חוק החסיון בין מטפל למטופל – חל איסור מוחלט על אנשי טיפול להעביר חומר חסוי לפקידי סעד הן בנוגע לילדים והן בנוגע להורים

הזכות לחסיון הינה זכותו של המטופל כלפי הפסיכולוג או המטפל. מטרת החסיון היא להבטיח למטופלים ולכל מי שנזקק לשירותו של פסיכולוג ונותן לו מידע מתוך אמון שמידע זה יישמר בסוד, כי הפסיכולוג לא יפגע באמון שנתן בו ולא יגלה את המידע שמסר לו, אלא אם יחויב לעשות כן על ידי בית המשפט.

 

החסיון אינו מוחלט אלא יחסי: בית המשפט ישקול בכל מקרה ומקרה האם החובה להעיד אמת ולהגיע לחקר האמת גוברת על החובה לשמור בסוד מידע שנמסר בטיפול. הדבר תלוי בחומרת העבירה, אשר להוכחתה מתבקשת העדות בנסיבות המקרה, ובשאלה האם ניתן להוכיח את העבירה ולהביא לדין את העבריינים מבלי לפגוע בערך החסיון.

 

יש לדבר היבט נוסף: הפסיכולוג אינו מקור מידע אותו מבקשת המשטרה, ועליה לתור אחרי ראיות ממקורות אחרים. לא פעם אנשי המשטרה לא ערים לפרטים אלה.

 

כאשר מעורב בטיפול ילד, אזי ככל שהמידע נוגע לו, אין למסרו אלא בהסכמת אפוטרופסיו.

 

חלק ניכר מן ההורים ובעיקר מן המטפלים במכון להתפתחות הילד אינם מודעים דיים לחוק החסיון החל עליהם, המורה להם חד משמעית לשמור על חסיון הן בנוגע להורה והן בנוגע לילד מפני כל גורם שהוא, בכלל זה פקידי סעד.

החוק אוסר על מטפלים להעביר חומר חסוי בכתב או בעל פה על הילד והוריו ללא הסכמת המטופלים לפקיד סעד או כל גורם אחר אלא אם בהנחיית בית משפט (חסיון יחסי).

 

למרות שאי ידיעת החוק מצד אותו מטפל אינה פוטרת אותו מאחריות, אם מקנן בכם החשש כי מטפל זה או אחר יעביר חומר חסוי לפקיד סעד ללא הסכמתכם, שילחו לו מכתב המפרט את החוק וסעיפיו וכי עבירה על חוק החסיון הינה עבירה פלילית לכל דבר וענין.

________________________________________________________

 

חסיון רופא-חולה :

סע' 49 לפק' הראיות : "עדות רופא - (א) רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כרופא והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה; והוא הדין באדם שאגב עבודתו בשירות הרופא או בשירותו של מוסד רפואי או בצוות המקצועי העובד עם הרופא, תוך טיפול בחולים, הגיע אליו דבר שנמסר לרופא. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות רופא או לעבוד כאמור בסיפא לסעיף קטן (א). (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות".

 

הרציונל לחסיון – לאפשר תקשורת פתוחה בין הרופא לפציינט. יש שטוענים שההצדקה לחסיון פחות משמעותית לחיסיון עורך דין-לקוח (מדברים על חסיון ולא על סודיות). הטענה היא שבחסיון רופא-חולה אפשר לתת לרופא להעיד.       החסיון חל על כל הצוות הרפואי.

סע' 49 לפק', אומר שאדם שנזקק לשירות רופא/ מידע שהגיע תוך כדי עבודתו כרופא/ ושיש לו זיקה לשירות הרפואי. החסיון חל רק שמדובר בעבודה חוקית של רופא.

כלומר, אם מדובר בהפלה לא חוקית, אזי אין חסיון.

ע"א 447/72 ישמחוביץ : גניקולוג שעסק בטיפולי פוריות באופן פרטי, היו אצלו מסמכים אישיים בנוגע למטופליו. חשדו שהוא מעלים מס ופשטו על הקליניקה שלו. שם מצאו תיקים אישיים והוא טען לחיסיון. בית המשפט – אמנם סיבת פניה של חולה, סוג הטיפול שניתן לחולה – הם חסויים, אולם זהות הפציינט או כתובתו או תמורה ששילם – זה לא חסוי.  (פס"ד זה ניתן לפני יותר מ-30 שנה)

 

כיום (לעומת פסק הדין הזה), התחזק נושא פרטיות האדם וחוקק חוק הגנת הפרטיות.

ד"ר בלכר טוענת שאולי היום היו פוסקים בצורה שונה ואפשרי כי שם הפציינט הוא פרט חסוי.

 

חסיון הוא יחסי ואפשר להסירו אם הטעם לגילוי לשם עשיית צדק, עדיף על הטעם שלא לגלות את הראיה.

 

חסיון פסיכולוג-מטופל :

סע' 50 לפק' הראיות : "עדות פסיכולוג – (א) פסיכולוג-מומחה כמשמעותו בצו שהותקן לפי סעיף זה אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות פסיכולוג-מומחה. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית-המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות. (ד) שר הבריאות יתקין, בהסכמת שר המשפטים, צו שיגדיר מיהו פסיכולוג-מומחה לעניין סעיף זה".

 

דוג' להמחשה - אם פונים שני לקוחות לעורך דין, ואחר-כך יש ביניהם סכסוך ורוצים להעיד את עורך הדין לעניין הדברים שנעשו כאשר ייצג את שניהם, אז אין חסיון.

אולם, אם שני בני הזוג פונים לפסיכולוג, אז רק אם שניהם נותנים היתר, הפסיכולוג יעיד.

סע' 50 לפק', לא מדבר על עובדים ומתמחים של הפסיכולוג. סביר להניח שאם זה יגיע לבית המשפט, אזי כן תהיה פרשנות מרחיבה (שתכלול גם את עובדיו).

 

סע' 50א' לפקודת הראיות : "עדות עובד סוציאלי – (א) עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עובד סוציאלי. (ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות". החסיון הוא יחסי.

 

הדמיון בין אבחון פסיכולוגי לקריאה בקפה

על מנת לבצע טיפול רגשי בילד במכון להתפתחות הילד, עליו לעבור אבחון פסיכולוגי. ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים פרטיים אשר מדלגים על השלב הזה ומחליטים על אופן הטיפול ללא אבחון פסיכולוגי או בדיקות אחרות אלא על סמך התרשמותם האישית בלבד.

 

האבחון הפסיכולוגי במכון להתפתחות הילד מתחיל ומסתיים במבחן בן 3 שעות בלבד, שבמהלכו מבצע הילד בתנאי מעבדה סדרת מבחנים כדוגמת מבחני וקסלר, ציורים, CAT ןכן', אשר בסיומם כותב המאבחן דוח פסיכולוגי.

 

לא מעט מאמרים נכתבו אודות זילותם וחוסר תקפותם המדעי של המבחנים הללו, ואולם תהליך האבחון המפוקפק הזה ממשיך להיות שמיש ולחרוץ גורלם של מאות אלפי ילדים לרעה רק משום שפסיכולוגים אינם מסוגלים לבנות כלי בדיקה מדעיים נאותים בשל מוגבלותם המקצועית בנושא שיטות מחקר מדעיות.

 

על סמך 3 שעות בדיקה בלבד, בתנאי ואקום, ללא תצפיתנות ואינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים, ללא בחינה במצבים משתנים וסביבות מגוונות, קובע פסיכולוג קליני במכון להתפתחות הילד או פסיכולוג חינוכי מה יהא עתידו של האובייקט המוצג לפניו.

 

הדוח הפסיכולוגי מסתמך לעיתים על דוחות או מסמכים קודמים שהפסיכולוג הצליח להשיג (לעיתים קרובות משכנע את ההורים להביא לו דוחות קודמים וכך זה פועל עליהם ועל הילד כחרב פיפיות). חוות הדעת הקודמות משפיעות לרעה על אופן חשיבתו של הפסיכולוג, מנטרלות את הפאן האובייקטיבי בשיקול הדעת ומעוותות את חוות דעתו שלו, וכך הוא מפרש את תוצאות המבחנים כך שיתאימו למה שנכתב ע"י קודמיו, על מנת שתיווצר חומת התאמה בין כל חוות הדעת.

 

בלא מעט מקרים בהם כתבו פסיכולוגים חוות דעת שהן בלתי תלויות בחוות דעת קודמות משום שנמנע מהם לצפות בדוחות קודמים, נתגלו הבדלים גדולים בפרשנות המבחנים עד כדי סתירות מהותיות בין חוות הדעת השונות. (שוב, הן משום שאבחונים פסיכולוגים אינם כלי מדעי)

 

המהלך היומרני ביותר של מאבחנים אלו הן הפרוגנוזות שהם מספקים בנוגע לילד. אותה פרוגנוזה (ניבוי) הנסמכת על 3 שעות בדיקה בלבד של ילד רך בשנים, לעיתים פעוט, קובעת ביומרנות חסרת גבולות מהו הסיכוי כי הילד יפתח הפרעות התנהגותיות בעתיד.

 

פרוגנוזה זו אינה שונה למעשה מפרוגנוזה של קוראת בקפה, פותחת בקלפים או קוראת עתידות בכדור בדולח, ולכן מבחינה משפטית קיים יסוד סביר להניח כי אבחון פסיכולוגי הוא אקט שיש בו אפקט של רמאות וכי טיפול רגשי לא מוכח יש בו משום הונאה של הלקוח.

תגובות למאמרה של אסתר הרצוג: מדוע הוצפנו לאחרונה בסיפורי התעללות על ילדים

למאמר של אסתר הרצוג

 

 18.  התעללות?  

   

מאמר חשוב – תודה לד"ר הרצוג! על בשרם של הורי מטופלי למדתי כיצד פקידי הסעד/ משטרה יכולים להפוך אם תמימה ל"מתעללת". ההוצאות המשפטיות להוכחת חפותה של האם מושתות עליה ובסופו של דבר על רווחת ילדיה. את הטראומה שעוברים הילדים בעת שהותה של אמם במעצר לא ירפא הזיכוי.

 

 רופא ילדים

 

28.  עובדי שירותי הרווחה – גולם שניזון מן החלשים  

     

 כמו שהיום אנו מזדעזעים מעקרון הלינה המשותפת בקיבוצים, בעתיד נזדעזע מכך שאלפי ילדים נקרעו מהוריהם על ידי המדינה. יש כל כך הרבה דרגות חופש של טיפול לפני קריעת הילדים מן ההורים – אבל "בית ספרינו" לא ערוך לכך.

 

מי הם עובדי הרווחה ש"משחקים" את אלוהים? כמה פסיכומטרי צריך בשביל להתקבל לעבודה סוציאלית? (מהנמוכים שבדרישות). מישהו עושה להם מבחן אישיות בטרם נותנים להם את הסמכות לקחת ילדים רכים מהוריהם.

 

ישנם מקרים קיצוניים שמצדיקים הרחקה – אבל לא באלפים.

 

מה שמדאיג ששופטים מאשרים כל זאת.

 

38.  לעו"ס יש אינטרס מובהק להוציא ילדים  

       

כעו"ד וכעובד נוער בחצי משרה כבר שנים רבות יצא לי לא אחת להיות נוכח בתיאור המזעזע של הכותבת …איך חוברות להם כמה עובדות סוציאליות בראשות פקידת סעד נ' אמא מסכנה חסרת סיכוי ועומדות נגדה ומתעללות בה ומציבות לה תנאים משפילים וכל זה בתמורה ל"חסדיהם" שלא יבקשו מבית משפט להוציא את הילד.

 

ולצערנו שופט שאין לו חשק ו/או יכולת לבדוק את טענותיהם סומך בעניים עצומות על כל חבורת העו"ס וכך מנקה את מצפונו "שהרי אין להם אינטרסים" .

 

אין פיקוח על העו"ס ,   יש לחקור את העניין

 

83.  ולגבי ילדי פנימיות…. מניסיון כמורה  

    

 בפנימייה הילד אומנם מוגן מהורים מכים, אך הפנימייה אינה מעניקה כ ל ו ם לילד מלבד מזון ומיטה. הילד נמצא בכאוס רגשי, למרות הצוות המקצועי – אין מענה רציני, מלבד תרופות !!!

*

בפנימייה לילד יש סיכוי להיאנס על ידי ילדים אחרים, להידרדר לסמים, להיות מוקף בילדים קשים עם חוויות כואבות, לחיות ללא גבולות ובמחיצת מבוגרים שבאים ויוצאים מחייו ללא בסיס יציב.

*

אז למה לא לשקם את המשפחה ? למה לא לצמוח רגשית במקום לתת לידי להתבוסס בחוויות הקשות שלו כל החיים ללא מענה או פתרון ?

*

למה ?

 

 צפונית

 

92.  פקידי הסעד חוטפים ילדים מהוריהם בכדי לקדם את עצמם!  

     

שלחתי שאלה לדובר משרד הרווחה נחום עידו ושאלתי אותו נגד כמה מההורים שנלקחו מהם ילדיהם הוגשו כתבי אישום. תשובתו הייתה שלרוב זה לא מגיע לכדי אישום פלילי. כלומר לרוב אין די ראיות בכדי להגיש כתב אישום נגד ההורים קל וחומר להרשיעם. אם כן במדינה ישראל לא צריכים ראיות של ממש בכדי לקחת ילדים מהוריהם!!!

אם נוסיף לכך את סכומי ההעתק שמקבלים כל הארגונים ש"דואגים" לנוער בסיכון נקבל את ההסבר לתופעה הבלתי נתפסת של הוצאת אלפי ילדים מבתיהם ללא כל סיבה!

 

לפקידי הסעד סיבות רבות להוציא ילדים מביתם. טובת הילד היא הדבר האחרון שעומד מול עיניהם.

לעיתים מדובר במשפחות נורמטיביות לחלוטין. פקידי הסעד נטפלים בעיקר אל משפחות בעלות מצוקה כלכלית אך לא רק. לעיתים קרובות מעלילים עלילות חסרות שחר בכדי להצדיק את הוצאת הילדים מהבית. מערכת הרווחה מעודדת אותם ומקדמת פקידים שהוציאו "הרבה צווים". גם עובדים סוציאליים שרוצים להתקדם במערכת הרווחה נותנים יד בהמצאת עלילות שונות ומשונות בכדי להצדיק הוצאת הילדים מביתם. השופטים נוטים להאמין לפקידי הסעד ולעובדים הסוציאלים ולא להורים, וכך ניתנת החותמת להוצאת הילד מביתו גם כשאין לכך כל סיבה. הארגונים לטיפול ב"ילדים בסיכון" או חוסים בכלל, מקבלים סכומי עתק בעבור כל ילד שמטופל אצלם.

 

 יודע מנסיון אישי

 

101.  השררה משחיתה, שררה מוחלטת משחיתה באופן מוחלט  

     

 כאשר ילד עובר התעללות בביתו – יש להוציאו מביתו. נקודה.

 

א ו ל ם …

במערכת הקיימת במדינת ישראל – העובדים הסוציאליים מהווים את הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת גם יחד.

 

המחוקקת – כל עו"ס מחליט מהי התעללות, לטעמו.

השופטת – כל עו"ס מחליט אם במקרה דנן התעללו בילד. שופטי ביה"מ רק לעיתים נדירות ילכו נגד קביעה זו.

המבצעת – הם אלה שיוציאו את הילד מביתו, ויעבירו אותו לגורם אחר.

 

לפני שבכלל ישקלו להוסיף עובדים סוציאליים על הקיימים – יש לדאוג להפרדת רשויות בתחום, כדי לנסות ולמנוע עוול מהורים ונזק לילדים.

 

 דניאל פפר ,   מודיעין

 

112.  אם לא הייתי לומדת תקשורת  

     

 לא הייתי מבינה על מה את מדברת.

את כ"כ צודקת.

הוצאת לי את המילים מהפה.

 

בואי נראה מה יהיה הדבר הבא.

 

 סטודנטית לתקשורת ,   תל אביב

 

135.  פקידי הסעד הם נזק להרבה ילדים ומשפחות  

     

פקידי הסעד גורמים אין סוף נזקים לילדים ומשפחות. הם פשוט מתעללים במשפחות. ונהנים בבתי משפט מכוח להזיק. היה יותר טוב לילדי ישראל ומשפחותיהם בלי פקידי סעד ואני כותבת את דברי לאור ניסיון מר שהיה לי עם פקידי סעד. אני הצלחתי להציל את עצמי ומשפחתי מידיהם בזכות כספי והשכלתי . אך אוי לעניים הנופלים לידיהם.

 

רות סגלוביץ' ,   קרית מוצקין

ruth_s1@netvision.net.il 

 

137.  ה"משרה עובדת סוציאלית" מזמן משרתת אינטרס

     

 מבלי להיכנס להאם הגברת הרצוג צודקת או לא , בתור עו"ס במשך שנתיים ליפני 15 שנה והיום בתחום העסקים אני חייב להתוודות שמההיכרות שלי עם המערכת בתקופתי לפחות לא נתקלתי בעו"ס אחד/ת אשר באו לתפקיד במטרה באמת לעזור כפי שהמטופלים מצפים.

לצערנו המערכת הממשלתית רווחתית רקובה לחלוטין יש ללמוד מהמערכת החרדית אשר יכולה לתת דוגמא למופת מה זה אומר לתמוך

 

 חיים ,  עו"ס לשעבר, מרכז

 

140.  לא מזמן פרסמתי תגובה בynet, וסיפרתי  

     

 שבתור ילדה קטנה , נשארתי לבד בבית כי שני הוריי עבדו.

היינו עולים חדשים, ללא כסף, וזו הייתה הברירה היחידה. הוריי הם אנשים נפלאים ומשכילים, גדלתי ללא בעיות מיוחדות, אני בעלת תואר ראשון בהנדסה מהטכניון עם הרבה חברים.

אחת התגובות שקיבלתי בחזרה הייתה מעובדת סוציאלית שכתבה שאילו היא הייתה שומעת על כך שנשארתי לבד בבית היתה מוציאה אותי מרשות הוריי, רק המחשבה על כך עוררה בי כאב עז. המחשבה שעובדת סוציאלית טיפשה אחת הייתה יכולה להרוס לי את החיים.

ואכן שמעתי על עובדות סוציאליות שהוציאו ילדים מבתי עולים ללא סיבה. עובדות סוציאליות הן בדרך כלל נשים ממעמד בינוני, שלא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות. מצטערת, זאת האמת. דווקא נשים כמוני שלא היה להם כסף , הלכו ללמוד הנדסה ולא מקצוע בו מוציאים ילדים מביתם והורסים משפחות, ודווקא את מקרה בו יש התעללות חמורה לא תופסים בזמן

 

 אנה

 

169.  ל-164 את תמימה או מיתממת?  

