עונש קל לאב בגלל התנהגותה הנלוזה של הגרושה. קשר אב-בן אינו יציר המשפט

ביהמ"ש גזר 3 חודשי עבודות שירות על אב שחטף את בנו מגרושתו. השופט: הגרושה מנעה כשנה מפגש עם הבן ולא הועמדה לדין. ועוד: התחשבות במצוקה האמיתית של האב "באהבתו לבנו יחידו"

מאת: רותי אברהם   | NFC

  

סנונית נוספת מבשרת שינוי ביחס מערכת המשפט כלפי אבות. בית המשפט המחוזי בירושלים הקל (יום ג', 6.5.08) משמעותית בעונש אב שהורשע בחטיפת בנו מידי גרושתו, והחזקתו 47 יום. בהחלטה כתב השופט, נועם סולברג, כי הוא גוזר שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15 אלף שקלים על האב בשל "התנהגותה הנלוזה של הגרושה", שמנעה מהאב להתראות עם בנו במשך שנה, ולא הועמדה לדין על כך.

 

בהחלטה גולל השופט את מסכת יסוריו של האב, כבן 50, שאחרי שנים רבות נולד בנו יחידו. זמן קצר לאחר מכן התגרשו בני הזוג. בתחילה הם שיתפו פעולה בנוגע לבנם ולא נזקקו להסדרי ראיה פורמליים. אך האם נישאה בשנית, ובית דין רבני אליו פנתה, קבע הסדרי ראיה "פורמליים ונוקשים" שגרמו לכך שהאב "מושפל וכואב" נאלץ לפגוש את בנו במרכז קשר בנוכחות עובדת סוציאלית. אף על-פי כן כיבד האב את ההסדר.

לא כך נהגה גרושתו, שמנעה במשך שנה מהאב להתראות עם בנו וזאת בתואנה כי עברה לחו"ל. בפועל התגוררה בבני ברק ואף דרשה וגם קיבלה, העלאה במזונות מסכום של 500 שקלים ל-1800 שקלים. האב פנה לעובדת סוציאלית, לבית הדין הרבני וגורמים ממסדיים אך אלו הודיעו לו כי גרושתו עזבה את הארץ בזהות בדויה. "הנאשם נואש מהממסד וכשנודע לו שבנו בירושלים הלך ועשה את המעשה הפלילי שבגינו הורשע".

 

בדיון על עונשו כתב השופט סולברג כי היעלמו של האב עם בנו גרם נזקים לבן ולאם ולסביבה הקרובה, כמו גם "נזק כספי לקופת הציבור כאשר מידי יום שלחה המשטרה ניידות סיור לחפש אחריו, נעשו איכונים והוצאו פלטי שיחות טלפון כחלק מהמאמץ החקירתי. המשטרה פרסמה את סיפור המעשה בתקשורת ופנתה לרבנים ולארגונים בקהילה החרדית כדי שיסייעו באיתור הנאשם ובנו. הופעלה יחידה משטרתית מיוחדת ונעשה שימוש באמצעים שעלותם רבה. כח אדם רב ורבבות שקלים הושקעו במשימה". הבן הוחזר רק לאחר שהאב נתפס בידי המשטרה.

 

אמנם, "הנזק הנפשי לבן, נזק ממוני לאוצר המדינה ושיקולי גמול והרתעה תומכים בעמדת התביעה להטיל עליו עונש של מאסר לתקופה ממושכת", כתב השופט. עם זאת, "זכור נזכור כי אהבת אב לבנו הריהי חוק טבע. הנאשם לא חשב להרע לבנו אלא להטיב עימו. באמת ובתמים סבר הנאשם כי מצבו של בנו אצל האם הורע. קשר בין אב לבן אינו יציר המשפט. הקשר הוא חזק חוצה ימים וארצות, ואינו מוגבל לזמן, למקום, לדת או לחברה. מי שאמר והיה העולם טבע בנו את הקשר הזה בעת בריאת העולם".

 

השופט הוסיף כי במהלך החקירה והמשפט שהה האב שלושה שבועות במעצר מאחורי סורג ובריח. בהמשך שהה למעלה משנה במעצר בית באיזוק אלקטרוני ובתנאים מגבילים וכיום הוא נתון ב"מעצר עיר" בצפת. "בשעתו לימד תורה. לעת הזאת עזבוהו תלמידיו, פרנסה אין, ובדרך לא דרך משלם האב לגרושתו מזונות בסך של 1800 שקלים מידי חודש. והנורא מכל, גרושתו ניתקה כל קשר ומזה שנתיים לא זכה הנאשם למפגש אף לא לשיחת טלפון עם בנו יחידו".

 

חרף חומרת העברה, הנזק הנפשי לבן, הנזק הכספי לקופת המדינה והצורך להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו "ראוי להתחשב במצוקה האמיתית שאליה נקלע האב באהבתו לבנו יחידו. בהתנהגותה הנלוזה של גרושתו שעד כה לא נתנה את הדין על מעשיה, בתנאי המעצר הקשים, ובעובדה כי הנאשם הוא אדם טוב ביסודו ללא עבר פלילי. בהתחשב בכל אלה לא ראיתי למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין".

 

בית המשפט גזר על האב שלושה חודשי עבודות שירות וקנס 15,000 שקלים.

מבט שני – חלק ה’ – השקרים של רונית צור

על רשיון להורות, הסמכה והכשרה

מאת: נדב פרץ 11/04/08

 נדב פרץ. חי בקיבוץ רביבים שבנגב. נשוי ואב לשלושה ילדים. 

לאחרונה סיים את התיזה שלו, במסגרת תואר שני בסוציולוגיה כללית במחלקה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת בן-גוריון. התיזה עוסקת בתפיסת האב המטפל בחקיקה הישראלית – בקצרה, חוקר את האופן שבו המחוקקים בכנסת ישראל תופסים את המושגים 'אבהות' ו-'טיפול' ואת הקשר בין שניהם, מתוך הנחה שלתפיסות האלו יש השפעה מכרעת על היכולת של אבות להשתתף באופן שוויוני בטיפול בילדים.  ________________________________________________________

בעקבות החשיפה של מספר מקרים מזעזעים של התעללות קשה בילדים, נושא הרשיון להורות עלה שוב לדיון בבלוגוספירה. הפעם ברצוני לעסוק לא בשאלת הבעייתיות של הרעיון, אלא בחלופות שלו.

  

הרעיון של רשיון להורות מכיל בתוכו את ההנחה שאיכות ההורות של כל אדם היא עניין קבוע, שניתן להעריכו בצורה אובייקטיבית ולתת הרשאות ילודה על סמך הערכה זו. הוצאת ילדים מהבית, השיטה העיקרית הנהוגה בישראל לצרכי הגנת הילד, מתבססת על הנחות דומות.

  

בישראל מקובלת מאוד הגישה של הרחקת ילדים מהבית, למשפחת אומנה או לפנימייה, במקרה של חשד להתעללות או הזנחה הורית. נכון לשנת 2003, 30% מאוכלוסיית הילדים בסיכון המטופלת על ידי גורמי רווחה מוצאים מהבית. המספר הזה גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית. בעיקר ביחס לאירופה. שם מקובלת הרבה יותר הגישה לפיה הטיפול הראוי במקרים של ילדים בסיכון הוא טיפול בקהילה – קרי, מתן מסגרות תומכות לילדים ולהורים, והכשרת ההורים כך שיוכלו להעניק טיפול הולם לילדיהם.

  

כמו הרעיון התאורטי של 'רשיון להורות', גם הפרקטיקה של הרחקת ילדים מהבית פוגעת לא רק בהורים ובזכות שלהם להורות, אלא גם בילדים ובסביבה. הוצאת ילדים מהבית היא חוויה טראומתית הן עבור ההורים והן עבור הילד. מכיוון שבדרך כלל הילדים חוזרים אל הבית לאחר תקופה מסויימת, שתי החוויות השליליות האלו מעצימות זו וגורמות נזקים הן להורים והן לילדים. בנוסף, הוצאת ילד מהבית אינה מונעת מההורים להביא לעולם ילדים נוספים, ולעיתים אף גורמת להם לעשות זאת, כסוג של 'תחליף'. מכיוון שהוצאת הילד מהבית אינה משפיעה על כישורי ההורות של הוריו, ברור שהמצב הזה עלול להיות בעייתי.

  

הגישה ההפוכה, הדוגלת בהשארת הילדים בבית ובמתן תמיכה קהילתית להורים ולילדים, פותרת בעיות אלו. הזנחה או התעללות של הורים בילדיהם נובעים, בדרך כלל, מחוסר ידע או מחוסר מסוגלות הורית. מעטים ההורים שמתעללים בילדיהם מתוך שאיפה לכך או מתוך רוע לב טהור. מתן מסגרות המעניקות תמיכה וסיוע לילדים ולהורים, בשילוב עם העשרה של ההורים בנושאי הורות, מסוגלים לאפשר להורים מזניחים או מתעללים לשנות את דרכיהם, לפתח דרכי התמודדות טובות יותר עם אתגרי ההורות, ובכך לייתר את הצורך להוציא ילדים מהבית.

