פסק דין בענין תלונת שווא ולשון הרע – תלונות שווא גם בגין חשד שבתום לב אחראיות בנזיקין

תאריך: 13/01/2008

א 23310/06

בית משפט השלום בתל אביב-יפו

בפני כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

פדל גבריאלי יואב נ' לילך ירמיהו

העובדות

התובע טוען כי הנתבעת הגישה נגדו תלונת שווא בה טענה כי התובע ביצע בה מעשים מגונים בכוח. בגין תלונה זו נעצר התובע למשך ארבעה ימים, שמו פורסם בכלי התקשורת והוא הושם ללעג בפני משפחתו וקרוביו. לאחר מספר ימים ובחינה מחודשת של גרסת הנתבעת, התברר כי תלונתה הינה תלונת סרק וכי לבסוף הודתה הנתבעת כי בדתה את הדברים מליבה.

התובע טוען כי מעשי הנתבעת מהווים לשון הרע וכן כי תלונת השווא שלה עולה לכדי עוולת הנגישה (ס' 60 לפקות הנזיקין).

הנתבעת, מצידה, טוענת כי אמנם בדתה את התלונה, אך עשתה זאת כדי להפסיק הטרדות טלפוניות מאיימות מצד התובע, אשר גרמו לה לחשוש לחייה.

נקבע

1. בית המשפט קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה.

2. בית המשפט קובע כי הנתבעת, בתלונתה, גרמה למעצר שווא שהינו משפיל ומבזה את העצור ואת בני משפחתו.

3. כמו כן, בית המשפט מציין כי פרסום שמו של התובע, כחשוד, עלול להשפילו בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז או ללעג וכן עלול הדבר לבזותו. בדרך כלל אין חשיבות לכוונת המפרסם ולכן אין משמעות לכך שהנתבעת לא התכוונה להשפיל את התובע בעיני הבריות או לבזותו או לפגוע בו.

4. ביהמ"ש מציין כי המוסר תלונה למשטרה, אפילו על-יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה סבירה או תוך ביצוע בדיקה רשלנית, אחראי בנזיקין לנזק שגרם כתוצאה מהגשת התלונה. מכאן שבמקרה בו המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, ודאי שאין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו.

5. בית המשפט מציין כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב כשהגישה את תלונתה במשטרה, היא ידעה כי תלונתה היא תלונת כזב, וכאדם סביר מן היישוב, היה עליה לדעת את ההשלכות של תלונה זו.

6. בית המשפט קובע כי אין לקבל את התביעה בגין עוולת הנגישה.

7. בית המשפט מציין כי לתובע נגרם נזק בגין שלילת חירותו מעצרו למשך 4 ימים, הגשת התלונה הכוזבת, מעצר שווא ופרסום מעצרו בקרב מכרי הנתבעת. לכן, בית המשפט קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 100,000 ₪.

מקור

קווים לדמותה של העובדת הסוציאלית הישראלית

רקע הסטורי

 

עבודה סוציאלית היא מקצוע חדש יחסית, העוסק בבעיות חברתיות ובסיבות שגרמו להן, על ידי קידום יחידים, משפחות וקהילות מעבר למגבלות ולקשיים בהם הם נתונים.

 

מטרות העבודה הסוציאלית הן תיווך, סנגוריה על החלש, ייצוגו, וטיפול בו, על מנת שיוכל להתחזק ולהתמודד עם קשייו, זאת תוך התבססות על ערכים חברתיים.

 

העבודה הסוציאלית כמקצוע, היא אחד מתוצריה החברתיים של המהפכה התעשייתית במאה ה-19. שלושת הצירים שעליהן נעה המהפכה התעשייתית היו תעסוקה, משפחה וחברה.

 

מבחינת תעסוקה, העולם הטכנולוגי החדש חייב רכישת השכלה ומיומנויות חדשות. הדבר הביא אמנם לשיפור מסוים ברמת החיים מבחינה טכנולוגית, אך במקביל הביא ליוקר מחייה, ולכן לעוני הולך וגובר.

 

לעוני היו תוצאות חברתיות קשות הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט. חל מעבר ממשפחות מורחבות לגרעיניות והתקיימה נהירה המונית מהכפרים לערים שגרמה לתחושת בדידות בין השאר עקב אובדן התמיכה הרגשית והכלכלית של המשפחה המורחבת והקהילה המסורתית התומכת. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי.

 

בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב מגדיר עבודה סוציאלית באופן הבא:

 

'עבודה סוציאלית' הינה פעילות מקצועית מאורגנת לאיבחון ולפתרון בעיות אשר בתחום תפקודם החברתי של בני-אדם. תכליתה של העבודה הסוציאלית להרבות המשאבים העומדים לרשות בני-אדם, לסייע בעיצובה של פעילות הגומלין בין בני-האדם, להעצים את שליטתם על תנאי חייהם ולשפר את איכות חייהם. עבודה סוציאלית דרושה במיוחד במצבים של משבר, של שינויים אישיים וחברתיים, של מגבלות אישיות ושל קיפוח חברתי.

 

 עד כאן ההגדרות התיאורטיות והאקדמיות היפות על ייעודו של העובד הסוציאלי. אבל מה קרה באמת בפועל?

 

המיתון של שנות ה 50

 

בשנות ה 50 היה גל עליה גדול, רוב העולים הגיעו ממדינות ערב. העליות הללו הביאו איתן מורשת ומנהגים אשר היו שונים מהאופי שהיה קיים עד כה בארץ ישראל. אנשי העליות הללו אף היו ברובם פחות משכילים מתושבי ארץ ישראל דאז, שחלק הארי שלהם היה ממוצא אירופאי. לתושבי ארץ ישראל היה קשה לקבל את השוני המנטאלי של העולים החדשים והם פירשו שוני זה כמשהו נחות. הראיה הזו שבבסיסה עמדה הדיעה כי העולים החדשים הינם נחותים גרמה לממשל להחליט עבורם מה טוב להם וכי הם צריכים להשתנות ולהתאים את עצמם להווי החיים שהיה קיים בישראל דאז. הממשלה אף החליטה בשבילם היכן יתגוררו ושיכנה אותם במעברות.

 

בשלב זה נכנסו העובדים הסוציאלים לתמונה.

 

העובדים הסוציאלים, בשיתוף עם המדינה, ובשם ה"רצון הטוב לעזור", ראו עצמם כפטרונים של ה"פרימיטיבים", נכנסו לכל פינה ופינה של חייהם של העולים וכפו עליהם לשנות את אורח חייהם כדי שיתאים להגדרות שהוכתבו עליהם מלמעלה.

 

במקום לתת לעולים החדשים לנהל לעצמם את חייהם כפי הבנתם תוך עזרה שהיא בגדר המלצה בלבד, הם השתלטו עליהם ועל חייהם, יצרו תלות מלאכותית של העולים בהם וזה בניגוד גמור  להגדרה האקדמית היפה הקובעת כי מטרת העבודה הסוציאלית היא "לסייע ולהעצים את שליטתם של האזרחים על תנאי חייהם".

 

אחת הנגזרות העצובות של הדיקטטורה הזו היתה איתור הורים שאינם משתפים פעולה עם הרשויות, אינם מגדלים את ילדיהם עפ"י כללים שהוכתבו להם, הגדרתם כהורים שאינם ראויים וניתוקם מילדיהם לצמיתות. חלקם של הילדים הוצאו למוסדות, וחלקם לאימוץ. דוגמא בולטת לארוגנטיות של אותה חברה ישראלית דאז אשר התבטאה באמירה של "הם ואנחנו" היא פרשת ילדי תימן. עולי תימן נתפסו אז (כמו האתיופים של היום) כאוכלוסיה נכשלת אשר אינה מסוגלת לקיים את עצמה ללא שליטה מבחוץ. תיאורית הגזע העליון המשיכה להתקיים כאן בארץ ישראל, 5 שנים בלבד לאחר נפילת המשטר הנאצי.