     

 כתבת: "לפקידי סעד לא כדאי מבחינת השקעת משאבים לפנות להליך של הוצאה מהבית……כל הצעה ל…הוצאה מהבית חייבת ועדת החלטה … "

במציאות ועדת החלטה צורכת פחות משעת עבודה כפול מספר המשתתפים בה, על כל ילד אשר גורלו נחרץ בה.

כתבת: " יש פנייה לבית המשפט ורק שופט יכול להחליט על צו הוצאה ממשמורת ….. פקיד הסעד בבקשתו נדרש להוכיח כי נעשו כל המאמצים בקהילה לטפל בילד"

במציאות השופטים חסרים אמצעים אוביקטיביים לבקר את מהימנות דו"ח העו"ס ולכן השופטים הם כחותמת גומי.

 

חי בשטח  

 

198.  כסטודנטית לעו"ס אני אומרת מבפנים, לצערי, יש משהו בדבריה!    

נכחתי במסגרת לימודי בוועדת החלטה ויצאתי משם בוכה.

כמעט 10 עובדות נגד אמא אחת דווקא אישה אינטליגנטית ונחמדה שעולות עליה ומנסות להוכיח לה כמה היא אמא רעה .הן ממש צעקו עליה בצורה מתנשאת ואכזרית. והיא בכתה ואמרה שהיא משתדלת.. וכלום לא עזר . היום כל הילדים שלה בפנימיות. בטוחה שיכלו לסייע בפתרון מתאים יותר לילדים. יכלו לעזור לה להסתדר איתם בבית! הילדים האלה לא עברו התעללות היא פשוט התקשתה לסדר אותם. והיה בלגן והם לא קמו בזמן לבית הספר חשוב לציין שהם כולם רצו להישאר בבית!…אני מאוכזבת מאד. כמעט שאינני בטוחה אם אוכל לעבוד במערכת דורסנית כזאת.

כמובן, שלא כל העובדים הסוציאלים כאלה. אבל עצם זה שמתאפשר לאלה לעבוד הוא בושה ואפילו פשע .

 

 

יערה ,   מרכז  

עוד מקרה של ילדים שמטולטלים מאומנה/פנימיה/אומנה/פנימיה. האם לא הגיעה העת שמשרד הרווחה יחשוף בפני הציבור את הנזק הנפשי הנגרם על ידו לילדים שמטולטלים ממקום למקום כמו שק תפוחי אדמה?

20/04/2008 1:16  בדויה

החלטה סופית

בצער וקושי רב,לאחר 11 חודשים שהילדים אצלנו ללא כל תשלום,החלטתי שלהיות משפחת אומנה זה קשה,ואני לא מסוגלת לגדל את 2 הילדים למרות הרצון הטוב שהיה לי בתחילת הדרך, יש לציין שעברנו את כל מבחני האומנה,והחרטה הגיעה דווקא עם קבלת התשובות החיוביות להיותנו משפחת אומנה, רציתי לומר שאני מאוד מעריכה את כולכם,את העשייה הענקית למען כל הילדים,ואכן,לא כל אדם זוכה לכך, כרגע אני מאוד מוטרדת,לאן ייקחו אותם? האם יהיה להם טוב יותר בפנימיה? מצד אחד אני שלמה עם ההחלטה למען משפחתי,כי זה לא עבד כלכך טוב מסיבות שונות,ומצד שני אני רוצה לקבור את עצמי באדמה מהכשלון שלי בלבד,

 

עוד על טלטולים של ילדים בידי משרד הרווחה

מדוע קשה לתבוע פסיכולוגים ועובדים סוציאלים קליניים על רשלנות רפואית

טיפולים פסיכולוגים בכפיה על ילדים

 

לעיתים מופנים ילדים, לכאורה עם בעיות התנהגותיות להדרכה הורית וטיפול רגשי במכון להתפתחות הילד.

 

מי שמפנה את ההורים הללו הם בד"כ גננת שאינה יודעת להתמודד עם ילדים שלא סרים למרותה ואין לה סבלנות להיות קשובה לצרכיהם, ואז היא מטילה את הכשל המקצועי שלה בהורים כדי להסיר מעצמה אחריות לתפקוד הרשלני שלה בגן. זאת אף לנוכח העובדה כי מרבית הגננות אינן מכירות כלל את מהות הטיפולים הניתנים במכון להתפתחות הילד ולמרות זאת ממשיכות להמליץ…

 

אם ההורים אינם משתפים פעולה הגננת או המורה לעיתים מדווחות למשרד הרווחה על מנת להכניס את פקידת הסעד לתמונה ואז זו כופה על ההורים לבצע את הטיפול תוך ניצול פרצות בחוק הנוער וסחיטה ואיומים כי אם לא יבצעו את הטיפול הם ינותקו מילדיהם לעיתים באופן מיידי, תוך העברתם למרכז חירום.

 

במקרים כאלו, כמו גם בסכסוכי גירושין ישנן אף פקידות סעד שמרחיקות לכת ומעבירות את הילד באופן מיידי למרכז חירום תוך גרימת טראומה נפשית קשה לילד.

 

באחד המקרים שתועדו אצלנו איימה פקידת סעד על הורה שאם לא יחתום על מסמכי העברה למרכז חירום היא תדאג לכך שהפסיכיאטר המחוזי יאבחן אותו כחולה נפש וכך לעולם לא יראה את ילדיו.

 

מנגנון ההסתרה של המטפלים הרגשיים

 

בניגוד לרופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים קליניים תמיד מסתירים מן ההורים את משמעות הטיפול הרגשי. הם נמנעים מלתת הסבר על מהותו של הטיפול ואיך הוא יכול לתרום לתהליך. הורים שמבקשים הסבר מקבלים תשובות מתחמקות, כך שבמקום שהמטפל יספק תשובה עניינית הוא מסיט את הנושא, מעביר את המיקוד להורה וגורם לו לזוז מן השאלה הכול כך חשובה הזו ולהתמקד בסוגיות משניות אחרות.

 

במהלך הטיפולים הם מקלידים את "ממצאיהם" במחשב ולעולם לא חושפים אותם בפני ההורים, וזאת על מנת ליצור מידור, חיסיון והגנה על עצמם מפני תביעות משפטיות. זאת, שוב בניגוד לרופאים המחויבים לגלות לפציינט את כל הממצאים אליהם הגיעו.

 

אז מדוע קשה לתבוע מטפלים רגשיים על רשלנות מקצועית

 

בבסיס התירוץ לכפיית הטיפולים הפסיכולוגים בילדים עומדת הטענה כי:

"אם לא מטפלים בשורש הבעיה כבר מגיל צעיר, היא רק תחריף…"

 

על בסיס איזה חוק מדעי הם קובעים כי אכן קיימת בעיה? ואם קיימת כזו, האם קיים טיפול הולם בעל תיקוף מדעי או שמא מדובר בטיפול שהוא לעג לרש (תרתי משמע).

 

תירוץ חסר שחר זה של אנשי מדעי החברה נותן להם לגיטימציה (מגובה ע"י חוק הנוער) לבצע טיפולים רגשיים בילדים, טיפולים שהם עקרים ומסורסים מכל הוכחה מדעית בשם מנטרה הומניסטית לכאורה אשר אינה ניתנת למדידה וכימות. הפאן ה"הומאניסטי" היחיד בתעשיית טיפולים זו הוא הגדלת יכולת ההשתכרות של "מטפלים" אלו ממדעי השרלטנות ודווקא פאן זה כן ניתן לכימות: המון כסף מתגלגל בתעשייה הזו שלא לצורך.

שעת "טיפול" פרטי שכזה מתחילה בכ-250 ₪. בטיפול כזה אין למעשה עלויות, אין עלות חומרי גלם וגרוע מכך אין עלות של אחריות.

 

האם שמעתם על פסיכולוג או עובד סוציאלי מטפל שנתבע על רשלנות מקצועית?

אני לא שמעתי, וזאת משום שדינאמיקת העבודה שלהם מבוססת על כך שאם אין תוקף מדעי לטיפולים אז לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף קשה לתבוע אותם על רשלנות מקצועית.

אם היתה תקפות מדעית אז ניתן היה להוכיח רשלנות מקצועית ע"י הבאת ראיות לכך שהמטפל לא פעל עפ"י הנחיות מדויקות של הטיפול ובכך התרשל בתפקידו.

 

מאחר ואין ביסוס מדעי לטיפולים, לכן גם אין הנחיות מדויקות איך ליישם אותם, ולכן קשה להוכיח רשלנות, ובמילים אחרות הכל פרוץ.

 

טיפול בו לא ניתן להגדיר מדדים להצלחה ולכן אף לא ניתן לבצע בו בקרה ופיקוח על אופן תפקודו של המטפל הוא טיפול לא ישים ולכן יש לבטלו.

 

בית הדין המשמעתי

 

הקובלנה הינה הליך משפטי לכל דבר ועניין. ועדת המשמעת של משרד הבריאות יכולה להמליץ להתלות את רישיונו של איש הצוות הרפואי (להקפיאו לפרק זמן קצוב), לשלול אותו לצמיתות, לנזוף בו או להעיר לו. 

 

בשנת ‎2000 למשל נדונו בדין משמעתי 40 קובלנות.

 

עניינן התנהל נגד תשעה-עשר רופאים, תשעה רופאי שיניים, שני טכנאי שיניים, רוקח אחד, ארבעה פסיכולוגים וחמש אחיות. ההליכים המשמעתיים בעניינם של עשרה רופאים הסתיימו. רופא אחד, שנתן מרשמים שלא עפ"י החוק, נידון לשישה חודשי התליית רישיון. רופא אחר, שקיבל כספים במרמה, נידון גם הוא לשישה חודשי התליית רישיון.

 

חמישה רופאים, שהואשמו בעבירות מין, נידונו לחודש התליית רישיון ועד שלילתו לצמיתות, בהתאמה. שלושה רופאים נידונו על רשלנות מקצועית, ונפסקו להם חודש התליית רישיון עד שנת התלייה, בהתאמה. נגד שלושה רופאי שיניים הסתיימו ההליכים המשמעתיים – רישיונו של רופא שיניים שנידון על עבירות מין, נשלל לצמיתות. לשני רופאי שיניים, שעניינם נדון על רשלנות רפואית, הותלה רישיונם מחודשיים עד שלושה חודשים, בהתאמה. שני רוקחים, שעניינם נדון בגין רשלנות רפואית נידונו לשלושה חודשי התליית רישיון ועד שישה חודשים, בהתאמה. לשתי אחיות שנידונו בגין רשלנות מקצועית, נפסקו חודשים התליית רישיון, ולאחות נוספת, שנידונה בגין שימוש עצמי בסמים מסוכנים נפסקו בדין המשמעתי שישה חודשי התליית רישיון. 

 

שימו לב כי אף אחד מארבעת הפסיכולוגים לא הורשע.

פנימית רננים של ד.י. ש בע"מ של משרד הרווחה חוייבה בנזיקין על גרימת מוות ברשלנות של ילד שהיה באחריותה

איריס פרחי NFC

למאמר המלא

 

בית משפט השלום בתל אביב חייב פנימייה, מתנ"ס ומציל לשלם פיצוי למשפחתו של ילד בן 11 שטבע בבריכה במהלך בילוי בקייטנה  "ניתן היה להציל את הילד"

 

"לו ניר היה נמשה מהמים במהלך חמש הדקות הראשונות, לאחר הטביעה, ניתן היה להציל אותו". כך כתבה שופטת בית משפט השלום בתל אביב רות רונן, בפסק דין קורע לב שניתן בשבוע שעבר. השופטת רונן, חייבה את חברת ד.י. ש בע"מ (הפנימייה - נתבעת 1), את החברה הכלכלית של המועצה המקומית פרדס חנה (המתנ"ס – נתבעת 4) ואת נתנאל שוורץ מציל בבריכת המתנ"ס (נתבע 5) לשלם למשפחתו של ילד בן 11 שטבע בבריכת המתנ"ס, בגלל רשלנות לשמה, סך של 1,358,717 שקל. נתבעים 4 ו-5 ישאו ב-65% מהסכום ונתבעת 1 ב-35%.

 

בפסק דין שהתפרש על 21 עמודים, מתחה השופטת רונן ביקורת נוקבת על התנהלות הפנימייה, המתנ"ס והמציל וקבעה שבהתרשלותם הביאו למותו של ילד.

 

השופטת קבעה שהפנימייה הפרה את חובתה לקיים שיטת השגחה הולמת ולוודא קיומה של שיטת השגחה הולמת מקבילה על-ידי המצילים בבריכה. "בענייננו, ילדי הפנימייה היו ילדים בעייתיים, עם בעיות התנהגות, היפר אקטיביות, ובעיקר קשב וריכוז. לאור זאת, ולאור אופי הפעילות מחוץ לכותלי הפנימייה, בבריכת השחייה, פעילות שכרוך בה גורם משמעותי של סיכון, נגזרת חובת הזהירות המוטלת על המדריכים".

 

השופטת פסקה שבפועל ההשגחה על ילדי הפנימייה לא היתה מספקת. "ניר שהה במים במצב של מצוקה וטביעה לפחות 5 דקות לפני שהמציל הוציא אותו מהמים. בדקות אלה, הוא לא הוציא את ראשו מהמים. לו היה מדריך שהיה משגיח עליו במשך פרק הזמן הזה, הוא היה יכול לראות שקיימת בעיה ולהציל את ניר. אולם, במשך חמש דקות תמימות לפחות – איש לא ראה את ניר. מכאן, שלא הייתה השגחה נאותה של אנשי הצוות – בין אם משום שלא ננקטה שיטת השגחה ברורה ומסודרת, ובן משום ששיטת ההשגחה לא יושמה בפועל".

לפסק הדין

אנשים שקופים מול אנשים אטומים

רונן פז NFC

 

כתבתה של יפעת קידר על ילדי גירושין שהוצגה שלשום במבט שני מראה עד כמה אף אחד לא נותן לעובדות לבלבל אותנו. צדק הרב אברהם רביץ כאשר טען שלא ניתן לחדור מבעד למסך האטימות השומר על האמת מחשיפתה לאור השמש

  

דיאלוג בלתי אפשרי

 

רק מי שהיה שם יודע עד כמה המערכת לא רואה אבות ומכחישה את המציאות. מציאות כל כך הזויה שלא ניתן בכלל לשכנע את הציבור שהיא אכן קיימת. בילי מוסקונה לרמן נקטה בדרך המקובלת והיא לגלות אמתפתיה כלפי הטענות של האבות ובהתנשאות של הבנה ייחסה את טענותיהם לאופיים הגברי.

 

הדיאלוג בין המינים הוא בלתי אפשרי כי זהו דיאלוג של אבות שקופים מול אנשים אטומים. אחרי כל כך הרבה שנים בהם האטימות מול השקיפות גרמה לילדים לגדול עם נזקים רגשיים לא מבוטלים, ברור שאף אחד לא ירצה לפתוח חלילא את תיבת הפנדורה, שחס וחלילא לא ישאל איפה הוא היה כאשר מחקו לילד תמים אבא מסור וטוב ופצעו את נפשם של שניהם.

 

המערכת יותר חשובה מהילדים

 

פקידת הסעד הראשית שדיברה בתוכנית, הגברת רונית צור, אחראית על ההמלצות שמוגשות או לא מוגשות לבית המשפט. אותה רונית צור מנחה את המערכת להגן על עצמה, וזה כולל לשקר ואף מדגימה זאת בחתימתה האישית עטופה בהמון אמפתיה לכאורה. מאחר שמדובר במידע חסוי שאין לאף גוף סמכות לחקור בו, יכולה פקידת הסעד הראשית לטעון על כל משפחה טענות שאין להן קשר למציאות ויהיה קשה עד בלתי אפשרי להפריך זאת.

 

השופטים מעבירים הלאה

 

השופטים אינם מעוניינים לקחת אחריות על החלטות כבדות משקל אלו ומעדיפים להוות חותמת גומי על המלצות פקידות הסעד. השופטים בבתי המשפט למשפחה אינם מכריעים על סמך האמת בקובעם את גורלם של הילדים בהחלטות שהן לעתים בלתי הפיכות, אלא על סמך הפרשנות בתסקירים המוגשים להם על-ידי פקידות הסעד. מעטים השופטים שיעזו לשאול שאלות ולהטיל ספק במהימנותם של עובדים לא מיומנים אלו. בחירה קלה עשה השופט גרניט בכדי להשקיט את מצפונו כאשר פירגן לפקידות הסעד על עבודתן, בכך הוא למעשה הסיר מעצמו את הצורך לחקור מהי האמת ולשאול שאלות, האם בתי המשפט אינם לעתים חותמת גומי על המלצות לא מקצועיות ולא רגישות?

 

אין ביקורת

 

מרבית המשרדים הממשלתיים מחזיקים מנגוני ביקורת פנימיים טובים יותר וטובים פחות. בנוסף רשאי אזרח להלין אצל נציב תלונות הציבור ואף לגשת לבית המשפט, כל המערכת הזו כלל איננה קיימת כאשר דנים בדבר החשוב ביותר והיקר ביותר שיש להורים המתדיינים – ילדיהם שבשבילם הם מוכנים לעשות הכל – במשרד הרווחה אין מנגנון בקורת.

 

נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מנוע מראש לבחון תלונות הקשורות לפקידות הסעד בהנחה שזה תפקידו של השופט שמעביר את מלוא האחריות בחזרה לפקידות הסעד.

 

גם ערר למערכת השיפוטית לא מעשי וזאת מאחר שבתי המשפט כלל אינם ערוכים לתת מענה בזמן סביר למצוקה של ילד שנותק באכזריות מאחד מהוריו, לרוב נותק מאביו ולעתים אך מביתו.

 

סחבת מכוונת

 

פקידות הסעד יודעות שכאשר התיק רגיש עדיף להשהות את הגשתו עד לרגע האחרון ובכך לא לאפשר להורים להתכונן למציאות הוירטואלית הכתובה בו ובהחלטת שופט עמוס להפוך את התסקיר למציאות האמיתית ואת האמת ללא רלוונטית יותר.

 

כיתת יורים

 

הוועדות רבות המשתתפים אותן מקדמת רונית צור ועליהן היא דיברה בכתבה, הן כמו הוצאה להורג על-ידי כיתת יורים ולא על-ידי רובאי צלף ויחיד. כאשר אדם נשפט למוות במשפט בזק ויש ספק רב אם הוא בכלל אשם, מתחשבים בעומס הרגשי שיהיה מותר על מצפונו של מי שנגזר עליו להוציא להורג. לפיכך, הונהג כי הוצאה להורג נעשיית על-ידי כיתת יורים, בה כל אחד יוכל להגיד לעצמו שלא הוא לחץ על ההדק, ולא יהיה ניתן יהיה להטיל אחריות אישית על אף אחד מהיורים. כפי שרונית צור אמרה בכתבה – המלצות לבית המשפט אינן נכתבות על-ידי עובד סוציאלי יחיד אלה כולם אחראים למתן הגושפנקא למציאות הלא מציאות ואף אחד אינו נושא באחריות אישית. בדרך זה ניתן להצדיק את הצורך בשכירי חרב נוספים במקום לייעל את עבודתם ולהגדיל את מקצועיותם של הבודדים.