  

טיפול בקהילה איננו פתרון קסם. תמיד ימצאו הורים שעברו את הגבול שמעבר אליו פתרון זה כבר אינו יכול לספק מענה מתאים, וצריך להוציא מחזקתם את ילדיהם. אך ברוב המקרים, טיפול בקהילה יכול לאפשר להורים לשדרג את המסוגלות ההורית שלהם, ולאפשר להם לטפל בילדיהם בצורה הולמת.

   

הפתרון הזה מערער על הנחת היסוד של הוצאת ילדים מהבית וגם על זו של 'רשיון להורות', בכך שהוא מראה שהפתרון ההולם למקרים של התעללות בילדים ושל הזנחה אינו דירוג של מסוגלות הורית, אלא שדרוג שלה. לא קביעה חיצונית ומהותנית של 'מי מתאים להורות ומי לא', אלא שינוי של המציאות ליצירת משפחות מתאימות יותר לגידול ילדים.

 __________________________________________________

החומר המופיע כאן מבוסס על הנסיון המקצועי ועל העבודה האקדמית של אמי, יעל פרץ ז"ל, שייחסה חשיבות עליונה לצמצום הוצאת ילדים מהבית ולהרחבה של השירותים הניתנים בקהילה לילדים בסיכון. את עמדתה פרסמה בזמנו במאמר 'בובה של ילדה' בעיתון 'חברה'.

מבט שני – חלק ב' – גיל רונן ועו"ד חגית לב בפגישה עם הרב רביץ

גבי גזית מראיין את ראובן פינקו, אב גרוש שנוכר מילדיו, במהלך הפגנה נגד השופטת רבקה מקייס

חזקת הגיל הרך בעקבות המלצת ועדת שניט. גבי גזית מוכיח את רונית ארנפרוינד כהן מויצ"ו. רועי רונן: הבעיה היא בשופטים – אנשים מקובעים ומיושנים.

גבי גזית מראיין את עו"ד דון יחיא לגבי המלצת ועדת שניט בנושא חזקת הגיל הרך

מבט שני – חלק ד' – סיפורו של אריאל, אב פרוד שעובר תהליך גירושין אכזרי

מבט שני – חלק ג' – סיפורו של ראובן פינקו, אב גרוש שנוכר מילדיו ע"י גרושתו שהסיתה אותם נגדו

סיפורו של מנכל התנועה יעקב בן ייששכר – היום בידיעות אחרונות

אני מאשים – ד"ר חן למפרט דודה של מיתר שרף, הנערה שהתאבדה וגופתה נשרפה מאשים את רשויות המדינה והרווחה בגין רשלנות פושעת והתעלמות גורפת מזעקותיו של האב

מתוך מגזין המושבות  25/04/2008

 

מי יעצור את הטירוף?

 

אינני כועס על האימא. היא סתם אישה מוזרה או חולה. אני כועס על רשויות המדינה, אשר לא הגנו על זכותו של האב, אשר בחדלונם ובחוסר-תפקודם, מאפשרים לטירוף ולחולי להמשיך ולגרום סבל למשפחה. משפחה שבמשך שנים נמנע ממנה לפגוש, לאהוב ולחיות עם הילדה המקסימה מיתר ז"ל; שבעיניים כלות ובייסורים קבלה את הידיעה הטראגית על מותה האכזרי; שנמנעת ממנה הזכות להתאבל, והזכות להנציח את זכרה. אני מאשים את רשויות המדינה שאפשרו לאישה הזויה להשמיד כל זכר לקרובת-משפחה, שכל חטאה היה שנולדה כבתה. 

 

אני מאשים את בית-המשפט

 

- אשר פירש את הויכוח על שרפת הגופה במונחים של ויכוח תיאולוגי, בעוד שהיה זה ויכוח על שפיות פשוטה, על קומנסנס. האב, וגם המשפחה כולה, אינם אנשים דתיים – כל רצונם הוא לזכור, להתאבל, להנציח. ואת זכותם זו הפקיע בית-המשפט בחוסר רגישות ובחוסר התאמה מוחלט בשמו של "חופש דת".

- אשר בשמו של עקרון ליברלי (חשוב), של כיבוד זכות האם, לא הקפיד על הסיפא של אותו עקרון עצמו "הזכות לפעול לפי אמונתך, ובתנאי שלא תפגע זכותו של אדם אחר" – והפעם, נפגעה קשות זכותו של האב.

- שלפניו עמדה אישה אשר טענה שלא הייתה עם גבר אחר למעלה משנה קודם ללידת ביתה, ובית המשפט נמנע מלהתייחס לטענתה כהצהרה על אבהות. שטענה במפורש שהריונותיה נמשכים שנים ארוכות, ובית-המשפט נמנע משלוח אותה להסתכלות.. האם חוקי הפיסיקה/ביולוגיה פסקו מלהתקיים בבית-המשפט?

- שלמרות שקיבל את טענת האבהות בפועל של אחי, לא העניק לו שום זכות מוסרית וחוקית הנובעת מאותה קבלה. למותר לציין, שבדיקת הרקמות, שנעשתה מאוחר מדי בשל היתר השריפה של בית-המשפט, הוכיחה מניה וביה את האבהות.

 

אני מאשים את המערכת הטיפולית (רווחה ובריאות הנפש)

 

- אשר לאחר כישלונה סירבה, ועדיין מסרבת לקחת אחריות משום סוג שהוא – לטעות מותר, אבל להכחיש זה חמור.

- אשר נמנעת מלעצור אנשים מסוכנים והזויים ששיפוט המציאות שלהם לקוי בעליל, שיש לגביהם חשד סביר של התעללות נפשית, לכאורה; שממשיכים במעשיהם באין מפריע עם צעירים ובני-נוער אחרים.

- שיש בידיה את כל העדויות (כולל עדויות בגוף ראשון מבית-המשפט), לחוסר-שיפוט, לחוסר אחריות הורית ולאי-שפיות, ולא רק שאינם פועלים, אלא נותנים הכשר שבשתיקה, רק כדי להגן על עצמם.

 

אני מאשים את משטרת ישראל

 

- שחקירתה הייתה ועודנה מרושלת,

- שהפקירה את כל זכרה של מיתר ז"ל בידי אימה, למרות שברור היה שהיא מתכוונת להשמידו, וברור היה שהאב מתחנן לקבלו – שהייתה בידה האפשרות לנהוג באחריות מוסרית וציבורית, והעדיפה את חוסר-המעש.   

___________________________________________________________________________

ד"ר חן למפרט, איש חינוך ומרצה לפילוסופיה וללימודי תרבויות באוניברסיטת תל-אביב. הוא ממחברי "הקול השותק" – קולם של ילדים רבים נוספים שההתעלמות ממצוקתם, תורמת תרומה מכרעת להיווצרותו של הכאב ולהחרפתו. ד"ר חן למפרט הוא הדוד של מיתר ז"ל.

אימהות אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה

האם אנחנו באמת מעניקים הזדמנות שווה לאב חד הורי ולאם חד הורית? מה קורה כשהאם אינה כשירה להורות והאב רוצה לטפל בילדיו? עד כמה התפיסה המסורתית הקושרת אוטומטית בין אם לילדיה, מנחה אותנו ומובנת לנו מאליה? אדווה דרור- עובדת סוציאלית, על הקושי בהתמודדות עם גידול ילדים לבד, כאב חד הורי

 

אדווה דרור  פורסם:  23.04.08, YNET

 

כשמדברים על "משפחות חד-הוריות", רבים מאיתנו מניחים שמדובר במשקי בית עם ילדים, שבראשם עומדת אישה. אכן בישראל, כמו רבות במרבית המדינות בעולם, עומדות נשים בראש מרבית משקי הבית החד הוריים. יחד עם זאת ישנם בפועל גם אבות העומדים בראש משקי בית חד הוריים. בישראל, לדוגמא, ישנן כ- 4,500 משפחות חד הוריות שבראשן עומד גבר. סוג זה של משק בית סובל לא רק מחוסר מודעות ציבורית, אלא שגם אבות רבים זוכים ליחס מפלה ולעתים נוקשה מצד החברה ומוסדותיה השונים.