בשל אי סדר בקליטת העליה הגדולה, נוצרה קבוצה של בעלי שליטה שכללה מספר לא מבוטל של עובדים סוציאלים אשר ניצלה את העובדה כי עולי תימן הם החוליה החלשה במערכת והפעילה מערכת חשאית ומאורגנת היטב לחטיפת תינוקות ממוצא תימני והברחתם למשפחות מבוססות עבור בצע כסף. אנשים אלו מעולם לא הועמדו לדין והצליחו להתחמק מעונש.

 

חטיפת ילדי תימן היוותה למעשה את יריית הפתיחה למסורת בעלת עשרות שנים המתקיימת עד עצם היום הזה, בה מתנהלת  רשת רחבת היקף של עובדים סוציאלים המהלכים אימים על השכבות החלשות, פולשים בכח אל תוך המציאות האינטימית ביותר של חייהם ומכתיבים להם איך להתנהל עם עצמם ועם משפחתם. בפועל אין שום קשר בין סיסמת האקדמיה כי "העובד הסוציאלי צריך לעזור לפרט לשלוט טוב יותר בחייו" לבין המציאות המרה בה העובד הסוציאלי הוא למעשה השולט בחייו של הפרט.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים בעלי אופי חשיבה מקובע

 

את עולי תימן של אז מחליפים עולי אתיופיה ויוצאי חבר העמים של היום. לעובדים סוציאלים קשה לקבל אורחות חיים השונים מאורח החיים עליו גדלו והתחנכו. עובדים סוציאלים אינם יודעים לקבל ולכבד את השונה מהם. הוצאת ילדים מהבית נעשית בשם אמירות כמו "העולים החדשים צריכים לחנך את ילדיהם עפ"י הנורמות הישראליות…". מישהו מוכן להגיד לי מהי "נורמה ישראלית"? אין חיה כזו. מעולם לא היתה או הוגדרה במסגרת ועדה, אקדמיה או בית משפט. הנורמות הישראליות הן המצאה סוביקטיבית של העובד סוציאלי היחיד, ארוזה במטען שהביא עימו מבית אבא.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים בעלי דימוי עצמי נמוך

 

הדימוי העצמי הנמוך של העובדים הסוציאלים מתחיל באקדמיה ואף מוקדם מכך. דרישות הקבלה של בתי הספר לעבודה סוציאלית הן מן הנמוכות באקדמיה. מדובר על דרישות נמוכות הן ברמת הבגרות, הן ברמת הפסיכומטרי, הן ברמת האנגלית והן ברמת הפרופיל האישי. פירוט כאן.

 

בהיותי אקדמאית, אני יודעת כי הסטודנטים באוניברסיטה מעריכים באופן שונה את רמת הקוגניציה של חבריהם בהתאם לחוג בו הם נמצאים (למרות שבפומבי הם לא תמיד מצהירים על כך, כדי לא לפגוע בזולתם). קיימת אינטראקציה שלילית בינם לבין סטודנטים מפקולטות אחרות אשר רמת הדרישות בהן גבוהה יותר.

 

הדימוי העצמי הנמוך שנוצר אצל העובדים הסוציאלים נמצא ברוב המקרים בקורולציה מובהקת עם רמת העצמי הנמוכה שלהם, ובמילים אחרות יש הצדקה מציאותית לדימוי העצמי הירוד. (האופן בו הם רואים את עצמם זהה למי שהם באמת)

 

אני אישית מאמינה כי עובדים סוציאלים מסויימים שהחלו דרכם בלימודי האוניברסיטה, אכן באו מתוך כוונה אמיתית לעזור לנטרל את תחלואי החברה, אך מהר מאד הסתאבו והבינו כי כדי לשרוד את המערכת עליהם לאמץ את נורמות העבודה המעוותות הקיימות כיום שאין להן שום זיקה לעזרה לזולת, ולא, ייפלטו החוצה.

 

כדי להעלות לעצמם את הדימוי העצמי, מלמדים אותם כי העולם מתחלק ל – 2 קבוצות בלבד, מטפלים ומטופלים. הם שייכים לאליטת המטפלים וכל שאר העולם הוא נחות ויש צורך לטפל בו (מלשון עגת העבריינים "חכה חכה אני אטפל בך….") ולשלוט בו. יצר השליטה הבלתי מרוסן שקיים בהם, מקורו שוב בדימוי העצמי הירוד. הם כל הזמן מאתרים אוכלוסיות חלשות מהם כדי להוכיח לעצמם שהם בכל זאת איכותיים ("הנה הם נחותים ממני, זה אומר שאני למרות הכל לא הכי נחות").

 

עובדים סוציאלים מאמצים לעצמם רמות קוגניציה ואינטיליגנציה רגשית שאינן קיימות בהם

 

ברמה הרגשית: בלא מעט מקרים אנו עדים לעובדים סוציאלים שסובלים מפיצול אישיות. מנסים להכנס לנעליים לא להם. מבצעים אבחנות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות על דעת עצמם ומכתיבים לפסיכולוגים, פסיכיאטרים ושופטים מה לכתוב. הציטוטים הללו של עובדים סוציאלים מוכרים לכם? "אתה לא יציב…", "אתה דכאוני…", "אתה חרדתי…", "אתה תוקפני…", "אתה חסר מסוגלות הורית…" ועוד ועוד. הם כבר יודעים טוב יותר מאנשי המקצוע ממה סובל ה"מטופל".

 

ברמת הקוגניציה: מנסים להיות מתימטיקאים למרות שאין להם, לא את רמת האינטיליגנציה ולא את ההכשרה לכך.

 

אם תכנסו לתכנית הלימודים לתואר ראשון של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב תראו שבמהלך כל התואר הראשון שלהם, הם לומדים רק 2 קורסים בסטטיסטיקה: שיטות מחקר ומבוא לסטטיסטיקה. שימו לב: רק את המבוא לסטטיסטיקה, כלומר סטטיסטיקה ברמת בגרות.

 

כל שאר הקורסים הם נטו בתחום מדעי החברה. אז תאמרו לי בבקשה. איך יתכן שאדם כזה שבקושי מבין את המושג "הסתברות", ואינו יודע לבצע מחקר סטטיסטי, מגיע כל שני וחמישי לבית המשפט ואומר לשופט ממקום של ספקולציה כי "בהסתברות כזו וכזו הילד יכול לפתח מחלת נפש….בהסתברות כזו וכזו הילד יהיה בסיכון…." וגרוע מכך, איך יתכן שאותם שופטים משתפים איתם פעולה, ופוסקים עפ"י "הממצאים המדעיים" שלהם? במילים אחרות, עבד כי ימלוך.

 

עובדים סוציאלים הם אנשים מתוסכלים

 

עבודה סוציאלית היא מקצוע שאין בו הרבה תהילה. לא ניתן לפתח בה קריירה ואינה תורמת להתפתחות האישית של העוסק בה. עבודה סוציאלית היא מקצוע אפור ושוחק. עבודה סוציאלית מתקשרת לרשות מבצעת ולא לרשות מתכננת וחושבת.

 

למה הדבר דומה?מי שמתכנן את הבנין הוא מהנדס הבנין. מי שבונה אותו הם פועלי הבנין, עפ"י הוראות שניתנו להם מראש. תסכימו איתי שלחשוב ולתכנן זה הרבה יותר מעניין מאשר לבצע את מה שכבר תיכננו בשבילך מראש. עובדים סוציאלים רבים מתוסכלים כי בהגדרת התפקיד, הם אינם מהווים אוטוריטה בקבלת ההחלטות. הפסיכולוג הוא שמאבחן, הפסיכיאטר הוא שמחליט לגבי התרופות, השופט הוא שפוסק, והם רק פועלי הבנין.