 

ילדים מוחזקים כבני ערובה ע"י פקידות הסעד

 

מי שאיתרא מזלו והקשר של ילדיו עמו תלוי בפקידות הסעד חייב להיזהר פן יעיז להלין על תפקודם של אלו. הילדים מוחזקים כבני ערובה בכדי למנוע מהורים ובעיקר מהאבות להלין על המערכת – מי שמעיז להלין על מערכת הרווחה מסתכן בכך שיעלילו עליו עלילות שווא ויפעלו לפגוע בילדיו – כנקמה.

 

מיסחור מצוקת הילדים

 

אותם 1,200 אבות שעל-פי רונית צור חידשו פקידות הסעד את הקשר שלהם עם ילדיהם, למעשה נותקו מילדיהם דווקא בגלל תפקודן הלקוי של אותן פקידות סעד. אומנם תיקון נזקים ולו לילד אחד ואבא אחד עדיף על כלום, אבל את הצלקות הרגשיות שהושארו במשפחות אלו כבר בלתי אפשרי לתקן. בעצם שיבוש הקשר של ילד מהוריו נוצר מצב קשה יותר, המשמר את ה"צורך" בפקידות הסעד.

 

מומחים למראית עין

 

לעתים, כאשר לאבא השקוף יש את כוחות הנפש הנדרשים ואת העוצמה לא להיעלם מול דורסנות המערכת – ימנה בית המשפט מומחה פרטי שיבצע סט מבחנים פסיכולוגים לא רלוונטיים. גם תוצאות מבדקים אלו מושהים בטרם הגשתם לבית המשפט בכדי שקבוצה לא מיומנת של עובדות סוציאליות יאשררו אותו וימנעו מדיעות שאינן עולות בקנה אחד עם הקו הפמיניסטי הקיצוני לחדור למערכת.

 

לסיכום

 

יפעת קידר נגעה ברמיזה בלבד בנושא כאוב ורגיש, שבו מדינת ישראל על מגוון מוסדותיה פועלת לרעת האזרח ופוגעת בילדים עצמם הרבה מעבר לפגיעה שנכפתה עליהם בלאו הכי עקב העימות בין הוריהם. חבל שהתוכנית לא גרמה לפעולת תיקון נמרצת של רונית צור עצמה ולו לאבא אחד בלבד בכדי שבסיומה יהיה גם "הפי אנד".

אז נכניס אותך למחלקה הסגורה – תחקיר של מרב בטיטו על התעללות בילדים בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה

תחקיר "סופשבוע": עדויות קשות ממחלקת הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה. בן 11 מספר שחנקו אותו, בן תשע שבעטו בו. אם ששהתה שם עם בתה מאשרת שהצוות מפעיל אלימות נפשית ופיזית. תגובת בית החולים: "מעולם לא זוהמנו בכוונות רעות"

 

 מרב בטיטו14/7/2007

 

 - מה זה בידוד?

 

"בידוד, בידוד זה חדר כזה לבן, עם ריפוד, שהכל שמה סגור, עם דלת סגורה".

 

- וחדר מחשבה?

 

"אותו דבר, רק שזה עם דלת פתוחה".

 

- מה שמעתי? י' הרביץ לך?

 

"כן, י'. הוא תפס אותי, חנק אותי, והפיל אותי על הרצפה".

 

- מי זה י'?

 

"מכוח עזר".

 

- למה הוא עשה את זה?

 

"התעצבנתי על זה שצחקו עלי מזה שצחקתי. צוחקים עלי מזה שצחקתי, אז אמרתי לו, 'אני לא הולך, אני הולך לשבת על הדשא, ולא זז משם'. אני הולך, והוא רץ אחרי, מפיל אותי, וחונק אותי".

 

- וזה כאב?

 

"כן, כי לא התנגדתי. אחר כך במחלקה הוא תפס אותי, אני השתחררתי ממנו בכזאת קלות, מ' היה עלי, א', י' ו-פ', וגם הם לא הצליחו לתפוס אותי".

 

- מיהם? המטפלים?

 

"לא, הם רופאים".

 

- אז הם תפסו אותך חזק?

 

"כן, הם ניסו לתפוס אותי חזק, ולא הצליחו. עד שבסוף אמרתי, 'נו יאללה, מה זה החלשלושים האלה, אני אתן להם לתפוס אותי?'".

 

- ומה, ואז י' הרביץ לך?

 

"לא, פשוט העיפו אותי לתוך החדר".

 

- אבל זה לא יפה שהוא חנק אותך.

 

"זה לא יפה, אבל הם מאמינים לו, מאשר לי".

 

- אז כבר אין מה לעשות.

 

"טוב, ומה הם פה? הם מאמינים למדריכים, אפילו שהם ישקרו, הם יאמינו להם מאשר לילדים".

 

עדותו של ילד בן 11 שמאושפז במחלקה הפתוחה של בית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, מאי 2007. 

  

 פתולוגיה הסבוכה ביותר 

 

 קבוצת ילדים חוזרת בדילוגים מהבריכה, מחום מעיק של חודש יולי אל הדחיסות האפלולית של המחלקה, מחלקת הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה. אני מתבוננת בהם. תכף יתיישבו כולם בצורה מסודרת, יקבלו את הכוסיות הקטנות ובתוכן כדורים בכל הצבעים. מאחורי הדלת הפנימית, בתוך המחלקה הסגורה, יש תור של שלושה ילדים לסוני פלייסטיישן. קטנצ'יק בן שש לכל היותר רץ לבשר לי שהוא האחרון בתור. דלתות החדרים נעולות, ובמסדרון מהלך מישהו, ספק ילד ספק ילדה. פרצופו אטום, ונראה שהוא לא יודע לאן הוא הולך ומאין בא, לבושו – מדי בית חולים – סתור, ושיערו פרוע. חדר הבידוד הלבן פתוח לרווחה, אפשר לראות את הלבן המעוור, זה שממנו פוחדים כל כך הילדים.

 

בית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה הוא אחד משני בתי החולים היחידים בישראל שבהם קיימת מחלקה עבור ילדים הסובלים מהפרעות התנהגות קשות. המחלקה השנייה נמצאת בבית החולים "איתנים". במחלקה הסגורה בנס ציונה מאושפזים 15 ילדים, בפתוחה ובאשפוז יום עוד 22 ילדים בגיל שש עד 13. על אלה מופקדים פסיכאטרית שמנהלת את המחלקה ולצדה עוד שני פסיכיאטרים בכירים ושני מתמחים, ארבעה פסיכולוגים בכירים וארבע מתמחות, שלוש עובדות סוציאליות, שבעה מדריכים ומרפאים בעיסוק, 21 אנשי סיעוד – אחים, אחיות וכוחות עזר, ועוד כ-30 אנשי צוות הוראה בבית הספר הקטן הצמוד למחלקה. גדוד של יותר מ-70 אנשי צוות מטפלים בפחות מ-40 ילדים המוגדרים כקשים ביותר לטיפול.

 

למחלקה בנס ציונה מגיעים המקרים בעלי הפתולוגיה הסבוכה ביותר. לעתים מרצונם של ההורים, שאינם יכולים עוד להתמודד, לעתים לפי החלטה של רשויות הבריאות.

 

ילד בכיפה שחורה רודף אחרי הרופאה, הוא מבקש ממנה שתסיר את התחבושת הקטנה הדבוקה לווריד בזרועו. התחבושת ספוגת דם והוא מחייך אל הרופאה, מתחנחן ומתחנן שתתייחס אליו. דלת נפתחת לרגע, מציגה חדר צפוף מיטות. החלונות המסורגים מטילים אור מועט על הקירות החשופים, מדגישים את היעדרם של ארוניות, של וילונות, של כל בדל ביתיות או חום.

 

ביציאה מהמחלקה נשען עלי ילד. הוא מנסה לצאת איתי החוצה, לתפוס טרמפ קצר אל החופש היחסי במחלקה הפתוחה. הרופאה הודפת אותו בעדינות פנימה, הדלת נטרקת.

  

 "הוא בא ובעט ברגל"

 

 - מה זה אס-או-אס?

 

"זה זריקה".

 

- איפה? בטוסיק, בגב?

 

"בטוסיק".

 

- מה זה, עושים את זה בכוח כזה?

 

"בכוח. אני הסכמתי שיעשו לי, כדי שאני אירגע. אבל תפסו אותי, וזרקו אותי לרצפה, בבידוד".

 

- מי זרק אותך?

 

"א'".

 

- ומה, הוא נשאר איתך בחדר?

 

"לא. ואחרי זה טלטלו אותי".

 

- הוא תפס אותך, והוא זרק אותך פשוט לרצפה?

 

"הוא תפס, ואני התפללתי . . . הוא תפס אותי, וזרק אותי. הוא בא ובעט ברגל".

 

עדות של ילד בן תשע שמאושפז במחלקה הפתוחה בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, מאי 2007.

  

 האיום: מחלקה סגורה  

 

 החיים של אורית (כל השמות בכתבה בדויים) מעולם לא היו קלים. לא כשהתגרשה – אם צעירה לשלושה ילדים קטנים – ובטח לא כשבמהלך אכזרי במיוחד של המציאות טבע בעלה לשעבר לנגד עיניהם של שלושת הילדים. "בשתיים בצהריים התקשרו אלי מהמשטרה והודיעו לי ששניים מהילדים ואבא שלהם מאושפזים בבית החולים", היא מספרת. "כשהגעתי לשם מצאתי אותם מבוהלים ובוכים. הם היו דקות ארוכות בעומק הים, מחזיקים את הראש של אבא שלהם ומחכים לכוחות ההצלה. אחר כך הם ראו איך מנשימים אותו, איך מפנים אותו לבית החולים ומכניסים אותו לחדר טראומה".

 

אבי הילדים שרוי בקומה עד היום. אורית היא זו שנאלצה להתמודד עם ההשלכות הפוסט טראומטיות של הטביעה: "שלי החלה לסבול מהזיות, היא טענה שהיא רואה אנשים קטנים, האשימה את עצמה באסון שקרה ולא הצליחה להירדם בלילות".

 

שלי בת העשר הובאה על ידי אמה לבית החולים תל השומר, שם נבדקה על ידי פסיכיאטר שרשם לה טיפול תרופתי, מעקב פסיכיאטרי אחר מצבה וטיפול פסיכולוגי. "בינתיים בבית הספר היא סבלה מהצקה מתמשכת של שלוש ילדות. המורה לא עשתה יותר מדי כדי להקל עליה את המצב, ובאחת הפעמים היא נכנסה למצוקה ואמרה, 'אני אשרוף את עצמי'".

 

במקביל זומנה שלי לביקורת במרפאה הפסיכיאטרית, שם כבר חיכה מכתב מבית הספר ובו תיאור מצבה וציטוט של המשפט שאותו אמרה בכיתה. "הפסיכיאטרית אמרה לי מיד: 'הילדה שלך צריכה אשפוז כפוי. היא במצוקה קשה ומסכנת את עצמה'. ככה בפנים. שלי התחילה לבכות, והתחננה שלא ישלחו אותה לבית חולים, היא מעולם לא ישנה מחוץ לבית, היא אמרה לרופאה: 'תני לי כדורים, תני לי טיפול בבית, אל תשלחי אותי לשם'. הרופאה ענתה לה: 'את מתאשפזת. חד משמעית, הוצאתי כבר מכתב לרופא המחוזי של משרד הבריאות'".

 

לאורית הוסבר שאם לא תתייצב בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, במחלקת הילדים, תגיע המשטרה ותיקח את שלי בכוח. היא הצליחה להשיג דחייה זמנית לאחר שקיבלה תור להערכה מחודשת של מצב הילדה. במכתב שכתבה המעריכה, ד"ר עמית ירוסלבסקי, נרשם: "אין סכנה מיידית לפגיעה עצמית ואין סימנים פסיכוטיים". אבל זה לא עזר. "ברגע אחד את הופכת להיות שקופה", אומרת אורית. "לא מעניין אף אחד שאת אמא של הילדה. הם החליטו שהכי נכון זה לאשפז אותה, והם לא רואים אותך".

 

בסוף פברואר השנה נעצר אמבולנס לפני הבית של אורית. "שלי מעולם לא נסעה באמבולנס. היא עלתה אליו כשהיא בוכה ומפוחדת. הילדים של השכונה עמדו והסתכלו", היא נזכרת. במכתב ההפניה שהחזיקה צוין במפורש שהיא רשאית להיות עם בתה במשך כל שהותה בבית החולים, כך שהיתה משוכנעת שאף אחד לא ייתן לשלי שום טיפול שלא תסכים לו, אבל דבר לא הכין אותה למה שראתה שם.

 

"ראיתי שם ילדים שהפכו אותם לרובוטים מרוב כדורים. מהילדה שלי לא זזתי. היא הולכת לשירותים – אני איתה, לארוחה – אני איתה, בלילה – אני בתוך המיטה שלה. למדתי לא לסמוך על אף אחד שם ולא השארתי אותה רגע אחד ללא השגחה שלי. מהר מאוד אתה לומד את סדר היום שם: בבוקר מקבל כל אחד מהילדים את הכדורים בכוס פלסטיק קטנה. מי שמסרב לבלוע אותם, או סתם לא מוכן לשתף פעולה, מאוים מיד שיוכנס למחלקה הסגורה. מיד אחרי הכדורים של הבוקר עושים להם בדיקות דם. יש ילדים שבוכים, שמפחדים מהבדיקה. מי שמסרב לעשות אותה לא יוצא החוצה, וגם כאן שוב אותו איום: המחלקה הסגורה".

   

 "כי ראיתי דברים…"

  

 אורית נחשפה למציאות במחלקה, ראתה לדבריה איך נוהגים בילדים סוררים, איך נוקטים שיטות של אלימות, של אי דיווח להורים. "ילדה בת 12 סירבה לקחת את הכדורים של הבוקר. אמרו לה שבלי כדור לא תלך לבית הספר, וכך היה. כל הילדים יצאו חוץ ממנה. אני לא הסכמתי ששלי תלך עם כולם לבית הספר, נשארנו שם וראינו איך אומרים לה: 'עכשיו נכניס אותך למחלקה הסגורה'. הם קראו לה מבפנים, אמרו לה שתיכנס לשם לאכול, וכשהיא התקרבה לדלת של המחלקה הסגורה אחד האחים דחף אותה פנימה כאילו היא איזה כלב ונעלו אותה בפנים.

 

"היא התחילה לדפוק על הדלת ולהשתולל, תוך מספר דקות ניגש אליה אח עם זריקת אסראוראס. השעה היתה שבע וחצי בבוקר כשנתנו לה את הזריקה. היא התעוררה רק בשש בערב כשהיא בוכה ומתלוננת על כאבי ראש חזקים. היא בכתה ושאלה 'איפה אמא שלי?', רק אז הזעיקו את האמא, אבל אף אחד לא טרח לספר לה מה בדיוק קרה, איזו זריקה נתנו לילדה שלה ואיך בדיוק".

 

שלי מקשיבה לזיכרונות של אמא שלה מבית החולים. היא מוסיפה פרטים, מדייקת שמות, זוכרת היטב כל ניואנס מהשבוע שבו שהתה שם לצורכי הסתכלות. מדי פעם היא שואלת: "אמא, לא תיקחי אותי לשם שוב, נכון?".

 

למה את לא רוצה לחזור לשם?

 

"כי ראיתי דברים… הם דחפו ילד אחד לחדר של הבידוד. הוא צעק ובכה הרבה זמן והאחות המשיכה לדבר בטלפון. אף אחד לא הקשיב לו. פחדתי שלא ייתנו לי לחזור הביתה, וישאירו אותי שמה".

 

 "עף פנימה וחטף בפרצוף"

  

 לאורית דעה נחרצת – וחד צדדית – בנוגע למתרחש במחלקה. היא היתה שם שלא מרצונה, היא ביקשה להוציא משם את בתה, היא לא אהבה את המקום. אבל אורית יכולה לספק עדות נדירה של אדם מבוגר ששהה במשך שבוע במחלקת הילדים בבית החולים.

 

"אין במקום הזה חיבוק, ליטוף, הסבר או מילה טובה", היא אומרת. "הילד חשוף לא רק להפעלת כוח מצד הצוות, אלא גם לאלימות מצד הילדים במחלקה הסגורה. היתה אמא שהגיעה יום אחד לבקר את הילד שלה. הוא היה חבול ושרוט, וסיפרו לה שהוא נפל. האמת היתה שאת הבן שלה, שהיה מאושפז בפתוחה, דחפו בכוח לסגורה אחרי שלא הסכים לעשות משהו. הם דחפו אותו בכזה כוח, שהוא עף פנימה וחטף בפרצוף. אחר כך הכו אותו כמה ילדים, אבל האח היה בחוץ, שתה קפה ועישן סיגריה".

 

אורית נאבקה בכל כוחה. פנתה לעורכי דין, ניסתה להביא לבית החולים רופאה פרטית, התריעה בפני הצוות על כל גילוי של אלימות שראתה, ובעיקר לחצה שישחררו משם את שלי. "הם ידעו שאני רואה הכל, ורצו להיפטר ממני, אבל זה היה מסובך. הם ידעו שכשההורים מגיעים לביקור אני מספרת להם בדיוק מה עובר על הילדים שלהם כשהם לא נמצאים, איך מתנהגים אליהם וכמה תרופות דוחפים להם. היה שם ילד קטן שכל הזמן סימן לי עם האצבע 'בואי, בואי'. הם קינאו בבת שלי שיש מי ששומר עליה כל הזמן. הם היו באים אליה ואומרים 'איזה כיף לך, גם אנחנו רוצים את אמא'".

 

כעבור שבוע שוחררה שלי. על טופס השחרור נכתב: "במהלך השבוע שהתה האם ליד הילדה ללא הפסקה", כמין תירוץ על כך שהילדה לא ממש אובחנה כזקוקה לאשפוז. "היציאה מהמקום הזה היתה קשה", אומרת אורית. "למרות שכל השבוע נלחמתי בהם, הרגשתי שלא ניצחתי אותם. עשיתי להם את המוות על דברים שראיתי בפנים, אבל מאחורה נשארו ילדים שממשיכים לסבול. כשכבר הייתי בחוץ התחלתי לדמוע. אני הוצאתי את הילדה שלי מהמקום הזה, אבל מה יהיה עם אלו שנשארו שם? לפני שיצאתי משם שאלתי את אחת האחיות: 'תגידי את האמת. מישהו מהילדים כאן מבריא?'. היא ענתה לי: 'אף אחד לא יוצא מכאן נורמלי'".