 

כשאימהות מבקשות להוציא את ילדיהן ממשמורת האב בטענה כי הוא אלים, סובל ממוגבלות נפשית או בעל השפעה שלילית על ילדיו, הציבור לרוב מזדעזע וכואב את מצבה העגום של האם. רובנו נאמין ונרצה שיעשה הכול בכדי להרחיק את האב מהמשפחה. אך מה קורה כשמגיע אב וטוען שאשתו מכה, מתעללת, או סובלת ממוגבלות נפשית ומבקש שהמשמורת על ילדיו תעבור אליו? אב כזה עלול לעבור מסכת של מאבקים משפטיים,ולשכור שורה של עורכי דין, בכדי לשכנע את המוסדות כי העובדה שהאם אינה כשירה לגדל את הילדים, אינה מבטלת את כשירותו כאב.

 

סיכוייו של אב כזה לקבל משמורת על ילדיו ולגדלם אינם מזהירים, ואף קיימת סבירות שילדיו יוצאו מהבית בצו בית משפט ולא יינתנו למשמורת אביהם, למרות שהוא חפץ בכך ומסוגל לעמוד במשימת הטיפול. לנו כחברה – האזרחים, בתי המשפט, עובדי הרווחה והמשטרה, נראה כמעט בלתי נתפש מצב בו האב מתפקד, ואילו האם היא זו הפוגעת או נוטשת. גם במידה ואנו נתקלים באם שאינה כשירה, עדיין נתקשה להאמין כי האב יוכל לגדל את ילדיו.

 

כעובדת סוציאלית נתקלתי באבות שהופלו שוב ושוב על ידי מוסדות המדינה, רק בשל דעות קדומות וסטריאוטיפים. עבדתי מול אב, שלאחר ששני ילדיו הוצאו ממשמורת גרושתו, ביקש לקבל עליהם משמורת, אך במקום זאת הם הוצאו למסגרת חוץ ביתית בצו בית-משפט. למזלם הרב של הילדים, אביהם שכר שלושה עורכי דין, וניהל מאבק בן שנתיים שבסופו בוטל צו בית המשפט והמשמורת על הילדים הועברה אליו.

 

נכון שלרוב, במציאות הקיימת, ישנם אבות שאינם מתפקדים כהורים טובים דיים, ונכון שהנטייה הטבעית שלנו, בגלל תפיסות מגדר מסורתיות, היא לפקפק בכשירותו ההורית של האב (יותר מאשר בכשירותה של האם), אך בפועל ישנם אבות רבים אשר רוצים ויכולים לגדל את ילדיהם. לא רק שאין אנו מסוגלים להכיר בטראומה ובקשיים הגדולים שהם חווים, אלא שאנו אף מעודדים, במישרין או בעקיפין, את המצב בו אבות אלו וילדיהם נענשים פעמיים. בפעם הראשונה הם נענשים  שלא באשמת איש- באובדן האם ובחסרונה, בפעם השנייה בכך שלא נותנים לילדים לגדול עם אביהם, ולאב לא נותנים לגדל את ילדיו, ובכך אשמים גם אנחנו- מוסדות הרווחה והציבור.

 

לאור זאת יש לפעול בכדי שתבחן לעומק המסוגלות ההורית של כל אב, הטוען כי ביכולתו לגדל את ילדיו. על פי אותו עיקרון שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, צריך לחשוב שבע פעמים לפני שמוציאים ילדים מחזקת הוריהם בכלל, ושבע פעמים נוספות, כשאחד ההורים אינו כשיר, וקיים ספק לגבי אי כשירותו של ההורה השני.

 

שירותי הרווחה והציבור כולו, צריכים להבין את השפעותיהן של תפיסות מגדר מסורתיות, לא רק בהקשר של קיפוח נשים אלא גם בהקשר של קיפוח גברים ואבות. עלינו להגיע לאותם צמתים קשים בהם החברה צריכה לקבל החלטה על משמורת ילדים, ללא דעות קדומות, תוך הסתכלות על גברים כעל בעלי יכולת להשתתף באופן שווה בגידול ילדים.

 

הכותבת היא עובדת סוציאלית (מהפך לטובה)

מבט שני – חלק א' – אבות גרושים מפגינים ומוחים

אנשים שקופים מול אנשים אטומים

רונן פז NFC

 

כתבתה של יפעת קידר על ילדי גירושין שהוצגה שלשום במבט שני מראה עד כמה אף אחד לא נותן לעובדות לבלבל אותנו. צדק הרב אברהם רביץ כאשר טען שלא ניתן לחדור מבעד למסך האטימות השומר על האמת מחשיפתה לאור השמש

  

דיאלוג בלתי אפשרי

 

רק מי שהיה שם יודע עד כמה המערכת לא רואה אבות ומכחישה את המציאות. מציאות כל כך הזויה שלא ניתן בכלל לשכנע את הציבור שהיא אכן קיימת. בילי מוסקונה לרמן נקטה בדרך המקובלת והיא לגלות אמתפתיה כלפי הטענות של האבות ובהתנשאות של הבנה ייחסה את טענותיהם לאופיים הגברי.

 

הדיאלוג בין המינים הוא בלתי אפשרי כי זהו דיאלוג של אבות שקופים מול אנשים אטומים. אחרי כל כך הרבה שנים בהם האטימות מול השקיפות גרמה לילדים לגדול עם נזקים רגשיים לא מבוטלים, ברור שאף אחד לא ירצה לפתוח חלילא את תיבת הפנדורה, שחס וחלילא לא ישאל איפה הוא היה כאשר מחקו לילד תמים אבא מסור וטוב ופצעו את נפשם של שניהם.

 

המערכת יותר חשובה מהילדים

 

פקידת הסעד הראשית שדיברה בתוכנית, הגברת רונית צור, אחראית על ההמלצות שמוגשות או לא מוגשות לבית המשפט. אותה רונית צור מנחה את המערכת להגן על עצמה, וזה כולל לשקר ואף מדגימה זאת בחתימתה האישית עטופה בהמון אמפתיה לכאורה. מאחר שמדובר במידע חסוי שאין לאף גוף סמכות לחקור בו, יכולה פקידת הסעד הראשית לטעון על כל משפחה טענות שאין להן קשר למציאות ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להפריך זאת.

 

השופטים מעבירים הלאה

 

השופטים אינם מעוניינים לקחת אחריות על החלטות כבדות משקל אלו ומעדיפים להוות חותמת גומי על המלצות פקידות הסעד. השופטים בבתי המשפט למשפחה אינם מכריעים על סמך האמת בקובעם את גורלם של הילדים בהחלטות שהן לעתים בלתי הפיכות, אלא על סמך הפרשנות בתסקירים המוגשים להם על-ידי פקידות הסעד. מעטים השופטים שיעזו לשאול שאלות ולהטיל ספק במהימנותם של עובדים לא מיומנים אלו. בחירה קלה עשה השופט גרניט בכדי להשקיט את מצפונו כאשר פירגן לפקידות הסעד על עבודתן, בכך הוא למעשה הסיר מעצמו את הצורך לחקור מהי האמת ולשאול שאלות, האם בתי המשפט אינם לעתים חותמת גומי על המלצות לא מקצועיות ולא רגישות?

 

אין ביקורת

 

מרבית המשרדים הממשלתיים מחזיקים מנגוני ביקורת פנימיים טובים יותר וטובים פחות. בנוסף רשאי אזרח להלין אצל נציב תלונות הציבור ואף לגשת לבית המשפט, כל המערכת הזו כלל איננה קיימת כאשר דנים בדבר החשוב ביותר והיקר ביותר שיש להורים המתדיינים – ילדיהם שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל – במשרד הרווחה אין מנגנון בקורת.

 

נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מנוע מראש לבחון תלונות הקשורות לפקידות הסעד בהנחה שזה תפקידו של השופט שמעביר את מלוא האחריות בחזרה לפקידות הסעד.

 

גם ערר למערכת השיפוטית לא מעשי וזאת מאחר שבתי המשפט כלל אינם ערוכים לתת מענה בזמן סביר למצוקה של ילד שנותק באכזריות מאחד מהוריו, לרוב נותק מאביו ולעתים אך מביתו.

 

סחבת מכוונת

 

פקידות הסעד יודעות שכאשר התיק רגיש עדיף להשהות את הגשתו עד לרגע האחרון ובכך לא לאפשר להורים להתכונן למציאות הוירטואלית הכתובה בו ובהחלטת שופט עמוס להפוך את התסקיר למציאות האמיתית ואת האמת ללא רלוונטית יותר.

 

כיתת יורים

 

הוועדות רבות המשתתפים אותן מקדמת רונית צור ועליהן היא דיברה בכתבה, הן כמו הוצאה להורג על-ידי כיתת יורים ולא על-ידי רובאי צלף ויחיד. כאשר אדם נשפט למוות במשפט בזק ויש ספק רב אם הוא בכלל אשם, מתחשבים בעומס הרגשי שיהיה מותר על מצפונו של מי שנגזר עליו להוציא להורג. לפיכך, הונהג כי הוצאה להורג נעשיית על-ידי כיתת יורים, בה כל אחד יוכל להגיד לעצמו שלא הוא לחץ על ההדק, ולא יהיה ניתן יהיה להטיל אחריות אישית על אף אחד מהיורים. כפי שרונית צור אמרה בכתבה – המלצות לבית המשפט אינן נכתבות על-ידי עובד סוציאלי יחיד אלה כולם אחראים למתן הגושפנקא למציאות הלא מציאות ואף אחד אינו נושא באחריות אישית. בדרך זה ניתן להצדיק את הצורך בשכירי חרב נוספים במקום לייעל את עבודתם ולהגדיל את מקצועיותם של הבודדים.