 

כדי להוריד את התסכול הזה מעליהם, הם פיתחו במהלך השנים מנגנונים שאיפשרו להם לעקוף את המגבלה הזו ולקבל החלטות על דעת עצמם, ואם לא להחליט, אז להשפיע על אותה אוטוריטה איך להחליט. כיום אנו עדים למכונה משומנת היטב ובלתי מרוסנת של פקידי סעד שסמכותם עומדת מעל החוק ומעל לכל שופט עליון. הם עושים מה שבא להם ואיך שבא להם, רומסים כל פרח הנקרה בדרכם ומפריע להם ב"מלאכת הקודש" שלהם. את מה שלא נתנו להם באוניברסיטה, הם לקחו בכח במסגרת החיים בחוץ.

 

הם מתרבים ומתרבים, ואיתם מתרבות הבעיות

 

היכן שלא תביט, תמצא אותם סביבך: במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי הסוהר, במעונות קשישים, בבתי החולים לתשושי נפש, במקלטים לנשים מוכות, במוסדות לילדים ונוער, במכון להתפתחות הילד, בעמותות שונות ומשונות הפועלות בשם "ההומאניטריזם וזכויות האדם"… כמו תמנון עם זרועות ארוכות, ידם בכל.

 

בהתאמה למספרם הגדל והולך, גדלה והולכת רמת העוני, אלימות הנוער, האשפוזים הפסיכיאטרים, הניכור החברתי, השפל במערכת החינוך (תשאלו את קדמן, עוד עובד סוציאלי).

 

אם רמת התמורות הסוציו אקונומיות השליליות עומדת ביחס ישר לגידול במספר העובדים הסוציאלים, אז לשם מה צריך אותם בעצם? אם הם נמצאים כאן בגדר יועצים או שליטים ולא בגדר אנשי מעשה, אז איזו תועלת צמחה עד כה מעצות האחיתופל שלהם ומהדיקטטורה שלהם?

 

אז למה הן נגד אבות?

 

כי הן משליכות על הכלל מחייהן האישיים.

 

80% מהעובדים הסוציאלים הם נשים. עובדי הרווחה ברשויות המקומיות עובדים בממוצע 75% משרה. (אם היו עובדים משרה מלאה היו עוברים את השכר הממוצע במשק)

 

תחשבו לרגע מה קורה בחיים האישיים שלהן. הן הלכו ללמוד עבודה סוציאלית. מקצוע חסר יוקרה, חסר אג'נדה ברורה, בעל הגדרות כלליות מדי ולא ממוקדות. מקצוע שיוכל לשלב אמהות במשרה מלאה ללא התפתחות אישית פלוס כמה ג'ובות מהצד ללא השקעה גדולה מדי. נשים קטנות.

 

את הפרנסה הגדולה מביאים הבעלים שלהן, אלו שעובדים מצאת החמה ועד רבע שעה לפני שהילדים הולכים לישון.

 

בחיי המשפחה שלהן, האב הוא המפרנס הראשי, הכספומט, והאמא תפקידה לגדל ולחנך את הילדים.

 

בחיי המשפחה שלהן, האבא, חשוב שיהיה רוב שעות היום בעבודה כדי שיהיה אוכל לילדים. הנוכחות שלו בבית לא חשובה, הוא מתפקד על תקן של דוד. רואה את הילדים ככה, מדי פעם.

 

בחיי המשפחה שלהן, קיימת דינאמיקה מעוותת בה האב אינו שותף כלל וכלל לגידול הילדים אלא רק האם. ולכן הן לא יכולות לעבוד במשרה מלאה.

 

בחיי המשפחה שלהן צריך לחנך ולעשות "נו נו נו", ולדידן כלל החברה היא אוביקט שיש "לחנך" ולעשות לו נו נו נו.

 

הן חושבות כי המודל המעוות והלא בריא הקיים אצלן בבית בו למעשה אין אבא בבית כי אם דוד, מתאים לכלל האוכלוסיה, והן טועות. הן טועות כי הן לא מסוגלות לקבל או להבין אורחות חיים שונים מהן. הן טועות כי הן מקובעות וכלואות בתפיסות עולם עתיקות.

 

במשפחות בריאות האבות שותפים מלאים לגידול הילדים ולא לחינם אנו קוראים לתא משפחתי "בית אב" ולא "בית אם".

 

התוצאה: הן מקבלות החלטות עפ"י אורח החיים הלא נורמטיבי הקיים אצלן בבית.

 

משפחות של עובדים סוציאלים הינן משפחות לא נורמטיביות !!!!

 

באחד הימים נכנסתי לחנות לבגדי הלבשה תחתונה בישוב בסביבות שעה 1 בצהריים. נכנסתי לתא מדידה בחנות, ובעודי מודדת נכנסה פקידת הסעד, באמצע יום עבודה וביקשה תחתונים לבנה בן ה 11 (הסתתי את הפרגוד לוודא שזו אכן היא). תבינו, אמצע יום עבודה וגברת "עבודת קודש העמוסה" יוצאת לסידורים. אישה נקבה קונה לבן זכר בן 11 תחתונים. תארו לכם שאבא היה קונה תחתונים לבתו בת ה-11, איזו מהומה היתה קמה במדינה. חצי מדינה היתה זועקת (חצי מהמדינה זו אוכלוסיית הנשים) פ-א-ד-ו-פ-י-ל-י-ה, גוואלט!!!

 

ראיתם איזה חוסר שוויון?

 

אז למה עשיתי עליכן אנליזה ותייגתי אתכן?

 

כי זה מה שאתן עושות בחיי היום יום שלכן. לא עוזרות אלא עוסקות הן בעבודה והן בבית בתיוג וקטלוג אנשים. לפני שאתן מתייגות אנשים, נסו להגיע למודעות עצמית שחסרה לכן. נסו להבין מי אתן באמת. אתן עולם הולך ונעלם. אתם עדת נשים קטנות, עקרות בית לא מוערכות שמפילות את תסכולן על האוכלוסיות החלשות.

 

הפוסל, במומו פוסל.

 

————————————

 

רונית, התנועה למען עתיד ילדנו

קצין משטרה ניהל פרשיית אהבים עם נשואה, וכשבעלה תפס אותם הקצין עצר אותו ותפר לו תיק מפוברק

דוד הכהן, Global-Report News 29.09.2005 13:04	יש יהמשך לכתבה
	ערן שנדר היה ראש המחלקה לחיפוי שוטרים ויחד עם עדנה ארבל היה האחראי למיסוד נורמת השקר והטיוח של מח"ש. כיום פרקליט המדינה הסתירה התהומית בין הכרזתו של ראש לשכת עורכי הדין כי המחלקה לחקירת שוטרים היא גוף פיקטיבי שיש לפרקו, מול הכרזתו של עורך הדין הממונה על מח"ש היועמ"ש מני מזוז כי זה הוא גוף מצויין העושה את עבודתו נאמנה – שיכנעה אותי שצריך לעשות כל מאמץ כדי לנבור בתיקים הסודיים של מח"ש, ולגלות מה קורה בחקירות שלה. איזה ראיות יש בפניה בתיקים שהיא מחליטה לסגור, לקבור, להסתיר ולטייח. התמונה המתקבלת קשה. מסתבר כי קציני משטרה בכירים ביותר, מבצעים עבירות פליליות חמורות ביותר ובהן מעצרי שווא של אזרחים על רקע רומנטי ונקמנות אישית, ומקודמים בדרגה מבלי שננקטים נגדם הליכים של ממש, למרות שמחומר הראיות נגדם אשמתם מוכחת מעל לכל ספק סביר.