 

שלי ממשיכה לסבול מסיוטים שהנה מגיע אמבולנס ולוקח אותה פעם נוספת למקום ההוא. היא מוודאת שוב ושוב שלא יחזירו אותה לשם, ואף שעברה חצי שנה מאז, היא עדיין מבקשת מאמא שתישן איתה בלילה.

 

לפעמים קושרים לכיסא

  

 "אם נגיד ילדים סתם מתנהגים לא יפה, ואז הם ילכו לחדר הזה".

 

- לאיזה חדר?

 

"בידוד".

 

- זה נכון שלפעמים קושרים את הילד לכיסא?

 

"כן".

 

- מה זאת אומרת? תספרי לי על זה.

 

"רגע, אם אתה לא רגוע, ואתה עושה התפרצויות, אתה, קושרים אותך לכיסא כדי שלא תעשה בעיות בחדר בידוד, או בחדר מחשבה".

 

עדות של ילדה בת עשר שמאושפזת במחלקה הפתוחה בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, מאי 2007.

  

 "את לא אמא טובה"

  

 אורי היה בן 11 וחצי כשהתנהגותו החלה להפוך דכאונית. הוא הבן הרביעי במשפחה בת שבעה ילדים. "הוא איבד עניין בסובבים אותו. הפך להיות שקט עוד יותר ממה שהיה, והתחיל להימנע מחברה של ילדים אחרים. אם הציקו לו בכיתה, הוא היה מתחבא מתחת לשולחן", מספרת אמו רוזי. היא כבת 40 ואף על פי שהיא מטופלת בבית מלא ילדים, היא נחושה להוכיח שנעשה לבן שלה עוול נוראי.

 

בהתחלה לקחה את אורי לבית החולים, שם אובחן על ידי רופא פסיכיאטרי כבעל דיכאון קל. הרופא הרגיע את רוזי והבטיח לה שתוך זמן קצר תקבל זימון לטיפול פסיכולוגי במרכז עירוני המיוחד למטרה זו. אלא שבינתיים המשיך המצב להידרדר: "המורה היתה מענישה אותו, מבודדת אותו משאר התלמידים בכיתה, עד שיום אחד הוא כתב בטלפון הנייד שלו 'אני רוצה למות', מרוב תסכול הוא גם היה אומר לחברים שלו, 'הלוואי שידרסו אותי'. התור למרכז הטיפולי לא הגיע, אז פניתי לפסיכולוגית של בית הספר כי הבנתי שהמצב רע".

 

הפסיכיאטרית שראתה את אורי הפנתה אותו מיד לאשפוז בבית החולים בנס ציונה. "הרגע שבו אומרים לך שהילד צריך אשפוז הוא רגע איום ונורא", משחזרת רוזי. "הציפו אותי בבת אחת רגשות אשם קשים שלא עשיתי מספיק כדי למנוע את המצב שלו, שאולי לא הייתי אמא מספיק טובה. בדרך לנס ציונה הסברנו לו שהוא חייב לקבל עזרה, ושבמקום הזה יטפלו בו יפה".

 

כשהגיעו למקום התגובה הראשונה של רוזי היתה "הילד שלי לא צריך להיות כאן". בתום השיחה עם הרופא סירבה לחתום על טופס הסכמה לטיפול בבנה שהוחלט לאשפזו במחלקה הפתוחה. בעלה חתם, והיא לקחה הצדה את הילד, שעד אז מעולם לא טופל על ידי כדורים, ותדרכה אותו. "אמרתי לו שלא יסכים לקחת אף כדור, וגם אם מכריחים אותו – שיסרב. נשארנו איתו עד תשע בערב ויצאנו משם בלב כבד. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את בעלי בוכה. שנינו לא ישנו כל הלילה".

 

כבר בשבע בבוקר הרימה לשם טלפון. "הקול שלו היה משונה, עמום ורדום. ביקשתי ממנו שייתן לי לדבר עם האחות. 'נתתם לו כדורים?', שאלתי אותה. היא השיבה בחיוב, אמרה שהיה צריך לקבל כמו כולם. ביקשתי לדבר איתו שוב. אמרתי לו: 'אורי, אל תפחד. תענה לי ב'כן' ו'לא'. ספר לי מה היה'. עוד לפני שהוא ענה שמעתי את האחות אומרת 'תגיד שעשית בעיות, ובגלל זה נתנו לך כדור'. והוא אומר לי: 'אמא, זה לא נכון. לא עשיתי בעיות'. עליתי על האוטו ונסעתי לשם".

 

מהרופא בבית החולים דרשה לרשום במכתב השחרור את כל האמת: שהילד אינו אלים, אינו עלול להזיק לעצמו או לסובביו, והרופא כתב הכל. הוא כתב שהילד בדיכאון אך אינו מסוכן, וכי יש לטפל בו. "הוצאנו אותו בשמחה ובצהלה, אבל עוד לפני שהגענו הביתה, כשהיינו בדרך, קיבלנו טלפון מהעובדת הסוציאלית שלנו, שהודיעה כי פקידת הסעד מתכוונת להתערב ולאשפז אותו בכפייה".

 

רוזי ובעלה פנו לפסיכיאטרית פרטית בניסיון לעצור את האשפוז הכפוי, שם הוברר להם כי יצטרכו לבצע סדרת בדיקות בעלות של אלפי שקלים. בדיוק כשהבינו כי לא יצליחו לשלם עבור הבדיקות קיבלו זימון לדיון בבית המשפט. בסיומו של דיון סוער, שבמהלכו הורה השופט על הוצאתה של רוזי מהאולם, הורה בית המשפט על אשפוז.

 

אורי, ילד רזה וחייכני, מוכן לספר מה קרה מאותו הרגע: "בכיתי, רציתי את אמא שלי. פתאום בא אלי שוטר ושם לי אזיקים על הידיים והרגליים. לא הבנתי למה, בחיים לא שמו עלי אזיקים. שמעתי את אמא בחוץ צועקת ובוכה. היא אמרה לשוטרים, 'אל תיקחו לי את הילד'. שאלתי את העובדת הסוציאלית לאן הם לוקחים אותי והיא אמרה, 'עוד מעט תדע'. הם העלו אותי למונית ונסענו".

 

ממכתב שניתן לה למדה רוזי כי אורי בדרך לנס ציונה, למחלקה הסגורה. כבר למחרת התייצבה שם, מצוידת במכשיר הקלטה. לדבריה, כשנכנסה למחלקה אמרה לה אחת האחיות: 'כמעט הרגו לך את הילד. נתנו לו תרופה שהרדימה אותו כמעט ל-24 שעות. נתנו לו כמות מאוד גדולה'".

    

 "שימוש באלימות – עונש ולא טיפול"

  

 רוזי לא העזה לערער על סמכות הצוות המטפל מחשש שישללו ממנה את הביקורים, אבל למדה אט-אט להבין כיצד הדברים מתנהלים שם. "בהתחלה חשבתי שאס-או-אס זו זריקת הרגעה. לא ידעתי שהיא מרדימה. אף פעם לא טרחו לדווח לי שהוא קיבל אותה. הבנתי את זה רק כשהייתי מתקשרת, והם לא נתנו לי לדבר איתו, או כשהייתי מחכה הרבה זמן על הקו, ואז הוא היה מגיע ומדבר איתי בקול משונה כזה. קלטתי שהם מעירים אותו בכוח כדי שיבוא לדבר איתי, אבל הוא בכלל לא ידע מה קורה איתו. הוא היה מסומם לגמרי".

 

אורי מספר שלא עבר יום בלי שקיבל את הזריקה. עד שלמד להודות בדברים שלא עשה, לשתף פעולה בהכנעה מתוך פחד מהזריקה. "הם היו קוראים לי 'ילד משוגע' או 'ילד מטומטם'. לוקחים ילדים בכוח, צועקים עליהם, מושכים אותם בידיים וברגליים ודוחפים אותם לתוך הבידוד או למחלקה הסגורה. כל הזמן בכוח. היה ילד אחד שזרקו אותו פנימה כל כך בכוח, שהוא עף על הקיר. הוא בכה בפנים, אבל אף אחד לא פתח".

 

ממה הכי פחדת?

 

"הכי מפחיד? מ'. על כל שטות הכי קטנה הוא היה מכניס ילדים לחדר בידוד. פעם הייתי שם שעתיים. אני יודע כי היה לי שעון. זה כמו חלום בלהות. הכל לבן. אין עם מי לדבר, אף אחד לא מקשיב לך אם אתה מתחנן לצאת החוצה. הוא דוחף ילדים וזורק אותם חזק לבידוד".

 

מה היה העונש של ילד שלא הסכים לעשות מה שאומרים?

 

"או זריקה, או בידוד, או להיכנס למחלקה הסגורה. הזריקה היתה הכי נוראית. בהתחלה נתנו לי כל יום. אחרי שאתה מתעורר יש לך בחילות וכאבי ראש. לא בא לך לאכול כלום. פעם אחת נתנו לי יחד עם הזריקה גם כדורים וגם משהו לשתות. ישנתי הרבה זמן, כמעט 24 שעות".

 

איך התייחסו אליך אנשים מהצוות?

 

"תלוי. היתה ס', שהיא הכי נחמדה. אבל היתה ר', שפעם לקחה אותי לחדר שלי וצבטה את האצבעות שלי עם הציפורניים שלה. אמרתי לה שזה כואב לי, אבל היא לא הפסיקה".

 

רוזי גילתה לא פעם סימנים כחולים ושריטות על גופו של אורי. הבעיה היתה שלא היה את מי לשאול. אורי היה אטום לחלוטין מרוב תרופות. כשהשתחרר מבית החולים כעבור שלושה חודשים, נטל מאות מיליגרם תרופות מדי יום. אחות סיפרה לה באחת הפעמים ששריטה עמוקה על מותנו של אורי נגרמה מדחיפה ברוטלית של אחד מאנשי הצוות.

 

"ילד שמאושפז במחלקות פסיכיאטריות מרוסן מיידית באמצעים כימיים", אומרת אלה שנר, יושבת ראש עמותת מגן לזכויות אנוש, המתנגדת באופן נחרץ – ושנוי במחלוקת – לכל סוג של טיפול פסיכיאטרי. "אמצעי כימי גורם למיתה מנטלית. לאיים על ילד שיוכנס לחדר בידוד באמצעות הפעלת כוח בערב כי בבוקר לא התנהג כשורה, זה עונש ולא טיפול. שימוש של מבוגרים באלימות כלפי ילדים זה עונש, ושום היגיון בעולם לא יכול להחשיב את זה כטיפול".

 

צריך להיות זהירים במיוחד כאשר מטיחים האשמות במוסד פסיכיאטרי המטפל במקרים רפואיים קשים של ילדים. בעבור מטופלים רבים, בית החולים הוא מקום מרפא חיוני, לא מקום מזיק. לכן חשובה במקרה הזה עוד עדות, של אחד מאנשי הצוות, המצטרפת לעדויותיהם של הילדים וההורים.

 

"האווירה הקבועה במחלקה רוויית מתח אלים", אומר אחד מאנשי הצוות. "לפני כמה שבועות הייתי בלובי של המחלקה הסגורה עם כ-15 ילדים, זה היה אחר הצהריים, האחות האחראית ניגשה אל אחד הילדים כדי לתת לו זריקת אס-או-אס. הוא היה לגמרי רגוע, אבל כמה שעות לפני כן, בשעות הבוקר, הוא השתולל, וכבר אז נאמר לו שיקבל עונש אחר הצהריים. העונש היה זריקה. הילד התחנן שיוותרו לו על העונש, הוא אמר לאחות 'אני מבטיח להתנהג יפה, בבקשה אל תעשו לי את הזריקה'. אל החדר הגיע רופא כדי לאשר את מתן הזריקה, והיא הזריקה לו לעיני כל הילדים. מיד כשסיימה הוכנס הילד לחדר הבידוד, הדלת נסגרה אחריו, וגם האור כובה. היא אמרה, 'מגיע לו, עכשיו נראה אותו', וחזרה לחדר האחיות. לאחר חצי שעה התעורר הילד והחל לצעוק שיפתחו לו את הדלת ושהראש כואב לו נורא. אף אחד לא פתח לו.

 

"ילד שקיבל את הטיפול הזה יוצא משם כל כך מדוכא שניתן לעשות בו כל דבר שרוצים. הוא לא מתעצבן יותר, לא מגיב לגירויים, כנוע וירוד מבחינה מורלית. מצב הרוח שלו בהתאם: הוא מדוכדך, עצוב ומפוחד, חי כל הזמן תחת איום שאין לו שום דרך להתמודד איתו. חוסר אונים תמידי. הבעיה הכי גדולה כאן שאף אחד לא יאמין לו אם יספר. אלו חוויות קשות מדי להתמודד איתן, גם עבור מבוגר".

    

 "איש צוות אלים לא היה נשאר כאן"

 

 "כאשר ילד כבר מוכנס לאשפוז אצלנו מדובר במצב פסיכופתולוגי התנהגותי וחשיבתי שמאופיין בהתנהגויות קשות, בהתפרצויות זעם ובקטטות", אומר בתגובה ד"ר נח גונן, סגן מנהל בית החולים. "נניח שמתרחשת השתוללות של אחד הילדים בזמן הלימודים בבית הספר, ומזעיקים אח מהמחלקה משום שהמורות אינן מסוגלות להשתלט עליו. בזמן הניסיון להרגיע אותו יכול להיות שהילד ייצבט בטעות או יחטוף איזו מכה. לא התרחש כאן שום דבר מכוון. אין דברים כאלו אצלנו, לא היו ולא יהיו. אתה לא יכול להגיד לילד כזה 'תירגע', ולצפות שזה ירגיע אותו".

 

גונן מסביר כי קיים נוהל דיווח על אירוע חריג שאותו ממלא איש הצוות כשמתרחש אחד כזה: השתוללות של ילד במהלכה נפגע מישהו, נפילה ממיטה או ממקום כלשהו, טעות במתן תרופה וכד'.

 

-אתה לא מצפה שאיש צוות שכשל, או שהכה חניך וגרם לו חבלה, ידווח לך על זה בטופס.

 

"למה לא? נוהל הדיווח הזה הוצג בפנינו על ידי ועדת ניהול סיכונים של משרד הבריאות ותפקידו לנסות ולחנך את אנשי הצוות, למנוע הישנות אירועים מהסוג הזה. כל איש צוות – רופא, איש סיעוד או מדריך – יכול למלא טופס כזה".

 

עדיין, הציפייה שלך לא ריאלית.

 

"את לא מתארת את אחד משני בתי החולים המרכזיים בארץ לטיפול בילדים בעלי בעיות פסיכיאטריות, את מתארת תמונה של מתקן עינויים וענישה. ילד שנותנים לו שוקולד או סוכרייה, ואז משכנעים אותו להגיד למצלמה או למכשיר הקלטה משהו ששמע מההורים שלו, זה מופרך לגמרי. לו היה מובא לידיעתי מקרה ספציפי של חניקה או הכאת מטופל, איש הצוות הזה לא היה נשאר לעבוד פה".

 

אז הנה, אני מביאה לידיעתך שלפי עדויות, אלה דברים שהתרחשו כאן.

 

"לא ידוע לי על שום חניקה או צביטה".

  

 "ילד משתולל הוא ילד סובל"

  

 "הפתיחות כאן היא מאוד גדולה", אומרת ד"ר אנקה רם, מנהלת מחלקת הילדים. "אנחנו מעודדים ילדים להתלונן, יש שקיפות בעבודה, הקשבה לילד ולהוריו. אני לא דוחה את טענותייך מכל וכל, אבל אני חייבת לבדוק לפני שאני נוקטת צעדים נגד מישהו. בשנה האחרונה הרחקנו מהעבודה שני אנשי צוות שהיו נוקשים מדי בדיבורם כלפי הילדים, נגד איש צוות אחר הוגשה תלונה במשטרה, והוא אינו מורשה להיכנס למחלקה".

 

מה בנוגע לזריקות אס-או-אס שאתם נותנים במחלקה? מה הרכבן?

 

"בתחילת תקופת האשפוז של הילד משתדלים לא לתת לו טיפול תרופתי לפני שמכירים את התחלואה שלו, משתדלים להחזיק אותו כך למטרות הסתכלות, ולפעמים עצם הניתוק מהגירויים השליליים או החיוביים מספיק כדי להרגיע אותו במידה מסוימת. קחי בחשבון שילד משתולל מקבל כוחות אדירים, הוא עלול לפגוע בעצמו או בסביבתו – אנשי צוות חטפו לא פעם מכות, נשיכות וחבלות תוך כדי התמודדות עם מצב כזה. רק היום היו במחלקה שלושה אירועים כאלו במהלכם נחבלו אנשי צוות.

 

"כשילד משתולל, אל יחשוב איש שטוב לו ככה. הוא סובל נורא, זו תחושה של התפרקות טוטאלית, רע וקשה לו, ועדיף לו שיישן. אם ילד לא מקבל טיפול תרופתי קבוע ומתחיל להשתולל, משתדלים לתת תרופת הרגעה כמו פנרגן. זו תרופה לא ספציפית, שלא אמורה לשבש שום דבר אצלו, אבל תוציא אותו מהמצב שבו הוא נמצא. אם הילד כבר נוטל תרופות הרכב הזריקה יהיה מתוך התרופות שהוא נוטל, רק במינון גבוה יותר".

 

יכול להיות שיש אנשי צוות שנוח להם להשתמש בפתרון הקסמים הזה? זריקה מחסלת את הצורך בהתמודדות.

 

"תמיד יכול להיות 'גנב' במחלקה. לא אמרתי שבמערכת שלי אין 'גנבים' שעושים דברים בניגוד לנהלים, אבל אנחנו מרעננים אותם כל הזמן. עד לפני תקופה מסוימת אפשר היה להשאיר הוראה למינון לאס-או-אס. היום הצוות הסיעודי אינו יכול לתת זריקה בלי הוראת רופא".

 

 "תמיד יהיה מישהו שלא יהיה מרוצה"

 

 ד"ר גונן: "המצדדים בזריקה יגידו שזה פתרון אנושי יותר מאשר קשירה, ואלה שמצדדים בקשירה יגידו שזריקה פוגעת בחולה ובבריאותו. כאן לא קושרים בכלל, תמיד אפשר למצוא צידוק או להתנגד לכל אחת מהבחירות המקצועיות".

 

מה בנוגע לדיווח על הזריקה להורים?

 

ד"ר רם: "אנחנו מתחייבים בפני ההורים שעל כל טיפול רפואי ידווח להם. נכון שלא תמיד זה קורה בזמן אמת. אנחנו עובדים בסיטואציה של 'אירוע גורר אירוע' ולא יכולים כל היום לנסות להשיג את ההורים. כשהילד מתאשפז אנחנו מעדכנים אותם שבמצבי דוחק נהיה רשאים לתת לילד טיפול חד פעמי לפי הבנתנו, לא תמיד אפשר לדווח בזמן אמת".