 

ילדים מוחזקים כבני ערובה ע"י פקידות הסעד

 

מי שאיתרא מזלו והקשר של ילדיו עמו תלוי בפקידות הסעד חייב להיזהר פן יעיז להלין על תפקודם של אלו. הילדים מוחזקים כבני ערובה בכדי למנוע מהורים ובעיקר מהאבות להלין על המערכת – מי שמעיז להלין על מערכת הרווחה מסתכן בכך שיעלילו עליו עלילות שווא ויפעלו לפגוע בילדיו – כנקמה.

 

מיסחור מצוקת הילדים

 

אותם 1,200 אבות שעל-פי רונית צור חידשו פקידות הסעד את הקשר שלהם עם ילדיהם, למעשה נותקו מילדיהם דווקא בגלל תפקודן הלקוי של אותן פקידות סעד. אומנם תיקון נזקים ולו לילד אחד ואבא אחד עדיף על כלום, אבל את הצלקות הרגשיות שהושארו במשפחות אלו כבר בלתי אפשרי לתקן. בעצם שיבוש הקשר של ילד מהוריו נוצר מצב קשה יותר, המשמר את ה"צורך" בפקידות הסעד.

 

מומחים למראית עין

 

לעתים, כאשר לאבא השקוף יש את כוחות הנפש הנדרשים ואת העוצמה לא להיעלם מול דורסנות המערכת – ימנה בית המשפט מומחה פרטי שיבצע סט מבחנים פסיכולוגים לא רלוונטיים. גם תוצאות מבדקים אלו מושהים בטרם הגשתם לבית המשפט בכדי שקבוצה לא מיומנת של עובדות סוציאליות יאשררו אותו וימנעו מדיעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו הפמיניסטי הקיצוני לחדור למערכת.

 

לסיכום

 

יפעת קידר נגעה ברמיזה בלבד בנושא כאוב ורגיש, שבו מדינת ישראל על מגוון מוסדותיה פועלת לרעת האזרח ופוגעת בילדים עצמם הרבה מעבר לפגיעה שנכפתה עליהם בלאו הכי עקב העימות בין הוריהם. חבל שהתוכנית לא גרמה לפעולת תיקון נמרצת של רונית צור עצמה ולו לאבא אחד בלבד בכדי שבסיומה יהיה גם "הפי אנד".

שאלה לציבור הרחב. ילד אשר נמצא במשמורת אימו ומוגדר ע"י מומחה לכאורה. כי הקטין נמצא בסיכון לאור ההתעללות והחבלות הניכרות על גופו

האם ילד זה צריך להיאר במשמורת אימו?

להעבירו לאביו?

להשליכו לאומנה למרות שמי מהוריו חיים?

להתעלם ולהשאירו בסיכון אצל אימו?

אנא כיתבו לנו את דעתכם

הסדרי ראיה על חשבון חיי קטין

השופטת חני שירה מנתקת אב מבנו כי חרג לכאורה משעות הסדרי ראיה לאחר שביקש להגן על בנו אשר סובל מהתעללות והזנחה פושעת מצד אימו במשך שנתיים בחסות פק"ס אשר מגבות את האם על מנת להכשיל בדיקה משפטית וחוקית למעשייהם הפליליים שתועדו ע"י האב.

השופטת חני שירה נותנת לאם פרס על כי הקטין לאחר שכבר חווה מס' כוויות חבלות ועוד. הגיע בפעם היותר מידי עם ראש חבוש לאחר שנפתח, שריטות בפניו, וחתך מסכין ביד. 

ורק בגלל שאביו ביקש את עזרת החוק להגן על בנו, קיבלה האם פרס מידיה הנאמנות של השופטת שירה המוכיחה את סדר העדיפות בעינייה, סדרי ראיה על חשבון התעללות בקטין בן 3.  האם כך סדר העדיפויות של השופטת לגבי ילדיה שלה????

שופטת זו אף נמנעת מסמכותה ומעניקה את השרביט לפק"ס אשר בעצם הם אלו אשר הכתיבו לשופטת את החלטתה. האם זו המקצועיות המצופת משופטת???. ובטח כאשר מדובר בדיני נפשות????

האם הורה אשר היה לוקח את בנו לטיפול או לרשויות החוק בשעות הגן חובה או בית הספר, גם היה נענש כך???  השופטת לא מבינה כי הענישה את הקטין וגרמה נזק יותר מאשר תועלת או שררה.

היזהרו לכם הורים מלשים מבטח ילדיכם לידי שופטת זו.

שופטת זו עובדת בחברות ליד השופטת קיציס אשר התעלמה מדבריו של ילד בן 11 אשר שהה בלשכתה וטען כי סובל מהתעללות מצד אימו. כאשר ידוע לה כי ילד זה ניסה להתאבד, מתעד במכתביו את ההתעללות מצד אימו, הילד אף בורח רבות מבית אימו אשר לה עבר נפשי טיפולי ירוד, הילד אף אולץ באלימות ע"י פק"ס מיבנה לרצות רק את אימו למרות מה שעובר עליו.

עוד ידוע כי השופטת שירה בהליך אחר פוסקת מזונות, לאב אשר ילדיו בני כ-13 שחיים אצלו מרצונם. והאם וויתרה מרצונה על ילדיה וכן הילדים מעדיפים לחיות עם אביהם. 

הצעת חוק לצמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה

נכתב על ידי אלי דורון, עו"ד – שירה לוי, משפטנית,  פורסם בתאריך 30-03-2008 08:38 BENZIN

תגיות : כלכלה וצרכנות, המדור המשפטי, הצעת חוק לצמצום כוחם של פקידי הסעד בכל הנוגע להסדרי ראייה

עד היום, על פי החוק, הסדרי ראייה שנקבעים על ידי בית המשפט, בדרך כלל קובע בית המשפט את המשמורת והסדרי הראייה על סמך המלצות תסקיר סעד.

 

תסקיר סעד נערך על ידי פקיד סעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד נפגש עם שני בני הזוג ועם הילדים, שומע את עמדותיהם השונות ומכין תסקיר שכולל את הרקע לסכסוך, מצבם של הילדים, מצבם של בני הזוג, השקפותיהם לגבי סיום הסכסוך והמלצותיו לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

ישנם ימים קבועים המומלצים להסדרי ראייה, אשר פקיד הסעד ממליץ עליהם וזאת על מנת לצור איזון בין ימי השבוע אצל ההורה הלא משמורן וכן על מנת ליצור יציבות וקביעות אצל הילדים.

 

הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת לאחרונה ע"י ח"כ דוד אזולאי נסים זאב וח"כ נוספים, שואפת לצמצום כוחו של פקיד הסעד, אשר אמון על קביעת הסדרי הראייה (אם בכלל).

כאמור, הסדרי ראייה (להורה שאינו משמורן) בדרך כלל נקבעים על סמך המלצות של פקיד סעד. הליך הגירושין אשר מתנהל בבית המשפט ונתון להכרעתו של ביהמ"ש, במסגרתו ידון הוא בהסדרי הראייה, לרוב ייקבע על ידי השופט לאחר המלצותיו של פקיד הסעד.

 

סעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק כח רב לפקיד הסעד, אשר לטענת מציעי החוק, כוח רב מדי. למעשה בית המשפט מאציל מסמכויותיו לפקידי הסעד להחליט בענייני הסדרי ראייה, מאפשר להם להפעיל שיקול דעת רחב, מעניק להם מעין סמכות שיפוטית שאינה בגדר המומחיות המקצועית שלהם וסומך על המלצותיהם כמעט באופן עיוור בנוגע להסדרי הראייה הראויים, תכיפותם וקיומם אם בכלל.

 

בנוסף לטענת מציעי החוק, אין כל פיקוח על החלטותיהם של פקידי הסעד, במקרים רבים פקיד הסעד ממליץ על הסדר ראייה אשר לטעמו מתאימים במקרה הספציפי ומפעיל לחץ על בני הזוג לקבלו. הצדדים המודעים לכוח הרב הנתון בידי פקיד הסעד, נאלצים לא אחת להתכופף להסדר המוצע והכמעט כפוי בכדי לא להרע בתנאי הפגישה עם ילדיהם.