פרשה לדוגמא – סיפורו של העבריין הסידרתי, סגן ניצב יוסי כהןכפי שנציג כאן בהמשך, בידי מח"ש הצטברו ראיות של ממש ולא רק לכאורה נגד קצין משטרה בכיר בתפקיד מודיעיני בכיר, אשר במהלך ריצוי עונש עבודות שירות בבית אבות בגין עבירות פליליות נגד קטין, הכיר אישה נשואה, התנה איתה אהבים במלון. לא סתם מלון – אלא בחדר שאת המימון שלו משלמת משטרת ישראל במסווה של "חדר להפעלת סוכנים". אותו קצין משטרה אף מתנה אהבים עם אהובתו הנשואה בתוך ג'יפ 4X4 מפואר שאותו סיפח לעצמו על חשבון משלם המיסים ולפעמים הוא עושה את זה איתה מחוץ לג'יפ, כשהוא מזמין את הבלשים החברים שלו לתצפת עליו ולצלם את האקט באמצעות ציוד משטרתי המיועד לסיכול פשע ותיעוד עדויות (אחר כך בוכים במשטרה שאין תקציב להקליט חקירות חשודים), וכשהבעל המקורנן תופס אותם על חם – קצין המשטרה דואג… לעצור אותו ולתפור לו תיק פלילי, כשהשופטים נופלים למלכודת הזו בקלות, מכוח אותה הסכמה מפורסמת שבשתיקה לפיה השופט חייב להאמין לעדותו של שוטר גם כשהוא בטוח שהשוטר משקר והאזרח דובר אמת.בנוסף, אנו רואים שני מקרים של שוחד לקצין המשטרה מבעלי מועדון לילה ומפעילי קאזינו, והכשלת חקירה ומעקב שתפס "על חם" עיסקת סחר בסמים בשווי מליון ש"ח.ואותו קצין ממשיך לשרת במשטרה, התיק נגנז במשרדי המחלקה לחיפוי שוטרים.רמז לסיבה אפשר למצוא בכך שסגנית ראש מח"ש היתה עו"דורדה שחם, אישתו של… מפקד המחוז שתחת אחריותו בוצעו כל העבירות האלה – קצין משטרה בעל עבר פלילי עשיר משל עצמו, תנ"צ ניסו שחם המפורסם (זה שהציע לשרוף דתיים בהפגנות ולהכות אזרחים באלות כדי להרתיע מפגינים לגיטימיים).כאלה שוטרים וכאלה חקירות וכאלה ממצאים יש במח"ש כלפי מאות שוטרים. וכולם מטוייחים, ועבריינים בעלי עבר פלילי חמור כל כך ממשיכים להתקדם בסולם דרגות הפיקוד עד לדרגות הבכירות ביותר, ומשמשים קרקע פורייה להשתלטות יתר גורמי העולם התחתון על שלטון החוק ועולם העסקים הלגיטימי. הכל בזכות מח"ש, מיסודם של עדנה ארבל וערן שנדר.תמצית הראיותתחילת הפרשה במסמך מודיעיני שהתגלגל בין מפקדי המשטרה והיחידה לחקירת שוטרים כתפוח אדמה לוהט שאיש לא העז לגעת בו. אף אחד במערכת אכיפת החוק אינו מעז להזיז קוביה אחת במגדל הדומינו הזה, של מכת המדינה: השותפויות העסקיות שבין כרישי העולם התחתון לקציני משטרה ומודיעין, פרקליטים ולעיתים אף שופטים: כסף סמים ומין תמורת חסינות ועצימת עיניים.הנה מסמך מודיעיני אחד אשר הודלף על ידי מי שלא היה מוכן לשתוק יותר:הדמויותרב פקד יוסי כהן, ת.ז 57723363 היה בתקופה הרלוונטית לעבירות בדרגת פקד וכיהן כראש לשכת המודיעין במרחב הנגב.לפני שקודם לדרגת רב פקד, הורשע הנ"ל על ידי השופט מכליס בעבירה של תקיפה אלימה של נער, ונידון לעבודות שירות בית אבות בבאר שבע.שם נולד הקשר הרומנטי בין קצין המשטרה העבריין לבין אורית אלון.אורית אלון, ת.ז 3216466 נשואה + 3, עבדה כמסייעת בבית האבות שבו ריצה הנ"ל את עונשו.משה אלון, הבעל המקורנן, טכנאי גז בחברת "סופר גז".לימור בן-שימול, ת.ז 25774373. לימור גרה בשכירות בדירה אחת עם גיסו של קצין המשטרה יוסי כהן, בדירה אשר הושכרה להם על ידי קצין משטרה אחר, ויקטור בוסקילה. לימור עבדה כמנהלת קאזינו באיזור התעשייה בבאר שבע, קאזינו בבעלותו של שחקן הפועל באר-שבע לשעבר, אלי אוזן.אלי אוזן הוא גיסם של בכירי העולם התחתון בנגב, חגי ויניב זגורי ואמיל בן גיגי. היחידה המרכזית של מחוז הדרום ניסתה להפעיל את אלי אוזן כמקור מודיעיני, וקצין המשטרה יוסי כהן חשף אותו בפני לימור בן שימול.עמותת קו לחיים. עמותה זו מגישה, בין היתר, סיוע לנערות ליווי שסרסורים סוחרים בהם. עמותה זו עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם משטרת ישראל וברשותה "רשימה שחורה" של שוטרים שעימם אסור לשתף פעולה כי ידוע שהם עובדים בשיתוף פעולה עם מפעילי מכוני הליווי בעיר. סנ"צ יוסי כהן מככב ברשימה זו בין המקומות הראשונים, לאחר שהצטברו נגדו ראיות לכאורה שהוא מכשיל בכוונה פשיטות של המשטרה על בתי בושת.אבי אדרי, שוטר סיור בתחנת באר שבע, שירת בתקופה הרלוונטית בתפקיד בלש. הוא היה עד ראיה לארועים המפורטים להלן, וכעונש על זה שהוא העיד על מה שהוא ראה, הוא הועבר לשרת בתחנת משטרה אחרת.גדי חדד ואביב ציון עוסקים במסחר של טובין מסוגים שונים בשוק השחור.אבי וורצברג, ת.ז 26782813 הוא "קצין המבצעים" של ערן שנדר שהיה בתקופה הרלוונטית ראש במח"ש. תפקידו העיקרי של וורצברג הוא לנקות מכל חשד ולטייח עבירות פליליות שביצעו שוטרים כלפי אזרחים "ולהוציא אותם עם כמה שפחות נזק".אותו אבי וורצברג, שהינו כאמור קצין חקירות בכיר במחלקה לחיפוי שוטרים , סירב לקבל את הלונה והראיות התומכות בה, נגד קצין המשטרה הבכיר יוסי כהן, אשר כאמור הורשע, ריצה את עונשו, ומייד חזר לבצע עבירות תוך כדי קידום מופלא בדרגה.מסמך – סיכום הממצאים

להמשך תחקיר ותמצית דו"ח הפעולה לפיה פוברקה העילה למעצרו של הבעל, כאן.

לינקים נוספים:

http://rotter.net/forum/law/8484.shtml
http://www.israblof.com/?l=he&a=11746

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=643007&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

נשים שולטות בנשים – על עובדות סוציאליות שמונעות ע"י כח ושליטה בחלשים

הפרדה בין המושגים "מדינת רווחה" ו"ביורוקרטית רווחה".

 

מתוך מאמר של כותבת אנונימית.