 

אז מתי כן?

 

"להורים יש פגישות עם העובדת הסוציאלית. פעם, פעמיים או שלוש בשבוע. תלוי. אז הם מקבלים עדכון. מהצד השני יש הרבה דוגמאות להורים שמוזמנים לשיחה על ידי או על ידי מישהו מהצוות ואין להם זמן להגיע, גם זה קיים".

 

מה המדיניות לגבי חדר בידוד?

 

"ברוב הגורף של המקרים, לא בכולם, מנסים קודם את האופציה של חדר מחשבה. חדר פתוח וריק תחת השגחה. רק אחרי שמוצתה האופציה הזו והילד ממשיך להתפרע הוא יוכנס לחדר בידוד".

 

ידוע לכם על מקרים שבהם הצוות משתמש בחדר הבידוד כאמצעי ענישה?

 

"הנהלים מדברים על כך שחייבת להיות חתימת רופא בכניסה וביציאה של הילד מן החדר".

 

וזה תמיד כך? תמיד יש רופא במחלקה?

 

"לא. יש שעות שבהן יש רופא תורן שאחראי על בית החולים כולו".

 

ומה אם בשעות האלה אנשי צוות עושים צעדים ללא אישור רופא?

 

"אם היה מקרה כזה, וילד הוכנס לחדר בידוד ללא אישור רופא, איך אני אמורה לדעת מזה?".

 

אולי הגיע הזמן לרענן את הנהלים.

 

ד"ר גונן: "במשרד הבריאות אין דיפרנציאציה בין נוהלי בידוד מבוגר לבידוד של ילד. מותר לבודד עד ארבע שעות. אצלנו המקסימום הוא שעה". ד"ר גונן אומר כי הוא "משרת ציבור" כבר שנים רבות.

 

"תמיד יהיה מישהו שלא יהיה מרוצה, ולפעמים מתפתחת עוינות כלפי הצוות המטפל, ואז קל מאוד למצוא את כל הפגמים. אנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל מעולם לא זוהמנו בכוונות רעות".

 

בעקבות המקרים המופיעים בכתבה פנה מנהל בית החולים בנס ציונה לממלא מקום ראש שירותי הנפש במשרד הבריאות בבקשה להקים ועדה מקצועית לבדיקת התלונות.

 

הסדרי ראיה על חשבון חיי קטין

השופטת חני שירה מנתקת אב מבנו כי חרג לכאורה משעות הסדרי ראיה לאחר שביקש להגן על בנו אשר סובל מהתעללות והזנחה פושעת מצד אימו במשך שנתיים בחסות פק"ס אשר מגבות את האם על מנת להכשיל בדיקה משפטית וחוקית למעשייהם הפליליים שתועדו ע"י האב.

השופטת חני שירה נותנת לאם פרס על כי הקטין לאחר שכבר חווה מס' כוויות חבלות ועוד. הגיע בפעם היותר מידי עם ראש חבוש לאחר שנפתח, שריטות בפניו, וחתך מסכין ביד. 

ורק בגלל שאביו ביקש את עזרת החוק להגן על בנו, קיבלה האם פרס מידיה הנאמנות של השופטת שירה המוכיחה את סדר העדיפות בעינייה, סדרי ראיה על חשבון התעללות בקטין בן 3.  האם כך סדר העדיפויות של השופטת לגבי ילדיה שלה????

שופטת זו אף נמנעת מסמכותה ומעניקה את השרביט לפק"ס אשר בעצם הם אלו אשר הכתיבו לשופטת את החלטתה. האם זו המקצועיות המצופת משופטת???. ובטח כאשר מדובר בדיני נפשות????

האם הורה אשר היה לוקח את בנו לטיפול או לרשויות החוק בשעות הגן חובה או בית הספר, גם היה נענש כך???  השופטת לא מבינה כי הענישה את הקטין וגרמה נזק יותר מאשר תועלת או שררה.

היזהרו לכם הורים מלשים מבטח ילדיכם לידי שופטת זו.

שופטת זו עובדת בחברות ליד השופטת קיציס אשר התעלמה מדבריו של ילד בן 11 אשר שהה בלשכתה וטען כי סובל מהתעללות מצד אימו. כאשר ידוע לה כי ילד זה ניסה להתאבד, מתעד במכתביו את ההתעללות מצד אימו, הילד אף בורח רבות מבית אימו אשר לה עבר נפשי טיפולי ירוד, הילד אף אולץ באלימות ע"י פק"ס מיבנה לרצות רק את אימו למרות מה שעובר עליו.

עוד ידוע כי השופטת שירה בהליך אחר פוסקת מזונות, לאב אשר ילדיו בני כ-13 שחיים אצלו מרצונם. והאם וויתרה מרצונה על ילדיה וכן הילדים מעדיפים לחיות עם אביהם. 

אם השנה??..תיעוד וידיאו של אם נעצרת ע"י שוטר ומגלה את ילדיה בתא המטען. סיפור מדהים מארה"ב

שוטר עוצר אישה כי הפנס האחורי שלה שרוף, ממש לפני שהוא משחרר אותה באזהרה מסתבר כי האם הכניסה את שלושת ילדיה לתא המטען של הרכב (כולל תינוק) כי היא היתה צריכה מקום במושב האחורי למוצר שהיא קנתה בקניון

קישור לסרטון הוידיאו: http://www.youtube.com/watch?v=fvHmm5hbmwc

תודה ל-ע. על המידע

התנועה למען עתיד ילדנו מודיעה ייעוץ משפטי מהטובים ביותר ניהול תביעות נזיקין נגד פקידות סעד ,חוק הנוער, קובלנות פליליות ,תלונות שווא

התנועה למען עתיד ילדנו מודיעה ייעוץ משפטי מהטובים ביותר ניהול תביעות נזיקין נגד פקידות סעד ,חוק הנוער, קובלנות פליליות ,תלונות שווא .

מהיום אנו נחקור את פקידות הסעד ,עד תום בבית המשפט ,אנו נפעל לשנות את הגלגל .

התנועה לא תאפשר הרשעות של גברים ונשים חפים מפשע .

התנועה לא תאפשר כליאת ילדים במוסדות הרווחה .

התנועה תעמיד עורכי דין במחיר שווה לכל נפש .

התנועה מבקשת להעמיד אפוטרופוס לדין לילדים חטופי הרווחה ,במקום אפוטרופוסים לדין משתפים של בתי המשפט והרווחה .

התנועה מבקשת לחגוג את שנות ה 60 למדינה עם שיחרור כל יתומי הרווחה .

 

בוגרת תואר שני בעבודה סוציאלית נגד פקידת סעד בגין זיוף נתונים בתסקיר ודברי לשון הרע

…" נטען כי התסקיר לא היווה עבודה סוציאלית מקובלת אלא הסתמכות על השערות ואינטרפטציות אישיות של הנתבעת 1 (שהינה הפק"ס)  תוך אימוץ גורף של הבדותות והכזבים של הבעל. התובעת טענה כי בכך ביצעה פקידת הסעד עוולה של לשון הרע כלפיה, בייחוד כאשר הישוותה בין התובעת לבין בהמה כאשר קבעה בתסקיר שנישאה לבעל כאשר היא מוכנה מראש "להרבעה" על ידו. "…..

קישור לפס"ד באתר הרשות השופטת: http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/3477716.doc

דוח מבקר המדינה חושף בעייתיות ובתפקוד רשלני במשטרה

התנועה בטוחה כי הורים רבים ובעיקר אבות בהליכי משמורת או גירושין יזדהו עם התחושה של פעילות רשלנית כפי שמתאר הנציב מצד המשטרה

אם באופן של אי קבלת תלונות מצד אבות/גברים כנגד פקידות סעד או נשותיהם,  או שרוב התלונות נסגרות ללא חקירה, או מתרוץ שלא קשור לעניין המהותי בכלל.

או באופן של זריקת אחריות מאחד לשני והשארת האב המתלונן בין הכסאות.

הרי לכאורה יותר קל להם "להתעלל" בגבר,  מאשר לפעול עפ"י החוק והנהלים.

אבל רק להזכיר לכם שוטרים נכבדים.

אנחנו חיים באותה הביצה וכבר ראינו שוטרים/גברים רבים נכווים מאותה המערכת שאתם נותנים לה יד להתנהלות חד צדדית לא שוויונית ומפלה.

אנו פונים אליכם  אנא אם לא למענכם או הכלל,  אז למען עתיד ילדיכם.

כי עתיד זה לא חיסכון בבנק זו גם ארץ נורמאלית לחיות בה בכבוד.

איך משטרת ישראל מגבה ומאבטחת הפגנה של ערביי יפו הקוראים בגנות ישראל ומניפים דגלי פלסטין ומאיימים על בטחונכם ובטחון ילדיכם.

ועצרת מחאה של התנועה הפועלת לטובת כלל הציבור וילדי ישראל, נתקלת באטימות שתלטנות ונסיון מניעה.  מדוע? הרי זה גם העתיד של ילדיכם.

אנא מכם פעלו בצורה שוויונית בין גברים לנשים תתחילו לחקור לעומק פקידות סעד שאתם כל כך אוהבים לזרוק אליהם את האחריות.

כי כאשר מתגלים המחדלים הם לא מכירות בכם וגם אם יפנו תלונה מצד נשותיכם כנגדכם, אז תאימינו שהם ישמחו לתסקר אותכם בשקר שלהם כמו שהם בדיוק יודעות לעשות.

קישור לכתבה בynet  דוח מבקר המדינה : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3526248,00.html

עדויות על ילדים שאיבדו צלם אנוש במתקן העינויים הפסיכיאטרי בנס ציונה, בניצוחה של הקאפו הראשית – חנה סלוצקי

 ילדים רכים ובריאים מאושפזים בכפייה במתקנים פסיכיאטרים כגון אלו בנס ציונה ובגהה ויוצאים משם מתים חיים. ילדים שנכנסו לשם עם חינניות, חיוניות ושמחת חיים, עוברים מטהמורפוזה והופכים לרוחות רפאים קטטוניות.

רבים מן הילדים מופנים לשם ע"י פקידי סעד לחוק הנוער אשר מאלצים את ההורים באמצעות סחיטות ואיומים, לפנות לפסיכיאטר לביצוע בדיקה כפויה או אשפוז כפוי, וכל זאת בצירוף המלצה שלהם "לטפל" בילד הסורר, המלצה המכוונת את הפסיכיאטר לכתוב חוות דעת מוטה מראש, שטחית ולא מקצועית.

פסיכיאטרים, כמו שופטים, גם הם חותמת גומי של עובדים סוציאלים, אנשים בעלי רמת אינטלקט נמוכה ונכות רגשית גבוהה אשר נבעטו מכל הפקולטות באוניברסיטה הישר לזרועותיו של בית הספר לעבודה סוציאלית, היחיד שהסכים לקבלם ללימודים. 

פסיכיאטרית ידועה צוטטה לפני מספר שנים כי:"פסיכיאטרים לא מרפאים הם רק מטפלים", ומשפט זה אומר הכל. 

להלן עדויות ממתקן העינויים בנס ציונה אשר הוצגו בישיבת הועדה לפניות הציבור בכנסת, ינואר 2008.

 עדותו של אמיר משה שביקר במקום: 

אחרי שהילד דפק בדלת כמה שעות, פתחו לו את הדלת ואמרו לו מה קורה, הוא אמר כואב לי הראש וטרקו לו את הדלת בפנים. ראיתי ילדים ששמים אותם בחדר עם חושך, בלי אור בכלל. אי אפשר להאמין לזה, אי אפשר להאמין שזה קורה.

 

אתם צריכים להבין שהם יודעים שהם עושים משהו לא בסדר, ואני יודע שהם יודעים את זה. כי כשהם עושים את זה הם לא נותנים להורים להיכנס. אני הייתי שם, אבל להורים לא נותנים להיכנס עד שהם לא מרגיעים את העניינים. ולהרגיע את העניינים, אלה פשוט דברים שלא להאמין שזה קורה, לא להאמין שדברים כאלה יכולים לקרות במדינה שלי.

 האמת היא שאם אתם הייתם מספרים לי, לא הייתי מאמין לכם כל כך עד שלא הייתי רואה את זה. עברתי דברים מאוד קשים,  ילדים שהתחננו אליי תוציא אותי, זה פשוט לא יאומן.

אני רוצה להסביר דברים שההורים סיפרו לי. גלית שאמורה להגיע לפה, לא עזבה את הילדה שלה, ולא משנה שאחר כך התברר שהאישפוז הכפוי היה בכלל לא חוקי. זה שאיימו עליה שאם היא לא תעשה מה שאומרים לה, אז הילדה רק תינזק, פשוט לא יאומן לאיים על דבר כזה.  

היא דיברה עם אחת האחיות, והיא אמרה לה תגידי, יוצאים מפה ילדים נורמלים? היא אמרה לה לא, אף ילד לא יוצא מפה נורמלי. אז מה בדיוק עושים שם? אם האחות יודעת שלא יוצאים משם ילדים נורמליים, אז למה יש את המקום הזה.

הנקודה היא, שאני לא יודע איך מודדים את ההצלחה של המקום הזה, אבל לפי דעתי זה כן הצלחה של ילד שנכנס, אם יש לו בעיה מסוימת והוא משתחרר. ראיתי שם ילדים שפשוט התעוותו.

היתה ילדה שאמא שלה נתנה לה פלאפון, שכאשר מכניסים לה את הזריקה היא תתקשר ותבטל את זה. סליחה, אני פשוט מתרגש.אחרי כמה זמן את הילדה הזאת פשוט ליוו כמו כלב, כי היא כבר לא היתה עצמאית לחלוטין. היא היתה גמורה, פשוט לראות משהו שמת. לקחו אותה החוצה כדי לעשות סיבוב פעם ביום. הילדה הזאת מאוד התנגדה לדברים שעושים לה, היא היתה מאוד רוצה לספר מה עשו לה, באיזשהו שלב היא היתה גמורה לחלוטין.

ראיתי ילדה שהראש נטוי והפה פתוח והיא הולכת, זאת אומרת, זה לא מקרה בודד. אלה ילדים שהם כל כך חמודים, גם יפים ומלאי חיים. היה ילד שכל הזמן היה יורה עליי, זה היה סוג של משחק בינינו.

אחרי תקופה מסוימת, יש את המחלקה הסגורה. פשוט לא נראה ילד עם חיים יותר, הם כל הזמן נראים עם פה פתוח ועם ראש על הצד. אני לא יודע בדיוק למה זה גורם, אבל צריך לראות את התוצאות. כשאתה מסתכל על התוצאות, אתה יכול להבין שזה לא מביא אותם לשיפור.  

לא ציפיתי להתרגש ברמה כזאת. אחד הדברים שאני הבנתי מכל הסאגה הזאת, שיש הבנה שהדבר הזה בעצם לא משפר. האחיות אומרות שאף ילד לא יוצא במצב משופר. אני פשוט לא מצליח להבין, אם בן אדם יודע שהוא עובד באיזשהו מקום שלא עוזר לילדים, איזה בן אדם שפוי יישאר עובד במקום? כואב לי לראות את כל המקרים הללו. אסיים כאן, פשוט הנושא כבד לי. 

 

 

עוד מפרשת האם המתעללת מי"ם ודרכיה הנפלאות של הרשיות בעשיית איפה ואיפה

האח הודה בקיום יחסי מין בהסכמה עם אחיותיו הקטינות

הוארך בארבעה ימים מעצרו של אחד האחים בן 28 החשוד בקיום יחסי מין עם שתיים מאחיותיו כשהיו קטינות. האח טוען להגנתו כי הדבר נעשה בהסכמה. במקביל הוארך מעצרם של הורים מאור יהודה החשודים בהתעללות בבנם התינוק

אסף זוהר 15:4228.03.2008

בית משפט השלום בירושלים האריך היום (שישי) ב-4 ימים את מעצרו של אחד האחים בן 28 החשוד בקיום יחסי מין עם שתיים מאחיותיו כשהיו קטינות. במקביל שוחרר אביו למעצר בית.

האח הודה בקיום יחסי מין עם אחיותיו, אך טען כי הדבר נעשה בהסכמה. (צילום: חדשות 10) לטענת המשטרה, האב, ששוחרר, ידע על גילוי העריות בין הילדים והכה אותם בכמה הזדמנויות. כמו כן נטען כי האב ידע שהאם מכה את ילדיהם, אך לא עשה דבר כדי לסייע להם. האח טוען להגנתו כי המעשים נעשו בהסכמת אחיותיו הקטינות.הפרשה נחשפה, כאשר תושבת בית שמש נעצרה בחשד שהתעללה בילדיה. היא חשודה בין השאר כי השתמשה באלימות קשה – הכתה את ילדיה בחפצים קהים ולעיתים כשאיחרו לשוב הביתה, הם נשלחו לישון במחסן מחוץ לבית. חשד נוסף שנחקר הוא של גילוי עריות בין הילדים – בידיעתה של האם. מ', אחד מבניה של האישה אמר לחדשות 10 כי "הכל זה שקר מוחלט, שישחררו את אמא שלי ושכל הפרשה הזאת כבר תיגמר".הנער, בן 18, הכחיש את החשדות לפיהן האם היכתה באלימות את ילדיה וכי ידעה על גילוי עריות בין האחים. אחותה של העצורה, סיפרה אתמול לחדשות 10 כי במשף שנים כתבה מכתבים והתריעה על המצב לרשויות המקומיות ולמשרד הרווחה אך לטענתה "התעלמו ממני שנים, זעקתי עד שכבר לא היה לי אוויר". ממשרד הרווחה נמסר כי בבדיקות שנערכו בבית לא נמצאו סימנים שיש בהם להעיד על התעללות בילדים. קישור לאתר נענע לכתבה המלאה:   http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=546279&sid=126

איך תמיד היכן שיש אלימות פק"ס לא מוצאות סימנים וכשאין הם אלופות בהמצאת סיפורים, למה??. למה האכזריות ונבזיות הזו????

היכן שאימהות משתדלות ומסורות אתם ממציאות סיפורי הזיות וכשיש אמהות מתעללות אתם אומרים שאין סימנים!!!!

אולי אתם נהנות מזה פק"ס??. מה אתם אוהבות לראות אלימות או איך שמתעללים בילדים. לא פלא שרבים נשלחים למוסדות או לאומנה שם יש פדופילים או אלימות.

אבות רבים בטח יצחקו שיקראו בכתבה כי האב ידע אך לא עשה דבר לסייע.

כמה צביעות וכמה שחיתות.

הרי עשרות אבות מגישים תלונות רבות במשטרה שרובם אף כוללות עדיות על התעללות או הזנחה מצד האם

אך אתם המשטרה, או שלא מקבלים את התלונה או שסוגרים אותה בכלל בלי חקירה, או שאתם נותנים לתלונה להתיישב שנים בגניזה או בדיקה.