 

אותה סמכות שהואצלה מבית המשפט לפקידי הסעד, כמעט ומאינת את מעמדו ותפקידו של בית המשפט ואת כושר שיפוטו במקרים הללו. לעיתים, בשל קיום הסעיף הנ"ל, השופטים לא דנים כלל בתלונה של אחד הצדדים בדבר קיפוח בהסדרי הראייה, מכיוון שכבר העבירו את סמכותם לפקידי הסעד.

 

מטרת הצעת חוק זו הינה לאפשר לפקח ולבקר את פעולותיהם של פקידי הסעד.

כאמור, הסדרי ראיה הנם הסדרים הנקבעים לטובת בן הזוג שלא קיבל משמורת על ילדיו על מנת לאפשר לו שמירת קשר עם ילדיו, זהו אינו עניין של מה בכך! הליך הפרידה בין ההורים הינו הליך קשה אשר לרוב מקשה על הילדים אשר נכנסים למצב חדש בו מעתה והלאה הורה אחד יוצא מן הבית (בדר"כ עם האב) ופגישתם עימו תהיה על פי הסדרי הראייה, הסדרי הראייה אשר יקבע פקיד הסעד.

 

עקב חשיבותם הגבוהה של הסדרי הראייה ביהמ"ש מקפיד על התנהלותם באופן סדיר עד כדי כך שבימים אלו ניתן פסק דין פלילי אשר הרשיע אם שבאופן מכוון לא שלחה את בתה הקטינה להסדרי ראייה עם האב.

בית המשפט הביע ביקורת קשה ביותר על האם אשר פעלה על פי שיקול דעתה ולא על פי החלטות בית המשפט ובמודע הפרה את החלטות בית המשפט.

בית המשפט הרשיע את האם (למרות שהיה ברור שהרשעה כזו תפגע בפרנסתה ובמקום עבודתה), וקבע עונש של מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצויים לאב בסך 15,000 ₪.

 

יש שירימו גבה ויאמרו כי ההחלטה מרחיקת לכת, אולם אין להתעלם מן העובדה כי החלטה זו חשובה ואף קריטית במקרים מסוימים.

גישתו של ביהמ"ש מבהירה בצורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, שיש להתייחס להסדרי ראיה, ככל פסק דין אחר ויש לקיימם בדווקנות יתרה. אולם, לא נוכל להימנע מלשאול הכיצד החלטה חריפה שכזו אשר מבהירה ומדגישה את חשיבותם של קיום הסדרי הראייה מתיישבת עם מצב החוק כיום? מצב אשר מקנה לפקיד הסעד אפשרות שיפוטית בדבר הסדרי הראייה, תכיפותם וקיומם, אם בכלל. האין קביעה נוקשה זו של בית המשפט על הפרת הסדרי ראייה יוצרת מצב של דבר והיפוכו. הרי שמצד אחד ביהמ"ש מדקדק ומקפיד קפדנות יתרה בנושא הסדרי הראייה, אולם, מצד שני קובע את הסדרי הראייה תוך האצלת סמכותו לדון בעניין זה לפקיד הסעד אשר הלה קובע הסדר זה על סמך מספר פגישות מועטות עם בני הזוג ולהסדר זה נותן ביהמ"ש תוקף של פסק דין מבלי אפילו לבודקו, לבקרו, להוסיף או לגרוע מהחלטתו זו.

 

ניראה כי הצעת חוק זו, הינה בגדר "מלאכת קודש" של הוגיה, אשר מדגישה ומקדשת את מושג הסדרי הראייה ומציעה לשים סוף לכח הרב הניתן לפקיד הסעד עת קובע הוא את נושא הסדרי הראייה.

חטיפות ילדים ע"י משרד הרווחה בקולנוע ובספרות

 קוראים לי סם

סרט

בימוי: ג'סי נלסון , ארה"ב 2002

אורך: 132 דקות.

דרמה. הסרט עוסק בסם דוסון (שון פן), אב מוגבל בשכלו, המגדל את בתו לוסי (דקוטה פאנינג). רשויות הרווחה מחליטות לקחת את הילדה מאביה אל משפחה אומנת על מנת לאפשר לה חיים נורמליים. סם שנותר חסר אונים, פונה לעורכת דין שמסכימה לעזור לו בחינם, בגלל מצבו הכלכלי.

 

הסנדקית העיוורת של לוסי, מחליטה לעזור אף היא ומעידה לטובתו של סם. בהמשך סם חוסך כסף ועובר לדירה גדולה ליד הבית המפואר של המשפחה האומנת.

 

 

 

מבוכים

ספר

 מאת: אירית שושני

 

טל שוהה אצל משפחה אומנת ברמת-אביב בעל-כורחו. אכול געגועים אל אמו שנספתה בתאונת דרכים ואל חבריו מהם נאלץ להיפרד, הוא עושה כל שביכולתו על מנת להחיש את שובו הביתה, אל אביו.

 

השהייה בבית המשפחה האומנת מלוּוה בחיכוכים ובתסכולים רבים, וטל חש שהוא נמצא במבוך ללא מוצא.

 

האם יצליח להיחלץ ממנו?

 

 

רונית צור, אישה מגלומנית , מצפצפת על החוק באופן שיטתי

רונית צור עוברת באופן סדרתי על סעיף 250 לחוק הסדר הפלילי. רונית צור, אישה בעלת שיגעון גדלות חולני מאיימת על עורכי דין, הורים, ילדים ואבות, אינה מכבדת את החוק ואינה מקיימת את החלטות בתי המשפט.

 

מובא כאן מסמך ראשון בסדרת מסמכים המציגים את אופן פעולתה המעוות של רונית צור אשר אינה משתפת פעולה עם החוק ופועלת בניגוד להחלטות בית המשפט.

 

המסמך המצ"ב הינו מכתב איום של רונית צור על עו"ד הנלחמת עבור טובתם של ילדים שנולדו, חיו והתחנכו בישראל, ובשל אחוות נשים חולנית דורשת הפקידה רונית צור ביחד עם האם לנתק את האב מילדיו האוהבים אשר מתנגדים בכל תוקף לעזוב את הארץ עם אימם ומבקשים להישאר להתגורר בישראל.

 

רונית צור שמסרבת לשמוע את הילדים הורתה לפקידה מזל דהן לנתק קטינים מאבותיהם בדומה לפרשת רונן פז אשר בה רונית צור, אישה מונחית אגו, טענה כי מי שמפגין מולה אינו ראוי לראות את ילדיו.

 

יצר הנקמנות המפותח ברונית צור מראה כי ישנו חשד סביר לקיום הפרעה פסיכוטית קשה באישה זו. אי לכך אנו מבקשים כי פקידת סעד ראשית לסדרי דין, רונית צור, תעבור סדרת אבחונים פסיכולוגים ופסיכיאטרים, בכלל זה בדיקות מסוגלות הורית, אבחונים לאיתור הפרעות באישיות וכן בדיקת מסוגלות מקצועית שתבחן האם אישה זו כשירה לבצע את תפקידה באופן מקצועי, אובייקטיבי, ניטראלי וללא משוא פנים.

 

אנו מבקשים להורות על בדיקות פסיכו דיאגנוסטיקה לאישה זו במסגרת ועדת מסוכנות ואשר יכללו אף פרוגנוזות לגבי אופן תפקודה העתידי של אישה זו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית.

 

מכתב זה, הראשון בסדרת מכתבים, מובא כתגובה לתלונות הסדרתיות של רונית צור וחבריה במשטרה אשר מנהלים מצוד חסר רסן אחר כל אב הרוצה להיות הורה שוויוני במדינת ישראל, ואשר רודפים אבות אוהבים ומשפחות דואגות במדינה עפ"י תכתיבים המונחים ע"י יצריה הפראיים, התובעניים, הכוחניים ומשוללי הגבולות של רונית צור.

 

התנועה למען עתיד ילדינו שואלת מדוע רונית צור אינה עוברת בדיקת מסוגלות הורית בנוגע לגידול ילדתה ת. שהרי עפ"י היכרותנו האישית עם הגברת הזו אנו יודעים שלא היתה עוברת בדיקה שכזו משום שהינה בעלת אינטלקט של ילדה בכיתה א' ואינטליגנציה רגשית של בבון.

 

התנועה קוראת למשטרת ישראל לחקור את רונית צור על שימוש לרעה בסמכויותיה למטרות לא כשרות האסורות עפ"י חוק, בכלל זה איומים על עורכי דין ופעילי התנועה שעושים לילות כימים לעזור לקטינים ומבצעים עבודת קודש שלא תסולא בפז.

התנועה מגבה את עו"ד מרסלה בוחבוט ודורשת מרונית צור ופקידי הסעד הכפיפים לה לחשוף את כל חומרי הגלם, הפתקים והמסמכים השונים בנוגע למקרה זה.

 

לתנועה ברור כי יש לחקור את התנהלות משרד הרווחה בתיק זה ובתיקים אחרים ונהיר כי פקידי הסעד פועלים בניגוד לחוק באופן שיטתי ובהנחייתה של רונית צור.