 

ישנה הסכמה כי יש צורך במדינת הרווחה אך בפועל קיימת סתירה בין מדיניות הרווחה לאדמינסטרציית הרווחה וכמשתמע מכך יש לפעול ע"מ לצמצם את היסודות הבירוקרטים, ולהעבירם בצורה ישירה, וללא תיווך, לידי האזרחים.  (ריכוז משאבי הכוח בידי פקידי הסעד גורם לכך שבמקום להגביר את השוויון בין הפרטים והקבוצות למעשה נחלש כוחם של האזרחים).

 

עבודת שדה שעשתה המחברת במרכז קליטה לאתיופים מראה כי עיקר המשאבים שהוקצו לקליטת העולים רוכזו בידי פקידי הארגונים האחראים על תהליך הקליטה ועל סוגי הסיוע הניתנים ורק מקצת מן הסיוע הכספי ניתן הישר לעולים- ובכך הובטחה תלותם של העולים בפקידים.

 

ע"מ להמחיש את ההיבטים הבירוקרטים של מדינת הרווחה (שירותי הסעד) מתוארות שתי דוגמאות: בראשונה בחינה של מקומם של עובדים סוציאלים כנציגי המדינה בנושאים הקשורים לחזקה על קטינים. ובשנייה יש דיון בתפקידי 'סומכות' כמפקחות חברתיות במרכז קליטה.

 

עובדי רווחה כאמצעי שלטוני לפיקוח על קבוצות חלשות

 

העובדים הסוציאלים באים ברובם משכבות חברתיות מבוססות למדי ורובן נשים. השיח המקצועי שלתוכו הם מוכנסים ומתחנכים רווי באידיאולוגיה הומניסטית המבטא מחוייבות מוסרית עמוקה לסיוע לזולת. בפועל, מכוח תפקידם הם תופסים עמדות במערכת שלטונית ממוסדת ולכך יש להוסיף את השיוך העדתי והמעמדי השונה מאלו להם הם מספקים את השירות, ובכך מועצם המרחק החברתי ויחסי הכוח-תלות בקשרים של העובדים הסוציאליים ולקוחותיהם. יתר על כך, בהיותם חלק ממערכת השלטון, משתמשים העובדים בקשריהם עם פקידי ארגונים נוספים ע"מ לבסס את מעמדם הארגוני.  וכך נוצר מצב שאם פונה מקבל טיפול בלתי הוגן ומתקומם, הוא מגלה כי המערכת מגייסת מולו גם את יוקרתה המקצועית וגם את כוחה הבירוקראטי. התגייסות זו מטרתה למנוע איום על השליטה המקיפה והבלעדית של העובדים הסוציאליים על תחום הרווחה.

 

המקרים הבאים ממחישים את הטיעונים שהוצגו:

 

· אמא שגילתה שהגרוש שלה מתעלל מינית בבתם המשותפת. היא פנתה לשירותי הרווחה אך אלה לא עשו דבר במשך חודש, לכן פנתה האם לעיתונות המקומית. "הלשנה" זו הביאה ל"מסע נקמה" של המחלקה נגדה. הם ניסו להוכיח שמדובר באם מכה ומתעללת ולבסוף נפסק שהילדה תועבר לחזקת האב, וזאת למרות חוות הדעת הפסיכיאטרית שקבעה שהאב מסוגל לאבד את הגבול בין מותר לאסור בקשריו עם הילדה.

 

· אם שפנתה למבקרת המדינה בבקשה לבדוק את תפקודן של עובדות הסעד אליהן פנתה כאשר ביקשה למנוע מהגרוש שלה להיפגש עם בתם כיון שהאשימה אותו במעשים מגונים ובניסיון לרצח הילדה. לטענת האם,  העו"ס עשתה יד אחת עם הבעל כנראה בגלל שהכירה אותו דרך קרוב משפחה- העובדת שיקרה, פברקה דוחות ואיימה על האם. למרות שקיימות עדויות חותכות בנוגע לכל האשמות אלו הוחלט שלא היו במעשי העו"ס עבירות על קוד האתיקה.

 

· תינוק נלקח לאחר לידתו לאימוץ כיון שהאם בעלת פיגור קל, למרות שפסיכולוגית קבעה כי יוכלו לגדל את התינוק בעזרת אמו של האב. לאחר ארבעה חודשים וכסף רב הצליחה המשפחה להחזיר את התינוק.  אך שירותי הרווחה לא ויתרו ולבסוף לאחר שלוש שנים הצליחו להוציא את התינוק ממשפחתו ולהעבירו לאימוץ.

 

כוונת "חוק הנוער, טיפול והשגחה" היא להגן על הקטין, אך בפועל הוא מופעל ביעילות ע"מ להתגבר על התנגדות ההורים וע"מ להשתיק ביקורת. עיקרון "טובת הקטין" משמש פעמים רבות את העוס"ים, בתמיכת ביהמ"ש, לפגוע בזכויות של הורים על ילדיהם. עוס"ים נוטים לנבא היכן ייטב לתינוק לגדול (כמו במקרה האחרון) ועושים זאת על סמך גישה פטרונית כלפי החלשים שתחת חסותם ועל ההנחה שהורים אמידים ומשכילים הם ערובה לשלומו ולטובתו של הקטין.

נראה כי נכון יותר לראות במונח 'טובת הקטין' כחלק מן האידיאולוגיה של בירוקרטיית הרווחה. מונח זה מסתיר את יחסי הכוח בין המערכת הבירוקרטית לאוכלוסיית המשפחות שבתוכה היא פועלת.

 

הסומכות של העולות מאתיופיה- שליטה בנשים באמצעות נשים

 

מרכז הקליטה הוא סביבה בירוקרטית שבה אנשים מטופלים כבני משפחה. סביבה זו משפיעה על התארגנות 'המשפחה' ועל צמיחה והתבססות של דפוסי חלוקת התפקידים והכוח בתוכה. השפעה זו של הסביבה הבירוקרטית מתרחשת לרוב באמצעות 'סומכות' שהן לרוב עובדות חסרות הכשרה מקצועית הפועלות כבעלות סמכות בתחומים 'נשיים' בהדרכת עוסי"ם. הדרישות מסומכת הן "ידע בסיסי בניהול חיי משפחה והבית…" ז"א זהות בין תפקיד במשפחה לבין תפקיד בעבודה. לכן גם מייצגות הסומכות במרכז הקליטה סדר חברתי ולמעשה מהוות 'דוגמא חיה ' עבור העולות. בתפקידן זה הן לא רק משמשות כמומחיות כבעלות אינטרסים מקצועיים אלא, כיתר הנשים במרכז, גם מייצגות סולם ערכים ויחסי שליטה פטריאכליים.

 

· הכותבת הצטרפה למנהל מרכז הקליטה בביקורו בחוג בישול. במהלך הביקור המנהל טעם את העוגיות שאפו הנשים והחמיא להן תוך כדי טפיחה על כתפה של הסומכת, באומרו לה שתלמד את הנשים להכין עוגיות טעימות ע"מ שהן יזמינו אותו אליהן הביתה לאכול עוגיות.

 

 במעמד זה נעשה שימוש בביטויי שבח המדגישים ומחזקים את הזיהוי בין נשים לבין האחריות על תחומים שונים של מלאכות הבית וקובע את חלוקת התפקידים בין נשים וגברים (לא היו גברים בחוג).

 

· קיימת התערבות לגיטימית ויומיומית של הסומכת בחיי העולות באמצעות נושא הניקיון. לסומכת יש סמכות וחובה לפקח על מעשי הנשים ואילו הנשים כפופות לסמכותה ומצפים מהן לציית.

 

הסומכות מתערבות בתחומים נשיים וחודרות לפינות חייהן הפרטיות ביותר של העולות.