אז מה התלונה עכשיו למה לא סייע, ברור שזה חמור ואסור היה לו לשתוק. אבל הרי בכל מקרה אם היה מתלונן הייתם אומרים שזה מעשי קונדס של הילדים או שהם נופלים ממשחקים או זה קורה וכו' וכו'.

אז למה למה רק ככה אתם בודקים למה האפליה  הרי לא מבוקש קומבינה או שתעברו על החוק

תתחילו לחקור פקידות סעד ואימהות כמו שצריך ובצורה בה אתם נוהגים כלפי גברים

לכבוד שר הרווחה אתה יודע שהינך יכול להיחקר במשטרה ופק"ס שעובדות אצלך לא!!!

ח"כ מר בוזי' הרצוג

האם ידוע לך שעל כל תלונת שווא וכל תלונה שבעיקר אישה תפנה כלפיך הנך יכול להיחקר במשטרה.

ומתוך אבסורד פקידות הסעד שתחת אחריותך,  כאשר מוגשת תלונה למשטרה ע"י מן דהו על פק"ס/עו"ס, תלונה שאף כוללת הוכחות וטענות ברורות

על עבירות בפלילים ע"י פק"ס.  תלונה שכזו נסגרת ללא חקירת פק"ס !!!

ולמרות שעפ"י חוק אין בפועל חסינות לפק"ס מחקירה ונוהל חוקי רגיל.  המשטרה אשר לצערנו מתוך "עצלנות" ושיטת הסמוך וזרוק אחריות נוהגים להתסמך עליהן ומעניקים להם חסות מחקירה באופן שהוא אינו ברור ובטח שלא חוקי.

למישהו מחברי הכנסת יש תשובה מדוע אתם ושופטים כן יכולים להיחקר במשטרה

 ופקידת סעד, לא??????????????

נשמח לתגובה רשמית באתר או במייל התנועה.

התעללות בילדים – האם ההורים מאבדים שליטה או המערכת מאבדת שליטה?

 תדמית מעוותת מול מציאות אמיתית

חשוב רגע על המושג "התעללות בילדים". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של הלקאות רצחניות, אונס ברוטאלי, מרתפי עינויים. 

חשוב רגע על המושג "אומנה". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של גן עדן, של בטחון, של תינוק שניצל ברגע האחרון מידי אימו האכזרית שניסתה למכור אותו בפינת רחוב. 

חשוב רגע על המושג "משרד הרווחה". מה עולה לך בראש?

עולה לך תמונה של ארגון שמתערב רק במקרים קיצוניים, מוציא ילדים מביתם רק כמוצא אחרון, והמחדלים היחידים המלווים אותו הם בגין החזרת ילדים לבתים מסוכנים בשל פרצה כזו או אחרת בחוק. 

זוהי התדמית הקיימת היום בישראל, תדמית מעוותת שנבנתה במהלך 60 שנות קיומה של מדינת ישראל כדי לקדם את יחסי הציבור של העובדים הסוציאלים ולבנות להם מוניטין מזוייף של כהנים עובדי קודש ומצילי חיים. 

מוניטין מזוייף זה נבנה אבן על אבן, יום יום, שעה שעה ע"י ליקוט מקרי קצה אכזריים של הורים שהתעללו באמת בילדיהם עפ"י אמות המידה שהוצגו לעיל והצגתם של מקרים אלו בתקשורת כנורמת התעללות קיימת. 

עובדים סוציאלים הם כת פשיסטית בעלת כח בלתי מעורער 

מוניטין מזוייף זה נבנה כדי לצבוע את תדמיתם של העובדים הסוציאלים בורוד, כאנשים מצילי חיים, וזאת כדי שהחברה הישראלית תיתן להם מנדט וכח בלתי מעורער לשלוט באופן חסר תקדים בחייהם של ילדים. 

החברה הישראלית איפשרה לגסטפו העובדים הסוציאלים, אנשים חסרי יכולת, חסרי כישורים, חסרי גישה אנושית לפלוש לבתים, לבצע חיפושים, לערוך חקירות משפילות ולבסוף לחטוף ילדים וזאת גם ללא צו שופט אלא במסגרת סמכותם הבלתי מוגבלת בלבד. 

"מצילי הילדים" טוענים כי סמכותם צריכה להיות עליונה וכל נסיון של ההורים להפריך את טענתם נתקל במשפט הסתום וחסר הבושה "הורים דורשים את הזכויות שלהם ובכך מפרים את זכויות הילדים".

מצב זה לא רק שפוגע בהורים, הוא בעיקר פוגע בילדים.

 עובדים סוציאלים פוגעים בילדים שמעולם לא התעללו בהם ע"י הפרעה ופגיעה בלתי פוסקת בתא המשפחתי אותו הם רואים כאורים ותומים, וכבסיס לבטחון חייהם. השפלת ההורה ע"י עובד סוציאלי בנוכחותו של הילד ע"י פלישה דורסנית לאינטימיות של הוריו, משפחתו וביתו מערערת את בטחונו של הילד באנשים וממוטטת את מערך האמון בין ילד להוריו. 

המערכת חוששת מן העובדים הסוציאלים ואינה תובעת אותם על רשלנות ושחיתות

הפשע הגדול ביותר של העובדים הסוציאלים הוא העובדה כי בשל התמקדותם במקרי שווא הם זונחים את מקרי ההתעללות האמיתיים בהם קיימת סכנת חיים ממשית לילד, והתוצאה היא טרגדיות שקורות ויכלו להימנע. הפרסומים המגיעים לתקשורת על מקרי ההתעללות האמיתיים עושים שירות חינם לפקידי הסעד.

במקום לתבוע את עובדי הרווחה על רשלנותם בנושא, עובדי הרווחה מנצלים את המומנטום של הכתבות הללו כדי לשפר את מעמדם בעיני הציבור. 

כת העובדים הסוציאלים מבצעת שטיפת מח להמונים

בעקבות עבודת הקודש שעשתה מירב בטיטו בכתבתה "יתומי הרווחה" החלו לצוץ כפטריות אחר הגשם כתבות על התעללות בילדים וזאת כחלק ממדיניות הצפת המידע האובססיבית שמנהל כיום משרד הרווחה באמצעות דוברו נחום עידו כדי לסתום את החור שנפער ואשר מאפשר הצצה לעולמם המכוער והעלוב של העובדים הסוציאלים בכלל ושל החברה הישראלית בפרט.

זה החל בכתבה על האם שגרמה כוויות לשני ילדיה בירושלים וממשיך בפעוט מאור יהודה שנפגע בראשו ע"י שני הוריו דרך דוח נתונים על התעללות מינית בילדים לשנת 2007 (בדוח לא מזכירים כמובן את גודש מעשי האונס המתרחשים בפנימיות משרד הרווחה) 

ליבי על הילדים הרכים הללו שבקושי נשמו את נשימותיהם הראשונות בעולם הזה וכבר נאלצים להתמודד ובקושי רב מול מוראות העולם הזה, אך בל נתלהם ובל נטעה, זוועות העובדים הסוציאלים כנגד ילדים רכים מהדהדות בכל פינה ולא ניתן להסיק ממקרים בודדים על הכלל. 

התעללות אמיתית בילדים היא דבר חמור מעין כמוהו אך לא יתכן כי משרד הרווחה יתביית על מספר מקרים קיצוניים וייתן להם תהודה תקשורתית רחבת היקף כדי לכסות על פשעים מזוויעים שהוא מבצע כנגד רבבות תינוקות, ילדים והורים. 

החברה הישראלית ה"הומניטריסטית" צמאה לדם

משרד הרווחה יודע שכל מקרה אמיתי של התעללות בילד חייב לקבל כיסוי תקשורתי נרחב, משום שאז התלהמות הציבור חסר הרסן תעשה עבורו את העבודה ותיתן לו לגיטימציה להמשיך לחטוף ילדים ממשפחותיהם ללא שום פיקוח ובקרה ועם גיבוי מלא של רשויות החוק והרשות השופטת. 

כל מקרה התעללות בילד אשר מפורסם בקול תרועה רמה מעורר אספסוף של ציבור צמאי דם בדרישה לנקמה, וזאת אפילו עוד לפני שהוגש כתב אישום כנגד ההורים. יותר מדי מקרי "התעללות" החלו בקול תרועה רמה והסתיימו בקול ענות חלושה שבסיומה התברר כי מדובר היה בתאונה אומללה ולא בזדון.

מקרים כאלו שהסתיימו בלא כלום לא פורסמו בתקשורת כמקרי שווא וזאת משום שהציבור הישראלי צמא לדם, לחדשות שליליות ולא למקרים של עורבא פרח. 

משום הרגישות לנושא של ילדים, קל מאד להצית המונים צמאי דם עם מקרה נקודתי כזה או אחר של התעללות בילד אך קשה מאד  לשכנע את אותם המונים כי מנגד ישנם רבבות ילדים שהוצאו מן הבית בשל האשמות שווא, עוברים התעללות יומיומית בפנימיות משרד הרווחה, כמהים לחזור הביתה אך זעקתם נופלת על אזנים ערלות. 

משרד הרווחה דואג להזרים מידע זוועתי למדיה על מנת לטפח את התדמית שלו כ"מציל ילדים" ולנצל את פאניקת הציבור כדי לקבל עוד כספי ציבור על מנת לחטוף עוד ועוד ילדים בריאים ממשפחות בריאות שאין להן שום נגיעה לנושא של התעללות ולהפוך את ילדיהן לילדים הרוסים בעלי נשמות טועות למשך כל ימי חייהם. 

פסק דין בענין תלונת שווא ולשון הרע – תלונות שווא גם בגין חשד שבתום לב אחראיות בנזיקין

תאריך: 13/01/2008

א 23310/06

בית משפט השלום בתל אביב-יפו

בפני כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

פדל גבריאלי יואב נ' לילך ירמיהו

העובדות

התובע טוען כי הנתבעת הגישה נגדו תלונת שווא בה טענה כי התובע ביצע בה מעשים מגונים בכוח. בגין תלונה זו נעצר התובע למשך ארבעה ימים, שמו פורסם בכלי התקשורת והוא הושם ללעג בפני משפחתו וקרוביו. לאחר מספר ימים ובחינה מחודשת של גרסת הנתבעת, התברר כי תלונתה הינה תלונת סרק וכי לבסוף הודתה הנתבעת כי בדתה את הדברים מליבה.

התובע טוען כי מעשי הנתבעת מהווים לשון הרע וכן כי תלונת השווא שלה עולה לכדי עוולת הנגישה (ס' 60 לפקות הנזיקין).

הנתבעת, מצידה, טוענת כי אמנם בדתה את התלונה, אך עשתה זאת כדי להפסיק הטרדות טלפוניות מאיימות מצד התובע, אשר גרמו לה לחשוש לחייה.

נקבע

1. בית המשפט קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה.

2. בית המשפט קובע כי הנתבעת, בתלונתה, גרמה למעצר שווא שהינו משפיל ומבזה את העצור ואת בני משפחתו.

3. כמו כן, בית המשפט מציין כי פרסום שמו של התובע, כחשוד, עלול להשפילו בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז או ללעג וכן עלול הדבר לבזותו. בדרך כלל אין חשיבות לכוונת המפרסם ולכן אין משמעות לכך שהנתבעת לא התכוונה להשפיל את התובע בעיני הבריות או לבזותו או לפגוע בו.

4. ביהמ"ש מציין כי המוסר תלונה למשטרה, אפילו על-יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה סבירה או תוך ביצוע בדיקה רשלנית, אחראי בנזיקין לנזק שגרם כתוצאה מהגשת התלונה. מכאן שבמקרה בו המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, ודאי שאין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו.

5. בית המשפט מציין כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב כשהגישה את תלונתה במשטרה, היא ידעה כי תלונתה היא תלונת כזב, וכאדם סביר מן היישוב, היה עליה לדעת את ההשלכות של תלונה זו.

6. בית המשפט קובע כי אין לקבל את התביעה בגין עוולת הנגישה.

7. בית המשפט מציין כי לתובע נגרם נזק בגין שלילת חירותו מעצרו למשך 4 ימים, הגשת התלונה הכוזבת, מעצר שווא ופרסום מעצרו בקרב מכרי הנתבעת. לכן, בית המשפט קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 100,000 ₪.

מקור

עדים מומחים מטעם בית המשפט אינם חסינים מפני תביעה נגדם בגין רשלנות בחוות הדעת – לכל מי שמעוניין לתבוע את וגנר, דן שרון ודומיהם

כתב:

עו"ד ערן באלינט  גלובס

עד מומחה אינו חסין מפני תביעה בעוולה של רשלנות. עד לאחרונה רווחה הדעה, כי השיטה המשפטית אינה מכירה בזכותו של אדם לקבל פיצוי מעד מומחה שמינה בית המשפט.
לאחרונה הגישו תובעים תביעה כנגד שמאי מומחה שמינה בית המשפט, בה תבעו נזקים מהשמאי בגין חוות דעתו הרשלנית. השמאי שנתבע הגיש מצדו בקשה לדחיית התביעה נגדו על הסף, בהסתמך על הלכת רויטמן ופסיקה נוספת. השמאי טען, כי לא ניתן בכלל לתבוע מומחה מטעם בית משפט, זאת מאחר שהמומחה הינו עד ואין בכלל עילת תביעה בגין עדות בבית משפט, גם אם עדותו כמומחה היתה רשלנית ושגויה.

טענות התובעים התקבלו והבקשה לדחיית התביעה כנגד המומחה נדחתה. בית המשפט קבע, כי אכן קיימות דעות שונות בפסיקה בשאלת אחריותו של עד מומחה, אולם אליבא דידו, אין לקבוע באופן גורף, כי אין אחריות מושגית של עד מומחה מטעם בית המשפט כלפי הצדדים, כשיכולה להיות חובת זהירות למומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע, כי ראוי שהיקף האחריות ומידת הרשלנות ייבחנו בתובענה לגופה, לאחר שמיעת הראיות, ולמומחה אין חסינות מפני תביעה.

הפסיקה האמורה, לפיה מומחה בית משפט אינו חסין מתביעה, עולה בקנה אחד עם המגמה לצמצום החסינות של נושאי משרה הפועלים בתחום מערכת בתי המשפט.  מומחים מטעם בית המשפט, אינם חסינים מפני תביעות רשלנות מקצועית.  

בית הדין הרבני הגדול פסק: תביעת פיצויים נגד בעל בגין סרבנותו לתת גט, גורמת לכך שהגט ייחשב "גט מעושה" ומונעת סידור גט בהתאם להלכה

בהחלטה תקדימית ממליצים הדיינים לעורכי הדין לשקול היטב בטרם ימליצו לאישה לתבוע את הבעל בשל סרבנות גט

נועם שרביט‎ 18/3/2008

בית הדין הרבני הגדול פסק, בהחלטה תקדימית, כי הגשת תביעת פיצויים נגד בעל בגין סרבנותו לתת גט, גורמת לכך שהגט ייחשב "גט מעושה" ומונעת סידור גט בהתאם להלכה.

פסק הדין דחה ערעור של אישה על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, שקבע כי לא ניתן לסדר גט לבני הזוג כל עוד לא יבוטל פסק הדין האזרחי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, וחייב את הבעל לפצות את אשתו ב-400 אלף שקל וב-4,000 שקל נוספים עבור כל חודש שבו לא ייתן את הגט.

פסק הדין התקדימי עשוי לשים קץ למגמת בתי המשפט למשפחה, לחייב סרבני גט בפיצוי נשיהם בגין רשלנות. באחרונה אף הורחב מעגל הפיצוי, כך שניתן לתבוע פיצוי מסרבן גט גם כשבית הדין הרבני לא חייבו במתן גט.

הדיינים המליצו לעורכי הדין בתחום דיני המשפחה לשקול היטב בטרם ימליצו לאישה להגיש תביעה נזיקית לבית משפט אזרחי בגין סרבנות גט. "המלצה זו עלולה לעלות כדי רשלנות מקצועית, מאחר שהיא חוסמת את האפשרות לסדר גט, וספק אם החתמת האישה מראש על ויתור מפני תביעת רשלנות תועיל".

גט מעושה

במקרה זה, הבעל הודיע לבית הדין הרבני האזורי שהוא מוכן לתת גט לאשתו, בהתאם להסכם הגירושין שחתמו, אך בתנאי שהיא תוותר על הפיצוי שנפסק לה בגין סרבנותו. בית הדין הרבני הגדול, בראשות הרב חגי איזירר והדיינים הרב מנחם חשאי והרב ציון אלגרבלי, אישר את פסיקת בית הדין האזורי, וקבע שיש חשש לגט מעושה.

בפסק הדין הציגו הדיינים מקורות הלכתיים לבסיס קביעתם כי אונס ממון גורם לגט להיות מעושה והוא פסול. לדעתם, לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים, מתן גט ודרכי הטיפול בגט הינם בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, ולכן כל תביעה שאינה נוגעת לסמכותו ומזרזת את מתן הגט, מהווה התערבות בדין תורה בעניין הגירושין ומסכלת את ביצוע הגט.

בית הדין קבע, שתביעה נזיקית בגין סרבנות גט נמצאת בסמכותו הייחודית, בהיותה עניין של "גירושין" כמשמעותו בחוק. מטרת תביעה כזו, ציינו הדיינים, היא "לשכנע" את הבעל, ולו בעקיפין, לתת גט בניגוד לדרכי האכיפה בחוק ובניגוד לדין תורה. לכן, פנייה לבית המשפט למשפחה בתביעה כזו מהווה מתן פסק דין עקיף לגירושין בערכאה שאינה מוסמכת לכך.

הדיינים קבעו, שעל האישה לבחור בין פיצוי בגין סרבנות גט לבין קבלת גט, משום שפעולה מקבילה בשני המסלולים מהווה סתירה. אישה המעדיפה פיצוי כספי בגין סרבנות גט לא תוכל להלין כי נחסמה בפניה הדרך לסידור גט, נפסק.

לדבריהם, ייתכן שהבעל היה מסכים לגט גם ללא התביעה הנזיקית, אבל עתה אפילו אם הבעל יעמוד ויצעק שהוא מוכן לתת גט בתנאים הקיימים, קיים חשש שהוא אנוס לעשות כן בשל התביעה הנזיקית שהוגשה נגדו.

התנועה מסירה את הכובע בפני בית הדין הרבני הגדול ששם קץ לסחיטה ולאיומים ולאלימות ולטרור הכלכלי שמוטלת על האבות במסגרת מלחמת הפמיניזם לפגוע ולהרוס את המשפחה היהודית והאבות וילדיהם היהודים.

ושוב מחנה הריכוז בית אפל בכותרות הקטינה ח הוכתה ובית אפל יצר סלקצייה ומבקש להפריד בן האחיות בדיוק כמו בשואה האיש גבי קונפינו עורך סלקצייה לילדים .

