that joint custody is more harmful because it exposes children to ongoing parental conflict. In fact, the studies in this review found that sole-custody parents reported higher levels of conflict.

It is important to recognize that the results do not support joint custody in all situations. When one parent is abusive or neglectful or has a serious mental or physical health problem, sole-custody with the other parent would clearly be preferable, said Bauserman. The judges, lawyers, social workers, psychologists and other professionals involved in divorce counseling and litigation should be aware of these findings to make informed decisions of what environment is best for a child in a custody situation.

Furthermore, to address the question of how much the parents' emotional health compared with the custody arrangement influenced the children's adjustment, Bauserman explained that custody arrangement seemed to have more influence. By statistically controlling for past parental conflict (which indicates parental maladjustment), the joint custody children still were significantly better adjusted. This result was also found in other studies cited in Bauserman's review. More primary research is needed, said Bauserman, "on the past and current adjustment of joint custody and sole custody parents before this question can be completely answered."

Article:

"Child Adjustment in Joint-Custody Versus Sole-Custody Arrangements: A Meta-Analytic Review," Robert Bauserman, Ph.D., AIDS Administration/Department of Health and Mental Hygiene; Journal of Family Psychology , Vol 16, No. 1.

Full text of the article

is available from the APA Public Affairs Office or at http://www.apa.org/journals/releases/fam16191.pdf

Robert Bauserman, PhD

can be reached by telephone at 410-767-4322

The American Psychological Association (APA), in Washington, DC, is the largest scientific and professional organization representing psychology in the United States and is the world's largest association of psychologists. APA's membership includes more than 155,000 researchers, educators, clinicians, consultants and students. Through its divisions in 53 subfields of psychology and affiliations with 60 state, territorial and Canadian provincial associations, APA works to advance psychology as a science, as a profession and as a means of promoting human welfare.

# # #