 

· לילי הסומכת אומרת למחברת בדרכן לביקור אצל אחת העולות: "אני מוציאה לה את הטבעת (התקן תוך חרמי), קבעתי לה תור למחר" וזאת משום שהעולה איבדה את תינוקה בן השנה, ולכן הסומכת חשבה שזו הדרך להתגבר על האסון- בעזרת הריון ולידה. היא לא חשבה לתת לעולה ולבן זוגה לדון בעניין.

 

· אחת העולות ילדה פג שהגיע למרכז לאחר כמה שבועות אשפוז. הסומכות החליטו להגביל את מתן המטרנה לאם ע"מ שזו תניק, למרות שאמרה להם שכבר אין לה חלב.

 

מתוך כך עולה שמדובר ביחסים שבבסיסם חוסר איזון. הדבר קשור לסיטואציה המאפשרת התערבות מאורגנת בחיי העולות, במיוחד כשמדובר במרכז קליטה בעל גבולות תחומים. בדוגמא האחרונה המטרנה שיכולות לספק הסומכות, משמשת אמצעי לחץ להישמע לדרישות הצוות. לקשרי התלות יש השלכות נוספות- ההתערבות מדגישה את חולשת העולות וחוסר יכולתן להתנגד ולמחות.

לעיתים גם כאשר העולות למדו הכל ואין כבר צורך בסומכות, הן לא מוותרות על תפקידן הפטרונית וממשיכות להציג עצמן כסמכות גם כאשר ברור לה שאינה נחוצה. מתברר שהסומכות זקוקות לנשים ע"מ להצדיק את המשך העסקתן.   

 

סיכום

 

מערכת העו"ס היא אמצעי של המדינה להתערבות במשפחות ולהשגת שליטה בילדים, נשים וחלשים. שליטה זו מחזקת את הסדר החברתי הקיים ומאפשרת להיטיב עם קבוצות התמיכה של השלטון, בעיקר ממעמד הביניים. השליטה הזו מושגת בדרך כלל באמצעות נשים ממעמד סוציו אקונומי מבוסס, המסייעות בתוך כך לשכפול דפוסי השליטה הפטריארכליים בחברה.

 

במקום להעביר את המשאבים הציבוריים לקבוצות חלשות בחברה, מעדיפה בירוקרטיית הרווחה להבטיח את האינטרסים של הקבוצות התומכות בה ולספוג את המתחים באמצעות פקידי הסעד. כך מובטחת תלותה ונאמנותה של שכבת הפקידים לשלטון המיטיב. מעמדו של הפרט  וזכיותיו במדינת הרווחה נקבע ע"פ מידת תלותו בפקידיה. ככל שהוא יותר תלוי בהם ובמשאבים שבידיהם כך נחלש מעמדו ונפגעות זכויותיו.

 

הצעות ייעול של המחברת: מדיניות הרווחה צריכה לבחון דרכים לצמצום תפקידם של עובדיה, בהעברת משאבים לקבוצות חלשות. לאפשר יותר חופש לפרט בבחירת השירותים להם הוא זקוק בלא תלות בפקידים. כמו כן לפתח כלים זולים (כמו גישור) להשגת הכרעות בין אזרחים (בעיקר בנושא חזקה על ילדים), ע"מ לדלג על עו"ד יקרים ועל פקידי מדינה.

היכתה את ילדיה בפטיש וניסתה לדקור אותם בסכין

רשימת האלימות והרצח של נשים נגד גברים, תינוקות וטף

  לרגל ה-25 בנובמבר – יום המאבק הבינלאומי למניעת האלימות שנגרמת ע"י נשים וההתעללות של נשים בגברים, ילדם וטף מפרסמת עמותת "למען עתיד ילדינו" את הנתונים המזעזעים הללו:   

רצח על רקע מגדרי הוא כל רצח של גבר ו/או ילד שנרצח שברקע שלו מתנוססת התפיסה הסקסיסטית של זכותו של הגבר על חייו ועל גופו ועל חיים תקינים ושלווים. כך ברשימה זו נמצאים גברים שנרצחו בעקבות בגידה, נשים שרצחו את בני זוגם או את בני משפחתם בעקבות חשד או קיומה של פרשייה מינית של הגבר ו/או ילד שהפריע ובכה לאם. הנתונים נאספו על ידי התנועה למען עתיד ילדינו המבצעת מחקר ארוך טווח על אלימות ורצח שמבוצע ע"י נשים  כנגד גברים, ילדים ותינוקות בישראל.

לציון היום: "התנועה למען עתיד ילדינו"* קורא: נשים לזה סוף!!! לזכרם:

 

 לזכר התינוקות, הטף, העוללים, הילדים ובני הזוג שנרצחו ע"י נשים אלימות ומתעללות.

 

1. מזל אוחנה מיבנה, שדקרה למוות את בעלה יחיאל אוחנה ז"ל בינואר 2002 ולא קיבלה מאסר עולם (14 שנה בכלא).
2. תושבת פרדס חנה בת 52 רצחה את בעלה בוריס דוקולסקי בן ה-57 ז"ל ע"י זריקת אגרטל.

3. אסתר מיכאלי, בעלת מוסך בעטרות, הורשעה ברצח סימן מיכל, בעל מפעל סמוך, וכן בניסיון לרצוח את בנו.

4. איריס צלעי רצחה את חברה מכלוף חתואל ז"ל בדקירת סכין בליבו, כאשר ניסתה לרצוח את חברתו השנייה והוא בעצם הציל אותה.

5. שילמה לשיפוצניק כדי שיחסל את בעלה. במשטרה חושדים כי בתיאום עם אמה, שילמה אם ל-4 מרחובות 7,000 שקלים כ"בונוס" לפועל פלסטיני

6. רצח החייל שלמה צ`רנה, חברתו רצחה אותו באכזריות עם סכין מטבח גדולה שנעצה בליבו.

7. האישה, תושבת אל עזזמה, הודתה כי דקרה אותו למוות – סאלם סוילם אלחמידי ז"ל, צעיר בן 27 משבט אל-עזזמה נרצח.

8. האשה שזרקה את תינוקה מהחלון – נאשמת היום ברצח WALLA 14.2.00 סעיף האישום שונה בהמשך ל'הריגה'
9. בת ה-‏18 שזרקה את תינוקה לפח: "פחדתי מההורים. קיוויתי שהוא ייחנק" WALLA 5.3.00 מקרה מירב אדרי

10. 12 שנות מאסר לאשה שהשליכה את בנה מחלון ביתה WALLA 7.5.01

11.  קשרה הבעל לכיסא – חזרה ומצאה אותו מת YNET 2.8.00

12. אולגה לשקרוב קיבלה ארבע וחצי שנות מאסר לצעירה שרצחה בחור

13. אילנה טוקמטוב רצחה את חברה לחיים 15.11.00

14. רצח אסף שטיירמן : : ליהי גלוזמן החשודה מכפר סבא הודתה שיזמה את הרצח WALLA 18.1.01

15. נערת הליווי התוודתה ביומנה: רצחתי 3 גברים WALLA 17.8.01

16.  אריקה אורבוש-פרישקין מקריית מוצקין על בן זוגה, שאותו דקרה למוות. Ynet אישום: הרוצחת התעללה בבן זוגה שעות ארוכות – חדשות

17. "רצחתי את בני בן ה26 כי התבטל ושיחק במחשב" - 8.4.03 מקרה ילנה אברמנקוב

18. נלי וסילבה דקרה למוות את איגור איליסייב 31 פעמים, תוך כדי שהוא מנסה לברוח ממנה בכוחותיו האחרונים. קיבלה רק שנתיים בכלא

19. נאוה איצקוביץ ילדה תינוק בשירותים והשליכה אותו בתוך שקית זבל 10.11.02  חברתה "דאגה להניח את השקית מחוץ לדירה.