מחנה הריכוז בית אפל בכותרות שוב סלקצייה מבית מדרשו של היטלר הקטינה  ח הופרדה מאחותה .ועל כך נאמר התלמיד עלה על רבו .גבי קונפינו בן לניצולי שואה לפי דבריו החליט לפעול ולייצור סלקצייה לשתי אחיות .והוא עוד טוען באמצעות העובדת סוציאלית אוסנת שהם דואגים לילדים .

ח היתה שפחה של בית אפ"ל ואף הוכתה ע"י מדריכה במקום חוותה אלימות והיתעללות נפשית .

4 מחלקות במחנה הריכוז לקטינים בית אפ"ל רבויים אלימות ובוזי הרצוג שותק .

בוזי הרצוג דואג לעצמו כדי לא להיתלכלך עם פקידי הסעד .

התנועה יודעת מה קורה והכל מתועד  עפ"י חוק החקירות שעוברים הקטינים ידועים לכל והאלימות והאיומים של עובדי המקום

הציבור נקרא לא לפחד ולבוא ותלונן נגד גבי קונפינו שירן אוסנת ועוד .

התנועה מבקשת לקיים דיון בכנסת ולהביא את הגורמים אשר חובים היתעללות לכנסת שיעידו נגד גבי קונפינו וכנופיית הרווחה .

כל מי שצריך ביגוד או משחקים יפנה לאתר התנועה מבית אפל אנו מבטיחים שגבי קונפינו לא יזרוק דבר כמו שעשה בעבר .

גבי אנו רואים ויודעים הכל האמצעים שעומדים לראשותנו מגוונים ומשתנים מעת לעת .

אנו מחלים לשירן שלא תזכה להולדת בנה ושבורא עולם יטיל אסון בביתה למען תדע מהוא שכול ואיזה שכול היא גורמת למשפחות שילדהם נחטפו ומוכות על ידה .

שירן גם את המצלמה שלך ראינו ואנו מבינים שאת עוסקת בבילוש .

שירן אנו בכל מקום ויודעים איך את מתעללת בילדים הרכים אנו נשמח שאלהים ינקום בך ווביתך .

רשת משען מטעם גבי קונפינו מאיימת בתביעה משפטית כדי להוציא לאור את האמת המרה אודות מוסד בית אפל

במהלך השבוע הזה נתבשרנו מטעם היועצת המשפטית של רשת משען כי בכוונתם לתבוע אותנו בתביעת דיבה בגין האשמות שווא כביכול על התעללות בילדים בבית אפל וכינוי בית אפל כמחנה ריכוז.

התנועה למען עתיד ילדנו מברכת את רשת משען על היוזמה המקורית אשר תוביל סוף סוף לחשיפת האמת בבית המשפט והמעשים המתועבים המתחוללים מאחורי כתלי מוסד בית אפל.

המינוח "מחנה ריכוז"

רשת משען טוענת כי הפירוש המקובל ב-65 השנים האחרונות למינוח מחנה ריכוז מתייחס למתקני הכליאה של הנאצים. רשת משען קיבלה על דעת עצמה וללא שהוסמכה לכך בעלות על המושג "מחנה ריכוז", החליטה לתת פרשנות חדשה למושג זה ואפילו לא טרחה לעדכן את האקדמיה ללשון.

מאחר והיועצת המשפטית לא עשתה שיעורי בית, החלטנו לשתף עימה פעולה, לעשות במקומה את העבודה עליה היא מקבלת שכר, ולהסביר לה מהו המינוח "מחנה ריכוז".
עפ"י ויקפידיה -
מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה).

הבריטים למשל, המשיכו להשתמש במינוח זה בהקשר המקורי זמן רב לאחר נפילת הרייך השלישי, למשל בעת שהקימו מחנות ריכוז לסינים.
נראה כי היועצת המשפטית אינה יודעת להבחין בין מחנה ריכוז למחנה השמדה ואנו מציעים לה להשכיל אף יותר ולרכוש את מילון אוקספורד שיעשה לה סדר במחשבות.

עתה נמצא את המכנה המשותף בין מחנה ריכוז למוסד בית אפל:

• האם בית אפל הוא מתקן כליאה?
  כן, כלואים שם ילדים, למשך שנים רבות, במקום סגור שאינם יכולים לצאת משם באופן חופשי ולהתמזג עם הציויליזציה, עם העולם הנאור ועם ילדות בריאה ומאושרת.

• האם כלואים שם קבוצות אתניות?
  כן, מרביתם יוצאי משפחות עניות המהוות קבוצה אתנית בפני עצמה בשל חוסר יכולתן הכספית להתמודד משפטית מול מפלצת הרווחה.

• האם נכלאים שם ללא הליך משפטי?
  כן, הילדים האומללים מגיעים לשם בתוקף צו בית משפט שאינו חוקי משום שהוא מסתמך על חוות דעתן של ועדות החלטה של משרד הרווחה. ועדת גילת בשנת 2002 קבעה כי ועדות ההחלטה של משרד הרווחה אינן חוקיות, אי לכך כל צו בית משפט המסתמך עליהן אינו תקף, ובמילים אחרות מדובר במעצר מנהלי של ילדים חפים מפשע בדומה למעצר מנהלי שאוכפים על מחבלים.

לשון הרע בגין האשמות על התעללות

בשלב זה לא נרחיב את הדיבור ומדובר בנושא עדין ורגיש למשפחות רבות.

גבי קונפינו טוען שכצאצא לניצולי שואה ההאשמות שלנו פוגעות בו כפליים

מר קונפינו, אל תיילל ואל תתחסד, הצביעות הזו שלך לא עובדת עלינו. מר קונפינו אל תתפוס טרמפ על העבר של ההורים שלך, אנחנו לא מתרגשים מזה. מר קונפינו העובדה כי אתה צאצא לניצולי שואה אינה הופכת אותך באופן אוטומטי לחף מפשע ואינה נותנת לך גושפנקא לבצע פשעים כנגד ילדים חסרי ישע.

מר קונפינו, האם השם ברונו בטלהיים מוכר לך?

ברונו בטלהיים, פסיכולוג אמריקאי, ניצול שואה, יליד אוסטריה. נשלח ב-1938 על ידי הנאצים למחנות הריכוז דכאו ובוכנוואלד. ב-1939 שוחרר והיגר לארצות-הברית, שם למד ומאוחר יותר לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו.

ברונו בטלהיים מתוך מאמר של מיכאל שרון

ברונו בטלהיים, פסיכיאטר הילדים ה"דגול" היה אורים ותומים למטפלים והורים אין ספור בארה"ב. לאחר התאבדותו ב-‏1990 נחשפה במלוא כיעורה שערוריית ענק שזעזעה את כל עולם הפסיכולוגיה ועוד רבים וטובים.

הדוד הטוב שדומה ונשא על כתפיו את מלוא כובד הצער של ילדים הלומי פתולוגיה נפשית וגורל אישי קשה, אוטיסטים, סכיזופרנים, לקויי למידה קשים וכד', התגלה כאדם שנהג בהתעמרות קשה בחסרי ישע, וזייף נתונים אודות פרוגנוזות והצלחות מדומות. שלא לדבר על מקרי דווח שקרי אודות ילדים שמתו בנסיבות עלומות במוסד אותו ניהל.

האיש שכמו נשא במבטו הטרגי את מלוא יגון העולמים של הגורל היהודי, השואה, אושוויץ, בוכנוולד, ודומה שגילם בדמותו את החרדה הנוראה וההבנות הקיומיות במלוא כובד מוראות הצוררות הקשה ההיא, התגלה כאדם שזייף את מסמכי הרשאתו המקצועית כפסיכיאטר, כפלגיאריסט רחב ביזה ונטול מעצורים, והיו רבים שתארוהו כשקרן פתולוגי.

מה ימנע מנוכל כלשהו, במקרה זה, בעל מבטא אנגלי-אוסטרי כבד ומעורר כבוד המשחק ג'נטלמן הדור וכבד תרבות, הלקוח ישר מתור-הזהב שמלפני המלחמה; מה ימנע מנוכל מסוג זה, נוכל כל שהוא בעצם, לביים את דמות עצמו כהומניסט הגדול הקשוב למצוקה האנושית באשר היא, לאזכר את השואה ואושוויץ ושאר נושאים בעלי אסוציאציות קשות מעבר ליכולת הבנתנו, ולשתק עקב כך את חשיבתנו הביקורתית – כאשר נקפוץ לדום ברטט נוכח הרמת דגל השואה על נס, ונשמוט תחת ידינו את הבקרה על ילדינו?

גבי קונפינו שולח אלינו שליחים כדי לכתוב תגובות אוהדות בעדו ואף מגיש תלונות שווא במשטרה ע"י עובדים סוציאלים ופקידי סעד .המשטרה אינה מפחידה אותנו ואף בסופו של דבר תאלץ לפעול נגדך ונגד המתלוננים העתק יועבר לגורמים המתאימים .

אין לנו מושג מי אלו השליחים שאתה שולח מדי יום כדי לכתוב כאן באתר תגובות בשבחך, אבל הטריק הזה שלך הוא מאיתנו והלאה. לא ברורה זהותם של השליחים הללו, לא ברור אם חלקם של השליחים הללו אכן בוגר בית אפל או סתם מתחזים, אבל גם אם אכן העבירו את ילדותם במחנה הכליאה ועוד נהנו מזה, זה לא הופך את מתקן הכליאה שלך לאתר נופש.

הגיע הזמן שתפנים, בית אפל הוא מוסד סגור, הילדים החוסים באחריותך סובלים, ילדותם נעשקת, הם עוברים התעללות, ואותם ילדים שנשלחו מטעמך והיו נושאי הכלים שלך אינם מייצגים את הכלל. פגעת בנפש אחת מישראל, פגעת בעולם ומלואו. יש תסמונת ידועה תיסמונת שטוקהולם. ראה ויקיפדיה .

גבי קונפינו לא ישן בלילות ולא מתגלח

מר קונפינו אתה לא ישן בלילות מרוב דאגה? דאגה לילדים או דאגה לכסא שלך?
אתה יכול לתאר לעצמך את אותם הורים שלא ישנים לילות כבר שנים משום שחטפו להם את הילדים וגורלם אינו נודע להם?
אתה יכול לתאר לעצמך מה הם מרגישים? לא, אתה לא יכול לתאר, משום שהילדים שלך מעולם לא העבירו את ילדותם במוסד. לעולם לא היית נותן שזה יקרה להם

נשלל רשיונו של פסיכולוג שהורשע בביצוע מעשים מגונים בילד

מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ` אבי ישראלי, החליט לשלול את רישיונו של פסיכולוג, שהורשע בביצוע מעשים מגונים בתלמיד כיתה ג` בבית הספר שבו עבד. שחאדה פריד מחיפה, הורשע בתקיפת קטין ונידון באוקטובר 2007 לשנת מאסר. הוא עירער על ההחלטה. היום הוחלט לשלול רשיונו עד לסיום הליכים המשמעתיים. (הילה אלרואי)

פורסם באתר נענע.  10/03/08

והתנועה שואלת אותך מר אבי ישראלי  כיצד הינכם נותנים לשרלטנים ומתחזים לפסיכיאטרים ומומחים לכאורה,

לחרוץ גורלות ולנתק מאות ילדים מהוריהם ובעיקר מהאבות בהליך הזוי ומכור מראש הנקרא "מסוגלות הורית"

שי דבורה מחזיק תיק הרווחה וסגן ראש העיר בקרית אונו: ילד שייך להוריו בלבד ולא למדינה

שי דבורה, במכתב למערכת ידיעות אחרונות בעקבות כתבת התחקיר של מרב בטיטו:

    שוב אנו עדים לכוחן הכמעט בלתי מוגבל של פקידות הסעד

הלצה או ספין לשיפוטכם!!!! בעניין הוצאת ילדים

הוצאת ילדים מהבית בצווי בית משפט – משרד העבודה מתקן תגובתו

17.1.07 – שאילתה לשר הרווחה     (של ח"כ שלי יחימוביץ')

קיימות משפחות רבות אשר ילדיהן הוצאו מהבית בצווי השגחה וצווי נזקקות של בית משפט. קיים חשש שמחלקות רווחה חלשות, הנעדרות יכולת לטפל בילד ובמשפחתו בקהילה, נוטות להוציא את הילד מביתו.

רצוני לשאול:
1. מהו מספר הילדים שהוצאו מביתם מכוח צווים אלה, לפי ישוב, בעשר השנים האחרונות?

4.7.07 – תשובת שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: חברת הכנסת יחימוביץ מבקשת פירוט של מספר הילדים בסיכון שהוצאו מביתם בצו בית-משפט לפי יישוב, בחמש השנים האחרונות. לא אוכל להקריא נתונים אלה בשל הפרטים הרבים, אך אוכל לתת אותם לחברתי.

לגבי החשש שחברת הכנסת רוצה לבדוק, כאילו רשויות חלשות נוטות להוציא ילדים מבתיהם משום שאין ביכולתן לטפל בילד במשפחתו ובקהילתו: כידוע, מימון תקציב הרווחה של הרשויות המקומיות מתחלק בין משרד הרווחה, שחלקו הוא 75% מהתקציב, לבין הרשויות המקומיות, שצריכות לממן 25%. הרשויות החלשות מתקשות מאוד להשתתף בחלקן ולכן הן אינן נהנות מכל התקציב שמגיע להן ממשרד הרווחה, ואת יתרת התקציב שהן אינן מנצלות אנו מעבירים לרשויות החזקות. כך נפגעים תושבים ברשויות החלשות, שמקבלים שירות פחות טוב מתושבים ברשויות החזקות. לכן אני חושב שצריך לעשות רפורמה ברשויות המקומיות, כך שיהיה שוויון בין האזרחים וכל אחד יקבל את המגיע לו, אם הוא גר בהרצלייה או בירוחם.

מיניתי את מנכ“ל משרדי, נחום איצקוביץ, לעמוד בראש ועדה בין-משרדית, שבשיתוף עם המרכז לשלטון מקומי תציע רפורמה בשירותי הרווחה ברשויות המקומיות. אני מקווה שהוועדה תגיש את מסקנותיה בתוך כמה חודשים ונוכל להפעיל את הרפורמה שהיא ממש מחויבת המציאות.

אין הבדל בנושא זה בין טיפול בקהילה לבין טיפול חוץ-ביתי, יתירה מכך, מאחר שעלות הטיפול החוץ-ביתי גבוהה פי-ארבעה ויותר מהטיפול בקהילה, לרשויות החלשות יש קושי רב מאוד במימון טיפול זה, ולכן הן יעשו הכול כדי להימנע מלהוציא ילד מביתו.

התופעה של מחלקות לשירותים חברתיים שמעדיפות להוציא ילדים מביתם בצווי בית-משפט בלטה יותר דווקא ברשויות החזקות, והיתה מוכרת עד לפני שלוש שנים. עד אז היתה למשרד הרווחה מכסה של כ-10,000 סידורים לילדים בפנימייה ובמשפחות אומנה – מכסה אשר לא קוצצה. בתחילת שנות ה-90 הושקעו כ-70% מתקציבי השירות לילד ולנוער במענים חוץ-ביתיים (אומנה ופנימיות) לעומת 30% במענים בקהילה. יתר על כן, מרבית המשאבים לסידורים חוץ-ביתיים שירתו רק 5% מכלל הילדים בסיכון המוכרים במחלקות לשירותים חברתיים.

בסעיף התקציבי לטיפול בילדים בקהילה בוצעו קיצוצים רבים במהלך השנים, בשל קיצוצי הרוחב, מאחר שתקציב זה לא היה קשיח. כך נוצר מצב בלתי הגיוני שבשל חוסר בתקציב לטיפול בקהילה, נשלחו ילדים לטיפול בפנימיות כשהעלות התקציבית לסידור ילד בפנימייה גבוהה פי-ארבעה ויותר מעלות הטיפול בו בקהילה.

החזקת ילדים בפנימייה היא יקרה ועומדת על 44,000 ש“ח בממוצע בשנה. בשל עלויות גבוהות אלה, הרשויות החלשות לא הוציאו מהבית את כל הילדים שהיה צורך להוציאם מהבית, אך גם לא נתנו להם שירות בקהילה, ואילו הרשויות החזקות ניצלו את עודפי המכסות שהותירו הרשויות החלשות ושלחו לפנימיות מעבר למכסה שהוקצבה להם.

לפני שלוש שנים החל משרד הרווחה בתוכנית ”עם הפנים לקהילה“, שמטרתה לחזק את השירותים בקהילה. בשיתוף עם האוצר הומרו מכסות לסידור בפנימיה לתקציב לטיפול בקהילה. מאז המירו הרשויות המקומיות 800 מכסות של ילדים בפנימייה והעניקו בכספי ההמרה 10,000 יחידות שירות. ההמרה היטיבה מאוד גם עם הרשויות החלשות, וגם הן הצליחו לפתח שירותים בקהילה על חשבון מכסות שלא ניצלו בעבר. גם התוכנית הלאומית לטיפול בילדים בסיכון, המבוססת על דוח-שמיד, מקצה משאבים נוספים לטיפול בילדים בסיכון, שחלק גדול מהם יופנה לתוכניות בקהילה, למניעת הוצאתם של ילדים מהבית.

אנו מאמינים שבעקבות המאמצים המרובים שנעשו בשלוש השנים האחרונות ויימשכו גם בעתיד, התופעה של הוצאת ילדים מהבית בשל מחסור במשאבים ותוכניות בקהילה תלך ותקטן.

14.11.07 – תיקון תגובת משרד שר העבודה והרווחה

שלום

לצערי, קרתה לנו תקלה חמורה ומסקנתי בעקבות בדיקה שערכתי היא שהנתונים שמסרנו לא היו נכונים.

אינני יכול להסביר כיצד לוקטו ונערכו הנתונים הקודמים, אך ברור כי הם אינם נכונים.

מספרם של הילדים המושמים בסידור חוץ ביתי בצו של בית משפט נע בין 1,600 ל-2,086 (שיא שנקבע באוגוסט האחרון).

ברור שבחישוב שנתי בשל מעבר של ילדים באמצע השנה, מפנימיה לקהילה וחזרה, מפנימיה לפנימיה ועוד, המספר של סך הכל הילדים שהגיעו לסידור חוץ ביתי בצו גדול מזה, אך איננו יכול להגיע ל- 3,900.

לגבי הנתונים מספרו של יעקב אליה – אנו חולקים על מרבית הנתונים המובאים בו. ואיננו מקבלים בשום פנים ואופן את טענותיו.

בשלוש השנים האחרונות ההחלטה להוציא ילד לסידור חוץ ביתי, נתונה אך ורק בידי ועדות לתכנון טיפול (בשמן הקודם ועדות החלטה). אלו ועדות שבהן אנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות ואליהן מוזמנים ההורים עם חבר נוסף שמלווה אותם. עניינם של כל הילדים שנמצאים בפנימיות, בלי יוצא מן הכלל נידון בועדות אלה.

