בפסק דין משנת 2006 מתחה השופטת מלכה אביב בקורת על קצין המשטרה סנ"צ אלון גרוסמן אשר ביצע מעצר שווא באזרח. האזרח תבע את המשטרה וזכה.
השופטת ציינה כי החלטת אלון גרוסמן לעצור את התובע כדי למצות עימו את החקירה היתה החלטה אומללה. "תמהני, מכח איזו סמכות הורה סנ"צ גרוסמן להמשיך ולהחזיק את התובע במעצר", כך כתבה השופטת אביב בפסק הדין.
השופטת אביב אף הדגישה את "חומרת התנהלותה של משטרת ישראל, אשר ברשלנות או אפילו זדון עצרה את התובע והמשיכה והחזיקה אותו במעצר ללא כל הצדקה".
בפסק דין זה אף צוטטה השופטת את דבריו של השופט אהרון ברק כי:
"…במדינה דמוקרטית, אשר הציבה בראש חוקתה את הצו כי 'זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין…' (סעיף 1 לחוק היסוד), מעצר ללא משפט צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים. הכלל הוא החירות. המעצר הוא החריג. הכלל הוא החופש. המעצר הוא החריג. כך לגבי כל מקרה של שלילת חירות וחופש ללא משפט והרשעה. על-כן, מעצר לצורכי חקירה צריך להתקיים רק במקרים חריגים של חקירה. מעצר אינו אמצעי חקירה. מעצר הוא אמצעי למניעת שיבוש החקירה. בדומה, מעצר עד תום ההליכים צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים.
מעצר אינו תחליף לעונש ואינו מקדמה על חשבון עונש. הנאשם הוא בחזקת זכאי, וזכותו להלך חופשי. רק במקרים מיוחדים ניתן במדינה דמוקרטית שוחרת חופש להצדיק מעצר עד תום ההליכים".
ואת דבריו של השופט מישאל חשין אשר ציין שלושה מודלים של התייחסות לסוגיית זכותו של נאשם שיצא זכאי בדין לקבל פיצוי מן המדינה:
"…סוגיה זו שאנו נדרשים לה עתה – סוגיית זכותו של נאשם שיצא זכאי בדינו לקבל מן המדינה שיפוי בגין הוצאותיו ופיצוי בגין מעצרו או מאסרו – מעלה שלושה מודלים עקרוניים לפתרון: מודל אחד, ולפיו אין להטיל על המדינה חובה לפצות או לשפות נאשם שיצא זכאי בדינו. מודל זה מעניק משקל לצורך בחיזוק ידיה של התביעה למניעת נטל על תקציב המדינה ולמניעת עומס על בתי המשפט. מודל שני – מודל נוגד מודל ראשון – ולפיו עצם זיכויו של אדם בדין פלילי מקים עילה לפיצוי ולשיפוי מן המדינה. מודל זה, למותר לומר, מעניק משקל לזכותו של היחיד, למעמדו כלפי המדינה ולצורך בפיקוח על התביעה. מודל שלישי, הוא מודל ביניים, מודל שביל הזהב. מודל זה דוחה את מערכת הפתרונות הבינארית של הכול או לא-כלום, וכדרך הזהב מבקש הוא להכריע בשאלת זכותו של הנאשם הזכאי – ומנגד, בשאלת חבותה של המדינה – על-פי נסיבותיו של כל עניין ומקרה. כך, בהענקת משקל משתנה לאינטרסים של עניין ותוך שקלולם של האינטרסים הכרוכים במקרה הספציפי העומד לפני בית המשפט להכרעה בו.
על-פי מודל זה, ניתן להעניק לנאשם שזוכה רק שיפוי בגין הוצאותיו – כולן או מקצתן – או גם שיפוי וגם פיצוי בגין מעצרו ומאסרו, שיפוי ופיצוי מלאים או חלקיים".
השופט חשין אף מנה שלושה סוגים של נזק בגין הליכי שוא – ראשית, הוצאות שנגרמות לנאשם על תשלומים לעורכי דין וניהול המשפט. שנית, הוצאות הנובעות ממאסר או מעצר והכוונה היא, ככל הנראה, לאובדן הכנסה וכדו'. שלישית, עוגמת הנפש והצער.
ואת דבריו של מבקר המדינה כי:
"…על המשטרה לעקור מן השורש נורמות פעולה לפיהן שוטרים עוצרים אזרחים בלא סמכות או שעוצרים בסמכות אבל אפשר לקיים את החקירה בהיות החשוד משוחרר."
המחלקה המשפטית בתנועה עוסקת בייצוג בחוק הנוער במחירים סבירים . במחלקה זו עוסקים בתביעות נזיקין נגד גופי הרווחה.. עורכי דין מומחים בחוק הנוער, בפלילים, ובדיני משפחה שאינם משתפים פעולה עם הרווחה. טלפון לפרטים:אצל אלון יו"ר התנועה0547643477