20. ביום 16.1.00 בשעה 11.00 זרקה הנאשמת את התינוק י' ז"ל מחלון ביתה המצוי בקומה השלישית. קודם לזריקת התינוק מהחלון, נטלה הנאשמת כרית ולחצה אותה על פני התינוק

21. נסרין מסראווה, בת 33, אחות בבית החולים מאיר בכפר סבא, קשרה קשר עם גיסה אסעד, לרצוח את בעלה הייתאם, בשידול לרצח בעלה וניסיון לרצח של בעלה.

22. המשטרה עצרה אשה בת 58, החשודה כי במהלך ויכוח עם בעלה שפכה עליו נפט וניסתה להציתו. כאשר השוטרים היו בביתם של בני הזוג אמרה האשה לבעלה: "אני אגמור אותך חי". 01.08.07, 18:13

23.  דוד גרץ ז"ל, בן 62, נמצא בשבת בבוקר, 27 בדצמבר 2003, בדירתו בקריית אתא ללא רוח חיים, כשעל גופו סימני חבלה קשים ונרצח ע"י קטי פוטידי.

24.  שושנה ברנבך ז"ל, בת 76 מחולון נרצחה ע"י המטפלת בת ה47.

25.  אנסטסיה מיקל, צעירה בת 20 ממגדל העמק, שבילתה בכנרת עם בן זוגה ה-27 מנצרת, נסים עפיפי ז"ל , רצחה אותו אמש בדקירות סכין.

26. 3 שנות מאסר לאישה שדקרה למוות את בעלה יום שלישי, 30 בנובמבר 2004, 16:43

27. תושבת בני ברק, בת 65, הודתה בחקירתה ברצח בעלה ז"ל לשעבר, בן 73, שגופתו נמצאה הערב בדירה שחלקו השניים בבני ברק.

28. אנה פודולסקי בת 30 רצחה למוות צעיר בן 25 ז"ל מפתח תקווה. במשטרה חושדים כי בעקבות הויכוח ועזיבתו של הצעיר זעמה האשה, יצאה אחריו כשסכין בידה ודקרה אותו בגבו.

מקרה מזל אוחנה

לנשים מותר לרצוח

function OpenAlbum (Url){window.open (Url ,'Album' ,'menubar=no,resizable=yes,scrollbars=yes,width=530,height=460');}

9 שנות מאסר למזל אוחנה שהרגה את בעלה   מזל אוחנה הרגה לפני שנתיים וחצי את בעלה יחיאל, לאחר שבמהלך ויכוח ביניהם אחזה בסכין ודקרה אותו בשוגג. השופטים ציינו כי התחשבו בכך שהיא הושיטה לו עזרה לאחר המעשה ורד לוביץ'  פורסם:  13.09.04, 13:07   P{margin:0;} UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;} OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;} P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;} var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) { switch (type){ case 'external' : if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);} break; case 'article' : urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'yaan' : urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'category' : urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; } } function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום (ב') תשע שנות מאסר על מזל אוחנה, שהרגה את בעלה יחיאל לפני כשנתיים וחצי. בתחילה הורשעה אוחנה ברציחתו אך בית המשפט העליון הפחית את האישום להריגה לאחר שקבע כי לא היתה לה כוונת תחילה במעשה. המקרה אירע כאשר בין בני הזוג התפתח ויכוח במטבח ובמהלכו ניסו לחטוף סכין מטבח אחד מהשני. אוחנה אחזה את הסכין ודקרה בשוגג את בעלה בצווארו וגרמה למותו המיידי. מיד לאחר מכן היא הזעיקה את המשטרה ואת השכנים בניסיון להציל את חייו, אך ללא הצלחה. בגזר הדין כתבו היום השופטים כי "במערכת היחסים שביניהם שרר מתח מתמיד אשר מצא מדי פעם לפעם פורקן בביטויים הדדיים של אלימות בעוצמה נמוכה". הם הוסיפו כי "אין זה המקרה שבו ניצב בעל אלים, בריון ומכה מול אשה כנועה, מוכה וסובלת בשתיקה לאורך שנים". השופטים ציינו כי "המעשה הקטלני גרם כצפוי לשבר משפחתי כבד וגזר מסכת ייסורים על שתי בנותיהם של בני הזוג אשר גדלות היום אצל אמה של אוחנה". השופטים התחשבו בגזירת העונש בכך שהיא הושיטה לו עזרה לאחר המעשה. הם כתבו בגזר הדין כי מתצהירים שהוגשו לבית המשפט עולה כי בני משפחתו של הבעל ביקשו שלא לגזור עליה תקופת מאסר ארוכה כדי שתוכל לשוב ולגדל את בנותיה.

האם דמם של גברים מותר?

מאת גיל רונן

בתחילת השבוע אירע ניסיון רצח על רקע רומנטי בראשון לציון, אבל אתם לא ידעתם את זה. חלק מכלי התקשורת לא דיווחו על המקרה הזה כלל, ואלו שכן דיווחו עליו בכלל לא ראו בו ניסיון רצח.

if (sLinkData != "") document.write("עריכה
");

בתחילת השבוע אירע ניסיון רצח על רקע רומנטי בראשון לציון, אבל אתם לא ידעתם את זה. חלק מכלי התקשורת לא דיווחו על המקרה הזה כלל, ואלו שכן דיווחו עליו בכלל לא ראו בו ניסיון רצח.

"נכנסתי לאוטו בחניון, ואיך שטרקתי את הדלת אני רואה במראה רכב GMC גדול נוסע במהירות ונכנס בי מאחור", סיפר שמעון אלקיים ל"ידיעות אחרונות" על מה שעבר עליו ביום ראשון האחרון (9.2.03). "חשבתי אולי תאונה. אני מסתכל במראה, ופתאום אני רואה שהחברה שלי לשעבר יושבת באוטו, לוקחת רברס ועוד פעם נכנסת בי מאחור. ככה לפחות שש-שבע פעמים, ואין מי שיציל אותי". האשה מודה במעשה: "עשיתי את המעשה, שעכשיו אני מצטערת עליו, אחרי שבאתי אליו שלשום לנסות ולדבר אתו, והוא ניבל את הפה והעליב אותי", הסבירה לכתב, והוסיפה, בסגנון דיבור של ביריון רחוב מצוי: "מעצבים נכנסתי באוטו שלו".

אלקיים סיפר כי התקשר למשטרה בהיסטריה בזמן התקיפה עצמה, אבל חלפו כמעט שעתיים עד שהשוטרים הגיעו למקום. האשה לא נעצרה. מפקד משטרת ראשון-לציון אמר: "אנחנו ממשיכים לחקור בפרשה עד למיצוי כל ההליכים נגד האישה, שאם תחזור על מעשיה, לא נהסס לעצור אותה".

יש פיתוי ראשוני מסויים לצחוק מסיפורים כאלה. אבל תביטו בתמונה הזאת, תדמיינו את עצמכם בתוך מכונית שמקבלת טיפול שכזה, ותגידו לי אם הייתם צוחקים. אני לא הייתי צוחק.