 

התנועה תפרסם את כל המכתבים שהעבירה רונית צור לבית המשפט בימים הקרובים.

"טילטלה בעוצמה והכריחה לאכול צואה"

בעוד בנה בן השלוש וחצי מאושפז בבית חולים ומוגדר כצמח, כתב אישום בן 18 סעיפים הוגש נגד האם מירושלים שהתעללה בשמונת ילדיה כחלק מ"תיקון". על פי כתב האישום, האם וחבריה היכו את הילדים, טילטלו אותם בעוצמה, הכריחו אותם לאכול צואה והצמידה לגופם תנור חשמלי.

פז שוורץ

02:0907.04.2008

   קישור לכתבה המלאה בתוספת וידאו באתר נענע: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=547905&TypeID=1&sid=126

מוזר!!! בלשכת הרווחה ברחובות מאשרים לאם "דתיה" לגרום לקטין שרק עתה מלאו לו 3.5 שנים לספוג כ-6 כוויות, חבלות עם סימנים כחולים, שריטות, הזנחה, ועוד פצעים אחרים אשר הצריכו תפירה . כאשר כל זאת ועוד, נעשה באופן סדרתי ובקביעות תוך שימוש באצטלת התאונות. ובחסות פק"ס אשר בכך הופכות לשותפות לפשע בעניין.  ומבלי להניד עפעף בכדי להתנכל לאב אשר בידו הוכחות לפשעי פק"ס מנצלות הם את "המאפיה" שלהם ומכנים אמא זו כמסורה. 

האם פק"ס חברות בכת "התיקונים" ???!!! 

לבדיקת ולצומת לב, הגורמים והרשויות בחוק המוסמכים לכך 

התנועה למען עתיד ילדנו מוחה על האיומים של פלאית אורנשיין יועצת משפטית בעיריית תל אביב

פלאית אורנשיין מאיימת על הורים שמפחדים מתביעות הזויות של המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב .

עירית תל אביב ממנת מחלקה משפטית אשר מגינה על פקידי הסעד שחוטפים ילדים ומיתעללים במשפחות .

נסיונות הג"ב פלאית אורנשטיין לאיים על מפעילי האתר לא יצליחו והכל יפורסם גם שעו"ד אורנשטיין לא משיבה לטלפונים ולתלונות .

התנועה למען עתיד ילדנו תחשוף את הכל לעיני הציבור ואת השחיתות בחלקת הרווחה בעיריית תל אביב

כי ילדים נולדים לשני הורים .

למען עתיד ילדנו

 

האלימות הנשית נמשכת. פדופילית! תושבת נתיבות הודתה בחקירתה: קיימתי יחסי-מין עם שני בניי הקטינים

תושבת נתיבות בת 38 נעצרה הבוקר בחשד לביצוע עבירות מין בתוך המשפחה עם שני בניה הקטינים בני 8 ו-11 בעקבות פניה של שירותי הרווחה שהועברה למשטרת נתיבות. במהלך חקירתה במשטרה, הודתה האם כי קיימה יחסי-מין עם שני בניה כאשר חזרו הביתה מפנימייה בה הם שוהים. בעוד זמן קצר היא תובא להארכת מעצרה בבית משפט השלום בבאר-שבע. 01.04.2008

פורסם בתאר נענע, אלמוג בוקר קישור:

http://news.nana10.co.il/Common/GeneralModules/Ticker/PopUp.asp?ServiceID=126&ArticleID=20602&Inews=1

הורים שילדיהם נלקחו מהם התארגנו בירושלים

מאת: ראובן לייב   |     |  nfc.co.il/blog/asa           מאמר ב NFC

עשרה הורים, שלא ניתן להם להחזיק בילדיהם או לבקרם, בשל גירושין מבן הזוג, על-אף שבית המשפט פסק לטובתם – התארגנו בירושלים.הגוף מרוכז על-ידי צעירה מאחד היישובים שבפרוזדור ירושלים. היא פועלת על-פי ייעוצו המשפטי של פרקליט ירושלמי.מרכזת הגוף, שעימה שוחחתי, ואשר העדיפה להישאר בעילום-שם, הסבירה כי מגמת הגוף החדש היא להיאבק נגד אותם הורים שעשו דין לעצמם ולקחו את ילדיהם, בניגוד להסכמת ההורה האחר וללא משפט. הגוף יתייצב לימין אותם הורים שאינם שאינם יכולים להפעיל את צווי-אחזקה שבידיהם, בשל אי-שיתוף-פעולה של ההורה השני.

בגירושין את אמא מסורה בחד הוריות את סמרטוטה

פק"ס בלשכת רחובות מכנים אמא מסורה

אמא שבהזנחה פושעת גרמה לקטין החל בגיל 5 חודשים וכך במשך שנתיים וחצי כ6 כוויות, חבלות עם סימנים כחולים, חבלות שזנקקו לתפרים ועוד.

 וזה שהאמא גרה במקום מוזנח ולילד אין תנאים, זו מסירות. למה!!  כי היא בתהליכי משמורת והאב נלחם לטובת בנו.

אבל!!!!  אותם עו"ס/פק"ס אומרים לאמא שהיא חד הורית החיה בדירת חדר ובקושי כלכלי.

הם קוראים לה, אמא סמרטוטה אמא עניה ואמא שלכם לא שווה כלום.

וכך חטפו לה את הילדים לאומנה שם עברו התעללות מינית ומשם חטפו אותם למוסדותיהם שם הקטינה משמש "דוגמנית" עירום למדריך בזמן שהיא מתקלחת.

וכשק חבטות למדריכה שמשתמשת בקטינים להוצאת תיסכוליה האישיים.

זה הבית החם והפתרון של פקידות הסעד.

 וכך לנתב ולהוליך שולל שופטים שוטרים וכל מי שעומד בדרכיהם.

אנו קוראים לכם שופטים ואנשי חוק.

די ליד הקלה , די לזריקת אחריות אחד לשני, מדובר בדיני נפשות, מדובר בילדינו!!!

יום אחד זה יכול גם לקרות לכם וכבר ראינו דברים מעולם, ראינו שוטרים ואחרים מרשויות החוק.

שילדיהם נגזרו מהם וכל רכושם וכבודם העצמי ירד לעפר בגלל האג'נדה. בגלל שיטת הסמוך ונתינת חסות לפשעי פק"ס שמוליכים אותכם שולל יום יום. 

למרות הטענות שנשמעות בגנות המשמורת המשותפת, היא תופסת תאוצה ומוכיחה כי טובת הילד נשמרת בה באופן מוצלח הרבה יותר מאשר במשמורת יחידנית

מוטי חיימי 

פורסם:

24.03.08, 13:20

 

בשנים האחרונות תופסת המשמורת המשותפת תאוצה והופכת להיות פופולארית יותר ויותר במדינות הנאורות, כדרך ראויה לטיפול בילדים בעקבות גירושים, בעקבות הכרה כי היא מקדמת את טובתם של הילדים עצמם.לצערי, חלק מהנשים וארגוניהם מתנגדים לביטול חוק חזקת הגיל הרך, שמותיר את המשמורת ברובה ידי האם. הסיבה האמיתית לכך טמונה בשיקולים כספיים אגואיסטיים של האמהות היודעות כי כאשר הילדים במשמורתן שלהן – מובטח להן המשכה של "תוכנית החיסכון" הנהדרת שלה זכו עד כה.בקרב המתנגדים לכינון משמורת משותפת מושמעים עיוותים וסטריאוטיפים רבים, ביניהם הטענה שהאם היא החשובה לילד בגיל הרך. טענה זו מתבססת על תיאורית ה"התקשרות" (attachment) שמנוגדת למחקרים הפסיכולוגיים העכשוויים, המראים כי תינוקות נעשים "קשורים" לשני ההורים כבר בגיל חצי שנה. מחקרים פסיכולוגיים במהלך 20 השנים האחרונות מצביעים על כך שחשיבות האב בחיי ילדיו אינה פחותה מזו של האם.

נשמעות טענות גם לגבי צורך הילדים לגדול בבית אחד, המקנה להם תחושת יציבות והימנעות מ"טלטול" בין בית לבית. זוהי אחת הטענות הקדומות והאוויליות ביותר. מה שבאמת חשוב עבור הילדים לאחר הגירושים הוא היציבות הרגשית ולא היציבות הגיאוגרפית. היציבות הזו מתקבלת מהידיעה שיש להם שני הורים שאוהבים אותם ושימשיכו להיות חלק בלתי נפרד מחייהם. בנוסף, הרי גם כאשר המשמורת היא בידי האם הילדים ברוב המקרים לנים שני לילות לפחות בשבוע אצל האב, כך שלילה נוסף הוא לא מה שיגרום לשינוי מהותי.