השופטים אינם חותמת גומי. הם מקבלים לרוב את עמדות העובדים הסוציאליים משום שהם רואים את המקצועיות ואת ההשקעה הרבה שלהם בכל ילד ובכל משפחה. לא מוציאים ילד מביתו בעיקר לא אם המשפחה מביעה התנגדות אפילו קלה לכך, לפני שעושים מאמצים לטפל בו במסגרת הקהילה והמשפחה.

הוועדה לקידום מעמד האשה להעלות לקריאה הראשונה הצעת החוק – גם היא בניגוד לעמדת הממשלה

בתוך כך אישרה הוועדה לקידום מעמד האשה להעלות לקריאה הראשונה הצעת החוק – גם היא בניגוד לעמדת הממשלה – למתן נקודות זיכוי לנשים עובדות שהגישו הח"כים גדעון סער (ליכוד) ואורי אריאל (האיחוד הלאומי). בקרב הסיעות מהקואליציה ומהאופוזיציה שוררת תמיכה בהצעות החוק אלה. סער אמר כי התועלת בחקיקת החוק גבוהה מהעלות התקציבית לנוכח העובדה שנשים שייצאו לעבודה לא יצטרכו לקבל דמי אבטלה, וכי הצטרפותן תגביר את הפעילות הכלכלית והצמיחה, וכתוצאה מכך יגדלו הכנסות המדינה ממסים.

והתנועה שואלת אותכם ח"כ   מה עם האבות במדינה

יש אלפי גברים מובטלים

גברים נרדפים ע"י עול תשלומי מ זונות

האם המשק לא יצמח מהפסקת רדיפת האבות ושילובם במערך העבודה כאנשים פשוטים לכל דבר ולא כנרדפים הנאלצים לברוח על נפשם כי הגיעו לפת לחם או לשפלות.  ככה אתם רוצים שהילדים יראו את אבא?.  איזה דור חלוש של גברים יצאו מכך, ילדים מתוסכלים

אנו קוראים לשיוויון!!!   והתנהלות כזו רק מוכיחה שלא בשיוויון חפצינן נשים אלו אלה בכוחניות שתלטנות

הנובעת מהרגשה דימיונית של עילוי תוך ריצת אמוק לעתיד עיוור שלא נכללו בו הנזקים התגובות ומשמעות מפעולות חד צדדיות באוכלוסיית ציבור המדינה.

אל תשכחו כי גם לכם יש ילדים ובעתיד הם יצטרכו לחיות עם הנזקים אותם אתם הח"כ וארגוני הנשים  יוצרים

שמירה ואכיפת הסדרי ראייה בין הורים גרושים

http://www.knesset.gov.il/MMM/data/docs/m00346.rtf

המשטרה סיימה את חקירתה בעניין בית הדין הרבני בחיפה 09/01/2008

המשטרה סיימה את חקירתה בעניין בית הדין הרבני בחיפה והשר יעקב אדרי-
מאת : מוטי אקסמיט
השלוחה הצפונית של היחידה הארצית לחקירות הונאה- יאח"ה, סיימה את חקירתה בפרשת " בית הדין הרבני בחיפה ". במסגרת החקירה, נחקרו חשדות כנגד עסקן מקומי ששימש גם כמקורבו של הרב שלמה שלוש-הרב הראשי הספרדי של חיפה. בסיכומה של החקירה, נמצאה תשתית ראייתית לכאורה לביסוס החשדות גם כנגד השר יעקב אדרי.
השלוחה הצפונית של היחידה הארצית לחקירות הונאה- יאח"ה, סיימה את חקירתה בפרשת " בית הדין הרבני בחיפה. במסגרת החקירה, נחקרו חשדות לפיהם עסקן מקומי ששימש גם כמקורבו של הרב שלמה שלוש-הרב הראשי הספרדי של חיפה, תיווך לכאורה במספר מקרי שוחד, בהם בעלי דין שעניינם נדון בבית הדין הרבני בחיפה.
על פי החשד, ניתן שוחד למזכיר הרכב הדיינים וכן לרב יגאל קריספיל, מי ששימש באותה עת כיועצו של הראשון לציון, הרב שלמה עמר. על פי החשד, השוחד ניתן לכאורה בתמורה לקידום עניינם של בעלי דין בבית הדין הרבני שבחיפה.
צוות החקירה של היחידה הארצית לחקירות הונאה בשלוחה הצפונית סבור, כך על פי המשטרה, כי נמצאה תשתית ראייתית בעניינם של הרב יגאל קריספיל והרב השני בהקשר לעבירות המיוחסות להם ואשר נחקרו בידי חוקרי יאח"ה.
כמו כן, נחקר בפרשה גם חשד להונאת ביטוח, על ידי הרב שלמה שלוש, שפעל לכאורה באמצעות מקורבו, זאת כדי לקבל כספי ביטוח ולהסוות תאונה ברכב השרד, עת שנהגה בו בתו של הרב.
בפרשייה הזו לא מצאו חוקרי יאח"ה, תשתית ראייתית מספקת להוכחת החשדות נגד הרב שלוש.
בפרשייה הנלוות לחקירה העיקרית, נחקר חשד לעבירות מתחום טוהר המידות שבוצעו לכאורה בידי השר יעקב אדרי, אשר שימש בעת הרלוונטית לביצוע העבירה, כסגן השר לביטחון הפנים.
בכל הנוגע למגעים שקיים השר אדרי עם העסקן המקומי ששימש כאמור גם כנהגו של הרב שלוש.
בסיכומה של חקירת יאח"ה, נמצאה תשתית ראייתית לכאורה, לביסוס החשדות כנגד השר אדרי.
בשנת 2003 נבחר אדרי לכנסת ה-16 מטעם הליכוד, ושימש בממשלתו של שרון סגן השר לביטחון פנים. היה חבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה, בועדת העלייה והקליטה ובוועדה למאבק בסמים ובאלכוהול.
בעת הקמת מפלגת קדימה פרש מהליכוד, והלך למפלגתו החדשה של שרון – קדימה. לקראת בחירות 2006, לאחר התפטרות שרי הליכוד מתפקידיהם, מונה לתפקיד שר הבריאות.
בממשלה ה-31, עם בחירתו של אהוד אולמרט לראש ממשלה, מונה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת. ביולי 2007, בעקבות סבב תיקים, מונה לשר הקליטה והעלייה ולשר האחראי על פיתוח הנגב והגליל.
השר אדרי אמר לאחר היוודע דבר החשדות כנגדו כי הינו חף מכל פשע ואם חלילה תמצא הפרקליטות כי יש ממש בחשדות המיוחסים לו, אזי יתפטר לאלתר מהכנסת.
תיק החקירה הועבר בימים האחרונים להמשך טיפול פרקליטות מחוז חיפה.

אישום: פקיד בבית הדין לקח שוחד וזירז גירושים 18.09.07

אחרי חקירה ארוכה בחשד למעשי שחיתות בבית הדין הרבני בחיפה, הוגש לפני החג כתב אישום ראשון בפרשה. לפי כתב האישום, זוגות נאלצו לשלם שוחד לפקיד, כדי לסיים את גירושיהם בזריזות
אחיה ראב"ד

פרקליטות מחוז חיפה הגישה לפני החג לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד ראש ענף משפטים במזכירות בית הדין הרבני בחיפה. על פי כתב האישום ראש הענף, מוריס כהן, קיבל שוחד מאזרחים על מנת לזרז את הטיפול בתיקיהם. בנוסף, הוא מואשם כי קיבל כסף מרבנית על מנת להפנות אליה מתדיינים.                                                                                        היחידה הארצית לחקירות הונאה חוקרת כבר תקופה ארוכה חשדות לשוחד בקרב אישים שונים בבית הדין הרבני בחיפה. בעבר נעצרו בכירים בבית הדין, ואף הרב הראשי של חיפה, שהוא אב בית הדין, נחקר בעניין.

החשדות:

הרב הראשי של חיפה נחקר בחשד לשוחד / אחיה ראב"ד מדובר בחקירה דרמטית, שכן מעמדו של הרב המשמש גם כאב בית הדין בחיפה, זהה לזה של נשיא בית משפט מחוזי. החשד: הרב היה מעורב בהליכי אימוץ וגיור לא חוקיים ובתמורה לסיוע קיבלה הישיבה שעמד בראשה כספים לכתבה המלאה

זהו כתב האישום הראשון המוגש בפרשה.                                                                                                                             על פי כתב האישום, עליו חתום עו"ד יהויכין ספיר, כהן החל לעבוד בבית הדין הרבני בשנת 1986. שלוש שנים לאחר מכן מונה לתפקיד ראש ענף משפטים בבית הדין. במסגרת התפקיד היה אחראי על פתיחת תיקי גירושין, תיקי ירושה, עיקול ועוד. כהן מואשם כי במהלך עבודתו נהג לדרוש מאזרחים שהגיעו אליו תשלום תמורת טיפול זריז בענייניהם. באחד המקרים, לפי כתב האישום, דרש הנאשם מבני זוג שהגיעו להתגרש סכום של 1,500 שקל תמורת קידום ענייניהם, ומאוחר יותר דרש מהם סכום נוסף של 200 שקלים.            במקרה אחר, כאשר אדם שהגיע אליו ביקש לסיים את תיק הגירושים שלו עוד באותו יום, מאחר וגרושתו אמורה הייתה לנסוע לחו"ל. בכתב האישום נכתב כי "מוריס הסביר למבקש כי הקדמת הדיון בעייתית משום שלוח הזמנים של ההרכב מלא, אולם במידה ויתן תרומה לבית הכנסת ו'איזה משהו' לפקידים כדי שיישארו מעבר לשעות העבודה, ניתן יהיה לטפל בענייניו הדחופים העומדים בפני בית הדין". בהמשך מתואר כי לאחר שהמבקש קיבל לידיו את הגט, ירדו השניים אל מכשיר הכספומט הסמוך שם משך הגבר סכום של 1,500 שקל והעבירם לכהן.                      במקרה אחר, כאשר הגיע שכן של כהן לבית הדין על מנת להסדיר את ענייני גירושיו, הוא הבטיח לו כי יזרז את קבלת הגט, עוד באותו יום, תמורת 300 שקלים.                                                                                                                             במקרה נוסף נטען כי כהן היה בקשר עם טוענת רבנית בשם לאה ציגנלאוב, ונהג להפנות אליה מתדיינים תמורת תשלום:

"בגין הפניית המתדיינים נתנה לאה למוריס ב-12 הזדמנויות שונות כסף, תוך שהיא אומרת לו 'הנה תיקח 200 שקלים ותקנה משהו לילדים'".                                                                       כהן מואשם בסך הכל בשלושה מקרים של קבלת שוחד, וארבעה מקרים של הפרת אמונים. סניגוריתו, עו"ד תמי אולמן מחיפה, אמרה הבוקר ל-ynet כי כהן מכחיש את האישומים נגדו וכי יטען לחפותו בבית המשפט. אולמן ייצגה בעבר גם את מזכיר ההרכב הראשי של בית הדין, שנחקר בפרשה, וכן את הרב הראשי של חיפה, הרב שלוש.

מדינה דפוקה? מה דעתכם

נשלח ע"י:   הדרומי 02/08/2005
תוכן: "המדינה רוצה לקחת לי את הילדים בגלל הפינוי" מספר ילדי אומנה "פורחים" במסגרת המשפחתית החמה של משפחת שני (שם בדוי) בגוש קטיף, אך בני המשפחה נתבשרו: אם לא תמצאו בית בעוד 6 ימים – נוציא את הילדים מחזקתכם. בני המשפחה מתרוצצים בניסיון למצוא דירה והאם מספרת ל-ynet: "הילדים מרגישים את רעידת האדמה מתקרבת, לא מוכנים לישון לבד ואני פשוט נחנקת". מינהלת סל"ע: "אנו מסייעים לפתרון דילמה אנושית קשה זאת כמו הרבה דילמות אנושיות אחרות המתחוללות בגוש קטיף בימים אלה" רוני סופר בתוך שישה ימים צריכה שני (שם בדוי) מגוש קטיף למצוא בית חלופי בבאר-שבע. אם לא יספיקו למצוא בית מתאים לצרכיהם בסביבה מסורתית, המדינה תיקח להם את ילדי אומנה שנמצאים בחזקתם. השיקול: המדינה, באמצעות מכון סאמט המנהל את השירות של ילדי אומנה, אינה רוצה שהילדים יחוו את מוראות הפינוי. עבור ההורים, שטרם הצליחו למצוא בית מתאים מסיבות בירוקרטיות זאת עלולה להיות קריעה כפולה, גם מהבית וגם מהילדים שאנו כל כך קשורים אליהם. מזה כ-20 שנים מגדלים בני המשפחה ילדי אומנה. מדובר בילדים שגורלם התאכזר להם, ומסיבות אלה ואחרות החליטו שירותי הרווחה של מדינת ישראל להוציאם מחזקת הוריהם הביולוגיים. הילדים האלה גדלים בבתי משפחות אומנה, משפחות המארחות אותם לתקופה של שנים, עד שנמצאות משפחות המוכנות לאמץ אותם אל חיקם. הילדים הללו גדלים בבתי משפחות האומנה כילדים לכל דבר ובכל פעם שנמצאת משפחה מאמצת, הם ובני המשפחה חווים חוויות קריעה לא פשוטות. סוכם חסרי הישע יתפנו קודם / רוני סופר במשרד הרווחה טוענים כי השיגו סיכום עם המועצה האזורית חוף עזה לפנות כבר בשבוע הבא עשרות חסרי ישע מההתנחלויות ברצועה. המטרה: לא לחשוף אותם לאירועי התקופה הקשה המצפה לתושבי הגוש לכתבה המלאה למשפחת שני, המתגוררת באחד הישובים הגדולים בגוש קטיף, מספר ילדי אומנה, מגיל שנתיים ועד 12. הם התקבלו אצלם לפני כמה שנים ומאז הם פורחים במסגרת המשפחתית החמה העוטפת אותם בבית. הם מטופלים על ידי הילדים הביולוגיים של משפחת שני, המתגוררים בבית הגדול. זהו בית ענק ממדים, דינמי וחם, שכל המבקרים בו יוצאים תחת הרושם של אהבה בלתי אמצעית, פתוחה ומלאת שמחת חיים. "התקשרו אלי מהמכון, הרגשתי שאני נחנקת" "לפני כחודש", מספרת האם הנרעשת עובדת ציבור בגוש קטיף, "פנו אלי ממכון סאמט ואמרו שהילדים חייבים לצאת מגוש קטיף עוד לפני ההתנתקות. או שאני מוציאה את הילדים, או שלוקחים אותם לבית הילד, שהוא למעשה מעין בית יתומים שכזה. הם מדברים איתי ואני נחנקת, מאבדת שליטה על עצמי ומתחילה לעלות בווליום שלי. אני נלחמת על הנשמה של הילדים שלי – כי אני יודעת איזה רעידת אדמה זאת עלולה להיות בשבילם. בעלי אמר להם, או.קיי. ככה אתם רוצים – ככה יהיה. נמצא בית עד ה-7 באוגוסט מחוץ לגוש, העיקר שהילדים יישארו". "היה לי מאוד קשה לשמוע את זה", מספר האב בעל עבר ביטחוני בשירות הציבור. "בית שמגרשים אותך ממנו אתה יכול לבנות, אבל מי יכול לבנות נשמה של ילדים שקורעים אותו מההורים שלו – שאליהם כל כך נקשר. אמרו לי שעלול להיגרם להם נזק ושאלתי אותם אם הם יודעים איזה נזק הם עלולים לחוות אם הם יוציאו אותם מהבית שלהם בתקופה שהם רואים ושומעים את כל מה שקורה פה בגוש. אמרו לי אם זה מה שאתה רוצה – אז אולי תאמץ אותם אתה. אמרתי שזאת בהחלט אפשרות, אבל לא כרגע, כשאני נעקר מהבית ועוד לא יודע מה יקרה. אבל התעקשתי שבינתיים הילדים ישארו אצלנו". מאז שניתן האולטימטום על ידי אנשי מכון סאמט, מתרוצצים בני הזוג שני בבאר-שבע, בניסיון למצוא לעצמם בית, אך לא פשוט למצוא בית בן שבעה חדרים לפחות, אשר יענה על צורכי המשפחה. הבעלים של בית אחד שמצאו, הערים עליהם קשיים בגלל מספר הנפשות הגדול של בני המשפחה. בית אחר שמצאו, נמצא עדיין בשלבי בנייה סופיים. הזמן נוקף ובעוד פחות משבוע הם עלולים לאבד את ילדי האומנה, בתקופה אולי הכי רגישה שחלפו, כי אין זמן והמדינה עומדת בדלת עם שעון. "הילדים מרגישים את רעידת האדמה מתקרבת", מספרת האם המנסה להפגין עבורם עוצמה וכוח, אך בוכה עם עצמה בלילות. "הם נצמדים אלי לשמלה, לא מוכנים ללכת לישון לבד. לא מוכנים לצאת לבד מהבית. לא סיפרנו להם דבר, אבל הם מרגישים, כמו חיות טבע שמרגישות כשהרעידה מתקרבת, עוד לפני כולם. כל מה שאני מבקשת משירות האומנה ומהמדינה שיאפשרו לנו להחזיק אותם. הרי אנו עושים מאמץ למצוא בית, שלא יעמדו עלינו עם סטופר, שיעזרו לנו למצוא פתרון ולא זמני. מצוקת בני משפחת שני זכתה לאהדה רבה בקרב תושבי גוש קטיף. היה מי שהתקשר ליהונתן בשיא, ראש מנהלת סל"ע עצמו. היה מי ששוחח בעניין עם בכירי משרד הרווחה בירושלים. המועצה האזורית בסוד העניינים וכך גם, כמובן אנשי מכון סאמט. אך אמפטיה לחוד והאולטימטום לחוד. כאמור, אם בתוך שישה ימים לא יימצא בית לבני משפחת שני בבאר-שבע, ילדי האומנה שלהם יוצאו מחזקתם ויחוו את ההתנתקות גם מביתם בגוש קטיף בשנתיים האחרונות, וגם מהוריהם האומנים. ממינהלת סל"ע נמסר בתגובה: "איננו רוצים להיכנס לפרטים, אך אנו מסייעים לפתרון דילמה אנושית קשה זאת כמו הרבה דילמות אנושיות אחרות המתחוללות בגוש קטיף בימים הללו". ממכון סאמט בירושלים נמסר: יש שלוש משפחות כאלה בגוש. שילובם בנושא הפינוי נעשה על פי תוכניות מצקועיות ועל פי ההנחיות, בתיאום עם משרד הרווחה. ההחלטה הראשונית להוציא את ילדי המשפחה לא הייתה קשורה להתנתקות, אך עכשיו לאור המציאות הזאת, אנו פועלים על פי הנחיות הרווחה". ווינט