לפני שנה רצחה תושבת יבנה בשם מזל אוחנה (27) את בעלה, שמעון (33), באמצעות סכין מטבח. היא רצחה אותו, רבותי. הוא מת. שתי בנותיהם נכחו בדירה בזמן שאביהן פירפר ומת. השופט לא קיבל את גירסתה של מזל אוחנה, כאילו הסכין "נשמט מידיה". הוא קבע שאכן מדובר ברצח. ובכל זאת ? הוא בחר לשחרר אותה למעצר בית! העיתונות, מצידה, קברה את הסיפור. ב-Ynet לקחו מייד את הצד של האשה. כותרת הידיעה הראשונה על המקרה היתה "מזל רצחה את בעלה בשגגה" ? ציטוט ישיר מדברי עורך הדין של אוחנה. התובעת המשטרתית ? שניתן היה לצפות שתגיש ערעור מיידי על החלטתו המקוממת של השופט ? החליטה שלא לערער.

מעצר בית! על רצח! אבא של שתי בנות נרצח בביתו, הרוצחת משתחררת וממשיכה לגדל את הבנות, לאחר שרצחה את אביהן מול עיניהן… ואיש אינו פוצה פה ומערער!

מה פשר האפלייה הבוטה הזאת? מתי החלטנו, כמדינה, שלנשים מותר לבצע פשעים אלימים? ממתי משחררים למעצר בית את מי שמואשמת ברצח? איך אפשר לשחרר לביתו אדם שמאיים על אדם אחר ומנסה לרצוח אותו? מה קרה למדינה המתוארת במגילת העצמאות ? מדינה שאין מפלים בה בין המינים? ומה פשר הסלחנות של התקשורת?

הגברים במדינת ישראל הפכו במהלך 15 השנים האחרונות ? מאז ייבוא הפמיניזם לארצנו מארה"ב ? לקורבנות של רצח אופי קולקטיבי, של דה-הומניזציה וסטריאוטיפיזציה, המתבצעת באמצעות מניפולציות תקשורתיות. שדולת הנשים טוענת שגברים הם אלימים מטבעם, ושנשים אינן אלימות. השדולה גם דאגה לייצר סטטיסטיקה שתתמוך בטענות האלה: בנובמבר האחרון התפרסמו בהבלטה גדולה תוצאות מחקר שהוזמן על ידי משרד העבודה והרווחה, ושקבע כי במדינת ישראל ישנן לא פחות מאשר 141,710 נשים מוכות. במילים אחרות: כ-7% מכלל אוכלוסיית הנשים הבוגרות.

אלא מאי? הסטטיסטיקה הזאת אינה סטטיסטיקה. היא בלוף. כל מי ששכלו בראשו מבין שלא ייתכן ששבע מתוך מאה בנות שסיימו איתו בי"ס תיכון (למשל) מסתובבות עם משקפי שמש בכדי להסתיר את הפנסים בעיניים, וששבעה מתוך מאה גברים שמשרתים איתו במילואים נוהגים להחטיף לנשותיהם מכות בגלל שלא הכינו קפה בזמן.

את הסקר הנ"ל ערך עבור משרד העבודה והרווחה גוף הקרוי "מכון מינרווה", השייך לאוניברסיטת חיפה. אתר האינטרנט של המכון מלמד כי מדובר בקומץ חוקרים שהתמחותם היא בכלל בחקר בני נוער, ושיש להם גם גישה פוליטית מעניינת: אחד המחקרים שערכו באחרונה מנסה להוכיח קשר בין נטיות להתנהגות אלימה לבין דעות פוליטיות ימניות (!!!).

הזמנתי לביתי עותק מהדו"ח על הנשים המוכות. מתברר שהסוקרות היו כולן נשים, ושגם הנשאלות היו נשים, ברובן המכריע (כ-3,000 נשים לעומת כ-500 גברים). אף גבר לא רואיין אם בת זוגתו לא רואיינה אף היא. הנשים נתבקשו להיזכר בכל אירוע שבו בן הזוג שלהן התנהג כלפיהן בגסות, או קילל, או דחף. לפעמים ראיינו גם את ילדי המשפחה הנסקרת: גם אז, כל השאלות התייחסו להתנהגותו הנלוזה של אבא.

אני חושב שהייתי מבקש מסוקרת כזאת לצאת מהבית שלי ברגע שהייתי מבין מה היא מנסה לעשות. ואכן, עורכי הסקר דיווחו על אחוז נשירה עצום בקרב הסוקרות (כ-70%), בשל "קושי רגשי" שהן חשו בעת עריכת הסקר. האם ייתכן שהקושי הרגשי של הסוקרות נבע מהתחושה ברורה שהיתה להן, שהן שותפות למעשה שלא ייעשה?

עורכי הסקר סיפקו את הסחורה שנדרשה וקיבלו את שכרם ממשרד העבודה והרווחה ? שפעל, במקרה זה, בשליחות הלובי הנשי. ואולם, כל החוקרים העוסקים בתחום מודים שאי אפשר לאמוד באופן מדעי את תופעת האלימות במשפחה, כי אין שום דרך לדעת מה מתרחש בתוך ביתם של אנשים. אני מעריך שמספרן האמיתי של הנשים המוכות בישראל קרוב יותר ל-710 מאשר ל-141,710. אבל מה אני יודע? אני הרי גם לא חושב שיש קשר בין נטייה לאלימות לבין דעות ימניות, בניגוד לחוקרים המלומדים מאוניברסיטת חיפה.

העיתונות דיווחה בלהט על תוצאות ה"מחקר", וזה לא מפתיע: העיתונות בישראל אוהבת לפרסם כל ידיעה שיש בה חיזוק לסטריאוטיפ של הגבר הישראלי האלים. הסטריאוטיפ הזה משתלב היטב עם התפיסה הפשטנית לפיה העם שלנו מורכב משני סוגים של אנשים: מחד גיסא, אנשים נאורים וחכמים המבקשים שלום, ומאידך גיסא, צ'חצ'חים ודוסים טיפשים ואלימים שמרביצים לנשים ולערבים, ומחרחרים מלחמות. מחקרים שמפריכים את התיאוריה החברתית-פוליטית הזו אינם מקבלים כל פרסום במחוזותינו. אבל מה לעשות שיש מחקרים כאלה במכביר? עיינו, למשל, ברשימת תקצירים של לא פחות מ-133 מחקרים שליקט פרופ' מרטין פיברט מאוניברסיטת קליפורניה, מומחה ידוע בחקר האלימות במשפחה ? מחקרים המראים כי נשים אינן פחות אלימות מגברים . סטריאוטיפים לחוד ? ומציאות לחוד.

בארה"ב, מולדת הפמיניזם, מתחזקת מגמה חדשה ומעודדת בשנתיים האחרונות, מאז עליית הימין השמרני לשלטון. בעלי טור כמו וונדי מקאלרוי (Wendy McElroy) וגלן סאקס מפרסמים מאמר אחרי מאמר בעיתונים ובאינטרנט החושפים את ארגוני הנשים הפמיניסטיים כגופים מניפולטיביים ומרושעים. במאות אתרי אינטרנט של ארגוני גברים מתפרסמים מאמרים המנתצים את הדעות הקדומות לגבי גברים, כאילו אנו בסך הכל אוסף של אנסים אלימים, ואבות מנוכרים וחסרי אחריות.

יש הבדל בין שימוש נכון בכוח, לבין שימוש לרעה בכוח. יש הבדל בין אגרסיביות לבין אלימות. כעם, אנחנו זקוקים כעת לכל טיפת אגרסיביות חיובית שיש בנו, לכל טיפה של גבריות טובה, בכדי לשרוד מול הגבריות הרעה והרצחנית של הפלשתינאים וחבריהם. מסע ההשמצות והלכלוכים נגד המין הגברי חייב להיפסק ? ומייד. המשטרה, בתי המשפט והתקשורת אינם רשאים להתיר את דמם של גברים, ולפטור מעונש נשים שתוקפות גברים. אשה שמנסה לרצוח גבר ? קל וחומר אשה שרוצחת גבר ? חייבת להיעצר מייד ולהישלח לכלא להרבה מאוד שנים.