טענה חסרת בסיס נוספת היא שמה שחשוב הוא לא משך הזמן אלא איכותו: לפי טענה זו "לא נורא" אם הילדים ישהו פחות עם אביהם מאחר שלכאורה מה שחשוב הוא מה שקורה בזמן הזה. לפי רוב המחקרים, ככל שילדים שהו יותר עם אביהם הם חשו טוב יותר עם עצמם והפיקו תועלת רבה יותר בתחום הלימודי, החברתי וההתנהגותי.חוזרת ונשמעת הטענה ש"אם ההורים נמצאים בעימות, אין כל אפשרות למשמורת משותפת". זהו טיעון שמשמיעים בעיקר עורכי דין ועובדים סוציאליים, שפתרונם לקונפליקט הקיים הוא בהקטנת המגע שבין ההורים, לעתים גם בעזרת הפחתת מגע בין האב לילדיו.

אך היכן יש יותר סיכון לעוינות ולעימות? במצב בו שני ההורים ממשיכים להיות שותפים מלאים ושווים בגידול הילדים, או במצב בו בית המשפט מנסה לבחור מנצח ומפסיד? משמורת משותפת נועדה להפחית עימותים, להקטין פחד ולעבוד למען טובת הילדים.

יש הסבורים כי משמורת משותפת מחייבת הורים ש"אין ביניהם תקשורת טובה" לפעולה הדדית. ראוי לזכור כי ההורים חייבים לפעול הדדית ולתקשר ביניהם גם במצב של משמורת בלעדית. אולם, במשמורת בלעדית הם פועלים מנקודת מוצא של עוינות, ומנקודת מוצא של כוח מול חוסר אונים. מחקרים רבים שנעשו בארה"ב ובאוסטרליה הראו כי אפילו הורים עם דרגת תקשורת נמוכה, הצליחו היטב לכונן משמורת משותפת ביניהם. הורות משותפת מתרחקת מעימותים אלה ועיקרה – ששני ההורים הם עדיין אם ואב. לאף אחד מהם אין בעלות על הילד, ולא ניתן לו כוח להרחיק את ההורה האחר. יש להפריך גם את הסברה לפיה הורה המבקש משמורת משותפת מנסה לשלוט בהורה השני. מן הראוי לחשוב לרגע על התרמית ועל חוסר ההיגיון שבכך: מי באמת מנסה לשלוט באחר – ההורה שמעוניין במשמורת משותפת כדי שלילדיו יהיו שני הורים, או ההורה שרוצה במשמורת בלעדית, לצורך בעלות על הילד הספיציפי? מי רוצה להיות דומיננטי ומי זה שטובת הילד לנגד עיניו?נושא המזונות של הילד מושפע אף הוא מעניין המשמורת. ממחקרים שנעשו (למשל על ידי פרופ' בראוור מארה"ב, ניתן לראות שבמקרים של משמורת בלעדית של האם בנגוד לעמדת האב, רק %80 מהמזונות שולמו, ואילו משמורת משותפת הביאה להיענות של כמעט 97% בתשלומי המזונות.

לשמחתי, לאט לאט מחלחלת התפיסה המצדת במשמורת משותפת בקרב הציבור הרחב, והיא נתפסת כדרך הטובה ביותר עבור ילדים. המתנגדים לה כיום ניגשים לנושא מנקודת מבט יחידנית, מתוך מנטליות של "מנצח לוקח הכל" שטוענת כי להורה אחד צריכה להיות בעלות על הילד. לרוב, המניע האמיתי שעומד בבסיס רצון זה הוא מניע כספי, צר ומכוער. ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים והמטו-אונקולוגיה ילדים, פעיל לשמירה על טובת הילד ולכינון משמורת משותפת לאחר גירושים

הורות משותפת עלייך פקידת סעד

העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה"

מאת: אלכס פז   |  N F C

אבל כבד נפל ביום ה-4.3.2008 על אירגוני הנשים ועל פקידות הסעד הוותיקות. ביום זה נפל דבר בישראל. זבוב לו היה יושב בחדריהן היה שומע מילים כמו: שואה! לא יעלה כדבר הזה! איך עוללו לנו דבר כזה! מי יהיה אחראי כיום לאמלל ילדים שהורים נפרדו? מי עוד יתן בידינו עילה להרבות סכסוך ושטנה בין ההורים? מאין יבוא ישענו? מי יצילנו מיד הרשע? מה קרה? מה הוא הדבר שגורם לארגוני הנשים אומללות שכזו? מדוע נערכות הן במרץ למלחמת חורמה ונקם? מדוע מצטמרות פקידות סעד מדושנות עונג ורשע במשרדיהן בלשכות הרווחה? הסיבה נעוצה בתקנה חדשה של משרד הרווחה שיצאה ב-4.3.2008 ואשר נושאת את הכותרת: "תפקידו ודרכי פעולתו של פקיד הסעד". תקנה זו מבטלת את התקנה משנת 1998 ובשורות האחרונות בפיסקה הראשונה של התקנה נעוצה סיבת האבל הכבד שלהם. וכך נאמר בשורות איוב אלו: "… במהלך עריכת תסקיר שנושאו פירוד או גירושין כהליך טיפולי או ומשמעותי בחיי המשפחה כולה, אשר ישאף ככל שניתן לסייע להורים לקיים הורות משותפת תוך חלוקת האחריות והמעורבות בכל הבטי חיי הילד". העלאת צמד המילים "הורות משותפת" עבור חלק ניכר מפקידות הסעד הינו כמו האבסת יהודי חרד שומר כשרות ב"חזיר ושרימפס מטוגנים בחמאה". פקידות סעד אלו אשר סיסמתן לאבות הינו "שלמו והעלמו" מוצאות עצמן כרגע נבגדות והמומות. כיצד תמשכנה לדקלם בפני האב הפרוד: "אם אתה רוצה בטובת הילד עליך לחשוב קודם על טובת האמא. אם יהיה טוב לה יהיה טוב לילדך ולה יהיה טוב אם תשלם לה כמה שיותר ובבקשה תשתדל כמה שפחות לוותר או בקיצור פשוט תיעלם". כיצד תמשכנה לומר לאם: "שימי לב יקירה, אם תהיי בסכסוך עם האב אני מבטיחה שהילדים יהיו רק איתך והמזונות רק על האב… דרכך לחירות תובטח כל עוד תקיימי סכסוך עם האב"? ארגוני נשים שעוסקים באובססביות בהטמעת התפיסה כי אבות בהגדרה הינם סוטי מין ואנסים אשר הביאו ילדים לעולם רק על-מנת לבצע בהם מעשים מגונים מוצאים עצמם לפתע בסיטואציה שבה מסתבר שילדים זקוקים לאבא בדיוק כמו לאמא והדבר גורם להם לחלחלה ולבחילה. "הורות משותפת" צמד המילים הזה הינו עבורן הנורא מכל. איכה יוכלו להצדיק כעת ניתוק ילדים מהוריהם? כיצד יוכלו לעודד אישה לשמור על סכסוך מתמיד עם אבי ילדיה על-מנת להבטיח שהחזקה הבלעדית תישאר רק אצלה? "הורות משותפת" צמד המילים המזעזע שבעקבותיו, רחמנא-ליצלן, עלולה לבוא גם הקביעה ששני ההורים צריכים לשאת במזונות הילד בהתאם ליחס הכנסותיהם וביחס ישיר לזמן שהילד/ה שוהה אצל כל אחד. "חלוקת אחריות ומעורבות בחיי הילד" – זהו וידוא הריגה של ממש. שבירת כל הכלים ואנדרלמוסיה שאין כמותה. פתאום יורשה לאב הפרוד להביע דעה בענייני חוגי הילדים, הוא יהיה זכאי לקחת אותו לרופא במידת הצורך ויהיה רשאי לחוות דעה על אורח חיי ילדו וצרכיו. אכן מהפכה של ממש ואין פלא שיום חגם של הילדים הינו יום האבל של ארגוני הנשים ופקידות הסעד הוותיקות.

סרבנות קשר מתוך התכנית של גבי גזית

האזינו לעדותו של אב על גרושתו שמתנקמת בו ע"י מניעת קשר בינו לבין בתו בגלל מריבות על כסף.

   

ושוב מחנה הריכוז בית אפל בכותרות הקטינה ח הוכתה ובית אפל יצר סלקצייה ומבקש להפריד בן האחיות בדיוק כמו בשואה האיש גבי קונפינו עורך סלקצייה לילדים .

מחנה הריכוז בית אפל בכותרות שוב סלקצייה מבית מדרשו של היטלר הקטינה  ח הופרדה מאחותה .ועל כך נאמר התלמיד עלה על רבו .גבי קונפינו בן לניצולי שואה לפי דבריו החליט לפעול ולייצור סלקצייה לשתי אחיות .והוא עוד טוען באמצעות העובדת סוציאלית אוסנת שהם דואגים לילדים .

ח היתה שפחה של בית אפ"ל ואף הוכתה ע"י מדריכה במקום חוותה אלימות והיתעללות נפשית .

4 מחלקות במחנה הריכוז לקטינים בית אפ"ל רבויים אלימות ובוזי הרצוג שותק .

בוזי הרצוג דואג לעצמו כדי לא להיתלכלך עם פקידי הסעד .

התנועה יודעת מה קורה והכל מתועד  עפ"י חוק החקירות שעוברים הקטינים ידועים לכל והאלימות והאיומים של עובדי המקום

הציבור נקרא לא לפחד ולבוא ותלונן נגד גבי קונפינו שירן אוסנת ועוד .

התנועה מבקשת לקיים דיון בכנסת ולהביא את הגורמים אשר חובים היתעללות לכנסת שיעידו נגד גבי קונפינו וכנופיית הרווחה .

כל מי שצריך ביגוד או משחקים יפנה לאתר התנועה מבית אפל אנו מבטיחים שגבי קונפינו לא יזרוק דבר כמו שעשה בעבר .

גבי אנו רואים ויודעים הכל האמצעים שעומדים לראשותנו מגוונים ומשתנים מעת לעת .

אנו מחלים לשירן שלא תזכה להולדת בנה ושבורא עולם יטיל אסון בביתה למען תדע מהוא שכול ואיזה שכול היא גורמת למשפחות שילדהם נחטפו ומוכות על ידה .

שירן גם את המצלמה שלך ראינו ואנו מבינים שאת עוסקת בבילוש .

שירן אנו בכל מקום ויודעים איך את מתעללת בילדים הרכים אנו נשמח שאלהים ינקום בך ווביתך .

הרווחה חרצו את גורלו של בנו למוות ועתה רוצים לחטוף מהאב השכול גם את בנו השני

 זעקת אב

   

אביו של התינוק בן השנה וחצי שמת מתחליף סם התריע בפני שירותי הרווחה שמשהו רע קורה בדירה שבה התגורר בנו הפעוט עם אימו ובן זוגה הנרקומן . במקום להעביר אליו מייד את בנו, הם העדיפו להתעלם מזעקותיו של האב ובכך חרצו את גורלו של בנו למוות.

עתה רוצים הרווחה בטירת הכרמל לחטוף מהאב השכול גם את בנו השני, לגזור על האח מוות נפשי מיידי ולהוסיף פשע על פשע. התנועה למען עתיד ילדנו תילחם בחורמה נגד מחלקת הרווחה כדי למנוע שואה שניה.

צפו בכתבת ערוץ 10 על זעקתו וכאבו של האב השכול.

 נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן

  

מחלקת הרווחה בטירת הכרמל היא בין המובילות בארץ בחטיפת ילדים.

טובת הילד או טובת האם?

נפרדנו כך   

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3511875,00.html

טובת הילד או טובת האם?

כשנשים מפתחות קריירה לא פחות מגברים ואבות מגלים מעורבות שווה בחיי ילדיהם, החוק לפיו משמורת הילדים תמיד תועבר לאם – כבר לא רלוונטי

מוטי חיימי  פורסם:  02.03.08, 09:41 

בשנים האחרונות ניכרת בישראל מגמה של אפליה "מתקנת" לנשים בכל תחומי החיים. אין ספק ששוויון הוא ערך רצוי וחיוני, אלא שמן הראוי להקפיד על שמירתו בכל הכיוונים ולגבי שני המינים.

לאותן נשים שקול השוויון והצדק בגרונן, אין כל בעיה עם רמיסת זכויות הגברים בכל הזדמנות. מגמה זו צורמת במיוחד בכל הנוגע לזכויותיהם לאחר פרידה וגירושין, ובמיוחד בעניין קביעת משמורת הילדים ומזונותיהם.
 

במהלך חיי הנישואים האמהות מעודדות את השתתפות האבות בגידול מלא של הילדים, תוך הקפדה יתירה על עקרון השוויון: ניתן לראות כיום אבות רבים המטפלים בילדיהם במסירות אין קץ, כשנשותיהם עסוקות בה בעת בעבודתן, או מתפנות ללכת לחוג או ללימודים. ואולם, כאשר חלילה בני זוג מתגרשים, נעלם לפתע השוויון: האב הופך למוקצה מחמת מיאוס, שצריך להוכיח לעולם שהוא זכאי להמשיך ולראות את ילדיו, לפחות כפי שרואה אותם אמם.
 

בישראל נהוג להתחשב בחוק העברי הקדום שלפיו האב צריך לזון את ילדיו, ומכאן שעליו לבדו לשלם מזונות עבורם. בעקבות עיוותים אלה גברים רבים נאלצים לשלם מזונות לאם גם כאשר הילדים שוהים בבית אביהם חלק ניכר מהזמן. רק לאחרונה, בעקבות פסיקות אמיצות בבית המשפט העליון הוחל באיזון מסוים בפסיקת המזונות, כשגילו התחשבות בהכנסות של שני בני הזוג. יחד עם זאת, עדיין האב הוא שנאלץ לשאת במרבית הנטל.

מקוממת במיוחד התייחסות החוק לעניין משמורת הילדים: ההחלטות בעניין זה מתבססות בעיקר על החוק המעוות והמפלה את הגברים לרעה, הקרוי "'חזקת הגיל הרך", לפיו ילדים עד גיל 6 נשארים אוטומטית אצל האם, ללא התייחסות לכישוריה.
בהתבסס על הנהוג בתרבויות המסורתיות שבהן האמהות טיפלו בילדים בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, הונח באופן כללי שהאמהות יהיו המטפלות העיקריות לאחר הפרידה, ואילו האבות "יבקרו" את הילדים בצורה שמשקפת לכאורה את תפקידם המינורי בגידול הילדים.

זאת למרות המספרים הגדולים והמשמעותיים של נשים העובדות מחוץ לבית, למרות העובדה שגברים רבים מקבלים אחריות על הטיפול בילדיהם בעודם נשואים, ולמרות המחקרים החדשים המוכיחים כי תרומתו של האב לילדים גדולה מאוד.

עדיין קשה לשנות את ההנחיות המעוותות שהוטמעו הן בבתי המשפט והן בקרב הגורמים המקצועיים הפועלים תחת צלו של החוק. רוב ההנחיות עוצבו כמרשם אחיד-המתאים-לכולם, שלפיו הילדים גרים רוב הזמן עם ההורה המשמורן, וזוכים למספר ימי ביקור בודדים אצל ההורה הלא-משמורן, שהוא בדרך כלל האב.

בשנים האחרונות הולכת ותופסת תאוצה במדינות הנאורות צורה של הסדרי משמורת משותפת, שמאפשרת לשני ההורים לקחת חלק בהחלטות חשובות הנוגעות לילדיהם, למשל החלטות הקשורות לבריאות, חינוך ומעונות יום, כפי שהיה גם בחיי הנישואים. במצב זה הילדים שוהים פרקי זמן לא מבוטלים עם שני ההורים.

למרות השיפור היחסי בהסדרי הביקור עם האבות, עדין קיימת התנגדות למגעים ממושכים כאלה בקרב אמהות ואנשי מקצוע מסוימים, המאמינים בהעדר כל מידע מבוסס על כך, שילדים לא יכולים ללכת לבית הספר מיותר ממקום מגורים אחד. את היחס המפלה כלפי אבות ניתן לראות גם בגישתם של פסיכולוגים המתמנים לבדוק "מסוגלות הורית" וגם בגישתן של חלק ניכר מפקידות הסעד המתלוות לכל מקרה ומקרה: במקרים רבים הרושם שנוצר הוא כי "אנשי מקצוע" אלה מנסים לשמור בחירוף נפש על טובת האם ולא על טובת הילדים עצמם.

 מודעה  
 
   
 
נמצא כי ילדים הנמצאים בהסדרים של משמורת משותפת הסתגלו טוב יותר למצב שלאחר הגירושים מבחינה התנהגותית ורגשית, נרשם אצלם שיפור בהערכה-העצמית וביחסים המשפחתיים. גם הישגיהם הלימודיים היו טובים יותר. הילדים עצמם רצו יותר קשר עם ההורה הלא-משמורן שלהם ורבים מהם העדיפו את התפיסה של משמורת פיסית משותפת.

בהתבסס על מחקרים השנים האחרונות, ברור כי עבור רוב הילדים הסדרי הראיה ה"מסורתיים" קשיחים שלא לצורך, מגבילים ואינם עונים על האינטרס של הילדים עצמם. פיתרון של משמורת משותפת עונה לעקרון של טובת הילד. זהו עיקרון העל הראוי להנחות את מקבלי ההחלטות בנוגע להסדרי המחייה של ילדים לאחר פרידה וגירושים.
 

ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה ילדים, חיפה, ופעיל לקידום שמירה על טובת הילד בחקיקה ובחברה